שיעור בוקר 01.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.09.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/fWtHJQ8V?activeTab=downloads&mediaType=video

ערב יום הכיפורים תשפ"ב

יום הכיפורים

אנחנו יודעים שכל החגים, כל הימים המיוחדים שיש לנו סביב השעון, סביב השנה, הם כולם מדברים על ההתעלות הרוחנית של האדם. אם הוא עובד כמו שצריך, בקצב, אז משנה לשנה, מיום ליום הוא יותר ויותר עולה בסולם המדרגות, עד שמגיע לדבקות השלמה בבורא.

בין כל התאריכים המיוחדים האלה שישנם, יש שהוא מתעלה מעל האגו שלו שזה נקרא "יציאת מצרים". שהוא מגיע לכוח השפעה, זה נקרא "שבועות". הוא מגיע אחר כך לדון את עצמו ורואה שלא מסוגל אז הוא נשבר וזה נקרא "תשעה באב". אחר כך הוא נכנס להחלטה שהוא חייב להתחיל את כל החיים שלו מחדש ביחס חדש לבורא, ואז הוא מתחיל, זה נקרא "ראש השנה". והעיקר בזה שהוא עושה חשבון נכון, איך הוא נכנס לתקופה חדשה, לזמן חדש, ובכלל, כל אדם ואדם כמה פעמים במשך החיים רוצה לשנות את החיים שלו, כאילו להתחיל מחדש, וזה הסמל של יום הכיפורים.

למה זה יום הכיפורים? אחד מהימים שהאדם חייב לעבור עד שהוא מגיע להזדהות עם הבורא, השתוות הצורה, דבקות בבורא, זה יום שנקרא "יום הכיפורים", יום הכפרה. "כפרה" זה שהאדם מבקש סליחה מהבורא, מלפני הבורא. הוא בודק את עצמו, ורואה שבכמה פעמים שהבורא נתן לו הזדמנות לתקן את עצמו ולהגיע לדבקות בבורא, הוא זלזל בזה, לא היה יכול להתגבר על עצמו. עכשיו הוא מגלה את זה בבירור שלו, בביקורת שלו, בבדיקה שלו. אחרי שהוא בודק את עצמו, וממש כחודש לפני יום כיפור הוא מתחיל לבדוק את עצמו עד כמה הוא נמצא עדיין ברצונות לקבל על מנת לקבל, ולא רצה להשתמש בהם כדי לתקן אותם ולהתקרב לבורא, על זה הוא מבקש סליחה. הוא מבין שלא היה לו כוח, לא הייתה לו שום אפשרות באותו זמן להתגבר ולבקש, כי כל התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מבקשים מהבורא ואז מגיע אלינו כוח שמתקן, ומתבצע בנו תיקון.

יוצא, שבסך הכול כל החטא שלנו הוא שאנחנו לא מבקשים, ועל זה אנחנו צריכים לבקש. זאת אומרת לבקש על זה שלא מבקשים. שהבורא יסלח לנו על זה שאנחנו לא פונים אליו ולא מבקשים ממנו שיתקן אותנו.

הבורא ברא את האגו, אבל האדם חייב להכיר שהאגו הזה הוא הרע היחידי שנמצא בו. ודרך הרע הזה, דרך האגו שלו הוא מסתכל על כל העולם, ולכן העולם נראה לו כולו רע. בהתאם לזה הוא מתייחס לבורא, במכוון או לא, אבל כך הוא מתייחס לבורא, כי כל התמונה הזאת כביכול באה מהבורא, כל העולם הזה. יוצא, שהוא מרשיע את הבורא שברא אותו ואת העולם כל כך רע. הוא לא מודע באותו רגע שהבורא נתן לו את האגו, לראות את עצמו ואת כל העולם דרך האגו, כדי שהאדם יבקש שהבורא יתקן, יחליף לו את האגו הזה, את היצר הרע ליצר הטוב, את הרצון הרע לרצון הטוב. כך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו.

אין לנו חוץ מזה שום דבר, רק דבר אחד אנחנו צריכים לעשות, להכיר שהרע נמצא בנו, שהבורא נתן לנו אותו בכוונה, שעל ידי הכרת הרע נפנה אליו ונבקש ממנו להחליף את הרע הזה, את החולשה הזאת שיש לנו לבקש, לעשות משהו טוב, כי אנחנו לא מסוגלים, כמה שמנסים, ושבמקום זה נבין שזה רק לבקש ממנו להפוך את זה כטוב. כי כוחות טובים אין לנו ולא יהיו, רק אחרי שנבקש ממנו נקבל אותם ונוכל להרגיש ולראות את כל העולם דרך הרצון הטוב, ואז העולם ייראה לנו ממש גן עדן. לכן כל העבודה שלנו היא לאתר את הרע, את הסיבה לָמה אנחנו רואים את הרע, למה אנחנו כל כך חלשים ורעים, ולפנות לבורא שיהפוך את הרע לטוב. את העבודה הזאת עושה הבורא, זה נקרא "עבודת ה'". והבקשה שהבורא יעשה את זה היא נקראת יום של סליחה, יום הכיפור.

