שיעור בוקר 16.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)"

כלל ופרט

"המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

שאלה: מה אנחנו יכולים לקחת מהקטע הזה מבחינת העבודה שלנו, עם "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", האם אנחנו יכולים לעבוד עם זה?

בטח שכן, אנחנו צריכים לראות עד כמה בעל הסולם, כמו הקודמים לו, מסתמך על הלל הזקן ועל עוד כמה אנשים שפרשו את "ואהבת לרעך כמוך" כחוק הכללי, החוק הראשי של כל המציאות.

שאלה: אז מה ההבדל בין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" ו"אהבת לרעך כמוך", מה קודם, ומה אחר כך, איך עובדים עם שתי ההנחיות האלה? יש פה שתי הנחיות שהן שונות, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך".

וודאי שקודם אתה צריך לקיים את השנאה, לעקור אותה מעצמך, ואחר כך להגיע לאהבה.

שאלה: אז בוא נברר את העניין הזה, הראשון, של עקירת השנאה ממני, את מה שהחבר שלי שונא ואני צריך לא לעשות לו.

הוא לא אומר ככה.

שאלה: אז מה הוא אומר, מה זה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", את מה ששנוא עלי, את זה אני לא צריך לעשות לחבר?

כשאתה רואה עד כמה אתה שונא דברים מסוימים, תאמין שהחבר שלך נמצא באותו מצב כמוך, לכן אל תעשה את אותם הדברים לחבר.

שאלה: אז למה הוא מתכוון פה, מה זה מה ששנוא עליי, יש הרבה דברים, איך לפרש את זה נכון אצלנו בעבודה בעשירייה או בהתקדמות?

אומרים לך בפשטות שאתה לא יודע מה זה טוב ומה זה רע, אבל מה שאתה מרגיש, לפי מה שעושים לך, כשאתה לא רואה את זה כטוב, כשאתה סובל, אל תעשה את אותם הדברים לחברך.

שאלה: אבל במה לפרש את זה? אומרים גם לילדים את המשפט הזה, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" וגם לנו.

נכון.

שאלה: מה זה אומר עבורנו?

זה ברור לפי הרצון לקבל של כל אחד ואחד, אתה לא צריך בשביל זה לעלות למדרגות רוחניות.

שאלה: על מה הוא מתכוון, על מה מדובר? אם אני לא אוהב קפה עם סוכר וחבר שלי כן אוהב קפה עם סוכר, אני אביא לו קפה עם סוכר. לא קפה בלי סוכר כמו שאני אוהב כי עליי קפה עם סוכר שנוא, אבל אני כן אביא לו קפה עם סוכר. הרי לא על זה מדובר.

מדובר על כך שאם אתה אוהב משהו, תבדוק גם אם החבר שלך לא אוהב אותו.

תלמיד: ואם הוא אוהב הפוך?

אם הוא אוהב הפוך, אתה תלמד את זה שהוא אוהב הפוך, ואז תתייחס להפוך.

שאלה: אז מכאן עוד פעם עולה השאלה, מה זה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"?

מה שאתה לא אוהב, מה שעושה לך רע, אל תעשה רע לחברך בכל מיני צורות השייכות לו, לחבר.

שאלה: מה שנוא עלי?

תבדוק, מכל מיני דברים שאתה יכול ללכת לפי הטעם שלך.

תלמיד: מה שקורה הוא שבעבודה הפרקטית בעשירייה כל אחד בעצם מביא את הגוון שלו לפי טעמו.

אבל כל אחד צריך לבדוק את עצמו כלפי החבר.

שאלה: אז הוא מרגיש את עצמו והוא מרגיש מה ששנוא עליי, לא יודע, סתם לדוגמה, בעבודה בעשירייה אני אוהב שעושים סדנה, חבר אחר לא אוהב שעושים סדנה. כשאני תורן חיבור אנחנו עושים סדנה, כשהוא תורן חיבור אז רק קוראים מהמקורות כל הזמן.

