שיעור בוקר 10.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", עמ' 257,

מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים"

קריין: "כתבי רב"ש" א', עמ' 257, מאמר 14, "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים".

מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים

תשמ"ו - מאמר י"ד

1985/86 - מאמר 14

"הכתוב אומר "דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים" (שמות י"א).

הנה דרשת חז"ל (ברכות ט' ע"ב) "אמרי דבי רבי ינאי, אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם".

העולם מקשים, וכי אם הקב"ה רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמו שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה, ששאלו תחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.

עוד יש להבין, בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל, שאין "נא" אלא לשון בקשה. ומה היא ההפצרה הזאת, שמשמע, שהקב"ה היה יודע, שהם יתנגדו לזה. לכן בקש ממשה, שידבר עם ישראל. אם כן יש להבין, מהי סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.

עוד יש להבין מה שכתוב "ויתן ה' את חן העם בעיני המצרים". איך יכולים להבין דבר זה, שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א' י"ב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל". ודרשו חז"ל, "מלמד שהיו בעיניהם כקוצים" (סוטה י"א).

נמצא, שנהפכו מ"קוצים", היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה, שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.

והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם (בראשית ט"ו, ו') "ויאמר אליו, אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלקים, במה אדע כי אירשנה. ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

וגם כאן יש להבין, איזו תשובה קבל אברהם על השאלה "במה אדע כי אירשנה". כי תשובת הקב"ה היתה על שאלה זו, כמו שכתוב "ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". אם כן השאלה היתה על בטיחות הירושה. והתשובה על הבטיחות היתה, שעם ישראל יהיו בגלות. וכי הגלות היא הבטיחות על ירושת הארץ.

ותירץ אאמו"ר זצ"ל, שהפירוש של השאלה היה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין חסרון. וחסרון נקרא כלי. וכשראה, מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם, הלא אני לא רואה, שבני, יהיה להם צורך לאותה ירושת הארץ הרוחנית. כי אמר, אם הם יקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפוק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביאה לאדם יותר תענוג מכל תענוגי הגשמיים, שישנם בעולם. ולפי זה, מתי שיקבלו איזו הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדרגות יותר גדולות, מזה שהשיגו. אם כן לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו.

ומשום זה היתה שאלת אברם להקב"ה, "במה אדע", שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחנית. אם כן הוא ביקש מה', שיגיד לו, באיזה אופן יכולה להיות מציאות זו, שיהיה להם אור בלי כלי. ואברם הבין, שאור נותן הקב"ה, אבל כלים, היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קיבלו, מי יתן להם להבין, שהם עוד צריכים להגיע להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו.

היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בו שלימות, שאין למעלה ממנו. כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה, בלי שום חסרון, אחרת הוא לא נקרא רוחני. כי רק בדבר גשמי יכול להיות תענוג, ומכל מקום מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, מה שאין כן ברוחניות.

אם כן היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיה להם צורך, לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות, הנקראות "ירושת הארץ". ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זוהי תשובת הקב"ה לאברם, מכאן, היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה', שיתן להם כל פעם כוחות יותר גדולים.

והטעם הוא, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזה"ק, "במה מסייעין אותו, בנשמתא קדישא".

אי משום זה, כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה, היה הכל נשקע בארץ, כמו שאומר בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו, הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחיל בעבודה, כי כאן שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפה עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.

ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היתה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם, אשר עבדו. עד כדי כך, שהם לא מרגישים, שהיתה פעם, שעסקו בעבודת ה', ושהיתה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים. פתאום באו לידי מצב, ששכחו הכל, ולא נשארו בהם שום רשימות מעבודתם.

וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה. וכידוע, כל התחלות קשות. אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת "נשמתא קדישא", שזה נבחן כח מלמעלה, שזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה. וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע ש"גמירי משמיא מיהב יהבינין משקל לא שקל" (חולין ס') [למדנו מן השמיים נותנים. לקחת בחזרה לא לוקחים].

אלא כל הארה, שמקבלים מלמעלה, אף על פי שנסתלקת לפי שעה, אבל לבסוף, היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות בבחינת "כל מה שבידך ובכוחך עשה", אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקיבל בזה אחר זה. והוא חשב, שהכל נכנס להקליפות. אז הוא מקבל הכל חזרה.

נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים היה בכדי לקבל כלים וצורך לאורות הגדולים, הנקראים "ירושת הארץ", שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו. והיות שאין אור בלי כלי, נמצא, אפילו שרוצים לתת להם, אבל אין להם כלים לקבל.

