שיעור בוקר 18.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ראש השנה

אנחנו נמצאים עכשיו לקראת ראש השנה, בעוד שבוע נחגוג את החג הזה. נלמד על בריאת העולם, מה היה עם העולם לפני שהוא נברא, במה הוא נברא, מה קרה, מה התחדש במציאות בכלל, מהי המציאות שהייתה לפני הבריאה, בזמן הבריאה ואחרי הבריאה. במה זה שייך כל כך לאדם, מה הבורא עשה כדי שיהיו שינויים כאלה במציאות. כל מה שייך לתחילת הבריאה, שממנה והלאה מתחיל תהליך הבריאה עד שמגיע לסוף הבריאה, הכול נמצא כבר בשורש שלו בראש השנה.

"ראש" זה אותו מקום, אותו מצב, שממנו מתפתח הכול ואין חידוש אחר כך, אלא מה שיש בתחילה רק מגיע ומתפתח. לכן חשוב לנו לדעת את התהליך הזה, ולהשתדל להצטרף אליו, להבין מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהוא יעבור עלינו, על כל אחד ועל כולנו יחד, ועל ידי זה נתקדם למצב שצריכים להיות בו מתחילת הבריאה, מראש השנה, ועד סוף הבריאה, עד סוף השנה.

נלך לאט לאט ונברר.

קריין: קטע מס' 1. כותרת: "חטא עץ הדעת".

חטא עץ הדעת

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. 

נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

והתנאי הזה לא ישתנה, תמיד נצטרך להיות באמונה למעלה מהדעת אם אנחנו רוצים להיות בקשר עם האור העליון, עם הבורא, אבל לזה אנחנו צריכים להגיע ואת זה להשיג.

קריין: שוב קטע מס' 1. כותב הרב"ש:

"צריכים להאמין, שיש מנהיג בעולם, וגם הוא משגיח בהשגחה של טוב ומטיב. ובזמן שאין להאדם אמונה כזאת, זה גורם לו כל החטאים שאדם עושה. כי מכח העוון הראשון של אדם הראשון, נמשך, שהאדם הוא בבחינת אהבה עצמית. וממילא אין הוא מסוגל לקבל על עצמו את עול האמונה. 

נמצא, שהכל נמשך מהכשלון הראשון, שאדם הראשון נפל לבחינת אהבה עצמית. וזה גרם להדורות הבאים אחריו, שיש להם כבר עבודה של ענין אמונה בפשטות. היות שבזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

שאלה: הרב"ש מציין כאן שלושה סוגים של אמונה, ולא מובן במה זה תלוי. יש אמונה בפשטות ואמונה למעלה מהדעת, ואני לא מצליח לסדר את זה.

אי אפשר לדרוש מהקטע הזה שהוא יענה על כל השאלות. רב"ש אומר רק דבר אחד, אנחנו נפלנו מהמקום השלם, מהמצב השלם, למצב בלתי שלם. במצב הבלתי שלם אנחנו נמצאים תחת כוח הקבלה העצמית, וזה מה שנמצא בנו וקובע את כל הרצונות והמחשבות, את כל ההסתכלות שלנו על המציאות.

אנחנו רואים את כל המציאות דרך המכשיר שנקרא "אהבה עצמית". ומה שנצטרך לעשות - אנחנו עוד לא יודעים איך ומה - אבל נצטרך לצאת משליטת המכשיר הזה שנקרא אהבה עצמית, ולהגיע למצב שהוא למעלה ממנו, מחוץ למכשיר הזה של אהבה עצמית. ואז נצא מההסתר והצמצום שיש לנו באהבה עצמית, למצב שנראה את הכול ללא צמצום וללא הסתר.

תלמיד: היה יותר הגיוני לכתוב שהאדם צריך לדעת, אבל כאן כתוב שהוא צריך להאמין.

לא מסבירים כאן את עניין האמונה. אתה לא יכול לתפוס איזו מילה בפסוק, ולדרוש מזה עכשיו הבנה. על אמונה אנחנו לומדים במקום אחר. אמונה זה כוח הבינה שהאדם רוכש, כוח השפעה, שבכוח ההשפעה הזה הוא רואה את העולם אחר.

שאלה: מה היא אמונה בפשטות?

אמונה זה כוח השפעה שהאדם מקבל מלמעלה, שעל ידו הוא מתחיל להסתכל על העולם בצורה אחרת, לא דרך הרצון האגואיסטי שלו, וזה משנה לו לגמרי את כל ההסתכלות, את כל המציאות. מהצורה שבה הוא רואה את העולם עכשיו, הוא עובר לתפיסת עולם אחרת, מתפיסה גשמית לתפיסה רוחנית.

שאלה: האור העליון מאיר עלינו כל הזמן ואנחנו מנסים לעבוד איתו, אבל איזה תפקיד יש לחגים? האם בזמן החגים האור מאיר יותר, או שאולי צריכים להיות יותר מאמצים מאיתנו? מה ההבדל בין יום חול לחג?

מצד אחד אומרים שישראל, זאת אומרת אלו שמשתוקקים לבורא, הם למעלה מכוכבים ומזלות, הם למעלה מהחגים, ובכלל למעלה מכל ימות השבוע. זאת אומרת, מי שנמצא בפעולות רוחניות, אז בשבילו כמו שכתוב "צדיק תמיד נמצא בבחינת שבת".

ולכן כל הימים האלו שנמצאים בעולם שלנו, הם בסך הכול מנהג, ובהתאם לזה אנחנו יכולים לקיים אותו כדי שיהיה לנו בכל זאת איזשהו בסיס כדי לזכור ולדבר על שלבי התיקונים הרוחניים שאנחנו יכולים לעבור בכל הזמנים, בכל הימים, לא חשוב איפה ומתי.

עד כדי כך שאתה יכול להגיד על איזשהו יום בשבוע, שעכשיו אתה נמצא בבחינת שבת, כמו שכתוב ש"צדיק תמיד נמצא בבחינת שבת", הוא כבר נמצא מתוקן. ומי שלא מתוקן, אז בשבילו כל ימות השבוע הם חול, ובאף יום הוא לא עולה בדרגה שלו. לכן זה פשוט לקבוע את הדברים האלה - הכול כלפי אדם העובד. עוד נדבר על זה.

שאלה: איך להגיע לערבות, איך להגיע למטרת הבריאה? ממה שאני מבין, אנחנו צריכים קודם כל להגיע להופכיות המקסימלית, וממנה אנחנו צריכים לפתח את ההשתוקקות ולהגיע לערבות כולנו יחד. האם זה אמור להיות ראש השנה, כלומר זה צריך להיות כל יום ומצד שני ראש השנה זה יום מיוחד?

