שיעור בוקר 08.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "פרשת לך לך" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "פרשת לך לך" - קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת "לך לך מארצך וממולדתך", קטע מספר 1.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה."

(תורה, פרשת "לך לך", י"ב, א'-ב')

קריין: קטע מספר 2.

"כשרוצה ללכת בדרך האמת, אומרים "לך לך מארצך", שארץ היא מלשון רצון (כמו שכתוב במדרש רבה, למה נקרא ארץ, משום שרצתה לעשות רצון קונה). היינו שהאדם צריך ללכת מהרצון הקודם, שהיה רק למלאות את הרצון לקבל, הנקרא שלא לשמה.

"וממולדתך ומבית אביך", מהחינוך שהיה לו מקודם, שזה נקרא "מצות אנשים מלומדה", שנקרא בחינת "וממולדתך". "אל הארץ אשר אראך", שהוא הרצון להשפיע.

אבל הרצון הזה אינו בידו להשיג, כי זה נגד הטבע, לכן נאמר "אשר אראך", שהקדוש ברוך הוא מראה לאדם את הארץ הזאת, היינו הרצון להשפיע. והאדם יכול לסייע בזה שה' יראה לו את הרצון להשפיע, רק עם בחינת רצון, שרוצה לזכות לרצון כזה, אבל האדם מצד עצמו אינו יכול לצאת מהרגילות שלו."

(הרב"ש. 344. "לך לך")

תלמיד: לזכות לרצון כזה שיוכל להשפיע זה לא נגד טבע?

לא.

תלמיד: למה, זה גם להשפיע או שזה עדיין על מנת לקבל?

לא לא. זה רצון להשפיע, כמו שהוא.

תלמיד: איך יכול להיות שהאדם כן רוצה משהו כזה שקשור להשפעה, ושזה בידו, זה מה שכותב?

כך כתוב. אם אנחנו מבקשים, אם עושים פעולות ונותנים יגיעה, אז מקבלים את הרצון שאפילו לא היה בנו.

תלמיד: כשהוא כותב פה "לך לך מארצך" וכולי, זאת אומרת זה לא שהאדם צריך לעשות משהו מעצמו, לקום או לעשות איזה שינוי מצידו. הבורא פקד. זה כביכול פעולות, פקודות שהולכות לקרות לך עכשיו.

כן.

תלמיד: איפה השתתפות האדם כאן?

כנראה שבתוך הפרשה.

תלמיד: הוא אומר, "אל הארץ אשר אראך". זאת אומרת, הבורא יראה לך את הכול.

כן.

תלמיד: מה האדם עושה פה, אם הכול זה התעוררות מלמעלה?

מתאמץ.

תלמיד: במה?

כדי ללכת.

תלמיד: איזה מאמץ נדרש מהאדם?

שרוצה לראות לאן ללכת, שרוצה להרגיש שיש לו כוחות ללכת. זה הכול נמצא, זה צריך להיות בתוך האדם כבר.

תלמיד: הבורא פוקד עליו, מעורר אותו, מוציא אותו מהרצון שלו, מראה לו את הארץ, את הרצון הבא, מכוון אותו, עושה בו הכול, והאדם מצידו זה לא שהוא יכול להחליט, לא הולך, כן הולך, זאת פקודה מהמערכת.

כן.

תלמיד: אז מה האדם יכול לעשות פה, הוא יכול להתנגד לפקודה הזאת?

לא.

תלמיד: יופי, זה מה שאני מנסה להבין, מה רוצים מהאדם, הוא נפקד?

שירצה ללכת.

תלמיד: מה זה אומר שירצה, איזה רצון הוא צריך להוסיף מעצמו לרצון של הבורא ששולט עליו?

על ידי זה שהוא לומד על הארץ החדשה, הוא מקבל לזה איזה יחס ומבקש שתהיה לו שם נחלה.

תלמיד: איפה ההשתתפות של האדם, במה ההשתתפות של האדם באה לידי ביטוי?

שמצפה שיהיה לו מקום שם בארץ החדשה.

