שיעור בוקר 24.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 604

מאמר ק' "תורה שבכתב ותורה שבעל פה – א'"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 604, מאמר ק', "תורה שבכתב ותורה שבעל פה – א'"

ק. תורה שבכתב ותורה שבעל פה

שמעתי משפטים תש"ג

"תורה שבכתב הוא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. ותורה שבעל פה הוא אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. ושניהם יחד נקרא בחינת "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי".

כי עיקר עבודה שייך דוקא במקום שיש התנגדות. ונקרא עלמא, מלשון העלם. שאז, בזמן ההעלם, יש התנגדות, ואז שייך מקום עבודה. וזה סוד מאמר חז"ל "שיתא אלפי שני עלמא וחד חרוב [ששת אלפים שנה עולם, ואחד חרב]". היינו, שיחרב ההעלמא, ואז אין כבר עבודה. אלא הקב"ה עושה לו כנפים," הסתרה, "שזהו בחינת כיסוים, בכדי שיהיה לו עבודה."

אלה דברים קצת יותר גבוהים, זו תוספת לתיקונים שלנו, כדי שאנחנו נרגיש.

אני אקרא.

"תורה שבכתב הוא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]. ותורה שבעל פה הוא אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]", מהנבראים. "ושניהם יחד נקרא בחינת "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי"". צריכים לעבוד על כל ההתקשרות הנכונה בין הרצון לקבל שלנו לכוונות בעל מנת להשפיע, כדי שכל הכוונות בעל מנת להשפיע יכסו את כול הרצון לקבל, ואז אנחנו נהיה חופשיים ממנו, כי כולו יעבוד גם בעל מנת להשפיע.

"כי עיקר עבודה שייך דוקא [במקום] שיש התנגדות. ונקרא עלמא, מלשון העלם", העלמה, הסתרה. "שאז, בזמן ההעלם, יש התנגדות," לעבודה, כי לא יודעים בשביל מה, לָמה, לא קיימת הרגשת החשיבות. "ואז שייך מקום עבודה." כי אנחנו צריכים לעבוד נגד האגו שלנו, נגד הרצון שלנו. "וזה [סוד מאמר חז"ל]" שכתוב "שיתא אלפי שני עלמא וחד חרוב [ששת אלפים שנה עולם", העלם, ואחר כך "[ואחד] חרב]". היינו, שיחרב ההעלמא, ואז אין כבר עבודה". כי אין העלמה, אנחנו יודעים, מבינים, מרגישים, מפני שנמצאים בתכונות ההשפעה, שאין מאיתנו מה להסתיר, לכול אנחנו מתייחסים בהשפעה. "אלא הקב"ה עושה לו כנפים", מסכים, אור חוזר, "שזהו בחינת כיסוים" על הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, "בכדי שיהיה לו עבודה". ואז האדם שסיים את התיקונים, שיש לו מסך, אור חוזר כביכול נשאר בטל, אין לו במה להראות את האהבה שלו לבורא.

תתארו לעצמכם שאתם אוהבים מישהו והייתם רוצים לתת לו משהו, לעשות לו משהו, כי זה סימן, זה ביטוי של אהבה, והוא אומר, או שאתם רואים, שאין מה לתת לו, הוא שלם לגמרי. ואז אתם נמצאים במבוכה מה לעשות, אין צער יותר גדול. יש צער מתוך הרצון לקבל אם שאנחנו רוצים לקבל ואין במה למלאות את הרצון לקבל. הרצון לקבל הוא מוגבל, קיבלתי קצת וזהו, הרצון לקבל שלי כבר פוחת במידה שקיבלתי. אם אני אוהב מישהו ורוצה לתת לו כמו לתת לתינוק, כמו למי שאני אוהב, אז אני נמצא בצער גדול אם אין מה לתת לו. זה צער גדול מאוד, כי זה ממש צער מלמעלה המכונה "צער השכינה", שלא יכולה להשפיע, הבורא שלא יכול להשפיע לנבראים כי הם לא מוכנים לקבל ממנו מה שהוא רוצה לתת, יש לו מזה צער, ואז זו בעיה גדולה.

