שיעור בוקר 21.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 24.

"אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות.

והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

ככל שנראה לנו שהעבודה היא פשוטה, שבמצבים שאנחנו עוברים אין שום תועלת, שזו לא עבודה גבוהה, שאנחנו לא מרגישים ממנה תוספות של שכל, רגש, הכרה, הבנה, השגה, זה לא חשוב, אלא חשוב לנו עד כמה אנחנו מעריכים את זה שאנחנו יכולים לעשות פעולות הכי קטנטנות ולשייך אותן לבורא, לעשות למענו, בזה נמדדת איכות העבודה שלנו. כלומר, ככל שהאדם מרגיש נמוך ועם זאת הוא יכול לשלוח את כל המאמצים שלו לבורא הגבוה, בזה הוא צריך למדוד את העבודה שלו.

לכן צריכים להאמין לחכמים שכך אמרו לנו לעשות. במידה שאנחנו מבטלים את עצמנו, את הגאווה שלנו, אפילו את היגיעה שלנו, בהתאם לזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. זו בעצם יגיעה כזאת שאנחנו לא מתחשבים במצב שאנחנו נמצאים, במה שאנחנו מרגישים, מבינים, אלא ככל שאנחנו דווקא מהמקום הנמוך ביותר יכולים להעריך את העבודה שלנו כעבודה מיוחדת כלפי הבורא, בכך אנחנו באמת עושים את ההשפעה הגדולה ביותר לבורא.

שאלה: האם המדידה או הוודאות שאני עושה למען הבורא זו הרגשת השפלות?

עד כמה מהרגשת השפלות העצמית אני יכול לשייך את המאמצים שלי לבורא הגבוה.

תלמיד: זאת המידה?

בינתיים. עוד אין לנו מידה, אין לנו מדידה, אין לנו במה לעשות כאן עבודות, השוואה וכן הלאה, אבל מזה מתחילים. זאת אומרת, לא חשוב לי איך אני מרגיש, אלא מאותו מצב שהבורא נותן ו"אין עוד מלבדו", כי ודאי שמה שאני מרגיש בא ממנו, אני צריך מכל מצב שאני נמצא להשתדל ככל האפשר לכוון אליו ובזה אני כבר מכוון להשפעה.

תלמיד: מה זו השפלות? כי אצלי נתפסת שפלות כחוסר הערכה לבורא ושאני לא מצליח.

למה אני לא מצליח? אני כן מצליח מהמצב השפל ביותר שלי להשתדל לעשות איזושהי פעולת השפעה לבורא. אז אני עושה את זה כתינוק שאין לו כל כך מה לתת ומה לעשות, אבל הוא משמח את אמו ויותר ממה שילד גדול.

תלמיד: מהי הרגשת השפלות, כלפי מה הרגשת השפלות?

שאין לי כלום, אין לי שום דבר במצב שאני נמצא, לא ברגש, לא בשכל, לא בהבחנות, אלא אני רוצה מהמצב שאני נמצא, מהשפלות הזאת לכוון את עצמי לבורא. אם גם בתכלית השפלות שאני נמצא אני עושה את זה לשם ה', אז דווקא הבורא נהנה מזה ביותר.

שאלה: במה שונה אמונת חכמים מאמונה לחכמים?

אמונת חכמים ואמונה בחכמים בעיניי זה אותו דבר.

שאלה: יש בי שני קולות, האחד אומר לי לשלוט בכול, והשני אומר "אתה אף אחד, מי אתה בכלל". איך אני פועל עם זה בפנים?

אתה צריך להשתדל להיות באמונה למעלה מהדעת, לא שדעתך תשלוט, אלא שכוח האמונה, כוח ההשפעה, כוח החיבור ישלוט. תקרא יותר את כל הפסוקים האלה מהתחלה עד הסוף ותראה איך הם יעבדו בך.

שאלה: מכוח מה משיגים שמחה למרות הרגשת שפלות בעבודה?

שפלות בשבילי היא כבר לא משהו גבוה ולא הישג, שפלות בשבילי היא דווקא תנאי התחלתי - אני צריך כל הזמן להעמיד אותי בשפלות כלפי הבורא ואז לפעול כלפיו במידה שאני מסוגל, כמו רבי יוסי בן קיסמא כלפי התלמידים, כלפי העשירייה, ובצורה כזאת אני אהיה מכוון נכון.

קודם כל בשפלות שלי אני נכלל בכולם ואז אני מחובר לכולם וכך אני גם יכול לקבל דרך כולם, זה מצד אחד. לעומת זאת אני מוכן להשקיע בכולם ולתת לכולם ולהיות הכי הכי גבוה מכולם, למה? כי מה שאני יכול לתת אף אחד לא יכול לתת, כי כל אחד הוא מיוחד.

תלמיד: איזה מעשים מביאים אדם לשפלות?

במחשבה אבל גם בפועל, כמו שכותב בעל הסולם שטוב בפועל לבטל את עצמו כלפי החברים.

שאלה: מה זה נקרא לשייך לבורא פעולות ומאמצים ואיך לעשות זאת דרך העשירייה?

לשייך לבורא זה אומר לשייך לעשירייה, לקבוצה, כי "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך אנחנו יכולים לפנות לבורא, כך אנחנו יכולים לעשות משהו בשבילו. מה שאני עושה לקבוצה שלי בלכוון לכולה, משם אני יכול להגיד שאני עושה את זה כדי להביא אותם לאיחוד, לחיבור ולצורת השפעה אינטגרלית, טוטאלית בינינו, וזה בעיניי הבורא, "בוא וראה", כך אני משיג את הכוח הזה.

תלמיד: צורת האיחוד הכללית של העשירייה זה נקרא שאני משייך את זה לבורא?

כן. איך אתה יכול לעשות אחרת, להגדיר אחרת?

תלמיד: אני לא יכול להגדיר אחרת כי הבורא הוא לא משהו שאני יכול לתאר.

נכון. בתוך הקבוצה, אם היא מחוברת, במידה שהיא מחוברת, אפילו לא במידה שלמה, אבל במידת החיבור שלה, אתה יכול לתאר את הבורא.

שאלה: לגבי השמחה, הבוקר התכוננו וחווינו שמחה, התפעלות, האם זו הקבלה לשמחה מהבורא?

כן. אנחנו צריכים להשתוקק דווקא לשמחה. שמחה היא העובדה שאנחנו נמצאים ביחס יפה בינינו.

שאלה: הגאווה מנתקת את האדם מהעשירייה, מהבורא, איך הופכים את הגאווה העצמית הזאת לשפלות?

אני לא צריך להתעסק עם גאווה, אני צריך ללכת מצד אחר - אני רוצה לראות איך אני מתחבר אליהם, איך אני עושה איתם יחד משהו. לא לנגוע בגאווה כי בצורה פרונטאלית יכול להיות שאני לא יכול לעבוד איתה, אלא דווקא ההיפך, אני מתחבר לחברים כדי להשיג את ההתקדמות, את הביטול, את ההשפעה, אבל לא בצורה ישירה.

