שיעור בוקר 03.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאמר "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ב', עמוד 913, מאמר "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'".

מאמר מאוד חשוב, הוא בינוני לפי האורך שלו, בואו נקרא.

מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'

תשמ"ט - מאמר כ"ט

1988/89 - מאמר 29

"חז"ל (שבת דף פ"ז) אמרו, ענין ההכנה, מה שהיה שם במתן תורה, שהיה ענין ממלכת כהנים, ומצות הגבלה, וענין פרישה. וזה היה להכלל כולו. שיש אנשים, שהם מקיימים תו"מ באופן כללי, כלומר רק בבחינת המעשה, היינו שמכוונים, שהבורא ציווה לנו לקיים תו"מ, ועבור זה שאנחנו שומעים בקולו, הוא ישלם לנו שכר עבור היגיעה, בזה שאנו מוותרים על הרבה דברים, שהגוף מתאוה להם. וזה עולה לנו ביגיעה גדולה, לא לשמוע בקולו של הגוף, מה שהוא דורש. אלא אנו משתדלים לשמוע בקול ה', היינו מה שה' דורש. כלומר, אנו מבטלין את רצוננו מפני רצון ה'. תמורת זה הוא ישלם לנו שכר בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר "אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא", זהו עבודת הכלל.

ויש עבודת הפרט. היינו, שהם רוצים לקיים תו"מ באופן פרטי. כלומר, שלא מעניין להם מה שהכלל עושה, אלא שהם רוצים לדעת, מפני מה ה' ציווה אותנו לקיים תו"מ. וכי הוא בעל חסרון, שיהא נצרך למי שהוא יעשה לו טובה ויקיים את התו"מ שלו. אלא בטח התורה ומצות שנתן לנו, הוא לטובתינו. אז הם מתחילים לחשוב, ולשום תשומת לב, איזו טובה תצמח מזה להנבראים, בזה שיקיימו את התו"מ. כלומר, מה הם מפסידים, שאין הם מקיימים, ומה הם מרויחים, בזה שכן מקיימים את מה שצוה לנו ה'.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני) וזה לשונם "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה, היינו (הנאה שאתה נהנה בעבירה) כנגד הפסדה". לכן כשהם מתחילים לחשוב על התועלת של קיום תו"מ, מי מרויח מזה, אז הם רואים מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ראשון) וזה לשונם "אלא היו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם".

מכאן משמע, זה שצריכים לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, משמע שזהו מטעם, שקיום תו"מ הוא לא בשביל הבורא, שהוא צריך שיעבדו בשבילו. כי אם היה נכון, שהוא היה צריך את העבודה שלנו, בטח שהיה צריך לשלם. כדרך שאנו עובדים בעולם הזה אצל מישהו, שאם הוא צריך לעבודת הפועל, בטח שהוא משלם, כי זהו דרך העולם. והיות שחז"ל אמרו לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, בטח שהטעם הוא, משום שהעבודה זו היא בשבילנו, היינו לטובתינו.

אם כן איך יכולים לומר, מי שעובד באיזו עבודה שהיא לטובתו, היינו שהוא צריך את העבודה, רק שמישהו נתן לנו תכנית של עבודה, בכדי שהאדם ידע איך לעבוד, שיצא מזה דבר שלם, שהוא יהנה מזה, שנאמר, שהאדם שנתן לו התכנית עבודה, שיתן לו גם שכר עבור עבודתו. אנו רואים בעולמנו להיפך, שהאדם צריך לשלם עבור התכנית עבודה, מה שהוא נתן לנו, ולא מי שנותן תכנית עבודה, הוא יתן שכר גם עבור שהאדם הולך לעבוד לפי תכנית העבודה שקבל.

וזה דומה, מי שרוצה לבנות לו בית, הוא הולך למהנדס, שיסדר לו תכנית. אז מי צריך לשלם. המהנדס להאדם שקבל תכנית עבודה, או שהאדם משלם להמהנדס, עבור זה שנתן לו תכנית עבודה, ויכול ע"י זה לבנות לו בית. הוי אומר, בטח שהאדם משלם להמהנדס.

ובהאמור מובן, זה שה' נתן לנו תו"מ בכדי לתקן את עצמנו, שיהיה לנו בנין דקדושה. נמצא, מי צריך לתת שכר תמורת התכנית, בטח אנחנו. היות שבלי תו"מ, שהוא התכנית שלנו של בנין דקדושה, לא היתה שום מציאות לבנות לנו בית דקדושה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי". שפירושו, שבלי תורה ומצות, חקות שמים וארץ, שהוא בנין העולם, לא היה יכול להתקיים. אלא דוקא אם בונים את העולם לפי התורה, אז יש קיום העולם. לכן מבינים מכאן, שאנו, הגם שאין לנו מה לשלם לה' עבור זה שנתן לנו את התכנית של תו"מ, אלא אנו יכולים רק להודות ולהלל עבור זה. אבל לא שאנחנו נבקש עבור קיום תו"מ שכר, שהוא ישלם עבור זה, שאנו מקיימים את התו"מ, היינו שמשתמשים עם התכנית שלו לבנות לנו את הבית.

אלו אנשים שמבינים את זה, הם נקראים "שהולכים בעבודת ה' בדרך פרט". שיש להם השקפה אחרת על ענין קיום תו"מ, מכפי שהכלל מבינים את קיום תו"מ, שה' צריך לשלם להם, עבור שהם הולכים לפי חוקי התורה, שהוא התכנית של ה'. והם מבינים, שה' רוצה, שהם ילכו לפי התכנית, שהוא נתן להם. ושזה הוא לטובת ה'. לכן הוא צריך לשלם תמורת עבודה זו, שהולכים לפי התכנית שלו.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל (מדרש רבה, פרשה א', א') וזה לשונם "דבר אחר, אמון אומן, התורה אומרת, אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה, אלא מדעת אומן. והאומן אינו בונה, אלא דיפתראות ופינקסאות (שהם ספרים, שיש שם מיני ציורים של בנינים, ולפיהם האומן נותן תכנית, איך לבנות את הפלטין). כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם".

ויש להבין, מה בא זה ללמדינו על דרך עבודה. איך היתה בריאת העולם, שהקב"ה הסתכל בתורה, כלומר שהתורה היא התכנית, שלפי התכנית הזו ברא העולם. הנה ידוע, שמטרת הבריאה היתה כדי להטיב לנבראיו, שזו היתה סיבת בריאת העולם. ומסיבה זו ברא הבורא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל תענוגים. ובלי תענוג אי אפשר להתקיים.