בעצם יוצא לנו שזה לא יום של צער אלא יום של שמחה, מפני שאנחנו דנים את עצמנו ורואים שמכל המצב שלנו אנחנו בסך הכול צריכים לבקש מהבורא שיהפוך את הרצון הרע שברא בנו לרצון הטוב. אז יש לנו למי לפנות, יש לנו מה לבקש, והכול תלוי רק בבקשה שלנו. וכל העבר, שראינו את עצמנו חלשים, לא מסוגלים, מבולבלים, קטנים ונכנעים כלפי הטבע שלנו בכל מיני מקרים ששולט עלינו, כל זה הבורא עשה בכוונה להראות לנו את החולשה שלנו, ושנרצה סוף סוף להפטר מהרצון לקבל שלנו ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע. זו בעצם הנקודה של יום הכיפורים, שאנחנו מבקשים מהבורא, "קח מאיתנו את הרצון שלנו בצורה הרעה, האגואיסטית, ותהפוך לנו אותו לרצון הטוב, לאהבה אלטרואיסטית". אז אנחנו עולים מבור עמוק למעלה, להר גבוה. זה מה שיום הכיפורים מסמל.

לכן זה יום מאוד מיוחד בשנה, שאנחנו במשך עשרים וארבע שעות חושבים רק איך אנחנו מבקשים על כל החולשות שלנו, מה עשינו ביצר הרע שהבורא נתן לנו, זה לא אנחנו, הבורא נתן לנו, ומתוך זה שאנחנו אומרים שזה הוא נתן לנו, יש לנו נקודת מפנה, אנחנו פונים אליו ומבקשים שבמקום זה יביא לנו את הכוח הטוב. ואז יהיו לנו כוחות טובים, ובהתאם למה שאנחנו נבקש ממנו יותר ויותר, כך אנחנו נעלה בסולם המדרגות עד גמר התיקון.

זאת אומרת, סך הכול כל העבודה שלנו היא לא רק ביום הכיפורים שאנחנו עושים את זה פעם בשנה לפי לוח הזמנים, אלא אנחנו עושים את זה כל אחד ואחד וכולנו יחד כמה שיותר. פונים לבורא, מבקשים ממנו שיהפוך לנו את היצר הרע ליצר הטוב, וככל שנוכל לבקש, לדרוש, כך נדמה את עצמנו אליו ונגיע לדבקות השלמה, לגמר התיקון.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים לחשוב עכשיו ולבצע, לפחות בעשרים וארבע שעות הקרובות.

שאלה: למה עלינו לבקש סליחה, הרי אנחנו חסרי כל כוח ללא עזרת הבורא?

כן, ודאי שהבורא עשה את הכול, והבורא אומר "בראתי את היצר הרע", אבל כשאנחנו מכירים שיש בנו את יצר הרע, ואנחנו מכירים שהוא רע, ואנחנו רוצים להתגבר עליו, לעשות מעצמנו משהו דומה לבורא, טוב, ורואים שאנחנו לא מסוגלים לבקש, לא רוצים לבקש, שאין לנו שום אפשרות לצאת מהיצר הרע. זו כבר העבודה שלנו, לבקש.

זה שבורא ברא את הרע, זה הוא עשה. זה שהוא נתן לרע הזה תוקף, שאנחנו לא מסוגלים להתגבר עליו, נכון, הכול ממנו. אבל בנו תלויה הבקשה, כי הוא נתן לנו כנגד זה הבנה קטנה, נר דקיק, ואנחנו יכולים לראות את החושך בעולם שלנו, על ידי זה שהוא מאיר לנו קצת בנר קטן. ואז אנחנו מבקשים, תן לנו אפשרות להגיע לרצון השני, לרצון הטוב, תעשה לנו את זה.

אז אנחנו לא מבקשים. וגם מי שמבקש, רואה עד כמה זה כל הזמן נעלם לו, והוא לא הולך בזה בצורה עקבית. עד שהוא מחייב, כמו ילד קטן שמנדנד שהוא רוצה ורוצה, ואתה לא יכול להפטר ממנו, ובסופו של דבר עושה מה שהוא רוצה. צריכים ללמוד את זה מהילדים.

