שיעור בוקר 01.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 461, מאמר "השלום"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 461, מאמר "השלום בעולם", טור ב', כותרת "הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"".

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם.

וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור.

אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת.

ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.

כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.

ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם.

הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.

ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה.

ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור.

וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו."

שאלה: לא ברור אם החלשים והעצלים צריכים יותר זמן לספק איזו תוצרת.

כן, יותר כוח, יותר זמן, כדי להצליח כמו הזריזים והפקחים.

תלמיד: אז הם גם מספיקים פחות, משלמים להם תכלס פחות ממה שמשלמים לזריזים, לא? זה לא יוצא ככה?

כן, אתה רואה שזה ככה.

תלמיד: אבל הם עדיין לא מתקוממים, אני לא רואה שהם לא מסכימים למצב כמו שבעל הסולם אומר?

כי האנושות מבינה שזה מסוכן ולכן משלימה את הדברים האלה. יש לנו הרבה מערכות שהן מטפלות בנזקקים, בחלשים, לאמהות עם הילדים, לכל מיני דברים. החברה לימדה לאזן את הדברים האלה. אם אתה תראה את החברה שלנו היום לעומת החברה שהייתה בימי ביניים, אז שם בכלל, אף אחד לא שם לב לאף אחד, לא היו מערכות במדינה אפילו גרמניה או צרפת, שהיו דואגות לנשים, לנשים בהריון, לילדים, לחינוך, לבריאות, שום דבר. היום יש לך הרבה כאלה מערכות שאתה אפילו לא מתאר לעצמך עד כמה שאדם חלש בכל זאת מקבל תמיכה מהחברה.

תלמיד: וזה נכנס בתוך מה שהוא כותב אחרי ש"כל שנותן לזולתו" זה גם "ניצול זולתו", עושים את זה כדי לנצל?

כן בטח. אלא הוא בזה שומר על עצמו, שכל המיליונים יבואו אליו או שיחתכו לו את הראש, אנחנו ראינו את זה במשך אלפי שנים. אין ברירה אלא לאזן את החברה בצורה כזאת שהחלשים מהטבע לפי השכל, לפי הכוחות הפיזיים, לפי כל דבר, לא ירגישו את עצמם במצב שהם לא יכולים לחיות. אז אין ברירה הם באים ומתנפלים על החזקים והעשירים. ולכן צריכה להיות כאן איזו מערכת איזון.

תלמיד: אז יוצא שמבינים שמידת האמת כאילו לא עובדת על ידי המעשה?

ברור שזה כך, אבל בכל זאת זה לא בא לתיקון העולם, זה בא כדי איכשהו להשתיק את הרוב החלש בשכל וביכולת, שלא יהרוג את העשירון המוצלח והעשיר. זה כל העניין. אבל זה שחייב להיות כך מצד הטבע, את זה אנחנו רואים. למה הבורא ברא את זה בצורה כזאת, איך אנחנו יכולים להביא שלום בעולם, שלום החברה? זאת השאלה, היא עדיין נשארת פתוחה.

שאלה: בעל הסולם כותב "ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת," אז בעצם זה המצב שקורה עכשיו, שאנחנו רואים?

בכל מקום בעולם יש לנו אותה התמונה, כאלה שהם הזריזים, חכמים, הם מנצלים את כול היתר שלא עד כדי כך זריזים וחכמים וכך זה מתפתח עד שהחלשים האלה בשכל, ביכולות, הם קמים ועושים מהפכה.

תלמיד: הוא אומר "כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה."

כן.

תלמיד: מה רוצה להגיד לנו בעל הסולם במשפט הזה בעצם?

הוא רוצה להגיד שלא יהיה לך שלום בעולם מפני שהבורא לא ברא את כולם שווים.

תלמיד: הוי אומר?

זה אומר שתמיד יהיו לך בעיות בחברה שכל חלק וחלק ירגיש את עצמו לא מרוצה ולא שווה לאחרים, ולכן תמיד יהיו מתחים ותמיד יהיו ויכוחים עד מלחמות פנימיות וגם חיצוניות.

תלמיד: איך עושים תיקון פה, מה התיקון פה?

חכה, אני לא יודע. כשאני קורא משהו אני הולך יחד עם המחבר וכמה שהוא כותב, את זה אני רוצה לדעת, לא יותר.

שאלה: בעל הסולם מתוך השגה של מטרת הבריאה מתאר את מידת האמת ואת הבעייתיות בלהשיג אותה, אבל היום כל הנושא הזה של קביעת האמת זה כל כך מבולבל וכל כך סובייקטיבי שאפילו המילה "אמת" מעוררת דחייה. יש כל כך הרבה אמיתות.

נכון.

תלמיד: כן, אז למה, או איך אפשר לתאר את האמת הזאת שבעל הסולם מתאר כאמת שצריך להשיג?

אני לא יודע, אתה שואל אותי לפני שאני גמרתי את המאמר.

תלמיד: לא, הוא כבר הסביר שזו המידה שאליה כדאי להשתוקק, שזו האמת, שזה הטוב. גם קודם הוא הגדיר מה זה טוב ומה זה רע. גם ההגדרות האלה הן מאוד שנויות במחלוקת היום בשיח.