וכמו שאנו רואים, מי שמאבד עצמו לדעת, זהו מסיבת, שהוא לא רואה, שיקבל עכשיו מאיזה מקום תענוג, שזה נקרא "הווה". וגם בעתיד אינו רואה, שיהיה לו מקום לקבל תענוג. אלא שהוא רואה, שהעולם חשך בעדו, ואינו מאיר לו. אז אין לו עצה אחרת, אלא לאבד עצמו. היינו שהוא חושב, שע"י זה הוא יברח מהיסורים. לכן זה שהאדם רוצה תמיד לקבל תענוגים, זה הבורא ברא הטבע זו, שכל נברא שואף אך לקבל תענוגים. וצריכים לדעת, שכל מה שאנו מכנים "יצר הרע", אינו אלא הבחינה זו, שנקראת "רצון לקבל תענוג, בכדי למלאות את ההשתוקקות".

והטעם, שהרצון לקבל לעצמו נקרא "יצר הרע", מבואר מטעם תיקון הבריאה, שנעשה. כלומר, היות בזמן שהנברא מקבל מהבורא, יש בזה ענין שינוי צורה, לכן מזה נמשך, שהאדם יתבייש בעת שיקבל לעצמו מחבירו. לכן האדם מתבייש לאכול לחם חסד. נמצא, אם האדם היה מקבל את הטוב ועונג בכלים דקבלה, היה האדם מרגיש אי נעימות בעת קבלת השפע. לכן נעשה תיקון, שכל זמן שאין האדם מבטל את הכלים של רצון לקבל לעצמו, אין האדם מסוגל לקבל טוב ועונג. נמצא לפי זה, שכל המפריע מלקבל את הטוב ועונג, הוא הרצון לקבל לעצמו. לכן הרצון לקבל הזה הוא היצר הרע.

אולם איך אפשר לבטל אותו. כמו שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". הוא התורה, כמו שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שפירושו, שהקב"ה אומר, זה שבראתי הרצון לקבל תענוג, וזהו הטבע של הבריאה, כמו שנאמר, שענין הבריאה נקראת "יש מאין", שמשמע שכאן נברא דבר חדש, הוא נאמר על הרצון לקבל הזה. ואמר הקב"ה "בראתי תורה תבלין". היינו ע"י "המאור שבה מחזירו למוטב".

נמצא לפי זה, אם לא היה ענין של תורה, לא היתה מציאות להעולם. כי מפני ההעלם וההסתר שהיה מסיבת תיקון העולם, היו הנבראים מוכרחים להישאר בחושך, בלי אור. וממילא לא היה קיום העולם. וזה הוא הפירוש, שהסתכל הקב"ה בתורה, היינו שהתורה היא התוכנית. כלומר, שלפי התוכנית הזאת, היינו שהעולם ילך ויבנה ע"י התורה, יהיה קיום העולם, כנ"ל שזה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

הנה בענין לימוד התורה, אמרו חז"ל (חגיגה י"ג) "אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר, לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום". ויש להבין מהי בחינת עכו"ם בעבודה. כלומר, שבבחינת עבודה לומדים הכל בגוף אחד, כמו שכתוב בזה"ק, שהאדם הוא עולם קטן. אם כן, מהו "עכו"ם" בבחינת עבודה. ומהי בחינת "ישראל" בבחינת עבודה.

כבר דברנו מזה, "ישראל" נקרא, שכל מעשיו הוא רוצה שיהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שזה נקרא ישר-אל. היינו, שכל מעשיו הם ישר לה'. "עכו"ם" נקרא ממש להיפך, שכל מעשיו יהיו לתועלת עצמו, היינו הוא רוצה בשתי רשויות. זאת אומרת, שהוא רוצה להוציא טוב ועונג מרשותו של הקב"ה לתוך רשותו עצמו.

כלומר, שהוא רוצה, שישארו ב' רשויות בעולם, רשותו של הקב"ה ורשותו עצמו. זה נקרא שהוא "עובד עבודה זרה", היינו עבודה שזרה לנו. פירושו "ישראל" נקרא, שהוא עובד לתועלת ה'. נמצא שהוא נקרא "עובד ה', שכל מעשיו הם לשם שמים". מה שאין כן אם האדם עובד לתועלת עצמו ולא לתועלת ה', זה נקרא, שעבודתו היא עבודה זרה, ולא עובד ה'.

נמצא, שכל ההבדל בין עכו"ם לישראל בבחינת העבודה הוא, ש"ישראל" נקרא, שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, והגם שעדיין הוא משועבד להיצר הרע, ועדיין אין בידו להכניע אותו, מכל מקום, כיון שהולך על דרך להגיע לעבוד לשם שמים, כבר נקרא בחינת "ישראל", היות שהוא רוצה להגיע לדרגה זו.

אולם בזמן שהאדם רוצה לעבוד בבחינת ישראל, שאמרנו, שזה נקרא עבודה בבחינת הפרט, אז כל הרע שנמצא באדם, עומד לנגדו. כלומר, מטרם שהחליט ללכת בבחינת ישראל, רק שעבודתו היתה בבחינת הכלל, שהיה מסתכל על המעשים שהוא עושה, והיה מאמין, שעבור כל עשיה ועשיה הוא יקבל תמורה, הן בשכר של עולם הזה והן בשכר של עולם הבא. היה לו בקל לעשות מעשים טובים, היות שזה לא היה נגד היצר הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".

מה שאין כן עכשיו, שהוא רוצה לעבוד בכדי שיבטל רשות עצמו, ושתישאר רק רשות אחת בעולם, שהוא רשותו של הקב"ה, אז הרצון לקבל לעצמו מתנגד לזה. ואז באה לו שאלת הרשע, ששואל "מה עבודה הזאת לכם", זה שאתם רוצים לעבוד לא לתועלת עצמכם, מה יהיה לכם מזה. ועל זה אין שום תשובה, אלא כמו שכתוב "הקהה שיניו". נמצא, שאז אדם צריך לעזרה, שתהיה לו היכולת לצאת משליטת היצר הרע. אז אין לו עצה אחרת, אלא מה שהקב"ה אמר "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שעתה הוא הזמן האמיתי שהאדם נצרך לעזרת תורה, שתעזור לו לצאת משליטת היצר הרע.

