שיעור בוקר 06.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 50, "סוד העיבור - לידה"

סוד העיבור – לידה

א. כללים

הכלל והפרט

"עיון המשכילים בבריאה, במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'. מלאכת ה' נקראת "השגחה", או טבע הבריאה.

והמה לא יקראו "גוף" אלא, לחומר הפשוט של בשר ודם בתכונתו הדוממת, בלי שום צורה. כי כל מה שנקרא בשם "צורה", הוא נבחן לכח רוחני ואינו גוף."

"ולפיכך יצא לנו חוק, אשר כל הגופות שוות. אלא, כמו כדור הארץ, שהוא גוף יחיד, ולא ייתכן לחלקו לרבים, באשר לא מצאנו בו חידוש צורה מחלק זה לחלק אחר - כן לא יתחלק הדומם לריבוי פרטים.

וכל כח הריבוי שבעולם, הוא כח רוחני נפלא במינו, ולפיכך, כל כלל מוטעם ומשובח, כי בא מהכח הרוחני, וכל פרט מגונה ושפל. ובזה ניכר ההבדל בין האדם האנוכי ובין האדם המסור לעמו.

וודאי הוא, שערך הכלל נגדר לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי, הוא ענין רוחני וחשוב - אם כן, אם הריבוי יותר גדול - הוא יותר חשוב.

ומכאן, שהמסור לעמו יותר חשוב מהמסור לעירו. והמסור לעולם יותר חשוב מהמסור לעמו. וזה מושכל ראשון!"

כי הכוח העליון, הבורא שנכנס לרצון לקבל הגולמי, הפשוט, הוא מתחיל לחלק אותו על ידי זה שמוסר לו את התכונות של האור, ואז הרצון לקבל נעשה מורכב. ובמידה שנעשה מורכב אז יש התנגשות בין כל החלקים. מההתנגשויות האלה בא המדע, חכמה, ויכולת להתרחק ולהתקרב. זאת אומרת, יכולת תנועה, לברר, להיות יותר קרוב או יותר רחוק לכוח הכלי או לכוח האור. ודווקא על ידי ריבוי הפעולות מגיעים למצב שלא דורשים שום תנועה, אלא רק דבקות.

מגיעים למצב שהוא לא כל כך מובן לנו, מהירות אינסופית, תאוצה אינסופית, ודווקא רוגע, שקט, חוסר תנועה ודממה. כל הפעולות שנעשות בתוך החומר הן נעשות על ידי האור, במהירות של האור העליון. וכך החומר מגיע למצב שהוא מדמה את עצמו לאור, והאור נמצא בכל תכונותיו בתוך החומר, בתוך הרצון.

שאלה: מה זה "כוח הריבוי" שבעל הסולם כותב עליו?

כוח הריבוי זה בדיוק האור, הכוח העליון שנכנס לחומר והוא הופכי לחומר. מצד אחד הוא ברא אותו, אבל ברא אותו יש מאין. יש מאין, הכוונה שבחומר אין שום דבר שישנו באור, אבל יש מאין אומר גם שהפוך ברא אותו, מתוך מה שאין בו. האור כאילו כולל את הכול, אבל אין בו דבר אחד, ובזה, בהפכיות השלמה הזאת ממנו הוא ברא את החומר. ואז מפני שהוא העליון ולא מפני שיש להם קשר, קשר אין, אלא מפני שהאור הוא העליון, המשפיע, הוא שולט על החומר ומשפיע עליו.

שאלה: למה הוא קורא "גוף" בקטע הזה, ולמה הכוונה "כל הגופות שוות"?

רצון לקבל, בכל מקום זה רק רצון לקבל.

תלמיד: בתכונה של רצון לקבל?

אלה הגדרות של קבלה. מה אתה עוד רוצה? שהוא ידבר על בשר ודם, עצמות, איך זה יכול להיות?

שאלה: למה הכוונה "במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'."?

שהרצון לקבל שנקרא חומר, ההתפתחות שלו היא הכרחית. האור נכנס בו, והאור לא שובר את הטבע של הרצון לקבל שהפוך ממנו, אבל כשהוא נכנס לחומר הוא בונה, מגלה בחומר צורות הפוכות מהחומר עצמו. ולכן החומר לא יכול להישאר במצב כמו שהוא, אלא מתחיל לרצות למצוא את המילויים שבאור.

מה זאת אומרת מילויים? במשהו להידמות לאור. הוא מתחיל לגלות בכניסת האור בו שהוא נמצא בחוסר שלמות. ולכן הוא משתוקק אחרי האור כדי להשיג את השלמות. זאת התוצאה מהשפעת האור על החומר.

