שיעור צהריים 20.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להתחזק באמונה וביטחון בדרך - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס' 7.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס [שהוא סוד] אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי [אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא]", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

כדי להיות בקשר עם הבורא ולהמשיך עימו, לא צריך שום דבר מיוחד, אלא כל אדם ואדם מוכשר לכך, רק שכל פעם יראה לעצמו שהוא יכול להיות בפנייה לבורא ללא שום הפסקה כמה שיותר. בצורה כזאת שהוא כל הזמן מחפש קשר עם הבורא, הוא מגיע לדביקות. וכל מיני השינויים - יום ולילה או, כמו שהוא אומר, גשם ורוח, שמש, בקיצור כל מיני שינויי מצבים, הם יבואו רק כדי לחזק את קשר האדם עם הבורא.

לכן אנחנו צריכים לקבל מראש שהאור העליון, הבורא, מאיר על כולנו ורוצה בהתקשרות אליו מצידנו. ואנחנו צריכים להבין שאם אנחנו מרגישים כאילו דחיות, מניעות, הפרעות, זה אך ורק כדי שאנחנו ניתן יותר ויותר כוחות כדי להידבק אליו בכל הכוח שלנו בשלמות ונצחיות.

תלמיד: מה לעשות אם האדם מקבל על עצמו, נמצא בזה ופתאום כאילו הכול חולף ממנו והוא נופל ואפילו לא שם לב שהוא נפל ושוב אין לו כלום. איך לקבל בצורה שלמה, כמו שכתוב פה?

זה כמו שקורה בעולם הזה, האדם נופל, מקבל מכה בראש, מתנתק מהמציאות, זאת אומרת מאבד הכרה וכך זה נמשך זמן מה עד שהוא מתאושש, חוזר להכרה ויכול להמשיך בכוחות עצמו. אין מה לעשות, הבורא מסדר לנו כל מיני דברים כאלה, הוא מביא את האדם לכל מיני מצבים של ירידה, נפילה, עלבון, מה שלא יהיה, והאדם צריך בהתאם לזה להשתדל בכל מצב ומצב לחזור לדביקות עם הבורא בצורה יותר ויותר חזקה כך, שכל ההפרעות שעוברות עליו תהיינה דווקא כדי שהוא יחזק את הקשר עם הבורא. כך זה צריך להיות.

תלמיד: אני לא יודע מאיפה זה בא פתאום.

אני מבין אותך, זה עובר על כולם, על כל אחד ואחד, לפעמים זה עובר קל, אבל כמה שהאדם נמצא יותר בדרך, המצבים האלה נעשים יותר קריטיים וקשים. אנחנו רק צריכים להודות שהבורא לא ישכח אותנו, כי אנחנו מגיעים לכאלו מצבים שאנחנו לא מסוגלים לזכור שזה מגיע כדי שאנחנו נתחזק בקשר חדש, נבקש, נתפלל ונרגיש צורך בחיבור עם החברים וכן הלאה. יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים להכין למצבים כאלו ונצליח, בסופו של דבר בטוח שנצליח.

שאלה: אתה אומר שאדם נופל, מאבד הכרה, זיכרון, איך להגיע למה שבעל הסולם כותב, שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים בצורה מלאה?

אחרי שהאדם מתאושש מהנפילה ומתחיל לחזור להכרה שזה הבורא, שאין עוד מלבדו, שרק הוא עושה לו את כל התרגילים האלו ועושה אותם אך ורק כדי שהוא יתגבר בכוח האמונה, כוח הקשר עם הבורא, שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, אז כתוצאה מהמאמץ של האדם יוצא שהוא חוזר להכרה, הוא חוזר לקשר, וזה כבר נרשם להישג שלו עד הפעם הבאה.

בפעם הבאה תהיה נפילה עוד יותר גדולה, ניתוק עוד יותר גדול, כזה שהאדם בכלל ישכח "מי אני, מה אני, יש לי קשר עם הבורא, איזה בורא, על מה אתה מדבר בכלל", זאת אומרת, אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים האלו כדי ללמוד מה זה נקרא להיות בקשר עם הבורא ומה זה נקרא להיות בניתוק עם הבורא, וכך אנחנו בסופו של דבר מתקנים את עצמנו ומתקשרים עם הבורא בקשר שלא נפסק.

