שיעור בוקר 12.12.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 451, "הקדמה לספר הזוהר"

אות ס"ח

לקראת הכנס שלנו אנחנו רוצים ללמוד כל מה ששייך לתפקידנו, על זה מסביר בעל הסולם בכמה מקומות בכתבים שלו, חלק ב"הקדמה לתע"ס", חלק ב"הקדמה לספר הזוהר", חלק ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", במאמר "הערבות", במאמר "מתן תורה" ועוד. בעצם כל הכתבים שלו מכוונים לזה, אבל אנחנו צריכים לראות בצורה מרוכזת איפה הוא מדבר על זה.

כאן זה החלק המיוחד מכל כתבי היד שלו שבו הוא מתחיל להסביר שכל המציאות מתחלקת מבפנים החוצה. החלק הפנימי ביותר אלה אותם האנשים שמקבלים התעוררות לדבקות בבורא ואז הם נמשכים לזה. כדי להגיע לדבקות בבורא הם מבינים שצריכים להתחבר ביניהם, כי הכול נעשה מתוך הכלי, מתוך חיבור ביניהם, לכן הכול בנוי על חיבור.

לחיבור הזה קודם כל מגיעים אנשים שיש להם נקודה שבלב, הם נמשכים לחיבור מתוך זה שרוצים להיות בחיבור עם הכוח העליון, בגילוי הכוח העליון שבתוך החיבור, ואחריהם ישנם עוד ועוד עיגולים או שכבות. אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים ממש במרכז כי קיבלנו, כולנו, מתנה גדולה מלמעלה, שהיא השתוקקות להתקרבות לבורא.

לכן עלינו לבצע את זה וגם לחשוב איך אנחנו מושכים לכל הפעולה הזאת את העיגולים האחרים. כמו שבעל הסולם אומר כאן, שגם אלו שאין להם ממש נטייה לבורא צריכים להתקרב אליו בהשתוות הצורה. עד כמה שמבטלים את האגו, העיגול הכי פנימי, זה אנחנו, ואחר כך כל אלה שכן איכשהו מרגישים כל מיני נטיות לזה, אבל לא דרך שינוי הטבע שבהם, לא דרך עלייה לדרגת מערכת "אדם".

אבל העיקר הוא בכל זאת בחלק הפנימי ביותר, עד כמה הוא מרגיש את עצמו מחויב, עד כמה הוא מרגיש את עצמו בתפקיד, שרק הוא נמשך למטרת הבריאה והאחרים לא, וזה מתוך כך שקיבל כזה חיסרון, רצון, נטייה, תשוקה, ולכן עליו את זה לבצע. לא צריכה להיות איזו טענה לאנשים אחרים, לעיגולים אחרים, אין להם את החיסרון הזה, אלא כל עיגול ועיגול פועל מתוך החיסרון שמתעורר בו.

לכן אנחנו צריכים קודם כל לראות את עצמנו כמבצעים את פעולת החיסרון הפנימי שלנו להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, וגם לעשות איזה פעולות לא רק כלפיו אלא גם כלפי עיגולים חיצוניים שאין להם את הנטייה הזאת, אבל אנחנו יכולים לספק להם משהו ממה שאנחנו משיגים. על זה בעל הסולם כותב, איך אנחנו צריכים להתייחס לבורא, למרכז החיבור שלנו, ואיך צריכים להתייחס לעיגולים החיצוניים כדי לקשור גם אותם לאותה המשימה שהיא בעצם שייכת לכל הנבראים.

לכן אנחנו צריכים לראות את עצמנו בשתי הנטיות הללו, לכיוון הפנימי, שאותו אנחנו רוצים לבצע ב"כנס המדבר", ולכיוון החיצון כלפי כולם שאת זה אנחנו רוצים לבצע ב"כנס הגדול".

שתי הפעולות האלה הן בעצם גם תלויות זו בזו, כי הנטייה שלנו להתאחד חייבת להיות אך ורק כדי להביא את כל האנושות לחיבור עם הבורא, וזאת כי חיבור בינינו זו פעולת הכנה בלבד, ואחר כך מתוך ההכנה הזאת, אנחנו יוצאים להתחבר עם כל המציאות, עם כל העולם, עם כל בני העולם, כדי איכשהו להשפיע עליהם. לא כדי שהם יתעלו לחיסרון הזה, אלא כל אחד, כל עיגול ועיגול מהעיגולים שבישראל ומהעיגולים שבאומות העולם, ירגישו, כל עיגול ועיגול באיזו מידה, עד כמה אנחנו פועלים, ואנחנו צריכים להתייחס אליהם לפי החיסרון שמתעורר בהם.

אמנם החיסרון שלהם הוא לאו דווקא דבקות בבורא, מכל שכן לא לפי השתוות הצורה עימו, אבל הבורא מעורר כאן קלקול, משבר, שבכל עיגול ועיגול יהיה מורגש בצורה אחרת, ואנחנו צריכים בהתאם לזה להשתדל לאתר את העיגולים האלו, ולעיגולים הללו לארגן הפצה, הסברה, כשבסך הכול השם הכללי של ההפצה הזאת, הוא איך אנחנו מתעלים למעלה מהמשבר הכללי, העולמי, אבל בהתאם לכל עיגול ועיגול בחיסרון האישי, הספציפי, המיוחד שמתעורר בו. זו בעצם העבודה שלנו עכשיו, ללמוד מה עלינו לעשות.

שאלה: ברור שהיציאה לעיגולים הרחבים צריכה להיות לפי החיסרון שלהם, אבל מה זה אומר שאין לנו מטרה להעלות אותם מהעיגול שלהם לעיגולים פנימיים יותר?

אני לא מגיע למישהו ומשנה בו את היוצרות, לא. אם הוא שייך לרצונות מסוימים, אז אני לא מושך אותו, אני לא יכול להגיד לו "זה לא טוב למה שאתה משתוקק בחיים, בקיום שלך, אתה צריך להשתוקק למשהו אחר", לא.

נניח ישנו אדם שמבין, כמו שאומר בעל הסולם, שהוא צריך לקיים תורה ומצוות כמו שלמדו אותו לפי גרסה דינקותא, לפי מה שלמדו אותו, ובזה הוא רואה את המצב שלו. מה חסר לו? חסר לו רק לדעת במצב שלו, בדרגה שלו, מה הוא עושה, זאת אומרת, עם איזו כוונה הוא יכול לקיים אותם הדברים. אז קצת להוסיף ידע על התהליך שהעולם עובר ולשם מה הוא עושה את זה. אבל אני לא יכול למשוך אותו לרצון לדבקות בבורא, לעורר בו נקודה שבלב אם היא לא מתעוררת. אלא כל אחד במקומו, צריך לקבל רק ידיעה שאנחנו צריכים להשתוקק לחיבור יחד, ושם אנחנו מגלים את הבורא כדי לגרום לו נחת רוח.

את הדברים האלה אנחנו מפרסמים ומגלים לכולם. עד כמה שהאדם נכלל בזה, נכלל, עד כמה שלא, לא. אבל הוא נשאר בעצם במה שהוא מסוגל לעשות לפי החיסרון שמתעורר בו.

שאלה: אם אני מסביר לאדם שהמטרה שלו, החיסרון שלו, הוא שצריך עוד יותר להשתוקק לחיבור, ושמה לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, מה עוד נשאר?

עד כמה שהוא קולט את הרעיון הזה. אבל בעצם אני לא דורש ממנו שום דבר חוץ מבמקצת להיות שייך לאותו התהליך. כמו שאל תגיד לאומות העולם שזה ליהודים שמקיימים איזה פעולות חיצוניות, כמו שבעל הסולם הסביר לנו באות ס"ו, שישנם עובדי ה' כאלה, יש עובדי ה' אחרים, פנימיים, חיצוניים וכן הלאה.

אז אני מסביר שכל אחד יכול להיות שייך, וחייב להיות שייך לאותה המגמה שהאנושות צריכה לראות את עצמה שנמצאת בה, שמשתוקקת, שמגיעה לזה, ובמידה שאנחנו כולנו, לא רק אלו שמתעסקים בחכמת הקבלה לפי הרצון הפנימי שלהם, אבל אפילו שאלו שאין בהם את הרצון הפנימי שלהם, אלא הם מרגישים שישנו משבר, והמשבר הזה הם עכשיו מבינים שהוא נובע מחוסר חיבור בינינו, ובינינו לכוח העליון, שהם קולטים את זה איכשהו, אז אפילו רק הקליטה הזאת מספקת כדי להיות בזה, אבל בעצם, כל בני האדם חייבים במשהו להיות באותה הנטייה.

