שיעור צהריים 23.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"לפום צערא אגרא" (לפי הצער, השכר) – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "לפום צערא אגרא" (לפי הצער, השכר), קטעים נבחרים מן המקורות.

הנושא הוא באמת החשוב.

קריין: קטע מס' 3, כותב הרב"ש.

"כשהאדם מצטער, על מה שאינו יכול לטהר עצמו מכלי קבלה, אם כן מה יהיה השכר, שכן יהיה לו הכח לטהר עצמו מכלי קבלה. נמצא "לפום צערא אגרא", היינו על איזה חומר שהוא מצטער, על החומר הזה הוא מקבל מילוי.

העולה מכל האמור: השאלה היתה איך מותר לקבל שכר. תשובה, כל האיסור מקבלת השכר הוא שיהיה מקבל, אבל כאן אדרבא, הוא רוצה שכר שיוכל להשפיע, וזה בודאי מותר. נמצא אין אור בלי כלי, אם כן בלי צער אי אפשר להמשיך רחמים.

"לפום צערא אגרא", היינו על מה שהוא מצטער הוא מקבל שכר. ולא שהוא מצטער על כסף ונותנים לו כבוד. ושכר שיוכל להשפיע זה מותר, משום שזוהי מטרת העבודה."

(הרב"ש. 158. "לפום צערא אגרא")

שאלה: שמענו לא פעם שאסור להצטער, שהכול מגיע מהבורא והשאלה היא איך הצער שלנו מתקבל מלמעלה, איך להצטער בצורה נכונה ובמה הצער יותר חזק מהתפילה?

צער או חרטה יכולה להיות רק אחת, למה אני לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, למלא אותו. רק זה.

תלמיד: אבל אם הכול מגיע מהבורא אז איך אני יכול להצטער או להתחרט על משהו?

לא הכול. אנחנו נקראים שותפים איתו, אני נקרא שותף לבורא, אני לו והוא לי. לכן כאן לא מדובר על זה שכל אחד מאיתנו ירגיש את עצמו כמנותק מחברו, לא, אנחנו צריכים להתקרב אחד לחברו ולמצוא כאלה נקודות מגע שנוכל השפיע זה לזה, להנות זה לזה, לאהוב, ובזה כל היחסים ההדדיים שלנו יהיו לא בקבלה אלא לשם השפעה, כלומר אפילו אם אני מקבל, אני מקבל כיוון שבזה אני עושה נחת רוח לבורא, אני מהנה לו. יתר על כן, אם אני מקבל אז רק ככה בעצם אני שוקל את זה.

תלמיד: אז אם תוכל בבקשה לברר, צער ותפילה מה ההבדל בין השניים, למה צער גדול מקבל תגובה יותר מהירה מלמעלה, לפי מה שאני מבין?

אני לא חושב שזה ככה. אי אפשר להשוות את שתי התחושות, שני הרגשות האלה ביניהם.

תלמיד: אלה שתי תחושות שונות במהות?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות שותפים של הבורא במצב שעוד לפני שאנחנו מבקשים משהו הוא יודע מה אני אבקש? כל פעם הוא צועד לפנינו אז איך אנחנו יכולים להיות שותפים שלו?

מה ההבדל אם הוא יודע על זה או לא? העיקר שאחד מאיתנו, כלומר אני, לא יודע, וזהו, וזה מספיק כדי שיהיה משחק ואנחנו ניכנס לקשר, מגע זה עם זה.

תלמיד: אז עדיין יש איזשהו משחק בתנאים של שותפות?

כמובן. תנאי השותפות נובעים מכך שאנחנו תלויים זה בזה, שאנחנו רוצים להגיע לאיזון זה עם זה, ואין כאן מישהו שהוא המרוויח ומישהו שהוא המפסיד.

תלמיד: זה עם זה כלומר עם הבורא, כן?

כן.

שאלה: אני בשבוע האחרון לא מצליח לעשות כלום, אני מרגיש כאילו שהרצון שלי נעלם, הלך, מה אני עושה כדי לחדש אותו, להשיג אותו שוב?

