שיעור בוקר 24.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, עמ' 771, אותיות י' - י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, עמ' 771, אות י'.

אנחנו ממשיכים בהקדמה הזאת, היא צריכה לסדר לנו את ההסתכלות על הבריאה, על עצמנו, על מה שקורה איתנו, איך הבורא עושה את זה. מצד אחד כתוב שאנחנו נמצאים כל הזמן בחסדים של הבורא, שהוא ממלא בזה את כל המציאות, וודאי שמתוך גמר התיקון הוא עושה כך שכל הרגעים בקיומנו, גם הגשמיים, גם הרוחניים יהיו מכוונים למטרה בצורה הנכונה, אבל עם זאת אנחנו צריכים להשתתף בזה ולקבל את זה.

קודם כל, שהכול נמצא בחסדים טובים. הבורא שנותן לכל אחד ואחד ולכולנו יחד מצבים בכל רגע בחיים שלנו, בקיומנו, עושה זאת מהנקודה הנכונה ביותר. אצלו בכלל אין נכון או לא נכון, אלא נקודה אמיתית שבה אדם וכל יצור צריך להיות כדי לקדם את עצמו, כדי להתקדם למטרה, לגמר התיקון שלו.

ולכן אנחנו צריכים לקבל את כל העולם ככולו חסדים, ובמידה שאנחנו כן מתקרבים לזה ומקבלים את זה שכולו חסדים, ורוצים בעצמנו להיות בחסדים, כלומר בהשפעה, אז אנחנו מתחילים לראות שהעולם כולו טוב. זה בעצם השלב הראשון שאנחנו צריכים להיכנס אליו וכך להתקדם.

קריין: עמ' 771, אות י', הקדמה לתלמוד עשר הספירות.

אות י'

"וז"ש בזוהר (בראשית דף ל"א ע"ב. בזוהר ע"פ הסולם, בראשית א', אות שמ"ח. בחילופי גרסאות) על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור", - יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו, כמ"ש חז"ל. דהיינו, בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

אלא, כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים, לעתיד לבא, כדברי חז"ל. ע"כ אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם, לא נשאר כן, אלא: "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, זוכים בו, רק לעתיד לבא, שפירושו, בזמן העתיד לבא, אחר גמר הזדככות גופם, בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא, גם בעולם הזה, כמ"ש חז"ל: "עולמך תראה בחייך"".

אנחנו נמצאים באותו אור, באותו המצב השלם, אין שום הבדל בין כל המצבים מצד הבורא, אלא אנחנו צריכים להתרגל לאותו המצב שבו נמצאים, לאט לאט להתקדם אליו, לגלות אותו, ולפי זה אנחנו נקראים "רשעים", שלא רוצים לגלות אותו, או שנמצאים באיזו צורה שמתקדמים לגילוי, וכשמתחילים לגלות אז לפי הגילוי שלנו אנחנו יכולים להיקרא "צדיקים", שמצדיקים את פעולות הבורא עלינו, וכך היא דרכנו.

בסופו של דבר אנחנו מתקדמים בדרך די ברורה. חלק מהדרך לא מגולה ובו אנחנו טועים ויכולים לחשוב שהנהגת הבורא היא לא לטובתנו, האם היא בכלל נמצאת, נסתרת מאיתנו, או שבכלל הבורא לא נמצא, מדי פעם אנחנו חושבים כך ומדי פעם כך, ושוכחים, זה לא נמצא במוח ובלב של האדם, ולכן אנחנו מתנתקים מהשגחת הבורא.

וכך זה בכוונה, מצד הבורא יש משחק כזה איתנו כדי שנעבוד על העלאת הרגישות שלנו אליו, ונגלה ככל האפשר לכל אחד ולכולם יחד, גם על ידי עזרה הדדית זה לזה, שהבורא נמצא ומיטיב בכל רגע ורגע בחיינו. ואסור לאדם להגיד שהבורא עוזב אותו או שלא מתייחס אליו בצורה שצריך להתייחס וכן הלאה, אלא הכול תלוי עד כמה האדם מחזיק נכון את עצמו, מכוון את עצמו למעלה מכל הבעיות, הייסורים, המחשבות שמבלבלים אותו וכן הלאה. הכול תלוי אך ורק עד כמה האדם משתמש באפשרויות, הזדמנויות להתחזק באמונת הבורא, כלומר על אף שאני לא מרגיש שהוא טוב ומיטיב בכל החושים שלי, אני מתנהג כאילו שהבורא הוא באמת טוב ומיטיב ואני נמצא בתוך היחס הזה שלו אלי.

ולכן בעל הסולם אומר "יהי אור לעולם הזה" ו"יהי אור לעולם הבא", זאת אומרת יש לנו כאן שני חלקים בדרך. בחלק אחד אנחנו צריכים לעסוק בלהאמין ולהתייחס למעלה ממה שאנחנו רואים ומרגישים, זה נקרא למעלה מהדעת. לעסוק במה שנקרא "תורה ומצוות", כדי לעלות למעלה ממה שאנחנו מרגישים כיחס של הבורא אלינו, או כיחס של העולם אלינו כי היחס שלו עוד מורגש.

ובסופו של דבר על ידי המאמצים שלנו אנחנו מקרבים את עצמנו לזה, מושכים את האור העליון אלינו, ואז מגיעים לזה שהרצונות שלנו עוברים הזדככות. הדרך הזאת נקראת "דרכה של תורה" וכך אנחנו מזככים את עצמנו ומגיעים לזה שהכול נפתח באופן ברור מפני שפתחנו את הכלים שלנו, החושים, הרגשות, המחשבות, ואז כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך".

שאלה: למה צריך את המשחק הזה, כאילו שהמצב השלם כבר קיים.

הוא קיים, רק הוא לא קיים בחושים שלי אבל הוא בעצמו קיים.

שאלה: למה לא מספיק מצד הנברא שיבקש את המצב השלם, למה הוא צריך לתאר כאילו המצב כבר קיים וכאילו הוא כבר נמצא בו על אף שהוא לא נמצא בו. למה לא מספיק שהוא רק יבקש אותו כי הוא חסר לו?

כי אז הוא מקבל שהכול תלוי בכלים שלו. שחוץ מזה שיזככך את הכלים שלו וירגיש את האמת, שנמצא בעולם אין סוף, אין מה לעשות, רק לבקש שהבורא יוריד את ההסתרה הזאת מהחושים שלו. וחוץ מההסתרה הפרטית שיש עליו אין כלום, העולם כולו נמצא בצורת אין סוף, רק אנחנו נמצאים במצב פרטי של כל אחד ואחד, שלא רואים את עולמנו במצב המתוקן, האידיאלי, ולכן צריכים לבקש על זה תיקונים. וכשמבקשים תיקונים צריכים להבין שלא מבקשים שהבורא יפתח לנו את העולם הטוב, הנאור, האינסופי. אלא אנחנו צריכים לבקש תיקונים, כי בזה אנחנו מגלים עד כמה אנחנו הפוכים לפי תכונותינו מהבורא, ולכן אנחנו מבקשים להיות בהשתוות הצורה עימו. אנחנו מבקשים דבקות, וזה בשבילנו החשוב. החשוב כאן הוא לא שנגיע לטוב, להרגשה טובה, אלא שנוכל להיות בדבקות בבורא. או במילים יותר מדויקות, אנחנו רוצים לעשות בזה נחת רוח לבורא.

תלמיד: איך אפשר גם להרגיש שהמצב כביכול כבר קיים וגם לבקש אותו?

כי הוא קיים, זאת אומרת הבורא הוא טוב ומיטיב, הוא לא שינה את דרכו חס ושלום, הבורא ממלא את כל המציאות, האור העליון הטוב והמיטיב ממלא את כל המציאות, אבל הוא תמיד נמצא באיזו מידת הסתרה כלפינו, כלפי כולנו וכלפי כל אחד ואחד כדי שנגלה גילוי מתוך ההסתרה. אחרת לא נוכל לגלות שום דבר, אנחנו חייבים לגלות יתרון אור מתוך חושך, טוב מרע. אחרת לא תהיה לנו ההרגשה הזאת.

אם היינו מקבלים כל הזמן רק אור, רק טוב, לא היינו מרגישים כלום, כמו שלא היינו מרגישים אם היינו מקבלים רק רע בלי קצת טוב. לכן הבריאה כולה מתחילה מזה שיש שני כוחות מנוגדים שנמצאים באיזשהו קשר ביניהם. ובמידת הקשר בין שני הכוחות המנוגדים, שם נמצאת הרגשת הנברא.

בכל הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, מלאכים, בכל הכוחות שאנחנו יכולים לזהות, אנחנו יכולים לזהות רק דבר שקיים משני כוחות מנוגדים. או בתוך הדבר עצמו או מתוך זה שכוח אחד קיים בנו והכוח השני קיים מחוץ לנו, אבל מזהים תמיד שניים.

שאלה: אם אנחנו נהיה תמיד בטוב לא נבחין באור, מה האור שהספר מדבר עליו ואנחנו לא מסוגלים להבחין בו?

מה הוא האור העליון אני לא יכול להגיד לך כפי שעל כל דבר אתה אף פעם לא הרגשת, אני רק יכול לומר עליו כך. אנחנו בנויים בצורה כזאת שכל מה שיש באור אנחנו צריכים לקבל כדבר טוב ונעים, הוא אור של הרגשה בחושים רגשיים בלב והוא אור של מילוי הכלים שבמוח, אותם אנחנו צריכים לפתח כדי שאנחנו נקרב אותם לבורא.

לא חשוב כמה כלים רגשיים וכלים שכליים יש בכל אחד ואחד, אם הוא מכוון אותם לבורא לכיוון הנכון, כך הוא מגיע למצב שמתחיל להבין מה זה יתרון האור על פני החושך.

