סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו', אות א'
שיעור 2|6. lis 2022
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו'
שיעור בוקר 06.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',
דברי האר"י אות א', אור פנימי אות א'
קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם. כרך ב'. עמ' 390. דף ש"צ. חלק ו'. אור פנימי. אות א'.
חלק ו' ב"תלמוד עשר הספירות" הוא חלק חשוב מאוד, הוא כבר מתחיל לספר לנו על המבנה של העולמות מהבחינה הזאת שהם יכולים להתקרב, להידמות לבורא. לכן הוא מספר לנו על עולם הנקודים. יש טעמים ונקודות, נקודות הן כבר תגובה של הכלי על האור שמתפשט בו. לכן החלק הזה הוא כל כך חשוב, הוא נותן לנו יסוד לכל יתר החלקים כי כל יתר העולמות נבנים מעולם הנקודים.
תלמוד עשר הספירות
חלק ששי
עשר הספירות של עולם הנקודים
אות א'
"* א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בעצמותו." ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, הם כמו א', ב', ג', ד', והבחינות האלה יוצאות מבחינת שורש שהיא הכתר. ארבעת הבחינות האלה יוצאות תמיד מהבחינה העליונה, ועולם א"ק כולל את ארבע הבחינות האלה. "וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן, ויוצאים ממנו גם כן אורות לחוץ שהם ענפיו. והע''ב הוא במוחין דיליה, נגד א"א ואבא דאצילות. ולעילא מגלגלתא דיליה, יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות. וס"ג דיליה, מאזן ולמטה עד טבורו, והוא כנגד בינה דאצילות, ומ"ה וב"ן דיליה מטבורו ולמטה, כנגד זו"ן דאצילות."
* עץ חיים שער ט': שער שבירת הכלים פרק ו' מ"ב
הוא מחלק את עולם אדם קדמון לארבעה חלקים, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. אחר כך לומדים איך יתר העולמות יוצאים מא"ק ומתלבשים עליו.
פירוש אור פנימי לאות א'
"א"ק כולל: הנה הדרוש הזה, שהתחלתי בו הגם שהוא העמוק ביותר מכל דרושי הרב שבעולם נקודים מהראוי להציגו בסוף החלק, אכן בדרוש הזה נתן לנו הרב המפתח, אשר עליו הולך ומבאר את כל ענינים הבאים לפנינו בהע"ס הנקודים, וע"כ מוכרח המעיין לידע ולזוכרו היטב. בטרם שמתחיל לעיין בעצם הדרושים." לדעת את חלוקת עולם א"ק, איך הוא מוציא מעצמו את עולם האצילות ואת יתר העולמות, זה הדבר הכי חשוב ואנחנו נצטרך לעסוק בו עכשיו.
"ומתחלה צריכים לידע באיזה פרצוף מפרצופי א"ק, שהרב מדבר כאן, כי יש ה"פ בא"ק כנודע. אמנם כבר הודיע אותנו הרב, אשר בב' פרצופים הראשונים דא"ק, שהם: פרצוף הכתר דא"ק, ופרצוף ע"ב דא"ק, אין לנו רשות לדבר בהם, ומובא בע"ח שער ה' פ"א. ותחלת העסק הוא רק בפרצוף ס"ג שהוא מבחינת האזן ולמטה, כלומר, שקומתו הוא עד בינה, כי בינה דראש נקרא אזן כנודע, ובזה נדע כי הרב מדבר כאן מפרצוף הס"ג דא"ק, וכל הענינים והפרטים שמתבארים לפנינו סובבים רק על פרצוף הזה."
שאלה: למה כל הפרטים מתבארים רק על פרצוף ס"ג?
כי למעלה מס"ג אנחנו לא משיגים. אנחנו מתחילים ללמוד את כל הבריאה מס"ג, שמצד אחד יש בו כבר רצון לקבל, ומצד אחר הוא רוצה להידמות לכתר, להשפיע, שזו תכונת הבינה האמיתית, לכן אנחנו משיגים במה שאנחנו יכולים להתכלל. כי הכלים של ס"ג יכולים להיות בנו, אנחנו יכולים להשיג אותם, ולא את הכלים של כתר וחכמה.
כלים של כתר וחכמה הם כלים דהשפעה נקיים, אין בהם רצון לקבל שמחייב אותם לעבוד, לקבל, אלא רק בס"ג. כמו שאנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, שיש בחינות שורש וא' שעדיין לא שייכות לנבראים, ורק בחינה ב' שכבר מרגישה שהיא שונה מהמאציל, אז היא עושה כל מיני פעולות כדי לקרב את עצמה למאציל. לכן על בחינה ב', בינה, אנחנו אומרים שהיא רצון להשפיע, שהיא רוצה להשפיע, מתעוררת להשפיע מצידה עצמה, וממנה מתחילה הבריאה.
תלמיד: ההרגשה של השונות מהמאציל, מה היא?
היא תחילת התיקון. ההרגשה שהיא כבר לא נותנת כמו המאציל, לא נכללת בתוך המאציל, והרצון לקבל שבה הוא כבר בחינה ב' שמחייב אותה להגיב, להוציא את עצמה מהמאציל, זה מה שאופייני לבחינה ב'. ולכן מב', מבינה, אנחנו מתחילים לדבר על הקשר בין הבורא, שהוא כתר וחכמה, לנבראים, שהם כבר ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות.
שאלה: מה מיוחד בפרצוף ס"ג ומה הכוונה שאנחנו לא משיגים מעל הבינה?
כדי להשיג משהו אנחנו צריכים שיהיה לנו שורש, תכונה, במה אנחנו משיגים, ותכונה כזאת אין למעלה מבינה. בבינה, משיגים בז"ת דבינה, ובג"ר דבינה אנחנו לא משיגים, כי ג"ר דבינה זו תכונת השפעה ללא שום קשר לקבלה. לכן רק מבינה ומטה אנחנו מתחילים להשיג את הנותן, את העליון, וזה הקשר בינינו לבורא.
תלמיד: מה הכוונה שהמקובל משיג מדרגה כזאת גבוהה כמו ס"ג?
לפי זה שהוא משיג את התכונות שיש בבינה, תכונות ההשפעה, ועובד איתן כדי להשפיע, שהן ז"ת דבינה, לפי זה הוא משיג את תכונת הבינה. העיקר בשבילנו, עיקר העבודה שלנו היא להשיג את תכונת הבינה.
תלמיד: זה שאנחנו עובדים בדרגות הנמוכות שלנו על השפעה, על חיבור עם החברים, האם הבינה הזאת, רמת ההשפעה אליה אנחנו משתוקקים, קשורה או דומה לבינה של ס"ג?
כן, ודאי שהיא חלק מאותה הבינה הכללית, המקורית, שאנחנו רוצים להידמות לה.
"וזה אמרו שהוא כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו, שהן ד' הקומות היוצאות על ד' בחינות הנודעות שהן בחי"ג הממשכת קומת חכמה, המכונה הוי"ה דע"ב. ובחי"ב הממשכת קומת הבינה, המכונה הוי"ה דס"ג. ובחי"א הממשכת קומת הז"א הנקרא הוי"ה דמ"ה. וקומת המלכות שנקרא ב"ן. וכל אחד מהם כולל מארבעתם. כמו שמבאר והולך." י-ה-ו-ה זה המבנה של הפרצוף השלם, ובכל חלק מהפרצוף השלם יש גם התכללות מכל מבנה הפרצוף. יש י-ה-ו-ה בי', י-ה-ו-ה בה' ראשונה, י-ה-ו-ה בו', וי-ה-ו-ה בה' אחרונה. זה המבנה, שכולם כלולים מכולם רק כל אחד בדרגה שלו.
