שיעור בוקר 24.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1425, אגרת ד'

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות" עמ' 1425, אגרת ד'.

אגרת ד'

ח"י שבט תשט"ו

"לידידי ... שלום וכטו"ס

מתפלא אני עליך ... שזה זמן רב שלא קבלתי ממך שום ידיעה משלום בריאותך וחוזק גופך.

בטח שחסר לכם בטחון והתחזקות, ואני חושב שזה לדעתי מסיבת המחשבות והדיעות החצוניות, שאתם מקבלים אותם על ידי הצינורות הדבוקות, שנמצאים בעת שבאים לסביבה שאינו נוח לרוחנו ולדרכנו. ובמקום שהמחשבות זרות היה כבר נמצא ברשותכם "בנוקבא תהומא רבא", זאת אומרת שלא היה להמחשבות שום שליטה וכח, שאתם כבר בטלתם אותם, וזרקתם אותם למתחת רגליכם שאתם כבר יכולים לרמוס וללכת עליהם, דהיינו הגם שהמחשבות זרות נמצא עוד בגופכם אבל אין להם שליטה.

וזהו ענין שבת, שהגם שהקליפות נמצאים בעולם, שעדיין לא נגמר בחינת גמר התיקון ש"חשיכה כאורה יאיר", אבל המחשבות זרות מקומם הוא בנוקבא תהומא רבא, שאין להם שום אחיזה באדם. אבל בעת שיוצאים מרשות היחיד לרשות הרבים, זאת אומרת שמוציאים את המחשבות והעבודות לרשות הרבים, שהרבים הסתכלו עליהם, וכמו כן אם מכניסים את מחשבות של אנשי רשות הרבים לרשות היחיד שלכם, אזי כבר נקרא זה חלול שבת, היינו, שנותנין מקום להתעוררות לאותן הקליפות, שכבר פסק כוחם, שהיה כבר בנוקבא תהומא רבא - לעלות לתוך מחשבתכם.

ואזי אין אתם חושבים שאלו המחשבות זרות הם חריפות ובקיאות של אנשים מבחוץ, שזהו פרי מעלליכם שעכשיו אתם דבוקים בהאמת. היינו שיש לכם את הבירור האמיתי, ועכשיו המסקנות שאתם מוציאים משקלא-וטריא של המחשבות זרות זהו אמת נקי מאה-אחוז, ועד עכשיו כל המעשים שעושים, היו מצד שלא ביררתם כל צרכו בשבע חקירות ובדיקות, כראוי לעשות לאדם הרוצה ללכת בדרך האמת.

ומהיום והלאה כבר צריכים ללכת בדרך המקובל לאנשים הנסחפים בזרם העולם, והתוצאות ידועות למדי ודי למבין. והגם שאין דרכי לדבר ומכל שכן לכתוב מענינים כאלו, אבל אני אשנה את דרכי, הגם שאני יודע שלא יהיה מזה שום תועלת, רק מטעם אני את נפשי הצלתי, ודי למבין.

היה לנו מסיבה בראש השנה לאילנות, שזהו בחדש שבט, שדנין את העולם ל"שבט" או ל"חסד". כי חדש שבט הוא חדש חמישי לחדשי החורף, שעל ידי החרופים והגדופים ששומעים על התורה והמצוות כשכבר באים לבחינה חמישית, שהוא ספירת הוד, יש לתקן ולזכות בדין, שמן דוה יהיה בחינת הוד. ואז מן שבט נעשה חסד, שממשיכים כל ה-ה' בחינות, מחסד עד הוד, כמו שכתוב "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שאור דחסדים נקרא בחינת למעלה מהדעת, ורק שם שורה הברכה.

ולכן בט"ו בשבט עושין ברכה על הפירות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שכל ההפרש בין קדושה לקליפה היא היא בהפירות, שעל ידי העבודה נמשך פירות. מה שאין כן "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי".

וההצלחה לזכות לפירות הוא רק על ידי מדת החסד, ואז זוכין לעץ עושה פרי, "כי האדם עץ השדה", שרק על ידי הדרך שקבלנו מאאמו"ר זצ"ל זוכין לפירות הנקרא "פריה ורביה", שעל ידי הפירות אזי נמצאים תמיד במצב "כרביא", היינו כנער בחור בסוד "שמח בחור בילדותך".

וזהו "וקֹוֵי ה' יחליפו כח", כי רק זה נקרא סייעתא דשמיא, זאת אומרת, בזמן שהאדם בא לידי מצב שיש פנים לכאן ולכאן, ואין בידי האדם לברר מהו האמת, אזי רק לסייעתא דשמיא הוא צריך. וזה נקרא "וקוי ה'", שהוא זקוק לרחמי שמים.