תלמיד: והמימוש של כל עיגול כזה את מטרת הבריאה, איך הוא נראה?

שבמשהו כל עיגול ועיגול משתתף לפי החיסרון שלו לחיבור באחרים ולמימוש של כל האנושות לכוח העליון. בכל זאת, כולם צריכים להיות בנטייה לזה.

תלמיד: זה נקרא "דבקות" בעיגול שלו? זה יהיה מימוש המטרה?

זו משימה של כל עיגול ועיגול, לממש את החיסרון הטבעי שיש לו בחיים ולכוון אותו להיות מחובר עם העיגולים האחרים ועם הכוח העליון, שהוא מפעיל את כולם. תגובה צריכה להיות מכל אדם ומכל עיגול. אז יש כאלה שרוצים לבצע את הדבקות בבורא בכוונה, אלה אנחנו, ויש כאלה שרוצים לבצע את זה במעשה, אלו הדתיים, יש כאלה שרוצים לבצע את זה ברצונות, כל אחד לפי הרצונות שלו ואפילו כאלה שלא רוצים ומתנגדים, הם גם כן נמצאים בתהליך הזה בזה שלא רוצים ומתנגדים וגם יש בהם עבודה מסוימת שאי אפשר בלעדיה גם כן להגיע למטרה, כי כדי להגיע למטרה אתה צריך לכוון את עצמך בצורה מדויקת למטרה, וההתנגדות עוזרת לך להיות מכוון. ככה זה.

-

שאלה: אם בשלב ההכנה אנחנו עושים מאמץ לחיבור עבור האנושות כדי להשפיע נחת רוח לבורא וכולי, אז הפעולה הזאת לא מחלחלת ומתפשטת?

אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון שישנה כאן השפעה והתפשטות תת קרקעית, דרך האוויר, דרך המחשבות שהן משוטטות בכל העולם, אבל לפי זה אנחנו צריכים לקבוע כל מיני מעשי הפצה, הסבר וכן הלאה.

תלמיד: אני שואל, אם אני מבין מערכתית, איזו פעולה פנימית אנחנו יכולים לעשות שהיא תכסה על החיצוניות? שהיא תיתן את המכה על הכול? למה צריך גם את הפעולה החיצונית אחר כך אם הפעולה הפנימית לפי המערכת פועלת על הכול?

אבל האנשים האלה הם לא מבינים את הפעולות הפנימיות, ואין בהם שום יסודות לזה, הכנות לזה. ולכן אנחנו צריכים להסביר להם את הדברים האלה בצורה החיצונה. למשל אם אנחנו רוצים להציל את עצמנו ממכה אקולוגית, אז אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו בצורה הגשמית יחד כדי למנוע כאלה פעולות בטבע שהן מביאות לנו מכות אקולוגיות. ודאי שהמכות האקולוגיות האלו הן לא נפעלות מהפעולות שלנו בצורה ישירה בטבע, כמו שהם מגלים, אלא זה עובר דרך המרכז של כל הדברים האלה, הבורא מפעיל את זה.

אבל גם אם אנחנו מסבירים את הדברים, אז במקום לבצע פעולות כמו פחות לשרוף שם, פחות שם לזבל את הכול, לא לגרום שם כל מיני פעולות שמביאות להרס בטבע, האנשים ידעו שיש בזה מרכיב עוד יותר חשוב, שאם אנחנו מתאחדים סביב הפעולות האלה, אז דווקא האיחוד שלנו הוא מרכיב עוד יותר חשוב ממה שאנחנו מונעים מעצמנו את הפעולות עצמן כדי לגרום רע לטבע, נזק, וסביב הפעולות האלה אנחנו יכולים להתחבר.

להסביר אפילו לאלה הירוקים למיניהם שדואגים לשמירת הטבע, בוא נגיד, להסביר להם שפעולת היחד שהיא תהיה בחיבור בינינו, דווקא היחד, בחיבור, הוא יגרום להבראת הטבע יותר מהפעולות הגשמיות עצמן או בצורה ישירה, שהטבע יהיה יותר חזק ויוכל לבלום את המכה הזאת, או בצורה שזה ישפיע עלינו, על היחס שלנו לשמירה בטבע, מפני שאנחנו נהיה מחוברים בינינו. זאת אומרת, לכל רמה ורמה במין האנושי, לכל עיגול ועיגול, ולכל האינטרסנטים של כל עיגול, זה יכול להיות כלכלנים, פוליטיקאים, אקולוגים שם, לא יודע מה, "תן לחיות לחיות", כל דבר ודבר, כל, כל עיגול שהוא רוצה במשהו לשמור על החברה, על הטבע, על משהו שלא יקרה, איזה נזק על ידי המשבר שמתרחש ומתרחב, אנחנו יכולים להסביר לו, ש"כן, אתם צודקים בנטייה שלכם, אבל אנחנו רוצים להסביר לכם שההצלחה תלויה בזה שתעשו את זה יחד, בחיבור" ולמה וכן הלאה, צריכה להיות פעולת ההסברה לכל דבר ודבר, גם למנוע תאונות בכביש, ולהסביר איך קשור ישר ליחס בין בני אדם. זאת אומרת, פעולת ההפצה, פעולת ההסברה היא צריכה להיות לכל החוקים ולא במאמר אחד, אלא ממש ספציפית כנגד העיגולים האלו, ולהיות מפורסמים שם במקומות שהם שם כותבים.

תלמיד: אני לא אצליח לרוץ ולתפוס את כל הכלכלנים, והירוקים, ולהתחיל להסביר לכל אחד

לא לכל אחד מהם, אלא כל עיגול. אני לא מדבר על כל אחד מהם. יש לך מיליון ירוקים בעולם. אני רוצה להסביר להם בבת אחת איך אנחנו יכולים למנוע את הנזק שעושים בטבע. איך אנחנו יכולים לשמור על הטבע הטוב, הבריא.

תלמיד: אני שואל, איזה פעולה פנימית, פעולת יחד פנימית שאנחנו יכולים לעשות, לדוגמה, כמו בכנס במדבר, או בכל הזדמנות, אפילו ברמת השיעור

זה לא שייך להפצה. אני עכשיו מדבר על הפצה. הפצה זה לא בפנים אלא החוצה.

תלמיד: אני שואל על הפצה פנימית. איזה פעולה פנימית אנחנו יכולים לעשות שתתפשט לכל אדם ותגרום לו להבנה מבפנים? יכולה להיות פעולה כזאת?

כן.

תלמיד: מהי?

פעולה מאוד פשוטה. שהחיבור בינינו מגלה את הכוח הפנימי שבמרכז העשירייה שלנו, בסך הכול, שממנו והלאה מתפשט הכוח, והוא מביא בצורה הפנימית ללב ולמוח של כל אדם ואדם בעולם, תוספת הבנה והרגשה עד כמה שאנחנו קשורים למערכת האינטגראלית.

תלמיד: האם זאת הפעולה שאנחנו צריכים להתעסק בה בעצם? למה לא זה העיקר שאנחנו צריכים לעסוק בו ?

זה לא מספיק. אם זה היה מספיק, אז בעל הסולם לא היה כותב לך אף מילה. פשוט מאוד. הוא לא היה דואג להביא לכל אחד ואחד ידיעה על תיקון העולם. כל אדם ואדם כאשר הבורא מעורר בו חיסרון, צרות, בעיות למיניהן, זה הכול כדי שהוא ישתתף כמין האדם בתיקון העולם.

תלמיד: כי אתמול אני שמעתי טענה אחרי השיעור בוקר של אתמול, שכאילו מספיק לנו הכנס הפנימי במדבר.

זה בדיוק מה שאתה אומר עכשיו. כן.

תלמיד: בשביל מה אנחנו צריכים את האירוע החיצוני פה בתל אביב, כאילו, נתכנס בינינו, ניתן פעולה חזקה, אפילו בואו נוסיף עוד כמה ימים במדבר כמו שצריך. זה הסגנון שלנו, זה האופי שלנו, וזה כבר יעשה את שלו. למה צריך עכשיו לשבת ולרקוד שם בתל אביב?