ויוצא לנו שכשאנחנו מגלים את הצער הזה שאנחנו לא מסוגלים לתת יותר אחד לחברו. למשל בגמר התיקון מה עוד אפשר לעשות? לא יכולים לתת האחד לחברו כי כולם מלאים ולא יכולים לתת אחד לרעהו ולא לבורא, כי לבורא אני לא יכול לתת מלכתחילה, לבורא אני נותן רק מה שאני נותן לזולת. "ואם צדקת מה תיתן לו?" זאת אומרת, אין מה לתת, הוא לא בעל חיסרון, ההנאה שלו בזה שאנחנו ממלאים איש את אחיו.

ואז יוצא לנו שאנחנו נמצאים במבוכה גדולה, שאנחנו גומרים את התיקונים ולא יכולים לתת זה לזה. ואז כתוב, שהבורא עושה לנו כנפיים. "כנפיים", זאת אומרת, הסתרה מיוחדת, ועל זה הוא כותב בסוף המאמר הזה, "שזהו בחינת כיסוים, בכדי שיהיה לו עבודה.", שאני אוכל בכל זאת להמשיך ולתת יותר ויותר לזולת, ודרכו לבורא, אחרת הנבראים מוגבלים עד כמה יכולים לתת, כמה יכולים לגלות שישנם חסרונות.

לכן יש לנו כאן אפשרות לקבל כל פעם חיסרון נוסף, להרגיש כל פעם חסרונות נוספים של הזולת, וכך אני ממלא את הזולת, ובמידה הזאת ודאי שאני מהנה לבורא.

שאלה: למה הוא משתמש בתורה שבעל הפה ותורה שבכתב, מה הכוונה תורה שבעל פה ומה הכוונה תורה שבכתב?

את זה אנחנו צריכים ללמוד לחוד וזה לא פשוט. נאמר כך, "תורה שבעל פה" זה מה שאנחנו מבצעים בפה של הפרצוף, ו"תורה שבכתב" זה כשאנחנו כבר מתקנים את הכלים בפועל כדי שיקבלו כוונה בעל מנת להשפיע על עצמם. אבל יש בזה כל כך הרבה שאני עכשיו לא רוצה לגעת, זה ייקח אותנו לכיוון אחר.

נבקש מהמארגנים של השיעורים שלנו, שיאספו לנו חומר על תורה שבכתב, תורה שבעל פה, מה זה נקרא תורה, כל מיני פסקאות כאלה שאנחנו נלמד, כי יש בזה ים של חומר, ואנחנו רואים אפילו בכמה שורות שאנחנו כבר נכנסים ורואים שאפשר לשבת שם הרבה שעות.

שאלה: מה מיוחד בהעלמה של הכנפיים, ומה זה שונה מצמצום או מהעלמה אחרת?

כשישנה העלמה היא נותנת לנו הזדמנות לעשות פעולות ההשפעה, כי אם לא העלמה אז הבורא היה מגולה, אז כולנו היינו בעבדות, היינו כל הזמן רוצים לתת לו, לעשות לו כל טוּב וכן הלאה. לָמה? כי הגילוי שלו, שהוא גדול, שלם ושולט עלינו היה מחייב את הרצון לקבל הקטן שלנו, להשפיע לו כל הזמן בהכרח, כאלמנט מהטבע, ולכן ישנה הסתרה. קודם כל זה.

הבורא קודם כל רוצה להיות נסתר מהנבראים כדי לתת להם חופש עבודה, חופש בחירה, חופש מחשבה, ולכן חייב להסתתר. אנחנו חושבים שההסתרה מגבילה אותנו, אבל זה הפוך, בלי הסתרה, לולא הבורא לא היה נסתר לא היינו יכולים להיקרא "נבראים", בעלי בחירה חופשית. ולכן מי זה דומם, צומח, חי, מדבר? זה רצון לקבל שנמצא יותר ויותר ויותר ויותר, בארבע הדרגות האלה של ההתנגדות, של התרחקות מהבורא, של הסתרה מהבורא. לולא ההסתרה איך היינו קיימים? היינו פשוט כלולים בו ומבצעים הכול ללא שכל וללא רגש, כי בשביל מה לנו רגש ושכל משלנו, היינו מבצעים הכול וזהו. כמו אצלנו, איך מתקיימים האיברים הפנימיים בגוף של כל אחד ואחד? מבצעים את פקודות הטבע או פקודות הבורא, זהו.

