שיעור בוקר 28.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להכניע את הלב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 13, מאמר: "בענין אהבת חברים".

בענין אהבת חברים

תשמ"ד - מאמר ב'
1984 - מאמר 2

"א. הצורך לאהבת חברים ...

ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים בחרו בי, ...

ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדול.

או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.

אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים.

אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.

אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא נופל לשליטת של אהבה עצמית.

ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן כללי, לעסוק בענין אהבת חברים."

שאלה: לגבי כוונה בזמן הלימוד. לפני כמה שבתות שמעתי שאנחנו צריכים לחשוב ולבקש שהבורא יקשור אותנו יחד כעשירייה אחת. עכשיו עם ההכוונה שאנחנו יושבים בתוך העשיריות שלנו וצריכים להתחבר אליהן ומתוך החיבור הזה לכולם, האם לבקש שכל אחד יתחבר ממש חזק בעשירייה שלו ומתוך זה לכולם?

כן. כך אנחנו לומדים. כל אחד צריך להתכלל בעשירייה שלו, הוא צריך להיות שם "כאיש אחד בלב אחד", ואחר כך מהעשירייה לעשיריות הסמוכות וכן הלאה. אני לא רוצה עכשיו ללמד איך להתכלל בעשיריות יותר גדולות, אלא עכשיו אנחנו רוצים להתכלל בעשירייה אחת.

תלמידה: כשכל אחד מאיתנו מגיע לשיעור, האם אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיחבר כל אחד חזק מאוד בעשירייה שלו?

כן.

תלמידה: האם אני צריכה לעשות את זה מתוך זה שאני ארגיש שאני מבקשת את זה מתוך החיבור שלי לעשירייה שלי?

כן. וגם מתוך זה שאת בזה מכינה את עצמך לעתיד להיות מחוברת עם כל העשיריות.

שאלה: במאמר הזה רב"ש קורא לנו להראות את אהבת החברים בצורה גלויה. איך להראות את אהבת החברים בצורה גלויה ועם זאת לא לשכוח שזו הדרך אל ה'?

אני מבין את זה, כי אהבה דורשת מאיתנו מסירות, ואם אני מוסר את עצמי למישהו, למשהו, אז כביכול אין לי יותר כוחות ויכולות להידבק לעוד משהו, כך זה נשמע. אבל כאן זה תנאי, שדווקא בזה שאני מתחבר לעשירייה אני מכין את עצמי לקבל את גילוי הבורא בתוך העשירייה ולהתחבר עימו.

שאלה: מה זה אומר "לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים"?

אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו לבורא. כדי להתקשר לבורא עלינו להתכלל זה בזה. ההתכללות ההדדית שלנו נקראת "אהבה".

תלמיד: אז מה זה "לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים"?

עד כמה הוא קשור לכל חבר וחבר במידות השונות שיש ביניהם.

תלמיד: האם צריך להראות את זה? מה זה לגלות?

כן, לגלות, צריכים להראות את זה. כשאני נמצא בקשר עם החבר אני חייב לגלות לו שאני אוהב אותו.

שאלה: אני צריך להראות שאני אוהב את החברים, אבל עבור מה אני אוהב את החברים, האם עבור זה שהם גדולים, או שהם גדולים מכיוון שהם רוצים לגלות את הבורא?

החברים שלי הם גדולים כיוון שיחד איתם בחיבור בינינו אני רוצה לגלות את הטבע של הבורא, כדי שכולנו יחד נוכל לכוון את כל הלבבות שלנו כלפיו ולקבל את הגילוי שלו בתוך הלבבות שלנו, שיתגלה בלבבות שלנו.

שאלה: לגבי החיבור עם העשירייה. זה נהייה יותר ויותר קשה להתחבר עם העשירייה ואני מחפשת את התכונה הזאת, דרך מה אני מתחברת לעשירייה. בכל התכונות הקודמות שהיו כבר הפסקתי כביכול להאמין, אני רואה את עצמי כשחקנית גרועה שמשחקת על הבמה ואני אפילו לא מאמינה לעצמי. מבפנים אני מבינה שניתנת לי מדרגה חדשה במקום בו אני יכולה להוסיף. אני מחפשת את תוספת האיכות הזאת ואני עדיין לא מבינה מה היא. איך אני יכולה לארגן את עצמי מבפנים לבקש כדי להתחבר עם העשירייה בצורה אמיתית? אני לא מבינה את התוספת אבל אני כבר לא יכולה להישאר בתכונות שבהם עבדתי קודם. תעזור לי בבקשה.