אני אומר שלא אהוב עליי לקרוא רק מהמקורות, וכן אהובה עליי סדנה, אז אני כל הזמן עושה סדנאות. לפי מה אני צריך ללכת?

כמו שאתה אוהב לעשות מה שנעים לך, כך אתה צריך לראות את החבר שלך בפעולות שהוא נהנה מהן.

תלמיד: אז כשאני אהיה תורן חיבור אני צריך לקרוא מהמקורות?

כשאתה תהיה תורן חיבור אתה תשתדל לעשות לפי מה שהחבר אוהב. לא הולכים לפי המעשה עצמו, אלא לפי התוצאה, התענוג, הייסורים. לפי זה.

שאלה: אם אפשר עוד קצת לברר את העניין הזה, זאת אומרת, מה ששנוא עליי הוא נגיד יחס מסוים שאני מקבל מחבר, נגיד מבזים אותי או מה שזה לא יהיה. אם הבנתי, הציווי הוא לא להתייחס לחבר באופן כזה ששנוא עליי. נכון? ואז יש לזה ביטויים מעשיים שונים, אבל היחס הוא הקובע.

העיקר הוא התוצאה. כשאתה לא אוהב תוצאה לא נעימה בחיבור עם החברים, אל תגיע לאותה תוצאה מעצמך.

שאלה: אז איך בודקים את התוצאה הזאת, בהרגשה?

כן.

שאלה: ההרגשה היא של היחס שאני מקבל מהחברים?

כן. אתה לוקח בחשבון מה החבר אוהב וממה הוא סובל, ולפי זה אתה מתייחס אליו כדי להגיע ליחס הטוב.

שאלה: זאת אומרת, אם בדוגמה שהחבר הביא, נגיד שאני היום תורן חיבור והחברים שלי רוצים דווקא לקרוא מקורות, אז אני צריך לכוון שהיחס שלי אליהם יהיה יחס אוהב, נקרא לזה "משפיע", ומכך יימשך גם המעשה?

כן. וודאי שלכל אחד ואחד יהיה מעשה אחר, חשבון אחר, אבל התוצאה צריכה להיות תוצאה נכונה, אחת.

שאלה: התיאור הוא כאילו שאני עובד אחד על אחד מול חבר, אבל רוב האינטראקציות בקבוצה הן ביני לבין האחרים. אחד רוצה סדנה, השני רוצה קטעי קריאה והשלישי רוצה לעשות בירורים. מה אני עושה אם לכל אחד מהם יש רצונות אחרים?

אתה יכול להתייחס אליהם איך שאתה רוצה, אבל בסופו של דבר המטרה היא שכל הקבוצה תיהנה. לכן כדאי לך לקחת בחשבון את כל הדברים שישנם בקבוצה, שאתם מצביעים, וכך לפי הרוב עושים. הכול לפי הרוב.

תלמיד: פשוט על פי רוב.

כן, אין כאן כלום. אנחנו רואים גם לפי מקרים בתורה שככה זה, כשמשה ספר את בני האדם ואמר אחר כך, זה הכול לפי הכמות.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

שאלה: איך זה עובד אצל אנשים שצועדים לרוחניות, אבל אנחנו נמצאים יותר ויותר בשנאה לעצמנו, אז מה זה "ואהבת לרעך כמוך"?

אנחנו עוד לא הגענו להכרה עד כמה אנחנו אוהבים את עצמנו. זאת תקופה שאנחנו כאילו רוצים להתעלות מעל עצמנו ואז קשה למדוד מישהו מחוצה לנו עם עצמנו, כי אנחנו נעשים לזמן מה אדישים, יחסית, כלפי עצמנו.

שאלה: מה עדיף, לעשות משהו שהחבר יאהב או לעשות מה שאני מבין שטוב לו, גם אם הוא סובל בינתיים?