ולכן כל העבודה שלנו היא דווקא ההיפך, לגלות את ההסתרה ולהשתדל להתקיים בהסתרה, ושההסתרה לא תיעלם, אלא למרות שאנחנו נהיה בהסתרה, אנחנו גם נהיה בגילוי, לכן זה גילוי בהסתרה. והגילוי לא מוחק את ההסתרה, הוא קיים מעל ההסתרה, ולכן מאפשר לי להיות חופשי, חופשי מהבורא וחופשי מהטבע שלי, משני הצדדים, גם מהרצון לקבל וגם מהרצון להשפיע אני יכול להיות חופשי, באמצע.

וכך גם הרצון לקבל שלי, כי הוא מתאר לי את הכוחות האלה, מתחלק מחזה ולמעלה, מחזה ולמטה, בגלגלתא עיניים, אח"פ, כל מיני פעולות שיש בי, זה הכול כדי שאני אתאר נכון מה זה נקרא להיות תלוי בבורא, ומה זה נקרא להיות חופשי. ולזה שייך גם עניין של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אבל עיקר המלחמה האמיתית שלנו, שאנחנו מצטרפים לפעולות הבורא לעשות מאיתנו חופשיים, שאנחנו נהיה קיימים לא תחת כוח הרצון לקבל ולא תחת כוח הרצון להשפיע, אלא להיות במה שמכונה "שליש אמצעי דתפארת". לא בורא שנמצא למעלה משליש אמצעי דתפארת, ולא נברא שנמצא למטה משליש אמצעי דתפארת, אלא אנחנו באמצע, שם אנחנו בעצם רוצים לקבוע את הנקודה החופשית שלנו. וזה מה שהבורא רוצה שיהיה לנו, שהנברא יהיה חופשי כמוהו. רק הבורא הוא מלכתחילה, ומתוך זה אנחנו קובעים איזון נכון בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, נמצאים כך בנקודה האמצעית דפרצוף. זה דבר חשוב.

שאלה: מה משמעות המושג כנפיים במאמר?

כנפיים זאת הסתרה. כשרוצים להסתיר משהו אז אומרים "פורשים על זה כנפיים". כמו ציפור שרוצה להגן על האפרוחים, היא מכסה אותם בכנפיים שלה. או כשהנשר מגן על הגוזלים הוא מעלה אותם דווקא על הגב. אם בני אדם יורים בחץ מהקרקע לתוך הנשר, אז הוא אומר "אני מוכן לקבל את החץ אבל לא הגוזלים". ולכן, הוא מושיב אותם עליו, על עצמו. זאת אומרת, כנפיים זה בדרך כלל כדי להסתיר, להגן על משהו. זה מושג הכנפיים בקבלה.

שאלה: גם שאלה על כנפיים. במשפט האחרון מדובר במעבר בין על מנת להשפיע לעל מנת לקבל, זה כנפיים?

כן. אם אדם נכנס בעל מנת להשפיע, בזה הוא פורש לעצמו כנפיים. ודאי שזה נעשה על ידי עבודה משותפת עם הבורא. הוא מתפלל והבורא עושה לו כנפיים, אבל ככה זה קורה.

כמו שכתוב, "אלא הקב"ה עושה לו כנפים, שזהו בחינת כיסוים, בכדי שיהיה לו עבודה". כבר עושה את הכול ומה נשאר לו לעשות? רוחניות קיימת רק אם אנחנו משתוקקים למשהו יותר גדול. רוחניות קיימת רק בהאצה, או אפשר להגיד כמו במתמטיקה, בנגזרת, בשינוי.

אם אין שינוי במהירות, באיזו הבחנה, זה נעלם, אין רוחניות. זאת אומרת, אם אני נמצא באותו מצב אני לא ברוחניות, אני באותו רגע נופל לגשמיות. רק בתנאי שאני משתוקק, עוד משתוקק, עוד משתוקק לרוחניות, או לא אני, יכול להיות שאלה החברים, ואני איתם מפני שאני עכשיו נמצא במצב שלא יכול, וככה כל אחת ואחד. אנחנו כמו בצלחת מעופפת נמצאים כולנו יחד, אבל כך בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

תלמיד: במאמר הראשון. השוני בין דומם לחי זה במישור מצווה. עברה זה דומם, זה כבר קבוע. וחיים זה כל הזמן לחפש תוספת, זאת אומרת שזה ברשות.