ומשום זה הוכנה להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שע"י זה יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה, והם היו יונקים מהם, ומשום זה יהיה להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך, שיוכלו ללכת קדימה. והם ראו, שכל פעם הלכו אחור. וזה שכתב האר"י הקדוש, שבזמן יציאת מצרים, היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.

ולכאורה זה נגד השכל. הלא ידוע, שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיתה צריכה להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים, באיזה מצב הם היו, בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.

וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.

ובהאמור נבאר את הענין של "גלות מצרים", ואת ענין "השאלת כלים אצל המצרים". הנה אנו רואים, בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמו שכתוב (שמות ד' כ"ט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, אשר דבר ה', אל משה ויעש האתות לעיני העם, ויאמין העם וישמעו".

מכאן אנו רואים, שתיכף, שבאו משה ואהרן לבני ישראל, קיבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה באמונה למעלה מהדעת. וכל, מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקשיות על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת. ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום.

היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל, שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קיבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא את טענותיהם של המצרים, שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם. שאנו רואים, שאתם צועקים לאמר "נלכה נזבחה לאלקינו". שזה נתן לכם להבין, שאתם צריכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו, שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעיניים עצומות. היתכן לעשות כדבר הזה, בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם. ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומכל מקום אתם מתעקשים, שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.

מזה אנו רואים, שלאחר ביאת משה ואהרן עם בשורת הגאולה, שהם יוצאים עכשיו מהשעבוד, שלא היו יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה הזו, ולא צריכים לשום הפלגות של טעמי תורה וטעמי מצות. אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כמו שכתוב "הם צועקים לאמר, נלכה נזבחה לאלוקינו" (שמות ה', ח').

נמצא עכשיו, כשהם יוצאים מגלות מצרים עם כלים, שלא צריכים כלום, אלא כמו שכתוב "ויאמן העם וישמעו", ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם, כמו שכתוב "כי ידוע תדע, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות, שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג, שהיא בחינת ירושת הארץ, שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה, אלא שהם מסתפקים במיעוט.

ומשום זה "ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל.

ותמיד המצרים היו דורשים מכם, שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות, בכדי לצאת מאהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זוהי דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם, בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג. ואתם עוזבים את הדרך הנכונה ולוקחים לעצמכם דרך אשר היא ממש נגד מטרת הבריאה. ואתם אומרים לנו, שזו היא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית, אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ותמיד, כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.

ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.

לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.

ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי. הוא שאל, אנו רואים, בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמו שכתוב (מגילת אסתר ו', ג') "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה. ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המן אל המלך, יביאו לבוש מלכות".

ולפי זה שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות "יקר" למרדכי, אז הוא שואל את המן, "מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו". ותירץ, שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים. כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק, מה אתה רוצה, שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא להיפך, הוא רוצה רק להשפיע להמלך.

לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל. ואח"כ אמר, "ועשה כן למרדכי היהודי", היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן, שנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", אלא ב"מקבל בעמ"נ להשפיע".

ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.

וזה דומה למה שאמרנו לעיל, שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק, מה אתה רוצה, שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב, שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה המלך שאל את המן, מה לעשות באיש, אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש. ומה המן אמר, "יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כתר מלכות בראשו". ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן, היינו מה שהמן מבין שצריכים לקבל מאת המלך.

ומשום זה היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.

והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.

ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר "ויקוצו מפני בני ישראל", שהיו כקוצים, ואח"כ "ויתן ה' חן העם בעיני המצרים". אלא בזה שראו, שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן "חן", שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם. "ויתן ה' חן" בזה שאמר להם, לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים."

תלמיד: אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה", אבל כתוב במאמר הזה שכל דבר רוחני שבא לאדם מורגש כשלמות, וכתוב שאברהם הוא חסד, זאת אומרת היתה לו אמונה, הוא הרגיש שלמות מסוימת. איך אברהם ידע שיש עוד אורות יותר גדולים לשאול עליהם, איך אדע כי אירשנה?

לפי החסרונות שלו כנראה.

תלמיד: אברהם עשה בדק בית?

כן.

תלמיד: רב"ש מדבר גם על המן ומדרכי בהשוואה לפנייה של המלך לרצון לקבל כדי לקחת כלים מהמצרים, להשאיל כלים מהמצרים ואחר כך להחזיר אותם.

כן.

