שיעור בוקר 11.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כוונה לפני לימוד תע"ס - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו נמצאים בעצם בקטע הכי חשוב מההכנות שלנו, הכנות ללימוד הנכון של כתבי המקובלים. מקובלים כבר כותבים לנו מהשגת העולם העליון, מהשגת הבורא, מהשגת פעילות הבורא, פעולות הבורא, ואנחנו כדי להתרשם מזה נכון צריכים להיות בהכנה נכונה לזה. מה שהם כתבו הם כתבו בכוח השפעה, לעומת כל העולם הזה ואיך שאנחנו בנויים שהכול מתקיים בכוח הקבלה. לכן המאמץ שלנו לתאר את מה שהם כותבים בכוח ההשפעה, במגמת ההשפעה, את זה אנחנו צריכים לעשות.

לכן הכוונה לפני הלימוד היא יותר חשובה מהלימוד עצמו, כי היא בעצם קובעת את טיב הלימוד, מה אנחנו מתכוונים לקבל ממנו, ומה אנחנו נקבל ממנו, איך הוא ישפיע עלינו. כי אם בכל החכמות האחרות אנחנו פועלים לפי השכל הרגיל שלנו, שרוצים לדעת, להבין מה שמדובר בטקסטים או בקול, תלוי איך אנחנו קולטים את המסר, אז חכמת הקבלה היא כתובה בשפה שאנחנו צריכים ללמוד אותה. לכן הלימוד שלנו הוא כביכול מתחלק לשניים, קודם כל כוונה ללימוד, כוונה נכונה, שאנחנו מכוונים את עצמנו להיות בגל הלימוד הנכון, ושאנחנו רוצים, משתדלים להבין מהו התוכן של מה שהם אומרים בשפת ההשפעה. שאם היינו נמצאים בשפת ההשפעה, בכוח השפעה, איך היינו מבינים את מה שהם אומרים לנו. זה כמו ילד שמסתכל עלינו כשאנחנו מדברים אליו והוא עדיין לא מבין, הוא פותח את הפה והעיניים ורוצה לקלוט מה שאנחנו אומרים לו ולא מסוגל. אבל בכל זאת פעם אחר פעם כשאנחנו מדברים אליו והוא משתדל בכל הכוח ממש להתרומם לקראתנו ולהבין, כך אנחנו עם המקובלים.

הכול תלוי עד כמה אנחנו לא עוזבים את הפער בינינו, בין השפה שהם מדברים, שפת ההשפעה, לשפה שאנחנו נמצאים, שפת הקבלה, ועד כמה אנחנו משתדלים להעלות את עצמנו ממישור של קבלה למישור של השפעה. ומאוד מאוד מקווים שהלימוד שלנו, החיבור בינינו, הוא יעזור לנו כך שמה שהם מוסרים לנו זה ישפיע עלינו, יבנה בנו כלים חדשים, ופתאום נתחיל להבין מה הם אומרים. שהתינוק נניח, לא רק ירגיש שאנחנו אומרים לו איזה צלילים, אלא שבצלילים האלה יש מסר וחכמה, ושהוא צריך להגיב לפי פנימיות הצלילים שאנחנו מוסרים לו, ואז אנחנו נתחיל לדבר בשפה אחת. כמו שעכשיו אנחנו בינתיים מדברים בינינו בשפת הקבלה, לקבל, את זה אנחנו מבינים, אז חכמת הקבלה היא נמסרת מאחד לשני רק לפי שפת ההשפעה. לכן לזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, וזה הכי חשוב מהלימוד, כמו שלמדנו וגם היום נלמד שזה העיקר. אם לא נדע את שפת ההשפעה, לא נוכל להתקדם, לא נוכל לגלות ולהבין את הבורא, להידמות לו, לכן העיקר זה להבין את שפת ההשפעה.

יהיו לנו בזה אחר כך הרבה שאלות. אולי כבר היום נתחיל לגשת לתלמוד עשר הספירות וקצת לנסות לפתוח אותו, ולראות איך אנחנו יכולים אחרי כל המילים, כמו שאנחנו מדברים לתינוקות והם מתחילים אולי לקלוט פה ושם מה אנחנו רוצים למסור להם, ולפענח נכון מה שאנחנו מוסרים להם, כך אולי נתחיל דרך שפת תלמוד עשר הספירות להשתדל להבין מה הבורא דרך המקובלים רוצה למסור לנו, איך הוא מדבר איתנו. ושאנחנו לא נשמע ונראה אותיות וצלילים בצורה רגילה, אלא באותו הגל איך שהוא רוצה שנקבל את המסר שלו. נגיע לזה לאט לאט אבל זה העיקר. זה הבדל גדול בין שני העולמות, והרבה יותר גדול ממה שהתינוק לומד את השפה שלנו. נתקדם לזה.

אנחנו נקרא כמה פסוקים ואז נדון בהם. תשמרו את השאלות שלכם, ממש תשמרו. אתם יכולים לרשום את השאלות שלכם שיהיו לפניכם, ואחר כך אחרי כמה פסוקים לראות האם אתם כבר מבינים את התשובות עליהן בעצמכם ואם לא אז תשאלו.

קריין: קטע מס' 17 מתוך המסמך של כוונה לפני לימוד תע"ס. אומר הרב"ש.

"מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים. 

וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים." 

(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")

קריין: שוב.

"מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים," זה העיקר, שאין לו שום ידיעה ב"חומר", ''חומר'' זה השפעה, ''חומר של שורשים עליונים'', אז אין לו עדיין הבנה, הרגשה, מה זה נקרא השפעה, הוא לא נמצא בזה. צריך לבוא המאור המחזיר למוטב, לתת לו את התכונות האלה. בכמה שהוא מקבל את התכונות האלה מהמאור המחזיר למוטב בכוח העליון וקולט אותן, לפי זה הוא מתחיל להבין על מה מדובר וגם זה בהדרגה בצורה מאוד מאוד עקבית. "אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים. 

וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים." 

(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")

כל הלימוד שלנו, כל מה שאנחנו עושים נקרא ''סגולה''. אנחנו עושים משהו שאומרים מקובלים לעשות ולעשות דווקא כך, כדי לקבל שינוי פנימי בכל אחד, וגם בכולנו יחד. שבמקום כוח הקבלה שיש לנו עכשיו, הרצון לקבל שלנו יקבל צורת ההשפעה, כוונת ההשפעה, זה מה שאנחנו רוצים. השינוי הזה בעצם, זה מה שאנחנו מצפים שיקרה לנו.

במידת השינוי אנחנו נוכל להרגיש מציאות חדשה בתוך הכלים שלנו, בתוך הרצונות שלנו, בתוך הכוונות שלנו, הרגשות שלנו על מנת להשפיע בנתינה. מה שאנחנו נתחיל להרגיש, לקבל בנתינה זה ייקרא ''העולם העליון'', ''העולם הרוחני''.

וכך אנחנו נרחיב יותר ויותר את היכולת שלנו לקלוט הכול בהשפעה ולא בקבלה. נתחיל להרגיש עד כמה זה שונה והפוך, וזה נקרא "עולם הפוך ראיתי" וכך נגיע מדרגת הנברא לדרגת הבורא.

שאלה: אני נמצא ברצונות האגואיסטיים שלי, מה זה אומר שאני אקבל את צורת ההשפעה עליהם?

אתה עכשיו לומד איתנו, והמטרה שאתה עושה את כל מה שאנחנו עושים, את כל מה שאני ממליץ לעשות, לשמוע, לקרוא, לדבר, לשאול, להיות בזה, זה כי אתה רוצה להאמין שכל מה שאתה עושה עכשיו ישפיע עליך וייתן לך רצון להשפיע. רצון לצאת מעצמך ולהתחבר עם האחרים, עם החברים.

אתה בזה תתחיל להרגיש מה זה נקרא ''מחוצה לך'', חוץ מהאגו שלך, מהעיגול שלך. תתחיל להרגיש מה זה נקרא מה ששם, שזה נקרא ''העולם העליון'', ''מציאות עליונה'', והכוח הכללי שפועל במציאות הוא נקרא ''בורא''. ואז אתה תבין עד כמה אתה עכשיו נמצא ממש קבור, סגור בשבי, ברצון לקבל שלך, והרצון הזה לא נותן לך אפשרות לראות את המציאות מחוצה לו.

תלמיד: כשאצא מתוך הרצונות שלי ואכנס לתוך רצונות החברים של העשירייה האם אבין על מה מדובר בתע"ס?

כן, רק אז אתה תוכל להבין על מה מדברת חוכמת הקבלה. רק במידה שאתה תרכוש ''כלים דהשפעה'', אתה תבין על מה החוכמה הזאת מדברת. ולפני זה אתה יכול לדמות [לדמיין] מה שאתה רוצה, אבל זה לגמרי לגמרי לא יהיה נכון. אפילו אי אפשר להגיד שזה הפוך, כי את ההפכיות הזאת, אנחנו גם צריכים ללמוד במה היא.

תלמיד: איך לצאת מעצמך בצורה נכונה כלפי החברים?

עכשיו אתה יכול להתחיל להבין עד כמה היציאה ממך לחברים זה האמצעי היחיד שיש לך בעולם הזה, כדי להתחיל להתקרב לסגנון קליטה של העולם העליון. שכמה שאני לא רוצה להתחבר איתם, כמה שאני רחוק מהם, כמה שקשה לי בצורה מלאכותית כל פעם לרכז את תשומת הלב שלי בחיבור איתם, אבל אני חייב לבצע את זה, כי זה בעצם האמצעי היחידי, וקראנו על זה הרבה פעמים, שזה האמצעי היחידי כדי שאנחנו נוכל להתחיל לצאת מעצמנו כמו אותה התולעת שחיה בתוך התפוח הרקוב ויוצאת ממנו לשמש.

בעצם עכשיו כשאנחנו נעשה מאמצים באיזו צורה להשתדל להגיע לתכונת ההשפעה, אנחנו נבין שהחברים שלנו זו אותה המסגרת שהבורא סידר לנו לכל אחד, שעל ידי המסגרת הזאת אני יכול להציל את עצמי, להוציא את עצמי מתוך העולם הרקוב הזה לעולם הנאור. לפני זה אנחנו לא מבינים ולא יודעים מה התועלת בחברים האלה.

לרצון לקבל אני מבין, אבל כאן כשאומרים לי שאני צריך להשפיע להם, להגיע לאהבה אליהם, אני עוד לא מבין מה התועלת בזה. ובאמת אני עושה את זה כמו ילד קטן שאומרים לו משהו לעשות והוא עושה, עושה מאין ברירה. כך אתם עדיין עוסקים בעשיריות, מאין ברירה. ויש לנו תמיד מאמץ איך לחשוב על העשירייה. זה לא סתם נמצא אצלי במוח ובלב, כך שאני בכל רגע מרגיש את עצמי שאני בצורה אינסטינקטיבית חושב על העשירייה, חוזר אליהם. לא, אין לי את זה, בטבע שלי זה לא נמצא.

