שיעור בוקר 11.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

לאור כל התנאים החיצוניים והפנימיים אנחנו במיוחד צריכים להיות מחוברים בינינו ולהתחזק כולנו סביב אין עוד מלבדו. עלינו לעורר את הקשר עם הכוח האחד של הטבע כדי שיעזור לנו וייתן לנו שכל, רגש, כוח והזדמנות להיות בחיבור המתגבר, וכך להתקדם יותר ויותר קדימה לקראת התיקון השלם של כל העולם.

קריין: קטע מספר 10 במסמך "מתחזקים באין עוד מלבדו".

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

אנחנו בעולמנו מבינים שיש שני כוחות, פלוס ומינוס, כוח טוב וכוח רע, בכל המצבים. זה לא כך באמת, כי אין כוח רע ומשהו שהוא נגד הבורא, אלא אין עוד מלבדו. זה הפירוש של אין עוד מלבדו, שאין כוח כנגד הבורא, אלא כל מה שקורה הוא רק מכוח אחד, מצד הבורא. וכל מה שהוא עושה הוא עושה אך ורק כדי שנתקרב אליו למרות אותו כוח רע שגם אותו הוא מנהל.

יוצא שמהבורא כביכול יוצאים שני כוחות. אבל לא לחשוב ששני הכוחות האלה הם שיש בורא טוב ובורא רע, אלא אותו כוח שפועל עלינו להרע זה האגו שבנו. לכן אנחנו צריכים להבדיל בנו בין הכוח הטוב שאותו אנחנו יכולים למשוך מהבורא שישלוט בנו, ואם לא, אז ישלוט בנו הכוח הרע, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע". זו העבודה שלנו, כל הזמן בכל מצב להשתדל לאתר שיש רק כוח אחד בעולם, וכנגד הכוח הזה ישנו האגו שלנו שלא נותן לנו להיות דבוקים בכוח הטוב, בבורא, היחידי.

שאלה: כל המחשבות של האדם הם מהבורא, איך להגיב למצב הזה?

זה מצב שבו האדם מזדהה לחלוטין עם הטבע שבו כולנו נמצאים, שאין עוד מלבד הכוח האחד של הטבע שמשכנע אותנו בהדרגתיות בכך שרק הכוח הזה קיים לבדו. לכן כדי שנהיה מכוונים אליו באופן מדויק, אז הטבע הזה, כלומר הבורא, יוצר גם כוחות הפוכים לו, הוא משחק איתנו בכך שכביכול נראה לנו שיש כוחות אחרים, ואילו אנחנו חייבים כל הזמן למצב את עצמנו ולהיות מכוונים לכוח האחד של הבריאה, של הבורא.

תלמיד: כאשר יש אנטגוניזם, משהו כנגד הבורא, אז אפשר להיות באיזשהו קשר עם הבורא. מה שמפחיד הוא שכאשר ללא שום התמודדות הקשר עם הבורא נעלם, מתמוסס ואתה שוכח שהוא נמצא, שהוא קיים. איך לעשות כך שכל המחשבות שלך יהיו על הבורא?

זו כעקרון העבודה שלנו, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו כל הזמן לקראת אותו כוח אחד ויחיד של הבורא, ששולט בכל, שעושה הכול בתוכנו, שיוצר ומסדר את כל המחשבות והרצונות, הכול.

תלמיד: האם יש מצבים שהאדם לא שוכח מהקשר עם הבורא אלא כל הזמן נמצא בקשר איתו, בכל מחשבה, בכל רצון שלו?

זו כבר ההשגחה השלמה. כשהאדם מגיע להשגת השגחתו השלמה, המלאה של הבורא, אז הוא כבר נמצא איתו במצב של אחדות מלאה, במצב של דבקות. אבל זה משהו שצריך להשיג באופן הדרגתי באמצעות בנייה בתוכנו של כל אותן המערכות, בידיעה, בהרגשה, בהגדרות, כך שרק הבורא הוא שניצב בפנינו.

תלמיד: אנחנו נצא היום אל היום שלנו, איך לא לשכוח, לא ליפול מזה, וכל מחשבה לקשר עם הבורא?

הדבר החשוב ביותר הוא שנכייל את עצמנו. כדי לכייל את עצמך לבורא עליך לתאר לעצמך כל הזמן, בכל רגע, שאתה נשלט על ידו, שהוא שולט בך באופן מוחלט. ומחשבות אחרות, רגשות אחרים או רצונות אחרים, שום דבר לא קורה בך באופן עצמאי מתוכך אלא הכול נובע רק מתוך זה שנמצא בך הבורא.

לאמיתו של דבר זה באמת כך, אבל אתה צריך להתאחד עם זה, להתחבר עם זה. והחיבור, האיחוד עם כוח הבורא שבתוכך זו המטרה שלנו - באופן הדרגתי לגלות אותו בתוכנו עד כדי כך שחוץ ממנו לא נרגיש שום דבר.

שאלה: המלחמה בין שני הכוחות על הכוונה, על איפה תשומת הלב שלנו, הייתה כל הזמן. מאז שהתחילה המלחמה, אני מרגיש שעוצמת המלחמה הפנימית בין איפה שנמצאת תשומת הלב שלי בין האירועים לבין אין עוד מלבדו נהייתה מאוד אינטנסיבית, מאוד חזקה. המלחמה התמידית הזאת בתוכנו, בין שני הכוחות האלה, מהי מייצבת בנו?

המלחמה הזאת ובכלל כל המלחמות, כל הבעיות שמתגלות בעולם, הן רק כדי להראות לנו עד כמה עוד חסר לנו להגיע לדבקות בינינו ולדבקות בבורא. ודאי שזה לפי ההתפתחות שלנו, לפי המצב שלנו, לפי המדרגה שלנו, לכן כך עלינו לראות את הדברים שמתרחשים.

תלמיד: האם המלחמה שלנו, של "בני ברוך", של מי שבדרך, צריכה להיות מלחמה פנימית 24 שעות?

כן. המלחמה הרוחנית שלנו נגד הכוחות המפרידים בינינו ומבינינו לבורא צריכה להיות 24 שעות.

שאלה: אנחנו יודעים שכלי העזר הכי יעיל במציאות הוא העשירייה. אנחנו גם מרגישים שהרעשים בחוץ מאוד מתחזקים ולעומת זאת גם העבודה בעשירייה מאוד מתחזקת. איך משתמשים בעשירייה כך שהתפיסה שלנו תשתנה?

התפיסה שלנו תשתנה רק בהתאם למידה שנכוון את עצמנו. יש לנו חברים, אם כל החברים חושבים על כוח ההשפעה בתוך העשירייה, אז אנחנו בזה מכינים את עצמנו להיות ב"אין עוד מלבדו" וכך אנחנו מגלים את הבורא. אחד לא יכול לגלות, שניים אולי, אבל באמת אם יש עשרה, אז זה אופטימלי. אם עשרה כך חושבים וכך מכוונים לגלות את הבורא בכוח ההדדי ביניהם, אז זה חייב להצליח.

שאלה: המאבק הפנימי שיש בתוכנו, האם ברגע שכל חבר מצטרף לתוך אותו מאבק זה מקל על המאבק של כל חבר?

כן, ודאי שכך הוא.

שאלה: קראנו עכשיו ש"אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע... אל יצא מרשותו ית'". איך אפשר לא לצאת מרשות הבורא?

כל הזמן להיות מחובר עם אותו כוח עליון שהוא המקור לכל המעשים, הפעולות, המחשבות, והכול תלוי רק בו.

תלמיד: אבל אם אתה לא מצליח להיות בזה כל הזמן?