ובהאמור יוצא, מה האדם צריך להכין בעצמו לקבלת התורה, הוי אומר "צורך להתורה". שצורך נקרא "כלי". ואי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. וזה דומה, שאם אדם ישאל את חבירו, בזמן שהוא מזמין אותו, שיבוא בערב לסעודה שהוא הכין בעדו, מה אני צריך להכין את עצמי, שאני אוכל לאכול אצלך, בטח הוא יגיד לו, שתזהר, שאל תאכל בבית מטרם שאתה תבוא אלי, כי אחרת אתה לא תוכל לאכול אצלי.

כמו כן, בכדי לקבל את התורה, האדם צריך להכין עצמו, שיהיה לו חסרון, הנקרא "כלי", שהתורה ימלא את הכלי הזה. וזה נוהג דוקא בעת שהוא רוצה לעבוד לשם שמים, שאז יש לו התנגדות מצד הגוף, שצועק "מה עבודה הזאת לכם". והאדם מאמין באמונת חכמים, שאמרו, שרק התורה היא יכולה להוציא את האדם משליטת יצר הרע. וזה שייך לומר רק באלו שרוצים להיות בחינת "ישראל", כנ"ל, שהוא ישר-אל. והם רואים, שהיצר הרע לא נותן להם לצאת משליטתם, אז יש להם צורך לקבלת התורה, בכדי שמאור התורה יחזיר אותם למוטב.

ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל "אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, שנאמר, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". מטעם שאין להם צורך לתורה. היות מי שהוא עובד עבודה שזרה לנו, היינו לתועלת עצמו, הוא יכול לחיות בלי תורה, כי אין הוא זקוק לעזרת התורה. כי רק ישראל, מי שרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו בלי תורה, כנ"ל.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".

לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".

מה שאין כן באלו אנשים, שאין הם רוצים לבטל את עצמם, ורוצים שיהיו ב' רשויות כנ"ל, היינו רשותו של האדם תישאר, והקב"ה יתן להם, ויוציא את הטוב ועונג שיש ברשותו, ולתת לרשותם של המקבלים, אין התורה מתקיימת. כלומר, שאין התורה נעשה אצלם תבלין, משום שהם לא רוצים שיהיה תבלין. ואם אין רצון וצורך, שהוא כלי, אין אור.

ובהאמור מובן, מדוע אסור ללמוד תורה לעכו"ם בבחינת עבודה. שהכוונה, מי שהוא עובד בעבודה שהיא זרה לנו, היינו שהוא עובד לתועלת עצמו, כי התורה היא בשביל היצר הרע, שמי שרוצה לבטל אותו ואינו יכול, עליו נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". מה שאין כן מי שרוצה לעבוד לתועלת עצמו, שהוא בחינת עבודה זרה, אין לו צורך לתורה. אם כן, זה שילמוד תורה, אין התורה מתקיימת אצלו בבחינת מה שהתורה צריכה לתת. נמצא, מהי הכנה לקבלת התורה - צורך לעזרת התורה. וזהו ע"י שרוצה לכוון הכל לשם שמים. אז צריכים שהתורה יתן את העזרה."

שאלה: ההתרשמות שלי מהמאמר, שרב"ש לוקח אותנו לטיול מאוד יפה כל פעם מחדש מהתחלת הבריאה עד שנוכל להגיע לבקשה נכונה. רב"ש מראה לנו את הציור בין מערכת היחסים בינינו לבין הבורא, זה פשוט מדהים.

נכון.

תלמיד: אני רוצה לפתוח קצת את העניין הזה. מצד אחד הבורא הוא האדריכל, הוא מביא לנו את תוכנית בריאה, איך ללמוד את חוקי טבע ואנחנו כביכול צריכים לשלם שכר על זה, מצד אחר הוא אומר שאנחנו האומנים, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". איך אפשר להבין בזה את מערכת היחסים בינינו לבין הבורא?

אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאנחנו מקבלים את העבודה הזאת על עצמנו ודורשים מהבורא רק עזרה בלבצע אותה, לא יותר. אין לנו כלום מלבד להתחבר בינינו ומבנינו לבורא, ולהשתדל לקבל ממנו כוחות ושכל לבצע את העבודה בצורה נכונה, לממש את רצונו.

שאלה: לקראת הסוף המאמר כתוב למה אסור ללמד את התורה עובדי כוכבים ומזלות. אנחנו גם נקראים עובדי כוכבים ומזלות, כי אנחנו עדיין עושים דברים לתועלת עצמנו? למי הכוונה עובדי כוכבים ומזלות?

אנחנו צריכים להבין שאם כתוב בתורה אסור, הכוונה שאי אפשר. בסופו של דבר כולם צריכים להגיע לקיום התורה ולקבלת התורה ולגילוי הבורא, כולם צריכים להגיע לזה, כל הנבראים, ולכן איפה שכתוב אסור, זה שבינתיים אי אפשר, מפני שיש לאדם עדיין לתקן משהו לפני זה.

שאלה: מה היא התורה כתבלין, אם זה לא שכר, אז מה זה?

זה שאנחנו על ידי זה שמקיימים יחסים נכונים וטובים בנינו, אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות בצורה נכונה, בכלים שלנו הנכונים שנמצאים בחיבור ביניהם ובדבקות בבורא, ואז מה שאנחנו מקבלים זה השכר.

תלמיד: אז מהו התבלין? יש יצר רע שמתגלה ומה התבלין כלפיו?

התורה היא כל אותם החוקים דלהשפיע שאנחנו צריכים לבצע, ואז במקום שאנחנו טועמים טעם מר, אנחנו נרגיש טעם מתוק.

שאלה: איך אפשר לבנות את המבנה של הקדושה?

על ידי כך שאנחנו על כל מה שאנחנו מרגישים, רוצים לתקן זאת לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו ולהשפיע בהשפעה כמה שיותר פנימית זה אל זה.

שאלה: איך אנחנו מצליחים, מזהים לעבוד בעל מנת להשפיע בלי שום שכר בתורה ומצוות בקבוצה?

