שיעור בוקר 21.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 385. מאמר "מתן תורה"

זהו מאמר מאוד מיוחד, בעל הסולם כתב אותו כפתיחה לכל דברי חכמת הקבלה שהוא כתב אחר כך. מאמרים כאלה כביכול מיועדים למתחילים, לחדשים, למי שעוד לא מכיר, לא יודע, אבל זה לא נכון. דווקא בכאלו מאמרים אנחנו יכולים להיכנס לעומק של כל הבריאה ולראות את המבט המקיף של בעל הסולם על הבריאה. לכן כדאי לנו להתייחס נכון לכל משפט ומשפט. אולי הם נראים לנו טריוויאליים אבל זה לא כך. אולי נראה לנו שכבר שמענו את הדברים האלה הרבה פעמים, אז דווקא ההיפך, תנסו להיכנס יותר לעומק, כי כל מה שכתוב כאן הוא אמת עד גמר התיקון. לכן יש לנו עוד להתעמק במה שהוא כותב.

קריין: מאמר "מתן תורה".

מתן תורה

""ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד)."

בעל הסולם רוצה לשים זאת מעל הכותרת, מעל הכול - שכל מה שניתן לאדם לבצע, ולשם מה ניתנה לו התורה דווקא בעולם הזה, זה כדי להגיע למימוש דרך "ואהבת לערך כמוך". כל התורה ניתנה רק כדי לממש את הכלל הזה.

אות א'

"מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל". אם נלמד את כל התורה כולה ונדע אותה עד לעומק הסופי שלה, אז נגיע למצב של קיום "ואהבת לרעך כמוך" שזה הדבר הכללי וההכרחי, ולקיים אותו זה לקיים את כל התורה.

התורה מדברת על חיבור בין בני אדם - תקרא לזה אהבה, "ואהבת לרעך כמוך" - כך שאדם מפסיק להרגיש את עצמו, כי כמוך זה כשאתה מרגיש את האחרים באותו יחס, באותה אהבה, באותו קשר. והתפתחות הקשר הזה בין אדם לכולם זו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו, שלזה אנחנו מחויבים להגיע במוקדם או במאוחר. "נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך"." כלומר אין לנו יותר מה לחפש בתורה. וגם אם אנחנו קוראים כאלו קטעים שנראה שהם לגמרי לא שייכים לחיבור בין בני אדם, אז זה מפני שאנחנו עוד לא יודעים, עוד לא מכירים את כל המערכת. מה שאין כן אם נכיר אותה יותר, אז נבין שכולה מדברת רק על הקשר בין בני אדם, ובני אדם כאן הם כוללים את כל הבריאה. מטרת החיבור היא להגיע למצב של אהבה, ואנחנו עוד צריכים לברר מה זו "אהבה" ומה זה "כמוך".

"שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

כי אנחנו רואים שהתורה מספרת לנו על כל חוקי העולם, על היחסים של האדם לדומם, לצומח ולחי, על כל מיני דברים שאנחנו צריכים לסדר בעולם סביבנו, ולהתייחס בצורה מאוד מסוימת, מיוחדת לכול. ואילו כאן מדובר רק על אהבה של בני אדם, זאת אומרת חיבור, קירוב, ולא מובן מה הקשר בדיוק ומה אנחנו צריכים לבצע.

קריין: אות ב'.

אות ב'

"ואם עוד אפשר לנו להתיגע, ולמצוא איזה דרך, איך שהוא ליישב דבריהם שבכאן, הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]".

הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."

נראה שהכול פשוט, ברור. אבל אם נשים לב למה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, על הספירות, הפרצופים, העולמות, על היחסים שבין כוחות הטבע, כל הדברים האלה הם מקרים פרטיים של "ואהבת לרעך כמוך". נראה לנו ש"אהבת" הכוונה היא שתפתח את הלב, תפתח את הרצון, תפרוס ידיים, אז זה לא כך. אלא מדובר על יחסים פנימיים עמוקים מתוך בדיקת הרצון שטמון בנו. אנחנו לא מכירים ממנו אפילו במקצת, רק נקודה קטנה מתוך אותו רצון מופיעה בנו, כל יתר הרצונות טמונים בנו, ואם נתחיל לפתוח אותם, אז נתחיל לראות עד כמה לקיים "ואהבת לרעך כמוך" זה דבר שהוא לגמרי למעלה מהטבע שלנו. ואנחנו צריכים להביא כל מיני מכשירי עזר, לעשות פעולות מיוחדות, "מצוות" מה שנקרא, כדי שנוכל איכשהו לממש את המשפט הזה "ואהבת לרעך כמוך". זה שהמשפט נראה לנו כל כך קרוב וברור זה דווקא בגלל שאנחנו לגמרי לא מכירים אותו. ומושג האהבה שיש לנו בעולם שלנו, לא על זה התורה מדברת.

שאלה: האם יש הבדל בין "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ל"ואהבת לרעך כמוך"?

ודאי שיש הבדל, אבל על זה נלמד אחר כך.

קריין: אות ג'.

אות ג'

"ובטרם נחדור לעומק הדבר, יש לנו להתבונן בהמצוה הזאת גופה. כי נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי".

ב"אומה ישראלית" הוא מתכוון לאותם אנשים שגם הם משתוקקים ל"אהבת לרעך כמוך", שיש ביניהם איזה קשר כמו בינינו בעשיריות, בקבוצה, שאנחנו איכשהו יודעים שצריכים להגיע לזה. עד כמה יכולים לקיים זו כבר שאלה, זה בדרך. אבל לפחות אתה יודע שאתה צריך להגיע למצב שתאהב את כל החברים בכלי העולמי שלנו, אף אחד הוא לא יוצא מן הכלל, ובצורה כזאת לפחות נקיים את "ואהבת לרעך כמוך". "רעך" זה מי שנפשית קרוב אליך. עד שכל באי עולם יתכנסו גם לאותו המסלול, לאותה המטרה של אהבת הזולת, האהבה הכללית.

"אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמו. ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב, שהתורה מדברת על דרך הגזמה. כי ע"כ מזהיר לנו התורה: "לא תוסיף ולא תגרע וכו'", לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ".

שאלה: האם האהבה צריכה להיות רק בהרגשה או גם בשכל?

עוד נברר את זה.

שאלה: הסברת לפני כן שאנחנו בקושי יכולים להבין את הנקודה הקטנה שיש לבן אדם בפנים. איך אני יכול לאהוב את החבר אם אני אפילו לא יודע לאהוב את עצמי?

תצטרך לפתוח את הלב שלך כך, שאתה תאהב את החבר ודרך זה שאתה אוהב את החבר תתחיל להכיר את עצמך ואת הלב שלך. ופתיחת הלב כלפי החבר באמת תהיה פתיחת הלב אפילו כלפי עצמך, אתה תגלה שקודם הלב שלך היה סגור.

שאלה: על איזה צרכים, רצונות, כדי למלא את הרצונות של חברו, מדבר בעל הסולם?

מה שהחבר רוצה. כל אחד מאיתנו הוא סך הכול רצון, רצון לקבל. אם אני אוהב מישהו, אז אני בעצם צריך להרגיש שיש לי דחף, נטייה, למלא את כל הצרכים שלו. כך מתבטאת האהבה. כולנו רצון לקבל ואם אני אוהב את השני אז אני אוהב את הרצון לקבל שלו. זה מתבטא בזה שאני רוצה למלא את הרצון לקבל שלו. זה ביטוי של אהבה.

תסתכל על ילדים קטנים, איך ההורים מתייחסים אליהם, רוצים לתת להם כל טוב, כל פעם יותר ויותר, ממש כל מה שהתינוק רוצה. זה ביטוי של אהבה, כי כולנו רצון לקבל.

שאלה: מהי האהבה שעוזרת לנו לבנות את התורה שמחברת בינינו, מהי אהבה חלוטה?

אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור בינינו ככל שניתן לנו ולצפות לכוח מיוחד שנקרא תורה, זו אהבה שנמצאת מחוצה לנו, היא תמלא אותנו, תכוון אותנו, תקרב אותנו זה אל זה עד שהיא תיכנס בנו ותשלוט בנו. זו בעצם העבודה שלנו, התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

התורה משפיעה עלינו כאהבה כללית, יש לה אור פנימי, אור מקיף. מצידנו לעשות פעולות שאנחנו יכולים לעורר את האורות האלו, שיפעלו עלינו ויקרבו אותנו לכלי אחד. במידה שאנחנו נתקרב זה אל זה ונתחבר זה אל זה, אנחנו נרגיש רצונות לקבל יותר גדולים, ומעליהם רצונות להשפיע יותר גדולים ואת האורות שמופיעים בנו.

שאלה: למה אומרים שהתורה זו השפעה?

התורה זה האור העליון שמגיע אלינו מהבורא והאור הזה כולל בתוכו את כל התיקונים שלנו. התיקון הראשון הוא השפעה, מביא לנו כוח השפעה, זאת אומרת נתינה אחד לשני. במקום לקבל – שאנחנו נמצאים מלכתחילה אחרי השבירה - אנחנו מקבלים מלמעלה כוח השפעה, הפוך. אז יש לנו שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע. ואז אנחנו מעמידים אותם זה מול זה וכך מתחילים לחקור את כל המציאות שכלולה מהרצון לקבל ומהרצון להשפיע. ומתוך שתי המערכות האלו אנחנו כבר לומדים את עצמנו, את הבורא ואת כל הקשרים בינינו.

שאלה: האם לאהוב את החבר כמו שאני אוהב את עצמי זה משהו שנמצא ביכולת האנושית, או משהו שאני צריך לבקש מלמעלה ולהגיע על ידי בקשה?

אנחנו לא מבינים מה זו האהבה שמדובר כאן בחכמת הקבלה. האהבה שאנחנו מבינים היא אהבה שאנחנו מקבלים, מרגישים, חוקרים אותה בכלים שלנו, שמלכתחילה הם נמצאים רק בהרגשת האהבה העצמית. ואפילו שאנחנו נחקור משהו שכביכול לא קשור אלינו אנחנו בכל זאת מתארים את זה בנו. אנחנו מעמידים בנו מודל, תבנית, מושגים, כאילו הם נמצאים מחוצה לנו, וכך אנחנו חוקרים.