ה' יזכני לזכות בישועת ה' בגשמיות וברוחניות.

ידידכם

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: רב"ש כותב פה "כל המעשים שעושים, היו מצד שלא ביררתם כל צרכו בשבע חקירות ובדיקות, כראוי לעשות לאדם הרוצה ללכת בדרך האמת.". מה זה "שבע חקירות ובדיקות"?

אם הולכים בדרך האמת, זאת אומרת כל הזמן דואגים לאהבה, לקשר בינינו ולהתקשרות לבורא מכולנו, אז מתחילים לגלות איפה עדיין לא גמרנו את העבודה ואיפה כבר סיימנו. לזה הוא קורא חקירות ובדיקות.

תלמיד: הוא אומר את זה בהמשך למה שהוא אומר בתחילת הפסקה, אתם נפלתם למחשבות זרות, להשפעה סביבה שמכניסה לכם מחשבות זרות, וכל זה קרה בגלל שלא עשיתם שבע בדיקות. מהו הבירור בינינו שעושה הגנה מפני מחשבות זרות?

על ידי התקשרות בינינו, עד כמה ההתקשרות בינינו תופסת את כל הקשרים שבינינו. שבכל מה שיש בינינו אנחנו חושבים רק על דבר אחד, שייצא מזה מקום מתוקן לשכינה.

תלמיד: וזה שומר עלינו שלא יהיה מקום לשום השפעה אחרת.

זה שומר עלינו.

שאלה: רב"ש אומר פה שאור החסדים הוא מעל הדעת ורק שם ישנה ברכה. זה די מתמיה, כי מה אנחנו עושים פה עכשיו כשלומדים?

אנחנו משתדלים בזמן הלימוד לחשוב על התיקון, שישרה בינינו אור החסדים, ואנחנו נמצא בו ברכה.

תלמיד: איך אפשר למשוך את אור החסדים בלימוד? איך פתאום מקבלים אור חסדים, ומה קורה כשאין אור חסדים, איזה אור יש?

אנחנו משתדלים להיות מחוברים בצוותא חדא ולתת לאור העליון לשרות בנו ולתקן את החיבור שבינינו כך שנהיה מתאימים לתכונת הבורא הראשונה הקרובה לנו.

תלמיד: מתי לפי דעתך מתחילים לקבל את אור החסדים? אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו לומדים, יש אור חסדים או שעדיין לא השגנו אותו?

אנחנו כבר נמצאים בו אבל עוד לא מרגישים אותו, כי לפי התכונות שלנו אנחנו עוד לא מזדהים עימו, לא נמצאים עימו בהשתוות הצורה.

תלמיד: מתי זה יקרה?

כשכל אחד ידרוש מעצמו להגיע באופן פרטי לאור החסדים.

תלמיד: מהי מהות הפעולה כדי להשיג את אור החסדים? באיזו נקודה צריך לגעת כדי להתחיל להרגיש את אור החסדים?

נקודת החיבור בינינו ודאגה מכל אחד לכולם.

תלמיד: אז אפשר להשיג את זה.

כן.

שאלה: רב"ש כותב בתחילת האגרת שמקבלים מחשבות וידיעות זרות בזה שאתה נמצא בסביבה שהיא לא שלך. איך אדם מצליח לא להיכנס תחת מחשבות זרות בזמן שהוא בסביבה שהיא לא שלו?

כתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה", זאת אומרת דווקא על ידי זה שאנחנו מתקשרים לאנשים שונים אנחנו יכולים לקבל משהו שנקרא פרנסה. מה אפשר לעשות, ממה להיזהר? לא לקבל השפעה זרה. וזה כל העניין, שאם לא היינו מתקשרים בינינו אז לא היינו בכלל משנים את המצב שלנו, לכן אין לנו ברירה אלא להיות בקשר בינינו, ולהיזהר באיזה קשר אנחנו נמצאים ועם מי אנחנו נמצאים בקשר.

כאן הבורא מסדר לנו כל מיני תנאים סביבתיים שאנחנו צריכים להתחשב בהם ולמיין אותם ולראות למה אנחנו נמשכים, למה כדאי להימשך, ואיך אנחנו בונים בסופו של דבר את הכלי שלנו לקבלת האור העליון.

תלמיד: הוא כותב שהמחשבות והידיעות החיצוניות עוברות דרך צינורות הדבקות.

כן.

תלמיד: מה הם צינורות הדבקות? כשאני נמצא בסביבה חיצונית, אני כבר נמצא איתם בדבקות?

