שיעור בוקר 23.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להתבטל לעליון", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 42.

להתבטל לעליון.

אנחנו צריכים לראות את העליון כממלא את העולם, כי הוא בונה את העולם, הוא מקומו של העולם ולא העולם מקומו. ומה שקורה בכל מקום, בכל צורה, הכול נעשה בכוונה, כי אין עוד מלבדו, היה יכול לעשות אחרת אבל עשה דווקא כך, ולכן בכל מצב ומצב אנחנו צריכים לראות הכרחיות, נחיצות שלמה שקורה וכמה זה משפיע עלינו.

וכתוצאה מכל ההשפעה שלו עלינו אנחנו צריכים בסופו של דבר לראות כמצב של ייאוש מכוחותינו, דבר אחד, חוסר אונים, שאנחנו בעצמנו לא יכולים לצאת מהמצב, שמתגלה, ובצורה הדרגתית עד כמה אנחנו בקושי מבינים מה קורה, עד כמה שאנחנו מגלים את עצמנו שאומנם אנחנו חזקים וחכמים ויכולים לאגור בתוכנו כל מה שהאנושות עשתה במשך כל אלפי הדורות, בכל זאת יחד עם זה אנחנו מאוד מאוד חלשים כלפי כל אותם המצבים שהטבע אפשר להגיד, הבורא, "א-להים" בגימטרייה "הטבע", מעמיד לפנינו.

ולכן אנחנו כאן צריכים לראות במצב שבו אנחנו יותר ויותר נכללים, את המאמץ שלנו מול המצבים הלא נעימים, אפילו שמאיימים עלינו מצד אחד, ומצד שני שזה הכול מגיע מהבורא ויש לו בזה בכל זאת כוונה טובה, לכוון אותנו, לקרב אותנו לתיקון.

ואם אנחנו כך מתייחסים בצורה בוגרת למצב שלנו, אז יהיה לנו מזה גם ברור איך בצורה כזאת דואלית, כמו שאנחנו מתייחסים למה שקורה בכל העולם, שזה מגיע מצד הטוב ומטיב, וגם בקבוצה שיש כל מיני הפרעות בינינו, וגם זה מגיע מהבורא הטוב ומיטיב, וככה זה בכל אדם ואדם, שיש לו שתי הצורות האלו, יצר רע ויצר טוב, וכך אנחנו מתקדמים להעמיד את שני הדברים האלה בנו בצורה, באופן כזה מיוחד, שיכולים להיות בינינו, בין הרע לטוב.

ואז אם אנחנו מתחילים לראות את הרע גם כטוב, כי הוא מה שעוזר לנו להתקדם ולהתקרב לבורא, להזדקק לעזרתו וכן הלאה, אז אנחנו בצורה כזאת יכולים לראות את העולם כטוב בצורה נכונה. וזו בעצם הגישה הנכונה לעולם וגילוי הבורא, כי יש רק כוח אחד הטוב המוחלט שפועל עלינו, ואם אנחנו משתדלים, בכמה שנעזור איש לרעהו בקבוצות שלנו להגיע למצבים האלה, אנחנו לפי השתוות הצורה נגלה גם את הכוח הטוב הזה, את הבורא.

בעצם צריכים כך למצוא את הנקודה הבטוחה, היסודית, שאין רע בעולם אלא רק טוב, יש רק כוח אחד שעושה את כל הבלבול הזה בנו וסביבנו, וכל זה הוא עושה כדי שאנחנו נתחיל לשייך הכול אליו ולשייך הכול לטוב, וזה יקרה במידה שאנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו מרע לטוב, כי "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", זאת אומרת כל התפיסה שלנו, כל היכולת שלנו, כל השיטה שלנו שתביא אותנו להכרת הטוב בכל מצב שמתגלה לנו מלכתחילה רע גם בתוכנו, גם סביבנו. וכך אנחנו נגיע לעולם שכולו טוב, זה גילוי הבורא לנבראים, גילוי העולם הרוחני לנבראים. זה מה שעומד לפנינו.

במאמץ כזה אנחנו מתקרבים לבורא וזה עדיין הנושא שלנו. בואו נקרא מה שכתוב.

קריין: אנחנו קוראים במסמך - להתבטל לעליון, קטע מס' .42 כותב הרב"ש:

"כתוב בזוהר הקדוש, "כי כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". והאדם השלם נקרא, שהוא כבר זכה לבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". אם כן בוודאי קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית היא, שהאדם צריך להגיע לדרגה זו.

אבל להגיע לקבלת פני השכינה, צריכה להיות מקודם הכנה, שהאדם יהיה מוכשר לזה. וזה נקרא בלשון חז"ל, "מהו רחום אף אתה רחום". שכך פירשו על פסוק, "ולדבקה בו, הדבק במידותיו", שרק על ידי זה שהאדם עובד באהבת הזולת, הוא יכול להגיע לדביקות ה'. שיש לזה הרבה שמות: השראת השכינה, השגת התורה, וקבלת פני השכינה, וכדומה.

ועיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, היינו עצמותו, היינו שהוא מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל הבית של כל העולם." 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר" 1987)

שאלה: למה אהבת החברים היא ההכנה להשגת המטרה?