כך גם אנחנו כלפי הבורא, בעבודה הזאת אנחנו עדיין תינוקות, ואנחנו צריכים לנדנד ולדרוש ממנו, לפי הדוגמה שהוא נותן לנו בעולם החומרי, עד שלא נקבל את מה שאנחנו צריכים. זו העבודה.

תלמיד: אנחנו מבקשים סליחה בגלל שאנחנו לא מבקשים מספיק כנראה.

גם על זה אנחנו מבקשים סליחה. אנחנו מבקשים להגיע ליצר הטוב, שהבורא יעשה ומבקשים את יצר הטוב, לעתיד. ועל העבר אנחנו מבקשים סליחה, כי לא דרשנו מספיק על כל אותם המקרים, שגילינו בהם עד כמה אנו נמצאים ברע, ולא היה אכפת לנו לצאת ממנו, שיהיה ככה, נקודות חולשה כאלו שמופיעות כמה פעמים ביום לכל אחד ואחד.

שאלה: במה התפילה היום, ביום כיפור, שונה מתפילה הרגילה שלנו?

בעצם אין שינוי בין תפילות יום הכיפורים, והתפילות הרגילות. רק כאן ההדגשה היא על זה שאנחנו חייבים לבקש על זה שזלזלנו בהזדמנויות לבקשה, לתיקונים, שהיו לנו בעבר, אבל לא ביקשנו.

ועכשיו אנחנו רוצים לרכז את כל אותן ההזדמנויות שהיו לנו, שזלזלנו בהן ולא ביקשנו, ולבקש על כולן יחד. "תבין אותנו, שאנחנו חלשים, תסלח לנו שלא הגענו אלייך עם הבקשה שתתקן אותנו. עכשיו אנו מגיעים בסך הכול עם כל הבקשות האלה, עם כל המקרים האלו מהעבר ומבקשים תיקון". זו בעצם המהות של כל הפנייה שלנו שנקראת יום הכיפורים, מבקשים כפרה. כפרה זה נקרא שאני מבין שלא התנהגתי נכון, ועכשיו אני מבקש סליחה.

תלמיד: בדרך כלל אחרי השיעור אנחנו כותבים תפילה. במילים האלה, כך לכתוב את זה, תסלח לנו, תמחל לנו?

אפשר כך, מתוך הסיפור, תיכף נקרא את הפסוקים האלו, ואתם תבינו יותר, יהיו לכם יותר מילים, הבחנות מה אנחנו צריכים להביע.

שאלה: אבל למה אנחנו לא רוצים לבקש כמו ילדים? הרי אנחנו מבינים שיש צורך?

גם אנחנו צריכים לבקש. אולי לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: אבל אמרת שכל הבעיה היא בכך שאנחנו לא רוצים לבקש. למה אנחנו לא רוצים לבקש?

זה נעשה כך בכוונה, מצד הבורא, ואנחנו לא יכולים לבקש ממנו, לפנות אליו. רק במידה שאנחנו מכירים שיש לנו למי לפנות, רק במידה שאנחנו מרגישים שהוא גדול. אז כשאני לא רוצה לפנות לבורא, זה מפני שאני לא יכול להרגיש, אין לי בפנים את דמות הבורא, שהוא המשפיע, שהוא הנותן, שהוא מקור החיים שלי, שכולי תלוי בו.

זה נעשה בכוונה, כדי שאני אגדיל את הדמות שלו, שאני ארצה יותר ויותר להכיר בו, ואז במידה הזאת ודאי שאני אמשך אליו יותר. ילד קטן בעולם הזה מרגיש שהוא תלוי כולו בהורים, אין לו לאן לברוח. אין לו מה לעשות, הוא מחזיק בהם כל הזמן. ולנו זה חסר, אנחנו צריכים להגיע למצב כזה, זה נקרא "דבקות".

ולא שאני הופך להיות ממש ילד קטן, אני עושה את זה דרך האגו שלי, מעליו, ויוצא שכלפי האגו שיש בי, אני צריך להגדיל את הבורא כל פעם יותר מהאגו שלי. האגו גדל בקו שמאל, ואני מעלה את חשיבות הבורא בעיניי בקו ימין. וככה, בשני הקווים האלו אני עולה, בקו האמצעי ביניהם.

זאת אומרת, זה שאני לא יכול לפנות לבורא כמו ילד קטן כי אני לא מרגיש אותו, זה מחייב אותי דרך החברה, לבנות את דמות הבורא לפניי כדבר שבשבילי הוא כל החיים. אין לי עוד כוח, אין לי עוד דמות, אין לי עוד כתובת שבה אני קשור ותלוי.