תלמיד: והציפייה הזאת מהי, מאיפה באה לאדם פתאום ציפייה כזאת?

מזה שנכלל מכלים דהשפעה.

תלמיד: אני שומע כביכול בין המילים שנאמרות שם, שעל כל פקודה כזו שהוא אומר לו, האדם צריך בתוך עצמו להגיד, אני מסכים. "לך לך מארצך", מסכים. מסכים, מסכים. ואז הוא נשאר כביכול בלי כלום מעצמו. זאת אומרת הוא מסכים לוותר על עוד ועוד חלקים שלו.

כן.

תלמיד: עד שלא נשאר לו כלום. אז במה הוא נאחז?

בבורא.

תלמיד: איך הוא בונה כדי לסמוך על הבורא, לבטוח בו, אם הוא מסכים לוותר על הכול, לא נשאר ממנו כלום?

מזה שמוותר על כול מה שהיה לו, הוא מתחיל לראות שיש לו הזדמנות לאחוז במה שנקרא "ארץ חדשה".

תלמיד: זאת אומרת, מזה שהוא מסכים לוותר אמור להתפתח כלי חדש איכשהו.

כן.

תלמיד: אבל הוא לא יכול לצפות שזה הולך לקרות?

יכול להיות שלא.

תלמיד: בחוויה, בהרגשה זה נשמע כמו משהו מפחיד.

יפה. זה באמת ככה.

תלמיד: זאת אומרת, שיש כאן איזשהו פחד שהוא צריך להסכים לקבל על עצמו?

כן.

תלמיד: אז איך הוא מחזיק את הפחד ולא בורח?

פונה לבורא בחזרה ומעלה אליו את כל הספקות, הטענות, החשדות.

תלמיד: רב"ש מתחיל בהסבר שלו "כשרוצה ללכת בדרך האמת," אז "אומרים "לך לך מארצך",". זאת אומרת, כל עוד אני לא באמת רוצה ללכת בדרך האמת לא יגידו לי "לך לך"?

כן.

תלמיד: זה מרגיש שבעבודה בעשירייה שלנו זה כמו מצב התחלתי בו אנחנו מפתחים אותו הרצון ללכת בדרך האמת וגם כתבי מקובלים. כשהבורא אומר ש"אל הארץ אשר אראך", איך הוא מראה לאדם אותה הארץ? איך אני יכול בעצם לראות ולדעת שזה הכיוון הנכון?

הוא לאט לאט פותח את זה לאדם ומראה לו לאן הוא לוקח אותו. לכן עלינו רק להסכים ולהתחזק.

תלמיד: זה יכול להתלבש דרך העשירייה שהחברים דורשים התנהגות מסוימת, השתתפות מסוימת?

כן. ודאי.

תלמיד: ופה אני צריך את התמיכה של החברים גם להסכים לזה?

כן.

תלמיד: כי הוא מסיים פה בקטע שאדם מצד עצמו אין לו יכולת לצאת מהרגילות הזאת.

כן, איך יכול להיות שאני אצא מהרצון שלי אם אין לי חוץ מהרצון שום דבר.

תלמיד: אז איך באמת?

אז אני מרגיש את עצמי קשור לחבריי, שאני יכול לסמוך עליהם, ועל ידם להוציא את עצמי מהבור הזה, מהארץ הזאת.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו נמצאים במעין מצב כזה שהוא נעול, שהחברים לא יכולים להתקדם בלעדי ואני לא יכול להתקדם בלי חברים, והבורא מביא אותנו למעין מצב תפילה כזה שאנחנו צריכים להרים תפילה יחד.

כן.

תלמיד: ורק לבקש כוחות.

יפה מאוד.

קריין: קטע מספר 3 כותב רב"ש.

"ונאמר לו, "לך לך מארצך", דהיינו מהרצון לקבל שלך. "וממולדתך", היינו תולדות שנולדו. "מבית אביך", היינו השכר שנולד מבית אביך, שהם היגיעה, שמוליד שכר של אהבה עצמית, שמכל אלה הוא יתרחק.