שאלה: מהי אותה אווירה בעשירייה שמאפשרת לנו להבחין כל הזמן בפעולות הבורא עלינו ושהתגובה שלנו תהיה נכונה?

העיקר להיות מכוון כל הזמן לקשר בין כולם, ואז כלפי הקשר המתגבר אנחנו תמיד נוכל לבדוק, לברר, לאבחן נכון את כל המצבים שלנו.

קריין: קטע 25.

"האדם צריך לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.

אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

במילים אחרות - זה שאנחנו מבולבלים בדרך, זה סימן שהבורא מכוון אותנו, וכל פעם הוא מבלבל אותנו בדרך עוד ועוד לכל מיני כיוונים כדי שנמצא איך אנחנו יכולים להתקדם, נלמד איך להתקדם. אלו מין תרגילים שהוא עושה איתנו עד שאנחנו באמת נלמד איך ללכת, ואז יהיו לנו תרגילים יותר קשים ואחר כך עוד יותר, וכך כל פעם יותר ויותר. עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו חכמים, מבינים, בעלי ניסיון ויכולים להיות ממש כמו הבורא שלנו. כך מתקדמים.

שאלה: הרב"ש כותב שהוא כן מרגיש קצת אחיזה. האם לא צריך להיות מצב של ניתוק לחלוטין?

במה?

תלמיד: בתוך כל התהליך הזה שאנחנו עוברים. בלבול זה איזה קשר, אבל תמיד אנחנו אומרים שאם אין ניתוק, אז לא באמת מחליפים את המצב, לא באמת מתקדמים.

כן, אבל זה כלפי האדם המרגיש שכך הוא מרגיש, שהוא מנותק. זאת הרגשה, זה חיבור, רק באחוריים. כי האנשים הרגילים ברחוב לא מרגישים לא שהם מנותקים ולא שהם מחוברים.

תלמיד: אמרת שאנחנו נלמד ואנחנו נהיה בעלי ניסיון. האם הניסיון של המדרגה הנוכחית אמור להספיק לנו לפעם הבאה, או שכל פעם צריך ללמוד ולרכוש ניסיון?

כל פעם. אבל הניסיון במדרגה הזאת עוזר לי להרגיש עד כמה אני מבולבל בדרגה יותר עליונה וכך אני מתקדם, כל פעם בבלבול, בכישלון יותר גבוה וגדול.

תלמיד: האם יש הבדל בזמן ההכנה לפני שנכנסנו למדרגה הראשונה לבין מה שקורה בין מדרגה למדרגה בעולם הרוחני?

לא, בפעם הראשונה אני לא יודע בכלל מה קורה, הבורא מכין לי זאת וזה לא תלוי בי בכלל. זה כמו שאבא ואימא עושים ביניהם זיווג ומכינים את הגוף הבא, את התינוק, את הילד, ולכן אין כאן משהו חוץ מהחיסרון שיש בתוך אותו ילד עתידי שרוצה להיוולד וזה מחייב את אבא ואימא לעשות זיווג, ואז מחכמה ובינה נעשה פרצוף חדש.

אבל אחר כך זו כבר עבודה אחרת שהיא גם בהשתתפות שלו. רק בזמן העיבור ההשתתפות שלו היא לא בהבחנות שלו, זה ברור, אבל אחר כך ביותר ויותר השתתפות. כלומר, בזמן העיבור העבודה שלו היא בביטול ואחר כך היא כבר בעוד ועוד השתתפות.

שאלה: איך לגשת בצורה נכונה? האם מיד אפשר לאחוז בעובדה שהבורא ייהנה מכל מצב, או שעדיף ליפול ולאסוף את המציאות הזאת משברים, מכך שהבורא מוליד את המציאות?

העיקר לאסוף את כל ההתרשמויות מהחברים, להשתדל לחבר אותן ככל האפשר יחד ואת זה לשייך לבורא. כל עוד אנחנו לא אוספים את ההתרשמויות שלנו יחד על ידי דיבור או מעשה, כל עוד אנחנו לא מגיעים לתפילה, שיש לנו עם מה לפנות לבורא והבורא שומע רק מה שאנחנו כולנו יחד רוצים, אם אנחנו לא מעלים את הבקשות שלנו לבורא בצורה מסודרת, אין לנו סיכוי להתקדם. לכן הדרך הזאת לוקחת הרבה זמן, כי אנחנו לא מאמינים למורים שלנו שאנחנו צריכים קודם כל להתחבר.

תלמיד: האם בסופו של דבר זה יהפוך לפעולה אוטומטית, או שזה תמיד בהשתתפות שלנו?

אף פעם לא יכול להיות שזה יהיה מעצמו, זו דווקא עבודה "אשר ברא אלוהים לעשות", שאנחנו צריכים לסדר את הדברים. זו ההשתתפות שלנו, בזה אנחנו גדלים כשאנחנו נעשים שותפים לבורא וצריכים לברר כל פעם במה השיתוף שלנו.

שאלה: מה זה "בית המלך" עבורנו בעשירייה?

היכל המלך זה אותו מקום שבו שורה תכונת ההשפעה והאהבה בצורה כוללת, כללית. זו מלכות שעולה לדרגת הכתר. כי מלכות זו מלכות, הרצון לקבל, והכתר זה הרצון להשפיע. כשמלכות מתקנת את עצמה להיות ממש כולה כמשפיעה זה נקרא "בית המלך". אפשר להגיד שזה בדרך, שגם בינה נקראת "בית".

שאלה: עדיין לא ממש מובן איך מבצעים בדיקה על כך שהבורא באמת נהנה מכל דבר?

אני צריך לבדוק את עצמי כי את הבורא אני לא יכול לבדוק. אני צריך לבדוק את עצמי אם אני עושה כל מה שהמקובלים ממליצים לעשות, והתנאי הראשון הוא שאני אהיה מחובר לקבוצה.

שאלה: הבורא מלווה אותנו בכל תהליך, הוא מפריע לנו, הוא עושה לנו כל מיני תרגילים. מה אני צריך להסיק ואיך היחס שלי צריך להיות אליו בעקבות הטיפול האינסופי הזה שלו כלפינו?

קודם כל ביטול - כלפי הקבוצה ודרך הקבוצה לבורא אני צריך להיות בביטול, ומה שלא יהיה אני מבטל את עצמי. ממצב שמורגש בי כהכי נמוך ועד המצב הכי גבוה, לא חשוב באיזה מצבים אני נמצא, אני קודם כל מבטל את עצמי, זה תנאי לכניסה לרוחניות, לעיבור. ואחר כך נדבר הלאה.

זאת אומרת לקבל על עצמנו מה שנקרא "עול מלכות שמיים" בכל וכל. זה כמו שלא שואלים טיפת זרע מה ומי, אלא ממנה מתחיל לגדול האדם העתידי. אם אני רוצה כך לגדול, אני צריך לתאר את עצמי כטיפת זרע שאין בה שום דבר מעצמה. אלא במה היא יכולה לסייע להפוך את עצמה לעובר, לתינוק ולאדם גדול? רק על ידי הביטול, רק על ידי זה שהיא מתבטלת כלפי העליון דרך עשירייה. כל העבודה שלנו היא רק לקבל על עצמנו צמצומים אחרי צמצומים, ובהתאם לזה נגדל.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשפיע לעשיריות אחרות באמונה למעלה מהדעת אפילו אם יש קרירות בינינו, ואיך אנחנו יכולים לגלות את כל היחסים הידידותיים שבינינו?