צריכים לעשות מה שהחבר מרגיש שטוב לו, לפי רצון החבר.

שאלה: אבל אם נניח שהרצון שלו הוא לא לפי מה שמקדם אותו, נניח רוחנית?

אתה תקבע מה מקדם אותו ומה לא? זה לא ש"טוב לו עמך"?

שאלה: זאת השאלה, מה לעשות במצב הזה. נניח שחבר לא רוצה להגיע לשיעור, סתם דוגמה, אז כנראה שזה לא טוב לו, מה עושים במצב כזה?

במצב כזה שואלים אותו קודם מתי הוא כן מסוגל לשלוט על לבו, האם הוא צריך עזרה כדי לקום ולבוא לשיעור, ולפי זה הולכים.

שאלה: מי זה "עבד עברי" בעבודה הפנימית שלנו? זה מצב או שזה רצון, מה סוג העבודה?

"עבד עברי" זה אחד מהרצונות שבאדם, שפועל לטובת האדם.

תלמיד: מה זה נקרא שאני צריך לתת לו כרית?

אתה צריך לתת לו כרית, כי אחרת אתה לא מקיים את מצוות הבורא.

תלמיד: אם אני מתייחס לזה כעבד עברי, זה כחבר או כרצון פנימי שלי? בזה אני מתבלבל.

לא, זה תלוי איך אתה מקבל שזה סיפור.

תלמיד: נגיד שזה חבר, אז מה זה "קונה עבד עברי"? זאת אומרת אני קונה לעצמי חבר ואני צריך לשרת אותו כדי לממש את תכונות ההשפעה?

אם אתה קונה חבר אתה צריך לשרת אותו, ודאי, במידה שאתה רוצה שהוא יהיה חבר.

תלמיד: לגבי הכרית, אף פעם לא מובן מה זה, הרי אנחנו לא מדברים על גשמיות, נכון? אם לא גשמיות אז מה כן?

זה לא חשוב אם זה בגשמיות או ברוחניות. אם אתה עושה לו טוב, אתה בזה מבצע את המצווה.

תלמיד: כן, את זה אני מבין אבל אם יש לי משהו שהכרחי לי, כרית זה הכרחי לי, איך אני יכול לתת לו? אני מבין שאם סיפקתי את ההכרחיות שלי אז אני מוכן לתת גם לו, אבל אם לא, איך זה יכול להיות?

זה כל העניין. על דברים שהם סתם כתוספת אנחנו לא מדברים, אלא אך ורק אם זה חשוב לך ואתה נותן לו.

תלמיד: אפילו שזה הכרחי לי, עוד לפני שזה מספק את הרצון ההכרחי שלי?

תלוי באיזו מדרגה. נכון. אחרת לא היינו מדברים על זה.

שאלה: מדוע ככל שאנחנו מעמיקים בלימוד התורה כדי להגיע לאהבת חברים בסופו של דבר אני רואה שאני שונא את החבר ושאני לא מצליח לקיים את המצווה הזו?

עוד לא הגענו לקיום המצווה, לכן כך זה נראה.

תלמיד: אז אני לא אשנא אותו?

אתה לא יכול לקיים את המצווה. אז על מה אתה שואל? התוצאה היא ברורה. אם אתה לא יכול לקיים מצווה כלפי החבר אז אתה שונא אותו, אם אתה יכול לקיים מצווה אז אתה אוהב אותו. זה בשבילך הסימן.

תלמיד: איך להגביר את הרגישות שלי כלפי החבר כדי להבין איזו פעולה אני עושה עכשיו כלפיו?

אנחנו צריכים להבין שאם יש לי כמה חברים, ואם אני לא מצליח להרכיב איתם יחד קבוצה שהיא תקיים את המצוות האלה, אז אנחנו אף פעם לא נגלה את הבורא, לא נבנה כלי לגילוי הבורא.

