שיעור בוקר 24.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 429. מאמר "החרות"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 429 את מאמר "החירות". אנחנו נמצאים בכותרת "חירות ממלאך המוות".

חרות ממלאך המות

"ועתה אחר כל המבואר מצאנו פתח להבין את דברי חז"ל על היכנם במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות כי נתבאר במאמר מתן תורה וערבות אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי בשעור המתבטא בהמלות ממלכת כהנים ואת המטרה של הבריאה כולה, דהיינו, להדבק בו בהשואת הצורה אליו ית' כמו שהוא ית' משפיע ואינו מקבל כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דביקות המתבטא במלים "גוי קדוש" כמ"ש בסוף מאמר הערבות.

וכבר הבאתיך לידי הכרה, שעיקר עצמותו של האדם דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת, נמצא אשר בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות, כי המוות בהכרח הוא בחי' העדר ושלילת הקיום של דבר מה, וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נ"ר ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל. אולם כשבא על הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות. וז"ש במדרש (שמו"ר מ"א ז') חרות ממלאך המוות, ובמשנה (אבות פ"ו) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו', ע"ש."

בזה הוא גומר את המאמר.

שאלה: מה זה אומר שמהותו של האדם מתלבשת בתענוג של הבורא והוא הופך להיות חופשי ממלאך המוות?

מהות האדם היא הרצון שלו להתמלא, ליהנות, היא מתלבשת כבר בתוך הבורא כדי שהבורא יתקן אותו, ימלא אותו ויקרב אותו אליו. בזה מסתכם גמר התיקון של האדם.

תלמיד: איך להתכלל כך בבורא דרך העשיריה?

תתאר לעצמך שהעשירייה היא הבורא, מאוד פשוט.

תלמיד: במה אני נכלל?

אתה נכלל בעשירייה כמו באיזה כלל, שבתוך הכלל הזה היא צריכה להעניק לך הרגשה, ביטוי של הבורא, מימוש.

תלמיד: איך לעשות את זה יחד ולא סתם להרגיש את החברים בצורה נפרדת בעשירייה?

זה חייב להיות יחד אחרת שום דבר לא יעבוד. לכן אתם צריכים להתחבר יחד, וביחד ככלל לנסות לבדוק איך להשיג מצב כזה שביניכם בעשירייה יהיו כאלו יחסים כמו היחסים של הבורא כלפי הנברא.

תלמיד: מה זה אומר כמו היחס בין הבורא לנברא?

השפעה גמורה, השפעה מלאה.

תלמיד: השפעה גמורה בעשירייה שלי?

כן, בעשירייה שלך.

תלמיד: האם ההשפעה היא שלי לעשיריה?

זה צריך להיות הדדי.

תלמיד: איך זה מורגש בעשירייה שאנחנו בצורה הדדית לחלוטין בהשפעה?

אני לא יכול להסביר לך מה זה הרגש הזה, אתה צריך להשיג זאת, ואז להרגיש.

תלמיד: אני משתדל לעבוד על זה, אבל אתה אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה יחד.

תעשה את החלק שלך.

שאלה: כשאנחנו מתבטלים בפני העשירייה, אז לאגו זה קשה, זו חוויה לא פשוטה, התנסות לא פשוטה. קורה שאנחנו הופכים להיות קטנים מצד האגו, אבל מצד הבורא דווקא מופיעה לנו הזדמנות לעשות את העבודה הקטנה ביותר ובכל זאת לממש אותה. האם יש צד הפוך כזה?

כן, יש כזה קשר הופכי. פשוט תקיים, תממש.

תלמיד: כלומר מצד האגו זה נראה כמו איזו התנסות, אבל המתנה היא בזה שלפחות עושים משהו אבל בצורה מינימלית.

כן.

שאלה: בתיאור שלי של העשיריה אני צריכה לראות אותה מראש בשלמות וזה לא משנה איפה כל אחד נמצא או איך הוא נראה לי. האם הביטול שלי הוא כלפי הכוח האחד שנמצא בעשיריה?

