סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ע''ה
שיעור 15|9 лип 2020 р.
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות
שיעור בוקר 09.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 787,
מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ע"ה-פ"ב
קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 787, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ע"ה.
אנחנו עכשיו מתחילים דווקא חלק מאוד מיוחד, מאוד פרקטי, בואו נראה איך אנחנו מתקדמים בגילוי הבורא לנברא, שזה בעצם כל הנושא של חכמת הקבלה.
אפשר להגיד שגילוי הבורא לנברא זה נדמה לנו כמו בעולם שלנו, שאנחנו רוצים שיתגלה כמו שאני נמצא באיזה סרט קולנוע ורואה אותו. אבל אנחנו צריכים להבין שגילוי הבורא לנברא, זה תלוי במה שהאדם פותח את עצמו ורואה שהבורא הוא מגולה, וקודם היה נסתר בגלל תכונות של האדם. ולכן זה ככה קורה, אבל באמת גם קודם הוא היה מגולה לאדם והאדם היה בעצמו מסתיר את הבורא.
אז "גילוי הבורא לנברא" זה נקרא, שהאדם צריך לפתוח את עצמו, את החושים שלו ולא שהבורא היה נסתר לפניו והאדם יושב, צופה והבורא ככה מתגלה. הפוך.
אות ע"ה
"ולפי"ז, מתעוררת השאלה: איך יצוייר לו לאדם, לזכות למדרגה ראשונה של אהבת ה', שהיא מידה א' של "האהבה התלויה בדבר", שפירושה, אהבה הבאה מחמת רוב טובה שהשיג מהנאהב, בעת, שקיימא לן [מקובל לנו], שכר מצוה בהאי עלמא ליכא [אינו בעולם הזה]?
ומכ"ש לפי המתבאר, שכל אדם מוכרח לעבור, דרך ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה בדרך הסתר פנים, שפירושה, שהפנים שלו ית', דהיינו, מידת טובו ית', שמדרך הטוב להיטיב, הן נסתרות באותו זמן, כנ"ל (אות מ"ז ד"ה ומתחילה) עש"ה, ולפיכך, מקבלים אז צער ויסורים ע"ש?
אמנם נתבאר, שכל העסק, בתורה ובעבודה, דרך בחירה, נוהגים בעיקר, בזמן ההוא של הסתר פנים, ע"ש. ואם כן, איך יצוייר, שיזכה למידה ב' של האהבה התלויה בדבר, שפירושה, שמעודו עד היום הזה, עשה לו הנאהב רק טובות מרובות ונפלאות, ולא גרם לו, שום שמץ של רע כל שהוא, ואצ"ל, שיזכה למדרגה ג' או ד'?"
זאת אומרת, יש לנו כאן שאלות ושאלות די חזקות, בסיסיות. איך אדם מגיע למצב שהוא מתחיל להצדיק את הבורא, לאהוב את הבורא, לייחס את עצמו לבורא. יש ארבע מידות כאלה של התקרבות לבורא, אבל איך זה יכול להיות, אם אנחנו מדברים על זה שההתקרבות צריכה להיות קודם, והוא כותב "אהבה התלויה בדבר". מה זאת אומרת, "התלויה בדבר"? שאני רואה שהבורא כל הזמן מפרגן לי לרצון לקבל שלי? לא מובן. לא מובן איך הבורא מקרב את האדם אליו, כי הרצון לקבל הוא כאן יכול להיות שההיפך. אם הבורא יראה לאדם שהוא ממלא את הרצון לקבל שלו, אז בזה הוא יקלקל את האדם.
אות ע"ו
"אמנם כן, צללנו לתוך מים אדירים. ולכל הפחות, יש לנו להעלות מכאן, מרגלית יקרה. ונבאר ע"כ מאמר חז"ל (ברכות י"ז): "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי [כשהיו החכמים יוצאים מבית רבי אמי], ואמרי לה מבי רבי חנינא [ויש אומרים מבית רבי חנינא], אמרי ליה הכי [אמרו לו כך], עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא וכו', ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין". עכ"ל.
ויש כאן להבין: למה לא אמרו "עולמך תקבל בחייך", אלא רק "תראה"? ואם באו לברך, היה להם לברך בשלימות, דהיינו, שישיג ויקבל עולמו בחייו? ועוד יש להבין בכלל: למה לו לאדם, לראות העוה"ב שלו בחייו, המצער הוא, אשר אחריתו לחיי העוה"ב? ועוד, למה העמידו ברכה זו בראשונה?"
זאת אומרת, יש כאן בעיות על בעיות, שאלות על שאלות. לא פשוט. אבל תפתחו קצת את הראש, לאט לאט אנחנו נבין שבצורה אחרת אי אפשר להסביר לנו את התהליך שאנחנו עוברים, כי אנחנו עוד לא מוכנים לזה, עוד לא נמצאים בתהליך הזה, אין לנו עדיין כלים לזה. אז מה אנחנו עושים? איך אנחנו קצת יכולים להבין? אז תראו באיזה סיבוב הם מגיעים, כדי להסביר לנו את התהליך העתידי שלנו.
נקרא שוב.
אות ע"ו
"אמנם כן, צללנו לתוך מים אדירים. ולכל הפחות, יש לנו להעלות מכאן, מרגלית יקרה. ונבאר ע"כ מאמר חז"ל (ברכות י"ז): "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי [כשהיו החכמים יוצאים מבית רבי אמי], ואמרי לה מבי רבי חנינא [ויש אומרים מבית רבי חנינא], אמרי ליה הכי [אמרו לו כך], עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא וכו', ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין". עכ"ל.
ויש כאן להבין: למה לא אמרו "עולמך תקבל בחייך", אלא רק "תראה"? ואם באו לברך, היה להם לברך בשלימות, דהיינו, שישיג ויקבל עולמו בחייו? ועוד יש להבין בכלל: למה לו לאדם, לראות העוה"ב שלו בחייו, המצער הוא, אשר אחריתו לחיי העוה"ב? ועוד, למה העמידו ברכה זו בראשונה?"
