שיעור בוקר 27.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1639. מאמר 77. "יוונים נקבצו עלי"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1639, מאמר 77, "יוונים נקבצו עלי".

יוונים נקבצו עלי

""יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים".

יוונים הם הקליפה נגד הקדושה. הקדושה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת, והיוונים הולכים דווקא בתוך הדעת. ובאים היוונים דווקא בימי חשמונאים, היינו דווקא בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה. מה שאין כן מטרם זה, אין מקום ליוונים, כי "זה לעומת זה עשה אלקים", שזה ענין "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב).

וזה כמו שכתוב "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד ע"א). ומטרם שבא, מדוע אין לו סיוע מלמעלה.

התשובה, שטרם שבא לטהר את עצמו מהכלי קבלה שלו, הגם שהאדם מאמין שהקדוש ברוך הוא עוזר, וכמו שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו" (קידושין ל' ע"ב), בזה האדם צריך להאמין שכך הוא, אבל מצד הדעת הוא רואה שבלאו הכי האדם עושה את הכל.

מה שאין כן מי שבא לטהר את עצמו מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים. ואם לא יקרה נס הזה, הוא אבוד. וזה הוא רואה בתוך הדעת, שהוא צריך סיוע מלמעלה, ובתוך הדעת אין שום מציאות, שהוא יצא משליטת הרצון לקבל.

נמצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמו שכתוב, "למה יאמרו הגוים איה אלקיהם". ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת, היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים, "איה".

וזה אנו רואים שבשבת בקדושת כתר, אומר האר"י הקדוש שם, שבמילת "איה" מאיר האור של שבת, הנקרא מוחין דחיה, שדוקא על למעלה מהדעת של היוונים ששומעים "איה", באה התשובה של אור השבת, שמאיר ומבטל כל הדינים, כמו שכתוב "והדינים מתעברים מינה".

נמצא על ידי יון, היינו קליפת יון, שהולכים לפי הדעת, יורדים במצולה ואי אפשר לעלות, כמו שכתוב "טבעת ביון מצולה" (תהלים ס'). ורק מלמעלה יכולים להעלות."

תלמיד: הרב"ש כותב פה שצריך לראות שלא יכול לפעול, כי הוא לא יכול לעשות פעולת השפעה, באמת להיפטר מכלי הקבלה. ואז הוא אומר שעדיין יכול להמשיך פעולה בלמעלה מהדעת. זה שמגיעים למצב שרואים שאי אפשר לעשות זה ברור, מורגש, מה מכאן והלאה, מה הפעולה?

מתוך זה יש לו שני כיוונים, או לבצע פעולה בתוך הדעת, או למעלה מהדעת. בתוך הדעת זה כמו שהוא עשה עכשיו פעולה שביצע אותה, והשנייה למעלה מהדעת שזה בעצם למה שהתורה מתכוונת.

תלמיד: הביצוע של הפעולה למעלה מהדעת קורה בצורה אחרת ממה שהיה עד אותו רגע?

מה אתה חושב?

תלמיד: אני לא יודע, כי אם האדם עשה פעולה, הוא נתקע עכשיו בקיר ולא יכול להמשיך מפה, השאלה היא אם הוא בכל זאת צריך להמשיך לעשות את אותו הדבר וזה נקרא אמונה למעלה מהדעת, או שיש פה משהו אחר שצריך לעשות?

מה אתה חושב?

תלמיד: הוא כותב בהמשך הקטע, "נמצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך הקדושה, אז באים היוונים ושואלים, כמו שכתוב, "למה יאמרו הגוים איה אלקיהם". ואז אסור לענות בתוך הדעת, אלא למעלה מהדעת, היינו שרק ה', שהוא למעלה מהדעת, שהוא ברא את הדעת, יכול לתרץ את כל השאלות ששואלים, "איה"." אולי גם נגזרת פה השאלה, אם הוא כותב שרק בימי חשמונאים, כלומר כשרוצים ללכת בקדושה רק אז מתגלה לאדם הדעת שלו, ופה הוא ממשיך שאסור לענות בתוך הדעת, אלא רק ה' יכול לעזור לעלות למעלה מהדעת.

מה היא הפעולה של לא להתעסק עם הדעת, אלא לנסות לעלות למעלה מהדעת. מה היא הפעולה לעלות?

כנראה שיש מדרגות ב"למעלה מהדעת", ואנחנו יכולים לעלות בהן.

תלמיד: כלומר הוא נותן את הדעת רק למי שהוא חשמונאי, שרוצה בחיבור, והדעת זה כנראה סימן שהוא עובד נכון, שהוא מקבל איזו התנגדות.

כן.

תלמיד: אז דווקא פה הנקודה היא קריטית, איך אדם לא נכשל בנקודה הזו, מה זה לפנות לבורא שהוא זה שברא את הדעת, מה היא הפנייה לבורא, האם זו תפילה?

לא חשוב באיזו צורה ואיך תלביש את בקשתך.

תלמיד: צריך פה בקשה?

כן.

תלמיד: האם הבקשה צריכה לבוא בדיבור, במילים, או לפעמים אנחנו אומרים שמספיק הבקשה בלב, הרצון הפנימי של אדם?

כן.

תלמיד: זה צריך להתלבש במילים?

לא. לא חייב.

תלמיד: עדיין לא ברור לי, כי הוא גם כותב שיש את עניין השבת, שם מוחין דחיה, אני לא מבין בזה, אבל אנחנו אומרים שבשבת אנחנו לא עושים עבודה. מה זה נקרא שמאותו רגע אנחנו הולכים למעלה מהדעת?

מתי באותו רגע, כניסת השבת?

תלמיד: כן, מה העבודה שלנו שם?

