שיעור בוקר 24.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה".

המאמר כנראה לא גמור וקצר, נלמד מה שיש לנו ממנו, ובכל זאת בכל מילה ומילה שבעל הסולם כותב יש לנו רכוש גדול.

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה)."

"גוים" אלו אנשים שלא מאמינים בהשגחה עליונה, בכך שיש כוח עליון שסובב את כל המציאות, את כל העולם, את כל העמים, את כל היקום שלנו ושהכוח הזה הוא כוח אחד, יש לו התחלה ויש לו מטרה. מי שלא מאמין בזה, זאת אומרת שלא הולך להשיג את זה, להרגיש את זה, לא מסדר את החיים שלו בהתאם להתפתחות הזאת, לכוח הזה, נקרא "גוי".

"גוי" בעברית זה "עם". ולכן "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך", פירושו שאם אתה לא משתוקק למטרת הבריאה, להבין אותה, להרגיש ולגלות אותה, אותם עמים שלא משתוקקים לגלות את הכוח העליון הזה שסובב את הטבע, לא ימצאו מנוח, מנוחה.

"והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב)."

אתה לא תוכל להיות כמו כל העמים האחרים שלא מחפשים את הכוח שסובב את הכול ומביא את כולם למטרה מסוימת אחת.

"הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה."

זאת אומרת, אנחנו חייבים בכל זאת לחשוב טוב טוב על היקום, על כדור הארץ, על כל העמים שנמצאים על פני כדור הארץ, עלינו בין כל העמים, בשביל מה ולמה כל זה ומה התועלת, מה המטרה לכל ההתפתחות הזאת שמתגלה לפנינו.

"ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה."

אברהם רצה להוציא מבבל את כולם, ואנחנו יודעים מההיסטוריה שאלו שיצאו ברשותו מבבל, אלו שהלכו עימו, הלכו לארץ כנען, ובסופו של דבר קיבלו את ההדרכה, קיבלו את התורה שכל כולה הייתה כמו שאברהם אמר מלכתחילה "ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה¹ ואותו אנחנו צריכים ללמוד לקיים על כל פרטיו, בתוך כל אחד ובין כולם יחד.

"וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים."

זה מה שקרה. זאת אומרת, התחילו לרדת מהדרגה של לשמה ודיברו על כך שאפשר להגיע אפילו לדרגה יותר נמוכה שהיא לא לשמה, ולא צריך להיות בעל מנת להשפיע עד כדי כך כמו שהתורה דורשת, להיות ממש למעלה מהכוח האגואיסטי, למעלה מהרצון לקבל של דומם, צומח וחי, ואם לא צריכים אז יכולים לרדת מזה. ואז התחילו הירידות האלה והן גרמו לגלות בבל ולכל המלחמות שהביאו לחורבן בית המקדש הראשון ואחר כך בית המקדש השני.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית." כדי לחיות יותר פשוט, יותר טוב, אז הפסיקו להעמיד את ההשפעה ואת הערכת ההשפעה ואת אהבת החברה וכן הלאה למעלה מהכול, אלא הפכו להיות כמו כולם, כמו כל בני האדם שזה הרבה יותר קל, זה לפי הרצון לקבל שבכל אחד ואחד, ובזה התערבו עם כולם באותה גישה לחיים, וכך הכול ירד לרמה הרגילה האנושית. "וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה:" שהיו רוחניים "מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן."

זה כבר הביא לחורבן. לאט לאט במשך הרבה שנים הייתה הירידה, אבל כך זה היה.

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה," כי חשבו שאפשר לחיות גם בלא שלמה, "כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

וכך נחרב בית המקדש השני. בית המקדש הראשון נחרב כחמש מאות, שש מאות שנה לפני חורבן בית שני וגרם לגלות בבל בידי נבוכדנצר, ובית המקדש השני נחרב בתחילת הספירה הנוכחית שלנו לפני כאלפיים שנה.

שאלה: יכול להיות דבר כזה, שכל העם יזכה בתכונת לשמה? זה משהו מדהים לשמוע.