יש לך חברים. במחשבה קבוצתית כל אחד יכול להחזיק את עצמו מכוון לבורא.

תלמיד: אתה רואה כל מיני דברים בחיים ואתה לא מצליח לשייך אותם לבורא. מתי אתה מצליח ומתי אתה לא מצליח?

מתי שאתה מתנתק מהעשירייה, אז אתה כבר נמצא באוויר החופשי, ואז ודאי שמגיעים אליך כל מיני מחשבות מהעולם, מהסביבה, וזורקים אותך מקצה לקצה. אבל אם אתה מחובר לעשירייה ובסך הכול בעשירייה יש נכונות, ידיעה, כיוון, מאמץ לחשוב רק על זה ש"אין עוד מלבדו", אז כל ההפרעות רק מכוונות את העשירייה איך להיות יותר דבוקים זה בזה וכך הם משיגים מהר את המטרה, כשכולם מתחברים במטרה שהיא הבורא.

תלמיד: כתוב "שכל מחשבותיו יהיו בו". מה זה אומר שהמחשבות הם בבורא?

ב"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב" שהוא לבד עשה, עושה ויעשה את כל המעשים, הוא פועל לטוב או חס ושלום מה שנראה לנו לרע ואנחנו כל הזמן צריכים לאחוז בו.

תלמיד: אתמול דיברתי עם חבר והוא ממש הצטער וביקש סליחה על כך שהוא לא מצליח להצדיק את הבורא בכל מה שקורה עכשיו. איך עוזרים או גורמים לחבר להצליח להצדיק את הבורא בכל מה שהוא רואה עכשיו?

אם זה חבר שלנו, אז הוא פשוט צריך לשמוע, ללמוד את מה שאנחנו לומדים, להיות יחד איתנו. אם הוא לא משלנו, אז קשה מאוד להסביר.

תלמיד: הוא חבר משלנו.

אז יש לו רק בעיה אחת, להיות קשור יותר לעשירייה שלו. כי בעשירייה שהיא פחות או יותר מתוקנת, שמתקדמת למטרת החיים, יש לו במה לאחוז. הוא מתקשר לחבריו ויחד כולם "איש את רעהו יעזורו", הם אוחזים כולם בבורא. ואז כוחות הפירוד שהבורא מפעיל אותם בכוונה לא יכולים לקרוע, לנתק, לא את האדם ולא את הקבוצה שלו מהבורא. אומנם הם צריכים להילחם, הם צריכים להתחזק, אבל הבורא מצידו הוא גם הוא מעלה את כוחות הפירוד כדי לתת להם הזדמנות כל הזמן להיות יותר חזקים.

תלמיד: אז כל התפיסה של האדם ב"אין עוד מלבדו", בכלל לא תלוייה בו, אלא הכול תלוי בעשירייה שלו.

כן.

תלמיד: ככל שהוא בקשר איתם.

אדם לבד לא יכול, אדם יכול רק להתחבר לעשירייה ולהתכלל בהם וכך ללכת קדימה.

שאלה: המצב שבו אנחנו חייבים קודם להתחבר ואחר כך להגיע ל"אין עוד מלבדו", מאוד מתברר בימים האחרונים. איך להצליח לאחוז בבורא כשהחברים ממלאים את כל האופק, הם מורגשים חזק והבורא לא מורגש.

הבורא לא מורגש מפני שאתה לא מרגיש, אתה לא מרגיש את הנחיצות בכוח שמחזק אתכם יחד, שזה הבורא. בלי בורא אין קבוצה, אין כלום. אתה צריך להבין שרק "אין עוד מלבדו", רק הוא בונה את הרגשת המציאות שבה אתה נמצא.

תלמיד: זאת אומרת, שהאדם בתוך החברים, בתוך העבודה שאנחנו עושים צריך להבין מאיפה בא זה שבכלל יש לנו עשירייה ומאיפה בא זה שאנחנו מצליחים להתחבר?

כן.

שאלה: כדי לגלות או להרגיש ש"אין עוד מלבדו", אנחנו צריכים לחשוב עלי, האם זה אומר לחשוב על העשירייה שלנו? האם העבודה שלנו היא לחשוב עליו?

לא, לא רק עשירייה, אלא על הכוח שמחזיק את העשירייה, על הכוח הפנימי שבתוך העשירייה, על הכוח למעלה מהעשירייה שמושך אותה למצב הרוחני. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: לשם מה אנחנו צריכים תפילה? הרי הבטחון בבורא זו כבר תפילה.

צריך לבקש מהבורא מכיוון שזה מרחיב את כלי ההרגשה שלך, את החושים שלך ואתה חייב לדאוג לזה. לכן הבורא מציב בפניך בכוונה תנאים כאלה שמהם אתה לא יכול לצאת לבד, אתה לא במצב לצאת לבד, אלא אתה מוכרח לבקש ממנו.

תלמיד: איך באופן פרקטי עלינו להתקדם על ידי הָפְרעה, איך להשתמש בהפְרעה כדי להגיע לחיבור עם הבורא?

אתה חייב להתחבר עם החברים בהשתוקקות משותפת ולפנות אל הבורא ולהתחנן בפניו, לבקש שהוא יעלה אותנו אליו.

תלמיד: ואיך לבקש מהחברים? כי ברגע שאנחנו מבררים את התפילה לכל אחד יש את הדעה שלו.

הדעות האלה חייבות להתחבר ביניהן ולתמוך זו בזו.

שאלה: אנחנו עדיין נמצאים בישראל יחד עם עוד חברים שנותרו מהכלי העולמי. חלק מהטיסות בוטלו, קנינו כרטיסים חדשים, שוב בוטלו טיסות. אנחנו ממשיכים להתפלל כל היום אחד עבור השני, עבור החיבור. מה היית מייעץ לנו, מה צריכה להיות הגישה?

מה צריכה להיות הגישה אני לא יודע. בקשר לטיסות יציאה מהארץ, עלינו רק להתפלל שהתנאים החיצוניים יאפשרו מהר לחזור לחיים נורמליים. נקווה, נתפלל.

אין מה לעשות, זה המצב הנוכחי, זו המדינה שלנו, כך אנחנו חיים. אני חי כאן כבר עשרות שנים, כ-50 שנה, עברתי כבר דברים כאלה. סבלנות, נקווה שזה ייפתר מהר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לתת לבורא לשלוט עלינו כל הזמן?

בזה שאתה מפנה את עצמך מכל וכל, עושה את האגו שלך אפס ונותן לבורא רשות לשלוט בכל העולם ובך, וכך אתה מתאר את המצב שאין עוד מלבדו.

שאלה: האם בעבודה שלנו במאמצים לחיבור, רואים כל פעם מחדש מה חסר לנו ומעלים תפילה משותפת עם החברים לבורא, זה בעצם לתת לו לשלוט ולכוון אותנו כל הזמן למטרה?

כן.

שאלה: האם אין עוד מלבדו חייב להתגלות עם טוב ומטיב או יש מצב שהאדם עדיין לא השיג את הטוב ומטיב, אבל מרגיש אין עוד מלבדו?

אין דבר כזה, זה מתגלה יחד.

שאלה: אם הבורא הסתיר עצמו כפועל רָעות, אז מה אני צריך להגיד על הבורא כשאני מרגיש רע או רואה רע?

אתה לא מרגיש עדיין אותו.

שאלה: אמרת שהמלחמה הרוחנית שלנו צריכה להיות נגד כוחות המפרידים בינינו והמפרידים מביננו לבורא 24 שעות. איך אנחנו מתחילים את המלחמה הזאת מחדש אם כל הזמן אנחנו מקבלים רגש חדש, רצון חדש, חיבור חדש, שהכול מתחיל מחדש?