אנחנו צריכים קודם לחשוב איך אנחנו תומכים בעשירייה שלנו, ולכן כל אלו שנמצאים לעת עתה בעשירייה ויכולים בכוחות שלהם להתקרב זה אל זה, להתחבר, להתפלל לבורא, הם עושים את זה. אנחנו לא מחכים לכולם אלא צריך להתחיל בכמה שאפשר, אפילו שניים, שלושה מתוך עשרה, בכך אנחנו מושכים דרכנו את המאור המחזיר למוטב, את הכוח העליון ובצורה כזאת אנחנו משתדלים לעורר את העשירייה.

שאלה: מה על האדם לעשות אם הוא מרגיש שכל יום זה כמו נס שהוא עדיין בדרך, עדיין בשיעורים, ואם הוא חושב על החברים, אז אלו רחמים מן השמיים וברור שזה מגיע דרך החברים, וגם כשהוא עושה מאמץ מובן שהבורא נתן את המאמץ. היכן כאן האדם בכל הסיפור הזה?

את כל הפעולות עושה הבורא, גם את תחילת המצבים וגם את סוף המצבים. אבל האדם צריך באמצע להבין שכל מה שיש לו לעת עתה מגיע מלמעלה, מהבורא, והוא צריך לסדר את כל הדברים האלה בצורה כזאת - הוא קיבל מהבורא והוא צריך להמשיך. הוא צריך להמשיך בצורה ש"ה' יגמור בעדי", שוודאי שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא הוא רוצה לשייך את העבודה הזאת לבורא ולכוון את עצמו כך שהבורא יגמור את העבודה הזאת כמו שהתחיל, ועל האדם רק לקשור תחילה וסוף ואז הכול יסתדר.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות - להבין שכל מצב מתחיל הבורא וכל מצב מסיים הבורא, ואנחנו רק צריכים לקשור תחילה וסוף.

שאלה: כתוב "וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות." לאיזו נקודה צריך האדם לשים לב כאשר הוא נמצא במצבים של טענות ובלבולים?

לשים לב לזה שאתה אף פעם לא מתנתק מהבורא. ואפילו אם אתה לא מרוצה מהמצב שלך ואתה בכלל לא יודע איפה אתה נמצא, אבל זה שאתה לא יודע איפה אתה נמצא, גם זה קושר אותך עם הבורא וגם את זה הבורא נותן לך.

שאלה: זה נקרא "בזה לאחוז" זו אחיזה?

כן.

שאלה: במה?

שזה מהבורא, לא חשוב מה, אלא שזה בא מהבורא.

שאלה: אמרת ששניים או שלושה חברים בעשירייה יכולים להתחיל לעשות עבודה, בפנייה לבורא, ועל ידי זה לעורר את העשירייה.

ודאי.

שאלה: מה הדבר שהם יכולים לעשות?

אם אלה שניים, אז הם כבר יכולים לעורר את הבורא. אחד בכוחות עצמו לא יכול לעורר, זו לא תפילה. תפילה בציבור, בעשירייה, יכולה להתקיים כאשר לפחות שניים מתעוררים ופונים לבורא ומבקשים ממנו שישים יותר לב לעשירייה, שיעזור לחברים, ש"אנחנו רוצים להתחבר יותר, שתתגלה, שתחבר בינינו" וכן הלאה.

שאלה: מתי נוצר מצב שרק שניים מתעוררים בעשירייה?

אני לא יודע, אין לזה זמן ומצב מוגדרים. תחפשו, ברגע שזה יהיה, תפעילו. אבל עם מה שיש תתחילו לעורר זה את זה, ואז יהיה לכם.

תלמיד: אנחנו תמיד מעוררים זה את זה ביחד, אף פעם אין מצב שרק שניים פועלים לבד.

אם יש יותר מכם שעושים, אז אדרבה, יותר טוב.

שאלה: מה אני צריך לבטל ביחס לעצמי במצבי השפלות, והאם יש הבדל בין ביטול עצמי ובין עשיית צמצום על עצמי?

בעצם יש הבדל, כי לבטל את עצמי זה שאני לגמרי עושה את עצמי אפס, ואז אני לא משתמש במה שיש לי. ולעשות צמצום על עצמי, זה שאני מודע כמה כוחות יש לי אבל כרגע משום מה ומאיזו סיבה, אני לא רוצה להשתמש בכוחות האלה. או שאני לא רוצה להשתמש בגלל שהכוחות האלה הם עדיין לא על מנת להשפיע או שהכוחות האלה יכולים להיות כוחות גדולים בעל מנת להשפיע, אבל אני חייב לצמצם אותם כדי להשוות את עצמי עם התחתון. ועוד ועוד סיבות כאלה.

קריין: קטע 26.

"האדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות.

כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

זה דבר מאוד יפה, זאת אומרת, לא חשובות לנו עליות או ירידות, לא חשוב בכלל לאיזה כיוון אנחנו מכווָנים, העיקר שאנחנו יכולים לשנות את היחס שלנו בכל מצב ומצב. ראשית, שאנחנו מכוונים לבורא כי קיבלנו את זה ממנו. שנית, שלא חשוב לי פלוס או מינוס, בכל מצב בו אני נמצא, תמיד אני יכול להפוך את זה להתקרבות לבורא. אני מקבל מהבורא גם מצב רע וגם מצב טוב, ואם אני משתמש בהם נכון אז אין הבדל בין המצב הרע למצב הטוב, בשני המצבים האלה אני יכול להתקרב באופן נכון לבורא, ממש באותו כוח, באותה איכות להגיע לאותה המטרה.

זה כמו מיישר זרם, שלא חשוב אם יש לי מינוס או פלוס, אני תמיד יכול ליישר אותו ולהביא לתוצאה נכונה וטובה. לכן לא חשוב אם יש עליות או ירידות, חשוב לנו איך אנחנו משתמשים בכל המצבים הללו כדי להתקרב בינינו, ולבורא. ואז אנחנו מתחילים להבין שגם בעלייה יש ירידה וגם בירידה יש עלייה והכול תלוי באופן בו אנחנו משתמשים במצבים. אם אנחנו מתעלים למעלה מהדעת אז אין הבדל בין עליות וירידות, אני משתמש בכל דבר שאני יכול לממש אותו כדי להתקרב לבורא, לעל מנת להשפיע.

ולכן כך אנחנו יוצאים למעלה מהרצון שלנו, למעלה מהצמצומים, למעלה מהכל ונעשים חופשיים. חופשיים.

שאלה: כשאני נמצא בירידה או בעלייה, אני מתחיל להבין שזה מהבורא, ובקטע הקודם נאמר שהאדם מתחיל להרגיש שהבורא קרב אותו. מה זה אומר?