אות ע"ז
"והנה קודם כל, צריכים להבין, ראיה זו, של העוה"ב שלו בחייו, איך היא? כי ודאי, שבעינים הגשמיות, אין רואים שום דבר רוחני. גם אין מדרכו של השי"ת, לשנות סדרי בראשית. כי כל סדרי בראשית, מתחילתם, לא סדרם השי"ת, בסדרים הללו, אלא משום, שהמה המוצלחים ביותר, לתכלית הנרצית מהם, דהיינו, שיזכה האדם, על ידיהם, להתדבק בו ית', כנ"ל, כמ"ש: "כל פעל ה' למענהו". וא"כ יש להבין: איך יצוייר לאדם, ראיית עולמו בחייו"?
זאת אומרת שאלה. כתוב, "טעמו וראו כי טוב ה'", "לפקיחת עיניים אנחנו צריכים", "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", כל מיני דברים כאלה. איך אני יכול לראות? כל אחד מאיתנו רוצה לראות. אתם שומעים? הם אומרים בעצמם, שצריכים לראות את הבורא. איך עושים את זה?
ועוד יותר מזה, "ובזה תבין ג"כ, למה העמידו הברכה של "עולמך תראה בחייך" בראש הברכות." זאת אומרת, מזה מתחילים. אתה רוצה להגיע לכל הדברים, בבקשה, הכול לפניך. ואתה יודע מה אתה צריך לברך, לאיזה ברכה, לאיזה מצב אתה צריך להגיד? "עולמך תראה בחייך". תפתח את העיניים ותתחיל לראות את העולם הרוחני שלך, זה מה שהם אומרים. לא להסתיר, לא לסגור, אלא דווקא לראות.
אות ע"ח
"ואומר לך, שראיה זו, מגיעה לו לאדם, על ידי "פקיחת עינים" בתורה הקדושה, עד"ה: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ועל דבר זה, משביעים לה לנשמה, בטרם ביאתה לגוף (נדה דף ל' ע"ב): "אשר אפילו, כל העולם יאמרו לך, שצדיק אתה, תהיה, בעיניך, כרשע". דהיינו, "בעיניך" דוקא. פירוש: כל עוד, שלא זכית לפקיחת "עינים" בתורה, תחזיק את עצמך כרשע, ובל תשטה את עצמך, מכח הפרסום, שיש לך בכל העולם, לצדיק.
ובזה תבין ג"כ, למה העמידו הברכה של "עולמך תראה בחייך" בראש הברכות. כי לפני זה, אינו זוכה אפילו לבחינת "צדיק שאינו גמור"."
זאת אומרת, אנחנו חייבים להגיע למצב של "פקיחת עיניים" בתורה. שאנחנו רואים את העולם העליון, "עולמך תראה בחייך". שאנחנו ממש משיגים את הכול בצורה ברורה וזו הדרגה הראשונה, הברכה הראשונה.
אות ע"ט
"אמנם יש להבין: אם באמת יודע בעצמו, שכבר קיים כל התורה כולה, וכן כל העולם כולו הסכימו לו בזה, למה כל זה לא יספיק לו כלל, אלא שמושבע ועומד, להחזיק את עצמו, לרשע? ומשום, שחסרה לו, המדרגה הנפלאה הזאת, של פקיחת העינים בתורה, לראות עולמו בחייו, אתה מדמה אותו לרשע? דבר זה מתמיה ביותר."
שאלה: כשאני רואה את העולם, אנחנו נמצאים בשלב ההכנה, ובשלב ההכנה אנחנו שומעים את הרב כל הזמן אומר שצריך כל הזמן להתכונן. האם אנחנו נמצאים בשלב ההכנה?
אנחנו נמצאים בשלב ההכנה, עכשיו אנחנו צריכים לברר איך, על ידי מה אנחנו פותחים את העיניים שלנו, מתחילים לראות את העולם העליון, העולם הרוחני. כי זה רוצים, רק יש כאן "פקיחת עיניים", איזה פעולה אנחנו [עושים] לפתוח עיניים. כי זה לא העיניים האלה מה שיש לנו, זה ברור לנו שבעיניים האלה אנחנו לא יכולים לראות, כך הוא גם כתב, אלא שצריכים לפתוח את השכל ואז אנחנו משיגים בראייה הפנימית שלנו איפה נמצאים. תכף יהיה.
שאלה: בעל הסולם אומר, "אמנם נתבאר, שכל העסק, בתורה ובעבודה, דרך בחירה, נוהגים בעיקר, בזמן ההוא של הסתר פנים". אני שואל את עצמי, למה כל העבודה צריכה להיעשות באפלה, בחושך גמור? אם רוצים שאני אפקח את העיניים, אז קצת תפתח את העיניים. מה זה, הכול ?
לא, לא יכולים לפתוח לך את העיניים, אם אתה לא עושה את הפעולות האלו.
תלמיד: זאת השאלה, למה הסתרה טוטלית כזאת?
אתה רואה את הילד שנולד, מה הוא רואה? הוא אפילו לא שומע. כלום. לאט לאט משך כמה ימים מתחיל לשמוע. עוד כמה שבועות מתחיל לראות. זאת אומרת צריך לפתח את המנגנונים האלה, אמנם שהם כולם רדומים ונמצאים בו, אבל הם צריכים להתעורר. הם צריכים להתחיל על ידי הגירויים שבפגישה עם העולם הסובב להתעורר, הם צריכים להתאים את עצמם. עיניים, אוזניים, פנימיות. זאת אומרת המכשירים הפנימיים האלה של האדם, שהוא מתחיל לעכל שהוא שומע, שהוא רואה. אחרת אתה מסתכל מה שההורים עושים עימו והוא לא מבין מה שעושים, הוא לא מגיב, הוא אפילו לא מרגיש. מה לעשות?