תלמיד: באיזו צורה אנחנו נבחין ביחס האור אלינו?

באיזו צורה אני לא יכול לומר, כי כל פעם הוא נמצא בצורה אחרת, והוא בא אלינו דרך המוח ודרך הלב, אבל ככל שאנחנו רוצים להתקשר דרך העשירייה אז אנחנו נתחיל להבין יותר את יחס הבורא אלינו. הוא לא מגיע מיד אבל אחרי כמה זמן, הוא יכול להיות אחרי הרבה זמן שאנחנו בכל זאת מכוונים את עצמנו לבורא דרך העשירייה, מתעורר בנו חוש שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לאתר את הכוח העליון שנמצא וקיים ומשפיע עלינו מלמעלה.

נגלה את זה מתוך החיסרון לאותו הכוח, וכמו שנחפש כל מיני דברים בעולם הזה, שאתה מחפש משהו במחשב ורק אחרי שאתה לא מוצא ולא מוצא אחרי שאתה מסדר כמה דברים יחד, קודים, תוכנות, שפות, כל מיני דברים, כך אתה מתחיל להבין מה שרצית להשיג. וזו בעצם תחילת ההשגה.

אנחנו עוד נגיע לזה. קצת סבלנות. כל אחד יצטרך לחפש את זה בפנים, כי בכל זאת השפה שאתה מדבר עם הבורא היא השפה שלך האינדיבידואלית, זו שפת הרגש, לכל אחד משלו.

שאלה: האם האור העליון והבורא זה היינו הך?

הבורא הוא המקור והאור העליון הוא מה שמגיע לנו ממנו, להשפעה שלו עלינו אנחנו קוראים "אור" ולמקור של האור אנחנו קוראים "בורא". בסופו של דבר דרך האורות האלו ביחס שלנו, בהשתוות שלנו עימו, עם היחס הזה אנחנו מתארים לעצמנו מי הוא הבורא. הבורא הוא כביכול מקור האור.

שאלה: איך לראות שהכול נמצא בחסדים טובים?

מתוך כל מה שהמקובלים ממליצים לנו לברך על הרע כמו על הטוב. אנחנו צריכים להגיע למצב שצריכים לראות בכל יחס של הבורא, בכל החיים שלנו אנחנו צריכים לראות רק דברים טובים, זו חובה. אלה יכולים להיות הדברים הנוראיים ביותר, אתה בכל זאת צריך לראות אותם טובים, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"¹, הוא חייב לראות עד כדי כך שגם הדברים האלה הם חסדים ודברים טובים שמגיעים אליו מהבורא.

תלמיד: ואם אני רואה עולם הפוך, עולם של סבל, ייסורים?

אז תתפלל לראות אותו בצורה נכונה.

תלמיד: למה אני מצפה, מה אני מצפה לראות?

אתה מצפה לראות את כל הדברים הרעים ביותר שמרכיבים את העולם הטוב ביותר, וכך זה מתחבר בצורה כזאת, בפאזל כזה שאין רע בעולם בכלל, ולא יהיה על איזה פירור של הבריאה אומר משהו לבורא, מביא לבורא איזו טענה.

תלמיד: מה הם חסדים טובים שמתגלים?

שהכול מגיע בצורה טובה. ולא שאתה אומר שכנראה יצא מזה משהו טוב, אלא אתה מגלה שזה טוב במקורו ואף פעם באף צורה לא היה בו שמץ של רע.

שאלה: איך עשירייה יכולה לגרום לחברים להרגיש בטחון שאנחנו מתקדמים בכל רגע למצב השלם?

לפחות כמו שאני עכשיו מדבר, העשירייה יכולה להשפיע על החברים הרבה יותר מכל הדיבורים שלי.

תלמיד: האם כתוצאה מהעבודה בעשירייה אפשר ממש להרגיש את המטרה?

להרגיש זה משהו אחר. אנחנו מדברים על כך שיכולים לתת לכל חבר וחבר הסתכלות נכונה על מה שקורה, וכך ביחס שלו הפנימי כלפי מה שקורה בחוץ הוא משנה את היחס שלו, הוא לא משנה את המציאות, אלא את היחס שלו, ולאט לאט על ידי כך שמתקרב לבורא הוא גם משנה את המציאות עד שמגיע "לעולם שכולו טוב".

שאלה: למה אנחנו צריכים לשנות את הראיה שלנו?

אנחנו לא צריכים לשנות שום דבר, אנחנו רק צריכים להסיר את ההפרעה האגואיסטית שיש עלינו וכך לראות את העולם בצורה נכונה, שהוא נברא בכוח הטוב בלבד והעולם כולו טוב.

תלמיד: בשביל מה אנחנו צריכים את זה?

אנחנו צריכים את זה כדי לא להאשים את הבורא ולדבר עליו רע, מצד אחד, ומצד אחר לפי התכנית שלו אנחנו מגיעים להרגשה שלמה, למציאות אמיתית שרק מתמלאים באור עליון בכל החושים שלנו.

שאלה: כתוב "האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם". למה הכוונה "חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם"?

שאנחנו רואים את כל המציאות כולל מה שקורה לנו כאן ועכשיו בצורה שלמה, בצורה טובה ביותר ואין שם מה להוסיף אלא הכול הוא הטוב הגמור.

שאלה: אם לאור אין צורה האם זה אומר שהחושך הוא הצורה של האור והכול תלוי במתבונן?

אמת. נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשפעה זה האור אבל הוא נולד מתוך החושך, מה מייצג החושך?

אור לא נולד מתוך החשוך, אלא דווקא החושך זאת הבריאה, בר, שלא היה, לכן זה נקרא "יוצר אור ובורא את החושך", עושה אותו מאַין, מאֵין, על זה עוד נדבר.

שאלה: אם האדם חושב שהבורא מאוד טוב אליו, האם יכול להיות שהאדם מטעה את עצמו בזה?

אנחנו צריכים תמיד להשתוקק לראות את החיים טובים ולא להאשים את הבורא אלא רק את עצמנו שאנחנו רואים פגמים בכל מה שקורה. וגם שאנחנו עושים את העולם הזה כל כך רע גם בזה אנחנו צריכים להבין, שנעשה את זה בכוונה בחושים, במוחות שלנו כדי שאנחנו נתקן אותם, נתקן את היחס שלנו. אבל בתחילה שאנחנו מגיעים לתיקון אנחנו צריכים כבר להצדיק את הבורא שהוא טוב ומטיב והכול הוא ברא לטוב, וישנם דברים שהוא ברא אותם לא בצורה טובה כדי שאנחנו נתקן אותם, כמו שאנחנו נותנים לילדים משחקים, ובצורה כזאת אנחנו כן מגיעים לטוב.

שאלה: איך לברך את הבורא על הרע ובאותה המידה על הטוב, מבלי לבטל את החיסרון לשאוף לטוב?

דווקא בזה אנחנו מבטאים את החיסרון שלנו לשאוף לטוב. מפני שאני רוצה לראות את כול פעולות הבורא שזו כל הבריאה בצורה טובה. ולכן כשאני לא רואה את זה בצורה טובה, אני מייחס את זה אליי ומבקש ממנו שיעזור לי לראות את הכול בטוב.

שאלה: אם אני רואה את הרע כטוב, זה לא מוריד לי את החיסרון לשאוף לטוב?

לא, אני בזה לא מוחק את ההבדל בין רע לטוב, וכשאני משתדל להביא את כול הרע לטוב, אני בזה רוצה להצדיק את הבורא, שכך ברא אותי וכל החיים הם חיים טובים, כל הבריאה היא כולה טובה ורק אני בראייה האגואיסטית שלי, רואה את הכול כרע, אבל בתיקון הרע שלי אראה את זה כטוב.

זאת אומרת כל התיקון הוא עלי, כי אם אני מתקן את עצמי, אני מרגיש את ההבדל בין החיים הרעים לחיים הטובים, העולם הרע לעולם הטוב, הבורא הרע והבורא הטוב, ובפער ביניהם אני משיג את עומק הבריאה, את האמת.

שאלה: איך אפשר לדעת איזה תיקונים לבקש מהבורא, כדי להגיע במהירות לעולם הבא?

רק חיבור בינינו. במידה שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא ואנחנו אחד והוא אחד, וכמו שכתוב "חד מקבל חד", ואז אנחנו מגלים את התיקון, המצב המתוקן.

אות י"א

"אמנם, אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה".

זאת אומרת, להגיע ל"לשמה" שיהיה כל אדם וכולנו יחד בהשפעה בלבד, ורק לדאוג להשפעה כמו הבורא, ורק זו תהיה הבעיה שלנו, הדאגה שלנו, העבודה שלנו. אנחנו יכולים לעשות זאת לא על ידי סיגופים שעל ידם היינו יכולים לעשות זאת, אלא על ידי מאור התורה. כלומר, אנחנו יכולים למשוך איזשהו כוח עליון, שישפיע עלינו וייתן לנו כל פעם אפשרות להגיע להשפעה למעלה מהנטייה והטבע שלנו לקבל.

כאן ממש משנים לנו את דרך התפתחותנו, ובמקום להכניס את עצמנו לסיגופים, אנחנו יכולים להשתמש באיזשהו כוח עליון שישפיע עלינו ויתקן אותנו. זה דבר מיוחד ומצוין שיש לנו והוא נעשה בצורה יותר מאוחרת, לא בזמן חכמי המשנה, אלא בזמן חכמי התלמוד.

