סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 21.06.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 185,
אותיות ק"א – ק"ד
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 185, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"א. "ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע".
-
ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע
אות ק"א
"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ. ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א. וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה. ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."
שאלה: בעל הסולם אומר, "והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים". כיצד יכול להיות שהפרצוף מרים גם את הכלים דאחוריים וגם את הכלים דפנים?
כי הוא היה במצב שהכלים שלו היו נפולים למטה, וכשהם נפולים למטה אז הם דבוקים עם מי שנצא למטה. הגיע האור העליון מלמעלה, נתן כוח לכלים דפנים לעלות, ואז כלים דפנים שהתחילו לעלות, לוקחים עמהם גם כלים דאחוריים. למה? כי היו ביחד בזמן הירידה.
תלמיד: מה מהות הפעולה הזאת שהפנים והאחוריים עולים ביחד? למה שזה יקרה?
זה יקרה מפני שקודם כל הם היו במצב חדש אחד לשניהם, והאור העליון שהגיע פעל על שניהם ביחד.
תלמיד: אחוריים ופנים אלו שני דברים מנוגדים לגמרי. למה שיהיה חיבור ביניהם? מה גורם להם פתאום להידבק ביחד?
אור אחד פועל על שניהם יחד, ולכן הם נמצאים בשליטת אור אחד.
תלמיד: ואיזה כלי יוצא מאחוריים ופנים?
מיד נראה.
שאלה: לא ברור לי למה בחכמה ובינה או באבא ואימא, חכמה היא באחוריים? למה היא לא תמיד בפנים ומתי שאימא צריכה אז היא לוקחת?
אבא ואימא הם הפוכים זה מזה, אימא היא בינה ואבא הוא חכמה. ולכן כשהם רוצים לפעול יחד, יש כאן בעיה, הם צריכים לפעול למען משהו שלישי.
תלמיד: אבא הוא עליון מאימא?
כן.
תלמיד: הוא תמיד רוצה להשפיע.
כן.
תלמיד: אז למה שהוא יהיה באחוריים מאימא?
אנחנו צריכים עוד לברר למה אבא נמצא כלפי האימא באחוריים, ולמה אימא נמצאת באחוריים כלפי האבא.
נקרא שוב את אות ק"א.
אות ק"א
"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו" על ידי האור הזה "הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה," זאת אומרת, הם נכנסו לגדלות "והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן," זאת אומרת, הביאו לשם חיסרון "והחזירו או"א בבחינת פב"פ." זאת אומרת, ביקשו מאבא ואמא שהם יתחברו ביניהם ויעזרו לתחתונים. "ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א. וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה." כמו בראש "ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף" החדש הזה "גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."
שאלה: העליון מרגיש את האח"פ של התחתון או רק את הגלגלתא ועיניים שלו?
העליון מרגיש רק מה שהוא יכול להרגיש לפי מידת הקשר שלו עם התחתון. לפעמים הוא לא מרגיש מהתחתון כלום, לפעמים קטנות, לפעמים דבקות, בגדלות.
תלמיד: למה התחתון משלים גדלות במקומו, כלומר יורד אל האח"פ שלו ועושה גדלות שם ולא מעלה את האח"פ שלו למקום העליון?
למה העליון מוריד אח"פ?
תלמיד: לא, למה התחתון משלים גדלות במקומו, כלומר יורד אל האח"פ שלו ועושה גדלות שם ולא מעלה את האח"פ שלו למקום העליון?
איפה זה כתוב?
תלמיד: אני שואל האם המעמד של עליון ותחתון תמיד יישאר, ואף פעם האח"פ של התחתון לא יעלה?
האח"פ של התחתון לא יכול לעלות לעליון.
שאלה: למה התחתון משלים עשר ספירות במקום שלו ולא משלים עשר ספירות במקום של העליון, זאת אומרת, עולה עם האח"פ שלו אל העליון?
כי העליון מעלה אותו. העליון מעלה את גלגלתא עינים דתחתון אליו ועושה שם עשר ספירות שלמות.
תלמיד: אבל כתוב שהתחתון קיבל גדלות מהעליון, יורד לאח"פ שלו ועושה גדלות שם.
הוא לא יכול לרדת לאח"פ של התחתון.