לא.

תלמיד: אז איך המחשבות והידיעות עוברות?

אם אתה לא מגביל את עצמך להיות בסביבה הנכונה, אז מי שרוצה מתקשר אליך, ואתה נעשה כמטרה לזרימת כל המחשבות והרצונות הזרים.

תלמיד: למה רב"ש מתכוון שהמחשבות הזרות עוברות דרך צינורות הדבקות כשאתה נמצא בסביבה שהיא לא לרוחנו? למה הכוונה שיש צינורות של דבקות עם אותה סביבה?

אם אתה נמצא איתם בהתקשרות רגשית במשהו, אם אתה לא לגמרי אדיש אליהם, נזהר מהם, אז אתה יכול לקבל מהם השפעות, וזו בעיה.

תלמיד: היכולת של סביבה חיצונית להשפיע על האדם היא דרך זה שהוא מגיב אליהם רגשית? זה נקרא צינור של דבקות?

כן.

תלמיד: איך אדם מגיע למצב שאותן המחשבות הן ממש תחת רגליו, והן כבר לא משפיעות עליו?

זה עניין של העבודה הפנימית של האדם, שרוצה להתרחק ולא להתכלל עם המחשבות שקובע עליהן שהן זרות.

שאלה: בהמשך לזה, רב"ש כותב פה "אבל בעת שיוצאים מרשות היחיד לרשות הרבים, זאת אומרת שמוציאים את המחשבות והעבודות לרשות הרבים, שהרבים הסתכלו עליהם, וכמו כן אם מכניסים את מחשבות של אנשי רשות הרבים לרשות היחיד שלכם, אזי כבר נקרא זה חלול שבת". מה זו היציאה הזאת מרשות היחיד לרשות הרבים?

על זה האדם צריך לשמור, שלא להיות מעורב עם דעות חיצוניות. שהוא בעצמו מכוון את עצמו לאביו שבשמיים ולא מתחבר רגשית עם אף אחד מחוץ לו, אלא אך ורק עם אלו שנמצאים באותה מטרה.

תלמיד: היציאה מרשות היחיד לרשות הרבים היא בהתכללות רגשית עם אנשים מבחוץ?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו באים במגע עם כל אדם שהוא לא בעשירייה שלנו, בקבוצה שלנו, אפילו תלמידים חדשים, אפילו בהפצה?

צריכים להיזהר שלא להיות קשורים לפנימיות שלהם, ללב שלהם.

תלמיד: איך האדם בולם את עצמו מלהתכלל רגשית עם אדם שמולו, עם סיטואציה, איך הוא מפריד בין הרגש לבין לקבל את הדעה שלו ולתקשר איתו?

הדבר הבטוח ביותר הוא אם אדם כל הזמן חושב על מטרת הבריאה ומכוון את עצמו אליה ומשתדל לא לצאת מקשר כלשהו שנמצא בו עם הבורא, וכך הוא שומר.

תלמיד: ואם אדם כבר התכלל באיזו צורה?

אז הוא צריך לעבוד על זה כדי להתנתק, כדי שלא יהיה לו איתם שום דבר משותף רגשי, ואז הוא יכול להיות בטוח איכשהו שה' יעזור והוא לא יתכלל אם מחשבות ורצונות זרים.

תלמיד: מה הסכנה שיש בהתכללות הזאת?

שאדם נסחף בקשר החיצוני כביכול שיש לו עם החברים ומגיע מתוך זה לקשר הפנימי.

תלמיד: מאיזה סוג מחשבות זרות הוא צריך להיזהר?

לא להתקשר בצורה לבבית פנימית רגשית עם החברים שלו, אלא רק עם אלו שהוא בטוח שהם מכוונים נכון למטרת הבריאה.

שאלה: רב"ש חותם את האגרת ב"ה' יזכני לזכות בישועת ה' בגשמיות וברוחניות." מה זה אומר בעבודה שלנו, שהבורא מזכה אותנו בישועה בגשמיות וברוחניות?

כל הפעולות שאנחנו עושים למרות שאנחנו עושים אותן ברגש, בשכל, בכל מה שאפשר, הן צריכות להתחבר ביניהן ואנחנו צריכים לראות כתוצאה מהן את החיבור הנכון ולשמור עליו, ואת כל יתר המצבים אנחנו לא רוצים לקבל.

תלמיד: זה גם כלפי יחס לגשמיות ורוחניות מצידנו?

כן.

שאלה: האם כשחברים טועים בעשירייה יכולה להיווצר סביבה לא טובה?