עד הזמנים המיוחדים, האדם היה יכול לתקן את עצמו רק על ידי סיגופים ולא נתן לעצמו ליהנות משום דבר וזו היתה הגישה לתיקון. אחר כך אמרו שיש עוד אפשרות, לעשות תיקון לא על ידי סיגופים, אלא על ידי עשיית פעולות מיוחדות שהן, לימוד, קבוצה, כוונה למשוך את הכוח העליון, ורצון להתקרב אליו שישפיע וישנה את הכוונות.

מאיפה זה מגיע? זה מגיע מתוך התפתחות הנשמות. האור העליון השפיע שהנשמות יוכלו להתחיל להיות יותר קרובות ביניהן, להתקרב, להתחבר, ולהתאחד, ועל ידי זה יכולים להזמין את המאור המחזיר למוטב, לעורר את הכוח העליון, את הבורא בצורה יותר מועילה. והאור הזה משפיע עליהן בצורה כזאת, שהוא מתקן אותן והאגו בהן יותר אפקטיבי, יותר מועיל וכך הן מתקדמות לתיקון.

שאלה: על ידי איזה פעולות בעשירייה אנחנו יכולים לפתוח את הכלי שלנו לעוד יותר אור?

זה מה שכתוב. חכמת הקבלה מסבירה לנו את מבנה המציאות ואחר כך מסבירה לנו איך אנחנו יכולים לעורר את המבנה הזה כדי שנתקרב למציאות הזאת. בכל כתבי המקובלים אתה מוצא רק שני דברים, איך אנחנו בנויים, ואיך אנחנו יכולים להתקרב לתיקון, אין יותר על מה לדבר - זה בצורה תכלס פשוטה.

תלמיד: מה הפעולות הספציפיות שצריך לעשות, האם אנחנו צריכים איזשהו ביטול ספציפי בעשירייה בינינו, הכנעה ספציפית?

אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות שמביאות אותנו בהדרגה לחיבור כמו שהיה בכלי דאדם הראשון לפני השבירה שלו. הוא היה כמו כדור, וכולנו היינו מחזיקים זה את זה, אבל כל הרצון הזה היה שלם מצד הבורא, אחר כך הוא נשבר, ואנחנו צריכים להרכיב את הלגו הזה בצורה כמו שזה היה לפני השבירה, לפני כניסת כוחות הפירוד. אז זה מה שאנחנו לומדים, זה כבר תיקון.

אז אנחנו חלקי השבירה, לומדים את המערכת עצמה איך היא נשברה, באיזה מצב היא נמצאת אחרי השבירה ומה לעשות כדי לגרום להתאספות של כל החלקים האלה עד לאיסוף הסופי שזה גמר התיקון.

שאלה: לפעמים האור נתפס כתענוג, אבל לפעמים נראה שהאור מענה את הכלי שלנו ואנחנו חווים התפרצות של כעס, או התפרצות של רגש שמחה, ואז זה כאילו סוג של עינוי, שהאור מענה אותנו.

את זה נגלה ונדבר על זה בשלבים יותר מאוחרים איך האור נתפס בנו. זה הכול תלוי בתחושות שלנו, מהכנת הכלים, אין אור בעצמו, האור זו הרגשה בתוך הכלים.

שאלה: אם אני מתנתק לרגע מההיסטוריה, אני רואה שבעל הסולם רוצה להגיד שיש זמן שבו אני עוד לא יודע איך להשתמש נכון באור המחזיר למוטב, והזמן הזה נקרא "חיי צער". מה זה אומר שרק הגעתי לקבלה ואני עדיין לא יודע איך להשתמש נכון בשיטה?

כך האדם חי, זו דרגת חי, זו דרגת בהמה, האדם עדיין לא נקרא אדם. מתי הוא נקרא אדם? כשמתחיל להתעורר בו רצון לבורא, וגם זה לא בטוח כי הרצון לבורא הוא מפני שהוא רוצה לדעת, רוצה למלא את עצמו, אבל זה עדיין לא רצון לבורא ממש אלא רצון למלא את עצמו.

אבל לאט לאט על ידי זה שהוא נמצא בקבוצה, ובמידה שמבין שיש כאן תהליך ותכלית חדשה, הוא מִתחיל להתקדם לזה, מתחיל להבין שלמעלה מלהרגיש טוב בכל רגע ורגע, שאת זה הבהמה שבו רוצה, הוא צריך גם להשיג את מה שהאדם שבו רוצה, זאת אומרת להשיג את הבורא. ועל ידי האורות שפועלים עליו הוא לומד ומתחיל להבין שלהשיג את הבורא זה כדי להידמות לו, ושזה הפוך ממנו וכן הלאה, וכך מתקדם.

יש כאן הרבה שלבים לא נעימים שדוחים אותנו. האדם מתחיל להרגיש שיש בו שתי צורות הפוכות, אדם ובהמה, ואיך עליו לסדר אותן כך שהבהמה תקבל רק מה שהיא צריכה ולא יותר, רק כדי לחיות, ועל זה המקובלים אמרו "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" ולא יותר מזה. ומצד שני לתת הכול לכוח השני, להשגת הבורא, לתיקון הכלים, לכוונות, שזו עבודת האדם.

שאלה: האם אפשר לומר שכל מה שאנחנו זקוקים לו בעבודה זה ביטול בעשירייה?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין חכמי המשנה לחכמי התלמוד? ומה ההבדל בין המשנה לתלמוד?

אלה תקופות בהתפתחות. אותה קבוצה שיצאה מבבל ולקחה על עצמה את הסיסמה "ואהבת לרעך כמוך" והתארגנה כקבוצה שמכוונת לכוח העליון, לבורא, ולכן היא נקראת "ישר-אל", ישראל, אותה קבוצה ממשיכה. זה ההבדל.

הייתה תקופה שנקראת תקופת המשנה, ואחריה באה תקופה אחרת שזו תקופת התלמוד, זאת אומרת בני האדם התפתחו והתחילו להתייחס בצורה יותר מדויקת לעבודה הרוחנית שלהם, ולכן הם ראו וגילו מתוך ההתפתחות שלהם, באותו התהליך שאותה קבוצה עוברת, שבמקום פעולות חיצוניות יש פעולות פנימיות, כוונות, שיכולות להשפיע עליהם בצורה יותר מועילה, ולכן הם אמרו שבמקום לעשות כל מיני פעולות שאנחנו עושים בעולם הזה, העיקר להיות בכוונה, הכוונה מתקנת יותר.

אות י"ב

"אבל יש להרהר לכאורה, אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם, העסק בתורה, שיזכו, על ידי המאור שבה, לבא לשמה.

אמנם, ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו. ואם, אחר כל טרחתו, בעסק התורה והמצות, יוודע לו, שלא הגיעה לו, ע"י העסק והטורח הגדול הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט, על כל יגיעתו שיגע, מטעם שאינה את עצמו מתחילתו, שכסבור, שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה "שלא לשמה" נקרא (כמ"ש בתוספות, רה"ש, דף ד', ד"ה "בשביל").

זאת אומרת, ראינו אנשים שהיו אצלנו ולצערנו יצאו מהלימוד כי הם חשבו, "בדקתי כמה שנים, זה מספיק לי ואני הולך. חשבתי שעל ידי הלימוד אני אגיע למה שאגיע אבל אני לא רואה שום סימן טוב", ואז הם עוזבים.

זה נקרא שהם היו בפעולות לא לשמה שלא הביאו אותם ללשמה, לעל מנת להשפיע, ולכן לא יכלו לגלות את הבורא לפי הכוונות שלהם.

"ואעפ"כ, התירו חז"ל, את תחילת העסק בתורה ומצות, גם שלא לשמה. מטעם, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה, כמבואר לעיל." אין ברירה, אפילו שאתם נמצאים במצב כלשהו ולא רואים סימן טוב אתם חייבים להמשיך, כי אין שום עצה אחרת בטבע, בבריאה, אין מה לחפש שיטה אחרת ושונה, אין. ולכן רק זה נמצא לפניכם. "אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה, לא זכה עדיין, לאמונת השי"ת ותורתו, אלא מתגורר בספיקות ח"ו, לא עליו אמרו חז"ל, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולא עליו אמרו (במ"ר בפתיחתא דאיכה, ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ד"ה "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", איכה רבה פתיחה ב), שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

כי המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו. אבל למחוסרי אמונה ח"ו, היא להיפך, כמ"ש: "למשמאילים, בה סמא דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם".

זאת אומרת אין ברירה, אי אפשר לצאת. לצאת זה אומר לעזוב ולהתקיים בדרגת בהמה בלי שום תקווה להגיע לדרגת אדם, לגילוי הבורא, להשתוות הצורה עימו וכך להמשיך. כי רק על ידי עבודה גדולה, טרחה גדולה, אנחנו מגיעים למשמעות החיים.

שאלה: האם צריך להשקיע מאמצים כדי להחזיר את האנשים שעזבו את הלימוד, לשמור איתם על קשר כלשהו?

הם צריכים לדעת שאנחנו מוכנים לקבל אותם בחזרה, כי בכל זאת הם לא יכולים לברוח מהתהליך הזה שכולם עוברים, ואם הם יצאו לכמה שנים הם בכל זאת יכולים לחזור עוד בגלגול הזה, ואם לא בגלגול הזה אז יבואו אחר כך, זה לא חשוב. אף אחד לא יברח מזה לגמרי, כי תכלית הבריאה צריכה להתקיים בכולנו.

שאלה: מדוע אנחנו מבקשים שלום עולמי, למה בכלל מבקשים שהמלחמות יסתיימו, אנחנו לא אמורים לראות את זה כמשהו שעושה טוב?

אנחנו מבקשים על שלום העולם, שכולל בתוכו את כל הבעיות שיש לכל אחד ולכל העמים ולכולם יחד, וכל זה תלוי רק בתיקון האגו שבתוך האדם.