שיש על האדם איזו הארה, שמביאה אותו להרגשה שזה בא כדי לקרב אותו לבורא. זו הסיבה לכל הירידות, כי דווקא בעזרת הירידות אנחנו מתקדמים יותר מאשר על ידי העליות.

שאלה: למה עוברת תקופה ארוכה מאז תחילת הדרך, ולפעמים זה אורך שנים עד שהבורא נותן את הרגשת הירידה?

זה אישי. בדרך כלל זה תלוי בשורש נשמה, או כמו שאנחנו קוראים לזה "נקודה שבלב", הכל תלוי באיזו מידה אדם נמצא במצב הכללי שלו במערכת הכללית של אדם הראשון, מה הוא צריך לבצע לפי שורש הנשמה.

לכן יש כאן הרבה מצבים. אבל טוב יותר אם אנחנו לא כל כך נשים לב באיזה מצב אנחנו נמצאים, אלא למה אנחנו צריכים להגיע, לאיזה מצב אנחנו צריכים להיות מכוונים. זה יותר חשוב. ואז אנחנו לא נהיה שקועים במצב שמורגש בתוך הרצון לקבל שלנו אלא כבר במצב שהרצון להשפיע צריך להעלות אותנו אליו.

שאלה: איך אני יכול להבין ולהרגיש שהעליות והירידות מגיעות מהבורא?

מתוך הניסיון. כשאני מסתכל על מה שעברתי, עליות, ירידות, כל מיני מצבים, אני כבר יכול להגיד אולי שלא אני הזמנתי את המצבים הללו, שלא אני יצאתי מהם וכן הלאה, אלא שזה הכול עבר עלי. עבר, כמו כל החיים, אפילו כמו שכל החיים עוברים על האדם הרגיל, שנמצא סתם בעולם הזה. הוא מסתכל מתוך גיל 40, 50, 60, 70, ורואה שאת זה הוא עשה? את זה הוא עבר? אלא שכך הבורא העביר אותו. ובכל רגע ורגע נדמה לאדם שהוא עשה משהו, גרם למצב ושהוא ביצע משהו, אבל אחר כך הוא יודע שהכול היה כמו חלום.

אומנם כמו בחלום נראה לנו שאנחנו חיים ונמצאים באיזה אירועים, אבל אחר כך כשאנחנו מתעוררים אנחנו מבינים שכל זה נדמה לנו. כך גם החיים שלנו, נדמה לנו שאנחנו חיים. על זה עוד נדבר. כשיהיו לנו הבחנות כלפי הרוחניות, אנחנו נדע איך אנחנו יכולים להעריך, למדוד את החיים שלנו כמו חלום או כמו חיים אמיתיים. החיים האמיתיים זה רק מה שאנחנו עוברים בתוך העשירייה וכל היתר מחוץ לה זה עדיין חלום.

שאלה: המקובלים קושרים את ההכרה שהכול בא מהבורא, לרצון שלהם לטעם עפר?

לאו דווקא לעפר. מזה שאני מוסר לבורא הכול, אני נמצא במסירות נפש, אני לא חייב להרגיש את עצמי כעפר. "עפר" זה אחד מהמצבים. מצב חשוב אבל רק אחד מהמצבים.

תלמיד: וכשאמרת שצריך תמיד לזכור שיהיה לנו בראש את היעד, את המטרה, מתוך זה אנחנו בונים כביכול לאחור את הצעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לזה?

לא, אנחנו לא יכולים עד כדי כך לתכנן את הדברים, לא. אתה חושב בכיוון נכון אבל אין לנו אמצעים בידיים שלנו, אין לנו כוחות שאנחנו נוכל לעשות כך. אין לנו עדיין יכולת לעשות צמצום, מסך ולקבוע את הכיוון ולבצע אותו.

תלמיד: אני מתכוון כמובן למקובלים שנמצאים בהשגה, כלומר בשאיפה להיות כזה.

זה חייב להיות אבל בתנאי שאתה מחובר לקבוצה ואתה כבר מבצע איתם את הפעולות האלה. כי הפעולות הללו הן בעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע אתה לא יכול לעשות לבד.

שאלה: מתואר פה איזשהו מצב מושלם, שגם עליות וגם ירידות מקושרות לבורא, אבל לא מובן מהי ירידה אם אני יכול להתקשר לבורא.

זה שאתה מבין שהבורא מעביר אותך דרך מצבים של ירידה, שהוא מוסיף לך רצון לקבל ועדיין אתה לא יכול לעבוד עימו ואתה נמצא תחת שליטתו, המצב הזה הוא מצב של ירידה, שאתה מודע באיזה מצב אתה נמצא.

תלמיד: אבל כעיקרון הרי בנפילה כל הבנה של קשר נעלמת.

לא תמיד. יכול להיות שאתה נמצא בזמן הירידה, ואתה מודע לזה שאתה נמצא בירידה ושאתה לא יכול לעשות כולם וזה מה שהבורא נתן לך והוא שולט, ואתה יכול כאן לבטל את עצמך אבל יחד עם זה אתה לא מאבד את התפיסה שלך בזה שאתה מקבל את זה מהבורא.

תלמיד: אז במה זו ירידה?

למעשה אתה נמצא בירידה, בשליטת הרצון לקבל, אבל בתוספת הזאת של רצון לקבל שאתה נמצא עכשיו בשליטתו, אתה גם מודע שאתה קיבלת את זה מהבורא, ואז אפילו בזמן הירידה אתה נמצא דבוק בבורא. אבל הדבקות הזאת היא לא יפה מצידך ולא יפה מצידו, אלא אתם צריכים עכשיו להפוך את זה לפנים אל פנים.

שאלה: איך אני יכול להביא את החברים מהעשירייה שלי להתפלל לבורא?

תן להם דוגמה, תדבר איתם. זה מאוד חשוב, כי אם אתם מתחברים יחד ככל שיכולים, לא חשוב עד כמה, אפילו במקצת, אבל אם אתם יכולים להתחבר יחד כדי לפנות לבורא, זו כבר הפעולה הכי טובה, הכי גדולה, הכי מועילה שיכולה להיות. תראה להם איך אתה רוצה לעשות ותשאל אותם מה הם חושבים, איך הם יכולים לסייע בזה, תדברו על זה.

הבירור איך אנחנו מתחברים כדי לפנות לבורא הוא חשוב ביותר. הוא מחבר אתכם יחד, הבורא נותן הארה מלמעלה ואז אתם הופכים להיות קבוצה. לכן תקבעו כולם למשל שהיום אתם רוצים לדבר על איך אתם מתחברים, באיזו צורה, באיזו מידה, באיזה אופן כדי לפנות לבורא. ולחיבור שלכם אתם צריכים את עזרת הבורא וכך תהיה לכם התקדמות. ואז אתם תרגישו בזה שאתם עכשיו לא מחוברים, שגם את חוסר החיבור הזה הבורא הכין לכם.

