שיעור בוקר 07.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "הכנה לפתיחת הלב בכנס"

קריין: אנחנו בשיעור "הכנה לפתיחת הלב בכנס", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. בעוד יומיים יהיה לנו כנס בן שלושה ימים שהנושא שלו "בתפילה אחת".

נתחיל בקטע מספר 7, כותב בעל הסולם.

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

זאת אומרת, אין לנו עוד עבודה בזמננו, בימי הסוכות במיוחד, מלבד יותר ויותר לקרב את ליבנו זה אל זה ולבורא כך שבלב האחד הזה כולנו נשפיע נחת רוח לו, ולפי זה נתקדם.

תלמיד: איך מכוונים לבבות?

איך מכוונים? תיכף נראה את זה, נשמע מה אומר לנו רב"ש ועוד מקובלים.

תלמיד: בעל הסולם אומר ש"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק את הלב יש לכוון." אבל מה זה לב, הרי אני עובד עם המחשבה שלי?

לא, הלב מפעיל את המחשבות ומחפש איך להבין, להרגיש, למצוא תנאים פנימיים שלו כך שכולנו, כל הרצונות, כל המחשבות, כולם יהיו מקובצים, מחוברים, מכוונים לבורא וברצון אחד.

תלמיד: כשאנחנו אומרים למשל לחשוב על החבר, האם זו עבודה במחשבה או עבודה בלב?

בלב. המחשבה רק נותנת לנו איזו דרך חיצונית, אבל מה שחשוב לנו זה איך הלב שלנו יהיה באמת מכוון לבורא דווקא, ועד כמה הוא ייפתח להרגיש מהבורא מה שהבורא רוצה למסור לליבנו, ובצורה כזו נוכל עוד ועוד להתקדם ממצב למצב.

תלמיד: האם בכלל יש לי שליטה על המחשבות שלי או שהן רק ביטוי?

על המחשבות אין לנו שליטה אלא אנחנו יכולים על ידי פעולות מסוימות לעבוד עליהן כך שנחבר את עצמנו בינינו, גם עם הרצונות שלנו, ונעשה מאמץ כדי שכל תשומת הלב שלנו, המחשבות שלנו, יהיו מחוברות לאחת, לרצון אחד, ללב אחד.

תלמיד: אז מהי עבודה שבלב?

עבודה שבלב היא לחבר את כל הרצונות לרצון אחד שיהיה כולו מכוון לבורא.

תלמיד: איך האדם יכול לכוון את כל המחשבות והפעולות שלו לבורא? איך להגיע לכזה מצב?

על ידי תרגילים שאנחנו נעשה אותם גם היום וגם בפעם הבאה, במשך הימים הקרובים נלמד איך לעשות את זה, איך לחבר כל לב ולב וגם את החיבור בין הלבבות יחד לאותה המטרה, לגלות את הבורא ברצון המשותף שלנו שנקרא "לב אחד".

תלמיד: אנחנו צריכים להיות כל הזמן יצירתיים מול הבורא.

כן.

תלמיד: כל פעם לבקש משהו אחר, זו לא איזו שגרה.

כן.

תלמיד: איך מקבלים את היצירתיות הזאת לברר, להתחיל כל פעם מחדש את העבודה של בקשה עבור החברים?

מזה שכולנו רוצים להתכלל בבורא נרגיש שלפני זה אנחנו צריכים יחד כולנו להתכלל בינינו, ואת המטרה הזאת אנחנו לא יכולים להשיג אם לא נפנה לבורא שיעשה לנו את זה. העיקר זה לפנות לבורא כולנו ברצון אחד שיחבר את הלבבות ויכוון אותם להיות כלב אחד.

תלמיד: זאת אומרת, זו הכנה לפנייה בעצם?

כן.

תלמיד: כל פעם שנזכרים בחברים, במטרה, צריך לבקש קודם שיהיה לנו לב אחד לפנות אליו, ואז באה פנייה.

כן, כך בדיוק.

תלמיד: לכנס הזה אנחנו מגיעים עם תפילה, בקשה, אולי אפילו עם דרישה לבורא שייתן לנו אפשרות להנות לנבראיו. איך להתייחס לבורא דווקא בדרישה?