אם אנחנו מבקשים, ככל שניתן לבקש ולהתפלל יותר ויותר, אנחנו הופכים את עצמנו לצינור. כך שמהבורא, האור העליון דרך הצינור הזה ישפיע על כל האנושות ויביא אותם למצבים יותר טובים. הבורא מצדו מעורר את כל האנושות, וכל אחד, בצורה כזאת שהוא יזדקק יותר לתיקון ולהשפעה עליונה. וכך אנחנו נמצאים בשותפות עם הבורא, הוא מעורר את הרע כביכול ואנחנו צריכים לבקש ממנו את הטוב.

שאלה: כשאתה אומר שאנחנו צריכים לראות את הכול כטוב, מה ההבדל בין לראות ולהרגיש?

זה אותו דבר.

שאלה: אילו פעולות פרקטיות שלי ושל החברים שלי ניתן לעשות כאשר חרב מונחת על צווארי?

להתפלל.

שאלה: מה ההבדל בין חכמי התלמוד לחכמי המשנה?

אלה שתי תקופות. קודם היו חכמי המשנה שפעלו לפי המצבים הגשמיים כדי לתקן את עצמם ככל האפשר, ואחר כך חכמי התלמוד שהוסיפו עוד את המאור המחזיר למוטב, כי היו כבר בדרגת עביות יותר גדולה והבינו שעל ידי הגבלות פיזיות וגם בנתינה זה לזה אי אפשר לתקן את המציאות, אלא צריכים כאן כוח עליון.

שאלה: במה בדיוק הקלו עלינו החכמים? הרי כוונה קשה יותר ליישום מסיגופים או מציוויים גשמים?

אבל היא מתקנת אותנו בצורה יותר מועילה. וכשהרצון לקבל שלנו גדל יותר קשה לנו לעשות פעולות ואנחנו יותר קרובים לכוונות. תראה איך העולם כולו מתפתח, אנחנו עושים יותר פעולות במוח ולא בידיים, אנחנו מגיעים לעבודה בצורה יותר עדינה.

שאלה: פעם שמעתי ממך שאנחנו קודם כל צריכים להגיע ל"לא לשמה". איך מגיעים ללא לשמה? מה זה אומר?

זה עוד לפנינו, אנחנו עוד נדבר על זה. "לא לשמה" נקרא שמה שאנחנו משתדלים לעשות, אנחנו עושים, אבל עדיין לא קבלנו מלמעלה כוחות שיעזרו לנו לעשות באמת בעל מנת להשפיע. אז הכוונה שלנו היא "לא לשמה". לא באמת על מנת להשפיע.

שאלה: איך מתנהג הצדיק כשהוא מקבל כאבים בלתי נסבלים, ייסורים בלתי נסבלים?

משתדל להבין, להרגיש שמה שהוא מקבל, הוא מקבל מהבורא כדי לתקן את המצב. אפילו שהוא לא מרגיש קשר בין הייסורים שלו למה שצריך לתקן, אפילו שהוא לא יודע מה בדיוק הוא צריך לתקן, כי יכול להיות שמתברר לו משהו שצריך לתקן בצורה גשמית ובאמת התיקון צריך להיות במשהו אחר.

שאלה: באות י"ב בעל הסולם כותב, "כי המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו". על איזו אמונה מדובר כאן לפני שהמאור מאיר על האדם?

אתה צודק. תכף נגיע לזה. העיקר בשבילנו באמת להגיע לאמונה.

שאלה: מה התנאי המינימלי שהמאור יפעל על האדם? לא ברור מתוך כל מה שאנחנו קוראים.

ככל שהוא מתקשר לחברים וככל שנמצא בזה במסירות נפש.

תלמיד: ואיך אפשר להסביר בכלל שיש כוח שפועל על האדם? מתוך איזו הנחה בסיסית אנחנו יוצאים שיש בכלל דבר כזה?

ההנחה הבסיסית היא מה שכתוב. אני לא מבין את השאלה שלך, מה אתה דורש ממני?

תלמיד: מה זה המאור המחזיר למוטב שמתקן את האדם? מה זה בכלל?

יש דבר כזה, שאם אנחנו קשורים ברצון שלנו יחד למקור אחד, אפילו שלא מכירים את המקור אבל משתדלים להיות יחד ולפנות אליו, לפי מה שכתוב בספרים, אז אנחנו מכוונים לאותו מקור. איפה המקור הזה? לא יודעים. מהו הכוח שצריך לבוא? לא יודעים. רק יש אמונת חכמים שאנחנו הולכים לפיה ומעוררים את המקור, והמקור הזה משפיע עלינו. מה אתה רוצה, שאני אדליק לך מנורה ואגיד לך שזה המקור?

תלמיד: אז ההנחה הבסיסית שיש מקור?

ודאי.

תלמיד: שיש כוח, שיש בורא, וממנו באים כל התיקונים.

כן.

שאלה. אם חבר הוא איש מכירות, איך הוא מחלק את הזמן בצורה נכונה בין העסק שלו לבין הלימוד?

זה לא שייך עכשיו למה שאנחנו לומדים. אל תכניסו לכאן את כל החיים שלכם, זה לא שייך עכשיו איך לחלק את הזמן בעסק שלו. יש בזה אלפי שאלות שלא שייכות ללימוד. כאן אתה לומד כללים, ולפי הכללים האלה אחר כך זה יהיה יותר ברור. קודם כל שילמד, ואחר כך יהיה לו יותר ברור איך הוא יכול לחלק את הזמן שלו, מה ללימוד, מה למשפחה ומה לעסקים.

שאלה: כתוב פה ש"הוא מתחרט, על כל יגיעתו שיגע, מטעם שעינה את עצמו מתחילתו". מה זה שעינה את עצמו מתחילתו? מה האדם עושה?

שהכריח את עצמו ללמוד, ולהשתתף בקבוצה והכול, ואחר כך ראה שזה לא עזר לו. אז הוא עוזב ומקלל את הקבוצה, ואותי, אם זו הקבוצה שלנו, ואת כולם, למה הוא בזבז את הזמן ולא עשה בינתיים איזו קריירה בעסקים הגשמיים שלו. אנחנו רואים שגם זה קורה.

שאלה: אם אני מצליח להצדיק את פעולות הבורא כלפי הסבל שלי, אבל לא מצליח להצדיק את הבורא כשאני רואה סבל אצל חברים, מה העצה להגיע לכוונה הנכונה?

העצה להגיע לכוונה הנכונה היא להתאזר בסבלנות ולעבוד יחד אתנו על ההקדמה, ולא לשאול עכשיו בתחילת הבירור דברים שאנחנו לא יכולים לברר כי חסרות לנו עוד הרבה ידיעות.

שאלה: למה נותנים למקובלים ידע על מצבים עתידיים? זה עובד כמניע לרצון לקבל. אנחנו צריכים לעבוד ללא שכר ולקבל שמחה רק מהעבודה עצמה, ובגלל הידע על המצב העתידי הרצון לקבל מתחיל לקלקל את המצב ואני מפחד לאבד את המטרה.

מה שנותנים לאדם להבין, להרגיש, לחשוב, אפילו הדברים הכי הזויים, הכול כדי שהוא ידע איך לסדר את עצמו כלפי הבורא. שימצא בכל מצב שיהיה איזושהי קרבה לבורא. שיסדר את היחס עימו, ואפילו שיש הרבה הפרעות, הרבה בעיות, הרבה טענות, הוא בכל זאת יהיה למעלה מהן בחיבור עם הבורא.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

יש כאן שתי דרכים, או שאנחנו הולכים בדרך כמו שכל העולם הולך ומטפלים רק בבהמיות שלנו, וכל זמן שהבהמה חיה אנחנו נקראים "חיים", או שאנחנו משתדלים בזמן הזה כל זמן שהבהמה שלנו חיה, להתעלות למעלה ממנה ולרכוש חיים רוחניים.

ולשם כך יש לנו עכשיו הזדמנות, לכולם. ומי שרוצה לעשות את זה הוא צריך להבין שזה רק על ידי חיבור בקבוצה ולימוד איך אנחנו מתקרבים לבורא, להשפעה.

שאלה: מצב ההסתרה שונה מאדם לאדם, כי לכל אחד יש מצב הסתרה משלו, האם אנחנו צריכים לדון במצבים האלה בעשירייה,או שאנחנו צריכים לגלות שההסתרה תתגלה?

לא. לא לדון במצבי ההסתרה באופיים. לא לדון, כי לכל אחד ואחד יש אופי שונה בהסתרה, צורה שונה, מפני שנמצאים בהסתרה אתם לא יודעים איך לדבר על ההסתרה. לכן זה לא לעכשיו.

בזמני ההסתרה אנחנו לא מדברים עליה. עוד מעט אנחנו נלמד איך אנחנו יוצאים מהסתרה וכל הזמן משתוקקים לגילוי, להתעלות למעלה מההסתרה? אנחנו מכבדים את ההסתרה כי היא מביאה לנו רצון לקבל חדש, וכל פעם אנחנו צריכים להתעלות מעל הרון הזה, כדי להגיע לדרגה רוחנית יותר גדולה, חשובה. לכן ההסתרה באה כדי לעורר אותנו לעלייה. זה נקרא "עזר כנגדו".

2. אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

אנחנו רואים לפי התעסקות האדם עד כמה הוא משקיע כדי להביא את עצמו לרוחניות, את גודל האמונה שלו.

שאלה: אם שני אנשים מתחילים ב"לא לשמה", ואחד לא מגיע ל"לשמה". אם כן מה בדיוק המטרה הזאת שעושה את ההבדל בין אדם שמגיע ל"לשמה" לאדם שלא מגיע אליה?

