שיעור בוקר 28.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שפלות והכנעה - קטעים נבחרים מן המקורות

הנושא מאוד חשוב כי בעצם זו הכניסה לרוחניות. גם חלק מהנושא הקודם שעסקנו בו מאוד חשוב. גם שישה הפסוקים האחרונים שעברנו מהנושא הקודם, "להתבטל לעליון", מאוד חשובים ומאוד חזקים, כדאי לחזור על זה שוב ושוב. כאן אנחנו ממשיכים בעצם באותו נושא.

העניין הוא, אם אפשר לסכם בהקדמה קצרה לשיעור, שיש שני עולמות, העולם שלנו, העולם הנבזה, הזמני, הבהמי, הנמוך ביותר, שאין בו שום דבר טוב כי כולו מתקיים בכלים דקבלה. זאת אומרת, שמפריד בין כולנו, בין כל האנושות ובכלל בין כל חלקי הטבע, שכל חלקי הטבע נמצאים בניגוד זה לזה ולכן לא יכולים להיות מחוברים בהשלמה הדדית, יפה, טובה, ובהתאם לזה רחוקים מהבורא ולא מסוגלים להגיע לשלמות ולהבין את השלמות, וכך הם מתקיימים.

זה מה שאנחנו מגלים עכשיו יותר ויותר גם בחיים שלנו, בעולם שלנו. כי אנחנו נמצאים בתקופה כזאת של התפתחות הטבע, בדומם, צומח, חי, מדבר, שהגיע כבר למצב שמתחיל להכיר את הרע בטבע שלו, באופי שלו, והגיע הזמן, זה נקרא שאנחנו נמצאים בשלבים של גמר התיקון או הדור האחרון, שאנחנו מכירים את הרע שבנו ומבינים שצריכים להפטר ממנו אם נרצה בכלל לשרוד בחיים שלנו. ואז אנחנו מתחילים להתייחס אחרת לחיים, שכל מה שאנחנו מרגישים כייסורים אלה דווקא כוחות ההתפתחות שלנו שדוחפים אותנו לצאת מהאגו שלנו, להתעלות למעלה ממנו, להתחבר בינינו ביחסים טובים, וכך על ידי זה שנתחבר בינינו נגיע לכוח השפעה, לכוח אהבה שבו לפי עוצמת הכוח הזה שנשיג, נרגיש את העולם העליון והבורא. זה העולם הנצחי שקיים ללא שום ההבחנות האלו שנמצאות בעולם הזה, זמן, תנועה ומקום, שאין את זה, אלא הוא קיים ממש למעלה מכל ההגבלות. אותו אנחנו צריכים להכיר, בו אנחנו צריכים להתכלל, לעלות וממש להתקיים בו.

כדי להגיע למציאות העליונה, היא נקראת "עליונה" מפני שהיא מתקיימת מכוחות ההשפעה, אנחנו צריכים בשביל זה לעשות תרגילים בינינו ולראות עד כמה אנחנו יכולים לתמוך זה בזה, עד כמה אנחנו מסוגלים לוותר על האגו שלנו כדי להתחבר בינינו. אלה בינתיים התרגילים שניתנו לנו כדי שעל ידם נתקרב לתכונות אמיתיות. איך אנחנו נתקרב לתכונות אמיתיות? פשוט בזה שנקיים כמה תרגילים, "איש את רעהו יעזורו", לימוד והשפעה הדדית במה שמסוגלים. ואז על ידי זה אנחנו מעוררים אור עליון, כוח השפעה שנמצא מעלינו, וכוח ההשפעה הזה משפיע עלינו ומעורר בנו אותם הכוחות שהוא בעצמו. הוא לאט לאט שולט עלינו ומעלה אותנו, מוציא אותנו מעל מנת לקבל לרצון בעל מנת להשפיע.

כך אנחנו לאט לאט נרגיש שאנחנו מעלים את עצמנו מהעולם הזה, מהמציאות הזו האגואיסטית למציאות העליונה, מציאות של השפעה, מציאות אלטרואיסטית. זה ההבדל בין שתי צורות המציאות, בין שני העולמות, ואנחנו נצטרך לעשות את המעבר הזה, וכך נקיים את הייעוד שלנו, נהיה עוורים. לפי זה אנחנו צריכים כל הזמן לראות עד כמה אנחנו יכולים לזלזל ברצון לקבל שלנו בצורה כזאת שאנחנו רוצים להתעלות מעליו, ולהיות בכוח השפעה למעלה מכל מה שקורה לנו בהרגשה ובמחשבה, מה שנקרא "בלב ובמוח".

העלייה הזאת מכוחות לקבל לכוחות להשפיע, היא נקראת "עליה לאמונה", שזה כוח השפעה, "למעלה מהדעת", שזה כוח קבלה. אז לחיות באמונה למעלה מהדעת זה נקרא לחיות בכוח השפעה, שאנחנו מעריכים אותו, שאנחנו מייצבים אותו למעלה מכוח הקבלה שלנו. המעבר הזה הוא לא כל כך קשה אם אנחנו משתדלים לעזור זה לזה בדוגמה, בתמיכה, בכל מיני דברים, כמה שאפשר. ובלי זה המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מדעת לאמונה, הוא מאוד מאוד קשה, ואם כן בכלל אפשרי.

לכן אנחנו לומדים, רוצים לברר את הפסוקים, יש בהם הרבה כוח פנימי. כי האנשים שמדברים שם, שכותבים את הפסוקים האלה, הם בדרך כלל בעל הסולם ורב"ש, יש לפעמים עוד כמה מקובלים גדולים, והם כותבים את זה מתוך ההשגה, מתוך ההרגשה של העולם העליון, וגם מתוך ההבנה שלהם מה שאנחנו צריכים לשמוע ולקיים.

מכאן והלאה אנחנו נקרא כל קטע וקטע, נשתדל לקיים אותו כמה שאפשר, להרגיש אותו, להבין אותו, לשאול, לברר וכך נתקדם.

שאלה: מתי עלינו להיות מעל לכל מה שמרגישים בשכל ובלב בקשר עם הבורא, איזו תכונה של הבורא אנחנו מציבים לפנינו?

השפעה ואהבה. שני המושגים האלה הם מאוד מאוד קשים, גדולים, כוללים, אבל אין לנו ברירה, כך אנחנו בינתיים צריכים לכנות אותם. אבל אנחנו עוד נדבר על זה, על איזה עוד אנחנו צריכים, אבל בעצם זה השפעה ואהבה, זה מה שאנחנו רוצים לרכוש.

קריין: קטע מספר 4 בנושא "שפלות והכנעה".

