בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 7.2.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -הקדמה לספר הזהר, אות י"א*

1. לא חשובה פעולה עצמה אלא טיב הפעולה. יכול להיות שאני מקבל ממישהו משהו, אבל אני בזה עושה לו טובה כשאני מקבל ממנו. תלוי כמה יש בינינו יחסים מיוחדים. לכן מה שחשוב היחס..
   
   כשאנחנו רוצים לתת לבורא משהו במצב שאנחנו נמצאים, יש לנו רק רצונות לקבל, אבל אנחנו מתגברים עליהם, על הטבע שלנו וחושבים עליו, רוצים לתת לו. זו נקראת נתינה. אנחנו רוצים לקבל ממנו למרות שאנחנו עושים את זה גם נגד הרצון שלנו. זה גם נקרא נתינה.
   
   תראו מהו התיקון שלנו. אנחנו ברצון לקבל לעצמנו, מגיעים לצמצום ואז לא רוצים לקבל שום דבר. אבל אם אני לא מקבל שום דבר מהבורא, אפילו שאני מראה לו בכך שאני רוצה להיות כמוהו, לא לקבל, אבל כך אני לא מגיע להיות משפיע. לכן אני ממשיך את התיקון שלי מ-להשפיע ע"מ להשפיע ל-לקבל ע"מ להשפיע. אני כאילו עושה פעולה נגד הטבע שלי פעמיים. *אני מקבל ומקבל, לא כי אני רוצה אלא אני רוצה בכך לעשות נחת רוח לבורא. לכן הקבלה הזאת היא כבר לא קבלה, אלא השפעה*.

2. ש: איך לאחוז בבורא ולא להרגיש בקבלה עצמית?
   ר: הכל תלוי במהות הכוונה שלך. מה אתה רוצה, איפה אתה רוצה להיות, עם מה אתה רוצה להזדהות? זה התיקון. חוץ מהיחס הפנימי שלי לאיפה אני נמצא, עם מי יש לי עסק, *מה אני רוצה לעשות עם כל החיים שהוא נתן לי ברצון לקבל, בתאוות, בכל מיני רצונות. איך אני עובד איתם כדי להתייחס אליו בנתינה, עד כדי כך שאני, בתוך הנתינה הזאת, מביע את היחס שלי*. כולי רצון, נתינה עד האהבה, הכל לפי היחס שלי.
   
   אני הכל מקבל מהבורא. אני מקבל, אבל מהות הפעולה היא שאני הכל נותן, כי כבר עברתי את הצמצום, מחסום, תיקונים שזה לא לעצמי. אני לעצמי כבר בניתי מסך, *אין לי שום דבר לרצון לקבל שלי ואני עובד למעלה ממנו, רק לכיוון הבורא. איך אני בודק את זה? דרך העשירייה אני בונה כאלו מערכות יחסים*. לכן אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מרצון לקבל שהבורא ברא, ואיך אנחנו עובדים עימו, או בע"מ לקבל או בע"מ להשפיע.

3. כתוב *אל תאמין בעצמך עד יום מותך*. עד שמת הרצון לקבל, אל תאמין בעצמך שאתה כבר לא יכול ליפול ולחזור לע"מ לקבל. כלומר הסכנה הזאת נשארת עד גמר התיקון. אבל אנחנו בונים ערבות עם הקבוצה ועם כלי העולמי, אנחנו נעשים בעלי ניסיון. העיקר זה שאנחנו צריכים לבנות מערכת יחסים עם הבורא כך שאני קושר את עצמי אליו, ומשתדל כל הזמן להיות בעיניים עצומות, כאילו בחושך, וכל הזמן ללכת לא בשכל אלא באמונה, בנתינה, במסירות נפש. לא חשוב לי מה שיש לפניי, העיקר אני רוצה להיות קשור לבורא. כמו תינוק שתופס את אמא ואז לא מפחד מכלום, הוא יושב על הידיים שלה. כך אני צריך להיות כל הזמן, עד גמר התיקון..