חיים רוחניים כל הזמן נמצאים ברשות, אתה צודק.

שאלה: מפני שהבורא נסתר, אחרת לא היה לנו חופש. אבל אם הוא משפיע ואני הפוך, המקבל, אז מה הבעיה שהוא יתגלה? כי בשבילי, בשביל המקבל, אין במשפיע שום גדלות. למה זה מבטל את חופש הבחירה, מה הבעיה פה?

הבעיה היא בזה שאתה תפסיק להתקדם בגלל שאתה תראה בו כאלו פעולות וכאלו בחינות שהן לגמרי לגמרי לא מוצאות חן בעיניך. אתה יכול להעריך אותו מזה שהוא נותן ואתה מקבל, אבל זה שהוא נותן ואתה לא יכול לקבל, אם יתגלה לך, אז אתה לא תרצה אותו, הוא ידחה אותך עוד יותר.

ולכן הבורא נסתר. במידה שאנחנו מגיעים להשתוות הצורה עימו, אז במידה הזאת רק הוא מתגלה כדי בזה לאפשר לנו תמיכה. צריכים על זה הרבה לחשוב, זה לא פשוט. אבל אתם רוצים להיכנס לעולם העליון לפי החוקים שלו, לפי ההבחנות שבו, זה דורש מאמץ.

תלמיד: חיים רוחניים זו עבודה ברשות, ככה שמעתי, אבל בדרך האדם מוצא את עצמו המון מתעסק רק בחובה. יש תקופות ארוכות שבהן לא מצליח לעשות שום דבר, וגם את החובה, נאבק בשיניים לשמור על זה.

נכון.

שאלה: בכל התקופה הזאת אפשר להגיד שהוא בחיים רוחניים?

בכל זאת, אם הוא נמצא אפילו בצורה פיזית בחיים הפיזיים בקבוצה, אפילו לא מתקדם ומרגיש ממש שלא מתקדם, הוא בכל זאת מתקדם. כמו שנכנס לרכבת והרכבת לוקחת אותו לאיזה מקום. אז לו עצמו, שהולך ברגל ולא מתקדם בעצמו ולא מרגיש שהוא מתקדם, אבל בכל זאת נמצא מתקדם. ככה כל העולם גם מתקדם, אבל אנחנו מתקדמים כבר ברכבת שלנו. לכן כתוב שהמצווה הראשונה בתהליך הרוחני היא "חוץ מצא". לצאת אסור, כי אז אתה באמת נופל לעולם התחתון הזה.

שאלה: האם פעולת הפצה נחשבת גם לפעולת רשות?

פעולה הפצה מאוד חשובה והיא נכנסת למצווה כי על ידי פעולת הפצה אתה מפרסם את הבורא, מפרסם את שיטת התיקון, ואתה בזה מתקשר ומסייע לכל האנושות.

תלמיד: ציווי מלמעלה, כאילו ציווי, לא רשות.

ציווי, ודאי, כן. ציווי לפרסם את שם ה' ויקרב את הנבראים אליו.

שאלה: האם יש משמעות שכתוב, רק שש שנים תעבוד?

לא. שש שנים אלה כל הספירות שאנחנו צריכים לתקן. מפרסא ולמטה עד המלכות.

שאלה: מהי נתינה אמיתית, איכותית, בעבודה הרוחנית?

כשאני מקרב את כל החברים לבורא, בחיבור ביניהם עד שכוח ההשפעה ימלא אותנו יחד. זאת הפעולה וזאת המטרה ואין חוץ מזה שום דבר. עד שמגיעים לזה זה לוקח המון זמן. אצלי זה לקח הרבה זמן. אני מכיר את זה על עצמי כמה קשה לשמוע על זה, לקבל את זה, להבין קצת ואחר כך להרגיש, זה השלב האחרון, זו בעיה מאוד גדולה. אבל אלו שלבי התיקון.

תלמיד: יש אפשרות לזרז את הזמנים בעניין הזה?