כן, וצריך גם לחדש את הקשר בינינו ביחס לבורא אחד טוב ומטיב לכולם.

שאלה: אדם צריך כל הזמן להלל את הבורא ולהיות בדרישה. מאיפה הוא מקבל את הקשר בין שני דברים האלו כל הזמן? מאיזו נקודה אני יכול להתחיל לעבוד כך?

מזה אני מתחבר לחברים בעשירייה. לכל אחד צריכה להיות עשירייה, קבוצה קטנה שלו, והוא צריך להיות כל הזמן מכוון יחד איתם. ומתוך הקשר שהם בונים ביניהם, הם מכוונים את עצמם לבורא ורוצים שהבורא יתגלה בתוכם.

שאלה: איך אפשר לנצח את האינסטינקט ברצון שלנו להתפזר ולהרגיש שיש עוד כוחות, שיש סיטרא אחרא?

אנחנו צריכים להחזיק זה את זה בתוך הקבוצה, לשמור על העטיפה של קבוצה, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: המחשבות האלה, במיוחד עכשיו, נראה שיש מחשבות שכדאי ללכת אחריהן ויש כאלו שלא. האם אפשר לבחור מחשבות שכדאי להמשיך ואלה שלא?

כעיקרון כן, כמובן. אנחנו בוחרים, אנחנו ממיינים, אנחנו מחזקים את המחשבות שלנו על חשבון החיבור בינינו.

תלמיד: יוצא שאנחנו הולכים אחרי מחשבות נכונות. עם זאת צריך לבטל את כל העבר שלך, כל מה שאתה רגיל להאמין בו. אתה מרגיש שיש לך תפיסת מציאות מסוימת, אבל אתה מבטל אותה כדי להוריד את כל המחיצות בינך לבין החברים.

כן.

תלמיד: כלומר צריך להיות איזה בטחון נוסף. על מה הוא מבוסס?

מבוסס על זה שגם אתה וכולם בקבוצה מעוניינים להתאסף יחד לכוח משותף, מאוחד אחד, לדעה אחת, להשתוקקות אחת, לקראת מטרה אחת. וזה נקרא "קבוצה".

תלמיד: איך לחזק את הביטחון הזה?

בין החברים? יש על זה הרבה מאוד מאמרים של בעל הסולם, של רב"ש. צריכים לדבר ביניכם, לדחוף זה את זה, צריך לעקוב אחרי זה, לקבוע אחראים לכל יום שיעוררו את החברים.

שאלה: אם אני כל הזמן פועלת לפי הכלל של אין עוד מלבדו, הכול אחד וכול מה שאני מאמינה הופך לבלתי אמין. אם אני התרגלתי למצבים שקורים ולא אכפת לי לסמוך יותר, על מה אני צריכה לשים לב בעבודה?

רק על החיבור ושתהיה לנו כמה שאפשר הרגשת קירבה, דבקות זה לזה עד שנרגיש את כולנו נמצאים במערכת קשר בלב, במוח, בכל הרגשות שלנו, בכל העצבים שלנו, שאנחנו ממש נמצאים כגוף אחד.

שאלה: מה זה אומר לחדש את היחסים שלנו עם הבורא?

כשאני מרגיש את עצמי במצב חדש, אז אני שוב צריך לפנות לבורא, להרגיש שאין עוד מלבדו וכך להתקדם. מזה שאני רוצה לגלות את אין עוד מלבדו אז אני צריך שוב לחדש את היחס שלי עם החברים, לחזק את הקשר איתם וכך ללכת. יש לנו סך הכול שלוש נקודות, אני- בורא - קבוצה ואני צריך כל הזמן להשתדל לראות אותם יחד, כולנו ברצון אחד, במטרה אחת, בפעולה אחת, וכל הזמן לדאוג לזה.

שאלה: אני מבינה שכל המצב של מלחמות ומוות מגיע ממנו וזה כדי שאנחנו נתקרב יותר אליו. האם אנחנו צריכים לבקש שייתן הרגשה טובה למי שחווה את המצב הזה מקרוב או שכעשירייה אנחנו צריכים להתמקד בבקשה לתיקון הכלי?

אנחנו צריכים להתמקד בבקשה לתיקון הכלי כדי לגרום נחת רוח לבורא. זו צריכה להיות הנוסחה, המשפט השלם, להתחבר בינינו כדי לגרום בזה נחת רוח לבורא.

שאלה: אני שומעת כל מה שאתה אומר - להיות דבוקה לעשירייה, לבורא, להיות כל הזמן בתפילה, אבל באותו זמן זה מרגיש בלתי אפשרי. אנחנו מנסות לעשות את זה כבר שנים. השאלה איך סוף סוף נצליח?

אני לא יודע מה את מחשיבה להצלחה. אם אני נמצא גם היום מכוון לבורא ורוצה להתחבר עימו, אחרי, נגיד 20 שנה של המאמצים שלנו, ואני בכל זאת רוצה להגיע אליו ולהיות מחובר עימו. זו הצלחה או לא? בעיני זו הצלחה גדולה שאני לא יוצא לאותם האנשים שנמצאים מחוץ לנטייה לבורא, שאני בכל זאת רוצה להגיע לדבקות בו, ולכן אני אומר על עצמי שאני מוצלח. במה? בזה שהבורא מחזיק אותי בדרך אליו.

תלמידה: הייתי רוצה גם לבטא את הרצון הגדול שלנו מיבשת אמריקה, את החיסרון הגדול שלנו להיות קרובים אליך. מאוד התרשמתי בסוף השבוע מכל החברים מהכלי הלטיני ומכל האזורים של אמריקה שהתאספו יחד.

אני מקווה שעוד מעט אנחנו ניפגש.

שאלה: מה צריך לקרות שיביא לכך שאדם יוכל לקשר שהכול בא מהבורא?

מה צריך לקרות? הבורא צריך לפתוח את עצמו שאדם יראה שבאמת יש לו קשר עם הבורא. זה יכול להיות רק אם הבורא נותן כוחות והאדם מבצע השתוות צורה לפחות הקטנה ביותר.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו, אמרת שעלי לתאר כך שהכול מגיע מהבורא, ועלי גם לתאר שיש את הבורא אבל יש גם את האגואיזם שלי, ועלי להתרחק מהאגואיזם כלפי הבורא. קל לי יותר להתרחק מהאגואיזם שהוא מהווה הפרעה עבורי אבל הקשר האגואיסטי שלי לא נובע מהבורא, אבל אז אני מפר את כל התנאי הזה שהאגואיזם הוא גם חלק מהבורא. מה עלי להגיד שאני נע מבורא רע לבורא טוב?

נניח שכך.

תלמיד: אז ניתן לי לתאר שיכול להיות בורא שהוא בורא רע?

זה לא הבורא, זו תכונה כזו שנבראה במיוחד על ידי הבורא כדי לעזור לנו להתכייל לקראת הבורא, להתכוונן לקראת הטוב והמיטיב.

שאלה: כשאנחנו נכנסים לאתרי חדשות להתעדכן במצב, מה אנחנו צריכים לחפש שם כדי להזין את התפילות בחיסרון הנכון?

אני לא יודע, אני לא נכנס לאתרי חדשות, אני לא יודע ולא מכוון אחר כך את עצמי לכל מיני דברים. מה שאני קצת שומע זה מהאינטרנט וקורא שם כותרות, וזה מספיק לי. כל היתר זה להיות מחובר לקבוצה העולמית שלנו ולבקש מהבורא שיקרב אותנו לאמת.

תלמיד: מה שאתה מתעדכן לא משפיע עליך, כלומר אתה לא עושה קשר בין מה שאתה רואה בחוץ לבין העבודה הפנימית שלך ברוחניות?