המטרה היא לגלות את הבורא, להתקרב אליו לפי החושים שלנו, לפי התכונות שלנו, מהצורה ההפוכה שבה אנחנו נמצאים מלכתחילה, ואפילו שאת ההפכיות הזאת אנחנו לא מזהים, היא לא מגולה, היא לא ברורה לנו, כדי שתהיה לנו אפשרות להתקרב לבורא, זאת אומרת לשנות את התכונות שלנו לתכונות שלו, כי אנחנו כולנו רצון לקבל וצריכים לרכוש עליו כוונה על מנת להשפיע, אז אין לנו כאן שום אפשרות להיות במגע עם הבורא, שהוא הפוך מאיתנו בתכלית ההפכיות ואין שום מגע ושום רצון ושום מחשבה שיכולים אנחנו להיות עימו באיזה קשר הרחוק ביותר.

ולכן נתנו לנו משחק, שעל ידי המשחק הזה לא שאנחנו הופכים להיות כמו בורא, מתחילים להרגיש אותו, לא, אבל אנחנו יכולים לסדר את עצמנו, בינינו, באותה צורת הקשר, באותה התבנית שאנחנו נעשה מזה גם מערכת מקבלת, גם מערכת משפיעה לבורא, זאת אומרת שיהיה לנו קשר הדדי עימו. אנחנו בונים איזה מתקן, מכשיר, מערכת שנקראת "עשירייה" ודרך העשירייה הזאת אנחנו מתקשרים אליו והוא מתקשר אלינו. וכך אנחנו משיגים את זה. למה? כי בקשר שלנו בתוך עשירייה, אנחנו מייצבים את עצמנו בצורה כזאת שאנחנו יכולים להידמות לבורא.

בהתחלה אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים, לגמרי לא מסוגלים. צריכה להיות קרבה, ולא גשמית, ארצית, כמו שבעולם הזה אנחנו יכולים להתחבר, אבל מזה מתחילים. ולכן העולם הזה נברא בצורה כזאת שאנחנו יכולים להיות מחוברים, בצורה חיובית, שלילית, בכל מיני מצבים ואופנים. וכשאנחנו בונים קבוצה אז אנחנו רואים כמה אנחנו נמצאים בה, איפה הגבול שאני יכול להיות קשור לחברים ואיפה אני לא מסוגל להיות קשור לחברים.

ומפני שאנחנו נמצאים בשכבה האחרונה של התיקון, של ה"דור האחרון" מה שנקרא, הרצונות שלנו הם גדולים, עמוקים ולא מאפשרים לנו להיות קרובים זה לזה. אנחנו רואים גם באנושות זה כך קורה, שפעם היו אנשים חיים במקום אחד, בדירה אחת היו כמה משפחות, בחדר אחד הורים, ילדים, נכדים. היום זה לא מספיק לאדם שיש לו חדר, אלא הוא צריך שתהיה לו דירה משלו, הוא לא יכול לסבול שיש לידו מישהו. זאת אומרת, הרצון האגואיסטי מתגלה בכל דור ודור יותר ויותר.

אצלנו, כשאנחנו התאספנו כדי לבנות את התבנית שנקראת "עשירייה", קבוצה, שממנה אנחנו יכולים להתקשר לבורא, התבנית הזאת היא בעצם הופכת להיות למקור של הרע. שאנחנו מבינים שצריכים להתחבר ברצונות שלנו האגואיסטיים ועל פני הרצונות האגואיסטיים אנחנו צריכים להתחבר עם הבורא.

הרצונות האגואיסטיים שכל אחד ואחד מאתנו מביא לחיבור נקרא "עביות". שאנחנו רוצים בכל זאת להיות מחוברים למעלה מהרצונות האלו שאנחנו בהם דוחים זה את זה ולא רוצים להיות חברים וקרובים וכן הלאה זה אל זה, אז הרצון שאנחנו סוגרים את עצמנו בכל זאת, כל אחד משתיק את הרצון לקבל שלו ורוצה בכל זאת איכשהו לרכוש רצון לחיבור, חשיבות החיבור, זה נקרא "המסך" שאנחנו מתחילים לבנות. אז יש לנו עביות, מסך, ואם אנחנו נשתדל ונצליח לבנות חיבור בינינו ובצורה כזאת שאנחנו מתחברים למעלה מהאגו שלנו שדוחף אותנו, דוחה אותנו זה מזה, אז אנחנו בזה בונים ממש את צורת הכלי הרוחני.

למה הוא רוחני? כי הוא כולו כאוסף הרצונות האגואיסטיים, אבל שכל רצון ורצון בכל אחד ואחד בסך הכול רוצה לצמצם את הרצון הזה בצורה אגואיסטית ולמעלה מהרצון הזה שדוחה את כולם מחפש איך הוא יכול להיות קשור לכולם. וכך אנחנו בונים מעצמנו מערכת שהיא דומה לבורא, שהוא כולו נמצא משפיע ואנחנו במאמצים שלנו רוצים להגיע לצורת ההשפעה, שכביכול אנחנו משפיעים מחוצה לנו. וכך אנחנו מתחברים ומתגברים.