כן.

שאלה: כנראה שיש הבדל גדול בין ללמוד את התורה וללמוד את הזוהר. מה זה אומר ללמוד תורה?

ללמוד תורה וללמוד "זוהר" זה אותו דבר בכללות. ללמוד "זוהר" זה ללמוד את שיטות התיקון שלנו, וללמוד תורה זה ללמוד את שיטות החיבור וגילוי האור בינינו. אבל כעקרון אחד מאוד קרוב לאחר ועוד תראו שאין הבדל.

שאלה: בעשיריה כל אחד מאיתנו הוא שונה לחלוטין. איך אנחנו מתכללים ומתחברים בינינו על אף השונות?

בחיבור כולם צריכים להיות שונים, ואנחנו רוצים לחבר את השוני שבינינו להשלמה כללית.

שאלה: בפסקה הרביעית הוא כותב על כך שאנחנו צריכים לסיים את הכלים דקבלה לחלוטין. האם הכוונה היא על הכרחיות?

ככל האפשר.

שאלה: איך יכול להיות שהרצון לקבל יראה קניינים רוחניים, שהוא ירצה על מנת להשפיע, כמו שהוא כותב פה על הרצון לקבל?

אם הוא רוצה על מנת להשפיע, אז זה כבר לא סתם רצון לקבל, זה כבר רצון להשפיע.

תלמיד: פה הוא מתאר שהם התנקו מכל הקניינים הגשמיים, ואז התחילו לראות כרצוי להשפיע נחת רוח ליוצרו. המצב הזה יכול להיות גם כשאני קטן בהשפעה?

הכול נמדד לפי הכוונה, העיקר הכוונה. אם כוונתו על מנת להשפיע, אז הוא כבר נמצא ככלי דהשפעה.

שאלה: הרצון לקבל שולל, אני לא מבין את רצון החברים. מה אני צריך לעשות כדי שהלהבה הזאת כל הזמן תחיה בי ולא תיעלם?

אתה צריך כל הזמן לדאוג שהיא לא תיכבה, ושעל ידה תוכל להדליק כל חבר וחבר.

שאלה: עכשיו כשסיימנו את מאמר "החירות", מה זו חירות?

זו חירות ממלאך המוות, מהרצון לקבל על מנת לקבל, להפוך אותו לרצון לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך האדם מתבטא בעולם הזה כאדם בעל חירות?

בזה שרוכש על ידי האור העליון כוונה על מנת להשפיע בכל הרצונות שלו.

תלמיד: אני אנסה לשאול מכיוון ההפצה. אנחנו רואים היום שכל העולם מדבר על חופש, על להיות חופשי, כל אחד במקום שלו רוצה לעשות מה שהוא רוצה. מה זה אדם חופשי בעולם הזה, האדם הנכון, לא מה שהם רוצים?

האדם החופשי בעולם הזה הוא זה שיכול לעשות מה שהוא רוצה, ואף אחד לא יכול לבוא אליו בכל מיני טענות, גם לא הבורא.

תלמיד: לפי המאמר אנחנו רואים שזה לא אדם חופשי באמת.

זאת השאלה, איך להיות כזה חופשי.

תלמיד: איך?

אך ורק בתנאי שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי. אין מצב כזה למעלה מהרצון לקבל שלי אלא רק על ידי הכוונה על מנת להשפיע על פני כל הרצונות לקבל שלי. אני נשאר ברצונות לקבל, רק אני רוכש את הכוונה, איך אני עובד איתם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כשאנחנו מנסים להסביר לקהל הרחב על עניין החופש, החירות, אז זה לא שיש הבדל בין האדם לבין האחרים, יש לו את המקום שלו והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אלא אני צריך להסביר לו שהוא צריך להתנתק מעצמו ולכוון את עצמו לפעולות בצורה יותר עליונה ממנו. האם כך?

אם אתה רוצה חירות, אז ודאי שקודם כל חירות מעצמך. כי מי שולט עליך? קודם כל הרצון לקבל שלך, אז אתה צריך להתעלות ממנו.