"אל הארץ אשר אראך". והארץ הזה, יהיה פירוש, רצון של השפעה. אשר על ארץ הזו, זאת אומרת, על הרצון של השפעה, אשר על ארץ הזו, זאת אומרת, על הרצון דלהשפיע, הוא יזכה אשר הבורא יתגלה אליו.

"אשר אראך", פירוש, שהבורא יראה את עצמו אליו. מה שאין כן על הרצון לקבל נעשה צמצום והסתרה, ששם נעשה חושך ופירוד מחיי החיים, שזה גורם חושך.

אי לזאת, על הרצון שלך איני יכול להתגלות לך, אלא על הרצון דלהשפיע, שנקרא השתוות הצורה, אז נעבר הצמצום וההסתר ומתגלה אליו הבורא."

(הרב"ש. מאמר 5 "לך לך מארצך" 1985)

תלמיד: מעניין התהליך שהבורא מעביר את האדם, שבהתחלה הבורא עושה צמצום והסתרה על עצמו, ואנחנו נמצאים במצב הזה שאין לנו גילוי, ואז הוא כותב שמי שעושה על עצמו צמצום והסתרה על רצון לקבל של עצמו, אז הבורא מסיר את הצמצום וההסתרה שעשה. כאילו הבורא עושה לנו איזה חיזור, איזה משחק כזה.

פה הוא מדבר על מצבים מאוד גבוהים שבן אדם רוצה להתקדם בדרך האמת, כלומר מה זו האמת? שהבן אדם הוא רצון לקבל בלבד, אין לו תכונת השפעה. אז כביכול חסר לנו הלינק, וזה מתחבר למה שחבר אמר קודם על עניין שמחה, קודם כל בזה שאנחנו מקבלים את הגילוי באהבת חברים ומייצבים את הכלי הזה של אהבה, של שמחה מהחיבור, מזה שאנחנו רואים שביום שישי חברים מגיעים מכל קצוות הארץ, האולם מלא עד אפס מקום ויש כזו סמיכות של רצון של חברים להתקדם בדרך להגיע לבורא, השמחה הזו מביאה אותנו לרצות להתכלל ברצון לקבל ולהתקדם. רק רציתי להדגיש את זה, כי היו פה כמה שאלות גם אתמול על עצב, על שמחה, אז אפשר ממש מכל המצבים להתקדם. רק רציתי לשתף.

תודה לך.

תלמיד: רב"ש אומר שברגע שהאדם לא משתמש בכלים דקבלה, אז הבורא מסיר את ההסתרה שיש על כלים דהשפעה. הרצון של הבורא זה להשפיע לעולם, כשהוא מסיר את ההסתרה מהרצון הזה שלו להשפיע לעולם, יש פה כאב עצום, כי עד עכשיו הוא כביכול מתייחס אליי כילד, ומעכשיו הוא מראה לי את כל הדאגות שלו, ועד כמה הן תלויות ביכולת שלי להכיל את הדאגה שלו כלפי כל העולם.

בדרגות הנבואה הוא אומר שהדרגה של משיח זו הדרגה שתוכל להתפשט בהמון והיא תרד למקום הכי נמוך והיא תוכל להתפשט בכל ההמון. אנחנו רואים שבבעל הסולם, אחר כך לרב"ש היה מצומצם, ואתה כרב שלנו אתה התפשטת לכל העולם. אני רוצה לדעת איך אני מחלק את הדאגה הזאת של הבורא כלפי כל העולם, איך לדלל אותה. מהדרגה הזו ואילך שהבורא מגלה את הדאגה שלו להשפיע לכל העולם, את הצער שלו וחוסר היכולת, ואת האחריות שמוטלת עלי. האם מכאן יש עוד דרגה שאמורה להתגלות? כי כביכול אתה אומר לנו שמכאן והלאה יש רק קבוצה, אין יותר מנהיג או מישהו שמכיל את כל הצער הזה בעצמו ומסנן אותו כלפיי. מה המסנן הזה של הצער של העליון שכרגע לא יכול להשפיע בגללי?

