שיעור בוקר 15.03.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן -אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

ודאי שכל המלחמות הן מלחמות פנימיות שלנו, וכולן מתחילות מתוך מצב בו לב האדם נמצא בהתנגשות בין שני כוחות, פלוס ומינוס, טוב ורע, השפעה וקבלה. מכאן, מליבו של כל אחד ואחד מתוך מקור הפירוד, מתפשטים הכוחות האלה החוצה ומתגלים בחברה האנושית בין בני אדם ובדרגות החי, הצומח והדומם, ואת התוצאות אנחנו רואים בכל מה שיש בעולמנו.

בהתאם לכך ככול שנוכל לחבר את הכוחות האלה בנו, בתוך כל אחד ובינינו, נראה כמה אנחנו משפיעים על כל הטבע, אפילו הדומם, הצומח והחי יירגעו, כמו שכתוב בסיפור גן העדן בתורה שיהיה ממש שלום בעולם, השלמה, שלמות, איחוד. הכול תלוי בליבו של אדם, אם תהיה לנו השלמה ישתנו חוקי הטבע ויתמכו זה בזה ונראה עולם אחר. לכן מנצחים את המלחמה משמעו, לנצח בתוך ליבו של אדם, שם אנחנו צריכים לראות שככול שהדברים מנוגדים כך הם מחוברים ותומכים, משלימים זה את זה. אנחנו רק צריכים לחשוב איך בכלים שלנו נימשך לחיבור, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו חייבים לחשוב מעל לכל הניגודים בינינו רק על חיבור בינינו, כי זה עתיד, תיקון העולם, ואם לכך נשתוקק אז נגרום לפחות במשהו, בכוח שלנו התקדמות לאותו כיוון, השלמה, שלום, חיבור בין כולם גם בעולם הזה וגם בכל הכוחות העליונים.

קריין: מנצחים את המלחמה, בתת הנושא: שלום בין חברים. קטע מס' 68

""על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם צריכים לעשות כריתת ברית. ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם. וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד. "

(הרב"ש. 738. "ברית מלח")

הבורא הוא זה שעושה פירוד בינינו, שמביא לגילוי כל ההבדלים שיש בכלי השבור של אדם הראשון, ואנחנו בהתאם לְמה שהוא מגלה לנו, פירוד, ריחוק, ניגוד ואפילו דחייה ושנאה בינינו, צריכים להשתדל לדרוש ממנו לבצע איחוד, חיבור, זו בעצם העבודה שלנו. הוא מגלה כמה אנחנו הפוכים, רחוקים, שונאים וכן הלאה, ואנחנו צריכים לבקש ממנו, "תעשה חיבור". זו כל העבודה, כל המלחמה שלנו, כנגד מה שהבורא עשה מלכתחילה. על ידי כך נגיע לקשר עימו, להתקרבות אליו, לדבקות בו, כי אין לנו על מה עוד ליצור קשר, התקשרות, התקרבות, מלבד על ידי אותם מצבים של פירוד, דחייה, ריחוק ושנאה שאנחנו מגלים בינינו. ככול שנגלה מרחקים בינינו, כך נוכל לפנות לבורא ולבקש ממנו קירוב, חיבור, דבקות וחיבוק עד שניעשה כאחד ואז כתוצאה מהעבודה שלנו הבורא יתגלה בינינו.

לכן "על כל פשעים תכסה אהבה" הוא בעצם כיוון העבודה שלנו ועלינו להשתדל כך להתקדם. לכן אין להאשים זה את זה בכל מיני ויכוחים, חיכוכים הקיימים בינינו, בין הקבוצות, בין בני האדם, בין המדינות, את כל זה מלכתחילה הבורא בכוונה ייסד בשבירת הכלי דאדם הראשון. עלינו מוטל רק לא לשכוח שזו עבודת הבורא דווקא, השבירה, והעבודה שלנו צריכה להיות בפנייה ובבקשה אליו לתקן, לרפא את השבירה בכך שיקרב אותנו זה אל זה, ו"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

כך נגיע לתיקון ואז נבין גם את עבודת הבורא שברא כלי אחד ושבר אותו, ואנחנו כשנגלה אפילו במקצת את השבירה, נזכיר מיד זה לזה שכל העבודה שלנו היא לא בכניסה לתוך השבירה וחיטוט בשאלה מהי ולמה היא, אלא הבורא עשה אותה בכוונה כדי למשוך אותנו אליו, זה העיקר. לא להיות שקועים במצבי הפירוד השונים, הדחייה והניגוד בינינו, אלא מהר ככול האפשר להגיע לבקשה אליו לבצע חיבור. וכך מתוך הפירוד נברר את שמו שנקרא "שלום", שלם, ונגלה את הבורא, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

לכן לא יכול להיות שיהיה משהו טוב ללא יצר הרע, ללא פירוד, מלחמות ובעיות. ולא יכול להיות תיקון בלי התייחסות נכונה למה שהבורא ברא, שנקרא "בראתי יצר הרע" ובקשה ממנו להפוך את מה שברא לטוב. ככול שנייצב את עצמנו מהר ונפנה נכון לבורא, כך נעשה לו נחת רוח ו"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" ועל כל העולם. כולם על ידי המלחמה הזו דווקא, על ידי השבירות ותיקונן מתקדמים לבורא עד שייעשו כולם כאגודה אחת. זו בעצם העבודה שלנו ונקווה שלא נשכח אותה, שכל אחד ואחד בכל גילויי המלחמות, הפירוד, הניגוד, השנאה והדחייה, לא ישכח וירגיל את עצמו דווקא במצבים כאלה לגלות את היכולת לפנות לבורא ולבקש ממנו תיקון. זה הדבר הכי מועיל כדי לנצל את מצבי הפירוד וכך ננצח את המלחמה. אי אפשר לנצח אותה על ידי כוח, אלא כמו שכתוב, "ה' גיבור מלחמה", הבורא הוא גיבור המלחמה, אם נפנה אליו הוא יפסיק את מה שעשה, ואז על ידי מלחמה ושלום ובעיקר על ידי תיקון הריחוק שלנו מהבורא נגיע לתיקון של כל המציאות

שאלה: יש תחושה שהעשירייה כביכול מהדהדת מהכוונה שמגיעה למרכז העשירייה, כלומר מה קורה עם התחושה הזאת כשיש רצון מאוד גדול להתאחד, כשהתחושה הזאת מתחילה להתפשט ממרכז העשירייה אל תוך העשירייה?

על ידי זה שכל אחד מזכיר לשני בתוך העשירייה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, להתפלל על החיבור, שבזה אנחנו מנצחים את המלחמה ובכך אנחנו מנצלים נכון את כל אותו המצב שהבורא ברא, כי חוץ משבירה הוא בעצם לא הכין לנו כלום, אז אנחנו צריכים להחזיר את כל מצבי השבירה על ידי הפנייה אליו לחזור למצב השלם.

מצבי הפירוד מתגלים בנו כמצבים לא נעימים כדי שאנחנו נוכל לאתר אותם, לברר אותם ולפנות לבורא כדי למצוא את סיבת הפירוד. וזה לא בגלל שלא נעים לנו אלא בגלל שאנחנו רוצים להיות בשלמות כמו הכוח העליון, וכך אנחנו מתקרבים לתיקון.