וכל המחקר שלנו הוא מחקר בכל זאת שנמצא רק בכלים דקבלה שלנו, ברצונות האגואיסטיים. אם אנחנו רוצים לחקור את מהות הקשר בין כל הפרטים במציאות, אנחנו יכולים לעשות את זה אך ורק כשאנחנו מתעלים מעל הרצון שלנו, מעל האגו שלנו, כי זה כל הרצון שלנו. ורק בצורה כזאת, רק בתנאי הזה, אנחנו נוכל לדעת את הטבע, את הבורא ואת כל הדברים שנמצאים בעומק, תחת האגו שאנחנו רואים לפנינו.

שאלה: הוא כותב שאנחנו צריכים לאהוב את החבר כמו את עצמנו, ואנחנו דווקא מפתחים שנאה לעצמנו. אז איך לתאר אהבה לחבר, כאילו אין קשר?

קודם כל יש משהו במה שאתה אומר. אנחנו שונאים את עצמנו ולא אוהבים. אם היינו אוהבים את עצמנו בצורה אמיתית היינו מפתחים את עצמנו עד אהבה אמיתית, עד החיבור האמיתי, עד הנתינה האמיתית, עד להידמות לבורא, אבל אנחנו מכוונים בכל הקיום שלנו על ידי היצר הרע שפועל לרעתנו ודווקא מרחיק אותנו מהנצחיות, מהשלמות. וזה מה שאנחנו צריכים להכיר.

תלמיד: אנחנו צריכים לפתח כאילו "עצמי" חדש, ואז משם אפשר ממש לאהוב?

זה נקרא הכרת הרע.

שאלה: מכל הכתבים של המקובלים לאורך כל הדרך אנחנו מתרשמים שכל מה שרוצה הבורא באמת, זה להדביק את החלקים השבורים בכדי להביא לו כלי שהוא ישים שם את השפע שלו, את האור שלו, וזה יעשה לו נחת רוח. זה כל מה שהוא רוצה. כביכול אין קשר ל"אהבת לרעך כמוך", זה משהו טכני בלעשות את זה. ובכל זאת, מפזרים את המשפט הזה כביכול בצורה רגשית, שזה אמצעי היחידי. היית יכול אולי לראות אמצעי אחר, כי הדור הזה הוא דור כפני הכלב, אין בדיוק אהבה, יש דחייה מהדבר הזה. האם יש אמצעי אחר להדגיש, להבליט את העבודה הזאת, בכלל לעולם אפילו?

אנחנו מבינים שזה לא פשוט ומאוד קשה לדבר על זה, גם אין הרבה אנשים ששומעים את זה ואם הם כבר שומעים הם יודעים ששמעו את זה אלף פעם ועם המשפט הזה רק טוב לנאום לפני קהל ולא יותר מזה. אף לא אחד פותח את עצמו למשפט "ואהבת לרעך כמוך", ברור לנו שזה לא מציאותי, אלא פילוסופים ופוליטיקאים וכל השקרנים משתמשים בזה כדי להיבחר על ידי העם ומכניסים לנאומים שלהם את המשפט "ואהבת לרעך כמוך", כביכול, הם אולי כבר לא משתמשים באותו משפט כי זה ברור שזה נשמע מהם כשקר, אבל בסופו של דבר כך הם מסובבים את כולם.

לכן אנחנו צריכים להבין שהמשפט הזה בא כדי להוכיח לנו את ההיפך, שאנחנו נמצאים בשנאה, בדחייה, במלחמות בלתי פוסקות בינינו, כל אחד רואה את השני כאויב, כשונא שנמצא מולו. וכשאנחנו אנחנו נכיר את הרע שבנו אז אנחנו גם נתחיל לשמוע יותר: "ואהבת לרעך כמוך" הם אומרים, למה הם מדברים בצורה כזאת"?

איך יכול להיות שאני כולי אגואיסט ששונא את כולם, כזה שמלכתחילה אני לא רואה אחרים אלא רואה רק את הפגמים שבהם. הראייה שלי, המוח שלי, הלב שלי מכוונים כך שאני לא מסתכל על השני בצורה טובה. ככול שאסובב את עצמי זה לא יעזור, גם הדתות, האמונות למיניהן וכל השיטות, אנחנו כבר ראינו משך ההיסטוריה של האנושות עד כמה הכול שקר שבנוי על שקר, שהם כביכול רוצים להביא אותך לאיזו צורה אמיתית של אהבה, של חיבור ויחס יפה אבל ברור לנו ואנחנו רואים עד כמה הם דווקא פועלים הפוך, הם מחלקים את כל האנושות, מפזרים את כולם, מעמידים כל דת כנגד דת אחרת, וכך כל הדברים האלה שמתעוררים באנושות פועלים רק כדי לפזר ולחלק את כל בני האדם.

זאת אומרת, אין לנו באנושות שום שיטה שיכולה בכלל לדבר על חיבור, על התקרבות, אלא אנחנו מתפתחים בצורת האגו שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע"- ו"בראתי תורה תבלין". הוא ברא יצר רע, את זה אנחנו רואים על עצמנו וההתפתחות מדור לדור רק גורמת להתפתחות היצר הרע, אנחנו יכולים להיות אכזריים כל אחד לכולם.

ו"בראתי תורה תבלין", את זה אנחנו צריכים לגלות. עדיין אין, חכמת הקבלה רק עכשיו מתחילה קצת לדבר לכולם דרכנו, ונקווה שזה יקרה מהר ושכולם יראו ויידעו שכנגד השנאה שיש בין כולם יכולה להגיע אהבה, וחייבת להגיע אהבה בין כולם, אבל זה בתנאי שאנחנו נטפל בזה.

ואיך לטפל בזה, על זה מדברת חכמת הקבלה. אין ברירה, אלא לפזר את הידיעה הזאת בין כולם ואנחנו פועלים בזה. אפילו על מה שאנחנו לא מדברים, הפעולות שאנחנו עושים בינינו, ככול שהן נראות לנו עדיין קטנות ולא חשובות, אבל הפעולות האלה בהתקרבות בינינו פועלות והאנושות סופגת אותן. היא לא יכולה לעשות עם זה כלום, לא יכולה להתנגד, להתגונן, ואנחנו נראה את התוצאות האלה. אנחנו כבר רואים, למרות שאנחנו עדיין לא מכירים אותן, אבל הן כבר נמצאות.

שאלה: מאוד מעניין מה שאתה אומר, וגם יש פה סתירה. אנחנו לומדים שאנחנו לכודים באהבה עצמית, וגם הסברת שאנחנו למעשה שונאים את עצמנו, אז איך שני הדברים האלה הולכים יחד?

אתה שכחת על השבירה שהייתה עוד לפני שאנחנו יצאנו, ועל ידי השבירה הייתה התערבות בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה. ולכן בכל מקום שנמצאים כלי קבלה, שהם שולטים, אבל יש שם גם איזה ניצוץ מהשפעה, מהאור. ולכן אנחנו יכולים לעורר את האור הזה שיתחיל להשפיע ולפתח את ההרגשה להשפעה, לחיבור, לאהבה, אם אנחנו פועלים כך. ואיך לפעול ואיך לעורר את הניצוץ הזה כדי שיתחיל לנענע את כול הכלי הגדול השבור, את כל האנושות, זה מה שאנחנו לומדים ואנחנו משתדלים לממש.

תלמיד: יוצא שהתורה זה ספר על אהבה למקובלים, ואיכשהו יוצא שמספר של אהבה הוא הפך ליסוד הפילוג בין כל העמים על בסיס דת בשם התורה וכן הלאה.

התורה היא לא אותה התורה שאנחנו רואים בעולם הזה, ואל תתבלבל בין מה שקורה ובין מה שצריך להיות. זה וקרה וקורה כך במיוחד כדי שנגיע להכרת הרע, ומתוך הכרת הרע נגיע להכרת הטוב. כי אי אפשר אחרת, אנחנו לא בורא שנמצאים רק בכוח הטוב, אנחנו יכולים להגיע לכל דבר רק מהיפוכו כדי להכיר מינוס ופלוס ואת היחס ביניהם. ולכן אל תתבלבל עם ההיסטוריה ועם הדתות ועם התורה שאתה מכיר, זה לגמרי לא מה שקיים באמת. אלו אנשים שמתארים לעצמם דרך האגו שלהם, ולכן אין בזה שום דבר אמיתי.

תלמיד: אפשר אולי פשוט לקרוא לזה ספר על אהבת הזולת.

אתה לא תראה את זה שם. אתה לא תראה בתורה סיפור על אהבה, זה לגמרי לא נכון. אנשים גם לא חושבים כך. התורה מדברת על היסטוריה, על כל מיני סיפורים שקרו שם. אנחנו לא מבינים איך התורה כתובה ומה רוצים להגיד שם, ממש לא.

תלמיד: בעל הסולם כתב מאמר כדי שנהפוך את התפיסה שלנו לגבי התורה, שהיא מדברת רק על אהבת הזולת.

אני לא מדבר מה היה אם בעל הסולם היה כותב אחרת, אין לי שכל יותר מאשר לו. אני פשוט לומד מה שהוא כותב, ומתוך מה שאני מבין מהקריאה שלו, אני רוצה להבין את המציאות האמיתית, ואני לא מגיע עכשיו עם השכל שלי וחושב שאני חכם. מזה שכולנו חכמים כמוך, תראה איזה עולם יש לנו. תנסה להבין מה שהוא כותב דרך השכל שלו, ולא דרך השכל שלך, אתה מיד מפעיל ביקורת.

תלמיד: אני רוצה להבין למה מכוון המאמר "מתן תורה", כדי שאני אחשוב בדיוק על ההקדמה הזאת שהוא כותב.

אני ממליץ לך פשוט לשמוע, בלי לקבוע לזה איזשהו יחס מיוחד משלך. אחרת אתה רק תבין את עצמך, תצדיק את עצמך. תנסה להבין אותו, ללכת עימו, עם מה שהוא מסביר. תנתק את השכל והרגש שיש לך מהחיים שלך, אתה לא יכול לעשות איתם שום דבר. אתה רואה מה שקורה בעולם, אתה שוב רוצה לרדת לזה? כאן ניתנה לך הזדמנות להיכנס לעולם אחר דרך מה שהמקובל מסביר. אז תעזוב מה שיש לך ברגש ובשכל, ותיקח מה שהוא אומר, תנסה להידבק אליו, ואז תבין משהו ממה שהוא מדבר, אחרת אתה כל הזמן תתחיל להשוות, במה אני מבין וצודק ובמה הוא, וזה לא יביא לשום אמת.

שאלה: אם החברים לא קיימים והם רק העתקה שלי, אז איפה עליי לחפש את השורש של אהבת החברים?