"ויוצאים ממנו ג"כ אורות לחוץ שהם ענפיו. שהם מכונים שערות רישא ושערות דיקנא, הנאצלים מן הראש דס"ג דא"ק הזה. כמ"ש לפנינו. אכן תדע, שכל המדובר שבכאן, הוא רק מבחינת שרשים לפרטים אלו הנוהגים בעולם האצילות, ואע"פ שהם אינם כאן בפועל, מ"מ כאן הושרשו." אחר כך נראה שיש הרבה עולמות, פרצופים, ספירות, ויש קשר ביניהם, אבל כולם מושרשים כאן ויוצאים מההויה הראשונה הזאת שהיא יוצאת בעולם ס"ג. מס"ג אנחנו מתחילים לספור את הקשר בין כתר, חכמה, גלגלתא עינים, או גלגלתא ע"ב, עם הנבראים התחתונים.
ס"ג הוא בעצם אותו פרצוף שעליו סובבים כל המעשים, כל הפעולות של הבורא עם הנבראים. בינה היא כל אותה מערכת שקושרת עליונים עם תחתונים, היא מולידה את הפרצופים והעולמות, היא עושה את הכול, היא "אמא עילאה" מה שנקרא.
"והע"ב הוא במוחין דיליה. וצריכים לזכור כאן כל שנתבאר בענין אצילות ג' פרצופין הראשונים דא"ק. המובאים בדברי הרב בקיצור נמרץ בחלק ה'. שלפרצוף הא' דא"ק מכנה שם התפ"א, ולפרצוף ע"ב דא"ק מכנה התפ"ב, ולפרצוף ס"ג דא"ק מכנה שם בחי' שניה דהתפ"ב, ע"ש דף ש"ז אות כ"א ודף שי"א אות כ"ז. ובכלל צריכים לזכור כל הדברים המובאים שם בדברי הרב, וכל המתבאר באו"פ שם, כי לא אכפיל כאן שום דבר רק אביא השמות בלבד.
וכבר ידעת, שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו מהמקום שהושרש שמה ויצא שם, שהוא המלכות של ראש העליון שלו, שמשם יוצא ונאצל התחתון. ולכן הכתר של ראש הס"ג, המכונה אזן, משום שאור הבינה שנקרא אזן מתלבש בכלי דכתר כנודע, הנה הוא מלביש לפרצוף העליון ממנו שנקרא ע"ב, מפה ולמטה, ותדע שגוף דע"ב הזה המלובש בהראש דס"ג, הוא נעשה נשמה ומוחין להראש דס"ג, וזה אמרו "והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א ואבא דאצילות" כי גוף ע"ב המלובש בראש הס"ג הם לבחינת מוחין להראש דס"ג." גלגלתא נמצא בפנים, ע"ב נמצא בפנים, וכולם מאירים ומנהלים את כול העולמות התחתונים מהם דרך הס"ג.
שאלה: מה אומר העיקרון הזה "שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו מהמקום שהושרש שמה ויצא שם"?
הפה הוא מקור ומקום שממנו התחתון יוצא מהעליון. התחתון לא יכול להשיג יותר מהפה, הוא לא יכול להשיג מחשבות, תכניות של העליון, אלא הוא יכול להשיג רק מה שיוצא מהעליון כלפיו. זיווג דהכאה נעשה בפה דראש דעליון ולכן ממנו ומטה מתפשט התחתון. למעלה מזה הוא לא יכול להשיג ומשם הוא מושרש.
תלמיד: האם זה להשיג את המחשבה של העליון כלפיי?
התחתון לא יכול להשיג את המחשבה של העליון כלפיו, הוא יכול להרגיש מה שהעליון עושה, אבל הוא לא יכול להבין למה הוא הוא עושה. אנחנו רואים זאת עם הילדים הקטנים וההורים, הילדים הקטנים מרגישים מה ההורים רוצים לעשות איתם אבל לא שהם מבינים למה הם עושים כך, אלא מתוך הדבקות הטבעית הם נדבקים לעליון ועושים מה שהעליון רוצה. כך זה מושרש כבר מהבחנות רוחניות עליונות.
תלמיד: ואנחנו?
גם אנחנו. אני אף פעם לא משיג את המחשבות של העליון אלא רק את הפעולות שלו כלפיי. וגם לא את כל הפעולות, אנחנו עוד נלמד עד כמה הן נסתרות, כי יש שערות וכל מיני לבושים. לכן כדי להגיע לעליון יש כמה וכמה פעולות שאם נעשה אותן, אז נבנה כלים חדשים כדי להשיג את העליון עד כדי כך שנטפס ונגיע לדרגת העליון, ורק אז נוכל להבין ולהצדיק את העליון.
זו כל העבודה שלנו, להגיע מהמצב שלנו למצב של העליון. אבל הדברים האלה הם הכרחיים מפני שאחרת לא היינו משיגים את העליון במלואו, כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך"1. לכן אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עושים את זה, שזה בכוחותינו, וכך נגיע לעליונים, עד שמגיעים באמת לדרגה העליונה ביותר של גמר התיקון.
תלמיד: מה המפתח בכל הפעולות האלה?
המפתח הוא רק לדעת בכל מקום ובכל מקרה איך אני מתבטל לעליון כדי להגיע לדרגה יותר עליונה ממה שאני נמצא כרגע. איך להתבטל לעליון זו שאלה, זה תמיד נגד השכל, נגד הרצון, ועל ידי ביטול, היינו חיבור, וכך אנחנו מטפסים אל העליון. אין לנו ברירה. ומי שלא מסוגל לזה, מי שמתגאה בזה שהוא קטן ורוצה להישאר קטן וטיפשון, אז הוא נשאר למטה. ומגיעים עוד גלגולים עד שהוא רואה שאין לו ברירה והוא צריך להכניע את עצמו.
שאלה: מה זה אומר שהתחתון מגלה את פעולות העליון כלפיו?
זו בעצם המטרה שלנו בכל פעולה - אנחנו רוצים להשתוות עם העליון, להידבק אליו בעיבור, יניקה, מוחין. כשאנחנו מגיעים דרך עיבור ויניקה למוחין, אז אנחנו מבינים מה העליון רוצה מאיתנו, איך אנחנו יכולים להידמות לו, זו העבודה שלנו. כך כל פעם אנחנו מטפסים כביכול על העץ, על העליון, בעיבור, יניקה, מוחין.
תלמיד: האם בכל מדרגה יש את השלבים של עיבור, יניקה ומוחין?
כן. זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך", זו כל העבודה שלנו. כל התע"ס מדבר רק על המדרגות האלה שאנחנו מטפסים עליהן.
תלמיד: מה הפעולה הראשונה שאנחנו צריכים לבצע כדי להיכנס למדרגה?
בדרך כלל זו הכנה. ההכנה היא בקבוצה, בביטול לעליון, והעליון הוא הקבוצה בינתיים. אחר כך אנחנו מגלים בתוך הקבוצה כוח עליון, את תכונות העליון, ואנחנו מתחילים כבר לעבוד על עצמנו לא סתם בביטול, אלא בזה שאנחנו מבטלים את עצמנו בצורות מיוחדות, באופנים מיוחדים, מסוימים, וכך יותר ויותר מדמים את עצמנו לבורא. לעלות לבורא זה כבר להיות במשהו שווה לו, דומה לו, מתאים ומותאם לו.