אנחנו חוזרים לקשר בינינו ועם הבורא, בתוך הדעת.

תלמיד: איך אפשר להבחין בין מציאות לבין דמיון בעבודה הזאת למעלה מהדעת?

אני לא חושב שזה קשה כל כך, אתם מקבלים על עצמכם שאם יש ביניכם יחסים מסוג מסוים, הם נקראים למעלה מהדעת, ואם יש יחסים אחרים, הם נקראים בתוך הדעת.

תלמיד: אז מה הוא הגבול הזה, איך הוא מוגדר, מה הם היחסים מעל הדעת ומה הם היחסים בתוך הדעת, מה הגבול?

הגבול הוא בדיוק בתוך הדעת.

תלמיד: מה זה בתוך הדעת, כל מה שאני חושב, מרגיש, מה שאני יכול להצדיק, להבין שזה נכון והגיוני, זה בתוך הדעת?

זה בתוך דעתך.

תלמיד: וכל מה שמעבר לזה?

למעלה מדעתך.

תלמיד: מה שאני לא יכול להצדיק ולא יכול להסביר, אבל אני הולך בכל מקרה?

איך אתה יכול ללכת בכל מקרה?

תלמיד: רק אם יש כוח שהוא לא בא ממני.

כן.

תלמיד: הרב"ש כותב ש"הוא רואה בתוך הדעת, שהוא צריך סיוע מלמעלה". המצב הזה שבתוך הדעת הוא רואה שהוא צריך סיוע מלמעלה, זו כבר התחלה של למעלה מהדעת?

שהוא צריך לקבל בתוך הדעת סיוע, כן?

תלמיד: בתוך הדעת הוא מרגיש שהוא צריך סיוע מלמעלה שאין בכוחו כבר לעשות.

כן.

תלמיד: האם זו כבר התחלה של למעלה מהדעת?

זו כבר התחלה של למעלה מהדעת, כן.

תלמיד: המצב הזה שהאדם נמצא בין הדעת ללמעלה מהדעת, נשמע שהאדם נמצא כביכול באיזה צומת, בין שניהם. האם זה באמת מצב שלאדם יש בחירה בין הדעת ללמעלה מהדעת?

לא, זה עוד לא בשבילנו. עוד כמה ימים, ותתחיל להרגיש.

תלמיד: רב"ש אומר פה שהגוים שואלים "איה אלקיהם".

כן.

תלמיד: זו שאלה שהגוים שואלים וזה דוחף את האדם להגיד, אין לי תירוץ בתוך הדעת, אני חייב ללכת למעלה מהדעת. מהי השאלה הזאת, "איה אלוקיהם"?

איפה הוא.

תלמיד: הגויים זה הרצונות לקבל שבנו שדורשים לקבל אותו להנאתם?

כן, לפי מי אתם לומדים, לפי מי אתם עובדים, לפי מי אתם מקיימים.

תלמיד: ומה האדם צריך לעשות עם השאלה הזאת?

לבדוק את עצמו.

תלמיד: רב"ש אומר פה ללכת למעלה מהדעת, מה זה אומר?

שאתה לא רוצה להתווכח איתם, אלא אתה הולך למעלה מהדרישות שלהם.

תלמיד: לא לחפש איה אלוקיהם למעלה מהדעת, אלא להגיד להם, תשתקו, אתם לא מענייניים, אני הולך למשהו אחר.

כן, תן לו בשיניים.

תלמיד: מהי הטהרה שהכלים דקבלה עוברים? רב"ש אומר "מי שבא לטהר את עצמו מכלי קבלה, אז הוא רואה שאין זה בידי אדם, אלא שצריך להיות נס מן השמים." מה זה אומר שהכלי הוא טהור?

לא יודע.

תלמיד: זאת שאלה אולי, כי הוא מדבר דווקא על הקדושה, שהיוונים מתגלים דווקא כשאדם רוצה ללכת בקדושה.

כן.

תלמיד: גם זה לא ברור, מה זה אומר שהאדם רוצה ללכת בקדושה?

שהוא רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת על כל מה שעכשיו מפריע לו.

תלמיד: ומהי התכונה הזאת של החשמונאים, למה זו התכונה שמובילה עכשיו?

על זה לא כתוב.

תלמיד: האם האדם צריך לעשות את הפעולה מול העשירייה או שזו פעולה שאנחנו צריכים לעשות כעשירייה?

כן, אתם צריכים.

תלמיד: לדוגמה, לפני יום האיחוד עשינו הכנה במשך שעתיים בינינו, הכנו תוכן.

כן.

תלמיד: חברים באו עם רצון מאוד חזק, בריא, ופתאום התגלה לפניי שיש כוחות כאלה שכל אחד כאילו מושך לכיוון שלו, כך זה התגלה כלפיי. האם באותו רגע אני צריך לעצור את הכול, "חברים, בואו נראה איך אנחנו מנסים לעלות לאיזו נקודה שהיא יותר גבוהה", או להשאיר את המצב כך ורק בתוכי לעשות עבודה?

אם אתה שואל אותי, אז לענייננו, אתה צריך לעשות עבודה בתוך עצמך.

תלמיד: אבל אני ממש רואה את זה לפניי.

אתה יכול לראות עוד הרבה דברים, אבל רצוי להיות ב"סייג לחוכמה שתיקה".

תלמיד: בזה שאני עוצר את עצמי, כבר עשיתי פה איזו עבודה?

כן.

תלמיד: ומה השלב הבא?

כשיתגלה לך אתה תראה, אתה תדע.

תלמיד: והכוחות שמתגלים לפנייך, שכביכול הבורא מצייר לך, הם תוצאה של עבודה נכונה?

כן.

(סוף השיעור)