תלמיד: ואחרי שהתחתון משלים גדלות במקומו, מה אז קורה?
מה זה גדלות במקומו?
תלמיד: התחתון קיבל כוח מהעליון, ירד אל האח"פ שלו, והשלים שם עשר ספירות. מה קורה במעמד הזה, העליון והתחתון השתוו? הם שווים בדרגה או שהמעמד הזה של עליון ותחתון תמיד יישאר, כלומר יש עליון ויש תחתון?
יש עליון ויש תחתון, לפעמים התחתון עולה לעליון, ולפעמים העליון יורד לתחתון.
תלמיד: מה זה נקרא שהוא יורד לתחתון?
כדי לעזור לתחתון. איך אחרת הוא יעזור לו?
תלמיד: אבל סדר המדרגות תמיד יישאר? תמיד יהיה עליון ותחתון?
כן.
שאלה: כל התהליך הזה מתחיל מזו"ן דא"ק שקיבלו התעוררות מבינה והעלו מ"ן ואז הגיע אור ע"ב ס"ג. רגע אחד לפני שהם קיבלו את ההתעוררות, כלומר כשהם היו עוד בקטנות, ברגע הזה על גבול ההתעוררות כבר קטנות דנקודים היה קיים?
כן.
תלמיד: כלומר זה תהליך רציף כזה?
כן.
תלמיד: ואז הגיע האור והכניס את כל הנקודים לגדלות. זה בעצם מה שבעל הסולם מתאר פה?
היה זיווג על הגדלות, ואז נקודים נכנסו לגדלות ולשבירה.
תלמיד: וכשהוא אומר ממטה למעלה, הוא מתכוון תמיד לעליית מ"ן מבחינה ד'? או שזה לא מוחלט?
זה לא חייב להיות.
תלמיד: זה יכול להיות גם בקטנות?
לא, בקטנות לא יכולה להיות עלייה.
תלמיד: איזה עוד תהליך יכול להיות ממטה למעלה?
ממטה למעלה יכול להיות רק בתנאי שיש העלאת מ"ן ואז העליון מעלה את התחתון.
תלמיד: האם הזיווג הזה נעשה בראש דס"ג או בראש דנקודים?
ההכנה נעשתה בראש דס"ג ואחר כך בראש דנקודים ואחר כך התפשט לגוף דנקודים והגיע לשבירה.
תלמיד: המסך שנמצא שם זה מסך דבחינה ב'. איך הוא מוציא קומת יחידה שזה בחינה ד'?
לא, הזיווג נעשה אחר כך בגדלות דבחינה ד'.
תלמיד: אבל המסך הוא בחינה ב'. איך מסך דבחינה ב' יכול לעשות זיווג על אורות דבחינה ד'?
אם יש להם רשימות והם דורשים, אז יקבלו מה שצריך.
תלמיד: זאת אומרת שמראש הוא יודע שהוא מעביר אורות שאין לו את האפשרות לעשות עליהם בדיקה?
הוא לא ידע שאין, אין לו רשימות. מאיפה יש? אם אתה עוד לא טעית אף פעם באיזה מקום, אז אין לך ידיעה על זה שאתה הולך לטעות אלא ההיפך, יש לך את כל הנתונים על זה שאתה הולך להצליח, שאתה הולך על גמר התיקון.
תלמיד: בעצם זה העניין של השבירה. היה פה זיווג של אורות גדולים יותר מהמסך.
כן.
תלמיד: הוא אומר שקומת הטעמים התפשטה. נקודות לא היו פה, כי לפני שבאו נקודות לא הייתה שבירה. כשהם התפשטו למטה, לגדלות, לא יצאו אחר כך קומות נקודות. רק טעמים יש פה.
כן.
שאלה: האם מצב הגדלות של פרצוף הנקודים, זה כמו בארבע בחינות דאור ישר שהוא ושמו אחד?
מתי צריך להיות הוא ושמו אחד?
תלמיד: כשהכלי מלא אור, זה נראה כאילו יש פה שלמות אור היחידה.
ומזה נעשתה שבירה?
תלמיד: אחרי זה כבר באה השבירה, זה נראה כאילו הכול מוכן לשבירה.
אתה שואל כך, הכלי לא ידע שהוא הולך להישבר.