זה תלוי באיזה מצב הם נמצאים. אם הם טועים בעבודה אבל בדרך כלל היו להם הרגלים לקיים את החיבור ו"איש את רעהו יעזורו", אז הם לא יטעו עד כדי כך שלגמרי יתנתקו מהדרך, אלא הם סוטים מהדרך במשהו ואחר כך מגלים את עצמם כנמצאים בסטייה וחוזרים לאותו מצב כמו שצריך להיות וכן הלאה, כך כל הזמן יש יציאה וחזרה, יציאה וחזרה, עליות וירידות.

תלמידה: ואם כביכול העשירייה עושה דברים לא טובים, וזו סביבה לא טובה, אני צריכה לשנות את היחס?

אם העשירייה כולה כולה?

תלמיד: כן, נניח שבעשירייה עושים דברים לא טובים, ובעיני הסביבה לא טובה, אני צריכה לשנות את יחס?

את צריכה לבדוק את עצמך האם את טועה או לא טועה, עם מי הצדק, ולפי זה לכוון את עצמך.

שאלה: איך אני יכולה לגרום למחשבות שלי להשפיע על הסביבה הזרה ולהעיר אותם לבורא?

כרגיל, על ידי שאני מעוררת איזו בעיה ומשתדלת להשפיע על החברות והן יחד עימי נמצאות בבדיקת החיבור, בדיקת המטרה, בדיקת האמצעים, יוצא שיכול להיות באמת שאנחנו לא נמצאים בדרך הנכונה. זה עניין של בדיקה.

שאלה: מה עושים כשחברה מביאה סביבה חיצונית לתוך העשירייה?

אנחנו לא מקבלים לא אותה ולא את הסביבה החיצונית. פשוט מאוד.

שאלה: בעניין עבודה עם מחשבות זרות, מה שכתב רב"ש, אם אדם משייך את זה לרשות היחיד אז המחשבות הזרות הן בשליטה, ואם אחרי שאדם שייך לרשות היחיד ועדיין המחשבות הזרות שולטות, אז מה חסר לאדם?

אז איך יכול להיות שהוא נמצא בשליטת היחיד ועם מחשבות זרות?

תלמיד: כלומר אם הוא שייך את זה לרשות היחיד, אוטומטית המחשבות הזרות נופלות.

מה זה שמשייך אם כך? סתם להגיד שזה שייך?

תלמיד: אז חוץ מזה שהוא במחשבה מחזיק שאין עוד מלבדו, מה עוד הוא צריך לעשות בשביל לקרוא לרשות היחיד?

במחשבה זה לא מספיק, הוא צריך להימשך לזה, הוא רוצה לגלות את זה, הוא רוצה שיהיה גלוי בכל המציאות שלו.

תלמיד: אז גם בהרגשה הוא אמור להרגיש את זה, לא רק להחזיק במחשבה.

ודאי.

תלמיד: אז לב ומוח אמורים לעבוד ביחד.

כן.

תלמיד: בהמשך לזה, אם הוא שייך לרשות היחיד אפשר להגיד שעשה תיקון? זאת בעצם פעולת התיקון?

אם הוא בודק את זה ורואה שכן, כך הוא, אז זה תיקון.

תלמיד: אם למשל המחשבה הזרה במצב הנוכחי הפכה להיות לדעת, ברגע שמשייך לרשות היחיד אז הוא מתעלה מעל המצב, אפשר לקרוא לזה אמונה למעלה מהדעת?

נגיד שאפשר.

שאלה: קודם הזהרת על זה שאדם עלול להיסחף מקשר חיצוני לקשר פנימי עם חברים שלא מכוונים נכון למטרת הבריאה. מה לגבי קשר במשפחה, שאני רוצה עדיין להישאר איתם בקשר חם אבל הם לא מכוונים למטרת הבריאה, הם בענייניהם.

אז מה? אתה לא חייב להפוך אותם, ללמד אותם, לכוון לדרך הרוחנית, למעלה מהדעת, על מנת להשפיע.

תלמיד: ברור, חס ושלום לא מתכוון ללמד אותם או להכניס אותם לעניינים האלה, אבל עדיין רוצה להישאר איתם בקשר מאוד חם ולבבי וטוב, אבל הם לא מכוונים למטרת הבריאה. אז שם אין סכנה ליפול מהדרך?

לא. זה כמו עם הילדים הקטנים, עם התינוקות, אתה אוהב אותם ומוכן לעשות בשבילם הכול אבל זה לא שייך לרוחניות שלך.

