שיעור הקבלה היומי16 דצמ׳ 2025(בוקר)
רב"ש. רשומה 895. ענין חנוכה (מוקלט מתאריך 03.12.2015)
16 דצמ׳ 2025
שיעור בוקר 16.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 03.12.2015
https://kabbalahmedia.info/he/events/cu/OgjughbR?activeTab=downloads&mediaType=video
ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2060,
אסופת "דרגות הסולם", מאמר 895: "ענין חנוכה"
"עניין חנוכה" זה העניין הראשון שאנחנו משיגים ברוחניות, בדרך ארוכה, בפעולות רבות, עד שאנחנו רוכשים את תכונת ההשפעה. וכאן, כשאנחנו נכנסים לרוחניות, , לאותו השלב של "להשפיע על מנת להשפיע", לרכוש את תכונת החסדים, כאן אנחנו צריכים לדעת מהי הגישה שצריכה להיות ברורה לנו בהשגת הרוחניות. האדם נמצא במציאות קבועה שנקראת בורא, אור, והמציאות הזאת לא משתנה, אלא רק בקליטת האדם, בתפיסת האדם בלבד. וכדי לשנות את עצמו, ניתן לאדם לחבר את כל החלקים של כלי הקליטה שלו. ובמידה שהוא מחבר יחד את כל הכלים השבורים, הוא קולט את המציאות יותר ויותר. זאת אומרת, אין כאן שינוי מחוץ לאדם, אלא בתוך האדם.
לכן החכמה היא נקראת "חכמת הקבלה", חכמת הקליטה. ואת זה אנחנו צריכים לחדור, לחקור, להבין, ולא לשכוח. התפילות שלנו, להתפלל, זה לדון את עצמו ולבקש על השינוי בתוך האדם. מה שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, זה שאנחנו רואים, מגלים את המציאות שקיימת כביכול, שהיא העתקה מהתכונות שלנו. והמציאות האמיתית היא עולם אין סוף, שאין בה שום שינוי ו"אני הויה, לא שָניתי"1, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, מלא את כל הכלי בכל.
לכן הגישה צריכה להיות בעבודה בלתי פוסקת בשינוי העצמי. ולא את עצמו האדם צריך לחשוב איך לשנות, אלא את הקשר שלו עם הקבוצה, בזה הוא משנה את הכלים שלו, את כלי הקליטה שלו, בלבד. לשנות את עצמו זה נקרא פסיכולוגיה, לשנות את הקשר שלו עם הסביבה זה בדיוק תיקון הכלי הרוחני. כי הכלי הרוחני נבנה רק על החיבור בין אותם הכלים השבורים, היחסים השבורים שבין בני האדם. לכן מיום ליום, כשאנחנו נשתדל לשנות את היחסים בינינו, התנאים בינינו, בהתאם לזה נתקדם. וכלום חוץ מזה לא ניתן לשינוי, ועל שום דבר חוץ מזה לא צריכים לחשוב. לשים לב, ולתת מאמץ.
והגישה הזאת של"אין עוד מלבדו", טוב ומיטיב, "אני ה-ו-י-ה לא שָניתי", "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת", "הכל תלוי רק בכלים ולא באור", כל הדברים האלה צריכים להיות ברורים לנו וממש חרוטים במוח ובלב. ואז כשזה ממש נמצא חרוט על הלב, אנחנו נוכל לפרש נכון את כל מה שקורה לנו. כל מה שקורה לנו זה השינויים הפנימיים שבנו, שמתעלים ומעלים ברשימות חדשות, ועל ידם אנחנו מרגישים את העולם הסובב שכביכול נמצא בשינויים גדולים, וזה הכל כתוצאה מהשינויים שבנו. אם לרעה ואם לטובה, זה תלוי איך אנחנו מצליחים יותר או מצליחים פחות לעבד את הנתונים החדשים שמתעוררים בנו. כך לומדים ממערכת העולמות עצמה, מהפרצופים והספירות. כך לומדים גם בתפיסת המציאות, וכך לומדים מעבודת האדם בעולמו.
לכן לא כדאי לשכוח, כדאי להכריז את זה אפילו כמה פעמים ביום, במסגרת שלנו, בכל "בני ברוך" העולמי. כדאי לדבר על זה, "איש את רעהו יעזורו"2 בזה. שהצורה הזאת תהיה ברורה ועומדת לפנינו, שהכל תלוי, לא בחיצוניות, שמשם זה יבוא אלינו, אלא בשינויים הפנימיים שלנו. ואין לנו מה לחכות שיבוא מבחוץ, אפילו לא האור המחזיר למוטב. הכל תלוי במאמץ שבינינו, כי בזה אנחנו מעוררים את האורות, להשפעה גדולה יותר או קטנה יותר. לכן אם נדבר על זה יותר ויותר, נקווה שזה יתקבל בנו ויקבע את כיוון ההתפתחות הנכונה.
ענין חנוכה
"נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק"." כך כתוב. צריכים להבין שאת המאמר הזה רב"ש לא כתב בצורה רגילה, כמו שהוא כותב למישהו, אלא הוא כתב אותו לעצמו, כדי לעשות מזה אחר כך כל מיני חיבורים או דיבורים בזמן איזו אסיפה או סעודה. זה לא מאמר שנכתב לקורא.
"נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק".
רגל מלשון "מרגל". שוק הוא רשות הרבים. כי בזמן שנמצאים ברשות היחיד, אזי הולכים בתמימות ואין מקום למרגלים. ובחנוכה צריכים להמשיך האור של חנוכה, עד שתתבטל כל בחינת מרגלים מן השוק, כי במקום האור אין מקום להסטרא אחרא."
עד מתי אנחנו צריכים לתקן את הכלי שלנו שנקרא חנוכה? "עד שתכלה רגל מן השוק", עד שכל המרגלים, המפריעים שבנו, יהיו מתוקנים, אז אפשר יהיה להמשיך אור של חנוכה.
"לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה". ומדוע המתינו לשנה אחרת." בשנה הראשונה כשמצאו את פך השמן והדליקו, ואחר כך תיקנו את כל בית המקדש, את המקום הזה, והתחילו להקים את כל הכלים, אז לא קבעו "הלל והודאה". למה? "משום שבשנה הראשונה כשנצחו, מגודל הנס והבהירות נתדבקו ביוצרם, ונעשו גוף אחד כביכול, עד שלא הצריכו לקבוע בהלל והודאה כגוונא דיליה."
זאת אומרת, שהיתה אתערותא דלעילא ולא היו צריכים לקבוע מעצמם, מאתערותא דלתתא, את החג הזה, את גודל היום הזה, המעמד הזה.
"אמנם לשנה אחרת היו צריכים לקבוע, כמו קובע במסמרים לא ימוט, בהלל והודאה, שיהיו דבוקים בה' על ידי הודאה (עבודת ישראל)." שכבר חייבים לעשות מעצמם. עניין החג זה מחוגה, זה מגיע מפעם לפעם. בכל מדרגה ומדרגה יש לנו חזרה לאותם התיקונים, כמו בכל התהליך שלנו מתחילת התיקונים ועד סופם, עד גמר התיקון. גם בכל מחזור יש, וודאי שבמידה קטנה, אותו התהליך. אנחנו לומדים את זה, כי עשר ספירות וכל המבנה הכללי, יש בהם אותו דבר. בסך הכל, הכל זה עשר הספירות. לכן אנחנו ממשיכים משנה לשנה אותו דבר, וגם ממדרגה למדרגה רוחנית אותו הדבר, רב"ש אומר שבפעם הראשונה זה היה ללא "הלל והודאה", כי זה היה מהכוח העליון בעצמו, מלמעלה, ואחר כך היה על ידי אתערותא דלתתא, שאנחנו בעצמנו קובעים, על ידי ההתעוררות מלמטה אנחנו כבר ממשיכים את המדרגה הזאת של חנוכה.
"פלפולי דחנוכה לא נזכרו במשניות, הגם שיש פלוגתא בית שמאי ובית הלל, כי המשנה היא סוד פנימיות העולם. אלא רק בברייתא, שהיא חיצונית, כמו שכתוב "פוק תני לברא"," לכן הוא אומר שחנוכה לא נמצאת במשנה, לא נזכרת. "כי ענין חנוכה הוא לרמז כי עיקר הבהירות לשלשל הקדושה להאיר מבחוץ (שם)." להכניס את הקדושה מבחוץ פנימה, או מבפנים החוצה. אם המשנה היא פנימיות הכלים, מדברת על פנימיות הכלים, וחנוכה לא נזכרת שם, אז זה פרסום הנס החוצה.
"דעת בית שמאי "פוחת והולך"," איך אנחנו מדליקים את הנרות? יש כאלה שמדליקים מימין או משמאל, קודם שמש ואחר כך נרות או קודם נרות ואחר כך שמש, או שמים את כל שמונה הנרות ואחר כך שבעה, שישה וכן הלאה, כך בצורה כזאת. או ההיפך, אחד, שניים, שלושה, ארבעה עד הנר השמיני. איך אנחנו מדליקים? זאת אומרת, על מה זה מרמז. גם כאן יש את בית שמאי ובית הלל, שניהם מדברים משני הקווים, ימין ושמאל.
מה אומר, בית שמאי?
"דעת בית שמאי "פוחת והולך", כמו פרי החג, שהרמז הוא שעל ידי הקדושה החיצונית נדחין והם פוחתין והולכין." הכוונה היא על החיצונים, שהם פוחתים. לכן בכל פעם אנחנו צריכים לעשות לזה ציון בנרות. החל משמונה.
"ולבית הלל "מוסיף והולך",", שאנחנו כל הזמן מוסיפים לנרות. למה? "הרמז הוא על הקדושה, להמשיך הקדושה בבחינת מעלין בקודש (שם).". בית שמאי אומרים על החיצוניים שאנחנו מפחיתים אותם, ובית הלל אומרים עלינו, שעל ידי זה אנחנו גדלים, "מעלים בקודש". "ופרצו חומות מגדלי". מה זה? "ענין חומה, היינו שהיא שמירה לבל יכנס זר לתוך המגדל",שבתוך החומה ישנו גם מגדל. "וענין המגדל, היינו הקדושה הנקרא "מגדל מלא כל טוב". מה שאין כן הסטרא אחרא אין לה יותר מריקנות." כלים שלא יכולים להחזיק אור. "החומה נקרא "תחום וחותם בין קדושה להסטרא אחרא",", מגן. "שהיא אמונה. ונקרא תחום, היינו גבול על המחשבה והשכל החיצוני, וזה נקרא "חותם אות ברית קודש".
להבין מדוע היוונים רצו בדוקא לבטל מילה ושבת." זה נקרא "חומה" - "מילה ושבת", למה? "הנה מילה נקרא "אות" ושבת נקרא "אות", שהכוונה על ברית קודש. שענין ברית הוא אמונה, שרמז הוא "ומלתם את ערלת לבבכם", שחותכים את כל הכלים שלא יכולים לקדש בינתיים, ואז אפשר בכלים הנותרים שנשארים לקדושה להמשיך את המאור. "שעל ידי אמונה זוכה אדם לדביקות ה'." באותם הכלים שנשארו בפרצוף, ומה שהוא לא יכול הוא מוריד אותם מעצמו. זה נקרא ש"נפטר מהעורלה".
"והקליפה, הנקראת "ערלה", מתפרדת ממנו, וממילא יש מקום להשראת הקדושה." כי כל הכלים הקדושים הם לחוד והכלים הטמאים הם עדיין לחוד, וביניהם חומה. ואז בכלים הקדושים מתחיל להיות היווצרות המגדל. "וכל עמלם היה רק לבטל אותם ולהכניסם בתוך הפילוסופיא הארורה, שהיא נגד האמונה.". הכוונה "כל עמלם", זה של היוונים.