לא. אני רואה שדברים משתנים וכמו שצריך להיות בזמנים כאלו, אבל זה לא פועל עלי, אני יודע שצריכה להיות נשמה המכוונת למטרה הנכונה, להתחבר עם יתר הנשמות ולהתחבר עם הבורא שמייצב אותן וממלא אותן וזו המטרה שלנו, על פני כל התנאים החיצוניים.

שאלה: אנחנו לומדים שצריכים להתחבר בינינו כדי לגרום נחת רוח לבורא, אבל האם נחת רוח לבורא משנה את המצב השלילי לחיובי?

כן ודאי, ודאי, אם אנחנו רוצים להשפיע נחת רוח לבורא אז אנחנו נמצאים עם הבורא בהשתוות הצורה, שאצלו הכוונה כל הזמן להביא אותנו למצבים הטובים ואז אנחנו והוא מתקרבים ומגיעים למצב שבעצם אנחנו ממלאים אותו והוא ממלא אותנו.

תלמידה: אם כך מה שמשנה זה תפיסתנו?

כן, ודאי שאנחנו בדרך נשנה את תפיסתנו.

שאלה: אם אנחנו מנסים למצוא מעין כלי ניווט שיכייל אותנו, האם כשאנחנו מרגישים רע זה אומר שאנחנו מרוחקים מהבורא, שאנחנו נפרדים מהבורא?

כן, בטוח, בהחלט.

שאלה: אם העשירייה מצליחה להצדיק את הבורא, האם זה גורם לסוף המלחמה, או יש איזה שינוי כללי וזה מה שגורם לשינוי כללי בכולם?

אם עשירייה מצדיקה את הבורא זה נקרא שהיא מתקנת את עצמה, אבל מתי המלחמה תסתיים אנחנו לא יודעים, את זה מחליט הבורא לבד. החלטות כאלה כלליות זה רק בידו.

שאלה: הפחד, היראה, הביטחון, ההודיה, אלו מצבים שבאים זה אחרי זה באותה פעולה של חיבור עם הבורא דרך עשירייה?

יכול להיות.

שאלה: לגבי סדר העבודה עם תמונת המציאות, בקטע שקראנו עכשיו, קטע מספר 10, המשפט האחרון של בעל הסולם - "הכל נעשה מצד ה'". 

כן.

תלמיד: אז מבחינת העבודה עם תמונת המציאות, אנחנו פה בישראל ביום שבת קיבלנו מכה שמעולם לא הייתה, טבח נוראי, שמרגע לרגע אנחנו רק מבינים מה קרה לנו.

נכון.

תלמיד: זוהי תמונת המציאות. מה אני צריך עכשיו לעשות איתה, צריך להגיד לעצמי שזה נעשה מצד ה'?

אין עוד מלבדו.

תלמיד: אז מה סדר ההתייחסות, יש לי תמונה נוראית, מה הדבר הבא?

אותם האנשים שרוצים להתקרב לבורא, לפתוח את היחס עימו כמו מבורא לנברא ומנברא לבורא, הם לא רואים סיבה אחרת למה שקורה איתם אלא הבורא בלבד, זה דבר אחד. דבר נוסף, שהבורא עושה דברים שיכולים להיראות לנו נוראים, וזה הוא עושה, ואין עוד מלבדו, אבל אדם צריך להגיד שזה הכול מגיע מהבורא והכול לטובה.

תלמיד: המשפט האחרון, "להגיד שהכול עושה הבורא והכול לטובה"?

כן, גם זו לטובה. ולכן כשאנחנו מקבלים מכה אנחנו צריכים להבדיל שהמכה מגיעה לנו מפני שאנחנו לא הכנו את עצמנו לדרגת המכה ולכן מרגישים אותה, מצד אחד. ומצד אחר אנחנו צריכים להגיע למצב שמוכנים להודות לבורא על כל מה שהוא עשה, גם על הדברים הגרועים ביותר, שזה הכול בא לטובתנו. והמטרה שלנו בקבלת כל מכה ומכה היא להתעלות למעלה מהמכה, אל אותה היד שמכה בנו.

תלמיד: מה זה אומר להתעלות לאותה היד שמכה בנו?

תנשק אותה היד. כמו שהיית מקבל משם רק טוב אתה צריך להודות על הרע כמו על הטוב.

תלמיד: למה?

כי ככה נראה לך רע, אבל בעצם זה הטוב. ואתה מרגיש רע מתוך שאין השתוות הצורה בין הבורא לחלק מהתכונות שלך.

תלמיד: להרגיש שזה ממנו זה אפשרי, זה מורגש, אבל לא ברור למה בצורה הזאת.

לא, אנחנו לא יכולים להרגיש את הבורא גם בזמן שאנחנו מקבלים מכות, שזו סתירה בין מה שבורא עושה לבין מה שאדם מרגיש ואז האדם מרוחק מהבורא. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שהדברים הגרועים ביותר גם באים מהבורא ורק עוברים דרך התכונות הלא מתוקנות שלנו ולכן נראים לנו כל כך גרועים.

תלמיד: אבל זה אומר שאי אפשר להתעלות כל עוד לא מתגלה הטוב, אי אפשר לעלות למדרגה הבאה, זה צריך להתגלות כטוב.

כן, אבל צריכים להשתדל אפילו במצב שמרגישים רע, אנחנו כן יכולים להרגיש שמקבלים את זה מהבורא ולכן זה טוב.

תלמיד: פעם אמרת על מה שקורה באוקראינה "לא הם ולא שכרם". יש לי בעיה להתקדם בצורה הזאת. קשה לי לקבל את ההתקדמות של כאילו אני צריך להתקדם שהבורא מראה לי כאלה דברים, למה אני צריך על חשבון כזה להתקדם, מה לעשות עם ההרגשה הזאת?

כי אתה עוד לא תיקנת את הכלים שלך ולכן כך אתה מרגיש.

תלמיד: אני רואה את הקבוצה שלי, את העשירייה ואת כל בני ברוך עושים את כל המאמץ הנדרש. למה תמיד המדרגה הבאה מתגלה בצורה כל כך רעה? האם זה צריך להיות כך ולא אחרת?

אי אפשר אחרת. המדרגה הבאה נמצאת בדרגת אגו יותר גדולה. אתה מעלה את עצמך על ההר וככל שתהיה קרוב יותר לפסגה, כך תרגיש כמה ההפרעות הן חריפות יותר, ותצטרך להצדיק אותן, כמו שאומר רב"ש, לנשק את המקל, את החגורה. תצטרך להכיר בכל המצבים האלה שהם התיקון, שהכול רק תיקונים.

תלמיד: אם זה קורה לי ואני מרגיש על עצמי, אז אני מבין. אבל הרע שאני מרגיש הוא לא אישי, הוא לא בתוך הרצון לקבל שלי. אני רואה אנשים אחרים סובלים, אני רואה עולם שיש לו צרות וייסורים וזה לא ממש עליי.

זה עלייך אם כך אתה מרגיש.

תלמיד: ההזדהות עם הכאב הכללי, עם הייסורים האלה, זה אף פעם לא ייגמר, ואתה אומר שממדרגה למדרגה תלך ותגדל התגלות המכאובים.

נכון.

תלמיד: האם אין לצפות בעולם הזה שהוא ייראה יותר יפה לפני גמר התיקון, אלא הוא תמיד רק ילך ויהיה גרוע יותר?

אנחנו רואים שזה גרוע יותר. אני לא חושב שהמכות שאנחנו מרגישים היום הן באמת יותר גרועות מהמכות שהיו לנו בעבר. אנחנו רק מקבלים את זה כך כי נעשינו עדינים יותר, דורשים יותר. אבל באמת, המכות בעצמן יכולות להיות קטנות מאוד, ואם הייתי משווה ביניהן לבין מה שקיבלנו בעבר, אז אין מה להשוות.