המטרה של האדם שלא נמצא ב"לשמה", היא מטרה ארצית, להגיע לכל טוב, לחיים טובים בעולם הזה. ובמטרה שבה הוא נמצא לקראת "לשמה", הוא רוצה להגיע פעולת השפעה שהיא למעלה ממנו, למעלה מהטבע שלו. זאת אומרת, במה שיש לו ברגש, מה שיש לו בשכל, הוא רוצה להתעלות למעלה מזה ולהיות דבוק בבורא למרות כל ההפרעות שיש לו בזה.

תלמיד: אבל הוא יודע את זה מתחילה?

זה לא שהוא יודע, הוא מתחיל מהדברים הקטנים, הבורא מגדיל לו עוד ועוד בעיות קשות שעל פני הבעיות האלה הוא מתקשר לבורא ורוצה להאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב, שלטובתו הבורא מתנהג כך. ככה זה עובד. זאת אומרת, כל מה שהבורא עושה עם האדם ודווקא ככל שהוא מצער אותו, בזה הוא מראה עד כמה הוא רוצה לקרב את האדם אליו, נותן לאדם הזדמנות להתקרב.

שאלה: אנחנו אומרים שאמונה זה כוח השפעה, ופה בדוגמה בקטע, זה כמו אמונה רגילה, האם הוא יחזיר לו את הכסף או לא יחזיר.

הוא נותן לך פשוט דוגמה.

תלמיד: איך הדוגמה הזאת קשורה להשפעה? זה נשמע אגואיסטי, אני מביא לו רק אם אני מאמין שהוא יחזיר לי.

ואיך זה ברוחניות? במידה שיש לך כוח אמונה, במידה הזאת אתה מקבל את הדברים האלה כאילו שקיבלת.

שאלה: מה ההבדל בין "לשמה" לבין "אמונת ה'"?

אמונה זה כוח השפעה שמקבלים מלמעלה. זה לא שהאמונה נמצאת באדם, לא נמצאת באדם, אלא הוא מקבל את זה מלמעלה. במידה שמבטל את עצמו, לא מסוגל לבטל את עצמו, ומבקש מהבורא שיביא לו את הכוח הזה מלמעלה, אז מקבל כוח אמונה. זה כוח שיכול לעמוד למעלה מהרצון לקבל, מהטבע שלו, זה נקרא "כוח האמונה", ובזה הוא נקרא שנמצא ב"לשמה", זאת אומרת, לעשות אפילו פעולות בעל מנת להשפיע, לא לטובת עצמו אלא בלהרגיש את השני, את הרצון של הזולת ואת המילוי שבזולת. זה נקרא "כוח הבינה", "כוח אמונה".

שאלה: אם "לא לשמה" היא לפנינו, אז מה אנחנו עושים עכשיו כדי להשפיע?

כדי להשפיע אנחנו עושים חיבור בינינו כמה שאפשר. ואם אנחנו רואים בחיבור בינינו שאנחנו לא יכולים להגיע למשהו, שיש לנו עוד בכל זאת מה להוסיף אבל לא מסוגלים, אנחנו מתפללים ובזה יש לנו כבר קשר עם הבורא, ועל ידי זה הוא כבר משפיע לנו כוח ואנחנו לאט לאט רוכשים את כוח האמונה. כוח אמונה זה כוח השפעה.

שאלה: חברים מהעשירייה שואלים האם אפשר להגיע ל"לשמה" בעשירייה?

שימשיכו ולאט לאט הם יגיעו למצב שידעו, יראו עד כמה הם משתווים. כל אחד נמצא במצבים שונים כלפי הדברים האלה, כי הם עדיין לא מוגדרים בנו ברור. ואנחנו נקבל את זה, אנחנו נגיע לזה.

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".

אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

שאלה: מה הקשר בין אמונה לבין עבודת האומן, העבודה של מומחה?

אמונה זה אור החסדים, זה אור שמופיע על הכלי שלא רוצה לקבל לעצמו, שנמצא בצמצום, זה נקרא "חסדים", "חסד". וכל הפעולות הרוחניות, צריכות להיות קודם כל עד דרגת חסד, שאני לא רוצה לקבל כלום לעצמי ולא דואג לעצמי כביכול, זאת אומרת, אני דואג, אבל אני נמצא למעלה מהדאגות שלי, שום דבר לא נעלם, אני נמצא למעלה מהעביות שלי. ובנוסף לכך אחר כך אני יכול עוד לרכוש תכונות לקבל על מנת להשפיע, כי מה שאני מקבל, אני מקבל בכלי שהוא מתוקן באור הבינה, בכוח ההשפעה, שאני עושה את זה, מקבל את זה, רק בעל מנת להשפיע. אלה בעצם התיקונים שאנחנו צריכים לעשות.

שני שלבים יש לנו, ממצב של העולם הזה לעלות לדרגת הבינה, לדרגת חפץ חסד, דרגת חסדים מכוסים, שאז אנחנו לא רוצים לקבל כלום, שום דבר לעצמנו, ואחר כך אפילו אם אנחנו מקבלים רצונות זרים ויכולים להשתמש בהם כאילו שהם רצונות שלנו, למעלה מהאגו שלנו, זה נקרא כבר לקבל בעל מנת להשפיע. והחסדים שלנו יהיו כבר חסדים מגולים, כמה שנכללים בחיסרון זר יכולים למלא אותו בעל מנת להשפיע מצידנו, וזה נקרא לקבל על מנת להשפיע.

כדי לעשות את זה אנחנו צריכים גם להפעיל את הכלים שלנו כדי למלאות את הכלים הזרים, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להשתמש גם בכלים שלנו.

שאלה: במאמר כתוב למה זקוקים ליום ה', כי אדם צריך שהאמונה שלו תהיה שלמה. זאת אומרת שאין הגבלה על אמונה, ואנחנו יכולים לדרוש כל יום, כל רגע את כוח האמונה? אנחנו צריכים להיות באמונה כלפי הבורא. אבל כשאנחנו מגיעים לגילוי של הבורא אני לא תמיד יכול לדרוש את הגילוי, כי אני יכול ליפול לרצון לקבל שלי, לכלי הקבלה שלי. זה נכון?

אבל לפני שאתה מגיע ללקבל, אתה צריך לרכוש כוח על מנת להשפיע. לכן יש לך כאן עבודה להתעלות למעלה מהרצון לקבל של עצמך, זה נקרא לעשות צמצום א', ואחר כך להתכלל עם הרצון לקבל של הזולת. לקבל את הרצון לקבל שלו כאילו הוא ממש שלך, לדאוג לו, ואז אתה יכול להפעיל את הכוחות שלך, ולבקש מהבורא למלא את הרצון של החבר, של הזולת, או של הבורא. זה הכול. זה מה שאנחנו עושים, ואנחנו לומדים שכך פועלים כל הפרצופים בתלמוד עשר הספירות.

תלמיד: אז הכול מתחיל בזה שאני לא רוצה שום דבר עבור עצמי?

כן.

תלמיד: כשאני אומר את זה אני האדם הכי מאושר באדם שיש, בגלל שאני לא רוצה שום דבר עבור עצמי, אין לי כאב, אם אני לא רוצה שום דבר בשבילי.

אתה עושה את זה כדי שלא יהיה לך כאב, או בגלל שאתה רוצה להיות דומה לבורא, להתקרב לבורא?

תלמיד: אני לא בטוח.

עוד נברר. אבל יש לך נקודה יפה מאוד, אמיתית, ומתוכה אתה יכול באמת להגיע למקור.

שאלה: כתוב פה עד שהוא לא ידע מתוך נשמתו שזכה לאמונה ראויה בבורא ולתורתו. מתי זה קורה?

מתי שהוא ירגיש שבאמת הוא לא רוצה כלום לעצמו, ורק החשיבות של ההשפעה לזולת ולבורא זה מה שמדאיג אותו. מכאן והלאה הוא מתחיל לעבוד בכוח קבלה, זאת אומרת בלקבל על מנת להשפיע לזולת, בצורה כזאת, מעצמו החוצה.

בזאת הוא עובד כמו הבורא. אבל לבורא אין ממי לקבל, הוא בעצמו מקור השפע, וכדי להיות דומה לבורא האדם צריך לקבל מהבורא ולפזר לאחרים. וכמה שהוא עובד בזה, הוא יותר נמצא בזה, ומתחיל להכיר את הבורא, להבין את הבורא, להרגיש אותו, כי הוא עושה את אותה פעולה שהבורא עושה.

תלמיד: יש בירור גדול ומאוד אקטואלי. אם אנחנו רוצים שמחשבת הבריאה תתממש, תתגשם, שהכול יהיה כמו שהוא חשב מראש, ואנחנו רוצים להאיץ את הזמנים בצורה מקסימלית, אז בעצם לא חשוב לנו אם זה בדרך טובה או רעה.

אם המטרה המרכזית שלנו היא שהתוכנית שלו תתממש, שיהיה איך שהוא רוצה. אז בעצם השאלה היא, למה בכלל לבקש משהו? נניח הבורא רוצה שתהיה איזו מלחמה או לנער את האנושות כדי לתקן את בני האדם או לעורר אותם, אז אולי אנחנו צריכים לבקש כוח לעמוד בזה, במקום לבקש שיהיה שלום?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא רק חיבור אליו ודבקות, כי זה מכסה את כל הבעיות, וכך בטוח נתקן את כל הפשעים, ואת כל הסיבות לכל הדברים הרעים. אנחנו צריכים לבקש רק חיבור בינינו וחיבור עם הבורא. להחזיר את הכול למקום אחד, לרצון אחד, לדבקות. בזה אנחנו בטוח עושים דברים טובים לכולם. ואנחנו לא הולכים עכשיו לפרש מה טוב, ומה לא טוב לכל מיני עמים, לכל מיני מדינות. לא. לנו חשוב החיבור של כולם עם הבורא בהשפעה הדדית.