"וזה נקרא "חומה", בשיעור שהכניסו את הפילוסופיא, באותו שיעור נחשב שנבקע החומה.", בין הקליפה לקדושה, ולא צריכים יותר. אם יש קשר בין זה לזה כבר הקדושה מתקלקלת, לא יכולה לקבל שום דבר והקליפה מתחילה לאכול אותה. זה ממש כמו סרטן שבא ונכנס לגוף בריא. לכן צריכים מאד להיזהר שלא יהיה קשר בין הקבלה לפילוסופיה. זאת אומרת, לגישה אגואיסטית קשר עם עבודת השם.
"וזה שכתוב "ופרצו חומות מגדלי וטימאו כל השמנים", ששמן נקרא הבהירות שיש בתורה ועבודה.". רק מפריצה קטנה כבר הכול נטמא. "ונעשה טמטום וסיתום על קדושה, שלא הרגישו שום חיות בתורה ועבודה. ולא מצאו, אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים." זאת אומרת כשחיפשו ורצו לקדש את עצמם, לשחזר את החומה, לתקן אותה, אז מצאו רק ניצוץ אחד שממנו אפשר להמשיך, להתחיל להחיות את עצמם בעבודת הקודש, בהשפעה. אין יותר, אבל כשמתחילים בזה, כבר את כל היתר מקבלים מלמעלה. "ובידו הגדולה הוציא את הסגולה".
ויש להבין הסגולה זו מהי. הנה במתן תורה (דף מ"ב אות כ') מביא שם "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". אם אדם לא מוותר על שום רצון שלו, שאת הכול הוא רוצה לקדש בסופו של דבר, אז הוא זוכה לעזרה מלמעלה.
"ושואל מהו הקשר של סגולה ל"כי לי כל הארץ". ומפרש שם, שאתם תהיו לי סגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים," אם אתם חושבים על תיקון כללי, כי לזה הבורא משתוקק, להיטיב לנבראיו, לכולם, אז תהיה לכם עזרה ותמיכה בתיקון שלכם קודם, כי אתם צריכים להיות כמעבר. הוא נותן את זה ממאמר "מתן תורה", מאותו נושא, בתנאי שאתם תטפלו בכולם, אז גם אתם ראויים להיתקן, אחרת לא.
"כי סגולה הכוונה על רצון להשפיע.". שיהיה לנו כדי להשפיע לזולת, ובזה אנחנו משפיעים לבורא, לכל העמים. "ובאמת יש להבין מדוע נקרא זה סגולה. כי ידוע כי מדרך העולם הוא, דבר שאין מחייב מצד השכל, שיבוא לידי מצב השני.". זאת אומרת, כשאין קשר בין סיבה למסובב, זו סגולה, נס. אתה עושה משהו פה, פתאום קורה משהו שם, ואין שום קשר רציונאלי בין זה לזה, פתאום זה קורה, ולא שיש לזה איזו מחזוריות, המשך. זה נקרא, "נס". כך גם סגולה, אין קשר בין שני המקרים.
"נמצא שהסיבה אין לה יחס ישר להמסובב, וזה נקרא "סגולה". כדוגמת מי שצריך כסף, שתהיה לו עשירות, אומרים לו שיש סגולה, שאם יפזר הרבה ממון לצדקה, זו סגולה לעשירות.", זה לא הגיוני, האם כדי להיות עשיר צריכים לפזר את הכסף? איך זה יכול לעזור לי? יש לי מיליון, ואני רוצה עשרה מיליון. אומרים, תפזר מיליון ואז יהיה לך עשרה מיליון. איך יכול להיות? הדברים האלה נראים לא הגיוניים, אבל אם הם באים כעצה מלמעלה, אז הם נקראים "סגולה".
איך הם פועלים? אנחנו לא יודעים, למעלה מהשכל, בניגוד לכל מה שנראה לנו. לכן זו נקראת "סגולה", הסימן של הסגולה שזה לא הגיוני. שזה מגיע מלמעלה, שזה נכתב בצורה כזאת החלטית ואתה חייב לעשות את זה מפני שנתנו לך בזה גשר בין משהו אחד למשהו שני, לא לפי ההיגיון שלך, אלא לפי המדרגה היותר עליונה שהיא מקשרת בין זה לזה.
זאת אומרת, סגולה זה שאתה נדבק למדרגה יותר עליונה, ואז זה קורה, אבל בפעולה שנקראת "סגולה". נניח, לפזר, כמו שהוא אומר, מה שיש לאדם, כדי להיות עשיר.
"ולכאורה זהו נגד השכל, כי מי שרוצה להיות עשיר, חבל על כל פרוטה ופרוטה שהוא נותן לאחרים. אלא "עשר בשביל שתתעשר", זה נקרא "סגולה".
לעניננו, "מי שרוצה לחיות ימית את עצמו", הינו מי שרוצה לחיות חיי תענוג, צריך לא לרצות ולא לקבל לעצמו שום דבר, רק להשפיע, ורק על ידי זה הוא יקבל טוב ועונג. נמצא שהרצון להשפיע הוא סגולה להשיג על ידי זה כל טוב.
לכן אמרינן "ובידו הגדולה", שנקרא יד החסד, שחסד נקרא "גדולה", הוציא מעם ישראל את הסגולה. שעל ידי זה שהיה משפיע לנבראים את מדת החסד, הם יכולים להוציא לפועל את כלים דהשפעה, ממה שהאדם נכלל.
וזה פירוש "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". "שבים", היינו כשהאדם לא רוצה להיות מקבל, אלא תמיד הוא רוצה להיות מהשבים, היינו לכל דבר שהוא צריך לקבל הוא משיב חזרה. ואז מי שרוצה להיות מהשבים, ימינך פשוטה, היינו מדת החסד שה' שולח לו, על ידי זה מוציא את הסגולה.
חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, חנו כ"ה". הנה ידוע ש"כה" מכונה מלכות, שם ב"ן אה"י במלוי ההין דמלוי דמלוי. פירושו, שאלו אנשים שהיתה להם מלחמה לקבל עליהם עול מלכות שמים, משום שקבלת מלכות שמים בנויה על בסיס של על מנת לקבל, אז יש מלחמה גדולה, היות שזהו נגד הטבע. לכן לצאת מבחינת זאת נקרא "נס חנוכה".
וזה נבחן "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום", שענין להשפיע הוא אצלנו בחינת שיפלות, כי בזמן שהאדם רואה שמפעולה זאת לא תהיה שום תמורה לתועלת עצמו, אז הוא מרגיש בזה מצב של שיפלות.
וזה פירוש, שבנרות חנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". כי ענין שימוש הוא עם כלי קבלה, וכאן היה הנס ששימשו לבורא על כלים דהשפעה.", הנס הראשון. שני זה כבר פורים. "וזה הבדל בין חנוכה לפורים, שנס של חנוכה הוא על כלים דהשפעה, מה שאין כן בפורים היה הנס על כלים דקבלה. לכן שם נוהג משתה ושמחה, מה שאין כן בחנוכה הוא רק לראותם בלבד ולא להשתמש.".
אפשרי שאפילו מקריאה ראשונה זה יהיה פחות או יותר מסודר וברור, כי בכל זאת למדנו הרבה חומר על חנוכה.
שאלה: מה אומר הכלל "עשר בשביל שתתעשר", שזה נקרא "סגולה"?
אדם שרוצה לעבוד ברוחניות ימית את הרצון לקבל שלו. ועל גשמיות אני לא אומר שאתה צריך לעשות כך, כי כל העצות של חז"ל והמקובלים הגדולים, אנחנו צריכים להבין אותם, הם כולם נותנים לנו עצה לרוחניות. אבל אנחנו מסובבים אותם לגשמיות
זאת אומרת, תמיד מדובר על עניין גבוה, ולא על העולם הזה. על העולם הזה, אפשר ללכת לפסיכולוג או למדען. אבל חז"ל תמיד מדברים רק על העבודה הרוחנית. אז על העבודה הרוחנית ברור לנו מה קורה, הרוצה לחיות ימית את עצמו. ימית את הרצון לקבל שלו, ואז יחיה בצורה רוחנית. הרוצה לקבל מילוי מהבורא, שיפזר את המילויים שלו שיש לו עכשיו בתוך הכלים, ירוקן אותם לגמרי, לא ישמור על כל הרצון לקבל שלו, ומה שיש לו בתוך הכלי.
צריך ללכת תמיד כך, ש"לא יהיה לך פת בסלו". מכירים את המושג הזה, "פת בסלו"? אם בסל של האדם יש פת, חתיכת לחם, אז הוא בטוח שהכול בסדר והוא לא יכול לתלות את עצמו בבורא. אז צריכים לרוקן את הכלי כדי להיות ריק. כמו שבעל הסולם היה ממש בפועל מפזר את כל הכסף בערב, כדי שלא יהיה בבוקר כלום. זו דרגה גבוהה, אבל כך זה. וכך לחיות, תלוי בכוח העליון, זה נקרא סגולה לעשירות היא פיזור הנכס.
תלמיד: ומה זה "עשר בשביל שתתעשר"?
שאת כל מה שיש לך ברצון לקבל אתה חייב לרוקן, כי אז ורק אז אתה יכול לתלות את עצמך בבורא, ולהפעיל את התפילה כדי לקבל את המילוי הנכון, שזה חסדים. כי כשאנחנו באים לחכמת הקבלה ולעבודת השם, אנחנו חושבים שאנחנו מתמלאים לפי אותו סגנון כפי שעכשיו אנחנו ממלאים את עצמנו, שיהיה כאילו באותו סגנון, באותו האופן שאנחנו ממלאים את עצמנו, וזה לגמרי לא.
היום אנחנו ממלאים את עצמנו מזה שאנחנו מקבלים. בעבודה הרוחנית, במצב הרוחני, אנחנו ממלאים את עצמנו מזה שאנחנו משפיעים, שהתענוג מההשפעה הוא שממלא אותנו. ככל שאני יותר ממלא את האחרים, מזה אני נהנה. וחוץ מזה, אני גם לא עובד כדי ליהנות בצורה כזאת. זה נקרא, "עושר אמתי", שאם אתה רוצה להיות עשיר בצורה כזאת, אז אתה וודאי שצריך לרוקן את הכלי לקבלה שלך.
תלמיד: זאת צריכה להיות הכוונה, שאני אצרף לנתינת המעשר שלי הגשמי, שאני רוצה שבזכות זה שאני בגשמיות נותן מעשר תתחלף לי שיטת ההנאה בכלל בחיים?
זה כענף ושורש. בצורה גשמית כן, אבל מבחינה רוחנית שם המעשר הוא אחר. החלק העשירי שאנחנו עובדים עליו, אנחנו מוותרים עליו כי הוא שייך לגשמיות, וכל יתר הספירות או התכונות, אנחנו מעלים אותן ברוחניות.
תלמיד: זה כאילו עולם ומלואו כל הסיפור הזה של "עשר בשביל שתתעשר". עכשיו פירשת את זה בשלוש או ארבע רמות.
זה העיקרון של הגישה החדשה למילוי. וודאי.
שאלה: הוא גם מזכיר "למות על קידוש השם", האם זה להרוג את הרצון לקבל?
נכון, זה בכל מדרגה ומדרגה.