שאלה: אמרת שצריך לבקש. במוח אני מבין את זה שצריך לבקש, אבל איך להגיע לטוהר, לכנות בבקשה הזאת? כי אני מרגיש שזה לא בא מתוך כנות, ולא מתאים למה שאתה אומר, ואז כל המחשבות מתבלבלות.

זה מחוסר אמונה, זאת אומרת מחוסר הרגשת הבורא. ברגע שהיית מרגיש את הבורא ככוח עליון שמסדר לך את כל החיים, לא היית שואל למי לפנות, ואיך לפנות. זה חוסר אמונה, חוסר הרגשת הבורא, ועל זה אתה צריך לבקש. תבקש שכוח האמונה, כוח הבינה יתגלה לך קצת, ולפי הכוחות האלה שתרגיש, תוכל לפנות אליו ממש מכל הרצון שלך. תבקש.

שאלה: בעשירייה חברים עוברים כל מיני מצבים, יש גם עליות וירידות, אבל בעבודה הרוחנית אתה אומר שאין ירידות. אז ברגע שחבר מרגיש שהוא בירידה, והוא לא רוצה להתחבר, על זה אני צריך לבקש סליחה?

קודם כל, בעבודה רוחנית יש לנו עליות וירידות, אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדבר הזה שאין. אלא אנחנו, גם את הירידות האלה רוצים להפוך לעליות. וכך לעלות.

שאלה: האגו גדל כך שכל פעם צריך לבקש מחדש. בהתחלה זה נראה פשוט, אז למה כל פעם יותר קשה לבקש מחדש, כל שנה?

כי אתה צריך בהדרגה להתגבר על האגו שנפתח בך יותר ויותר. זה סולם המדרגות, עד גמר התיקון. מגלים לך את הרע שבך יותר, ואתה צריך לעלות מעליו יותר גבוה. ככה עולים, שמאל ימין, שמאל ימין, שמאל זה עביות, וימין זה מסך על העביות. כך אתה עולה.

שאלה: לא הבנתי למה צריך לבקש כמו ילד ולנדנד, למה לא מספיק. לבקש פעם אחת מהבורא?

אתה לא יכול בפעם אחת לבקש על כל המלכות דאין סוף שהייתה בדבקות בבורא, והבורא שבר אותה בכוונה, וחלקי המלכות האלה נמצאים בכל אחד ואחד מאיתנו. אתה לא יכול לבקש על כל הרצון לקבל הזה, אין לך כוחות. אלא דווקא בצורה כזאת, על החלקים הקטנים אתה יכול להתגבר ולבקש.

שאלה: מה היא הדרך הטובה ביותר להגיע להכרת היצר הרע?

ככל שתשתדל להפוך אותו לטוב, להיות למעלה ממנו, בצורה הפוכה ממנו, אתה תכיר בצורה יותר טובה כמה הוא רע.

שאלה: היות ועלינו לבקש סליחה בכל שנה בתאריך הזה ובמהלך השנה, האם זה לא אומר שהתפילה שלנו היא לא כנה?

לא הבנתי. יש לנו סימנים במשך השנה, נלמד את זה פעם. עדיין אין לנו מספיק נתונים מה זה כדור הארץ, החלל, והסיבובים שלנו סביב הציר שלנו, של כדור הארץ והירח שהתווסף אחר כך סביב כדור הארץ, וכל הפלנטות שמסתובבות סביב השמש. ומה עניין השנה, והיום, וכל הזמנים שנובעים מכל המצבים, והיחסים בין השמש, וכל החלקים האלו, הגושים האלו שמסתובבים סביבה.

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד את זה עכשיו, בהמשך נלמד ונראה מאיפה זה נובע, ולמה זה בנוי בצורה כזאת. ממש בנוסחאות של קבלה, אתם תראו למה זה הסתדר, נברא ונעשה ככה. אבל בינתיים אנחנו צריכים לקבל את זה. מה שחשוב בשבילנו עכשיו, זה מה אני צריך לעשות בעולם הפנימי שלי, זו בעצם המטרה שלנו.

תלמיד: העניין הוא שכל יום אנחנו מתפללים, כל פעם שאנחנו נפגשים, אחרי כל שיעור בוקר, במהלך היום. אז איך זה יכול להיות, האם התפילה שלנו היא לא כנה, היא לא אמיתית? איך אנחנו צריכים לשנות את התפילה שלנו כדי שתהפוך לתפילה אמיתית, כנה?