תלמיד: לקחת כלים מהמצרים זה מקום שיכולה להיות בו תקלה, סכנה, זה מקום מסוכן שהוא לא בהשפעה, הוא ברצון לקבל, הוא בבירורים. מה הביטחון כאן לא ללכת לאיבוד ולחזור להשפעה?

הוא מתכוון לעשות בהם השפעה, ואחרי שעושה פעולת השפעה הוא לא צריך את הכלים.

תלמיד: מהי הפעולה שהם זרקו את הכלים של המצרים? מהי הפעולה הזו שאנחנו רוצים להשפיע ומחפשים לברר ולחפש עוד כלים שבהם ניתן להשפיע? מה זה לזרוק את הכלים האלה אחר כך?

כי אתה לא יכול להשתמש בהם יותר.

תלמיד: כלומר, מרגע שהם קיבלו מילוי?

כן.

תלמיד: הקשבתי טוב למאמר ולא הצלחתי בסוף להבין למה לא פשוט לברוח ממצרים, למה צריך לקחת כלים של המצרים? ישראל רוצים רק להשפיע, אז למה הם צריכים כלים של המצרים, שהם לקבל?

הם צריכים כלים של המצרים כי לצאת בלי כלים של המצרים זה לא נקרא לצאת ממצרים.

תלמיד: ישראל אלו רצונות זכים שבכלל לא מרגישים את הרצון לקבל, ואז הם חייבים להבין מה זה רצון לקבל בכלל?

ישראל זה הרגשת הכלים, במה שהם נמצאים, והם נמצאים בכלים של קבלה.

תלמיד: ישראל?

כן, זה נקרא שהם נמצאים במצרים.

תלמיד: ומהי התוספת הזאת שנקראת כלים של המצרים לאותם ישראל שכבר בקבלה ורוצים לצאת, מה הם הכלים האלה של המצרים?

שהם רוצים לצאת מהכלים דקבלה שנמצאים בהם, ולהגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: הכלים של המצרים זה משהו שעוזר להם, מחדד להם מה זו קבלה או מה זו השפעה?

כן.

תלמיד: איך?

הכלים של המצרים מראים להם במה הם בדיוק נמצאים.

תלמיד: אפשר איכשהו להמחיש את זה בקשר בינינו, שאנחנו רוצים לצאת ורק לחשוב אחד על האחר ולא כל אחד על עצמו? איפה הכלים של המצרים פה, אני לא מצליח להבין עד הסוף את ההבחנות של המאמר וליישם במשהו.

הכלים של המצרים זה שאדם נמצא ברצון לקבל, במצרים, והוא לא רוצה לצאת מזה, ורוצה לקנות עוד כלים כאלו, לקבל, להוסיף, זו הנטייה של המצרים.

תלמיד: ושל ישראל?

ישראל זה מי שרוצה לצאת מהמצרים.

תלמיד: אז למה הוא צריך את הנטייה הזאת של "הלא רוצה", למה הוא צריך את ההשאלה הזאת כדי לזרוק את זה אחר כך?

כי הכלים הם סתם כלים לקבל, אבל כשמשתמשים בהם, או על מנת להשפיע או על מנת לקבל, זה ההבדל בין המצרים והישראלים.

תלמיד: בזמן מצרים כשאנחנו כבר נמצאים בכלים דקבלה אבל רוצים לצאת מהם, אנחנו עושים פעולה של להשאיל את הכלים של המצרים, להשתמש בכלים אבל לא למען הקבלה. האם כל זה קורה במצרים? הרי במצרים בורחים למדבר, בורחים להשפעה נקייה, לכן אני לא מבין את השאלת הכלים מהמצרים כדי לצאת ממצרים?

הכלים של המצרים זה רצון לקבל, והם צריכים את הרצון לקבל כדי להרגיש איפה הם באמת נמצאים, ועד כדי כך הם מרגישים בזה רע שהם מוכנים לברוח מזה.

תלמיד: אנחנו יודעים שדווקא כלי דהשפעה הוא כלי בלתי מוגבל, שדווקא הרצון לקבל מתמלא בשנייה וזה גם תענוג.

כן.

תלמיד: למה דווקא על כלים דהשפעה לא אומרים שהם הכלים הגדולים, שדווקא בהם מושג כל השפע, כל הגודל, כל העוצמה?

בכלים דקבלה, כמה שמקבלים, מרגישים שזו לא קבלה, לא מרגישים בהם תענוג מקבלה. מה שאין כן, בכלים דהשפעה, ככל שמגבילים אותם, בזה שלא מקבלים, מתחילים לגלות השפעה, רצון להשפיע, נתינה, ולכן למצב כזה צריכים להחליט להגיע.