תלמיד: בעמוד 2061 טור ב' פסקה שניה כתוב, "חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, חנו כ"ה". הנה ידוע ש"כה" מכונה מלכות, שם ב"ן אה"י במלוי ההין דמלוי דמלוי. פירושו, שאלו אנשים שהיתה להם מלחמה לקבל עליהם עול מלכות שמים, משום שקבלת מלכות שמים בנויה על בסיס של על מנת לקבל, אז יש מלחמה גדולה, היות שזהו נגד הטבע. לכן לצאת מבחינת זאת נקרא "נס חנוכה".
לצאת מבחינת המלכות, מבחינת הקבלה.
שאלה: אז למה דווקא קבלת מלכות שמיים, היא על בסיס של על מנת לקבל?
על מנת לקבל בנויה המציאות שלך ואתה צריך לקבל עול מלכות שמיים למעלה מזה, למרות זאת.
תלמיד: אז הבסיס של על מנת לקבל זה כמו מלא לשמה לשמה, כשמתחילים בלא לשמה?
נניח, לא חשוב לי איך להסביר לך, אני רואה שאתה מפרש זאת בפנים בסגנון שלך. להתעלות.
שאלה: בעניין "עד שתכלה רגל מן השוק". אני מבין שהמצב של מרגל ברשות רבים הוא מצב פנימי.
כל המצבים האלה פנימיים.
תלמיד: אז מה אני אמור לעשות, כשאני פוגש מרגל?
איזה מרגל? נניח מחשבה, ללכת לבלות בבר, במקום להיות יחד עם החברים בעבודה רוחנית?
תלמיד: נניח.
המחשבה הזאת נקראת "מרגל". אז מה עליך לעשות? אתה צריך לאתר שזה מרגל.
תלמיד: ואחרי שאיתרתי?
מה לעשות אז? להשתדל לעקור אותו, להתנגד, לזרוק אותו מעבר לעיגול הקדוש שלך, שבו אתה כולך רוצה להיות בהזדהות עם הקבוצה, עם החברים, עם הבורא. כשכל היוונים האלה שבך רוצים לפרוץ לך את הקדושה, אתה מגרש אותם.
אנחנו צריכים להבין שאנחנו כבר נמצאים אחרי כל המדרגות מלמטה למעלה שביצע עָם ישראל בהיסטוריה שלו, גם גשמית וגם רוחנית. ולכן אנחנו צריכים להשתוקק שזה יקרה לנו. אנחנו לא פותחים את הדרך הזאת מחדש. זאת אומרת, שעל ידי הבקשה, ההודיה וכל הפעולות, אנחנו כבר יודעים למה אנחנו צריכים לצפות.
שאלה: מבחינה רוחנית מה זה נקרא להיות "ריק"?
ריק זה בעצם מקום פנוי למילוי ברוחניות, יותר נכון מקום פנוי לתיקונים. כי במה אנחנו ממלאים את הכלים שלנו? אנחנו ממלאים את הכלים שלנו לא במילוי כמו שהיה קודם, של תענוגים, אלא אנחנו ממלאים את הכלים שלנו בתיקונים. ואת התיקונים האלה אנחנו מקבלים כמילויים, כתענוגים.
זה שאני כל הזמן חושב על השפעה, על אהבת הזולת, זה מה שממלא אותי. קודם זה מילא אותי בכלים דקבלה שלי? לא. על המילוי ההוא עשיתי צמצום ומה שממלא אותי עכשיו זו גישה חדשה למקורות התענוג. אני רוצה להתייחס אליהם כנותן וזה מה שממלא אותי.
זאת אומרת, אנחנו מגיעים למצב שהכלים שלנו מתמלאים במילוי חדש. ועל המילוי החדש הזה אנחנו קובעים שהוא התענוג ולא מה שהיה קודם. ההוא היה תענוג דפרודא וזה תענוג של דבקות. השינוי בין המצב הקודם והמצב הנוכחי נקרא "רכישת הכוונה".
תלמיד: מה שלא מובן, זה שכרגע כשאף אחד מהמעשים שלי לא רוחני. האם יכול להיות שאני אהיה ריק רוחנית? כי כל מה שאני עושה עבור החברים, אני רואה שזה תמיד עבור עצמי. גם אחר כך שאני בודק, אני רואה שעשיתי את זה עבור עצמי.
לכן אנחנו צריכים לעבוד על מידת החומה. להעמיד את החומה, שיהיה לנו גבול ברור בין קדושה לקליפה במישור, במדרגה שלנו ולשמור עליה. ואז כשאנחנו בטוחים שיש בנו חומה, כשהחומה הזאת נבנית על ידי ערבות הדדית, יש לנו אזור שבו אנחנו נרגיש את עצמנו ריקניים. ריקניים ממה? מהשפעה הדדית.
ואז אנחנו נתחיל להשפיע בצורה הדדית. אבל איך להשפיע? בשביל מה להשפיע? אז נזדקק למציאות הבורא. זה נקרא "ועשיתם אותי". אנחנו נרצה שהקשר בינינו יקבל את צורת הבורא, לפי המצב שלנו בינתיים, כל פעם יהיה בורא חדש, אחר.
תלמיד: לגבי הנס, אמרת שיש נקודה שבה הוא כאילו מנותק.
כש"סיבה ומסובב" מנותקים, זה נקרא "סגולה" ולא "נס". בפשטות אפשר לקרוא לזה נס, אבל הנס כבר מגיע מלמעלה והסגולה תלויה באדם, בכל זאת יש כאן שינויים.
תלמיד: אבל בו זמנית אנחנו אומרים שברוחניות מעשה נוסף למעשה, שיש המשכיות, כל פעם מעשה ממשיך מעשה.
נכון, כן.
תלמיד: אז למה יש ניתוק בין הרגע שבו אני עושה את המעשה לרגע שבו אני מגלה רוחניות.