תלמיד: כשהאדם מגלה שכל מה שהבורא נותן לו זה רק טוב, לטובה ולתיקון, זאת אומרת שאין שום ספק שהאדם הבין את זה וזה נשאר לתמיד. האם זה משנה, ומה זה מוסיף לתפילה?

כשהאדם נמצא בדבקות בבורא, נעשה ממש חלק בלתי נפרד ממנו ,ופועל יחד עימו לתיקון הבריאה, וכך מצטרפים לבורא יותר ויותר חלקים מהרצון לקבל שפועלים בעל מנת להשפיע. אז הם נעשים למעבר בין הבורא לרצון לקבל המקולקל, וכך הם פועלים עוד ועוד, עד שהרצון לקבל המקולקל מתקן.

שאלה: המשמעות של לעבוד בלא לשמה בתורה, זה כשאני לומד גם אם עכשיו אני עושה עם הכוונה לתת, ואני מודע לזה שאני לא מסוגל לעשות את זה?

זה לא חשוב, אבל אתה נמשך לזה. אנחנו צריכים לעשות פעולות כאילו אנחנו נמצאים בהשפעה, כמו ילדים קטנים שמשחקים בכל מיני משחקים כאילו שכך הם עושים. כאילו. ואל תדאג זה ישפיע כי אתה נמצא בתוך החברים, וכשכל אחד מהם משתדל גם לעשות פעולות כאלה הפעולות האלה משפיעות על כל אחד. אנחנו נמצאים בקבוצה גדולה עולמית, אז אם כל אחד משתדל להשפיע במשהו, כמה שהוא יכול, זה משפיע על כולם.

לכן יש כאן באמת מקום גדול וחזק שפועל על כולנו. ויש לנו תקווה גדולה שאפילו בכמות כזאת, ודווקא על ידי כמות כזאת, אנחנו נעלה למידת ההשפעה כזו שנתחיל להרגיש את הבורא, את כל הבריאה, ואת כל מה שקורה בכל הבריאה, בכל העולמות, נראה ונגלה הכול.

שאלה: הטקסט אומר שכדי להיות בלא לשמה אנחנו צריכים להשיג את האמונה. מה המשמעות של להשיג אמונה שלמה, וכיצד אנחנו יכולים לעזור זה לזה בעשירייה להשיג אותה?

רק אמונה זה אור החסדים, כשאני נמצא במצב שאני לא רוצה לקבל כלום. אמונה שלמה זה נקרא שיש בתוך אור החסדים גם אור החכמה, הארת חכמה, וחוץ מזה שאני לא רוצה לקבל כלום, אני רוצה גם להשפיע. אני מעביר דרכי רצונות להשפיע של הזולת, מקבל עבורם וממשיך עבורם. לי לעצמי אין מזה כלום, כך אני רק מגדיל את פעולת ההשפעה שלי. זה נקרא אמונה שלמה, שכל מה שאני עושה זה כדי למלא את כל הנשמות. זו העבודה שלי, וזה מה שממלא אותי.

תלמיד: אבל איך אנחנו יכולים לעזור לחברים בעשירייה, שהם יהיו בזה?

תעשו בתוך עשירייה כך שכל אחד רוצה לעזור לשני. שכולם יתחברו, שכל אחד ירצה להתחבר לבורא ולאחרים, ואז באמת יהיה לנו בתוך העשירייה כוח פנימי גדול ואיתו נוכל לפנות לבורא, ולקבל ממנו תיקונים ומילויים.

שאלה: איך אפשר להגיע לכזה חיבור בעשירייה כדי לתת לך נחת רוח?

תשתדלו לקיים את מה שכותבים בעל הסולם ורב"ש, כמה שיותר. זה כתוב בהרבה מקומות, תקראו יחד, ותנסו לקיים את זה. אין יותר מזה.

שאלה: המעבר מלא לשמה לשמה הוא מעבר חד או הדרגתי?

זה מעבר הדרגתי אם אפשר להגיד כך.

תלמיד: זאת אומרת הפעולות שאנחנו עושים נגיד לפי הדוגמה הזאת, שעה ביום, שעתיים ביום, הן תוצאה מזה שהמאור השפיע עליך ולכן מתאפשר לך לעשות נניח שלוש או ארבע שעות?

נגיד שזה כך, אם אתה מודד את זה לפי שעות.

תלמיד: זה לפי הדוגמה שהוא נותן.

בסדר גמור.

שאלה: האם "נעשה ונשמע" זה בעצם תוצאה של האמונה או שזה אמצעי?

"נעשה ונשמע" זה אמצעי להשגת האמונה.

שאלה: מה זה להעביר אור לחבר? הרי לאור אין נפח. כשאדם מרגיש כוח להשפיע, והוא רוצה להשפיע, מה הוא בעצם מעביר לחבר?

אני רוצה להתחבר לחבר, כדי לעזור לו להשיג קשר עם הקבוצה, ודרך הקבוצה להשיג קשר עם הבורא. זו העבודה שלי.

תלמיד: אני כאילו מעביר לו את הרצון שלי לעזור לו?

אתה מעביר לו תמיכה.

שאלה: כתוב באות ט"ו, "שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי." מה זה אומר "ידע בנפשו"?

שירגיש את זה.

שאלה: מה זה נקרא "שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי"?

הוא צריך לראות, הוא צריך להרגיש שיש בו כוח השפעה. וכוח ההשפעה, כוח האמונה פועל בו ונותן לו אפשרות להתקשר לאחרים, להרגיש את הרצונות שלהם ולהשפיע לתוך הרצונות שלהם.

אות ט"ז

"ובאמור, מתורצת קושית התוספות (תענית, דף ז', ד"ה "וכל"), דאמרינן שם: "כל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל, העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות". והקשו: והלא אמרינן: "לעולם יעסוק אדם בתורה, אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולפי המבואר, יש לחלק בפשטות, כי כאן, בעוסק בתורה "לשם מצות לימוד התורה", עכ"פ להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, עם הכונה דלעשות נ"ר ליוצרו, ע"כ "המאור שבה מחזירו למוטב", ובא לשמה."

זאת אומרת הוא עדיין נמצא במעבר. הוא רוצה להגיע לעשות השפעה דרך הקבוצה ולבורא אבל ודאי שגם בזה הוא רוצה שיהיה לו טוב, הוא רוצה להשתתף, הוא רוצה לעשות את זה. מהמצב שהוא משתמש בהשפעה לקבוצה ולבורא כדי שזה יעזור לו, ועד למצבים שהוא באמת רוצה לעזור להם אפילו שזה כמעט לא עוזר לו אלא רק בהשפעה להם, הוא מתחיל לראות תוצאה יפה, רצויה.

זאת אומרת יש כאן "סקלה" מ-0 עד 100%. הוא יכול להגיד אפילו, "איפה אני נמצא, בכמה אני משפיע דרך הקבוצה לבורא, אני רוצה שזה יהיה לטובתי", זו תחילת הסקלה. ואם הולך לפי הסקלה הזאת עד הסוף, אז יותר ויותר רוצה להשפיע לקבוצה ולבורא, שזה יהיה לטובתם, וקצת לטובתו, לעצמו. עד שהוא מגיע לקצה השני, אז רוצה שהכול יהיה בשבילם, בלי שום קשר אף פעם לעצמו. בצורה כזאת הוא בא "לשמה".

"וכאן, בעוסק בתורה שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה, עד שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו סם המות, כי "האור שבה נהפך לו לחושך", כמבואר."

זאת אומרת נמצאים אנחנו כאן בדילמה, לאן הולכים? או שהולכים כדי להגיע לעל מנת להשפיע ממש, או שהולכים לעל מנת לקבל יותר. או שהולכים לעל מנת להשפיע, זאת אומרת שכל מה שיהיה לנו אנחנו רוצים למסור דרך הקבוצה לבורא, לקרב אליו את הקבוצה, האנושות, הכול, שלא יישאר לי כלום חוץ מהפעולה עצמה שאני עושה, עד כדי כך שלא ישמעו אותי ולא יראו בי שום דבר שאני גרמתי לזה, אפילו מעצמי אני מוכן לעשות אפס. או ההיפך, אני עושה את זה כדי להגדיל את עצמי ולהעלות את עצמי יותר ויותר. יש כאן שתי אפשרויות לאדם להתקדם, כביכול. ומכאן והלאה כבר אנחנו מתחילים לראות איך אנחנו עושים את זה.

כשאנחנו נמצאים בפרשת דרכים, ללכת לשמה או להשתמש במה שיש לנו לפיתוח הרצון לקבל שלנו הגדול, האגואיסטי, בלבד, איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים? וזאת נקודה מאוד מאוד חשובה. אות י"ז שאנחנו עכשיו נמצאים בה, היא בעצם המפתח שממנה והלאה אנחנו פועלים - או בצורה נכונה או לא נכונה חס ושלום - בצורה הרוחנית.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק".

שאלה: הטקסט מדבר על המאמץ של המצווה, מה המשמעות של זה לגבינו כעשירייה?

המצווה שלנו היא להגיע לאותו מצב שהיה לפני שבירת האדם הראשון, שכולנו מחוברים ונכללים ברצון אחד ומתמלאים באור אחד. זו צורת האדם הראשון לפני השבירה, לפני החטא. לכך אנחנו צריכים לשאוף ולהגיע.

שאלה: כתוב שמתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה' יתברך והשגחתו בשכר ועונש. השכר והעונש זה ברצון לקבל, אז למה הכוונה?