כך גם אנחנו כלפי הרוחניות. אנחנו צריכים על ידי גירויים מיוחדים לפתח לנו חושים חיצוניים ופנימיים. וכל החושים האלה הם נקראים "עשר ספירות".
תלמיד: מה שאני חושב על הקטע הזה שהוא אומר "בהסתרה טוטלית", ופתאום הוא קופץ ואומר, "עולמך תראה בחייך".
איך הוא רואה ככותרת, שם לך ככותרת, ועכשיו הוא מסביר לך איך אנחנו מגיעים לזה.
תלמיד: ואתה אומר שאפשר להגיע לזה?
לא שאפשר להגיע, בטוח שאנחנו מגיעים לזה. ומי שלא הגיע, סימן שהאדם כמו שדיברנו קודם, לא נתן תשומת לב ליגיעה כמותית ואיכותית. יכול להיות שהתרשל בכמות, או יכול להיות שהתרשל באיכות, אבל בין כך ובין כך חייב להגיע לכמות יגיעה מספקת שנקראת "סאה" ואז נפתח. אין ברירה.
תלמיד: מה שאתה אומר, שכל הסוד הגדול זה רק היגיעה בעצם.
רק היגיעה, ובעיקר זה עם החברה, בלי חברה זה לא נקרא יגיעה.
תלמיד: ומה זה החברה, זה העשירייה שלי?
לפחות עשירייה. בימינו זה כבר לא כל כך עשירייה. אתה רואה, אנחנו נמצאים בהתפשטות המכה הכוללת לכל העולם. אתה שומע כאלה מקומות שנמצאים אחרי פינת כדור הארץ, ניו זילנד וכל מיני כאלו. איך יכול להיות, מה קורה שם? שם בכלל לא קרה שום דבר.
תלמיד: אתה מצפה שכולנו נפתח עשיריות בכל העולם על מנת שהעסק יסתדר? מה אתה מצפה? אתה אומר כל הזמן, טוב, תסתדרו, תתחברו, אתה מצפה שאנחנו נתחבר בינינו כולנו?
אני לא מצפה, אני בטוח שככה זה יקרה.
תלמיד: שכל העולם יתחבר?
כל העולם יתחבר ל"כאיש אחד בלב אחד" ויגלו אז שהבורא הוא אחד, וזה יקרה בימינו, אני לא משאיר את זה לדור הבא.
תלמיד: השאלה אם הם מאמינים במה שאנחנו אומרים?
אתה זקן, בכלל מה אתה עושה עדיין כאן? אני עדיין חושב שאני מיועד לראות את זה, נקודה. זהו.
שאלה: מה אני צריך לעשות בזמן לימוד ההקדמה לתע"ס, כדי שזה ייטיב לאנושות?
לאנושות אני לא חושב שזה מתאים אלא זה בונה אותנו, שאנחנו לומדים איזה שלבים אנחנו צריכים לעבור כדי לגלות את המציאות האמיתית, ואחר כך להיות הצינור להעביר את האור העליון לכל האנושות.
שאלה: באהבה שתלויה בדבר יש שני שלבים. בשלב הראשון האדם מקבל טובות מחברו ועל כן אוהב אותו. בחלק השני נראה כמו עבודה מעל הדעת, שהוא צריך לתאר לעצמו שהוא כאילו קיבל טובות מחברו כל הזמן. עכשיו זה נראה כמו עבודה מעל הדעת, אז במה זה תלוי? איפה האהבה שתלויה בדבר פה?
שאלות נכונות, אבל עוד לא יודע מהי התשובה. בואו נגלה אותה יחד.
אות פ'
"אמנם כבר נתבארו, ד' הדרכים של השגתם של בני האדם, את השגחתו ית' עליהם, שהן: שתים מבחינת הסתר הפנים, ושתים מבחינת גילוי הפנים. ונתבאר הטעם, של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם, להתיגע ולעסוק, בעבודתו ית' בתורה ומצוות, מבחינת "בחירה".
כי אז, עולה נחת הרוח לפני המקום, מעבודתם בתורתו ומצוותיו, ביותר מהנ"ר שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם, כנודע. גם יש עוד טעמים מובהקים ביותר, שאין כאן המקום להאריך בהם."
זאת אומרת, בכל הדרגות שהן פחות מדרגת האדם לא עושים נחת רוח לבורא, כי אין שם בחירה. "מלאכים" זה מנגנון בצורת דומם צומח וחי, במערכת הכללית של נשמת אדם הראשון, שהמנגנון הזה מקיים את כל הדברים האלה בצורה טובה, רעה, כזאת וכזאת, מה שצריכים, ללא בחירה חופשית, ללא שום מאבק הפנימי שבהם, ולכן לא יכול להזמין איזו תגובה מהבורא, מהכוח העליון, אלא זה כמו חלקי המערכת, מה שאין כן האדם, רק לאדם יש בחירה חופשית ונמצא במאבקים, ודווקא במצבים כמו שאתם נמצאים עכשיו, בספקות, בבעיות, בלא יודע ולא ידוע וכן לעשות, לא לעשות, דווקא מכל המצבים האלו שהם אופייניים רק לאדם, מכל המצבים האלו עולה נחת רוח לבורא מבני אדם. דווקא בגלל שהאדם נמצא בספקות, בבעיות, לא יודע, טועה, נופל וקם וכן הלאה, מכל זה, שאלו סימנים של האדם. וכל יתר המערכות, שהן מתפקדות בלי ליפול, בלי ספקות, לא יכולים לתת נחת רוח. לא.
שאלה: למה אנחנו, התלמידים שלך, לא מתפעלים, מתפוצצים מהתפעלות כשאתה מספר לנו על העתיד הטוב שלנו?
כי אני מתפעל ואתם לא מתפעלים, מה אני אעשה?