"היום בשיח", אני לא רוצה לקבל את מה שהחברה חושבת, זה בכלל לא נוגע לאוזניי, אני אף פעם לא לומד מהחברה שום דבר שהם מעריכים או לא מעריכים מהיום למחר. זה אצלי בכלל לא שייך, לא שווה לשמיעה, מכל שכן לעיון. ולכן על מה שאתה שואל, אני לא הולך להתווכח איתך ולא לדון. פשוט מה שהחברה חושבת, אצלי זה לא נכנס לשום מידת חשיבות. כי הם לא יודעים על מה מדובר, הם לא יודעים את חוקי העולם, הם פועלים מתוך הבטן, לפי מה שטוב להם, מה שרע להם, במקום מה שרע וטוב הם קוראים לזה אמת ושקר. מה שרע להם זה שקר, מה שטוב להם זה אמת, זאת אומרת הם כבר מחליפים לך את היוצרות, את היסודות, אז מה יש לדבר? אני לא רוצה להשתמש בשום דבר ממה שיש בהם כבר מזמן. פעם קראתי פילוסופיה וקצת כלכלה, כל מיני דברים. לא לא לא, מזמן כבר לא, כי זה כבר נגמר מזמן.

תלמיד: אז מה ההסבר של בעל הסולם, שמבוסס פה אך ורק על השגה של המטרה הסופית?

רק על החוקי הטבע, וזה מה שאנחנו צריכים. בשביל מה לי עוד משהו? חוק הטבע, זה חוק, זה ניתן, אנחנו חיים בו, הוא טוב, לא טוב, צודק, לא צודק, אני לא יודע כלפי מה לבדוק, אבל את חוק הטבע אני חייב כי אני חי בתוך הטבע. הכניסו אותי לתוך הטבע, אני חי על כדור הארץ הזה, אני חייב לדעת את החוקים של הטבע, של כדור הארץ, זהו, כי אז מתוך זה אם אני אבין משהו זה יכול להקל לי ולשפר לי את החיים שלי. אבל לא שאני אשמע איזשהו חכם בלילה שלא מבין כלום מעצמו ומהחיים שלו, עם מוח הכי גדול.

תלמיד: אז לפי חוק טבע מה שפה בעל הסולם כותב, בעצם החזקים, החכמים, הזריזים, הם צריכים לנצל את החלשים, זה החוק? חוק אגואיסטי נטו?

לא יודע, זה לא כתוב. הם מקבלים כאלה כוחות מהטבע, זאת אומרת הטבע או תגיד אפילו "אלוהים" כי זה בגימטרייה "הטבע" הוא לא עושה אנשים שווים, למה עושה את זה כך? צריכים ללמוד. לאיזה צורך? זאת אומרת, מה הסיבה ומה צריכה להיות המטרה, את זה נצטרך ללמוד. אבל לא שאני עושה כאן כבר איזה סיכום.

תלמיד: לא, כי פשוט הוא כבר קבע מה זה מידת האמת ומידת הטוב, זאת אומרת הוא כאילו קובע איזה משהו שצריך לשאוף אליו והוא מראה עד כמה שהטבע שלנו לא מאפשר לנו להגיע אליו.

זה בסדר, אז אין עדיין פתרון, נקרא הלאה ונראה איך שהוא מחבר את שני הדברים האלה יחד.

קריין: אנחנו בעמוד 462, טור ב' למטה שורה "וחוק הזה אפשר לכנותו".

"וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

שאלה: כתוצאה מזה האם צריכים לבנות איזשהו אידיאל חדש עבור העולם או להתעסק בתיקון עצמי בלבד?

זאת שאלה. בינתיים אנחנו צריכים ללמוד מהי המערכת שבה אנחנו קיימים. זה דבר ראשון. דבר שני, מה המערכת רוצה מאיתנו, לאן היא מקדמת אותנו, לאיזו צורה. דבר שלישי, במה אנחנו יכולים לסייע להתפתחות שלנו לפי אותה המערכת שפועלת עלינו?

אחרי שאנחנו נבין את זה, נרגיש את זה, נתחיל לסייע לכל הדבר הזה, לממש אותו, אז אנחנו נוכל גם מתוך העבודה שלנו על עצמנו להבין איך ובמה אנחנו יכולים למשוך את כל האנושות לזה, להעביר להם את כל הידיעות האלו וללמד אותם גם איך להתקדם לאותה המטרה.

זאת אומרת, יש לנו כאן עניין לממש כמה צעדים קדימה בעצמנו, בינתיים יכולים לפזר את השיטה הזאת בגלל שהעולם נכנס למערבולת גדולה, למכות וכן הלאה, אז אפשר להסביר מה כאן קורה, אבל חוץ מזה בפועל עוד לא יהיו לנו מספיק הוכחות, כי הוכחות אנחנו צריכים לתת לפי מה שיש בציבור.

עוד מעט יתגלו בציבור הבחנות יותר חדשות, מדויקות על מה שהטבע רוצה מאיתנו ומהם, ואז נוכל להסביר ולהתקרב לציבור יותר ואז נלך קדימה.

אני מקווה שזה יהיה בכמה שנים הקרובות זה מתפתח מיום ליום, אז נגיע לזה ותראו עד כמה שיש לנו הרבה עבודה ציבורית כדי לחנך אותם, להסביר להם בכל השפות, בכל האופנים מהו עתיד העולם, אם העולם ירצה שיהיה לו עתיד.

קריין: כן, אז אנחנו רוצים להמשיך ולחזק את המפגש המיוחד שלנו בימי ראשון, ממש במיוחד עכשיו שאנחנו בעיצומה של בניית הרחם הרוחני שלנו. אנחנו קוראים לכל החברים להתאסף היום ב18:30 בערב שעון ישראל לסעודה פנימית ומרוממת. הכנו קטעי מקור חזקים, שירים מכל הכלי עולמי, הזמנו חברים שיעזרו לנו להיכנס עוד יותר עמוק למצב העיבור, הזמנו גם את הרב שלנו והזמנו את הבורא. כל עשירייה מוזמנת להתכונן בצורה פנימית לסעודה ולברר במהלך היום איך אנחנו מגיעים לסעודה כך שנבנה בה את הרחם המשותף שלנו.

אין לי מה להוסיף.

(סוף השיעור)