סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 12.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 407, מאמר "השלום"
קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 407, מאמר "השלום", בכותרת "הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון".
ממשיכים באותו מאמר "השלום".
הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון
"אולם, המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה, לשאול: כי עדיין לא הוכחתי, רק שצריך לעבוד לבני אדם. אולם, מאין ההוכחה המעשית, שצריך לעבוד במצוה זו, לשם השי"ת?
על זה אמנם, הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה, מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו, להערכה שלימה, ולמסקנות בלתי מפוקפקות.
כי הכל רואים, איך חברה גדולה, כמדינת רוסיא, בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת ארופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים, שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית, ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של "השפעה לזולתו" במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם?
ובמקום, שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד, שאינם מוכשרים, להיטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם, אפילו להבטיח להם את לחם חוקם, ולכסות את מערומיהם.
ובאמת, עובדא זו מפליאינו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת, ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה, על פי שכל אנושי, להגיע לידי כך. אולם, חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי"ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.
כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי"ת, בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך".
והיה השי"ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.
הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד. כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד' יקראו.
אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר [מוטיב-פאואר: כח-מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה] לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים.
ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו.
ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר, לא יניע האדם בלי מוטיב-פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן, הוא משום, שנדמה לו, שבהניח ידו על השלחן, יהנה ביותר. ואם לא היה נדמה לו כזה, היה עוזב את ידו על הכסא, בכל שבעים שנותיו, מבלי להניעה ממקומה. ואין צריך לומר לטרחא גדולה.
ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.
ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', על דרך שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות ו', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".
וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר.
ואמת הדבר, אשר הבנת הדבר באופי כזה, צריכה לטיפול רב, ובסדרים נאמנים. אולם הכל רואים, שאין להם זכות קיום, זולתו מצד הטבע העקשנית, שלא תדע פשרות. וזהו, שרציתי להוכיח במקום זה.
והנה הוכחתי בעליל לעיניך, מצד התבונה הנסיונית, מתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא "השפעה לזולתו", כדי לעשות נחת רוח להשי"ת, בשיעור ב' הכתובים:
האחד הוא - "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה. דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ד'.
וכתוב השני הוא - "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך", שזוהו המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית', שאמר, ועושים רצונו ית'.
"ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך ושיעור.
אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי"ת, בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה אותנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.
והנה, נתתי לך מחקר מדעי מעשי, ע"פ בקורת התבונה הנסיונית, בדבר חיוב המחלט, לכל הבריות, לקבל עליהם עבדות השי"ת, בכל לבבם ונפשם ומאודם."
כאן בעל הסולם באמת פותח לנו את הכול וגם מזהיר אותנו שאנחנו, כשמביאים לאנושות את שיטת התיקון, אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים שלא יקבלו את זה בצורה לא נכונה. כי יש כאן בעיה. הם יכולים לחשוב שאם אנחנו עובדים עכשיו, ונגיד שעכשיו יש משבר עולמי, ועוד מעט הוא מגיע למצב שכולם ממש מתרוקנים מכל מה שיש להם ומסכימים לעבוד ולעבור לצורה שהכול יהיה שייך לכולם, העיקר שיהיה בגד ללבוש ואוכל לאכול ואיפה לישון וילדים מסודרים והם מוכנים לעבוד בצורת קומונה, ונגיד שהם צועקים והם מסכימים, "אנחנו רוצים", השאלה היא האם אנחנו נשמח בזה?
מה יש לנו לתת לכל אחד ואחד כדי שהוא יעבוד למען החברה? כי אחרת, נניח שכל אחד מגיע לעבודה שלו ועושה מה שדורשים ממנו בקושי, אפילו לא, ובורח מיגיעה, מלתת מאמץ בעבודות שהוא צריך לעשות למען החברה, אז אנחנו לא נוכל להחזיק כך בחברה כזאת. עכשיו הוא יודע ש"אם אני אעבוד שעתיים, אני אקנה לחם, אם אני אעבוד עוד שעתיים אני אקנה גם חלב, אם עוד שעתיים אני אקנה משהו לילדים [ואוכל] גם לשלם על חשמל ועוד לשלם מים ועוד כך וכך וכך", יש חומר דלק לפועל לעשות את הפעולות שלו. כמה שיותר להרוויח, להצליח, לחסוך לדירה וכן הלאה. אם אנחנו מבטיחים לו שיש לו דבר נורמאלי, כמו שצריך להיות לכולם אותו דבר, איך אנחנו בזה משאירים אותו בלי חומר דלק? איך הוא יתייגע, מה ייתן לו דחף להתייגע? הוא לא יוכל לעבוד, כך אנחנו בנויים.