אלא כשאנחנו נתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה ונתחיל להשתוקק להבין מה שהיא מדברת ונזכיר אחד לשני שלהבין אפשר רק אם אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה, שזה הכוח של העולם העליון לעומת תכונת הקבלה שזה הכוח של העולם הזה, אז בהתאם לזה אנחנו נבין שהקבוצה היא מתנה, היא הצלה, היא האמצעי. שבלי זה אין לי שום אפשרות להגיע לרכוש את העולם העליון, לרכוש את תכונת ההשפעה, להביא את עצמי למצב שאני אמנם פועל בצורה גשמית, אבל מושך לתוך הצורה הגשמית הזאת כוח רוחני, כוח השפעה.

מצד אחד ישנה הדחייה שלי מהקבוצה, עד כדי כך שרוצים להרוג זה את זה, עוד יהיו כל מיני יחסים כאלה בינינו, ואנחנו נבין שזה טוב, סימן שאנחנו כן יכולים להתגבר אפילו על יחסים גרועים כאלו. זה נמצא בטבע שלנו, ואם מתגלה, אז ודאי שהיה מזמן, מכבר היה נמצא בנו אלא מתגלה יותר ויותר דווקא על ידי המאור המחזיר למוטב, ואז כל אחד ואחד נעשה יותר ויותר גרוע.

ומצד שני אנחנו נתחיל יותר ויותר להבין כמה שהעשירייה היא בעצם אותו קרש הקפיצה לרוחניות. שניתן לנו בעולם הזה על ידי ''השבירה'' להתעסק בחיבור מלאכותי, שלא רוצים אותו, ואם אנחנו נעשה מאמצים כאלו ונזמין את המאור המחזיר למוטב אז נשתנה.

העשירייה זה ממש אמצעי שאנחנו יכולים בעולם הזה להתחיל לאסוף את הלגו, את ההרכבה הזאת, ומתוך המרכבה הזאת שנקראת "עשירייה" אנחנו איכשהו כל פעם נרצה להיות בהשפעה, כאילו בהשפעה הדדית זה אל זה וגם נראה בכל פעם שאנחנו לא מסוגלים וזה טוב. וכמה שאנחנו נרצה ולא נצליח, אנחנו לאט לאט נבין שאנחנו זקוקים לכוח עליון שלא נמצא בכל אחד ולא נמצא בעשירייה אלא הוא נמצא למעלה מזה. ואם נדרוש, הוא יתגלה בתוך העשירייה ככוח החיבור בינינו. ואז מכוח החיבור בינינו אנחנו נתחיל ללמוד את שפת הקבלה, מילים, פעולות, תכונות וכך נגיע למצב שאנחנו נחיה בעולם העליון.

אתם מבינים כמה שיש כאן דברים שזה לא סתם קפיצה למשהו, אין דבר כזה, אלא ממש כניסה לעולם העליון זה מה שעומד לפנינו. נשתדל גם להבין, גם לממש וגם להיכנס לזה בפועל.

תלמיד: אני מאוד רוצה לצאת עכשיו מהתפוח הרקוב לחברים, לאהבה אליהם וגם להישאר שם באותה התכונה, איך לעשות את התרגיל הזה נכון בשיעור? אני נכנס לחבר אחד, לשני, לשלישי, לכולם יחד, איך לעשות את זה נכון?

מה שאנחנו למדנו, ועוד נדבר על זה ועוד נלמד, אנחנו צריכים לתת קודם כל דוגמא חיצונה איך אנחנו רוצים את זה, [רוצים] שיהיה לנו כוח קבוצה שיעבוד פחות או יותר יחד, אנחנו לומדים יחד, מקיימים יחד חיבור, באים לשיעור, משתדלים בשיעור על ידי הלימוד להראות דוגמא נכונה לחבר, לתמוך, "איש את רעהו יעזורו". וזה לא תלוי בכמה אנחנו מבינים את החומר אלא בכמה אנחנו משתוקקים לאיחוד. במידה שמשתוקקים לזה, מעוררים את כוח הבורא שמצדו עוזר לנו גם במאמץ הפנימי וגם בתפילות, זאת אומרת בבקשות לבורא, של כל אחד ואחד וגם של כולנו יחד. בקשות לבורא נקראות תפילות.

לכן אנחנו כל יום צריכים לחבר חמישה משפטים בתפילה שלנו לבורא מטעם הקבוצה וכך לאט לאט. זה יתברר. תראו, עברנו דרך הכנה ארוכה, יותר משנה אנחנו נמצאים בהכנה הזאת ועכשיו אנחנו כבר נכנסים לפעולת החיבור בעשירייה כדי ללמוד מזה את שפת הקבלה ולהגיע למצב שנבין את שפת המקובלים, את שפת הענפים וכך נגיע למצב שכשנקרא את תלמוד עשר הספירות נניח, או את "עץ חיים" של האר"י שהוא היסוד שלנו שעליו בעל הסולם כתב את תלמוד עשר הספירות, אנחנו נשמע מה הוא רוצה להגיד לנו.

זה כמו שמסתכלים על תווים מוסיקליים, אם אתם מבינים אותם, למדתם סולפג'יו, למדתם את השפה הזאת, אז אתם יכולים לשיר, יכולים להסתכל על התווים האלו של המוסיקה ולשיר אותם. ומי שלא מכיר את השפה הזאת, את קשר הצליל עם הסימן, הוא לא יכול להבין, לא יכול לשיר. כך אנחנו גם בחכמת הקבלה, לפי מה שנשמע במילים האלה, בהגדרות שלהן, נבין בפנים על מה מדובר וכך נתקדם. אל תדאגו זה כבר שלב מאוד מאוד חשוב שהגענו אליו והוא העיקר, בו רוכשים כוונה נכונה ליחס ללימוד, כאמצעי לגילוי הבורא כמטרה.

שאלה: יש הבדל בין סגולה, לבין רצון לתת, להשתוות הצורה בעשירייה?

ודאי שכן. השתוות צורה בעשירייה זאת אומרת שכולנו משתדלים להיות בעל מנת להשפיע דרך זה לזה, לקבוצה כולה, דרך מרכז הקבוצה, מרכז המאמצים שלנו, לבורא.

שאלה: האם עלינו לתאר שכל מה שאנו עושים הוא לשם שירות החברים?

את הכול אנחנו עושים כדי לשרת את הבורא, כדי להידבק אליו, כדי לברר את הרצון העליון ולממש אותו. על חברים אני לא יודע איך לענות לך, אנחנו יכולים לטעות. אבל מה הם רוצים? שאני אהיה דבוק לרצון שלהם? הם נמצאים עדיין כמוני, כמו שאני רואה, כמו שאני יכול לזהות, גם הם נמצאים ברצונות שעדיין מקולקלים. אנחנו רוצים יחד בוויתור בינינו ההדדי זה לזה, לגלות את תכונת ההשפעה שלנו המינימאלית, שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לייצב אותה, כשאנחנו מבטלים כל אחד את עצמו כלפי החברים אז בזה כל אחד ואחד מוסיף לקופה של הקבוצה, של העשירייה, את המאמץ שלו.

ובתוך המאמצים האלה להשפיע בצורה הדדית, אנחנו בונים איזה כוח משותף של ההשפעה שלנו ובו אנחנו עשויים להרגיש, משתדלים, מקווים, ובאמת נרגיש בעתיד כבר את הכוח הכללי, את הבורא, לפי חוק השתוות הצורה. אנחנו צריכים להביא מבינינו את תכונת ההשפעה, בכמה שאנחנו נמצאים במאמץ הבורא יעזור לנו. כמו שאנחנו כלפי תינוק שמטפלים בו, אנחנו מוכנים לתת הכול אבל בכל זאת צריכה להיות איזו תנועה גם מצידו. אז לענייננו, תינוק הוא הקבוצה כולה וכמה שאנחנו משתדלים להתחבר, מבקשים מהבורא חיבור כדי להיות דומים לו, כדי מתוך זה להשתדל להשפיע לו, כך בהתאם לזה נתחיל להרגיש אותו, לדבר עימו, להגיב אליו, ממש כמו תינוק לגדול.

קריין: קטע מספר 18.

"כשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך."

(הרב"ש. 875. "ג' קווים - ד'")

זאת אומרת אנחנו נשתדל ללמוד פעולות רוחניות, נקרא אותם בצורה שטחית רגילה, אתם יכולים להביא לי כאן איזה פרופסור בשפה והוא לא יעזור לנו להבין מה כתוב ב"תלמוד עשר הספירות". אנחנו צריכים כאן להגיע למצב שהקריאה שלנו, ההתקשרות לכתבי המקובל, תביא לנו השפעה עליונה. כי כמו שהמקובל בזמן הכתיבה היה בקשר וגם עכשיו הוא בקשר עם הכוח העליון, כך דרך זה שאנחנו מתקשרים אליו דרך הכתיבה, אנחנו מצפים שאותו כוח עליון, דרך הכתיבה ישפיע עלינו. אין לנו עדיין הרגשה בזה. נניח שאנחנו שוב מסתכלים בתווים מוזיקליים ואנחנו יכולים לקרוא אותם, אז אנחנו שומעים את המוזיקה הזאת. אנחנו שומעים אותה, אנחנו לא צריכים תזמורת, לא צריכים צלילים של העולם הזה, אנחנו כך מקבלים את זה כי מבינים כבר את השפה.

אז אנחנו משתדלים להתקרב לאותן הפעולות שהן פעולות השפעה ואפילו שאנחנו עדיין לא נמצאים בזה, אבל יש כאן סגולה מיוחדת בהשתדלות מצדנו להיות בחיבור, החיבור נותן לנו איזה כוח השפעה הדדי, כי אנחנו מצמצמים את הרצון לקבל של כל אחד מאיתנו וכן משתדלים להתחבר בינינו, זאת אומרת לייצר בינינו שדה של השפעה הדדית, בזה אנחנו מקרבים את עצמנו לכוח העליון. קצת כמו התינוק שרוצה מאוד להבין מה אנחנו אומרים לו, הוא פותח עיניים, פותח פה, וכך בכל זאת המאמצים שלו עוזרים לו ולאט לאט הוא קולט, מבין ורוכש שפה. ככה אצלנו בעיקר בחכמה שלנו שאנחנו רוצים ללמוד, זה נקרא "חכמת הקבלה", איך לקבל את התגלות הבורא דרך השפה הזאת, שפת ההשפעה, שאנחנו לאט לאט רוכשים.

שאלה: מהי המחשבה שעוזרת לנו לשמור על כוונה נכונה באמונה למעלה מהדעת?

זו בעיה. כמו שאומר לנו בעל הסולם ב"סוף ההקדמה לתלמוד עשר הספירות", כל הקלקולים, כל האכזבות, הכישלונות שלנו הם על כך, שיכול להיות שבתחילת הלימוד היינו בכוונה נכונה, אבל אחר כך במשך הלימוד שכחנו אותה. ובמקום לשמור על הכוונה ולהתקדם לחיבור על ידי הכוונה הנכונה בינינו וגם בהתקרבות לבורא אנחנו נכנסנו לשכל הגשמי, רצינו להבין את הפעולות האלה, איך מתחברים שם הפרצופים, איך מתחברות הספירות ומה קורה עם האורות והכלים, אנחנו לא משתדלים ללמוד אותם בתור סגולה, איך זה משפיע עלינו, כל מילה ומילה על הרצון לקבל שלנו, ולחבר לרצון לקבל שלנו כוונה על מנת להשפיע. רק במידה של כוונה על מנת להשפיע שתתיישב על הרצון לקבל, לפי הכוונה הזאת, נתחיל לגלות מה זה נקרא העולם העליון, פעולות עליונות.