שאלה: כשאנחנו משיגים מהפה ולמטה, האם זה עוד לפני שאנחנו עולים?
אנחנו מקבלים מהפרצוף העליון תמיד מהפה ולמטה, והפה יכול להיות בנקבי עיניים ובכל מיני מקומות. בכללות אפשר להגיד כך, את הראש של העליון, היינו את התכניות שלו כלפינו, אנחנו לא משיגים, אלא משיגים רק את הפעולות. ואז על ידי זה שאנחנו נכנסים לאמונה למעלה מהדעת, נכנסים לכוח אמונה, נכנסים לכוח הדבקות כלפי העליון - כמו תינוק שהוא טפל כלפי אימא, נדבק לאימא, ומה שאימא עושה לא חשוב לו העיקר שהוא מחזיק בה - אם אנחנו עושים כך כלפי העליון, אז אנחנו גדלים ומתחילים לקבל לאט לאט שכל ורגש, עד שמתחילים להיות קצת יותר עצמאיים וכך גדלים.
תלמיד: האם זה נחשב שאנחנו משיגים את כל הפרצוף העליון?
את הראש אנחנו לא משיגים.
תלמיד: זה אומר שאנחנו אף פעם לא משיגים את התכניות של העליון גם כשאנחנו עולים למעלה.
אנחנו לא משיגים.
תלמיד: איך אפשר להשיג את כוונת הבריאה?
אנחנו משיגים ממה שנקרא "ממעשיך הכרנוך".
שאלה: האם זה באמת מספיק להשיג מהפה ולמטה, או שצריך לבנות כלים חדשים ואז להשיג יותר ממה שהעליון נותן?
אנחנו משיגים רק ממה שאנחנו מקבלים מהעליון, וקבלה מהעליון יוצאת מהמסך והזיווג שהוא עושה בשבילנו. כאן זה לא סתם מסך כמו שלמדנו בפרצופים של צמצום א', עולם אדם קדמון, אלא כאן יהיו לנו מצבים יותר משובחים, מורכבים, והעליון יעשה כל מיני פעולות כדי לעזור לנו, הוא ימלא אותנו בכל מיני מצבי חולשה, ואז נראה איך להידבק בעליון אפילו כשאנחנו בחוסר כוחות.
תלמיד: כלומר זה יהיה מספיק למטרת הבריאה שלא נשיג את החלק הזה של המחשבות שלו.
אני לא עוסק בשאלות גבוהות שאין לנו בהן שום הבנה. יש עוד כל כך הרבה מצבים, מדרגות, שאנחנו צריכים ללמוד לפני זה, לכן אל תקפצו לדברים כאלה. יש עוד הרבה מה ללמוד כדי לשאול על זה.
שאלה: אמרת שיש דרגות שונות של ביטול שלאט לאט נלמד לעבוד איתן. האם הביטול הזה הוא בעיקרו הגבלה מסוימת, או ביטול הקבלה לעצמי בכלים שאני רגיל לקבל עכשיו?
כן.
תלמיד: ההגבלה היא בעצם מגיעה מהעליון.
כן.
תלמיד: מה התנאי להגבלה הזאת?
המקסימום שאני מסוגל להשפיע לעליון, "לעשות נחת רוח ליוצרו" מה שנקרא.
תלמיד: אבל אין לי קשר איתו אם ההגבלה הזו לא קיימת מראש.
אני עושה את ההגבלה. העליון נותן תנאים ואני מתאים את עצמי לתנאים האלה, ואז אני מגיע למצב שיש לי קשר עם העליון. כך אנחנו נכנסים לקשר הדדי, להשפעה הדדית, "אני לדודי ודודי לי", ומתקשרים, נמצאים בקשר.
תלמיד: איך אני עושה את ההגבלה הזאת?
צמצום, מסך ואור חוזר, כמו שלמדנו.
תלמיד: אבל כדי שזה יתחיל בכלל, שתהיה לי את האפשרות לעשות את האור חוזר, את המסך, אני צריך את הצמצום, את ההגבלה.
מתחילים מאפס, כל הבריאה מתחילה מאפס, מהנקודה השחורה.
תלמיד: כדי להתחיל לקבל קשר לעליון אנחנו צריכים שתהיה לנו את אותה הגבלה, את אותו ביטול, בדרגה הראשונית שלו, הכי פחותה ונמוכה. האם זה נכון?
כן, אבל זה מתחיל מנקודת הצמצום. זה כמו שאנחנו מרגישים על עצמנו, העליון נותן לנו רצון אליו, אבל גם נותן לנו אפשרויות להגביל את עצמנו בצמצום כי אנחנו רוצים להגיע לעליון שזה הרצון הכי גדול. ואנחנו מתחילים ללמוד, להבין, להשיג, לשמוע, שלהגיע לעליון אפשר רק בהשתוות הצורה. אני חייב להיכנס לצמצום ולא לרצות אישית לעצמי שום דבר, ואז אני כבר אהיה באיזו נקודה קטנה קשור לעליון.
תלמיד: האם מתוך עבודה מתמשכת על פי הכללים שאנחנו לומדים תתגלה בינינו היכולת לעשות את אותה הגבלה, לאחוז בה?
כן, ודאי.
שאלה: הבנתי שאח"פ דעליון יכול להיות גם הרב, גם החברים וגם כל העולם, ואלו דרגות שונות של עביות בכלים. עם החברים אני יכול לעבוד כי הם באותה דרגה כמוני, אני יכול לבנות איתם יחד מבנה שדומה לעשר ספירות, ואז אוכל להידבק גם לדרגת הרצון של הרב ושל כל העולם, לעבוד כבר עם עביות שונה. האם זה נכון?
אני הייתי מחלק את כול הבריאה לאדם ולקבוצה. יש לך עשירייה ואותך, אז תעשה את כל התרגילים האלה עם העשירייה. אתה צריך להתבטל כלפי העשירייה ולעשות כל מה שאתם מחליטים כולכם יחד, זו העבודה שלך. כל פעם כשתגלה שאתה צריך להתבטל כלפי העשירייה, אז תראה איך זה עולה במדרגות רוחניות, זה מה שיהיה לך. זו העבודה.
תלמיד: איך לביטול הזה כלפי העשירייה מתחבר כל העולם?
אנחנו אחר כך מגלים שכל העבודה שלנו כלפי עשירייה היא כוללת בתוכה את העבודה שלנו כלפי כל העולם. זה מתגלה בצורה יותר עגולה, יותר שלימה.
שאלה: האם ההגבלה הזאת קשורה לצמצום ב' או לשורשים יותר עבים?
לא צמצום ב' ולא כלום. אנחנו מדברים עכשיו רק על הביטול הראשון שהנברא חייב לעשות כלפי הבורא אם הוא רוצה להתקדם לבורא - על ידי ביטול כלפי עשירייה שלו. אין כאן צמצום ב'.
תלמיד: כי אף פעם לא משיגים שתי דרגות עליונות. זה לא קשור לצמצום ב'?
לא.
שאלה: מה זה אומר "מראש דס"ג יוצאים אורות לחוץ"?
ס"ג זו דרגת הבינה. ובינה מוציאה מעצמה תכונת השפעה שנקראת "אורות החסדים". אנחנו עוד נלמד.
שאלה: כשהנברא מגלה את השוני מהמאציל, שהוא הפוך ממנו, למה מאותו הרגע הוא רוצה להיות דומה למאציל ולא לוקח את זה כעובדה שהוא הפוך וזהו?