אז אני אשכב מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר בלי לקום, זהו. מה יחייב אותי לתת מקסימום תועלת לחברה? אני לא מדבר כבר על הבורא, אלא לחברה. אני לא ארגיש שום הכרחיות, מה לעשות?
זאת אומרת אנחנו צריכים באמת להגיע למצב שאנחנו קושרים דרכנו כל אחד ואחד בעולם עם הכוח העליון, עם האור העליון, שהוא ירגיש שבעבודה שלו הגשמית, בהתקשרות איתנו, הוא מתקשר לכוח העליון והוא ממש מרוויח את תמיכת החברה כדי להגיע לעולם הבא, כדי לקבל שכר אלוקי וכן הלאה. זאת אומרת זה לא דבר פשוט.
אנחנו צריכים לראות איך בעל הסולם מזהיר אותנו במאמר הזה שלא נשכח את זה שאנחנו צריכים לדאוג לתת לאגו של האדם, או בתוך האגו, או למעלה מהאגו תלוי באיזו דרגה הוא נמצא, אנחנו צריכים לתת לו גירוי שתהיה לו אפשרות להתייגע.
אחרת אם אנחנו מוציאים ממנו את הגירוי הזה, אם לא יכול לעבוד בעל מנת לקבל, אין לו בשביל מה לקבל כי לא יקבל יותר ועם על מנת להשפיע עוד לא יכול לעבוד, כי עוד לא הגיע לזה, אז הוא נשאר קירח מכאן ומשם ואז יוצא לו שהוא לא יכול לעשות אפילו תנועה הכי קטנה.
לכן אנחנו צריכים להבין שההפצה שלנו, למעמד ההוא העתידי, שעוד יבוא, היא צריכה להתחיל מעכשיו. שלאט לאט, זאת אומרת בקצב כמה שאפשר יותר, אבל בכל זאת זה יהיה לאט לאט עד שאנחנו נפתח לבני האדם את העיניים והם יראו איך שהם צריכים להתחבר ביניהם ובאיזו מוטיבציה לעבוד למען החברה, למען הבורא, שזה יהיה בעצם למען עצמם.
תלמיד: בעל הסולם כותב שזה צריך להגיע גם עם אהבת ה', שזאת המטרה שצריכה להיות לנגד האדם כשהוא עושה את העבודה הזאת.
זה בדיוק מה שעכשיו אמרתי שאנחנו צריכים לעשות הפצה. כי אתה לא יכול לנפנף בדגל ש"לכולם אותו דבר" ו"כולם יקבלו אותו דבר" ו"כולם בשוויון" וכן הלאה, בזה אתה לגמרי מסרס אותם, לא יהיה להם שום חומר דלק.
תלמיד: כן, ובמיוחד בחברה היהודית, בתקופה של פוסט קומוניזם שהיה ברוסיה כמו שמדובר פה, אנשים בטבע שלהם הרגישו דחייה מעבודה עבור הזולת שבסופו של דבר הביאה לכזה חורבן כמו שקרה שם.
אז ברור לנו שאנחנו חייבים להכניס את הבורא לתוך המשוואה, השאלה אם יש דרך להכניס את אהבת הבורא, אפילו לא סתם מזה שהוא יעניש אותנו אלא זה שאנחנו צריכים להגיע לאהבה כלפיו, האם אנחנו צריכים להכניס את זה בהפצה במילים או שזה הכול רק עלינו ואיכשהו הם יקבלו את זה מאתנו בצורה ישירה רוחנית? האם צריכים להכניס את זה במילים שלנו בהפצה?
לדעתי, ואתה היית יחד אתנו במשך כל המאמר, הוא טרח במאמר הזה לגלות לנו שבשבילו לא חשוב אם זה הקדוש ברוך הוא, הבורא או הטבע. אתה ראית איך שהוא ממש דאג להכניס לך את הדברים האלה.
אנחנו צריכים בהפצה שלנו, בזה שאנחנו מלמדים את הקהל, כך להביא אותם ליחס, שהטבע זה כוח עליון ואנחנו צריכים לקיים את החוקים האלו מפני שאנחנו חיים בתוך הטבע וכך נתקדם.
תלמיד: כן, דווקא בעניין שמדבר על זה שיש כוח טבע והטבע מורגש כמשהו שהוא כוח, לא תבונתי ולא משהו שאפשר לייחס לו אהבה כמו שהוא דורש מאתנו פה בכתוב הזה. כאן הוא דורש מאתנו שהעבודה של האדם תהיה מתוך רצון להגיע לאהבה, אבל אהבה כלפי הטבע אי אפשר לעשות. בעצם אין כזאת הרגשה לאדם לעבוד מתוך אהבה כלפי הטבע שהוא ללא שכל לכאורה כמו שהוא מתאר בתחילת המאמר אלא הוא פשוט עובד לפי חוקים, ופה אני צריך לאהוב את הטבע הזה.