אני לא מכיר.

תלמיד: אתה לא מכיר את המסנן או הקבוצה? יכול להיות המסנן אמור להתגלות או הקבוצה היא הדרגה הבאה אחרי עכשיו?

צריכה להיות עכשיו הקבוצה.

תלמיד: וזהו, אין פה עוד משהו?

אין.

תלמיד: והיחס הזה שהאדם מגלה כמו שאמר החבר קודם שהוא הקשיב לחדשות והרגיש שהוא לא יכול לעשות שום דבר. איך אני שואף להתחבר לחבר זה או אחר, ואיך אני שואף כמו אל ענק להתחבר ולקנא בזה שדואג יותר כרגע ולא יכול?

מתוך המעשים שלך.

תלמיד: בכל דרך אפשרית לנסות להתחבר איתו?

כן.

תלמיד: הוא אומר ""אשר אראך", פירוש, שהבורא יראה את עצמו אליו. מה שאין כן על הרצון לקבל נעשה צמצום והסתרה, ששם נעשה חושך ופירוד מחיי החיים, שזה גורם חושך.", אנחנו עוברים על זה, קוראים כמו תוכים, אבל לא שמים לב למה כתוב.

זה מה שאני מרגיש, זה מה שאני עובר, מה שעברתי, זאת אומרת כשאדם נכנס לחושך על מה מדברים, איך אני יוצא מחושך כזה, אתה נמצא בחושך שתהום נפתחת מתחת לרגליים שלך, מה יכול להציל אותך בכלל?

וחוץ מזה אנחנו שוכחים שבעצם הבורא אומר לך שאתה צריך להגיע לעומקים כאלה שתצעק, שתגיע לכזה ייאוש שתעזוב את הרצון לקבל, איפה זה נשמע פה עכשיו בשיעור, אני לא שומע מילה על זה.

אתה לא שומע את הצעקות שיש כאן?

תלמיד: איזה צעקות? שותים קפה, אפילו צוחקים כששומעים את השיעור, אני לא מרגיש שאנחנו יודעים את הכיוון הנכון. זאת אומרת מהחיים שלי למדתי להגיע לעומקים כאלה שאתה מרים ידיים ואומר "בורא אני נמצא במצב שאפילו אם אתה תבוא לפה עכשיו, לא מרגיש שאתה יכול להוציא אותי מהבוץ הזה", איך אפשר לצאת ממצבים שהוא כותב פה, תקשיב מה שהוא כותב, הוא כותב על חושך כזה שכל עוד לא תהפוך את ההתנהגות שלך אין סיכוי שאני אוציא אותך משם, אתה תישאר שם ואתה תתפגר שם.

איך אפשר לצאת מהחושך שעליו הוא כותב, אנחנו עוברים על זה מהר, מהר, החושך הזה אנחנו יודעים שצריך להגיע למצב של ייאוש? עד שלא נגיע למצב של ייאוש אפשר להגיע למה שנקרא התנהגות אחרת, הרגשה אחרת, איך אפשר לצאת מחושך כזה?

אי אפשר.

תלמיד: אני זוכר הרבה שיעורים, ולא פעם אתה אמרת, שצריך להגיע לחושך הזה, ולא פעם דיברנו על זה כולנו איך צריך לצאת מהחושך הזה, אז אנשים נחמדים ואומרים שאנחנו מגיעים לכנס בעוד חודשיים וחצי. אתה יכול להגיע לכנס בלי להגיע לחושך כזה? איך?

לא יודע.

תלמיד: אבל צריכים להגיע לחושך הזה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת צריך להתייאש מהחיים שלנו?

כן.

תלמיד: אתה אומר דברים קשים.

למה קשים? מה יש לך בחיים שאתה מפחד להתייאש מהם?

תלמיד: אתה רוצה שאני אדבר איתך דוגרי, או אתה רוצה שאני אייפה את זה?

אל תגיד, אני יודע.

