בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 9.5.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*חלק 1 – תע"ס א' חלק ב' פרק א*'*
במידה שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לכלים ע"י זה שמעוררים עלינו אורות, אור העליון, כך אנחנו מתקדמים לקליטה, להבנה ולדביקות בחומר. אנחנו מהרצון לקבל שלנו בונים את הצורה הנכונה שבחומר, והצורה הזאת תהיה בדיוק לפי הספירות, לפי צינורות השפע שכך ירד אלינו.
הוא נותן לנו הגדרות מדויקות, קו עיגול מסך צינור ואנחנו צריכים איכשהו להשתדל להבין אותם, שיהיה לנו ברור מה ההבדל ביניהם. ההבדל הוא שכולם רצון אבל רצון שונה.. יש הבדלים בין כל הצורות האלו. הבורא ברא את הרצון אבל אח"כ ע"י ההשפעה ההדדית בינו לבין האור הרצון מקבל כל מיני צורות על עצמו כי האור משפיע עליו ומביא לו תכונות משלו.. ובהתאם לזה הופך להיות למקבל על עצמו כל מיני צורות שמגיעות אליו משיתוף של הרצון להשפיע ורצון לקבל. רצון להשפיע שמגיע כאור מהבורא, ורצון לקבל שהפוך ומתעורר מתוך רצון לקבל, הנברא.
*הבורא בכך שנותן אפשרות לצמצם את עצמי, נותן לי אפשרות לקבוע את העצמאות שלי*. עכשיו אני לא רוצה להיות תחת השליטה שלו בלבד, אלא בהתאם לכמה הרצון שלי יכול להיות בהתאם לרצון שלו. אז נעשים אנחנו כ-2 רשויות.
ש:
צינור...?
ר:
הנברא
שמקבל
השפעה
מהאור
העליון,
מהבורא,
מתחיל
להשתנות
והשינויים
האלה
בונים
אותו
מחדש.
הוא
מתחיל
להיות
במקום
סתם
רצון,
*צינור*
שמגביל
את
יחס
הבורא
אליו
לפי
כמה
יכול
וכמה
לא,
לפי
כמה
שרוצה
לפי
בהשתוות
הצורה,
לפי
כמה
שרוצה
להשפיע
בחזרה
וכן
הלאה.
כלומר
לנברא
מתחילים
להתבהר
כוחות
שאיתם
הוא
יכול
להתייחס
בחזרה
לנותן,
לבורא.
ש:
הבריאה
זה
עיגולים?
ר:
רצון.
מה
שנברא
זה
רצון,
ולרצון
הזה
יש
כל
מיני
צורות,
העיקר
זה
עיגולים
ויושר.
*עיגולים*
זה
שעדיין
הרצון
הזה
לא
מגביל
את
עצמו,
לא
שולט
על
עצמו,
אין
לו
עדיין
חסרונות
לזה,
כוחות
לזה.
*יושר*
זה
כבר
שהוא
מרגיש
כמה
הוא
הפוך,
פחות
מהאור
העליון
שתמיד
נמצא
בעיגולים
כלפיו,
כלומר
בלי
שום
גבול.
אז
הרצון
של
הנברא
מתחיל
לקבל
כל
מיני
צורות
כדי
לקבוע
את
היחס
שלו
לעליון,
לבורא.
או
שמסכים
להישאר
בשליטה
שלו
ואז
זה
כמו
*עיגולים*,
או
שרוצה
להצטמצם,
לקבל
על
עצמו
צורות
הפוכות
מיחס
הבורא
אליו.
הבורא
תמיד
משפיע
*בעיגולים*
והנברא
רוצה
להידמות
לבורא
במשהו,
אז
כדי
להגיע
להידמות
לבורא
הוא
עובר
כל
מיני
צורות
שאנחנו
מכנים
בשם
*עיגול,
משולש,
מרובע,
קו*
וכן
הלאה.