תלמיד: הוא לא ידע.
לא ידע. ועשה זיווג על הגדלות?
תלמיד: אחרי זה יהיה זיווג על הגדלות, אז הוא יישבר.
אז הוא נשבר, כן. והסיבה לשבירה שהוא לא ידע שהוא הולך להישבר.
תלמיד: כנראה.
כן, כי לא היו לו רשימו לזה.
תלמיד: הוא חשב שהוא שלם. האם יש מצב ביניים לפני השבירה שזה כמו גמר התיקון שהוא ושמו אחד?
לא, ודאי שלא, מאיפה יש מצב כזה?
תלמיד: כי כל האורות כבר בתוך הכלי.
איך?
תלמיד: יש שם אור יחידה.
הוא רוצה לעשות זיווג על אור היחידה, אבל לא שאור היחידה נכנס לכלי.
תלמיד: האם האור של ע"ב ס"ג לא הביא את אור היחידה לתוך הכלי עכשיו?
לא.
שאלה: למה מ"ן שעולה מזו"ן דא"ק גורם לכל הפעולה בעולם הנקודים ומוריד את הה"ת מהעינים לפה?
כי זו"ן דא"ק זה כל הכלים דקבלה. והם מעלים מ"ן כשהם רוצים לקבל על מנת להשפיע, כל האור שיש בראש דגלגלתא. זה מה שמביא לשבירה בסופו של דבר.
תלמיד: האם גדלות דנקודים יוצא מראש דאבא ואמא או ראש דס"ג? אני זוכר שמראש דס"ג יוצאת גדלות דנקודים.
נכון.
תלמיד: למה באות ק"א - הוא כותב שזה ראש דנקודים דאבא ואמא, שם כאילו הנקבי עינים יורד לפה. האם הוא לא מדבר על ראש דנקודים?
הוא כן מדבר על ראש דנקודים, שבירה בעולם הנקודים.
תלמיד: אבל הזיווג היה בראש דס"ג על הפה.
בהתחלה כן. הוא גם הגיע לראש דגלגלתא. כל הזיווגים מגיעים בכלל מאין סוף.
תלמיד: גדלות דנקודים יוצא מזיווג על ראש דקטנות דנקודים.
קטנות ואחר כך גדלות ויש התפשטות מלמעלה למטה מאין סוף בכלל כי עד לשם מעלים מ"ן ואז מאין סוף מגיעים האורות דרך כל הפרצופים האלה עד שמגיעים לשבירה.
לא יכול להיות שיש חצי דרך או רבע מאיזו פעולה. חייבת להיות פעולה שלמה.
שאלה: אנחנו קוראים באות ק"א על שני תהליכים, תהליך ראשון נמצא בתוך עולם הנקודים והוא עליית המ"ן של זו"ן פרצוף דעת, וירידה בחזרה. והתהליך השני הוא ההגעה של האור החדש, אור ע"ב ס"ג, הורדת המסך לפה, וירידה של האורות למטה. איך שני התהליכים האלה עובדים בסדר סיבה ומסובב כתמונה אחת שלמה? ואיך הם שזורים זה בזה?
אם כך אנחנו צריכים לדבר על העלאת הרשימות. היה לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג, ואחרי נקודות דס"ג יוצאים לנו פרצופים של הנקודים. מה כאן לא ברור?
תלמיד: פרצוף דנקודים דקטנות יוצא מנקבי עיניים דראש דס"ג, ועכשיו אנחנו מגיעים לשבירת הכלים ונפילתם לבי"ע, זאת אומרת תחילת הגדלות. על הגדלות אנחנו לומדים בשני תהליכים. בתהליך אחד אנחנו מתארים את ההגעה של האור החדש, אור ע"ב ס"ג, והורדת המסך לפה והאור יורד למטה. והתהליך שני שלמדנו שבו יש עלייה של המ"ן שיוצרים את פרצוף הדעת, מחברים את או"א, וגורמים לירידת האור למטה. איך שני התהליכים האלה שזורים זה בזה, איך הם עובדים זה עם זה?