האם על ידי התפילה שלך אתה יכול לשנות את הרצון שלך? אני שואל, האם אחרי שהתפללת אתה מרגיש שעכשיו השתנית, ועכשיו אתה יכול להתייחס לעולם, לאנשים, לחברים בצורה אחרת? או שזה רק לרגע שאתה מתפעל מהתפילה, ואחר כך זה נעלם?

נתחיל לקרוא את הקטעים ונקווה שנוכל לעבור את כולם. אתם יכולים אחר כך לשמוע אותם שוב משך היום וגם מחר. בבקשה.

קריין: קטע הראשון, של הרב"ש, נושא - יום הכיפורים.

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה." להאמין בה', זאת אומרת להרגיש שהבורא קיים ונמצא ושולט על כל המציאות. זה נקרא להאמין בה', זה קצת אחרת מהמושג אמונה שיש לכולם. "נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי." אמונה, תקשיבו מה הוא אומר. מה זאת אמונה? זאת הרגשה. "שיהיה להאדם הרגשת ... באופן פרטי." שיש בורא והוא שולט ומשגיח עליו. "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל." הם סתם מאמינים, בלי להרגיש שהבורא נמצא, שולט ומכוון את האדם. "אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי." שירגיש את זה, אתם רואים עד כמה הוא כל הזמן נותן דגש לזה שאנחנו צריכים להרגיש. ואם התפילות שלנו לא נגמרות בהרגשה, בשוני ממש בהרגשה, לא השגנו שום קשר עם הבורא.. "ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

קריין: שוב קטע ראשון.

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה." זאת אומרת, הוא מקבל את זה ככה, לא רואה לא מבין ולא יודע, אבל מקבל את הצורה שהבורא נמצא, כוח שמסדר אותו ופועל עליו. אבל הוא נמצא בהסתרה, הוא לא יכול להרגיש ולהבין אותו ולהשפיע עליו אפשר רק על ידי הבקשה, על ידי התפילה.

"נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה." הרגשת הבורא "וממילא מזה באים לכל החטאים." כי אם היינו מרגישים את הבורא, ודאי שלא היינו חוטאים, אלא היינו מבצעים את הכול בצורה מובנת מאליה. כמו שרב"ש אומר במקום אחר, מי שיודע שהוא לוקח משהו לא טוב, הוא היה מרגיש את זה ביד, הוא היה מרגיש את זה בפה, הוא היה מרגיש, בכל דבר ודבר היה מתגלה או טוב או רע, לפי זה הבירור היה מאוד פשוט. ואז היינו עוסקים רק בטוב, כי היינו מרגישים אותו מיד. אבל זה שהטוב והרע הם נסתרים ולא, אי אפשר לדעת איפה טוב ואיפה רע, כאן אנחנו צריכים בירור. "לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

כשאדם מרגיש את הבורא על כל פעולה, מחשבה, רצון, ודאי שזה שומר עליו שלא יטעה, כי הוא רואה את האמת. והאמת עצמה מחייבת אותו לעשות רק דברים טובים, נכונים. זה נקרא "פגם", "תיקון של פגם עץ הדעת".

קריין: קטע שני.

"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א. 

ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

שאלה: בזמן שמשתוקקים להבחין ביצר הרע האם ההגדרה של מה זה טוב ומה זה רע נקבעת בעשירייה?

בעיקר בעשירייה, אבל בעצם בכל מיני יחסים של בן האדם למציאות ולבורא. אבל בעשירייה זה בדבר הכי ברור ונמצא לפנינו.

שאלה: אם התפילה לא מסתיימת בהרגשה, האם עלינו להמשיך ולהתפלל עד שנרגיש?

התפילה היא לאורך כל הדרך עד גמר התיקון, ורק היא יכולה לתקן אותנו ולהביא לגמר התיקון. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה, רק איך לייצב את התפילה שלנו, את הפנייה שלנו, את הבקשה שלנו לבורא בצורה מועילה ככל האפשר.

שאלה: במאמר כתוב שעלינו לחזור בתשובה. אנחנו כל הזמן מדברים על להעלות את המלכות לבינה. למה עכשיו מדובר על זה שצריך להביא אותה לזעיר אנפין, מה ההבדל?

מבחינת המעשה, כשאנחנו רוצים לעלות לבינה, אנחנו עולים לזעיר אנפין, כי זעיר אנפין זה שילוב בין כוח קבלה וכוח השפעה, כל הספירות של זעיר אנפין. בינה זה כוח השפעה טוטאלי. מלכות זה כוח קבלה טוטאלי. והזעיר אנפין כולל את שניהם. ערבוב בין שניהם, בין כוח קבלה וכוח השפעה בכל מיני יחסים.