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי," זאת אומרת, שהאדם לא מעמיד שום תנאים, הוא מקבל את העבודה הזאת, הוא רוצה לקיים אותה כמה שהוא מסוגל, וכל פעם עוד רוצה להשתכלל בזה יותר ויותר. "כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: מה היא העבודה שרב"ש מדבר עליה פה, שאדם צריך לעבוד כל הזמן?

זה להתחבר עם האנשים ולקיים את כל מה שהבורא דורש מאיתנו, להיות למעלה מהאגו שלנו, להשפיע לכולם ולכל העולם כמה שהאדם מסוגל, בכל הכוחות. לעשות את הדברים האלה שהם כולם כנגד האגו שלנו, ובזה הוא יתקדם לכיוון הבורא.

שאלה: כשמונחים ממש בארץ, כמו שכותב רב"ש, מה העבודה?

"מונחים בארץ", זאת אומרת שהאדם לא קובע שום תנאים לעבודה הרוחנית שלו, אלא כל דבר שמתעורר בו כנגד העבודה הוא מוחק אותו, לא מקבל בחשבון. והעיקר בשבילו להיות בהשפעה, וכך להתנהג עם כל החברים שלו לפחות, ובעצם עם כל העולם.

תלמיד: מה זה המחיקה, לא לעשות עם זה בירור, לא לעשות חשבון על זה?

הוא עושה בירור וחשבון, ולמרות שהבירורים והחשבונות שלו הם אגואיסטים, הוא עושה אותם כדי לדעת איפה הוא לפי האגו שלו, ולא מקבל אותם בחשבון.

שאלה: איך לקחת, כמו שכותב פה רב"ש, כאילו כוח אמיתי לעבודה, השגה והרגשה?

אדם שרוצה לקיים את עצמו למעלה מהאגו שלו, בלי לשים לב לאגו שלו, אלא כל הזמן להיות בהשפעה כמה שהוא מבין, בעצם הוא מתחיל לקבל כוחות מלמעלה, מהבורא.

שאלה: מה זה אומר להיות עובדי ה', איזה הבדל יש בלהיות חבר ואוהב, לבין משרת הבורא?

הבורא שזה כוח עליון אחד שקיים ומקיים ומרגיש ומחזיק את כל הטבע, מחייב אותנו להגיע מהטבע שלנו שהוא הפוך ממנו, טבע של לקבל, טבע אגואיסטי, לטבע הפוך, טבע של להשפיע, לאהוב, שזה טבע אלטרואיסטי. זאת העבודה שלנו. ולאט לאט לצורה הזאת אנחנו צריכים להגיע.

כל המצבים שלנו שאנחנו עוברים, הם בסך הכול כדי ללמד אותנו בהדרגה שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתעלות מעל הטבע שלנו של רצון לקבל, טבע אגואיסטי, ולכבד ולקיים טבע של השפעה, של אהבת הזולת, טבע אלטרואיסטי. זה מה שיש. את זה אנחנו צריכים לעשות.

אנחנו קיימים כבר בשלב שהאנושות מגיעה להכרה איפה היא נמצאת, זה נקרא "הכרת הרע", שהטבע שלנו עושה לנו רק רע, ומתוך זה שנתנהג נכון, אם נשמע את מה שחכמת הקבלה מייעצת לנו, אנחנו נגיע לכוח הטוב. כל זה צריך לקרות פחות או יותר בזמננו, לפחות מתחילת המאה העשרים והלאה אנחנו כבר נמצאים בתהליך של התיקון הכללי של העולם.

שאלה: בקשר לקטע הזה, אנחנו עושים כל מה שצריך, מתחברים בעשירייה, שומעים שיעורים, עושים הפצה, אבל יש טעם של עפר, ונראה ששום דבר לא מאיר. וככל שאתה עושה עוד ועוד ככה גדל הטעם של העפר. אני רוצה לדעת מה עושים, כי אנחנו אמורים להיות בשמחה. בשכל אנחנו יודעים שזה צריך להיות כך, טעם של עפר, אבל בפועל יש הרגשה של ייאוש, שנמאס, שאי אפשר להמשיך כך. מה עושים עם זה?

זה נכון, שמצד אחד כמה שאנחנו יותר נמצאים בהשפעה, אנחנו לא מרגישים בתוכנו שאנחנו מקבלים משהו, ולכן זה לא מושך אותנו, זה מצער אותנו, ומוריד לנו את מצב הרוח ובכלל הכול. מה לעשות? רק להעלות את חשיבות ההשפעה עוד יותר ויותר. כי אנחנו נמצאים במעבר בין על מנת לקבל, לעבוד ברצון לקבל שלנו, לבין לעבוד בעל מנת להשפיע, ועד שלא נעבור לעל מנת להשפיע, אנחנו לא נרגיש איזה תכונות טובות, איזה דברים גדולים אנחנו משיגים בהשפעה.

ולכן כאן אנחנו צריכים לחזק זה את זה, וללכת כל פעם יותר ויותר בקפדנות, לקיים את כל החיים שלנו, לפחות הפנימיים ובינינו, אני לא מדבר על הרחוב ובכל מקום כך לקיים אותם, אבל בינינו שנקיים כמה שיותר כוחות השפעה, ואז "איש את רעהו יעזורו", אנחנו נוכל להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

שאלה: שפלות והכנעה זו הכניסה לרוחניות, את זה אנחנו יודעים. ואם האדם מקדיש את כל הזמן הפנוי שלו לחכמת הקבלה, להפצה, שומר כביכול על המצוות, ופתאום הבורא מביא לו ייסורים מאוד גדולים כמו למשל מחלת הסרטן, בשביל מה, בשביל לחזק את השפלות וההכנעה? מה אדם שסובל יכול לתת לבורא?

אנחנו לא יודעים את כל ההבחנות, הכוחות, הנתונים. אנחנו לא יכולים לראות את כל הקשרים שיש בין האדם לגורל הכללי, לתהליך הכללי, למה שקורה לו. ולכן את יכולה לשאול את השאלות האלה כמה שאת רוצה, אבל אין על זה תשובה, כי התשובה יכולה להיות רק מתוך זה שאנחנו נתעלה למעלה מהסיבות הללו ושם נמצא את התשובה.

לכן לא לשאול מהשכל דברים כאלו שנמצאים למעלה מההשגה שלנו. צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, לעלות לדרגה כזאת שאנחנו נוכל לראות את הדברים האלה בצורה נכונה. מה זאת אומרת? שאנחנו נראה את מה שהבורא עושה לנו מצד אחד, ומצד שני מה באמת הסיבה והמסובב, זאת אומרת עונש ושכר שאנחנו מקבלים עבור כל המצבים הללו.

שאלה: אנחנו בקבוצה מגיעים להרגשה שאנחנו שפלים, נמוכים ומקולקלים, ואנחנו רוצים להודות לבורא שמעביר לנו את האור דרכך. איך באמת ניתן להעלות לבורא?