למה אם אנחנו לומדים מה שכתוב כאן, אתם שואלים על דברים שלא כתובים כאן? אתה רוצה ללמוד את מה שבעל הסולם כותב, או שאתה רוצה לענות על שאלות שהן רק שלך? תנסה להיכנס למה שהוא מלמד, להידבק בטקסט שלו אפילו שנראה לך שהטקסט הזה הוא מוכר לך, ותראה עד כמה יש כאן עמקות פנימית, רגשית.

שאלה: כאשר מתגלה בתוך האדם ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל העיקרי שבתוכו כלולים כל יתר החוקים, הנקודה הזאת באדם נקראת מתן תורה?

לא, "מתן תורה" זה אמצעי לחיפוש האהבה. "אהבה" זה אמצעי לקשר עם הבורא.

שאלה: דווקא כשחושבים על המילה "כמוך", מתגלה כל הדרמה ביחסים בינינו, לקבל, להשפיע, בין האדם לבורא, לחברים. האם הנקודה הזאת, "כמוך", היא הנקודה המרכזית של העבודה בכל הדרך הרוחנית? כי לא כתוב יותר מאשר עצמך, אלא דווקא כמוך. האם זאת הנקודה המרכזית שבה אני צריך לבחור ולהחליט שרצון הזולת יותר חשוב משלי וכל פעם הרצון שלי קופץ ואני אומר לא?

אנחנו צריכים לחקור ולהבין מה זו "אהבה עצמית", ובהתאם לכך שנבין אותה לעומק, אנחנו גם נכיר עד כמה אנחנו צריכים לאהוב את הזולת. כי אם כתוב "כמוך", אז מה נקרא "כמוך"? עד כמה אני אוהב את עצמי. ואת זה אנחנו מתחילים להכיר כשאנחנו רוצים להכיר את הזולת, אחרת לא. זאת אומרת, אני נולדתי עם איזו אהבה עצמית, והיא התפתחה בי קצת באותו שטח שאני נמצא, לא לגובה, במידה שאני מכיר את החיים ולא יותר, במסגרת העולם הזה, בגובה העולם הזה, לא יותר מזה. כשאני מתחיל להתקרב לזולת, ואהבת לרעך כמוך, שם אני מתחיל להכיר עד כמה אני באמת אוהב את עצמי כנגד הזולת, ובצורה כזאת אנחנו מתחילים להכיר מה נקרא "ואהבת".

תלמיד: כשנתחיל להתקרב לזולת, נגלה שלמעשה הזולת קיים בנו, בתוכנו, אין כזה דבר מחוץ לנו, אלא צריך לגלות אותו בתוכנו. זה גם מתחלק איכשהו לשני חלקים בתוכך, שבאיזו השתוות אתה צריך לגלות את הזולת.

נכון. את הדמויות האלה שאנחנו רוצים להתקרב אליהן ונמצאות כביכול מחוץ לנו, אנחנו מתחילים לגלות בתוכנו. יש בתוכנו דמויות כאלו שהן כל האנושות, כולל הבורא, הן כולן נמצאות בי, וכלפיהן אני צריך לשנות את היחס שלי. אני נמצא במרכז ומתייחס לכולם בצורה אגואיסטית, ואז בביקורת, בבירור כלפיהם, אני מתחיל לראות עד כמה אני צריך להפוך את היחס שלי כלפיהם, אני צריך לאהוב אותם, לשרת אותם, לקרב אותם ובסופו של דבר בצורה כזאת, כאמצעי, אני מתקרב לבורא.

שאלה: בשבירה שלנו, המחבר הוא הבורא. מה מחבר את כל המצוות שיהיו כולן יחד, מצווה אחת?

גם האור העליון שזה הבורא.

שאלה: לגבי צורכי חברו, קורה שחבר מהדרך משתף אותי שחסר לו עכשיו שלום בית, כסף, בריאות. מה צריכה להיות התגובה הנכונה שלי?

אני לא מדבר על דברים כאלה ששייכים לשימוש. אנחנו לומדים עכשיו את המקור, מאיפה מגיעה שנאה, אהבה, למה יש לנו חיוב "ואהבת לרעך כמוך". אל תספר לי על החברים שלך, כל דבר במקומו, אנחנו לא ניכנס עכשיו לכל מיני צורות קשר שבין בני אדם.

שאלה: אם אני מרגיש שאני אוהב את החברים על אף שכתוב שאי אפשר, מה עלי לעשות במצב כזה?

את זה אנחנו לומדים, איך אנחנו יכולים להגיע לאהבה, על אף שאנחנו נמצאים בשנאה זה כלפי זה. זה התנאי הראשון שהבורא ברא, שאנחנו שונאים זה את זה, ובכל זאת חייבים להיות בהתחברות בינינו, וההתחברות הזו יוצאת שלילית. אנחנו נמצאים במלחמות, בתחרות זה עם זה, איך אנחנו עוברים ממצבים של שנאה, דחייה, תחרות, לחיבור ואהבה, עד כדי כך שמה שיש לאחרים יותר חשוב לי ממה שיש לי. זה משפט האהבה, על זה אנחנו לומדים.

כל התורה באה כדי להפוך את היחס בינינו משנאה, מדחייה, מריחוק, לחיבור, התקרבות, אהבה. בלי זה לא נוכל לשרוד בעולם הזה, כי העולם הזה בנוי בצורה כזאת שהרע בינינו, האגו בינינו מתגלה כל הזמן עוד ועוד כדי להרחיק בינינו, בין חברים, בין משפחות, בין מדינות, אפילו מהטבע עצמו מגיעות כל מיני מחלות, כל מיני בעיות מעומקי הטבע, וכל הדברים האלה מופיעים רק כדי לחייב אותנו בעל כורחנו להגיע לחיבור הנכון, לתמיכה הדדית, לאהבה.

שאלה: בתהליך של "ואהבת לרעך כמוך", מה זה ה"כמוך" ומה זה "ואהבת"?

גם זה משתנה.

שאלה: למה הגר אומר, למד אותי את כל התורה על רגל אחת, למה הכוונה "על רגל אחת"?

על כלל אחד. הוא מסביר לנו בהמשך, אני יכול לעמוד על כלל אחד ואתה צריך להסביר לי מהו אותו כלל "ואהבת לרעך כמוך", עד כמה מחויב החוק הזה לשלוט עלי.

יהיה לנו קצת יותר חומר ונדע לפתוח את הדברים, רצוי שלא נתקדם מהר מדי.

שאלה: האם החוק הזה אומר שאם אני לא מבין את הצרכים שלי בעבודה, אני לא מסוגל להבין את צרכי החבר, כיוון שכתוב "ואהבת לרעך כמוך"?

אנחנו נמצאים בדור האחרון שהוא שלב בהתפתחות האנושית של יציאת הנשמות שמתגלות בעולם הזה, או להיפך, שבהן מתגלות הפעולות, המצבים שנקראים "העולם הזה". יוצא שאנחנו נמצאים במצב שאין לנו ברירה. אנחנו מחויבים ללמוד איך להתקשר נכון זה עם זה, אחרת העולם שלנו יכנס למערבולת, למלחמות בינלאומיות, ובירורים כאלה שלא יהיה מקום לאנושות לחיות בצורה פחות או יותר מקובלת, כך שאפשר יהיה להתקיים.

לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים ללמוד את חכמת הקבלה ולפרסם אותה, כי הלימוד הוא לא סתם למי שאוהב או לא אוהב את זה, אלא כדי שנוכל לשרוד בזמן הנוכחי של התפתחות האנושות. אין ברירה.

אתם רואים ותראו גם בעתיד עד כמה האנושות לא יודעת להסתדר אפילו בדברים הפשוטים, ולכן אנחנו חייבים לקבוע הכול בצורה יותר קרובה לתנאי "ואהבת לרעך כמוך". לא אהבה, לא מדברים על אהבה, אלא להתקרב להבנה הדדית ולהתקשרות בין בני אדם, אבל הכול מימוש של "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: כתוב "ואהבת" בשפת יחיד, האם זה אומר שלכל אחד ואחד מאיתנו יש מחויבות ויגיעה משלו?

כן.

קריין: אות ד'.

"ד) ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטו של המצוה הזאת של אהבת זולתו, מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו התוספות בשם הירושלמי (קידושין, דף כ ע"א) בהפסוק "כי טוב לו עמך", האמור גבי עבד עברי.

וזהו לשונם: "דפעמים, שאין לו אלא כר אחת, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו להעבד, הרי אינו מקיים "כי טוב לו עמך", שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו. והאדון עצמו שוכב על הארץ". עכ"ל. עש"ה. ונמצינו למדים אותו הדין גם בהכתוב שלנו, בהשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי. באופן, שגם כאן במקרה, אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו, הריהו עובר על מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כי אינו ממלא צרכי חבירו, כמו שהוא ממלא צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליה וגם אינו נותנו לחבירו, הרי זו רשעות כמדת סדום.

אלא שמחויב ליתנה לחבירו לשבת עליה, והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו, שכן הדין אמור בכל הצרכים, שמצויים לו וחסרים לחבירו. ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?"

השאלה נכונה, האם אפשר לקיים זאת עם הטבע שלנו, זאת אומרת במסגרת העולם שלנו, ביחסים שבינינו. בכמה שנשפר אותם, בכמה שנתקן אותם, האם אנחנו יכולים בלי להפוך את טבע האדם לקיים את עצמנו "ואהבת לרעך כמוך"? לא, ברור שלא.

אנחנו יכולים ללמוד כל מיני חוקים של חיבור יפה, יחס יפה לזולת, אבל זה לא ייתן לנו להתקרב אחד לאחר, אלא כמו שאנחנו עכשיו מקיימים את כל הדברים האלה, כי אנחנו מתביישים להראות את עצמנו אגואיסטים מדי. הכול תלוי בהסכמה חברתית, אנחנו יכולים להיות יותר אגואיסטים או פחות אגואיסטים. אני יכול להתגאות שאני אגואיסט ושאני אקבע לאחרים שאני אגואיסט ויקבלו אותי כמו שאני ולהראות את הכוח שלי לאחרים ולהתגאות בזה. זאת אומרת, יש לנו בעולם שלנו כל כך הרבה דוגמאות רעות על ההתנגדות מחוץ ל"ואהבת לרעך כמוך" כך שאין לנו מקום בכלל להראות את האהבה, את החיבור.