ולכן כשאנחנו מעלים את עצמנו ממלכות לבינה, אנחנו עוברים כל מיני צורות שתכונות המקבל משתלבות עם התכונות להשפיע במדרגות של זעיר אנפין עד שאנחנו מגיעים לדרגת הבינה.

תלמיד: אנחנו עושים את הבירורים האלה אחרי שאנחנו משיגים את הבינה? כיוון שאף פעם לא דברנו על זה שאנחנו מעלים את עצמנו לזעיר אנפין.

לא. אנחנו מעלים את עצמנו כלפי הבינה, אבל במדרגות שאנחנו פוסעים ועולים הן מדרגות של זעיר אנפין. ככה זה נעשה בפועל.

אנחנו לא יכולים להתקשר ממלכות לבינה. יש כאן הפכיות בינינו. אלא זה שאנחנו מתחילים לקבל תכונות מעורבות בין מלכות לבינה בכל מיני צורות של התמזגות, אז נקרא שאנחנו עולים בדרגות זעיר אנפין עד בינה.

תלמיד: אולי זה עוד רחוק, אבל האם במעבר ממלכות לבינה, בעצם אנחנו אף פעם לא נמצאים בבינה, אלא אנחנו תמיד נמצאים באמונה למעלה מהדעת לקראת בינה, האם בתוך המהלך הזה של הזעיר אנפין אנחנו בונים את המסך?

בדיוק כשאנחנו נמצאים בזעיר אנפין בעלייה לבינה, אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת. יש שם כוח בינה ויש שם כוח דעת ואנחנו תמיד משתדלים להיות באמונה למעלה מהדעת. שכל כוח הבינה יהיה יותר גדול מכוח המלכות.

ולפי הדרגות האלו, היחסים האלה, אנחנו עולים. וזעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא". זאת אומרת אלה שמות של הבורא שאנחנו משיגים על ידי להשוות תכונות בינה כלפי מלכות, שזה הזעיר אנפין, בדיוק.

שאלה: אנחנו תמיד לומדים שהגישה לבורא רק דרך העשירייה. הבורא מתגלה בינינו. בקטע מספר 1 כתוב שלא נזדקק להכלל, שירגיש את זה באופן פרטי, מה זה אומר?

"כלל" זה לא נקרא קבוצה. "קבוצה" זה נקרא הפרט שלי, שבה ככל שאני נכלל בה, אני מתחיל לגלות שם, רק שם בקשר שלי הדוק עם החברים, במידת הדבקות, אני מרגיש, מתחיל לגלות שם את הבורא. זה לא שייך לכלל. כלל זה מה שנמצא מחוץ לעשירייה.

תלמיד: כלומר, הפרטי זה העשירייה כגוף אחד, כאדם אחד?

ודאי.

קריין: קטע מספר 3.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'." על זה אנחנו מבקשים סליחה, רק על זה. שלא ביקשנו מספיק מהבורא שיעזור, שיתקן אותנו, שיעשה מאיתנו מה שצריך. לא ביטלנו את עצמנו כלפיו, ולא ביקשנו ממנו שיעשה מאיתנו מה שצריך "כחומר ביד היוצר". "כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שביקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו." 

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא במשך היום הרבה דברים, כל מיני השתוקקויות, כל מיני רצונות. האם החטא הוא בזה שאנחנו לא ביקשנו על החיסרון האמיתי שזה להשפיע לחברים, לעשירייה, לבורא, שייתן לנו רצון כזה, או על משהו אחר?

כן, אין משהו אחר. אנחנו מבקשים להיות מחוברים עם העשירייה יחד כך שאנחנו מתוך העשירייה נוכל לפנות לבורא ולהתקרב אליו עד להידבק אליו. זה הכול, אין יותר מזה.

שאלה: אמרת שאם הבקשה לא מסתיימת בשינוי בהרגשה, אז השאלה באיזה הרגשה זה צריך להסתיים?

שאנחנו עשינו את הכול בבקשה שלנו, ואנחנו בטוחים שמה שיקרה לנו זה שהבורא יענה לנו. אנחנו עוד נלמד את זה. כך מקובלים כותבים, איך אנחנו צריכים להרגיש לפני התפילה, בזמן התפילה ואחר התפילה.

שאלה: כיצד ניתן להיות כל הזמן בבקשה מהבורא, האם אפשר לבקש מהבורא כל הזמן להיות כשאני מחובר עם החברים בעשירייה?