תלמיד: העניין של השליטה על עצמי זה משהו שמרגיש מנותק כשאנחנו מדברים עם אנשים, כי הם לא רואים כמה הם פועלים על עצמם. איך את זה להעביר להם?

אלו כבר שאלות אחרות, זה לא איך אנחנו מתקנים את עצמנו, אלא איך אנחנו מעבירים לקהל זר את שיטת התיקון. זה כבר משהו אחר, את זה אי אפשר להעביר בשיחה אחת, לזה צריכים לעשות כמה שיעורים.

שאלה: איך אפשר להרגיש את הרצון לקבל כמלאך המוות?

כשאנחנו מסתכלים על העולם שלנו אני חושב שזו לא בעיה לראות שהאגו שלנו קובר אותנו ממש. אם אתה לא רואה את זה, אז תסביר לי איך אתה לא רואה את זה.

תלמיד: כשמתעורר באדם הרצון לקבל לעצמו זה מלאך החיים, הוא נותן לו חיים, תשוקה, התלהבות, שמחה, מילוי.

אבל בסופו של דבר "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

תלמיד: אבל אדם חי את אותו הרגע שהוא מרגיש, ובכל רגע מחדש.

אבל הוא לא מרגיש את החיים, הוא מרגיש שהוא רץ אחרי התענוג המדומה שיהיה בעתיד.

תלמיד: אנחנו רואים שהוא מחויב לרוץ.

הוא מחויב לרוץ, ומאמצע חייו הוא כבר מתחיל לגלות שכל הריצה הזאת היא ללא תוצאה טובה.

תלמיד: וגם אז הוא ממשיך לרוץ.

מאין ברירה, כי עומד מעליו מישהו עם המקל וכך מפעיל אותו.

תלמיד: מכאן נובעת השאלה, כי הרגש שמחייב אותו הוא מחייב, ואפילו שהוא מבין את הדברים האלה שחצי תאוותו בידו וכו', זה עדיין לא גורם לו להרגיש את המלאך הזה כמוות.

בדרך כלל האדם היום אחרי אמצע החיים כבר מתחיל להרגיש שלגמרי כל החיים האלה הם רק ריצה ללא תוצאות ברורות, טובות, כי הוא בטוח שהוא ימות, גם הילדים שלו, גם העולם הזה, ואין לזה שום תיקון כדאי.

תלמיד: הכול נכון, רק זה הסבר שכלי שאדם יכול לתת לעצמו. השאלה, איך אדם בצורה רגשית יכול לקבוע שהרצון לקבל שלו הוא מלאך המוות שממש ממית אותו עד שהוא רוצה להתנתק ממנו?

אתם צריכים לקבל הארה עליונה שהיא תסביר לכם את זה.

תלמיד: איך מקבלים את אותה הארה עליונה?

על ידי זה שדורשים לקבל הסבר על השאלות.

שאלה: מי הוא אותו מלאך המוות? מה זה המושג הזה?

אני לא יודע איך להכיר לך אותו. אני חושב שאותו רצון לקבל שפועל בנו ורוצה לממש את כול החיים שלנו על ידי הפקודות שלו הוא מלאך המוות.

תלמיד: כתוב פה  "כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל.". אני תמיד פחדתי מהמוות ועד היום אני פוחד מהמוות.

למה?

תלמיד: אני פוחד למות.

למה? מה יש לך?

תלמיד: יש לי אישה, יש לי ילדים.

אז מה? הם לא מתים יחד איתך, תשאיר אותם, תעזוב אותם.

תלמיד: האם למות זה טוב?

אני לא רואה בזה שום דבר רע, וכתוב בהרבה מקומות שאדם צריך לברך יותר על יום המיתה.

תלמיד: איך מקובל לא פוחד למות? אני זוכר שסיפרת שהרב"ש נתן לך את ספר שמעתי, הוא נכנס לבית חולים ולא יצא משם, בלי פחד. לא ברור לי העניין הזה שאנשים לא פוחדים ממות, איזו רמה זאת?