רק על ידי זה שאתם מתקרבים אליו לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתעלות מעל הטבע שלנו אם אנחנו יודעים שאין לנו את הכוח ושרק ביחד אנחנו יכולים להשיג אותו, אבל הבורא הוא זה ששם לנו מכשולים כדי שלא נגיע לשיעורים ולפגישות של החברים.

זה לא נכון שהבורא לא נותן לך כוח להגיע לשיעורים ולפגישות. זה לא נכון, לזה הוא לא פועל בהפרעה, לא, אלא רק בהתנגדות כדי שאתה תפתח יותר ויותר כוח רצון, חשיבות המטרה. אבל לא שהוא לא נותן לך להגיע לשיעור או לישיבת חברים. את הדברים האלה תמחק מהראש שלך. את זה הבורא לא עושה. הוא יעשה לך יותר קושי להגיע לשיעורים ולישיבת חברים, לכל מיני דברים, אבל הוא עושה את זה במידה שאתה יכול להתגבר ובכל זאת להגיע ולהשתתף.

תלמיד: הסיבה לשאלה היא מפני שבשלושת החודשים האחרונים יש לי קושי מסוים להיות בשיעור, ורק בשעה הזאת אני יכול להשתתף בצורה מלאה. חוץ מזה יש לי כל הזמן בעיות באינטרנט או בעיה כזו או אחרת. זה לא כי אני לא רוצה, אני רוצה להיות בשיעורים, בלי השיעורים אני לא יכול לחיות, אבל לפעמים אפילו אני לא יכול להוריד את השיעורים.

יש לך קבוצה, תדבר איתם ובכמה שהם יעזרו לך הם ישתתפו בזה, יכול להיות שיפנו אלינו ואנחנו נעזור, אבל אל תביא לכאן את הבעיות שלך. ככה לא עושים. אני לא מאמין שיש כאלו בעיות שאי אפשר להתגבר עליהן.

שאלה: כשאני נמצאת בבקשה לבורא, יש הרגשה שכביכול אני לא מסכימה עם המצב שלי. איך משתווים שני המצבים שאני לא מכניעה את עצמי לפני המצב שלי ומצב הבקשה לבורא?

מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא, השאלה היא האם אני צריך להסכים עם מה שאני מקבל או לא. אז אומרים לנו מקובלים, אתה לא צריך להסכים, כי מכל מצב ומצב שאתה מקבל וברור שאתה מקבל אותו מהבורא, אתה צריך לדרוש איך להתעלות למעלה מהמצב הזה להשפעה, לחיבור, לאהבה. את כל המצבים שאתה מקבל ודאי שאתה מקבל מהבורא, אבל הם כדי לעלות למעלה מהמצבים האלו מכוח קבלה לכוח השפעה, וכך תתקדם.

שאלה: איך לוותר על המחשבות על עצמי ולהתמלא במחשבות על הבורא?

באמת אם אנחנו חושבים על הבורא ועל ההשפעה ועל כל העולם, אנחנו דווקא חושבים על עצמנו כרוחניים. ואם אנחנו חושבים על הרצון האגואיסטי שלנו, אנחנו רק חושבים על משהו שאפילו לא שייך לנו אלא זה רצון מדומה.

שאלה: איזו בחירה יש לנברא בלשרת את הבורא?

כמו שאנחנו מדברים, שכל מה שהוא מרגיש הוא מקבל מהבורא בלבד, אפילו שמקבל את זה דרך כל מיני אירועים, מקרים, אנשים. וכל מה שהוא צריך לעשות אחרי שמרגיש, הוא צריך לכוון את עצמו לבורא ולהשתדל להיות בכוח השפעה למעלה ממה שהוא נמצא. עוד נדבר על זה בפסוקים הבאים.

שאלה: כדי להתמסר לכוח העליון, האם נחוץ אותו כוח שצריך בשביל להרגיש שפלות והתגברות על האגו ביחס לעשירייה?

כן, ודאי. אם אנחנו רוצים לעשות צעד אחד קדימה לבורא, אנחנו צריכים להרגיש כמה דווקא הוא מעורר בנו את האגו שלנו, וכמה אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו, וכמה בזה אנחנו מתקרבים אליו.

שאלה: האם להיות בהשפעה זה להיות בעצם בהכרה כלפי פעולות הבורא עלינו ועל העשירייה?

כן, נכון.

שאלה: איפה ההבדל בבקשה שלנו אל הבורא שישנה את מצבנו, יעלה אותנו מעל ההפרעות שהוא נותן בשביל ההתפתחות שלנו, לבין בקשה שהיא חוצפה מצידנו ואיזושהי דרישה לא נכונה מהבורא ולהגיד לו מה לעשות כביכול. איפה ההבדל בין זה לזה?

שאלה מאוד טובה. אם אנחנו מבקשים מהבורא לתקן אותנו מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, מניתוק בינינו לחיבור, זאת בקשה נכונה ופחות או יותר על זה אנחנו תמיד נקבל תגובה. בדרך כלל אנחנו מקבלים את התשובה מיד, על זה כתוב, "טרם יקראו ואני אענה", שהבורא נענה לקריאה שלנו שאנחנו מבקשים את התיקון מקבלה להשפעה. ככה אנחנו צריכים לעשות.

תנסו ותראו, שאם אנחנו לא יורדים מהקו הזה, כל הזמן לקרב את עצמנו להשפעה, לחיבור, אנחנו כן נתחיל להרגיש איך אנחנו מגלים בדרך זאת יותר ויותר הכבדות הלב, קושיות, אבל יחד עם זה כמה שאנחנו יותר ויותר מבינים מה שקורה לנו ומתקדמים.

שאלה: איזה יחס יש בין העשירייה לבין הבורא?

העשירייה היא אותו כלי שמקבל השפעה מהבורא. אם היא מתארגנת נכון בקשר בין חברי העשירייה, היא יכולה בחזרה להתקשר לבורא.

שאלה: אם החבר לא הוגן כלפי החברים שלו, האם זה אומר שהוא גם לא הוגן כלפי הבורא? האם זה חלק מהמשחק היומיומי שלנו שאנחנו מבצעים?

כן. יש כל מיני מצבים שאנחנו עוברים, ועל זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", כל עוד האדם לא מגיע לתיקון הסופי השלם שלו, שלא יאמין שהוא לא יכול לעשות איזה דברים רעים. ודאי שהוא כן יכול, כי עדיין נמצאים בו רצונות לקבל אגואיסטים, שזו הסיבה, השורש לכל הדברים הרעים.

שאלה: איך בכל מצב בחיים להחליט נכון, מה הבורא מצפה מאיתנו, מה הוא רוצה להגיד לנו במצב הזה?