גם אנחנו בינינו משתדלים לפעמים להראות יחס יפה אחד לאחר, אבל זה יחס כביכול לא טבעי, זה למעלה מהאגו שלנו. ובשביל מה אני עושה את זה? כדי להתקרב לבורא, כדי להרוויח משהו, אז אני משלם ביחס שלי הטוב לחבר כדי לזכות לתשלום מהבורא. זאת אומרת, אני מוכן לוותר על אהבה עצמית כדי לקבל תמורת זה שכר יותר גבוה.

האם זה נכון? האם את זה דורשת מאיתנו התורה או שהיא דורשת מאיתנו להפוך את הטבע שלנו מקבלה להשפעה, שאני אהיה באהבת הזולת, כמו שאני עכשיו נמצא באהבה עצמית? אם זה מה שדורשים ממני, אני לא יכול.

וכל מה שאנחנו צריכים לבדוק זה, האם כשאנחנו צובעים את עצמנו ומשקרים לעצמנו, האם בצורה כזאת אני מגיע לאמת, למה שהתורה דורשת? האם אני מתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך" או שאני עושה מעצמי כזה פרצוף - מה זה ייתן לי אם אני כך אתנהג? זו באמת שאלה מאוד עקרונית.

יכול להיות שאני אסתובב עם השאלה הזאת ועם כל ההתנהגות היפה הזאת בינינו ואני לא אגיע לכלום, ואני רק כל הזמן אשחק בבית ספר ליחסים יפים. יש חוגים ששם לומדים איך להתנהג יפה לחברי החוג, , מה יש לי מזה? יש הרבה כאלה חברות, חוגים. האם אני באמת נמצא במצב שאני מעורר כוח עליון מיוחד שיהפוך לי את הטבע מקבלה להשפעה? זאת השאלה. וזה תלוי בכוונה, האם אנחנו פועלים כך. אני יכול להתייחס יפה לזולת ולקרוא וללמוד איך פועלים כלים שנמצאים בהשפעה ביניהם, אבל מה שאני עושה יעזור לי לקבל טבע שני או לא? כי אם הוא לא יעזור לי לקבל את הטבע השני אז אני רק צובע את עצמי וכלום לא משתנה. זאת אומרת, חבל לי על הכוחות שלי, על המאמצים שלי. אלא אני חייב למצוא דרך איך אני ממש מתהפך, הופך את עצמי, כמו שאני הופך בגד, זה מה שאני צריך לעשות וזה לא בכוחי.

אני יכול לשחק יפה וטוב, אבל ברגע שאני מרגיש שאני מרוויח יותר מזה שאני חוזר לטבע האמיתי שלי, אני חוזר. וכך אני רואה שאין לי ברירה, אלא למצוא כאן איזה אמצעי שיהפוך אותי לגמרי ממה שאני עכשיו. שאני אתהפך מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, שזה יהיה הטבע שלי. שאני לא אוכל לעשות אחרת, כמו שעכשיו אני לא יכול לעשות אחרת חוץ מאהבה עצמית, חשבון לעצמי, על זה מדברת התורה.

שאלה: אם העבד לא רוצה לקבל את הכיסא של האדון שלו, אז איך קוראים לזה?

על זה אנחנו נדבר אחר כך. גם זה לא טוב, זה נקרא שהעבד לא משתתף בתיקון העולם.

שאלה: מה זה אומר שאני רוכש טבע שני ביחס שלי כלפי הזולת?

זה כשאני מתחיל להבין, לחשוב ולרצות לקיים חוק אחר. זה כמו שיש לך מחשב ואתה עובד עם איזו תוכנה מיוחדת, בשפה מיוחדת, על פתרון בעיות מסוימות, ואחר כך אתה מכניס בו תוכנה חדשה, שפה חדשה, ויש בעיות אחרות שאתה רוצה לפתור אותן. זה נקרא שאתה מתהפך ולגמרי לא שייך אחד לאחר.

תלמיד: אנחנו אומרים שמשהו מתהפך בתוכי להופכי שלו. מה זה אומר שהתכונות הרגילות שלי של קבלה מתהפכות ואיך?

זה כמו שיש לך ילד ופתאום מתגלה לך שהילד הזה לא שלך, והילד האמיתי שלך שייך למישהו אחר, כי החלפתם את הילדים האלה בבית יולדות. אתה עובר איזו מהפכה פנימית, כי אהבת אותו וחשבת שהוא שלך ואיך עכשיו תתייחס אליו, האם כמו לילד זר? איך זה יכול להיות? איך תתנתק ממנו, על ידי איזה מאמצים פנימיים? איך ביחס שלך תתקרר כלפיו? ואיך תסתכל על הילד האחר כשברור לך עכשיו שהוא בטוח הילד שלך ואין לך אליו כלום, אבל אתה חייב לפתח אליו קשרים של אהבה, של הקרבה, ואתה לא יודע איך לעשות את זה בדיוק ואתה מתאמץ.

תנסה, אתה ארכיטקט, אתה יודע איך לבנות.

תלמיד: את מי לתאר לעצמי כילד הזה שפתאום מתגלה עכשיו?

יש לפניך עכשיו כמה אלפי אנשים, את כולם שכחת בבית היולדות.

תלמיד: מה מתהפך, האם בזה שאני מתחיל להרגיש את האנשים האלה כחלקים של עצמי?

אתה חייב לפתח אליהם אהבה במקום אדישות ואפילו במקום דחייה. בזה תהיה דומה לבורא כי הוא מתייחס לכולם באהבה. מכל הדחיות שיש לך ועוד יתגלו דחיות, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, אתה תתחיל להרגיש כמה אתה הפוך מאהבה. ואתה תמשיך להתקרב אליהם עוד ועוד על ידי כל מיני אמצעים, עד שתגיע לאהבה חלוטה.

תלמיד: זה חשוב מה שאתה אומר כרגע מבחינת הדחייה כי את הילד אתה רוצה לאהוב בצורה טבעית, האם זה יכול להיות טבעי כלפי החבר, או שאני צריך בכל זאת לגלות שאנחנו שונים, מנוגדים?

דווקא עם החבר אתה משיג את עומק הדחייה, הריחוק, הקירוב והאהבה, הרבה יותר ממה שעם הילד, הרבה יותר.

תלמיד: מה זו בכלל אהבה לחבר?

בעל הסולם מסביר לך. במה? אם יש לך כיסא אחד אתה נותן לו אותו, אם יש לך כרית אחת אתה נותן לו אותה, מה שיש לך אתה רוצה לתת לו, זה נקרא "אהבה". אתה יכול להגיד, "איך זה יכול להיות? יש אהבה בכיסא, אהבה בכרית?". האהבה היא בך, בזה שאתה רוצה לתת לו ממה שאתה נהנה, אתה רוצה לתת לו שהוא ייהנה, כי בשבילך ההנאה שלו היא יותר יקרה מהנאתך. כמו אימא ותינוק, היא עושה הכול כדי שיהיה לו טוב, ולה אחר כך, רק שיהיה לו טוב. ליחס כזה אחד לאחר כולנו צריכים להגיע.

שאלה: איך אני לא אשקר לעצמי בדרך? הרי האגו כל פעם משקר לי ואני לפעמים לא מבין מה אמת ומה לא אמת.

תעשה פעולות שונות ותתחיל עוד ועוד להבין מזה מי אתה, מה אתה ואיפה אתה נמצא, העיקר לא לעזוב, ואתה תראה איך ההשגחה העליונה, התוכנה העליונה פועלת עליך.

שאלה: איזו חשיבות יש למשחק של אהבה של אחד כלפי חברו? הרי אנחנו רואים ויודעים שהכול שקר או הצגה, אז איך אנחנו יכולים באמת להשתנות?

אנחנו לא יכולים להשתנות בעצמנו. אלא אם נעשה פעולות שכוחות הטבע דורשים מאיתנו, ולקראת זה נכין קצת את עצמנו ונהיה מוכנים להשתנות על ידם, אז הם ישנו אותנו. אבל בעצמנו לא נוכל לעשות שום שינוי כי אנחנו נבראים, נבראים על ידם, על ידי הכוחות האלו.

לכן אם נעשה איזו פעולה לקראתם, כשהם אומרים לנו מה לעשות, אז בהתאם לזה נשתנה. כל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי שהן יפעלו עלינו וישנו אותנו נקראות מצידנו "מצוות", מהמילה ציווי, כי הן מצוות עלינו להשתנות כדי שהן ישנו אותנו.

שאלה: אנחנו לומדים שכל אחד קיבל את שורש הנשמה שלו בשבירה, אז מה משנה ה"תורה" שאנחנו מנסים לשנות?

התורה, כמו שעכשיו אמרתי, היא משנה לנו את הגישה לרצון לקבל. אנחנו מתחילים לשנוא את הרצון לקבל, וההיפך ממנו, מתחילים לאהוב את הרצון להשפיע. במילים אחרות, אנחנו מתחילים לשנוא את עצמנו ולאהוב את הבורא. הרבה אנשים שנמצאים סביבנו, "ואהבת לרעך כמוך" הוא אמצעי כדי להגיע לאהבת הבורא, לאהבת כוח השפעה.

שאלה: אמרת שיותר קל לתת לחבר את הכרית.

זה לא נכון, כאן מדובר על הדבר האמיתי. אני לא יכול לתת כרית לזולת, אלא במידה שאני מוותר על עצמי ומעמיד את האהבה אליו יותר מהאהבה העצמית שלי, אם זה כרית, כיסא, לא חשוב מה, אלו דרגות של אהבה. לא יכולה להיות אהבת הזולת אלא בוויתור על משהו כנגד שהוא אהבה עצמית.

תלמיד: הרי לא מדובר על איזה גילוי חיצוני של הדברים, אלא בעבודה שלנו, כשאנחנו עובדים בינינו, בין החברים, האם אני מעדיף את הרצון של החבר לרוחניות, או איך אפשר לממש את הדוגמה הזאת דווקא בעבודה שלנו?

כשאתה רוצה להתחבר עם החבר כדי להיות איתו ממש קרוב עוד ועוד ברצונות ובמטרות, זה נקרא שאתה מוותר על עצמך. בעבודה פרקטית אתם תראו איך זה קורה.

שאלה: אותו המקום שאנחנו בונים בתוכנו דרך החיבור, האם מרגע מסוים ואילך זה מתחיל להימצא באיזה קשר עם העולם "אני לדודי ודודי לי" וכבר מתחיל להתקיים בפני עצמו?

