שיעור בוקר 24.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 430, "הקדמה לספר הזהר"

זו הקדמה מאוד חשובה, בכל זאת זה לספר הזוהר, יש כאן הרבה חלקים והיא מאוד מגוונת. אנחנו לא נחרוש כל מילה ומילה, כי גם אי אפשר, בכל זאת מתחילים להבין אותה רק אחרי שמתחילים להשיג את הכול. מה שאנחנו כן נעשה, זה כמה שיותר נחדש, נעשה ריענון על מה שיש לנו מכל הדברים האלה שלא נטעה בהם, שנבין אותם יותר נכון.

תקרא כל סעיף וסעיף, א', ב', ג', ואנחנו כך נברר משהו מכל אחד.

קריין: הקדמה לספר הזוהר, אות א'.

”רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם, לידי ידיעה, ברורה ומספקת.

שאלה א'. מה מהותנו?

שאלה ב'. מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל, שעשה אותנו, הרי אנו, מחויבים להמצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם, תצאנה פעולות שלמות?

ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב. להטיב? ועכ"פ, לא להרע כל כך?

ה'. איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

כך הוא מתחיל את ההקדמה. השאלות הן באמת מאוד מאוד כבדות, כוללות את כול מה שאפשר להגיד בכלל על האדם, על החיים שלו, על היקום, על כל העולמות ועל הכול.

אפשר פשוט להמשיך ואז לראות איך הוא מעורר את השאלות האלו ועונה עליהן, כי הוא מתכוון לענות עליהן. או שאתם רוצים לברר קצת יותר מה הן השאלות, בבקשה אני מוכן לעזור בזה.

 

שאלה: האם בעל הסולם היה הראשון לכתוב בצורה הזו? האם היו אנשים אחרים שלקחו את האר"י והפכו אותו לכל כך ברור ומדויק?

לא. בצורה כזאת, כמו שאתה שואל, האם בצורה כזאת ברורה, קונקרטית, חדה שאלו כאלה שאלות לפני בעל הסולם, לא שאלו. עשו באיזו צורה אחרת, זה לא שלא היו אנשים שהשיגו, היו מקובלים גדולים מאוד לפני בעל הסולם. אבל העניין הוא שמה שמקובל כותב הוא לא כותב ממה שהוא, הוא כותב לפי התפתחות הדור, עד כמה שהוא יכול להרשות לעצמו לדבר על זה. לכן יוצא שבאמת אין לנו כמו בעל הסולם, שכל כך ברור הוא בירר את הדברים האלו לסוג הנשמות שבמאה השנה האחרונות יוצאות לעולם, לכן ניתנה לו רשות והוא כתב את זה לפני מאה שנה.

יש סגנונות אחרים למקובלים אחרים שכתבו, אי אפשר להגיד שלא, והרבה. אני קראתי המון ספרים לפני שקיבלתי את בעל הסולם שבכלל לא היה ידוע כל כך, כולם רצו להסתיר אותו. אבל אחרי שגיליתי את בעל הסולם סגרתי את כול יתר הספרים, שמתי אותם בצד, ומאז אני כמעט ולא נוגע בהם.

להיום, חוץ מבעל הסולם ורב"ש, לעבודה רוחנית אנחנו לא צריכים שום דבר. כל מה שאתה יכול לראות בספרים אחרים זה חלק קטן מאוד ממה שבעל הסולם גילה, וגם בצורה כזאת לא ברורה. באף מקום אתה לא תראה שאלות ששואלים בצורה כזאת כמו שהוא שואל. מה מהותנו? מה תפקידנו? למה אנחנו כל כך שפלים ונבזים? למה אנחנו כל כך מוגבלים? למה הכוח העליון שברא אותנו הוא כל כך רע? איך אפשר שהוא נצחי ואנחנו כאלה שמתחילים את החיים וגומרים את החיים והכול בצער, בצורה קצרה ואין לנו שום דבר? איך יכול להיות שמול הנצח שאנחנו נמצאים, מול כוח כל כך עליון וגדול, אנחנו כאלה קטנים ואין לנו כלום? הפרדוקס הזה הוא ממש לא נותן מנוחה, כי מדובר על החיים שלי, מה יש לי חוץ מזה?