אנחנו מקבלים שכר, אבל זה לא שכר לרצון לקבל, אלא שכר לרצון להשפיע. על ידי זה שאנחנו מתחברים ועוזרים זה אל זה כולנו יחד לבצע פעולות השפעה, אז לאט לאט בהדרגה אנחנו מגלים מה התורה רוצה מאיתנו ומה היא נותנת לנו תמורת זה שאנחנו מקיימים חוקים של השפעה.

שאלה: האם להשתמש בתורה רק על מנת לקבל יכול להוביל אותנו לפנאטיות ולמחלות נפשיות?

אני לא יודע. אם אתה משתמש בתורה בצורה נכונה אין לך שום סיכוי לטעות. אתה רק צריך להיות בחיפוש איך אתה מקיים את התורה שצריך - חיבור בין החברים ואחר כך חיבור עם הבורא, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: בשפה שלנו תבלין זה לשפר טעם של משהו, למה משתמשים במילה תבלין ולא במילה תרופה? כי נשמע יותר נכון שצריך תרופה כדי לתקן את הרע.

לא, כי אנחנו לא מוציאים את הרע מאיתנו, אנחנו רק מתבלים אותו, אנחנו עושים אותו בטעם טוב, בצורה כזאת שאנחנו יכולים להשתמש בו כדי לעלות יותר, להתקרב יותר לבורא. הרע שאנחנו מגלים זה האגו שלנו, אם אנחנו הופכים אותו דווקא לכוח חיבור אז אנחנו מגלים בזה דרגות רוחניות.

שאלה: איך אנחנו צריכים לשלם לבורא על זה שהוא נתן לנו את התורה והמצוות, הרי לנו אין מה לתת לו, אז האם אנחנו עושים את זה דרך תפילת הודיה או אנחנו צריכים לעבוד דרך המסך?

אנחנו צריכים להשתדל לקיים את חוקי התורה, זאת אומרת את חוקי ההשפעה, האהבה והחיבור בינינו ומבנינו לבורא. זה נקרא שאנחנו כביכול מחזירים לו את מה שמקבלים ממנו.

שאלה: באיזה אופן התורה מלמדת אותנו להגיע לתפילה נכונה?

אנחנו כל הזמן נתקעים בזה שאנחנו לא מתאימים לקיום התורה, ולכן משנים את עצמנו על ידי התנהגות יותר טובה, יותר קרובה זה אל זה, עד שמתחילים להרגיש מה חסר לנו כדי להתאים את עצמנו לבורא עצמו, וכך אנחנו מגיעים מאהבת הבריות לאהבת ה'. זו דרכנו.

שאלה: כאנושות אנחנו מתקדמים בקצב מסוים, איך אנחנו בבני ברוך יכולים למקד ולתמצת את התפילה הנכונה, על מה עלינו לחשוב, מה עלינו להרגיש בלבבות שלנו כדי לתקן את המצב?

אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו מרגישים, כל הסיטואציה הזאת, בנויה על ידי הבורא. הבורא רוצה שכך נרגיש את המציאות שלנו, נרגיש את עצמנו ואת הכוחות שמרחיקים אותנו זה מזה. אחרי שאנחנו מרגישים את זה, מודעים לזה, ומבינים שזה הפוך ממה שצריך להיות, שזה ההיפך מרצון הבורא, אז אנחנו צריכים כבר להתחיל להתייחס לתיקון שלנו. התיקון שלנו הוא על ידי התורה, זאת אומרת אנחנו לומדים איך אנחנו מתקרבים זה אל זה כך שבינינו יכול להופיע כוח החיבור והוא נקרא בורא.

שאלה: אם אי אפשר ללמד תורה לעובדי כוכבים ומזלות, אז איך מגיעים לסם מוות? הרי מתואר שאם משתמשים בתורה לא נכון מגיעים לסם המוות, אז איך זה קורה?

אנחנו נמצאים במקום הזה, ואנחנו מתחילים להרגיש ששימוש לא נכון בתורה לא מביא אותנו לשום תוצאה טובה ויפה, אלא ההיפך, אנחנו לא יכולים להתחבר בינינו, אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא, לא יכולים לגלות שאנחנו דבוקים בו, וכך הדרך שלנו כולה מביאה אותנו ממש לחושך. לכן ההרגשה הזאת מיועדת כדי שנרצה לצאת מזה ולעשות שינוי במצב, בכיוון ההתקדמות שלנו, ואז אנחנו מתפללים לבורא ומבקשים ממנו שילווה אותנו בצורה נכונה לתיקון, והוא עושה את זה, אם נבקש יחד אז הוא יעשה. אבל צריכים קודם להרגיש שאנחנו נמצאים ממש בדרך החושך.

שאלה: מה זה ללמוד תורה בעשירייה?

ללמוד תורה בעשירייה זה ללמוד את חוקי החיבור שעל ידם אנחנו לאט לאט מתקדמים לחוקי הבורא. כי מהו הבורא? הבורא זה אותו כוח שאנחנו מגלים ברשת שמחברת בינינו.

שאלה: איך עלינו להכין את עצמנו נכון יותר לפני עשיית מצוות כדי לקבל חיסרון מדויק לתפילה?

אנחנו צריכים לדבר עם החברים ולקבוע במדויק היכן אנחנו נמצאים ומה אנחנו רוצים, ואז נדע איך להתקדם נכון ולאן.

שאלה: אנחנו לומדים שבסוף כל העולם יתוקן, כלומר מתישהו מתבצע מעבר מבחינת עכו"ם לבחינת ישראל. איך מבצעים את המעבר הזה?

אנחנו לא עושים שום דבר חוץ מהגברת החיבור בינינו, ומתוך החיפוש איך להגיע לחיבור ומתוך הביצוע שלו אנחנו מתחילים ללמוד את חוקי את הטבע העליונים, חוקי החיבור בין כולנו, וכך מתקדמים לדבקות בבורא.

שאלה: שאלה לגבי הכנת החיסרון. הרב"ש נותן דוגמה על חבר שמזמין אותך לארוחה, הוא אומר לך "רק אל תאכל לפני שאתה בא כדי שיהיה לך חיסרון טוב". אבל בהכנת החיסרון שלנו יש הרבה פעולות, זה לא רק להימנע ממשהו. למה רב"ש נותן דווקא את הדוגמה הזאת, והאם אתה יכול להרחיב על זה, יש משהו שצריך להימנע ממנו?