נכון. אנחנו בהתחלה מתאמצים, עושים מאמצים לחיבור, לאהבה, להתקרבות, לכל מיני דברים, עם כל זה הפעולות שאנחנו עושים הן בעצמן כוללות תפילה. אחר כך אנחנו רואים שאנחנו לא כל כך מצליחים, ואז מהות התפילה מתגברת ואנחנו מפעילים את התפילה מחוץ לפעולות שלנו. כך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבקשים מהבורא שישנה את הלב שלנו כי אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום.

בעבודה שלנו יש דבר והיפוכו. אנחנו משתדלים לעשות יותר ויותר פעולות נתינה, רואים שלא מסוגלים, מחפשים באיזו צורה בכל זאת אפשר לעשות זאת, ואז מגיעים למצב שרק הבורא יכול לשנות הטבע. בדרך אנחנו עוברים את הכרת הרע, ומגיעים ליחס הנכון לבורא כאל המקור היחידי לתכונות שלנו.

שאלה: התאים בגוף שלי פועלים בהשפעה, הם מקבלים אנרגיה רק לקיום, וכל הפעולה של כל תא ותא היא רק כדי שהגוף הזה יתקיים, מבחינתי זאת השפעה.

זו לא השפעה, אלא כל התאים מחוברים יחד למערכת אחת, יש להם הרגשה של מערכת אחת וכך הם פועלים. איך שייך הרצון שלך לגוף שלך?

תלמיד: גם דומם צומח חי פועל באותה צורה.

זה לא נכון. זה שכל הטבע פועל כמו הגוף שלך, זה נכון. אבל השאלה מה אתה רוצה לעשות בעבודה הפנימית שלך, כי אתה נמצא כנגד הטבע. הגוף שלך פועל בצורה נורמלית, בצורה הדדית, כל התאים שלו, אבל האם אתה עם החברים שלך גם פועל כך, או לא?

תלמיד: לא.

על זה אנחנו מדברים. מה אתה נותן לי דוגמא מהגוף? הגוף מנוהל על ידי הטבע העליון בכל התאים, בכל הפעולות שלו. אבל לך נתנו בחירה חופשית לקבוע את היחסים שלך עם החברים, ואת זה אתה צריך לעשות כמו בגוף אחד. כל התאים מתקיימים בחיבור, תעשה כך בקבוצה.

שאלה: כתוב "מאהבת הבריות לאהבת השם". כדי שבאמת אוכל לרצות לאהוב את החבר, האם אני צריך שיהיה לי רצון להידמות לבורא? האם אפשר לבקש להרגיש אהבה כלפי הבורא כדי שיהיו כוחות לאהוב את החברים? כי הוא הרי המקור.

עליי להגיע למצב שמזה שאני רוצה לאהוב את הבורא אני צריך להתחבר עם הזולת, עם החברים. ואם אני לא יכול, אז לבקש מהבורא שייתן לי כוח להתחבר עם החברים כי יחד אנחנו יכולים להגיע לאהבת הבורא. כי להגיע לאהבת הבורא אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מתחברים לקבוצה. הכול סגור, אין לאן לברוח.

תלמיד: האם אפשר לבקש שהבורא ייתן לי רצון לאהוב אותו?

כן. אבל שוב, אתה יכול לעשות את זה רק בתנאי שזה מאהבת הבריות לאהבת הבורא, שאתה קודם כל רוצה לפתח אהבה לבריות, כי אם לא כך, זה לא יהיה אמיתי אלא אגואיסטי.

תלמיד: כמקור כוח, כמקור אהבה.

כן.

שאלה: איך אני נפטר מהשכל שלי ומפסיק להקשיב לו?

אתה לא יכול לעשות את זה, אתה צריך לעשות פעולות שינתקו אותך מהרצון לקבל. זה בתנאי שאתה מתחבר עם החברים ומשתדל להיות איתם ברצון להשפיע הדדי. ואם אין לכם את זה, אז תתפללו לבורא שיעשה זאת לכם.

שאלה: האם חוסר היכולת לאהוב את עצמנו מעכב אותנו בניסיון לאהוב את הזולת?

כן. אבל אל תחשבו שאתם לא אוהבים את עצמכם, אתם תגלו שאתם אוהבים עוד יותר ממה שחשבתם.

שאלה: לתת כיסא זו פעולה גשמית. איך זה קשור לעבודה שלנו בעשירייה? מה אני יכול לתת לחברים?

עליך לעשות עבורם הכול כדי להביע את האהבה שלך כלפיהם, ולעורר אותם להתפלל יחד עם כולם לבורא כדי שייתן לכם חשק, רצון, כוח לחיבור.

שאלה: כשאני רואה את תכונת החבר שמרגיזה אותי וגם הוא פוסל אותי, זה בונה מעגל סגור. איך אני יוצא מאותו מצב?

תשתדל לראות במקום חבר את הילד הקטן שלך, ואיך שהיית מתייחס לילד כך תתייחס לחבר.

שאלה: אמרת שצריך לפתח אהבה כלפי עצמי. האם זה התנאי הראשון כדי לגדול לאהבת הבורא דרך אהבת החברים?

לא צריכים לפתח שנאה לרצון לקבל, אלא אך ורק איפה שהרצון לקבל מפריע לחיבור ולהתקדמות, אבל לא שבצורה מלאכותית אנחנו שונאים אותו. צריכים להשתדל להתחבר עם החברים ולהתקדם. ולטפל בשנאה לרצון לקבל זה יהיה אך ורק בתנאי שנגלה כמה הרצון לקבל מפריע לנו. אחרת אנחנו ניכנס לחלק השני של ההתקדמות הרוחנית, ניקח מקלות ונתחיל להרביץ לעצמנו, ניכנס לצומות, נפסיק לאכול, נכניס את עצמנו למערה ולתנאים של ייסורים. צריכים להיזהר מזה. אנחנו צריכים ללכת בדיוק לפי מה שהתורה מדברת, אחרת ניכנס לחצי השני של השיטה.

אות ה'

"ויש לנו להבין מקודם כל: למה נתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, ולא נתנה לכל באי העולם בשוה יחד? היש כאן חס ושלום משום לאומיות?

וכמובן, אשר רק היוצא מדעתו יכול להרהר כזאת. ובאמת, שכבר עמדו חז"ל בשאלה זו, שזהו כונתם במה שאמרו ז"ל (ע"ז, ב ע"ב), שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, כנודע.

אולם מה שקשה לדבריהם: אם כן למה נקראנו עם הנבחר, כמו שנאמר "בך בחר ה'" וכו', מאחר שלא היה מי שהוא מאומה אחרת שירצה בה? ועוד, שהדברים מוקשים מעיקרם: היתכן שהקב"ה בא עם תורתו בידו, ונשא ונתן עם עמי הארצות הפראים ההם, או ע"י נביאיו? אשר לא נשמע מעולם כזאת, ואינו מקובל על הלב כלל"

כאן יש לנו שאלה, למה כדי להביא את כל המציאות, את כל העולם לאהבה, לגילוי הבורא לכולם, אנחנו רואים שהתורה הזאת, השיטה הזאת, גילוי הבורא, נמסרה רק לקבוצה קטנה של האנשים? לא מובן. צריכים לקבל את כולם, צריכים לשמוע על זה כולם, להסכים עם זה, או לא להסכים. אבל בעצם אם זה שייך לכולם, מה יש במיוחד באותם האנשים, בקבוצה הזאת שהיא הסכימה, שהיא רוצה. או שהבורא בחר בה, או שהם התקרבו לבורא, אבל מה קרה?

אנחנו רואים שהעניין הזה כבר נמשך אלפי שנים. אז מה קורה כאן. בכל זאת הדבר הזה עד היום מחלק ומחבר ומפריד. זה דבר מאוד מהותי, שמשפיע על כל אחד במין האנושי.

בעל הסולם שואל למה הבורא בחר בהם, אם בחר, ולמה הם פתאום הבינו שצריכים להתחבר, ולהשתוקק אליו. דווקא הם ולא אחרים, ולא כולם. על זה הוא עונה, ודאי שאם אנחנו נחשוב שיש כאן איזו לאומיות, איזו עדיפות של אחד על האחר, זה לגמרי מנוגד לעקרון הראשון של הטבע הרוחני, שלאף אחד אין עליונות על האחר. ובכל זאת כאן אנחנו רואים שיש הבדל גדול בין אלו לאלו.

קודם כל האנושות מתחלקת לכל מיני חלקים לפי היחס לבורא, לדתות ואמונות וכן הלאה, אז מה קורה? מה היחס בין תורה לאמונה, לאנושות, לחלוקת האנושות? הדברים האלה לגמרי לא מובנים. מה הטעות שלנו כאן?

קודם דיברנו על זה שאנחנו לא מסוגלים לקיים את התנאי "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת, להתקרב לא-לוקות, כבר ברור לנו שאנחנו לא מסוגלים. נתחיל להשתדל להתקרב לתכונות הבורא, ונראה עוד יותר עד כמה אנחנו לא מסוגלים. אבל מה הקשר בין זה שלא מסוגלים להתקרב אליו, למה שבעל הסולם עכשיו רוצה להסביר לנו? לכן זה מה שהוא אומר, לכן ניתנה התורה רק לקבוצת אנשים קטנה.

אות ו'

אולם כשנבין היטב את מהות התורה והמצוות הנתונות לנו, ואת הנרצה מקיומם, בשיעור שהורונו חז"ל, שהוא תכלית כל הבריאה הגדולה הערוכה לעינינו, אז נבין הכל. כי מושכל ראשון הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. ואין לך יוצא מהכלל הזה, זולת הירודים שבמין האנושי או התִנוקות. ואם כן, לא יסופק כלל על הבורא ית' ברוממותו לאין חקר, שלא יפעל חס ושלום דבר קטן או גדול בלי תכלית של מה.

והורונו לנו חז"ל, על זה שלא נברא העולם, אלא בשביל קיום התורה ומצוות. פירוש הדבר, כפי שבארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלקותו לזולתו.

כי דבר הודעת אלקותו, הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו. עד שמגיעים לשלמותם הסופי: "עין לא ראתה אלקים זולתך". אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא, גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו, כמו שרמזו על זה חז"ל (ברכות, ל"ד ע"ב): "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה אלקים זולתיך", כידוע הדבר למוצאי דעת ואכמ"ל.

ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודברי חז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון, כמעט שאבדה לה כל תוכן. אולם אם תשהא את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תשאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה. כי תצייר לך הענין האלקי, וחין ערכו של הנברא השפל, אז תוכל לערוך יחס הדביקות מזה לזה.

ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים, יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.