יש כאן בירורים שאנחנו צריכים לעבור, מצבים אישיים שכל אחד מרגיש עד כמה לא נעים לו, לא מוצא חן בעיניו, לא מסתדר עם הגישה לו, עם הרגש והשכל שלו, וכך לכל אחד ואחד יש משהו ממצב השבירה שהיה באדם הראשון שהוא נגד האחרים. ואז בהתאם לזה אנחנו צריכים לברר מה אנחנו צריכים לעשות כדי להידבק לאחרים. לפחות בעשירייה ואחר כך מתוך זה אנחנו רוכשים קצת ניסיון ומתקדמים לחיבורים יותר רחוקים, מהותיים, בדרגות יותר גבוהות, ששם אנחנו צריכים לפתח רגש ושכל יותר ממה שיש לנו.

וכך אנחנו מתקרבים יותר ויותר מקשר בין עשיריות, עד שבסופו של דבר כל העולם נעשה כאגודה אחת. אנחנו התחלנו בזה ונמצאים כבר בתהליך של גמר התיקון של הדור האחרון, צריכים להמשיך בזה. רוצים או לא רוצים בכל זאת אנחנו נתגלגל כך וכל העולם ישתנה ובמהירות רבה. גם על ידי פעולות פנימיות שיש בכל אחד ואחד שנעשה על ידי הכוח העליון, וגם על ידי המצבים החיצוניים שאנחנו מגלים ביחסים בינינו.

שאלה: קשה להבין מהי אותה "ברית מלח", מהי אותה ערובה? האם אנחנו מגיעים לפנייה לשכל כביכול, "תתעשת ואל תריב עם החברים"?

אנחנו לומדים שכולנו באים ממקור אחד, פועל עלינו כוח עליון אחד שרוצה לקרב בינינו לפי ההכרה שלנו, לפי ההבנה, לפי היכולת שלנו להבין שאחדות היא מטרת הבריאה, מטרת התיקון שלנו. "ברית מלח" כלומר שאנחנו לוקחים את הדברים האלה שלומדים כדבר הכרחי, נצחי, שלם, וזו העבודה שלנו שלא יכולה להשתנות בכלום. עבודה פשוטה, חיבור בינינו בכל הדרגות ככל שהם יתגלו בנו.

בינתיים אנחנו לא מרגישים עד כמה אנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה כך שכל ההבחנות הנוכחיות שלנו ייעלמו ואנחנו נרגיש בתוך החיבורים שלנו מציאות אחרת, חדשה, שנקראת עולמות עליונים וכולם מתגלים לפי היכולת שלנו להתקשר בינינו.

לכן ככל שמתאחדים, ככל שמתחברים, נגלה מציאות חדשה, את הבורא ששורה בה ומנהל אותה, וכך אנחנו נתקדם. הכול תלוי בגילוי האיחוד. והאיחוד תלוי בכמה אנחנו נבקש את החיבור, את האיחוד על פני כל כוחות הפירוד או מצבי, מקרי הפירוד שמתגלים, וזאת הסיבה שהם מתגלים. ולכן כל ההתקדמות שלנו היא בשמאל, ואנחנו מגלים עוד ועוד פירוד גדול בינינו, אבל זה ברזולוציה, בדיוק יותר גדול, עמוק, פנימי ובהתאם לזה אנחנו מבקשים חיבור על פני אותו הפירוד שהתגלה. זה כבר צד ימין.

וכך בשמאל ימין שמאל ימין, אנחנו מתקדמים. כשאנחנו מחברים את שני המצבים האלה יחד, יוצא לנו הקו האמצעי, ובו אנחנו צריכים תמיד לתאר שנמצאים בחיבור, גם שמאל וגם ימין, וזו "אמונה למעלה מהדעת".

ככל שהשמאל, תכונות המלכות יכולות להתעלות לימין, לתכונות הבינה כך אנחנו מגיעים אחר כך כתוצאה מזה לכתר, בונים בנו את דמות הבורא. מתוך הפירודים האלה, מתוך השבירות האלה מתוך הקוביות, מתוך כל מיני צורות נפרדות, מנוגדות, אנחנו כביכול מסדרים את דמות הבורא.

רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להשיג אותו, לבנות אותו. ואת זה אנחנו עושים. "אתם עשיתם אותי", ככה הוא אומר. וממה? מזה שאתם בעצמכם שבורים, כי שברתי אתכם והבאתי אתכם למצב שאתם כן יכולים עכשיו בתוככם לבנות אותי.

שאלה: למה כתוב שזה ברית נגד הדעת, כי נראה שזה דווקא מסתדר עם הדעת?

כריתת ברית משמעה, למרות שאני נמצא בהרגשת שני הפכים ואני לא רואה קשר ביניהם, איך אחד יכול לתמוך באחר, והדעה שלי הפוכה מהדעה של החבר עד כדי כך שאנחנו שונאים אותו, עד כדי כך כמו שכתוב לנו בזוהר שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג איש את חברו וזה באמת לא מוגזם. כך היה ביניהם פירוד, אבל עם זאת הם נלחמו נגד הפירוד הזה ודרשו מהבורא שיעזור להם להתחבר למעלה מהפירוד. זה נקרא עבודה באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה שישלוט על כוחות הפירוד, על כוחות הקבלה. ועל ידי זה הם זכו לעלייה גדולה, כך שנפתחו להם כל סודות הבריאה שהם כתבו עליהם בספר הזוהר וגם אנחנו צריכים להשתדל ללכת בדרכם.

כל התנאים לפנינו. אנחנו נמצאים בעשיריות, בכל השיטה שהיא פתוחה לפנינו ככל שאנחנו מסוגלים לפתוח, להבין ולממש אותה. הכול נמצא, בואו נלחץ קצת יותר על עצמנו לכיוון החיבור ואנחנו נראה שמתוך הפירוד הזה שבינתיים לא נראה לנו שנצליח להשיג ממנו משהו, אנחנו נגלה שיכול להיות כאן חיבור, איחוד, וכך אנחנו נגיע לראיית המצב החדש, הדור האחרון, האנושות המתוקנת.

שאלה: איך אצל מקובלים בדורות הקודמים היה מקובל לחדש את הברית?

לחדש את הברית אנחנו צריכים כל רגע, כי כולנו משתנים כל הזמן, לכל אחד ואחד יש די.אן.איי פנימי, רוחני, שכל הזמן מתפתח על ידי הארת האור העליון וכולנו נמצאים בו, הוא משפיע עלינו, ועל ידי זה שאנחנו נמצאים קשורים זה אל זה, אנחנו כאילו נמצאים בזיווגים קטנים אבל בלתי פוסקים כל אחד עם האחרים בכל מיני צורות ההתקשרות.

ואנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו איך שזה קורה אבל ברגש ובשכל, באין סוף נתונים אנחנו כל הזמן נמצאים בסריגה כזאת של התקשרויות על התקשרויות, שאנחנו סורגים, זאת בעצם שכינה, שאנחנו בונים אותה מתוך זה שכל פעם נמצאים בכל מיני צורות ההתקשרות בינינו. חלק מהעבודה הזאת נעשתה על ידי האור העליון ללא השתתפותנו וחלק ממנה נעשתה על ידי בקשתנו ואז הבורא, האור העליון, עושה את החיבורים בינינו, את ה"סריגה" הזאת.

כך אנחנו בונים תשתית לגילוי הבורא מתוך הנבראים, ואנחנו הופכים להיות אותה תשתית, אותה הסריגה, אותה השכינה שהבורא מתגלה בה. זה כמו שלמדנו תמיד, אולי יהיו עוד כמה מילים חדשות אבל בעצם אין כל כך מה לברר במילים, אלא הכול לפי המאמץ של כל אחד להשתדל להשתתף. צריכים להשתתף בזה ככל האפשר.

שאלה: מה עוזר לאדם לא לשכוח שצריך לבקש מהבורא לחבר בינינו?