תלמיד: הרב"ש פה כותב על שבע החקירות, "הגם שאין דרכי לדבר" או "לכתוב" מדברים מעין אלו, "אני יודע שלא יהיה מזה [שום] תועלת, רק שמטעם אני את נפשי הצלתי,". שהוא כותב "אני את נפשי הצלתי", זה מאוד שונה ממה שלמדנו עד עכשיו, כי תמיד למדנו שזה או כולם או כלום, יש חוק ערבות, כל אחד חייב לשים לב. מה זה "אני את נפשי הצלתי"?

שהוא נמצא בכל כוחות הנפש בעל מנת להשפיע.

שאלה: בסוף האיגרת הוא כותב ש"וקֹוֵי ה' יחליפו כח". אנחנו במהלך היום עוברים כל מיני בירורים ומצבים, איך אני שומר על המצב הזה של "קוי ה'" וכל הזמן לבחור באמת?

אתה צריך להיות בשמירה.

תלמיד: איך?

לבדוק את עצמך, מה הן המחשבות, מה הם רצונות שלך, ועד כמה אתה מסתדר כל הזמן כדי לתקן אותם, שיהיו מכוונים למטרת הבריאה.

תלמיד: זו עבודה פנימית? זה קשור לעשירייה?

כן, זה קשור לעשירייה וזה עבודה פנימית.

שאלה: מה זה להמשיך את השפע עבור הכלל כולו?

תלוי בתפקיד של האדם. אבל בעשירייה כל אחד חייב להשתוקק לזה, להגיע למצב שהוא בתכונתו מחבר את הסביבה, ולפי כמה שמרגיש שחיבר אותם, לפי זה עובד עם החיבור הזה כדי לקבל בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שזו פרנסה רוחנית?

כן.

תלמיד: כשאנחנו עושים הפצה, בשביל לשמור על עצמנו באמת מכל המחשבות החיצוניות, אז חשוב רק לתת להם ולא לקבל מהם. זאת אומרת כשאני בא בגישה רק להעביר ולא לקבל מהם, או שזה לא נכון?

אני חושב שאסור לנו לקבל שום דבר מהמחשבות החיצוניות וגם לא לתת להם משהו, ורק לדאוג שהם "ימותו ולא בחכמה", מה שנקרא.

שאלה: מה הקשר בין דאגה לחברים ודאגה לשכינה?

חברים זה חלק מהשכינה, החלק העיקרי של השכינה. דרכם, דרך החיבור איתם, אני מתקשר לשכינה ומשתדל להגיש לה כלים מתוקנים.

שאלה: אחרי שהוא מתאר כאן איך האדם השיג שליטה על הקליפות הפנימיות שלו, ואיך הוא ידאג להיזהר מהקליפות החיצוניות שלא יכנסו ויעוררו את הקליפות הפנימיות והוא יודע שהוא הולך בדרך האמת, אז הוא מביא משפט שנשמע כמו סתירה, "ומהיום והלאה כבר צריכים ללכת בדרך המקובל לאנשים הנסחפים בזרם העולם, והתוצאות ידועות למדי ודי למבין". למה הוא מתכוון - אחרי כל זה צריך ללכת בדרך שמקובל לאנשים שנסחפים בזרם העולם?

אני חושב שהוא מתכוון לא להתערבב עם אנשים כאלו, שנסחפים בזרם העולם.

שאלה: מה הבעיה בלאהוב אנשים חיצוניים, חוץ מהעשירייה?

כי לפי זה אתה הולך אחריהם, ככל שאתה אוהב אותם אתה מקבל את הדעות, הרצונות שלהם.

תלמיד: אני יכול לאהוב רק את מה שטוב בו, כביכול. נגיד אני רואה שהוא בן אדם טוב, הוא עוזר לאנשים, אני אוהב את התכונה שלו.

כן. אז מה?

תלמיד: אז מה הבעיה בזה?

בעיה שהוא חיצון, שהוא לא נמצא בדרכך, ואז כשאתה אוהב אותו, אם אתה רוצה או לא רוצה אתה מכבד את הדברים ששייכים לו, והוא נמצא בדרך אחרת ויש לו מטרה אחרת בחיים.

תלמיד: גם אם אני רואה למשל שהוא משפיע על האנשים ועוזר להם בכל מיני דרכים?

תמיד אפשר לדבר ולהגיד מה שרוצים.

תלמיד: האם צריך להיזהר מלאהוב אנשים חיצוניים חוץ מהעשירייה?

כן.

שאלה: לגבי מחשבות זרות. יש לנו הרבה מחשבות. איך מוגדרת מחשבה זרה, איפה עובר הגבול בין מחשבה רגילה למחשבה זרה?