שאלה: הוא מסביר בקטע שאור מגיע לכל אחד בשוויון ואנחנו כל הזמן צריכים להיות בתפילה אליו לקבל את האור הזה. איך העבודה הזאת צריכה להיות?

נכון, האור מגיע לכולם בשווה. מה זה נקרא בשווה? זאת שאלה, אבל אנחנו לא נוכל לענות עליה עכשיו כי זה לא פשוט. שווה נקרא שכל אחד ואחד יש לו אור שמאיר עליו בהתאם לאותו אדם, בהתאם לשורש נשמה, בהתאם למצב, בהתאם למצבים שעבר. ולכן מבחינת האור זה בשווה, ומבחינת בני אדם זה בכמה שהאדם יכול להשתמש בו.

תלמיד: ולגבי תפילה, הרי אנחנו צריכים להיות כל הזמן בתפילה, אז איך אנחנו צריכים לפעול לכך?

כל הזמן בתפילה אנחנו לא יכולים להיות, אלא אנחנו צריכים להתעורר ברגעים שאפשר ולבקש - לבקש מהבורא שימשוך אותנו אליו.

שאלה: מה עושים אם אין לנו יגיעה משותפת בעשירייה, איך מתמודדים עם זה?

כל אחד ואחד צריך לקבל כמה ירידות, נפילות, ואז הוא יראה שחסר לו כוח - הוא לא יכול להתחזק, הוא לא יכול לקום, הוא לא יכול להיות נגד הפרעות, הוא לא יכול לא לפחד לפני מה שמתגלה לו בדרך הרוחנית, אלא הוא זקוק לעזרה ואז הוא חייב להתחבר עם החברים בצורה כזאת שהקשר שלו איתם יהיה קשר קבוע ואפילו מתגבר. אם הוא יעשה זאת לא תהיה שום בעיה בשמחה ומהר הוא יעלה מעל כל ההפרעות. אם הוא לא יעשה את זה, אז אין לו סיכוי, כי אין אמצעי אחר חוץ מאותו כוח שהוא מקבל מהעשירייה.

תלמיד: ואם יש שם מספר כוחות שפועלים, מה אז אנחנו צריכים לעשות אחד כלפי האחר, איך אנחנו מתמודדים עם זה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר. אדם מקבל נפילה, ירידה, הגבלות למיניהן, אין לו ראש שעובד, אין לו לב שמרגיש, הכול מבולבל במוח ובלב. אז מה אתה שואל?

תלמיד: אני מתכוון לזה שדווקא את המאמץ מזהים במקומות לא הכי נכונים, כאילו לוקחים את המאמץ ומפנים אותו לא בדיוק לעבודה רוחנית, ואז זה קצת לפעמים מבלבל.

יכולים לבלבל את האדם כך, שהאדם פתאום נכנס לכל מיני מצבים שהם לא בדיוק משתווים עם השגת המטרה הרוחנית, אז מה?

תלמיד: זה המצב כעת.

על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", לא יכול להיות שאנשים שמגיעים למטרה, גדלות, מטרת הבריאה, תיקון, לא טועים בדרך. הם כל הזמן טועים וקמים ועל ידי זה הם מתקנים את עצמם מהר מאוד ומגיעים למטרה הסופית. וכמה שמתקדמים למטרה הסופית, בהתקרבות אליה הם טועים יותר, יש להם בלבולים וסיבוכים והם גם ממש מתייאשים.

אבל כל הדברים האלה צריכים לעבור כמה שיותר מהר כך, שהאדם לא נופל ולא עוזב, אלא נופל וקם. למה, איך הוא יכול את זה לעשות? יש לידו חברים, יש לו חברה, יש לו השפעה ממנה, יש לו שיעור יום יום - פעמיים ביום, כל מיני דברים שאנחנו עושים, וזה מחזיר את האדם. ולא רק זה, כי אנחנו צריכים בזמנים שאנחנו לא נמצאים בירידה, להשתדל כמה שאפשר להיות יותר בעליה ולא להיות אדישים ולא לחכות שהזמן יעשה את שלו, לא, זאת אומרת להיות בעליה יותר ויותר. כך מתגברים ומעבדים את כל ההפרעות לעליות ולהשגת המטרה.

שאלה: מהמאמר עלתה השאלה, איך יכול להיות שענף מתנתק מהשורש, כי אנחנו הרי אומרים שברוחניות לכל ענף יש את השורש שלו. מה זה אומר, האם זאת הנפילה שלנו?