מה יש במוות? שאתה לא יודע מה יהיה.

תלמיד: בוודאי.

וככה, האם אתה יודע יום יום מה יהיה?

תלמיד: לא, אבל כל יום אני יכול למות בתאונה, האישה תהרוג אותי, הילדים יהרגו אותי, אבל בגדול יש פחד ממוות. האם אתה פוחד ממוות?

לא.

תלמיד: איך אתה מגיע לרמה כזאת של מחשבה?

כי אני סומך על זה שנמצא למעלה, על הכוח העליון, ושהוא עושה את מה שצריך.

תלמיד: ואין לך פחד מה קורה אחרי המוות?

לא.

תלמיד: אז אני עוד צריך כנראה לתקן את עצמי. אני באמת יכול להשתחרר ממלאך המוות באגו שלי, ברצון לקבל שלי?

כן.

תלמיד: לימדת אותנו פעם, שמלאך המוות הוא החבר הכי טוב, שבלעדיו לא מתקדמים לשום מקום. זה הפחד שמניע אותנו, לכן אני אומר שאני פוחד מהמוות.

אני לא חושב שכדאי לך להיכנס לזה, ולדבר סביב זה כמו כלב שמסתובב סביב הזנב שלו, כי זה לא ייתן לך שום פתרון. תעלה למעלה מהחיים והמוות.

תלמיד: מה זה להתעלות למעלה מהחיים והמוות?

אם אתה עולה לתכונת ההשפעה, על מנת להשפיע, אתה כבר יוצא משליטת מלאך המוות.

תלמיד: זאת אומרת צריך להגיע להשגה כדי להרגיש את זה?

כן. אבל הבנת שיש לך סיכוי?

תלמיד: כן, אם הגעתי עד לפה, בטח שיש סיכוי.

שאלה: לגבי ההמשך בירור על הרגש, אני מרגיש שהרגש, כל הנושא הזה של להרגיש, תנסו להרגיש פה, תנסו להרגיש חיבור, תנסו להרגיש את הזוהר, זה מאוד מתעתע כי בסופו של דבר אני מוצא את עצמי בנקודה שבעצם להרגיש טוב מאיזו פעולה גשמית, או להרגיש טוב מחיבור זה יוצא מאותו שורש, ואין שם יסוד של השפעה, אלא יש רצון, יסוד להרגיש, כלומר להמשיך להשתמש ברצון לקבל לטובת עצמי. איך להרגיש ברוחניות יכול להיות שונה מלהרגיש בגשמיות, איך אנחנו באמת הופכים את זה לפעולת השפעה, ולא איזה תחליף. זאת אומרת היינו עושים א' עכשיו עושים ב' אבל הכוונה היא אותה כוונה?

אתה רוצה להיות כלול עם כל המציאות, עם כל הכוחות, גם להבנה, גם לקבלה, גם להשפעה, בכל מה שרק אפשר, אתה רוצה להיות כלול עם כל המציאות. אתה לא דוחה שום דבר, ואז כשאתה מסתכל על המציאות בצורה כזאת, אתה רואה שבעצם אין לך שום פעולה שדוחה או מושכת אותך, אלא אתה צריך לעשות רק דבר אחד, להתחבר עם כולם. רק חיבור, כי זו הפעולה ההפוכה מחטא עץ הדעת של אדם הראשון. הבורא עשה לו שבירה, ואנחנו צריכים לעשות פעולה הפוכה.

תעמיד את זה כנגד זה, הבורא עשה שבירה, אתה מבקש את תיקון השבירה, זה הכול. ואז לא תהיה לך שום בעיה, אני עובד כדי לתקן את מה שהבורא הכין לי. תעשה את זה, אל תתרחק לשום כיוון, ותסתדר.