לא, לא נכון, המעשים נמשכים בצורה בלתי פוסקת, וחלק ממה שאנחנו עושים, לפעמים אנחנו מזהים ולפעמים לא. אנחנו לא רואים תופעות ותוצאות ממה שאנחנו עושים ולכן יש לך כזאת התרשמות. אבל בעצם הרוחניות זו תנועה בלתי פוסקת, שכל הזמן מתקדמת או בטוב או ברע לקראת גמר התיקון.
תלמיד: כשהאדם הולך לגלות רוחניות הוא מרגיש שעכשיו הוא הולך לעבור את המחסום?
לא, איך הוא יכול להרגיש את מה שעוד לא נמצא בו? ההיפך, הוא מרגיש את עצמו בצורה הפוכה, אחרת איך יכול להיות שיהיה לו רצון כל כך גדול לעבור מקבלה להשפעה? זו כוונה אחרת לגמרי לפעולה ולמילוי, להערכת הפעולה, להערכת המילוי. שוב, המילוי שהיה קודם הוא כבר לא אותו מילוי, אני בוטה בו, אני מצמצם את עצמי, כדי לא לעשות איתו שום חשבון והמילוי הופך אצלי עכשיו למידת ההשפעה שאני יכול לעשות.
תלמיד: אז אני מצמצם את עצמי או הקבוצה מצמצמת את עצמה?
כשאתה מגיע לצמצם את עצמך אתה רואה שהקבוצה כבר גם מצמצמת את עצמה. הקבוצה כל הזמן נמצאת במצב שאליו אתה הגעת. מצד אחד אין לך אפשרות לפסול את הקבוצה, ומצד שני כדי לעלות את עצמך אתה צריך לעלות אותם ולהעריך אותם ואז על ידי זה אתה מעלה את עצמך ומעריך את עצמך.
תלמיד : אז למה חנוכה זה נס?
מפני שהם קיבלו כוח השפעה מלמעלה, את כוח ההשפעה האדם לא יכול לייצב, לייצר בעצמו, אי אפשר, זה אור חסדים שמגיע לאדם ומתחיל להיות מילוי רצוי, והוא לא רוצה כלום חוץ מזה. אחר כך כשהוא הולך לקבל בעל מנת להשפיע זה עוד יותר רחוק מהמילוי הקודם, שהיה נניח במלכות דאין סוף.
הנה דוגמה מהחיים האלה, האמא נהנית מזה שהיא נותנת לתינוק, ואז כשהוא אכל היא מרגישה את עצמה מלאה, ממה היא מתמלאת? היא מתמלאת מזה שהיא נותנת לו, זה המילוי שלה, מפני שהיא נקראת "אמא", המשפיעה. לאדם הרגיל זה ייתן תענוג? לא, הוא צריך לקבל תענוג בכלים דקבלה, והיא מקבלת תענוג בכלים אחרים, בכלים דהשפעה. איפה הכלים דהשפעה? אין לי כלים דהשפעה, אני כולי כך, אבל אם אתה קשור לזולת, אם אתה ממלא את הזולת, והמילוי של הזולת הופך להיות המילוי שלך, זה נקרא שעכשיו אתה נמצא בכלים דהשפעה מלאים.
תלמיד: אני קצת מבולבל, בזמן שאדם עושה פעולה, האם הוא צריך לחשוב על זה שיהיה למשל נס, שתהיה סגולה או שיהיה צמצום?
הוא לא צריך לחשוב על הפעולות שהוא צריך לעשות עכשיו. הפעולות האלו יבואו אליו, ואפשר להגיד שמעליהן הוא צריך לחשוב רק על החיבור עם החברים, עם הזולת, שהם יהיו כאחד. לא צריכים שום דבר חוץ מזה. אין לנו גם מצוות כאלו, לא בעשרת הדיברות, לא בכלל, שאנחנו צריכים לעשות צמצום. אם אני חושב על הזולת, במידה הזאת אני לא יכול לחשוב על עצמי. אם אני דואג לזולת אני מפסיק לדאוג על עצמי. וסתם להפסיק לדאוג על עצמי, לעשות צמצום על עצמי, אני לא מסוגל. זה מה שאתם רוצים לעשות אולי במשך עשר שנים, ומה יוצא מזה? כלום.
אבל אם אתה דואג לזולת, זה ממילא מביא אותך לצמצום עצמי.
שאלה: אני לא יכול לאהוב את החברים אחרי ארבע שנים אבל אני רואה שהם כבר מתוקנים והם יכולים בקלות לאהוב אחד את האחר. אני לא מצליח להצטרף אליהם, האם אני "יווני"?
ודאי שלא, אבל אני חושב שדווקא יש לך גישה מאוד נכונה וטובה, אתה מתקדם יפה. וזה שאתה רואה את החברים שלך בדרגה טובה, זה דווקא לזכותך. זה אומר שבאמת יש לך כבר תיקונים מסוימים בפנים, בתוכך. ומה שחסר לך זה לא חשוב, אלא עד כמה שאני יותר גרוע אני רוצה להיות דבוק בהם. פשוט מאוד, דבוק. ובזה הכל ישתפר. חסרה לך מידת ההתבטלות כלפיהם.
שאלה: כשהמילוי משתנה מה מפצה על חוסר המילוי?
אהבה, חיבור, חסדים ממלאים את הכלי הריק ואתה לא רוצה כלום. אבל יש לך כלים דקבלה ריקים? "אני לא צריך חולצה". אבל אתה סובל, אתה ריק? "אני לא מרגיש שאני ריק, שאני סובל, אני חפץ חסד, הכל טוב, אין לי כלום, לא בית ולא בגד ולא שום דבר ואני לא צריך שום דבר, אני נמצא באור החסדים והוא ממלא אותי לגמרי". זה התיקון, לכן זה נקרא "תיקון".