כשהנברא מגלה את עצמו פעם ראשונה, הוא מגלה את עצמו שהוא קיים בתוך המאציל, כמו עיבור, יניקה, מוחין. ולכן אין לו שום אפשרות לעשות משהו הפוך מהמאציל. אלא הוא מתבטל לפניו בצורה שלימה.
שאלה: אנחנו לא יכולים לגלות מעל בינה. האם זה אומר שהבורא מתחיל מבינה ואותו אפשר להשיג?
הבורא מתחיל להתגלות לנו מדרגת הבינה. ודאי שהוא כולל את כל הכוחות ומתגלה בנו מדרגת הבינה.
תלמיד: ומעל בינה נמצא עצמותו שאותו אי אפשר להשיג?
לא. לא לקפוץ לדברים כאלה שאנחנו עוד לא שמענו עליהם. עצמותו שם, עצמותו כאן. אין לנו אפשרות להשיג למעלה מבינה. זה מה שאנחנו לומדים כאן, בינתיים.
שאלה: למה התכוונת שהנקודות היא תגובה על הכלים שמתרחבים?
אני לא אמרתי ככה. אנחנו לא דברנו על טנטה.
שאלה: אמרת שאנחנו לא משיגים את התוכניות של העליון ומצד שני כתוב, "סוד ה' ליראיו". איך זה מסתדר?
זה יסתדר פעם כשאנחנו נתעלה למעלה לפי החוקים ולא לפי מה שאנחנו עכשיו לומדים וכבר מתחילים לקשור את הדברים האלה יחד. לא. אנחנו צריכים פשוט להמשיך ללמוד. מכמה מילים שקראנו, אתם מתחילים להרכיב כאלו שאלות שאי אפשר לענות עליהם כי אין להם שום יסוד.
שאלה: יעצת לעשות את כל התרגילים כלפי העשירייה, ובכל פעם אתה צריך לבטל את עצמך כלפי העשירייה וככה תגלה איך אתה עולה במדרגות הרוחניות. איך לייצר עוד ועוד הזדמנויות לביטול כלפי העשירייה?
זה הבורא עושה. העליון עושה את זה לפנינו כי הוא מעלה בנו רצונות על ידי המאור שלו, על ידי האור שלו הוא מעלה לנו רצונות. בין הרצונות האלה אנחנו צריכים לסדר את הסדר הנכון כדי שבמערכת שאנחנו בונים - מתוך הרצונות האלה - נתחיל לגלות מהקונסטרוקציה הזאת את מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה, יחס הבורא אלינו ואיך אנחנו מתייחסים אליו. אז בתוך הרשת הזאת - הבורא אלינו ואנחנו אליו - נתחיל לבנות יחסים.
תלמיד: אבל יכול להיות מצב, אפילו מתמשך, שאדם לא מרגיש שיש לו הזדמנויות לביטול כלפי העשירייה. הוא רואה את העשירייה ומרגיש אותה כמשהו באמת עליון, ונפלא, והרבה הודיה יש לו כלפיה, אבל הוא לא מרגיש שזו הזדמנות לביטול כלפי העשירייה. כלפי חברים ספציפיים יש תמיד הזדמנויות, אבל כלפי העשירייה - לא ברור.
מה ההבדל בין כלפי חברים מסוימים בעשירייה לבין כל העשירייה? כלפי חברים מסוימים, יכול להיות שאני צריך לבטל את עצמי, אבל כלפי כל העשירייה אני צריך לעשות לא רק ביטול, אלא העבודה שלי בחיבור שכל העשירייה תראה כמערכת שלימה, עגולה, ושממנה אנחנו פונים לבורא ורוצים להתקרב ולהידמות לו.
בכל היחסים בינינו אנחנו משתדלים לבנות מערכת קשר שאנחנו לא מוותרים זה על זה, לא מבטלים זה את זה, לא מתנתקים, כולנו מחוברים מביננו לבורא.
אנחנו חייבים על זה לעבוד ממש בלי הפסקה. בחיבור בינינו ומבינינו לבורא. זו העבודה שלנו. וכמה שאנחנו נהיה יותר ויותר קרובים זה אל זה, מתאימים לבורא, כך אנחנו נהיה יותר קרובים אליו, כך אנחנו נגלה, מתוך התקרבות אליו את התכונות שלו שמתגלות בנו. והגילויים האלו יהיו המדרגות הרוחניות שאנחנו נעלה עליהם.
שאלה: האם המפתח הוא ביטול או חיבור?
המפתח הוא ביטול ואחר כך חיבור.
שאלה: האם התוכנית הכללית של התפתחות האנושות מונעת על ידי רשימות?
התוכנית הכללית כולה מתקיימת על ידי הרשימות. לכן הבורא ברא את העולם שלם, שבר אותו ומעורר את הרשימות האלה מהשבירה בהדרגה, מקל לכבד, כך שאנחנו נממש את הרשימות האלה ונבנה מהן עולם חדש.
שאלה: התחלנו ללמוד את עולם הנקודים ובסעיף הראשון האר"י מתאר איזשהו דמיון בין עולם האצילות ובין עולם אדם קדמון. מה אנחנו צריכים לדעת במקום הזה לגבי ההתאמה בין עולם האצילות לבין עולם הנקודים?
עולם האצילות הוא תוצאה מעולם הנקודים, הוא העולם הראשון של עולם התיקון. עולם הנקודים היה למעלה, לפני עולם האצילות וכולו נשבר. עולם האצילות ועולמות בריאה, יצירה, עשיה ששייכים לעולם האצילות כולם עומדים כדי להקים מעצמם מערכת עולמות נכונה שתכלול את כל העולמות, כולל את עולם אדם הקדמון המתוקן.
תלמיד: עולם הנקודים ועולם אדם קדמון מתלבשים זה בזה, הם קשורים?
כן. כל העולמות מתלבשים אחד על האחר.
קריין: אנחנו בפסקה "נגד א"א ואבא דאצילות".
"נגד א"א ואבא דאצילות. כי א"א הוא ע"ב דמ"ה שבאצילות, ואבא הוא ע"ב דב"ן שבאצילות, שה"פ דמ"ה עם ה"פ דב"ן מתחברים שמה יחד, כמ"ש במקומו. וזה אמרו שבחינת הגוף של הע"ב המלובש בראש הס"ג, נבחן, בערך של א"א ואבא דאצילות.
ותדע שהדרוש הזה הוא לבאר את ההשוואה של ה"פ דס"ג דא"ק אל ה"פ שבאצילות, כדי לידע איך ללמד מזה על זה: איך הענפים מתקשרים ומשתלשלים משורשיהם, גם איך ללמד מן התחתון את העליון. והתועלת מזה מרובה לאין שיעור."
אנחנו עוד נלמד איך הפרצופים האלה שבעולם האצילות מותאמים לפרצופים שבעולם אדם קדמון, וגם איך יוצאים מהם הפרצופים שבעולמות יצירה, בריאה ועשיה.
"דוגמא בחינת עתיק דאצילות. פרצוף הכתר דאצילות מכונה בשם עתיק, ואומר, שלעילא מפרצוף הע"ב דא"ק, יש עוד פרצוף ראשון דהיינו פרצוף הכתר דא"ק, שהוא בהשוואה אל פרצוף עתיק שבאצילות.
וס"ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו. כלומר, פרצוף הס"ג דא"ק, אשר קומתו עד הבינה הנק' אזן, כנ"ל, אשר ממנו כל המדובר שבכאן, הוא נשלם ומסתיים על הטבור. וצריכים להבין מאד מהותו של הטבור הזה, שעליו נסתיים פרצוף הס"ג, כי טבור זה, הוא כל הקוטב, אשר כל פרטי עולם הנקודים סובבים עליו." זאת אומרת, הטבור הזה הוא מקום מאוד חשוב, הבחנה מאוד חשובה. מהי?