לא, תלוי איזה שכר ועונש יש לכל אחד. לאחד זה ברצון לקבל ולאחר זה ברצון להשפיע.

תלמיד: איזה שכר ועונש יש ברצון להשפיע?

כאשר אתה דומה לבורא ויכול להעביר דרכך את כל האור העליון לכל הנשמות שעליך לתקן ולעזור להן לתיקון, ואחר כך יש לך עוד פעולה גדולה, מצווה גדולה - למלא אותן.

תלמיד: מה השכר פה ומה העונש?

השכר הוא להיות שותף של הבורא. הבורא לא יכול להגיע לנשמות השבורות בצורה ישירה אלא רק דרכך, לכן בזה אתה נקרא שותף של הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים ש"ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה".. "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". מהו התבלין הזה?

תבלין זהו האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל ומתקן אותו כך שיכול להרגיש טעם בהשפעה, בעל מנת להשפיע, בלהיות למעלה מהדעת ולעשות פעולות השפעה.

תלמיד: התבלין לא יכול להיות גילוי היצר הרע שלי, שפתאום אני מגלה שאני לא בדיוק כמו שחשבתי?

זה לא מספיק. צריך גם להפוך את השימוש ביצר הרע ליצר הטוב.

תלמיד: איך עושים זאת?

על ידי מאמץ, תעשה מאמצים ותראה שזה אפשרי.

שאלה: מה הכוונה שהחוטאים אנוסים?

אנוס זה אדם שלא מסוגל לעשות אחרת. אם אני עדיין לא מתוקן, אז כל הפעולות שלי, ככל שארצה לעשות אותן לטובת הזולת הן יהיו בסופו של דבר לטובתי, ועל זה אין שאלה, ככה זה, זה נקרא אנוסים.

תלמיד: אנחנו לא אחראים על החטאים שלנו?

לא אחראים. אלא אנחנו אחראים על ההזדמנויות לתקן את עצמנו, ושלא מבצעים ולא מממשים אותן. אבל על זה שאני רע כתוב "לך לאומן שעשאני".

תלמיד: אין לנו עסק עם החטאים שלנו, רק הבחנות?

אנחנו לא חוטאים, אנחנו לא רשעים.

תלמיד: אז רק להזמין את המאור שיתקן את הפשעים שנראים לנו?

כן, אני חותם לך שאתה לא נמצא בחטא עד שאתה מקבל הזדמנות לתקן את עצמך על ידי קשר עם החברים ועם הבורא, ולקבל מאור המחזיר למוטב כדי לתקן את עצמך. אם אז אתה לא מבצע זאת אפילו במקצת, במידה הזאת אתה חוטא.

שאלה: הלימוד מביא לנו מאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו, אבל בעל הסולם כותב פה שמתחייב להתחזק באמונה ה' לפני הלימוד?

גם מצדך צריכה להיות איזו גישה, "בשביל מה אני לומד". אני לומד כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב שהוא ישפיע עלי, ישנה אותי ויהפוך אותי.

תלמיד: מהי העבודה של להתחזק בעבודה שלנו?

להתחזק כך שבכל רגע ורגע אני דורש מעצמי עוד ועוד, לא לשכוח את מטרת הלימוד, שעל ידו אני רוצה לקבל את המאור המחזיר למוטב ולהיות יותר דומה לבורא.

תלמיד: אנחנו חייבים עזרה זה מזה או שפשוט לחשוב על זה?

לא. "איש את רעהו יעזורו" ודאי שמשפיע מאוד, גם בצורה גשמית וגם בצורה רוחנית. בינתיים בגשמיות לפי הדוגמאות ולפי הדיבורים, ואחר כך גם בצורה רוחנית כשנרגיש את עצמנו קשורים זה לזה בכוחות רוחניים, נראה איך עוזרים זה לזה במערכת אחת.

שאלה: אני אף פעם לא רואה את המילה "אלוהים" בכתוב, אני רואה "בורא". למה כאן כתוב בצורה אחרת ולא בורא?

לכוח העליון, אלוהים, יש 72 שמות. יש כל מיני שמות, נמחקים ובלתי נמחקים, כאלה וכאלה. בכולם מדובר על איך אדם תופס את הכוח העליון, על איך הכוח העליון המופשט לגמרי מאיתנו מתלבש ברצון לקבל שלנו, ואיך אנחנו מרגישים ומגלים אותו, זה העניין. לכן אנחנו נותנים לו שמות לפי ההתפעלות שלנו ממנו.

שאלה: לעזור זה לזה מבחינה רוחנית זה לכוון ולהזכיר את הקשר עם הבורא?

כן. לתמוך בחבר, לעזור לו ויחד עמו להשיג את כוח ההשפעה ההדדי בינינו, ומבינינו, כשאנחנו משיגים את כוח ההשפעה ההדדי, לבורא, רק בצורה כזאת. כמו שאתה קופץ לתוך מים להציל את החבר שנמצא בעומקים, אתה תופס אותו ועימו יחד אתה מעלה את שניכם לאוויר. כך צריכים לעשות, כל אחד צריך להגיש כך את העזרה שלו לחבר.

שאלה: איך אני מבדיל בין הזדמנות לתיקון?

אתה צריך לראות שבכל רגע ורגע יש לך הזדמנות לתיקון, קודם כל לעורר את הרגישות לזה ואז אתה יכול לכוון את עצמך בהתאם עוד ועוד לתיקון. העיקר לראות זאת בכל רגע.

שאלה: כתוב בפסוק "צדיק באמונתו יחיה". האם זו העבודה לשמה?

ודאי שזה לשמה, על מנת להשפיע זה לשמה, זו העבודה שאליה צריכים להגיע.

תלמיד: מה זאת העבודה לשמה שאנחנו בתור התלמידים שלך צריכים להגיע אליה?

על מנת להשפיע כל אחד לאחר כדי לעזור לכולם להגיע לדבקות בבורא, זאת העבודה. תחשוב איך אתה יכול לעורר את החברים, לכוון אותם להתקרב לבורא עוד ועוד יחד, כי הבורא הוא אחד לכולנו, משותף לכולנו.

שאלה: בהמשך לכתוב, "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", מדוע ניתנת הבטחה לתענוג?

התענוג הוא דבר טוב, לא מדובר על תענוג בהמי אלא כמו שכתוב "אז תתענג על ה'", זאת אומרת אני נהנה מזה שאני עושה נחת רוח לבורא ומקבל את האור העליון שמתפשט בכל הכלים שלי המכוונים לעל מנת להשפיע, והאור העליון מצידו ממלא אותם בעל מנת להשפיע, ואני מכוון את הכלים שלי להשפעה ממני, לכן זה משפיע לזה ונקרא חד מקבל חד. ואז יש לנו תענוג כפול מכך שאנחנו נמצאים בהנאה הדדית.

שאלה: אמרת שכשהבורא מצער אדם זה סימן שהוא רוצה לקרב אותו. איך להרגיש צער ולא להרשיע את הבורא ואיך זה מסתדר עם כך שצריך להתקדם משמחה?

קודם כל צריך להבין שברוחניות לא יכול להיות מצב שאנחנו לא מרוצים, אם אנחנו לא מרוצים ממשהו זה מצב שאנחנו לא מכוונים לבורא, כי הכול בא ממנו והכול בא כדי שנתקן את עצמנו להיות מכוונים אליו. ולכן צריך להפוך את כל הרע שאנחנו מרגישים לטוב, זה אומנם קשה מאוד, אבל אנחנו חייבים לעשות כך, ובזה דווקא נגלה כמה אנחנו עושים טוב לבורא וכמה אנחנו אפילו עושים טוב לאנשים שמשתתפים בזה. אלה נשמות גבוהות שכך עוברות תיקונים.

שאלה: כתוב באות י"ז "בראת צדיקים על ידי יצר טוב", מה זה יצר טוב? אנחנו לומדים שהבורא ברא רק יצר רע.

אבל כשהוא משפיע על היצר הרע את האור שלו, היצר הרע מעל מנת לקבל הופך לעל מנת להשפיע ובזה הוא נעשה יצר טוב.

שאלה: מה משמעות המשפט "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח"?

אם אתה מרגיש שאתה נמצא בעל מנת לקבל, שזה שולט עליך, אז אתה צריך לכוון את עצמך לכך שכל זה בא כדי לתקן, פשוט מאוד.

שאלה: מה הם הרהורי עבירה?

הרהורי עבירה יש בכל אחד ואחד, אלה הרהורים לעשות כל מיני פעולות שהיצר הרע, האגו שלנו, מעורר אותנו לעשות ורוצה שכך נעשה.

שאלה: אפשר להימשך לתכונת ההשפעה כאשר אין לנו מושג מה זה בכלל? אתה יכול לנסות להסביר לנו קצת מה היא תכונת ההשפעה, כל הזמן מדברים ומדברים ואני לא יודע על מה אתה מדבר.

אני אענה לך פשוט, תאר לעצמך שלאדם הנמצא לידך יש רצון לקבל, הוא רוצה לקבל משהו, ואתה יכול למלא את הרצון שלו. אתה צריך בשביל זה להתכלל עם הרצון לקבל שלו, ואז לפי הרצון לקבל שקיבלת ממנו אתה מכין מילוי ובמילוי הזה אתה ממלא אותו. כאילו יש לפניך ילד והוא רוצה לאכול, אתה מכין לו דייסה ונותן לו והוא נהנה מזה. זה נקרא שעשית פעולה על מנת להשפיע. כך אתה צריך לעשות עם כל אדם ואדם ובסופו של דבר מה הכוונה שלך? שבכך תמלא את הבורא, זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה׳.