אנחנו תמיד נשכח כי אנחנו כל רגע ורגע נופלים לרצון לקבל שלנו יותר ויותר גדול, הוא מתחדש בנו כל הזמן. מה שיכול לעזור לנו, מה שבעל הסולם מספר לנו, הברית בינינו, הערבות בינינו, שאנחנו מארגנים את עצמנו בחיבורים ודואגים זה לזה. הייתי אומר שהכי עוזר לנו - שכל אחד חושב איך הוא יכול לעזור לשני. בכיוון הזה, בנטייה הזאת הבורא נמצא עימו. יוצא במידה שאנחנו מתקרבים זה אל זה כדי לתמוך בחבר, כל הזמן לעזור, בערבות הזאת אנחנו בעצם בונים את השכינה.

שאלה: האם כולם חופשיים לחזור לברית המלח הזאת, אין שום יוצא מהכלל?

כולם חייבים להיכנס לחיבור ולהשתתף בבנייה של אותו הכלי של אדם הראשון, רצון אחד שהבורא ברא ואחר כך שבר אותו בכוונה שאנחנו נאסוף אותו יחד ונגיע שוב לרצון אחד. זה נקרא "איש אחד בלב אחד", נקרא "אדם", אז המבנה של הרצון לגמרי דומה לבורא. מצד הרצון הוא רצון לקבל, הפוך מהבורא. מהצד שיש קשר בין כל החלקים שלו על מנת להשפיע, הוא דומה לבורא ולכן נקרא "אדם". יש בו צורת הבורא לפי הקשרים שתוקנו בין כל החלקים שלו, אבל בכל זאת כל החלקים הם רצון לקבל ולכן הוא נקרא "אדם" הדומה לבורא.

שאלה: איך לעשות כך שנשמע או ניזכר בכריתת הברית ברגעים הקשים, מה זה נקרא להזכיר?

לא צריכים להשתדל להזכיר זה לזה על הברית במצב קשה. פשוט צריכים תמיד לחשוב על הברית, לתמוך זה בזה בעשירייה כדי שכולנו נחשוב וכולנו נרגיש לא מה קורה בכל אחד ואחד אלא בקשר בינינו, בהתקשרות בינינו. על זה צריכים לחשוב תמיד ולא לחכות לזמנים קשים. לא יהיו זמנים קשים אם אנחנו כל הזמן נחשוב על זה. אנחנו רק נברך אם הזמנים יהיו קצת יותר קשים. תהיה לנו הזדמנות עוד יותר להתאמץ לחיבור.

שאלה: כשאנחנו עובדים בחיבור בעשירייה, לפעמים אדם יכול להרגיש שלא מבינים אותו. האם גם זה כמו פירוד או שנאה שמתגלים? וכשאנחנו מרגישים שלא מבינים אותנו האם אנחנו מתפללים לבורא שיעזור לנו בחיבור בינינו לשמור על השלום או שאנחנו צריכים לעזור לחברים להבין אותנו?

גם זה וגם זה. אנחנו צריכים לעזור לחברים לא לשכוח את הברית ואנחנו צריכים גם להתפלל לבורא שיעזור לנו לשמור את הברית.

שאלה: המאמץ לעבור מעבודה אישית לעבודה משותפת – אני מרגיש שכל הזמן נופל חזרה לעבודה אישית. האם זה טבעי ואיך לעשות את המעברים האלה יותר מהר?

זה לא ענין של עבודה אישית, זה ענין עבור מה אתה מתפלל. כל העבודה זו בקשה שלנו כלפי הבורא, איך אתה מארגן את הבקשה שאתה רוצה להתחבר עם כולם ומתוך הרצון המשותף לפנות לבורא שיתקן את הקשר ביניכם ואתם תהיו כחלק המתוקן לעת עתה במערכת אדם הראשון. איזו עבודה אישית יש כאן? עבודה אישית בזה שאני מבקש מהבורא שיעזור לנו להתקשר להיות חלק בלתי נפרד ממנו.

תלמיד: איך עוברים מבקשה אישית לבקשה משותפת לבורא?

בקשה אישית שאני מתפלל עבור כולם, זו הבקשה האישית. המבקש עבור עצמו מנתק את עצמו לגמרי, זורק את עצמו מתוך המערכת ולא נחשב בכלל שקיים. בקשה אישית שהוא אישית מבקש עבור האחרים. בקשה כללית שכולנו מתחברים יחד בבקשות אישיות כאלו לבקשה אחת.

שאלה: איך כוח השכחה משרת את מטרת הבריאה?

זה לא כוח השכחה. אנחנו נמצאים בשדרוג של הרצון לקבל שלנו שמגיע אלינו כחדש על מנת להיתקן.

שאלה: נאמר במקורות "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". בתקופה האחרונה נוצרה אצלי תמונה כאילו כל בני ברוך עוברים עכשיו בדיקת של הכלל הזה. קודם כל בין החברים משני חלקי המלחמה, ואתמול התגלו דברים שמאוד הדאיגו אותי, אנשים מפסיקים לבוא לשיעורים, לחברים קשה לשמוע את ההסברים הניתנים בזמן השיעור, הם מדברים זה עם זה ושולחים כל מיני דברים וחדשות במקום לשמוע על גדלות הבורא. דיברנו עם כמה חברים מהמקומות האלו ודנו בשאלה איך המטרה תהיה מעל מה שעובר בגוף באופן באמת חזק. קשה לי אני לא יכול לדון אותם כי אני לא נמצא שם. איך כבני ברוך נתעלה ונעבור את בדיקת הברית הזו עכשיו?

מה שעלינו לעשות הוא רק להתפלל לחיבור, להשלמה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו חס ושלום לא מבררים תכונות וכל מיני הבחנות גשמיות כמו מה קורה בין כל מיני אנשים, קבוצות ואפילו עמים, כי את הסכסוכים בתוך האדם, בין בני אדם, בזוגיות, בין העמים ובכל האנושות, הבורא מעורר, זה נקרא "בראתי יצר הרע". זאת הבריאה. את גילוי היצר הרע בכל רגע ורגע, מהדרגה הפנימית ביותר עד הדרגות הגבוהות והרחבות ביותר המכסות את כל העולם, מגלה הבורא לנבראים. זה נקרא שהוא "גיבור מלחמה". הוא הביא עלינו את התנאים האלה של ריב, ואנחנו צריכים להבין שאנחנו מקבלים זאת כדי לפנות אליו ולבקש ממנו לבצע חיבור למעלה מהריב הזה, אנחנו רוצים להתעלות למעלה מהמצב בו אנחנו נמצאים.

אני לא הולך לדון את האחר לפי השכל והרגש שלי, כשנתחבר בדרגה יותר עליונה מהאגו שלנו, בכל אחד יתגלה אגו אחר כתוצאה משבירת הכלי, ואנחנו נבקש רק דבר אחד, "תן לנו חיבור". אנחנו לא מבקשים לדעת מי צודק ומי לא, אין צודקים ולא צודקים כי זה מגיע מהבורא. אסור לי לראות את האחר כאויב שלי שאותו אני שונא, אומנם הבורא עושה כך, אבל אני צריך כנגד זה לבקש ממנו שייתן לי את ההיפך, שייתן לי להשלים עם כולם. רק על ידי כך נגיע לתיקון המציאות. "על כל פשעים תכסה אהבה." נקווה שנגיע לזה. אנחנו צריכים רק דבר אחד, לבקש שלום בין כולם. ולברר בדיוק מהו ה"שלום", השלמה בין כל ההפכים.