שאלה: מהפסוק הזה יש התרשמות שיש שיתוף פעולה רק בין אדם לבורא, האדם צריך לעשות מאמץ בתוך הירידות והבורא נותן לו כוחות. מה התפקיד של העשירייה בכל התהליך הזה? איך העשירייה יכולה לתמוך ולתת את הכוחות כשהאדם נמצא במצב כזה של ירידה כדי שבאמת יעשה את המאמץ הזה בצורה איכותית?

קודם כל דוגמה על ידי קנאה, תאווה וכבוד, שהוא יראה שאתם עושים את זה יחד והוא לא עושה. יכולים לדבר עימו, לעשות כל מיני פעולות משותפות, אפשר לעשות אפילו סעודה קטנה, משהו, חיבור, כל דבר. אנחנו קראנו הרבה חומרים על איך לעורר חבר. אני מבין ששוכחים אותם ולא משתמשים בהם, אז צריכים לעורר ולחדש.

שאלה: מתוך כל מה שלמדנו בשיעור, הקשר אל הבורא הוא מיידי, אני מצדיק אותו, משייך אליו את הירידות את העליות, הכול.

זה לא קשר. זה שאתה עושה זה עוד לא קשר.

תלמיד: אז מתי להכניס את העשירייה?

גם אתה צריך לעורר את הבורא לקשר איתך, וזה לא יכול להיות אם אתה לא מערב בזה את העשירייה. זה שאתה סתם אומר שאני נמצא בקשר עם הבורא, זה לא קשר. קשר יכול להיות רק בתנאי שאתה נכלל בעשירייה ובכוחות שלך אתה מכוון את העשירייה לקשר עם הבורא. כי בלי עשירייה אין לך מכשיר להתקשר עם הבורא.

תלמיד: אז ברגע שמתעורר מצב כזה שהיחס מתחיל להיות, אני חייב מיד להכניס את העשירייה כדי שזה יהיה בכיוון?

אחרת אין לך לא קשר, לא כיוון, לא נקודה התחלתית, שום דבר. המכשיר להתקשרות לבורא זה העשירייה. זה משהו שמחבר ביניכם, זה חלק קומוניקטיבי.

תלמיד: מה לעשות עם זה שאני מרגיש וחושב שהבורא כן סידר וצריך לעשות עם זה משהו בעשירייה? לזרוק את זה?

זה שאתה עושה זה בסדר, אבל אם אתה לא מארגן קבוצה שהיא תהיה איכשהו מחוברת לכיוון הבורא, לא עשית כלום. אתה יודע מה צריך לעשות כביכול, אבל אתה לא ביצעת שום עבודה. זאת הנקודה החשובה ביותר, שאם אני רוצה לפנות לבורא אני חייב לארגן עשירייה, אחרת זה נקרא "צעקה במדבר". זאת אומרת שאני לא מגיע לבורא. אני מבין שכאן הכישלון שלנו אבל אילו השאלות יש בזה?

שאלה: באותו רגע שאנחנו מרגישים שלאדם יש בירורים כלשהם בדרך, והוא מתחיל להיעלם מהשיעורים, לא רואים אותו, העשירייה יכולה לתת לו כוחות ולהשתתף בבירורים האלה של האדם?

העשירייה יכולה להתערב בכל דבר ודבר עד הדברים הכי אישיים, אינטימיים של האדם, כי אין נקודה פנימית יותר, אינטימית יותר, חשובה יותר בחיים שלנו מהקשר בינינו לבורא. אין. כל היתר זה בהמיות. מה שיש לו במשפחה, עם אשתו, עם מקום העבודה, זה הכול בא והולך, היום חי ומחר מת. אנחנו צריכים להבין שהקשר שלנו בעשירייה זה הקשר הנצחי ואין כאן מה לעשות. לכן אנחנו נמצאים ממש מול שאלות הנצח, איך אנחנו מתחברים כדי לגלות את הבורא בקשר בינינו.

תלמיד: יוצא שהמצב השלישי כשאני מגלה שחסרים לי דולרים במעטפה, זה אותה התעוררות לבורא שאני נותן לחברים ודווקא בחיסרון הזה זה לא עניין של 999 דולר אלא זה דווקא שחסר דולר, זה הרווח.

נכון.

שאלה: מה יעזור לנו להגיע למצב של שפלות מוחלטת?

השאלה במה השפלות? השפלות היא בזה שבלי עשירייה אני לא מגיע לבורא, אני נשאר בהמה, אני חי כמה שאני חי וכמו שאני חי בעולם הזה וזהו. אלא רק על ידי העשירייה אני מגיע לאיזו השגה רוחנית, כלומר, אני יכול להשפיע לבורא, אני יכול להגיע לאיזו הכרה בו.

תלמיד: מהי העבודה שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה באופן ספציפי כדי להגיע למדרגה הזאת?

חיבור.

שאלה: אני מרגיש בעשירייה שזה "גדול עלי", כמותי מידי עבורי, האם אני יכול לבחור רק חבר בעשירייה?

אתה יכול, רב"ש כתב על כך. תקרא יותר את מאמרי החברה שכתב, זה חסר לך.

תלמיד: ומה עם יתר החברים, איך עלי להתייחס אליהם אם אני מתמקד בחבר אחד?

תקרא את מאמרי החברה של רב"ש, בהם אתה תמצא תשובות. אתה שואל שאלות כאלה כאילו לא קראת אותם.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להאמין שהבורא מקרב אותו ולאחר מכן הוא גם מרגיש את ההתקרבות הזאת, ואילו אנחנו אומרים שהתקרבות יכולה להיות רק באמונה. יש כאן איזו סתירה, תוכל להסביר?

זה אותו דבר. אתם עדיין מתבלבלים עם המושגים של העולם הזה. הרגשת הבורא היא הרגשה באמונה, בהשפעה, לא יכול להיות אחרת. אתה יכול להרגיש אותו לפי השתוות הצורה עם התכונה שלו, כשתהיה לך את אותה התכונה כמו שיש לו, אתה תרגיש אותו.

הוא ממלא את כל המציאות, אבל אתה לא מרגיש אותו. ממתי מתחילה להיות הרגשת הבורא? מזה שגם בך יש את תכונת ההשפעה במקצת, במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש את הבורא.

תלמיד: אז מה ההבדל בין אמונה לבין הרגשת הבורא?

זה אותו דבר, אל תתבלבל עם מה שחושבים בעלי הדתות והאמונות ועוד מכל מיני כאלה, הרגשת הבורא זאת האמונה.

שאלה: אמרת שהבורא הוא הגורם המקשר בינינו. איך לפתח לכוח הזה רגש, איך לתקשר איתו?

כל הזמן תפנה אליו, תחבר לכך מספר חברים וכל הזמן תתפללו, תבקשו שייתן לכם הרגשה שהוא נמצא, שהוא מכוון אתכם.

שאלה: אנחנו אומרים שהעשירייה נמצאת ביני לבין הבורא, האם אני צריך לעבור ממצב של ירידות ועליות שלי לעליות וירידות של העשירייה?

לא, זה לא חשוב. זה יכול להיות כך וכך, אני לא סופר עליות וירידות של העשירייה. אני צריך להיות מחובר אליהם לכל מצב ומצב שלהם, להתבטל בהם, בכולם.