לא. ראש השנה הוא תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם. מתי שהוא מתחיל להבדיל בין הרצונות לקבל והרצונות להשפיע שבו ונקשר לעלייה הרוחנית, זה נקרא "ראש השנה", ואנחנו עוד נדייק בהגדרה הזאת. זה דבר ראשון.

דבר שני, צריכים בכל זאת לדייק בזה שהכול נקרא על ידי האדם, אפילו "ראש חודש" נקרא על ידי האדם. ראש חודש ברוחניות זה דבר חדש מאוד, כי הירח משחק ברוחניות תפקיד מאוד מאוד גדול, והירח והשמש הם כשני המאורות הגדולים.

ולכן איך קבעו שראש חודש? בזה שאנשים הסתכלו על הירח ואמרו "כן, אנחנו רואים ומסכימים בינינו, בין שנינו, שהירח מלא". ואז הם באו לבית דין מיוחד שהיה בירושלים ואמרו "ראינו את הירח מלא" ואז שלחו הודעה לכולם שעכשיו ראש חודש.

זה קובע הרבה דברים, כי הכול נעשה לפי לוח כזה, לוח זמנים פשוט, מראש חודש הזה עד ראש חודש הבא וכך ימים ולילות, שבועות ושבתות, הכול כך נקבע. זאת אומרת, את הכול קובע בסופו של דבר האדם, וזה לא בא מלמעלה. אומנם זה בא מלמעלה אבל האדם צריך לזהות ולהסכים לזה שהוא מקבל את הסימנים האלו, ולפיהם הוא עובד עם כל הבריאה, עם כל הטבע, עם כל הקוסמוס.

שאלה: איך להביא את ההבנה בשכל, ברגש ובניסיון מעל הדעת ועל ידי כך להגיע לחיבור?

זאת באמת השאלה החשובה ביותר והנכונה ביותר. "אמונה למעלה מהדעת" היא שכוח ההשפעה שלי יכול להיות יותר מכוח הקבלה שלי, שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי ומשתדל להתייחס לכל מה שנראה לי מחוץ לי רק בכוח השפעה, ואז ביחס הזה אני מתחיל לראות עולם הפוך, עולם רוחני.

שאלה: אנחנו תמיד שומעים שאמונה בלימוד שלנו היא השגה, הרגשה. מה עלינו לעשות עד שנהיה באמת באמונה כדי להיות ביחס נכון כלפי הבורא?

האמונה אומרת לנו שאנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו, כאילו אין לי כוח אגואיסטי ואני מתייחס לשני, לקבוצה, לחברים, רק בכוח השפעה. תנסה לבצע את זה, בלי שאלות, כך תעשה.

שאלה: האם בגלל שנשברנו יש עבודה פרטית?

כן, הבורא הכין לנו עבודה בזה ששבר את הקשר בינינו, וכך אנחנו נמצאים, במקום להיות דבוקים זה לזה בראש אחד, בלב אחד, ברצון אחד. אנחנו לא מבינים, אבל אין לנו מאותו מצב שום דבר, רק איזה רשימו שפועל בפנים ומושך אותנו לאותו המצב השלם, אבל אנחנו לא זוכרים, לא מבינים את המצב ההוא. הבורא שבר את המצב הזה בכוונה כדי שנשתוקק לאסוף מאותו מצב לאט לאט רשימות, התרשמויות, נתונים ואיכשהו לחבר אותם ביניהם, ולהרכיב את עצמנו כמו בפאזל, בקושי, בכוח, נגד האגו שלנו, כך שנוכל להידבק זה לזה, עד שנרכיב את כל הבניין הזה של אדם הראשון בצורה שלמה.

ודאי שיש כאן הרבה כוחות שפועלים בעד ונגד, שמבלבלים אותנו ועוזרים לנו, ואנחנו כמו ילד שממש מזיע כשהוא מרכיב את הקוביות ולא יוצא לו הבניין, לא לפי הציור וגם לא לפי צורת הקוביות וכל מיני דברים, עד שעוזרים לו קצת מהצד, בצורה שהוא לא חושב שאנחנו עושים את זה אלא הוא עושה, וכך לאט לאט, על ידי הרבה ניסיונות הוא מרכיב את הבניין, מגיע לגמר התיקון. זו העבודה.

שאלה: מהו העוון הראשון של אדם הראשון?

העוון הראשון היה שהוא טעם טעמו של "על מנת לקבל" ואחרי זה נעשה לו קשר לעל מנת לקבל, וזה נקרא "אכלתי ואוכל עוד" ומאז הוא נמשך לפעולות של לקבל והיה לו קשה להתנתק ולחזור מזה למצב כפי שהיה בהתחלה, לעל מנת להשפיע. כי כשהיה בצורת האדם הראשון השלם בצורתו הכדורית, אז הוא הבין והרגיש שאפשר לקבל, ליהנות ולהרגיש רק מתוך זה שהוא מספק לכולם וכולם מספקים לו ואז הוא נהנה מהאחדות שיש בקשר ולא מזה שמקבל. זה הבדל מהותי, ממה אני נהנה? אני נהנה מזה שאני נמצא עם כולם יחד, או שאני נהנה מזה שאני מקבל מכולם? זה בעצם כוח השבירה שנעשה.

שאלה: האם הכניסה לרוחניות זה בראש השנה או בפסח?

אנחנו לא מחברים את הכניסה לרוחניות לתאריכים כלשהם. אנחנו נדבר על זה, יש עניין בזמנים, כביכול מה מסמלים לנו החגים הארציים, מה מסמל לנו כל דבר ודבר ברוחניות, אבל אין ביניהם קשר. רב"ש כותב על זה באיזה מאמר רב"ש, שאתה יכול להיות בזמן של ראש השנה אתה יכול להיות כמו בפסח ובפסח אתה יכול להיות כמו בסוכות או בכלל בכל יום בשבוע אתה יכול להיות בכל מצב שאתה משיג. זה לא שייך ללוח הזמנים שלנו, זה לא שייך לסיבובי כדור הארץ וירח ושמש.

שאלה: פחות או יותר אני מבין את החג של ראש השנה בעולם שלנו, אבל איך יכול להיות תחילת חודש ברוחניות במקום שאין בו זמן?

בראש השנה מתחיל להיות זמן ומתחיל להיות חודש, מתחיל להיות הכול. זה המצב לפי מה שקרה עם אדם הראשון. נמשיך הלאה ואנחנו נקרא על זה.