בהתחלה אנחנו אומרים שיש לנו אור ע"ב ס"ג שמביא גדלות לכלים, מגיע אור ע"ב ס"ג והוא צריך כביכול לתת לכלים האלה גדלות. יש לנו גדלות בראש ואין גדלות בגוף, ולכן מצד החשבון לא הייתה טעות, בוא נגיד כך. חשבו שמה שיש בראש מתפשט בגוף, אבל זה לא היה כך. ולכן כשהגיע אור של גדלות הוא עבר מלמעלה למטה, וגוף דנקודים נשבר.
תלמיד: כאשר האור של הגדלות ירד למטה, האם פרצוף דעת כבר היה שם בשביל לחבר את או"א? או שהחיסרון שזו"ן העלו לאו"א היה לפני שהייתה גדלות למעלה שגרמה לאור לרדת למטה?
החיסרון היה מראש, אבל גדלות הם הולכים להשיג רק עכשיו.
תלמיד: זאת אומרת היה החיסרון בזו"ן שגרם לאו"א להיות זה מול זה, ובמקביל נגיד, הגיע אור ע"ב ס"ג שיכל לרדת למטה?
נגיד.
תלמיד: האם החיסרון של זו"ן הוא הגורם לאור ע"ב ס"ג להימשך למעלה? או שאור ע"ב ס"ג למעלה הוא זה שההארה שלו גרמה לחיסרון לעלות לאו"א?
או"א לא צריכים לעלות.
תלמיד: או"א נמצאים באמצע, הם מחברים את אור ע"ב ס"ג למטה. האם ההחלטה של אור ע"ב ס"ג להגיע באה מתוך זה שהעליון החליט? או מתוך החיסרון שזו"ן העלו לאו"א ואז הוא עלה למעלה?
מתוך החיסרון שזו"ן מעלים, ללא ספק.
אות ק"ב
"כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש). כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, אלא בתחתון נתוספים ענינים על העליון. ונתבאר שם שעיקר התפשטות כל פרצוף נק' בשם טעמים, ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, שע"י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך המדרגה, עד שמשתוה לפה דראש, ומתוך שאור העליון אינו פוסק, נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות שבדרך זיכוכו, דהיינו, כשמזדכך מבחי"ד לבחי"ג, יוצא עליו קומת חכמה, וכשבא לבחי"ב יוצא עליו קומת בינה, וכשבא לבחינה א' יוצא עליו קומת ז"א, וכשבא לבחינת שורש יוצא עליו קומת מלכות. וכל אלו הקומות שיוצאים על המסך בעת הזדככותו נקראים בשם נקודות. והרשימות הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נק' בשם תגין, והכלים הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נק' בשם אותיות. ואחר שהמסך מזדכך כולו מהעביות דגוף, נמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר שם, ויוצא עליו שם פרצוף שני. עש"ה כל ההמשך בטעמם ונימוקם."
אות ק"ג
"והנה ממש על דרך זה נעשה גם כאן בפרצוף נקודים, כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג, זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. וכל ההפרש הוא, כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ, אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם, כנ"ל באות צ', ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות, כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע."
זאת אומרת יש כאן סיבה שנייה להזדככות הפרצוף. סיבה אחת היא על ידי ביטוש פנים ומקיף, והשנייה על ידי השבירה.
אות ק"ד
"והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף א' דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק"א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו"א, והגוף הוא התפשטות הז"ת מפה דאו"א ולמטה. והנה התפשטות הזאת שמפה דאו"א ולמטה נקרא מלך הדעת, והוא באמת כללות כל הז"ת דנקודים, שחזרו ונתפשטו למקומן אחר העלית מ"ן, אלא מתוך ששרשם נשאר באו"א לקיום והעמדה לפב"פ דאו"א, (כנ"ל באות צ"ח), שנק' שם בשם מוח הדעת המזווג לאו"א, לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נק' ג"כ בשם הזה, דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הא' דנקודים."
שאלה: מלך הדעת יצא על אותן רשימות כמו גלגלתא. אז הוא באותו גודל של גלגלתא?
לא.
שאלה: מה זה המסך בפרצוף נקודים, איך אפשר להגדיר אותו? יש פה מעבר של חסרונות מגוף של נקודים, לראש של נקודים. אבל מי מבצע את הפעולות, איפה המסך, מי זה המסך בפרצוף הזה? בדרך כלל אנחנו אומרים שהמסך עומד בפה דראש בפרצוף, והוא מחלק את האורות דרך פה דראש. איפה בפרצוף נקודים זה קורה?