אתה צודק זה באמת דבר מאוד מאוד גדול וכמעט בלתי אפשרי, אבל הבורא עושה את זה ולא אנחנו. אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, התחתונים, שנמצאים בעולם הזה. ובהתאם לזה הוא עושה מה שהוא צריך לעשות, לחבר את שני העולמות, עולם לא לשמה ועולם לשמה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לקבל את הדברים כאילו אנחנו לומדים פה שיעור היסטוריה, או שאנחנו צריכים לקבל אותם כתהליכים בתוך התיקון הפנימי שלנו?

אנחנו צריכים לשמוע מה שהוא כותב, ללמוד מזה קצת היסטוריה, כי ההיסטוריה הזאת היא נמשכת גם בנו, אנחנו תוצאה מההיסטוריה הזאת, וכל האנושות בעצם היא תוצאה מההיסטוריה הזאת - רוצים או לא רוצים. אבל אתה רואה שבמשך אלפי שנים אנחנו בכל זאת נמצאים בהיסטוריה ואין לנו לאן לברוח. לכן בואו נלמד את התהליכים העיקריים, הכלליים ונראה לאן הלאה אנחנו צריכים להתפתח ומה עלינו לעשות, כי לברוח מזה אנחנו לא יכולים. אבל אם נדע את תהליך ההתפתחות ואיך צריכים להשתלב בו, אז ודאי שבזה אנחנו יכולים להרוויח הרבה.

תלמיד: זאת אומרת, שבסופו של דבר אנחנו צריכים להפנים את זה בתוך התיקון הפנימי שלנו?

ודאי, זה ברור.

תלמיד: ואנחנו צריכים לזהות את התהליכים האלה בתוך התיקון שלנו?

כן ודאי, לכן הוא מסביר

אני מוכן לענות על כל דבר מה שתרצו.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, ש"יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים," אנחנו צריכים להחזיר את הצרות לחיים שלנו - למה?

אנחנו צריכים להבין שאם לא נקיים את חוקיי התפתחות הטבע של המין האנושי שעליהם התורה מדברת, אז הטבע או הבורא -"א-להים" בגימטריה זה "הטבע" - יחייב אותנו לא בדרך הטובה אלא בדרך קצת יותר רעה, עד כדי כך שנסבול מאוד, אבל בכל זאת נצטרך לקיים את חוקי הטבע, כמו שאנחנו רואים שקורה.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להחזיר את הצרות, הצרות בין כה וכה נמצאות.

אנחנו לא צריכים להחזיר את הצרות, בשביל מה? אנחנו צריכים להתפתח ולהגיע למטרת הבריאה, כשכולנו מחוברים יחד ומחוברים יחד עם כל הטבע, הדומם, הצומח, החי והמדבר ועם הבורא בתוכנו. לחיבור הזה אנחנו צריכים להגיע, ובנו נמצא הפתרון. אבל אם לא נעשה את זה, אז הטבע יחייב אותנו.

תלמיד: יש דבר כזה שנקרא להתקדם בלי צרות או שאין דבר כזה?

ודאי שכן, בבקשה, זה הכול בידיים שלנו. לכן אנחנו קיבלנו את השיטה הזאת, גילוי השיטה איך הכל מתקיים בטבע, כדי שנוכל להשתמש בה נכון ונגיע במהירות ובקלות יחסית למטרת הבריאה, לחיבור של כולם.

תלמיד: אני שואל כי יש המון בלאגן בעולם, ואתה אומר שאם אנחנו נעשה עבודה רוחנית אצלנו, אפשר להיפטר מכל הצרות שבעולם.

כן, כל העולם בסופו של דבר סובל מפני שאנחנו היהודים, עם ישראל לא מבצעים את העבודה שלנו בצורה נכונה.

תלמיד: אבל אנחנו קמצוץ של אנשים, כמה אנחנו מונים בעולם?

לא חשובה הכמות.

תלמיד: אז מה?

זה תלוי ברצון שלנו בלבד.

תלמיד: ומה עם כל היתר שלא עושים עבודה רוחנית?