קריין: קטע מס' 2, כותב הרב"ש:

"הכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

זאת אומרת שאדם ירגיש שהוא שייך למערכת, שהיא צריכה להיות מערכת שלמה ובה פועל כוח אחד, יחיד ומיוחד שנקרא "הבורא", והוא ברא את כל המערכת וכל חלקי המערכת שהם כל הנבראים, וכולנו חייבים לחזור להיות צמודים לאותה המערכת כדי לגלות את הכוח שהוליד אותנו בצורה השלמה, להחזיק אותו, להרגיש אותו ולגדל אותו יותר ויותר על ידי המאמצים שלנו.

שאלה: מה זה אומר המשפט הזה, "עד ה' אלקיך", למה זה מתייחס?

"עד ה' אלקיך" זה נקרא שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו דבוקים בבורא בצורה שאין בינינו, בין כולנו לבין הבורא שום מרחק, שכולנו הופכים להיות אחד. קשה לתאר מה זה, אבל אם אנחנו יוצאים מהגוף שלנו, מחמשת החושים הגשמיים שלנו, ונמצאים רק ברצון, וברצון כן יכול להיות חיבור בינינו כך שאין הבדלים בין הרצונות, הם כולם מצטרפים זה לזה, מחזיקים זה את זה אז בקשר בין הרצונות האלה אנחנו מרגישים את הדבק שמדביק אותנו, משתף אותנו, שזה הבורא. וכך אנחנו מגיעים מאהבת הבריות לאהבת ה'.

שאלה: כתוב כאן שאדם צריך להיות זכאי לתוכנת אמונה כדי שישיג אלוהות באופן פרטי. מה זה השגת אלוהות באופן פרטי?

זה אומר שאתה עובד בכוח ההשפעה. אין לנו משהו חוץ משני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה, בלבד. אז אם אנחנו מגיעים לכוח ההשפעה זה נקרא שאנחנו מגיעים לכוח הבורא. זאת התכונה שלו בלבד. וחוץ ממנו ממה שהוא ברא, הוא ברא גם את כוח הקבלה כדי להבדיל, כדי שאנחנו הנבראים נוכל להבדיל בין מה שמחוץ לו ומה שהוא.

תלמיד: נניח שהאדם משתדל, מנסה לעבוד עם החברים, עם העשירייה, להשפיע להם, להתכלל בהם ואיכשהו הוא רוצה להשפיע להם, אבל איך זה קשור להרגשת אלוהות?

אלוהות זה כוח השפעה וכוח אהבה. אם אנחנו משתדלים לבנות בינינו למרות האגו שלנו, או דווקא על פני האגו שלנו את התכונה הזאת של השפעה ואהבה אז אנחנו מתקרבים לתכונת הבורא, ככה זה.

שאלה: אם אנחנו נמצאים במצב של חוסר אמונה, איזה מעשים יוכלו להביא אותנו להכרה שהבורא מנהל אותנו, מוביל אותנו עם כוונה טובה של "טוב ומיטיב"?

המעשים הם פשוטים, בכל מה שאפשר להתקרב לחברים במה שיגרום לך קשר פנימי איתם. קשר פנימי זאת אומרת במה שהבורא נמצא החבר משתוקק להתקרב לבורא, אז הוא רוצה אותן התכונות שאיתן הוא רוצה להתקרב לבורא, "גם אני רוצה להיות עמו", זה נקרא "איש את רעהו יעזרו". הוא רוצה להתקשר לבורא באיזו נתינה, נטייה, פעולה, אז אני רוצה לעזור לו בזה, להשתתף עמו בזה, והוא איתי ואני איתו וככה כולם יחד. ואם אנחנו בקבוצה נשתדל כך לעשות בצורה יותר ויותר פנימית, גם בחיצוניות בדברים הגשמיים, אבל גם ברוחניות, אז אנחנו בהחלט נתקרב זה אל זה ואז לבורא יהיה מקום לעזור לנו.

הוא בכוונה יעשה בנו כל מיני הפרעות כדי שאנחנו נרצה שהוא ישתתף איתנו יחד. הוא מאוד קנאי, זאת אומרת הוא רוצה גם להיות איתנו יחד בפעולות השפעה.

הבורא הוא קנאי וכשאנחנו נמשכים למשהו יחד הוא גם רוצה להיות בזה בכל מיני צורות הפוכות, של בעד ונגד, כאלה וכאלה, אבל כדי לתת לנו יותר כוחות השפעה, לקרב אותנו, זה נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת", ברגע שאנחנו נמשכים למשהו בחיבור ולקראת המטרה, הוא נמצא בזה.

שאלה: מה הסימן המיידי ברצון לקבל כדי שהאדם יוכל לקבוע שאין לו כוח אמונה?

שהוא לא רוצה להתחבר עם החברים, אין כאן שום דבר יותר בולט.

תלמיד: אם אני מרגיש סבל, שהרצון לקבל שלי סובל, האם זה כבר אומר שאין לי כוח אמונה?

כן, ודאי.

שאלה: אנחנו לומדים שאי אפשר להשיג את הבורא אלא דרך הקבוצה, והקטע הזה מדבר על השגה פרטית. מה היחס הנכון בין הפרט לקבוצה?

צריכים לחבר אותם יחד ולהשתדל לפעול כאחד.

תלמיד: מה קודם למה, איך זה עובד?

קודם כל מתארים מהי "קבוצה שלמה" ואחר כך עושים את כל הפעולות כדי להיות בה.

תלמיד: אני מתאר זאת לעצמי כאינדיבידואל. איך זה מוביל אותי לקבוצה?

אתה צריך להתכלל בקבוצה בעיניים עצומות ובלי פילוסופיות. אם המקובלים אומרים שכך צריך לעשות אז כך עליך לעשות, ואם תסתובב סביב ותגיד "לא לא לא" אז יעברו עוד כמה שנים עד שתסכים.

תלמיד: אני רוצה להבין כי הוא מדבר על השגה פרטית.

זה לא להבין אלא לקיים, זה כל העניין.

שאלה: אמרת שהבורא קנאי, אבל יש לי הרגשה, אולי זאת הרגשה אישית שלי בלבד, שהבורא הוא לא איזשהו סבא בשמיים אלא זאת תכונה. איך תכונה יכולה להיות קנאית?

תחשוב, אין לי תשובה אבל כך כתוב בתורה.

שאלה: האם הלוגיקה של העולם העליון מתחילה במחשבה העיקרית שיש רק את השגחת הבורא והוא "טוב ומיטיב"?