תלמיד: אז אני אגיד לך, כשאני פותח את עיניים בבוקר, אני רואה ייאוש מסביב, ההוא נהרג, ההוא קיבל קטיושה על הראש, זה קיבל פיצוץ בתוך האוטו, אני רואה מסביב, ואני מסתכל על עצמי, גם אני "קיבלתי, איזו קטיושה בתוך הבית, כאילו, הרגשה נוראית, עכשיו אם היה לי צד אחד טוב בחיים האלה הייתי אומר אנחנו עושים שיווי צורה עם הצרות מסביב. לא כל כך טוב בבית שאתה תגיד ששיווי צורה איתם, איך אמרת, השתוותי עם הצרות של אחרים, אני עם כל המצב הזה, שואל איך אפשר לצאת מזה? לפחות שאני ארגיש יותר טוב כלפי חוץ, אני רואה שגם מבפנים.

הצרות מגיעות מסביב.

תלמיד: זהו, איך אפשר לצאת מחושך כזה? החושך הוא נוראי.

כן.

תלמיד: איך אפשר, איזו עצה יש לך?

אי אפשר.

תלמיד: מה זה אי אפשר? אתה מייאש אותנו לגמרי.

כל עוד לא תגיע לתפילה אמיתית אין לך שום סיכוי.

תלמיד: איך אתה יכול להסביר לי מהי תפילה אמיתית?

זה שהחיסרון שלך יהיה מכוון בדיוק לבורא.

תלמיד: מה זה הדבר הזה, שהתפילה שלי תהיה ישירה לבורא, אני חושב שאנחנו עושים פה עבודה גדולה מאוד, באים בבוקר, ואני אומר לך יש מאמץ, אני מעריך פה את האנשים, אני לא בא כל בוקר, ואני רואה איך אנשים באים כל בוקר, זה צועק אין שכר, ההוא אומר לא קיבלתי משכורת. קודם כל אני מעריך את זה שאנשים באים ולא מרגישים כלום, זה חושך בפני עצמו.

כן.

תלמיד: מה שמחזיק את החברים באמת. איך אפשר שיבוא חושך כזה, ולצאת ממנו כבר? או שאתה אומר בוא ניכנס לחושך עוד יותר גבוה, עוד יותר נמוך, כדי שנוכל להתחבר. בלי חושך אתה לא יכול להגיע לכלום.

כן.

תלמיד: האם אני צריך להיכנס ליותר חושך, או שאני עכשיו צריך להתחיל להתרומם מהחושך הזה, או שהחושך לא מספיק, או כן מספיק?

מספיק.

תלמיד: האם מספיק החושך שנמצאים?

כן.

תלמיד: מה העצה כדי לצאת מזה?

להתחיל לעלות.

תלמיד: איך לעלות, איך אני עולה? אני רואה מצב לא טוב מסביב.

לא. תראה איך הקטן מטפס.

תלמיד: איך?

על השמלה של האימא.

תלמיד: מה זה אומר?

שאתה צריך להתחבר עם האחרים ולהתחיל לעלות על גביהם.

תלמיד: וזה יכול להוציא אותי מהחושך?

כן.

תלמיד: האם יש סיכוי לזה בתקופה הזאת?

כן. לכולם יש סיכוי, לכולם.

תלמיד: זה מה שנקרא "נצחוני בניי". הבורא עושה לך משחק ואתה צריך לנצח אותו.

כן.

תלמיד: שה' יעזור.

ה' יעזור, רק אם תרצה.

תלמיד: הוא כותב "אי לזאת, על הרצון שלך איני יכול להתגלות לך, אלא על הרצון דלהשפיע". אני מרגיש שלרצון לקבל אין סיכוי לקבל שום דבר בעולם הזה.

כן.

תלמיד: פשוט אין סיכוי. "אלא על הרצון דלהשפיע, שנקרא השתוות הצורה, אז נעבר הצמצום וההסתר ומתגלה אליו הבורא". אני מרגיש שצריכה להיפתח איזו מציאות עליונה שאנחנו מתחילים לחיות בה, שהיא כביכול מנותקת מהעולם הזה.