תלמיד: איך אפשר לתאר מה זו באמת שאילת כלים? האם זה אותו מדד שאני באמת הולך בהשפעה? כי כולנו הגענו לפה מתוך אפסיות של הרצון לקבל, שאין בו טעם, אין בו מילוי, שהמילוי הוא דווקא בהשפעה.

כן.

תלמיד: בשביל מה בני ישראל צריכים את המצרים האלה כדי לדעת שיש תענוג באמת?

כי בלי המצרים אין להם שום יחס לרצון לקבל.

תלמיד: למה צריך אותו בכלל? הוא רק מונע ממך לקבל תענוג.

את הרצון לקבל אתה חייב.

תלמיד: איך אפשר להסביר את המונח הזה, "שאילת כלים"? כי הרי אין תענוג ישירות לרצון לקבל, התענוג מתקבל דווקא עם כוונה בעל מנת להשפיע, כולנו מבינים את זה, אבל מהי התוספת הזאת של שאילת כלים?

שאילת כלים זה שאתה מקבל מהמצרים כלים דקבלה, ואתה רוצה לקבל בכלים כמו שהם, אבל אתה מגלה שיש לך מזה רק ריקנות.

תלמיד: ראינו באיזה מקום שאחר כך מחזירים את הכלים האלה?

כן, את הכלים של המצרים אף אחד לא צריך, זה רק כדי להיוודע לכך שאנחנו נמצאים בסביבה זרה, שזו מצרים, ושאנחנו צריכים לצאת משם.

תלמיד: כשמשאילים משהו אז משאילים אותו בשביל להשתמש בו ואחר כך מחזירים אותו. איפה ראינו שבני ישראל החזירו את הכלים למצרים?

איפה רואים? משתמשים בכלים דקבלה, וכשרוצים למלא אותם, אז רואים שאי אפשר למלא, כי אלו כלים דקבלה והמילוי הוא הפוך מהם, ואז בורחים.

תלמיד: אם אני מבין נכון יש שני שלבים. בשלב הראשון בני ישראל כבר זוכים בתכונת ההשפעה, זה פסח, ואז הם פשוט בורחים מהמצרים, הם יוצאים, יש הפרדה בין ישראל לבין המצרים. בשלב השני צריך להגיע ללקבל על מנת להשפיע. באיזה כלים מקבלים על מנת להשפיע?

בכלים דקבלה.

תלמיד: באותם כלים שהשאילו מהמצרים אחר כך מקבלים בהם?

את הכלים שישראל מגלים ככלים דקבלה להנות למצרים, הם לא יכולים למלא כי אלו כלים דקבלה. ואז הם דוחים אותם, את הכלים האלו, ויכולים לקבל בהם אך ורק כשמחליפים כוונה.

תלמיד: האם כל ארבע מאות שנות גלות היו בשביל לגלות שבני ישראל צריכים לצאת ממנה?

כן.

תלמיד: ואז יש להם עכשיו הזדמנות, בפסח להשתחרר. למה הם צריכים עוד כלים מהמצרים?

במה הם יוצאים?

תלמיד: כתוב שצריכים "לצאת ברכוש גדול".

מהו?

תלמיד: כל ההבחנות מה זה גלות, ורק הגואל יכול לגאול אותם וכבר מחזקים את הקשר איתו, אז יוצאים ממצרים. מתגלה תכונה שמאחדת את כל מה שעברו במצרים לכוח אחד, והם עכשיו נדבקים בו ומזהים את ההבדל בינו לבין המצרים. מה הם אותם כלים שהם צריכים לקחת עוד מהמצרים?

הם צריכים לקבל מהמצרים כלים דהשפעה ואז יהיה להם כוחות לצאת ממצרים.

תלמיד: האם למצרים יש כלים דהשפעה?

לא. אבל הם מעוררים מתוכם רצון שהוא ירצה לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם השאלת הכלים מהמצרים זה כדי לעורר את הרצון לקבל על מנת להשפיע אצל ישראל?

כן.

תלמיד: רק לעורר, אחר כך מחזירים להם ולא צריכים את זה כבר.

לא.

תלמיד: ממה בדיוק ישראל יצאו ממצרים אם הם עדיין נושאים בתוכם כלים של המצרים? הם לא יצאו ממצרים, יש בהם עדיין כלים של מצרים.

הם מקבלים את הכלים האלו ומשתמשים בהם כדי לצאת. אם לא יקבלו כלים מהמצרים, לא יהיה בהם כלים לצאת.

תלמיד: האם הם יוצאים ממצרים עם כלים של מצרים?

מה יש?