תלמיד: כן, אני אקשיב לזה עוד פעם, ואנסה לממש כמובן. פשוט התחושה הזאת שהרגש בא לפני, כלומר הרצון לקבל, הכוונה על מנת לקבל באה לפני כל פעולה, היא פשוט עוצרת אותך. אתה מראש יודע שזה לא בא ממניע טוב, שום דבר לא בא ממניע טוב, ואתה במין בלופ, אתה לא יוצא מזה, וזה ממש עוצר. אתה לא יכול לעשות פעולות, כי אתה יודע שזה בא בכוונה לא נכונה.

הפתרון לזה הוא דבקות. תפוס את הבורא כמו שילד שתופס את אימא שלו ומתיישב עליה, וכך תמשיך. כך ששום כוחות בעולם לא יכולים להפריד אותך ממנו. תעשה את המאמץ הזה, ותראה שזה מסדר לך את הכול. שום דבר אתה לא רוצה, רק להיות מלובש על הבורא, דבוק אליו כמו ילד לאימא.

שאלה: בחיבור בינינו בסדנאות בעשירייה אנחנו מרגישות תחושה מאוד מאוד מיוחדת, שדה של חום, זרמים של אהבה. זה קורה הרבה מאוד בינינו, ולפעמים גם בעשיריות אקראיות. האם זו התחלה של חיבור? ודבר שני, זו הרגשה טובה והיא ממלאה אותנו, איך מתקדמים מפה?

אני לא יודע מה להגיד לך, כי זאת הרגשה מאוד אישית. אני לא יכול להציע לך, פשוט לחפש. אם את לא יכולה לחפש לבד קחי את כל החברים, אתה לא תטעה בזה. פשוט תספרי להן במה את נמצאת, ושאת לא יכולה לצאת מזה. הנטייה הזאת להתחבר איתם, אפילו בלי שיתנו לך שום עצות, היא כבר תעזור לך.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שדווקא התלות במאה אחוז אחד בשני נותנת לנו את הרגשת החרות?

כן.

תלמיד: זה מצב של ערבות הדדית?

כן.

שאלה: האם הרצונות של האדם נמצאים בו כבר מראש, והחיים ניתנו לו כדי לממש אותם? ואם זה כך, איפה החרות שלו באה לידי ביטוי?

החרות היא לא בזה שאתה בוחר איזה רצונות יעלו בך. לא, החרות היא לא בזה. החרות היא שאתה בוחר להשתמש נכון ברצונות, כדי להיות למעלה ממלאך המוות.

שאלה: האם הבעיה שלנו היא שאנחנו משקיעות יותר מדי בגשמיות, ומעט מדי במימוש תורה ומצוות בצורה נכונה, כמו שאנחנו לומדים לפי חכמת הקבלה?

כן.

שאלה: האם חופש רוחני מתחיל רק בלשמה?

חופש רוחני זה לשמה. נכון.

שאלה: נניח והאדם הגיע לכך שהוא התרוקן בצורה מלאה מהרצונות העצמיים שלו. ממה הבורא ייהנה ממנו?

הבורא נהנה מזה שאנחנו דבוקים אליו. "דבקות" נקראת השתוות הצורה.

שאלה: איך אפשר להגיע למצב שאנחנו יכולים לסמוך על הבורא במאה אחוז, ולמסור את נפשנו אליו?

אפשר. מגיעים לזה על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: יש הרגשה שיש איזה גבול בין המצב שאדם מוותר על כל הקניינים, והמצב שבו הוא מתרוקן מכל הקניינים. מה ההבדל ביניהם?

אני לא יודע איך להסביר את זה. זה עניין של הרגשה פנימית.

שאלה: איך אני יכולה ללמד את עצמי לא לשפוט?

על ידי זה שאני אחשוב שאת מטרת החיים שלי אני משיגה רק בחיבור עם כל האנשים.

שאלה: מורגש שלאחרונה התחלת איזשהו מהלך וכולם מרגישים את זה. מהו המהלך החדש שהתחלנו?

המהלך החדש הזה הוא לימוד מהפנימיות של חכמת הקבלה, מספר ה"זוהר", עד כמה אנחנו צריכים להתחבר ובתוך החיבור להשיג את מטרת הבריאה, את מטרת החיים, הבחנות למעלה מזמן, תנועה ומקום, ושדווקא בזה אנחנו מממשים את החיים שלנו. אני בטוח שאתם כבר נמצאים בזה.