שאלה טובה. איך יכול להיות שאדם נופל, הרי הוא נעתק משורשו? זה לא נכון. נדמה לנו שאנחנו נעתקים מהשורש הרוחני שלנו, מהבורא, אבל באמת זה לא כך, אלא ההפך, אנחנו עולים לשורש רוחני גבוה יותר, רק אנחנו עדיין לא מבדילים בזה. ואחרי שאנחנו עושים תיקונים, מתחזקים, מתקרבים בינינו, מתחברים, אז אנחנו מגיעים לשורש עוד יותר גבוה, ועוד יותר גבוה, וכך אנחנו מגיעים עד השורש העליון.

קריין: קטע 8 כותב הרב"ש.

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות.

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

כאן הרב"ש כבר אומר משהו אחר. זאת אומרת, עד שהוא מגיע לחברה יכול להיות שהוא נמצא בנפילה, בירידה, במצב מאוד מאוד ירוד ובחוסר תקווה, חוסר אונים. מה שאם כן, כשמגיע לחברה ונכלל בה, בהתאם לזה הוא מקבל מהחברה כוחות חדשים, רוחניים, לא סתם מתאושש ושוכח, אלא הוא מקבל כוחות רוחניים להתקדם. את זה אפשר לקבל רק מהחברה. ולכן אין לנו מה לעשות במצב של ירידה אלא פשוט לסגור את העיניים ולהתכלל, כמו שקופצים לתוך המים, כך לקפוץ לתוך החברה. והחברה צריכה כבר בהתאם לזה להשתדל להשפיע על כל אחד ואחד, שיהיו לו ממש כוחות להתגברויות ולדבקות בבורא.

שאלה: באיזו צורה הכי טוב עבורנו לקבל את כוח הקבוצה, כדי לא להגיע למצב של ייאוש ולשמור על הביטחון בדרך?

רק להיות ככול האפשר צמודות לחברות, זאת הצורה הכי בטוחה שאתן מתקרבות למטרה. אפילו שאתן לא יודעות בדיוק מהי המטרה, איך להגיע אליה, ומה אתן צריכות לעשות בכל צעד ושעל, אבל אם אתן משתדלות כל פעם כדי להיות יחד ככול האפשר, אז אתן תראו עד כמה הבורא נותן לכן כל מיני הפרעות מאוד מיוחדות, שעל ידי ההפרעות האלה דווקא כשאתן מתגברות עליהן, אתן עושות עוד ועוד צעדים קדימה. זו עבודה יומיומית כל הזמן ומכל אחת, ותראו עד כמה אתן תגיעו להתקדמות בדרך בצורה יפה מאוד.

שאלה: איך להשקיע מאמצים בצורה פנימית ונכונה בקבוצה?

פשוט לרצות לעזור לכל חברה ולכל החברות יחד, שהקבוצה תהיה מלוכדת ושכולנו נתקדם מתוך הליכוד שלנו למטרה. להיות עד כדי כך מחוברות בינינו, כך שהבורא יתגלה בקשר הזה. ואז נתחיל פתאום להרגיש שבפנים, בקשר בינינו נמצא הבורא, כתוצאה. אנחנו ככלי והוא כאור שממלא את הכלי.

שאלה: במה העזרה שלי צריכה להיות?

להחזיק את כל החברות יחד, וביחד הזה לנסות לגלות את הבורא.

שאלה: במידת ההתקדמות בעבודה הרוחנית עם החברות אני מגלה שהחברות בטוח יצליחו, אבל אני אף פעם לא אצליח לשנות את עצמי, הנס הזה לא יקרה. מה קורה?

אם אני חושבת על החברות, אז בטוח שגם לי זה יקרה. על עצמי אני לא יכולה להתפלל, למדנו את זה, זה לא יעזור. אבל אם אני מתפללת עבור החברות, אז גם לי זה בטוח יקרה.

שאלה: האם המבול הזה של המניעות והעיכובים, מלמד אותנו לא לקבל הנאה מהסבל?

אני לא צריכה לחשוב אם אני נהנית מהייסורים או לא נהנית מהייסורים, ככול שאני מגיעה לזה. אנחנו בעיקר צריכות לראות את החיבור בינינו ואת הנטייה למטרה.

שאלה: איך בצורה הכי מועילה אפשר לעזור לחברות, איך להביא את רוח החיים הזאת?