"ותדע שבאמת נמשך עדיין הס"ג עד סיום רגלי א"ק הפנימי, הנקרא פרצוף הכתר, אלא אח"כ בצמצום הנה"י שיתבאר לקמן, עלה ונסתיים על הטבור. אלא רק רגלי הפרצוף ע"ב נפסקו שם. והוא מטעם, שמשם ולמטה, הוא מקום המלכות דא"ק הפנימי, שהיא בחי"ד, ומתוך שהמלכות דפרצוף ע"ב לא היה לה אלא עביות דבחי"ג, ע"כ לא היה יכול להאיר להבחי"ד של המלכות דא"ק הפנימי, שמקומה מכונה בשם טבור, כנודע, וע"כ נסתיימו רגלי פרצוף הע"ב למעלה מהטבור."
כי יש אור חכמה בפרצוף ע"ב ואור חכמה לא יכול להופיע למטה מטבור הכללי של גלגלתא, של א"ק.
"אבל פרצוף הס"ג שכל קומתו היא עד הבינה, ונודע, שהצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור אע"פ שאין לה מסך דבחי"ד, וכבר ידעת שפרצוף הע"ב הוא התפ"ב של הא"ק הפנימי, שהוא מתפשט וממלא את הכלים שנתרוקנו בהסתלקות הא' בסוד התפ"ב, כמ"ש בחלקים הקודמים, ולפיכך נמצא, שבחינות הזו"ן דא"ק הפנימי הנמצאים מטבור ולמטה, נשארו בלי אור, כי התפ"ב שהוא ע"ב אינו יכול להאיר להם, כי אין לו בחינת המסך המחויב להכלים דבחי"ד, כנ"ל. וע"כ באו האורות דפרצוף ס"ג ומלאו חסרונו של הע"ב, כי המה נתפשטו אל אותם כלים דזו"ן שלמטה מטבור, שלא יכלו להתמלאות מהע"ב. ונמצא שהסתלקות האורות של הכלים דפרצוף הכתר דא"ק שנקרא א"ק הפנימי, לא יכלו להתמלאות בחזרה, אלא ע"י ב' פרצופים: הע"ב והס"ג, אשר הע"ב מילא אותו עד הטבור, והס"ג מילא אותו, מהטבור ולמטה עד סיום רגליו.
והנה הס"ג מתחלק בעצמו לטעמים ולנקודות, שהם הכתר דגוף, והט"ס תחתונות דגוף שמחכמה ולמטה, כנ"ל דברי הרב דף ש"ט אות כ"ד. ובאו"פ שם ד"ה התפשטות האור. עש"ה כי רק התפשטות הראשונה של הפרצוף בטרם שהתחיל להתמעט הוא אור ישר של אותו הפרצוף, המכונה אור רחמים. אבל מאותו הרגע שהתחיל להזדכך המסך ולהתמעט מקומתו, אע"פ שאור העליון אינו פוסק מלהזדווג עמו בד' הבחי' של זיכוכו, ומוציא על דרכו ד' הקומות חכמה ובינה וז"א ומלכות. אמנם הם כבר אינם בחינות אור של רחמים. וע"כ המה מכונים נקודות."
שאלה: למה נקודות דע"ב לא יכולות להיכנס מתחת לטבור? הרי זו אותה מגמה, גם ע"ב רוצה להשפיע, יש לו את הרצון להשפיע לתחתונים.
נקודות דע"ב לא יכולות כי יש בהן עדיין הארת חכמה.
תלמיד: אבל גם בס"ג יש הארה, גם מבינה יוצאת הארה?
לא, ס"ג זה ס"ג וע"ב זה ע"ב. ע"ב לא מסוגל להיות למטה מטבור מפני שיש לו עדיין שייכות לחכמה. לס"ג אין כבר חכמה ולכן הוא יכול להתפשט גם למטה מטבור. וגם לא כולו, טעמים דס"ג לא יכולים להתפשט, אבל נקודות דס"ג יכולות.
תלמיד: אבל "בינה היא עצם חכמה".
אתה אומר סתם מילים, בינה כבר לא נושאת בתוכה את אור החכמה.
תלמיד: אבל בהתהוות הרצון להשפיע אין עדיין כוונה אצל הנברא, הוא רוצה לדמות את עצמו. זאת אומרת ההתהוות הזאת היא יותר גרועה.
תלוי על איזה עובי הרצון הוא רוצה להידמות, רוצה להתהוות, ובבינה אין מספיק כוחות להוציא את אור החכמה אלא רק את אור החסדים.
תלמיד: וזה מאפשר לה להיכנס לתוך הזו"ן?
לכן היא יכולה להיות בכל מקום. בינה נקראת "ארץ חופשייה", היא יכולה להיות בכל מקום מפני שאין לה שום קשר עם החכמה, ההיפך, היא דוחה את החכמה, ולכן היא יכולה להיות בכל מקום.
שאלה: אנחנו לומדים את זה כבר הרבה זמן, אבל זה עדיין לא ברור, האורות של ס"ג הגיעו ומילאו את החיסרון של ע"ב ואחר כך נכנסו מתחת לטבור. מה זה אומר שהם מילאו הרי אלו דרישות שונות, ואורות שונים, איך אור בינה יכול למלא חיסרון כל כך גדול שנמצא תחת הטבור?
העניין הוא שאור החסדים יכול להיות בכל מקום. הוא לא שייך לרצון לקבל, הוא שייך לרצון להשפיע, לדחייה, ולכן אין לו שום בעיה. מה שאינו כן, אור החכמה, אור הע"ב לא יכול להיות בכל מקום, אלא רק במקום שיש בו דחייה ממנו, זאת אומרת צמצום ועליו מסך. לכן ע"ב מאוד מוגבל בהתפשטות שלו, וס"ג לעומתו לגמרי לא מוגבל, ויכול להיות בכל מקום.
תלמיד: זה שס"ג יכול לרדת מתחת לטבור כי זה אור חסדים, זה ברור. אבל אם אני רוצה לקבל תענוגים אגואיסטים, ואומרים לי אולי תקבל תענוג בהשפעה. אבל זה בכלל לא מה שרוצים מתחת לטבור?
אתה רוצה לקבל, או רוצה להשפיע?
תלמיד: אנחנו לומדים שמתחת לטבור יש רצונות אגואיסטים.
אבל כולם מצומצמים, ולכן אור החכמה יכול להתפשט שם בתנאי שהוא מלובש באור החסדים אם היה כך, כי כך יהיה גם בגמר התיקון.
תלמיד: זאת אומרת שגם הכלים שמתחת לטבור רוצים להשפיע?
כל הרצונות שבורא ברא הם רצונות לקבל, אלא שאנחנו מתקנים אותם בכוונה על מנת להשפיע, ובמידה שהרצון לקבל מסוגל לעבוד עם הכוונה על מנת להשפיע, אז האור עליון, היינו הבורא כבר יכול להופיע בו.
תלמיד: לגבי אורות דס"ג שמילאו את הכלים שתחת לטבור, במה הם ממלאים אותם? הם נותנים להם את אור ההשפעה, וממלאים את הכלים האלה?
כלים דס"ג מביאים לכלים דרצון לקבל שלמטה מטבור כוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: אבל אמרת שמתחת לטבור כבר יש כוונה על מנת להשפיע מתחת, שהם רוצים להשפיע, ולכן יכולים להתמלאות באור הס"ג.