נקווה שנתקרב זה אל זה והכלי, אפילו שבכל אחד הוא רצון קטן מאוד, אבל כשאנחנו נחבר יחד את כל הרצונות האלה, זה יהיה באמת כוח גדול, ונוכל אז להתקשר יותר חזק בינינו ולבנות כלי מתאים לקבלת האור, לגילוי האור.
לפי זה מורגשת השפעת הבורא בתוך *הצינור*, בתוך הכלי. הכלי מגביל את עצמו ואז הוא עושה עליו צמצום מסך ואור חוזר, ולא נותן לאור העליון להתפשט יותר ממה שהוא יכול להשפיע על אור העליון, שתהיה ביניהם הדדיות.
ש:
מה
קובע
את
היכולת
שלנו
בלימוד
לא
להגשים
אלא
להרגיש?
ר:
*חשוב
מאוד
שלא
נגשים
את
זה*.
אתה
צודק,
אבל
בהתחלה
אפילו
לא
כל
כך
מדברים
על
זה,
כי
זה
לא
בכוחות
האדם
להגשים
או
לא
להגשים,
לתאר
לעצמו
קו
צינור
עיגול
וכן
הלאה.
כלומר
יש
כאן
ענין
שלאט
לאט
אדם
צריך
להשתדל
לקבל
את
ההגדרות
האלה
בצורה
רגשית
ולא
ציורית..
צריכים
להעביר
את
היחסים
האלה,
צינור
דק
רחב
יותר
גדול
יותר
קבלה
בטיפות,
קבלה
בקילוח,
קבלה
בלתי
מוגבלת
וכן
הלאה.
כל
הדברים
האלה
אנחנו
צריכים
להעביר
לצורה
של
יחס
בינינו
לבורא
וכמה
בכך
אנחנו
יכולים
לתאר
את
המצבים
האלה
בצורה
נכונה.
לאט
לאט...
ש:
מה
עושים
שיהיה
פחות
הגשמה?
ר:
*אנחנו
צריכים
קודם
כל
להשתדל
לחשוב
על
זה
יחד,
להבין
שהשפעה
על
האור
העליון
יכולה
להיות
אך
ורק
כשאנחנו
מחוברים.
מצידנו
אנחנו
מארגנים
השפעה
קבוצתית
לאור
העליון
ואז
אנחנו
הופכים
להיות
כלי*.
אחד
לא
יכול
להיות
כלי,
לפחות
שניים,
כמו
שכתוב
מיעוט
הרבים
שניים.
כל
אחד
לפי
כמה
שהוא
מבטל
את
עצמו
כלפי
השני
והם
רוצים
להיות
מחוברים,
כלומר
שניים
כאחד,
בכך
הם
כבר
במשהו
דומים
לאור
העליון
שלפי
זה
יכול
להתפשט
בהם.
לכן
*אנחנו
צריכים
כמה
שיותר
להרגיש.
להרגיש,
לא
להבין.
להרגיש
שאנחנו
נמצאים
בבניית
הכלי
המשותף,
שכמה
שנחבר
רצונות,
כוונות,
לבבות,
מחשבות
יחד,
כך
כל
אחד
צריך
לבטל
את
עצמו
כלפי
האחרים,
כך
נגיע
למצב
שנרגיש
מה
זה
באמת
צינור,
מה
זה
קו,
מהן
צורות
הקבלה*.
כל
חכמת
הקבלה
היא
איך
לקבל
מה
שהבורא
רוצה
לתת,
לשפוך
לנו
בבחינה
אינסופית,
אבל
אנחנו
בהתאם
לזה
צריכים
קצת
לפתוח
את
עצמנו
בהשתוות
הצורה
כדי
לקבל
ממנו
ולא
להיות
כסתימה
על
הדרך
שהוא
רוצה
לתת.
זה
אפשרי
אך
ורק
לפי
כמה
אנחנו
מתקשרים
ומבטלים
כל
אחד
כלפי
האחרים
את
עצמו,
ובצורה
כזאת
נפתח
בינינו
המקום
משותף
שבו
הבורא,
או
אור
שלו,
מתגלה.