שאלה: אני עדיין לא רכשתי כוונה, במה אני יכול לשייך את עצמי בכל רגע בחיים להשפעה בכל זאת?

בזה שתתמוך בחברים להתקדם לתכונות ההשפעה שיתגלו ביניכם.

תלמיד: אבל הבורא מרחיק, נותן תנאים חדשים, איך בכל זאת להיות מכוון?

הבורא נותן לנו מלמעלה בכל פעם, בכל רגע תנאים חדשים ואנחנו צריכים בכל רגע לדעת שדווקא אם אנחנו מבינים, מרגישים שכך הוא פועל בנו, אנחנו ערים למצב הזה ומשתנים. אנחנו רוצים להיות יותר מחוברים בכול פעם, אולי בסגנון חדש, בעוצמה חדשה בינינו ועם הבורא, כי זה בא ממנו, ואז על ידי כך אנחנו מגיעים לאיחוד, לחיבור, לערבות, ומתוך זה אנחנו מגלים את העולם העליון.

שאלה: מהו השילוב הנכון שאנחנו צריכים לשאוף אליו, בין המאמץ בכוונה לבין המאמץ בפעולות חיצוניות?

קודם כל צריך להיות מאמץ בכוונה, ועד כמה שהכוונה מחייבת אותי לפעולות חיצוניות, אז אני דואג לפעולות חיצוניות, זה מצד אחד. מצד שני, אם אני נמצא כשהמצב של הכוונה הוא לא כל כך מדאיג אותי, כי אני נמצא בירידה יחסית, אז אני עושה פעולות חיצוניות, לגמרי חיצוניות, ללא שום כוונות אפילו, אבל מפני שהפעולות החיצוניות שלי הן באיזו צורה חיצונה מתחברות עם החברים, אז אני דרכם מקבל התעוררות לכוונות פנימיות יותר. וכך "איש את רעהו יעזורו".

כאן אנחנו צריכים ללמוד בבת אחת כמה דברים. איך אנחנו מתחברים? איך החיבור שלנו מביא לנו איזה כוח השפעה הדדי? איך על ידי כוח ההשפעה הזה אנחנו מעוררים את העליון שנקרא מ"ן? איך אנחנו מרגישים בתוך המ"ן הזה את התגובה של העליון המ"ד? וכולי הממ"ד. כאן אפשר להגיד, שאנחנו מתחילים בפעולה הרוחנית הראשונה שלנו שזה, מהחיבור בינינו להגיע לחיבור עם הכוח העליון.

וכאן אנחנו גם נמצאים. כשנתחיל ללמוד תלמוד עשר הספירות, אנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים במאבק, בזה שרוצים ללמוד כמו בעולם הזה, לימוד בשכל, ולימוד בכוונה, ברגש.

ורגש זה לא סתם מרגישים כמו הפסיכולוגים, הפילוסופים וכן הלאה, אלא לימוד ברגש הכוונה לימוד ברגש השפעה. כאן כל הזמן אנחנו נהייה במאבק, כי אנחנו בצורה טבעית בכל זאת אנשים מודרניים, מלומדים, ואנחנו נרצה בצורה פשוטה, כרגיל, להבין את הדברים האלה מה קורה.

וקטור לכאן, כוח לכאן, חיבור כזה, איך זה משפיע על זה, ולעשות פעולות כאלו. על זה כתוב, "לא החכם לומד", אלא ההיפך, החכמות האלה שאנחנו נרצה לרכוש מחכמת הקבלה הן בסך הכול נותנות לנו הכוונה איך אנחנו לא נכנסים בהן אלא נכנס להשפעה.

זה כמו שנוסעים בכביש ויש שוליים, יש כל מיני דברים שהם כביכול מחסומים בדרך, אבל הם לא מחסומים, הם מכוונים אותך בדרך הנכונה. כך גם כאן, אנחנו צריכים להבין את השכל שלנו, זה נקרא "עזר כנגדו", כמו כל הרצון לקבל שלנו, גם השכל שלו, העזר כנגדו, שדווקא בצורה כזאת הוא יעזור לנו כל הזמן להתרחק מלהשתמש בשכל הגשמי, אלא הכול לשקול והכול להרגיש בכוח ההשפעה הרוחני.

אלה דברים שאתם צריכים להעביר אחד לשני ולדבר על זה ולעבור על זה כמה פעמיים ביום. שיעור בוקר אחד זה לא מספיק.

שאלה: איך בזמן השיעור, אנחנו כל הזמן רוצים לחדש את הכוונה, אבל ביחד?

אפשר להגיד שאנחנו כמעט ולא מדברים על זה, אלא אנחנו חושבים על זה. ואני חושב יותר מאשר על עצמי על החברים, כי אני תלוי בהם. אם החברים יחשבו נכון על הלימוד, על אופן הלימוד, על סגולת הלימוד, אז אני גם אתכלל בהם ואמשיך. זה כמו תינוק שנמצא בסביבה שדואגת לו.

אז אני כבר לא אלך לאיבוד. לכן קודם כל אני צריך לדאוג לסביבה ואחר כך לעצמי איך להתכלל בסביבה. ובעצם כמה שאני מעריך אותה, עד כמה שאני מבין שהעתיד שלי תלוי בה, אז אני נמצא בכיוון הנכון. ואנחנו צריכים להבין שכאן זו העבודה שלנו הקבועה והיא מאוד הפוכה ממה שיש לנו בעולם הזה. אבל כשאנחנו נכנסים ומתרגלים לזה יותר ויותר, אנחנו מתחילים לראות שזה עולם חדש, שזו האמת וזה העולם של הכוח העליון ולא אנחנו כאן.

שאלה: האם יש עניין לנסות להבין את המחבר דרך הכתובים, להרגיש אותו, להתחבר למקובל?

במידה שאתה תבצע פעולות בצורה נכונה כמו שהוא כותב, אתה גם תרגיש אותו במשהו, בתוך הפעולות האלה.

שאלה: האם אנחנו מכוונים את המחשבות שלנו, או שאנחנו עובדים מהמחשבות שאנחנו מקבלים מהעשירייה, כנגד המחשבות על עצמנו?

אנחנו משתדלים שהמחשבות שלנו והמחשבות של העשירייה יהיו אותן המחשבות. ואם הן לא אותן המחשבות אז אנחנו נכנעים כלפיי העשירייה ולא פועלים לבד, אף אחד לא פועל לבד, אלא משתדל במשהו להיות בהסכמה לפחות חיצונה.

בינתיים אנחנו עוד לא נמצאים בגילוי הכוונות שלנו, הכוחות שלנו, ולכן אנחנו משתדלים להיות יחד כמו שהמקובלים כותבים, כמו שאני אומר לכם, וזה בעצם אותו הכיוון שצריכים סביבו כולנו להתחבר.

ולאט לאט אנחנו נתחיל להרגיש זה את זה, להרגיש את השפעת הכוח העליון עלינו, איך שהוא מכוון אותנו כמו גננת שמטפלת בילדים הקטנים. להבין את השפה שלו, של הכוח העליון, ודרך החיבור בינינו, איך אנחנו מתחברים אליו, לכוח העליון, וככה נרכוש את המקום איפה שאנחנו מחוברים עימו, שזה בהתקשרות בינינו, ברשת הקשר בינינו. ורשת הקשר הזו תקרא כבר "עולם".

שאלה: האם הדעת זה הרע שאנחנו מגלים?

נגיד שהשכל שלנו הגשמי הוא חלק גדול מהאגו שלנו שאנחנו צריכים מעליו להתרומם. עוד נברר את הדברים האלה, יש כאן הרבה הבחנות. בסופו של דבר אנחנו צריכים לגלות את כל הכוחות ששייכים לעולם הזה, כל הכוחות ששייכים לעולם העליון, מה הקשר בין הכוחות האלה, היחסים ביניהם, איך אנחנו משתמשים בכל הכוחות האלה, זה הכול ניתן לנו, "העולם נברא בשבילי". וכך אנחנו נתחיל לארגן את המערכת הזאת לאט לאט, כמו שהאדם הקטן שרוכש את העולם, יותר ויותר מבין אותו ומרגיש אותו יותר ומשתמש בו כדי בסופו של דבר להיות בו בעל הבית. כך אנחנו צריכים לעבוד כדי לרכוש את כול המציאות ובזה אנחנו, יחד עם זה, מגיעים לדבקות בבורא.

קריין: קטע מס' 19, אומר בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה.

"בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו".

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה).

אתם רואים, לא כתוב כאן על החכמה, כמה אתם יודעים מה קורה שם בפרצופים, זה עולה וזה יורד וזה נכנס וזה יוצא, שום דבר מזה. אלא עד כמה שהאדם רוצה שהאור העליון שמופיע בזמן שהוא מדבר סתם, ממלמל מלים [הברות ללא מובן] על חכמת הקבלה, אמנם את המילים האלה הוא מדבר מתוך האגו שלו, אבל כתוב, שכשהוא מזכיר את השמות העליונים, הפעולות הרוחניות שאין לו שום קשר אליהן והוא לא יודע מה זה, אבל בגלל שהוא סתם אומר, [אותן] יש בכל זאת קשר שבא מלמעלה, כי אנחנו כולנו תוצאה משבירת הכלי.

אז אותו אור שפעם היה, הוא נמצא כאור מקיף ואז הוא מאיר בלי התלבשות בנו, אבל מאיר עלינו יותר, כשאנחנו סתם מזכירים את הדברים, עד שלאט לאט הוא מנקה ומנקה ומנקה את הכלים שלנו. זאת אומרת, עושה את הרצונות שלנו יותר ויותר נקיים מקבלה, יותר קרובים להשפעה, ואז האור מתחיל להתלבש בנו בפנים, בתוך הכלים שלנו ובמידה הזאת אנחנו מתחילים לגלות את העולם העליון, המציאות העליונה הנצחית.

אז הכול תלוי עד כמה שאנחנו לומדים, אבל לא כדי ללמוד בשכל שלנו, אלא כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בטקסט כתוב שיש מצב של שפע וקדושה וטהרה. זה אומר שאנחנו מתחילים להכיר את המצב הנכון שלנו מול הבורא?

כן.

שאלה: כיוון שאנחנו בזמן התע"ס מקווים, מצפים למאור שיגיע ויעשה את העבודה ולא סומכים על הדעת, האם השפה שבה לומדים חשובה דווקא בשבילנו, אלה שאינם דוברים עברית, והאם עדיף לנו לשמוע את התע"ס בעברית?

אתה צודק. כמו שאנחנו עכשיו קראנו, כנראה שאפילו אדם שבכלל לא יודע אף מילה בעברית, העברית דווקא נוצרה עם גילוי העולם העליון ומתוך העולם העליון שבאו אלינו כל מיני מילים, הגדרות, אפילו צורות האותיות, חוקי החיבור שלא משתנים במשך אלפי שנים. פעם ראשונה שהתגלתה השפה הזאת, היא התגלתה מתוך הקשר בין העולם העליון לבין העולם התחתון. זה נעשה מלפני כמעט ששת אלפים שנה על ידי אדם הראשון. הוא נקרא אדם הראשון בגלל שהוא הראשון שגילה את הקשר בין העולם שלנו שהיה חי בו לבין העולם הרוחני, כוחות עליונים. גילוי הקשר הזה זו בעצם השפה.