זאת אומרת השאלה היא, אם כבר נתן לנו חיים הכוח העליון, איך יכול להיות שנתן אותם בצורה כזאת נבזית, קצרה, בלתי שלמה ממש, למה? מה יש לו בזה? בצורה הגיונית אם אנחנו מסתכלים על הטבע שהוא שלם, הטבע שלם, הוא חייב לברוא את כל התוצאות ממנו בצורה שלמה. אנחנו לא רואים את זה, אנחנו רואים שכל חלקי הטבע נמצאים במאבקים, אחד אוכל את השני וכולם מתים בסוף. מה אנחנו יכולים עם זה לעשות, זה לא נותן מנוחה למוח. 

אני יכול לשכוח מזה ולהמשיך כך "אני חי, חי", אדאג לעצמי פחות לסבול בכל רגע בחיי, אבל זה בכל זאת לא פותר אותי משאלות. חיות לא שואלות את השאלות האלה והחיים שלהן יותר טובים, אמנם הן סובלות, אבל האדם המפותח, כמה שהוא יותר מפותח, הוא יותר שואל ויותר סובל. וזאת בעצם השאלה הכללית, כי אנחנו לא מבינים את הבורא, את הטבע תגידו, איך יכול להיות שדבר כל כך גדול, שלם, ברא עולם כל כך נורא, הפוך ממנו? דיברו על זה הרבה פילוסופים ופסיכולוגים אבל זה לא מסביר. הסברה יכולה להיות רק בהשגה של הכוח עליון.

תלמיד: בעל הסולם קירב את זה כל כך, הוא עשה כזאת קפיצה גדולה מהמקום שבו זה היה עד אלינו. זה אומר שהכלי שלנו צריך היה גם הוא לעשות קפיצה גדולה כזו כדי להרגיש את זה כל כך נמוך. זו המדרגה האחרונה?

כשאני קורא אותו, אני מתאר לעצמי שאני נמצא במדרגה הכי תחתונה והוא נמצא במדרגה הכי עליונה. אדם שהגיע לגמר התיקון כותב לי שאני אולי נמצא בדרגה הכי נמוכה, כי גם את זה צריכים להשיג.

שאלה: אולי ניתן לברר את השאלות האלה בעשירייה?

זאת אומרת שאתם עכשיו תדברו על זה? אני לא חושב שכדאי לדבר על זה. אתם יודעים מה, לא יודע, הבעיה שלנו שאנחנו צריכים כאן לדעת את הדעת של כולם. אתם רוצים לעשות סדנה כללית כזאת בעשיריות, זה נוח לכם ככה לעשות או שנתחיל ונתרגל?

בינתיים יוצא שאנחנו לא לומדים בקבוצות, אתם לומדים כאילו איתי אבל לא שיש כאן קבוצות שהן קשורות בזמן הלימוד ביניהן. איך נעשה שיהיה קשר ביניכם בזמן הלימוד? זאת השאלה. אתם רוצים לדבר עכשיו על זה בין הקבוצות ואחר כך להגיד מה ההתרשמות שלכם מהתקשרות כזאת?

תלמיד: אנחנו יכולים לדון בעשירייה.

יש לכם קשר עם כל העשירייה בבת אחת עכשיו, כמו שאתם יושבים בחדר אחד?

תלמיד: כן, ודאי יש כזאת אפשרות, החברים דאגו לזה. בכל עשירייה ניתן לעשות דיון כזה.

סדנה

תדברו על כל השאלות האלה. יש לכם תרגום לכל השפות של השאלות האלו, אז תדברו, ואחר כך נראה.

*

מה ההתרשמות מזה שדיברתם עכשיו? רק בצורה רצינית, קונקרטית.

תלמיד: ההתרשמות היא שחסרה ההתכללות הזאת בינינו. זה היה מאוד מוצלח עכשיו לעשות סדנה על קטע ספציפי. 

יופי.

תלמיד: אם אנחנו לועסים את השאלות האלה וכל מיני קטעים כאלה, אנחנו יכולים כעשירייה לשאול שאלה, אני חושב שזה הרבה יותר מועיל. לפחות אני הרגשתי שאני קצת לבד ולא יכול לדון בשאלות האלה עם העשירייה. 

יופי, טוב, התרשמות יפה. 

תלמיד: ההתרשמות שלנו הייתה, קודם כל אף פעם לא ביררנו שום דבר בצורה כזאת בעשירייה לפני זה. ממש לקרוא את בעל הסולם מתחילת המאמר ולשמוע כל אחת מהשאלות האלה בעשירייה, זה היה באמת חזק. 

טוב, בסדר. 