ככל שאנחנו מתחברים וכל אחד מצמצם את עצמו כדי להיות מחובר עם האחרים, אנחנו מכל הרצונות האלה שלנו שבעצם הם מצומצמים כלפי עצמו *בכל אחד ואחד, ומוכן להתחבר עם האחרים, לפתוח לב לחבר ולסגור יחד עם זה לב לקבלה עצמית, לפתוח לב להשפעה לזולת, בהתאם לזה אנחנו כולנו מתחברים ובונים בכך צינור*.
ש:
איך
להרגיש
ללא
ויזואליזציה?
ר:
תנסה
להמחיש
את
הדברים
האלה
ביחס
כלפי
אורח
ובעל
הבית,
ביחס
של
הבורא
והנברא.
תנסה,
כל
הזמן
תחשוב
על
זה
בכל
מיני
צורות.
אפילו
שתטעה,
זה
לא
חשוב,
כך
אתה
מברר,
משנה
את
הכלים,
רגשות,
ובסופו
של
דבר
זה
מביא
אותך
להבנה
ולהרגשה
הנכונים.
אל
תדאג..
זה
נקרא
מלא
לשמה
מגיעים
לשמה.
*אנחנו
צריכים
במקצת
להאמין
לבעל
הסולם,
שהוא
יודע
באיזה
צורה
הוא
צריך
עכשיו
לנגוע
בכל
מיני
מיתרי
הנשמות
שלנו.
ממש
קצת
פה,
קצת
שם,
זה
קצת,
זה
קצת.
כמו
שאתה
טועם
משהו
שאתה
מכין
במטבח,
אתה
טועם,
משהו
צריכים
להוסיף,
עוד
משהו,
עוד
משהו,
שבסוף
יהיה
ברור
שאתה
עשית
נכון
או
לא.
אבל
עכשיו
כבר
אתה
צריך
לטעום
ולהוסיף.
כך
הוא
מכין
אותנו,
הוא
מביא
אותנו
יחד
עימו,
מוביל
אותנו
בכל
הסדר
שהכלים
באים
ומתפתחים*.
*תשתדלו
גם
שעם
כל
מה
שאתם
לומדים,
תהיה
לכם
הרגשה
שאתה
הולכים
ע"י
איש
גדול
שנותן
לכם
יד,
ואתם
תופסים
את
היד
שלו
וכך
מתקדמים.
אנחנו
כולנו
יחד
כך
עוברים
אחריו*.
ש:
שאני
מנסה
לפתוח
לב
לחבר,
האם
החבר
מרגיש
את
זה?
ר:
לא,
החבר
לא
חייב
להרגיש.
יש
מצבים
שאתה
לא
מגלה
את
זה,
אבל
אתה
חייב
לדאוג
לכך
כי
*בפתיחת
הלב
לחבר
אתה
פותח
את
הכלי
שלך
להשפעה
לבורא*.
זו
צריכה
להיות
הכוונה,
סוף
הכוונה.
אני
ממליץ
שגם
אתם
תנסו
להיות
כמה
שיותר
מקושרים
לטקסט.
יש
לכם
עכשיו
מחשבים
ומסך,
זה
כבר
לא
כמו
שהיה
בזמני,
אבל
בכל
זאת
*חשוב
מאוד
שאתם
תתחברו
לטקסט.
אלה
בכל
זאת
דברי
אר"י
ודברי
בעל
הסולם,
2
אנשים
קדושים
שמעבירים
לנו
ידיעה
על
עולם
העליון*.
*אני
ממליץ
שתהיה
לידכם
מחברת
או
דף
במחשב,
ואתם
רושמים
שם
כל
מיני
כאלה
דברים
או
רוצים
לברר
אח"כ,
או
שמעניין
עכשיו
לשים
לב
על
זה.
כל
מיני
כאלה
דברים.
זה
כדאי,
זה
עוזר
להתקשר
לחומר*.