עליהם אין חובה, הם לא יכולים לשנות את הגורל.

תלמיד: ואנחנו כביכול כן יכולים לשנות את הגורל?

אנחנו יכולים וחייבים.

תלמיד: אתה כל הזמן אומר, קודם תתחברו ביניכם ואחר כך יהיה שלום בעולם. זאת אומרת יש בעיה אצלנו שאנחנו לא מתחברים בינינו.

כן, רק בזה.

שאלה: האם זה הכיוון לחשוב עליו, שבשביל שלא יהיו בעיות בעולם עלי להתחבר, או שהכיוון שלי צריך להיות יותר איכותי?

אתה יכול להיות גם יותר איכותי בכוונות שלך, אבל גם טוב, אם תחושב על העולם כדי לגרום לעולם טוב.

שאלה: בעל הסולם ב"כתבי הדור האחרון" כותב, ששנאת הרכושנים והמעמדות לא תעזור לנו להתפתחות, ופה כתוב שהעשירות והרמת הכח זה נחשב שלא לשמה.

כן.

שאלה: אפשר להסביר את זה כי זה לא ברור?

אנחנו צריכים לנצח את הכוחות הרעים רק על ידי חיבור ולא על ידי אותם כוחות נשק והמלחמות כמו העמים האחרים. זה שבינתיים אנחנו איכשהו מצליחים, זה לא אומר שזה יישאר כך, אנחנו לא חכמים ואנחנו לא חזקים ובכלל זה לא השטח שלנו. השטח שלנו זה להיות מחוברים - להגיע מקצה לקצה, מהקצה שבכלל לא היינו מחוברים בינינו, לא כעם ולא כעדה ולא כלום, לקצה השני. ואנחנו לא מסוגלים, לכן בינתיים אנחנו נמצאים בדרך.

אבל עוד מעט אנחנו נראה עד כמה אנחנו, עם ישראל מאבדים את הכוח, מפני שכח החיבור אפילו הקטן שהיה נעלם מאיתנו לגמרי ואז לא יעזור לנו כלום. אנחנו חייבים להיות מחוברים ובהתאם לזה נוכל לנצח - זאת אומרת לשכנע. לא שאנחנו הולכים להרוג את מישהו, אלא לנצח בדעה, שהחיבור זה הכול, ונוכל לנצח בזה את כל שונאי החיבור, שונאי השלום.

תלמיד: אנחנו חייבים להיות עניים וחלשים? מה הקשר בין עשירות וכוח?

אנחנו צריכים לדאוג רק לחיבור ומתוך החיבור אנחנו נגיע לכל הדברים, להצלחה הגדולה. וחוץ מחיבור אנחנו צריכים לדאוג רק ל"אוכל נפש" בלבד.

תלמיד: אז הוא נותן פה סימן, שאם אני מרגיש שאני מתחיל לדאוג יותר, לרצות יותר דברים, להיות עשיר או דברים כאלה, זה סימן שאני לא הולך בדרך, ואני הולך בדרך הפוכה?

נכון. תלוי איפה הראש שלך, איפה הכוונות שלך. אתה יכול להיות עשיר אבל לא לזה אתה נמשך.

שאלה: אני למדתי את ההיסטוריה של ישראל והאדריכלות של ישראל העתיקה ויש שם משהו מאוד מעניין, שהמלכים הראשונים של ישראל חיו ממש כמו העם. הבתים של המלכים הקדמונים היו מאוד דומים לבתים של האנשים הפשוטים. ואחרי זה הם הפכו להיות ארמונות גדולים יותר ויותר. וגם בעל הסולם כותב על זה, שהופיעו אנשים שהתחילו לצבור עושר יותר ויותר. אבל יחד עם זה אנחנו אומרים, שלא על זה אנחנו עובדים אלא צריכים לעבוד על החיבור, אז במה העושר הזה הפריע להם לשמור על אותו חיבור בעם?