אלה באמת דברים עמוקים וחשובים מאוד. מה הוא רוצה להגיד? השאלה היא אם הדבר הזה שייך לכל האנושות, לא לדומם צומח חי אלא לדרגת המדבר, אבל לכולה, אז איך יכול להיות שאנחנו לא רואים שכולם נמצאים בהכרה, בהבנה, וביחס לאותה השיטה שנקראת "תורה"? והשיטה הזאת נמסרת על ידי הרבה מאוד אנשים אבל לא כולם שומעים, לא כולם מבינים, למה זה לא ניתן לנו בהרגשה הפנימית כמו שאנחנו מכירים את העולם?

נניח שאני מתחיל להכיר את העולם ויחד עם העולם אני מתחיל להכיר את הבורא שנמצא בעולם. למה לא? נניח שאני ילד שגדל ומלמדים אותי, ואני מגלה בעצמי שאני נמצא בהשפעת הבורא, שהוא מגיע ומשפיע לכולם ואנחנו כולם תלויים בו. למה זה לא מגיע בצורה נורמלית כמו שאנחנו רגילים מהעולם הזה? אלא יש בעיה. הבעיה היא שהתגלות האלוקות מגיעה לאנושות בצורה מאוד מוזרה. אנחנו לא מסכימים עם זה, אנחנו לא מבינים למה זה כך ובזה יש לנו הרבה שאלות.

לכן הוא אומר שיש להבין מקודם למה ניתנה תורה ביחוד לאומה ישראלית, למה הבורא בחר איזו קבוצה שאפילו לא שייכת לאיזו אומה, כי אין דבר כזה "עם ישראל", לא. יש הרבה עמים בעולם, 70 אומות העולם ביסודו של העולם, אחר כך התחלקו והתחברו וכן הלאה, אבל ביסודו של העולם יש 70 אומות עולם, ולאף אומה זה לא ניתן. השיטה להתקרב לאלוקות ולקרב את האלוקות לכולם ניתנה רק לקבוצה שלא שייכת ולא הייתה שייכת לאף אחד. והקבוצה הזאת בעצמה יצאה מהערבוביה של כל העמים בבבל העתיקה, ולכן הם קיבלו את השיטה דרך המנהיג הרוחני שלהם שגם היה קודם כולו שייך לגשמיות, לעבודה זרה, שלא הכיר את הבורא ולא היה קרוב אליו.

זאת אומרת שזה ממש מקרב האנושות שהייתה בבבל העתיקה וכך יצאה הקבוצה שקראה לעצמה "ישראל". ולמה הבורא בחר בהם? מפני שהם מכל הבבלים התחברו יחד איכשהו בצורה הטבעית, והיו מוכנים להיות מחוברים כדי להגיע לדרגה של הכרה והבנה בחיים שלהם יותר מאחרים. האחרים הסכימו להישאר בינתיים במה שהם נמצאים, היה להם טוב להסתפק בצורת הקיום האגואיסטי העממי, והקבוצה ההיא רצתה להגיע לכולם כמו שכתוב "רצוננו להכיר את מלכנו", זאת אומרת שהם רצו להגיע להכרת הכוח העליון שקיים בטבע. כך מזה יצא.

ומה שהוא רוצה לומר שבאמת הבעיה של ההתעלות האנושית, למה שהיא צריכה להתעלות, זה לא שייך לכולם כי כל האנושות מתחלקת להרבה מאוד חלקים, ראשית מתחילים לעלות חלקים זכים קרובים יותר לעלייה הרוחנית, ואחר כך חלקים יותר כבדים. אין בזה איזה מין יתרון אחד על האחר, אלא בצורה כזאת הם יכולים לחלק את עצמם שחלק מהם שייך להשגה הרוחנית, וחלק מהם לא שייך להשגה אלא לתמיכה. כי מצד השגה אנחנו צריכים אנשים זכים ומצד התמיכה אנחנו צריכים אנשים קשים, אגואיסטים, חזקים.

ולכן יש הבדל באנושות מהזך ביותר עד העב ביותר, וכך הם מתחלקים ביניהם גם לפי הזכות והעביות, ובהתאם לזה לפי התכונות שבהם. אם כך יש 70 אומות העולם ובכל אומה ואומה יש גם עביות וגם זכות, וגם יחס להתעלות ויחס לירידה, לעביות. אם כך אנחנו צריכים לכל 70 אומות העולם האלה שהם עברו התפתחות מיוחדת מהשבירה שהייתה להם בחטא עץ הדעת בתחילת האנושות, ומהשבירה הזאת הם הגיעו לחיבור, לערבוביה ביניהם, שקרתה כבר אלפי שנים, ואחר כך כולנו נגיע לתיקונים. עוד נדבר על זה אבל יש כאן באמת ענין עמוק מאוד.

שאלה: מקובל גדול רואה מקצה העולם מתחילתו ועד סופו, והמורה שלך רב"ש שמר עליך ולימד אותך בשבילנו, הוא ראה בך שאתה האור המחזיר למוטב לכל האנושות. האם מבין תלמידך יש גם כאלה שאתה מגדל כמו הרב"ש שגידל אותך?

אני מכין מכל אחד ואחד מהתלמידים שלי שהם יהיו גדולים ומנהיגים לכל האנושות, ולכל אחד ואחד יהיה מקום עבודה וקהל גדול שישמע ויקיים את חכמת הקבלה בצורה שבאותו הזמן הם יוכלו להתקרב ביניהם ולבורא, אני מכין את כולם. אין אף אחד מבין כל התלמידים שלי שהוא יותר גדול או יותר קטן. יש אנשים שנמצאים בתפקידים שונים שהם מנהלים את החברה שלנו אתם מכירים את רובם אבל אני לא עושה מהם מנהיגים רוחניים, אלא אנשים שיודעים להחזיק את כל המערכת של "בני ברוך" לקיים אותם, ולכוון את כולם להמשיך בדרך. הדרך נקבעה על ידי הרב"ש ואנחנו ממשיכים בה, לכן העיקר לא לשנות כלום אלא רק להתקדם באותו כיוון.

שאלה: על פי הקטע הזה מה זה אומר בשבילנו, בשביל ישראל, המילה הזאת "דבקות"? מה המשמעות?

החיבור בינינו צריך להגיע למצב של דביקות. הדביקות הוא המצב הגבוה ביותר בחיבור בינינו, שכל אחד משלים את האחר בכל מה שאפשר בהתכללות ללא גבול, שכל אחד חודר לתוך השני ובאיזה מקום שהוא יכול לראות את ההשתתפות שלו באחר ככל היותר פנימה כך הוא עושה.

שאלה: אנחנו לומדים ביעוץ או בהתמודדות עם משבר, במיוחד במילים שלך ובהמלצות שלך יש תגובה בלבבות האנשים. והרבה פעמים אנשים שואלים מאיפה זה? מה זה? מי אנחנו? תלמידי רב, או מי אנחנו? מקובלים, או מה אנחנו, איך לקרוא לעצמנו? יש לנו כל מיני תעודות אבל איך להציג את עצמנו לאנשים?

אני לא יכול להגיד איך אתם תקראו לעצמכם, זה תלוי במדינה, זה תלוי במצב, הדברים משתנים. בעולם שלנו עדיין אין רוגע שאנחנו יכולים לומר שאנחנו עוסקים בחכמת הקבלה. אני לא יכול לענות לך, אתם עדיין צריכים לחכות. גם אתה בעצמך חי בתנאים כאלה, שלא כל מה שאתה רוצה להגיד, אתה יכול לומר. וכך זה בכל מקום בעולם. לכן בואו אנחנו נחכה עוד קצת. ההתפתחות שלנו היא תשנה את העולם ונוכל לדבר עם העולם בצורה יותר קרובה.

שאלה: איך בדבקות עם החברים אנחנו מגיעים לדבקות עם הבורא?

חיבור עם החברים הוא הכלי, והחיבור עם הבורא מתגלה בתוך הכלי כאור שממלא את הכלי. זה מתוך זה.

שאלה: האהבה הכי גדולה שהרגשתי בעולם שלנו זו דאגה של האם כלפיי. היום יש לי תחושה כזאת כלפי הקבוצה, אני מאוד דואג להם כלפי הבורא. האם זו תפילה נכונה?

כן. זה יפה מאוד. אלה מילים יפות.

תלמיד: הוא מעלה שאלות, איך מבקשים מאיתנו ואהבת לרעך כמוך שאנחנו לא יכולים לקיים. באות ה' הוא מדבר על למה לאומה הישראלית, ובאות ו', הוא מתחיל סוג של פתרון, הוא מדבר על מהות תורה ומצוות.

כן.

שאלה: כי שם "הודעת", "להודיע" על "אלקותו לזולתו", ואז משם זה מגיע לדבקות. מה הקשר? איך הפתרון עובר דרך אבני הדרך האלה של קיום תורה מצוות, "הודעת אלקותו" ודבקות?

האמת שהוא עוד לא גמר, אבל הדבר הוא פשוט. ישנה קבוצה שהיא כוללת בתוכה כיוצאי בבל כל מיני סוגים, מאותם 70 אומות העולם שהיו בבבל התחברה הקבוצה, כולם הגיעו לאברהם ולכן הבורא קרא לו "אברהם", האב של האומה החדשה.

ומתוך אותה קבוצה התחילה ההתפתחות הרוחנית, שהם בחיבור ביניהם מכל התכונות שיש באנושות, הם כנציגי כל האנושות, התחילו ביניהם התחברות בתנאי הזה של "ואהבת לרעך כמוך", אז הבורא התחיל להתגלות בהם בצורה כמו שהם יכלו להתחבר ביניהם. כך זה קרה.

והלאה זה התפתח הוא יסביר את זה אחר כך, עד שכולם יעמידו את עצמם ואת התורה ואת המושג העם והאנושות ומה שנקרא "ישראל", "ישר-אל".

תלמיד: איך זה פותר הבעיה שאי אפשר להגיע ולקיים את "ואהבת לרעך כמוך"?

למה אי אפשר? חכה, הוא אומר שדווקא בצורה כזאת כן אפשר. שבהרבה עמים, באומות העולם, בכולם כשיתחילו להתחבר מ"לא לשמה" עד שמגיעים "לשמה", כך הם יתחילו מאין ברירה לקיים את ואהבת לרעך כמוך.

שאלה: אם אנחנו עושים מאמצים לחיבור ואהבת חברים והכול תלוי בבורא שרק הוא יכול להחליף לנו את הטבע, הוא יכול לעשות את ההיפוך, איך אני יכול להיות בטוח לתת ביטחון לחברים שנזכה לנס הזה?