אמרתי עכשיו, צריכים לדאוג שכולן יהיו מחוברות.

תלמידה: איך אנחנו עושות את זה?

כל הזמן לעורר אותן לחיבור. לתת דוגמה.

שאלה: לפנינו יש עוד שבוע אחד עד הכנס, ואני במצב שאני לא יכול לסבול להיות בשיעור, לא יכול לסבול לשמוע אותך, ואני ממש נגעל כשאני שומע על חיבור. מה לעשות? אני במצב נורא.

תגיד תודה רבה לבורא, הוא מכין לך באמת מקום טוב. זה שאדם מרגיש מצבים קיצוניים, שלא רוצה להתחבר, לא רוצה ללכת לאף מקום, זה סימן שהוא נמצא במצב חד ומאוד רציני לפני קפיצה.

שאלה: אם במצב של ייאוש אדם כמעט מגיע לצעקה לבורא, אבל אז מגיעה החברה ומחזקת אותו, נותנת לו כוח, ולכן הוא לא מגיע לצעקה, ותמיד יש לי את ההתנגשות הזאת?

החברה אף פעם לא יכולה לקלקל לך את המצב, אף פעם. אפילו שנראה לך שעוד מעט אתה תפתח את הלב לבורא והוא ייקח אותך לגמר התיקון, ואז באה החברה וכביכול מטשטשת את המצב, זה לא נכון. החברה אף פעם לא תפריע לך בזה. למה? כי אם זה בא מהחברה, אז בטוח מעליה יש את יד הבורא שמנהל אותה.

תלמיד: איך הם עובדים יחד, כוחות שאני מקבל מהחברה, לעומת כוחות שאני אמור לבקש מהבורא?

תנסה לשלב גם את זה וגם את זה יחד, ותלמד מהחיים, מהניסיון.

שאלה: במצבים קיצוניים, במיוחד בשיעור צהרים או בשיחות של העשירייה, כשאנחנו מגיעים בניתוק, איך אנחנו נותנים את מצב הרוח הזה?

קודם כל צריכים עצבים חזקים, אני אומר לכם שתצטרכו את זה בדרך. תצטרכו תמיכה מהשיעורים, מהספרים, מהאינטרנט שלנו ובעיקר מהקבוצה. לא להתבייש כשאתם נמצאים במצב רוח רע, לא לברוח לאיזו פינה ולהסתתר מהחברים, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך עושים את העבודה שלנו בחיבור ובהתקדמות למטרה בכל מצב ומצב. ואז נראה את המצבים האלה, עד כמה הם לא פשוטים, אבל הם מכוונים אותנו בדיוק לטוב ומיטיב ולאין עוד מלבדו.

שאלה: מה חשוב שהאדם יכבוש בתוכו בעבודה?

רצון להגיע למטרה והכנעה. זאת אומרת, אני מאוד רוצה להגיע למטרה ונמצא בהכנעה מוחלטת כלפי כל מה שהבורא מוריד עליי.

תלמיד: איזה סוג של הכנעה?

הכנעה שאני מוכן לקבל את הכול. אני אפס. כשהאדם מגיע לכלל אפס, אז הוא מגיע לתיקונו השלם.

שאלה: אני נמצאת עכשיו במצב אישי שכל הזמן פיזית אני פוגשת בעולם הגשמי הרבה מאוד אנשים שצריכים תקווה ואני מרגישה שאני נותנת להם. מצד אחר, אני מרגישה לאורך זמן שאני כל הזמן חוזרת לעשירייה ונתלית עליהם וכל הזמן מבקשת כוח וכוונות, ואני מרגישה שאני נודניקית, ואפילו אני "אובר" נודניקית, שאני מבזבזת את הכוחות שלהן. אתה יכול אולי לכוון אותי, מה אני עושה לא נכון?

אולי תשימי לב לחברות שלך, כמה הן זקוקות לעידוד וחיבור ולא רק את. אחרת את כל הזמן מצטערת על מצבך. ותחפשי איך את יכולה לעזור להן כי דווקא בזה את תצאי מהנפילה שלך.

שאלה: מהחֶבְרָה תמיד מגיעים כוחות של התקדמות או האם זה תלוי בנטייה הנכונה שלנו לעבר החברה?