מתחת לטבור יש שם רצון לקבל גדול. יש שם נה"י דגלגלתא שלא רוצים לקבל, אלא מספיק להם שהם מתמלאים באור החסדים, וזה מה שיש למטה מטבור דגלגלתא.
תלמיד: אחר כך בהמשך ההתפתחות, כשמגיע לשם אור נוסף, מה הוא מביא להם, עוד תוספת?
אור נוסף ממי, מנקודות דס"ג? כשנקודות דס"ג מגיעים למטה מטבור, הם מביאים לשם אור החסדים.
תלמיד: מה זה מוסיף על מה שהיה שם קודם, מתחת לטבור?
הוא לא מוסיף לשם כוח השפעה, הוא מקדש את המקום שבו הוא מופיע באור החסדים.
תלמיד: מצד הרצונות. איזה רצונות היו שם קודם מתחת לטבור, וכשבא האור הזה, מה קורה שם, האם הרצונות האלה יתפתחו, יתקדמו?
קודם היה רצון לקבל על מנת לקבל. אחר כך נעשה צמצום על הרצון לקבל, הוא נעשה מצומצם. אחר כך מגיע אור החסדים ממלא את הרצון הזה, גלגלתא מתפשטת שם בראש, תוך, סוף, ובסוף גלגלתא נשאר אור חסדים. אחרי שגלגלתא הזדככה מתפשט הע"ב, הוא מתפשט רק עד הטבור דגלגלתא כי בסוף גלגלתא כבר אין לו יותר כוחות לקבל על מנת להשפיע. אחרי שהע"ב הזדכך, ס"ג מתפשט בטעמים דס"ג למעלה מטבור ונקודות דס"ג.
נקודות דס"ג מתפשטים למטה מטבור, הם מתחלקים למעלה מטבור, ולמטה מטבור. למטה מטבור הם מתקשרים לכלים דקבלה שיש שם, ונותנים להם את כוח ההשפעה שלהם. ואז יוצא שנקודות דס"ג מתקנים, מכשירים את המקומות שנמצאים למטה מטבור דלגלגתא, ולמטה מטבור דלגלגתא כבר יכולים להתקיים כל מיני כלים בקבלת האורות על מנת להשפיע.
הכול נובע מתוך הס"ג, כי ס"ג הכשיר את המקום הזה, תיקן את המקום הזה. ומשם והלאה, למטה מטבור כבר יכולים להתקיים כל מיני כלים.
כשנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור דגלגלתא, הן מתקשרות לנה"י דלגלגתא שנמצאות במקביל להן, ואז מהחיבור ביניהן, נה"י דגלגלתא שזו בחינה ד' משפיעה על נקודות דס"ג שזו בחינה ב', מצמצמת אותם, ויש כבר צמצום בהתפשטות דנקודות דס"ג.
כך שנקודות דס"ג מתחלקות לנקודות דס"ג שלמעלה מצמצום, וזה נקרא למעלה מפרסא, ונקודות דס"ג למטה מצמצום, למטה מפרסא. באותם כלים שלמטה מפרסא יכולים להופיע אורות וכלים שיבואו, ולמטה מפרסא לא יכולים לבוא אורות וכלים כי הם יקבלו שם אורות על מנת לקבל. התנאי הזה, הגבול הזה נקרא "צמצום ב'".
שאלה: שאלה טכנית, בטקסט הוא אומר שכתר הגוף זה טעמים דס"ג ובו יש את אור הרחמים שלא יורד מתחת לטבור. כל הזמן למדנו שאור הרחמים זה אור החסדים, אבל כאן הוא כאילו מבדיל בין שני האורות האלו?
את זה נלמד אחר כך. יש דברים שהוא אומר כבדרך אגב, מכניס איזה מילה פה ושם ואנחנו לא מבינים איך ולמה, אחר כך יהיה הסבר, על כל דבר יהיה הסבר.
שאלה: יש פרצופים שמתפשטים למקום ואז כשהם מגלים שהם לא יכולים להיות שם, הם מצטמצמים או נשברים. אבל ע"ב איכשהו כבר מראש יודע. איך הוא יודע מראש שהוא לא יכול לרדת, הרי הוא לא היה שם?
הוא עושה זיווג על כל הכלים, ורואה שבחלק מהכלים הוא לא יכול להשתמש, ואז הוא מגביל את עצמו להתפשט רק בחלק מהכלים שנמצאים לפניו.
תלמיד: מה זה עושה זיווג על כל הכלים בלי להתפשט? אמרת שהוא עושה זיווג על כל הכלים ואז רואה איפה הוא יכול ואיפה לא.
כך כל אחד ואחד עושה חשבון, אחרת איך הוא ידע איפה הגבול שלו?
תלמיד: מה זה זיווג בלי התפשטות?
לוקחים רצונות לקבל, שוקלים האם אפשר לקבל בהם בעל מנת להשפיע, ומרגישים האם כדאי או לא כדאי, אפשר או אי אפשר וכן הלאה. את זה מותר לך לבדוק, אחרת איך תדע איפה אתה נמצא? אף זיווג דהכאה לא נעשה ללא חשבון, ותמיד יש לנו השגת גבול.
תלמיד: ואיך הוא מצליח כשהוא כבר נוגע בכלים האלה, לא להשתמש בהם?
כי הוא מלכתחילה הולך לא להשתמש בהם, אלא רק לבדוק. זה נקרא זיווג ממטה למעלה.
שאלה: האם אפשר להסביר באמצעות הדוגמא של בעל הבית והאורח את התהליך שקורה במילוי אור החסדים מתחת לטבור, בצמצום ב'?
באמצעות האורח ובעל הבית זה אפילו יותר קל. כי האורח רואה כל מה שבעל הבית מציע לו, הוא טועם, מרגיש מה הוא יכול לקבל עבור בעל הבית, מה הוא לא יכול, ולכן הוא פועל כך.
תלמיד: אבל זה קורה עוד בצמצום א'.
זה בדיוק אותו דבר, אין כאן שום דבר חדש, רק יש הגבלה, לא יותר מזה.
תלמיד: זאת אומרת האורח עושה חשבון שהוא יכול לקבל עוד?
כן, הוא יכול לרדת גם קצת מתחת לטבור.
שאלה: אנחנו לומדים שהחוקיות של קבלת האור לתוך הפרצוף היא רק כשיש מסך ואור חוזר, כך הפרצוף משיג בפועל את מחשבת העליון שהוא לא הכיר לפני כן. אתה אמרת שהמפתח הוא דווקא בצמצום, אבל חוץ מזה צריך גם חיבור. אז השאלה היא, איפה במה שאנחנו לומדים בתע"ס אנחנו יכולים לעשות קשר בין שורש לענף בתהליך של החיבור הנכון ובתהליך של הצמצום?
בלי שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו לא מסוגלים לבנות אפילו כלי אחד קטן רוחני, כי כל כלי רוחני נבנה על פני הגבלה עצמית, וכשאתה מתקרב לחבר אתה חייב במידה הזאת להגביל את עצמך, לוותר על משהו, זה דבר אחד. ודבר אחר, אתה חייב גם לקבל את הרצונות של החבר כרצונות שלך ולעבוד איתם כך שאתה כביכול רוצה למלא אותם כמו שאתה רוצה למלא את הרצונות שלך.