יש בזה כמו שאנחנו לומדים הרבה הבחנות, הדרגה הראשונה הרוחנית שאנחנו רוצים אליה להגיע היא שאנחנו רוצים כביכול לבטל את האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו. ודאי שאותו אי אפשר לבטל, אלא למרות שהוא קיים בנו אנחנו מתעלים מעליו ורוצים להיות מחוברים בכוח ההשפעה, נכללים בכוח ההשפעה שנמצא למעלה מאתנו, שזה הבורא, כך מגיעים למגע הראשון עם הבורא שזה נקרא "כניסה לעיבור ". וזו העבודה שלנו כרגע.

וכאן אנחנו צריכים גם להתחיל לגלות שכל מה שאנחנו מגלים בחיים שלנו זה הכול מהבורא. וכל העבודה שלנו היא בצורה חכמה למיין את מה שאנחנו מקבלים ממנו, מה שמתרחש במוח ובלב שלנו, ביחסים בינינו, ואיך אנחנו בכל זאת נשתמש בכל זה לחיבור. יש הרבה הבחנות, אבל צריכה להיות רק כאן מגמה אחת, מה שנקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה". הבורא מגלה לנו פשעים, צורות הפוכות מחיבור, ואנחנו צריכים לגלות כביכול, את הנחיצות שלנו לחיבור מפני שאנחנו רוצים להידמות לו.

מאיפה אנחנו רוצים? מפני שחוץ מהרצון לקבל שבכל אחד ואחד נמצא ומתגלה בכל רגע יותר ויותר, יש בכל אחד ואחד בתוך הרצון לקבל הזה ניצוץ, קצת אור מאותו המצב שהיינו פעם מחוברים יחד. וזה נקרא "חלק אלוה ממעל", שנמצא בכל אחד ואחד. ואז, כשאנחנו נכבד את הניצוץ הזה, אז אנחנו יכולים דווקא על ידי המצבים שלנו שאנחנו עוברים, דרך הניצוץ הזה. זאת אומרת, קשר עם הבורא, אם אנחנו נחבר את הניצוצין האלה יחד לדרוש ולקבל מהבורא כוח גדול, והוא יחבר אותנו בכל העשיריות שלנו וכל עשירייה הוא יביא אותה למצב שבה מתגלה הבורא.

וכך מתקדמים. והגישה הראשונה, הנקודה הראשונה בהצלחה הרוחנית שלנו שאנחנו נכללים בבורא, שאנחנו בינינו כל כך מתחברים, מבינים שאנחנו חייבים להיות בבורא אחד, ולכן אנחנו צריכים להיות גם כאחד. וממש החיבור שלנו הוא הופך להיות לנקודה אחת גדולה עם הרבה רצונות, כוונות, מחשבות, כל מה שיש לנו, מה שיש בנו. אבל סך הכול אנחנו רוצים להתכלל כמו בטיפה אחת ושזה יהיה כולו רצון להשפיע בצורה הדדית בינינו ומביננו לבורא, סך הכול זה מה שעומד לפנינו.

שאלה: מה זה אומר שאורייתא, קודשא בריך הוא וישראל חד הוא?

אורייתא זה האור העליון, או הכוח שמגיע מהבורא אלינו ועושה לנו תיקונים, חיבורים, מעלה אותנו בכל המדרגות עד לדרגת הבורא, זה אורייתא. הקדוש ברוך הוא זה נקרא הבורא שהוא נמצא הכי גבוה, ממנו מגיע כוח התורה אלינו, תורה מהמילה "אור". ואז יוצא שישנו בורא שממנו יוצא האור העליון שנקרא "תורה", שהאור העליון הזה מיועד לתקן אותנו ובדיוק יש באור העליון הזה מספר חלקים, מספר אורות, שכל אור ואור מיועד לתקן את הרצון כנגדו. ו"ישראל" זה נקרא אלו שנמצאים ברצונות לקבל, השבורים, על מנת לקבל, אבל יש בהם ניצוץ, חלק מהאור שהיה פעם הסתלק ונשאר רשימו, ניצוץ. הם משתוקקים, לפי הניצוץ הזה, יחד עם הרצונות האגואיסטים שבהם משתוקקים גם לניצוץ שבהם, וכך הם בעצם מתקדמים.

שלושת הדברים האלה זה מה שיש לנו בטבע. חוץ מזה, כל הרצונות האחרים שאין בהם ניצוץ, זאת אומרת שהם לא משתוקקים לבורא, להגיע אליו על ידי התורה, על ידי המאור המחזיר למוטב, אין להם מה לעשות, אין.

לכן, זה מה שקורה. (ראו שרטוט מספר 1) יש לנו בורא שנקרא "בוא וראה", "בוא" זה נקרא תגיע, ו"ראה" תראה, כך אנחנו צריכים להגיע אליו. אחר כך יש לנו תורה, ולמטה מזה יש לנו ישר-אל, אלו שלושת הדברים. למטה מזה יש לנו את האנושות. מה מיוחד בישראל? יש בהם את הנקודה שבלב, והאנושות לא מרגישים את הנקודה שבלב, למרות שגם יש להם, כי כולנו תוצאות משבירת הכלים, אפילו דומם, צומח וחי יש בהם ניצוצין והם יתגלו, כמו שכתוב "וחי זאב עם כבש" אבל זה אחרי, בדרגות יותר למטה כשיתחילו לתקן את עצמם. לכן זה כל המבנה.