תלמיד: אתה עדיין במצרים. אתה עדיין נושא בתוכך מחשבות של מצרים, כלים של מצרים.

לא. אם אתה יוצא מעל מנת לקבל, אז אתה יוצא מהמצרים.

תלמיד: למה יש בידיים כלים של מצרים אם יצאתי ממצרים? בורחים ממצרים, יוצאים בחיפזון, ולוקחים איתנו כלים של מצרים. משאילים, אבל עדיין יש בנו כלים של מצרים.

כן.

תלמיד: אז למה זה נחשב יציאת מצרים אם יש בתוכי עדיין כלים של מצרים, מחשבות של מצרים?

כי בכוונה אני רוצה להתעלות מהם.

תלמיד: למה אני לא נשאר במצרים ומתעלה על הכוונות, מה זה פעולת היציאה, ממה יצאתי אם יש בי עדיין כלים של מצרים?

אתה יצאת בזה שאתה לא רוצה להשתמש בכלים דלקבל.

תלמיד: ומה היה קודם כשהייתי במצרים?

היית בכלים דלקבל.

תלמיד: אז מה השוני?

עכשיו אתה לא רוצה.

תלמיד: אני עדיין בכלים של מצרים גם כשהייתי במצרים וגם כשיצאתי ממצרים.

עוד לא יצאת.

תלמיד: תיאורטית.

כן.

תלמיד: ואז בעצם כל הנקודה היא שאני לא משתמש בכלים האלה אחרי שאני יוצא ממצרים?

לא משתמש, לא רוצה להשתמש.

תלמיד: ומה זה השימוש הנכון בכלים של המצרים?

השימוש הנכון בכלים של המצרים זה שאתה לא משתמש בהם, ומתעלה מעליהם, ונקשר לכלים דהשפעה.

תלמיד: אפשר להוריד את זה לרובד חברתי יותר, ליחסים בינינו בתוך העשירייה?

תנסה.

תלמיד: בקשר בינינו, מה זה אומר שאני משאיל כלים מהמצרים, זה שאני משאיל כלים מהחברים?

שיש בין החברים שלך, שאתה קשור איתם, רצונות לקבל שאתה יכול להשתמש בהם.

תלמיד: ממי אני משאיל כלים, מהחברים, או שאנחנו משאילים?

ממי?

תלמיד: זה לא מובן לי כל כך. כשזה מתלבש ביחסים בעשירייה אני לא מבין מה זה להשאיל כלים ולמלא אותם. של מי, של מה?

של החברים.

תלמיד: הכלים של המצרים אלה רצונות של החברים או שלי, מה מקולקל פה?

יכול להיות גם וגם.

תלמיד: איך אני משאיל כלים?

אתה לוקח רצונות של חברים, ומשתדל לכוון אותם כדי להתעלות מעל הרצון לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ומה היה כאן המילוי של הכלים האלה?

המילוי של הכלים יהיה במידה שאתה רוצה לצאת ממצרים. זאת אומרת לעבוד בכלים דהשפעה.

תלמיד: השאלתי כלי, מילאתי אותו, מי מתמלא ממנו אם זה כלים של החברים או שלי כי השאלתי את הכלי, והוא אצלי?

אתה, אלה כבר כלים שלך.

תלמיד: כשאני לוקח חסרונות מחברים, מה בדיוק זה בונה ביחס שלי לבורא? איך בזה שאני לוקח עכשיו חסרונות מחברים, ומבקש למלא אותם, אני בונה את היחס לבורא? איזה יחס בדיוק אני בונה לבורא באותה הנקודה שאני מבקש למלא את החסרונות של חברים?

כי לקבל מילוי בכלים של החברים, אתה עושה כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: איך בדיוק אני משפיע נחת רוח לבורא בזה שאני מבקש עבור החברים?

אני לא כל כך מבין. אתה לוקח את הכלים שלהם, את הרצונות שלהם, הנטיות שלהם, ואתה רוצה לעבוד איתם כדי למלא את הבורא.

תלמיד: האם היחס שלי בזה שאני מבקש על החברים, מוציא אותי מתוך הרצונות הפרטיים שלי, מתוך האהבה העצמית שלי, ונותן לבורא להנות מזה שאני רוצה להיות בכלים של ההשפעה, כביכול לתת את זה עבור הבורא? האם זה יחס ישיר עבור הבורא בזה שאני רוצה למלא את החברים?

הרי יש פה איזה תהליך דו צדדי, מצד אחד הבורא נותן לי פה אפשרות לתקן את עצמי, לצאת מתוך מאהבה עצמית שלי. ומצד שני, אני מבקש מהבורא שימלא כלים לא שלי, אלא של החברים. אז בנקודה הזאת, מה מיוחד ביחס שאני בונה לבורא? למה הבורא נותן לי לבנות בי את היחס הזה עבורו, בשביל שאני אבקש עבור חברים, ומה מיוחד ביחס הזה?