רק השפעה הדדית בקבוצה, בחברה, עד האהבה בינינו שם הוא יכול להתגלות בקשר בינינו לפי חוק השתוות הצורה. כמה שאנחנו נשפיע ונאהב זה את זה כך הבורא יוכל להתלבש בנו ולהתגלות בינינו. לזה הוא מחכה, מתי יכול להתגלות רצונו להטיב לנבראיו בצורה שהוא מתגלה ביניהם.

קריין: קטע מספר 5.

"איך האדם יכול לקבל כח התגברות על הגוף, בזמן שהוא מרגיש בחינת "שכינתא בעפרא". איזו שמחה הוא יכול לקבל מעבודה זו. וביותר קשה, איך יש אפשרות לאדם, שיהיה לו צורך וחשק לעבוד עבודה, שאין אדם מרגיש בה טעם. כלומר, בשלמא שאין לו ברירה. יש להבין, שהאדם עובד בכפיה. אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך.

לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, שירגיש בזה טעם. אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר."

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, אנחנו כאן צריכים להשתדל, כשאנחנו שומעים את התנאים האלו, איך אנחנו צריכים לעבוד לגמרי לגמרי לא לצורך עצמנו. אנחנו צריכים להרגיש בעצם איך התורה מספרת לנו על העולם העליון, העולם הרוחני ובאיזו צורה אנחנו יכולים להרגיש אותו, לגלות אותו, שהכול אך ורק בתנאי שאנחנו נשתוקק לזה כמה שאפשר, נבקש מהבורא שיעזור לנו להרגיש, לראות, להבין כמה שאפשר את העולם העליון, עולם ההשפעה, חיבור, ואז כל היתר כבר על הבורא. מאיתנו צריכה להיות בקשה, ממנו עזרה וביצוע.

שאלה: איך לעבוד בשני כלים בו זמנית, מצד אחד מבקשים כוח להתגבר ומצד שני לא לבקש למחוק את המצבים שמתגלים?

כך עובדים. אנחנו רוצים להיות רק בכוח השפעה כלפי כל החברים בקבוצה וכל ארגון בני ברוך העולמי, עם מי שאתה נמצא בקשר.

שאלה: מה זה אותו כוח התגברות שהוא מקבל על הגוף וגם עובד בשמה?

הוא מקבל כוח התגברות על האגו שלו, על הרצון לקבל. מתחיל להבין שהצורה הנכונה ביחס למציאות, לטבע, לחברים ובכלל לכל העולם, לכל בני אדם זה יחס של השפעה, השתתפות. רק הוא לא עושה את זה, אבל מבין שכך בסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות. ואז לעשות כל מיני פעולות שעל ידם הבורא יאיר לו כוח שהוא יוכל באמת להגיע למצב של השפעה וחיבור ואהבה.

שאלה: בקטע כתוב "שלא יבקש שייתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך שירגיש בזה טעם, אלא הוא מבקש מה' שיתן לו כוח שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה". עניין של הבקשה להיות בגדלות ה'. תמיד דיברנו שחסר לנו רק גדלות ה'. ופה הוא כאילו כותב קצת אחרת, אתה יכול להסביר את זה?

לא. זה ניתן כדי לחשוב על זה ולהרגיש. אנחנו רוצים להגיע להכרת גדלות הבורא שזה יספיק לנו להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולא שאנחנו רוצים את גדלות הבורא כדי ליהנות ממנו בצורה גשמית כמו שאנחנו רגילים ליהנות. אני רוצה להשתמש בהכרת גדלות הבורא רק כדי שיהיה לי כוח להתעלות למעלה מהאגו שלי.

שאלה: האם מספיק שנהיה כל הזמן בכוונה להשפיע כדי שהרצון שלנו לקבל, האגו שלנו יתגלה לנו כדי שנוכל למשוך את כוח הבושה ולבצע צמצום בנו?

אני לא מבין אותך. בשביל מה אנחנו צריכים לגלות את הבושה ולגלות את האגו שלנו? העיקר בשבילנו זה לעלות למעלה מהאגו שהבורא מגלה. אנחנו לא צריכים לבקש ולחכות שהרע יתגלה, אני צריך כל הזמן לחשוב רק על הטוב.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לעבודה בלי להרגיש את הטעמים, מבלי שנגיע לצורת עבודה אדישה או אפאטית, לא להגיע למצב שלא אכפת לי מרוב שאין טעם?

אנחנו מרגישים בעולם הזה בעיות גדולות והבעיות האלה לאט לאט מתקרבות לכל משפחה ולכל אדם. אנחנו צריכים קצת יותר לראות את הדברים ולהשתדל להבין מה הבורא רוצה להגיד לנו בזה. בסופו של דבר הוא רוצה להראות לנו דרך ישרה למציאות אחרת. מציאות של השפעה, חיבור, ששם אין תופעות רעות כמו שיש לנו כאן במציאות הנוכחית.

אז בואו נחשוב יותר ונרגיש עד כמה הרע מתקרב אלינו ועד כמה הבורא נותן לנו הזדמנות להתעלות מעל הרע הזה ולהגיע לטוב.

שאלה: האם זה נכון להגיד שכשאנחנו מודעים להרגשת טעם העפר בעבודה אז אנחנו חסומים ברצון לקבל, והדרך היחידה לפתוח את החסימה הזאת היא בכוונה?

אני לא יודע איך לקרוא עוד חוץ מחכמת הקבלה שעובדת עם האגו, עם הרצון לקבל של האדם ומלמדת אותנו איך אנחנו יכולים להשתמש עם הרצון לקבל שלנו מעל מנת לקבל, דרך צמצום וכוח לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, החכמה הזאת, השיטה הזאת שמלמדת אותנו לעבוד עם הטבע שהבורא ברא שזה רצון לקבל, איך לנצל את הכוח העליון, הבורא, כדי לתקן את הרצון לקבל שהוא ברא בעל מנת להשפיע, זה נקרא חכמת הקבלה, חכמה איך לעבוד עם כלים דקבלה. פשוט מאוד. תחשבו על זה יותר, תכתבו על זה ותסבירו לעצמכם ולאחרים.

שאלה: יכול להיות שאת כוח ההתגברות, כמו שכתוב בקטע, שאנחנו צריכים לבקש מהבורא ולקבל, זה גם ייתן לנו את ההבנה ששכר אף פעם לא מגיע באמת לרצון לקבל? אולי נשנה את הגישה שלנו או את אמת המידה שלנו מה זה שכר שמגיע מהבורא, או מה זה מכות שמגיעות מהבורא, כדי שנבין יותר טוב איך הבורא מתייחס אלינו ואיפה הוא כן מדבר ומשפיע ונותן שכר ואיפה לא.