יחד. רק יחד כשעובדים, איש את רעהו יעזורו, אז יכולים. באמת תנסו לעשות כל מיני פעולות מסביב, סביב האנשים שקשה להם להתקרב לחיבור, כדי איכשהו לחייב אותם, אפילו לבלבל אותם שהם ירצו להגיע לחיבור. זה קשה מאוד להבין שדווקא בחיבור פנימי, ועוד פנימי, ועוד ועוד, 125 מדרגות של חיבור בתוך הלב של האדם, כמה הוא מרגיש את האחרים שנכנסים לתוך ליבו ומתחברים עימו.

ואז לפי הדרגות שהם נכנסים לליבו, דווקא בכמה שהם נכנסים לליבו, בכמה הם מחוברים בליבו, בכלי הזה הוא מתחיל לגלות את הרוחניות. זה מאוד לא פשוט ונדרשות עשרות שנים. אבל זה התיקון, בזה אנחנו מגיעים לגילוי הבורא שנמצא שם בתוך ליבנו.

תלמיד: שמענו יותר מפעם שאם אדם היה יודע מה זה רוחניות הוא לא היה מתעסק בזה, הוא לא היה יכול ללמוד את זה. איך אדם מכשיר את עצמו לקבל מהבורא, מתי אדם מוכשר לקבל מהבורא?

במידה שאדם יכול להרגיש את החבר כמו את עצמו, לפחות במשהו, במידה הזאת הוא מתחיל להרגיש את הבורא. הוא פותח בזה את הלב שלו לבורא. בכמה שפתח את הלב שלו לחבר כך פותח את הלב שלו לבורא. החבר עומד בינו לבין הבורא, כמו צמצם במצלמה, ככל שנפתח לו הלב לחבר אז החבר הוא כמו צמצם, ואז הוא מגלה את הבורא, כי בתוך כל חבר נמצא בורא.

שאלה: בקטע הראשון כתוב "ושניהם יחד נקרא בחינת "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי"". זה לקוח למעשה מעבד עברי. מי העבד, הרצון לקבל לי או אני לרצון לקבל?

זו שאלה מאוד ערמומית. ויוצא שאני בהתחלה עבד לרצון לקבל ואחר כך אני מכופף אותו ועושה אותו עבד כלפיי. שאלה טובה.

תלמיד: באיזה שלב קורה שמתהפך העניין?

בעבודה שלנו כשאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל עד שעושים על עצמנו צמצום ועל ידי המאור המחזיר למוטב קונים כלים דהשפעה, ואז אני שולט על הרצון לקבל שלי והופך אותו לעל מנת להשפיע. אז אני הופך מהעבד להיות לאדון. כך כתוב, אתה תהיה לאדון וההוא העבד.

תלמיד: המקרים האלה יכולים להיות אך ורק בתוך העשירייה. זה לא שאני לבד יכול להתהפך, לשלוט על הרצון לקבל.

ללא עשירייה אתה לא יכול לעשות כלום. אתה תמיד תלך לכל הכיוונים רק לא לכיוון הנכון.

שאלה: כתוב פה כעיקר "עבודה שייך דוקא במקום שיש התנגדות. ונקרא "עלמא" מלשון "העלם"". האם במקום שנאמר שיש העלמה, הכוונה שהנברא לא מרגיש שזה פעולת ה' עליו? ואז גם כתוב שהעבודה קשה לו יותר.

כן. העבודה קשה לו יותר. אבל אל תתחילו ממשפט אחד להרחיב את כול התורה. זה בלתי אפשרי, אנחנו לא יוצאים מזה. יש לנו ארבעה קטעים קטנים ממאמרי "שמעתי" ואנחנו יותר משעה נמצאים בבירור של קטע אחד. תנסו לראות מה כתוב כאן ולא יותר. אני שמח שיש לכם דחף כזה ושאלות יפות.

שאלה: אנחנו לומדים שצריכה להיות הסתרה כדי להיות חופשיים כמו הבורא. איך הבורא חופשי? הרי הוא יכול רק להשפיע, הוא טוב ומיטיב לטובים ולרעים.

