שיעור בוקר 30.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 167,

אותיות כ"ב-כ"ד

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 167, את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו נמצאים באות כ"ב.

אות כ"ב

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו. ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, גם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך, אשר עם האו"ח שהוא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו, אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

שאלה: מה זה המצב הזה שיש בחינות אחרות, שאין בכלי את כל ה' הבחינות?

שהכלי לא שלם. זאת אומרת, אין מסך על כל הכלי, יש רק על חלק מהכלי, חלק מהרצונות.

תלמיד: מה גורם לזה שיש מסך רק על חלק מהרצון? איך זה יכול להיות?

הוא לא מסביר כאן על הסיבות. הסיבות הן, או שמלמעלה או שמלמטה יש הגבלות. בהשתלשלות מלמעלה למטה נעשות הגבלות מלמעלה על ידי האור ובהתעלות ממטה למעלה, זה גם על ידי האור אבל כבר צריכה להיות קודם עבודת האדם הקודמת למסך.

נקרא שוב,

"והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווגי דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו." זאת אומרת, הכול תלוי ברצון שעליו יש מסך, והמסך עובד עם האור העליון ומעלה בחזרה את האור העליון למאציל, ואז לפי השתוות הצורה בין האור החוזר ויחס הבורא לנברא, שזה אור ישר, נעשתה כאן השוואת יחס הבורא לנברא, ולפי זה הנברא כבר מסוגל לקבל את הכרת הבורא. "ועתה אודיעך טעם הדברים, כי נודע שאין אור מושג בלי כלי, וגם ידעת שה' בחינות עביות הללו באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד שהלבישו לע"ס כח"ב תו"מ, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך," זאת אומרת, אותם הרצונות, אותן התכונות שהיו לפני הצמצום ברצון לקבל, אחרי הצמצום ועבודה של התחתון, כל הרצונות האלה נכללו במסך, והכלי עובד עכשיו עם אותו יחס של הבורא אליו בחזרה ממנו לבורא. "אשר עם האו"ח שהיא מעלה, הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ," זאת אומרת, האור חוזר שהכלי מעלה מהרצון לקבל שלו, בעצם מבטא כוונה ורצון של הכלי להיות דומה לבורא. "במקום ה' כלים" רצונות "שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו," שורש, א', ב', ג', ד' "אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס," הבדל בין עביות והכלי, שעביות עם המסך נקרא כלי. "אבל בעת שאין בו כל ה' בחינות, כי חסר לו עביות דבחי"ד," שלא מתגלה עביות כזאת גדולה, גם לא מתגלה צמצום בה, לא מתגלה מסך עליה, "אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, "אבל בעת שאין בו כל הה' בחינות, כי חסר לו עביות דבחי"ד, הרי אין בו אלא רק ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש רק ד' אורות חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא נקרא אור הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד." וכן הלאה, כמה שיותר יחסר בעביות אז תחסר גם העביות ששייכת למסך וייחסר לנו כוח לגלות את הדימוי שלנו לבורא ואם כך יחסר לנו האור העליון שיתגלה בנו, הבורא שיתגלה בנו. זאת אומרת גילוי הבורא תלוי ברצון גדול שבנברא וביכולת הנברא לעשות צמצום על הרצון, ולבנות יחס כמו של הבורא אליו גם הוא לבורא, ולפי השוואת היחסים האלה, מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי", לפי זה גם מתגלה הבורא בתוך הנברא.

שאלה: בכל הפעולות האלה בכלי המשותף של העשירייה מדובר על צמצום, מסך?