כן, וודאי שזה תלוי ביחס שלנו לחברה. אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להתייחס לחברה כמו לעוגן בטוח, שעל ידו אני עומד ליד המפרש, ולוקח אותי לגמר התיקון.

שאלה: אם הבורא נותן כוח ומרץ וחשיבות, איך להעריך את זה, איך לא לאבד את זה, איך להתמיד בזה כדי לתת עוד ועוד?

הכי בטוח זה להתכלל עם החברות, ואיתן אפשר לדבר על זה ולהבין איך להשיג.

קריין: קטע מספר 9 כותב הרב"ש,

""אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם. דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו. 

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו." 

(הרב"ש. מאמר 4 "איש את רעהו יעזורו" 1984)

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות תמיד הזדמנות כמה אני יכול להשפיע נחת רוח יותר גבוה, יותר חזק, יותר שמח של החבר. אני צריך להשתדל לראות סביבי כל הזמן חברים משמחים, בצורה כזאת אני נמצא אז ביחס יפה ונכון לתיקון הכלי הכללי שלי כי כל החברים הם חלקי הנשמה שלי וכך אני גומר את התיקון.

קריין: קטע מספר 10. כותב בעל הסולם מתוך "שמעתי".

"אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים." 

(בעל הסולם. שמעתי. צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")

הוא משתמש בחברים שלו כדי לקבל דרכם כוחות חדשים שיוכל גם להתרומם ולעלות. אז ככל שאדם דואג שהחברים שלו יהיו מחוברים ועולים בדרגות, כך הוא בעצם מספק לעצמו כוחות רוחניים גם לעלות, להתגבר ולהתמלא באור העליון.

שאלה: איך אני יכול לאהוב את החברים? אני אוהב את הילדים שלי אבל איך אני יכול לבנות אהבה כלפי מישהו שאף פעם לא הכרתי? איך אני יכול לעשות את זה? מהו האמצעי?

אתם צריכים ככל האפשר עוד ועוד לדבר, להיות יחד, כמה שאפשר עד שאתה תתחיל להרגיש שחוץ מהחברים אין לך כלום, שהנשמה שלך, היא החיבור של החברים. כשהם יתחברו ויתמלאו בהשתתפות שלך וודאי, אז זה נקרא שאתה ממלא את הנשמה שלך עם אור העליון, עם הבורא. שהבורא לא יכול להתגלות בך אלא אם אתה קשור לחברים ואתה רוצה להיות מחובר איתם ממש בלב ונפש.

אתה צריך לחשוב על זה עוד ועוד עד שזה לא יברח ממך כל פעם אלא ההפך, אתה תרגיש שאין לך מה לעשות יותר, זו באמת הנשמה הכללית, זו באמת הנשמה שלי ואם אני רוצה להשיג את הנשמה, חיים רוחניים, חיים נצחיים שלמים, אין סוף וכן הלאה, אני חייב להיות מחובר עם החברים עד בלי די. אז מה נשאר לי לעשות? רק להגיע לחיבור שאין לו שום גבול ובצורה כזאת אני סוף סוף מתקן את עצמי.

שאלה: עד כמה חייב חבר בעשירייה להביא מצב רוח לעשירייה למרות שהוא נמצא בירידה וחוסר רצון והוא לא מצליח בזה?

חייב להשתדל בכל זאת להצליח, ואם לא, אז הוא נותן את עצמו לחברים שהם יטפלו בו, אבל זה כבר מצב רציני.

תלמיד: מה פירוש הרב מצב רציני?

האמת הוא לא יכול לעזור לעצמו ומוריד את עצמו כלפי החברים, ואולי החברים יטפלו בו.

שאלה: כי יש מצבים, שהאדם ממש לא יכול, להזיז אצבע. אבל מצד אחר יש לו מחויבות לעשירייה והוא לא יכול להתגבר.

אז מה אתה רוצה לשמוע ממני? אתה חושב שאני מצבים האלה לא עובר ולא מבין?

תלמיד: דווקא מהניסיון שלך אני רוצה שתיתן לנו את הדרך לעשות.

אין, כולם מסבירים לנו את המצבים הללו, שאנחנו חייבים לעבור אותם וחייבים להיכנע ולהתכופף כלפי החברים וכלפי הבורא שיטפלו בנו במצבים כאלה שאנחנו לא מסוגלים להזיז אפילו אצבע קטנה.