אם היה לנו רצון אמיתי ונכון אז לא היינו צריכים לדרוש שום דבר, אלא בהתאם לרצון הזה היינו כולנו זזים לקראת הבורא, והוא היה מרגיש את הרצון המשותף שלנו ומספק אותו, ממלא אותו, כלומר היה שורה בו. לכן אנחנו נמשיך, ובאמת העיקר זה להתחבר כולנו יחד ובבורא.

תלמיד: מה זו התפילה של העשירייה כשאנחנו מתחברים כולנו ובבורא?

זו תפילת העשירייה. אם אנחנו מתחברים כולנו יחד ומבקשים מהבורא להיות מחוברים בינינו ואיתו, במקרה כזה אנחנו באמת מתחברים לרצון אחד והוא מכוון למקור הבריאה. כלומר לאותו מצב שהבורא ראה, קבע, הגדיר שדווקא מהמצב הזה, מהרצון האחד הזה, מהכוונה המשותפת הזו אפשר לפנות אליו והוא ישמע אותנו. כלומר הוא ייקח את החיסרון שלנו, את הרצון המשותף שלנו, יחבר אותו יחד וימלא באורו, בו, בעצמו.

תלמידה: אם האור מחזק את הלב ובעצם נותן לנו את האפשרות להגביל את עצמנו אז האור בעצמו מייצר את הגבול הזה בתוכו? למה מחשבת בריאה בנויה כך שההשפעה יוצרת הגבלה, מה זו השפעה שיוצרת הגבלה, והאם זאת האהבה האמיתית?

כדי שנשיג רצון נכון, כוונה נכונה, כיוון נכון שלה, לשם כך אנחנו חייבים, כמו הכוחות שדוחפים אותנו קדימה גם כוחות שדוחים אותנו מההתקדמות קדימה. ולכן אנחנו חייבים להבין בצורה ברורה באיזה מצב עלינו להימצא עכשיו, בבקשה בלתי פוסקת כלפי הבורא על כך שנתחבר בינינו ונתחבר איתו, עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שיש לחברים רצון משותף?

זה אומר שאתם עושים מאמץ בפנייה לבורא, להתקרב אליו, להתחבר כדי להתקרב אליו. המאמץ הזה הוא שפותח לכם בסופו של דבר את הקשר, את המגע עם הבורא, וכתוצאה מכך אתם תהיו דבוקים ביניכם ובבורא וזה יהיה סוף הדרך.

תלמיד: האם הבורא מקרב אותנו ויוצר לנו את הרצון המשותף הזה?

בוודאי שהבורא, אנחנו רק צריכים לדרוש, לבקש.

תלמידה: באיזה אופן אנחנו מבררים את הרצון המשותף שלנו כדי לפנות אל הבורא בכיוון הנכון?

באיזו צורה אתם מבררים את הרצון המשותף? בשיח חם ביניכם, בשיח ביניכם. אתם קוראים מאמרים, קטעים מ"כתבי בעל הסולם", וכשאתם מדברים בנושא הזה, אז מופיעים בכם רצונות דומים, איתם אתם פונים לבורא ומבקשים התקדמות.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לחבר את כל הרצונות הללו? עכשיו למשל אנחנו נמצאים בפתח תקווה, ובערים שונות יהיו כנסים, איך נחבר את כל הרצונות האלה לאחד ונפנה לבורא ובאמת נהפוך ללב אחד בכנס?

כך, כמו שאת חושבת. אתם צריכים להצליח בזה כי אתם כל הזמן נמצאים בחיפוש אחר הרצון הזה, איך להגדיר אותו, איך להרגיש אותו, איך להתמלא בו, לכן זה צריך להצליח לכם. לא להפסיק את המחשבות שלכם על זה, לא לקטוע אותן, תמשיכו.

תלמיד: כשיש לנו זמן חופשי בזמן הכנס, הפסקות, איך לא לעזוב את הבורא במחשבות שלנו מהחיבור שלנו?

כל הזמן לתמוך ברעיון הזה, בנושא הזה.

תלמיד: אבל איך אפשר לעשות את זה?

כשאתם שומעים משהו מאחרים, אתם צריכים גם לתמוך בהם ולהוביל את הרעיון הזה, את החוט הזה הלאה. לסלול את החוט הזה ולהעביר אותו דרך כל הקטעים שקיבלנו מבעל הסולם והרב"ש. כך תגיעו בדיוק למטרה שהגדרתם.