מפני שהם רצו להגיע לעושר, הם רצו להיות עשירים, גדולים, חזקים. וזה לא היה בכלל קיים במלכים הראשונים. אצל משה לא היה דבר כזה, וגם אצל דוד לא היה דבר כזה, כולם היו כמו העם. רק אחר כך זה התחיל בתקופת "הצדוקים" ובבית שני, בעל הסולם כותב על זה כאן.

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל," הם היו נגד החכמים, "היה מטעם החיוב של לשמה," הם רצו לבטל את לשמה, "אנחנו לא צריכים לשמה, מספיק לנו להיות בלא לשמה", כלומר לא על מנת להשפיע. "כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם"," זאת אומרת אסור לעשות את זה, לבטל את לשמה, את החיוב ללשמה, כי כולם צריכים להגיע לזה, בהדרגה, אבל בעצם זו מטרת הבריאה. "כי לא רצו לפרוש מהאנכיית." מהאגו שלהם. "ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים," אגואיסטיים כאלה, "אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל." הם גרמו לחורבן בית המקדש.

אנחנו רואים שכל הזמן הייתה מלחמה בתוך העם על להיות בלשמה או בלא לשמה. זה מה שאנחנו צריכים להבין.

שאלה: האם יש קווים מקבילים בין "הערבות" ו"לשמה"? האם אלו מושגים דומים או שיש ביניהם הבדלים?

ערבות היא אחד מהמרכיבים של לשמה. אני לא יכול להגיע ללשמה אם אני לא מקיים את חוקי הערבות.

שאלה: כתוב שאם היו שומעים לעצת חז"ל, אז היה ניתן להציל את הבית. האם קיום התורה הוא הזיקה שמחייבת אותנו לשמור על הבית, או שיכולים להיות גם בלשמה וגם בלא לשמה על פי עצת חז"ל ולפי מה שכותב בעל הסולם?

אנחנו מבינים שכולם, כל האנושות בסופו של דבר צריכה להתכלל יחד כאיש אחד בלב אחד, והוא כותב שהאומה הישראלית הותקנה רק כמין מעבר מלא לשמה ללשמה, ואחריה כל האנושות צריכה להגיע לאותו המצב.

תלמיד: האם בדרך לאותו המצב שמדובר עליו, עם ישראל יכול להתקיים חלקו בלשמה וחלקו בלא לשמה עד שמגיעים למטרה הסופית?

כן, ודאי, כמו שעכשיו. יש חלק קטן מאוד בעם ישראל שנמצא בלשמה, חלק גדול שנמצא בלא לשמה, ועוד חלק שהוא בכלל לא יודע, הוא בדרגות דומם, צומח, חי.

תלמיד: האם הם תחת שליטה של נוכרים, כמו שכתוב פה?

כן.

שאלה: באותה תקופה למרות ההבדלים שחלק רצו לשמה וחלק רצו לא לשמה, אם היו מתחברים ביניהם, אז זה היה הדבר הנכון לעשות?

איך הם היו מתחברים אם הם היו מנוגדים זה אל זה?

תלמיד: הניגוד תמיד קיים, תמיד יהיה ניגוד.

אם יש לי בחיים מטרה אחרת משלך, אז איך אנחנו יכולים להתחבר?

תלמיד: על זה השאלה, האם חיבור יכול להיות למרות הניגוד?

אין חיבור, כי אין נקודה משותפת.

תלמיד: האם הנקודה המשותפת היחידה היא לשמה?

כן, ודאי.

תלמיד: מה יכול להיות החיבור בעם ישראל היום? כי מי בכלל חושב על לשמה.

מי חושב על חיבור עם ישראל היום?

תלמיד: אנחנו.

אנחנו לא חושבים על זה.

תלמיד: על מה כן?

אנחנו יודעים שבלי הפצת חכמת הקבלה, כי כולם צריכים להגיע לחיבור על ידי לשמה, על ידי השפעה הדדית, אי אפשר לעשות שום דבר.

תלמיד: קשה לאנשים לזוז לחיבור, אז איך הם יגיעו לחיבור ללשמה?

לשמה זה אחר כך, קודם חיבור.

תלמיד: איך מחברים ניגודים כמו שיש היום נגיד בעם ישראל?