נכון, זה מגיע מאהבת הבריות לאהבת ה'. יש עוד חוק אחד "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" וזה מגיע לאדם מתוך זה שהוא מתחיל לעבוד עם הבריות ומרגיש עד כמה שהוא תלוי בהן, עד כמה שהוא מקבל מהן, כמה שעוד מתחייב לתת להן, מתוך זה מפתחת בתוכו הרגשה לבורא, כי בורא זה סך הכול הכולל של הבריות.
תלמיד: זה נכון ופה הבעיה, שאנחנו אולי מסוגלים לעבוד טיפה של מעל הדעת.
זה בתוך הדעת בינתיים.
תלמיד: אבל אם אני עובד כלפי החברה ועדיין לא מרגיש את אהבת הבורא, אז אני עובד ללא חומר דלק.
למה? מי זה הבורא? סך הכול החברה, זה הבורא. הבורא זה הכולל, שאתה מתייחס לחברה ואתה רוצה לאהוב את כולם וכולם כך מתייחסים אליך, אתה בזה מגלה את הבורא, את היחס שלך אליו, ואת היחס שלו אליך. אין יותר, אין בורא מחוצה לבריות.
תלמיד: אבל אנחנו מצליחים להחזיק את שני הקווים האלה למרות שאולי עדיין אין לנו את הגילוי הזה, אולי יש לנו במידה מסוימת, לקהל הרחב אין את התחושה הזאת שהוא מגלה איזשהו בורא בתוך העבודה בחברה, לכן אין לו כוח דלק.
אתה תביא אותו לזה, זה נקרא "חינוך". "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"1.
תלמיד: אבל בחינוך הזה צריך גם להכניס את הבורא.
כן ודאי.
תלמיד: טוב.
אתה צודק, זה נכון, בזה אני מסכים איתך. יש לנו עבודה, אבל העבודה היא יותר ויותר מתבררת, איך אנחנו צריכים להתייחס לקהל, מה להביא לו בדיוק, באיזה שלבים. זה יפה, כך לאט לאט אנחנו נכיר את העבודה שלנו, שצריכים לבצע, גם מצד הנבראים, גם מצידינו המחנכים, ונביא את הבורא להיכרות עם הקהל, נעשה ביניהם הכרות, פגישה. זו דרכנו, כי אנחנו באמצע בין הבורא לנבראים.
שאלה: אתה אמרת שמעכשיו צריך להתחיל לטפטף לקראת השלב הבא, אז אתה יכול לשים את הדגש מה לטפטף? צריך להתחיל לעורר שיח על החיבור לכוח העליון?
על החינוך לקהל הרחב נדבר אחרי הכנס.
תלמיד: יוצא מתוך המאמר, שאם אנחנו לא מכוונים את כל ההפצה שלנו למען הבורא, לא משנה מה אנחנו מסבירים, לא יצא מזה כלום.
הוא נותן לך דוגמה במה שקרה ברוסיה.
תלמיד: אנחנו מנסים לנמק את המסר שלנו בחיים טובים שיהיו לאדם, וכן הלאה. אבל יוצא שבזה אתה לא מכניס את הבורא.
אל תגיד "בורא", אלא "החוק הכללי של הטבע". אתה חייב להגיד ש"יש לי את החוק הכללי של כל המציאות, שממש נמצא למעלה מהיקום שלנו והוא יצר את המקום ליקום, ואת היקום, אותנו, וכל מה שיש בתוך זה, ועוד דברים נסתרים שאנחנו לא מגלים. את אותו כוח אנחנו עכשיו רוצים [יחד] איתכם לקחת בחשבון, להשתמש בו, ועל ידו לגלות את כל המציאות".
תלמיד: בעל הסולם מסיים את המאמר בכך שבדרך מדעית וניסיונית הוכחתי לכם שכדאי לעשות הכול למען הבורא.
זה לא יכול להתקיים אלא לכיוון הבורא.
תלמיד: בעולם שלנו יוצא שאלה דברים מנוגדים. מצד אחד דרך ניסיונית מדעית אבל להוכיח שצריך לעשות הכול למען הבורא.