תלמיד: אתמול התגלה שלחברים קשה לשמוע אותך, אלו אנשים שהרבה שנים בדרך והם פתאום לא מסכימים איתך. אם כך, איך בן אדם ממשיך בכלל ומעלה את המטרה? איך כל הכלי העולמי דואג לדבקות בצדקות הדרך?

אני ממליץ לא לקפוץ מיד עם כל מה שמתרחש בתוך האדם. אנחנו כבר לא ילדים קטנים שמתפרצים בבכי או בצחוק, אלא עלינו איכשהו לארגן את עצמנו כך שנברר את הדברים, אבל נברר לא במה כל אחד צודק, אלא נעלה לדרגת חיבור שזו דרגה עליונה יותר שעושה בינינו פירוד כדי שנגיע דווקא אליה. "על כל פשעים תכסה אהבה" - הפשעים נשארים, הם הופכים להיות העביות של המדרגה, ואנחנו עולים לדרגה יותר עליונה. ושם, כשאנחנו מחברים את השברים האלה יחד, אנחנו מגיעים להבנה ולהרגשה עליונות יותר וכך משיגים את הרוחניות. "על כל פשעים תכסה אהבה" - משיגים כל פעם את החיבור, ואילו השבירה, הניגוד והשנאה נשארים למטה, כי בלעדיהם גם החיבור לא יכול להתקיים. עלינו להבין שזה לא כמו בעולם שלנו, לא כמו ילדים קטנים שמתחבקים ומיד שוב מתחילים לריב, אלא שומרים על השנאה, לא מוחקים אותה, ומתעלים מעליה וכך בונים את החיבור עד האהבה. בתוך האהבה נשארות השנאה והדחייה בכל העומק שלהן, האהבה מתוך זה גדלה כל פעם, ואנחנו נהיים כמו הבורא "יודעי טוב ורע", "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע¹". רק בצורה כזאת, אחרת זה לא ילך.

אם אתם רוצים להרגיש קצת את עצמכם במצב של הבורא, אז אתם צריכים להשתדל לעלות כך ולא להיות כמו ילדים ולומר, "אני לא יכול לשמוע אותו", "אני לא מסכים". זה טוב מאוד שאתה לא יכול לשמוע, זה סימן שיש לך איך להתקדם, להתכלל עם כל הכוחות המנוגדים ועל זה לבנות את עצמך בדרגה יותר עליונה. ככל שאנחנו מתקדמים בחיים שלנו, אנחנו רואים שהחיים מתקדמים כך שכל הדברים המנוגדים בכל זאת מתחילים להראות לנו את החיבור שביניהם, אבל בשביל זה עלינו להתעלות. לכן העבודה הזאת צריכה להיות קצת למעלה מהדעת, למעלה ממה שאני חושב ומרגיש, ולא שמישהו צודק, אין מי שצודק. אלא אנחנו מחברים את כל הדעות, את כל הרצונות בלי להתנגד, ואנחנו מחברים את עצמנו על ידי זה שרוצים להיות יחד. ה"יחד" לא מבטל את זה שאנחנו נמצאים בדרגה שלנו בניגוד זה אל זה, אלא העיקרון של אחד נעשה העיקרון הגדול ביותר, החשוב ביותר, הוא השולט.

המלך, השליט בעולם הוא אחד שכולל את הכול. אנחנו לא יכולים עדיין לתפוס את הדברים האלה, אבל רק בצורה כזאת בנויה המציאות ואנחנו צריכים להגיע אליה. לכן אני מאוד שמח ממה שעכשיו מתגלה, כי אני רואה עד כמה ההשגחה העליונה, הטיפול של הבורא דוחף אותנו להבין, להכיר אותו.

שאלה: נראה שכקבוצה עולמית יצאנו לדרגה חדשה, להזדמנות חדשה, שכולנו כל כך שונים, מיבשות שונות, מדינות שונות, ואת זה איכשהו צריך להכניס לשיעור. מה זה אותו שיעור שאנחנו צריכים עכשיו לעבור כקבוצה, ככלי עולמי אחד?

כל אחד וכולנו יחד בתמיכה הדדית משתדלים לעלות כי אנחנו צריכים להיות מחוברים למרות הכוחות שמנתקים אותנו, שמעמידים אותנו זה מול זה. "על כל פשעים תכסה אהבה", זה המשפט. זה בדיוק אמונה למעלה מהדעת, כי אומנם זה נגד השכל שלי, אבל אני חושב על החיבור שלי עם החברים וגם הם חושבים על החיבור בינינו, אומנם בדרגה שלנו אנחנו לא מסכימים, אנחנו שונאים זה את זה, נפרדים, מנוגדים, אבל בדרגה יותר עליונה, בה אנחנו רוצים להתחבר עם הבורא, שם אנחנו נמצאים בחיבור ובאהבה. להשתדל לחבר את שני הדברים האלה כמה שאפשר, זה על פני זה.

נניח שאתה רב עם אשתך, ואתה מגיע אחר כך להשלמה, לחיבור איתה, אז יש זוגות שרוצים לשכוח את מה שהיה ולכן הם נכללים במצב החדש באהבה, אבל אחר כך הם שוב נופלים. ויש כאלו שמזה הם דווקא מתחכמים, מוסיפים שכל לתוך הרגש ויכולים להיות במצב כזה ובמצב אחר, ואז הם גדלים. כשהם גדלים, יכול להיות שיהיו אנשים שיאמרו עליהם שהם לא זוכרים שהם היו קודם בפירוד לכן איך יכולה להיות ביניהם עכשיו דביקות, כביכול הפירוד הקודם הוא במשהו מוחק, מוריד את הדבקות שעכשיו הם השיגו ביניהם ואין עכשיו אהבה ביניהם. ואפשר להגיד ההיפך, שעכשיו האהבה שלהם היא יותר מורכבת, יותר בוגרת והם יודעים שהאהבה שלהם כוללת את הפירוד הקודם והיא שולטת עליו. בצורה כזאת הם נעשים יותר גדולים, יותר מבוגרים, יותר ריאליים, ויש בהם כל מיני צורות של חיבור ופירוד שנכללות במצב החדש. אפשר לדמיין שירים של ילדים לעומת סימפוניה שתזמורת גדולה מנגנת בצורות כאלה שהלב שלנו יכול לבצע. זה הבדל.

לכן לא לפחד מזה שנשמור בפנים את כל מצבי הפירוד. לא סתם כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", היא תכסה אבל היא תשמור עליהם, עד כדי כך שכל הדברים הרעים ביותר שקודם לא הסכמתי ולא רציתי לראות בחבר או באהוב שלי, עכשיו אני כן מסכים, מקבל ואוהב. למה? כי זה שלו, וגם הוא אוהב את מה שיש לי כי זה שלי, ובעצם אנחנו אוהבים אותם כי אלו התנאים שהבורא ברא בנו, וכשאנחנו מתחברים אנחנו משיגים אותו. כך זה נבנה, אי אפשר אחרת.

תלמיד: אני הרגשתי ביחס למצב הזה תופעה מעניינת. מתרחשת חלוקה מלאה בין התכונות הרוחניות לגשמיות של החבר. יש את הקשר עם הרב, עם המקורות, עם הקבוצה, ועם זה אני מתאחד איתו, זה מה שאני אוהב, ולמעשה בכלל לא משנה לי איך הוא רואה את הסיטואציה שלו.