בדרך כלל כן. הבעיה היא שאדם לא יכול להגיע לעבודה אישית עם הבורא אם הוא לא נכלל בעשירייה, כי שם הוא מברר את כל הפרטים האלו שהוא צריך לפנות לבורא. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לפנות לבורא כמו שאני. לא, כדי לכייל את עצמי לבורא, שאני בדיוק אבין, ארגיש איך זה יכול להיות שאני מגיע אליו, שאני מתלבש, שאני מוכן ושאני מגיע אליו בצורה נכונה, אני צריך רק עשירייה. תתאר לעצמך, אתה לוקח איזה אדם מהרחוב ומכניס אותו לפני אדם חשוב, הוא צריך לדעת שפה, הוא צריך לדעת איך לגשת, באיזו צורה להכין את הבקשה שלו, הוא צריך בשביל זה לדעת גם מה הצד השני, האדם שהוא פונה אליו, מה הוא רוצה, איך אפשר בכלל לעניין אותו במה שהוא מבקש, שירגיש שבמקום לתת לו הוא מקבל ממנו, האם הוא בא כדי לתת לו או לקבל ממנו וכן הלאה.

זאת אומרת אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לפגישה עם הבורא. לכן הכלי נשבר מלכתחילה, כלי דאדם האשון, ועל ידי זה שאנחנו אוספים את החלקים שלו ומהחלקים משתדלים לבנות את הכלי, להיות כאיש אחד בלב אחד זה נקרא, ברצון אחד, אם נהייה כולנו ברצון אחד אנחנו יכולים לגשת לבורא ובטוח שאז נקבל ממנו מה שאנחנו רוצים. זאת אומרת זה לא תנאי צדדי שאני צריך לעסוק בחברה, אלא זה כדי לרכז את הכוונות הנכונות, הרצונות שלי, יחד. אז אני כאילו נשבר לעשרה חברים, לעשרה חלקים, אם אני אוסף אותם יחד נקרא שאני מוכן לפגישה עם הבורא, שאני יכול לגשת אליו ולבקש שהוא יענה לי.

שאלה: מה זה אומר שבכלי המשותף הזה שאנחנו בונים, אוספים, יש כמו שבעל הסולם כותב פה מסך שיש בו חמש דרגות של עביות?

זה בהתאם לרצון לקבל שמתגלה. מפני שיש לנו מד' בחינות דאור ישר אור שמופיע מלמעלה עד שהוא בונה את ההבחנות האלה, שורש, א', ב', ג', ד', או אפשר להגיד 0, 1, 2, 3, 4, והאור מגיע ובונה דרגות ברצון לקבל עד שבחינה ד' מרגישה את עצמה שהיא הפוכה מהאור והיא מרגישה בזה בושה ולא יכולה לסבול ריחוק כזה מהאור ולכן עושה צמצום ומחליטה שהיא תעשה הכול רק שיהיה לה מסך ושהיא תגיע להזדהות עם הבורא, הזדהות עם האור העליון, עם בעל הבית, וכך היא מתחילה לעבוד. לכן כל הבחינות האלה, שורש, א', ב', ג', ד', גם בחינה ד' בעצמה, הרצון לקבל שמרגיש את עצמו, שהנברא מתחיל להרגיש את עצמו, הוא מרגיש את עצמו בבחינה ד', לא בבחינות הקודמות, ואז יוצא שאנחנו צריכים להגיב בהתאם לזה.

שאלה: בחינות העביות תלויות אחת בשנייה?

וודאי שכן. אני רק לא מבין מה אתה שואל, הכול תלוי בהכול. אם אני משתמש בבחינה א' אז אחר כך ניתוסף בי רצון לקבל עם עביות דבחינה ב' שאני אטפל גם בו ויתגלה לי על ידי הבורא בצורה יותר גבוהה.

תלמיד: במצב שנגיד אין בחינה ד', אין במסך את האפשרות לעשות זיווג על עביות ד'.

רגע, בלי בחינה ד' לא יכולים לדבר על כלום. הכלי חייב להיות כלול מכל חמשת החלקים, החוק הוא "אין מקצת ברוחניות". איך אתה יכול לדבר על זה שאין לך רצון לקבל באיזה חלק מהבריאה, זה לא חלק, הוא לא יכול להיות קיים. האור העליון שבונה את הבריאה מגיע למצב שהוא בונה את הכלי בצורה כזאת שבסופו של דבר תהיה בחינה ד', אחרת הוא לא גמר את הבריאה, אחרת אין נברא.