תלמיד: ההתרשמות שלי היא, שאני מרגיש באמת הודיה על השאלות האלה. השאלות האלה באו אלי ב2003 כשהייתי בחשכה. גרתי לבד ושאלתי את עצמי למה אני פה, למה אני קיים. 

בסדר.

תלמיד: התרשמות יפה מהעשירייה, אנחנו עושים את זה יפה, אבל לא מבינים באמת מה הוא אומר. 

אבל אני לא שואל על הבנה, אני שואל על העשירייה. 

תלמיד: דיון מאוד חשוב. אנחנו רוצים לקבל תשובות.

טוב.

שאלה לכולם. כל כמה זמן אתם רוצים שיהיו לנו כאלה סדנאות? אתם רוצים לעשות כל חצי שעה, כל רבע שעה, אחרי איזו שאלה מסוימת, משהו? אנחנו צריכים להכניס את זה לתוך הלימוד, אז הלימוד שלנו יהיה קצת יותר ארוך, נניח עד השעה 06.00, לפי שעון ישראל. 

קריין: אות ב', בעמוד 430. אות ב'.

אות ב'

"ובכדי לברר כל זה בשלמות, צריכים אנו להקדים איזו חקירות. ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו, בעצמותו של הבורא ית', אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל [אין המחשבה תופסת בו כלל וכלל]. ואין לנו משום זה, שום מחשבה והגה בו ית'. אלא במקום, שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה: "דע את אלקי אביך ועבדהו". וכן אומר ב"שיר היחוד": "ממעשיך הכרנוך".

והנה:

חקירה הא' היא: איך יצויר לנו, שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו, דבר חדש, שלא יהיה כלול בו ית' מטרם שבראו? בו בעת, שברור לכל בעל עיון, שאין לך דבר, שלא יהיה כלול בו ית'." השאלה מאוד מעניינת. הבורא ברא משהו חדש? מה יכול להיות חדש שלא היה בו. היה במחשבה? בסדר, היה במחשבה והוא עשה את זה בחומר נניח, בפועל, אבל היה במחשבה. איך יכול להיות שאם לא היה אפילו במחשבה, אבל באיזו צורה כן היה. איך יכול להיות דבר שלא הייתה לו מקודם שום הכנה, שום שורש. אם כך מאיפה, מכלום, מאפס מוחלט, ללא שום התחלה? זאת השאלה, האם יכול להיות דבר כזה בכלל בטבע או לא? "וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו."

כי אם כבר ברא משהו, בטוח שזה יצא מעצמו, ואם מעצמו אז בטוח שבנו יש משהו ממנו, ואם ממנו זה כבר לא חדש. 

"חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכולתו ודאי הוא, שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית', נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית', אלא היא מחודשת?"

אם באמת עשה משהו חדש, מה זה החדש? זאת אומרת שאין בו. כי לא היה חסר, אם הוא שלם איך יכול להיות שזה לא היה בו, שברא יש מאין, מכלום, שלא היה והחליט שזה חסר, צריך לברוא. אז קודם כנראה שלא היה חסר, או כן חסר, ואחרי הבריאה כבר לא חסר?

"חקירה הג': במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל. באופן, שאין הפרש, בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן, הנחצבת מהר, שאין הפרש, בין האבן לבין ההר, אלא שזה "כל" וזו "חלק". ולפי"ז יש לחקור: הא תינח, אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל". אבל, איך יצוייר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית', ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו, לנשמה, עד שיתכן להבינה, רק כחלק מעצמותו ית'?"

יש כאן עניין, יש משהו שהוא החליט שאין לו אבל הוא רוצה לברוא. איך הוא ברא, איך הוא הבדיל את זה מעצמו. הדבר הזה חשוב לו עד כדי כך אבל איך הוא היה בלי זה קודם? יש כאן הרבה שאלות קוסמולוגיות כאלה, שקודם לא היה ופתאום כן, ומזה התפתח, למה? כלפי הבורא זה פגם, כי לא היה לו מקודם הבריאה, או ההיפך על ידי זה הוא מתעלה? הרבה שאלות כאלה בגבול של פילוסופיה וקוסמולוגיה, אבל חכמת הקבלה מסתכלת על זה ודאי בצורה ואחרת.

אות ג'

"חקירה הד': כיון שמרכבת הס"א והקליפות, רחוקה מקדושתו ית', מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת, איך אפשר, שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית', ולא עוד, אלא שקדושתו ית', תקיים אותה?"