תלמיד: איך בפועל האדם מתחקה אז אחר פעולות הבורא, מלאכת ה'?

מאין ברירה. החומר שרץ אחרי האור, שרוצה להשיג את השלמות שיש באור, כי האור הוא השולט והחומר נשלט, ולכן מתוך זה הוא רוצה קודם כל לתפוס את השלמות שבחומר. אחר כך הוא מבין שהשלמות שלו זה דווקא בזה שהוא תופס את התכונות שלו. מתוך כך שהתכונות שלו זאת מטרתו, הוא מגיע לזה שלהידמות לאור זאת כל העבודה של החומר.

שאלה: מה המטרה של המאמר?

המאמר לא גמור, לא חתום על ידי בעל הסולם, אלא זאת טיוטה, ולכן כך צריכים להתייחס לזה. יכול להיות שלא גמר, יכול להיות שקיצר, כי כתב לעצמו בינתיים. יש הבדל בין מה שאנחנו כותבים למישהו, מכל שכן לפרסום נניח, או לעצמנו, זה ברור.

תלמיד: והתהליכים שכתובים פה, אפשר להבחין בהם אם זה ממעלה למטה, או ממטה למעלה?

להתרשם בכללות. מפני שאנחנו לומדים על העיבור, ואנחנו רוצים כמה שיותר לדעת ולממש, אז כדאי לנו גם את זה לקרוא, קצת ממשהו, כל דבר ששייך לפעולת העיבור.

שאלה: על מלאכת ה' הוא אומר השגחה או טבע הבריאה, זאת כביכול לא סתירה, השגחה וטבע הבריאה?

אני עוד לא יודע מה זאת השגחה וטבע הבריאה. אני לא יודע מה זה טבע הבריאה, ו"השגחה" זה שהבורא הוא משגיח על הכול, כדי להביא את הכול למטרה נקובה מראש, עוד לפני שהתחיל את הבריאה. "סוף מעשה במחשבה תחילה". אז כך אנחנו צריכים להבין.

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם כשהוא אומר, שהריבוי היותר גדול הוא יותר חשוב?

כי כמה שהכלי יהיה מחולק להרבה חלקים מנוגדים, כמה שהפירוד ביניהם הוא יהיה יותר בולט, כך כשאנחנו נעשה חיבור על פני הפירוד, כי אנחנו לא מחברים כלים כמו מטיפות מים לטיפה אחת גדולה, אלא בזה שאנחנו מבררים עד כמה הם הפוכים, וכל כלי הפוך מהשני כי כל אחד מהם הוא עשר ספירות ובוודאי שהוא הפוך, אז אנחנו כל פעם נחפש על ידי איזו "אינסטלציה", הם יכולים להיות מחוברים יחד, שיתפקדו כמו הכלי השלם, אבל יחד עם זה שיהיה בהם כל הריבוי האפשרי.

כי ממספר הריבוי כך אנחנו קובעים את הדרגה, הגובה. כי עובר יש בדרגה הכי נמוכה, ועובר יש בדרגה הכי גבוהה, וגם כל יתר הפרטים. הכול תלוי בריבוי החלקים המתחברים ומגיעים לעבוד כאחד.

תלמיד: כשעשרה מתחברים להיות כאחד, הם לא משיגים את כללות המערכת?

כן, במידה, בקנה מידה, הם לעומת כללות המערכת, עשירייה זאת עשירייה. אתה יכול להגיד, "אבל איפה עוד"? באיזו דרגה שהם נמצאים, בזה הם קובעים כמה שהם משיגים מהנשמה הכללית.

תלמיד: אז למה הוא נותן פה דגש ש"המסור לעמו יותר חשוב מהמסור לעירו"?

בדיוק. עד כמה שאתה יוצא ותופס בתוך עשירייה שלך כלי יותר ויותר אמיתי, זה נקרא שאתה עולה יותר ויותר עד דרגת הבורא, וזה קובע עד כמה שאתה גדול, עד כמה שאתה יכול לכלול בתוכך בצורת יחיד.

תלמיד: אני לא מבין מה הכמות מוסיפה לתהליך? אם בעשרה אתה יכול להשיג את הכללות?

העיקר זה הכמות. הכמות מוסיפה מיליארדי פרטים שכולם שונים. אבל כשהם מתחברים יחד בעבודה הדדית, כשכל אחד לא דומה לשני, אבל כשהם מתחברים יחד, אז העבודה שלהם מבררת את מהות העליון, הבורא.