קודם כל יש לך על זה מלא חומר, ואני מרגיש שאתה כמעט ולא מכיר אותו, אז תיכנס לאתר שלנו ותקרא. ואז אחרי בלבולים ודאי, וסכסוכים פנימיים, תוכל לאט לאט למיין את כל החומר ולהתייצב בכל היחסים שלך אליו. תנסה, בעוד חודש תשאל בצורה יותר עניינית, אני מבטיח לך שתקבל תשובה.

שאלה: אם חבר עושה מאמצים לכיוון החיבור, אבל הוא רואה בצורה מאוד ברורה שכל מי שמבצע זה הכוח העליון, האם זה משחק כדי שוב לפנות לבורא?

אנחנו נמצאים ודאי בדו שיח עם הבורא, אנחנו כשותפים עם הבורא. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לחפש איך אנחנו משפיעים אליו ואיך בחזרה הוא משפיע עלינו. והגילוי, הצורה ההדדית, הקשר ההדדי הזה, "אני לדודי ודודי לי", אני לבורא ובורא לי, הקשר הזה הוא בעצם כל הנושא של חכמת הקבלה, הוא הנושא של כל החיים שלנו בעולם הזה, הוא בכלל הכול.

שאלה: מה זה טעם עפר? כתוב כאן להרגיש שכינה בעפר, ואז מתארים כאילו שזה מצב טוב, ואז מדובר על כך שיש לו טעם עפר וכאילו שזה מצב לא טוב.

"שכינה" זה נקרא גילוי הבורא בנברא. ואם אדם בהתקרבות שלו לבורא מרגיש בזה חוסר טעם ושאין בזה שום דבר יפה, זה נקרא שכינה בגלות. באמת אין שם בורא, אלא מרגיש במקום זה ריקנות. כמו שאתם כבר הרגשתם לא פעם אחת, חיפשתם איזה קשר עם הבורא ובמקום זה מגלים מקום ריק. ממצב כזה שמגלים מקום ריק במקום גילוי הבורא, שזה נקרא "שכינתא בגלותא", שכינה בגלות, אם בכל זאת מתקנים ומתקנים את עצמנו, מגיעים דווקא באותו המקום לגילוי הבורא. בהצלחה.

שאלה: כשאני מרגישה טעם עפר, האם ניתן להשוות את הטעם הזה לירידה?

טעם עפר אני מרגיש במקום שרציתי לגלות את הבורא, תכונת השפעה ואהבה, ובמקום זה אני מרגיש ההיפך. זאת אומרת הכלים שלי הם לא מסוגלים לגלות טעם יפה, נכון בהשפעה ואהבה, ואז אני מרגיש שכינה בעפר.

שאלה: מה אני עושה עם התחושה של השמחה שמתגלה אחרי שעשיתי מעשה בהתגברות על האגו, אני מבינה שזו שמחה שהיא באגו, איך אני גם אותה הופכת להשפעה?

תמשיכי, תמשיכי גם בזה. לא להצטער על זה שאת עושה איזו פעולה, ולא להצטער על זה שאת מרגישה טוב, זה נקרא "שמחה ממעשים טובים". רק שזה לא יהפוך בפעם הבאה לזה שאת משתוקקת לפעולות דלהשפיע כדי להרגיש טוב, שזה ממש קליפה, להשפיע על מנת לקבל. אז שימי לב מה שאת עושה ובאיזו כוונה.

שאלה: הכנעה זה אותו דבר כמו ערבות, שכל העשירייה צריכה להגיע להכנעה, או רק אחד מהעשירייה?

הכנעה זו הכנעה, ערבות זו ערבות. אני מצטער, אבל אלו שתי פעולות וידיעות שונות מאוד.

תלמיד: כל חבר צריך להגיע להכנעה, לא קשור לכל העשירייה.

אני לא הולך עכשיו לברר את זה, תקרא גם על זה וגם על זה, תעשה ממש עבודה בלימוד של זה וזה, והשוואה בין שניהם, ואז נדבר.

שאלה: אתה מדבר הרבה על להרגיש, כל תורת הקבלה היא להרגיש. האם רגש זה משהו נרכש או משהו מולד? אני חושבת שזה מולד.

אני לא רוצה להיכנס לבירורים פסיכולוגים או פילוסופים, אלא ודאי שכל העבודה שלנו היא ברגש. רגש זה מה שאנחנו מרגישים ברצון שלנו. אם הרצון הוא על מנת לקבל, זה רגש אגואיסטי, אם הרצון הוא בעל מנת להשפיע, זה רגש אלטרואיסטי. הכול תלוי בכוונה, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, את הכוונה הזאת אנחנו צריכים לברר.

שאלה: איך עשירייה יכולה לזהות חבר שנמצא בטעם עפר ובמה היא יכולה לעזור לו?

לעשירייה אסור לחטט בחבר. אלא אם כן אנחנו רואים ממש לפי כל הסימנים שהוא נמצא בטעם עפר, אז אנחנו צריכים להגביר את הקשר בינינו ואת הבירורים שלנו יותר. מה היא העבודה שלנו, במה היא בדיוק, איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, במה הבורא הוא טוב ומיטיב, שהוא מקור שמחה ואושר, אז איך אנחנו יכולים להתקרב למקור הזה וכן הלאה.

תלמיד: זה רק להמשיך לתת גדלות הבורא באופן כללי ולא להתייחס פרטני?

כן.

שאלה: זה באמת ברור כמה החברים שלי גדולים. איך אפשר לוודא שאנחנו לא נופלים לדעת, איך אפשר לוודא שאנחנו משרתים אותם מעל הדעת כשאני רואה בעיניים שלי שהם גדולים?

האמת שאם אדם היה רואה את עצמו בצורה אמיתית, היה רואה את עצמו האחרון מכולם, הנמוך מכולם, אם היה רואה את עצמו בצורה אמיתית. מפני שאנחנו עדיין לא מוכנים לגילוי כזה, אנחנו חושבים שאנחנו לא לגמרי, אני לא כמו רבי שמעון ומשה רבנו, אבל אני בסדר, אני מתקדם. אני מכבד את עצמי, אז נראה לי שאני מכובד. אבל באמת, כל אחד ואחד, וזה לא שייך לשאול איך זה יכול להיות, אבל כל אחד מאיתנו הוא הכי נמוך מכולם. כמו שכתוב שהנמלה יותר גדולה ממך. איך להסביר את זה? בלתי ניתן. נגלה את זה בעצמנו ונראה את עצמנו במצב האמיתי. כמה שאדם מגלה את עצמו יותר נמוך, בעצם הוא גם מגלה את עצמו עוד יותר גבוה.

שאלה: בשיעור שמעתי שצריך להפריד את הרצונות שלי מהרצונות של הבורא. איך להכיר את רצונות הבורא בי? האם אני צריכה להתאמץ ולהכיר את הרצונות של הבורא?