אני לא יודע, אני לא פוליטיקאי.

תלמיד: מה אנחנו יכולים להציע לאנשים שמנוגדים והפוכים בדעותיהם שגם אני וגם המנוגד לי נוכל לאחוז בזה?

אם לא נוכל למצוא חוט משותף שבו אנחנו יכולים להחזיק כדי להינצל מהשמדה, אז נגיע להשמדה.

שאלה: כתוב "עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל.". מה זה "נגלה הדר ישראל"? זה נשמע כמשהו טוב, האם זה כך?

לא, יצאו לגלות, התבטלו לגמרי.

קריין: כותרת: "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות". האידיאל החילוני הוא אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות. האידיאל הדתי הוא לרומם את הבורא ולהתעלות עד אליו.

"כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

שאלה: האם בעל הסולם שכתב דת התכוון לחכמת הקבלה?

זו אמונה בכל מיני כוחות הטבע, כך היה תמיד לאדם, אפילו לפני אלפי שנים בזמן שהוא חי ביערות ובכל מיני תנאים. ודאי שלא מדובר על הדתות כמו בזמננו.

תלמיד: האם בזמננו הדתות מתייחסות ללשמה או ללא לשמה או למשהו באמצע?

הדת לא שייכת ללא לשמה ולא לשמה, היא לא שייכת לזה בכלל. הדת היא מערכת של אמונות במה שכתוב שם ולא יותר, היא לא שייכת לחכמת הקבלה.

שאלה: כתוב שיש צורך גדול להגיע ללשמה, אבל גם כתוב "חוק ההתפתחות הטבעי". מה זה חוק ההתפתחות הטבעי?

חוק ההתפתחות הטבעי זה שאנחנו מתפתחים על ידי כוח הטבע שדוחף אותנו להתפתחות ברצון לקבל שלנו, וכך אנחנו מגלים את העולם כיותר ויותר רחב, עמוק ומורכב.

תלמיד: למה הכוונה במשפט "בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה."?

מה הבעיה?

תלמיד: כתוב, תגיעו לשמה, אבל יש פה את חוק ההתפתחות הטבעי. מה גובר על מה?

יש את חוק התפתחות הטבעי, אתה נמצא בזה בין שאתה רוצה ובין שאתה לא רוצה, וזה מגיע מהבורא על כולם בצורה אחידה. ויש חוק שאתה יכול לקחת אותו בידך ולהתפתח בצורה קצת אחרת, זה נקרא להגיע ללשמה.

תלמיד: האם צריך להתעלות מעל חוק הטבע?

ודאי, מעל חוק הטבע.

שאלה: הוא מסביר שיש שתי מגמות, מי שמחפש תפארת בעיני הבריות ומי שמחפש תפארת בעיני ה'. זה כל כך מנוגד, איך הם בכלל יכולים להתקשר זה עם זה? איך אפשר להעביר תפארת?

לא יכולים, לכן כולם שונאים את המקובלים ואת הקבלה ודוחים אותה כבר דורות, כי חכמת הקבלה מוחקת את כל הערכים הרגילים שיש לעם.

תלמיד: הסברת שאנחנו צריכים להעביר מסר של חיבור. איך אנחנו יכולים להכניס קצת תפארת בעיני ה' במסר של חיבור?

אם אנחנו רוצים להינצל, אז אנחנו חייבים להיות מחוברים. זה מה שאנחנו צריכים להעביר.

שאלה: מה צריך לעשות כדי שהבורא יעזור לנו להביא את החיבור דרך שכבת ההנהגה?

אנחנו לא יכולים לסדר את העולם מלמעלה. אנחנו צריכים לסדר אותו מלמטה, על ידי כך שאנחנו מפזרים את ידיעת חכמת הקבלה, השיטה, החיבור, כוחות הטבע, בכל עם ישראל ואחר כך בכל האומות. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למצב שהעולם יתחיל להבין לאן הוא מתגלגל ומה יכול להיות כוח ההצלה שלו.