כן, זו אבן היסוד של ההבנה, ההרגשה, גילוי הבורא ובכלל של כל היחס הנכון לבריאה. אנחנו פועלים בכוח אחד שהוא "טוב ומיטיב", שברא אותנו בצורה הפוכה ממנו כדי שנוכל ללמוד אותו מהנקודה שלנו, מהאגו שלנו, וכדי שנהפוך את האגו שלנו לתכונה כמו שלו, כמוהו.

תלמיד: האם כל הסתכלות וכל מחקר על כל מצב צריכים להתחיל מהמחשבה הזאת ובזה ההבדל בין אם אני נמצא בתוך האגו או שלא?

לכן אנחנו נקראים "ישראל", "ישר-אל", אנחנו הפוכים מהבורא וצריכים להגיע אליו.

שאלה: לגבי כוח האמונה, היה לנו מקרה בעשירייה שהיה לחבר מצב כמעט בלתי אפשרי, בלתי ניתן לפתרון בצורה הגיונית, והעשירייה התקבצה ביחד, התפללה, חשבה ואחרי כשעתיים העניין נפתר כאילו לא היה כלום.

מהו הכוח הזה שמשנה את המציאות, האם זה קרה בגלל שעשינו זאת ביחד? האם זה מפני שרצינו שהמציאות תשתנה, מה שינה פה את המצב?

אני לא יודע, אני חושב שאתם צריכים להמשיך, לא הרבה אבל לפחות עוד פעם, כדי להבין מה קרה לכם ואיך עשיתם זאת ואיך להשתמש בזה בפעם הבאה.

תלמיד: האם בפעם הבאה להקפיד להאמין שכוח האמונה הזה עובד ושככל שנאמין יותר כך הוא יעבוד יותר, זה כוח האמונה?

לא, אתם לא יכולים להשתמש בכוח הזה בצורה אוטומטית אלא אתם תצטרכו כל פעם לחדש אותו.

שאלה: איזה מצבים אנחנו צריכים לבקש מהבורא בשביל העשירייה בתקופת השיעורים של ההכנה לראש השנה?

רק חיבור, אין לנו עוד משהו לבקש מהבורא. בחיבור אנחנו מגלים את כל המצבים שלנו, בעד, נגד, ומה צריכים לעשות לגבי כל מצב פנימי של כל אחד ושל כולנו יחד. לאחר שהבורא ייצב את נשמת אדם הראשון, ושבר אותה, אין באמת שום דבר בבריאה, נשאר לנו רק דבר אחד - לחבר את החלקים השבורים.

שאלה: מה אנחנו צריכים להוסיף לעבודה שלנו כדי להרגיש את ראש השנה כעשירייה?

עלינו להתחבר בינינו, שיהיה בינינו חיבור ראשון להתחלת דרכנו וכך נתקדם עוד ועוד עד גמר התיקון. לכן זה נקרא "ראש השנה", שנה זה שינוי, הראש של השינויים, כשאנחנו הולכים עכשיו לקראת המטרה שלנו, לגמר התיקון. אנחנו רוצים לקבוע זאת עכשיו. אנחנו לומדים מה לעשות, ואיך לסדר את עצמנו ובהחלט נשתדל שההתקדמות הרוחנית תהיה כהתקדמות לוח הזמנים שלנו, אפילו הקלנדרי.

שאלה: יש הרגשה שברמה היומית אנחנו נכנסים ויוצאים מתוך מצבים רוחניים. הבורא מוציא אותם, אני נכנס לתוך מצב רוחני שאף פעם לא חוויתי, ופתאום זה נעלם לחלוטין, אני בטוח שאני בתוך המצב, ופתאום הבורא מוחק את המצב לחלוטין. מה הסיבה לכך, איך אני יכול להתייחס ולהבין זאת?

אנחנו לא צריכים להתייחס לזה אלא עלינו לקבל כל פעם את הדברים האלה כהכרחיים בדרך. אפילו שאנחנו לא מבינים, לא מסכימים, והמצבים האלו מתחלפים והם כביכול נגדנו, אבל אנחנו צריכים לקבל שהבורא נותן לנו אותם כמצב חדש במשחק, ואנחנו צריכים להמשיך במשחק.

אחר כך, כשנהיה יותר גדולים ונצא מהמצב הזה למצב הבא, או יכול להיות בעוד שניים או שלושה מצבים, אז נבין למה היינו דווקא במצב הזה. כמו שאם אנחנו קטנים אז אנחנו לא יכולים להבין את עצמנו, אבל כשאנחנו גדלים קצת ומסתכלים על הקטנים אז אנחנו יכולים לעשות משהו. כשהייתי בן שנתיים והיה לי אח בן שנה ואימא ביקשה "תשחק עימו", אז אף על פי שאני הייתי בן שנתיים והוא בן שנה בכל זאת לא רציתי. אבל כשהייתי בן 5-6 ואימא ביקשה ממני לשחק עם האח בן השנה, וכבר הייתי בכמה שנים יותר גדול ממנו, אז הבנתי שאני צריך לעזור לאימא ולשחק אתו.

אנחנו לאט לאט גדלים ומבינים יותר את המצבים שעוברים עלינו, ואחר כך אנחנו נעשים לבעלי ניסיון. כל ההתרשמויות האלה מכל השנים מתחילות להצטבר בנו ואז אנחנו מבינים את מה שקרה לנו בעבר וגם את מה שיקרה בעתיד, וכך מתקדמים.

שאלה: אמרת ש"צריך לקיים". מה צריך לקיים ולא להאמין חוץ ממילים יפות וליטוף החברים?

אני רואה לפני תלמיד ותיק, שכבר לומד אצלי אולי 20 שנה, ועדיין שואל "מה יש לקיים"? יש לקיים מאמץ לחיבור עם החברים כדי לתאר בקשר בינינו משהו מכוח ההשפעה, שזו כבר תכונת הבורא.

תלמיד: מה זה נקרא "להתאמץ לחיבור בין החברים", מה המושג הזה "להתאמץ"?

"להתאמץ" זה להתקרב לחברים, וככל האפשר לעזור לכל אחד מהם להיות מקושר עם האחרים. אחר כך לבדוק האם אנחנו יכולים לאתר בקשר איזושהי נקודה פנימית משותפת בינינו, שסביבה נעשה מאמץ משותף עד שהיא תתחיל לבעור ממש. עד שהיא תהיה כמדורה, כאיזה מקור שממנו נוכל כולנו להתחמם ולקבל משהו. זו הנקודה המשותפת בינינו, שאחר כך תתגלה כבורא וזה נקרא "אתם עשיתם אותי".