מצוין. אם הרצון נעלם, אתה יכול לבקש מהבורא שלקח ממך את הרצון הקודם שיחליף לך את הרצון הקודם לרצון החדש. והרצון החדש הזה שיהיה לך חזק שתוכל להגיע לבורא ולראות מה חסר לו, ומה אתה באמת יכול לתת לו. מצוין, דבר טוב.

שאלה: אם אנחנו כולנו נלמד להשפיע זה לזה, אז יוצא שהבורא בנה לנו את כדור הארץ ואמר "חבר'ה תעשו מה שאתם רוצים רק תלמדו להשפיע", זאת המטרה שבשבילה נכנסו לגופים האלה? כדי שנלמד לאהוב זה את זה?

כן, זוהי המשימה, שמזה אנחנו נהנה ונהיה דומים לבורא.

שאלה: השאלה לגבי הצער, איך אדם מגיע למצב שהוא מרגיש צער אמיתי?

ככל שהוא משתוקק למטרה אמיתית, הוא מרגיש צער יותר אמיתי למה אין לו את המטרה, למה לא נותנים לו, למה דוחים אותו, ואז הוא מצטער והבורא כבר מתחיל לתקן אותו.

שאלה: נאמר שבהתאם לצער שלו הוא מקבל מילוי. יוצא שכל עוד האדם לא מזהה את הרצון לקבל באופן המלא הוא לא יכול לבקש עליו תיקון?

לא שכל עוד הוא לא יכול לחלוטין להרגיש את האובדן, אבל העיקר שהוא בכל זאת יבין שהכול תלוי בו ושהכול נמצא בו.

שאלה: איך האדם מזהה את הצער?

זה לא חשוב, הבורא כבר יראה לו.

שאלה: יש הרבה מאוד כאב וחסדים. איך הכאב הזה הופך רק לכוח של השפעה?

מכך שאנחנו מצטערים אנחנו מתחילים לגלות שזו אהבת הבורא, ומתוך זה שאנחנו מתחילים להרגיש את אהבתו, אז כל הצער שלנו הופך להיות לשמחה.

שאלה: האם הכלי נוצר בהתאם לצער ולייסורים?

נכון. הכלי נוצר מצער וייסורים. כאשר אדם מצטער, אם הוא מצטער על הדברים הנכונים, אז זה מיד עובר לכלי הנכון.

שאלה: אם אני מבקשת מהבורא שאהיה יותר טובה ורגישה כלפי האנשים שסובבים אותי שהם לא בעשירייה ולא לומדים קבלה, האם גם זה מביא נחת רוח לבורא?

ודאי, אבל זה לא בכיוון של לעשות כלי נכון לגילוי הבורא. אם אנחנו רוצים להתחבר בינינו לכלי אחד כדי להשפיע לבורא בצורה מאוד מרוכזת מעצמנו, ממש מליבנו אליו, אז זו כבר השפעה ממש אמיתית.

שאלה: האם הצער הוא השכר או שאלו שני דברים נפרדים?

האמת שאתה צודק. בהרגשת הצער אדם מרגיש תגובה נכונה מהבורא, ואת הצער הזה הוא מקבל כבר כמין שכר, אבל בעצם זה לא שכר ממש. אלא מתוך כך שהוא מתקדם ורוצה לקבל שכר אמיתי, דבקות בבורא, אז הוא מתחיל להרגיש ולגלות את השכר מהדבקות.

שאלה: אנחנו כל הזמן מתפללים עבור החברים, תן לחברים תיקון, תן להם טוב. והיום הגיעה כזאת מחשבה - איך אני יכול לבקש מאמא לאהוב את הילדים שלה? הבורא הוא טוב ומטיב, אין פה ספק, אז איך אני יכול לבקש מהבורא שייתן טוב לחברים שלי? אולי תוכל לתת לנו כיוון אחר בתפילה.

אנחנו רוצים להתחבר לחברים ולבקש עבורם, יחד איתם, כדי שהם יקבלו עזרה מהבורא. בעיקרון, אנחנו רוצים שכולנו נקבל עזרה מהבורא ונתחבר יחד לכלי אחד, בזה עלינו לעסוק.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בצער ובייסורים, איך נוכל להבין ולדעת מהו התיקון שהבורא רוצה מאיתנו?