אתה חייב לקחת בחשבון את החוק הכללי של הטבע שהוא הבורא. איינשטיין רצה לגלות את החוק הכללי הזה של הטבע. זהו, אין משהו אחר, יש חוק אחד, נוסחה אחת, זה מה שאיינשטיין רצה לדעת, לגלות, ואנחנו עם אותו יחס מתחילים להסביר לאנשים איפה אנחנו נמצאים. אם לא נתבסס על החוק הכללי הזה, על כוח הטבע הזה שקושר הכול יחד, הכול יתפרק לנו כמו שהתפרק ברוסיה, כמו שמתפרק עכשיו באמריקה, כמו שבקרוב יתפרק בסין. אתה לא יכול להחזיק את העולם בכוח רע או בכוח טוב, אלא אתה חייב לחבר את שני הכוחות האלה יחד. ימין ושמאל, לא חשוב איזה מהם, כוח הרע או כוח הטוב, צריך לייחס אותם לכוח היחיד הזה של העולם שהוא לא רע ולא טוב, אלא הוא הכול. אתה חייב את כל זה להסביר, לספר, כל זה מדעי, אנחנו כבר הגענו להבנה של זה.
תלמיד: אני מתכוון שאם זאת הנקודה הכי חשובה שבגללה הכול יכול להיהרס, שזה היסוד שלנו, אז יוצא שכל ההפצה צריכה להתחיל מהנקודה הזאת.
יש לנו הרבה קורסים, חינוך אינטגראלי וכן הלאה, והם כולם מתחילים מ"בואו נדאג לבעיה כזאת או לבעיה כזאת", וכעיקרון גם מדברים על חוק הטבע במקביל, אבל הוא היסוד, הוא הבסיס להכול.
הכול נמצא לפניך. תיקח את המאמר הזה, קח עוד כמה חברים, יש כאן באמת אנשים מאוד מאוד מיוחדים, מאוד מוכשרים, ותעשה איתם מאמר או סדרת מאמרים, כמה מאמרים שאתה תוכל לפרסם אותם לכל הקהל, לכל העולם, תקדם את האנושות למצב הטוב. אתה יודע לאיזה מכות נכנסים עכשיו כולנו, כל האנושות, ואם אנחנו לא נממש את התפקיד שלנו כמה אנחנו נסבול? אתה תראה מה שיהיה.
אני אגיד לך עוד יותר, יש לך דוגמה של עם ישראל כלפי כל העמים. תראה איך סוחבים אותו בהיסטוריה עם המכות, עם המקלות, עם כל מה שעושים לו במשך כל ההיסטוריה מפני שהוא לא מממש את תפקידו. אבל עכשיו זה אנחנו, אתה ואני וכל אלו שעל המסך ואחרי המסך. אנחנו נקראים ישר א-ל, ישראל, אנחנו מחויבים לעשות קשר של כל המציאות עם הבורא.
אתה מבין מה יכול לקרות? אנחנו חושבים שאנחנו כבר מוגנים, ולפחות לנו, איך יכול להיות שיהיה לנו רע? דווקא לנו כן יהיה רע, אם אנחנו לא נממש את התפקיד. הבורא נותן רצון, נותן הזדמנות, אף אחד לא יכול לברוח. אף אחד. כך כתוב גם בתורה, שבכל מקום אני אשיג אותך.
לכן יש לך רעיונות ולכולם יש כאן מוחות ולבבות כאלה, אפשר לכתוב כאלה דברים. אני כל הזמן צועק תעשו, תעשו הפצה. בבקשה, קחו את המאמר הזה, תחלקו אותו לחתיכות, תתחילו לפרסם אותו.
תלמיד: מי שעכשיו שומע אותך, הבורא פתח לו את האוזניים ואת העיניים, אבל ליתר האנשים הוא סגר.
מה היה לך לפני שהגעת אלינו? מה היה לך? מישהו עשה לך קשר איתנו. גם אתה תעשה קשר של כל האנושות דרכנו או ישר לבורא דרכך. מה זה חשוב? מצידי תפתח עכשיו איזה מכון, אינסטטוט (institute), לא יודע מה שם, ותתחיל לפרסם מאיזה ארגון, או משלנו או משלך או משלו, העיקר לפתוח, לפתוח את עניין התיקון.
שאלה: מעניין, האם באותה התקופה, למדינת רוסיה היה באמת סיכוי ללכת בדרך הנכונה? האם העולם היה יכול לחיות בצורה אחרת?
אני לא רוצה להתעסק בהיסטוריה, זה עניין מאוד מאוד פרובלמאטי, ואני לא רוצה לחזור לזה. בשביל מה לי עכשיו לדבר על סטאלין, ולנין, וכל האלו סברדלוב, והיו שם עוד כל מיני הרבה אופוזיציונרים. לא. לא כדאי. נעזוב את זה.