זאת אומרת, השפה לא נמצאת במישור של העולם העליון או התחתון, אלא היא נמצאת בקשר בין העולמות, והוא גילה את זה וממנו יש לנו את צורת האותיות וחוקי האותיות, חוקי חיבור האותיות במילים ומילים למשפטים וזה הכול בא ממנו. ואנחנו לא יכולים לשנות בזה שום דבר. מדור לדור, מדור לדור אין שום שינוי בשפה ובדקדוק שלה בכלום. אנחנו רק בזה שמשתמשים, אז אנחנו משתמשים לפעמים במילים מסוימות יותר ממילים מסוימות אחרות, אבל בעצם בשפה עצמה אין שום שינוי.

בקשר לאיך שאנחנו לומדים. אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד כל אחד בשפה שלו, אבל את ההגדרות אנחנו צריכים לקחת מהעברית. עברית אף פעם לא הייתה שפה מדוברת. עכשיו, מקום מדינת ישראל קיבלו את זה כשפה מדוברת. אבל בעצם אפילו היהודים היו מדברים בכל מקום שהיו חיים בכל מיני שפות אחרות, לדינו, אידיש כל מיני שפות שהיו קרובות לשפה המקומית.

ולכן אנחנו צריכים גם כן. אני חושב שזה מאוד קשה ללמוד עברית. והשפה שאנחנו מדברים עליה, אני מדבר עליה, גם אני לא כל כך יודע עברית. אבל כמו שרופאים משתמשים במילים לטיניות, בשפה לטינית, למרות שהשפה הזאת כבר מזמן לא בשימוש. כמו שמוזיקאים משתמשים בשפה האיטלקית. כמו במתמטיקה, בפיזיקה אנחנו משתמשים בהרבה מילים מהשפה היוונית. אז אנחנו צריכים להשתמש בשפת הקבלה כדי להביא לנו שמות נכונים של ההגדרות, כוחות, כלים. אנחנו צריכים לדבר אור פנימי, אור מקיף, מסך, צמצום כל מיני כאלה מילים, הם כולם מהשפה העברית.

אבל כל יתר המילים אני חושב שאנחנו לא יכולים כל כך מהר לעבור לעברית ואני חושב שזה לא כל כך ילך ולא כדאי לנו. וזה יהיה גם מכשול למי שיגיע אלינו, אלא נלמד את ההגדרות בעברית כי אין מילים אחרות לזה, והשפה שכל אחד יקשור את ההגדרות האלה למשפטים בשפה שלו שמתאימה לו. ועד כמה שאתם תתקדמו אתם גם תיראו שאתם מבינים את העברית. זו שפה יחסית מאוד פשוטה וקצרה, מאוד אוהבת קיצורים.

שאלה: אנחנו לומדים על מנת למשוך את המאור המחזיר למוטב. האם אנחנו יכולים במצב הנוכחי שלנו להבין ולהרגיש שמשכנו את האור הזה, ואם כן לאן אנחנו מושכים אותו במצב הנוכחי? האם אנחנו יכולים מהמצב הזה להרגיש שהנה מכאן ואילך האור מגיע אלינו?

אנחנו יכולים להרגיש תוצאה מהלימוד שלנו בשני מצבים, מצב שאנחנו מרגישים את עצמנו בהתעלות רוחנית, זה נקרא לקראת כוח השפעה ואהבה וחיבור, או בהתרחקות רוחנית, בזה שכל אחד נמצא יותר ברצון לקבל שלו, באגו שלו, בעצבים שלו יכול להיות. זה וזה תוצאה מהאור העליון. כי האור העליון שמשפיע עלינו הוא חייב לעשות שתי פעולות. הוא חייב להגדיר את הרצון לקבל שלנו, את הכלי שלנו, וצריך להביא לנו גם רצון להשפיע, כוח השפעה. אז כוח קבלה וכוח השפעה הם בכל מדרגה ומדרגה מופיעים בעוצמה יותר ויותר גבוהה.

לכן יוצא לנו שיש לנו אור וחושך, אור וחושך, והמדרגה החדשה היא תמיד מתחילה מהחושך, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". כי מתגלה קודם כל העביות, ואם על פני העביות הזאת, דחייה, חוסר רצון, כל מיני תופעות לא נעימות בתוך האגו שלנו, בתוך הרצון לקבל שלנו, אם אנחנו בכל זאת מתגברים על זה, וכאן מאוד חשובה התמיכה של הקבוצה, "איש את רעהו יעזורו", מתוך זה אנחנו מגיעים לכוח האור, האור מאיר עלינו, כשאנחנו מזמינים אותו, ואז אנחנו מרגישים תועלת מתוך זה שקבלנו רצון לקבל יותר גדול. אפילו שאנחנו לא כל כך יכולים להזמין את האור על פני החושך שבא, אבל הוא בעצמו גם מגיע, הבורא עוזר לנו וזה נקרא "לא לנצח יריב"¹ "ה' עושה בעדי". יש כל מיני כאלו סיבות ומצבים שאנחנו בכל זאת נקבל התעלות למעלה מהרצון לקבל, למעלה מהחושך. כך הבורא מלמד אותנו שמצבים של חושך ואור הם צריכים להתחלף ושאנחנו נתרגל גם לזה וגם לזה.

אם אנחנו נמצאים בחיבור בינינו, אנחנו יכולים מהר מאוד לעבור מחושך לאור, ומאור לחושך וכך לעבור את המצבים האלה. "חושך ואור" זה נקרא סך הכול יממה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.", שאנחנו כך צריכים לספור את המדרגות שלנו. המצבים האלו הם נקראים "מדרגות".

שאלה: איך אנחנו הולכים לבנות את עבודת עשר הספירות בחיים הפנימיים שלנו?

אנחנו צריכים להתנתק מהעולם הגשמי בלימוד שלנו. אני לא מדבר על החיים שלכם הפרטיים. בלימוד שלנו, ביחס שלנו להתפתחות הפנימית הרוחנית אנחנו צריכים להתנתק מהעולם הזה, זאת אומרת לא לחשוב איך אנחנו מתפתחים בשכל, אלא רק דרך החיבור ברגש לחיבור, שם אנחנו מגלים את הפתח לעולם העליון. הפתח הזה נקרא "חודו של מחט", זאת אומרת, הוא קטן מאוד. כשאנחנו רוצים כולנו להיכנס לעולם הרוחני ומוכנים לבטל כול אחד את האגו שלו, אז כל אחד נעשה מאוד מאוד חד, דק, ויחד כולנו, אם מתחברים לחוט דק, אנחנו יכולים להכניס את החוט הזה לחודו של מחט, וכך אנחנו עוברים להרגשת העולם העליון.

הכול תלוי בכמה שכל אחד יכול לוותר על עצמו, ואת זה אסור לנו לשכוח. כי אנחנו על ידי האגו שלנו בורחים כל פעם לכל מיני צורות שהאגו מצייר לנו כצורות חשובות, לדעת, ללמוד. אבל כתוב "לא החכם לומד", ולדעת זה לא לדעת, כתוב "הלב מבין", לא השכל מבין, "הלב מבין". זאת אומרת, בכמה שהלב שלי נמצא בהשפעה, בתוך ההשפעה הזאת נכנס הכוח העליון, נכנסת חכמה עליונה. לכן חכמת הקבלה לגמרי לא צריכה חכמה, חכמים, אמנם היא נקרא "חכמה", אבל היא נקראת "חכמת הלב".

שאלה: מה אנחנו מבקשים בסופו של דבר, חיבור, התגלות, לתת, חשיבות, כוח? מהו המפתח לרוחניות פה?

במשפט אחד מה אנחנו רוצים? התקרבות לבורא, או השתוות הצורה עם הבורא, או השפעה לבורא. זה אותו דבר. שנהיה כמה שיותר קרובים אליו. התכונה שלו היא להשפיע, אין מילה אחרת, השפעה, ואנחנו גם צריכים להיות בזה.

לכן אנחנו צריכים ללמוד מה נקראת צורת ההשפעה, תכונת ההשפעה בינינו, ואז משם נלמד איך אנחנו יחד, כשנוותר כל אחד על האגו שלו ונתחבר בצורת ההשפעה המשותפת, נוכל לכוון את עצמנו לבורא. נראה בזה כבר בפועל איך הבורא עוזר לנו. ממש נקבל את פניו, שיבוא אלינו, לקראתנו ויגיד "איפה אתם? כל כך חיכיתי לכם".

שאלה: שמעתי ממך שאמרת שהדעת של העשירייה היא מדרגת האמונה שלי. איך אפשר ללמוד את כל השמות הרוחניים, הפרצופים הרוחניים דרך העשירייה, דרך מדרגת האמונה הזו שלי ותכונת ההשפעה, לחפש את כל ההגדרות האלה בחיבור?

איפה אחרת אתה יכול לגלות את זה? איך אתה יכול לגלות כוח עליון אם לא בזה שאתה מגלה אותם בקשר בעשירייה, בין כוחות העשירייה? איך אתה יכול? אין לך שום אפשרות להכיר את הכוח העליון, אלא איך שהוא מתלבש בעשר תכונות לפניך, ואז מתוך זה אתה לומד אותו. אחרת אין לך אפשרות. עשירייה זו התבנית, זה הגלאי, הכלי, המכשיר שבו אתה מגלה את יחס הבורא אליכם.

תלמיד: אנחנו צריכים הודות לאור העליון להעביר הכנה כזו שהחיבור שלנו הוא יהיה מוחשי, כדי שאני אוכל לחפש בו את כל ההגדרות האלה?

קודם כל תשתדלו להתחבר. ככל שתוכלו לוותר כל אחד על האגו שלו לחיבור, אז כל אחד יהיה יותר מוכן להרגיש את החיבור, ובו, בתוך החיבור, את הכוח עליון.

תלמיד: אני צריך לרצות שהחברים שלי ירגישו את כל מה שאנחנו לומדים, שהם ירגישו במקומי, לא שאני אבין אלא כולנו נרגיש את כולנו?

ודאי שאתם צריכים להשתדל להרגיש יחד השפעת הבורא אליכם, כן.

שאלה: האם זה נכון שסגנון השאלות ששאלנו עד היום פחות מתאים ללימוד התע"ס? כי יש לי חשש שחברים שואלים שאלות טכניות וזה ישתלט על שיעור התע"ס. איך צריך לשאול שאלה בתע"ס?

אנחנו נלמד ואז אנחנו נבין מתוך זה, לא לקפוץ קדימה. אנחנו עוד לא למדנו שום מילה בתע"ס, למה אתה שואל על זה?

שאלה: מה סגנון העבודה כשאנחנו שני חברים בלבד או כשאנחנו עשירייה שלמה?

זה מאוד חשוב. תקרא שוב מאמר "מתן תורה" ו"ערבות" מבעל הסולם, אני כבר לא מדבר על מאמרי החברה של רב"ש, כדי לדעת עד כמה הקבוצה היא דבר הכרחי לחיבור. זו לא סתם קבוצה כמו בצבא, או כמו בבית ספר, או עוד משהו, הקבוצה היא אותו הכלי הרוחני שאנחנו בונים כדי לגלות בה בורא.