הבורא זה הכוח העליון הכללי, תורה זה הקשר בין הבורא לנבראים, כי יש מצד הנבראים האלו השתוקקות לבורא, וישראל אלו שמשתוקקים כרגע. וכל הזמן מתוך כל האנושות, מה-people מצטרפים לישראל יותר ויותר נשמות, זאת אומרת, רצונות שרוצים להגיע לקשר עם הבורא.

שרטוט מספר 1

שאלה: אמרת שקודם היינו מחוברים בינינו, ועכשיו אנחנו לא מחוברים. איך אני אדע אם אנחנו מחוברים או לא ברגע נתון?

אנחנו, פעם היינו ברצון אחד משותף שלנו, זה נקרא "אדם הראשון לפני החטא", פשוט היינו קיימים בצורה גשמית מאוד פשוטה, עד שהתחילו להתגלות בנו רשימות יותר ויותר גדולות על ידי האור העליון שהבורא כל פעם מגדיל אותו, מגביר אותו, ואז נעשו בינינו כל מיני שינויים על ידי האור העליון. כל הרשימות שבנו התחילו למשוך אותנו לכל מיני צורות מימוש שונות, על ידי האור שמאיר, ואז כל אחד ראה את עצמו בעולם שייך לאיזה מילוי אחר וכך האנושות מתפתחת.

אנחנו רואים שבמשך אלפי שנים כך קרה, היום אנחנו גם ממשיכים ומממשים את השפעת האור העליון עלינו. רק על מה אנחנו מדברים? לא על זה שהאור משפיע עלינו ועל ידי זה אנחנו איכשהו משתנים ומתקדמים, אלא אנחנו בחכמת הקבלה לומדים איך אנחנו יכולים לעורר את המאור בעצמנו וללכת לקראתו.

זאת אומרת, מה שהמאור יכול היה לעשות במשך נניח מאה אלף שנה, אנחנו יכולים לזרז ולעשות עם המאמץ שלנו במשך אלף שנה במקום מאה אלף. זה נקרא "ישראל מזרזין אל הזמנים". על ידי זה שיש לנו שיטה ואנחנו יודעים מה כדאי לנו לעורר בנו, אמנם לא נמצא בנו עכשיו רצון להשפיע אבל אנחנו כן יכולים לקראת זה ללכת כאילו הוא נמצא, כאילו אנחנו רוצים אותו, ועל ידי זה אנחנו ממהרים את הזמן. יוצא שהאנשים האלה שעוסקים בחכמת הקבלה, בלמשוך את המאור המחזיר למוטב, הם הולכים קדימה בראש כל האנושות, וכך מתקדמים יותר מהר למטרה.

שאלה: אמרת שההצלחה הראשונה בעבודה שלנו היא כשאנחנו מתכללים בבורא כטיפה אחת. מה זה אומר?

אני לא יכול להתכלל בבורא להיות כטיפה אחת. אני צריך קודם כל להיות כטיפה עם החברים ואז, אם אני רוצה להגיע לקשר כזה שאנחנו כמו טיפה נכללים יחד, זה ודאי נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל בכוונה שאנחנו אחרי שנכללים יחד, מתחברים יחד, אנחנו גם מתחברים בבורא וכך אנחנו הולכים קדימה.

תלמיד: אנחנו נתאספנו בעשירייה וכל חבר חושב על כל השאר, על הקשר בינינו. מהו המרכיב החסר כדי שנהפוך לטיפה הזאת?

חשיבות. חשיבות החיבור שזו התרופה, התיקון היחיד למצבנו לכל העולם ולכל האנושות, וגם העיקר למעלה מזה, גם לעשות נחת רוח לבורא, בכמה אנחנו מסוגלים, כך אנחנו צריכים להשתדל לעשות.

ודאי "לעשות נחת רוח לבורא" אלה בשבילנו עכשיו סתם מילים. אבל אתם צריכים לראות את זה מהחיים שלנו, כמה שהתינוק משחק, שמח ועוסק עם עצמו, אנחנו שמחים, אפילו שהוא לא שם לב אלינו, כך הבורא, הוא לא דורש מאיתנו עכשיו כוונות מדויקות כלפיו. אבל זה שאנחנו בינינו מתחברים זה מאוד חשוב.

תלמיד: הוספת עכשיו עוד מרכיבים, החשיבות כלפי כל העולם והשפעה לבורא. מלבד הקשר בינינו בעשירייה, אלו מרכיבים שתמיד צריכים להיות בינינו בתפילה, בעבודה?

כן, הם צריכים בכל זאת להיות באיזו צורה בנו, מפני שאנחנו חיים בתקופה שהיא מאוד מאוד קרובה לרוחניות, כולה. תראה איזה ייאוש יש בעולם, איזה חוסר אונים, חוסר הבנה, אנשים לא יודעים מה יהיה מחר. הם לוקחים כל מיני דברים ורוצים לפתח, לעשות ולבנות, אבל באמת בפנים, יש להם חוסר ביטחון מלא, ממש מלא, "בשביל מה אני עושה את זה, מישהו צריך, מישהו יצטרך, זה ייתן לי למחר משהו?" כך האנושות מתחילה עכשיו לגלות עד כמה את כל מה שהיא בנתה, הכול לא נצטרך מחר ומה יהיה?