התכונות האלה צריכות להתגלות באותה מידה בה תרצי באמת לגלות אותן באותם התנאים שמציב לך הבורא. כלומר, אני צריך לגלות את עצמי כלפי החברים, אחרת אי אפשר שום דבר, וזה בתוך התפילה, עם הבקשה, כדי שזו לא תהיי את לבדך אלא כל העשירייה שלך תהיה במצב כזה. אדם לבדו כאן לא מסוגל לעשות שום דבר. אם מאחוריו עומדים חבריו וכך מאחורי כל אחד ואחת, אז נצליח בכל. אם אין את החברים האלה, אז לא נצליח. אחד בשדה הקרב הוא לא לוחם לבדו.

שאלה: זו שאלה של חבר שנמצא במצב קשה. עם העביות שגדלה בי אני מקבל מהבורא תנאים מאוד קשים, יש המון דמעות, ועל אף שאני מנסה להשתמש במצבים לטובת העשירייה ולמרות הדרישות שלי, אני לא מצליח, הוא לא שומע אותי בכלל וההרגשה הזאת מרוקנת אותי. איך אני יכול לממש את ההזדמנויות באהבת חברים?

זה שאתה מרגיש שהבורא לא שומע אותך את זה הוא עושה בכוונה שכך תרגיש. וכאן מעניין איך אתה צריך להגיב. התגובה צריכה להיות כזו - לי לא חשוב איך אני מרגיש את יחס הבורא אלי, יפה או לא כל כך יפה, אלא אני רוצה לעשות לו טוב, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: החבר שלנו בעשירייה הוא באמת חזק מאוד, הוא קם כל בוקר לשיעור בוקר, אבל המצב מאוד כבד לו, הוא לא יכול לסבול את המצב. במדינה שלנו אנחנו לומדים בצורה וירטואלית. איך אנחנו יכולים באמת להתחבר, להתגבר על המצב?

כמו שאנחנו לומדים מכל המאמרים שלנו, אני באמת לא יודע מה עוד אני יכול להגיד. אתם נמצאים איתנו בכל השיעורים, אתה במיוחד, ואתם שומעים מה לעשות. רק להתחבר בינינו ולפנות לבורא שיתגלה בתוך הקשר בינינו, זה מה שאנחנו צריכים, וזה לוקח הרבה זמן.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים שתחושת החברים נעלמת מאיתנו ואין בינינו חיבור. מה הבורא רוצה מאיתנו במצבים האלה?

הוא רוצה שלא נעזוב את הדרך ונהיה מחוברים בינינו בנוכחות הבורא וגם כשהוא לא נוכח. אנחנו כל הזמן רוצים להיות בקשר בינינו וככל האפשר מביננו אליו, זה מה שהוא דורש. שזה לא יהיה תלוי עד כמה מרגישים בזה נוח, טוב, יפה, שמחה או ההיפך, אלא עלינו להשתדל להיות בקשר בינינו, במבנה של אדם הראשון, בכל המצבים, גם נעימים וגם לא נעימים.

שאלה: העבודה בחיבור של כוחות החברים בעשירייה, הייתי רוצה להבהיר לגבי העבודה הזאת קונקרטית בכנס. חלק מהעשירייה שלי נמצאים בישראל, חלק בקייב, חלק בארצות אחרות. איך לעבוד עם העשירייה שלי, האם להחזיק אותם בלב בכנס או להתחבר עם אחרים?

עלינו לנסות להשתדל להתחבר כולנו יחד בכנס, כל עשירייה בתוך עצמה, מבלי לצאת מחוץ לגבולות העשירייה. בפעם הבאה, בכנס הבא, כבר נהיה מקושרים בינינו בצורה חדשה.

תלמיד: פרקטית, אני למשל אהיה בקייב עם החברים שלי פיזית, אבל חלק יהיו בישראל וחלק במקומות אחרים. מה זה לא לצאת מגבולות העשירייה? אם אני יושב בשולחן עם אנשים אחרים, אז האם עליי לחשוב על החברים שלי שבעשירייה הגרעינית?