חופשי להשפיע. אנחנו צריכים להיות כך גם חופשיים להשפיע. "להיות עם חופשי בארצנו". מה זאת אומרת להיות עם חופשי בארצנו? ברצון שלנו להיות חופשיים. אני יכול להשפיע בתוך הרצונות שלי כמה שאני רוצה ללא שום הגבלה, זה להיות חופשי. רק בצורה כזאת אפשר להיות חופשי.

שאלה: מה זה לפתוח את הלב, איך זה בפועל?

לפתוח את הלב זה נקרא שאין לי שום הגבלה בפעולת ההשפעה כלפי הזולת. אני מרגיש את האחרים כבר לא כמו זולת, אלא ממש כמו את עצמי ואת הבורא ואת האחרים. את כולם אני מרגיש פשוט הכול כאחד וזה נקרא שהלב מתוקן ובו אני רוצה להשפיע לכולם. העבודה שלי הופכת להיות כמו העבודה של הבורא שממלא את כולם. ולכן כל מה שאני עושה, מתפלל ומבקש מהבורא שדרכי ימלא את כולם.

תלמיד: לגבי "כנפים" בחכמת הקבלה. אתמול אמרת שאנחנו לא מעריכים את מה שמקבלים, שאנחנו לא מסוגלים לשמור ולהכפיל את זה ולבנות מזה משהו חדש על בסיס זה, ולכן אנחנו לא בונים את הכלי. ועם זאת, אנחנו לומדים שאסור להיתקע באיזה מצב שבו אנחנו נמצאים אלא צריכים להתקדם. אני לא מצליח לחבר בין השניים.

אנחנו צריכים כמה שאפשר להשתדל לבנות את ה"כנפים". זאת אומרת מסכים על הרצון לקבל שלנו ולהיות על ידי המסכים האלה למעלה מהרצון לקבל שלנו, זה נקרא להיות למעלה מה"כנפים". כלפי הרצון לקבל אנחנו מכסים אותו ב"כנפים", אבל אנחנו בעצמנו מעלים את עצמנו כביכול למעלה מה"כנפים". זו דוגמה מהטבע, מהעורב שכך הוא מגן על הגוזלים שלו.

שאלה: אמרת שאני אבקש עבור כל החברים וגם אמרת שתורה שבעל פה היא פעולת הפה של הפרצוף. מה זה בעבודה שלנו המקום של הפרצוף שבו אנחנו פועלים למטה?

אתם נוגעים ממילה אחת לכאלו דברים גדולים, רחבים, שאין לי אפשרות לברר אותם. פה של הפרצוף זה המקום שבו מבררים איך עובד הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. כמו שאנחנו לומדים בפרצופים, שם עומד מסך. למטה מהפה זה הרצון, למעלה מהפה אם יש מסך שעומד בפה אז אלה מחשבות על מנת להשפיע.

לכן קודם יש אור חוזר שמעלה מהפה לראש ומברר שם את כל ההבחנות, כל הדברים שאפשר על ידם להשפיע. ואחרי שמברר אז הוא מבצע מהפה ולמעלה, הופך את זה לפה ולמטה ואז מתחיל לבצע את זה בפועל. זאת אומרת לסדר את הרצונות שיהיו מחוברים ומסודרים בעל מנת להשפיע. זה המבנה של הפרצוף. יש שם תורה שבכתב, יש שם תורה שבעל פה. ואנחנו עוד נלמד איך זה קורה.

שאלה: מה זה אומר לשמור על ההסתרה?

לשמור על ההסתרה זה שאני עומד בכל תוקף כדי שלא יתגלה לי שום דבר שיכול להכשיל אותי ולהביא אותי לעל מנת לקבל. אם עכשיו תפתח רוחניות, אני ארצה לבלוע את כולה. וכאן זו בעיה, אני לא רוצה שזה יקרה אלא רק במידה שה' ישמור עלי ואני אוכל אז כך להתקדם לבעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואיך שומרים על ההסתרה?

על ידי זה שאני חושב על דבר הפוך, על השפעה, איך אני כל הזמן יכול להיות קשור לקבוצה וכל הזמן להיות שקוע בה. אני מראש מכוון את עצמי לפעולת השפעה בתוך הקבוצה ואז בטוח שאני לא אכשל.

(סוף השיעור)