לכן מזה יש לנו עוד יותר כל מיני מצבים מעוותים, שדווקא אני סוגר את העיניים על מחר, ממשיך לעבוד במה שיש לי היום, מאין ברירה. כי אם אני גם אתחיל לחשוב בצורה כזו, שמה שעשיתי היום לא אצטרך מחר אז בשביל מה לי לקום ובשביל מה לי להתקיים. לכן יש כאן כוח הגנתי שפועל באנושות וכך הוא ממש עוזר לנו כל יום ויום, כל בוקר לקום ולהמשיך את היום. אבל באמת, אנחנו לא יודעים מה יקרה, אנחנו לא יודעים.

כל מה שהיה לנו קודם חשוב, האמצעים לפיתוח החברתי, חברתי הכוונה פיתוח תעשייתי, נפט, גז, כל מיני מקורות אנרגיה, עוד מעט תראו שזה יהיה בשפע, אף אחד לא יצטרך את זה. העולם אם ימשיך לעבוד, ימשיך לעבוד על אנרגיות הרבה יותר עדינות וגבוהות, ולא יהיה צורך בכלל בכל העבודות שלנו, בכל העבודה שלנו. תראו מה קורה עם בני האדם, עד כמה הם מיום ליום יותר ויותר פותחים משרדים ומפעלים ועוד כל מיני דברים, עסקים. מה התועלת? הם יגלו שהכול לריק.

שאלה: מהו כלי מקולקל, כלי שבור?

כלי שבור אנחנו מגלים על ידי ההתפתחות שלנו, כי אנחנו תוצאות מהשבירה שקרתה בהיסטוריה לפנינו, לכן "כלי שבור" זה נקרא הרצון לקבל שזה חומר הבריאה, הוא משתוקק למלא את עצמו. אומנם אי אפשר, וכמה שממלאים אותו הכול יוצא ממנו כי הוא שבור, אבל בכל זאת כל הזמן רוצים ורוצים למלא ולמלא אותו כי אין לנו מה לעשות.

כמו שיש באגדה כזה גיבור אחד שכל הזמן רוצה למלא את הכלי והכלי נשפך אבל אין לו מה לעשות, הוא בכל זאת נמצא רק ברצון אחד, למלא את הכלי. זה אנחנו, כל בני האדם, הם רוצים למלא את עצמם, אומנם רואים שאין בזה תועלת, אבל בכל זאת רוצים למלא את עצמם.

שאלה: מה זה אומר שכשאנחנו מגיעים למצב מסוים בעשירייה, זה נקרא להשיג את אחד משמותיו של הקב"ה?

אנחנו לא יכולים להשיג את האור העליון המופשט כי אנחנו נבראים, ולכן אנחנו משיגים אותו דרך כל מיני צורות שהוא מתגלה בהם. זאת אומרת, כדי נגיד להשיג אנרגיה אז אנחנו צריכים מכשיר, שהמכשיר הזה יגלה לנו את האנרגיה הזאת שהיא מופשטת, אבל שהיא יכולה להתגלות באיזה צורות, חום, קור, ג׳אולים, קילוגרמים למטר וכן הלאה, בצורות כאלה שאנחנו יכולים לראות, למדוד, להרגיש.

צורות החיים שאנחנו לא יכולים לקלוט, למדוד ולהרגיש, אנחנו לא מרגישים אותן, הן כמו איזה כוח אפל שלא נתפס בחושים שלנו. אנחנו קיימים רק במקום אם אפשר כך להגיד, שאנחנו מרגישים את המקום, ומשהו שממלא את המקום, ומעבר לזה לא. כמו שיש כל מיני חיות קטנות שמסתובבות על השטח, אבל לא מרגישות שיש גם כן גובה, רק שטח. גם אנחנו מרגישים במשהו את האזור שבו אנחנו קיימים, הוא בנוי אצלנו מג' צירים ועוד יכול להיות כל מיני דברים, אנחנו משתדלים להכיר אותו יותר, אבל מיום ליום אנחנו מגלים שאנחנו לא מבינים איפה אנחנו קיימים. וכך זאת העבודה שלנו.

באה חכמת הקבלה שהיא לכן נקראת חכמת הקבלה ואומרת, "אני יכולה לעזור לכם להכיר מי אתם "האמיתיים", לא כמו שאתם מכירים את עצמכם, ובאיזה מקום אתם קיימים, איך אתם קיימים, כל מה ששייך לקיום". ואז מסבירה לנו על ידי מה? על ידי זה שהיא רוצה להרחיב את החושים שלנו. כי אנחנו מוגבלים כמו אותה הנמלה שהיא חיה רק בתוך השטח, והיא לא יודעת שיש גם כן גובה.