הייתי אומר שזאת נטייה אגואיסטית מובהקת שאני שומע על הנטייה הזאת כבר עשרות שנים, מכל מיני אנשים שמתקרבים לחכמת הקבלה. אומרים אחרת, "יש לנו עשירייה אחת, נשלח את כל היתר הביתה. לא צריכים אף אחד. לא צריכים להדפיס ספרים, לא צריכים לפרסם, זהו.", האמת שצריך להיות כך או לא? בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר שבה אנחנו עכשיו נמצאים, רוצה להסביר לנו שלא, כל הדברים האלה אמנם שהם תלויים בעשירייה הפנימית, העשירייה הפנימית זה נקרא כל אלו שמקבלים רצון שבלב להגיע לדבקות בבורא ולא פחות מזה, הם צריכים לעשות את הפעולות שלהם ולדאוג שמהפעולות שלהם יתעוררו כל העיגולים החיצוניים סביבם שלא משתוקקים לחיבור, לאיחוד, לכנס המדבר, אלא יש להם רק בעיה חיצונה שהחיים נעשים יותר קשים, ואז אותם האנשים שנמצאים בעשירייה הפנימית חייבים להסביר להם מאיפה בא להם רע, מה הסיבה לכל המכות, ובזה הם גורמים לכל הנשמות שיתחברו יחד לנשמה אחת, ובזה הם יכולים לגרום על ידי הדבקות נחת רוח לבורא, שמצדם זו מטרת ההתפתחות האנושית. זה חייב להיות בעולם הזה בדרגה הנמוכה ביותר עד העיגול החיצון ביותר, וזה מה שבעל הסולם הולך להסביר לנו. בוא אנחנו נקרא ונחשוב דווקא איך זה צריך להתממש.

שאלה: מה שאמרת עכשיו, זה הסבר שמתאים רק למי שהבורא האיר אצלו את אותה השתוקקות?

כן ודאי, כי עכשיו אנחנו מסבירים מה שייך לעיגול הפנימי. אבל להבין את ההקדמה שאנחנו עכשיו לומדים צריך כל אחד ואחד, כי כולם באיזו צורה קשורים לזה. אפילו אלו שמתנגדים, שלא רוצים, שלא אכפת להם, הם בכל זאת נמצאים בזה. זה הגורל שלנו, אין מה לעשות, זה מלמעלה כך נעשה ואתה לא יכול לעשות כאן שום דבר, אתה נמצא בזה, לא יעזור לך.

תלמיד: התפקיד שלנו מאוד ברור. אני שואל לגבי המסר שאנחנו מעבירים ולמי, זה ש"כולם ידעוני מקטנם ועד גדלם", זה משהו שצריך להתממש בזמננו?

כן, אלא מה השאלה, לא ברור מה שאנחנו עושים? אתה כבר נמצא כאן עשר שנים אולי.

תלמיד: אנחנו תמיד עושים איזה הבדל במסר ובהנעה לפעולה.

הבדל במסר, זה תלוי למי אתה פונה. אני לא יכול לבוא עם המסר הזה לילד קטן, או לבן אדם שעסוק שם בכל מיני דברים ולא אכפת לו כלום, חוץ מנגיד חלקת שדה, שהוא דואג שיהיה לו מה לאכול, או לפוליטיקאי, או לאיש כלכלה, או ל[איש] ציבור, או [לאיש] תרבות.

לכל אחד אני צריך בעצם לבוא ולהראות לו שיש משבר, שהמשבר הזה ממה הוא נובע? מחוסר החיבור בין בני אדם, זה כבר לא פשוט שהוא יראה את זה בצורה כזאת. איך אנחנו מגיעים לחיבור בין בני אדם, איך אנחנו עושים את זה, אני צריך להביא אותו לאיזו מין שותפות איתי. רחוקה, לא בדיוק לפי המטרה שהוא מבין, אבל אני חייב לעשות את זה, זה התפקיד שלי בחיים. זה נקרא "שישראל הם נקראים ראש הפרצוף, והם צריכים לשרת את גוף הפרצוף, ששם דווקא מתקיימים כל התיקונים והחיבורים. ועד שזה לא יהיה, אז מגוף הפרצוף אתה תשמע ותרגיש עד כמה שאתה לא מממש מה שצריך.

שאלה: אנשים צריכים להרגיש שיש איזה משבר, שמשהו לא בסדר?

מזה זה מתחיל. גם חכמת הקבלה לא התגלתה לאנושות אלא מזמן האר"י והלאה. שמתחילה להיות התעוררות מימי הביניים והלאה לקראת ההתפתחות הטכנולוגית, כלכלית, אנושית, חברתית וכן הלאה.

תלמיד: רוב האנשים לא חושבים שיש משבר, יותר מזה, האינטליגנציה חושבת שהמצב הוא הכי טוב שהיה אי פעם. יש איזה פרופסור ישראלי שנהיה כוכב בין לאומי שנותן על זה הסבר.

אני לא רוצה לשמוע את החכמות האלה, לא רוצה.

תלמיד: עם זה אנחנו מתמודדים.

עם מה אנחנו מתמודדים בדיוק אני יודע. אנחנו צריכים ללמוד את הדעות האלה, כדי לדעת איך להתמודד איתן. אבל הפרופסורים האלה כבר היו ומתו, ועוד יהיו וימותו, זה בסדר, והעולם בינתיים מתקדם למשבר. ואם לא רוצים לראות את זה אלא אומרים שלעת עתה זה בסדר, אז אני שומע את זה יום יום. יום יום אני נמצא בשיחות עם איזה אמריקאים שם, גם פרופסורים, גם פילוסופים וגם אנשי ציבור, שככה כולם רוצים להסתתר ולהגיד "לא נורא". היום הם לא כל כך אומרים לא נורא, אבל יש לכל אחד תכנית משלו שצריכים לבצע ואז הכול יהיה בסדר. למה יהיה בסדר? כי זאת תכנית שלו, בטוח שמזה שתיקח את התכנית שלו, לו יהיה בסדר. אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה, עם המשחקים האלה מספיק, תראה את הממשלה שלנו.

שאלה: כדי לברר את הנקודה, אני רוצה לשאול שאלה בדיוק הפוכה מהשאלות שהחבר שאל. נניח שבן אדם מתמסר כולו להפצה בצורה טוטאלית, זה לא מספיק כדי להגיע לדבקות בבורא?

ודאי שלא מספיק.

תלמיד: למה?

כי אנחנו לומדים שאנחנו כולנו שייכים למערכת כללית שהיא נקראת "נשמת אדם הראשון", "נשמה". והמערכת הזאת היא אחידה, וכולה צריכה להגיע לתיקון שלה. התיקון שלה הוא בזה שהרצונות הפרטיים צריכים להתעלות כל אחד מעל הרצון הפרטי שלו, ולהתחבר עם הרצונות האחרים. לא ברצונות אלא בכוונות, ברצונות אי אפשר לשנות שום דבר. בכוונות, שיחד אם הם מתחברים הם מגיעים לדבקות לכוח העליון, להיות אחד, לגלות את הכוח האחד, זאת המטרה. והמטרה הזאת, זה לא שאנחנו ממציאים אותה אלא היא חייבת להיות מושגת, חייבים להשיג אותה. זה שמישהו לא רוצה, אלא אומר אני אעשה בצורה אחרת, בבקשה שינסה, אבל בזה ברור שהוא יגרום לעצמו ולכולם נזק.

לכן מסבירים לך מקובלים מהי המערכת, ואיך אתה יכול לממש אותה, ואתה לא יכול לברוח, בזה אין לך שום בחירה. מלמדים אותך בסך הכול שישנה תכנית, שלפי התכנית אתה צריך להגיע מנקודהA לנקודה B, ואיך להגיע לזה בצורה הכי טובה, נקודה, אין יותר. אתה לא רוצה להגיע, אתה תגיע בכל זאת, כי אתה בסך הכול רצון ליהנות, לכן להשפיע עליך מאוד מאוד קל על ידי ייסורים, ואז יחייבו אותך להתקדם. באה חכמת הקבלה והיא לא מספרת לך שיש לפניך חיים קשים אלא שיש חיים קשים ואפשר להימנע מהם ולהגיע למטרה שמראש נקבעה, לא על ידך, אלא בשבילך, כדי להגיע בצורה מהירה וטובה, [יש] דרך קצרה [ויש] דרך ארוכה, דרך נעימה, דרך תורה מה שנקרא, "דרך האור" ויש "דרך ייסורים", זה הכול. אתם לא רוצים? אל תעשו, אין כפייה ברוחניות, הכפייה תבוא מהמכות שיחייבו אותך ואז אתה תרוץ. בזה שזורקים לך עכשיו גלגל הצלה, אל תחשוב שרוצים להפיל עליך משהו, כי אתה כבר נולדת, אתה כבר נברא, אתה לא יכול לעשות עם זה כלום, תגיד תודה שמסבירים לך באיזו צרה אתה נמצא ומה לעשות.