תלמיד: אז כל עשרה שמתחברים יחד שונים זה מזה?

ודאי.

תלמיד: הם לא זהים?

לא. העשרה האלו נקראים יחידה אחת.

תלמיד: אז ההתפתחות כביכול שונה לכל יחידה?

ודאי. כל יחידה ויחידה, אפילו אדם פרטי שבכל יחידה, גם הוא, אם הוא משנה את עצמו הוא משנה אותם. נניח יש לכם עשירייה, אדם שמשתנה בתוך העשירייה משפיע על כל העשירייה. אתם עדיין לא מרגישים את זה, אבל זה כך, זה נקרא "פרט וכלל שווים".

תלמיד: אז מה נותנת לנו היכולת הזאת להיות מסור למעגל יותר גדול?

יכולת לאינטגרציה, יכולת לכלול בתוכי את כל השונה ממני. לכלול אותם לעבודה אחת, למנגנון אחד, לאהבה, לחיבור, להיכנע כלפיהם ולשלוט עליהם לקראת המטרה.

תלמיד: אבל למה אני צריך שוני אם בסופו של דבר אני צריך להגיע להשתוות?

ההשתוות היא מעל השוני, "על כל פשעים תכסה אהבה". אתה לא מוחק את ההבדלים, דווקא מתוך ההבדלים אתה מגיע לפי תר"ך פעמים. מאיפה בא במקום אחד תר"ך?

תלמיד: אז הבסיס להשתוות זה השוני?

כן. שמירה, הוא כותב "שמירה על חירות היחיד"

שאלה: בברכה לאברהם הוא אומר לו "כה יהיה זרעך", זו בעצם הברכה לריבוי שעליו אנחנו מדברים עכשיו?

אני לא יודע, אבל יכול להיות, כי כך אברהם ייצב את החברה.

שאלה: לא ברור איך אפשר להסביר את המושג הכמותי הזה במימד האיכותי, כשהוא אומר המסור לעירו, המסור לארצו.

אנחנו חוקרים את הטבע בעולם שלנו, מתוך ריבוי המחקר, מתוך ריבוי הנתונים, אנחנו מגיעים למדע יותר גבוה. אתה בונה מחשב, פעם היו לך מחשבים עם שפורפרות כאלה, באולם גדול היה נכנס פחות ממה שעכשיו נכנס בפלאפון.

אני זוכר שהייתי סטודנט הייתה גישה אחרת. מאיפה זה בא? מתוך הריבוי של היום, אבל נשאר אפס ואחד, לא יכולים לעשות אחרת. אבל מתוך הריבוי, תראה איזו איכות יש לך. לפי מה אנחנו קובעים אם המחשב יותר טוב? לפי מספר הפעולות שהוא יכול לעשות פר שנייה. למה? כי סופרים רק אפס ואחד אפס ואחד. אחרי כל מה שאתה רוצה ממנו, זה סך הכול מה שהוא עושה. וכל התוכנות בנויות לפי הצורה שבה אתה יכול לעשות את ההשוואה, אפס ואחד. ואפס ואחד זה בדיוק עניין הספירות, מספרים, סופרים, מאיר או לא, אור כן אור לא ,כן לא, כן לא.

תלמיד: אז אפשר לומר ריבוי הפעולות בתוך העשירייה או צפיפות הפעילות בתוך העשירייה, אבל פה הוא אומר מי שאכפת לו מתרחב לעירו, לארצו וכן הלאה.

זה עשירייה בחזקה, זה אחד בחזקה יותר גבוהה, ועוד יותר גבוהה, זה אתה שכבר נותן להם חשיבות, אתה הקובע. שאחד כאן זה כמו העשרה אלה, מאה כאן זה כמו אחד, אתה הקובע. זו כבר תוכנה, לפי מה שאתה רוצה לחשב, באיזו צורה אתה רוצה להשוות.

תלמיד: איך אפשר לתאר את זה במידה איכותית ולא כמותית?

אתה עושה זאת על ידי התוכנה שלך. למדנו היום על המדרגות שמזדככות, אור ישר, התפשטות מלמעלה למטה אור חוזר, התפשטות מלמטה למעלה, שהמזדכך הוא הקובע את המדרגות. אם לא הייתה הזדככות לא היה לנו מושג על היחס בין המדרגות, כך מתחיל להיות יחס. כשהמסך עולה מטבור לפה, הוא כבר מדרג לך את הפרצוף, ואז אתה מתחיל להשוות כמה אלו וכמה אלו.