ואז באה חכמת הקבלה, ומתחילה לעורר בנו כל מיני הבחנות חדשות שלא שייכות לנו מהלידה, אבל אם אנחנו נשתדל לפתח את ההבחנות החדשות האלה, אז אנחנו כן נכיר את העולם האמיתי, המקום האמיתי שבו אנחנו קיימים. וגם במקום החדש יש לנו עוד צורות התפתחות, הן נקראות "עולמות", שאנחנו נוכל לפתח את עצמנו עוד ועוד ועוד יותר, עד שמגיעים למשהו שנקרא אין סוף. הכול לפי רצון האדם להתפתח וללכת אחרי השיטה.

שאלה: מה זה נקרא "כי כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה"?

כל מה שאנחנו מקבלים ומרגישים שמזה אנחנו חיים, קיימים, שאנחנו מודעים לזה שאנחנו קיימים. כמו נגיד תינוק שנולד, הוא לא מודע שהוא קיים, נולד, שמישהו מטפל בו, שהוא גדל, זה הכול נעשה אוטומטי, זאת אומרת על חשבון העליון. ואחר כך לאט לאט הוא נעשה עצמאי, מתנתק מהעליון, ומתחיל להוסיף יותר ויותר מעצמו להתפתחות שלו. כך אנחנו בעולם הרוחני צריכים להוסיף מעצמנו להתפתחות שלנו. ממתי זה מתחיל? מזה שאנחנו נכנסים לעיבור. ולכן אנחנו צריכים לממש מה שהמקובלים ממליצים. שהם כמו גדולים שכבר גדלו ואומרים לנו איך יותר מהר אפשר להתפתח.

עוד פעם שאלתך.

תלמיד: מה זה נקרא "כי כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה"?

אז זה שאנחנו רוצים להגיע להתפתחות שלנו השלמה, זאת אומרת, שעל כל הרצונות שיש לנו מלכתחילה שהם מקולקלים, הרצונות כולם על מנת לקבל, שאנחנו על ידי הכוח העליון, זה נקרא מאור המחזיר למוטב, נחליף את כוונת הרצון שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. על ידי זה נתקן את כל הרצונות שלנו, זה נקרא תרי"ג רצונות, 613 רצונות, שאנחנו נתקן אותם בעל מנת להשפיע, בזה אנחנו מגלים לאט לאט כוח השפעה מאיתנו, שאנחנו עושים את זה.

זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שבזה אני מגלה את כוח ההשפעה הכללי שנמצא במציאות. וכך אנחנו מכירים את הכוח הכללי המשפיע שנקרא בורא. עד שאנחנו מתקנים את עצמנו כולנו בכל מיני 613 רצונות בכל עוצמתם, ואז זה נקרא שמגלים את הבורא במלואו. זאת בעצם העבודה שלנו, המטרה שלנו. במידה שאנחנו מתקרבים ומדמים את עצמנו אליו לפי חוק השתוות הצורה, זה נקרא שאנחנו "נכללים בו". וכך אנחנו מתקדמים, זאת העבודה שלנו.

של מי העבודה? של כל אחד שיש בו רשימות משבירת הכלי שהבורא ברא מלכתחילה. ובכלי הזה יש דרגות של הרצונות, דומם, צומח, חי, מדבר. דומם, צומח, חי לא יכולים לתקן את עצמם, רק דרגת המדבר יכולה לתקן את עצמה. ובדרגת המדבר כשמתקנים את הכוונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ומתחברים, אז גם כן כל הדרגות התחתונות, דומם, צומח וחי, גם כן מתחברות ומיתקנות כתוצאה מהתיקון בדרגת המדבר. וכל דרגה מתחלקת גם כן לארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר.

ולכן גם כן דרגת האדם, דרגת המדבר, שהיא מתחלקת לדומם, צומח, חי, מדבר, אז יש שם סוגי אנשים שנמשכים לתיקון לבורא, שהם שייכים למדבר של המדבר. ויש חי שבמדבר, צומח שבמדבר, ודומם שבמדבר, אבל כולם כולם יצטרכו להגיע בכל זאת לאגודה אחת. אבל על ידי מה? על ידי הדרגה העליונה שבהם, מדבר שבמדבר. והם אלו שיש להם השתוקקות דווקא לגילוי, לדבקות בבורא.

שאלה: מה זה בעצם להיות אורח של הבורא?

"אורח של הבורא" זה כבר דרגה אחרת. אנחנו נלמד את זה, זה לא פשוט, כתוב על זה, זה יבלבל אותנו. השאלה טובה אבל זה יבלבל אותנו. יש דרגות של התחברות שזה זר, מתקשר, חבר, אוהב, ממש משרת, יש כל מיני, כמו שבעולם הזה יש לנו כל מיני דרגות דבקות אחד בשני, התקרבות אחד לשני, כך יש בינינו לבורא.

אבל לפרש אותם זה כבר לא פשוט. אנחנו צריכים שתהיה לנו בזה איזו הרגשה, שנבין מה בין זה לזה קורה. במה בדיוק הקשר נגיד, בן ואבא, ושכן לשכן, וכן הלאה. כמו שיש בינינו בעולם הזה כל סוגי ההתקשרויות בינינו, כך יש גם כן ברוחניות. ודווקא מרוחניות שיש שם כל מיני דרגות, והרבה דרגות בין אחד לשני, לכן זה מופיע בחומר בעולם שלנו.