אני מסכים איתך, גם אני קיבלתי כמה תגובות על אתמול ואני מבין את התגובות האלה ואני מצטער שדיברתי מדי, אולי לא הייתי צריך להגיד כך כי בכל זאת צריכים להתחשב בתנאים שהקבוצות שלנו נמצאות, אבל נקווה שנתקדם ברוחניות וזה יתקן את מה שגרמתי אתמול. בכל זאת, רק בחיבור בינינו אנחנו יכולים לתקן את מה שקורה, חיבור למרות כל הפשעים.

תלמיד: מצד אחד, הרגשתי שלא חשוב לי איך החבר מסתכל על המצב, אני יכול ברוחניות להתאחד איתו. מצד אחר, גיליתי שאני בכלל לא מוכן לעשות לו שום הנחות בגשמיות. נניח אם החבר היה מגיע אליי עם רובה בלי כל צער הייתי מחזיר לו באותו מטבע. הרגשתי שיש חלוקה מוחלטת בין התכונות הגשמיות לבין התכונות הרוחניות של החבר ואני לא מבין איך אפשר לחבר את הדברים האלה יחד.

לעבוד על זה. אנחנו צריכים על כך לעבוד. עדיין אנחנו נמצאים בניגוד והניגוד הזה יכול להגיע לדרגות של שנאה, והם יהיו עוד ועוד גדולים, כמו תלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה וכך אתה עכשיו מגלה שיכולים להיות כאלה יחסים בינך לבין החברים. זה טוב מאוד, סימן שאתם כבר יודעים כמה הבריאה שהבורא ברא באמת מנוגדת ברצון לקבל שלה זו לזו ובכמה היא צריכה להיות כנגד זה מחוברת בלב אחד באהבה זו לזו. מצוין סימן שאנחנו מתקדמים.

תלמיד: כשאתה אומר משהו באופן שאתה מסתכל על המצב אישית מבחינתי זו כאילו נקודת מבט קדושה, אני מוכן לקבל אותה באופן מלא ולהתבטל בפניה, וזה נוגע גם בשאלות גשמיות וכמובן שגם בשאלות רוחניות. באיזו מידה אני צריך להתייחס לחבר ולהסתכל עליו דווקא בתכונות רוחניות ובאיזו מידה אני צריך לקבל את אופן ההסתכלות שלו על הדברים?

על כל פשעים תכסה אהבה. בכל דבר שיש. אתה צריך לקבל את החבר כמו שהוא, ואני שונא את זה? שונא. ואני לא אוהב? לא אוהב. כך זה מצד אחד. ומצד אחר, אתה צריך לראות איך אתה מכסה את זה באהבה מפני שאתה משתוקק לבורא, לתיקון. התיקון והבורא נמצאים בחיבור ביניכם. ואתה לא מוחק את הפירוד שביניכם, אתה מכסה אותם באהבה, בחיבור. תנסה לעשות תרגילים כאלה ואתה תראה כמה אתה מתחיל להבין מה היא אמונה למעלה מהדעת, מה זה לבנות רוחניות על פני הגשמיות. ואז באמת תבינו שתלמידי רבי שמעון הם לא איפה שיש לך שונאים ואתה לא יכול לסבול אותם, אלא את החברים שלך אתה לא יכול לסבול עד כדי כך אתה מוכן להרוג אותם, ואתה בקושי עוצר את עצמך כדי לא להרוג אותם. וכך אתה יחד איתם מתגבר על הכול, מושך את הכוח העליון, דורש, מחייב אותו שייתן לכם כוח אהבה. ואז הבורא בכבודו ובעצמו יורד אליכם, שורה בכם וכך אתם מרגישים בגילוי הבורא, הוא מתגלה על פני השנאה שהוא ברא קודם כדי שאתם תוכלו לגלות אותו ככוח הפוך מהשנאה, זו "אמונה למעלה מהדעת". על כך צריכים ממש לעבוד בפועל.

שאלה: כשאנחנו עובדים בעשירייה אז אין לנו יותר מידי ניגודים כאלה ממש הפוכים, חדים כאלה בעשירייה. איך לכסות באהבה?

הם עוד יהיו. אתה תראה שהם יהיו עוד ועוד. פתאום אתם תתחילו לגלות שיש לכם בעיות בתוך הקבוצה, ואתם תשאלו בצורה נאיבית "קודם היינו חברים, היה כל כך טוב, היה הכול יפה, כולנו היינו מחוברים איכשהו ועכשיו אנחנו לא יכולים להסתכל זה על זה, כלום לא יוצא לנו". לא יוצא לכם מפני שאתם לא מתנגדים לזה, כי אתם שכחתם שהבורא נמצא ביניכם, אבל אם אתם שומרים על העיקרון הזה שהכול בא מהבורא כגילוי האמת אז אתם תצטרכו לעבוד על השנאה שלכם וכך תבנו באמת כלי נכון לגילוי הבורא שתהיה שם שנאה, עביות, והיא כיסוד הפרצוף, ועל פני זה תתגברו כך שלא תשתמשו בשנאה, צמצום ומסך ואור חוזר, הכול יהיה על פני זה, וכך אתם בונים השפעה הדדית ובזה אתם מגלים את הבורא.

שאלה: איך להתכונן לזה? כי כשדבר כזה מתגלה בינינו אומרים שזה דבר גשמי, שזה משהו בגשמיות, שזו לא שנאה רוחנית, שהחבר גשמי אז משהו לא מסתדר.

אין בכלל דבר חומרי, חוץ ממצבים רוחניים אין שום דבר במציאות. אלא הם מתגלים לנו בכל מיני צורות כאלה פעם בחומר, פעם ברגש, פעם בשכל, פעם בעוד משהו, אבל באמת זה הכול גילוי הבורא בעד או נגד ואנחנו לא צריכים לשכוח את זה.

שאלה: מהי ההכנה הנכונה כדי לא לשכוח שהיא מגיעה?

להשתדל. כל מה שלמדתם, כל מה שקראתם, להשתדל ללכת בזה. וחוץ מזה אנחנו חוזרים שוב לשיעור בוקר, אנחנו מבררים את זה, אנחנו איכשהו נמצאים בכל מיני פעולות זו אל זו והבורא גם לא עוזב אותנו, מעורר בינינו כל מיני ריחוק, שנאה, דחייה, הוא מגלה רק את זה, זה "בראתי יצר הרע", הוא לא מגלה בינינו חיבור, הוא מגלה בינינו כל הזמן רק ריחוק.

תלמיד: אפשר לומר שגילוי הניגודים האלה, הסתירות, זו ההזדמנות הכי טובה לבנות כלי בינינו?

וודאי. אחרת איך היית משתוקק לבורא, לחיבור. אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בצורה רוחנית אז הוא עושה את זה בינינו בצורה גשמית, כמו במלחמות, בכל מיני אירועים כאלה, בשבירה במשפחה. אם אנחנו נכסה את זה בהבנה שכל דבר הוא צריך לעורר אותנו לחיבור אז אנחנו לא צריכים את כל הדברים האלו הגשמיים שמתגלים בינינו, כל המלחמות וכל החיבור מעליהם אנחנו נעביר למלחמה פנימית, רוחנית וכך נגיע מהר מאוד לתיקונים.

תלמיד: ועכשיו בסיטואציה שהחבר סיפר עליה, איך להשתמש בה לא סתם כדי לרכך או איכשהו לטאטא מתחת לשטיח.