יש אנשים שרוצים לעצום עיניים, כמו ילדים, כאילו "אין, לא יהיה". זה אינסטינקט ידוע, או שאני הולך להשתכר או לקחת סמים או שאני בורח לממש איזו תכנית אחרת ונראה לי בינתיים, בבלבול הפסיכולוגי, שאני בצורה כזאת נמלט, אבל אם מסתכלים על זה בצורה רצינית, שזה מאוד קשה, אבל חייבים להתעורר לזה, אז אתה צריך להבין שאין ברירה, על זה אין בכלל ויתור כי זה מלמעלה לפי הטבע. הבורא לא שאל אותך האם אתה רוצה להיות נברא או לא. תפנה אליו ותבקש שיבטל אותך, בוא נראה איך זה יעזור.

תלמיד: בעל הסולם כותב בספר "הדור האחרון" שמגמת החיים היא או לזכות לדבקות או לזכות את האחרים.

זאת כבר מגמה, למה צריכים להשתוקק.

שאלה: מהדברים האלה נראה לי שיש שתי אופציות, האחת, תתמקד באמת בדבקות, נניח בחיבור בעשירייה, השנייה, תתמקד בלזכות אחרים, נניח הפצה. יש שתי דרכים להגיע לתכלית. למה אדם שממקד את כל הכוחות שלו בהפצה, לא מגיע גם למטרת הבריאה? זו שאלה הפוכה מהשאלה שנשאלה קודם, "למה צריך בכלל הפצה, במקום זה נתמקד רק בחיבור ונגיע לאן שצריך?" אני שואל הפוך, למה חיבור? בואו נתמקד רק בהפצה כי גם זו התכלית של כל הסיפור, כי אומרים שהחיבור בעשירייה רק משרת אותנו כדי להיות צינור בסופו של דבר.

לפי מה שאנחנו לומדים ממבנה הפרצוף, לא יכול להיות שאין קשר בין הראש לגוף, הגוף מביא לראש חסרונות, והראש עושה חשבון ומביא לגוף כוחות איך לממש את החיסרון. ולכן חייבת להיות התאמה מהראש לגוף ומהגוף לראש וההתאמה הזאת נקראת "פעולת הפצה", והיא לא יכולה להגיע מהגוף לראש כי הגוף בעצמו לא יכול לבצע שום דבר, זה ברור.

אבל בראש יש לך כמה שכבות בוא נגיד, של רצון וכוונה. בראש יש גם עשר ספירות, יש רצונות בראש שהם כולם מכוונים רק לבורא. עד חצי הראש, גלגלתא ועיניים דראש, כולם שייכים רק לכוח העליון, יש להם הזדהות עם הכוח העליון, הם מרגישים אותו, הם ממש מוכנים, מיועדים להיות קשורים אליו, דבוקים בו, אבל יחד עם זה הם גם מיועדים להעביר את כל מה שיש להם מתוך אהבה לדבקות בבורא, כל כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, עד אמצע תפארת מעבירים מתוך אהבה לבורא, מתוך חיבור לבורא כי כך הם בנויים. יש להם נטייה כזאת, נקייה, כאילו לא לתיקון הכלים, אלא להעביר לאחרים גם כדי לגרום נחת רוח לבורא.

כי אתה לא גורם לו שום דבר, אתה לא יכול להידבק בו אם אתה לא משרת את התכנית שלו, את הרצון שלו. אלא במה אתה רוצה להידבק? "תעשה רצונך כרצונו", ואז אפילו גלגלתא עיניים דראש עובדים בצורה כזאת שבונים את עצמם כדי להעביר את ידיעת הבורא, את תכנית הבריאה, כבר לחלקים האלו בראש שמקבלים את זה והופכים את זה מהכוח לפועל. ממש הופכים את זה לצורות שפע כאלה, שיכולות להתקבל בתוך הפרצוף ולהתחיל לבנות את תוך הפרצוף בצורה כזאת שהוא יהיה דומה לבורא. העיקר הוא שהרצונות הנמצאים בתוך הפרצוף, מהפה ועד הסיום, כולם יקבלו את צורת הבורא. זאת אומרת אצלם זה בלקבל על מנת להשפיע. זו המטרה.

אין מקום לישראל. ישראל זה דבר מלאכותי, ממש מלאכותי, הוא לא צריך להיות בבריאה, אלא אך ורק כדי להביא את התיקון לגוף הפרצוף של הנשמה. זה כתוב, על זה אין ויכוח, כך אנחנו גם לומדים מהמבנה של עשר הספירות ומכל הפסוקים של המקובלים. לכן עם ישראל הוא לא עם אלא תכונות שיצאו מגוף הפרצוף והפכו להיות לראש. לפי הארה שמאירה מלמעלה, התכונות שהיו טמונות בתוך הרצונות, יוצאות משם והופכות להיות ביניהן לקבוצה שנקראת ישראל "ישר א-ל". והקבוצה הזאת לאט לאט גדלה ולוקחת על עצמה את התפקיד להיות המקשרת בין הבורא לגוף.

אבל העיקר זה תיקון הגוף. איך נעשה משהו בלי להעביר את השיטה הזאת, בלי לטפל בהם, בלי להביא את כל האנושות להשתוות הצורה עם הבורא. איפה אנחנו אז נהיה? אני לא מבין בשביל מה אנחנו? אני מבין שאתם עדיין לא כל כך מרגישים את המערכת הזאת. לכן כל אומות העולם אומרים, "אין צורך בישראל". והם צודקים. אין צורך אם ישראל לא מממשים את התיקון. בשביל מה? רק לצורך העתיד היינו בגלות בין אומות העולם, אבל עכשיו שהגענו לפי מה שהמקובלים אומרים, מזמן האר"י והלאה, אנחנו חייבים לבצע את ההפצה וללמד מה זה נקרא להיות "אור לגויים" וכן הלאה.

כל הרצונות דלקבל, שנקראים "אומות העולם", וכל הכוונות על מנת להשפיע, שנקראות "ישר א-ל", שמכוונות לכיוון הפוך מהרצונות, צריכים להתחיל לעבוד יחד וכך להגיע לזה שכל הרצונות יהיו מכוסים בכוונות הנכונות, איך להשתמש בכל הרצונות. ואת זה עושה ראש הפרצוף. זו כל העבודה של ראש הפרצוף, לקבל כוח מלמעלה, לקבל מלמעלה הכוונה מה זה למעלה מהדעת, על מנת להשפיע וכן הלאה, ולהביא את כל השיטה הזאת את כל התכונות האלה על הרצונות שבגוף וממש לצפות כל רצון ורצון בכוונה הזאת, וכך הרצונות יוכלו להתחבר. לפני שמביאים לגוף את הכוונות האלה בעל מנת להשפיע וחיבור לבורא, כל הרצונות בגוף הם כמו אגוזים בשק, הם לא יכולים להתחבר. רק שכשמביאים להם כיוון אחד, מטרה אחת, על ידי זה הם מתחברים ומוכנים להיות מכוונים לזה ולהיות בזה ממש יחד בערבות, בהכול.

לכן אין לנו ברירה. אני מוכן לשמוע, זה טוב לבירור כל הטענות הללו, [שיהיו] עוד יותר, אדרבה, כמה שיותר טענות ונכונות.

שאלה: למה לא עדיף להגיד לאנשים שעדיף להתחבר כדי להגיע לשמחה אהבה ואושר במקום להגיד שצריכים להתחבר כדי להימנע מאסון?

כי האסון לפניך. במשך מאות אלפי שנים אנשים יודעים שהכי טוב אם אנחנו מתחברים ועושים יחד איזו שמחה וכן הלאה, זה ידוע לאנושות. מה, אתה צריך לבוא אליהם ולהגיד? זה ברור. אבל לא מספיק להגיד את המילים היפות האלה, וגם לא [מספיקה] הנטייה של כל אחד לזה שנמצאת בלב. כדי להביא את האנושות לחיבור הנכון שיותר ויותר מכוון, פועלים על ידי כך שפותחים קופסת פנדורה והצרות מתחילות להתגלות מכל הכיוונים. הרצון לקבל מתגלה יותר ויותר, ואז בהתאם לזה מתגלות הבעיות במשפחה, בין אנשים, בכל העסקים, באקלים, בכל הצורות. חכה, עוד מעט יתגלו צרות יותר גדולות, שאפילו לא נוכל להשתמש באותם הדברים שקודם עזרו לנו מאוד, כמו נניח אנטיביוטיקה, פתאום היא תפסיק להשפיע, כי אנחנו בעצמנו הורסים את הדברים, ובכלל, זה בדרך. אבל בלי מכות, רק על ידי דברים טובים, אדם לא יכול להתקדם. "כבר טוב לי. יכול להיות יותר טוב? כמה קלוריות אני צריך לבזבז ומה הסיכון ומה הסיכוי וכן הלאה כדי שאגיע למשהו יותר טוב?". יש כאלה שילכו ויש כאלה שלא ילכו. אתה רוצה שכולם ילכו? תיתן להם מכה. בעיטה מאחור.