שאלה: בטקסט כתוב שהאדם" מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות". מה זה אומר שהאדם" מבטל את דעת בעלי הבתים" ואיך הוא יכול להבדיל בינם לבין דעת תורה?

אני חושב שזאת לא כל כך בעיה. "דעת תורה", זה נקרא שאנחנו צריכים להשתוקק להגיע להשפעה ולאהבה, כי כל התורה זה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". והאדם הרגיל, האדם המצוי בוא נגיד כך, אז הוא חושב רק על עצמו, מדרגות שהוא רוצה להזיק לזולת עד דרגות שהוא אדיש לזולת. אבל הרצון לקבל שלו כל הזמן חושב רק על עצמו.

תבדוק את עצמך ותראה כמה יש לך מדרגת האדם הרגיל ועד הדרגה שאתה משתוקק לבורא. אז "דעת התורה הפוכה מדעת בעלי בתים". דעת התורה זאת השפעה ואהבה. ודעת בעלי בתים, שהוא בעל הבית לעצמו, אדון לעצמו, אחראי על עצמו וכן הלאה, מרגיש את עצמו שהוא קיים והוא צריך, רק הוא עומד על שמירת עצמו ולא נמצא בידי הבורא, אז זה האגואיסט הנורמלי שבעולם הזה.

שאלה: נאמר "כמו שהוא רחום גם אתה רחום". זה ברור שהוא רחום כי הוא כוח השפעה ואהבה, אבל מה זה אומר שגם אני "רחום"?

במידה שאני משתדל לראות בעולם הזה, בכל מה שקורה לי, לבני אדם, לחי, לצומח ולדומם, לכל היקום, אני משתדל לראות איפה יש כאן פעולת הבורא להביא את כל החלקים האלו של הבריאה למצב הטוב. מקובלים כתבו על זה.

ודאי שאני בראיה שלי לא יכול לגלות את זה, אבל מקובלים כן כתבו על זה ואני משתדל לקרוא את זה ולהתכלל, לראות את פעולות הבורא, עד כמה שהוא רוצה לקדם את כול העולם, אבל בצורה מטרתית.

כמו שכותב לנו בעל הסולם שההתפתחות שלנו היא לא סתם התפתחות, אלא התפתחות הדרגתית. סתם התפתחות יש לנו כל שנה ושנה כשאנחנו נעשים יותר גדולים. האם אנחנו כל שנה ושנה נעשים יותר חכמים, יותר משיגים, יותר מסוגלים להתקשר בינינו ולבורא וכך יהיו שנות החיים שלנו עם מדרגות העלייה? האם זה קורה או לא?

עכשיו אנחנו נכנסים אתכם לשלב כזה של התפתחות האנושות כל יום וכל רגע, וקודם כל, כוחות הטבע דורשים מאתנו, מלמעלה, וגם אנחנו צריכים לדרוש מעצמו ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים", שאתה משיג דברים חדשים על ידי זה שאתה מרחיב את כלי הקליטה שלך, כלי ההשפעה שלך וכך מתקדם.

שאלה: לפי השרטוט אנחנו רואים שבמשך השנים הצטרפו אלינו עוד אנשים מכלל האנושות שנפתחה להם ה"נקודה שבלב", אבל אנחנו גם רואים שחברים שלנו עוזבים. מה קורה איתם? האם הנקודה שבלב נכבית? הכוח שלה נגמר?

תמיד יש לנו בירורים. זה נקרא "בירורים" שיש בדרך, וכתוב על זה ש"אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה", וככה זה בכל מדרגה ומדרגה, זה הטבע של המדרגות. כמו בעולם שלנו, שיש מיליארדי אנשים שלומדים קרוא וכתוב ועוד איזו טבלת כפל וזה מספיק להם, ויש מהם שרוצים ללמוד מקצוע יותר גבוה, להשתמש בחכמה, ויש כאלה שרוצים גם לבטא את עצמם במקצועות שונים.

ואז מתחילים לגלות למה הם מיועדים או לא, נגיד שאני לא מיועד להיות צייר, ומישהו אחר לא מיועד להיות מוסיקאי וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, יש דרגות שכולנו נמצאים באיזו השכלה כללית, וגם בה מתחיל להיות כנראה מיון בבית הספר היסודי.

ויש כאלה שאז מתחילים לראות את עצמם מכוונים לפי האופי, לפי הטבע שלהם לכל מיני מצבים, וישנם כאלה שמבררים את עצמם יותר ויותר, לא רק במסגרת בית הספר, האוניברסיטה, ואפילו כל החוכמות והמדעים, אלא יש להם נטייה לשורש של כל הטבע, לכל המדעים, לכל הדברים.

וקודם כל, זה לא מתברר מיד בדרך כלל באדם, אבל כולנו משתוקקים כאילו ליותר ויותר, ולכן "אלף נכנסים לחדר", זאת אומרת, שרוצים להגיע לבורא, אבל אחד יוצא להוראה, זאת אומרת, לאור, לגילוי הבורא.

עכשיו, בזמננו זה ממש פתוח לכולם. ולכן אנחנו נראה, ונקווה שאנחנו נראה כבר בזמננו, עד כמה שממש מיליונים רוצים להגיע למימוש הרוחני שלהם, אבל עד כמה שהם יצליחו, אז יש בזה מיון.