תלמיד: ומה יחס העליון אלי, יחס אישי?

לא, רק דרך העשירייה. איך אתה שואל דבר כזה? הבורא מתייחס לאדם באשר הוא שם.

תלמיד: אז לא ברור איפה הירידה, איפה המעבר בין המצבים שלי ובין המצבים של העשירייה?

אני לא יכול להסביר לך, את זה אתה צריך לגלות בכל מצב ומצב. אני חושב שאתם עוסקים יותר מידי בפילוסופיות ולא במעשים, זאת הבעיה.

שאלה: איך בחיבור בעשירייה אנחנו עושים מאמץ לגלות כל רגע ורגע את הבורא?

במידה שאתם מחוברים אתם יכולים לגלות, ובמידה שאתם תהיו צמודים עוד ועוד אתם תוכלו לגלות אותו בכל מצב ומצב. ואם הוא נעלם סימן שאין חיבור ביניכם, כי אתם צריכים לחשוב על הכלי שאתם משיגים את הבורא והכלי הזה הוא חיבור ביניכם. וכמה שאתם מצטמצמים, מתחברים ביניכם, אתם יכולים להיות בהרגשת הבורא בכל מצב ומצב.

שאלה: מה הפעולות שמקדמות אותנו למדרגה של חיים באמת?

רק חיבור. אתם בכלל שומעים את מה שאני מדבר כל השעה הזאת? אני שואל את כולכם, תעשו חשבון למה הגעתם בחיבור ביניכם, כל עשירייה ועשירייה, מאתמול להיום ולְמה אתם רוצים להגיע מהיום למחר? כי זה הכלי שלכם להשגת הבורא, וכמה שמתגלים בכלי הזה יותר דרגות העביות, ניתוקים, ניגודים והעיקר יחד עם זאת ככל שאתם מבינים שהכול רק כדי לסייע לכם לחיבור, כי זה לא גילוי הרע, אלא גילוי אותו המקום שנמצא בניתוק שבו אתם יכולים עכשיו להתחבר.

ויש עוד הרבה רשעים שצריכים להתגלות, כמו שאומר בעל הסולם, אבל עדיין לא נגלו ולכן אין לכם שום אפשרות לתקן אותם. לכן אתם צריכים לתקן את מה שעכשיו, תנסו בכל הכוחות להיות יותר ויותר מקושרים, מחוברים, קרובים זה אל זה ועל ידי כך תגלו את הבורא. בורא זה בוא וראה, הוא נמצא בין התכונות שמחברות ביניכם ולבין התכונות שמרחיקות אתכם, בין אלו לאלו, בעליות והירידות כך הבורא מתגלה.

שאלה: איך אפשר לחוות שמחה מהעבודה אם אני מרגישה את עצמי במצב נמוך?

לא חשוב מצב נמוך או גבוה. אני נמצא בשמחה מפני שאני נמצא בטיפול הבורא, שיש לי מקום בעשירייה, והוא מחבר בינינו ומעורר כל מיני הפרעות כדי להראות לנו איפה אנחנו עדיין לא מחוברים, וכך אני מתכוון להגיע למצב שנתחבר ונגלה אותו.

שאלה: האם אפשר להיות במצב שפלות ובהשגה בו זמנית?

זה לא שייך אחד לאחר, הבורא גדול והשפל יראה, דווקא השפלות, שהאדם מבין את שפלותו, את הרצון לקבל שבו ורוצה להפוך אותו למנוף לעל מנת להשפיע, בזה הוא מגיע לגילוי הבורא.

שאלה: כתוב, שהאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, אבל הרי האדם לא בוחר מה להרגיש וכל ההרגשות מגיעות לו מהבורא, אז איך אפשר להשתדל להיות בשמחה?

אדם בוחר אם הוא יהיה בשמחה או בעצבות. הכול תלוי עד כמה הוא מברר נכון את היחס שלו למציאות שמגיעה לו מהבורא בלבד. ואם הוא מקבל את זה מהבורא, הוא כבר צריך להיות בשמחה כי יש לו קשר עם הבורא. אפילו דרך הסתרה ואפילו שאין לו כלום, אבל הידיעה הקטנה, קצה החוט, שמה שיש לו הוא מקבל מהבורא, זה כבר צריך לתת לו שמחה.

שאלה: מי הם המרגלים בעבודה בעשירייה?

מרגלים הן כל אותן המחשבות שרוצות להסיט אותנו מהכיוון לבורא. מטרתן לעורר אותנו ולהראות לנו איפה אנחנו יכולים עוד לחזק את הקשר בינינו לבין הבורא.

שאלה: אילו פעולות פרקטיות בעבודה הרוחנית עלי לעשות אם אני רואה שאין לי כוחות להתגבר על המרגלים?

אנחנו לא יכולים אף פעם להתגבר על המרגלים, אנחנו לא יכולים אף פעם להתגבר על שום רצון לקבל, על כלום. אנחנו צריכים להתגבר רק על הניתוק בינינו, לחבר את עצמנו כל פעם קצת יותר באופן אחר ולפנות לבורא שיעזור לנו. זו כל העבודה שלנו.

תרשמו לפניכם, אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר. בעל הסולם כותב על אלו שרוצים לתקן את העולם, הוא קורא להם "מתקני עולם", כל אלו האנשים שחושבים שהם מתקנים משהו. אנחנו אפסים ותמיד נשאר כאלו, רק מפני שאנחנו קשורים לכוח עליון אנחנו יכולים לבקש ממנו שהוא יתקן את הבריאה, את כל מה שברא. זאת העבודה שלנו.

שאלה: הבורא מתחיל ומסיים כל מצב. מה זה אומר שאנחנו קושרים את ההתחלה והסוף?

שהכול ממנו והכול נגמר בו, כך אנחנו צריכים לקבוע.

שאלה: למה לא צריך להיות חשוב לי אם אני בעלייה או בירידה, אם בעלייה יש לי מה לתת לעשירייה, לדחוף את החברים לרוחניות?

בעלייה אני דוחף אותם לרוחניות ובירידה אני מחייב אותם שידחפו אותי וגם את עצמם. לא חשוב אם נמצאים בעליות או בירידות, כמו בזרם חילופי שלא חשוב הפלוס או המינוס אלא הכול נכנס לפעולה.

שאלה: מה זה לארגן עשירייה, מה זה שחבר בעשירייה מארגן עשירייה?

לארגן עשירייה זה שאני מעורר את החברים להיות בקשר צמוד יותר ממה שהיה לנו קודם. שעל ידי התקשרות יותר צמודה בינינו, יותר מובנת, מורגשת ומחויבת, אנחנו נותנים מקום לבורא להתגלות בעוצמה יותר גדולה, וזו למעשה כל השמחה שאנחנו יכולים לגרום לו, כי רצונו להתגלות בנבראים.

שאלה: אמרת שאם אתה לא מארגן את הקבוצה שתהיה איכשהו מחוברת לכיוון הבורא, אז לא עשית כלום. מה זה אומר לארגן קבוצה כלפי הבורא?