שאלה: יש קשר בין המאמץ הזה לחג "ראש השנה"?

כן. ודאי.

תלמיד: מה הקשר?

אנחנו מגיעים להתחלה החדשה, התחלה רוחנית.

שאלה: מימוש עצמי של האדם זה שימוש נכון ברצון, משמע, "נשמת אדם תלמדנו". שמשמעה, לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו. למה חשוב לבורא שהנברא יאהב אותו?

זו באמת שאלה, למה זה חשוב לבורא. חשוב לבורא שלאדם תהיה תכונת האהבה כמו שיש לבורא לכולם, כי כך האדם משיג את המציאות.

קריין: כותרת "אתם עשיתם אותי". קטע מס' 3, כותב הרב"ש.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. 

נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו." 

(הרב"ש. אגרת ע"ו)

שאלה: כתוב שהאדם מקיים את מצוות הבחירה ואז הבורא מגלה את עצמו לאדם. מה זאת הבחירה הזאת?

הבורא הוא הראשון והאחרון העיקרי והיחיד. ואדם צריך לבחור שהבורא הוא הראשון, האחרון ואין חוץ ממנו אף אחד שפועל בכל המציאות. אם האדם עושה את הבחירה הזאת, אז הוא מגיע למצב שהוא מתחיל לגלות את הבורא.

שאלה: איך נכון לעשות את הבחירה הזאת?

אתה לא עושה את הבחירה לבד, אלא צריכה להיות כאן תמיכה של הקבוצה וקבלת האור מלמעלה. אף אחד לא מסוגל מאתנו לעשות איזושהי פעולה שהיא תהיה פעולת תיקון. פעולת התיקון היא כבר אחרי שבירת אדם הראשון ומקיימת בתוכה חיבור בין כמה חלקים, לפחות בין שניים, כמו שכתוב, "מיעוט הרבים שניים". וכשהם רוצים להתחבר זה לזה, אז הם צריכים כבר להזמין את המאור המחזיר למוטב שהבורא ישפיע עליהם ויעזור להם להתחבר. ואז בחיבור ביניהם הם יכולים לגלות איזו תנועה, תכונה רוחנית - אחרת לא.

האדם בעצמו, בתוך האגו שלו לא מסוגל לגלות שום תכונה רוחנית שהיא מעל לרצון לקבל. אבל כשכל אחד רוצה להתכלל בשני - וכך כל אחד בשני - אז בזה שהוא נכלל בשני ורוצה לקבל על עצמו את הרצון של השני כדי לעזור לו, "איש את רעהו יעזורו" – אז בזה כל אחד מהם כבר נכלל מכלי חיצון לעומת הכלי של עצמו, ואז בתוך הכלי החיצון הוא יכול להתחיל להרגיש מה שלמעלה ממנו, שזו כבר תכונת הבורא, תכונת ההשפעה. ואז הם מגיעים למצב ש"מיעוט הרבים שניים", ואפילו שניים שמתקשרים בצורה כזאת, כבר יכולים דרך ההתקשרות ביניהם להרגיש את הבורא. כי הם כבר מתחילים לפתח בכל אחד תכונת ההשפעה, נטיית ההשפעה. וכך מתחילה ההתקדמות הרוחנית.

תלמיד: המצב הזה הוא פנימי, אז איך בעשירייה אנחנו יכולים להעניק תמיכה פנימית כזאת אחד לשני, ונוכל להגיע לזה?

אני מוכן להתכלל בחבר ולהיות בו ככוח נוסף שלו, שעלי הוא יתקשר לבורא ואהיה בשבילו כתוספת. אין לי כלום מזה. זה נקרא שאני נמצא רק בכוח השפעה, רק בדרגת הבינה בינתיים, והוא ייקח אותי וישתמש בי ככוח השפעה שנוסף לו. ואז על ידי ההתקשרות שלו אלי, הוא יכול להגיע לבורא כי יש לו כוח השפעה ממני.

תלמיד: איך אני מתכלל בחבר שלידי כדי שהוא ייקח את כוח ההשפעה שלי וישתמש בזה כדי להגיע לבורא?

אתם צריכים לדבר על זה הרבה ולקרב את העניין הזה שיהיה ביניכם דבר שמובן לכולם וכך תתקרבו. תתקשרו, תדברו על זה קצת, אבל העיקר זה דיבור פנימי שאדם עושה עם עצמו איך שהוא יכול.

ותלוי כמה אתם עוברים על השיעורים שלנו, חוזרים עליהם, וכל אחד רוצה לקיים אותם בפנים ואני צריך לתאר לעצמי שהחברים שלי מוכנים לזה, אפילו שאני לא רואה את זה.

שאלה: במה אני עושה את הבורא למלך עלי?

בזה שאתה מקבל אותו כגדול, שליט ועושה הכול. הוא עשה אותך, עשה לך את כל התנאים, נתן לך מחשבה ורצון, "מוח ולב" כול זה הוא עשה ואתה עכשיו מתוך כל הנתונים שהוא הכין לך, צריך להשתדל להתקדם לחיבור. מה שנשאר לך זה רק חיבור וגם את החיבור הוא עושה לך - לפי מה שאתה תדרוש. אתה צריך להתחיל את פעולת החיבור ואחר כך להגיד "ה' יגמור בעדי".

שאלה: ציינת שכדי לבנות את הכלי הרוחני, צריך להתכלל ברצון של החבר ואז לבקש את המאור המחזיר למוטב ואז משיגים את כוח האמונה. זאת אומרת שהאדם לא יכול להשיג את כוח האמונה בתוכו, אלא רק מחוצה לו בכלי הרוחני?

נכון, בתוך האדם אין שום רוחניות ורק כשהוא מתקשר לאחר ורוצה להשפיע לחברו שיתחבר עימו, אז נקרא שיש לו כלי רוחני. כאשר אני מחבר אלי את החבר, בזה אני בעצם בונה בי כלי רוחני, ולכן הכלי הרוחני האמיתי זו עשירייה שמתחברת. זה אפילו לא שניים אבל מיעוט הרבים שניים מזה מתחילים.

תלמיד: מאיזה כוח האדם ממשיך לעבוד, עד שהוא מתחיל לגלות למעשה את כוח האמונה?

מתוך האגו שלו שרוצה להתקדם למשהו שנראה לו חשוב לפי הרשימו שיש לו ולא מכוח רוחני. רוחני זה עוד רחוק ממנו, עד שהוא יתחבר לפחות לחבר אחד או שניים וכן הלאה, ויבקש חיבור איתם, ויתחיל לגלות את התכונות שלו ושלהם.