בינתיים כן. בהמשך נשתדל גם פיזית וגם וירטואלית לעשות את זה יחד. נראה כבר איך זה יתקדם.

שאלה: יוצא שאנחנו יושבים בתוך העשירייה שאליה נפלנו כאן בכנס. אלה שיש להם עשירייה מקומית, הם נמצאים שם. והסביבה שאני נמצא בה - במקביל, אני מחזיק את העשירייה שלי בלב?

בעיקרון כן, אבל בקרוב זה כבר לא יהווה באמת משמעות.

תלמיד: האם זה כמו המדרגה הבאה? כמו שאתה מדבר על הכנס הבא שאנחנו מתחברים בין העשיריות כבר.

כן. כך זה יהיה, ואפילו יותר מזה.

שאלה: במאמר כתוב שהקבוצה נוסדה על מנת שנקבל ממנה אהבת חברים, אהבת הזולת. מה זה אומר לקבל אהבת הזולת מתוך הקבוצה?

דרך הקבוצה להרגיש את אהבת החברים. כמובן שתכונות כאלו מגיעות לנו מהבורא, אבל הן מגיעות דרך הקבוצה, בהתחברות בקבוצה. ככל שאנחנו נתחבר יותר כך נוכל להעביר יותר אחד כלפי השני את מה שהבורא ממלא אותנו בו. אלו תכונות שלו, תכונות של קשר ואהבה, כך אנחנו מתקדמים הלאה.

תלמיד: האם כתוצאה של העבודה שלנו בתוך הקבוצה אנחנו מקבלים את אהבת החברים?

כן. בדרך כלל זה לוקח הרבה זמן, תלוי למי. אותם שיש להם נשמה טובה, כבדה, אגואיסטית, עם נתונים רציניים ומקום לתיקון רציני, לאותם אנשים קשה יותר. "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". כל מי שיש לו נשמה גדולה יותר אז גם הרצונות שלו גדולים יותר, האגו שלו יותר גדול, וכמובן שקשה לו יותר. אבל דווקא הודות לזה, לאחר מכן הוא עולה יותר מאחרים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכין את הלב שלנו לחברים כשאנחנו כל כך שונים?

דווקא בגלל שאנחנו כל כך שונים ורוצים להתקשר בינינו כדי לגלות את הבורא כי הבורא כולל את כולנו - דווקא בגלל זה אנחנו, בחיבור שלנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: איך אפשר לעזור לחברים בצורה מעשית, יעילה, לפתוח את הלב?

על זה תדברו ביניכם - איך אפשר לפתוח את הלב בצורה מעשית זה אל זה.

שאלה: היום בשיעור הזה אני ממש מרגיש שנכנס שער חדש. המוח לא עובד, רק הלב מרגיש התרגשות מאוד גדולה של חיבור.

בסדר.

תלמיד: משהו חדש.

זה לא מה שהיה מתוכנן אבל אין מה לעשות.

שאלה: יש מצב שחלק מהחברים הגיעו מחו"ל ונמצאים כאן. חלק מהחברים שלהם בכלל נשארו במדינות שלהם. אנחנו אומרים שהכנס הזה הוא כדי לבנות עשיריות. איך אותם חברים צריכים להתנהל, להיות עכשיו מחוברים וירטואלית עם החברים שלהם בבית או שהם צריכים להיות כאן בכנס, איך להתנהל נכון כדי להשיג את המטרה לבנות עשיריות?

אני לא נותן שום פקודה בקשר לזה. אני רק נותן אפשרות לשמוע מה שאנחנו מדברים, לעשות תרגילים יחד עם כולם, ואז כל אחד ואחד ימצא את דרכו בינתיים.

תלמיד: ברור, אני לא מחפש פקודה. אני מנסה לחשוב יחד עם החברים מה הכי נכון, מה הכי מטרתי.

הכי נכון, הכי מטרתי זה להשתדל להיות מחובר עם מי שיש לך כאן. והחברים שלך במדינה, העשירייה המקורית, אתה תשתדל להיות ממש בקשר טוב עם כולם. בינתיים זו ההכנה שלנו.

תלמיד: ברור. כאילו יוצא שאתה לא שוכח אותם בכנס, אתה ממש נשאר איתם כל הזמן.

אני נשאר איתם, ככה אני חושב. אני לא יכול להתנתק ולהתחבר, להתנתק ולהתחבר, זה לא משחק. זה כמו באהבה, אתה לא יכול להגיד אני היום שונא, מחר אני אוהב.