הבורא רוצה שנהיה קשורים זה לזה בצורה כל כך הדוקה, כך שהוא ייתפס ברשת שלנו.

תלמידה: האם לא צריך לברר באופן יותר מדויק אלא כל הזמן לבחור בחיבור, וזו תהיה הבחירה הנכונה?

כן.

שאלה: שמעתי שעלינו להיות בלימוד שלנו בשמחה, וכתוב בקטע שבלי צער אין אור חסדים. איך להבין זאת?

ודאי שעלינו להרגיש גם צער וגם שמחה, גם נטייה וגם דחייה, אנחנו צריכים את כל הדברים האלה. כמו שבחיים שלנו אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתחברים ומתרחקים שוב ושוב, ומכל הנטיות הללו בסופו של דבר אנחנו בונים כלי קבלה נכונים. לא יכול להיות ששני אנשים שאוהבים זה את זה אף פעם לא מתווכחים, אין מה לעשות, זה טבעי, לכן חכמת הקבלה מכינה את האדם ליחסים טובים. מתי שבאמת נהיה מוכנים להתגלות בכלים דהשפעה, אז הבורא יעלה אותנו לגמר התיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו תופסים את הבורא ברשת של החיבור שלנו. איך אנחנו תופסים אותו?

אנחנו תופסים אותו, בטח. הוא נקרא "אל מסתתר", כלומר הוא בורח מאיתנו, מסתתר מאיתנו, ואנחנו רוצים לתפוס אותו.

תלמיד: אנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה, איכשהו משתדלים להתכלל זה בזה. מה זה אומר שבזה אנחנו תופסים אותו?

לא אמרתי שבזה. אנחנו מנסים לתפוס את הבורא, למצוא כאלו תכונות, כאלו יחסים בינינו, שבהם נתפוס אותו, שהוא יופיע בהם. ולבטח היינו תופסים אותו, מזהים אותו ומרגישים אותו כאילו הוא אחד מהחברים שלנו.

תלמיד: זה מעניין, לא שמעתי את זה בעבר. מה זה אומר שהוא אחד מהחברים שלנו?

הבורא צריך להיות מורגש בינינו כאחד מאיתנו.

תלמיד: האם הוא פועל בינינו כאחד מאיתנו?

עלינו לגלות אותו ולהשיג אותו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות משהו מיוחד בכדי לגלות אותו בחיבור בינינו?

כן.

תלמיד: מה?

כל הזמן לחפש.

תלמיד: יש את החיבור שלנו, יש חברים, אני מרגיש את האחד, אני מרגיש את האחר. איך לחפש גם אותו בינינו, בנוסף?

הוא דווקא נמצא באופן קבוע בינינו, אבל במצב כזה שמצד אחד אתה בשום אופן לא יכול להגדיר אותו, ומצד אחר הוא ממלא את כל היחסים בינינו.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו נגלה אותו, שהוא יתגלה, איך זה קורה?

כשנקבל תשובות לשאלות, אז נרגיש מי נמצא בינינו ומחבר אותנו. אין לי אפילו מילים לזה. הבורא מתגלה בינינו, זו התשובה לכל השאלות.

שאלה: האם הצער הזה צריך להיות צער של כל העשירייה או שזה יכול להיות צער של אדם פרטי עבור כל העשירייה?

אפילו של אנשים פרטיים, בודדים בעשירייה.

שאלה: האם הקו האמצעי בין ייסורים לשמחה הוא דביקות בבורא?

מה שאת אומרת קרוב למציאות הנכונה, אבל נצטרך עוד לדבר על זה. אני שמח לשמוע את זה.

שאלה: האם הצער הוא נקודת התיקון שהבורא עושה עלינו?

כן. רק לא הצער עצמו, אלא התוצאה ממנה. שעל ידי הצער אנחנו מגיעים לתיקון.

תלמידה: איך לעזור בתהליך התיקון חוץ מלהיות בעשירייה ולהתפלל?

אין. רק להתפלל, ללמוד ולהתחבר לעשירייה כמה שיותר. כמו שכתוב: "בתוך עמי אנכי יושבת".