איך יכול להיות שהבורא ברא משהו שהוא ממש הפוך ממנו, נמצא כנגדו, נמצא כשונא אותו, אבל את השונא הזה הוא בעצמו מוליד, מפתח ומקיים, איך יכול להיות? אז יש קשר ביניהם. זאת אומרת, הוא צריך את הדבר השלילי הזה שברא, איך יכול להיות שהוא שונא אותו ויחד עם זה גם מחייה אותו? יש כאן איזה משחק אולי לא נקי במשהו, כי בכל זאת הוא קשור, הוא צריך את כל הסיטרא אחרא. 

"חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף, הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ, מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים? וכי לא יוכל הקב"ה, לענג את הנשמות, בלעדו? ויותר תמוה, מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם, כדי שלא יאמרו: "אחר הוא". ואח"ז ירפא את המומים שלהם. ויש להבין: מה איכפת לו להקב"ה, שיאמרו: "אחר הוא", עד שבשביל זה, הוא יחזור, ויברא, את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם?"

שאלה: מה זה אומר שהנשמות לפני שמגיעות לגן עדן הגוף שלהן צריך להירקב קודם כל?

לא יודע, כך הוא כותב, מאיפה אני יודע? אני עוד לא עברתי לא גן עדן ולא גיהינום, אז אני לא יכול להגיד לך. כך כתוב, לפי מה שכתוב הוא רוצה להבין על מה מדובר. נקרא הלאה ומתוך זה נבין. 

קריין: "חקירה הו'" בעמוד 431 טור א' למעלה. 

"חקירה הו': במה שאמרו ז"ל, אשר האדם, הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו, אלא בשבילו (זהר, תזריע מ'). וחייבו את האדם, להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין, לז.). שלכאורה, קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה, בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה, לברוא כל אלו בשבילו? וכן, למה לו לאדם כל זה?"

מדובר עלינו. באמת מי אנחנו בתוך היקום וכל אחד מאיתנו הוא פחות מאיזה זבוב. ועם כל הרגש והשכל שיש לנו יותר מכולם, מכל הבריות, אנחנו עוד הכי פחות מכולם, כך נפגעים וחלשים. מה כל זה, בשביל מה כל זה? האדם כאילו נמצא בחיים האלו על פני כדור הארץ בצורה כל כך נבזית. נתנו לו לראות את כל היקום, כל הכוכבים, כל המרחקים האלה, נתנו לו גם להבין מהו הטבע, העומק האינסופי שלו לכל הכיוונים, ואנחנו כלום, אנחנו לא יודעים שום דבר ולא מכירים כלום. ומה שאנחנו כן מכירים ויודעים, אנחנו בזה הורסים את עצמנו. אנחנו רק רואים עד כמה שאנחנו הכי הכי גרועים מהכול. 

אז מה אנחנו יכולים להגיד, שהבורא לא בסדר שברא אותנו, אם הוא נמצא בכלל, הוא לא מן הסתם כנראה מסתתר מאיתנו. כל הבריאה בסופו של דבר, מה שלא תגיד, לפי מה שהעיניים רואות, הכול זה משהו נורא. אם היה מישהו שבאמת בורא את הדברים האלה לא יכול היה לברוא משהו גרוע יותר. הוא נתן לנו רגש ושכל כדי להבין עד כמה שהכול רע. אלה בעצם השאלות.

שאלה: הוא כותב בתחילת המאמר ש"ידי הכל ממשמשות בהם", כלומר שאת השאלות האלה יש לכולם. 

ודאי, בדרך כלל זה ככה. בדרך כלל כולם שואלים. 

תלמיד: מה זאת אומרת שואלים? יש אנשים שאין להם שאלות, הם רק דואגים לקיומם.

אז יש כאלו ויש כאלו. אבל בסך הכול האנושות שואלת את השאלות האלה, ומתוכן היא לא יודעת מה לעשות. אבל כל התרבות, כל החיים שלנו הם בסופו של דבר עם השאלות האלה בפנים. אני הולך לעבודה, חוזר, מוליד ילדים, מטפל בהם, עושה כל מיני דברים בחיים. בשביל מה? אני לא יודע. אבל השאלות בפנים כל הזמן כל הזמן נמצאות, רק אני משתיק אותן כי אין לי עליהן תשובות. וככה כל אחד ואחד. כי אם היית מגלה אותם בצורה גלויה, ברורה לפני כולם, לא היה נשאר לאדם אפשרות להמשיך בחיים, אז כולם היו פשוט גומרים את החיים וזהו. 