תלמיד: אז למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר חסר פה בחינה ג' אז יש לו רק שלוש אורות?

בתוך בחינה ד' יש לך את כל חמש בחינות העביות ובהתאם ככל שיש עליהן מסכים אז בחינה ד' מעלה אור חוזר ומשיגה את הבורא לפי השתוות הצורה בין אור חוזר ואור ישר.

תלמיד: אני שואל מה ההבדל בין מצב שעושים זיווג דהכאה על כל הה' בחינות או רק על ד' בחינות, מה ההבדל בין המצבים האלה?

עד כמה יכולים להתאים את עצמנו לבורא. זה כמו שאתה אצל בעל הבית, הוא שם לפנייך חמש מנות ואתה אומר, לא את זה אני לא אוכל. למה? זו מנה כל כך יקרה, כל כך מיוחדת, שאני לא יכול לאכול אותה ולחשוב עלייך, בעל הבית, אלא רק על התענוג. התענוג יותר גדול בבטן שלי מהתענוג שאני אוכל אצלך ולכן אני לא מקבל את המנה הזאת.

תלמיד: אם אני בא לסעודה והמנה הכי גדולה היא דג, האם היחס שלי שונה אם המנה היא בשר ויש גם דג?

כן. וודאי שהוא שונה. כי הרצון לקבל שלך הוא לא כל כך גדול ואתה יכול לעבוד עימו אולי בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת שהזיווג שונה על אותה בחינה בהתאם למה שסך הכול יש במסך, סך כול העביות?

וודאי. כי למה מלמעלה מלמטה יש את כל המדרגות האלו שאנחנו לומדים שהאור העליון משתלשל בהן ובונה בהן חמישה עולמות עד שמגיע לעולם הזה ואלינו ומתחיל לעורר אותנו ממטה למעלה? כדי שאנחנו נגדל בהתאם לבניית המסך שבנו. וגם העביות מתגלה בהתאם לכמה שיש לנו מסך. ולא שמתגלה בנו פעם עביות, רצון לקבל יותר גדול ממה שאנחנו יכלים להרכיב עליה מסך.

תלמיד: אז מה שקוראים לו עביות א' נגיד זו אותה עביות א' בכל ההתפתחות או שכל פעם זה משנה איזו צורה או משהו?

האם זו אותה עביות א' בכל ההתפתחות? וודאי שלא, אף פעם זה לא אותו דבר. בכל כלי, בכל מקום, בכל צורה שתהיה תמיד זה רק באותו הכלי קיים. כמו שאין לך שני אנשים בעולם שדומים זה לזה ממש, למרות שלכולם יש אותם חלקי הגוף.

שאלה: התכונות של המסך, האם הן תואמות לארבע הבחינות של אור ישר או איזה תכונות יש לתכונות האלה שבונות את המסך?

למסך יש רק דבר אחד, הוא רוצה להפוך את הרצון לקבל, היינו עביות שיש בנברא, לרצון להשפיע מהנברא לבורא. זה בעצם תפקיד המסך, רק להפוך את היחס שירגיש איך הבורא מתייחס אליו, נותן לו, מפנק אותו, אוהב אותו וכן הלאה. ואז הוא צריך להיות כמו ברזל, חזק, לעצור את עצמו מתענוגים, מהנאות, מהמילויים, ולעשות מזה רק פעולת השפעה חזרה לבורא. ואז לפי כמה שהוא מגיע להשפעה לבורא הוא מתחיל לגלות את תכונות הבורא, המעמד של הבורא, שזה ממש למעלה מכל מה שהוא יכול לשער לעצמו, לדמיין לעצמו. כי הוא מתחיל להרגיש ממש כמו שהבורא מרגיש, נגיד. הוא במשהו נעשה דומה לבורא, נעשה אדם, דומה.

שאלה: אחרי צמצום א' שנבנה מסך, המסך יוצא עם עביות ד' או שהוא מתחיל עם עביות שורש?