כן.

תלמיד: בהמשך מורגש שזה יכול להתגלות באמת מהחיבור בינינו, כמו שאנחנו לומדים.

רק.

תלמיד: איך אנחנו מתנתקים מהעולם הזה ודורשים את החיבור?

רגשית. אין לנו בעולם הזה שום דבר, רק מוות מביא לנו.

תלמיד: אנחנו ממשיכים לראות, ולהרגיש, ולעבור מצבים, ולהתכלל עם הציבור וכל מה שקורה בעולם, ורואים שזה ממש חושך, מנותק מהכול.

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי לעורר תפילה?

כן, אנחנו יכולים לעלות מחושך לאור.

תלמיד: אני אוהב את החושך בגלל שזה חומר לתפילה, אבל אני גם מפחד מהחושך. מה מנורת הלילה שלי?

אתה ישן עם מנורת לילה?

תלמיד: לא, אבל הייתי בעבר. לילד שלי יש מנורת לילה והוא לא מפחד בגלל שיש טיפת אור. איפה נמצאת טיפת האור?

רק בין החברים. בעולם שלנו אין לך ניצוץ של אור, כלום, רק עם החברים.

תלמיד: לך לך, האם הבורא אומר את זה לכולם?

בעצם כן.

תלמיד: לכל אדם בעולם?

כן.

תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא לעשות את זה עכשיו? כי מורגש שזה לא מגיע לכל אדם בכל רגע.

אנחנו יכולים לדבר על זה ולהתפלל על זה, לבקש מהבורא שיכוון את כולנו לאותה מטרה, לחיבור.

תלמיד: העולם היה נראה אחרת אם כולם היו שומעים את הפקודה הזאת.

זה נכון.

תלמיד: כלומר זה חלק מהעבודה שלנו לדרוש מהבורא ש"לך לך" יהיה עבור כל אדם בעולם.

כן.

תלמיד: אבל עבורנו, בעבודה שלנו, מורגש שהבורא אומר לנו כל יום "לך לך". מה הבורא דורש מאיתנו עכשיו, מהי קריאת הזמן עכשיו מאיתנו?

אנחנו צריכים היום להשתדל להתחבר בינינו כדי למצוא את הרצון המשותף, את המטרה המשותפת, את הבורא ואת כל חבריי, את כל החברים, במקום אחד. לגרום לזה שמה שהבורא מעורר דרך החיבור שלנו יהיה מורגש בליבו של כל אחד.

תלמיד: כששאלו אותך איפה נמצאת טיפת האור, אמרת שרק בין החברים, שבעולם שלנו אין ניצוץ אור אלא רק עם החברים. אם כל האור נמצא בין החברים, אז למה כל כך קשה לנו להשיג אותו?

כי זה כמו שני אבני אש שאתה חייב לשחוק אותן זו בזו, עד שיוצאים מספיק ניצוצים, והניצוצים מדליקים את מה שלידם.

תלמיד: בלהתחבר ולהתקרב לחברים, יש חברים שיש להם יותר התנגדות ויש חברים שפחות.

כן.

תלמיד: איפה נמצאים הניצוצות הגדולים?

אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יכולים לזהות את המקורות האלה לפי היכולת שלהם להביע ניצוצים.

תלמיד: נניח שלחבר אחד ההתנגדות להתקרב מאחד עד עשר היא שתיים, ולחבר אחר ההתנגדות היא שמונה, תשע או עשר, מה ההבדל במאמצים שעושים להתחבר לכזה חבר או לכזה חבר?

אנחנו יכולים לראות את זה מראש לפי הרצון שלנו להתחבר עם זה או להתחבר עם זה, אבל זה הכול שקר.

תלמיד: אם רוצים לקחת את זה לעבודה פרקטית בעשירייה, אז יש חבר שיותר קל לך להתחבר אליו ויש חבר שיותר קשה, ובדרך כלל הולכים לקל. האם הכסף הגדול נמצא דווקא איפה שיותר קשה להתחבר, שם להתאמץ לעשות עבודה או שלא בהכרח?