רק בעבודה הדדית, אין לי יותר מה לומר לך. בקרבה ההדדית זו כל התורה היא אהבה, רק בהתקרבות ההדדית שאתם תעשו ביניכם, בכך אתם תפתחו את כל החוקים האמיתיים של הטבע. שהבורא הוא הטבע, אלוהים בגימטרייה טבע, ואתם תפתחו את כל החוקים האלה שהם כולם חוקים של חיבור, ואתם תגלו את הכל ברמה הגבוהה ביותר שזו רמת הדומם, צומח, חי, והעיקר דרגת המדבר שבעולם הזה. וכשתתחילו לגלות את זה, תתחילו לגלות מה כנגד זה הטבע שלכם. כי מדבר והיפוכו אתם יכולים לגלות משהו כנבראים.

לכן "בראתי יצר הרע" מלכתחילה, אז זה כבר מוכן, "בראתי תורת תבלין" שזה המאור שמגיע מהיצר הטוב ומשפיע על היצר הרע ולאט לאט הוא הופך את הרע לטוב. ובדרך אנחנו מתחילים להכיר בצורה כזאת מה זה הטוב אומנם שאנחנו כולנו מהיצר הרע, אנחנו מלבישים על עצמנו כאילו לבוש של היצר הטוב. וכך אנחנו נמצאים בשתי שכבות, הרצון לקבל נשאר ועליו צמצום, מסך, אור חוזר, ואז אנחנו מתנהגים כמו הבורא לכן נקראים "אדם", הדומה לבורא. היצור הזה צריך להיוולד מאיתנו.

שאלה: אנחנו כצאצאיו של אברהם התאספנו כאן בצורה טבעית אנחנו יכולים לשנות את טבענו כמו מחתולים למלצרים, כמו בדוגמה שלו יכולים לשנות את הטבע? זה אומר שאנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו הראשונים שצריכים לעשות את הקפיצה הזאת ואחרי זה כל האחרים יבואו אחרינו?

כן.

שאלה: כלפי "לא תוסיף ולא תגרע", איך ליישם את זה בעשירייה?

"לא תוסיף ולא תגרע" הכוונה שאנחנו צריכים לעשות בדיוק בצורה יותר מדויקת ככל שמסוגלים לעשות פעולות החיבור שלנו. אסור לנו להגזים בזה כי זה לא יתקיים, אלא זה חייב להיות לפי הדרגה, לפי היכולת שלנו להחזיק את החיבור.

שאלה: האם מתן תורה לאדם זה גילוי הבורא?

מתן תורה לאדם זה לא גילוי הבורא, זה תחילת גילוי הבורא בוא נגיד כך, תחילה בכוח, תחילה בעלמא.

שאלה: למה הכוונה במילה "ואהבת", מה אני בדיוק צריכה להרגיש כלפי החברים?

במילה "ואהבת" אנחנו צריכים להבין שהחיבור צריך להיות כפי שאני מתייחס לגוף שלי. במה? בזה שאני דואג לכולו, אני מבצע את כל הפקודות שלו, שכל השכל ורגש שלי עכשיו האגואיסטי, הם מכוונים לזה שאני מקיים את עצמי בכל הכוחות שלי. כך אני גם צריך להתייחס לחברים.

שאלה: למה אומרים פה "מתן תורה", ולא רכישה או קנייה של התורה? מה זה אומר שהיא באה במתנה?

התורה היא מתנה. הכוונה היא שאנחנו מקבלים אותה, אנחנו יכולים להודות עליה, אנחנו לא צריכים לשלם עבורה זאת מתנה. ואנחנו גם צריכים ללמוד ממנה, איך אנחנו מוסרים אותה הלאה בתור מתנה, ולא מקבלים עבורה שום גמול, תשלום, אלא רק כמתנה.

שאלה: איך להמשיך ולהתפלל על החברים, למרות שרואים שלא באמת כולם רוצים להגיע להשפעה כי זה דורש מהם איזו הקרבה?

אנחנו צריכים להתייחס לחברים כמו לעצמנו, פשוט מאוד. וככל שזה משפיע עליהם יותר, פחות, ככל שזה מעורר בהם תגובות, אני בכל זאת צריך להשתדל להתייחס אליהם כמו שאני מעביר להם את המתנה עליה דיברנו.

שאלה: למי הכוונה זולת, מיהו הזולת?

"זולת" זה כל מה שאני מרגיש שנמצא מחוץ לגופי מבני האדם שמסוגל לקבל נכון את יחס האהבה שלי אליו.

שאלה: מה זה אומר לפתוח את הלב לחבר?

לפתוח את הלב לחבר זה שאני רוצה לקבל אותו בכל הרגשות והתכונות שלי ושאני רוצה להשפיע לו מכל הרגשות והתכונות שלי.

שאלה: האם הבורא הוא אותה תכונת האהבה שבעל הסולם מדבר עליה כאן?

אני לא יכול להגיד, האם הבורא הוא אותה אהבה ותכונה שבעל הסולם מדבר עליה, אני לא מכיר את בעל הסולם עד כדי כך ולא מכיר את הבורא עד כדי כך כדי להגיד שזה אותו דבר.

שאלה: לאהוב את הזולת זה לאהוב את הרצון לקבל שלו. תמיד יש פחד שאם אתה ממלא את הרצון לקבל של הזולת, אתה מקלקל אותו. איך למלא נכון את הרצון לקבל של הזולת?

את הרצון לקבל של הזולת אני יכול למלאות אך ורק במה שאני מבין שזה יקדם אותו לבורא.

שאלה: אם "ואהבת" זה לדאוג לאחר ולאהוב אותו, למה המקובלים לא חיו בשיתוף גשמי וחומרי, האם כסף וגשמיות זה משהו שתמיד יישאר פרטי, אישי?

לא, אבל המקובלים לא תמיד חיו כך, הם חיו בכל מיני יחסים ביניהם והיו יחסים די שונים, שונים בימי בית המקדש הראשון, השני, ובימי מלחמה ושלום. המקובלים היו משתדלים לחיות ביניהם בצורה כזאת שבכל זאת בחיים שלהם ממש הפנימיים ביניהם בקבוצה היה כמה שפחות הבדל בין החברים.

שאלה: למה קודם צריכים לכוון, ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" או ל"ואהבת", או שזה אותו דבר?

לא, קודם כל זה אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, כי קודם צריכים לעשות מצוות "לא תעשה", כבר בטוח שאתה לא עושה דברים מזיקים לכן זה "לא תעשה", אז אתה כבר יכול להתחיל במצוות "תעשה", שבזה אתה מוסיף.

שאלה: להגיע באמת לאהבת חברים אפשר רק על ידי תיקונים, או שאנחנו צריכים לקבל את זה כאיזו מצווה ולנסות לבצע את זה?

לאהבת חברים אנחנו יכולים להגיע רק על ידי תיקונים, וחוץ מזה אני לא רואה מה עוד אפשר לעשות, כדי להגיע לאהבת חברים? אהבת חברים זו מידה, זו רמה שאנחנו מתחילים להתחבר זה עם זה ברצונות, במחשבות, בפעולות שלנו כך שאנחנו תומכים בתיקונים ההדדיים ועוזרים זה לזה, משלימים, אפילו מחליפים זה את זה כשצריכים. איך אפשר עוד להגיע לתיקונים, אז מה התיקון אם לא החיבור?

שאלה: מה הסדר הנכון, קודם צריך לקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" ואז יש מתן תורה, או ההיפך?

"ואהבת לרעך כמוך" אנחנו צריכים להתחיל בדרך שלנו מאפס ועד 100%, כי כל הדרך שלנו היא כולה תלויה בחיבור בין כל האנשים להחזיר את כול הרצונות האלו, היינו הנשמות השבורות לנשמה אחת, על ידי זה שכל אחד מתקן את הקשר שלו עם האחרים, ואז אנחנו מגיעים לנשמה אחת שנקראת "אדם הראשון". זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

שאלה: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה יכול להיות משהו שמשתנה מאדם לאדם, נניח אני אוהבת שלוחצים עלי כדי שנתקדם.

זה לא חשוב, העיקר שאני לא עושה לאחר מה שאני מרגיש שזה לא טוב, בכלים שלי.

שאלה: אחרי שאדם כבר מקיים "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", מתי הוא מקבל את אהבת הזולת?

הכול תלוי בו, ככל שהוא מתייחס לאחרים באהבה, אז הוא מתחיל בכלים האלה להרגיש את האהבה. בכלל האדם צריך לתאר לעצמו שכל העולם מתוקן חוץ ממנו.

שאלה: האם "ואהבת לרעך כמוך" מושג בתוך הדעת או למעלה מהדעת?

יכול להיות שבינתיים אנחנו מרגישים את זה שהוא כאילו למעלה מאיתנו, אבל צריכים להשיג אותו בתוך הדעת שלנו, בתוך הכלים, בתוך הרגשות, בתוך המחשבות שהן ממש לעניין, זה שלנו, זה בתוך הרצון שלנו צריך להתחבר, להתממש.

שאלה: המצב הזה שאנחנו מתארים, שאני יוצאת מהדאגה לעצמי ומתמלאת בדאגה לזולת, נשמע מאוד חופשי, משחרר. זה משהו שיהיה תמיד נגד האגו, או שכשהטבע יתחלף אנחנו נהיה ממש כמו הבורא?

ממש כמוהו.

שאלה: כיצד משתנה המושג "זולת" בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו?

מושג הזולת כל הזמן משתנה בהתאם להתפתחות שלנו, כשאנחנו יותר ויותר רוצים לגלות את הזולת שבזולת, לעומת להרגיש שאני דבוק אליו, למרות מה שנראה לי כזולת.

שאלה: למה הרצון לאהוב את הזולת לפעמים מורגש מאוד חזק ולפעמים הוא נעלם, למה הרצון הזה בא והולך?

כי אנחנו צריכים כל הזמן להשתנות, זה לא סתם משתנה, אלא מתגלים בנו כלים חדשים, רצונות חדשים, ובהתאם לזה אנחנו כל הזמן צריכים להשתנות ולתקן אותם עוד ועוד.

שאלה: מה הכוונה כשאנחנו אומרים לאהוב את עצמך, כמו עצמך?

כמו שאדם אוהב את עצמו, ואפילו כשהוא רוצה להזיק לעצמו, נגיד שכך, זה גם לא היזק, אלא בכל זאת סימן לאהבה. אדם מלכתחילה אוהב את עצמו, ואפילו שיש אנשים שמרביצים לעצמם, שמענים את עצמם, אלו סימני אהבה רק בצורה כזאת. לכן האדם קרוב לעצמו, ואוהב את עצמו.