אנחנו נכנסים עכשיו למצב שיש באמת בעיה להתקיים בעולם, אנחנו רואים לאן הוא מדרדר, ולא תהיה לנו ברירה אלא להסביר לכולם שרק על ידי חיבור למעלה מכוחות השנאה נוכל להציל את עצמנו ואת העולם.

תלמיד: רצינו קודם שישמעו אותנו באו"ם, אנחנו תלויים בגדולי העולם שישמעו אותנו, אולי אפשר איכשהו לבוא מלמעלה?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בניגוד למערכת הטבע. אם אנחנו יכולים לעורר את הבורא, אז זה יקרה, ואם לא, אז לא. אנחנו יכולים לעורר את הבורא אך ורק על ידי החיבור שלנו ותפילה, אין לנו שום כוחות ואמצעים אחרים ובאמת לא צריכים.

התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה". להגיע ללשמה ולהיות מחוברים, זאת חובתנו ועל זה אין ויתור.

"ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים".

זאת אומרת אין ברירה, אחרי כל הסיבובים שיכולים להיות בהיסטוריה, בכל זאת נגיע להחלטה שאנחנו חייבים להתעלות למעלה מהטבע האנושי ולהגיע ללשמה. רק זה נמצא לפנינו.

שאלה: מה בדיוק ההבדל בין אידאל גשמי לאידאל רוחני?

אידיאל גשמי זה להיות עשיר, אני רוצה להיות מלך העולם.

תלמיד: למה אי אפשר לשלב בין אידאל גשמי לאידאל רוחני?

אם יש לי רצון אחד לא יכול להיות לידו רצון אחר, רצון תמיד צריך להיות אחד גדול בלבד. לכן או אידיאל דתי, שאני רוצה להגיע לקרבה, לדבקות בבורא, או אידיאל חילוני, שאני רוצה לרכוש את כול מה שיש בעולם.

תלמיד: לפעמים אנחנו מביאים דוגמה מהאר"י שהיה סוחר גדול ובעל קרקעות בירושלים, אז אפשר להיות גם עשיר בעולם הזה וגם שיהיה אידיאל רוחני עם הכוונה הנכונה, איפה הבעייתיות פה?

לפעמים זה קורה, אבל מטרת האר"י לא הייתה להיות גדול ועשיר. אחר כך הוא התיישב בצפת ולא יצא מהמקום, היה לו ממה לחיות והוא חי חיים רגילים כמו כולם. היו הרבה עשירים בתקופת בית המקדש השני, כתוב על זה בתלמוד ובעוד מקומות, היה להם באמת עושר מאוד גדול והם היו גם חכמים. אבל לא זאת הייתה המטרה שלהם, אלא כך החיים התגלגלו. היו גם כאלו שהיו עניים.

תלמיד: מה המסר של בעל הסולם לימינו במאמר הזה?

תראה, אי אפשר להגיד שזה מאמר גמור, חתום, אבל באמת מה המסר? הוא רצה להסביר לנו שבמשך ההיסטוריה התחלקנו לאנשים הנמשכים לרוחניות ולאנשים הנמשכים לגשמיות ובסופו של דבר אם כי כולנו באים מחומריות, מרצון לקבל, לאט לאט החיים ילמדו אותנו שעלינו להגיע להתפתחות רוחנית. אנחנו עוד לא מרגישים אבל אני חושב שבזמננו כולנו עוברים ממש מהפכה, מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אנחנו מסתובבים לכיוון חדש, לכיוון רוחניות. וודאי שלא כולם, אבל בהדרגה, בשכבות האוכלוסייה העולמית.

תלמיד: אתה מדבר על בני ברוך?

לא, אני מדבר בכלל על העולם. לאט לאט כך קורה בכל הרצון הכללי שהעולם נמצא בו.

שאלה: הוא כותב שאנחנו בני אידאה ולכן לא יכולים להגיע למצב שיהיה לנו קיום גשמי בלי שנממש את לשמה, זה כאילו אומר שכל העם צריך להגיע ללשמה ביחד?