"מחשבה זרה" זאת מחשבה שלא מביאה אותי לאהבת הבורא.

תלמיד: אם אני מייחס כוח למשהו חיצון ולא לבורא, זה גם נחשב מחשבה זרה?

בדרך כלל כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת, תתפרנסו זה מזה. אנחנו מתכללים עם אנשים כדי לקבל מהם כל מיני דברים שלנו אין. בעבר סיפרת על הרב"ש שלקחת אותו לשיעור יוגה, אבל לא רציתם לשמוע את כל הפילוסופיה שלהם אלא רק את התרגילים. נכנסת לסביבה, אבל ידעת להיזהר. איך אתה יכול להיכנס לסביבה, לקחת רק דברים מסוימים ושלא תהיה מושפע מדברים אחרים?

ביוגה זה בולט במיוחד. שם יש לך חלק ששייך למחשבה וחלק ששייך לפעולות. אז פעולות פיזיות באמת טוב לעשות, אבל בלי שום שייכות לכוחות העליונים, לכל מיני כוחות הטבע שאנחנו מפעילים, וכן הלאה. זה מה שהיה בעבודה שלנו, בפעולות שלנו עם הרב"ש.

שאלה:, לאחר שכבר נכנסת לסביבה אחרת המחשבות חודרות וקשה לך מאוד להשפיע על מה שחודר או לא חודר אליך, אבל האם בכל זאת יש אפשרות להשפיע על זה?

כל חייו רב"ש עבד בכל מיני עבודות ובכל מיני מקומות, ומאוד נזהר מלהיות קשור עם האנשים שנמצאים עמו שם. הוא סיפר על זה הרבה.

שאלה: ונניח שאני רוצה לשמור על הבריאות ולעשות ספורט, אז אם אני אתראה עם אנשים שעוסקים בספורט זה ישפיע עלי כנראה גם על החשיבות לעשות את הספורט. באיזה אופן עלי להיזהר?

בזה שאתה משייך עצמך לחיבור איתם רק כלפי התרגילים החיצוניים, בלבד. ולא יותר מזה.

שאלה: ואם מזהים מחשבה זרה, איך נלחמים בה?

זו כבר עבודה.

שאלה: בדרך כלל עובדים מול המחשבה הזרה באופן ישיר אבל האם עדיף לעבוד מולה בעקיפין, דרך הסביבה, ומכך גם להתחזק?

ברור שהתחזקות בסביבה שלנו זה עוזר להתנתק מהסביבה החיצונית.

שאלה: אני מבקש לברר את נושא ההתנתקות הרגשית מהסביבה החיצונית, כי אנחנו חיים בתקופה כזו שההתנתקות היא לא באמת אפשרית. היום קיימות הרבה רשתות חברתיות, וגם אם אתה לא שותף להן זה כביכול שוטף ועוטף אותך, במיוחד במצב שאנחנו נמצאים בו ברמה של מה שקורה בעם שלנו, שכביכול אתה כל הזמן קשור רגשית למצב, ואתה לא באמת יכול לשלוט ולהתנתק ממה שקורה סביבך, אבל אתה גם קשור לחברה, ואתה פועל בה כביכול בכל מה שצריך. השאלה היא קודם כל מה עושים? האם בכלל צריך להתנתק? כי הרבה פעמים אני מוצא את עצמי שדווקא המצב החיצוני מכניס אותי לסוג של מצב רגשי שאני מרגיש צורך גדול יותר בחברה ובבורא. האם זה נכון או לא נכון להתנתק? איך עובדים עם זה?

אדם צריך לצאת מכל קשר רגשי שלו עם הסביבה החיצונית למיניה, ורק לקשור את עצמו בקשר פנימי עם הסביבה ועם הבורא.

שאלה: אני שומע את זה אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. ומעבר לזה, אני לא חושב שבאפשרות הדור הזה שלנו להתנתק בצורה רגשית ממה שקורה. לדוגמה, כשאני רואה חדשות ואני רואה מה מתרחש בעם שלי, עם האנשים סביבי, אני מוצא לא פעם שהדבר הזה מעורר אותי רגשית בצורה כזו שאני מגיע לשיעור עם חיסרון ודרישה גדולים יותר, יכול להיות גם שלא, אבל הרבה פעמים זה כן קורה כך. האם זה נכון להשתמש בזה ככלי כזה? האם עדיף להתנתק מזה עד כמה שניתן?

לא פעם סיפרתי איך רב"ש היה שומע את החדשות, הוא שמע רק את הפרטים באופן כללי בדקה הראשונה, וזהו.