אתה צריך כל הזמן להשתדל לאתר ככל שאתה יכול איך דרך החברים להתקרב לבורא. זאת נוסחה פשוטה. ומאהבת חברים לאהבת הבורא, כל הזמן להגיע בצורה כזאת לכל דבר ודבר שמתגלה בך או סביבך בתנאים החיצוניים. בקיצור את ה"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא". "ישראל" זה אתה, ישר אל שמשתוקק. "אורייתא" זה כל מה שמתגלה בתוך העשירייה. ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא. וכתוב "חד הוא", אז אתה צריך לעשות את זה כאחד, את זה אתה משתדל לבצע. ועיקר הביצוע זה בתפילה, בבקשה שהבורא יעזור לך להיות בזה.

תלמיד: אז כל הזמן להיות בבקשה שיאפשר לי להיות עם החברים, שיאפשר לי להתחבר איתם, שהחברים יהיו ביחד?

לא פיזית אלא פנימית, כן. שאתה מרגיש שאתם נמצאים יחד, כל אחד ודאי מהאגו שלו, אבל אתם רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלכם כדי להיות מכוונים לבורא. זה הכול. אין לי כאן מילים כל כך. ברור שהמילים לא יכולות לפתוח את המצב, אבל תנסו.

שאלה: הבורא יצר בנו את היצר הרע, אז למה צריך לבקש סליחה מהבורא ולא הפוך?

לא, אנחנו לא מבקשים סליחה על היצר הרע, את יצר הרע הבורא ברא בכוונה. אנחנו מבקשים סליחה שאנחנו לא ביקשנו מתוך יצר הרע להפוך אותו ליצר הטוב. יצר הרע זה מלאך, הוא עוזר לנו להשתוקק, להידבק בבורא. בלי יצר הרע לא היינו בכלל מזהים שום דבר. האגו שלנו מכוון אותנו ישירות לבורא, ולכן אנחנו לא אומרים על היצר הרע שהוא רע, הוא רע רק בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לשלב עימו את הכיוון הנכון, שעם כל היצר הרע, דווקא בזכותו, בעזרתו, אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

בלי כוח ההתנגדות לא היינו יכולים לאתר שאנחנו נמצאים דבוקים בבורא. אנחנו כנבראים חייבים להיות כלולים משתי הבחנות, תמיד אור וחושך חייבים להיות, בלי אחד אנחנו לא מרגישים את האחר. לכן הבורא שברא את היצר הרע, ברא אותו בכוונה, ועל ידי זה שאנחנו רוכשים את כל היצר הרע, אנחנו גם יכולים להרגיש אותו כיצר הטוב, ויכולים להתקיים בין שניהם. אבל אם זה היה רק הבורא, רק היצר הטוב, לא היינו יכולים לזהות אותו.

כל ההרגשה של הנברא נמצאת בתפר בין שתי תכונות הפוכות, בכל מיני רגשות, הבחנות, הבנות. תמיד בין שתי תכונות מנוגדות, שם אנחנו מרגישים את ההבחנה שאני קיים, שאני מבין, שאני מרגיש. לא יכולה להיות שום הרגשה, אם היא לא כלולה מחושך ואור, טוב ורע.

שאלה: הייתי רוצה להעמיק את השאלה הקודמת. אם אני יהודי ואני צם, ואני מבין שהדבר היחיד שבו אני אשם זה שאני לא ביקשתי, אז אני מגיע להכרת הרע? מה מפריע לי עכשיו לבקש עזרה? אני לא יכול להעלות בקשה מתוך האגו?

זה שהבורא ברא רצון הפוך, תכונה הפוכה מתכונתו, זה נותן לנברא אפשרות להתקיים בין שתי התכונות הללו כי אז הוא יכול להבדיל אחת מהשניה. לכן את היחסים בין שתי התכונות האלו, אנחנו מכנים שזה "יצר טוב", זה "יצר הרע", אבל בעצם זה לא חשוב, העיקר שיש לנו אפשרות להגיע להבחנות, ובין שתיהן אנחנו קיימים.

העבודה שלנו היא גם להפוך את ההבחנה השלילית שהיא דוחה, שהיא הפוכה מהבורא, להבחנה חיובית, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". אז גם היצר הרע בסופו של דבר יתפקד כיצר הטוב, כי הוא עוזר לנו, הוא מגביר לנו את היצר הטוב. מפני שאנחנו צריכים להתגבר על היצר הרע אז אנחנו רוכשים את היצר הטוב ביתר כוח, הופכים את הרע לטוב. זו כל העבודה של הפרצוף הרוחני, שעל ידי העביות שיש לו ומסך, הוא הופך את עצמו לאור חוזר. ועל ידי זה הוא מגדיל ומפתח את הבורא שקיים ממש מתוך החושך, הוא מעורר, מגלה אותו לכולם על ידי האור החוזר. כך אנחנו פועלים.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי שהבקשה המשותפת שלנו להשפיע כעשירייה תהיה אפקטיבית יותר מהבקשה הקודמת?