המיוחד ביחס הזה כלפי החברים, זה שאתה מקבל ביחס שלך איתם להשפיע לבורא.

תלמיד: אני אשאל את זה בצורה אחרת, רב"ש אומר פה שבפסח יש איזו נקודת מפנה מקצה לקצה, "נהפוך עכשיו מקצה לקצה שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים". מהי אותה נקודת מפנה שעם ישראל מצא חן ישראל בעיניי המצרים?

כי עם ישראל יכול לעזור למצרים למלא את עצמם באור היחידה, באור העליון, זה מילוי.

תלמיד: רב"ש אומר שאחרי כל זה הרכוש שלנו נהיה גדול יותר ויותר. מה זה אומר שרק בעקבות זה הרכוש שלנו גדל וגדל?

כי חושבים שעם ישראל הולך לקבל אורות עליונים וזה עבור רצון לקבל שזה מצרים, וכאן דווקא יש את ההיפוך הזה, שהכלים שהיו בעל מנת לקבל מתהפכים לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ההיפוך הזה הוא שאני משכנע את הרצונות לקבל שלי שיהיו בכוונה לעל מנת להשפיע לבורא?

אתה משכנע את עצמך שכדאי לך, בכל מקרה, במה שלא יהיה, להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז למה בכל זאת קוראים לזה "השאלת כלים"?

כי לישראל בכלל אין כלים דהשפעה שבהם הם יכולים לקבל או להעביר את האורות העליונים. וכאן ישראל מקבלים כלים דהשפעה ומעבירים את האורות האלה מקצה לקצה.

תלמיד: אז ההשאלה היא בעצם שאני כבר מצליח לשכנע את הרצון לקבל עבור עצמי, שאני כבר כביכול התעליתי מהרצון לקבל עבור עצמי?

נגיד שכן. זאת אומרת, אתה מקבל כלים דהשפעה, שהם יהיו שייכים לאורות דלקבל.

תלמיד: לאיזה זמן מיועדים הכלים האלה של המצרים, לפני יציאת מצרים או אחרי יציאת מצרים? למתי צריך להשאיל אותם?

מתי השאלת הכלים?

תלמיד: לא מתי, למתי. כי הוא כותב זה בירושת הארץ.

כן.

תלמיד: ירושת הארץ זה מטרה לפני יציאת מצרים או אחרי יציאת מצרים?

זו המטרה.

תלמיד: זאת המטרה, נכון, אבל היא מחולקת לשני שלבים, קודם צריך לצאת ממצרים. האם אפשר לצאת ממצרים בלי להשאיל את הכלים?

כביכול כן, אבל אנחנו לא יודעים.

תלמיד: יציאת מצרים זה כבר לקבל על מנת להשפיע?

יציאת מצרים זה לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך זה קורה? האם לפני כן לא צריך להתעלות מעל הרצון, להיות רק בהשפעה?

כן, הכול קורה באותה הפעולה.

תלמיד: זה קורה לפני שיוצאים, אפשר להיות בהשפעה לפני שיוצאים ממצרים?

בזה שמחליטים לצאת מהעל מנת לקבל, זה נקרא לצאת ממצרים, אז מקבלים את האור העליון ומתחילים את היציאה.

תלמיד: האם בלי השאלת הכלים בני ישראל היו יכולים לקבל את התורה? אם היו יוצאים ממצרים ולא היו לוקחים את הכלים, אז היו יכולים לקבל אחר כך את התורה?

אז מה זה נקרא לצאת מהמצרים?

תלמיד: לא ברור אם השאלת הכלים עוזרת ליציאה או שאחרי היציאה היא באה לשרת את מטרת הבריאה? האם זה העניין של תיקון הבריאה ומטרת הבריאה, ההשאלה היא בשביל מטרת הבריאה?

כן. קודם כל זה לצאת מהעל מנת לקבל ולאסוף כוונות על מנת להשפיע, ולעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה חסר? למה משה צריך לבקש מישראל שיעשו את זה, למה הם לא מבינים, מה חסר שם שאין הבנה והבורא צריך לבקש שישאילו את הכלים?

זאת אומרת, מה היה חסר בישראל בעוד שהוא נמצא במצרים, בהבנה, בחיסרון, כדי לבקש ולצאת ממצרים? הייתה חסרה לו הכוונה. כוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בדקות האחרונות אמרת פעמים רבות שהכלים האלה בכלל אפשרו להיות בעל מנת להשפיע

כן.