תלמיד: פעם הרב סיפר שהוא לא יכול אפילו לזוז מהמיטה. איך יצאת מזה?

היו הרבה מצבים כאלה. היו מצבים שהרב"ש התקשר ואמר "מיכאל איפה אתה?" ואני בכיתי ואמרתי – "אני לא יכול לזוז". הוא מחכה לי ואני לא יכול לזוז. היו עוד מצבים, אני מקווה שזה לא יגיע אליכם, אני כבר תיקנתי אותם, עברתי אותם. מה לעשות? אני מסביר לכם מה לעשות. רק להשתדל להתחבר כל פעם על ידי חברים חדשים. זאת אומרת אלו או אלו או אלו מי מכל העשירייה נמצא בעליות-ירידות ולשמוח בזה שיש לנו פעולה אקטיבית בתוך הכלי שלנו, ואנחנו יכולים תמיד למצוא את עצמנו בשינויים. העיקר השינוי.

תלמיד: במקרים כאלה מותר לחברים להתקשר לחבר, למרות שזה מרגיז אותו?

כן, אבל צריכים להתחשב. יש אנשים שלא יכולים לשמוע. יש כאלו זמנים שאדם לא יכול לשמוע וכן האלה. צריכים לראות איך לגשת לאדם.

שאלה: בדרך כלל אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל עכשיו אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה. אני מרגיש הודיה. התחלתי לשמוע את הקבלה מגיל 23 עכשיו אני בן 63, אבל בזמנו קבלה הייתה משהו כדי להשיג דברים חומריים. אף פעם לא הרגשתי משיכה לזה. ברגע שהגעתי לבני ברוך עם הרב לייטמן, אני תופס שזה קבלה אחרת. אני לא רוצה להתלונן, אבל במשך 20 שנה עברתי מצבים מאוד מאוד קשים ולא הבנתי. רק לפני חודש הבנתי שזה תהליך שהייתי חייב לעבור כדי להעריך את הדברים בצורה אחרת. היום אני בהודיה, היום אני מרגיש שאני מסוגל לתפוס בחלקים שונים בפנימיותי את הדברים ממש בצורה שונה, אחרת. אני רואה את זה פשוט בצורה נפלאה, כי כל הייסורים שהיו לי הפכו לעונג. אני לא יודע אם זו מתנה, אני לא יודע אם זה השגה, אבל זה לא תלוי בי וזה התחזק אחרי שנה שהייתי מחוץ לדרך וחזרתי והעשירייה פשוט מזינה אותי ואני מרגיש את זה ואני מודה. רק רציתי לבטא את זה, אם זה יכול לעזור לך.

אני מודה לך מאוד שאתה סיפרת עכשיו. נקווה שאנחנו עוד נגיע לכל המטרות הנעלות. ואתה בן 67 אני בן 77, אז הכול בסדר. הכול יסתדר. הבורא מודד לכל אחד ואחד גם שנים וגם מדרגות.

שאלה: שמעתי עכשיו שכשאדם מגיע למצב שהוא אפס מוחלט אז מגיע לתיקון השלם. ולפני כן שמעתי שמצב האפס המוחלט בתכונת ההשפעה אלה מצבים שונים. תוכל לברר?

זה לא חשוב. את תבררי את זה לבד.

שאלה: פעם ראשונה מאז הווירוס יש בבני ברוך - כנסי מראה בכנס המתקרב, הדרום אמריקאי. אנחנו התרגלנו לכנסים וירטואלים, זה מאוד נוח. הכנסים הפיזיים הם מין הפרעה להרבה אנשים. האם ההפרעה הזאת שאנחנו לא יכולים להגיע לכנס זו הפרעה שאנחנו צריכים להתגבר עליה בשביל ההתקדמות שלנו?

אני לא יודע מה יקרה שם בכנס. איזה כנס?

תלמידה: כנס דרום אמריקה שיהיה בעוד שבוע.

ומזמינים אתכם, אז מה לעשות?

תלמידה: יש כנסי מראה בכל מיני מקומות, כנסים גדולים. ולהרבה חברים אין כוח להירשם ולהגיע פיזית.

אני חושב שאם אפשר, אז כדאי. אולי נראה לך שההתפעלות מהכנס שאת רואה הרבה אנשים זה מבלבל אותך ולא נותן לך להתרכז בחיבור, אבל זה כדאי, בכל זאת זה משפיע על האדם. את יכולה להיות שם בשיעור אחד, אבל זה כדאי.