שאלה: האם הצער מתגלה במעבר בין הכלים של להשפיע על מנת להשפיע ללקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: אז הצער הוא עדין לא הכלי?

הצער הוא לא הכלי. דווקא ההפך, הכלי הוא למעלה מהצער.

תלמידה: אם יש רק כלי ואור אז מה הוא הצער?

צער זה חוסר האור.

תלמידה: אז זו הרגשה שהבורא נותן לאדם כדי להזיז אותו?

הבורא לא נותן לאדם צער, אלא האדם מרגיש צער כאשר הוא מתרחק מהבורא.

תלמידה: הצער שאנחנו תופסים בגשמיות ישר נותן קונוטציה שלילית, אבל הצער ברוחניות הוא אמור לתת הרגשת מילוי. לא?

הצער ברוחניות בדרך כלל הוא צער חיובי, הוא נקרא זה נקרא "ייסורי אהבה".

שאלה: אנחנו עוד לא מרגישות צער אמיתי בפנים. האם אנחנו יכולות להרגיש את הבורא בינינו? ואיך לא להתבלבל עם איזה שקר שאנחנו חושבות כאילו אנחנו מרגישות את הבורא, איך לדעת שאנחנו באמת מרגישות אותו וזה לא איזה דמיון שלנו?

זה לא משנה שאלה דמיונות שלך, בכל זאת תמשיכי ללחוץ, לחפש אותו דווקא בהרגשות האלה.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת בין המצרים ותשעה באב בפתח ואני מרגישה שיש איזו דחיפות, דחיפות לעשות משהו. אני מסתכלת על המסכנים בחוץ שלא יודעים משמאלם, הם לא יודעים שסערה עומדת לסחוף את כולנו אני יודעת שהכלי שלי הוא תפילה ובקשה אבל אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו אקטיבי וזה בוער לי בעצמות ואני לא יודעת מה לעשות. אני אצא החוצה לצעוק הבורא גדול?

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שהכניסה שלנו לתיקון העולם היא צריכה להיות בשקט, היא צריכה להיות ברוגע ולא על ידי זה שאנחנו יוצאים לרחובות ומתחילים להשתגע.

שאלה: היום אנחנו מדברים המון על הרגשת הבורא. לפעמים קורה שיש כוח שמנסה לעורר בתוכי חוסר הסכמה או דחייה כלפי החברה ובדרך כלל מאחורי זה אני מרגישה את הבורא ממש רואה את המחשבה שלו, למה הוא עושה את זה ואני רואה את ההשגחה הטובה שלו, האם זה נכון או שזה לא נכון, כי אני דווקא ככה מרגישה אותו?

כן.

שאלה: אם אני יכול לתת לבורא את מה שהוא שולח לי, זה נותן לי שמחה. אם אני נכשל אני סובל, אבל נראה לי שאני סובל יותר מהשמחה שאני לא מקבל מאשר חוסר היכולת לתת לבורא. האם זה ככה גם אצלך?

אני לא יודע, אני צריך לחשוב על זה. בפעם הבאה אני אשתדל לענות.

שאלה: כתוב שהבורא מיטיב לנבראיו, שמעתי שצער הייסורים לא מגיע ממנו, אבל אנחנו יודעים שהכול מגיע ממנו, אז אני קצת מבולבל. האם תוכל להסביר?

"הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים". והכול מגיע מהבורא גם הדברים רעים, גם הדברים הטובים, השאלה איך אנחנו מקבלים אותם. זה הכול.

שאלה: האם אפשר להרגיש צער על זה שאני לא מספיק מוכן כדי שהבורא יתגלה לפני למרות רצונו להתגלות?

כן, ודאי.

תלמיד: זה הצער האמיתי למעשה שצריך לחוש?

כן.

שאלה: כשאנחנו, כל הכלי העולמי נגלה את הבורא, איזה משימות יהיו לנו בעולם הזה. אנחנו נשמע באופן ישיר את המשימה של הבורא, ונממש אותה?

אתם תגלו אותו יותר ויותר, עד שתגלו אותו כממלא את כל העולם.

שאלה: בלי צער אי אפשר להמשיך רחמים. כשהצער מתגלה מהעבודה בינינו, ברגע שהצער מתגלה בינינו בעבודה בין החברים או כלפי הבורא, מה זה מהנקודה הזאת להמשיך רחמים?