תלמיד: באמת כל מה שהאדם עושה בעולם, לא משנה איזה בן אדם, איכשהו משתיק את השאלות האלה אם הוא לא שואל אותן.

כן. כל החיים שלנו זה רק להשתיק את השאלות הללו כי עליהן אין תשובה. וכשאנחנו כבר לא מסוגלים להשתיק, אז אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה. זאת אומרת, האנושות מתפתחת יותר ויותר ויותר עד שהיא מתחילה להרגיש שהפתרון חייב להיות מתוך הרמה הכללית של התפתחות האדם, מתוך המדע, פסיכולוגיה מטריאליסטית כמו שהוא כותב שם, מכל הדברים האלה. האדם בסופו של דבר מגיע להתפתחות כזאת שהוא כן מגיע לפתור את הבעיות האלה, אני חייב לפתור אותם, אין לי ברירה. הייסורים מגיעים בצורה כזאת שנותנים לי מקום, אפשרות, תנאים לחקור ולהבין את התשובה. 

כמו נגיד עכשיו וירוס הקורונה. אתה תראה כמה אנשים מתוך זה עוד יתעוררו, זה עדיין רק התחיל. אנשים עוד חולמים שהם חוזרים כאילו למצב הקודם, כבר יודעים שאי אפשר לחזור. הם חושבים שאפשר לחיות כמו שהיו חיים בכל מיני דברים, אני הולך לעבודה, חוזר, הולך לקנות משהו, לבלות, נוסע, חופש. אין דבר כזה, אין. אנחנו עוד לא יודעים עד כמה הכול משתנה לגמרי, עד שמגיע ליסוד החיים. ולכן מתגלה חכמת הקבלה, יחד עם כל השינויים הגדולים שהעולם עכשיו עובר. 

שאלה: בטקסט הוא אומר, כדי שהנשמות לא יתבלבלו. האם הנשמות יכולות להתבלבל, הרי הבורא יצר אותם?

אני לא יודע, על הנשמות עכשיו לא נדבר. בשביל מה לנו לדבר על משהו מבולבל כדי להיות עוד יותר מבולבלים? זה לא ייתן לנו תשובה. 

אות ד'

"ובכדי להבין, כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר, באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי, שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית.

ויודע אני, שיש מתחכמים, פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, שהבורא ית' ברא את כל המציאות, ועזב אותה לנפשה. כי מחמת האפסיות, שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית', לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן, הפעוטות והמגונות. אכן, לא מדעת דברו זאת. כי לא יתכן, להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו, ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו.

אבל בה בעת, שאנו מחליטים, אשר הבורא ית', השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה, שברא ותיכן את גופותנו, על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם, לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת. וכל פעולה, מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו, של בגד מקולקל, אם איזה חייט, לא יוצלח תפר אותו?

ועיין כגון זה (במס' תענית, כ'): מעשה, שבא ר"א בר"ש וכו'. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו'. אמר לו: "כמה מכוער אותו האיש וכו'". אמר לו: "לך, ואמור, לאומן שעשאני: "כמה מכוער כלי זה, שעשית וכו'". עש"ה.

הרי, שמתחכמים האלו, לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו, אין מתאים לו ית', להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם, אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך: אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו, לברא בריות, מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט. כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת, כזה, על מחויב המציאות ית' וית'?"

שאלה: מה בעל הסולם בעצם אומר באות ד'? לא ברור, הוא מסובב את זה בכל מיני צורות.

באות ד' הוא אומר כך, "בכדי להבין, ... השאלות והחקירות," אנחנו צריכים "להסתכל בסוף המעשה. ... בתכלית הבריאה" כי אי אפשר להבין שום דבר לא מההתחלה ולא מהאמצע, אלא רק בסוף. אם אנחנו נראה את הסוף והסוף הוא הנכון וטוב, אז כל הדברים שיש לפני זה, יכול להיות שהם הכרחיים כדי להגיע לכזה סוף. ואם אנחנו רואים שהסוף לא טוב, אז כל הדברים האלה באמצע כלום לא שווים. ובהתאם לזה, אנחנו יכולים להתייחס גם לפועל שמפעיל את כל המציאות, ממציא את כל המציאות ומפעיל אותה ומביא אותה לאיזו צורה הסופית.