*כשאנחנו כך מחוברים, אנחנו בונים עיגול. העיגול הזה מורכב מזה שכל אחד רוצה להתבטל כלפי החברים ודואג רק עליהם ולא על עצמו. מזה אנחנו בונים את הצורה שנקראת עיגול, ואז כבר אנחנו בכך במשהו דומים לבורא ומתחילים להרגיש אותו מתפשט בתוך העיגול*. אח"כ עוד נלמד איך נבנה הקו ואיך אנחנו יכולים ע"י הקו להרכיב את הקו ולהשפיע בחזרה לבורא. זה כבר התנהגות מכוונת. נראה דברים מאוד רגשיים וקרובים לנו. מצד שני קשה לנו לתפוס את זה, קשה, זה לגמרי לא בטבע שלנו.
*בזמן שאנחנו קוראים, אנחנו גם צריכים כל הזמן לחשוב לצפות שמה שאנחנו קוראים, וקוראים יחד, רוצים את זה יחד, שזה ישפיע על כל אחד ועל כולנו יחד. אנחנו נתחיל להרגיש איך שהדברים האלה מתרחשים, כי זה מגיע בתוך הרצון. המקובל שכתב את זה הרגיש את זה בתוך הרצון שלו, אז כל הזמן להשתדל להתקרב אליו, למקובל שכותב את זה, ורוצים להרגיש מה שהוא היה מרגיש בזמן שכתב*.
ש:
יש
להתקשר
בינינו
לחפש
בטקסט
מה
שקורה
בינינו?
ר:
זה
לא
מספיק,
אנחנו
צריכים
גם
להתקשר
לכותב.
ש:
מה
זה
בדיוק
להתקשר
לבעל
הסולם
פה?
ר:
*הוא
המקור,
אנחנו
רוצים
להתקשר
למקור
שממנו
אנחנו
שומעים,
קוראים,
מקבלים
הרגשה
מסוימת.
אנחנו
רוצים
להתקשר
אליו
ולהרגיש
בכך
את
השייכות
למה
שהוא
כותב.
בזמן
שהוא
כותב
הוא
משיג,
הוא
מרגיש.
אני
רוצה
גם
להיות
משתתף
באותה
השגה,
באותה
הרגשה*.
ש:
מה
זה
להתקשר
לבעל
הסולם
עכשיו?
ר:
בעל
הסולם
זה
רצון,
כולם
זה
רצון
חוץ
מהבורא,
רצון
להשפיע.
יש
רצון
מסוים
שמשיג
פעולות
הבורא
והוא
מסביר
לנו
את
זה.
אני
רוצה
להתכלל
באותו
רצון
כדי
גם
להתכלל
באותה
הרצון,
באותה
השגה
שלו
בבורא.
כדי
לעשות
את
זה
אני
צריך
להתכלל
עם
עוד
אנשים,
רצוי
עם
עשרה,
אנחנו
נהיה
ואז
*בביטול
של
הרצון
אגואיסטי
אחד
כלפי
השני
נהיה
מוכנים
להתקשר
לבעל
הסולם
ולהתקשרות
שלו
עם
הבורא.
זאת
הפעולה*.
ש:
ההתקשרות
בינינו
ואליו?
ר:
כן,
התקשרות
בינינו
בעשירייה
זה
כדי
שנבטל
כל
אחד
את
האגו
הפרטי
שלנו
ושנקלוט
מהאחרים
את
רצונות
שלהם,
גם
הקטנים,
להתקשרות
לבורא.
שיהיה
לנו
חיבור
בינינו
ברצונות
להתקשר
לבורא,
אז
נרגיש
איך
הבורא
מתגלה
לנו.
ש:
ואיפה
הרב
פה,
אתה?
ר:
אנחנו
ניפגש,
אני
בדרך
איתכם,
אני
מלווה
אתכם.
ככל שיותר נדבר, אז נתקרב לכך שנתחיל להרגיש את התע"ס. אבל באמת *מרגישים את התע"ס במידה שאנחנו מתבטלים זה אל זה. אז נוכל להרגיש על מה התע"ס מדבר, כי תע"ס מדבר אחרי הצמצום, אחרי הביטול של האחד כלפי השני*.