תתייחסו כולכם לכולנו, קבוצות לקבוצות, בצורה כזאת שאתם רוצים לכסות את זה באהבה. אתם לא שוכחים, אתם לא צריכים למחוק מה שנמצא בכל אחד, לא מה שהיה, אלא מה שיש גם עכשיו, אני פשוט רוצה לכסות את זה באהבה. למה? כי אני רוצה לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. בואו נדבר בצורה אמיתית, אין לנו סיבה אחרת, ולא צריכה להיות. כשמתגלה משהו רע אני שמח בגילוי הרשעים שמתגלים, כמו שכותב בעל הסולם, שיוצאים מחוריהם. למה? כי אם תסתכל עליהם ויהפכו לגל של עצמות. מה זאת אומרת? שאתה בונה על פניהם את החיבור ובזה אתה עושה נחת רוח לבורא. כול זה נמצא לפנינו, ממש לפנינו, בואו אנחנו נבצע את זה.

שאלה: אנחנו יכולים לעצור את המלחמה הזאת בעולם דרך התפילה שלנו, האם צריך להאמין בזה או לחשוב על זה שאנחנו יכולים רק לתקן את הקשרים בעשירייה?

אנחנו צריכים לחשוב על החיבור בין כל הנבראים ואנחנו קודם כל מתקנים את זה, מבצעים את זה בחיבור בינינו. אבל חושבים שבזה אנחנו פועלים על כל הבריאה. וכך נעשה תיקון ככל שזה תלוי בנו.

לכן אנחנו לא דורשים שמשהו יקרה, אנחנו לא מייחסים עצמנו, לא מדביקים את עצמנו לצד אחד או צד אחר, מי צודק חס ושלום, מי לא צודק, האופי של צד אחד והאופי של צד האחר, לא היסטוריה שלהם ולא כלום, לא חשוב לי, אני יודע רק דבר אחד, זה הבורא מעורר ולא יעזור לי עם השכל שלי להיכנס לזה ולהתחיל מתוך זה להצדיק או להאשים מישהו. אני מקבל את כל הדברים האלה כנתון, שעל פני זה אני בונה חיבור ואהבה. ובונה את זה בצורה כזאת שבינינו בקבוצה אנחנו עושים חיבור כדי להתפלל לבורא ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ויותר מזה אני לא צריך, זו כל העבודה שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שתיקון העולם תלוי בנו וכל אחד חייב לומר לעצמו שכל הבעיות בעולם הן בגללו. אז גם אנשים שלא פשעו מתים בגללי, כי אני לא רוצה להתפלל עבור הזולת?

ודאי.

תלמיד: ככה צריך לקבל את זה ממש? כשמישהו אומר דבר כזה, אני מיד רוצה לומר לו שזה לא שייך.

גם זה מובן, כי האגו שלך דוחה דברים כאלה.

תלמיד: יוצא שהשריפה שעכשיו מתלקחת יכולה לכסות את כל העולם, והאחריות היא עלינו. ואנחנו לא יכולים לאפשר בינינו קונפליקטים כאלו.

כן, נכון. וכדי לכבות את השריפה, אנחנו מכסים אותה באהבה. לא להתערב בתוך השריפה עצמה, זה בלתי אפשרי, אלא לכסות אותה באהבה, בחיבור בינינו, בכך שאנחנו דורשים מהבורא שיוריד את כוחות השלום, ההשלמה לכל האנושות - זאת העבודה שלנו.

תלמיד: ועל רקע המצב הנורא הזה, אין לי בכלל זכות להיכנס לקונפליקט, להילחם, להתווכח עם החבר, אם אנחנו צריכים להתאחד ולכבות את השריפה.

ודאי, זאת העבודה שלנו. כל הכלי "בני ברוך" בכל העולם, חייב להתפלל רק עבור השלום. והשלום מגיע מתוך זה שאותן הבעיות והצרות שהבורא יצר ומגלה בעולמנו, הוא עושה את זה, "אין עוד מלבדו" ולא הצד השני, גם לרע וגם לטוב. ואנחנו בפנייה אליו מבקשים ממנו לכסות את זה בטוב. אין כאן שני צדדים, יש כאן גילוי פעולת הבורא שאליה אנחנו מתייחסים.

תלמיד: כשיש קונפליקטים וריבים בין החברים ואנחנו לא קושרים את זה עם הבורא ולא מתעלים לתפילה מעל זה.

זה נורא. זה לא טוב.

תלמיד: אנחנו עומדים במקום ולא מתקדמים?

אתם נופלים לדרגה הגשמית.

שאלה: החבר שלי אוהב אדום ואני אוהב כחול, ועל רקע זה יש לנו מחלוקת. מה בדיוק אני צריך לכסות באהבה?

מה הבעיה? אם תעשה לו מתנה, תביא לו משהו בצבע כחול והוא יביא לך בצבע אדום.

תלמיד: אחד לא משתלב עם השני ויוצא שהוא לא אוהב אותי על זה ואני לא אוהב אותו על זה.

מה זה שייך אחד לשני? יש לי תינוק שאני אוהב אותו בכל ליבי ויש לו טעמים אחרים משלי, הוא אוהב מתוק, הוא אוהב את זה ואת זה. אז אם אני אוהב אותו, אני אוהב גם את מה שהוא אוהב ושונא את מה שהוא שונא מתוך הדבקות "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: אנחנו כולנו תלויים בחברה, בסביבה שאנחנו חיים בה ועכשיו יש לוחמה פסיכולוגית ברמה של התקשורת. איך לא להוציא את זה ליחסים עם החבר?

ודאי שאתם במוסקבה וקייב בתנאים שונים, בהשפעות שונות מהסביבה, וודאי שיש דברים על פני השטח ואין מה לעשות, כי כל אחד מושפע מהסביבה שהוא נמצא בה, אבל אנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים להיות למעלה מהשטח.

אם אנחנו רוצים להתעלות לכוח העליון שמנהל אותנו, שגם מנהל את המלחמה הזאת מלמעלה, ומנהל אותה כדי שאנחנו נתעלה אליו, אז אנחנו, שרוצים לגלות את הבורא, רוצים לגלות את הפעולות שלו, צריכים להתגבר על כל מה שקורה ולעלות אליו, להידבק אליו. ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים להבין שכל זה מגיע לנו כדי שנשתדל להגיע לחיבור בינינו, ובחיבור בינינו לגלות את הבורא. הכול נעשה רק בשביל זה.

אין אף פעולה פנימית בתוך האדם, וחיצונית בינינו ובכלל בכל היקום, שיש לה סיבה אחרת ומטרה אחרת - אלא רק גילוי הבורא לנבראים. וזה מתגלה בצורה שהם משתנים כך שהם יכולים לקלוט את מטרת הבריאה, מהות הבריאה, את מה שנמצא למעלה מזמן, תנועה ומקום, לזה אנחנו צריכים להתקרב.

אני מקווה מאוד שאנחנו נבין מה קורה בעולם ומה קורה איתנו, ואיך אנחנו צריכים בכל זאת להתנהג. איך אני צריך לקבל את המציאות. כל אחד מקבל אותה בצורה אחרת, בכל חברה, בכל העולם, אפילו בקבוצה אחת. אבל אנחנו צריכים לעזור אחד לשני לקבל את המציאות כפי שהיא באה מהבורא אלינו ולהבין את זה בצורת הדבקות בבורא.

שאלה: אם אפשר לשאול כך, במה הכעסנו את הבורא שהגיע כזה מצב, כזה פתרון באוקראינה? מה עשינו לא בסדר בעולם הרוחני כדי להביא מלחמות?

מלכתחילה אנחנו נמצאים רחוקים לגמרי מהבורא, מהקצה האחד לשני. הבורא כולו משפיע, נמצא בדרגת אמונה למעלה מהדעת, ואנחנו צריכים בדעת ולא בדרגת אמונה וכולה בלקבל. הבורא מקרב אותנו אליו בצורה כזאת שהוא מעורר בנו רגשות ומחשבות מנוגדות, לא נעימות וכן הלאה, ואנחנו על ידי חכמת הקבלה, על ידי זה שאנחנו מתעמקים במחשבה, בהרגשת החיבור בינינו, צריכים להפוך אותן לתפילה לחיבור בינינו.