שאלה: מה זה אומר שהרצונות מפה ולמטה בפרצוף מקבלים צורה של הבורא?

כל הפרצוף זה רק להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע. תלוי איך הם מבצעים את זה.

תלמיד: התפקיד של ישראל מאוד ברור, הסברת אותו מאוד יפה. מה אנחנו עכשיו מצפים שיקרה בהם. מה התוצאה בסוף?

[שתהיה להם] שייכות לאותה משימה, בכמה שכל אחד מסוגל.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתרכז במקום בהפצה פנימית בהפצה חיצונית.

לא, לא במקום. אנחנו צריכים גם להיות בזה וגם להיות בזה.

תלמיד: תוכל להסביר מה זו הפצה פנימית?

הפצה פנימית זה שאנחנו מחזקים את העשיריות שלנו, ומחזקים את הקשר בין העשיריות, בצורה כזאת שאנחנו מרגישים שיש לנו גוש אחד פנימי, שהוא מבין ומרגיש ומבצע כל מה שביכולתו כדי להגיע לאיחוד כזה ששם יתגלה הבורא. ומתוך זה אנחנו מבינים שכדי לעשות נחת רוח לבורא, אנחנו צריכים לממש את זה בכלי החיצון. דווקא באלו שאין להם שום נטייה והם לא רוצים. מטעם הטבע שהבורא הוא כך הוא חילק אותם. שדווקא בהם, כשהם כן פונים אליו על ידינו, ואנחנו כצינור, אז דווקא הפעולה הזאת היא גורמת נחת רוח לו. ולא שאנחנו כראש מגיעים לתפקיד ואומרים לא צריכים גוף, בשביל מה אתה צריך גוף. מה אנחנו אומרים? בשביל מה בראת רצון לקבל, אנחנו בכוונות מספיק לנו. לא. לגמרי חוסר הבנה יסודית של הבריאה.

שאלה: מה זה אומר להיות בחיבור כשאנחנו אומרים בדרגתם, בדרגת ההבנה שלהם, אמרת שם דוגמה של הפסיכולוגים וכולי. מהו אותו חיבור ששונה מאותו חיבור רגיל שהם התרגלו עליו ששמרו עליו? מה זה אומר?

אני לא יודע, בישראל רואים, ברוסיה גם היו רואים בזמן המלחמה. שאז באה צרה וכולם, באיזו אומה או באיזה עיגול, מרגישים שיש להם צרה שעוקפת אותם, עוטפת אותם, מחבקת אותם יחד כך שכולם מרגישים באותה צרה. זאת אומרת באותו הרצון השלילי. הרצון השלילי יותר מחבר אנשים מאשר הרצון החיובי, שנניח שיש איזו שמחה משותפת לכולם. שמחה משותפת זה הרצון לקבל כבר לא מפחד, אין לו בעיה, אז הוא מתפרע כל אחד לכיוון שלו.

אבל הצרה היא ממש מגפה, מלחמה, היא מגיעה בצורה כזאת שכולם כבר לא יודעים מה לעשות ומוכנים להתכווץ כמה שאפשר. הכיווץ עצמו, מתוך הפחד, הוא גורם לזה שאנשים נמשכים לחיבור, כאילו להיכנס לאיזה מקלט. ולכן ייסורים הם מאוד עוזרים לזה. אבל זה בתנאי שאנחנו בעצמנו נותנים להם מקום ואומרים שלא נשאר לנו אלא להתקדם על ידי הייסורים.

אבל ישנם שני סוגי ייסורים, ייסורים כאלו, גופניים, וייסורים רוחניים. ייסורים רוחניים הם נקראים "ייסורי אהבה", כי אני מצטער למה אין לי אהבת הבורא, למה אין לי אהבת החברים, אהבת האנושות. אז הם נקראים ייסורי האהבה. אם לא, אז יש לי אהבה עצמית, לא מכוונת לחברים ולאנושות ולבורא אלא מכוונת לתוכי, ואז אני נמצא בצרה.

זאת אומרת אין יותר מועיל לחיבור בני אדם ולגרום להם בכלל לחשוב על החיבור, אלא צרות. ולכן אנחנו רואים עד כמה שהאנושות עכשיו נכנסת לזה. וזה לא ייפסק, יש לפנינו כל כך הרבה היום אפשרויות ללכת לכל מיני כיוונים, שכל כיוון וכיוון הוא מאוד מאיים, שפשוט הכול לפניך, תבחר רק איזו מכה אתה רוצה שתהיה.

ועכשיו אנחנו צריכים לראות את המצב הזה, שהוא כהארכת הזמן שאנחנו מקבלים כדי להפיץ את ידיעת התיקון, מה הסיבה של המכה, מה הפתרון, מה התרופה ומה אנחנו מרוויחים מתוך זה שאנחנו מבינים ורוצים למנוע צרות כאלה. באיזו כוונה אנחנו רוצים למנוע אותם, שהם יקדמו אותנו ללא סתם לברוח מהמכה אלא להגיע לפעולות נכונות, יפות, שאנחנו מעדיפים דווקא להשתדל להיות בקשר הדדי.

אז אם אני מסתכל על העולם אני רואה שהמשבר שאנחנו רואים אותו כמכה, הוא בעצמו מוליד לנו הבנה מה צריכה להיות המגמה, מה צריכה להיות החברה המתוקנת, ששם לא יהיו כאלה התפרצויות האגו, לא תהיה כזאת שנאה. שאנחנו לא נזלזל זה בזה, לא נזלזל בטבע, נשמור על כדור הארץ, נחנך את הילדים בצורה יותר יפה.

זאת אומרת, המשבר רב גוני הוא בעצם מראה לנו מה אנחנו צריכים לעשות, מה היא הצורה הנכונה. נהפוכו, ותקבל עולם מתוקן. זאת אומרת, אל תגיד שאתה לא יודע מה לעשות. אל תגיד שאתה לא יודע הצורה שאליה אתה יכול להגיע. ישנה הצורה הזאת, תהפוך את העולם מבפנים החוצה. כמו שאתה עושה נניח עם הבגד, עם משהו, ותראה שכל דבר שלילי יהפוך להיות לחיובי. אנחנו לא צריכים יותר שום דבר.

תלמיד: זה חיבור שמשפר את הקשר בין אנשים ומתחילים לראות בזה סיבתיות, וזה מה ששונה מחיבור שלא עובד?

איזה חיבור שלא עובד? אין שום חיבור אצלנו.

תלמיד: רואים שבעולם סתם חיבור בין אנשים לא עובד. אם אני סתם.

ודאי שלא עובד, כל אחד ואחד רוצה להצליח על חשבון הזולת. אתה לא רואה איזה חיבורים, באיזו רמה שהם נמצאים, כלכלה, פוליטיקה, כל דבר ודבר. כל אחד רוצה להרוס את השני ולהצליח במשהו. בצורה כזאת זה לא עובד. אתה רואה, סתם הם באים, מתחברים אם אפשר אפילו להגיד, מדברים על משהו. כמו שעכשיו זה נגמר שם זה לא עובד.

אנחנו כלומדים הפילוסופיה הזאת הכללית של כל העולם, שיטת תיקון העולם, מבינים שבצורה כזאת אתה לא יכול לעשות שום דבר. תיקון לא ייצא מזה, לאף אחד.

שאלה: אני רוצה להבין עוד קצת את ההבדל. בכנס ערבה אנחנו עושים מאמץ כמו בשיעור בוקר, רק בעוצמה יותר גדולה, להתחבר? הראש?

לא, בכנס ערבה אנחנו צריכים להגיע מהעשיריות לעשירייה אחת. ולכן לברוח למקום הזה ולהיות שם כמה ימים ולהתכלל יחד. אני לא סתם יוצא לשם להיות בעשירייה שלי במקום יותר רגוע. אני יוצא לשם כדי להגיע לחיבור לעשירייה אחת מכל העשיריות. אנחנו שם צריכים דווקא ההיפך, כאן אני כל הזמן נמצא עם העשירייה שלי, במשך היום אני מתקשר לאותה עשירייה, חושב עליהם וכן הלאה, אני יוצא לשם כדי להפוך את כל העשיריות לעשירייה אחת. ולהרגיש, ומשם אנחנו באים ממש "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: ואז "כאיש אחד בלב אחד" הוא מבין הוא צריך שהוא מבין שהוא צריך להפיץ את זה הלאה, כאילו לעבוד כלפי משהו אחר.