4. אנחנו לא יכולים לעשות פעולת השפעה כמו הבורא. הוא כוח השפעה ונותן, לנו אין מה לתת. אנחנו כולנו רק מקבלים. אנחנו נבראים והרצון שלנו הוא רצון לקבל. השאלה רק איך אני משתמש עם בו..

5. אנחנו עכשיו צריכים להגיע למצב שנעבוד רק לפי הכוונה, כמה הכוונה שלנו היא ע"מ להשפיע. במידה הזאת מותר לי לעשות כל מה שאני יכול במסגרת הכוונה ע"מ להשפיע. הכל, הפעולה לא נחשבת אלא רק לפי הכוונה. כך אנחנו צריכים להתחיל לראות את החיים, זו באמת הסתכלות בריאה, בוגרת.

6. *כוונה הנכונה לבורא צריכה להיות לתמיד, מרגע זה ששמעת עליה והלאה, לנצח*. רק לפי הכוונה הנכונה. אתה רוצה להשפיע לבורא ונכנס בפעולה ההדדית עימו, הוא משפיע לך ולפי זה אתה מגלה אותו. אתה נותן לו, הוא נותן לך, אתם מתחילים להיות קרובים זה אל זה.

7. אם אני עושה צמצום ולא רוצה להיות מנוהל ע"י הרצון לקבל שהבורא ברא, אז אני מתחיל מכאן והלאה לעבוד רק בע"מ להשפיע. כלומר אני חושב לא על עצמי אלא על הבורא, איך אני אגרום לו נחת רוח. *בכל מה שיש בי וסביבי, אני משתמש כאמצעי לגרום לבורא נחת רוח*. זה נקרא שאני עושה צמצום על הרצון לקבל שלי ומשתמש ברצון לקבל שלי. איך להפוך אותו ע"מ להשפיע נחת רוח לבורא? השימוש ברצון לקבל שונה, *ומרגע זה והלאה אני אקרא אדם, הדומה לבורא. אני רוצה לעשות לו נחת רוח כמו שהוא מלכתחילה רוצה לעשות נחת רוח לי*.

8. אנחנו בדרך כלל חושבים בתחילת הלימוד שאנחנו נמצאים מול הבורא ולא הקבוצה נמצאת מולו. *אנחנו צריכים יותר ויותר לתאר לעצמנו שכלפי הבורא לא יכול להיות אני, אלא אני בתוך הקבוצה*. ככל שאני מתבטל כלפי הקבוצה, כך אני נמצא מול הבורא, במגע עימו, באיזושהי התקרבות אליו. אך ורק בתנאי שאני נמצא בתוך הקבוצה. *אם אני לא בתוך הקבוצה, אני לא נמצא מול הבורא. לא נמצא, לא נחשב. אני אפס*.
   
   לכן קודם כל אנחנו צריכים להתחבר עם הקבוצה, כי בביטול שלי כלפי הקבוצה אני מגיע למצב שאני יכול להיות בביטול כלפי הבורא. איפה אני בודק שאני כלפי הבורא מבטל את עצמי, ושמכאן והלאה אני יכול גם להיות המשפיע. איך? רק בתנאי שאני מבטל את עצמי כלפי עשירייה.

9. מפני שאנחנו צריכים גם להסביר את זה לכל האנושות, כי כל האנושות נכנסת לזה בהדרגה, לכן אנחנו צריכים לעבור זאת על עצמנו. להיות מבינים, מודעים, מורגשים ולהסביר את זה לכולם. לאט לאט, זו טרנספורמציה מאוד לא פשוטה שצריכה לעבור בנו ולא בצורה שכלית אלא בצורה רגשית.

10. ש: איך אני יודע שהפעולות שאני רוצה לעשות זה באמת בע"מ להשפיע?..
    ר: לאט לאט *אנחנו נרגיש כמה אנחנו באמת נמצאים בהשפעה או לא. אבל יהיה לנו קל יחסית לתאר, לבדוק ואפילו למדוד זאת, מפני שזה קורה בינינו, קורה בינינו בעשירייה. אני כל הזמן אוכל להרגיש את עצמי, כמה אני נמצא או בהשפעה או בקבלה*. ודאי שכל פעם אני אתקדם בבירור יותר עדין, יותר פנימי, ענייני, אבל כך זה יהיה.