שאלה: איך להיכנס ללימוד התע"ס נכון, עם איזו מחשבה כך שזה יהיה ברגל ימין?

אנחנו לומדים את זה כל הזמן, הוא שואל על דברים שאנחנו כל הזמן מדברים עליהם. אני לא מבין, הוא עכשיו נפל מהשמיים? מאיפה הוא נפל? אנחנו כל הזמן דנים בזה. לשאול שאלות לעניין. על מה אנחנו מדברים חוץ מאיך נכון להיכנס ללימוד התע"ס. תבררו את השאלות קודם כל, עד כמה הן יכולות גם לעזור לאחרים.

שאלה: כתוב בקטע 19 "בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, ... הנה הם תיכף מאירים עליו". אנחנו לומדים שביטול והכנעה כלפי חברים זה תנאי מוקדם כדי שהאורות יאירו עליו. אם עוד לא הגעתי לביטול והכנעה אבל אני כן עוסק בחכמה ומזכיר את השמות?

תעסוק בחכמת הקבלה יחד איתנו, תשתדל לזרום יחד איתנו, ואתה תתחיל להרגיש שבא לך להכניע את עצמך כלפי החברים כי דווקא בכוח ההכנעה אתה יותר קרוב לרוחניות.

שאלה: מהו החיבור בעשירייה בין הכלים החדשים והכוונה על מנת לתת, זה אותו דבר?

נגיד בינתיים שזה אותו דבר, ודאי שיש בזה הרבה מאוד הבחנות.

שאלה: דיברנו עוד אתמול על כך שאנחנו צריכים לבדוק את הכוונה שלנו בכל פעם, גם בזמן הלימוד וגם בזמן שאנחנו קוראים, עד כמה זה גורם לנו לשינוי פנימי. איך לבדוק, ואיך החברים בעשירייה יכולים לבדוק שאנחנו נגיד התחלנו לאהוב יותר זה את זה, להרגיש יותר זה את זה.

כל אחד בודק את עצמו עד כמה הוא מתבטל כלפי האחרים ובביטול שלו כלפי האחרים הוא מקווה להרגיש את העולם העליון, דווקא בביטול שלו.

תלמיד: איך לבדוק את הביטול שלנו כלפי החבר?

אני לא יודע, אנחנו עדיין לא יכולים, לא מרגישים באיזו דרגת עביות ברצון לקבל אנחנו נמצאים, איך אנחנו עושים עליו צמצום, עושים פעולה הפוכה, מעליו, זה נקרא "אור חוזר", אנחנו עוד לא יכולים למדוד את הדברים האלה. אבל להשתדל בצורה כמה שניתן לנו, בוויתור שלי כלפי החברים אני ממשיך עם הוויתור הזה כלפי הבורא.

תלמיד: וזה הצמצום, שאני מבטל את עצמי?

יש הרבה פעולות בוויתור שלי כלפי החברים, כלפי הבורא. הבורא זה הכולל, אם אני לא מבטל את עצמי כלפי החברים אני לא יכול לבטל את עצמי כלפי הבורא, הבורא זה הכולל שלנו.

תלמיד: מה אני מבטל עכשיו בתוכי ולאן אני נכנס בחברים?

אני מוכן להשתמש בכל הכוחות שלי למטרה המשותפת שלנו לגלות כוח השפעה משותף שלנו, שבינינו יחבר אותנו, ואז בחיבור הזה אנחנו נתחיל לגלות כוח עליון. זה נקרא "אחד מקבל אחד".

תלמיד: וזו צריכה להיות התוצאה, האפשרות לעשות את זה צריכה להיות התוצאה בכל רגע של הלימוד?

כל הזמן בחיים, אחרת אתה לא נכנס, לא מתקרב לעולם הרוחני.

תלמיד: אבל צריך ממש לבקש על זה, שתופיע הזדמנות כזאת בשיעור?

כן, ודאי. אנחנו כל הזמן צריכים להיות בתפילה "מתי אנחנו נוכל להתחבר כדי להיות כלי ששם יתגלה הכוח העליון?".

תלמיד: ואני מבקש את זה בשביל החברים, מתי זה כבר יקרה?

כן, אני מתפלל עבור החברים ודרכם לבורא. כי עבור עצמי זה הפוך, אני נופל לתוך האגו שלי.

שאלה: האם מה שמחזיק אותי ממוקד זה לצמצם את עצמי ולהתעלות מעל ההפרעות במאמץ לחיבור ואז האור פועל ומביא מצב חדש?

כל מה שאמרת זה נכון וזה עוד ישתנה בך כשתתקדם בכל מיני צורות. אבל בינתיים הכיוון הוא נכון.

שאלה: האם אנחנו יכולים לדעת את רמת החיבור שלנו בעשירייה באופן שכשאנחנו נלמד את התע"ס אנחנו נוכל לראות את זה בצורה נכונה?

ודאי, אנחנו נוכל למדוד עד כמה אנחנו שונאים זה את זה, כמו קבוצת רבי שמעון, ועד כמה אנחנו מתחברים, מאוחדים, יחד. כי בתוך ההרגשה הזאת של הפירוד אנחנו נרגיש חושך, נפילה, ירידה, מצב נוראי, ובחיבור בינינו אנחנו נרגיש כמה שאנחנו מתעלים מעל האגו, שזה נמדד על ידי החיבור, בעוצמת החיבור בינינו, ואז לפי זה אנחנו נגלה את המדרגה הרוחנית שלנו. ככה זה יהיה, אנחנו נחייה בכל הדברים האלה יחד, בחיבורים, בניתוקים, בירידות, בעליות, אלה ממש יהיו החיים שלנו, וכך אנחנו נהיה בקפיצות האלה ממינוס לפלוס, מחושך לאור, ונבין יותר מה שאומרים מקובלים ואיך אנחנו יכולים להשתמש בשניהם, גם בירידה וגם בעליה לצורך השפעה בינינו לבורא. ותמיד זה ביותר וויתור הדדי בינינו ומסך כל הוויתור ההדדי ביננו, לבורא.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא הוא תכונת ההשפעה, אין בו קבלה. איך אנחנו יכולים להשפיע לו?

בזה שאנחנו מגישים לו כלים שלנו כדי לקבל ממנו. אם אנחנו מוכנים לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו נותנים. תקרא על זה, תחשוב על זה, זה כתוב, זה כל יסוד התיקון שלנו.

שאלה: מה התוצאה של הכוונה הנכונה לקבל את האור המחזיר למוטב?

שאני רוצה להשפיע, אני רוצה להתחבר, אני רוצה להיות למעלה מהרצון לקבל שלי. אני מרגיש את הרצון לקבל שלי, מה הוא רוצה, מה אני רוצה בעצם, אבל אני יכול להתעלות מעל זה בכוח שקיבלתי עכשיו מהמאור המחזיר למוטב ואני נמצא למעלה מהרצון הזה.

יש לי אם כך שתי רמות. ברמה התחתונה איך הרצון לקבל שלי רוצה, דורש מילוי, מגלה לי את האגו שלי. ולמעלה מזה, בדרגה למעלה ממנו, כשאני משתדל לעשות צמצום על הרצון לקבל, לא להשתמש בו, וגם מסך ואור חוזר, להשתמש הפוך ממנו, זאת ההשפעה שלי, זה נקרא הרצון להשפיע שלי.

אז שני רצונות, רצון לקבל ורצון להשפיע, שבנברא זה בעצם רצון לקבל על מנת לקבל ורצון לקבל בעל מנת להשפיע, אבל רק ברצון לקבל אנחנו נמצאים, בשתי הרמות האלו אנחנו נמצאים ובונים את זה ככלי שלנו. עוד נדבר על זה, זה לא פשוט, אבל אתם תבינו את זה.

שאלה: מה היא ההרגשה שאנחנו צריכים להרגיש בשביל להבין שאנחנו בכיוון הנכון?

עובדה או הוכחה שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון, היא שאנחנו לא מסכימים עם הדרך שלנו, לאן שאנחנו הולכים, שהכול הפוך מהטבע שלנו. זו בעצם ההוכחה שאנחנו מתקדמים נכון. כי כל ההתקדמות הרוחנית היא על ידי צמצום הרצון, התעלות למעלה מהרצון באור חוזר, וכך אנחנו מתעלים. כל העולם הרוחני נבנה על ידי כוח הבורא והרצון לקבל שלנו שמשתדל להשוות את עצמו לכוח הבורא, לאור העליון.

קריין: קטע מספר 20 אומר בעל הסולם.

"מה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'? על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתורה ומצוות, שהמאור שבה מחזירו למוטב. שיש שם מאור, הנותן לאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה לפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שאלה: אם שני חברים עובדים על חכמת הקבלה, מדברים עליה, האם הם יכולים להזמין את המאור?

כן, ודאי. אם הם לומדים את חכמת הקבלה בצורה נכונה, אז כתוב עליהם "מיעוט הרבים שניים". אם כל אחד מבטל את הרצון לקבל שלו כדי להתקשר לשני, אפילו שניים זה כבר מספיק. אמנם זה קשה מאוד, אבל היו לנו כאלה זוגות מקובלים שהיו מאוד חלוקים בדעות ומאוד מחוברים בלבבות.

שאלה: כאשר אני קורא משהו יש בכל זאת את הרצון להבין. האם לבטל לגמרי את הרצון הזה להבין?

כן, אני מבטל לגמרי את הרצון להבין, אני רוצה לקבל הבנה רוחנית. מתוך זה שעושים פעולות השפעה, לפי החיבורים הנכונים בינינו, מתוך זה אני רוצה לקבל הבנה רוחנית. הבנה על החיבורים הנכונים ואופן החיבור, שזה כבר גילוי הבורא. הבורא זה "בוא וראה", כמה שאנחנו מתחברים בינינו, בשילוב, בהתחברויות בינינו, הצטלבויות בינינו, מתוך זה אנחנו מגלים את צורת הבורא, תכונות הבורא, אופי של הבורא. כי הוא נקרא "אחד יחיד ומיוחד" שמתגלה לנו רק מתוך החיבור. ולכן החיבור בשבילנו זה החשוב ביותר.

שאלה: עוד שאלה לגבי הכוונה האם אנחנו יכולים במהלך היום למדוד עד כמה אנחנו נמשכים ויש לנו כוח לאהבת חברים למעלה מהגשמיות? זאת הכוונה, שמסננים את כל מה שלא חשוב ונמשכים למטרה?

לסנן כדאי, להשתוקק כדאי, אבל למדוד את זה, לשקול את זה, אנחנו עדיין לא מסוגלים. אבל חשוב לנו להבין כאן נקודה מיוחדת, הבורא מתגלה מתוך בוא וראה, בתוך החיבור בינינו, בתוך תוכו, אנחנו נתחיל לגלות אותו. וכמה שצורת החיבור תהיה יותר מורכבת, הבורא יתגלה בעוצמה ובבהירות יותר גדולה.

שאלה: עכשיו במהלך היום אנחנו עובדים על הקטעים שלמדנו בבוקר. ברור שאנחנו קוראים אותם מקטעי רב"ש. האם כשנלמד תע"ס נמשיך את אותה עבודה? ואם כן, איך צריכים לעבוד איתם כי בתע"ס השפה יותר טכנית?