תלמיד: המון שנים אנחנו מדברים על עשיריות, אבל עכשיו יש משהו חדש באוויר. מה זה הדבר החדש הזה ביחס לעשירייה שעכשיו קורה?

אנחנו רוצים להגיע סוף סוף לחיבור, שבחיבור הזה יתגלה הבורא, ונרצה להיות מחוברים עם החברים בפנימיות של כל אחד, בליבו של כל אחד. לפי זה עלינו לשים לב לאנשים שנמצאים בינינו, האם הם מוכנים להיות חברים שלנו.

תלמיד: מה זה להיות מוכן להיות חבר?

שהוא מוכן להקדיש את עצמו לחיבור העשירייה.

שאלה: אני לא מבין משהו עקרוני. פעם היינו יכולים להחליף חברים בעשירייה כמו שמחליפים חולצה, עכשיו כבר אי אפשר לעשות שינוי כזה, יש כוח כזה שאתה לא יכול עכשיו להחליף בין חברים, לארגן מחדש את העשיריות.

אתה תוכל לעשות את זה אבל במאמצים מאוד מאוד גדולים.

תלמיד: מה זה הכוח הזה שיש עכשיו בעשירייה, משהו שהוא יציב יותר?

כן. כי במשך הזמן התרגלנו להיות בקשר עם החברים האלה ודרכם לדבר עם הבורא, והבורא דרכם מתקשר אלינו.

תלמיד: מה הייתה הבעיה אם היינו מערבבים עכשיו את העשיריות?

בינתיים אולי זו לא כל כך בעיה.

תלמיד: האם זה עניין של הרגל, להתרגל לחבר, או זה עניין רוחני ממש?

זה עדיין עניין של הרגל, אבל זה הופך להיות לעניין של התכללות רוחנית.

תלמיד: כלומר אחרי שמתרגלים לחבר יש שלב שאני כבר מתכלל בו וזה ממש רוחני ובלתי ניתן להתרה.

כן.

שאלה: את הכנס הזה תכננו בשם "פותחים את הלב", וכל רצף השיעורים עוסקים בפתיחת הלב.

מצוין. מתי אנחנו לא עוסקים בזה?

תלמיד: לאור השיעור שנתת היום, הקדמה מאוד יפה וארוכה שקיבלנו, היה נשמע דווקא להתמקד בעבודה בעשירייה, לזהות עוד הבחנות ולהעמיק יותר בקשר בתוך העשירייה.

כך הרגשתי לנכון לדבר.

תלמיד: האם אתה חושב שצריך להמשיך בנושא של פתיחת הלב?

פתיחת הלב היא יסוד לכל דבר.

שאלה: נוצר מצב מעניין, דווקא הכנס נותן כוח מיוחד לבצע את החיבור בעשירייה הפרטית. יש עת רצון והרגשה ברורה דווקא בזכות ההתכנסות הגדולה של כולם. למה זה לא כך תמיד? מה פה היחס בין זה שיש קבוצה גדולה לבין זה שאז מרגישים את היכולת לפעול יותר בחיבור בעשירייה? איך להשתמש בזה לא רק היום ועכשיו אלא בצורה כללית תמיד?

אני לא יודע אם אני יכול לענות נכון על מה שאתה שואל, אבל אני חושב שיש הבדל בהשקעה. לפני הכנס הזה השקענו הרבה כוחות, גם בבנייה כאן, גם בעבודות למיניהן, גם בכסף, בקניית כרטיסים, סידור בעבודה ובכל מיני דברים, ההשקעה הזאת נותנת לנו אפשרות להרגיש יותר צורך בחיבור, בקבלת התוצאה. ואילו ביום יום אנחנו יכולים להגיע לזה ונגיע, אבל עדיין לא עד כדי כך.

תלמיד: מכאן השאלה וגם לאור המאמר שקראנו אתמול, עם איזה מזונות או עם איזה תוצאות טובות אנחנו יוצאים מההתאספות שיש לנו לקראת כל העבודה במהלך כל השנה או במהלך כל החודשים הקרובים. אנחנו רוצים להגיע לחיבור, והחשש אצלי שהכוח הזה של הקבוצה הגדולה שיש כרגע ייעלם. אם אני חושב קדימה, אז אני מפחד לאבד את זה ואת העת רצון שאני מרגיש. איך לא לפחד לאבד או איך כוח הכנס הזה יהיה לנו תמיד? איזו פעולה אפשר לעשות עכשיו שזה יישאר בצורה תמידית וילווה אותנו כל החיים שלנו?