שאלה: כולם כאן רואים את הגדלות שלך. כשאתה מספר לנו שהעולם החדש והנפלא הולך לקרות בזמן החיים שלנו, למה אנחנו לא מתפוצצים מהתלהבות?
האגו שלך, היצר רע שלך לא שמח. הוא לא מרגיש בזה. זה בכוונה ככה הוא בנוי, שהוא לא שמח מתיקונים, הוא לא רוצה את התיקונים. אבל איך יכול להיות, זה לפניי, וזה יהיה טוב ואני אז אמלא את עצמי ואתמלא ואעשה הכול? "לא רוצה". מה אתה רוצה? "שיהיה כמו שהיה". איך יכול להיות, אתה הרי לפני חודשיים שלושה, עד שהתגלתה הקורונה אתה היית מקלל את החיים האלו, ועכשיו אתה אומר שיחזור כמו שהיה. איך זה? איפה השכל שלך, איפה הראש שלך, איפה ההיגיון שלך? אתה בן אדם מלומד, מודרני, למה אתה רוצה לחזור לאותם החיים? כי זה היה מתאים לאגו שלך במשהו ולכן אתה רוצה לחזור. תראה עד כמה שאנחנו נמצאים בשקר.
הכול יסתדר. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. אז רצוי לחכות ותראה איך שהכול עובר. אתה לא יכול לברוח מהתהליך, ברוך ה' זה לא בידינו, אחרת היינו כבר עושים כאלה דברים בעולם.. אלא אנחנו נמצאים בדרך, רוצים או לא רוצים, אנחנו מתקדמים, יכולים רק לאותו כיוון הנכון או ללכת יותר לאט או יותר מהר, על ידי פחות ייסורים או יותר ייסורים. זה הכול, אבל בכל זאת מתקדמים, לכן "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן". ברוך ה' שיש לנו מי שדואג ומעביר אותנו ממצב למצב. תמיד רע לך? חכה. חכה ותראה שהכול משתנה, אפילו שאתה לא מסוגל לעשות. תגיע למצב שאתה רואה שאתה לא מסוגל לעשות, תן לבורא שיעשה. זה נקרא "לך לאומן שעשאני". ככה זה.
שאלה: מצב של פקיחת עיניים זה גם אומר שאדם יוצא מעצמו ואז הוא קולט את המתנה של הבורא?
כן.
שאלה: האם כדי להביא תקווה לעולם אנחנו חייבים להתרכז יותר באיך להביא לחברים התפעלות מהדרך, יותר גדלות, יותר שמחה?
זה קודם כל. זה לפני הכול, אבל אחר כך גם כן שתהיה לנו יכולת להביא תקווה לעולם, אור לעולם, לעורר את העולם, להחזיק אותם, להגיע אליהם בצורה יפה שהם יראו שאנחנו דואגים להם, שלא מגיעים אליהם כדי להטיף מוסר אלא מתוך אהבה, מתוך השתתפות. זה קונה את בני האדם, אנחנו צריכים את זה לעשות.
תלמיד: אני מתכוון שאם אנחנו לא מרגישים בעצמנו מידי פעם את הפיקים האלה אז קשה להעביר את זה. זאת אומרת, אנחנו חייבים לתת דגש אצלנו שאנחנו כל הזמן נרגיש את זה כמה שיותר.
נכון. אתה צודק.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהכוונה בהסתרת הפנים זה שיהיה מקום בחירה לאדם, איך לבחור נכון ולא ליפול ליצר הרע?
דרך העשירייה. בוחרים תמיד בחיבור בעשירייה. זה דבר פשוט, נמצא לפנינו ואין דרך אחרת. אם אתה כל הזמן דואג רק ליתר החיבור, אתה כבר בדרך בצורה נכונה לקראת המטרה הנכונה והכול יהיה נכון. פשוט תשים את זה כאן לפניך בראש, שזה מה שצריך להיות ולא תטעה אף פעם.
שאלה: המתנה של הבורא היא שהתורה ניתנה לנו כדי לתקן אותנו?
אלא בשביל מה? כתוב "בראתי יצר רע באתי תורה תבלין"1. תורה זה רק לתקן את האגו שלנו. אם לא היה האגו שלנו, לא היו צריכים תורה. תורה זה אור שמגיע במנות קטנות כדי לתקן את האגו שלנו בהתאם לזה שהאגו מתגלה בנו. האגו מתגלה מספר אחד, התורה מתגלה כמספר אחד, האור הזה. האגו מתגלה בצורה מספר שתיים, האור מתגלה במספר שתיים. וככה זה. אם לא האגו לא צריכים תורה. האגו לא גדל, אין תורה. לכן התורה נכתבה לעוברי עברה. היא כתובה לרשעים שמרגישים את עצמם רשעים שיש להם מה לתקן, שיש להם יצר הרע. לכן כתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין" כי "המאור שבה מחזירו את היצר רע למוטב"2 לטוב.
שאלה: אם אנחנו חייבים לבחור תמיד בחיבור, אז איזה בחירה יש פה? אין לך שום בחירה, אתה מחויב לחיבור וזהו.
תבחר, תראה האם אתה יכול כל הזמן להחזיק בחיבור.
תלמיד: ברור שאי אפשר, אבל אין לי מוצא אחר אז למה נאמר כאילו יש פה בחירה? אין לך שום בחירה.
יש לך בחירה לבחור בחיבור או לא לבחור בחיבור. מה עוד אתה צריך? אתה רואה כמה צרות, ובעיות יש בעולם, זה הכול סתירות נגד החיבור, ומכולן אתה צריך לבחור את החיבור.
תלמיד: אם אני מפעיל את השכל שלי, את השכל, אפילו לא את הרגש, אני מבין שאין לי ברירה אלא חיבור. זו לא באמת בחירה אלא זו החלטה מושכלת.