אז מה הוא אומר? אנחנו צריכים להחליט רק מתוך זה שאנחנו מסתכלים על סוף מעשה במחשבה תחילה. ועל סוף המעשה אנחנו צריכים לדעת. מאיפה אנחנו יודעים על זה? רק מאלה שהיו מקובלים. הוא נותן לנו דוגמה שם על בגד. האבא לוקח את הילד הקטן לחייט, ומביא איתו בד יפה לתפור לילד, נגיד איזה בגד. והחייט לוקח מספריים ומתחיל לחתוך את הבד. אז הילד צועק, תראה מה הוא עושה. זאת אומרת, לילד נראה שזה קלקול, לחייט ולאבא נראה שזה תיקון, שכך צריך להיות.

מה הכוונה? כך אנחנו בכל הבריאה, אם אנחנו לא רואים מה שיוצא אז אנחנו רואים דברים מקולקלים בדרך. ורק מי שיודע מה צריך להיות בסוף, אז הוא סובל את הדברים האלה שדרכם מגיעים לסוף והוא אומר שהם הכרחיים כדי להגיע לסוף. לכן, הוא מסביר לנו שאין לנו ברירה אלא להתאזר בסבלנות, ללמוד מה יהיה בסוף, ולסבול מה שעובר עלינו  ואיך אנחנו צריכים בכל רגע בדרך לסוף, למטרה, גם להידבק בכל הפעולות הללו, מפני שבלעדיהן אי אפשר להשיג את המטרה. 

הפעולות שאנחנו עוברים בדרך הן מתקנות אותנו לראות את המטרה. והמטרה בעצם קיימת גם עכשיו. המטרה, מטרת הבריאה, קיימת גם עכשיו, היא נמצאת. עוד יותר מזה, אנחנו נמצאים בתוך זה, רק אנחנו צריכים להשתנות מבפנים כדי להרגיש את המטרה, אבל היא כאן נמצאת, העולם הבא אנחנו נמצאים בו. אנחנו נמצאים בכל הרוחניות והשלמות, רק החושים שלנו לא יכולים להשיג את זה, להכיר בזה.

אות ה'

"ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון, שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו, ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע, כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת, מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות, שנטע בנו. אלא הוא הדבר, אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: "אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו"." 

זאת אומרת, אנחנו צריכים באיזו צורה להגיע למצב שאנחנו מרגישים את הסוף, מבינים את הסוף, לומדים את הסוף, אבל איך אפשר אם אנחנו עכשיו נמצאים אפילו לא בהתחלה הנכונה, מאיפה אנחנו יודעים? 

אות ה'

"ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון, שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו, ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע, כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת, מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות, שנטע בנו. אלא הוא הדבר, אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: "אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו"." 

זאת אומרת שאנחנו באמת נמצאים איתכם בגמר התיקון. כולנו אנחנו נמצאים בגמר התיקון. אנחנו הנעלים ביותר, הטובים ביותר, הקשורים בכל מיני צורות ההשפעה והאהבה בינינו ומתאימים לבורא במאה אחוז. רק מה קרה? אנחנו לא מרגישים את זה, ואת ההרגשה הזאת בלבד אנחנו צריכים לתקן. זה הכול. אבל באמת, אנחנו כמו הבורא, נמצאים עימו בדבקות השלמה ורק יש לנו את ההסתרה איפה אנחנו נמצאים, עם מי יש לנו עסק, רק על זה בלבד יש לנו מה לעבוד. ברגע שאנחנו מסירים את ההסתרה אנחנו מגלים את עצמנו נמצאים בדבקות השלמה בבורא, זאת אומרת ב"גן עדן" מה שנקרא, "עולם הבא", זה בעצם מה שיש לנו.

כך אנחנו כבר לא צריכים לפתור בעיות איך הבורא ברא אותנו כל כך נבזים. הוא ברא רק דבר אחד, הוא לא ברא שום דבר רע, הוא ברא את הסוף. ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". מלכתחילה מה שבמחשבה תחילה, אצלו הוא לא צריך שום פעולות חוץ ממחשבה, ולכן אנחנו נמצאים במחשבת הבריאה. אלא העבודה שלנו היא רק כדי שאנחנו נרגיש איפה אנחנו נמצאים.

סדנה

תדברו על זה חמש דקות. איך הבורא ברא אותנו שלמים בגמר התיקון ורק אנחנו לא מרגישים את זה וצריכים לעבוד על כלי הקליטה, כלי ההרגשה שלנו, ומה עוזר לנו כדי להגיע לתפיסה אמיתית?

*

(סוף השיעור)