אבל אתה לא יכול מיד לקפוץ על משהו קשה.

תלמיד: נכון, אי אפשר מיד, אז להתחיל מהמקומות שבהם יותר קל. אבל האם זו העבודה שלנו בסוף, כל הזמן להתרכז בעבודה כזאת בתוך העשירייה ולהתחבר?

העבודה שלנו היא בחיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו להשיג את הרצון המשותף.

תלמיד: איך אני יודע שהצלחתי להתחבר לחבר לפי מה שאמרת ששם יש את הניצוצות של האור?

זה אם אתה נמצא עימו כאיש אחד בלב אחד, ויותר מחיבור חם עימו אתה לא צריך כלום.

תלמיד: כך זה מורגש, שחוץ מהחיבור הזה לא צריך כלום.

כן.

תלמיד: אם מסתכלים על זה כפי שהצגת עכשיו, אז יש עשירייה וגם חברה מאוד גדולה, כלומר יש עושר עצום שנמצא לידינו, כמו כסף על הרצפה, רק צריך להתכופף, להרים אותו ולקחת, הכול כאן.

את זה צריכים להשיג בסבלנות. אתה מוכן לוותר על הכול ועוד רק כדי להיות בחיבור לבבי עם החבר, שהבורא ירצה להיות בלב המשותף שלכם.

תלמיד: אם לסכם את מה שאמרת, בתוך העשירייה החבר, ככל שהוא מסוגל, צריך לוותר על עצמו למען התקרבות לחברים, ובהתקרבות הזאת להתחיל מאיפה שאפשר, ולאט לאט לנסות לעלות לאיפה שיש התנגדות יותר גדולה. זו העבודה, בזה להתרכז.

כן.

תלמיד: האם אני רוצה להתחבר עם החבר רק כדי להיות קרוב אליו לבבית, או שאני רוצה להשפיע לו?

הלב כולל את כל ההרגשות והמצבים.

תלמיד: האם אני יכול לעשות את זה, או שבמאמצים לחיבור בינינו אנחנו אמורים לגלות שאין לנו כוח לעשות את זה?

אמורים לגלות אולי. כן.

תלמיד: כלומר התוצאה הנכונה ממאמצי החיבור שלנו היא חיסרון משותף להשפעה.

כן.

תלמיד: האם החיסרון הזה הוא החיסרון של העשירייה, כשכולם רוצים את היכולת הזאת להשפיע לחברים?

כן.

תלמיד: מהו המעבר מזה שאנחנו מגלים כזה חיסרון לזה שמכניסים את הבורא לתוך הדבר הזה?

בלעדי הבורא אנחנו לא יכולים להשיג שום חיבור בינינו.

תלמיד: איפה פה מתגלה החיסרון להשפיע לבורא?

מתוך החיבור בינינו. מכך שכל אחד רוצה להשפיע לחברים, וכולם יחד כשמתחברים רוצים להשפיע לבורא.

תלמיד: זה הסכום הזה שלנו כעשירייה.

כן, זה הופך להיות הנטייה שלנו לבורא.

תלמיד: הוא אומר, "לך לך ואראה לך ארץ חדשה, רצון חדש". למה הוא לא אומר "בוא ואראה לך", מה הבדל?

ההבדל הוא שאתה צריך ללכת לבד אל הארץ החדשה שהבורא ייתן לך, יראה לך, וכך אתה תתקדם.

תלמיד: מה זה אומר לבד?

לבד זה אומר בלי הבורא, אל תתפוס אותו ביד.

תלמיד: אבל זה בלי שאני יודע איפה המטרה, זה בתוך החושך.

כן.

תלמיד: האם לבד זה אומר בלי החברים? כי אם אני עם חברים, אז יש לי במה להחזיק.

אם יש לך חברים, אז תוכל להחזיק. אם אין, אז תרגיש את זה בדרך, שאין לך חברים.

(סוף השיעור)