לכן החיבור בינינו חייב להיות גם על הביטול וגם על החיבור וגם על המילוי, ולכן תראו עד כמה הפרצוף שעליו אנחנו לומדים בעולם האצילות, או בעולם הנקודים, לא חשוב איפה, עד כמה הוא מתחלק להרבה חלקים - חלק למעלה מטבור, חלק למטה מטבור ובכל החלקים האלה הוא מתחלק לעוד כמה חלקים.
כי אי אפשר לברר את היכולת שלנו להתכלל בעולם העליון אם לא נראה איך אנחנו מתחלקים ברצון שלנו ללהשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, לקבל, לקבל על מנת להשפיע ומצמצמים את עצמנו וכן הלאה. הכול תלוי לכמה חלקים אנחנו מסוגלים לחלק את עצמנו, ועל כל חלק וחלק לתת ציון, מידה, לשקול.
תלמיד: באופן תיאורטי, נניח שהצלחתי לעשות את כל הפעולות הקשות האלה, את החשבונות, אבל בכל אופן מדובר על פרצוף שלם, על העשירייה כמו שאני מבין.
כשאתם עושים חשבונות נכונים על ידי כך שכל אחד חושב עם עצמו כלפי העשירייה, אתם מתחילים לראות איך הבורא עובד איתכם, איך הבורא עוזר לכם להתחבר, ואז אתם מבינים מה היא עבודת ה', עבודת הבורא. אל תדאגו, זה יבוא.
שאלה: איך פרצוף דס"ג יכול להתפשט למטה מהטבור אף על פי שאין לו בכלל מסך, איך קורה דבר כזה שהאור יכול להתפשט בלי מסך?
איפה ראית דבר כזה שיש פרצוף בלי מסך. פרצוף נקרא רצון לקבל שהבורא ברא והרצון לקבל הזה מתחבר בכל מיני חלקים שלו כדי להשפיע בחזרה לבורא, והוא מקבל מהבורא כוחות דהשפעה, ועובד עם הרצון לקבל שלו בכוחות דהשפעה האלו, וזה נקרא שהוא בונה את עצמו תחת המסך.
תלמיד: כתוב פה, "אבל פרצוף הס"ג שכל קומתו הוא עד הבינה, ונודע, שהצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור אע"פ שאין לה מסך דבחי"ד'". אין לו מסך, אז איך זה נעשה?
יש לו מסך אבל לא בבחינה ד'.
תלמיד: אז איפה המסך כן נמצא, באיזו בחינה?
על כל יתר הבחינות. אין דבר כזה שאין מסך, פרצוף זה רצון לקבל.
תלמיד: אבל הוא כותב שאין לו מסך בבחינה ד'. לא ברור לי איך האור הזה עובר בלי מסך.
אנחנו מדברים תמיד על הרצון לקבל, כלים של הרצון לקבל שמתחברים ביניהם כדי יחד להשפיע לבורא, זאת אומרת לעשות פעולה הפוכה מעצמם בעל מנת להשפיע, ופרצוף ס"ג במיוחד מסוגל לעשות זאת.
תלמיד: מה מהות הפעולה על מנת שיהיה מסך?
מהות הפעולה היא שפרצוף עושה צמצום, מסך ואור חוזר ומשפיע לבורא. מצמצום א' והלאה כל הפעולות הן אותן פעולות.
תלמיד: ורק אז האור יכול לעבור, אחרי שבונים את המסך.
כן.
שאלה: האם אפשר להגיד שהמקום של הטבור זה המקום של הרגשת הבושה?
הרגשת הבושה היא בכל הכלים ויותר מזה בראש.
תלמיד: אבל יש קשר בין הטבור לבושה, זה אותו מקום אולי?
לא, יש קשר בין כל החלקים.
שאלה: אני לא מצליח להבין עד הסוף את התפקיד של הראש במיוחד לאור מה שאמרת בתחילת השיעור, שכעיקרון התחתון לא משיג את מחשבת העליון. אם הפונקציה של הראש היא לקבל מספיק אור כדי להשפיע לעליון, איך ניתן לעשות זאת אם לא משיגים את מחשבת העליון?
ממה שהעליון עושה כלפי התחתון, אנחנו משיגים רק את הפעולות של העליון כלפי התחתון, אבל לא את הכוונות. זה כמו ילדים כלפי ההורים, הם לא מבינים בדיוק מה ההורים רוצים מהם, וככל שתסביר לילד הוא יבין לפי הדרגה שלו.
תלמיד: זה תלוי לחלוטין בעליון אבל מציבים לתחתון כאלה תנאים שהוא איכשהו יכול לבחור משהו.
מה שאתה מעביר למילים שלך רק מקשה על ההבנה של מה שאני אומר.
שאלה: מה זו התפשטות ומה זו התלבשות?
התלבשות זו התלבשות האור בתוך הכלי, שכל אור נכנס לתוך הכלי שלו ומתלבש בו, ובהתלבשות הזאת מידת האור שווה למידת הכלי. והתפשטות היא שהאור עובר בכלי, וגם כאן יש מין התלבשות, אבל ודאי לא כמו בהתלבשות ממש, אלא האור עובר דרך הכלי כשהמטרה שלו היא כלי אחר לגמרי שעומד אולי אחרי זה. התפשטות היא דרך מעבר והתלבשות היא ממש התלבשות, הלבשה בתוך הכלי.
שאלה: א"ק הפנימי, הוא פנימי ביחס למה?
הוא פנימי לכל הפרצופים והעולמות. הוא כמו חוט שעובר מעולם אין סוף עד העולם שלנו ועליו מתלבשים כל הפרצופים והעולמות.
שאלה: מהי מטרת החכמה אם אדם אינו יכול להשיג מעבר לבינה?
חכמה נמצאת בתוך הבינה והיא מתגלה בתוך הבינה, ובגמר התיקון שאנחנו מתקנים כל הכלים, גם הכלים השבורים בדרגת ג' וד', אז אנחנו משיגים את אור החכמה במלואו ולכן זה נקרא "גמר התיקון".
שאלה: איך אפשר לעלות במדרגות אם אנחנו לא משיגים את הראש של כל מדרגה. אם ראש דעליון נשאר בלתי מושג, איך אפשר לעלות לעלי עליון? או שמספיק בהשגה חלקית בכל מדרגה כדי לעלות?
אנחנו מטפסים על כל פרצוף ופרצוף ומשיגים אותו "ממעשיך הכרנוך". מתוך כך שאנחנו משיגים את הגוף של העליון, אנחנו יכולים להשיג גם את הראש של העליון. "ממעשיך", מהמעשים של העליון שדרך גופו הוא ממלא אותנו, כך אנחנו משיגים אותו.
שאלה: אם בינה משתמשת ברצון לקבל על מנת להשפיע, אם לא, מה מניע אותה להשפיע?
בינה רוצה להידמות לכתר, להשפיע, אבל אין לה במה להשפיע ולכן היא לא מקבלת, ועוזרת לכל יתר החלקים והפרצופים מה שהם רוצים לקבל או להשפיע.
שאלה: מה מגלה לנו תכונת הבינה?
תכונת הבינה מגלה לנו את כוח ההשפעה, שאנחנו יכולים לקבל ממנה. אם אנחנו רוצים להשפיע אז המקור שלנו בבינה, המקור לכוחות שלנו הוא בבינה.
שאלה: האם עלינו ללמוד ולהקשיב לפירוט של מבנה העולמות וכל הדגשים בהסברים בשיעור, או שהחומר יעבור ליד האוזן כסגולה?