מהנקודה הזאת להמשיך רחמים, זה רק על ידי זה שלבקש מהבורא שיחבר בינינו.

שאלה: כי בדרך כלל אנחנו אומרים תפילה. אף פעם אנחנו לא מדברים.

בסדר, תעלו תפילה.

שאלה: מה ההבדל בין צער לייסורים. כי אנחנו כולנו מצטערים על כך שאנחנו לא יכולים להשפיע, שאנחנו לא יכולים לגלות את הבורא, ועוד כל מיני דברים שאנחנו מצטערים. אבל מה הבדל בין צער לייסורים, ומה יותר חשוב איך לעבוד?

כן, כנראה שיש לך כלי קטן. ולכן את לא יכולה להדאיג או לרגש את הבורא, בשאלה למה הוא לא נותן לך כלים אמיתיים. זו בעיה. תמשיכו, יחד בצורה רצינית תמשיכו.

שאלה: איך לתאר לעצמי קבלה על מנת להשפיע, בעבודה בקבוצה?

קבלה בעל מנת להשפיע בעבודה בקבוצה, זה אומר שאני יכול לפנות לבורא, להעלות אליו את רצון העשירייה. ולקבל ממנו מילוי לרצון הזה, ולשלוח לכל החברים. זה המילוי.

שאלה: האם אפשרי להכין את עצמך לצער. כי כשאתה מרגיש את הצער, זה נשמע כאילו זה הולך להיות הדבר הכי מתוק, שיקרב אותך לבורא. אז האם זה אפשרי להכין את עצמנו לצער הזה?

כן, אפשר. תדברו על זה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהייסורים שאנחנו מרגישים, זה הכאב של הבורא מזה שהוא לא יכול להתגלות בנו. ואנחנו צריכים לחבק את זה, להיות שמחים על זה, ולהתפלל על זה?

זה חלק מהכאבים של הבורא מצער הבורא, שנקרא "צער השכינה". אם אנחנו באמת היינו מרגישים את צער השכינה, לא היינו יכולים לסבול את זה. עד כדי כך זה היה קשה.

שאלה: האם נכון לרצות שהעשירייה שלי תהיה הכי טובה, הכי מתקדמת בעבודה למען הבורא, שתהיה הכי מחוברת. ושתגרום לעשיריות האחרות לקנא, האם זה יקדם את כל הקבוצה או שזה רצון אגואיסטי שלי. האם יש דבר כזה תחרותיות בעבודה רוחנית, אם נניח עשירייה אחת מתקדמת והאחרות מקנאות בה. אפשר לראות את זה כאיזו תחרות, ואם יש תחרות רוחנית כזאת, אז איך היא מקדמת אותנו?

זה מקדם אותנו בצורה מאוד טובה ומהירה, למטרת הבריאה והיינו מהר נכנסים לעולם הרוחני. כך שאת צודקת לגמרי, שכך אנחנו צריכים לנהוג.

שאלה: עכשיו מורגש בכל הכלי הנשי העולמי, כזאת התחזקות ורצון חזק. וגם בין החברות שלי מליטא. והייתי רוצה לציין שברוסית אומרים ליטווה, באנגלית ליטווניה ובעברית ליטא. ואני מבינה את זה כמו לטובה, האמת זה השם לטובה, שנגיע לטוב. האם תוכל לאחל לנו טוב?

אני מאחל לכם טוב מכל הלב.

שאלה: היום אמרת בשיעור שלהרגיש את הבורא בינינו, זה כאילו עוד חבר שנמצא בינינו ופועל בינינו. ובנוסף גם אמרת שגם אם זה דמיון שלנו זה לא משנה, אלא להמשיך ללחוץ על הנקודה הזאת. אנחנו התאספנו עם החברים, התחברנו בצורה טובה, והייתה לנו הרגשה משותפת שיש בינינו עוד חבר, כאילו מישהו חסר פה. ורצינו לדעת אם להכין לו כיסא או קפה, והרבה חברים הרגישו את זה. אז להמשיך ללחוץ על הנקודה הזאת או מה?