זה לא נקרא שאנחנו מרגיזים אותו, לא, זה כוח שכולל את כל המציאות, אי אפשר להרגיז אותו, אפילו כשאנחנו אומרים שאנחנו עושים לו נחת רוח, זה הכול כמו שכתוב, "דיברה התורה בלשון בני אדם", אין דבר כזה. איך אתה יכול לעשות נחת רוח לאבסולוט? גם בורא זה "בוא וראה", זה מה שאנחנו בונים בתוכנו, בעצמנו.

אז בואו נשתדל להתעמק יותר במה שקורה לנו, אנחנו עוברים מצבים מאוד מורכבים, ועוד מעט נבין למה זה מתגלגל עלינו כך. אבל אי אפשר להגיד על הבורא שאנחנו מרגיזים אותו, שהוא לא מרוצה מאיתנו. כך מדברים כלפי עמך, או כלפי ילדים, אין דבר כזה. אם הבורא הוא הכול, אז עלינו רק להשתדל להתאים את עצמנו אליו. בטוח שנתאים את עצמנו אליו, אבל כאן הכול תלוי בכמה שנרצה לעשות זאת מעצמנו.

שאלה: מה הדרך הנכונה לגשר בין שני צדדים שנמצאים בסכסוך, והאם צריך לגשר?

לא צריכים לגשר בין שום דבר, ושום צדדים בסכסוך. אם אנחנו מדברים על הקבוצות שלנו, כל אחד צריך להתעלות למעלה מהרצון לקבל הקבוצתי, לרצון להשפיע כמה שאפשר, ובזה אנחנו מתקנים את הכול. אנחנו לא הולכים עכשיו להתכתב, ולהביע כל אחד לפי השכל הגשמי המטומטם שלו איך לקשר בין הצדדים. רק זה חסר, שכל אחד מכם יתחיל עכשיו לנהל את המלחמות, אין דבר יותר טיפשי. אני ממליץ, "שב ואל תעשה עדיף".

שאלה: מה לעשות כשהשנאה מתגלה בעשירייה, וחבר בורח משדה מהקרב, עוזב את העשירייה. מה העצה?

העצה? "על כל פשעים תכסה אהבה". תנסו בכל זאת להבין אותו, להחזיר אותו, ולעשות כך שתהיו חברים, למרות שרוצים להרוג זה את זה. כך קרה למקובלים בכל הדורות, אבל הם התגברו. ומי שלא התגבר, אנחנו לא יודעים עליו, הוא נעלם.

שאלה: מה עליי לעשות אם השנאה שמתגלה לי היא כלפי עצמי? לאן עליי לכוון את ההרגשה הזו?

לחלק את עצמך לחלק ששייך לבורא, וחלק ששייך ליצר הרע שלך, לאגו שלך. ואז את אותו חלק ששייך לאגו שלך, אתה יכול לשנוא, אבל צריך להיות לזה המשך, מה אתה עושה הלאה אחרי שאתה שונא? אתה מתפלל, ומבקש שהבורא יעזור לך להתגבר עליו.

שאלה: אם אני יודע שהבורא עומד מאחורי כל פעולה של האדם, קל לי להצדיק אותו, ומסתבר שאני מבטל את השנאה אליו. האם זו הגישה הנכונה? אחרי הכול אנחנו לומדים שאי אפשר לבטל שום דבר.

זה נכון. אנחנו מסתכלים על כל אחד ואחד ומתארים שאחריו עומד הבורא ומנהל אותו.

שאלה: אצל נשים הבעיות יכולות להתגלות קצת, אבל נדמה שהתופעה הרווחת ביותר היא שתיקה, התרחקות, השתתפות פסיבית שמאוד שמעיבה על ההרגשה בעשירייה. האם אצלנו העבודה היא פשוט פנימית יותר או שיש עצה מה עושים במצבי שתיקה וריחוק כאלה?

שתיקה וריחוק בקבוצה זה לא טוב כי צריכים להתקרב כדי להיות בלב אחד, ולכן אני לא חושב שיש כאן מקום להשתיק את עצמו. אנחנו צריכים לברר את הדברים שקורים לנו בלי הרבה מילים, אלא כמה שיעזור לנו להיות בחיבור. אם אתן לא מתחברות, אתן פשוט לא שייכות לשום תהליך רוחני. בריחה זו לגמרי לא הפעולה הנכונה, אין דבר יותר גרוע מבריחה.

שאלה: האם כשמבקשים מהבורא חיבור על פני הפירוד עלינו לצפות לתוצאה?

כן. אנחנו רוצים להתחבר על פני הפירוד. הפירוד חייב להישאר למטה, ועליו צריך להיות חיבור, כמו שאנחנו לומדים בפרצוף רוחני. אל תשכחו את זה.

מה זה פרצוף רוחני? שיש עביות, על פניה צמצום, מסך, אור חוזר וגילוי הבורא. כך צריך להיות, וכל זה נבנה על הרצון לקבל הגדול שבו מתגלה הכול, דחייה, שנאה, ופירוד.

תלמידה: איך בעצם באה לידי ביטוי התשובה של הבורא? איך היא מורגשת?

אנחנו מרגישים אותה, אם אנו באמת מבטלים את עצמנו, מוכנים להיות כמה שיותר בחיבור, ומבקשים ממנו, "אנחנו לא מסוגלים להיות בחיבור, אז אנחנו מצפים ממך שתתלבש בנו ותראה לנו איך להיות בחיבור", בזה נרגיש את הגילוי שלו.

תלמידה: ואם מורגש שהבורא לא עוזר?

לא יכול להיות, סימן שלא ביקשתם. צריך להתפלל

שאלה: מהרגע שבו מתגלה הרגשה של פירוד, איך בדיוק מתבצעת הפנייה לבורא?

מתוך הלב. אין מה לעשות. כמה שאתם מרגישים, כך צריכה להיות התפילה.

קריין: קטע מספר 69. מתוך "ליקוטי תורה".

"ע"י כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו."

("ליקוטי תורה". פרשת נצבים, מד/ב)

קריין: קטע מספר 70. מתוך "ליקוטי הלכות".

"עיקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפלה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ עיקר התפלה בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדושה. רק שצריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד, וזה תפלה בציבור."

("ליקוטי הלכות". הלכות בית הכנסת, הלכה א')

זאת אומרת, ככל שאנחנו מתחברים בינינו בבקשה אחת לאיחוד, לתיקון, לדבקות בבורא, לפי זה אנחנו בעצם עושים את התיקון העיקרי.

שאלה: בעבודה הזאת בתפילה המתמדת, באהבה הקבועה הזאת יש בחבר איזה חלק עליון שמכוון כלפי תפילה, כלפי אהבת הבורא שאותה אני מרגיש, ויש את החלק החומרי, הגשמי, שמכוון לגשמיות. האם אנחנו עובדים רק עם החלק העליון ולא מסתכלים על הגשמי בכלל?

בדיוק כך אנחנו מתייחסים. אני מתחבר עם החבר במה שאני יכול להתחבר. זה יכול להיות חלק מאוד קטן ממני וממנו, אז בחלקים האלה אנו מתחברים וזה העיקר. אחר כך זה מתרחב עוד ועוד, ואפילו מתגלה לנו בכלל שאנו מגיעים למצב שבו רואים שאין שום גשמיות, שהכול זה רוחניות.