שאלה: רב"ש כותב שגם כלפי תורה ומצוות יש לנו מחשבות זרות, או באופן שהוא קורא לזה "חירופים וגידופים". הוא אפילו כותב שרק אם אנחנו נתגבר על פני כל הבחינות של העליון אז נזכה לאור החסדים. מה הן המחשבות האלה? איך אדם מזהה שהמחשבות הזרות שלו הן כאלה שיקדמו אותו לקשר עם העליון?

אם הוא חושב שעל ידי זה הוא יכול להתקדם אז זו באמת בעיה גדולה, כי אז אין לו שום הבחנות נכונות מה בעד ומה נגד הרוחניות ואז הוא אבוד. הוא כביכול צריך ליפול בפני החברים ולהשתדל לקנות מהם, לקבל מהם תכונות השפעה.

שאלה: אם בעבודה, ובחיים בכלל, אני נמצא בקשר עם מישהו שהוא דתי או רוחני, האם אני צריך לשמור לדבר איתו רק על דברים שהם טכניים?

נכון.

שאלה: או שמלכתחילה בכלל לא כדאי להיות בסביבה כזאת?

לא, לא עד כדי כך אבל צריך להיות אתו רק בקשר ענייני.

שאלה: האם מקובלים היו נחרצים לגבי העניין הזה?

אני לא יודע, תבדוק. יש לפניך ספרים, תנסה לחפש בהם ולמצוא.

שאלה: מה זה "צער הציבור"?

צער הציבור זה כל הצרות הפרטיות שיש בציבור, במידה ואנחנו מסוגלים לראות בהם איזו סיבה כוללת .

שאלה: סיבה פנימית שלי?

לא.

שאלה: שלהם?

כן.

שאלה: רואים הרבה ביטויי כאב בציבור היום ואנחנו לא יכולים להתעלם מהכאב שקיים אצל חלק גדול מהאנשים. הרבה פעמים הכאב הזה מגיע אליי, ולא תמיד אני יודע מה לעשות עם זה. זה מביא אותי חזרה לקשר עמוק יותר לבני ברוך, מקום גדול יותר לעבודה פנימית, ואי אפשר שלא לחוש את הציבור, ואולי גם בשביל זה אנחנו עובדים, זאת אומרת להגיע לדרגה של אהבת הציבור שהוא חלק מהבריאה. השאלה היא איך לעבוד עם המצב הזה בהקשר של המאמר ולא להיסחף עם זה יותר מדי אלא לעשות באמת את העבודה הפנימית הזו שדיברת עליה עכשיו?

אתה צריך להשתדל להיות מחובר עם הציבור, עם המטרה שלו במידה ורואים ומזהים אותה, ועם המאמצים שהוא עושה, ובצורה כזאת לראות האם אפשר להצדיק את הציבור או לא.

שאלה: מותר לדבר על זה בעשירייה?

מה אתה מתכוון בציבור?

שאלה: עניין חללי צה"ל נגע בי חזק מאוד בצורה אישית בתקופה שהייתי קצין בצבא. זה משהו שאני לא יכול להתנתק ממנו. זה יצר אצלי כאב עצום, נושא החללים והמשפחות שלהם. זה חלק ממני, מהחיים שלי בעבר.

כן.

תלמיד: אני לא יכול להתנתק מהקטע הזה שקיים בי וקיים גם אצלם, אתה רואה את המשפחות וכל מה שקורה ואני לא יכול להתעלם. אני שואל את עצמי איך להתייחס לזה אבל גם לא להיסחף לזה, כי לנו יש עבודה שהיא צריכה להיות הרבה יותר גבוהה מזה. אבל

תשאיר את זה בינתיים ותברר זאת במשך הזמן.

שאלה: הוא כותב "דהיינו הגם שהמחשבות זרות נמצא עוד בגופכם אבל אין להם שליטה.", זה אומר שאנחנו עדיין עם מחשבה זרה אבל אין שליטה, אז כאילו יש הרבה מצבים שהאדם נמצא במחשבה זרה אבל הוא כן חושב על חברים ומתפלל, זה אומר שהוא מתקן את המחשבה הזרה?

כן.

שאלה: מה שאני הבנתי זה שהמחשבות הן בכלל לא שלנו, הבורא טוב ומיטיב ורוצה לקדם אותנו דרך מחשבות זכות, דרך מחשבות זרות, ככתוב "זה מול זה ברא ה'", והסביבה עוזרת לנו, ככתוב "איש את רעהו יעזורו". להאמין שהמחשבה היא בכלל לא שלי זה כוח אמונה?