יש שם יותר מזה, חכמה וחסדים וכל מיני כאלו דברים בפנים, יש שם מלא הבחנות, מה שיש בעולם שלנו זה כלום לעומת מה שיש שברוחניות.

כל העבודה בחכמת הקבלה היא להביא את זה לבירורים יסודיים, אפס או אחד, אור חכמה, אור חסדים, שורש א', ב', ג', ד', עשר ספירות, אור ישר, אור חוזר, מקיף, פנימי, ממש דברים ששייכים ליחידה, או אחד או אפס.

תלמיד: גם שם יש ריבוי של הרבה מאוד הבחנות והרבה מאוד פעולות.

תלוי למה אתה רוצה להגיע, הבחירה בידך.

תלמיד: שוב, האם זאת דרך תיאור היחידה או שאפשר גם בעוד צורה להבין את האיכות של הרגישות שמתפתחת באדם?

אתה תמיד משווה את זה לדרגה יותר עליונה שנקראת "בורא". תמיד בכל זאת יש לך קשר עם העליון שכלפיו אתה מודד, זו המדרגה. תראה מה הם מזכירים לנו כל הזמן, אמונה למעלה מהדעת והכול תמיד כלפי איזה סטנדרט עליון.

תלמיד: אמרת עכשיו שאם חבר בעשירייה משתנה, אז השינוי הזה משפיע על כל העשירייה.

כן וודאי.

שאלה: ומכאן השאלה. יוצא שאם אני לא משקיע מספיק מאמצים כדי להשתנות, אז אני בעצם מעכב את כל העשירייה ולא נותן להם הזדמנות לשנות את עצמם?

כן, וודאי שזה כך. גם לטובה, גם לרעה, אנחנו משפיעים על כל העשירייה, כל אחד משפיע על כל העשירייה. אבל כל העשירייה גם כן צריכה לראות שאם יש לה בתוכה איזה חבר שהוא מפגר במשהו, אז העבודה בשבילה, שנותנים לה מלמעלה, היא לעבוד עליו, להשלים. החבר הזה, הוא לא יכול להצביע על כך שהוא מפגר במשהו, אלא שבזה הוא מראה לעשירייה כולה שהיא צריכה לדאוג, שהיא צריכה לטפל בעצמה בצורה כזאת שמראים לה את זה דרך החבר.

תמיד בעשירייה אנחנו צריכים לקבל מה שקורה בתוך העשירייה כשלילי או חיובי השייך לכולם, לא חשוב במי זה מתגלה. זה יכול להיות בגלל חבר אחד, ופתאום קורה משהו עם החבר השני, לגמרי ללא שום קשר, כי אנחנו נפעלים מלמעלה, כשאור העליון מגיע אז הוא כבר מסדר מראש את הדברים, ואחר כך מתלבש בתוך הכלי ואז אנחנו רואים את התוצאה ההפוכה כאילו. זאת אומרת, מה שנראה לנו תוצאה, זו הסיבה והסיבה היא כתוצאה. נלמד את זה.

שאלה: אם כך, האם זה נכון להגיד שהאופן שהפרט תופס את העשירייה, היא כבר מעצבת לו את היחס לעמו ולעולם? כאילו בהתאם ליחס שלך לעשירייה למה שאתה משיג איתה, זו כבר תהיה התפיסה שלך?

אתם תראו בכמה שאתם תתקדמו, אתם, יחד עם העשירייה תתחילו לחשוב על יתר העשיריות, בדאגה לעם, בדאגה לעולם. אתם תראו שאם אנחנו לא דואגים לעולם, אנחנו לא יכולים לשנות את העשירייה שלנו. זה נקרא שאנחנו נמצאים בדור המשיח.

שאלה: בתפיסה של העשירייה, כל אחד מהעשרה תופס את העשיריה בצורה הייחודית שלו?

ודאי, איך יכול להיות? אדם לא יוצא מעצמו.

שאלה: אפילו שמגיעים לאותו חיבור של אחד, עדיין כל אחד מסתכל אחרת?

בינתיים כן.

שאלה: אז מה אחד פה?

שהם עובדים למטרה אחת שבה הם מתחברים, "כי בו ישמח ליבנו" אבל אם לא בו, מיד מתפרקים.

שאלה: מה זה ש"פיו וליבו שווים בעבודה"?

זה מה שמתכנן בכוונה שלו, בטוח שזה כך יתגשם בפועל.