למה אתה קופץ לדברים שאתה עוד לא יודע איך ללמוד, ולא שמעת ממני על זה שום דבר? אתה אדם שכבר מבין מתוך העולם הזה, שצריך לגשת בצורה הדרגתית לכל בעיה ובעיה כדי לפתור אותה נכון. למה אתה שואל על דברים שאתה לא יודע עליהם שום דבר? קצת יותר להשתדל, להיות יותר עקבי, ורציני. אני לא סתם עונה לך כך בצורה גסה, אלא אני רוצה שהאחרים ילמדו ממך. לכן כדאי לך לסבול.

קריין: קטע מס' 21 אומר בעל סולם.

"בחינת "אורייתא [תורה]" נקראת בחינת "מאור" שבה. היינו, שבזמן הלימוד, שמרגישין את המאור, ועם זה המאור רוצים להשפיע להשם ית', כמ"ש: "מאן דידע צויה דמאריה, יעביד ליה [מי שידע מצוות אדונו, יעבוד לו]". לכן הוא מרגיש את עצמו לבחינת מציאות, שהוא רוצה להשפיע להשם ית'. והוא בחינת הרגשת עצמו.

אבל כשזוכין לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד [תורה והקב"ה אחד הוא]", נמצא שהכל אחד. שאז הוא מרגיש בבחינת "אורייתא" את בחינת "קוב"ה". וצריך תמיד להשתוקק אחר המאור שבה. והמאור יכולים במאי שלומדים. אלא שבדברי הקבלה יותר נוח למצוא את המאור."

(בעל הסולם. "שמעתי". רי"ח. "אורייתא וקוב"ה חד הוא")

זאת אומרת בכל הסיפורים, בכל הדיבורים על הבורא, על פעולות הבורא, ויש לנו הרבה סגנונות, שפת הקבלה היא הכי מועילה. כי היא מספרת לנו על פעולות הבורא בצורה מדויקת, ושם אנחנו יכולים לא לטעות.

נראה מה כתוב כאן, כתובים דברים גדולים מאוד.

שאלה: מה זה לתת לבורא, להשפיע לו?

לתת לבורא זה נקרא שאנחנו נותנים לו מקום להתגלות. הרצון שלו הוא להתגלות בתחתונים, מזה הוא נהנה, מזה שהוא נותן, כמו שכתוב "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אז כשאנחנו נותנים לו מקום להתגלות, אנחנו נותנים לו הנאה. ואז אנחנו אפילו יכולים למדוד כמה הנאה אנחנו נותנים לו, לפי המאמץ שעשינו כדי להתעלות למעלה מהאגו שלנו, לתת לו כוח השפעה משלנו, ועד כמה הוא פועל עם כוח השפעה בתוך הכוח שלנו. זה נקרא שאור פנימי נכנס לתוך הפרצוף, ממלא את הנשמה, ואז בתוך הנשמה, אנחנו מגלים את החיבור שלנו עם הבורא, ואפילו יכולים למדוד אותו.

שאלה: מה התוכן של המצווה, מה מהות המצווה בתוך העשירייה?

מהות המצווה בתוך העשירייה זה נקרא, כשאנחנו מתחברים עוד יותר מהמצב הקודם. כשהחיבור כל פעם מתגבר בתוך העשירייה, הוא נקרא עשיית מצווה. כי חסר לנו רק לבנות את הכלי, לזה הבורא מצפה מאיתנו, וזה אך ורק על ידי חיבור. עוצמת החיבור קובעת את עוצמת הכלי, ואת הגודל ההשפעה שלנו לבורא.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו בשלב חדש של הבנה, בהתאם, מתוך אותה ההבנה, תפיסה, מה זה גילוי הבורא?

עברנו באמת דרך ארוכה וכביכול שכחנו את כל הדברים האלה שלמדנו, הם לא יכולים להתגלות לנו בבת אחת בלב ובמוח, אבל הם הכינו אותנו. הדברים שלמדנו הכינו אותנו למצב שעכשיו אנחנו יכולים להיכנס לבניית הכוונה, וזה מה שאנחנו עושים. לכן עכשיו אנחנו צריכים להתרכז רק בזה.

לכן המקובלים אומרים, שהעיקר זו הכוונה. כי במידת הכוונה אנחנו מגלים את הכלי שלנו, במידת הכוונה אנחנו מחברים את הרצונות שלנו לאחד, במידת הכוונה אנחנו מופיעים כלפי הבורא, ומופיעים לפניו כרוצים להשפיע לו. מה אנחנו רוצים להשפיע? אין לנו מה לתת, אנחנו משפיעים לו רק בכוונה שלנו. כשנגד הכוח האגואיסטי שלנו אנו מתחברים בינינו, כדי להביא לו אפשרות למלא אותנו, וליהנות מאיתנו. בזה אנחנו נקראים מלכות, שנהנית מט' ספירות ראשונות כי היא יכולה לקבל אותן בעל מנת להשפיע, וזו צורת הקבלה הנכונה שלה.

שאלה: מהי הסגולה בשיטת הלימוד של חכמת הקבלה בדורנו שיותר נוח למצוא את המאור, מאשר המאור דרך שאר הסוגים של הלימוד?

שאלה מאוד לא פשוטה. בכל הקבוצות בעולם, ויש כמה קבוצות שלומדות קבלה, יש כל מיני צורות לימוד. אפילו לא בקבוצות המודרניות, כבר היו קודם, קבלה חסידית, קבלה של המתנגדים ועוד ועוד, קבלה לפי המקובלים הקודמים, שלכל אחד היתה אסכולה שלו, שיטה שלו במשהו. אבל זה כמו במדע, כששואלים על מדען אז אומרים "הוא תלמיד של ההוא". למה? כי אם הוא תלמיד של ההוא, סימן שהוא כבר רכש ממנו הסתכלות על החיים, כיוון, ואז הוא ממשיך דרכו. ככה זה. לכן ישנן הרבה קבוצות, לא הרבה, שלוש, ארבע, אולי חמש אפשר לספור, קבוצות שלומדות חכמת הקבלה.

אני חושב שהקבוצה שלנו היא קבוצה ששמה דגש על בניית כוונת הלימוד. לא ללמוד בשכל כמו שאנחנו לומדים איזה פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, חוכמות מהעולם הזה, אלא לגמרי לגמרי מתנתקים מהשכל. ואת השכל שלנו אנחנו צריכים, אך ורק כדי לבנות כוונה, ורק בזה אנחנו צריכים להיות טרודים מהבוקר עד הלילה, רק כוונה. באיזו צורה אני מרכיב את העשירייה, באיזו צורה אני צריך להתייחס לבורא דרך העשירייה, באיזו צורה אני צריך לקבל מה שאני אקבל מהבורא דרך העשירייה, איך מתקשרות הצורות שלנו בעשירייה, גלגלתא עיניים, אח"פ, הקשר שלנו עם קבוצות אחרות, עם האנושות, הכול זה כוונה. והכוונה כל הזמן נעלמת, כי אנחנו כל הזמן צריכים לקשור לרוחניות כלים חדשים מהשבירה. ולכן זה לימוד שהוא מאוד מאוד מתיש מצד אחד, מצד שני דווקא הוא מביא לנו גילוי העולם העליון ובורא.

לכן עכשיו בימים האלו אנחנו מתחילים שלב חדש, שכל הדגש שלנו הוא בלימוד הכוונה. ולכן אנחנו בניגוד לקבוצות האחרות שלומדות קבלה, אולי לא שמים לב לכל מיני פעולות חיצוניות, גופניות שלנו, אנחנו רוצים כמה שיותר לממש דרך הכוונה. ודאי שטוב להיות בחיבור בזמן הסעודות, בזמן איזה אספות, אבל אנחנו יודעים, רואים את זה מהעולם שלנו, שהבורא לא נותן לנו לעשות אפילו את זה עם הפנדמיה הזאת, הוא לא נותן, הוא רוצה שנהיה מחוברים כמה שיותר בחיבור במחשבה וברצון הפנימי.

ולכן בואו נלך בדרכנו, ואתם תראו עד כמה הדרך הזאת היא דרך האמת. היא מתאימה גם לכל בני האדם, לכל אומות העולם, כי אנחנו נמצאים בזמן מיוחד של גמר התיקון, כמו שכותב בעל הסולם, שגמר התיקון צריך להיות בהצטרפות כל באי עולם לאותו גילוי הבורא שצריך להתגלות בזמננו. ולכן אנחנו בזה מתאימים את עצמנו יותר לדרישות של גמר התיקון, כי אנחנו פתוחים לכל האנושות, לכל האנשים, לכל הדתות, השפות והעמים, וכולם יכולים להיכנס ולהצטרף וללמוד. וכמו שחכמת הקבלה התגלתה בבבל העתיקה, כך היא גם צריכה להתגלות היום בבבל הנוכחית. ולכן מה שאנחנו לומדים, סוג הלימוד שלנו שהוא יותר ויותר בדגש על הכוונה, הוא סוג הלימוד הכי מתאים ונכון לדור האחרון.

שאלה: אמרת ששני מקובלים שהיו להם דעות כל כך מנוגדות, עדיין הצליחו להשיג רוחניות. אז מהם אותן הדעות המנוגדות שהיו להם? אולי הגאווה שלהם שהייתה כל כך גדולה, אלה היו הבדלים גשמיים אולי?

איך הם יכולים להיות מקובלים, אם הם פועלים לפי הגאווה שלהם, לפי האגו שלהם? מקובל זה מי שמתעלה למעלה מהאגו שלו, למרות שהאגו שלו כל יום גדל וגדל.

אתה רוצה לשאול, במה הם נבדלים? לכן כדי להביא לנו מקום עבודה, הבורא, האור העליון ברא כלי אחד, רצון אחד, ואחר כך שבר אותו להרבה חלקים. זה דבר מאוד מיוחד שאנחנו משיגים אותו לאט לאט בהדרגה, בהתעלות בסולם המדרגות. אז אנחנו מבינים מאיפה הבורא "בראתי יצר הרע", מאיפה הוא ברא את היצר הרע הזה הפוך מעצמו, איך יכול להיות שזאת הפעולה היחידה של הבורא, המיוחדת, לכן הוא נקרא בורא, בורא חושך, רצון לקבל.

ואז מתוך זה שהוא ברא רצון לקבל והחדיר אותו לתוך הרצון להשפיע, לתוך האור, שבר את האור על ידי הרצון לקבל לחלקים, ויש לנו רצון לקבל שנושא בתוכו את האור, קצת ניצוצי אור, אז יש לך בזה הפרעות, ניגודים, שנאה, כל מה שיש לך בין חלקי הכלי שנשבר. ולכן אפילו שהחלקים האלו הולכים להתחבר, הם לא מתחברים כמו שהיה קודם, הם מתחברים מעל האגו שלהם, מעל היכולת שלהם להיות כאחד. זה משהו מאוד מיוחד. ואז יוצא שכמה שהם מתקרבים ביניהם, רוצים להיות למעלה מהאגו שלהם, האגו נעשה עוד יותר גדול, והם צריכים להתעלות מעליהם בעוצמה עוד יותר גדולה, בחיבור. ויוצא שאומנם הם זוגות, אבל הם זוגות, הם מנוגדים לפי הטבע הפנימי שלהם, ומחוברים בכוונות שלהם על פני הטבע כל אחד ואחד. ואז בכוונה המשותפת הזאת, הם מגלים את הבורא.