אתה יכול לשאול, אבל בכל זאת איך אפשר למלא את כלי החכמה באור החסדים ושיגיד שהוא מרוצה? האם יכול להיות שאם אני רעב ואתה עכשיו תתחיל לספר לי על כל מיני חוכמות, אני אתמלא מזה? ברור שלא, כי מדובר על כלים מעשיים. תבוא ותראה.
תלמיד: אבל עד שיש מילוי של חסדים בכלי, מה מפצה על המילוי שמאפשר את המעבר הזה?
גדלות הבורא, גדלות המצב הרוחני שחברים מספרים לך וזה מחזיק אותך. אתה מסובב עד כדי כך שאתה מוכן למות, רק לקבל את זה. אתה רואה מה שקורה עם כל האנשים האלו שהולכים למות, דעת הסביבה, דעת החברה מבלבלת אותם שיש גן עדן וכן הלאה.
תלמיד: אבל איך זה עובד שדעת הסביבה מצליחה להשפיע עלי?
מפני שפעם היינו קשורים יחד, הקשר הזה נשאר בינינו, ולכן מה שחושב הקהל, הכלל, הסביבה, זה משפיע עלי. אני מושפע במאה אחוז בהשפעה החלטית מפני שאנחנו נמצאים במערכת אחת. אם הייתי יכול לחתוך את עצמי מהמערכת הכללית של האנושות, זה כבר משהו אחר, אבל זה בלתי אפשרי. אף אחד לא יכול להתנתק. לכן אף אחד לא יכול להתגונן נגד דעת הסביבה. זה רק נסתר מאיתנו שאנחנו מחוברים כדי שאנחנו נחזור לחיבור החי בצורה אחרת, שאני רוצה להתחבר כדי להשפיע להם.
תלמיד: מה מתניע את השפעת הסביבה על האדם? למשל אתמול הייתה השפעת סביבה מאוד חזקה בחברה, מה מתניע את זה שתהיה השפעת סביבה, איך לוחצים על כפתור ויש פתאום השפעת סביבה?
כל אחד לוחץ על הכפתור שלו כדי להשפיע לחברה. איך אתם השפעתם? זה היה באינטרנט? באס אם אסים?
תלמיד: בכל דרך אפשרית.
אני חשבתי שתחברו אותי שאני אשמע גם. אני לא אכנס לזה, אבל קצת להיות מעורב בזה, למה לא עושים לי את זה?
תלמיד: היה כך שפשוט כל אחד ביטא כלפי החברים את מה שהוא הרגיש, היו כאלה ששלחו קליפים, היו כאלה שהזכירו אחד לשני.
אין איזה דף ששם אתם מבטאים את הכל?
תלמיד: היה דף אחד שהחבר בסוף היום בא ורשם את מה שהוא עשה והוא גם רשם דוגמאות מה הוא ראה אצל החברים.
לא חבר, מקום שאליו כולם באים וכולם רושמים.
תלמיד: כן, זה נשלח לכולם.
לא. אין דף נחיתה כללי כדי להביע שם התפעלות אישית וכללית יחד, ושזה גם יהיה לפני כולם, לפני כל בני ברוך העולמי. למה לא?
לפחות התחלתם כך, אבל זה לא צריך להיות כך. אני אמרתי על זה גם אתמול, אתה יכול לחזור לשיעור של אתמול ולשמוע שאני אמרתי שתעשו את זה כך, כי זה חייב להיות דף אחד משותף לכולם.
שאלה: היוונים פיתחו את כל הפילוסופיה שלהם על בסיס היהדות.
עד כמה שהם הבינו את המקובלים. כי כמו שאתה מגיע לאיזה חכם ללמוד, ואתה לומד ממנו, אז אתה לומד, "כל הפוסל במומו פוסל". אתה רוצה ללמוד מה שיש, אתה מסתכל עם פה פתוח, אבל בולע מה שבולע, מה שיכול לבלוע. לכן מה שהם תפסו מהמקובלים נקרא "פילוסופיה".
ומה קורה לך עם הדתות, לא אותו דבר? אותו דבר.
שאלה: אז למה בחנוכה מסופר שהם באו להשמיד את הרעיון עצמו של היהדות, זה כאילו סותר.
לא, זה לא סותר. למה? הם דווקא הרגישו את ההתנגדות למה שעוסקים היהודים, כי תפסו את זה בצורה חיצונה. הם תפסו בחיצוניות את כל הרעיונות האלו. חוץ מזה אתה רואה שהם בעצמם היו ברברים. במה הם האמינו? בכל מיני אלים, היו להם אלפי אלים למיניהם וכוחות. אלו עם אלו עושים מלחמות, אלו עם אלו מתחברים, ויצאו מהם ילדים כאלו וכאלו. יש ביוון העתיקה הרבה אפוסים, וכל הסיפורים של המיתולוגיה היוונית.
שאלה: הם כאילו באו להשמיד את השורש.
כן, כי זה נגד מה שהם תפסו, וודאי. כל הדתות הן כך. האם הנצרות עם כל ענפיה והאסלאם עם כל הענפים שלו, הם לא נגד היהדות למרות שיצאו משם? כל הנצרות קיימת מתוך שנאה ליהדות. אתה יודע מה נכתבו וכמה נכתבו, ואיך הם העמידו את הקדושים שלהם. העיקר נגד היהדות, עם ישו ועם כל הזה. וכך עם מוחמד.
אין כאן פלא שכך קורה בהיסטוריה. ההפך, בצורה קטנה יש לך את זה תמיד בין אבות לבנים. שהבן גדל מפני שהוא לא מסכים עם האב, כי זו מדרגה אחר מדרגה, כך צריך להיות בטבע.