עיגולים
ויושר
הם
2
צורות
ההשגחה
של
הבורא
על
הנבראים.
*השגחה
ביושר*
מחייבת
אותנו,
דוחפת
אותנו
קדימה
ומעבירה
אותנו
ממקום
למקום,
זו
השגחה
מכוונת.
*השגחה
בעיגולים*,
השפעה
בעיגולים
מהאור
העליון,
מהבורא,
זו
השגחה
כללית.
זה
כדי
נגיד
לשמור
על
העולם
שלא
יתפוצץ,
שלא
יעשה
שטויות
שאי
אפשר
כביכול
לחזור
עליהם.
*השגחה
כללית*
היא
למעלה
מכוחות
האדם,
למעלה
מהשתתפות
האדם
בבריאה.
שני
דברים
האלה,
עיגולים
ויושר,
אנחנו
צריכים
גם
להרגיש
כמה
אנחנו
נמצאים
בשניהם.
יש
השגחה
הכללית
מסביב,
היא
באה
דרך
העיגולים
אלינו,
סובב
אותנו
מכוון
אותנו,
מקדם
אותנו
בבריאה.
יושר
זה
כבר
יותר
צורות
נקודתיות
ממצב
למצב
יותר
בא
בהרגשת
הנבראים.
אנחנו
עוד
נדבר
על
זה
אבל
רק
רציתי
להגיד,
*אל
תתייחסו
לזה
כאל
דבר
רחוק
מאיתנו,
מיותר,
תיאורטי.
לא,
אנחנו
חיים
בשניהם,
ב-2
הצורות
של
השפעת
הבורא
עלינו,
גם
דרך
עיגולים
וגם
דרך
היושר*.
*חלק 2 - רב"ש א', עמ' 13, מאמר בענין אהבת חברים*
כשאנחנו מתחברים בינינו ומכוונים את עצמנו בחיבור בינינו לבורא, זו חברה מבודדת אחרת לגמרי. כך אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו שיש הבדל גדול בין העבודה, בין הבית, הרחוב ובין מה שאנחנו בינינו מארגנים בעשירייה. רק בתוך העשירייה אנחנו קובעים יחס בינינו ולבורא. שם אנחנו מצפים לגילוי הבורא. כל ייתר החברות שאנחנו נמצאים בהן, איך שנהוג באנושות, אנחנו מתקיימים לפי מה שהאנושות קובעת. כלומר האדם נמצא כאילו ב-2 צורות חיים. חיים זה בחברה שמתקדמת לבורא, וחיים אחרים בחברה שמתקדמת לחיות את החיי העולם הזה. היחס הזה צריך להיות ברור ולא מבלבלים אותו.
ש:
איך
לשלב
ענווה
וצניעות
עם
אהבת
חברים
מוחצנת?
ר:
*הצנע
לכת*
זה
לא
נקרא
שאני
מצמצם
את
עצמי
אלא
אני
צריך
לעשות
חשבון
מה
צריכים
לגלות
ומה
צריכים
להסתיר
ביחסים
בינינו.
אני
מדבר
רק
בתוך
הקבוצה.
*בתוך
הקבוצה
מה
צריכים
להסתיר
ומה
צריכים
לגלות
כדי
להתקדם
בצורה
הכי
מועילה
ואפקטיבית
למטרת
הבריאה,
למטרת
החיים?
מה
אני
חייב
לעשות?
מתוך
זה
נתקדם.
לכן
אני
חייב
להסתיר
את
האגו
שלי
ולגלות
את
יחס
שלי
לחברים,
כמו
שכתוב,
ולפי
זה
להתקדם*.
ש:
כתוב
לבטא
באופן
אקטיבי
את
אהבת
החברים..?
ר:
*כדי
להראות
להם
דוגמה
אהבת
החברים
לא
צריכה
להיות
בצניעות,
אני
לא
צריך
להסתיר
את
זה.
למה?
כי
זה
מרבה
אהבה.