תלמיד: וללא השאלת הכלים כל העבודה שעשו בכל התקופה הזאת, כל זמן התיקון בגלות, לא פיתחו יכולות להשפיע?

לא.

תלמיד: אם כן מה כן קורה שם, מה כן מרוויחים בעבודה לפני שמשאילים את הכלים?

מרוויחים בעבודה בכך שבונים יחס נכון לכלים דקבלה.

תלמיד: והיחס הנכון הוא שלא רוצים להתעסק איתם?

כן.

תלמיד: ואז מגיעה בכל זאת דרישה להתעסק איתם.

כן.

תלמיד: אז מה עושים מכאן? זה ממש מבלבל. איך כן מתעסקים איתם אם כך?

מתעסקים איתם על מנת להשפיע. דורשים שיבוא אור כזה שיוכלו גם כן להעלות כלים דקבלה להשפעה.

תלמיד: האם בחיבור בינינו אנחנו צריכים לרצות שיהיה לנו המצב של בני ישראל לפני ששואלים את הכלים, או בני ישראל שהם כבר עם השאלת הכלים, לאיזה חיבור אנחנו צריכים לשאוף?

בחיבור שלנו אנחנו יכולים לשאוף שהכלים דקבלה יהיו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כלפי מה הכלים דקבלה האלה, אנחנו צריכים להסתכל על יציאת מצרים או על מטרת הבריאה? להגיע לדבקות כשאנחנו עדיין במצרים.

זה לא חשוב, אנחנו רוצים להעלות אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם האדם שיוצא ממצרים הוא בעצם נכנס למערכת בירור קבוצתית או שזה בכלל לא הכיוון?

כן.

תלמיד: כלומר, את כל הבירורים לפני מצרים אני עושה באופן פרטי ורק בעצם ביציאה, או כשאנחנו יוצאים ממצרים, אנחנו עולים למערכת בירור שהיא כבר איכותית יותר.

כן.

תלמיד: ושם בעצם אנחנו נוכל לברר את כל השאלות שהיו לנו לפני כן?

כן.

תלמיד: מנסה להבין את כל המאמר מבחינה תהליכית, כתוב פה ב-260 בפסקה התחתונה למטה, שכל הצורך לשאול את הכלים מהמצרים היה "בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר". זאת אומרת שכבר בגלות מצרים הם נמצאים באמונה למעלה מהדעת. כן?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, גלות מצרים היא מערכה גדולה, תקופה גדולה מאד, שבתוכה, במהלכה, כנראה מרגע שנולדה בחינת משה ומתחילים להתפתח שם עם העם, אז כבר נמצאים באיזו אמונה למעלה מהדעת, רק אין נקיות בעבודה, משהו כזה.

כן.

תלמיד: וגם כל הכלים של המצרים, על כך כתוב בעמוד 260 טור א' בפסקה העליונה, כשהמצרים באים אליהם בשאלות האלה "מה אתם עוסקים בהתגברות?", ו"לצאת מאהבה עצמית, הרי הבורא הוא טוב ומיטיב", זאת אומרת שאלה הן ממש הפרעות וקושיות על "בואו תראו שאתם כן יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. כי אתם כבר נמצאים בלהשפיע על מנת להשפיע, בגלות מצרים", ואז הם רואים שהם לא יכולים.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין ההשפעה המסוימת הזאת שהם נמצאים במצרים, לבין ההשפעה שהם כבר יוצאים ממצרים ונכנסים לבחינת מדבר וכן הלאה?

ההבדל הוא שהם עוברים מהכוונה על מנת להשפיע לפעולה על מנת להשפיע.

תלמיד: היכולת לממש אותה.

כן.

תלמיד: ואז הכול יושב רק על כל התהליך הזה, כולל כבר הכניסה למדבר, כל זה רק על מנת לזקק את האמונה. קטנות, קטנות וקטנות.

כן. לא צריך יותר שום דבר.

תלמיד: אז אפשר להגיד שמבחינה קבלית, כל הסיפור של מצרים הוא עיבור, ויציאת מצרים היא לידה, ואז הם נכנסים לקטנות. האם הם עדיין בקטנות שם במדבר?

אפשר להגיד.

תלמיד: כדי לפשט את זה לעשירייה, כשאני עובד עם הרצון לקבל של החברים, שהוא הגשמיות שלהם, זה כמו הרוחניות שלי, כשאני רוצה שכל מה שהם צריכים יסתדר להם, והם מקבלים את המילוי דרכי, זה שהבורא ממלא את הרצון לקבל? כשאומרים שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי, זאת הכוונה ששואלים כלים מהמצרים?