זה נקרא לגרום לבניית הנשמה שלך. כל אחד שפועל כלפי העשירייה בונה בזה את הנשמה שלו, ואין לו מה עוד לעשות. כל יתר הדברים שאנחנו עושים מסביב, בסופו של דבר הם גם כלפי העשירייה הכללית שלנו. זו העבודה שלנו ואנחנו באמת מתקדמים בזה, אז בואו נשקיע בה קצת יותר.

שאלה: בכל יום אנו עושות סיכום שיעור, איך לסכם בצורה נכונה, על מה צריך לדבר?

זה בדיוק הנושא. כל המטרה שלנו לגרום לליכוד ולחיבור כי הבורא ברא את הנשמה ושבר אותה כדי שנחבר את עצמנו בחזרה לנשמה אחת. אז אנחנו צריכים לדבר, כמה עשינו מאתמול להיום בהתקשרות בינינו, או אפילו שלא עשינו, אבל כמה גילינו שצריכים לעשות, כמה עוד הכרנו במה שאנחנו צריכים לעשות, והתקרבנו לבקש מהבורא שיעשה זאת, כי ודאי שהבורא עושה את כל הפעולות אבל אנחנו צריכים לבקש. העבודה שלנו היא רק בבקשה ולא במעשה. התפילה, הבקשה שלנו זה המעשה שנדרש מאתנו בלבד.

קריין: קטע 27.

"כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות. 

ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". 

נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת. 

והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת." 

(הרב"ש. 71 "ענין גלות")

שאלה: בתפילה עבור החיבור בעשירייה, מה המקום של הבקשה שתוציא אותנו מהגלות?

על מה עוד אנחנו צריכים להתפלל? זה המקום ואין עוד על מה. אנחנו רוצים לצאת מעל מנת לקבל, זה נקרא "גלות", לעל מנת להשפיע, זה נקרא "גאולה", ובזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא, זו המטרה.

שאלה: אנחנו לומדים שמהירידה צריכים לעלות לאמונה למעלה מהדעת והיום אמרת שגם בעלייה אפשר לעשות זאת. איך בעלייה אנחנו עולים מעל הדעת?

מה ההבדל אם זו עלייה או ירידה לעומת למעלה מהדעת? תחשוב, תקרא כמה פעמים ותראה שזה לא שייך.

שאלה: מה זה אומר שהאמונה מעל המדרגה הקודמת נבדקת על ידי נפילה במדרגה הנוכחית?

שאם הייתי במצב הקודם באמונה למעלה מהדעת, אז כשאני נמצא עכשיו בירידה בתוך הדעת, זו בשבילי מדרגה יותר גבוהה כלפי המצב הבא שאני צריך לעשות. כלומר "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", ואפילו הירידות שבין העליות, הן למען העליות, ולכן אנחנו מתחשבים בהן כהכנה.

שאלה: למה הירידות ברוחניות כל כך חשובות עד שלפעמים יש הרגשה שהן יותר חשובות מהעליות?

הירידות חשובות לא פחות מהעליות מפני שבלי ירידה אין עלייה ואין גילוי הרע, אין גילוי הרצון לקבל וגילוי השבירה. הירידה בעצמה כזו ולכן לא יהיה לך מה לתקן כי אתה לא תרגיש. מאיפה אנחנו מתקנים את עצמנו? מי מעורר אותנו להתקדמות? הירידות. הרגשת הרע זו הרגשה שמחויבת להיות בנברא כדי לקדם אותו להתפתחות.

תלמיד: האם אני צריך לשאוף לירידות כדי שאני ארגיש את העליות?

לא, אתה צריך לשאוף רק לעלייה, אבל מהי העלייה בעיניך?

תלמיד: זו בדיוק השאלה.

הערכת החברים, הערכת הבורא, חיבור והשפעה - זוהי העלייה, ואתה צריך בכל פעם לקבל לזה הערכה מחדש. לכן איכות הירידה קובעת גם את איכות העלייה. במידה שאתה מרגיש חסרונות, רצונות מקולקלים וכן הלאה, במידה הזאת אתה הולך ומתקן.

תלמיד: אם כן אנחנו חייבים להביא את הירידות למצב שיהיה אפשר לדון בהן כדי להיות בעלייה?

אתה לא יכול לדון בזמן ירידה מפני שאתה מאבד את כוח הבירור. אתה יכול לברר את הירידה רק בעלייה. בלי אור שזו עלייה, בלי כוח החיבור ובלי ההסתכלות דרך הקבוצה, אתה לא יכול להבין נכון את הירידה, אתה לא תטפל באותן הבחנות. בזמן הירידה אתה מבולבל, מרגיש רע ואתה משייך זאת לרע, "חסר לי". מה שאין כן כשאתה נמצא בעלייה אז אתה מתחיל להעריך את כוח החיבור, את כוח ההבנה, את הדבקות וכן הלאה, ומתוך זה אתה יכול להבין את הירידה. בירידות אנחנו לא יכולים ללמוד הרבה, רק מתוך העלייה נלמד גם על הירידה.

שאלה: מי נקרא פושע ומי נקרא צדיק בעבודה בעשירייה?

מי שמצדיק את הבורא נקרא צדיק, וכך יכול להיות בכל רגע כי יש הרבה מצבים כאלה של רשעים וצדיקים בתוך כל אחד.

שאלה: נאמר שלא נותנים לאדם יותר ממה שהוא מסוגל להתמודד עימו, אז למה הוא בורח מהעבודה באמונה למעלה מהדעת?

העבודה למעלה מהדעת היא העבודה הרוחנית האמיתית, ולא כל אדם סובל את זה, לא כל אדם מבין את זה ומוכן לסבול עד שהוא מתחיל לקלוט מה זה, מה מהות העבודה הזאת. כי אם הנשמה שלו גדולה, כבדה, שצריכה להגיע לאורות גדולים, אז יש לו עביות גדולה, ולכן הוא לא תופס, לא מבין ולא מרגיש מה זה נקרא על מנת להשפיע. הוא אגואיסט כל כך גדול שלא מסוגל להבין את הרוחניות, אלא אחרי עבודה רבה וכל מיני פעולות שעושה, וזה אורך 10, 20 ו-30 שנה, הוא מתחיל לגלות את הדברים האלה.

לכן תראו כמה אנחנו חיים לעומת כמה שחיו אנשים לפני עשרות או מאות שנים. היו חיים 30, 40 שנה מקסימום, למה? כי היום אנחנו צריכים להגיע לתיקונים גדולים, הכול מגיע רק מאותו שורש אחד. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא למעלה מהדעת, כל התיקונים הם למעלה מהדעת וכדי להגיע לתיקונים האלה אנחנו נצטרך לעבוד.

שאלה: שמעתי שאמרת שמתוך איכות הנפילה תלויה איכות העלייה, האם אתה יכול להסביר את זה?