תלמיד: ענית לחבר על לקבל החלטה בסדנה על פי רוב, אז אילו החלטות לוקחים על פי רוב?

אני לא יודע, גם זה וגם זה לא נכון, מצדי אין כאן כלום. אנחנו עוד לא מקיימים איזה מצוות שאנחנו יכולים לספור אם מקיימים אותן על פי רוב או לא, ואם על פי רוב, באיזה אחוז, לכן אין מה להגיד.

תלמיד: בכל זאת יש איזו הבחנה מתי צריך לעשות איזו הצבעה או לא, להגיע לרוב או לא להגיע לרוב? אנחנו אומרים מאהבת הבריות לאהבת ה'.

כן.

תלמיד: ובעל הסולם נתן כותרת מאהבת ה' לאהבת הבריות, מה הוא רוצה לדייק לנו בזה?

הוא רוצה להגיד שאם אתה רוצה להגיע לאהבת הבריות, אתה יכול להוריד מאהבת הבורא, כלפי הבורא, כי אם אתה אוהב את הבורא אתה צריך לאהוב גם את כול הבריות שלו.

קריין: שוב קטע "ואהבת לרעך כמוך".

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך תלמיד: ", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר תלמיד: לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו תלמיד: - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים תלמיד: תלמיד: תלמיד: תלמיד: , ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

שאלה: זו לא בעיה להביא את הכרית למישהו, אבל איך לא לזלזל במי שהסכים לקבל ממך?

מתכוונים שמתוך אהבה אתה מביא לו את זה ולא שאין לך ברירה ואתה זורק לו כרית.

תלמיד: ואני קורא לו עבד?

זה כבר לא שייך ליחסים שכרגע יש ביניכם.

שאלה: מה התנאי החשוב ביותר כדי להגיע לכלל ואהבת לרעך כמוך?

התנאי החשוב ביותר תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים, באיזו דרגה אנחנו נמצאים, זאת אומרת אם אנחנו בתחילת הדרך, באמצע, בסוף וכן הלאה. "ואהבת לרעך כמוך" מעביר אותנו לאורך כל הסולם, אבל התנאי החשוב ביותר הוא שבמידה שאני מתחבר עם רעי, עם החברים, בתנאי הזה אני בונה בו מקום לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא ואני כך מקיים בסופו של דבר "ואהבת את ה' אלוהיך".

תלמידה: איך בונים את המקום?

את המקום בונים מתוך חיבור עם החברות, החברים. ככל שיש בינינו חיבורים ואנחנו שומרים עליהם ודואגים שהם יתקיימו, לפי החיבורים האלה אנחנו בונים מקום לגילוי הבורא. נגיד עכשיו אנחנו התפזרנו אחרי כנס פסח ונמצאים בהרגשה יותר רחוקה זה מזה. ככל שאנחנו נשתדל בכל זאת לבנות קשרים בינינו, לפי זה אנחנו נרכיב מקום לגילוי הבורא.

שאלה: כשאני נותן את הכר לעבד אני עושה את זה כפעולה למעלה מהדעת? כי בדעת שלי אני לא רוצה. אז אם אני לא מכניס את הכוונה הנכונה אני סובל בפעולה הזאת?

זה ברור, כך זה תמיד.

תלמיד: אז מה הכוונה צריכה להיות פה?

להגיע לאהבה, שאתה תעשה את זה מתוך האהבה.

תלמיד: ומתוך זה אני מעלה תפילה לבורא שימלא לי את האהבה הזאת?

כן, יכול להיות.

תלמיד: ואז אני מממש את המצווה השנייה של "ואהבת לרעך כמוך" בעצם?

כאן צריכים לראות, או שאתה מממש את המצווה האגואיסטית שלך, או שאתה מממש את מצוות הבורא.

תלמיד: איך אני מברר את זה?

בעד הרצון או נגד הרצון.

(סוף השיעור)