תלמיד: אני יכול מאוד להסכים עם זה, אבל ההרגשה הכללית של בני אדם היא שקובעת ולא גודל האירוע.

אנחנו רואים על העולם עד כמה הוא לא רוצה לקבל אפילו מכה קטנה, מיד הוא מקפיץ את עצמו. אנחנו בהתאם לכך צריכים לפתח מערכת הסברה, גם לעצמנו, שאומרת שכל מה שאנחנו מרגישים זה כדי להביא את עצמנו לתיקון.

תלמיד: אני יכול להבין את כל מה שהיה עד היום בהיסטוריה, אבל בני ברוך לא היו ולא היה את מה שאנחנו עושים היום. האם לא צריך לצפות לשינוי לטובה בכל השתלשלות המאורעות החיצוניים האלה?

אני לא חושב. אני חושב שאנחנו עדיין לא נמצאים במצב שאם החיצוניות תהייה טובה, אז נמשיך להשתדל להגיע לדבקות בבורא באותה צורה כמו עם ייסורים. אנחנו צריכים את המכות האלה, ללא שום ספק.

תלמיד: אני מרגיש כמה אנחנו באמת מתקדמים מזה, אבל כואב לי שהבורא צריך ככה לקדם אותנו ולא בצורה טובה. האם יש דרך אחרת לקדם את הרצון לקבל הזה?

אני חושב שעכשיו מתחיל להיות הזמן שבו אנחנו צריכים להסביר, בעיקר ברשת האינטרנט בכל השפות, איך אנחנו צריכים להגיב למה שקורה לנו בעולם הזה בזמננו, בינינו, כדי שכולם יתקרבו לדעה הזאת וכך נמתיק את המצב.

שאלה: לאיזו דעה היית רוצה שהעולם יתקרב?

שעל ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים להשפיע על הכוח העליון שיכוון אותנו יותר נכון לתיקון.

תלמיד: זה משהו מאוד מתקדם.

לא להסביר במשפט שאמרתי, אלא בהסבר קצר אנשים יכולים אם לא לתפוס, אז לקבל את זה כמנטרה, שכך זה עובד.

תלמיד: מה זה לקבל כמנטרה?

שאם הם משתדלים כך לחשוב, לדבר או לעשות, אז זה ישפיע לטובה.

תלמיד: כלומר שחיבור בין הלבבות משנה את גורלנו, את הדרך שבה הטבע פועל עלינו.

כן.

שאלה: הבורא פועל בשני כיוונים, טוב ורע. אני שומע מטוסים מעל הראש שלנו כדי להגן על עם ישראל ולהציל את המצב. אני תמיד מביא בחשבון שקודם כל אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, לחיות שלנו, ואת כל השאר להכחיד, הכוונה את היצר הרע שצריך לבטל אותו כדי להתעלות עם הטוב ועם החסד וכך לבנות את המצב האופטימלי.

תמיד המלחמה הזאת היא בתוך האדם באיזון שני הכוחות האלה. כל זמן שאנחנו בשיעור ועם תמיכה מהבורא, אז אנחנו בגן עדן. אבל כשאנחנו עוזבים את השיעור, החסד הזה כביכול נפסק, הוא רגעי. איך אנחנו מושכים את זה אתנו במשך כל היום ומחזיקים את כל הכלי העולמי, וכך נותנים את האפשרות להרגיש את הבורא בכל רגע?

רק על ידי חיבור בינינו. כוח החיבור המשותף שלנו צריך לקרב אותנו לבורא וכך אנחנו ניצלים.

שאלה: למה אנחנו צריכים את המכות האלה?

כי פחות ממכות אתה לא מרגיש.

תלמיד: מהי הסיבה השורשית למכות? הרגשתי שחזרנו לימי השואה.

אני לא אוהב סיפורים, תעשה משהו במקום להתפלפל.

תלמיד: מה אני אעשה?

אתה צריך לעשות משהו כדי שזה לא יקרה. פשוט מאוד צריך לעשות. בפנים בתוך עצמך אתה צריך לדרוש מהבורא תיקונים, שאתה רוצה להיות יותר טוב, להתחבר עם החברים עד כדי כך שתהיו באמת בלב אחד ותוכלו להשפיע לעולם על מנת שהעולם יתקדם לכיוון הטוב, ואפילו יכול להיות להרגשת העולם הבא. לא לבכות ולהביא כל מיני נימוקים, בעיות, תלונות, "למה זה לא כך?", זה אף פעם לא יהיה "כך".

שאלה: צריכים לבקש שהמלחמה תסתיים, או רק לשמור על החיבור?

אם המלחמה תסתיים או לא, זה תלוי לא בנו אלא בבורא, לא בביבי ולא באבו מאזן, ובנסראללה, אלא זה תלוי אך ורק בבורא. וכדי שהבורא יפסיק את המלחמה, זה תלוי עד כמה אנחנו מבצעים את הפעולות שהוא מתכוון שנבצע, בהורדת המלחמה עלינו. הבורא מתכוון שעל ידי הרגשות השלילים שנרגיש כמו איום, לחץ, כאב, פחד, וכן הלאה, אנחנו נרצה להיות יותר מחוברים, יותר קרובים זה לזה.

אם נעשה את זה, אז מה טוב, אם לא נעשה את זה, אז נקבל עוד מכות. מכות יכולות להיות מהדבר הקטן ביותר, כשאדם לא מצליח בחיים לפי הבנתו, ויכול גם להגיע לדרגות סבל גבוהות מאוד חס ושלום, כמו שהוא כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

אז עלינו רק להתחבר. ולכן אני מבקש מכולם שיכולים לכתוב, שיכתבו, אבל בצורה אחראית, לפרסם בכל קווי האינטרנט, איך אנחנו מקבלים את העבודה שלנו בזמן המלחמה.

תלמיד: אמרת שעשירייה יכולה להביא את העולם להרגשת העולם הבא.

כן.

תלמיד: איך עשירייה יכולה לעשות את זה?

על ידי החיבור בין החברים.

שאלה: מה צריכות להיות הפעולות כדי להרגיש את עומק החיבור בעשירייה?

פעולות בחיבור הן שמביאות אותנו להרגשת החיבור, להרגשת הגודל והעומק של החיבור, אנחנו לא זקוקים לשום דבר אחר מלבד לחיבור בינינו.

תלמיד: ואיך זה בא לידי ביטוי העומק של אותו חיבור בינינו?

זה מה שאני לא יכול להסביר. כשאתה מרגיש חיבור עם מישהו אתה יכול למדוד איכשהו, להרגיש איכשהו בחיבור. כמו להחזיק אותו בידיים, כזה הוא צריך להיות.

שאלה: העוצמה של המכה שאנחנו מקבלים וכמות המכות שאנחנו מקבלים הם ביחס ישר לפער שלא הצלחנו בשיווי צורה, או להתקרב בינינו?

יש ודאי איזה קשר בין זה לזה, אבל אנחנו לא יודעים למדוד אותו.

תלמיד: במה תלויה היכולת לנשק את המקל?

עד כמה אני קשור לתוצאה מהמכות ומסכים לקבל את כול המכות כדי להגיע לתוצאה, אז המקל הופך להיות לי כדבר שמביא לי חיים.

שאלה: נדרש פער של זמן רב, בין היכולת לנשק את המקל לקבלת המכה?