כלומר, לחברים יש רצון להשפיע לבורא, להגיע להשפעה, לקבל את הטוב והעונג שהבורא רוצה לתת להם. אני רוצה שזה יהיה רצון לקבל שלי כדי שזה יתמלא? כלומר, אני צריך לעבוד עם הרצון הזה של חברים שיהיה שלי.

יכול להיות.

תלמיד: אמרת קודם שעם ישראל הם רצון לקבל. אם כך, איזו תוספת לרצון לקבל נותנים הכלים של המצרים?

יכולת לממש את הרצון לקבל, למלא אותו, ולעורר בו עוד חסרונות.

תלמיד: ודיברת קודם עם חבר לגבי השאלת הכלים מהמצרים, מה מעורר בישראל את הרצון להשפעה בזמן שהשאילו את הכלים מהמצרים?

שאדם מקבל רצונות לקבל מהחברים ורוצה לסדר אותם כלפי הבורא, אז מה?

תלמיד: אז מה בעצם מעורר את הרצון להשפעה בזמן שהשאילו את הכלים מהמצרים?

זה אומר שרצון לקבל הוא ממש.

תלמיד: אם זה מצב של "ויאנחו בני ישראל מהעבודה ", אז זה המצב הזה שבעצם הם מרגישים שהם בעצמם לא יכולים לצאת מהרצון לקבל והם צריכים את עזרת הבורא כדי שיהיה להם רצון להשפיע?

גם כן.

תלמיד: אם אני מסתכל על עצמי, אני רואה שאין לי רצון לממש את מה שכתוב פה. איך אנחנו יכולים להתקדם ולמשוך רצון?

להתחבר. לאף אחד אין רצון ויכולת לממש מה שכתוב, הפתרון הוא בחיבור.

תלמיד: רב"ש כתב לנו מאמר מאד יפה, שכל כולו עוסק בנקודה הזאת שהיא טרם היציאה, רצה בזה משהו לעשות איתנו. איך אנחנו עושים צעדים עכשיו לקראת החג שנכנס, כדי כן להתקדם לרצון חזק לממש את הרצון הזה?

כל אחד ירצה לגלות את הרצון לקבל שלו כדי להתחבר לקבוצות אחרות, לעשיריות אחרות, אז אתם כן תהיו מוכנים להתעלות מעל מצרים.

תלמיד: אז יש פה עכשיו עבודה שהיא בין עשיריות כדי לגדל את הרצון שלנו?

כן, ודאי.

תלמיד: מה מיוחד בעבודה הזו? איך עושים אותה בדיוק?

כל אחד מגלה את החיסרון שלו, ורוצה למצוא לחיסרון שלו חיסרון שכנגדו בעשיריות אחרות, וכך אתם מתחברים כולם יחד, וזו תהיה כבר קבוצה של מקובלים.

תלמיד: עכשיו דיברת על עבודה כללית, האם כל אחד, גם ברמה אישית צריך לשאוף לפרוץ קדימה, או שהפריצה היא משותפת?

הפריצה היא יותר משותפת.

תלמיד: אז ביחד אנחנו עושים את זה, כן?

כן.

תלמיד: אמרת עכשיו לחבר שכל המימוש שלנו הוא בחיבור בינינו. אתמול הייתה פה פעולת ניקיונות בזמן השיעור, והעשירייה שלנו השתתפה עם עוד עשיריות. והיה איזשהו כוח כללי משותף בעזרה הדדית, בערבות, שממש הרגשתי שזה מעלה אותנו לנקודה חדשה, שיכולה לתת לנו כוח ממש כל היום להחזיק באיזו נקודה עם קשר לרוחניות. בעשירייה יותר לומדים ואני פחות מרגיש שאנחנו יכולים לייצר בתוך העשירייה לחוד אותו כוח המשותף. האם זה צריך להיות העשירייה כלפי כל החברה בשביל לייצר אותו כוח, או שזה כוח שרק מייצרים בתוך עשירייה?

זה כוח שמייצרים בתוך עשירייה.

תלמיד: וזה לא קשור לתפקיד של העשירייה כלפי כל הכלי?

גם כן קשור, אבל העיקר זה התנאי הראשון.

תלמיד: אז איך מוצאים אותו כוח משותף בעשירייה? כי שם אני מוצא שזה דווקא יותר קשה, עם החברים שכל יום אתה נמצא איתם קרוב.

תתעמקו בזה ותראו שזה אפשרי, דווקא שם אתם מקבלים את הקשר עם מטרת העבודה.

(סוף השיעור)