אני לא מבין מה השאלה, בעולם שלנו זה לא כך? העליות והירידות שקולות זו כנגד זו, ככל שאתה נופל יותר נמוך, ככה אתה יכול לעלות יותר גבוה. כי בנפילה עמוקה יותר יש יותר הכרת הרע, ולכן צריך יותר אור כדי לתקן אותה, ואז הוא מעלה את עצמו למקום יותר גבוה. הצורך לירידה עמוקה הוא יותר גדול, נאמר ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן, מפני שהיצר שלו יותר גדול, הוא נופל יותר עמוק, ואחר כך הוא נעשה יותר גדול מחברו.

תלמיד: אבל היה נדמה לי שאני שומע פה משהו חדש, כי קודם שמעתי שזה תלוי בכמות המצבים של הירידות.

גם זה נכון, זה גם לפי האמפליטודה, לאיזה עומק הוא נופל, ולאיזה גובה הוא עולה, וגם לפי התדירות.

תלמיד: לפני כן אמרת שבמצב של עלייה אני זה שדוחף את הקבוצה, ובירידה הקבוצה דוחפת אותי קדימה, אז איפה פה האיכות באה לידי ביטוי?

ככל שאתה משקיע בקבוצה אתה יכול אחר כך לקבל מהקבוצה. כמו שאתה עובד במערכות שיש בהן קבל ונגד, או כל מיני מערכות כאלו, שקודם אתה ממלא את זה, אחר כך אתה שופך לשם, ושוב מקבל, ושופך לשם. יש הרבה מערכות כאלו בכל מקום בחיים שלנו. כך גם האדם, את מה שהוא מקבל בצורה אישית הוא מעביר לקבוצה, ואחר כך בהתאם לזה הוא יכול לקבל מהקבוצה, וכך כולנו בונים את המערכת הכללית.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבקש גאולה מתוך הגלות בצורה נכונה בעשירייה שלנו?

אתם צריכים לבקש חיבור ביניכם בכמות ובאיכות כזאת שתתאים לגילוי הבורא, וגילוי הבורא בכלי המתאים נקראת גאולה. כי הבדל בין "גלות" ל"גאולה" זו הופעת הבורא בתוך אותו הכלי שהרגיש קודם גלות, התחבר, והבורא התגלה בו. זה הכול.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה אומר לשם שמיים?

לשם שמיים זה נקרא על מנת להשפיע דרך החברים לבורא.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מדברים על ירידות ועליות, אבל אנחנו נכנסים פה במשהו לתחום של תפיסת המציאות, כי בעצם זה אני שתופס את המצב כירידה או כעלייה. איך זה קורה באמת ברוחניות הנפילות והעליות, ומה זה מצד המושג הרוחני?

ככה זה ברוחניות, אין כאן שום דבר שונה. זה מה שאנחנו לומדים, איך זה ברוחניות.

ברוחניות אני נכנס יותר לכוחות דהשפעה שמתגלים בי, ברצונות שלי, במקום הרצונות לקבל. פתאום אני מרגיש כתוצאה מהשפעת האור העליון, שאני רוצה יותר להיות בהשפעה, יותר להשפיע. אני יותר מבין את הבורא, יותר מבין את החברים, יותר מבין את הבריאה, אני רוצה להיות יותר מושפע מכולם, ומשפיע לכולם. זה מה שקורה.

על הרוחניות אנחנו יכולים לדבר רק מתוך הכלים שלנו, כמה הם מתוקנים להשפעה הדדית ומזה לבורא, מאהבת הבריות לאהבת הבורא. כשאתה שואל כמה זה ברוחניות? זו הרוחניות, אין רוחניות אחרת, הכול מתגלה ברגשות שלנו.

תלמיד: אולי לא שאלתי נכון. אני מרגיש בצורה אישית שאני בירידה, והעשירייה שלי לא רואה את זה, היא חושבת שאני בסדר, שאני בתוך העשירייה.

זה מפני שאתם עדיין לא מרגישים זה את זה, לא נכללים בכלים משותפים. יגיע זמן שבו תהיו כולכם קשורים יחד, ואז הם ירגישו אותך, ובאיזה מצב אתה נמצא. כמו בגוף שכללות הגוף מרגישה מה קורה ליד או לרגל, ככה זה יקרה ביניכם. בינתיים אין לכם הרגשה כזו.

תלמיד: צריך להביא את המצב שלי לעשירייה, נגיד אם רע לי אני צריך ללכת לעשירייה ולבקש תתפללו עלי?

כבר קראנו ולמדנו על זה כל כך הרבה. בעיקר אני חייב להביא לעשירייה שלי התפעלות מהרוחניות, מהחברים, מהעליות. אבל אם אני לא מסוגל, ונמצא במצב שפל, אז אני צריך להשתדל להכניע את עצמי כדי לקבל מהם את הרגשת גדלות המטרה, גדלות הקבוצה, גדלות הבורא. אלו שני המצבים, או שאני יכול להשפיע לעשירייה, או לקבל מהעשירייה. בשני המצבים האלה אני צריך להיות.

או שאני מת, לא זה ולא זה, מה שנקרא "למתים חופשי", כשאני לא יכול לעשות כלום. יש גם מצבים כאלה, שהאדם לא מסוגל לשום דבר, ונמצא "בין שמיים וארץ" מה שנקרא.

אבל בכל זאת צריך להשתדל להגיע לחיבור. העיקר לא ללכת אחרי השכל, שכל הזמן רוצה לסחוב אותך בחזרה לחיים שהיו לך, כמו שחיית הרבה שנים, ואתה כבר רגיל לזה. אל תלך לזה, תלך עכשיו לכיוון אחר, לקבל את החיים.

תלמיד: איך להגיב כשהחבר מביא לעשירייה את הירידה, את הכאב שלו, פשוט לא לשים לב לזה, או אולי באיזה אופן לעזור לו בעשירייה?

להגיד לו שזה לא בסדר. אם רע לו, הוא יכול להתייעץ עם כמה חברים, אבל לא עם כל העשירייה. אלא להתייעץ עם חבר או שניים מה לעשות. לכן פעם דיברנו שיהיה גבאי, והוא יהיה אחראי על המצב הכללי של הקבוצה. וצריך כל פעם להחליף את הגבאים, נניח כל חודש או זמן אחר שנקבע הגבאי יתחלף.

אבל אסור לאדם סתם לבוא לקבוצה ולהתחיל לדבר שהיום הוא מרגיש רע. מה פתאום? הוא חייב לדאוג לזה שהוא מעלה את הקבוצה, ולא מוריד.

שאלה: איזו פעולה ישירה אנחנו יכולים לעשות ולהרגיש שזאת אמונה למעלה מהדעת, כדי שנוכל להבין שזה ממש זה?

צריכים לעשות זאת על ידי תרגילים. אני יודע שמה שאני מרגיש עכשיו, זה מה שאני מרגיש, ואם הייתי נמצא בהרגשת הבורא, בהרגשת כוח ההשפעה שהיה משפיע עליי, איך הייתי מתנהג? תנסה להתנהג כאילו שקיבלת מלמעלה כוח השפעה, כאילו יש לך הרגשת אהבת החברים. תנסה, תשתדל להתנהג כך, ותראה שאתה מתחיל לקבל קצת התרשמות מזה, ותמשיך, אחר כך נדבר שוב.

(סוף השיעור)