ככל שהם יכולים להשתלב ולהיות יחד כמבנה של הפרצוף, מזה יהיה מבנה ביניהם וכבר קשר בכל העשירייה השלמה, כי כולנו משפיעים לכולם ואף אחד לא לעצמו - ואז הם יוכלו גם להיות כלי למילוי הבורא, והבורא יכול להיכנס בהם ולמלא אותם.

תלמיד: למעשה האגו זה כוח, זה התחליף של כוח האמונה בזמן שאין כלי?

אמונה זה מה שאנחנו בונים מתוך זה שמתעלים למעלה מהאגו.

שאלה: האם נכון להגיד, שמצוות הבחירה זה נגיד כאשר אנחנו בעשירייה מסתכלים על כל מה שקורה מתוך הנקודה היסודית שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב ואז גילוי הבורא זה אומר, שבאותה אמונה שלנו אנחנו עושים בדיקה וזה הופך להיות לדעת שלנו?

בינתיים כן אחרי זה נבדוק.

שאלה: אם כולנו מנסים להגיע למחשבה אחת שהבורא הוא אחד והוא טוב ומיטיב, כך שאפילו את הרע והטוב אם אנחנו מצליחים לחבר זה מועיל לנו. ואפילו אם זה לכאורה מרחיק אותנו, אנחנו מנסים דרך זה להתקרב אליו ולהפוך את זה למשהו משותף, ודרך ההשתוקקות להיות יחד עם החברים ולהיות דומים לו בתכונות שלנו.

בינתיים כן, אצלנו כל רגע משתנה.

שאלה: בעשירייה לקחנו החלטה משותפת ממש יחד. איך מבררים שהחלטה שעושים היא החלטה שמשרתת את רצון הבורא?

אני לא יודע, תשאלו את עצמכם, תשאלו את הבורא, תבררו וקדימה, אתם צריכים ללמוד איך עושים צעדים לבד, לכן זה נקרא "התחלה חדשה", "ראש השנה".

שאלה: איזה התנהגות האדם צריך לנהל, כדי שיכיר ויבין שהוא נמצא בקיום תורה ומצוות?

לנסות לקרב את הלב שלו לחברים, אין שום צורה אחרת של קיום תורה ומצוות, כל קיום התורה והמצוות, זה כדי לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד כמו שהיה לפני השבירה.

שאלה: האם המאור המחזיר למוטב מתחיל לפעול כשאני הופך את הרצון שלי ל-לא רצון שלי?

כן, אפשר להגיד שכך זה עובד.

שאלה: הוא כותב "מלא כל הארץ כבודו", "את השמים ואת הארץ אני מלא". איזה חיבור יש לעשירייה, אם אפשר לקשור את זה?

לא יודע, תחשוב וזה עוד יתברר. ודאי שהכול מגיע מהבורא, מהשבירה ומהעבודה שלנו שאנחנו מתקשרים אליו. בעצם נעשה כאן נתק בינינו לבין הבורא. אם אנחנו מתקשרים אליו אז אנחנו מגיעים לסידור של כל הכלי השבור.

קריין: קטע מספר 4 כותב הרב"ש.

"כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו.

והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

וזה נקרא בחינת עשיה, כמו שכתוב "ועשו לי מקדש", שהעשיה חלה על הכלי ולא על האור. כי האור שייך להבורא ורק המעשה שייך להנבראים."

(הרב"ש. 940. "נקודה שבלב")

זאת אומרת אם הם פועלים על מנת להשפיע זה על זה, הנותן והמקבל, אין לאף אחד שום פחיתות כלפי השני. גם המקבל - כשהוא מקבל הוא מקבל כדי להשפיע וגם הנותן נותן כדי להשפיע ולכן שניהם נמצאים ממש באותה רמה אחת של השתוות הצורה.

שאלה: מה זה אומר, אני אשכון בתוכם? יש לנו טבע שאנחנו כל הזמן שוכחים. הרבה פעמים אנחנו עושים קפיצות גדולות כשאנחנו מתקדמים בדרך אבל הרבה פעמים אנחנו נרדמים. מה זה אומר שאני אשכון בתוכם?

זה לא חשוב שאנחנו קופצים, עומדים, כאילו הולכים אחורה. אנחנו לא מבינים את המצבים שלנו. אנחנו צריכים רק כמה שאפשר להחזיק זה בזה. החיבור בינינו זה הדבר ההכרחי כי כך אנחנו בונים את עצמנו ככלי. אין חיבור - אין כלי, פשוט מאוד. אין חיבור - אין כלי.

ולכן אנחנו צריכים להיות מחוברים ובחיבור שלנו אנחנו צריכים לדאוג שיהיו לנו מחשבות, רצונות, נטיות, כוונות ככל האפשר יותר קרובות זה לזה. זה שכל אחד מאיתנו בפנים שונה מהאחרים זה ברור לנו, אנחנו אפילו לא עושים ביקורת, אין לנו שום אפשרות לבדוק את זה.

אבל בצורה חיצונית - איך אנחנו מבטאים את התכונות שלנו? אנחנו צריכים לבדוק כל הזמן שאנחנו מכוונים למצב אחד, למטרה אחת - איך אנחנו פותחים בינינו מקום לבורא שיוכל להיכנס ולמלאות את כול הרצונות שלנו.

אין רצון כזה באף אחד. אבל בינינו, כשאנחנו רוצים לעזור זה לזה אז אנחנו בונים אותו רצון. מהרצון שלי לעזור לחבר והחבר רוצה לעזור לעוד חבר וכן הלאה. ברצונות האלה לעזור, איש את רעהו יעזרו, אנחנו בונים רצונות שלא היו קודם.

קודם לא היו, גם בזמן האדם הראשון וגם במצב השבירה. עכשיו בגלל השבירה אנחנו יכולים להתקשר, להפנות אותנו אחד כלפי השני. ואז בנטייה שלנו מאחד לשני, מאחד לשני אנחנו פותחים רצונות חדשים, רצונות להתכלל, לעזור, להתחבר ובתוך הרצונות האלה דווקא הבורא יכול להתגלות,

זה נקרא "אתם עשיתם אותי". כי אנחנו בונים כאן רצונות מהשבירה. ודאי שזה כלול מהפנייה שלנו לבורא, מהתפילה והוא עוזר לנו והוא עושה לנו את זה, אבל אנחנו בינינו בונים אותם הקשרים, נטיות, פניות מחבר לחבר והבורא יכול להתגלות ברצונות החדשים ואז כך אנחנו מגלים אותו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה נקרא "אור חסדים", אור חוזר. כאן כל העבודה שלנו - להתחבר אחד לשני ולבנות בזה מקום לבורא. אנחנו עוד נעבוד על זה אבל כאן זה המקום.