הוא נותן לך דוגמה שאתה צריך ללמוד את החיסרון הנכון להשגת המטרה הרוחנית, ואם אתה מכין את עצמך בחיסרון הנכון אז אתה מגיע להרגשת המטרה הרוחנית ונהנה מהשגתה.

שאלה: מהו הדבר שהכי מפריע מלהשיג כלי לקבלת התורה?

חוסר חיבור בין החברים.

שאלה: ענית לחבר שעבודה בחיבור מוציאה אותנו מבחינת עכו"ם לבחינת ישראל. למה זה כך?

כי "ישראל" נקרא שאנחנו מחוברים יחד ומכוונים לבורא, זה נקרא ישר-אל, ישראל, ו"עכו"ם" נקרא מי שלא מכוון את עצמו ישר לבורא, לכן הוא נקרא עכו"ם.

תלמיד: אבל למה העבודה בחיבור משנה את הכוונה הפנימית של האדם?

כי בעבודה בחיבור האדם נכנס לקשר עם החברים ומיישר את עצמו על ידם, וכך כל אחד על ידי האחרים, ובסופו של דבר כולם מתיישרים ומגיעים לבורא.

תלמיד: מה הכוח של העשירייה דווקא בשינוי הכוונה של האדם, דבר שהוא לא יקבל בשום מקום אחר אפילו לא בחברה הכללית של בני ברוך?

האדם צריך להיות בעשירייה ולקיים את חוקי העשירייה, להרגיש שהוא קרוב אליהם ככל שהוא מסוגל, וכך כל אחד מהם עד שהם מייצבים את עצמם במרכז הקבוצה ובחיבור הנכון, וכך הם מגיעים למטרה אחת לכולם.

תלמיד: ואם אני מתחבר עם חברים אחרים בבני ברוך, בחברה שלנו, זה לא ייתן לי את הכוח הזה?

לא, לגמרי לא. כבר למדנו מזמן שהדברים האלה הם ממש אסורים. זה לא שאתה צריך לדחות את החברים שלך מקבוצות אחרות, אבל החיוב להגיע לדבקות בחברים מוטל רק על החברים שלך בעשירייה.

שאלה: כשאנחנו מקבלים את האור זה ברור שמדובר בחיבור ולתת הנאה לכל המערכת, השאלה אם אנחנו צריכים לעשות צמצום על עצמנו כשהאור מגיע אלינו או פשוט לחקור אותו?

אנחנו נדע אחר כך. קודם נקבל את האור מהפעולות שלנו, ואחר כך נדע איך לעבוד עימו.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מוציאים את הרע מאיתנו, אנחנו רק מתבלים אותו. אם בעבודה הפרקטית של העשירייה לחיבור מתגלה הפער, מתגלה הריחוק מתכונות הבורא ומאהבת חברות, מה זה אומר לתבל את מה שמתגלה?

לאזן את כל התכונות שמתעוררות בנו, ולהביא אותנו לחיבור המאוזן.

תלמידה: מה זה לאזן?

לאזן זה שיהיו טוב ורע מאוזנים זה עם זה. כי על ידי הרע אנחנו מגלים את הנחיצות שלנו בטוב, ועל ידי הטוב אנחנו מיישרים את הרע, וכך מגיעים למצב שגם סוכר וגם מלח וגם פלפל, כל הדברים האלה יהיו ממש לפי טעם נכון.

תלמידה: למעשה זה נעשה על ידי תפילה?

כן

שאלה: לְמה אנחנו צריכים לשים לב כדי לא לטעום את לחם הבושה?

לשים לב על האיכות של החיבור בינינו. כל אחד ואחד ישתדל להיות כלפי החברים - ישר ולפעול רק לטובת החברים. אז אנחנו כל פעם נצטרך לתקן את עצמנו יותר ויותר בצורה יותר מדויקת לטובת העשירייה, וכך אנחנו נתקדם בסולם.

שאלה: בעולם הזה אנחנו מקבלים תשלום לפי העבודה. ברוחניות השכר הוא לקבל את צורות ההשפעה. אם אני רוצה לקבל את צורות ההשפעה איך לעשות את החשבון הנכון?

את החשבון הנכון את מגלה אם את מתייחסת נכון למה שקורה לך, מה שאת דורשת. בינתיים מה שאמרת זה לא בדיוק מה שאנחנו צריכים לגלות בפעולות שלנו.

שאלה: מה זה התורה בעבודה הרוחנית שלנו?

העבודה ברוחניות היא חיבור בינינו, ומחיבור בינינו חיבור עם הבורא. התורה בעבודה הרוחנית שלנו זה אותו כוח שעוזר לנו להתחבר, אותו כוח שמתגלה בחיבור.

שאלה: אמרת - אתה צריך ללמוד את החיסרון הנכון להשגת מטרה רוחנית ואם אתה מכין את עצמך בחיסרון הנכון אז אתה מגיע להרגשת המטרה הרוחנית ונהנה מהשגתה. אמרת גם שרב"ש אמר, שחיסרון אי אפשר לקנות במכולת. האם אני יכולה להתפלל עבור חברות שיהיה להם חיסרון או שזה על הבורא לתת?

כן, אפשר ככה להתפלל. זה נכון, זה טוב.

שאלה: אמרת שעלינו להגדיר בדיוק מה אנחנו רוצים, מה אנחנו מבקשים ואיפה נמצאים. איך להתכונן כדי לעשות בירור כזה בעשירייה?

אתם צריכים לדבר ביניכם ולנסות לקבוע מה מנהל אתכם, מה אתם רוצים להשיג, ואיך אתם יכולים לצרף את המאמצים לראות מטרה משותפת, להתקרב אליה. על כל זה אתם צריכים לדון בתוך העשירייה ואז תראו איפה אתם נמצאים היום ולמה אתם משתוקקים, מה אתם רוצים להשיג.

תלמיד: במה זה שונה מזה שהחבר מביע את החיסרון שלו? הרי המצב הרצוי כבר קיים. על מה יותר טוב שנדבר ביחד?

אתם מבררים מטרה משותפת שיכולה להיות באמת משותפת לכולכם, ומתחילים למשוך את עצמכם לאותה המטרה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על המצב הנוכחי, איך אנחנו יכולים לדעת שבאמת ביררנו איפה אנחנו נמצאים ואפשר לעבור לרצוי עכשיו?

אתם צריכים בתוך השאלה שלכם, בבקשה שלכם לבורא, לקבל את התשובה מהבורא.