כן, זה לא סתם משחק. זה למעשה יחס רציני להתקרבות.

תלמיד: כך גם הרגשנו את זה ומתעוררת איזו יראה פנימית, איזה משהו שכאילו חיפשנו המון זמן משהו לאחוז בו. מה זה, האם צריכה להיות עכשיו איזו תפילה מיוחדת, איך לעשות סיכום שנתכלל בזה בעשירייה, או בין העשיריות, או כל הכלי העולמי?

את זה אני לא יודע, אתם צריכים לדעת בהדרגה לפתח את זה בכם. אתם יכולים לדבר על זה עם עשיריות אחרות שקרובות לכם ברוח. ובצורה כזאת אתם תפתחו בעצמכם עוד יותר הרגשה, יחס לקשר לחיבור ביניכם ולקשר עם הבורא. זה יכול מאוד לקדם אתכם. אני ממליץ לכם.

שאלה: מה ההבדל בין כאב לייסורים. האם ניתן לומר שההבדל בין כאב לייסורים זה, שבייסורים אנחנו מרגישים ש"אין עוד מלבדו" ובכאב אנחנו לא מרגישים ש"אין עוד מלבדו". שבצער אנחנו מרגישים שהכול מהבורא, אפילו הטעויות שעשיתי זה מגיע מהבורא. והדבר היחיד שאני מצטער עליו בתהליך הזה, זה שאני לא יכול לעשות נחת רוח לבורא. האם זה ההבדל בין צער לבין כאב?

יכול להיות, אבל אני לא יכול להגיד שזה ב-100% ותמיד. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה זה הצער ומה זה השכינה בעפר?

"צער" זה שאני לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא. "צער השכינה" זה שאני מרגיש עד כמה שאני בפעולה שלי מצער את השכינה, שהיא לא יכולה לקרב אותי אליה, שאני אמלא אותה. יש עוד הרבה על זה, צער השכינה הוא נושא מאוד רחב.

שאלה: לפני המגיפה לפני שלוש שנים, שאנחנו במעגל ישבנו ועשינו סדנה. אז אני הרגשתי שכאילו יש איזו רוח, איזה כוח. ועכשיו זה נעלם. מה זה היה?

יכול להיות שאת כבר לא צריכה להרגיש את זה. לא כל הדברים שאנחנו עברנו, אנחנו לא צריכים כל הזמן להישאר איתם. אלא מה שצריך זה יעלה בדמיון שלנו, בהרגשה שלנו בזמנו אבל בינתיים כנראה שלא. צריך רק לסמוך על הבורא, הוא יודע מתי לעורר אותנו ועל ידי מה.

תלמידה: אז אני הרגשתי שזו השכינה בינינו.

בסדר. תרגישי עוד בצורות אחרות, חדשות.

שאלה: אנחנו שומרים על האחדות בינינו, בונים כוונה לחיבור, כוונה להשפיע. ייסורים מזה שאין לנו כלים דהשפעה ועוד המון כוונות. איך אנחנו בונים את הכוונות האלו, איך אנחנו עובדים עם התהליך הזה, כל מה שקורה?

אתם צריכים לעבוד בהתאם למה שמגיע אליכם מהבורא, מה שאתם מרגישים שצריך לעשות, עכשיו את זה ואחר כך את זה, בזה תעסקו.

תלמידה: פשוט לפעמים יש איזו דייסה כזאת, את פשוט תופסת את העשירייה, ולא יודעת מה יותר חשוב?

אני מבין, לא לדאוג, הכול בסדר.

שאלה: רוב העולם חי בצער, מה אנחנו, אלה שלומדים את חכמת הקבלה יכולים לעשות בשבילם והאם זה שאנחנו נעשה משהו בשביל האנשים שסובלים יעשה נחת רוח לבורא?

אנחנו צריכים לספר לכל האנושות שהחיבור בינינו זו התרופה הכי נכונה, אמיתית, נאמנה לכל הצרות שלנו, ואם אנחנו נשתמש בה בינינו, נתקרב בינינו, נתחבר בינינו וכך נתחזק, לא יהיה גבול למה שיהיה לנו טוב, ממש כך.