כי זה התפקיד שלו, בשביל מה הוא קיבל את הנטייה הזאת, הרצון הזה, הידיעה. בשביל מה? רק לשם התפקיד.

תלמיד: אז יש לו עכשיו דאגה להפיץ את זה או לעבוד כלפי התחתון.

ודאי. אין לך צורה אגואיסטית יותר גדולה, מזה שאתה לומד ולא רוצה להפיץ. זה האגו הכי גדול.

תלמיד: הדאגה הזאת שנולדת בעשירייה כ"איש אחד בלב אחד", את הדאגה הזאת הוא ממשיך לברר בתוך עצמו איך הוא יוצא להפיץ? זה הכנס הגדול? או שהוא מפיץ בפועל בכנס הגדול?

אנחנו רוצים בכנס הגדול להתחבר עם כל הכלי שלנו העולמי, כדי לדבר על ההפצה בכלי הגדול העולמי. לא "בני ברוך" העולמי, לכל האנושות. על זה אנחנו רוצים לדבר בכנס. יש בזה הרבה נטיות, נגד המכות שהעולם סופג, נגד אנטישמיות וכל מיני דברים, הכול זה בכנס הגדול בהכנה להפצה.

בכנס הקטן במדבר אנחנו מדברים רק על גלגלתא ועיניים, שאין להם כאילו שום שייכות, רק הכנה בעלמא להפצה. בכנס הגדול אנחנו רוצים להכין את עצמנו להפצה הגדולה, שכולנו נבין עד כמה היא חשובה ורק בזה העתיד הטוב שלנו. ובינתיים אתה תראה עד כמה שהעולם במשך הזמנים האלו יתקדם במכות, בבעיות, להיות אולי יותר מוכן לשמוע על שיטת התיקון, שאין אחרת.

שאלה: האם מטרת ההפצה שלנו היא לעורר חיסרון בקהל הרחב, בעיגולים שדיברנו?

זה גם זה, אמנם שאנחנו לא פונים אליו פיסית, אבל גם זה ודאי שאנחנו פונים בצורה "תת קרקעית" מה שנקרא, זה מה שהוא גם מסביר כאן בהקדמה הזאת לספר הזוהר.

תלמיד: השאלה היא האם לעורר את החיסרון שלהם, או מתוך הקשר איתם כבר בנו אנחנו נרגיש את החיסרון שלהם?

לא אני לא חושב שהקשר איתם יכול להיות כל כך משמעותי. קשר פיסי, שאתה אומר שאנחנו באים ומסבירים ומפיצים, כמה שאתה תעשה זה טיפה בים. כמה שתעשה. בכל זאת רוב מכת ההפצה שלנו היא בזה שאנחנו מתכוונים לזה ואנחנו מעוררים את הכוחות שלנו, שממש ייכנסו לתוך הקהל הרחב הזה ויפעלו שם. "הכול במחשבה יתבררו".

שאלה: אבל כשאנחנו בתקשורת איתם, באיזה מגע איתם, אנחנו מקבלים חסרונות חדשים מזה, נכון?

נכון.

תלמיד: איך לעבוד עם החסרונות החדשים האלה? פה זו אולי כבר שאלה אחרת.

לא, לא שאלה אחרת, זה בסדר גמור. אם החסרונות האלה כבר נמצאים בך, אתה רוצה או לא רוצה אתה עובד איתם. עכשיו השאלה, האם אתה מתכוון לעבוד איתם או לא? זה גם הבדל. או שזה ללא כוונה או עם כוונה, הבדל גדול. אז ודאי שאנחנו רוצים לעבוד עם החסרונות שלהם בצורה כזאת שאנחנו יודעים איך לפנות למעלה, לקבל על החסרונות האלה כוחות, לעטוף את החסרונות שלהם בכוח הזה שנקרא, "אור חוזר" או "אור החסדים", ולהביא להם בחזרה את הכוחות האלה. ואז יוצא שכבר איך שהם יקבלו, הם יקבלו כוח. תלוי בחסרונות שלהם אור חסדים, אור חכמה, את זה כבר נראה אחר כך איך שזה צריך להתפשט.

שאלה: דיברת על הקטע בנושא ההפצה, שצריך לממש את כל התנאים הנדרשים. אתה יכול להגיד מה הם התנאים האלה שיכולים להפיץ?

מה זאת אומרת, תנאים?

תלמיד: אתה אמרת שצריך תנאים מסוימים כדי לממש כמו שצריך. מה הם התנאים?

אני לא יודע, אולי התכוונתי שאנחנו צריכים להרגיש חסרונות של הקהל, לדעת איך אנחנו לוקחים מלמעלה את שיטת התיקון, מלבישים אותה על החסרונות של התחתון, ומעבירים את זה לתחתון. שהתחתון מקבל כביכול את מה שהוא רוצה, אבל בפנים נמצא כוח של מטרת הבריאה, והוא זה שמבריא את התחתון.

תלמיד: ישנה פה קבוצה נפלאה, קבוצת וינה. אני שומע אותם אומרים לי הכול טוב ויפה, אבל יש לנו המון קשיים פה. קשיים גם בנושא פרנסה, גם בנושא החברות בינינו. המון קשיים יש לנו, ואנחנו מתביישים להגיד לרב שיש לנו קשיים פה.

אז מה אני אעשה? הם רוצים שאני אבוא ואסדר להם את הכול שלא יהיו קשיים? בלי קשיים הם בכלל היו בורגנים שמנים, שלא חושבים על כלום בחיים.

שאלה: אז הוא שואל איך הוא מתגבר על כל זה, כדי לעשות הפצה כמו שצריך?

נלמד יחד איך לעשות הפצה, עדיין אנחנו לא יודעים. בואו קודם כל נפיץ בינינו בצורה שבאמת כולנו נתרגש מהתפקיד, מהמשימה, ממי אנחנו מקבלים את זה, ואז נוכל להביא גם לכל העולם, לפזר לו את זה.

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"

אנחנו לא יודעים את הקשר שלנו עם הגוף של הנשמה, זאת אומרת עם כל האנושות. אבל כל מה שמתעורר בנו ברצונות, בכוונות, במחשבות, בכל מה שנופל עלינו שאנחנו צריכים לפעול, התנאים שבהם אנחנו קיימים, הכול מסודר מלמעלה כדי שאנחנו נגיע לטיפול הנכון בגוף הנשמה. בשום צורה אחרת, ולשום מטרה אחרת.

שוב, רק תדעו שמה שיש לנו במחשבה וברצון, מה שאנחנו מקבלים מלמעלה כהכוונות שמכוונים אותנו למשהו, צורת החיים שלנו, איך שזה הכול מסתדר בכלל גם במקום הזה, גם במדינה, וגם בעולם כלפי הקבוצות שלנו שבכול העולם, זה הכול מסודר אך ורק בצורה שאנחנו נהיה מותאמים לטיפול בגוף פרצוף הנשמה. אך ורק.

לכן ברגע שאנחנו נתחיל לחשוב ברצינות איך אנחנו מטפלים בכל המיליארדים האלה, לחשוב, לא יותר, אבל לחשוב, ולחשוב ברצינות, כי זה התפקיד שלנו האמתי, לשם זה אני קיים, נברא בצורה כזאת. "נברא" הכוונה רצון, מתוך זה יש לי את הרצון הזה המיוחד שאני חייב לחשוב עליהם, על כולם. ברגע שאני באמת חושב עליהם, אני כבר מתחיל לקבל מלמעלה הפעלה מיוחדת ואני מתחיל להכיר במי שמפעיל אותי, ובמה הוא מפעיל אותי, מה הוא רוצה ממני, מה זה להיות צינור וכולי.

אני מתחיל להרגיש איזה קשר יש לגוף, איך החסרונות של הגוף נמצאות בי כבר עכשיו, ומתוך זה אני קיבלתי גם את הרצון שלי לחקור ולגלות את הבורא, ולא בצורה אחרת. הכול מתעורר מתוך הפרצוף לראש, וראש מתחיל לתפקד רק אחרי שמקבל התעוררות מלמטה. לכן להגיד שאנחנו לא צריכים הפצה, אנחנו לא צריכים קשר עם גוף הפרצוף של הנשמה, זה לא מהחכמה. דווקא ההיפך, נתחיל לחשוב על זה שלא קורים דברים כאלה בעולם, אלא בשבילנו. אז נחשוב על זה, ואז נתקדם. אחרת אנחנו לא נתקדם.

אתם יכולים לשבת וללמוד את כל התיאוריה שלכם כמה שאתם רוצים, גם אני מוכן לזה, אבל יש בזה פשוט נטייה אגואיסטית לסגור את עצמנו קצת, ולהיות במקום איפה שאני יכול לשלוט. זה המקום שלי, אני נמצא בו, נסגור את עצמנו בזה וטוב. לא. אמנם שזה פותח לך המון בעיות, צרות, אבל אין ברירה חובת ההפצה היא לא מאתנו.