11. ש: אם הבורא נותן משהו שלא אוהבים, איך נוכל לקבל זאת כדי להשפיע לבורא?
    ר: *מה שאנחנו אוהבים זו קליפה. מה שאנחנו לא אוהבים, כנראה שזו קדושה. כדאי לנו לפחות לפי זה למיין בין מה שטוב ומה שרע להתקדמות הרוחנית שלנו*.
    
    *מי רוצה לאהוב חברים? אף אחד. מי רוצה להיות מקושר בינינו ומאיתנו לבורא? אף אחד. אנחנו מוכנים להיות קרובים וקשורים לבורא, אבל בתנאי שאנחנו מקבלים ממנו משהו, כי זה בטוח וטוב. אבל כך סתם כדי להשפיע? ודאי שלא*.
    
    *אנחנו לא רוצים שום דבר רוחני, לכן כדאי לנו להעמיד את עצמנו בצורה נכונה. כל מה שיש לפנינו זה לתקן את היחס שלנו לרוחניות ולהגיע למצב שאין לי ברירה, אני הולך לתקן את הטבע שלי כדי להתאים את עצמי לבורא. כל העולם בנוי כך שיעזור לי בכך*. אני אצטרך לתקן את עצמי, לשנות את עצמי, להפוך את עצמי כמו שאנחנו הופכים בגד. כך אנחנו צריכים, כל אחד, להפוך את עצמו. בזה נהיה דומים לבורא ונכללים בו לנצח.

12. *החופש שלי הוא להסכים עם הטיפול שמגיע לי מלמעלה*...

*חלק 2 - פתיחה לחכמת הקבלה, המשך מאות קכ"ז*

13. המטרה של כל פרצוף ופרצוף היא להעביר ככל שהוא מסוגל את כל ההשפעה מלמעלה למטה, כדי כך לעורר, לתת כוחות לתחתון שיתאים את עצמו כמה שיותר לעליון. בזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

14. לאט לאט. העיקר זה להתיישב על זה. לא מפריע לנו כמה מבינים וכמה לא, אלא כמה נדע איך לפתח את הלב שלנו. הלב שלנו זה העיקר. כמה הוא מתקרב להשפעה לחיבור, זה בסופו של דבר יקבע מתי נתחיל להרגיש את מה שאנחנו לומדים בפועל, בתוך הלב. *סבלנות, ולהמשיך*.

15. במידה שאנחנו לומדים ורוצים להידמות לטבע של הפרצופים עליונים, כך אנחנו מתקנים את עצמנו.

16. כל הזיווגים קורים במקום שנמצאים הפרצופים, אבל מפני שעל כל זיווג וזיווג צריך לעלות חסרון לאינסוף, לכן לא חשוב איפה קורה הזיווג. הוא יכול להיות בכל מקום, אבל בכל זאת החיסרון עולה עד המלכות דאינסוף, נכלל בה, מעורר אותה, ומלכות דאינסוף מביאה אור לתיקון ולמילוי אל המקום שצריך להיות. כך על כל פרט ופרט, הקטן ביותר, לכן *אם אנחנו עושים איזושהי עבודה קטנה, אנחנו נרשמים במלכות דאינסוף, נכללים שם, וכבר יש לנו כתובת, יש לנו קביעת המצב והמקום. משם אנחנו כבר מתחילים לקבל את האורות תיקון והמילוי*.

*חלק 3 – אמונה למעלה מהדעת*

17. *יותר טוב אם נסיים שיעור באמונה למעלה מהדעת. עם זה אנחנו יוצאים ליום שלם ונישאר כמה שיותר בהתרשמות מנושא זה. על כל דבר ודבר בחיים נצטרך לקבוע את היחס שלנו באמונה למעלה מהדעת*.