אם
אני
מסביר
לאחרים,
אני
אם
אני
מגלה
לחברים
כמה
אני
אוהב
אותם,
אני
גם
מזמין
אצלם
אותו
יחס
לאחרים*.
ש:
איך
אפשר
לבטא
אהבת
החברים
בעולם
הווירטואלי?
ר:
*אני
דואג
על
החיבור,
על
ההתקשרות,
על
שכולנו
נתאסף
בזמנים
שקבענו,
אני
משתדל
להיות
בכל
האסיפות,
בכל
האירועים
הוירטואלים
שלנו,
ודואג
שיהיה
לכל
החברים
שלי
חומר
לימוד.
כל
מיני
דברים
שהם
צריכים
כדי
להתקדם
ולהתחבר.
לפחות
זה*.
*אני משתדל לתת לחברה כמה שהם מסוגלים לקבל, כמה שהם רוצים לקבל ממני, כמה שאני מבין שזה לטובתם. אני מסלק את העניין שלי, את מה אני חושב ומה שאני מבין, אלא מודד את עצמי כלפי מה שכתוב אצל מקובלים וכך אני מתייחס אליהם. העיקר שאני לא אערבב כאן את האגו שלי*.
שנאת עצמו היא הכרחית. אני כל פעם משתדל לעקור, למחוק מעצמי את האגו שלי כמה שאפשר, בכל יום ויום במקצת כך לנגוס, לתפוס. כך *אני משתדל להרגיש בכל יום כמה אני עובד עם האגו פחות מאתמול. זה מאוד חשוב, אנחנו בטח שוכחים על כך אבל רצוי בכל יום ויום לתת לעצמו דין וחשבון כמה עשיתי משהו היום בזה או לא? ההרגל נעשה טבע שני*, זה כמו שספורטאי שרגיל לעשות עבודה קשה בהרמת משקולות ובלי זה הוא כבר לא יכול. כך אנחנו מתרגלים, כך נתרגל להיות בלחץ על האגו שלנו.
כל אחד ואחד מאיתנו ככל שהוא יכול לחזק את החברה הכללית וככל שיכול לחזק את החברה שלו הפרטית, כלומר העשירייה, אנחנו צריכים לדאוג גם לזה וגם לזה. *זה שאנחנו לא מדברים על זה כל הזמן על החברה הכללית הזאת לא אומר שאני עוזב את זה. אלא דיברנו על כך, הבנו את זה, אח״כ אני צריך להמשיך בזה לעבוד בלי שזה מזכירים לי את זה בשיעורים. אבל בעשירייה כן*, אנחנו צריכים להזכיר זה לזה כמעט כל יום כמה שהחיבור שלנו חייב להיות יותר ויותר צמוד.
ש:
מה
זה
אומר
להיות
בלחץ
על
האגו
שלי...?
ר:
אני
מבקש
מהבורא
שמראה
לי
את
החברים
כגדולים
ממני
ולא
ההיפך.
הבורא
מראה
לי
שחברים
יותר
מבינים,
יותר
גדולים
יותר
קדושים
ממני,
ואני
מזה
נופל
לתוך
ייאוש
איך
זה
אני
קטן
כלפיהם.
*אני
צריך
להיות
שמח
מכך
שאני
נמצא
בחברה
שהחברים
שלי
כאלו
גדולים,
שהם
נותנים
לי
דוגמה,
שמסוגלים
למשוך
אותי
קדימה,
שנותנים
לי
סירה
של
הערבות
ושאני
גם
איתם
יחד
יכול
להגיע
לתיקונים.
ואני
כאילו
לא
מרוצה
ומקלל
את
הבורא
ואת
כל
החיים
שלי
כי
אני
מרגיש
כלפיהם
כמה
אני
קטן.
אני
צריך
להיות
שמח
שאני
קטן
בין
הגדולים*,
כמו
שרב״ש
כותב,
ככל
שאני
עושה
מעצמי
אפס
כלפי
החברים,
כך
אני
נעשה
יותר
גדול.