יפה. תעביר את זה לכל העולם ותראה איך הם יענו לך. זה מאוד לא פשוט. כן, תסביר לכל העולם שחיבור זו התרופה הכללית הטוטאלית. כולם מחפשים ומשקיעים עכשיו מיליארדי דולרים בתרופה נגד וירוס הקורונה. אחר כך יבואו עוד מכות ועוד מיליארדי דולרים לעוד תרופות. תגיד להם שיש תרופה אחת פשוטה שנמצאת בכיס של כל אחד, לא צריכים לשלם, לא צריכים ללכת לבית מרקחת, שום דבר. מה? בואו נתייחס לכיוון החיבור זה לזה, זאת התרופה, ופתאום אנחנו רואים שהכול עובר.
תלמיד: מה שלא ברור בעניין הזה, כמו שלנו ברור שהחיבור זו הבחירה היחידה, לרוב הציבור זה בכלל נשמע כמו איזה אגדות או אולי לא אגדות, אלא בכלל לא ברור להם איך לגשת לזה, ומה אנחנו אומרים. זאת אומרת, איך מתקיימת הסתירה הזו בין ההיגיון המלא שלנו, לבין החוסר היגיון בכלל?
אבל לנו זה יותר ברור?
תלמיד: לגמרי.
לגמרי. אז למה אתה יושב? תרוץ מהר להסביר להם.
תלמיד: ננסה.
ננסה? ננסה, עד שבמקומם כל המכות חס ושלום יבואו אליך, כי יוצא שאתה המקור לסבל שלהם. בעקבותיך הם סובלים. רק תבין שיבוא הדין, יום הדין, וזה יכול להיות.
שאלה: המצב הזה של התפעלות שאתה מרגיש כלפי החברים, הקבוצה, העשירייה, המורה וכן הלאה, האם אנחנו יכולים להפוך אותו להרגל?
בחיים לא. אתה כל הזמן תצטרך לבנות את ההתעוררות שלך מחדש, אחרת זו לא תהיה עבודה, אחרת זה לא יהיה תיקון. התיקון הוא בזה שאנחנו מתעוררים לחיבור. אחרי שבירת אדם הראשון, למערכת הזאת יש רק תיקון אחד, לחבר את החלקים יחד. ואנחנו לא יודעים איך לחבר אותם, אלא אנחנו מבקשים, תחבר. רק הבקשה צריכה להיות מצידנו. אז מבקשים שהבורא יחבר וזה מה שיקרה.
וצריך להתעורר לזה כל פעם מחדש. אתה צריך לאתר מה הקלקול ומה יכול להיות התיקון, ושאני באמת רוצה את זה. שהבורא עשה לי את הקלקול כדי שאני אבקש ממנו תיקון, ועל ידי זה אני אזדהה עמו, עם התהליך שהוא עשה ועם התוצאה מהתהליך שהוא מעמיד. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעבור. לכן אתה רואה שאנחנו לומדים כאן עכשיו שיש ארבעה שלבים של תיקון, שניים בהסתרה, שניים בגילוי, ואנחנו עוברים אותם כדי להגיע לחיבור, לתיקון השלם.
אות פ"א
"ועם כל השבח, האמור על בחינת הסתר פנים, איננה נחשבת לשלימות, אלא לבחינת "מעבר" בלבד. כי היא המקום, שמשם זוכים לכל השלימות המקווה. דהיינו, שכל שכר מצוה, המוכן לאדם, אינו זוכה בה, אלא מתוך יגיעתו בתורה ומע"ט, בזמן של הסתר הפנים. כלומר, מזמן שעוסק מכח "בחירה"."
כשהוא לא רואה כלום, לא יודע כלום, לא מבין, נמצא כמונו בחושך, כשלא יודע מה לעשות בדיוק, כן, לא, כאן זה מקום הבחירה. "ובחרת בחיים" במה הבחירה שלו? "כי אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום" מצווה.
קריין: כ"י אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום רצונו, וכל השכר של האדם אינו נמדד, אלא לפי הצער, שסובל מקיום התורה והמצוה, כדברי בן הא הא, לפום צערא אגרא."
זאת אומרת, הכול נמדד לפי הצער שבו אנחנו נמצאים בחיפוש, איך אנחנו יכולים למשוך את הבורא לתקן את המצב שיש לנו בדרך.
אות פ"ב
"ולפיכך, מוכרח כל אדם, לעבור ה"מעבר" הזה, של הזמן מהסתר הפנים. וכשמשלים זה, אז זוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו, לגילוי הפנים, כנ"ל.
ובטרם שזכה לגילוי הפנים, ואע"פ שרואה את האחוריים, אי אפשר לו, שלא יבא פעם לידי עבירה, כנ"ל ד"ה "וצריכים". ולא בלבד, שאין בידו לקיים כל תרי"ג המצוות, משום שאין האהבה באה בדרך הכפיה והאונס, אלא אפילו בתרי"ב מצוות, ג"כ אינו שלם, כי אפילו היראה שלו אינה קבועה כהלכתה, כנ"ל.
וז"ס, אשר "תורה" היא בגימטריא תרי"א, שכל גימטריא ה"ס אחוריים, שאפילו תרי"ב אינו יכול לקיים כהלכתן. וז"ס: "לא לנצח ירי"ב וכו'", אלא סופו לזכות לגילוי הפנים, כאמור."
שוב אות פ"ב.
אות פ"ב
"ולפיכך, מוכרח כל אדם, לעבור ה"מעבר" הזה, של הזמן מהסתר הפנים. וכשמשלים זה, אז זוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו, לגילוי הפנים, כנ"ל.