נקרא אות ק"ד שוב.
אות ק"ד
"והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף א' דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק"א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו"א, והגוף הוא התפשטות הז"ת מפה דאו"א ולמטה. והנה התפשטות הזאת שמפה דאו"א ולמטה נקרא מלך הדעת, והוא באמת כללות כל הז"ת דנקודים, שחזרו ונתפשטו למקומן אחר העלית מ"ן, אלא מתוך ששרשם נשאר באו"א לקיום והעמדה לפב"פ דאו"א, (כנ"ל באות צ"ח)," שהם חייבים להחזיק אותם ככה "שנק' שם בשם מוח הדעת המזווג לאו"א, לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נק' ג"כ בשם הזה, דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הא' דנקודים."
תלמיד: הוא בעצם אומר שהמסך נמצא בפה דאו"א.
כן.
תלמיד: אבל יש שם עוד משהו מיוחד שזה ספירת הדעת.
זה המזווג ביניהם.
שאלה: האם יש קשר בין סדר יציאת הפרצופים ע"ב ס"ג לחיבור של או"א?
לא.
שאלה: בכל התהליך הזה כתוב על האור שנכנס ל"ראש" ו"גוף", אבל שבירה לא יכולה להיות פה אם אין "סוף". מתחת לגוף נמצאת מלכות המסיימת, עד שהאורות נכנסים למלכות המסיימת, לא צריכה להיות שבירה. מה עם הסוף, האור נכנס לסוף גם בגדלות דנקודים?
בגדלות הנקודים האור עובר על כל הפרצוף מלמעלה למטה.
תלמיד: זאת אומרת גם לסוף?
כן, אחרת איך הייתה שבירה?
תלמיד: זאת השאלה, כי כל הזמן מדובר על ראש וגוף.
הגוף כולל תוך וסוף.
שאלה: בכל זאת למה קרתה שבירה, ומה נשבר הכלים או המסך?
אותו מסך שהיה על מנת להשפיע נשבר והפך להיות בעל מנת לקבל.
תלמיד: למה נשבר המסך, אני לא מבין, הרי מלכתחילה היה מסך אחד גדול בגלגלתא שהיה מוכן על כל ד' דרגות העביות. למה פתאום אחר כך באיזשהו שלב יותר מתקדם בנקודים המסך נשבר?
כי היו אורות גדולים, וכלים קטנים.
תלמיד: אבל מתחת לטבור נכנס אור הבינה, אז מה זה אומר אורות גדולים, הרי נראה שהמסך שם לא הסתדר עם אור הס"ג שירד מתחת לטבור. למה הוא לא הסתדר עם זה, או שבינה לא יכלה לתת מספיק לכלים הגדולים האלו?
עוד נדבר על זה.
שאלה: מלכתחילה יצא הפרצוף הזה על עביות ב'/א' צמצום ב', כל האח"פ נפלו למטה, וכל הגלגלתא עיניים נמצאים במצב של חפץ חסד, ולא רוצים שום דבר חוץ מלהשפיע.
האם בעשירייה שלנו בינינו יש את האח"פ דעליון? אח"פ דעליון זה הבורא עבורנו, והמטרה שלנו להביא את כולנו לקטנות, ואת הגלגלתא עיניים שלנו שידבקו לאח"פ דעליון. כלומר שככה נתחבר, נידבק שנרגיש את האח"פ דעליון, והאח"פ דעליון שאין לו את הכוחות כמו שלנו, אלא כל הגלגלתא עיניים שלנו לא מתוקנים, גם נמצאים במצב שאין להם שום כוח.
יוצא שאנחנו נמצאים באותו מצב של ביטול, זה מה שמקרב אותנו, ודווקא כך אנחנו יכולים להידבק. ואם באמת נתבטל, נוכל להרגיש אותו, והאח"פ דעליון ירגיש אותנו, ואז הוא יעלה אותנו בעצמו?
הכול נכון, כל הכבוד. רק צריך לדבר יותר בקצרה.
(סוף השיעור)