יש כאלה שמגיעים לפסגה ולמגע עם הבורא. יש כאלו שיכתבו על זה ספרים, ילמדו אחרים, יהיו מנהיגים של החיבור הנכון בין כולם, וכן הלאה. זאת אומרת, יש ויש. לכן אנחנו צריכים רק להשתוקק למטרה, וכל אחד ואחד צריך להשתוקק לממש את עצמו.

אני לא צריך להיות במקום משה וכל הגדולים האלו, אני צריך לממש את עצמי. יש לי רשימות, יש לי מקום במערכת אדם הראשון, ואני צריך להגיע לאותו המקום. אף אחד לא יכול להיות במקומי, ואם אני לא אגיע לשם, כל המערכת הזאת לא שלמה, אז זו העבודה שלי.

ודאי שלכל אחד ואחד יש מקום. גם מי שחי היום באיזה ג'ונגל, גם לו יש מקום, ובזמן שלו הוא יגיע, ויתכלל במערכת, כי בלעדיו המערכת לא תהיה שלמה.

לכן במערכת הסגורה, העגולה, השלמה, כל אחד חשוב כמו כולם. אנחנו עוד לא מבינים את החוק הזה. נראה לנו שכדאי להיות יותר מהאחרים. לא, כדאי להיות יותר קשור לאחרים, זה מה שחשוב. לתמוך בכולם, לדחוף את כולם, זה מה שחשוב, וזה מה שקובע עד כמה האדם גדול.

הוא בעצמו לפי הדרגה שלו יכול להיות קטן, אבל לפי העבודה הרוחנית שלו גדול, בכך שהוא עושה את העבודה.

זו הגדלות של משה. נראה לנו שהוא היה מדען, יודע, לא. הייתה לו שפלות וביטול לפקודת הבורא. לאסוף את הדברים, לאסוף את האנשים, להוציא אותם מהמדבר הפנימי שלהם, ולגלות להם את הכוח שיקדם אותם יחד הלאה. הוא בעצמו לא נכנס לארץ ישראל, זאת אומרת לגילויים כאלו שנקראים "ארץ ישראל", אלא כל העבודה שלו הייתה דווקא עבודה פנימית, על ידי זה שחיבר את כולם.

זה לא נקרא שהוא לא גילה, אבל הוא גילה דווקא על ידי זה שהיה מחבר את כולם, ומוביל את כולם. בעצמו הוא לא היה חכם, מדען, אלא מארגן. ומי שדואג במיוחד בזמננו, בדור האחרון, לאיסוף הכלים ולהביא אותם לתיקון, דווקא הוא עושה את העבודה הנכונה, הגדולה, ובסופו של דבר הוא שזוכה לשכר של כולם.

שאלה: עכשיו תיארת, בן אדם שבא מהג'ונגל, או חברים, או אני, שכל אחד ייחודי ויש לו את מקום בתיקון הכללי. מה זה אותו חלק שלנו בתיקון הכללי, זה הרצון שיש לנו? איך אפשר לתאר את זה?

אני רואה שאנחנו צריכים להיות המארגנים של האנושות ככל האפשר, לחיבור, לצורת החיבור הנכונה, כי זה מה שנחוץ בזמננו. וכל מה שיקרה עם האנושות, יקרה כדי שדווקא על פני זה אנחנו נוכל לגרום לחיבור. תתגלה בכל האנושות שבירה יותר גדולה, ריחוק יותר גדול, סכסוכים, כל מה שאפשר, ודווקא מפני שזה יתגלה עד כמה כולנו נמצאים בשבירה, ושדווקא השבירה לא עוזרת לאנושות להגיע לחיים טובים, את זה אנחנו צריכים להסביר. שחיבור זה הפתרון, זאת התרופה, ואותו אנחנו צריכים.

לזה כולם יכולים להסכים, בטח שכולם רוצים להתחבר, בטח אנחנו רוצים להיות יחד, אף אחד לא יכול להגיד שהוא לא רוצה להיות מחובר טוב עם האחרים. אבל איך לעשות את זה? זאת אומרת כל אותה נטייה לחיבור מצד אחד נראית מאוד יפה, ומצד שני נראית לגמרי לא מציאותית.

וכאן אנחנו צריכים לאט לאט להסביר, שעל ידי התארגנות שלנו, אנחנו כן יכולים להוציא מהטבע כוח נסתר, שהוא יחבר אותנו, ויעלה אותנו לדרגה שלו. זה נקרא שאנחנו מתעלים מעל המציאות האגואיסטית שלנו, למציאות אלטרואיסטית. למצב סוציאלי, רגשי אחר לגמרי, חדש.

וכל מה שנרגיש במציאות שלנו, נרגיש רק ככוחות רעים שמחייבים אותנו להתעלות למעלה וכדאי לנו לעשות את זה ולשמוע, מפני שאז נסבול פחות.

שאלה: איך היום בעשיריות, במהלך היום להתכלל בבורא, על מה לחשוב, מה לבקש, ואיך מעשית לבצע את זה?

אין לי מה להוסיף. אני חושב שאתם מבינים את כל המקורות, קוראים אותם, וצריכים ביניכם להחליט.

(סוף השיעור)