שאלה: אין לי רצון להיות כוח עבור החברים, להתחבר עם החברים. איך אני יכול להגיע להשתוקקות לזה?

אתה תמשיך בלי לחכות שיהיה לך רצון. תמשיך בלי רצון. גם הרצון יבנה על ידי המאור המחזיר למוטב. מתחילים ללא רצון, ללא הבנה, בלי כלום, כמו תינוק שנולד. אין לו שום דבר אלא מטפלים בו ואז הוא גדל. כך אנחנו. רק אנחנו לא יודעים אלו כוחות, לא רואים, לא מזהים אותם - שמטפלים בנו, אבל מטפלים בנו.

אתה צריך להאמין שאנחנו נמצאים בטיפול ותראה שזה יהיה כך. לאט לאט תתחיל לגלות את הכוחות שמטפלים בך, תתחיל לפנות אליהם, לדרוש מהם, להשפיע עליהם והם ישפיעו עליך וכן הלאה, וככה תגדל.

שאלה: המלצת לבדוק עד כמה הרצונות שלנו מכוילים לאותה המטרה, איך עושים את זה בפועל, אני צריך לבדוק את עצמי או שאנחנו כולנו ביחד עושים את זה? איך עושים את זה נכון?

תתחיל להשתדל להתחבר עם החברים ולראות מה חסר לך, ועם כל מה שחסר לך תפנה לבורא, וכך תרגיש בפנייה לבורא תגובות. תתחיל ואז נדבר.

שאלה: האם אפשר לומר שלבורא אין שום הרגשה של עצמו כיוון שאין לו חסרון, ורק כשהוא קרוב או כשהוא מתלבש ברצון לקבל שלנו אז יש לו ביטוי של הרגשה עצמית?

בעצם על הבורא אנחנו לא מדברים. אני מבין שאתה בעל שכל ורוצה להבין את המערכת בצורה שלמה כמו חוקר, אבל זו לא גישה נכונה כי אין לך עדיין נתונים. לכן הייתי אומר שתעשה כמונו, תיכנס פנימה ומתוך ההרגשה תגיע לך הבנה. כך אנחנו לומדים גם בעולם הזה בכל דבר, קודם זו ההרגשה כי היסוד שלנו זה הרצון לקבל והרצון לקבל הוא מרגיש או טוב או רע. אחר כך מהרגשות טוב ורע הוא מתחיל להרכיב מערכת שכלית, ואז להבין מתי זה טוב ומתי זה רע, מאיפה ולמה ואיך אני יכול לסדר לעצמי כאלה דברים שיהיה לי רק טוב וכן הלאה. זאת אומרת, קודם נלך ונבצע. אתה חכם אני סומך עליך אתה תדע איך לסדר את הכול.

שאלה: האם נפילה ממצב השלמות בו היינו היא נפילה דמיונית?

נפילה משלמות היא לא דמיונית אנחנו מרגישים את זה בהרגשה שלנו, למה שאני אומר שהיא דמיונית? אפשר לומר על כל העולם שהוא דמיוני, אבל זה עניין ספרותי.

שאלה: לפי קטע 1 מה היא "אמונה בפשטות"?

"אמונה בפשטות" זה כוח עליון שמתלבש באדם ומאפשר לו להיות למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: לפי קטע 2 מה הכוונה "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל"?

זאת אומרת שקשר אגואיסטי לא יהיה לו אלא שתהיה לו נטייה לכלל ישראל, לאלו שמשתוקקים לבורא.

שאלה: לפי קטע 2, מה משמעות של "שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל"?

שוב, שהוא יוכל להתכלל עם הכלל ולהשתמש בהכלל כמו בכלי השפעה שהוא רוצה להשפיע להכלל, ובזה הוא לא יצטרך להכלל כדי לקבל ממנו.

שאלה: לפי קטע 2 מה ההבדל בין אמונה פרטית לבין "אמונה מבחינת הכלל ישראל"?

אמונה פרטית היא שאדם משיג את הכלי שלו הפרטי בלהתכלל עם החברים, עם העשירייה, היא בעצם הכלי הפרטי שלו, והכללי שהוא כבר מתחיל להיות מחובר עם עוד עשיריות, שהוא כבר מרכיב ממש פרצופים רוחניים. אפשר לומר שהוא נכנס למבנה של העולמות הרוחניים.

שאלה: לפי קטע 4 מה זה אומר ש"על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו"? אז בעשירייה אני בונה בניין משלי או שאנחנו בונים בניין משותף של קדושה?

כל אחד בונה בניין משלו שהוא נבנה על שיתוף עם האחרים.

שאלה: מה מרגיש האדם כלפי הבורא והחברים כאשר יש לו אמונה למעלה מהדעת וכאשר אין לו?

זה עניין של הרגשה, אני אפילו לא יכול לומר, בכלים שלו הוא מרגיש. אי אפשר לומר.

שאלה: מה ההזדמנות שמצב "ראש השנה" מזמן לכל הכלי העולמי?

בכלל כל החגים שאנחנו מדברים אלה לא חגים של הדת, אלה לא חגים של האומה, אלה חגים של המציאות שכך המציאות הרוחנית יורדת לעולם הזה אם אפשר לומר כך, היא פועלת עלינו הנמצאים בעולם הזה ואנחנו צריכים להשתדל להיות קרובים לאותה המציאות הרוחנית.

לכן אמרתי שאם אתם רוצים לחגוג את ראש השנה באביב או בסתיו, בבקשה, אין שום בעיה, רק לפי השורש אם אנחנו מדברים שיש שורש לחודשים, יש שורשים לימים, לשבועות, יש גם שורש לראש השנה. יש ארבעה ראשי השנה, אנחנו עוד נדבר על כך, וראש השנה לזמנים זה ראש השנה הראשון הזה. עוד נדבר על כך, אתם תראו.

שאלה: לפי שורש וענף, אנחנו נכנסים לתקופת החגים, איך אנחנו בני ברוך צריכים להשתמש בכל התקופה הזאת בצורה נכונה שאנחנו נכנסים אליה עכשיו?

יש לנו אנשים שמסדרים לנו את עניין החגים. אנחנו בכל זאת צריכים בינינו להשתדל לבנות את הלו"ז של החגים, הסעודות, האירועים גם לנשים וגם לילדים, ולקיים אותו.