שאלה: אז יוצא שכל מה שקורה בראש, זה רק כתוצאה, כי הגוף צריך את זה?

אין בראש חיסרון משלו. אין. יותר מזה, אין ראש אם אין חסרונות מהגוף. איך יצא הראש בכלל? ראש לא קיים. עם ישראל ממתי הוא נעשה? ממתי שהתגלו צרות בבבל העתיקה, אז המושג הזה של קבוצה מיוחדת, מכוונת, שבאה מקרב הבבלים אבל גם עם רעיון מיוחד מכוון לבורא. מאיפה זה נולד? רק מחסרונות של הגוף, וכך זה קיים.

עכשיו אנחנו לא יכולים. עלינו להגיד שאנחנו ראש או פרצוף. "ראש" זה נקרא, שחושב כל הזמן איך להיות המעבר בין הבורא לבין האנושות, לגוף.

תלמיד: אז הגוף הופך את הראש לראש?

כן, ודאי. הוא מוליד את הראש מתוך זה שלא יכול בעצמו להגיע לכלום, לא מבין מאיפה הצרות, למה, מה קורה? בצורה כזאת, מחוסר הכרה לאט לאט זה ככה גדל. וככה גדלים דרך אגב כל התאים וכל היצורים שיצאו וכל ההתפתחות מהדומם, צומח, חי, מדבר, הכול בא מחיסרון.

תלמיד: מאיזה רגע הראש מתחיל לזהות את ההכרחיות שלו וכל הזמן לטפל בגוף ולקשור בינו לבין הבורא?

מרגע שמרגיש ייסורים ולא יכול לפתור אותם. ואז מתחיל להיוולד מתוך הגוף כוח מיוחד, הכרה מיוחדת שאנחנו צריכים ללכת לכיוון אחר. ולכן נעשה בבבל, כמו שאנחנו לומדים, ויכוח גדול וחיכוכים והכול, כי הרגישו שכך להמשיך אי אפשר. לאן, לאיזה כיוון חדש? לא יודעים. החיפושים האלה התחילו על ידי האור העליון שמתחיל כבר לטפל בהם, ומתוך זה שהם התחילו להגיב, לא שהם עשו איזה פעולות מכוונות, זה הכול מלמעלה, אז האור התחיל לברר ביניהם כאלה רשימות, כאלו רצונות שחלק מהם כבר מיועד להיות ראש והתקשר לאברהם.

תלמיד: אז במה תלויה היכולת שלנו להפוך להיות ראש ובאמת לפעול כמו ראש?

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו באים מהחסרונות של האנושות, שהיא בעצם המחפשת איך להגיע למטרת הבריאה. לא יכולה להביע את זה, לא יכולה להבין את זה, אבל בעצם סובלת, בעצם נמצאת בכל מיני מצבים כאלה צרים ולא יכולה לעשות שום דבר. ואנחנו האנשים שנמצאים בתוך הצרות האלה, יכולים להרגיש אותם במה שהיא נמצאת. אנחנו יכולים לעכל מלחמות ובעיות של כל השנים, אלפי שנים מה שקורה, וחוץ מזה אנחנו יכולים לקשור את זה כבר עם הסיבה.

תלמיד: איך מתחילים לפעול מתוך החסרונות של הגוף, איך אתה מתחיל שדווקא זה יהיה מה שמניע?

כל מה שאני רוצה לדעת, להבין, לארגן, לפעול, זה הכול כדי להביא את התיקונים לגוף, לכל האנושות. אין לי בזה בינתיים אהבה וחיבור שאחר כך כבר יהיה לי, אבל לפחות איזו השתתפות רגשית חייבת כבר להיות. אגואיסטית בינתיים ובכל מיני צורות, אבל בכל זאת יש לי יחס.

שאלה: אתה יכול להסביר איך באים חסרונות לראש?

אין ראש, אלא אותו חלק הגוף, אותם הרצונות שיכולים להתחיל את הפעולות במחשבה, בהכנה, בהכרת העליון, בתכנית שלו, שיש להם לזה נטייה, הם הופכים להיות ראש. זה כמו בני אדם שמהם מגיעים אנשים שנעשים מדענים, מלומדים למיניהם. על ידי מה? הם אנשים רגילים. מה יש בהם? על ידי הנטייה הזאת שמתעוררת בהם.

ככה גם הבבלים, ככה גם מאברהם. מה היה? מתוך זה בדרך כלל שאבא שלו היה עובד עבודה זרה, ידוע. זאת אומרת השורש של אברהם הוא הרצון לקבל האגואיסטי הגדול. וככה זה בכל אחד מאתנו. כל הגדול מחברו שיהיה אחר כך, זה מפני שיצרו המקולקל גדול מאחרים.

תלמיד: אבל אחרי שנוצר ראש מאותו הגוף, בפעם ההיא של אברהם, מה קורה מאז?

אין דבר כזה ברוחניות, נוצר וקיים.

תלמיד: יש היום ישראל שלא מממש את תפקידו, כלומר יש ראש שלא עושה את העבודה שלו.

כן.

תלמיד: איך הראש מקבל חסרונות מהגוף?

על ידי זה שנכנס לצרכי הגוף, שיש להם נטייה כזאת, ואז הוא גדל. אחרת זה לא יהיה ראש, לא יהיה ישראל, אלא איזו פילוסופיה.

תלמיד: הוא נכנס לגוף, או שהוא מקבל את החסרונות מהגוף, איך עובד המנגנון?

מי שמוכן לשרת את האנושות נקרא ראש. נקודה, אין אחרת. כל היתר שרוצים להבין את כל הדברים, לחקור אותם, לך לאוניברסיטה.

שאלה: בתחילת השיעור תיארת שהאנושות מחולקת למעגלים לפי כל מיני תחומים וסוגי רצונות, סוגי חסרונות. והשיטה, התיקון, מסר החיבור צריך להגיע לכל מעגל במקומו הוא.

לפי הטבע, אבל זו רק עטיפה. אבל יש בזה גם עוצמה ועומק מסוים לכל עיגול ועיגול.

תלמיד: לפני כמה דקות, הסברת שאנחנו חייבים להתחיל לחשוב על עצמנו כל הזמן כצינור. אתה רואה ממש גם את הכנס הגדול בזה שאנחנו מתחילים לחשוב בעיקר על עצמנו כמשרתי האנושות. ממש להיכנס לזה, אמרת אפילו רק להתכוון לזה, מספיק שאנחנו נתחיל להתכוון לזה שאנחנו כאלה, אז נתחיל להפוך להיות כאלה.

לרצות, כן, זה נקרא בחירה. אני מקבל לזה דחף. הכנות, יש בי אותן. אבל האם אני מעורר את עצמי לבצע?

תלמיד: אז כדי להיות ראש כלפי צרכי הגוף והמעגלים השונים שקיימים בגוף, האם אתה רואה שהתלמידים שלך צריכים, כל אחד למצוא לאיזה חלק הוא צריך לדבר?

לא, זה אי אפשר. יקח עוד זמן עד שאנחנו נרגיש לאיזה סוג, לאיזה מין, לאיזה גובה וכן הלאה, אנחנו שייכים. בכלל, אני חושב שהתיקון לא ילך בצורה כזאת. אני לא בטוח, אבל נראה לי שלא. אם אני, בשורש הנשמה שלי שייך לאיזה עיגול מסוים, לאיזה מין מסוים של איבר מסוים, בוא נגיד, של הגוף הכללי של האדם הראשון, אז אני בראש אתפקד לפי הצרכים של אותו החלק בגוף. אני לא רוצה על זה לדבר. עדיין לא כל כך מבין ולא מרגיש. כן, יש לזה בטוח מודל של גוף שחייב להיות בראש, אבל לא כדאי, אין לנו עדיין ביד שאנחנו נגיד על זה משהו ואנשים יקבלו את זה.

תלמיד: אז בעצם הכיוון שלנו צריך להיות תמיד כללי, לכוון את עצמנו להיות צינור לכולם?

כן. עכשיו בטוח, אחרת מה? זה יגרום גם בינינו לאיזה פירוד, אם כל אחד יתעסק במשהו.