שאלה: כותב רב"ש "לכן זה שהאדם רוצה תמיד לקבל תענוגים, זה הבורא ברא הטבע זו, שכל נברא שואף אך לקבל תענוגים. וצריכים לדעת, שכל מה שאנו מכנים "יצר הרע", אינו אלא הבחינה זו, שנקראת "רצון לקבל תענוג, בכדי למלאות את ההשתוקקות"."

אנחנו רואים שהרב"ש שם דגש על העבודה שלנו נגד היצר הרע בפרישות מתענוגי העולם הזה. אנחנו שמים את הדגש בעבודה שלנו על היצר הרע בכל מה שמפריד אותנו מהחברים. מה הקשר בין תענוגי העולם הזה הקטנים לבין עבודה בחיבור בינינו. האם זה מפריע?

אנחנו צריכים לראות לפנינו את מטרת ההתקדמות שלנו שנהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ואז בצורה כזאת גם אחרי האיחוד בינינו להתאחד עם הבורא. לכן שתי המטרות האלה, אהבת הבריות ואחר כך אהבת ה', אם אנחנו לא רואים אותן לפנינו כהכוון הנכון לעבודה שלנו, הדרך הנכונה שמובילה אותנו למטרת הבריאה, אז אנחנו בכלל לא מבינים איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו צריכים. מה שאין כן, אם אנחנו כך מייצבים את עצמנו אז נתקדם.

תלמיד: מה מפריעים תענוגי העולם הזה לעבודה? האדם יכול להיות כל היום במחשבות, בתפילות, במאמץ פנימי, מחבר את עצמו לעשירייה ולבורא. לָמה תענוגי העולם הזה צריכים להפריע לזה?

כי הבריאה נקרא "רצון ליהנות" או רצון לקבל הנאה ותענוג. אם אני מכוון לרצון שלי, שרוצה לקבל מילוי רוחני, אז אני מתקדם ברוחניות. אם אני מכוון למלא את עצמי עם רצונות גשמיים, אז אני מתקדם בגשמיות.

תלמיד: האם באמת העבודה שלנו היא כל הזמן על הכוונה?

נכון.

תלמיד: אז לָמה הפעולה עצמה, של למלא את עצמי בתענוגי העולם הזה, צריכה להיות בעייתית, אם אני כל הזמן נמצא במאמץ לכוונה ומנסה להחזיק את החברים שלי איתי? בן אדם עכשיו בא לו ללכת לים. מה הבעיה אם הוא נמצא יחד עם החברים שלו במחשבה וחושב עליהם?

לא נורא. בכלל אני לא אומר שזה נורא. אלא במידה שזה בסתירה עם כוונת הבריאה, עם מטרת החיים, את זה אני צריך לשקול.

שאלה: אז מהי העבודה על 'פרישות', שמדובר עליה בתחילת המאמר, שהיא גם חלק מההכנה לקבלת התורה?

שאנחנו צריכים להתרחק מכל הפעולות שמרחיקות אותנו מהשגת מטרת הבריאה שהיא הדבקות בינינו ובבורא, זה העיקר.

שאלה: אבל אנחנו חיים בעולם הזה ולא במנזר, ואם העבודה היא באמת בפרישות הזאת, אז תמיד קיים הבלבול הזה ביחס לתענוגים ולמטרת הבריאה.

זה לא בלבול תמידי, מאפשרים לך להרגיש לאן ליבך נוטה.

שאלה: באתי לכאן כי אני בוחר ברוחניות כדרך חיים, אבל אני קולט שכל יום, כל הזמן, אני כביכול סובל מכל אי תענוגות בעולם הזה, אני לא יכול ממש להיות בחופש, ליהנות ממשהו.

אם תעשה חשבון נכון כלפי גשמיות ורוחניות, אז אתה תראה שאתה יכול גם להתענג מהעולם הזה, וזה אפשרי וזה מותר, ויחד עם זה להתקדם ברוחניות. אין שום בעיה ללכת לים ולשבת עם החברים, וכן הלאה.

שאלה: האם כשמדברים פה על הפרישות ועל הבדיקה, הכוונה היא שכל הזמן החשבון הזה יהיה נוכח בכל פעולה שאני עושה?

כן, כן. אתה עושה בפנים חשבון האם זה מקדם אותך בדרך או לא. ואם זה מקדם, אין לך שום בעיה.

שאלה: האם ה'צמצום' שאנחנו לומדים עליו הוא פעולה שצריכה לקרות ביחס לכל תענוג שמגיע, שאני חייב קודם כל להתחיל סוג של צמצום, אפילו קטן, אפילו רגעי, כדי לפתוח מקום לעשות את החשבון?

בכל דבר שמושך אותי מהתקרבות לבורא.

שאלה: זאת אומרת שאני חייב לעשות את הבדיקה האם התענוג הזה שעכשיו אני עומד לקבל, אפילו אם זה רק לשתות כוס יין, האם הוא מרחיק אותי מהבורא, או שבאמצעותו אני רוצה להתקרב לבורא?

כן.

שאלה: אני עושה את הצמצום, עושה את הבדיקה הזאת, ואז יכול כביכול לעבוד עם התענוג הזה וליהנות ממנו, כלומר הבהמה נהנית והלב שלי עם הבורא, עם החברים?

לא, אתה בודק עד כמה התענוג הזה יכול לקרב אותך לבורא, ולפי זה אתה מברך עליו.

שאלה: אז מהי הברכה הזאת?

שעל ידי הפעולה הזאת אתה דווקא מתקרב לבורא.

שאלה: ולהודות לבורא שאפשר לי לעשות את החשבון, לבחור אותו, ולעשות את הפעולה הזאת דווקא בשביל להתקרב אליו?

כן.

שאלה: בכל פעולה שאני עושה אין ביטחון גמור שאני יכול להגיד שזה מקרב אותי. יש חלק שמקרב אותי לבורא ובתוך אותה פעולה, יש חלק שמושך אותי משם. אז מה לעשות?

תנסה להתחזק בקשר עם החברים באופן שהפעולות המשותפות שלכם ימשכו אתכם ממש למטרת הבריאה.

שאלה: אבל מה לעשות עם החלק שנראה שהוא מרחיק, האם להתעלות מעליו, או דווקא לכוון את תשומת הלב לחלק שמקרב אותנו ולחזק אותו?