ובטרם שזכה לגילוי הפנים, ואע"פ שרואה את האחוריים, אי אפשר לו, שלא יבא פעם לידי עבירה, "כנ"ל ד"ה "וצריכים"." זה המצב שלנו. לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות, לפעמים נופלים יותר, לפעמים עולים יותר. זה הזמן שלנו. ואנחנו צריכים בסופו של דבר להביא את עצמנו לגילוי, ועוד למעלה לשלבי הגילוי. "ולא בלבד, שאין בידו לקיים כל תרי"ג המצוות, משום שאין האהבה באה בדרך הכפיה והאונס, אלא אפילו בתרי"ב מצוות, ג"כ אינו שלם, כי אפילו היראה שלו אינה קבועה כהלכתה, כנ"ל.
וז"ס, אשר "תורה" היא בגימטריא תרי"א, שכל גימטריא ה"ס אחוריים, שאפילו תרי"ב אינו יכול לקיים כהלכתן. וז"ס: "לא לנצח ירי"ב וכו'", אלא סופו לזכות לגילוי הפנים, כאמור."
ובסופו של דבר, אם הוא הולך בדרך הזאת כמו שעכשיו הוא מתאר לנו אז "לא לנצח יריב", ויזכה לגילוי פנים קבוע.
שאלה: נאמר ש"עולמך תראה בחייך", מה זה המנגנון הפנימי הזה של לראות את עולמי?
ראייה זה נקרא קבלת אורות החכמה בתוך הכלי המתוקן באור החסדים.
תלמיד: איזה תהליך פנימי אני צריך לעבור כדי לבנות את הראייה הזו?
אתה צריך להגיע לחיבור. על ידי המאמצים לחיבור, מאיר עליך אור החסדים, וכשאתה מתקן את עצמך באור החסדים אז אתה כבר מתחיל להשיג בתוכו את אור החכמה.
שאלה: מתי אפשר להגיד שאדם הגיע לתיקון שאליו הוא אמור להגיע?
מתי? מתי שהוא מרגיש שהבורא ממלא אותו באור החסדים ואפילו אחר כך באור החכמה, אלה שני שלבים. אבל זו הרגשה זה לא סתם תאורטי, שאתה מבין או לא. זו הרגשה, שאתה מרגיש את ההשגה שלך.
שאלה: מה לעשות אם אדם רואה שבכל פעם יש לו יראה אבל היראה באה ממקום שדואג לבני ביתו או למשפחתו, לילדיו?
זו יראה אחרת, זו עדיין לא יראה שצריכה להיות להשגה.
תלמיד: אני מבין שזה המצב, אני שואל איך עוברים ליראה הנכונה. אתה יודע שאתה נמצא במקום לא נכון מבחינת מה שמתארים המקובלים ואתה לא יכול לצאת מזה, מה עושים?
תתפלל. יש לך אפשרות אחרת? לא. רק דבר אחד יש לך, לבקש מהבורא שיתקן. הבורא אוהב שמבקשים ממנו, הוא אוהב את זה, אז הוא עושה לך כל הזמן כאלו מצבים שאתה תבקש ממנו. אל תשכח. במקום לשבת ולבכות, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", במקום זה תבקש.
לבקש מהבורא זה כבוד, זה לא פגם, זה לא בושה, זה ההפך, אם אתה לא מבקש אז תתבייש שאתה לא מבקש.
שאלה: אנחנו לומדים מתוך האחוריים, אז איך עובד המנגנון שהוא מזכיר שגימטרייה היא סוד אחוריים?
אני לא מבין את השאלה.
תלמיד: מוזכר בטקסט שגימטרייה היא סוד אחוריים.
כן.
תלמיד: מה אפשר לקחת מזה?
כלום, אתה עוד לא יודע, למה אתה מתבלבל בזה? אז הוא כותב על זה, אבל אתה עדיין לא מבין. לא מבין מה זה גימטרייה ומה זה אחוריים. לא כדאי להיכנס לדברים שאתה רואה שהם עדיין לא בהשגה שלך, בשביל מה? יותר טוב שתיקח מה שאתה יכול עכשיו להשיג, שעל ידי זה אתה כבר תתחיל להתקדם הלאה.
שאלה: לפעמים אנחנו מתרגמים שלפי הצער יהיה השכר ולפעמים לפי היגיעה שכר, מה ההבדל בין יגיעה לצער?
כל עוד היגיעה מורגשת אצלך כצער זאת יגיעה, ברגע שהיא כבר לא צער, היא הופכת להיות לשכר.
תלמיד: אז מהי היגיעה הנכונה?
היגיעה הנכונה היא כזאת שאתה מתייגע ונהנה מזה.
שאלה: מה זה אומר שאנחנו חווים מעבר, שינוי בזמן שלב ההכנה של הסתרת הפנים?
אנחנו עוברים שינויים רק בהסתרת הפנים, בגילוי פנים אין לנו מה לעבור, זה מגולה. זה שאני נמצא בהסתרה ובהסתרה אני רוצה למשוך את הכוח העליון שיעזור לי להיות בהסתרה, באמונה למעלה מהדעת, זה כל התיקונים שלנו, ולכן בזה אני מתקדם. כל התיקונים הם בזמן ההסתרה וההסתרה עוברת ומגיעה לגילוי, ובזמן הגילוי אין לי מה לתקן.
שאלה: כשזה נוגע ללמידה מהחכמים, האם זה שאנחנו לומדים מהחכמים זה גם שייך להסתרה, כי אנחנו לא לומדים בעצמנו אלא מהם?
תמיד אנחנו לומדים מהגדולים. בחיים שלנו אתה עושה משהו לבד? אתה תמיד לומד ממישהו, מאיזה חכם, מדען, בעל ניסיון, ממנו אתה לומד, אי אפשר אחרת. ככה זה, אפילו אצל חיות זה בצורה כזאת, לא רק בבני אדם.
תלמיד: תודה רבה.
בבקשה. אני שמח מכם, אתם בסדר אפריקה.
שאלה: מהי אחרית שרואים בעולם הבא?