יכול להיות שכן, תלוי למי ומתי. היום אנחנו מתקרבים די מהר לחיבור ולהכרת המצב, להכרת הרע. אני דווקא רואה תוצאות טובות מהמכות שאנחנו עוברים. נקווה שזה ישפיע מהר וטוב ואנחנו כולנו נחכים מזה.

שאלה: עשינו פעולה חזקה של חיבור בכנס והיום שמענו שאנו חייבים לעבור מצבים קשים כאלה, כי הם המצבים של המדרגה הבאה. אז מה ההבדל בין דרך בעיתו ודרך אחישנה בשבילנו התלמידים שלך?

ההבדל הוא באדם, עד כמה הוא מזדהה עם פעולות הבורא שהן כולן מביאות אותו רק לטוב, זה ההבדל בין בעיתו ואחשינה.

תלמיד: יש סיכוי שאנחנו מתקדמים בדרך אחישנה אמיתית ואנחנו מרגישים שכול הדרך יפה וזה באמת בא מהבורא?

זה תלוי כמה אתה מחובר לחברים ואתם ביחד מקבלים את המכות האלה כמתנה מהבורא.

שאלה: למדנו פעם שאנחנו לא יודעים מהו התענוג הרוחני, וממה שאנחנו עכשיו נהנים זהו רק הפער בין סוגי הייסורים. יוצא שכדי להרגיש את התענוג הזה, זה רק ניסיון לברוח מהייסורים בצורה אגואיסטית?

לא, אני לא רוצה בכלל לדבר איתך בצורה כזאת, כאילו שאנחנו מוכרחים לטבול בייסורים כדי שלאחר מכן נוכל להרגיש תענוג. זאת בכלל לא השיטה שלנו. אנחנו לא נזירים או דבר דומה, אנחנו צריכים לעשות רק מה שמקרב אותנו אל הבורא.

תלמיד: השאלה שלי נובעת מזה שבריאה לא יכולה להיות ללא תענוג, ויצירת הבריאה קורית כל רגע ועלינו רק להצטרף לזה לפי כוחנו.

נחיה ונראה.

שאלה: רוב השיעור שלנו הוא בשפה שאנשים לא יכולים לשמוע. אם היו לך רק כמה רגעים להעביר לכולם איזשהו מסר, מה היית יכול להגיד להם?

המסר הוא פשוט וכתבנו אותו בהרבה מאוד דפים באינטרנט וגם מודפסים. אין לנו במה לעזור אחד לשני, אלא לתת דוגמה כל אחד לחברו שאנחנו מוכנים לאהוב אלו את אלו.

שאלה: הבורא שולט לנו במחשבות וברגשות, איך גם במצב של ירידה הכי גדולה לא לצאת מרשותו?

הבורא יעזור לנו, אם נרצה להיות במצב שאנחנו כל הזמן נרגיש אותו קרוב.

תלמידה: מה חסר לנו עדיין להסכים עם הבורא? בשכל אנחנו מבינים שהכול לטובה, אבל שכשאנחנו רואים את החדשות ורואים מסביב את הדברים אז קשה לנו להסכים. מה חסר לנו?

חסר לנו לאהוב זה את זה.

שאלה: החיבור בכנס הרגיש מאוד חזק יותר מאי פעם. אבל שמעתי שאמרת שלא הכנו את עצמנו למדרגה של המכה הזאת. איך היינו יכולים לעשות את זה, איך נכין את עצמנו בעתיד למדרגה, למכה כזאת?

אנחנו לא יכולים עד כדי כך להכין את עצמנו כדי לכסות את המכות האלה שמגיעות לנו כמו המלחמה הזאת. אבל זה יקרה, עוד מעט ובקרוב.

שאלה: היינו במצב שהיה כנס, התחילה הקורונה ויצאנו למרחב הווירטואלי, לא היו פגישות פיסיות. ובכנס שלאחריו מתחילה מלחמה ואנחנו שוב מגיעים למרחב הווירטואלי. בכנס הורגש שיש קבוצה פיסית והכנס קורה בתוך הקבוצה הפיסית, והקבוצה הרחבה יותר הייתה פחות בקשר. אמרת שעם ישראל לא מעביר את האור מחוץ לגבולות הכלי הזה, האם היום אנחנו צריכים להעביר את האור?

תעשו את זה, אני לא אומר לכם כלום, אנחנו לומדים ואחר כך זה כבר עניינכם.

תלמידה: צריך עכשיו להתרחב כדי שדווקא הכלי הרחב, החיצוני יהיה פעיל יותר?

דברו על זה ביניכם ותתחילו לעשות את זה, תתחילו לפעול. אתם מסתכלים כל הזמן עלי שאני אתן לכם עצה, לי אין עצות נתתי לכם את כל העצות, מכאן זאת עבודה שלכם. תעשו, תזכו ביחס אחר מהבורא. לא תעשו, לא תזכו, תישארו כך.

תלמידה: איך נכון להתקדם? תמיד קשה יותר להתקדם בכלי הצר, המצומצם, בכלי הרחב יותר קל להתקדם. אנחנו מדברים על התקדמות מצומצמת, נגיד בעשירייה, בלי לצאת לכלי חיצוני.

זה כדי לא להתפזר.

שאלה: איך להגיד לעם ישראל המזועזע שהכול לטובה?

מאוד מאוד בעדינות. צריכים לבנות את סדר ההסברה בצורה כזאת, בדף או שני דפים, ושזה יהיה באמת בצורה לוגית, יפה, מחובר כך שכל אדם בעם יוכל להסכים.

תלמיד: במה היית מתחיל?

צריכים לחשוב, אבל זה צריך להיות נוגע ללב.

תלמיד: אנשים מרגישים רע, במידה מסוימת צריך להעביר אותם, לשכנע אותם בהמון התחשבות שזה בעצם טוב, שמה שקורה זה לטובתם.

בתנאי שאנחנו נשתמש נכון במצב.

תלמיד: איך משתמשים נכון במצב הזה, במצב הקשה הזה?

אך ורק אם אנחנו נדע איך להתחבר בינינו.

תלמיד: כשיש זמן קצר להסביר, בסופו של דבר אנשים רוצים מסרים קצרים, מה יש לחכמת הקבלה להגיד על המצב הזה?

שאם אתה מתחבר לעשירייה ורוצה לחבר את העשירייה לכוח העליון, אז אתה מצליח בכך שהכוח העליון משפיע על העשירייה והעשירייה יכולה לעלות לכוח העליון.

תלמיד: הם לא בדיוק בעשיריות. ורואים שאפילו חברים שלנו, שלומדים שנים את חכמת הקבלה מתקשים לקבל את המסר הזה, להצדיק את המצב. הם אפילו בורחים לפעולות פיסיות, להתנדבות וכולי. אז אני מנסה להבין איך פונים לאומה שלמה, מה מסבירים לה? מה חשוב להעביר לה כרגע בזמנים קשים כאלה?

בזמנים קשים כאלו, להסביר רק שהכול לטובתנו. הבורא מבצע רק פקודות להתקדמות, להתקדמות שלנו.

תלמיד: האם צריך להגיד לעם שהוא אשם, שהוא הביא על עצמו את הפורענות הזאת?

בטוח שאנחנו עשינו דברים בצורה לא שלמה, אז כדי להשלים אותם אנחנו מקבלים עכשיו מכות.

תלמיד: מה עשינו בצורה לא שלמה?

חיבורים בינינו, אין יותר מה לעשות. אתה כל הזמן שואל שואל שואל דבר אחד, אתה כאילו לא שומע שצריכים רק חיבור.

תלמיד: מה ייתן תקווה לעם ישראל?