המסך, אם אנחנו מדברים עלינו הנבראים, בני האדם, המסך לא יוצא אלא הנברא צריך לבנות את המסך. לכן כל מצב ומצב שלנו מתחיל מאפס ואז אנחנו דורשים שיבוא המאור המחזיר למוטב ואנחנו יחד נעבוד עליו כדי למשוך את המאור, והוא יבנה בנו מסך. וכך אנחנו נעלה את האור חוזר ולפי זה נגלה באור חוזר אור ישר וככה הבורא, מתוך ההסתרה יתגלה בתוך האור חוזר שלנו.

תלמיד: ואם מדברים מלמטה אחרי צמצום א' אז מסך מתחיל עם עביות ד'?

כאן אנחנו מדברים על המסך. המסך אחרי צמצום א' בעולם אינסוף מתגלה בכל הכלי, על כל הכלי ובזה בונה את העולם הראשון, עולם אדם קדמון, הפרצוף הראשון שלו, גלגלתא.

שאלה: אחרי שאנחנו בונים את המסך, אחרי הצמצום, למרות שזה כתוב ברצף, בכל שלב עושים עד שזה נבנה. אז אחרי זה אנחנו בונים קודם כל את העביות שורש, ואחרי זה את עביות א', מלמעלה למטה.

נכון.

שאלה: המסך מעלה את מלכות לרמת היחסים עם הבורא. האם הרצון לקבל נשאר שם כיסוד או שהוא מילא את תפקידו ומתבטל?

אנחנו עוד נדבר, זה לא עכשיו. אתם רוצים עכשיו להתחיל כבר לטייל בכל חכמת הקבלה.

שאלה: איך בן אדם יכול להזמין ולהגביר קשיות במסך?

רק על ידי זה שהוא עובד עם עשירייה ומושך את עצמו לעשירייה ואז על ידי זה שהוא מקבל שינוי במאור המחזיר למוטב בזה הוא משתנה.

אות כ"ג

"אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

אות כ"ד

"והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר."

אתם צריכים להשתדל לצייר לעצמכם את מה שהוא כותב כאן, ושיהיה לכם ברור בצורה סכמתית. יש כאלו המון שרטוטים בארכיון שלנו. אני במשך עשרות שנים ציירתי את הדברים האלה לכל מיני קבוצות, אז תשתמשו בזה. יש אפילו ציורים צבעוניים, גדולים, יפים, ממש מאוד מעובדים נכון, ותיהנו. אני מקווה שתיהנו, כי בכל זאת ההתקשרות להבחנות הללו היא מאוד חשובה.

אבל מי שלא נמשך לציורים אלא רוצה להרגיש אותם בפנים, ציורים פנימיים, זה יותר טוב. אבל זה לוקח אולי יותר זמן. כי בצורה סכמתית כשמסבירים לכולם, נגיד לבני אדם רגילים ברחוב, אז כשמציירים להם את החיצים האלה, והתכונות האלה זה טוב, הם תופסים את זה מיד. זה משהו שרואים, משהו שנראה לוגי מאוד והגיוני. אבל לנו צריכים גם לתת הסבר ולהשתדל שההסברים האלה יהיו יותר רגשיים. כי סך הכול כל הרוחניות היא ברגש, בתוך רצון.

ולכן בחינות יותר גבוהות, יותר נמוכות, מתמלאות, מתרוקנות, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, דרגות העביות, דרגות הרצון יותר או פחות, בהתאם לזה השפעה לבורא פחות או יותר וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו צריכים את כול הדברים האלה כאן לייצב בנו כמה שאפשר בצורה רגשית. אל תחשבו שאתם לא רגשיים, העניין הוא שהרצון לקבל בכם נמצא בתרדמה, הוא עדיין לא מבחין בכל הדברים האלה, טעמים. כמו שאתם ניגשים לאיזה דבר חדש, עד שאנחנו מתחילים להכיר אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, אנחנו מפעילים אותו ואז על ידי זה לומדים. ואז יש לנו אליו רגש, שכל כל מיני צורות יחסים וכן הלאה. כך גם כאן.