שאלה: אמרת להרגיש את החסרונות, הצרות של האנושות. אם אני מאבחן נכון את המקור של הצרות, אז אני חושב שזה מאוד דומה למה שיש אצלנו. שהמשמעות הקודמת של החיים הולכת ונעלמת, ואין להם משמעות חדשה לחיים. ואז אדם, או אנושות כזאת, קשה מאוד להפחיד עם מוות. זה לא מעניין אותו, כי אם אין משמעות, אין פחד מזה. אין חיסרון כזה שאני חייב לחיות, כי אין כזה דבר, זה לא כזה חשוב לי. אני לא מרגיש את המשמעות של החיים. מה המשמעות של החיים בעולם החדש שלנו? בשביל מה אנחנו מתקיימים? איך אני מעביר כזה דבר לאנושות?

משמעות אנחנו מבינים, משמעות החיים היא להגיע לדבקות בכוח העליון. ואני יכול להגיד את זה גם בצורה אחרת. אם האנושות מבינה שכל המכות שאנחנו סופגים היום, שעוברות עלינו, הן מתוך זה שאנחנו לא מחוברים בינינו. אנחנו נמצאים בטבע דומם, צומח, חי אינטגרלי, בשדה כוח אחד שמנהל את הכול, ואנחנו הפוכים ממנו.

כמו כדור פנימי שממש הפוך, שחור, כולו מנוגד לטבע. אז הבעיה שלנו היא שאנחנו נפרדים, שאנחנו לא מחוברים, הפוכים מהטבע. ואז, אם נגיע לחיבור, וודאי בצורה גלובלית, בטבע הכללי, אנחנו נגיע לאיזון בינינו לטבע, ונחיה בצורה יפה וטובה.

יחד עם זה, כשאנחנו נתקדם לזה, יש בזה עניין של כוונה. בשביל מה אנחנו עושים את זה? אבל זה לא לכל הנשמות, לא כל הרצונות בגוף. כולם נמצאים בהתכללות בזה, אבל זו כבר עבודה של הראש, הכוונה, בשביל מה אנחנו עושים את זה. ולכן אנחנו מפעילים את כל הגוף, כדי לעשות פעולות של חיבור, אבל אנחנו לבורא פועלים בכוונה. ואנחנו עושים את זה כדי לעשות נחת רוח לו. לא כדי להתאים את עצמנו לטבע ולחיות חיים טובים, ברוך ה' שהכול בסדר, אין מלחמות, אין רע בעולם, הכול יפה וטוב, וכל אחד ממש נהנה מהחיים הגשמיים. לא.

זה כן נכון וטוב, וכך מורגש בגוף הפרצוף. אבל ראש הפרצוף מפעיל את הכוונה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, ועל ידי הכוונה הזאת, שדבוקה בבורא ומעבירה ממנו שפע לגוף. כך מתקיימים, ולאט, לאט השפע, שמגיע דרך הראש לגוף, עושה בתוך הגוף תיקונים, והגוף גם מתחיל להרגיש, כמו שכתוב, "כל עצמותי תאמרנה". שאני פועל וקשור, בדרגה שלי, אבל יש לי גם מוח עצמות, ובכל תא ותא יש לי איזה מין ראש קטן משלו. ואז אמנם שאני שייך לאיזה היקף של הפרצוף הכללי, של אדם הראשון, ואני גם משייך את עצמי לכוח עליון.

תלמיד: אני חושב שאפילו לנו קצת קשה להרגיש מה זה השפע הזה.

זו מודעות, לא צריכים שום דבר חוץ מזה. אתה קשור לנצחי, לשלם, אתה נמצא עימו בקשר ואתה מבצע פעולות כלפיו והוא כלפיך, זה הכול.

תלמיד: איך לתרגם את זה בצורה של הרצון היותר פשוט, ירגיש בזה טעם? כי אני אגיד מהלב, אני מרגיש ששום דבר לא ישכנע אדם בעולם שלנו היום, ששווה לו להתקיים עם מה שקיים לו כבר היום. עם מה שיש לו בתוך התנאים האלה, הוא לא ירגיש שיש לו טעם בלהמשיך ולהילחם על זה. עבור מה שווה להם להילחם, עבור מה שווה להם להתאמץ להתחבר? מה יש להם בצד השני?

כדי ,להינצל ממוות ומייסורים שעוד יותר גרועים מהמוות. אתה רוצה למות ולא יכול כי הרצון לקבל שלך לא נותן לך, אתה רוצה והוא נותן לך. יש לך סכין ביד ואתה לא יכול לחתוך את הגרון לעצמך, לא יכול. אבל הייסורים יותר גרועים ממוות, זאת אומרת אתה רוצה למות, בשבילך המוות הוא הצלה, ולא יכול, זה בעצם המצב שאליו אנחנו נתקדם.

ואז מתוך זה אנשים יבינו שאנחנו לא יכולים להמשיך יותר בחיים שלנו, ואין לנו ברירה, כי אי אפשר להפטר מזה גם על ידי המוות. ואז מאין ברירה הם ירצו לתקן את עצמם. אחרת לא, תראה מה שכתב הנביא, נשים רחמניות בישלו את ילדיהם. מה שקרה בהיסטוריה, זה כלום לעומת מה שעלול לקרות בתיקון הכללי. ממש. אבל בשביל מה לנו לדבר על זה, אסור, אנחנו מדברים רק על הדברים הטובים. את הדברים הרעים יביאו להם כלי התקשורת, אל תדאג.

תלמיד: זהו, זו עבודה של הבורא, שיעשה מה שהוא צריך שם. אבל מה אנחנו, איך אנחנו יכולים דווקא לא לבוא ולראות אותם מתקדמים מתוך מסר כזה, אלא איזה מסר חיובי שיש להם משמעות, שתמשוך אותם לשמחה, לחיות. איך אנחנו יכולים להעביר להם את החיות החדשה הזאת?

אנחנו מדברים על זה שנים, שכל העולם שלנו מתקדם לעולם אינטגרלי, שכל חלק וחלק תלוי בכולם. אם נעשה את זה ברמה האנושית הכי גבוהה במציאות, קשרים כאלה אינטרגליים, וזה תלוי רק ברצון שלנו. רק ברצון, כי אנחנו רואים שאנחנו רוצים לבנות קשרים אינטגרליים במסחר, בתעשייה, בלימוד, בתרבות, וכלום לא עוזר. אלא רק אם בתוך הרצונות שלנו נוכל איכשהו לנוע לכיוון החיבור בינינו, בזה מיד נראה שינוי חיובי בעולם.

זה מה שהאנושות חייבת לעשות. היא יכולה לספק לעצמה כל טוב, ויחד עם זה היא תרגיש ממש מוות.

שאלה: מה שבעל הסולם כתב עליו, שבאהבת הזולת מתגלה מנוחה, שלווה, מילוי, שפע, רק כשאנחנו עובדים בעשירייה כמו גלגלתא עיניים אז אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעלות מעל עצמנו. שהאגואיזם לא מותאם בכלל לחיים, ושבכל אופן אנחנו צריכים לצמצם אותו ולעבוד מעליו בעשירייה. אם לקחת את הקהל החיצון, אז אני מסתכל על המכרים שלי שאיתם נניח למדתי, כולם בדיכאון, משתמשים בנוגדי דיכאון ומבקרים דרך קבע אצל פסיכותרפיסטים. כלומר, אנשים מרגישים שהם לא יכולים להימצא יותר במצב שבו הם נמצאים עכשיו. האם הם יצטרכו להבין שבגדול המצב הזה שבו הם נמצאים, האגואיזם שלהם בכלל לא מותאם לחיים, וגם הם יצטרכו לעבוד מעליו? או שאולי הם יצטרכו להבין משהו אחר?

אני לא יכול להגיד בצורה כללית, אבל כל אחד ואחד איכשהו צריך להסביר לעצמו מה הפתרון, מה התרופה. אני מקבל תגובות מכל העולם וגם שומע מכלי התקשורת, אנשים נמצאים במצבים מאוד לא פשוטים, כואב להם. תתאר לעצמך, אם פעם האנשים היו סובלים אבל נגיד כל האנושות מנתה מאה מיליון אנשים. מה זה היום מאה מיליון? זה כמו אוקראינה או איטליה, והיו סובלים. אז היום תראה איזה סבל יש לנו בכל העולם.

ותראו עד כמה אנחנו גדלנו בכל העולם, כדי לחלק את הנטל הכללי של הייסורים להרבה אנשים, שיוכלו לסבול. לפני מאה שנה כל אחד עבד עם המשפחה, הרגיש שהוא חייב לשרוד ועשה את זה בלי הרבה בכי. הוא לא השתמשו בסמים, ובפסיכותרפיסטים למיניהם או בפסיכולוגים, והיום אתה רואה שכל האנשים משתמשים באלפי תרופות, ובמה לא.

אין מה להגיד, אנחנו עוד נדבר על זה. נראה לי שכולנו הבנו.

(סוף השיעור)