אנחנו לא יכולים להיות במקום, נצטרך לעשות צעדים קדימה, ובצורה כזאת נתקדם. הכנס הזה הוא בעצם כנס מאוד מיוחד שבו אנחנו בונים יסוד לעשיריות שלנו, שכולנו אחר כך נתחבר יחד ונתקדם לכנס הבא. הוא יהיה בינואר בטורקיה, נגיע לשם ונמשיך, וכך גם כל הזמן בשיעורים שלנו, בהתחברות שלנו. האמת שלא יכולתי לקבוע את האופי של הכנס וגם האנשים לא היו מוכנים למשהו מסוים, וזה שזה שהתחיל להתגלות היום זה ממש סימן טוב.

תלמיד: אני רוצה להצטרף להרגשה הזאת שיש משהו חדש. מתרגשים מאוד לקראת משהו שאנחנו מרגישים שמגיע ועוד לא יודעים מהו, אבל כבר אוהבים את הדבר הזה שמגיע.

תודה לך.

שאלה: באמת הודיה גדולה והתרגשות על החידוש הזה שכולנו מרגישים, הייתי אומר שזו ממש מהפכה יחסית לכנסים אחרים. הוא כותב במאמר "שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת". עד היום בכנסים הדבר המרשים ביותר שהיה קורה הוא ההתרשמות מכל החברים, היית נכלל איתם כמו מים. חברים היו מגיעים מחו"ל, ומכל מבט, חיבוק, דיבור, מכל רגע ומכל מצב היית נכלל לא מעשרה כוחות אלא מאלף כוחות.

איך עכשיו במיקוד הזה להתכווץ פנימה לתוך העשירייה הפרטית ועדיין להתכלל מכל מה שקורה פה בלי לברוח מהעשירייה?

אם קודם היית בורח מהעשירייה ונכלל בכולם והיה יותר קל להתכלל באלף מאשר בעשרה כי זה קשה, אז היום תהיה לך עבודת אחרת, תצטרך להתכלל בכולם כמו בעשרה. זה לא מיד, זה לא עכשיו, אנחנו לא צריכים לבלבל את עצמנו, אבל כך נתקדם, נתקרב לזה.

תלמיד: פרקטית בימים האלה שיש פה את המסה הגדולה, את החברה הגדולה מכל הכלי העולמי, איך אני מנצל את זה בשביל להעצים את החיבור בעשירייה הפרטית בלי לברוח ממנה? מה עושים? אני באמת במבוכה גדולה ורוצה לדייק את העבודה.

אנחנו צריכים להתחבר דרך העשירייה שלנו לכל יתר האנשים שנמצאים כאן. איך לעשות את זה? אנחנו מחפשים באיזו צורה אנחנו יכולים לבצע את זה. השאלה מובנת, הגישה לפתרון שלה לא כל כך, ואת זה נצטרך לחפש ולמצוא.

תלמיד: יש בכנס מגוון פעילויות, שיעורים, הפסקות, ישיבות חברים, סעודות. האם בכולן אני צריך להיות בתוך העשירייה שלי ולא לצאת ממנה?

כן.

תלמיד: גם בישיבת חברים כשאנחנו יחד בשבלול.

רצוי, כן.

תלמיד: איך להתכלל עם כל המסה הזאת, ברור עכשיו שזו עבודה של כל עשירייה. לא כל אחד צריך לחשוב איך הוא נכלל, אלא להחליט בעשירייה איך אנחנו נכללים בכל הכלי שלנו.

כן.