אם אתה נמצא במגע נכון ביחד עם החברים, אז בכל זאת אתה יכול להתקרב למטרה וליהנות. מטרת הבריאה היא ליהנות מכל מצב, מכל פעולה שאנחנו עושים, רק צריכים ללמוד איך לעשות את זה. זה נקרא שאנחנו באים לעולם התיקון.

שאלה: האם כתוצאה מניתוח וייסורים שנובעים מכל מה שקורה, אדם שאינו לומד קבלה יכול להגיע לאבחנה שהכל מנוהל על ידי כוח אחד שמקשר הכל, ושהתנועה היחידה הנכונה מצידו היא החיבור עם כולם ולהיות דומה לכוח הזה?

הוא יכול להגיע לזה, אבל לא יוכל לממש את זה.

שאלה: אז מה יחסר לו כלפי המימוש חוץ מהרצון הפנימי האמיתי וההתבוננות הזאת בכוח הזה?

תחסר לו ההבנה של המערכת הכללית, של רשת הקשר הכללית, הכיוון, הכוונה. כל זה יחסר לו, הוא פשוט ישוטט בין הרצונות שלו ולא יוכל להבין האם הרצון הזה שייך להשפעה או שייך לקבלה.

שאלה: כלומר, האדם לא יכול להגיע לזה בצורה עצמאית?

לא, לא.

שאלה: אז האם חכמת הקבלה היא זו שמאפשרת לו את הבנת הרעיון הזה על ידי המוח, או משהו אחר?

במוח, בינתיים בשכל. ולאחר מכן מעל השכל, מה שנקרא "למעלה מהדעת".

שאל: איך אפשר לדבר באופן פתוח כלפי חבר, כאשר נוצר מצב בעשירייה שהוא לא עושה את החשבון שלו כלפי החיבור, אלא כמו שנראה זה כלפי פירוד? איך לדבר אתו באופן ישיר בלי לדחות אותו?

לשם כך צריך להגדיל ולרומם את הקשר עם החברים מעל לכל דבר אחר בעולם. כמו שנאמר, "או חברותא או מיתותא", או חיבור או מוות.

שאל: מהם דרכי הפעולה המסוימות שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו כדי לפתח צורך לתורה בחיים הרוחניים שלנו?

אנחנו צריכים לדעת שהעיקר בשבילנו זה להתחבר, להתקרב, ואז אנחנו נשיג את המטרה בחיבור בינינו.

שאלה: כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". הבריות זה ממש שכבה גדולה, עם רבדים גדולים. איך להתייחס לכל הרבדים האלה בנפרד? איך אמורה להיות ההתייחסות שלנו לבריות?

אני מתייחס לעשירייה שלי, ומשתדל להיות איתם בחיבור ומהחיבור הזה להגיע לאהבת הבורא שנמצא במרכז החיבור שלנו. זהו. ולא מצייר לעצמי כל מיני תמונות כאלה שאני לא מסוגל לייצב אותם.

שאלה: ומה לגבי הזולת?

זה הכל בינתיים.

שאלה: נכתב "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין", האם אנחנו יכולים למצוא את התורה? האם אפשר למצוא אותה ב"תלמוד עשר הספירות" או שהיא נוצרה עוד לפני חכמת הקבלה הכתובה?

לא. "תורה" זה נקרא כל אותן צורות ההתנהגות שאנחנו צריכים לקבל מלמעלה, מהבורא, וליישם אותן בקשר בנינו.

שאלה: מה זה נקרא שעכשיו עשיתי פעולה שמקרבת אותי לבורא? היא לא כוללת את הרע? היא רק תבלין, התורה?

התורה היא רק תבלין. אם היצר הרע קיים אז אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ ממה שיכול לתקן אותו שזאת התורה.

שאלה: מה זה החיבור או האחדות שאנחנו יוצרים בינינו?

זה הבורא. צורת הבורא שהוא יהיה מובן לנו, מורגש.

שאלה: האם יש דרגות להשפעה?

להשפעה ודאי שיש כל הדרגות שבכלל יש בסולם המדרגות. ככל שיש סולם רצונות, כנגדו יש סולם השפעות. על פני כל רצון ורצון יש השפעה.

שאלה: אני זוכרת שפעם בכנס חברה שאלה אותך בשיעור, שאם הבורא יגיד לנו עכשיו, "אני מוכן עכשיו ממש ברגע זה לתת לכם את התורה אם תענו על שאלה אחת, בשביל מה אתם צריכים את התורה?" ואתה אמרת שזאת באמת השאלה הכי חשובה ואנחנו צריכים לענות אליה. כל המאורעות שקורים כרגע הם כדי להביא אותנו לשאלה הזו?

בסופו של דבר, כן.

תלמידה: לפי המאמר, זה כמו אותו האדריכל, המהנדס שמדובר עליו במאמר? אנחנו יכולים גם לקנות את התורה, את התוכנית הזאת? מה התשלום עבור התורה?

בעבור התורה עלינו לשלם עם האגו שלנו, שנהיה מוכנים להיפרד ממנו לגמרי. זה אומר שבמקומו נרצה לקנות את התורה.

תלמידה: למה קבלת התורה נקראת "מתן תורה"?

כי לא ניתן לרכוש אותה בדרך אחרת מאשר אם אני מבקש מהבורא שהוא יתקן אותי. ומה שאני מקבל ממנו, אור, כוח להיות מעל לאגו שלי, זו מתנה.

שאלה: למה כשאני עושה את המאמץ לכוון לשם שמים זה בעצם מביא לי את העזרה הכי אמיתית, הכי עמוקה לתורה?

כי זה לפי הסולם. ככה זה צריך להיות.

תלמיד: מה זאת אומרת, לפי הסולם?

מה אתה רוצה?

תלמיד: אני רוצה פשוט להבין, איך אנחנו בעשירייה בעבודה שלנו בעצם מגיעים לצורך הזה, לחיסרון האמיתי הזה של התורה, שבאמת, כל פעולה, ואפילו גשמית, אם אני עושה אותה, אם אני מכוון אותה למען ה' אז אולי זה כבר נתפס כפעולה רוחנית?

כן. כן.

תלמיד: אז איך אנחנו בעשירייה בעצם לוקחים כל פעולה, וביחד מכוונים אותה שתהיה למען ה'?