שאלה: אם אני יכולה לשרת וגם החברה שלי יכולה ורוצה, אם אני נותנת לה לשרת במקומי זה נקרא שאני אוהבת אותה?

אפשר להגיד את זה רק אחרי הדבקות השלימה. שאני נותנת לה לשרת או לעשות משהו בגלל שאני אוהבת אותה. בשביל זה צריכים להזדהות לגמרי עם השני, ורק אז לדבר בצורה כזאת, אחרת אלו סתם מילות שקר.

שאלה: כשמגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך" אז האהבה שלנו היא כאילו מתפרשת על פני כולם או שזה משהו שעובר מחבר לחבר?

יש ויש, אני לא יכול להגיד, בינתיים אלו דברים לא מציאותיים, ואני לא אוהב סתם לדבר בפילוסופיה.

שאלה: האם "ואהבת לרעך כמוך" זה תהליך שאנחנו הולכים אליו כל החיים, כי נראה שאין תחנה סופית כזו, ושזה משהו שמתרחב כל הזמן.

יש לכלי שלנו גבול שנקרא גמר התיקון, ולגבול הזה אנחנו צריכים להגיע. שהוא יכלול את כל המציאות, את כל האנושות, את כל הנשמות מכל הזמנים והרמות, ואז נרגיש שכולנו נמצאים בדבקות. והבורא יתגלה כמו שכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". שמו זה הכלי, וה' זה האור. הכלי והאור יהיו שווים ב-100% זה עם זה.

שאלה: מה נדרש מאיתנו כדי לקבל את התורה, ואיך עשירייה מכינה את עצמה לקבלת התורה?

זו כל ההכנה שלנו, עד כמה אנחנו מחוברים, עד כמה אנחנו יכולים להשלים זה את זה, ככל שבחיבור שלנו אנחנו חושבים על הבורא שהוא אחד לכולנו, ושרק בעבודה המשותפת שלנו אנחנו יכולים להתקרב לדמות שלו, להכין את הכלי לקבלה שלו. הכול תלוי אך ורק בחיבור בינינו. אי אפשר להתקדם ולצייר את התיקון אלא רק בחיבור.

ולא לשכוח, הבעיה שלנו היא שאנחנו בצורה טבעית אגואיסטית משתוקקים לבורא בצורה אישית וזה לרעתנו ולא לטובתנו. כי בזה אנחנו מגדילים את האגו שלנו. לכן אנחנו צריכים להזכיר לכולם ולחייב את האחרים שנחשוב רק על החיבור בינינו, ושזה מה שחסר לנו. אם לפני כל פעולה היינו חושבים שקודם אנחנו צריכים להתחבר ורק אחר כך לבצע את הפעולה, אז בהחלט כבר מזמן היינו מצליחים.

שאלה: האם זה נכון שכשאני מרגישה דחייה פירוד וכד' אז אני מרגישה את השנאה בלב שלי כלפי האחרים?

כן, למרות שאת עוד לא מרגישה, יכול להיות שבמשהו כן, כמו שאת שואלת אז את כן מרגישה במשהו. כן, זה נכון.

שאלה: מה אנחנו צריכות לבקש מהבורא, לתת לי אהבה לחברה, או שהבורא יקרב את החברה אלי?

לא, אני צריכה לבקש להתקרב לחברות, שאני אתקרב אליהן, שאני אגע בהן, שאני אתלבש עליהן שאני אחבק אותן. אני צריכה לבקש מהבורא כל מיני אפשרויות של תמיכה, איחוד, חיבור לחברות, ואני לא מצפה לכלום מהן. אני יכולה לבקש גם את זה, אבל בעיקר לבקש על עצמי, שאני אתחבר ואתן להן דוגמה, שכך צריך לעשות.

שאלה: מי נותן לנו את המקום להתחבר, האם אנחנו בונים את המקום הזה על ידי המאמצים שלנו או שזה ניתן מלמעלה?

בדרך כלל זה ניתן מלמעלה.

שאלה: האם תפילה זאת הדרך היחידה לשנות את הטבע שלנו לאהבה?

בסופו של דבר כן, הכול מושג בכוח התפילה, אבל כדי להגיע לתפילה אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות שיש בעולם הזה. גם מחוץ לקבוצה, גם בתוך הקבוצה, וגם עם עצמנו. אבל בסופו של דבר התפילה היא שעוזרת לנו לעלות דרגה.

שאלה: האם יש שינויים הדרגתיים בתהליך להגיע לטבע שני, או שהאהבה מגיעה בבת אחת?

יש לנו תרי"ג, ואפילו תר"ח מדרגות שאנחנו צריכים לבצע, כדי לעלות בהן עד לדרגה העליונה ביותר שנקראת אהבה חלוטה.

שאלה: בדוגמה עם הכר נשמע שצריך להקדים גם את הצרכים הגשמיים של החבר, האם המקובל מקדים גם את ההכרחיות של החבר על פני ההכרחיות של עצמו?

מקובל יכול רק להתפלל ולתמוך במה שאפשר בחבר כדי לעזור לו. אבל בסופו של דבר, החבר צריך לבצע את הפעולה בעצמו.

שאלה: האם הנתינה לזולת, הוויתור עבור הזולת זה משהו שתמיד יבוא יחד עם סבל וכאב לאגו שלנו?

זה יכול להיות גם באהבה. יחד עם זה שאני סובל אני יכול להיות גם שמח. אם אני מתפטר מאיזו בעיה, מחלה, אז יכול להיות שאני שמח יחד עם זה שאני סובל.

שאלה: מה קובע את ההבדל בין מאמץ טוב לזולת שמושך מאור לבין פעולה טובה, יפה לזולת שלא מושכת מאור?

אנחנו לא יכולים להגיד מה ההבדל. כך הבורא מסובב את הדברים ולא כדאי לנו לעשות בזה אילו חישובים משלנו. לא.

שאלה: איך נותנים לחבר בלי לעורר בו בושה או בלי לעורר בך גאווה והתנשאות?

זה תלוי בך ולא בחבר. אם המחשבות שלנו, הכוונות שלנו נכונות, אנחנו לא נזמין בחבר שלנו שאליו מכוונות הפעולות שלנו, לא בושה, ולא שום תחושה שלילית.

שאלה: האם האדם מגיע לייאוש אמיתי מהכרת הרע שהוא מגלה או מחוסר היכולת שלו להגיע להשפעה ואהבה?

אין לי תשובה. תנסו לחשוב יותר עמוק.

תלמיד: בעוד שבוע נתאסף לערב איחוד. ישבנו יחד עם הכלי העולמי כדי להמיס את הלבבות לחשוב יחד בעקבות השיעור על "מתן תורה", שאירוע כזה יכול להיות רק בחיבור. נתאסף לער הזה הרבה מאוד חברים, איך אנחנו יכולים לייצר התקפה אמיתית כדי להגיע לאותו חיבור, כדי לבנות בינינו את התמונה הזאת של "כאיש אחד בלב אחד"?

כל אחד רוצה עם הרצון שלו עם היחס שלו להיכנס ללב של החברים, ורוצה למלאות אותם בכל טוב ביחס יפה וטוב עד הסוף, שלא יישאר שם אפילו מילימטר אחד או גרם אחד של רווח, של איזו ריקנות, אלא למלאות את כל הלבבות באהבה שלנו, בחיבור שלנו. זה נקרא "מתן תורה". זה נקרא "שבועות".

ואז אנחנו מגיעים לדרגת ההשפעה האמיתית שנקראת "בינה", כמו שכתוב "שבע שבתות תמימות תהיינה"¹. זאת אומרת שאנחנו ממלאים מהיציאה מהאגו שלנו ממצרים, שבעה שבועות וממלאים אותם כולם ביחס טוב בתיקונים שלנו. ואז מגיעים לחג שנקרא "מתן תורה". זאת אומרת, מאז והלאה אנחנו נמצאים בהשפעה ישירה מלמעלה שנקראת "תורה" והאור העליון ממלא אותנו בכל הנרנח"י. וממשיכים הלאה בהדרגה.

שאלה: מה זה נקרא "למלאות את החברים באהבה"? איך אני יכול לעשות הכנה כדי בכלל להבין מה אומר המשפט הזה, "למלא אותם באהבה"?

פשוט מאוד. אני צריך לתאר לעצמי שבמידה שאני מחזיק את הלב של החבר בשליטתי, אני יכול לפתוח אותו באהבה שלי, ביחס שלי אליו, וכך גם כל החברים כלפי. ואז אנחנו, כל אחד ואחד, מחזיקים לבבות חברים, ופותחים אותם וממלאים אותם באהבה. ואם כך זה עובר דרכנו, מכל אחד לכולם. בזה אנחנו כבר מגיעים לערבות. וכך נתקדם.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על העניין הזה שלהיות "כאיש אחד בלב אחד", זה נשמע כאילו שכל אחד יש לו עבודה פרטית, אבל יש עבודה של עשירייה שצריכה לעבוד ביחד. איך עשירייה יכולה למלא באהבה את הכלי העולמי?

קשה לי לבטא את זה, אולי אני מתרגש מדי. זה דבר מאוד מאוד גדול, גבוה. אנחנו צריכים להבין שכל אחד אחראי על הלבבות של החברים וכל החברים אחראים על הלב שלו. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לערבות. וזה לא סתם לא לעשות חור בדופן הסירה, זה דופן הלב. ואז אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו שומרים כל אחד על הלב הכללי שלנו, שבזה אנחנו מחזיקים את הרצון לקבל בצורת הלב וזה בעצם החיים הנצחיים שלנו תלויים, בפעימות הלב האלו, עד שכולם ייכנסו ל"סנכרון המטרונומים".

וכשאנחנו מגיעים לסנכרון המטרונומים, מגיעים לחיבור הלבבות. ואז כולנו מתחילים להרגיש איך אנחנו נמצאים בפעימות האלו. מגיעים ללב אחד כפי שקראנו על זה הרבה, כאיש אחד בלב אחד, כולם בלב אחד, ואנחנו בתוך אותו הלב מגיעים למגע עם הבורא שממלא את הלב הזה, חי בתוך הלב הזה ואז הוא מתגלה בכל הלב הזה במלואו. זה גמר התיקון שבו אנחנו משיגים את הנצחיות, השלמות, הבריאה, את כל העולמות בצורה אחרת לגמרי. הכול נמצא לפנינו.

(סוף השיעור)

---

1. "שבע שבתות תמימות תהיינה" ויקרא כג,↩