מדובר על כל העולם. תוכנית הבריאה, מטרת הבריאה שכל העולם יצטרך להגיע ללשמה, לעל מנת להשפיע כמו הבורא, כתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", "וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים",.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים לחלק את האנשים לשניים, אלה שנמשכים לרוחניות ואלה שנמשכים לגשמיות, אבל יש מצבים שאדם נמשך לרוחניות עבור מטרות גשמיות. כשאני מברר איזה רצון הביא אותי לחוכמת הקבלה בגיל 15, מתברר שזה הרצון לכוח, עוצמה. הרגשתי שעם הכוחות הגשמיים אני לא מסוגל להשיג כוח מוחלט, גדול, הייתי זקוק לכוח עליון, חיצוני, כדי שהרצון שלי יהיה מעל כולם, איך להגדיר את המצב הזה?

ככה זה, לכל אחד ואחד יש כאלה תקופות, כאלה כוחות וכל אחד נמשך לפי מה שמנהלים אותו מלמעלה. למה אצלך זה כך ואצל החבר, השכן שלך, לא? את זה תדע אחר כך. אבל אתה צריך לקחת את מה שהבורא נותן לך ולממש זאת כמה שאפשר יותר מהר ועד הסוף.

תלמיד: אבל רציתי להגיד שהרצון הגשמי דוחף אותי לרצון רוחני, למרות שהוא כאילו לא מודע לזה, יש פה איזה טריק.

כן, וודאי שלא מודע, אבל האדם צריך להתעלות למעלה מהרצון לקבל ולנהל אותו בכל פעם מדרגה יותר גבוהה.

שאלה: כתוב במאמר שלפני חורבת בית שני זו הייתה תקופה שאנשים כיבדו את המטרה הדתית ולאחר מכן הם כבר התחילו להתאסף לכת בה האגו תומך בצדוקים.

בעצם כן.

תלמיד: יוצא שגם לאנושות יש רצון גדול דווקא להיות בכת הזאת. אדם נניח קיבל מצד הטבע, מהבורא, רצון גדול לגשמיות ולפי המאמר הזה אנחנו אומרים שאלה רצונות לא נכונים, אבל כל עוד הבורא כן נותן את הרצונות האלה אדם בכל זאת יבחר את המטרה האגואיסטית המתוקה יותר. יכול להיות שהבורא יפסיק לתת לנו את הרצונות האלה לעושר, לכבוד, או שהם תמיד יישארו?

הרצונות האלה יישארו ונצטרך תמיד להחליט למה פונה הלב שלנו.

תלמיד: נניח תהייה מלחמת עולם שלישית ואף אחד לא ירצה כבר עושר ומותרות ושום דבר, האם כולם יתמכו רק במטרה הרוחנית?

לא, נקווה שזה לא יהיה דרך מלחמת עולם שלישית.

שאלה: הרושם מהשיעורים האחרונים עצום, בעל הסולם מעמיד את הדברים ממש כמו על פי תהום לפה או לפה, ההרגשה היא כמו משפך שמתרכז לעניין עקרונות העבודה של רב"ש. ידוע לנו בעשירייה שלמרות המאמצים ואפילו היגיעות של החברים, אנחנו מאוד מתקשים לארגן כך שלעבודה הזא יהיו גם תולדות, לא רק מפני שאנחנו נמצאים בתוך החומר הכללי של הלימוד ובזמן הגשמי וכו', אלא אולי בגלל זירוז הזמנים של רגישות ועדינות בינינו. כדאי אולי שנעשה כנס או שנרכז את האפשרות לעבוד ביחד על העקרונות.

אנחנו כל הזמן רוצים ויכולים לעשות זאת, נקווה שנצליח. אבל אם יש לך רעיון אז תעביר אותו בבקשה ל-Bordworldkli@gmail.com

שאלה: מה זה לא לשמה בעם ישראל שצריך להגיע ללשמה?

לא, אני לא יכול עכשיו להסביר את זה. על לא לשמה תצטרך לקרוא.

(סוף השיעור)

---

1. ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה (ירושלמי, סדר נשים, נדרים, פרק ט’)↩