שאלה: אמרת שלקבל על מנת להשפיע זה להעלות לבורא את רצון העשירייה, לקבל ממנו מילוי לרצון הזה ולשלוח לכל החברים. מהו הרצון של העשירייה, האם הוא רצון אחד לכל העשיריות?

רצון של עשירייה הוא רצון אחד להתחבר יחד ברצון הזה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, כדי להתחבר עימו, ובזה לקבל ממנו מה שהוא רוצה למסור לנו, "אני לדודי ודודי לי".

תלמידה: כלומר אני צריכה להשיג את ההרגשה הזאת מעל כל מה שהחושים שלי שומעים ומפרשים חסרונות שונים של החברות.

נכון, אז מה?

תלמידה: אני מנסה לברר את זה.

תסתכלי על עצמך, תראי כמה את יפה, צעירה, חכמה, ולא חסר לך כלום חוץ מקשר עם הבורא, אז את הולכת לקראת זה. תצליחי.

שאלה: לא מזמן אמרת שיש נפילה גם לעשירייה. הייסורים האלה של העשירייה, איך לעבוד איתם? האם זו עבודה אישית של כל אחד או שזו עבודה משותפת?

אישית ומשותפת, גם כך וגם כך.

תלמידה: האם יכולה להיות פה מוטיבציה עבורנו בזה שכבר קיבלנו תענוג, שהבורא כבר היה בינינו, ועכשיו יש לנו איזה שלב חדש?

זה יכול להיות כבר שלב חדש, אבל תענוג אמיתי מנוכחות הבורא ביניכן אתן עדיין לא קיבלתן.

תלמידה: כלומר הבורא לא רוצה שאנחנו נסבול, הוא רק רוצה שנקבל תענוג ולנו אין כוחות. אם הכול מגיע מהבורא, האם צריך רק להמתין שהמצב יעבור?

להתקרב אחת לאחרת ולבורא, ובזה תרגישו מילוי שלם.

שאלה: אם ייסורי צער השכינה הם משהו כואב, איך לרצות שיהיה לי צער השכינה?

למה זה כואב?

תלמידה: אמרת שזה דבר שאי אפשר לסבול אותו, להרגיש את צער השכינה.

לא, כנראה לא הבנתם אותי נכון. צער השכינה, האמת שזה מאוד לא נעים, אבל העניין הוא שאנחנו לא יכולים להרגיש אותו במלואו, ומיד מזה אנחנו מדלגים לייסורי הבורא.

תלמידה: מה זה ייסורי הבורא?

ייסורי הבורא הם מזה שאנחנו לא יכולים למלא אותו, להתקרב אליו.

שאלה: איך לעבור מדרגה גשמית של צער לדרגה רוחנית?

צריך לדחות את כל הייסורים הגשמיים למיניהם ולהחליף לצער רוחני. תנסו לעשות כך כמה זמן ותראו מה זה נותן לכם.

שאלה: הרבה חברים מדברים על יראה ואני מרגישה שהכול אצלי בפנים מתפוצץ, אני רוצה לקבל אפשרות להשפיע, אני ממש נקרעת לחלקים. איך להגיע לקו האמצעי? מה צריכה להיות הכוונה הפנימית?

להתפלל לבורא שיספק אותך.

שאלה: היום למדנו על האר"י שביקש מתלמידיו לעלות לירושלים. עכשיו מדברים על צער השכינה והזכירו פה יראה שלמה. יש הרגשה מיוחדת בכלי, ציפייה מיוחדת לירושלים. מה זאת ירושלים הזאת שאנחנו פותחים אותה עבור כל האנושות?

אנחנו נלמד פעם על ירושלים, על מה זו יראה שלמה, ואיך להגיע לזה. זה בדרך לתיקון.

שאלה: כדי להרגיש את הבורא בינינו, האם אנחנו צריכות להיות טהורות כמוהו כדי שנוכל להרגיש אותו בעשירייה?

לא עד כדי כך, לא דורשים זאת. אבל לאט לאט לדעת שאנחנו רוצים להתקדם ולהתקרב לקדושתו.

נשים וגברים, אני מאוד שמח להרגיש אתכם שאתם נמצאים בהתקדמות.

(סוף השיעור)