כן.

שאלה: יש דוגמה בבני ברוך כל הזמן נותנים אותה, הסיפור שרב סיפר שהלך עם רב"ש ליד מגרש כדורגל ורב"ש אמר, "במגרש כדורגל יש דוגמה לחיבור". מאז ששמעתי את הסיפור הזה הרבה חברים ידברו בגנות של כל המחשבות זרות שיש בעולם, אבל בכדורגל הקדוש לא נוגעים. הסיפור הזה נכנס כל כך חזק, שכאילו יש את העשירייה ויש את מגרש הכדורגל, כי רב"ש אמר שיש שם חיבור, אז בזה לא נוגעים. איך יכול להיות שיש משהו חיצוני מהעשירייה שיש בו קדושה, זה כבר הפך למסורת בני ברוך, ואיך בכל זאת ניתן להוציא את הקדושה של המגרש כדורגל מהראש?

וודאי שאין במגרש כדורגל שום קודש וכוח רוחני, אבל הרב"ש לקח מזה רק צביון אחד, רק דבר אחד, שזה מקום בו אנשים יכולים להתחבר ולשמוח וזה, במשחק. במשחק עצמו - זה שונא את זה, וזה נגד זה, וכן הלאה, אבל זה משחק, והתוצאה ממנו היא שבכל זאת אחרי המשחק הם י אולי קרובים יותר זה לזה, אז קח את זה הכול בצורה מוגבלת, זו דוגמה למשהו מיוחד.

תלמיד: בסדר, אני חושב שלפרט את המחשבות עכשיו זה כבר סתם מיותר.

נכון.

שאלה: הוא כותב בתחילת האיגרת שיוצאים מרשות היחיד לרשות הרבים, שכאילו אין איך לברוח מהיציאה הזאת, זה מצב שתמיד יהיה. ואז הוא כותב שההבדל בין קדושה לקליפה היא בפירות, שזה ממש ההבדל, ולהגיע לפירות זאת השיטה של בעל הסולם, שהיא מביאה ל"סייעתא דשמיא", בסופו של דבר הוא מביא לנקודה הזאת. מה בעבודה בעשירייה זה העבודה לפי שיטת בעל הסולם שמביאה לפירות, ולסייעתא דשמיא, איך אני לוקח את כל הדבר הזה ושם את זה בעשירייה?

ששם אפשר לממש ולהגיע למימוש.

תלמיד: מה הפירות שאני יכול להשיג בעשירייה?

חיבור ומה שמשיגים בחיבור.

תלמיד: מה משיגים בחיבור?

תנסה לברר ולקיים את זה, ואז תראה מה אתה משיג.

תלמיד: אלה הפירות?

כן.

תלמיד: ומה זה "סייעתא דשמיא"?

"סייעתא דשמיא", מה שתעשה בדרך, אם זה יהיה בהתאם לרצון הבורא, אז אתה תקבל גם בזה עזרה.

תלמיד: אז לפי מה שאני מבין, אין איך להימנע ממחשבות זרות, אלא רק לעבוד את העבודה הזאת, זה נכון להסתכל על זה כך?

כן, כי מחשבות האלה הן לא זרות, רק אנחנו כך קוראים להן מפני שאנחנו צריכים להשתמש בהן ההיפך.

שאלה: מה ההבדל בין להתכלל בצער הציבור לבין לספוג את המחשבות ואת הדעה שיש בכל הציבור?

זאת הסיבה וזה המסובב, אם אני רוצה להתכלל יחד עם כל הציבור אז אני גם צריך לספוג את המחשבות ואת הרצונות שיש בציבור.

תלמיד: אבל להתכלל בצער הציבור אני יכול לספוג מזה חיסרון טוב ובריא להתקדמות רוחנית, ומצד אחר אם אני אתכלל במחשבות וצער הציבור, בהכרח כמו שהוא כותב כאן, זה ישפיע עלי בצורה שכלית ויגרום לי לסטות מדרך האמת, אם אני אקבל את הדעה ואת המחשבה. אז אם אני מבין, יש פה הבדל, אני רוצה לספוג חיסרון, להתכלל בצער הציבור, מנגד אני רוצה לשמור על עצמי מהמחשבה והדעה שיש בציבור שהיא כבר מסיטה מדרך האמת. מה היא ההפרדה הזאת, מה הכוונה בזה, איך עושים את זה, מה אני לוקח, מה אני לא לוקח?

תצטרכו לעבוד בזה ואז ללמוד אחד מהשני, זה הכול.

(סוף השיעור)