18. אין שום דבר בחיי האדם שהוא יכול לעשות עליו איזושהי ביקורת, חוץ מעל עצמו. הוא בעצמו צריך לרצות לשייך את עצמו למה שהבורא פועל עליו, לטיפול הבורא בו בלבד. לכן כל ההשגחה, כל החיים שלנו, צריכים להתקבל בנו כטוב ומיטיב... זה מאוד קשה. אנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת.

19. *עניין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון. לכן אין מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג איתנו בצורה שנראית לעינינו*. אין אנו רואים את הטוב ואנו סובלים גלות, ועניות וכדומה, היינו שכל אחד יש לו טענות על הבורא. מדוע הוא מתנהג בהשגחה בלתי גלויה לעינינו. זה רק טוב. לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחת הבורא, איך שהוא מתנהג עם הנבראים, אלא אנו צריכים להאמין באמונת למעלה מהדעת, שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות.*על מה שאנו מרגישים אנו צריכים ללכת בדרכי התורה שהחכמים הראו לנו איך להתנהג בכל הרגשות שאנו מרגישים, ועליהם להגיד, בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעיניים להם ולא יראו. זה עדיין רחוק מאיתנו כך להבין ולהתנהג, אבל בכל זאת נשמע, ולאט לאט זה ייכנס בנו*, וגם נבין ונרגיש.

20. ש: להסביר על היחס של רב"ש להשגחה כשהבת שלו הייתה רעבה...?
    ר: לאט לאט נבין איך אנחנו צריכים לקבל השגחת הבורא, עם כל הזוועות שיש בעולם הזה שאנחנו לא רוצים להיזכר בהם ולא רוצים לחשוב ולהרגיש אותם. אנחנו נצטרך גם להצדיק את הבורא על כל הדברים האלה בהתאם לכמה אנחנו מתקנים את עצמנו. זה לא לעכשיו אלא קראת? קראת. תשכח על זה בינתיים כמה שאפשר, ונמשיך.

21. ש: לפעמים חודרים מחשבות חיצוניות אליך...
    ר: *אני לא צריך להתווכח איתם אפילו בראש שלי. גם בראש שלי אני לא רוצה שיהיו לי מחשבות שלהם*, כי אתה אף פעם לא תהיה צודק או לא צודק. בשביל מה? אם היית מתווכח עם משהו שחשוב לך בדרך, אבל זה לא חשוב בדרך. אני צריך ללכת אך ורק לפי האמת שלי, וזה שאכנס לוויכוחים מי צודק או מי לא, או בתוך הדעת או למעלה מהדעת, זה אף אחד לא יכול להחליט. לכן אני בוחר את הדרך לעלות למעלה מדרגת האדם, האדם דבליעל, האדם דעולם הזה, לדרגה יותר ויותר גבוהה. כך אני הולך, ואז אני מתחיל להבין שהעולם בנוי לא לפי השכל האנושי אלא לפי השכל האלוקי, לפי כוח השפעה ולא לפי כוח הקבלה.

22. ש: מה הכוונה אין מצווה לסבול?
    ר: אין מצווה לסבול זה שאתה צריך לעלות לדרגה שאתה לא סובל אלא נהנה. אפילו שאנשים שיסתכלו עליך יגידו: איך יכול להיות שהוא כל כך סובל, אבל אתה צריך להביא את עצמך למצב שאתה לא סובל. אתה קשור לבורא עד כדי כך שכל הסבל הופך לעונג. זה נקרא נגע הופך להיות לעונג.

23. *אם אנחנו מסתכלים על המצבים מהרצון לקבל, אז ודאי שהחיים שלנו הם כאלה שיותר טוב לא להיוולד. אם אנחנו מסתכלים על החיים שלנו מהזדמנות להגיע לקומת הבורא, לדרגת ההשפעה, אז מה יכול להיות מתנה יותר גדולה מזה שדווקא אנחנו נולדים במצב כ״כ שפל ומגיעים ממנו למצב כ״כ גבוה? על זה כתוב הסותם את פיו בעת מריבה. כלומר להמשיך, להתכלל בערבות של הקבוצה ולהמשיך*.