תלמיד: רעיון השמאל הזה שתפס את מוחות האנשים לא רק ברוסיה, אלא גם בסין, וגם באמריקה הדרומית, הוא הרי הרבה יותר מורכב וקשה מאשר הרעיון שלנו, והעם היה עוד הרבה יותר חשוך לעומת היום גם ברוסיה, ובכל זאת הצליחו לשכנע אותו.
לעומת זאת הרעיון שלנו הוא אחר. אנחנו מבטיחים צדק חברתי, ומביאים גם את הבורא, ואת כוח הטבע. הרעיון שלנו הרבה יותר הומאני.
אנחנו צריכים רק דבר. רק דבר אחד אנחנו צריכים, לקיים את מה שהבורא השאיר לנו לעשות. את כל היתר הוא, האור העליון יעשה. תפתח מקום לאור העליון שיעשה. זה הכול. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מפתח. תעשה פתח כחודו של מחט, וכל היתר זה תיקון אליו.
תלמיד: מה זה הפתח הזה?
אני לא מוכן לזה עכשיו, אבל נגיד. קודם כל ישנה תרופה לכל הבעיות של העולם הזה, במיוחד ווירוס הקורונה, נפילה כלכלית, פחד ממלחמה, קריסה אקולוגית וכל מיני כאלה הדברים הגלובאליים. יש פתרון, והפתרון הזה הוא בזה שתתחיל לשחרר את הידיעה. הפתרון הזה הוא תלוי ביחס היפה בין בני אדם, שסך הכול הטבע רוצה לחייב אותנו בחיבור. חיבור פשוט. כמה שאנחנו נתרחק מהרע, מהאגו שלנו, לא מהאגו בכל דבר, אלא רק לא לגרום רע לזולת, בצורה כזאת כבר אנחנו זוכים לשינוי הטוב בחיים שלנו הפרטיים והכלליים. משהו כזה.
שאלה: נתת דוגמה, שכעיקרון מספיק לנו לעשות פתח.
כתוב "עשו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתחו של אולם".
תלמיד: בעל הסולם כתב באגרת על החוד של המחט, ואני מבין את זה כך, שיהיה לנו כנס בשבת, ואם נתחבר במידה מספקת, אז בעולם הפתח הזה של חודו של מחט יתגלה לעולם, וזה יהיה מספיק כדי שאור הבורא ישפך בצורה כזאת שהכול כבר יתארגן.
כל היתר הבורא יעשה. כך הוא אומר, אתם תפתחו לי רק את זה. מה זה נקרא "חודו של מחט"? הוא אומר שם, שזה חיסרון לחוט לתפירה. תיכף ימצאו את הקטע הזה.
קריין: יש פה קטע על מה שבעל הסולם אומר, מה קורה אם אנחנו עושים את התיקון או לא, ששלחו.
בבקשה.
קריין: קטע מתוך "כתבי הדור האחרון".
"כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכוים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, ע"כ היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו."
תלמיד: בעל הסולם לא מהסס פה לפתוח לנו את סוגיית חומר הדלק בצורה מאוד גבוהה, וממש עד הסוף, כמו שאמרת, את כל האמת.
כן.
שאלה: לאחרונה ששוחחנו הדגשת יותר את הנושא של הלחץ החברתי, שאדם שלא יעבוד למען החברה, ירגיש ממש שיימינג (shaming), שהחברה מביישת אותו, לוחצת אותו. מבחינת ההסבר, מתי צריך להסביר יותר את העניין של הלחץ החברתי והשיימינג, ומתי לא להתבייש ללכת עד הסוף בהסבר?
אני לא יכול להגיד לך. זה נושא שממש צריכים לדון. אחרי הכנס נתחיל לדון יותר בהפצה לעולם. אני מקווה שבכנס אנחנו איכשהו נסיים בינתיים לעת עתה את החיבור בינינו, ושיהיה בעזרת ה' לטובה, חזק, ונרגיש איכשהו לב אחד. משהו. הכוונה היא, רצון אחד. ומתוך אותו רצון נתחיל לחשוב, איך אנחנו פותחים את עצמנו לעולם.
תלמיד: הבלבול פה הוא בלבול רב, אני גם מקווה שנוכל להמשיך לברר את זה ביחד. תודה.
אנחנו נברר בטוח, גם כן יחד איתך. נחדש את השיחות, ויהיה כך.
קריין: בעל הסולם אגרת י"ז.
"וז"ס, "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות". פירוש, פתחו של מחט אינה לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר ציוויא דמאריה [מצוות אדונו], לעבוד עבודה, ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם."
(סוף השיעור)
-
(ירמיהו ל"א, ל"ג)↩