אם אתם מתחברים ורוצים לבצע יחד את הפעולה הזאת אז כבר בחיבור שלכם אתם עושים פעולה רוחנית.

תלמיד: זאת אומרת, לפני כל פעולה אנחנו צריכים להגיד מה הכוונה שלנו בפעולה שאנחנו רוצים לעשות בפעולה המשותפת?

ודאי.

שאלה: יש לנו עכו"ם, יש לנו שני קצוות. ואנחנו מדברים על העכו"ם, שבחינת עכו"ם שהופכת לבחינת ישראל. זה מעבר דרמתי כזה שהוא שחור שנהיה לבן או שזה תהליך הדרגתי שכל פעם זה נהיה יותר ויותר בהיר?

התהליך הדרגתי, ודאי. כמו שאנחנו לומדים.

שאלה: שמעתי שאין בעיה ללכת לים ואני גם צריך לברר אם התענוג מקדם אותי לבורא ואז אני יכול לממש אותו. אז השאלה, איך לדוגמה, הליכה לים או כל תענוג אחר מקדמים אותי לבורא?

את זה אתה תדע לאט לאט כשאתה תרצה לממש את זה בצורה נכונה, כשכל הרצונות שלך ישמשו אותך להתקרבות לבורא. זה על ידי שתרצה לבנות כוונה נכונה על פני כל רצון ורצון לבצע את הרצון בצורה נכונה. מה עוזר? עוזר לימוד וקשר עם החברים.

תלמיד: כדי לבצע את הכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: אמרת שעלינו לקבל עלינו את כל צורות ההתנהגות של הבורא, הכוונה היא במעשים כלפי העשירייה?

כן.

תלמיד: מה הקשר בין ההשתוקקות הטבעית שלי כלפי חיבור לאותה צורת התנהגות של הבורא שהוא מגלה כלפיי בעשירייה ואולי אני לא רואה את זה?

זאת לא שאלה ואין על זה תשובה כי חצי ממה שאתה שואל אתה לא מרגיש.

תלמיד: למה אני לא מרגיש? הרי אני מממש את מה שאומרים לי המקובלים בעשירייה, את מה שאתה מלמד, שצריך להתחבר עם העשירייה, אני עושה פעולות פנימיות וחיצוניות יש לי השתוקקות כלפי החיבור, עליי לגלות גם צורות התנהגות של הבורא?

התנהגות של הבורא?

תלמיד: כן, אמרת שעלינו לקחת על עצמנו את התנהגויות הבורא.

אנחנו צריכים לעשות את זה, אבל איך אנחנו יכולים לדעת היום איך לעשות את זה? בשביל זה אנחנו צריכים לנסות להתחבר, ומה נעשה נכון או לא נכון? הבורא יכוון אותנו כל הזמן.

תלמיד: אני אשאל אחרת, מה עוזר לנו לגלות את צורות ההתנהגות של הבורא בעשירייה?

ההשתוקקות שלנו לחיבור.

תלמיד: כלומר כל הניסיונות שלי להשתדל להתחבר לעשירייה, יחד עם זאת אני צריך לרצות מהי הצורה הנכונה של הבורא?

אני לא יודע מה היא הצורה הנכונה של הבורא, אני לא מבין את השאלות האלה.

תלמיד: השאלה שלי נובעת מתוך התשובה שלך, שעלינו לקבל על עצמנו את צורת ההתנהגות של הבורא, שהיא השפעה. כשאני משתוקק בתוך העשירייה כלפי החיבור יש עכשיו את הרצון שלי, את ההשתוקקות שלי ומה יכול לעזור לי להבין את ההבדל בין ההשתוקקות היום יומית שלי כלפי חיבור לבין אותה צורה שמראה לי הבורא, על מה לשים לב, איך לגלות אותה?

לשים לב לחברים, כי הבורא מתלבש בחברים. עליך להרגיש דרכם איזה יחסים לא גמורים יש לך עדיין איתם ובצורה כזאת אתה תקבל את צורת ההתקרבות לבורא.

שאלה: האם מימוש עצמי זה שימוש נכון ברצון, משמע לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת עצמו?

כך כתוב.

שאלה: האם התנאי המינימלי לעבור מאומות העולם לישראל ה זה החיבור לפחות בין שני חברים עד לדרגה של ערבות?

כן.

שאלה: אם הדחיה היא גם ביטוי של הניסיונות להתחבר, אז מה אנחנו צריכים להבין מהדחיות?

להבין שאנחנו צריכים כל פעם לעשות חשבון נכון, איפה אנחנו, איפה הבורא, איפה החיבור הנכון בינינו ואיפה אנחנו באמת נמצאים?

שאלה: יחס הבורא אותו אנחנו מרגישים, זה גם היחס שלנו אליו?

נניח.

שאלה: איך בא לידי ביטוי מימוש החסרונות של החברות בעשירייה?

אני צריכה לבדוק איך אני מקבלת את החסרונות, האם אני מרגישה התחברות אליהם, האם אנחנו מתחברות יחד בחיסרון משותף גדול ומפנות אותו לבורא?

תלמידה: ואיך אני יודעת מה הגבול? זאת אומרת, לי יש חיסרון משלי, לחברות יש חסרונות משלהן, איך אני יודעת מתי עלי לוותר ומתי עלי לעמוד על החיסרון שלי?

כולנו צריכים להשתדל להיות בחיסרון אחד, ואז אנחנו נתקדם.

תלמידה: איך אני יודעת שהבורא עונה על התפילה שלי עבור החברות?

אם אנחנו נחבר את החסרונות שלנו, נשאל את הבורא , אז נוכל להרגיש בהם להרגיש את התגובה שלו.

שאלה: רב"ש מחלק את עבודת ה' לשני מדרגות, עבודת הפרט ועבודת הכלל. יש את עניין השכר של העבירה, או ההפך הוא כותב שבן אדם מפסיד אם הוא עושה משהו ונהנה לתועלת עצמו. האם כדאי בינינו לחדד את העניין של מה אנחנו מפסידים עם זה שאנחנו לא עובדים לטובת הכלל או שכל אחד מאיתנו צריך להיות בעבודה פרטית שלו?

כל אחד מאיתנו חייב להיות בעבודה שלו, ואחרי שאנחנו פחות או יותר מבררים את העבודה שלנו, אז אנחנו צריכים לנסות לחבר את כול המאמצים שלנו יחד.

(סוף השיעור)