התקווה שלנו זה הבורא. אנחנו מנוהלים על ידו אז התקווה היא שלא יעזוב אותנו או בטוב או במשהו קצת פחות טוב. שילווה אותנו עד גמר התיקון, שזה החיבור בינינו כולנו לבינו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לשתף את המסרים שארגון בני ברוך מעלה לרשת ומפיץ, או שאנחנו צריכים לנסח בשפה שלנו דברים ולהפיץ אותם?

אתם יכולים לעשות את זה בעצמכם. אבל אם אתם עושים את זה בשם הארגון אז אתם צריכים לשלוח לכאן, שאנחנו נבדוק מה אתם מפיצים.

שאלה: איך אנחנו מגיעים להשתוות בעולם המושגים שלנו, בין הכוונה של העליון לבין מה שאנחנו מרגישים ויודעים בתחתון?

אחרי שהחברים יפתחו עיניים אז הם ירגישו מה המהות של כל ההגדרות האלה, בינתיים לא.

תלמיד: ואז זה יתקן את תפיסת "אין עוד מלבדו" שלנו?

כן.

שאלה: אם אני רוצה להסביר לקהל הרחב שהכול תלוי בחיבור שלנו לבורא, איך אני יכול להגיד לו, להסביר מה זה בורא בלי המילים של חכמת הקבלה, בלי להגיד בורא שנשמע לאנשים מאוד דתי ודוחה אותם? מה זה בורא בשפה של חיבור?

הבורא זה הטבע שברא אותנו, ברא את כל המציאות, והכוח הפנימי של הטבע הוא ממשיך לפעול בכל המציאות שברא, כדי להביא את אותו הטבע למצבים יותר מפותחים.

תלמיד: מה הוא המצב היותר מפותח? כי כרגע יש הרגשה של חיבור בעם, כולם בטוחים שאנחנו מחוברים עכשיו.

זה לא אומר כלום. איך הם מחוברים אם לפני שבוע היו כאלה הפגנות שחצי אחד רצה להרוג את החצי האחר.

תלמיד: אבל היום זה התהפך, כולם יוצאים החוצה, מתנדבים בכל הארץ, תורמים, התגייסו כמעט חצי מיליון אנשים לצבא. זה מה שאנשים יודעים להסביר כחיבור, כהתגייסות של כל אחד ואחד ככול שהוא יכול למען העם. נכון שאף אחד לא חושב על הבורא מן הסתם.

כל אחד חושב על עצמו ולכן מוכן להתגייס עם האחרים כדי להיטיב לעצמו. זה גם טוב, אבל אני לא רואה שזה מביא לחיבור, לאיחוד, למשהו. לפחות כל אחד מבין שטובתו הפרטית תלויה בטובתו הכללית של העם, גם זה טוב.

תלמיד: אז מה חסר לחיבור הנכון, המועיל, הרוחני?

לחיבור הנכון חסרה המטרה הנעלה. כי אנחנו כמו בזמן שריפה ביער, שכל החיות בורחות מהיער ואף אחד לא מתנפל על האחר כי אין להם לזה עניין, אלא כולם צריכים רק לברוח מאויב אחד, האש הבוערת.

שאלה: זה נשמע ממה שאתה אומר שכל עוד העם לא ירגיש בחיבור שלו הנוכחי, במה שהוא רואה כחיבור, שיש לו מטרה בזה ושיש פה הכרח להיות דבוקים בבורא, אז המכות רק ימשיכו לבוא?

אני לא אומר "דבוקים בבורא", כאלה מילים אני לא אומר. אני אומר שעד שהעם לא ירגיש שהוא חייב להשתנות כדי להיות מחובר, בחיבור זה עם זה, המכות האלה ימשיכו. הבורא כאן בכלל לא בתמונה.

שאלה: אמרת שעוצמת המכה לא תלויה בגודל המכה אלא ברגישות האדם. החדשות שאנחנו שומעים, אני יכול לעבור פשוט על הכותרות ומזה אני מרגיש השפעה מסוימת, אני יכול להתעמק בזה ואז אני אראה בזה עוד דברים נוספים. ואז הדרישה שלי לתיקון תתגבר. אני יכול להתעלם מזה לגמרי, אני יכול לא לקרוא חדשות, יכול להתמקד אך ורק בעבודה בעשירייה, זה כבר רגישות מסוג שונה. זה כביכול תלוי בי. אני יכול בהתאם לכמה שאני מתעמק לשנות את הרגישות שלי, אז מה האיזון הנכון? עד כמה להתעמק בדברים האלה? או שלא להתעמק.

להתעמק במידה שאתה יכול לכוון את עצמך בצורה מדויקת יותר לקראת מטרת הבריאה, שתתחבר עם כל האנושות ועם הבורא לאחד שלם.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שכל עוד שהאדם מסוגל לשקוע בחדשות, להתעמק בהם, עד כמה שהוא יכול להשתמש בזה לקשר עם העשירייה, כדאי לו וכמה שזה כובש אותו ואז הוא נופל נטו לתפיסת מציאות גשמית אז לא כדאי. האם אפשר להגיד כך?

בינתיים אפשר להגיד כך.

שאלה: מה אנחנו אמורים להרגיש בעם ישראל שיהיה חיבור נכון או מספיק? כי באמת, יש אין סוף מעשי התנדבות. מאות ישראלים טסים מחו"ל חזרה לישראל בשביל לשרת, להצטרף למלחמה וכן הלאה. ואמרת, "לא הכול עדיין אגואיסטי". אז מה כן? ומצד שני אמרת, לא חייבים להגיע להרגשת הבורא. אז מה כן מצפים מהם?

אנחנו צריכים להסביר לכל אחד ואחד, עד כמה שאפשר, בצורה נכונה, בקליטה נוחה, שכל העבודה שלנו היא רק להיות בחיבור בינינו. בזה אנחנו מתקרבים לבורא והוא משפיע אלינו מהכוחות שלו. ואז הכול מסתדר.

תלמיד: זה חייב לכלול את הבורא?

זו בעיה, איפה אתה נעצר ואז יחד אתך נעצר הקורא, וכאילו חסר לו משהו מההסבר. בלי הכוח העליון אתה לא יכול להסביר את כל המערכת. זו בעיה.

תלמיד: ועם הכוח העליון ההרגשה שלי שזה נשמע לי דתי.

אז לא כוח עליון. אולי תשתמש בצורה אחרת. תן לזה איזו הקדמה ותקרא לזה "הטבע".

תלמיד: אתה אומר, שזו מדרגה שחייבים בכל זאת להגיע אליה בהסבר, אחרת אם רק מדברים על חיבור ועל מעשים טובים שאנשים עושים בהתנדבות, זה לא מספיק?

כן.

תלמיד: הסולידריות, זה לא מספיק.

לא. בסולידריות אין בה כוח. איפה ראית כוח בסולידריות?

תלמיד: איפה יש כוח?

רק בבורא.

תלמיד: מה אנשים צריכים להרגיש, מהי אותה מדרגה שבה אנשים צריכים להבין ששם כבר יש כוח ועד שם זה לא מספיק?

כשהם מתחברים כולם בלב אחד.

תלמיד: מה זה אומר לאדם רגיל בישראל?

שכל אחד מרגיש את עצמו שהוא ממש מחובר לליבו של השני וכך כל הלבבות מחוברים יחד כדי לגלות את הכוח האחד שבהם.

תלמיד: לדוגמה, לאחרונה הרגשנו בעיקר את הפירוד בין חילוניים ודתיים. היה פער עצום והרבה טענות. עכשיו דווקא ראינו שהחרדים שלא משרתים בצבא יצאו לכבישים ומאוד רצו לחלק מתנות לחיילים. זו כאילו הדרך שלהם להשתתף. אז לצורך העניין, אדם חילוני צריך להרגיש שהוא עכשיו מרגיש את הלב של הדתי, חרדי ולהפך? ברמה זאת או מה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתעסק בזה, ולהסביר את זה ולשבור בינתיים את כל המחיצות שיש בין כל העם. בין דתיים לחילוניים, ודתיים לדתיים מסוג זה לסוג זה ועוד משהו. אלא בצורה כללית.