גם וגם. אומנם אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" ומאוד מקווים שהוא יתקן אותנו, יעזור לנו, ובטוח שזה כך קורה וקיים, אבל באמת מספיק לנו לעבור על אותם החלקים "תלמוד עשר הספירות" שאנחנו לומדים אפילו בלי הבנה עמוקה. והעיקר לרצות להתחבר איתם, לרצות להידמות אליהם במשהו, פה ושם, שם וכאן, וכך זה יהיה מספיק. אנחנו על ידי כך מושכים את המאור המחזיר למוטב.
שאלה: כאשר אנו מתבטלים, באילו פעולות אפשר לנקוט?
ההתבטלות שלנו היא תמיד רק כלפי החברים, החברות, שאנחנו צריכים להתבטל כדי להתקשר אליהם ובזה לבטל את האגו שלנו, ובאגו שאנחנו מבטלים כבר יכול להאיר האור העליון. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: כשאדם מרגיש איזו פעולה של העליון כלפיו מה הוא אמור לעשות איתה? אם הוא רואה בה דוגמה, הוא לא יכול להבין אותה, הוא לא יכול לחקות אותה, אז מה לעשות?
אנחנו נמצאים תחת השפעת העליון עלינו בצורה בלתי פוסקת, ולכן כל פעם בכל רגע ורגע אנחנו צריכים להשתדל להתבטל כלפי העליון. אני מוכן להתחבר אליו, אני מוכן שהוא יעשה עליי כל פעולה שהוא צריך לעשות ואין לי שום התנגדות לזה, רק שיעזור לי להבין, להרגיש, להשיג, להסכים עם כל מה שהוא עושה עליי. אבל גם זה לא תנאי. קודם כול אני רוצה להתבטל כלפיו, להיות כמו תינוק. והביטול שלנו כלפי העליון שהוא בעצם כלפי רוח הקבוצה השלמה, ה"ביטול" הזה נקרא שאנחנו נמצאים בעליון כמו עובר בבטן אימו. כמו העובר שנמצא בתוך הרחם ושם הוא מתפתח, והרחם כל הזמן מפתח אותו, מגדל אותו, משפיע עליו, כך אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שאנחנו נמצאים בתוך הקבוצה, וכך אנחנו נגדל.
שאלה: אלו רצונות של חבריי אני ממלא. אם לכולם יש אותם רצונות רוחניים, האם מדובר ברצונות גשמיים או רצונות רוחניים שאינם ידועים לי?
אנחנו צריכים להתבטל כלפי רצונות החיבור, שאני רוצה להתכלל בנטייה לחיבור שאני מגלה בתוך החברים שלי. לאותם רצונות החיבור אני חייב להתכלל, אני חייב להתבטל אליהם, אחרת אני אשאר בהמה ואמות כבהמה. אם אני רוצה להתחיל התפתחות בדרך האנושית, בדרך האדם, אני חייב לראות בין החברים שלי, לא ב-100% בכל אחד ואחד ולא בין כולם, אבל איפה שאני מזהה ביניהם תכונות ההשפעה, אני רוצה להתכלל בהם, אני רוצה להיות בכל הכוחות ככל האפשר בהם. ולא חשוב לי שאני לא מצליח, הבורא עושה לי את ההפרעות האלה, אבל כשאני עושה את המאמצים האלה, אז כמו שכתוב "יהיה זרעו לברכה2", אני אגיע בסופו של דבר לקליטת הזרע בתוך הרחם. הרחם הוא כבר הבורא וכבר אתחיל בו להתפתח.
שאלה: הדגשת שהביטול הוא כלפי קבוצה שלמה. האם יש הבדל בין זה לבין ביטול כלפי חבר אחד בעשירייה ומהו ההבדל?
חבר אחד בעשירייה זה לא טוב. צריכים להשתדל להתקשר ולהיות נכללים עם כמה חברים, אומנם כתוב "מיעוט רבים שניים" אבל זה לא מספיק. לפחות שיהיו ארבעה, חמישה, שישה, זה טוב.
שאלה: אתה הדגשת ביטול כלפי קבוצה שלמה, מה זה ביטול כלפי קבוצה שלמה, למה הכוונה שאנחנו מתבטלים כלפי קבוצה שלמה?
קבוצה שלמה, שישנה עשירייה שהיא משתדלת להתחבר ביניהם ובמרכז החיבור שהם בונים ביניהם, לשם כולם נמשכים ושם כולם רוצים להתכלל ושם הם מגלים את הבורא.
שאלה: האם ניתן לומר ש"תלמוד עשר הספירות" הוא מערכת היחסים של האדם עם הבורא, האם המחשבות של הבורא מסתתרות ב"תלמוד עשר הספירות"?
כן, אפשר להגיד כך.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתבטל כלפי הנטיות או הרצונות של החברים לחיבור, שצריך לזהות את הנטיות האלה בחברים. למה כל כך קשה לזהות זאת, למה הנטיות כל הזמן נסתרות מאיתנו?
אנחנו מסתירים אותן ולא שהן כאלו נסתרות. אנחנו מסתירים בתכונות שלנו את התכונות של החברים שנמשכות לחיבור. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל".
תלמיד: איך אנחנו בכל זאת שוברים את הבעיה הזאת שיש בתוכנו? איך אני בכל זאת מגיע להרגיש את הרצון של החבר שלי לחיבור?
על ידי זה שאני לומד את החיבור ביניהם. במידה שהם רוצים להתחבר, אני לומד מזה איך אני צריך להתחבר.
תלמיד: אבל אמרנו שאני מסתיר את הנטייה הזאת לחיבור שיש לחברים.
נכון.
תלמיד: אז איך אני יוצא מזה?
מתפלל. כאן אתה כבר לא יכול בעצמך לעשות שום דבר, זה כבר הבורא ששם לך רגל, מביא לך כישלון.
אבל מצליחים. ממשיכים עוד ועוד ומצליחים, רק לא לעצור.
שאלה: איך להגיע להסכמה בעבודה הרוחנית עם כל החברים, זה נראה לא ריאלי. עם חבר אחד זה אפשרי.
אז אל תעשו, מה אתם רוצים ממני? אנחנו לומדים את חוקי הטבע, אתם חייבים להשתוקק לזה. לא משתוקקים אז לא עושים. אבל לפחות שיהיה לכם ברור איפה אתם נמצאים.
שאלה: האם הרצונות שעולים לנו במחשבה והתחושות הרעות והטובות הן פעולות של הבורא?
כן.
תלמיד: האם לזה הכוונה "ממעשיך הכרנוך"?
עוד נלמד את זה.
שאלה: שאלה כללית לגבי לימוד תע"ס. האם זה מועיל להשלים את לימוד התע"ס עם השרטוטים ששרטטת בהזדמנויות אחרות?
כן ולא. האמת היא שרב"ש לא אהב את השרטוטים האלה. אולי גם מפני שזה לא היה נהוג אצל בעל הסולם ובכלל זה לא היה נהוג בלימוד התלמוד הכללי וכן הלאה. אבל אנחנו כבר מקולקלים, כולם אחרי בתי ספר, אוניברסיטאות, הרבה מהנדסים וכן הלאה, אנחנו מבינים יותר איך לעבוד עם שרטוטים, לכן עבורנו זה יותר קונקרטי. לכן אני לא נגד כל כך, אבל גם לא כדאי להיכנס לזה יותר מידי ולהתכלל בזה ממש.
אנחנו נעשה שרטוטים פה ושם, אבל לא כמו שעשינו קודם.
שאלה: אמרת קודם שמי שרוצה להישאר קטן, משאירים אותו כך. למה התכוונת "להישאר קטן"?
שלא דורשים מהבורא את כוח המסך, כוח להתקדם.
(סוף השיעור)