שאלה: איך אפשר לתפוס את הבורא מתוך מצב שהאדם לגמרי לא מרגיש אותו?

אנחנו צריכים להתאמץ לדמיין את תכונת הבורא מהחיבור בינינו, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי", ולהתייצב נכון כלפי אותה דמות שאנחנו מייצבים בינינו ולקבל אותה כבורא שלנו, ואז לראות עד כמה מיום ליום אנחנו בעצמנו יודעים יותר ויותר לייצב את הבורא וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם כדי להגיע לדבקות עם הבורא הרצון שלנו חייב לגדול ולהגיע לגודל של הרצון להשפיע של הבורא עצמו?

כן, ודאי.

שאלה: אנחנו משקיעים הרבה מאמצים, הרבה יגיעה. אפשר לתת דוגמה שבאיזשהו מקום יש דלת והאדם מושך אותה, אבל היא לא נפתחת כיוון שהוא לא מושך חזק מספיק. ויש דוגמה אחרת שהאדם מנסה לפתוח את הדלת בקיר במקום שהיא לא קיימת והוא גם משקיע יגיעה. איך האדם יכול לקבוע שהוא עדיין לא השקיע מספיק יגיעה כדי לפתוח את הדלת או שהוא בכלל לא במקום הנכון והיא לא קיימת שם?

לא צריך לשים לב למאמצים ולדלתות, אלא עד כמה הוא מחובר עם החברים. צריך להשקיע את הכוחות בכלל בכיוון אחר כדי להשיג את המדרגה הבאה, זה מה שחשוב.

שאלה: האם מתוך החיבור אנחנו מגלים את גדלות הבורא ועם הגדלות הזאת אנחנו בונים את הכלי?

זה בסדר כך.

שאלה: האם עם כוח החופש אנחנו יכולים להביא את החופש לקבוצה, לעשירייה ולכל הכלי?

כן. אם אנחנו מתקדמים בקו הזה, אז אנחנו נסגור את הכול.

שאלה: האם דרך זה שהאדם משחרר את עצמו הוא משחרר את הקבוצה ודרך זה הוא ישחרר את כל האנושות?

נכון. כל אדם ואדם שמתקן את עצמו מתקן את העולם כולו.

שאלה: בהמשך לשאלה על פחד מהמוות, האם כשאנחנו מגיעים לחיבור שלם בקבוצה, בעשירייה, תפיסת המציאות שלנו משתנה? האם אנחנו מתחילים לתפוס מושגים בצורה אחרת?

ודאי. אנחנו מתחילים לתפוס מושגים באותם הכלים החדשים שרוכשים בדרך.

שאלה: אמרת קודם "אני לא רואה במוות שום דבר רע", וגם שכתוב בהרבה מקומות שאדם צריך לברך יותר על יום המיתה. השאלה היא, אם מישהו בא להרוג אותי למה אני צריך להגן על עצמי?

זה משהו אחר. זה כנגד חיבור בין בני אדם, אז צריכים להתנגד לפעולה. האדם שבא להרוג רוצה להפריד בין בני אדם, ולכן אני עומד נגדו ולא נותן לו לעשות את הפעולה הזאת של הריגת הקשר בין בני אדם. אבל במקרה אחר יכול להיות שלא.

שאלה: אנחנו לקראת סיום חג החנוכה, האם מיצינו את ההזדמנות שהחג מביא עימו?

החג בעצמו הוא רק כדי להזכיר לנו את הסמליות שבו, וגם כשאנחנו עושים איזה חיבור, כי כל חג זה חיבור, אז אנחנו מתקדמים לחיבור הכללי, לכן אנחנו נמצאים בכל חג וחג ומברכים עליו. אבל אין לנו יחס מיוחד לחגים מלבד כאמצעי לחיבור, עוד צעד אחד לתיקון העולם.

(סוף השיעור)