שאלה: כמו שהחברים אמרו, אתמול היה יום מאוד מיוחד, אבל בכל זאת היו שם כמה דברים שרציתי לברר. בימים של כנס, לדוגמה בכנס מוסקבה כשאנחנו נמצאים פה ביחד, הפעולות האלה של להיות ביחד ולעבוד ביחד עם החברים ולהתכלל בהם, הן מאוד מאוד פשוטות, כמעט בלי מאמץ מצד האדם. אתה נמצא עם החברים ואתה נסחף איתם. בהרבה מאוד מקרים, זה ממש קורה כאילו לא מדעתך בכלל. אתמול זה היה אחר, מצד אחד הייתה המון המון השפעה של החברה, הייתה הרגשה מאוד ברורה שאתה מאוד רוצה להתכלל בהם, אבל הייתה איזושהי התנגדות פנימית, היה לך איזה צעד לעשות, להתגבר עליו כל הזמן. זאת אומרת, היו כאילו שני כוחות אתמול, והיה באמת מורגש שזה מקום של בחירה, או שאתה נכלל בזה או לא.
זה יפה. יפה מאוד לשמוע.
שאלה: זה קרה במהלך היום הרבה פעמים. לפעמים עשית את הפעולה ולפעמים ישבת מהצד. ואני רוצה לברר מה זה המצב הזה?
שם בכנס אתה נמצא תחת השפעת הסביבה, כי כולם פועלים כאחד. וכאן אתה נמצא בפעולה אישית, אינדיבידואלית. ואתה צריך בכל זאת לעשות את המאמץ האינדיבידואלי. בכנס החיבור הוא מאוד מאוד משותף.
שאלה: זה מרגיש שאחרי שאתה עושה את הפעולות האלה, ומצליח כן לעשות משהו בשביל החברים, זה יותר מילוי מאשר כשאתה יושב איתם בכנס.
נכון, בטח, כי הכנת את הכלים, ודאי.
שאלה: ההרגשה הזאת זה כיוון נכון לפעולה? כי אני כל הזמן חשבתי על עצמי שאני פשוט לא מספיק מחובר לחברים, ובגלל זה אני מרגיש את ההתנגדות הזאת כל הזמן.
זו קליפה, "עד כמה אני מחובר לחברים, עד כמה אני תורם לחברים, עד כמה אני מחבר אותם".
שאלה: אז מה העצה לא להיות שם, בקליפה הזאת?
תחשוב עליהם במקום על עצמך.
שאלה: הבנתי.
וכדאי שאנחנו גם נקבל התרשמות מהקבוצות שלנו בכל העולם, זה מאוד חשוב.
שאלה: חבר מלוס אנג'לס כותב בהקשר לעבודה עם כל הכלי העולמי בשיתוף. איך להגיע למצב שכולם נמצאים באותה פעימה עם מה שקורה בבני ברוך? יש היום פגישה של הצוות המנהל החברתי האמריקאי עם צוות מישראל, איך לפתוח ולפתח מעבר וקשר צמוד? מה ניתן לעשות שהקשר יהיה הכי חשוב לנו?
אני לא יכול לתכנן פעולות, לא לצוות המנהל האמריקאי ולא לרוסי ולא לאף אחד. אני גם לא מתכנן פעולות כאן בישראל, אמנם אלה הן הפעולות הכי חשובות, אבל אני לא מתכנן את זה ואני רק עוקב אחרי זה ומשתתף בכמה שאפשר. אני מקווה שאנשים לא מתפזרים, ואנחנו מפעם לפעם מתקדמים בהפצה. למרות שנראה לי שאנחנו נחלשנו בזמן האחרון, והפסקנו לעשות פעולות חיצוניות, ואנחנו צריכים לחפש איך לעשות אותן ללא הפסקה ממש. להיות בפעולה ממש רציפה אחת ואפילו בכמה במקביל. כי כאן אין לנו ברירה, אנחנו נמצאים במצב, שהוא מיום ליום נעשה יותר גרוע, ולכן חייבים לקבל את זה בצורה מאוד רצינית.
אני לא יודע, אני יכול לשמוע מה שהם ממליצים, אבל אין לי שום אפשרות להגיע למשהו, להשפיע ולייעץ מה אפשר לעשות ביתר המדינות. הם נמצאים איתנו בשיעורים, והם יכולים להצטרף לישיבות שלנו. הם יכולים להצטרף אלינו לכל דבר, וללמוד יחד איתנו איך אנחנו עושים פעולות. אני בעד שכולם יצטרפו לכל הישיבות שיש כאן בקשר להפצה. לסגור את זה בין כמה אנשים, זה מוות. אני אומר ברצינות, ומי שרוצה להגביל קבוצות כאלו של הפצה, הוא פשוט לא ראוי להיות בזה בכלל. זה שייך לכולם, כולם חייבים לדעת מה שאנחנו עושים ואיך לעשות, וכן הלאה.
ישנם אולי התייעצויות כאלו שלא צריכים לדעת כל מיני אנשים זרים, או מה. זה תמיד קורה בעולם שלנו כך. עד גמר התיקון הכול בא בהסתרה יותר, או פחות. אבל להתעניין בהפצה ולהשתתף בה, כל אחד חייב לחשוב על זה. וההפצה היא גם בזה שאנחנו דואגים לפעולות כמו אתמול, על החיבור הקבוצתי וחיבור בין הקבוצות וחיבור עם העולם, שזה הפצה.
שאלה: אני רוצה רק להבין עד הסוף, מה בונה באדם את החומה?
לא, כבר עברנו את זה. גם העניין הזה, "אני רוצה להבין עד הסוף", זה קצת אגואיסטי. אם אתה לא משתתף עם מה שאנחנו עכשיו מדברים, אז אל תשאל לפחות. אפילו שאתה עסוק במשהו שאנחנו לא עוסקים.
שאלה: זה משהו שעסקו בו.
עסקו ודאי. אנחנו דיברנו על הכול, אבל לא כרגע, צריך להיות יותר רגישים. כל פעם אני מגלה אותו דבר, שאדם קם ולמרות שאנחנו כבר לא נמצאים במחשבה הזאת, הוא רוצה להחזיר אותנו בכוח למחשבה שלו.
(סוף השיעור)