שאלה: אני רוצה להצטרף לבירור שהתחלת אתמול בשיעור הצהריים. אנחנו מכירים הרבה שנים את התהליך הזה שנקרא כנסים, וכשמגיע כנס אנחנו עוברים ל"מוד" כנס. אנחנו בדרך כלל מתחברים עם החברים, מתרשמים מהחברים, נמסים אל תוך מרכז העשירייה העולמית, ולכאורה משילים מעצמנו את העשירייה הפנימית שאנחנו רגילים אליה. ואילו כעת מורגש מהשאלות שלהיות בעשירייה זה כמו איזה נטל, כי העבודה היום יומית בעשירייה היא יותר קשה מהעבודה בכנס באופן טבעי, כי זו שגרה, זה יום יום, זה קבוע, ובכנס קל להיסחף ולקפוץ פנימה אל תוך ים האהבה שדיברת עליו אתמול. לכאורה העשירייה הפנימית, שאתה דורש עכשיו מאיתנו להישאר איתה בחיבור, היא מהווה סוג של נטל עבור חלק מהאנשים. זה לא רק מסובך ארגונית, אלא ברמה הפנימית זה דורש מהאדם להישאר מחובר לאותו התהליך.

קודם כל תודה לך שאתה דוחף אותנו למדרגה הזאת כי היא הרבה יותר אמיתית וקרובה למציאות ממה שעשינו בעבר. השאלה, איך האדם הולך כמו איזה צב עם הבית הזה שנקרא "עשירייה" בתוך המציאות? איך הוא נמצא בתוך המטען הפנימי, המבנה הרוחני הזה שנקרא "עשירייה", מה הוא מביא לתוך העשירייה, ומה הוא מביא לתוך העשירייה העולמית מהעשירייה שלו? יש פה כנראה דיאלוג שצריך לעבוד עליו.

זה לא לעכשיו, אבל זה נכון שאנחנו על ידי זה נתחיל להתרומם יותר ויותר.

שאלה: עבדתי על פוסט שלך שבו דיברת על לחבר את הלבבות, ואמרת שכשאנחנו משתדלים לעשות את הפעולה הזאת, אז הלב יכול להפוך לאבן ועלינו להשתדל לשבור אותו. האם עלינו לעבוד על זה בעשירייה, להתפלל שתהייה לנו יותר רגישות, שנוכל יותר להרגיש, ממש לזרום לתוך הלבבות של החברים?

רגישות בטוח שאנחנו צריכים, רגישות חדשה. זו רגישות שעולה מדָרגה לדרגה.

שאלה: אני מבינה שהעשירייה היא היחס שלי לבורא, והמציאות של כל אחת מאיתנו נבנית תמיד מעשר ספירות, והקשר הזה לעשרה אנשים ספציפיים לפעמים יכול לבלבל. איך להבדיל בין המציאות הפיזית לבין החיפוש המתמיד של הבורא בסביבתנו?

לא הבנתי אותך.

שאלה: אנחנו קשורים לעולם הגשמי שאנחנו רואים סביבנו, ואנחנו יודעים שזה עולם שקרי שהרבה פעמים מבלבל אותנו.

נכון.

תלמידה: עלינו לחפש אחר הנקודה הזאת, העשירייה. האם אלו עשר תכונות של הנשמה שמחוברות ביניהן, או שזו נקודה אחת אבל היא מחולקת לעשרה? זה מאוד מורכב, כי כביכול יש עשרה וכולם צריכים להתנקז לנקודה אחת, ועם זאת יש את הגופים הפיזיים שאנחנו כביכול כבר קשורים אליהם.

כן, אני מבין אותך. מה נעשה? נתקדם קדימה, נרגיש בהדרגה יותר ויותר את מה שנמצא בינינו. הרי אנחנו חוזרים לאותו מצב שבו כל אחד מאיתנו כולל בתוכו את כולם, לכן בסופו של דבר נמצא את אותה מערכת שבה כבר נגלה באופן קבוע את עצמנו יותר ויותר, את הבורא, את הקבוצה, וכך נתקדם קדימה אל מרכז הבריאה.

שאלה: אפשר להגיד שעכשיו החיה שלי קצת מבולבלת. יש שלושה דברים שהם מנוגדים. החיה שואלת למה הייתי צריך לנסוע אלפי קילומטר לכאן אם היה לי יותר קל להתחבר עם העשירייה שלי במקום. לעומת זאת אנחנו לומדים שמי שהכי רחוק בעשירייה הוא צריך להיות הכי קרוב, בוא נגיד אם מישהו נפל עכשיו, אז הוא חייב להיות יותר קרוב לי. וגם אם אני נמצא עם עוד מישהו מהעשירייה שלי, אז אני צריך להראות לאחרים איזו אהבה יש בינינו. איך לחבר את שלושת הדברים יחד?

בנקודת האהבה בליבי. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

(סוף השיעור)