כשמתחילים להשיג את העולם הבא מתחילים להשיג את הפרספקטיבה, איך אנחנו עוברים את כל הדרגות האלו, ארבעה שלבים, ולאן אנחנו צריכים להגיע. כי עולם הבא זה נקרא "עולמך תראה בחייך", שאתה כבר מתחיל לראות את התהליך איך הוא מתבצע בכללות, ודאי שבכללות, ולאן אנחנו מגיעים. לכן זה נקרא כבר "פקיחת עיניים בתורה", שאתה רואה את התהליך, תורה זה אור שמעורר לך, מאיר לך את הדרך.
תלמיד: זאת אומרת שפקיחת עיניים זה תהליך הדרגתי עד גמר תיקון?
כן, ודאי.
תלמיד: האם במדרגות של גילוי פנים קיימת גם מידת הסתרה שמאפשרת בחירה?
תמיד צריכים להיות הסתרה וגילוי, גילוי והסתרה, שניהם משלימים זה את זה עד גמר התיקון ששם "חשכה כאורה יאיר" ואז אתה יכול לשאול, איך אנחנו רואים את הדברים האלה בגמר תיקון אם הכול זה באור. זה לא אור, גמר התיקון זה לא שכולו אור אלא שהחושך בעצמו הוא נראה כאור. ולכן נראה לנו שכולו אור, אבל לא שאין הבדלים בין האורות ובין החושך לאור.
אנחנו צריכים להבין שהחושך בעצמו לא נעלם, הוא רק מתחיל להיות מורגש כתומך באור ולכן את החשכה הזאת, הקונטרסט הזה בין חושך לאור, אנחנו צריכים אותו, כי בלי זה אין לנו עבודה, בלי זה אין לנו שכר, בלי זה אין לנו קשר ואחיזה בבורא, רק היחס שלנו לחושך משתנה.
תלמיד: האם בתקופת ההכנה אנחנו יכולים לעבור רק דרך שתי הסתרות שצוינו בקטע שקראנו ורק אחרי מחסום מתחילים שני הסוגים של גילוי הפנים?
יש לנו שתי הסתרות. אתה גם יכול לראות את המקורות שלהן עוד בד' בחינות דאור ישר, זאת אומרת שיש לנו מצב של אור החכמה בספירת חכמה ואור החכמה בספירת זעיר אנפין ואור החסדים בבינה ואור החסדים שצריכה לרכוש המלכות. ולכן המעברים ביניהם הם בונים לנו כל מיני זמנים, זמן של חושך, זמן של אור.
שאלה: אתה יכול לתאר את המעבר מצער בהמי שקרי לצער מכך שהבורא נסתר ואיך הוא קשור להתכללות שלנו בחברה?
כן. אם אני מתחיל לעבוד על החיבור בינינו ורואה שאני לא מצליח, בסופו של דבר אני צריך להגיע להחלטה שאני חייב את הבורא, אני חייב שהוא יהיה נוכח בקשר בינינו ויחזיק את הקשר בינינו, אחרת הקשר לא יתקיים, זה מה שצריך להיות. ואז יוצא שאני מחייב אותו להיות בנוכחות שלו, רק שזה יתקיים, כך אנחנו מזמינים אותו. זאת אומרת, אני לא רוצה אותו לשום דבר אחר אלא לדבר הכי הכרחי, כי לתקן את הכלי שהוא שבר, הוא שבר, אפשר רק בנוכחות שלו בתוך הכלי, ואז אני מחייב אותו ואז יהיה גילוי הבורא לנברא.
תלמיד: אתה תיארת את הצער מכך שהבורא נסתר.
לא שהבורא נסתר, שאנחנו לא מחוברים.
תלמיד: אבל איך לעשות את המעבר מהצער הבהמי, הפשוט, השקרי?
מתוך הכרחיות החיבור בינינו, "איש את רעהו יעזורו" מתוך הכרחיות החיבור בינינו אנחנו חייבים להגיע למצב, ש"אין לנו על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמיים". הוא חייב לבוא והוא חייב לתקן אותנו, נקודה.
שאלה: השאלה היא מתי בהיסטוריה של הקבלה התחלנו להשתמש במילה אגו, כי זה מודרני יחסית, האם אתה יכול לתת לנו הגדרה יותר נכונה או יותר מכוונת?
אתה חי באמריקה ואתה לא מכיר את המילה הזאת האגו?
תלמיד: יש לזה קשר לפרויד, יש לזה ביטויים והבנות מאוד רחבות.
אז מה, זה לא חשוב לי, העיקר, זה כוח בי שאני דואג רק לעצמי ואפילו על חשבון של הזולת ולא אכפת לי מכל העולם כלום, שיישרף לא חשוב מה יהיה להם ובלבד שלי יהיה קצת יותר טוב, זה נקרא כוח האגו שלי. קח את בעל הסולם ותנסה למצוא שם הגדרה, יש לך שם מספיק כאלו אמרות.
תלמיד: אז בעל הסולם היה הראשון שהשתמש באגו?
אני לא יודע, לא נכנסתי לחקירות כאלה של, מי הראשון שהשתמש בזה בספרות כזאת ובספרות היפה, זה לא אכפת לי.
שאלה: כשאתה אומר מה שהשכל לא עושה, עושה הזמן, אני לא מבין כי ישנה מציאות שבה זמן לא קיים.
כן אבל כלפינו זה קיים. כשאנחנו נמצאים עדיין בהרגשת הזמנים, אומרים תנסה להרגיע את עצמך ולעבור כמה מצבים והמצבים האלה שיעברו עליך יעזרו לך להבין איפה אתה נמצא. ולכן "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", תן למצבים האלה לעבור ומזה תהיה חכם, מזה גם יוצא "אין חכם כבעל ניסיון", כי הוא רואה את כול המצבים האלה שעוברים ומתוך זה הוא נמצא כחכם. אז "חכם רואה את הנולד", "אין חכם כבעל ניסיון" ו"מה שלא עושה השכל עושה הזמן", כל הדברים האלה בסך הכול אומרים לך" אל תמהר, אלא תן לבורא לעבוד עליך, אתה תיכנס לתצפית ותבדוק מה קורה לך מהעבודה שלו, כי בסך הכול איפה שאנחנו נמצאים, התהליך הזה, המערכת הזאת, נקראת עבודת ה'.