תלמיד: אני מבין שאנחנו לא רוצים לעורר את השדים האלה מחדש. מה זה נקרא, ש"הלב שלי מרגיש את הלב של האחר"? איזה אחר? עד כמה הוא רחוק?

עד כמה שאתה יכול.

שאלה: מורגש עכשיו בעם שהוא כבר מדבר את המסר שלנו, שבאמת אנחנו מתחילים להתאחד וזה באמת כבר תלוי בנו, זה תמיד כך בעיתות מצוקה, אז אולי נכון לתת את הסיפור הזה ולהגיד הנה אנחנו יכולים ויכול להיות שאם נמשיך עם זה גם בזמן שלום אז לא יהיו המלחמות האלה וגם הכוח עליון יעזור לנו, האם זה נכון ללכת לכיוון הזה?

תנסו.

שאלה: אנחנו דיברנו בינינו והגענו למסקנה שהבורא מעודד אותנו להתקרב ולהתחבר וצריכים להפיץ את זה. איך בן אדם יכול לקבל תמיכה מהבורא בשביל המאמץ שלו בהפצה ואיך הוא יכול להפיץ את זה בצורה יותר אפקטיבית?

זה לא בא מהבורא, זה מהחברה, מהסביבה, מהקבוצה, מהעשירייה, אבל מהבורא בצורה ישירה זו כבר דרגה אחרת ואנחנו עוד נצטרך להגיע לזה. מהבורא אנחנו נגיע לזה כך שהבורא יפתח לנו את השמיים ואנחנו נראה את המערכת בכל האושר שלה, בכל צביונה ואז אנחנו בזה נתקרב לבורא ונבין איך אנחנו יכולים להסביר את סודות החיבור.

שאלה: כאשר בדעת אנחנו מגלים את חוסר השתוות הצורה השיטה שלנו ממליצה לנו ללכת מעל הדעת, איך האמונה משלימה את חוסר השתוות הצורה?

האמונה לא משלימה להעדר של השתוות הצורה, אבל היא עוזרת להתקרב למרות שיש חוסר השתוות הצורה, יש פער בתכונות בין הבורא לאדם בינתיים ולאחר מכן התכונות משתוות באיזו צורה והאדם מתחיל להרגיש את הבורא יותר וכך הוא נע ממדרגה למדרגה.

שאלה: אם נקודת ההתחלה כתלמיד של בני ברוך אנחנו לא יכולים לקבל את האשליה של העולם, אז מה היא המציאות או התמונה שאני צריכה לראות?

מציאות התמונה שהאדם צריך לראות זה לפי התכונות שלו עד כמה שהוא קרוב לבורא שזה ידחוף אותו לקצר את המרחק.

שאלה: אם אנחנו נחלק בין העבודה הפרטית לבין העבודה בקבוצה, באופן פרטי אני רואה את הרע הזה שיש בתוכי וברמת הקבוצה אני רואה את חוסר החיבור בינינו. האם אפשר לומר שזה אותו הדבר?

לא, אי אפשר לומר שזה אותו דבר וזו בכלל לא סיבה לבירור. את צריכה לעשות הכול כדי שהתכונות האלה ייעלמו בך באופן מעשי.

תלמידה: על תכונות אישיות?

אני לא יכול להגיד לך את זה.

שאלה: איך להתעלות ברגעים שאנחנו מקבלים מכות ואנחנו יודעים שזה מגיע מהבורא, כמה עוזרת לנו האמונה למעלה מהדעת ברגעים של אי וודאות?

בכל הרגעים. ועד כמה? עד הסוף, עד שהבורא מחליף אותה לדעת העליון.

שאלה: במצב מתוקן שכל האנשים בישראל יהיו במצב מתוקן וגבוה האם הם יוכלו לחיות בצורה ממשית טובה עם האויבים?

כן.

שאלה: האם המלחמה פרצה משום שבכנס הצלחנו רק להתקרב לחיבור ולא ממש התחברנו או שהגענו לרמת חיבור כל כך גבוהה שהשפיעה על העולם ויצרה את המצב דווקא כדי לחבר בינינו יותר ואף כמתנה מהבורא?

איזו שאלה מטומטמת, מה את אומרת, שאנחנו על ידי כך שהתקרבנו לבורא נכנסנו לצרות.

שאלה: בעבר שמעתי ממך יותר מפעם אחת שלבורא אין חשבונות עם גופים פיזיים, לא אכפת לו אם הם סובלים מכל מיני מכאובים ומכות, יש לו חשבון רק עם הנשמה הנצחית. אבל בכל זאת אנחנו עדיין לא מתוקנים ואפילו אנחנו שלומדים שנים חכמת הקבלה אנחנו מקבלים את המכות על הבשר שלנו, קשה לנו, תלמידים של בני ברוך, להצדיק לפעמים את הבורא. מה אתה יכול להמליץ לנו או לחזק את כל החברים שסובלים עכשיו בעניין הזה?

כמה שנים אתה לומד אצלי?

תלמיד: אני לומד אצלך כמעט 23 שנים.

ואתה עדיין לא למדת איך אתה יכול לחזק את עצמך על ידי החברים?

תלמיד: אני שואל עכשיו לא עלי, בסביבה שלי וגם בקבוצה שלי יש חברים שסובלים וקשה להם להצדיק את המצב הזה, אני יותר שואל על היתר חברים.

תסביר להם, בכל זאת למדת משהו משך 23 שנה.

שאלה: אמרת שאדם לא יכול תחת המכות להיות בשמחה ולהודות לבורא על כך. בספר "שמעתי" כתוב, שגם במצב הגרוע ביותר של אדם, השפל ביותר, לא ייצא מתחת רשותו של הבורא. איך הוא לא ייצא אם זה בלתי אפשרי?

למה בלתי אפשרי? אם הוא מרגיש שהוא בשליטת הבורא, אז הוא צריך להמשיך ולהשקיע מאמצים כדי לא לצאת משליטה זו.

שאלה: אני שומעת שלאט לאט אנחנו נצליח לעשות משהו, איכשהו להתקרב אחד לשני, אבל אנחנו לא רוצים להסתכל על ציר הזמן, על התהליך, אלא רוצות שזה יקרה באותו רגע.

באותו רגע אתן צריכות להתבסס על כך שאתן רוצות להתקרב לחברות בעשירייה.

שאלה: בעל הסולם כתב, אני שמח ברשעים שמתגלים, איך להגיע להסכמה פנימית לכך?

הרשעים חייבים להתגלות, כי מלכתחילה הבורא אומר, "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"¹. תורה זה האור העליון שמתקן את היצר הרע והופך אותו ליצר הטוב. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לעשות פעולות כלפי היצר הטוב, כלפי החיבור, כלפי ההשפעה ההדדית, כלפי השתוקקות לבורא, להידמות לבורא, ולראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים, ולבקש לבורא שכן יעשה לנו את הפעולה הזאת, את ההתקרבות אליו.

וכך אנחנו כל פעם הולכים, נופלים, הולכים, נופלים, כמו תינוקות שלומדים ללכת, כך נתקדם. אתם תראו שעוד מעט נגמור את הקופסה הזאת, היא נקראת "סאה של יגיעה" והבורא יפתח לפנינו את העולם העליון ואת כל ההזדמנויות שלנו להתקרב אליו.

(סוף השיעור)

---

1. (קידושין ל' ב')↩