שאלה: בקשר לכנס. איך אנחנו נוכל לעזור לחברות בעשירייה שנדחות מההזדמנות להתחבר עם עשיריות אחרות?

עשיריות אחרות, אולי זה לא כל כך חשוב להיות איתן ממש במגע פיזי. אבל להיות במגע ביניכן, בעשירייה שלכן, זה כדאי.

שאלה: כתוב שאנחנו לוקחים כוחות מאנשים שמוצאים חן בעינינו. אבל יש מצבים שיש שנאה, ואתה אמרת שחייבים לעבור מצב כזה. האם יש אפשרות איכשהו להכין את עצמנו מראש שנדע איך להתנהג בעשירייה, איך להתנהג בכלל עם אנשים כאלה? כי אני יודעת שיש אנשים שנזרקים מהדרך להרבה זמן, אלה חברים חזקים שעושים עבודה רוחנית מאוד גדולה. איך להתנהג בצורה נכונה?

זאת שאלה מורכבת, לא פשוטה. אני חושב שכדאי לכן בעשירייה לדבר ביניכן ולהחליט, ומה שתחליטו זה יהיה טוב. אפילו שזה לא יהיה ממש נכון באופן סופי, אבל זה יהיה טוב.

שאלה: מה זה אומר לתת דוגמה נכונה, ואיך בדוגמה הזאת לא להוריד את החברים?

את צריכה לחבק את החברה, ויחד אתה להשתדל לצאת מהמצב הנמוך, הירוד שהיא נמצאת.

שאלה: כל חבר צריך להשתוקק להיות מושך כלפי העשירייה, מה זאת אומרת?

שכל החברות ירצו להתחבר אתי. כך אני צריכה להתנהג בתוך העשירייה.

תלמידה: איך לעשות זאת?

את צריכה לחשוב, איך את יכולה למצוא חן בעיני הקבוצה, בעיני החברות.

שאלה: זה בסדר להזמין חברות שיצאו מהדרך?

כן, אבל בעדינות. לומר להן רק פעם אחת, ירצו, יבואו. לא ירצו, לא יבואו. אבל אנחנו פתוחים לכולם, בסופו של דבר גם מלאך המוות יהיה המלאך הקדוש.

שאלה: מה עלי לעשות אם אני לא מחשיב את החברים?

תעבוד על זה שאתה תחשיב אותם, כי בלעדיהם אתה לא תגיע למטרת הבריאה.

שאלה: איך להכניס מרץ לחברים אם אני רואה שהם אדישים?

לתת להם דוגמה עד כמה אתה מקבל התפעלות מהעבודה שלנו ברוחניות.

שאלה: באיזה שלב בלימוד האדם מגיע לקבוצה, ומהו המצב הזה שהוא מגיע לקבוצה?

זה לא תלוי בנו, את זה הבורא מסדר.

תלמיד: אנחנו מתכוננים וכולנו נרשמים לכנס הקרוב, כנס לטין הגדול. רב, הופתעתי לגלות ברשומים לכנס שגם אתה נרשמת. ורציתי לשאול אותך, האם אתה מרגיש הבדל בין הרגע לפני ההרשמה לרגע אחרי ההרשמה לכנס?

אני כבר בתוך הכנס מזמן. אני לומד את השיעורים ומכין את עצמי, אני רוצה לתת גיבוי לכנס. מתי מתחיל ומתי נגמר אני לא יכול להגיד, אני פשוט נמצא בזה, בזרימה הזאת. אני מקווה לראות את כולכם שם. זה כוח מאוד גדול ובשבת הבאה יהיה לנו באמת חג שמח גדול.

קריין: הערב תהיה ישיבת חברות עולמית, זאת הפעילות הבאה שלנו.

גם גברים יכולים לצפות?

תלמיד: בסביבה טובה, ודאי, רק לא להפריע.

יופי. לא נפספס את זה. אנחנו צריכים הרבה רוח, ומאיפה נקבל את הרוח הזו? מהנשים. מנשים אפשר לקבל אפילו יותר מאשר מהגברים. לכן אני מצטרף לנשים ומזמין את כולם להיכנס לסביבה טובה.

אז שיהיה לכם כל טוב. להתראות, חיבוק חם ובעוד שבוע יהיה לנו מפגש - הכנס הגדול.

(סוף השיעור)