ולכן בכל זוג וזוג יש עוצמה אחרת, אופן אחר של גילוי הבורא. ולכן כל כך יפה ללמוד, לקרוא, איך שהם מגלים את הדברים באופי השונה שלהם. ואומנם הם נמצאים בוויכוח ביניהם, אבל הם בכוונה מעוררים את הוויכוח ביניהם, כדי ש"על כל פשעים תכסה אהבה" ויגלו את הבורא, בחיבור ביניהם, באהבה ביניהם, מגלים את הבורא. והפירוד ביניהם, הפנימי, במישור האגו שלהם, נשאר. לכן נקרא שאנחנו כל הזמן עולים בהר ה' לפסגת ההר, וזה נקרא "הר סיני", שנאה בינינו, לפי הרצון לקבל שלנו, וחיבור ואהבה בינינו לפי הרצון להשפיע שרוכשים.

תלמיד: אז לכל אחד ואחד פשוט יש תפיסה אחרת ובזה אנחנו נאבקים זה בזה ומתעלים מעל זה?

אנחנו לא יכולים לצאת מהאגו שלנו, אלא אנחנו מתחברים בינינו בכוונה. לכן אתה מבין עד כמה הכוונה היא חשובה, כי רק היא מחברת בינינו ובינינו לבורא, והאגו שלנו הוא גדול יותר ויותר, ממדרגה למדרגה הוא עוד יותר ויותר גדל ואנחנו לא יכולים לעשות עימו כלום, דווקא ההיפך, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואנחנו יותר ויותר שונאים זה את זה בתוך האגו שלנו, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, ואחר כך כשעל ידי הכוונה התחברו למעלה מהשנאה אז הגיעו לגילוי הזוהר.

שאלה: אנחנו שומעים הרבה על חשיבות הכוונה. מהי אותה פעולה שנקראת "כוונה"? האם זו חשיבה, מחשבה שאנחנו עושים? אולי אפשר לנסח את זה במילה אחרת כדי שנבין מהי הכוונה באמת?

כוונה זו נטייה, למה אני מתכוון, מה אני רוצה. נניח שיש לי אלף דולר בכיס, מה אני רוצה לעשות בזה, זה נקרא כוונה. אז באלף הדולר האלה אני יכול לעשות מקצה לקצה כל מיני דברים, יש לי אפשרויות, האפשרויות האלה נקראות "אלף דולר". מה אני רוצה לעשות בזה? זאת הכוונה.

אם כל אחד מאיתנו עם האגו שלו, רוצה להתעלות מעל האגו שלו, אז אנחנו מוותרים על השימוש באלף הדולר שלנו, כל אחד, במה שהיינו עושים, ורוצים לחבר את עצמנו. אז ייצא לנו במקום 1,000 לכל אחד, 10,000 לעשירייה, ואנחנו רוצים למעלה מה- 10,000 של העשירייה להשפיע לבורא, מחברים אליו את כול הכוונות הפרטיות שלנו. וכאן ישנה הרבה עבודה עד שמגלים את הבורא.

אומנם זו דוגמה קצת צולעת אבל זה בינתיים.

שאלה: מה המשמעות "והוא בחינת הרגשת עצמו", האם זו תוצאה מכוונה נכונה?

קריין: אני אקרא שוב את הטקסט שמתוכו באה השאלה. ציטוט 21 כתוב, "[מי שידע מצוות אדונו, יעבוד לו]". לכן הוא מרגיש את עצמו לבחינת מציאות, שהוא רוצה להשפיע להשם ית'. והוא בחינת הרגשת עצמו. אבל כשזוכים לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד [תורה והקב"ה אחד הוא]", נמצא שהכל אחד."

והשאלה היא מה המשמעות "בחינת הרגשת עצמו"? שיש עצמו, התורה, והבורא.

שגם ההרגשה הזאת צריכה להיות, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". שאני לא מתבטל לגמרי, לא נעלם, אולי בהרגשה אנחנו כך מדברים שכאילו אנחנו נעלמים, אבל ההרגשה הזאת שאני נמצא ונעלם היא הרגשה, היא המציאות הרוחנית. כלפי הרצון לקבל שלי עם האגו שלי, עם הכול, אני נמצא בזה, ואני מבטל אותו, מתבטל, זה נקרא שאני עושה עליו מסך, צמצום, אור חוזר, כי בלי האגו אני לא יכול לעשות את זה, אני לא יכול להשתתף עם האחרים להשפיע לבורא. אבל בכל זאת ביני לביני כך אנחנו קוראים לזה שאני כאילו מבטל, כאילו אין לי את זה. אם זה מה שאתה שואל.

תלמיד: כן, להבין מה זה בחינת הרגשת עצמו.

מידת הביטול, עד כמה אני מבטל את עצמי ובביטול הזה אני משתמש. עכשיו תראו אולי מה זה נקרא כוונה. בביטול שאני רוצה להשתמש, בכוונה שאני רוצה לבטל את עצמי, באותה הכוונה של הביטול אני מגיע לחיבור עם הזולת. מביטול עצמי לחיבור עם הזולת, ומחיבור עם הזולת לבורא. אני ממש תופר את הנטייה הזאת. זה נקרא "המשך של כוונה".

תלמיד: האם זה אומר שזה המקום של האדם בתוך העשירייה?

גם המקום שלו בתוך העשירייה, וגם יחד עם העשירייה איך הוא מכוון את העשירייה לחיבור עם הבורא. כשאנחנו אומרים "נעלמים אנחנו בעשירייה", "נעלמים אנחנו בבורא", זה רק נעלמים כלפי הרצון לקבל שלנו. אבל כשהוא הופך לעל מנת להשפיע אנחנו קובעים ומייצבים את כול הצורה הזאת. הבורא זה נקרא "בוא וראה", "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בכוונה, דווקא בכוונה מגלים את הבורא, אנחנו מקבלים אותו, אנחנו מרגישים אותו. הכוונה שלנו בונה את העולם העליון, בונה את הבורא, מגלה אותו, הכול תלוי בכוונה.

שאלה: כל חכמת הקבלה מדברת על האיחוד בין הבורא לנברא, וכמו שאנחנו לומדים מהמקורות הכוונה היא שקובעת הכול, זה הבסיס שעליו הכול נבנה. איך אפשר להשתמש בשיטה אחרת?

אני לא אומר שהם ממש הפוכים מאיתנו, אני לא רוצה עד כדי כך להיבדל. נגיד אתמול התקשרו אלי מקבוצה אחרת דרך אחד מהחברים שלנו, ואמרו שאולי הגיע הזמן שנתחבר איתם ונתחבר עם עוד כמה קבוצות. אמרתי להם שבינתיים אין לי שום רצון לזה, שום נטייה.

הם עוקבים אחרינו, אנחנו נמצאים בלימוד שלנו ממש במרכז ההתפתחות הרוחנית של העולם. אבל אני יודע שעכשיו המצב שלנו מאוד עדין, ואנחנו מבררים כל יום ויום את הדרך. לא שהדרך לא מבוררת ואני לא מבין אותה, אלא כלפי התלמידים, כלפי כמה אלפי אנשים שלומדים יחד וכל פעם מתחברים יותר, מוותרים יותר על העסקים שלהם שלא כל כך חשובים, התעסקויות למיניהן, ומראים יחס ללימוד, יחס לבורא, יחס לקבוצה, ואת הבירורים האלה אנחנו צריכים לעשות כל אחד בצורה אישית וקבוצתית ללא הפרעה חיצונה.

ללכת עכשיו לאיזו קבוצה ולהתחיל להתחבר איתה, שעיקר הדגש שם זה ללמוד מה כתוב בספר ולא הכוונות, לא בניית העולם העליון מתוך הכוונה ומתוך היחס שלך, אלא סתם כמו שכתוב בספר לדעת את זה כמתמטיקה, כפיזיקה בתוך השכל של האדם, בעיני זה פסול. אני לא פוסל את הקבוצה, אדרבא שילמדו, אני נותן לכולם את כל הארכיון שיש לי מרב"ש. מאיפה הם קיבלו את מאמרי "שמעתי"? אם לא הייתי מקבל אותם מרב"ש, אף אחד לא היה יודע שהם קיימים, ועוד כל מיני דברים. לתת להם, בבקשה, אבל לא להפריע לתלמידים שלי שיקבלו התפתחות נכונה, דרך נכונה.

אחרי שיתפסו את זה נכון, אז אני אדע מאיזה שלב והלאה אפשר כבר להגיד שלא ישפיעו עליהם כוחות חיצוניים זרים ושונים, ואפילו, אני חושב שאולי בעתיד זה יקרה, נוכל גם לקבל מהם משהו, למרות שעוד לא ראיתי את זה ואני עוד לא בטוח. זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו רואים בקבוצות האלה שכולן קיימות בישראל, שהקבוצות האלה מקיימות את כל החוקים מהתורה הגשמית, זאת אומרת מצוות, תפילות, חוקי היהדות. ואנחנו נמצאים היום במצב של גמר התיקון, הדור האחרון, שאומנם רק מתחיל, אבל אנחנו צריכים לקחת לדרך ההתפתחות שלנו מה שמתאים לדרך של כל העולם, והיא מתאימה אך ורק בתנאי שנעזוב את הגשמיות לגמרי ונמשיך לטפל רק ברוחניות שלנו, זאת אומרת זו "כוונה". אפילו לא מחשבות ולא לימודים, אני כבר לא מדבר על מצוות ומנהגים שרב"ש קרא להם "מנהגים". לכן סגנון הלימוד וסגנון הגישה שלנו לכולם הוא, שבשבילנו לא חשוב מי אתה, שחור, לבן, אדום, מי אתה לפי הלאומיות שלך, לפי ההסתכלות שלך על החיים. אנחנו אף פעם לא חוקרים ולא שואלים אם אתה ימני או שמאלי בדעות הפוליטיות שלך, או האם אתה שייך לצורות התנהגות אחרות של האדם, או אולי יש לך נטיות לא רגילות. לגבינו זה רגיל, כול מה שנמצא בכל אדם ואדם זה רגיל והכול ניתן לתיקון. לכן אנחנו מקבלים את כולם. אדרבא שתבוא כל האנושות וכולם שווים, וכולם שייכים לשורש אחד עליון. ואין כאן אף אחד שהוא יותר מהשני, אלא כל הגדול מחברו, זה מפני שיש לו יצר גדול יותר והוא יכול להתגבר על היצר הזה בכוונה הנכונה של החיבור.

לכן אני עדיין דוחה כאלה דברים, ואני ממליץ לכם לא להיכנס אם יש לכם או תהיה לכם פניה או הזמנה מצידם. הם מושכים מאיתנו הרבה אנשים. אני לא עושה שום פעולות נגד, אני רק מסביר לכם שהם מקנאים בנו שאנחנו גדלים, שאנחנו נמשכים בעוצמה ובחידוש יומיומי, כי יש לנו כל הזמן חידוש בכוונה, ואנחנו נמצאים בתבנית של כל העולם, שממש כל האנושות במיני המבנה שלה נמצאת בקבוצה שלנו.