כל הרצונות וכל המחשבות שיש באדם באים מהבורא בלבד, ואז אנחנו מגיבים על זה. כאן אנחנו צריכים לעשות כל אחד דין וחשבון, מה אני קיבלתי מהבורא ואיך אני עונה לו.

קריין: קטע מספר 6.

"בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו. אם כן איך הוא יכול לתת תודה רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה.

אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.

אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, העיקר שהבורא לא עוזב אותי. עליות, ירידות, כל מיני שינויים, פתאום אני נזכר שיש עבודה רוחנית באיזושהי צורה, אלו טיפולים שמגיעים אליי מהבורא ואני צריך לשמוח מזה. ולא כמו שלפעמים אני רואה על האנשים שהם משתדלים לברוח מהרגשה כביכול רעה. הרגשה רעה מגיעה לאדם כדי שהוא יחליף אותה ליפה, לטובה, לנעימה, על ידי זה שמוסיף חשיבות לעבודה הרוחנית שלו.

תקרא בבקשה שוב.

קריין: שוב קטע מספר 6.

"בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו. אם כן איך הוא יכול לתת תודה רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה.

אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.

אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

האמת שמי שרוצה להיכנס לרוחניות אין לו הבדל בין עליות וירידות, הוא מפענח אותן עד כמה הן יכולות לעזור לו, ולפי זה הוא בעצם מקבל אותן. בדרך כלל ירידות עוזרות לאדם הרבה יותר מהעליות. כי בעליות יכול להיות שאדם מקבל קלות ראש שהוא כבר גדול וכן הלאה, ובירידות הוא מרגיש עד כמה הוא נמצא בהיזק ברצון לקבל שלו, ובדאון, בירידה, בנפילה, ולכן זה עוזר לו יותר.

שאלה: למה התכוונת כשאמרת שככל שהאדם מגלה את עצמו כנמוך יותר הוא גם מגלה את עצמו כגבוה יותר?

כן, ככה זה קורה. כי כמה שהאדם מגלה שהוא בחוסר כוחות, בחוסר אונים, בחוסר יכולת להתקדם, להשפיע, לאהוב זולת וכן הלאה, במידה הזאת שהוא מגלה את זה, בעצם הוא מגלה את האמת. הבורא מאיר לו באור שלו ואז האדם מגלה עד כמה הוא הפוך מהבורא, ובעצם ההפכיות הזאת היא התקרבות לבורא. זה מה שאנחנו לומדים "דומה דודי לצבי", כמו שצבי רץ אבל מפנה את הראש שלו אחורה, למי שרץ אחריו, כך זה הבורא. לכן לא לראות בהתרחקות הבורא בכל מיני מצבים שאנחנו עוברים שזו התרחקות. כל המצבים, לא חשוב איזה, שאנחנו עוברים, אם אנחנו נמצאים בתוך הלימוד, בתוך הקבוצות, הם מצבים של התקדמות ובאמת התקרבות לבורא.

שאלה: אמרת מקודם שאין הבדל בין עליות לירידות ושזה רק כאילו אינדיקציה להתקדמות. זה נשמע כמו פסיכולוגיה, מה אני מפספס פה בעצם?

אני מצטער מאוד שזה נשמע לך כפסיכולוגיה, תיכנס פנימה ותבין שזו לא פסיכולוגיה. אין לי מה להוסיף.

שאלה: איך להבדיל בין קליפה לבין מצב הלא לשמה שמוביל אותנו ללשמה, ואיך לנקות את עצמנו מהקליפות כדי שהן לא יפריעו לנו להתקדם לבורא?

איזה שאלות חכמות יש לנו מנשים צעירות, ממש נעים מאוד.

אני אגיד לך מה שאת כנראה שומעת כבר ומבינה. כל הבירורים הם רק בתוך הקבוצה, כמה שאנחנו יכולים להתקרב זה אל זה, כמה שאנחנו מסוגלים להיות מחוברים, וכמה שבחיבור בינינו אנחנו רוצים לאתר אותו כוח החיבור שייקרא בורא, זה בסך הכול מה שאנחנו צריכים.

תעבדו כך ביניכן בעשירייה, שהיחסים ביניכן יהיו כמה שאתן יכולות לתאר שזו בעצם תכונת הבורא. כי לפי השתוות הצורה, כמה שאתן נמשכות לקשר כזה ביניכן, הוא בסופו של דבר יתגלה בקשר ביניכן. תנסי. נשים מאוד מסוגלות לזה, אני אומר לכן, אין שום בעיה.

שאלה: בציטוט שקראנו, ציטוט 6, נאמר כאילו על יחסים פרטיים בין האדם לבורא, אבל אנחנו לומדים שכל היחסים הם דרך העשירייה, אז איפה ניתן להכניס כאן את תפקיד העשירייה בתוך הקטע?

שאלה מאוד טובה, מאוד רצינית. קודם כל אני מברר איך אני מרגיש ובאיזה מצבים, יחסים אני נמצא עם החברים ועם הבורא, זה דבר אחד. ודבר שני, אני אחר כך מברר על ידי מה אני יכול לשנות את המצבים האלו, לשפר אותם, ואת זה כבר אני צריך לעשות בעשירייה. זה מצד אחד.

מצד שני, אני יכול להגיד, מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים כבר כתוצאה מהמצב של העשירייה כולה. רק כל אחד ואחד מגלה את העשירייה לפי הכלים שלו, וככל שהוא ישתתף יותר בעשירייה הוא יגלה שהוא נמצא באמת בעשירייה ומוצא שם את הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, זה יותר ויותר מתגלגל ומביא אותנו למרכז עשירייה.

שאלה: אם יש איזשהו חבר שחושב או מרגיש שבעשירייה שלו יש טעם של עפר והוא רואה עשירייה אחרת ששם כולם ממש בישיבה של מעלה, משמשים את המלך, מה הוא יכול לעשות במצב כזה?

שישב ויבכה. הבורא נותן לו הזדמנות לשנות ולשפר את המצב שלו על ידי זה שישנה וישפר את היחס שלו בעשירייה.

שאלה: למה הוא מתכוון בקטע 6 שהוא מרגיש שהוא משרת את המלך, מה הוא צריך להרגיש?

הוא צריך להרגיש שכל העבודה שלו היא כדי לחבר את הנבראים לכלי שבו יכול להתגלות הבורא. אין לבורא תענוג מסוג אחר, אלא שהנבראים יתחברו יחד והוא יוכל להתגלות בהם.

שאלה: אנחנו אמורים להרגיש שמאחורי כל חבר קיים רק הכוח העליון בהשפעה, האם כך אנחנו יכולים להתחיל להבחין את עצמנו כהכי נמוכים מכולם?

כן.