לכן כמה שאנחנו יותר נתאר את הדברים האלה בתוכנו בצורה רגשית, אפילו שזה לא יהיה נכון, אבל זה בכל זאת יפתח בנו מערכת פנימית רגשית שתהיה יותר מוכנה לקליטת הרוחניות, לקליטה רוחנית. לכן תשתדלו כמה שיותר להתפעל, להתרגש ממה שאנחנו לומדים.

שאלה: בסעיף הזה מדובר על הדרגות של הרצון לקבל.

כן.

שאלה: מה זאת אומרת שהאור הגדול נכנס בכלי הזך ביותר, בעבודה שלנו ברגש?

ככל שהכלי יותר זך, זאת אומרת יותר עביות, לפי העביות הוא עבה ולפי הרצון להשפיע מתוך העביות הוא זך. כי יש הפכיות, עד כמה אני אדם גס, אבל אם אני תיקנתי את עצמי לעל מנת להשפיע ולאהוב את הזולת, אז אני בזה נעשה יותר זך עם כל העביות שלי.

תלמיד: האדם זה הכלי והאור זה שאני יכול להשפיע?

אדם זה הרצון, ואז כמה שהרצון לקבל שלו יותר גדול, אם הוא מתקן אותו, הוא נעשה יותר זך. אם יש לך רצון לקבל קילו אחד ותיקנת אותו, אז אתה עכשיו אדם המתוקן בקילו אחד. ואם מישהו שהיה בחמישה קילו, עם רצון לקבל גדול, ממש היה אכזרי ושודד, אז אם הוא מתקן את עצמו בעל מנת להשפיע, אתה יודע כמה שהוא יכול לעשות?

תתאר לעצמך שכל אותם השודדים, המיליארדרים של היום בעצם, אם היו עכשיו הופכים להיות לזכים, היו מרוקנים את הקופות שלהם לאחרים, אז מה הם יכולים לעשות? ולְמה ברוחניות הם יכולים להגיע בהתאם לזה אם יתקנו את עצמם בצורה כזאת? מה שאין כן אם אתה תגיע לכלים שלך ותסתכל בהם, מה יש בהם? כמה רצון וזהב יש לך שם? אין כלום. לכן כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, מפני שהיה לו רצון גדול, יצר יותר גדול אז הוא יגיע על ידי עבודה להבחנות יותר גבוהות. לכן נעשה כל הגדול מחברו, אבל זה מפני שעבד על העביות שלו והפך אותה לזכות.

תלמיד: כשבן אדם מתחיל ללמוד קבלה הוא מתחיל בלימוד ואז הוא נראה כשהוא מתחיל, הוא יותר מרגיש, יותר רגיש, הוא תופס הכול בצורה יותר ויותר חזקה, ואז עם השנים כמה שיותר מתקדם הוא פחות מבין, פחות תופס, זו בדיוק העביות שנהיית יותר גדולה?

מצד אחד, ומצד שני מפני שהוא דווקא מתקרב לרוחניות אז הוא מבין פחות, כי הוא צריך לשנות כאן את הגישה שלו. עוד נדבר על זה, העיקר להמשיך.

שאלה: למה הפרצוף הראשון זה גלגלתא שהוא מקבל את כל האורות ואז הפרצופים האחרים משתמשים בפחות עביות?

אנחנו נלמד את זה ממחר או אפילו ממחרתיים. יש עניין של השתלשלות מלמעלה למטה ולא להתבלבל עם עלייתנו ממטה למעלה. יש לנו מעולם אינסוף ירידת המדרגות עד האפס, עד העולם הזה, סך הכול מפני שיש לנו שורש א', ב', ג', ד', או 0, 1, 2, 3, 4, חמש מדרגות, וכל מדרגה מתחלקת לחמש ולעוד חמש, לכן יש לנו 125 מדרגות מאינסוף עד העולם הזה. ואנחנו לומדים איך שהמדרגות האלה משתלשלות, אבל באמת אנחנו צריכים ללמוד איך שאנחנו מעלים את עצמנו על פני כל המדרגות האלו, ממטה למעלה. ועל זה אנחנו נדבר, יש לנו עוד כמה שיעורים לפנינו, אתה צודק.