רק להשתדל לרצות להגיע למטרה אחת, וזה יחבר אתכם יותר יחד, וייתן לכם מעמד יותר קרוב זה אל זה. רק על ידי זה שאתם יותר ויותר מבינים שאתם צריכים להגיע לבורא יחד, אחרת לא מאתרים אותו ולא מתקרבים אליו.

כל ההתקרבות שלנו לבורא היא מזה שאנחנו מתקרבים בינינו. שהעשירייה היא קבוצה שיותר ויותר מתגבשת, ועל ידי זה היא מתקרבת לבורא. כי אין כאן מרחק גשמי, יש כאן רק התחברות בין החברים ובמידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: כשאני מתפלל ומבקש להחליף את היצר הרע ליצר הטוב, יש בי תפילה עמוקה כזאת, אבל כשאני שומע שהיצר הרע מגיע מהבורא זה מחליש את האחריות שלי והאינטנסיביות של התפילה יורדת. מה עושים?

רק התמדה יכולה לעזור לנו כאן, שאני מבין יותר ויותר שהשגת הבורא נמצאת בהתגברות הקשר בינינו.

שאלה: במידה מסוימת ענית על השאלה, בשיעורים שעברו ענית שיש רמות שונות של תפילה. איך? לפי מה אנחנו מקטלגים את התפילות האלה?

עכשיו אנחנו לא מתעסקים בזה, יותר נכון שתשאלו על מה שאנחנו עכשיו קוראים, אחרת אנחנו לא נעבור על כל הפסוקים שצריכים.

שאלה: בעבודה שלי אני רואה שכל תחושה שלילית, חרדות, פחדים, אני כבר בצורה מקצועית מתחיל להפוך, יודע להפוך לטוב, אבל ברגע שאני מתחיל לעבוד אני שוכח מהעבודה והרע נמחק. איך כל הזמן להישאר בתוך העבודה הרוחנית כדי ששני הקווים ישארו?

זה לאט לאט יבוא ואתה תראה שגם רע וגם טוב נמצאים בך ואתה צריך לעבוד איתם בצורה שאתה בוחר ומסדר כל פעם יחסים שונים ביניהם.

קריין: קטע מספר 4.

""על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו."

(הרב"ש. 890 "צער השכינה-ב'")

קריין: קטע מספר 6. הכותרת זה "סליחות וכפרות".

"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה. 

ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: איך להפוך את ההפכים של טוב ורע לשלם בתוכנו?

בתוך החיים אנחנו לא לומדים את זה, לא חשוב לנו בתוך החיים, חשוב לנו עכשיו ללמוד איך אנחנו מתפללים לבורא שיעזור לנו כל הזמן להיות מכוונים אליו בבקשה, זהו. אנחנו יכולים לשנות בחיים שלנו את הכול, כמו שאתה שואל, רק על ידי התפילה.

שאלה: אפשר לומר שהחטא האמיתי של האדם זה שהוא לא חיזק את הסביבה שלו? שהוא לא ביקש מספיק עבור העשירייה, עבור החברים?

שלא התפלל לבורא מספיק כדי שיתקן. בתפילה הזאת שיתקן יש כל מיני תוספות, איך לתקן? מה לתקן, קשר עם החברים? זה נכון, אבל העיקר כל הזמן להיות מכוונים לבורא ולא לרדת ממנו, ובהתאם לזה לחזק את הפנייה אליו בכל מיני אמצעים.

תלמיד: אני שואל כי הבחירה של האדם, איפה שהוא יכול לטעות או לא זה בכמה הוא מבקש, כמה הוא מחזק את הסביבה שלו.

כן, עשירייה.

תלמיד: עשירייה, אז רק שם גם אפשר לחטוא, שהוא לא מבקש מהבורא את החיזוק?

נכון.

שאלה: אנחנו לא מבקשים כי חסר לנו גדלות וחשיבות הבורא. האם הבריאה של היצר הרע ומה שאמרת, כיתרון האור מתוך החושך, נכנסים לגדלות וחשיבות הבורא?

כן. הכול נכנס לזה.

תלמיד: האם חשוב שאנחנו נבין את החשיבות של בריאת יצר הרע, הבריאה עצמה, כדי לקבל את החשיבות והגדלות?

כן, הכול נכלל בזה. העיקר זה איך אנחנו פונים לבורא כדי לחייב אותו לעזור לנו.