שאלה: אם החבר טוען שהוא נמצא במצב של לקבל על מנת להשפיע, האם אפשר להתחבר איתו אם הוא כבר לא שווה לנו, הוא כבר בקשר עם בורא וכן הלאה? וזה לא קורה פעם אחת. ביררנו את העניין, ביקשנו ממנו לא לדבר ככה, אבל הוא ממשיך לטעון שהוא נמצא במצב שהוא נמצא. לא מספיק לו מה שהוא מקבל בשיעורים, הוא רוצה עוד.

אם הוא היה באמת בקשר עם הבורא, הוא היה שותק. קודם כל. מי שנמצא בקשר עם הבורא הוא נכנס לשתיקה, "סייג לחכמה שתיקה". ואם הוא כל הזמן מדבר על זה, סימן שהוא ריק. ומה שממלא אותו זה רק הגאווה שלו ולא יותר. ריקנות.

תלמיד: איך להתחבר איתו אם הוא מסתכל מלמעלה?

אל תתחברו אליו, אל תתחברו, אתם לא צריכים להתחבר. גם הוא לא רוצה להתחבר איתכם, אלא אולי כדי להשפיע לכם איזה משהו מהדרגה הגבוהה שלו? אל תתחברו אליו עד שיתיישב.

תלמיד: אנחנו לא זקוקים לו?

הוא לא צריך אתכם ואתם לא צריכים אותו. כן.

תלמיד: כלומר עלינו לסלק אותו?

לא, אתם צריכים להשתמש בו ולהשתדל לקרב אותו, ובזה אתם גם מתקנים את עצמכם. גם הוא עושה איזושהי עבודה כשנמצא בקבוצה. אלא אם הוא מגיע למצבים שהוא ממש מפר את כל חוקי הקבוצה אז אין איתו מה לעשות ואתם יכולים להרחיק אותו.

שאלה: לגדלות הבורא אנחנו מגיעים דרך גדלות החברים, מה זה גדלות החברים?

גדלות החברים זה שכל חבר וחבר שנמצא איתי בקבוצה, ואנחנו צריכים להגיע לערבות בינינו, אז כל חבר וחבר בשבילי נמצא בוא נגיד כחלק מהבורא. אותו מקום שבו אני רוצה להתחבר אליו, זה בעצם "חלק אלוה ממעל", וכך אני צריך להתייחס אליו.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס למחשבות רעות ביחס לחברים?

אני משתדל לעקור אותן מיד מליבי, אם יש לי כזה יחס לחבר. אין יותר גרוע. זאת קליפה, זה סיטרא אחרא, זה משהו שאני חייב לעקור מליבי.

שאלה: אני משתמשת בירידה לצורך עליה, איך להשתמש בעליות?

בזה שאת מתחברת לחברות ואת רוצה להתחבר איתן, להתחבק איתן, ויחד בתוך החיבוק שלכן לחבק את הבורא. ואתן יכולות, הקבוצה שלכן היא קבוצה יפה.

שאלה: לפי המאמר הזה, האם זה מספיק להרגיש את השמחה ולהיות בשלמות? כי זה נראה שהשלמות זה מצב, וגם שמחה, זו שמחה מהבירורים, האם זה מספיק להיות בשלמות?

כן. הרגשת השלמות היא הרגשה מזה שכל הדברים הרעים והטובים מגיעים להשלמה. כמו שכתוב "אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספיקות". מזה שמגיעים ספקות, היינו פלוס ומינוס, או כך או כך, ופתאום אנחנו מרגישים אחרי הרבה תהליכים של בירורים, שלא רק שהם יכולים איכשהו להשלים זה עם זה, אלא הם מתחברים ומתקיימים כך, דווקא על ידי זה שיש לכל דבר בחינה שכנגדו. ודווקא על ידי החיבורים הנכונים שאנחנו מבדילים ביניהם, ואחר כך על מנת להשפיע רוצים לחבר ביניהם, בלמעלה מהם באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו מגיעים להשלמה. לכן "אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספיקות".

תלמיד: האם השמחה היא פתח ללמעלה מהדעת?

שמחה היא גם פתח ללמעלה מהדעת, כן, ודאי. בדרך כלל כתוב ש"שמחה זו תוצאה ממעשים טובים".

שאלה: יש פחד שהירידה תהיה כל כך גדולה שתוציא אותנו מהדרך?

לא, זה לא יקרה אף פעם, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".

שאלה: מה ההבדל בין שירות או עבדות לבין ביטול?

ביטול זה ביטול, ועבדות זו דרגה עוד יותר גבוהה, אנחנו נלמד את זה אחר כך. אני לא יכול לברר בין המצבים האלה, כי אנחנו עוד לא עוברים את המצבים האלה בפועל.

שאלה: כשהרגשות והמחשבות שלנו מכוונים לדבר אחד, אנחנו מרגישים שמחה גם בירידות וגם בעליות. מה מחבר ולא מצליח לחבר בין המצבים האלה?

בין עליות וירידות?

תלמיד: הרגשות והמחשבות, יש משהו שצריך לחבר ביניהם?

ההשפעה העליונה שמגיעה היא מתחלקת אצלנו ללב ולמוח. אבל מלמעלה מגיעה רק השפעה אחת, והאמת שזו התקרבות הבורא בעצמו אלינו. ואז כשהוא מתקרב, זה מורגש אצלנו במוח ובלב, וכך אנחנו מתחילים להכיר אותו. ואחר כך, גם שני אלה מתחברים יחד להכרת אלוהות אחת בלבד.

שאלה: כשאנחנו משתוקקים לחיבור בינינו ורוצים להשפיע נחת רוח לבורא, לגלות אותו, אז מגיעים לרגע אחד למצב מיוחד, ובעצמנו מתחילים ליהנות מהמצב, ואז בפעם הבאה משתוקקים שוב ליהנות מאותו מצב. האם הגישה נכונה?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא צריכים לסבול מהתהליך הרוחני, אלא אנחנו יכולים גם ליהנות ממנו, אבל שההנאה לא תהיה כמטרה, אלא שהמטרה תהיה דבקות. וליהנות מזה, בבקשה. מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, זאת אומרת שהנבראים ייהנו. רק ממה? שקודם הם מתעלים למעלה מהאגו, ואם הם דומים בזה לבורא, מזה הם נהנים.

שאלה: יש לנו קשר כזה עכשיו ונפגשנו בינינו פיסית בעשירייה שלנו. איך אנחנו יכולות את השמחה הזאת, את החיבור הזה להמשיך הלאה, כדי שהמצב הזה כל הזמן יהיה בינינו?

להתפלל. להתפלל ולבקש שהבורא ישמור על מצב של איחוד, חיבור ביניכן.

שאלה: נאמר שהבורא נותן תשובה מיידית כשיש בקשה אמיתית לתיקון מצד העשירייה. איך מורגשת התשובה של הבורא, האם זה מגיע בצורה של כוח לכל החברות?

אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, בדו שיח, איך מבינים אותו, זה לאט לאט מגיע אלינו. בעיקר זה אותה הפעולה שאנחנו משתדלים להיות בהשפעה בינינו, ואז מגלים מה הבורא רוצה לספר לנו, והופכים בזה לכלי הקבלה הנכונים. כי אנחנו כלי קבלה, רצון לקבל, ואם אנחנו מתחברים בינינו, רוצים להתחבר בצורה יפה, אז אנחנו נמצאים בלקבל על מנת להשפיע, לפי זה אנחנו מקבלים מהבורא תגובה, תשובה וכן הלאה. מתחילים להרגיש שהוא מנגן בנו.

שאלה: כשהגאווה עוצמת לנו את העיניים ואנחנו רוצים להתחבר עם החברים, אבל כאילו קיר עומד בינינו ואין לנו אפשרות אפילו לוותר על האגו שלנו, איך ברגע הזה אפשר להתגבר ולהכניס את הבורא לתוך הסיפור הזה?

פשוט להמשיך, להמשיך לעבוד עוד יותר ועוד יותר. להכניע את עצמך כלפי החברות יותר ויותר, ובכמה שתקטיני את עצמך עוד יותר ועוד יותר נמוך, תתחילי להרגיש את החברות האחרות יותר גבוהות, ולפי זה תתחילי גם להרגיש עד כמה את מתאימה לבורא.

שאלה: להתגבר בצורה נכונה על המרגלים שכל הזמן מביאים את הטענות שלהם, איך למרות המרגלים לשמור על החיבור, על הקשר?

אנחנו לא לומדים מקורות, חומש, אני לא יכול להגיד לך. אלא לפי השיעורים שלנו אם תשאל, תקבל הסבר ולא לפי מה שאתה קורא בתורה.

תלמיד: כנראה החבר מתייחס לקטע שקראנו פה, שכתוב באמצע הפסקה "וגם נתן לו קצת כוח שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות".

זה משהו אחר. כאן מרגלים הכוונה היא שמגיעים מחשבות ורצונות זרים לעבודה הרוחנית שלנו, ואז אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתמודדים איתם. זה על ידי התגברות בקבוצה, בחיבור בינינו. סליחה, לא הבנתי אותך נכון, חשבתי שאתה הולך לתורה ואנחנו לא למדנו את פרשיות המרגלים.

שאלה: איך לדעת בדיוק ולא לשקר לעצמי, האם אני עושה צמצום או לא. ברור שאנחנו עושים כוונה מעל הרצון, אבל איך לבדוק את עצמי האם באמת קורה צמצום הרצון ושפלות?

מי יותר חשוב את או החברה? תעני על זה בכל רגע ורגע, ותראי כמה את נמצאת עדיין ברצון לקבל שלך או לא. אבל אפילו שתהיי במאבק, בכל זאת זה טוב מאוד, זה מאוד בריא לתחילת התיקון הנשמה.

שאלה: מהי ההרגשה בעשירייה, מתי אפשר להגיד שיש הרגשה בעשירייה האם כשאנחנו מתבטלים או כשאנחנו נותנים את השליטה לבורא?

אם אתם מרגישים שיש משהו שממש משותף ביניכם, שממלא את הרצונות שלכם, את הקשר ביניכם, זה נקרא הרגשת עשירייה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים טוב ממעשה טוב, אבל רוצים שהבורא ירגיש את השמחה, איך אנחנו יכולים לוודא שלבורא יש נחת רוח מהמעשים שלנו?

תכתבו לו, פשוט מאוד תכתבו לו. יש לכם פגישה ביניכם באמצע היום נגיד, אז תשתדלו לכתוב יחד מכתב לבורא, לא הרבה, חמישה משפטים, זה מספיק, וככה תעשו כמה פעמים בשבוע יכול להיות. תראו עד כמה אתם משתנים על ידי זה שאתם פונים אליו, ואיך הוא משנה אתכם ואת היחס ביניכם. זו תהיה תשובת הבורא.

שאלה: הבורא נתן לנו מטרה והמטרה הזאת היא לאהוב בינינו. אנחנו צריכים לפתח את השכינה הזאת בינינו כדי שהוא יתגלה אחר כך? הבורא מגיע אחרי השכינה ואנחנו צריכים להשיג את ההשלמה הזאת?

הבורא צריך להיות כל הזמן בקשר בינינו, ורק על ידי נוכחותו בינינו אנחנו יכולים להתקדם. לכן אנחנו צריכים כל הזמן כל הזמן לדאוג שהוא יהיה במרכז ההרגשה המשותפת שלנו בעשירייה.

סדנה

מה עלינו לעשות כדי שהבורא יתגלה בינינו? איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני בעשירייה שהבורא יתגלה בינינו? איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה שהבורא יתגלה בינינו? עד כמה נחוץ לנו לעלות למעלה מהאגו שלנו כדי שהבורא יתגלה בינינו? בשאלות כאלה אני רוצה שאתם תדונו ותענו עליהן, אבל בצורה רצינית, עמוקה. ובסופו של דבר מה מתוך זה אנחנו מחליטים לבצע מכאן ולשבוע הקרוב.

*

תלמיד: ההכנה לכנס מתקדמת בשיא הכוח. האתר שלנו מוכן, והרעיון הוא שכל המידע שאתם צריכים יהיה באתר הזה כולל המשימות היומיות, דברי הרב שאנחנו צריכים להכיר ולחזור אליהם כל פעם, הכול יהיה מרוכז כאן באתר הזה. בשבוע הבא ההרשמה תיפתח, ואנחנו פתוחים להצעות, לרעיונות. האתר הזה באמת הולך להיות של כולנו והולך להיות מאוד שימושי.

תלמיד: בשבוע הבא הולכת להיות לנו ההודעה על המתנה של העיבור, נקווה שמחר זה כבר יתפרסם. כמו ששמעתם לאתר יהיו את הקליפים של המתנה של העיבור. בואו נשקיע את המאמץ להתחבר בינינו וליצור את המתנות של העיבור, להעלות את החשיבות של ההכנה לכנס.

קריין: אתה רוצה להגיד עוד כמה מילים לסיכום השיעור?

רק שיהיו לנו עוד כמה שיעורים כאלה כהכנה לכנס ונתחבר יותר. כל אחד שישמור על העשירייה שלו, על הקבוצה שלו. אנחנו צריכים להשתדל לחבר בין קבוצות גברים לבין קבוצות נשים, ואחר כך שיהיה קואורדינטור בין גברים לנשים, ושנוכל אחרי הכנס להתחיל לעבוד במיוחד בהפצה רחבה, כי זה מה שצריך לעזור לנו, לתת לנו דחף קדימה. בהצלחה לכולכם ולהתראות.

(סוף השיעור)