תלמיד: אתה יכול להסביר לנו קצת מה מרגישים בתכונת ההשפעה?

אין דבר יותר גדול יותר מלתת מילוי למישהו מחוצה לך שכל כך רוצה את המילוי ונהנה ממה שאתה נותן לו. אז ההנאה שלך הרבה יותר גדולה, "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". תראה כמה אימא מרוצה שהילד קיבל ונהנה ממה שקיבל ממנה, עד כמה היא מתמלאת בתענוג הזה.

תלמיד: אפשר להגדיר את התענוג הזה?

זה התענוג של הבורא, שאתה מקבל דווקא בכך שאתה נעשה כמוהו, שאתה ממלא את הזולת, אז אתה מרגיש מה שהבורא מרגיש.

תלמיד: אי אפשר לעשות תיאום, השוואה למשהו בעולם הזה?

נתתי לך דוגמה, אתה לא רוצה לשמוע. תנסה להבין מה שאני אומר לך, אולי תקלוט קצת. אתה רוצה להיות כמו הבורא, תעשה פעולה כמוהו, אז תרגיש כמוהו, תהיה בדרגה שלו, נותנים לך הסבר איך להגיע לזה, זו כל חוכמת הקבלה, אין יותר מזה. מסבירים לך איך, תתכלל בחיסרון של הזולת ולהשתדל לעזור לו למלאות את הרצון שלו. זולת, הכוונה חבר שלך שגם רוצה להגיע לדבקות בבורא, תעזור לו להגיע לדבקות בבורא, תראה לו פעולות השפעה, תחבק אותו, תתחיל לעלות עימו יחד כאילו מעומקי המים לאוויר. אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות, אבל זה בעצם מה שהוא כותב.

אני מבקש שתעברו היום על האותיות שלמדנו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מאות י"ד עד י"ז, בעיקר על אות י"ז. כשהגעתי לרב"ש ושאלתי אותו מה עושים כדי להגיע לרוחניות? הוא פתח את תלמוד עשר הספירות ואמר שזה העיקר. ואני קראתי אלף פעמים ולא הבנתי כלום ממה שכתוב כאן, במשך הזמן התחלתי לפרש את זה עוד ועוד עד שקצת הבנתי. להגיד שהיום אני מבין, אני לא בטוח, אבל גם היום אני משתדל עוד ועוד להמשיך להבין.

שאלה: אדם שרוצה משהו בעולם שלנו ומקבל, מקבל הנאה מהקבלה. אדם שמקבל את תכונת ההשפעה, מקבל הנאה מהשפעה. האם אפשר לומר כך?

תנסה לתת לאחרים ותראה האם אתה מקבל הנאה מזה או לא. אחר כך תברר, אם ההנאה שלך היא מהנתינה, אז למה אתה צריך לקבל בחזרה משהו? ואם אתה מקבל הנאה אתה עושה את זה למען ההנאה עצמה או מפני שאתה רוצה לתת להם? ואם אתה רוצה לתת להם אז בשביל מה לקבל הנאה עבור זה, אולי יותר נכון, נקי, שלא תקבל שום דבר? למה הבורא עשה כך שאנחנו צריכים לעשות פעולת השפעה לזולת ובזה קושרים את ההנאה שלנו, האם היא ישנה או לא? תבדוק את כל המצבים האלו ואז תראה מה נקרא הנאה אמיתית. אני נהנה מזה שאני נותן לזולת, מרגיש כמה הזולת נהנה וההנאה שלי בתוך הזולת במה שהוא נהנה, הופכת להנאה שלי, ולא הנאה בכלים דקבלה שלי. אתה מדען יש לך שכל תברר את הדברים האלה.

תלמיד: אני אומר שהרגשת ההנאה היא אותה הרגשה, כשאני אקבל הנאה מכך שאני ממלא מישהו, לא במצבי כשאני עדיין לא שם, אבל כשאהיה שם האם זו תהיה אותה הנאה?

לא, זאת לא תהיה אותה הנאה מפני שההנאה תהיה מסיבה אחרת, מהתקשרות אחרת. איזו הנאה יש לך כשאתה נותן לילד זר ממתק, ואיזו הנאה יש לך כשאתה נותן לילד שלך? יש הבדל. או כשמחייבים אותך לתת לעומת כשאתה נותן מרצונך, תבדוק. זאת אומרת, ההנאה קשורה לנותן ולכן יש הבדל. אנחנו חייבים להפוך את הכלים שלנו לכלים דהשפעה

שאלה: שמענו שהעבודה בלשמה שווה להשפעה. בשביל לעבוד במצב הזה אנחנו צריכים אמונה שלמה. כלומר קצת אמונה לא מספיק, עם זה לא משיגים כלום. מתי נוכל לעשות את העבודה בלשמה, מתי נוכל להשפיע?

כאשר נקבל מלמעלה כוח השפעה ואז על ידו אנחנו נוכל לעשות פעולות השפעה. להתעלות מעל האגו שלנו ולעשות פעולות השפעה, רק אם נקבל מלמעלה כוח כזה. בנו אין שום אפשרות לעשות זאת. אפילו שנעשה איזה פעולות יפות ומנותקות כביכול מעצמנו, אנחנו לא נוכל בעצמנו להתעלות מהטבע שלנו. אנחנו סגורים בתוך הקופסה שלנו ורק האור העליון יכול להעלות אותנו למעלה מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: האם העבודה הראשונה שאני צריך לעשות זה לכוון את הכול לבורא?

כן.

שאלה: מה לעשות כשאין לך תענוג בשני הצדדים - הרוחני והגשמי - ואתה ממש רואה שבלי הסכמות מהבורא, מהאגו, לא חשוב ממי, אין מצב שאתה תלך קדימה?

מצוין. יש לך עכשיו אפשרות, דווקא מאוד קלה, לפנות לבורא ולדרוש ממנו כוחות השפעה כדי להתקדם.

תלמיד: בזה אני אשם. בלי הסכמה אתה לא מגיע, אין שום סיכוי בעולם.

אז את זה תבקש.

תלמיד: זה בסדר להגיד "תבקש", אבל זה לא הולך ככה.

למה לא?

תלמיד: יש מה שאומרים ויש בסוף מעשים. זה לא פועל בצורה כזאת "תלך תבקש, הכול טוב", זה לא עובד בצורה כזאת, גם הבקשה הזאת לא מגיעה.

מאיפה אתה יודע? אתה צריך לבקש. כל דבר שאתה מוציא מהלב או מהפה, לא חשוב איך, בכל זאת מגיע לבורא וכל הבקשות מצטרפות, כולן מצטרפות, אז תמשיך. תמשיך להיות נודניק. זה נקרא פתח לדופקים בתשובה, צריכים לדפוק, לדפוק, לדפוק עד שישמע. רק בצורה כזאת. לא שהוא לא שומע, אבל רק בצורה עקבית כשאנחנו לא עוזבים, אנחנו מגדילים את הכוח שלנו לבקשה ואז מגיע למצב שהפתח נפתח.

שאלה: ואם אתה מבקש ומקבל יותר ניתוק, דחייה אתה רואה שהוא עוד יותר מרחיק אותך.

ככה זה בכל דבר בטבע, שני דברים מתחברים ומתרחקים, מתחברים ומתרחקים ובעיקר בעניין החיבור, בעניין הזיווג. יש כאן תמיד דברים שעובדים בלהתקרב ולהתרחק. הוא כותב שאז מגיע במקום הנכון, בפעולה הנכונה, בכוונה הנכונה ואז יורה כחץ באותו מקום, באותה אישה וכן הלאה. הכול על ידי התמדה בבקשה.

שאלה: יש לנו דילמה. אנחנו אומרים שאנחנו צריכים למלא את הרצון של החבר אבל אנחנו אפילו לא יודעים איך לגשת לזה. יש איזו שיטה בעשירייה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר. החבר שלך רוצה כמוך אותה המטרה, אותם הדברים. אז אין לך את מי לשאול, אתה לא צריך לשאול אותו, אתה פשוט צריך לעזור לו להשיג מה שאתה רוצה להשיג, נקודה. אתם צריכים כולכם להשיג אותו דבר. אתם כולכם נפעלים על ידי כוח אחד, צריכים להגיע לאותו כוח האחד, אז קדימה. מה אתם מתבלבלים, הכי קל להתקשר לחבר כי אתה יודע מראש מה הוא רוצה, אתה מעצמך יודע מה הוא רוצה, אז תתקשר.

שאלה: אם למרות כל היגיעה בלימוד התורה מרגישים גם תועלות מעשיות וגם שמחה בעבודה, האם זה תמיד יהיה הכיוון הנכון?

כן. שמחה זו תוצאה ממעשים טובים.

שאלה: דיברנו על הנאה, מה לעשות עם ההנאה שאני מקבל היא הנאה ממילוי לחבר?

זה גם טוב, כן.

תלמיד: הבורא לא מחכה להנאה אבל אנחנו עדיין מחכים להנאה, מה לעשות, לאן להפנות את זה?

כשאתה מצפה להנאה תבקש שתהיה לך הנאה מזה שאתה ממלא את הבורא, את החברים, שזו תהיה כל ההנאה שלך. העיקר תסובב את זה כלפי חברים ואז יהיה יותר ברור.

שאלה: מה אפשר להמליץ לחבר שלמרות שהוא משקיע הוא מקבל יותר צרות?

שישקיע יותר. שיבדוק את ההשקעה שלו וישקיע בכל זאת יותר.

ואני מבקש שבמשך היום תעברו על שלוש ארבע האותיות האחרונות שעברנו עד י"ז, כולל.

(סוף השיעור)

---

1. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (בבלי, מסכת ברכות - דף י, עמוד א)↩