שאלה: כל הלו"ז יהיה מסודר גם לנשים, גם לילדים, גם התפילות הכל יהיה מטוקטק. איך אנחנו צריכים להתארגן מבפנים מבחינת התוכן הפנימי?

אנחנו התחלנו היום כבר ללמוד על הדברים של ראש השנה, כך זה נקרא "ראש השנה-קטעים נבחרים מן המקורות". ויש לנו על זה הרבה חומר. אנחנו נמשיך את החומר הזה גם היום בשיעור הצהריים, וכך יהיה במשך השבוע לפחות שאנחנו נגמור את החומר הזה גם בשיעורי הבוקר וגם בשיעורי הצהריים. ואחרי זה מגיע "יום כיפור", אנחנו נלמד מה הם כוחות הדינים שמתגלים אחרי שבירת הכלי, ואחרי כן כשאנחנו בונים את הכלי בחזרה בעניין ה"סוכות", ומגיעים ל"שמחת תורה".

כל החגים האלו אנחנו נלמד בקשר אלינו מה שמקובלים גם כתבו לנו ב"שער הכוונות", בכל המצבים האלו אנחנו צריכים לראות את עצמנו. אני חושב שכל חבר וחבר שלנו בעולם יראה שאנחנו בעצם מדברים על עניין אחד, על הבריאה ותיקון הבריאה.

תלמיד: מהשבת האחרונה אנחנו כאן בפתח תקווה מתאספים בבית המשותף שלנו, האם אתה מרגיש הבדל, זה משפיע עליך התאספות פיזית כזאת שלנו?

אני מרגיש בהבדל ואני בעצמי הייתי רוצה לרדת למטה מהמקום שלי למקום שלכם ולהיות שם באותו המתחם, אבל אמרו לי שזה עדיין אולי מסוכן עקב המצב שלי ולכן לא נותנים לי. אבל אני באמת רוצה, וגם שאלתי היום ואני לוחץ על כמה אנשים שהם כרופאים קובעים. אני מקווה שזה יתברר בתוך כמה ימים הקרובים ואז אני אהיה איתכם יחד. כבר חשבתי שאני אהיה איתכם יחד אבל הם עדיין אומרים בכל זאת כדאי עוד להמתין. מה לעשות.

האמת אם בצורה כזאת כמו שאתם נמצאים עוד המון אנשים בעולם מאות ואלפים גברים ונשים, ולכן אני לא כל כך רץ אליכם כדי לא להבדיל בין מי שנמצא כאן בבניין הזה למי שנמצא ביתר המקומות.

תלמיד: מה ההבדל שאתה מרגיש?

שאתם נמצאים למטה ואני כאן?

תלמיד: ההתאספות הפיסית של חברים.

אני צופה בכם בשלושה מסכים, מסך אחד הוא מסך כללי שלכם והמסך השני זה מי שמדבר אליי ומסך שאני רואה את כל הקבוצות בעולם, יש לי שלושה מסכים קבוע חוץ מהקריין. זהו. אני רואה את כולם וצופה בכולם ואין לי שום בעיה להיות כך. אבל בכל זאת אני חושב גם כשהייתי עכשיו בחו"ל ראינו, דיברנו עם הרבה אנשים והם רגילים לראות אותנו בצורה כזאת והם מקבלים את זה ומרגישים שלא חסר להם כלום.

היינו בכל מקום במסעדה או ברחוב או איפה שלא יהיה, היו אנשים מגישים, מגיעים אלי ואומרים אנחנו מכירים אותך. זאת אומרת רואים שזה עובד, שהכלי שלנו הוא מתרחב. אני מקווה שהשנה יהיו עוד הרבה אירועים בעולם שהם יעזרו לנו להבין שהחיבור העולם הוא העתיד שלו הנכון הטוב.

קריין: קטע מספר 5. "אני לדודי ודודי לי". כותב בעל הסולם.

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")

קריין: שוב קטע מספר 5.

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו"." זאת אומרת שאדם צריך לבטל את הרצון שלו כלפי רצון הבורא. "היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה")

שאלה: הפעולה הזאת בהמשכת המאור?

כן, אפשר להגיד שכן.

שאלה: מה ההבדל בין מטרת הבריאה לבין תוכנית הבריאה?

מטרת הבריאה היא הנקודה הסופית שאליה אנחנו צריכים להגיע על ידי התיקונים, זו מטרת הבריאה, ותכנית הבריאה היא התהליך שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: כתוב ואז הבורא יכול להאיר ברצון לקבל כיוון שהוא כבר מתוקן. מה זה אומר להאיר ברצון לקבל?

הרצון לקבל שהוא עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, הוא מוציא מעצמו אור חוזר ואור חוזר הופך להיות הכלי החדש במקום הרצון לקבל שבו הבורא יכול לתת את המילוי, ואז המילוי הזה לא מבטל את הרצון לקבל כי הרצון לקבל הוא בעל מנת להשפיע, וכך מתמלאים האור העליון והרצון לקבל, שניהם עובדים על מנת להשפיע זה לזה.

שאלה : מה זה האור העליון? מה זה אור?

אור זה תענוג. הרגשת החיים.

שאלה: האם יכול להיות שהבורא ישלח לי רצון לקבל בצורה כזו שאני לא אוכל להתמודד איתו? שלא אוכל להתגבר עליו?

לא. אין דבר כזה. מעלים בקודש ולא מורידים בקודש.

שאלה: אם כן מהו המצב הזה שבו אני מקבל רצון לקבל שפשוט מוחק לי את הכול, ממש אני לא רואה שום דבר חוץ מזה?

אלה המצבים שאנחנו צריכים לעבור. לכל אחד ואחד הוא עובר בכל מיני מצבים. העיקר שאנחנו צריכים לאחוז בכל המצבים האלה שנותנים לנו כדי שאנחנו יותר נאחז בקבוצה. אם אני תופס בקבוצה כל פעם עוד ועוד אז כל המצבים האלה שעוברים עליי אני על ידם מתחזק וגדל עד שנבנה בי כלי לקבלת האור.

שאלה: כתוב פה לוותר על עצמו ה'. מה זה עצמו ה'?

את הרצון לקבל שלו.

תלמיד: האם הוא רוצה לוותר על האגו, לבטל את האגו בעבודה הרוחנית?

כן.

תלמיד: אבל האגו נותן לי כוח עבודה לעבוד מול החברים, איך אני אבטל אותו?

אתה צודק, אבל אנחנו צריכים לעבוד לא באגו בצורה גלויה אלא אנחנו צריכים להפוך אותו לעל מנת להשפיע.

(סוף השיעור)