אחר כך נראה שאין גשמיות. הגופים שלנו, העולם הזה אינם, והכול זה ביטוי מיוחד של הרוחניות. ואז נגלה שכל הדברים שנראים לנו מנוגדים, גשמיים, שונים זה מזה בחברים, זה לא נכון. שהם מתגלים רק לשם דחייה, שנאה ואחר כך לחיבור ואהבה ששורה על פניהם.

שאלה: אנחנו מתחברים עם החברים ומדברים על זה שאנחנו כורתים ברית ורוצים אל תוך הברית הזאת להזמין את הבורא. איזו ברית צריכה להיות בינינו כדי שכוח הבורא ייכנס בה?

ברית הדומה לתכונת הבורא. אתם מתייחסים זה לזה כמו שאתם מתייחסים לבורא ואז הוא ישרה ביניכם. אחרי שאתם מתחברים הוא לא צריך עוד משהו כדי לרדת אליכם, להתחבר אליכם, אלא מלכתחילה כל החיבור שלכם צריך להיות לפי תכונת הבורא שהיא השפעה, אהבה, למעלה מכל ההפרעות והניגודים.

שאלה: אם אנחנו מתכנסים בתפילה משותפת ויש איזו מידה של הרגשה משותפת, האם זה אומר שבמידה מסוימת זה אפשרי שהתפילות יכולות להיות שונות, נבדלות, כאיזשהו שלב מקדים?

אני לא בדיוק מבין מה אתה רוצה להגיד. עלינו לחבר בינינו משהו שנמצא מעלינו. תפילה עבור החיבור היא שבחיבור הזה יהיה כל מה שמנוגד בינינו וגם כל מה שאיתו אנחנו מחוברים, ואנחנו רוצים להיות עוד יותר מחוברים בינינו, להגיע לתכונות כאלה מעל העביות שלנו. כמו בפרצוף הרוחני, יש עביות ועל פני העביות יש התגברות ואנחנו בתוך ההתגברות הזאת מגלים את הבורא. אנחנו בונים את הבורא מעל ההתגברות שלנו, מעל החיבור, מעל העביות שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: כתוב כאן שהתפילה תלויה בחיבור הנשמות. חיבור הלבבות עוד איכשהו אפשר להבין, אבל מה זו תפילה מתוך חיבור הנשמות?

חיבור הלבבות יכול להיות בעל מנת לקבל ובעל מנת להשפיע, בשני הכוחות, "בשני יצריך" כמו שכתוב, ביצר הטוב וביצר הרע. גם היצר הרע נמצא בלב האדם וגם היצר הטוב נמצא בלב האדם מלכתחילה כנקודה שהיא נקודה שבלב שמושכת אותו לבורא. ואנחנו צריכים מהיצר הרע שהוא כול לב האדם, להשתדל לאט לאט לעשות אותו דומה ליצר הטוב. זאת אומרת, לעשות צמצומים על הרצון האגואיסטי ומעליו לבנות תכונות השפעה, כמו שאנחנו לומדים בפרצוף הרוחני, וכך לתאר לעצמנו מה זה נקרא "תיקון הלב".

ביחסים כאלה כשכל אחד מתעלה מעל האגו שלו, מעל הגאווה שלו, מעל הדחייה שלו לאחרים, כשאנחנו מתעלים למעלה מזה, כי אנחנו לא יכולים להרוס את הרע שלנו אנחנו יכולים רק להתעלות למעלה ממנו, בנטייה כזאת אנחנו יכולים להתחבר. כשכל אחד מתעלה מעל האגו שלו, בחיבור בינינו שם אנחנו בונים את השכינה, את המקום לגילוי הבורא. אלו אותם הרצונות לקבל שלנו שעוברים תיקונים של צמצום, מסך ואור חוזר, ובהם אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני ששם יכול להתגלות האור העליון, הבורא, כוח ההשפעה, כוח האהבה. זה נקרא "האור העליון".

שאלה: למה התיקון הכי חשוב הוא החיבור של כל הנשמות לנשמה אחת?

כי בזה כל אחד מתעלה מעל האגו שלו לחיבור עם הזולת, לכל אחד יש כוח השפעה ששורה על הרצון לקבל, ואז בכוחות ההשפעה האלה אנחנו מתחברים בינינו ובונים מקום לגילוי הבורא לפי השתוות הצורה - כולנו נמצאים בהשפעה והבורא הוא הכוח המשפיע. כך אנחנו מקבלים את התלבשות הבורא בנו, הוא ממלא אותנו, וכשהוא ימלא את כל הכלים המתוקנים שלנו זה ייקרא "גמר תיקון".

שאלה: כתוב "וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו", למה הכוונה?  

הכוונה שאנחנו מתייחסים לעצמנו ולזולת בצורה שווה.

תלמיד: זה אומר שאם אני לא אוהב את עצמי, אז אני לא יכול לאהוב את החברים?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על שנאה, אבל פה הוא כותב, "עיקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדוש". מה הקשר בין שנאה לקדושה? למה צריך קודם לשנוא ולאחר מכן מגיעים לקדושה?

כי אנחנו נבראים ולא יכולים להבין מה זו קדושה אלא מהצורה ההפוכה. אם אני נברא, אז אני נמצא מחוץ לקדושה. קדושה היא השפעה, אהבה, זו תכונת הבורא, ואנחנו בכוונה מלכתחילה נבראנו בצורה הפוכה של שנאה, קבלה, דחיה, כדי להיות שונים מהבורא.

אבל איך אפשר להיות שונים מהבורא? רק מזה שהוא ברא בנו תכונות שהן קבלה, שנאה, דחיה, ואנחנו אוהבים רק את עצמנו. כדי להיות בקדושה אנחנו חייבים לאהוב את הזולת. קדושה היא מה שמחוץ לי, זו תכונת הבורא, השפעה.

תלמיד: איך אפשר להגיע לאהבה על פני השנאה? מה מהות הפעולה הזאת?

אתה מבקש מהבורא שישלוט עליך בכוח האהבה וההשפעה שלו, אתה מוכן שהוא ממש יתלבש בך, כך אתה מגלה אותו בך ואתה מתחיל להיות מקודש. כך מתקדמים להבנת הקדושה.

תלמיד: איך אפשר לעשות את הפעולה הזאת? אם הבורא עדיין לא התלבש בי, אז איך אני את השנאה הזאת מכסה באהבה?

בחיבור שלך עם החברים אתה מכין לו את התשתית.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אתה מתייחס לחברים כמו שאתה מתייחס לבורא.

תלמיד: האם אני צריך להתבטל מולם ואז מתגלה אהבה בינינו?

גם כך.

קריין: קטע מס' 71.

"אמנם כן, הסיבותם לי עבודה רבה בענין הפירוד והשנאה אשר נזרע וגדל ביניכם, בשיעור אשר לא שערתי מראש, כי כל אחד מהתלמידים שיחי' נצח, הוא כמו אבר שלי עצמי, והנה אין שלום בַּעֲצָמַי מפני חטאתי, וע"כ, אני מוכרח להתחיל ולזכך את עצמי, כמו תינוק שנולד, עד שאזכה לעשות שלום בין התלמידים." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ג)

בעל הסולם כותב לתלמידיו באגרת שהוא מרגיש שהפירוד שיש ביניהם מגיע ממנו והוא גם צריך ועוד קודם לתקן את עצמו.

קריין: קטע הבא מספר 72 מתוך "זוהר לעם".

"ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ." 

("זוהר לעם". "אחרי מות", מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 66)

(סוף השיעור)

---

1. "כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע" (בראשית ג', ה')↩