שאלה: שאלה נוספת הקשורה להכנה לכנס. האם אפשר לומר, כמו שדיברנו עכשיו, אם האדם לא מוכן להשתנות ובכך הוא משפיע על כולם, אז גם בהכנה לכנס, אם עוד לא התחלתי ליטול חלק בהכנה הזאת, אם לא התחלתי לשנות את עצמי כדי שנגיע ביחד לאיזה נקודה משותפת בכנס, אז בכך אני מעכב את ההתקדמות של כולם?

אני לא יכול להגיד בקשר לכנס או בכלל בקשר לאחריות על הדברים, זה קשה לנו. עכשיו אנחנו עובדים על זה בעניין הסעודות נגיד, שכל אחד הרגיש את עצמו שהוא באמת אחראי, ואם לא, אז הוא גונב את זה ממש בצורה כזאת, ואני עוד לא מפחד מהמילה הזאת, הוא גונב מהסביבה. ואז מה יכול לצאת כאן, איזו עבירה יותר גרועה יש ברוחניות?

גם מבחינת הכנס. בכנס אולי זה לא כל כך מורגש כי יש כאן עניין של זמן, כוח, יכולת להגיע. יש אנשים במוסקבה שנמצאים במרחק שעתיים מהמקום, רק כדי להגיע לשם לוקח להם שעתיים אם לא יותר. אז אני לא יכול להגיד איך משתתפים ואיך לא משתתפים, אנחנו לא יכולים לשקול, קשה לנו לשקול השקעה. גם בכסף קשה לנו לשקול, כי לכל אחד יש כסף במשקל אחר, בכמה שהוא מרוויח, בכמה נפשות שיש לו במשפחה, באיזה תנאים הוא חי. אני לא יכול להגיד לך איך לעשות את זה.

אבל וודאי שהאדם צריך לעשות חשבון, וגם החברה, בכל זאת היא צריכה לעשות חשבון, אחרת לא נוכל לעשות שום דבר משותף, אחרת לא נעשה כנס. כי "כנס" זה "כינוס", אנחנו עושים אותו כדי להגיע לאיזה חיבור, לחיבור חדש בדרגה חדשה. עכשיו אנחנו רוצים לעשות אותו וירטואלי וכן הלאה. אם זה הולך, הולך, אם לא, אז לא, נעזוב. כנראה שעדיין לא הגענו לזה.

שאלה: בדיוק עכשיו אנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים להכין את עצמנו לכזה שינוי שיעורר בנו הרגשה של מציאות וירטואלית. ולכן כאן, כעיקרון, כל אחד הרי צריך להכין את עצמו לזה, לא? זה הרי לא תלוי בשפה או במרחק.

זה לא יכול להיות שזה לא תלוי בשפה ובמרחק. אתה צריך בכל זאת להתחשב באנשים. אני אומר לך שבמוסקבה, עד כמה שאני מכיר, אני חייתי שם לפעמים תקופות ארוכות יותר או פחות, אני זוכר שהייתי מגיע לאיזה מקום בשעתיים. אז מה אפשר לעשות? אתה צריך להתחשב. ויש מישהו שחי שם עשר דקות מהמקום, אז כמה הוא יכול להשקיע בזמן?

יש אנשים שהם עצמאיים, אבל הם יכולים לצאת בקלות מהעסק שלהם, ויש כאלה שהם לא יכולים לעזוב את העבודה, אחרת יפטרו אותם. אתה לא יכול להגיד "כל אחד ישקיע חמש שעות בהכנה לכנס" צריכים להיות בהתאם לתנאים. המשקל צריך להיות סגולי, הוא צריך להיות יחסי לכל היכולות של האדם. כמו שבעל הסולם כותב שהטבע כשופט, בעל מקצוע, נאמן, הוא לוקח מהכל ומחלק לכל אחד סאה משלו, אני לא יודע איך כתוב אבל זה משהו כזה. צריכים ללמוד מזה.

תלמיד: זה מופיע במאמר "השלום". "הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו..".

טוב, הבנו את הכל.

קריין: משימה יומית. במשך היום אנחנו צריכים לעשות רשימה, אילו תנאים הכרחיים לנו לתפילה שנקבל עליה תגובה. מה צריכה לכלול התפילה, לא רק במה שאנחנו פונים, אלא איך, ממה, באיזו צורה וכן הלאה, כדי שבטוח נקבל עליה תגובה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-06_lesson_bs-sod-ibur-leida_n1_p3_dLhklK36