שאלה: איך אפשר להתגבר על הפחד שלך, פחד גדול שמפריע לתיקון, שמפריע להתחבר?
יש לך חברים, אם תתחברו יחד אז לא יהיה לך פחד. ואם גם אז יהיה פחד תתחברו אלינו ולא יהיה פחד, מה זה פחד, פחד ממה? מחיבור? ההיפך ברגע שתתחיל להתחבר תראה שהפחד נעלם שאין בכלל שום מקום לפחד, ההיפך יש שמחה. אדרבה שיבואו מצבים חדשים יותר ויותר, אנחנו בחיבור בינינו מוכנים לכל דבר. ודאי שזה הכי קשה כי זה נגד האגו שלנו, וכל פעם אני צריך לחדש את המאבק שלי עבור החיבור, אבל אין בעיה, אין מקום לפחד.
הוא כותב על זה ב"שמעתי", במאמר "בעניין פחד ויראה שבא לפעמים לאדם", בסופו של דבר צריך להגיד שזה בא מהבורא כדי שאני אתחבר עם החברים. אנחנו באמת שוכחים רק דבר אחד, שבאנו מהכלי השבור ועלינו להגיע לחיבור של הכלי, וזה נעשה אחרי חיבור בינינו בעשירייה ולא לברוח מזה, זה העיקר, וכול היתר שנעשה, נעשה מהבורא, יעשה לנו יותר, יעשה פחות, ימשוך אותנו יותר ימשוך פחות. אבל אנחנו דווקא צריכים גם להבין שבזמנים כאלו כמו עכשיו, כשהבורא מתחיל לקדם את כולנו למטרה בצורה יותר אינטנסיבית אז יש לאדם יותר ספקות, יותר בעיות כדי שהוא יברר נכון איך הוא מתקדם. ולכן אנחנו נראה עוד הרבה חברים שלנו שנופלים מהדרך וצריך להשתדל להחזיק אותם עד כמה שאפשר, ואם לא, מה לעשות? ניפגש בגלגול הבא.
קריין: נקרא מתוך "שמעתי" מאמר קל"ח, "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם"
קלח. ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם
"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.
ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".
ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים"
שזה יכסה את זה, למה הבורא מזמין יראה רגילה, גשמית? כדי שהאדם יכסה את זה ביראת שמיים.
שאלה: בעוד חמישה שבועות יש לנו כנס וירטואלי, ואנחנו לאחרונה מדברים על הצורך שלנו בהתעוררות לחיבור, לשמחה, לרוח חיים, השאלה איך אנחנו יכולים ככלי עולמי להשתמש בהכנה של חמשת השבועות הקרובים כדי עוד יותר להגביר את השמחה ואת ההתעוררות לחיבור בינינו?
תעשו משהו, בבקשה אתם יכולים להביא לכל שיעור איזה קטע להתעוררות העתידית, לכנס, איך שאתם רוצים, תשתתפו בזה, תעשו לנו כל מיני תרגילים לקראת הכנס, אנחנו נשמח.
תלמיד: אני באמת רוצה לעדכן על שני תרגילים. התרגיל הראשון שיש לנו ידוע וזה ערבות TEAM. ערבות TEAM זה בעצם ישיבת חברים שקורית היום בין השעה שש לשש וחצי, אנחנו נשלח לינק לכולם. מיד עכשיו יהיה גם תרגום לאנגלית לספרדית וגם כמובן לרוסית. עומדים להיות באמת חיבור והכנה מעולים, כל החברים מוזמנים להצטרף לדבר הזה שהולך לקרות ממש עכשיו בשש בבוקר בשעון ישראל.
תרגיל שני נוסף הוא בעצם בירורים ששלחנו לכלי העולמי, שתי שאלות לגבי ההכנה, מה חסר לנו בהבנה ובהרגשה כדי לממש את תפקידינו בעולם החדש, ומה הצורה החדשה שבה אנחנו רוצים לראות את עצמנו ואת העולם אחרי הכנס? נברר את זה ובאמת נגיע בשמחה ובהתלהבות עוד יותר פנימית לקראת ההכנה הזאת.
מצוין אתה רואה שמתקדמים.
שאלה: פעם שמעתי שאמרת, ברור שאין השגה כי אין רגש בראש, האם לזה קשור עולמך תראה בחייך?
מה זאת אומרת אין השגה בראש? שלא במוח שלנו אנחנו משיגים את הרוחניות אלא בכלים, בחושים רגשיים. אולי בקשר לזה אמרתי, אני לא יודע. אבל באמת ההשגה היא רק בכלים, ברצון, ברגש, המוח רק צריך לסייע לנו לאסוף את התאים הרגשיים למנגנון אחד כדי שנתחיל לאתר את המבנה דאדם הראשון.
תלמיד: האם זה קשור למשפט שקראנו, עולמך תראה בחייך?
ראייה זה גם במוח, זה שילוב של רגש ושכל, כי בלי שכל אנחנו לא יכולים לחבר תאים ובלי תאי הרגש אנחנו לא יכולים לראות, אז יש כאן שילוב גם של רגש וגם של שכל, כמו בד' בחינות, כמו בי-ה-ו-ה, יש שם גם שכל וגם רגש. כול מה שיש לאדם שהוא בסך הכול למעלה מדרגת בהמה, זה שכל ורגש, שכל ורגש שפועלים בלמעלה מהדעת. בהמה הכוונה אדם בעולם הזה, הוא נקרא בהמה. כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו".
(סוף השיעור)