שאלה: אנחנו בצוות שמארגן את ההכנה לכנס, והמשימה הבאה שאנחנו נוציא היום או מחר לכל הכלי, איזו פעולה שנקראת "גיפט אוף עיבור", זה כל עשירייה תתבקש להכין שיר, להכין קליפ, לעשות ריקוד, אולי לקרוא קטע בתוך העשירייה, במשהו ככה להראות איך מתכוננים למצב החדש הזה, איך מתכוננים לכנס. נצטרך לעשות הכנה בעשירייה. האם זה בסדר לעשות את זה בתוך הזמן של הזומים, כי כבר נמצאים ביחד או להוסיף זמן אחר, מה לעשות?

אם אין ברירה אפשר לעשות את זה בזמן הזומים, רק לא לבזבז את הזמן. אם אתם עושים הכנה ומשתמשים נכון בזומים, אפשר.

שאלה: מה המטרה של המסך, להעלות אור חוזר או למלאות את הכלי?

מטרת המסך [ביחס] לנברא שנמצא בעולם הזה, שחי ומת לפי הגוף הבהמי שלו בלבד ולא נשאר לו כלום אחרי החיים שלו, זה להביא אותו לדרגת הנצחיות והשלמות שישנה בבריאה הרוחנית ושיהיה דומה לבורא, ממש דומה לבורא. בכל מלוא המושג ומילה הזאת. לזה אנחנו חייבים להגיע. אחרת הבורא שהוא נצחי ושלם לא היה מתחיל את הבריאה, אם היה מתכוון לעשות אדם כמונו. אלא רק מפני שהיה לו סוף מעשה במחשבה תחילה, שחשב על הסוף, לְמה שהוא צריך להגיע, ומסוף המעשה הוא צייר לעצמו שהאדם יהיה כמוהו, אז לפי זה הוא כבר סידר את כול התהליך מלמעלה למטה, איך שזה מגיע בהשתלשלות ושבירה ותיקונים ממטה למעלה.

כמו שאני כתבתי באגדה שנקראת "הקוסם", הבורא מלכתחילה מחפש איך לברוא את האדם שיהיה לו עם מישהו לשחק, זה [סיפור] לילדים קטנים, אבל באמת, סוף מעשה במחשבה תחילה. כך מקובלים אומרים על הבורא, שהוא מהסוף, זאת אומרת מהמצב המתוקן שבשבילו הוא כבר קיים, בונה את כול המציאות כדי שאנחנו נגלה את המצב המתוקן הזה בצורה השלמה, לעומק של כל הבריאה הרוחנית. ודווקא זה שאנחנו חייבים להשיג את כול הבריאה בכל הפרטים, לכל העומק, לכן הוא ברא את הכול המציאות הזאת של חמישה עולמות, ושבירות ופרצופים והכול הכול, הכול כדי לקיים את המצב הסופי. ואם לא המצב הסופי הזה, השלמות של הבריאה עם הבורא, לא הייתה בריאה, הבורא לא היה מתחיל את זה, כי השלמות שלו היא מכסה על הכול.

תלמיד: אפשר להגיד שאנחנו צריכים להשיג הכול כדי להשיג שבעצם אין מחסום, אין מדרגות?

כן, אנחנו צריכים להתכלל באין סוף, אבל זה אחרי שמשיגים בצורה דיפרנציאלית את כול המצבים, אחר כך בגמר התיקון, הכול נכלל, התחלה וסוף וכל המינוסים והפלוסים הכול הכול הכול נכלל יחד, דווקא כדי להבליט כל מצב ומצב עד כמה הוא היה מלכתחילה שלם.

ובזאת נסיים, ותחזרו על מה שדיברנו במשך היום. בהצלחה.

(סוף השיעור)