לכן אני רק אומר לכם שתתרגלו לזה שאתם נמצאים בין הרבה אנשים שמסתכלים עליכם. בוודאי שכל אחד מהם חושב שיש לו אמת משלו, ואני מידי פעם צריך לדחות אותם. הם צדיקים, הם הולכים בלבוש מיוחד של היהודים, עם פאות, עם זקנים, בלבוש שחור, בלקיים את כל הדברים. אז לפעמים נופלים עלינו כאלה, ואחר כך מגלים שאצלנו זה מאוד רוחני ושם זה מאוד גשמי ויותר מובן. אני מקיים כל מיני תנאים, שכתובים דרך אגב בתורה, ואם אני מקיים אותם בצורה הגשמית אז אני גם מקיים את הכול. עוד נדבר על זה.

תלמיד: את זה הבנתי, זה לא קשור אלינו, אבל אני דיברתי על הגישה, האם יכולה להיות גישה אחרת בלימוד חכמת הקבלה שהיא לא כוונה, למשל שבית הלל ובית שמאי הם שני כיוונים?

לא, אני לא רוצה להיכנס לזה, אתה גם לא מבין דברים כאלה. אני לא אוהב לקחת דברים שלא מבינים ולהתחיל להתפלפל סביבם. לא. אלא יש שני דברים, אחד מדבר בשכל הגשמי שבנוי על השכל, הזיכרון, על כל מיני דברים, וכמה להיכנס עם השכל הרציונאלי, הזיכרון שלנו כמו למדע אחר, והשני שבנוי בגישה הרוחנית, גישה הרוחנית שרק לפי ההשתוקקות שלי להשפעה, דרך השפעה, דרך חיבור, דרך אהבת הזולת שזה "כלל גדול בתורה", דרך זה אני חייב, אני רוצה להגיע לגילוי הרוחניות, שזאת הרוחניות האמיתית הנכונה, זה הכול. כל אלה, שמאי, הלל אני לא רוצה לדבר, תסלח לי, אולי נדבר על זה בעוד כמה שנים, כשיהיה אפשר לדבר, אני בעצמי אביא את הדברים האלה לשיעור. אתם רואים, כל יום משהו חדש אתם מגלים.

שאלה: מה הקשר שקיים בין לרדוף אחרי השכינה לבין למשוך את האור המקיף בזמן הלימוד?

"אור מקיף" זה כוח עליון שקיים סביבנו ואנחנו רוצים למשוך אותו כדי שהוא יתקן את הכלי שלנו. שכינה זה אותו הקשר בינינו שהאור שמגיע מקיים.

שאלה: נתת קודם דוגמה לגבי הכוונה שכל אחד יש לו אלף דולר והוא מוותר על האלף דולר שלו ויש לעשירייה עשרת אלפים דולר. אני לא מבין מה זה בדיוק בפרקטיקה לוותר על אלף הדולר שלי ולייצר ביחד עם העשירייה עשרת אלפים דולר. על מה אני מוותר, מה אנחנו עושים ביחד?

אנחנו רוצים להגיע לגילוי הבורא כל פעם, כל אחד ואחד, לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זה מה שמבטיחה לנו חכמת הקבלה אם אנחנו נשתמש בה נכון. אז אני רוצה להשתמש בזה, אומרים לי זה אפשרי אם אתה תתחבר לעשירייה, תוותרו כל אחד על המטרה הפרטית שלו, ותתחברו למטרה המשותפת שלכם, כדי לגלות שורש אחד לכולם. זה יהיה הבורא.

אנחנו לא יודעים מיהו הבורא, מהו, כלום, אבל אם אנחנו נוותר כל אחד על עצמו כדי להתחבר עם האחרים, ולכולם יש רצון למצוא את הבורא, ומה זה אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים לאיזה כיוון להסתכל, לראות, כלום, אבל אם כל אחד ואחד מבטל את האגו שלו כדי להיות מחובר עם האחרים, אז אנחנו בסך הכול בנטיות שלנו, כמו שאומרים לנו מקובלים, מכוונים את עצמנו [כמו] נגיד לאוויר עם התותח שלנו או משהו, בצורה נכונה, ובטוח אנחנו מגיעים לבורא.

כי ככה אנחנו מפוזרים לכל מיני כיוונים. אבל אם כל אחד מבטל את האגו שלו, את המטרה האגואיסטית שלו, וכולנו מתחילים להתחבר בינינו יחד, אז [למרות] שאנחנו בטוח לא יודעים איפה הוא, בטוח שאנחנו מכוונים אליו ומגלים שהוא בקשר בינינו. ככה זה עובד.

תלמיד: הדוגמאות שאתה נותן הן כל כך מוחשיות אני רק פשוט לא מצליח להבין איך להפוך את זה לפרקטיקה בעבודה ביום יום בעשירייה כי כולם רוצים כביכול חיבור?

תדבר עם חברים, אני לא יכול להגיד לך יותר. תדבר עם חברים איך אתם משתדלים להתחבר בכוונות רק כדי להגיע לבורא. כל היתר לא חשוב, ואתם לא שמים לב לרצון לקבל שלכם, אתם מתחילים להתרומם ממנו לבורא. וההתרוממויות האלו הפרטיות שלכם הן יתחברו כבר יחד "הבורא יגמור בעדי" מה שנקרא. תנסו, מחר נדבר, נמשיך.

קריין: האם אנחנו יכולים לשמור על הכוונה באמצעות תפילה?

כן, תפילה וכוונה זה בעצם אותו דבר. תפילה זה נקרא עבודה שבלב. לא להתבלבל גם עם כל מיני תפילות שאנשים רגילים להתפלל לפי שעות היום, לפי כל מיני דברים. לכן כתוב "העיקר שיתפלל כל היום", שזה ביטוי של הרצון הפנימי שבלב, שזה בעצם הכוונה. ביטוי של הכוונה. תפילה זה ביטוי של כוונה.

שאלה: האם במקרה שאנחנו מתקנים את הכוונה, אנחנו גם מגיעים לחיבור באופן אוטומטי?

נגיד שכן. זה תלוי בזה. אנחנו צריכים לדאוג לחיבור, החיבור יכוון אותנו לאחד את הכוונות.

שאלה: כשהתחלנו ללמוד תע"ס, במשך כל השנים האלה, אף פעם לא הצלחתי להתקדם מעבר לשלב מאוד בסיסי, אני פשוט לא מסוגל לתפוס ולקשר את המצבים החדשים. איך הפעם אני כן אהיה מסוגל לשבור את המחסום הזה, ומהי העצה הכי טובה כדי לנצל את ההזדמנות החדשה הזאת?

האמת שכבר היום אני רציתי להתחיל ללמד את תע"ס, אבל כל פעם זה לא יוצא כי עדיין יש הרבה שאלות ויש עוד הרבה דברים שצריכים להוסיף. העניין הוא ששוב, כנראה שרצית ללמוד תע"ס ולמדת אותו בצורה שכלתנית, בצורה שאתה רוצה להבין בשכל. וכאן אנחנו נצטרך לעמוד על זה שאנחנו לא לומדים בשכל אלא ברגש, בלב. עד שאתה לא תגלה בלב את מה שאתה קורא זה לא נקרא שאתה פותח תע"ס.

יש עניין של לימוד ויש עניין של פתיחה. הפתיחה היא נקראת פתיחת הלב, שאתה מתחיל להרגיש בפנים, בתוך הלב שלך, לב זה נקרא הרצונות שלך, אתה מתחיל להרגיש פעולות רוחניות שעליהן כתוב בספר. אז מה שאתה אומר זה אומר נכון, ואנחנו נדאג לזה, ודאי.

שאלה: אנחנו לומדים ש"לא החכם לומד" ואנחנו לא לומדים עם השכל, אז השאלה היא לְמה אנחנו צריכים בכלל שכל?

כדי לכוון את הלב שלנו. אנחנו צריכים הרבה שכל ואנחנו נעשים יותר חכמים, אבל זה נקרא "חכמי לב". אתה לא צריך מוח כדי להכין אותו לרוחניות, אתה בכל זאת לא יכול. במה שאתה מכיל רוחניות, מקבל רוחניות, אתה מכין לזה כלים אחרים, כוונות על מנת להשפיע. רצון לקבל יש לך, הוא יתגלה לך בהדרגה בכמה שאתה תוכל להשתמש בו בצורה נכונה. והעיקר זה הכוונה, בה בתוכה בעל מנת להשפיע אתה תגלה לפי השתוות הצורה מה זה נקרא על מנת להשפיע מהבורא, שזה נקרא שחלק מהבורא התלבש בחלק שלך לפי השתוות הצורה, וככה אתה תגלה כל פעם חלק מהבורא שזה נקרא העולם הרוחני.

שאלה: יש שכל שנקרא שכל רוחני?

כן, יש שכל רוחני אבל זה לא שייך לשכל שלנו, זה שייך לאותם הכלים הרוחניים שאנחנו בונים אותם ליד הכוונה בהשפעה, יש לנו גם שכל. הכוונה לא יכולה להיות בעצמה, היא רוכבת על הרצון לקבל, ולכן בהתעלות למעלה מהרצון לקבל אנחנו בונים כוונה ובונים יחס לבורא, לעולם העליון.

זה הכול יסתדר. בינתיים כרגיל כשנכנסים לעניין חדש יהיו הרבה מילים ובלבולים, אבל זה יתיישב ויסתדר, תאמינו לי שהכל ילך בסדר. רק תחזרו בבקשה על החומר שאנחנו לומדים בשיעור בוקר עוד ועוד ועוד פעם, כמה שאפשר לשמוע, אפילו שלא כל כך מבינים, לא כל כך מרגישים, שייכנס.

שאלה: כשמנסים לשמור על כוונה לחיבור והכנעה לאורך כל השיעור זה מורגש כמלחמה בלתי פוסקת שרק מתגברת מרגע לרגע.

כן.

שאלה: איך לא להתעייף מהמלחמה הזאת?

צריך לא לשכוח למען מי אתה נלחם, למי אתה שייך. אתה אפילו תחשוב עכשיו בצורה אגואיסטית כי בינתיים יש לך רק צורה אגואיסטית. אז גם אתה הולך לרכוש עולם עליון, אתה משתדל להגיע למצב שהוא לא נמצא באף אחד מבאי עולם. אז תעלה את עצמך כך, בחשיבות, מה אתה הולך לעשות, מה אתה קיבלת מלמעלה מהבורא כדי להתקרב אליו. זה מה שיש בכל אחד. אתם מיוחדים מאוד. אתם מבינים ושומעים ולומדים, רוצים להתקרב לדבר שהוא נצחי, שהוא קיים בפסגה של כל המציאות, לא העולם הזה בלבד.

ועכשיו תדברו על זה ונסיים בזה את השיעור.

סדנה

תדברו עשר דקות על מה שאנחנו הבנו ורכשנו, סך הכל סיכום של השיעור. ובמשך היום תשתדלו לחזור על הנושא הזה.

קריין: נסיים עם משפט מדברי הרב "להיות כל הזמן בתפילה, מתי אנחנו נוכל כבר להתחבר כדי להיות כלי לאור העליון".

(סוף השיעור)

---

1. תהילים, ק"ג, ט'↩