תלמידה: בעל הסולם כותב שאדם לא יכול לתקן את המחשבות שלו, רק את הלב. למה אי אפשר לתקן מחשבות?

אפשר לתקן מחשבות, אבל העיקר לתקן את הלב. הלב הוא כל מקור הרצונות, מקור הנטיות, המטרות שלנו, זה המצב שאנחנו צריכים להשיג, להיות בו. לכן העיקר זה לתקן את הלב, שנרצה בדיוק מה שנמצא לפנינו כמטרה.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו רוצים להשתמש בשכל כדי לתקן את הלב, ולא בלב כדי לתקן את הלב. איך לתקן את הקשיות שנמצאת בתוך הלב?

רק על ידי הקשר עם החברים ותפילה לבורא. אין לנו שום דבר חוץ מזה. הקשר בינינו כבר ייתן לנו איזו דרך ללב אחר, וכשנגיע לבורא מהלב האחר, נוכל להרגיש אותו בדיוק בקשר בינינו, בקשר שלנו, וכך נתקדם.

תלמיד: האם אני יכול לכוון את הלב שלי לבורא על פני הלב של החבר, או זה תמיד על פני ליבי?

אתה יכול לכוון את ליבך לבורא, וזו מטרת ההתפתחות שלך. יחד עם החברים אתה יכול לממש את הנטייה שלך להיות מחובר לכל הרצונות ועם הבורא יחד איתם, ועל זה אתה חייב גם לחשוב. כי דווקא בלב המשותף המכוון לבורא, תוכל להרגיש את המצב האמתי שלכם, איפה אתם נמצאים בו, בבורא. אז לא לשכוח את זה.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לרכך את הלב כדי שהוא יתחבר, או להפוך את ההשתוקקות שלו לכל כך חזקה כדי לפרוץ את הגבול בינינו?

אני הייתי כותב את הדרישות שמופיעות, את הטענות שמופיעות כתוצאה מקריאת המאמרים, עוד מבלי לדעת איך אני יכול בכל זאת לחבר את כל הרצונות, את כל הכיוונים האלה, את כל הכוונות האלה יחד עם החברים ולהתכלל בהם, כל עוד לא הרגשתי שדווקא הרצון המשותף שלנו יכול לחבר בינינו לבין הבורא. ובמצב כזה צריך להמשיך. יש לכם עכשיו את כל ההזדמנויות לזה. לא צריך שום דבר אחר מלבד לתאר לעצמכם שאנחנו בינינו קשורים עם הבורא.

תלמידה: לכלול את רצון החברה זה לכלול את הרצון של הבורא בתוכי. איך אפשר להחזיק את האיחוד בין המוח ללב? איך להיאחז ברצון הבורא בתוך הלב?

אלה מאמצים ובירורים שאנחנו צריכים לעשות כדי באמת לממש את התנאי להיות "כאיש אחד בלב אחד". עכשיו אני עדיין לא איש, אבל מה שיש לפניי, אותה מטרה להיות "כאיש אחד בלב אחד", היא כבר נמצאת כמטרה, ואני מקבל אותה על עצמי כדי לממש אותה בתוך ליבי.

תלמיד: פעולת החיבור זה משהו שכל הזמן מתעדכן. נכון לעכשיו, מהי בדיוק פעולת החיבור? איך אנחנו מבצעים אותה?

אנחנו רוצים להיות בלב אחד, כשעל כולנו יש רצון אחד שנקרא "לב אחד", והוא כולל בתוכו את כולנו יחד. ואנחנו לא רוצים לצאת מהחיבור הזה, אלא רק להיכנס יותר ויותר פנימה. יותר ויותר להצמיד את עצמנו איש לרעהו וכולנו לבורא. זה מה שאנחנו רוצים, זו המטרה שלנו. ובנטייה הזו בוודאי שגם הבורא עצמו יעזור לנו וימשוך אותנו אליו. שיהיה לכם בהצלחה.

תלמיד: האם לפני פעולת החיבור יש משהו שנקרא ביטול? האם אנחנו צריכים להוריד, לצמצם את עצמנו כדי אחר כך להתחבר?

לא. אתם לא צריכים לעזוב את נטיית החיבור, אלא רק להגדיל אותה, לחזק אותה ככל האפשר מכל אחד לאחרים ולבורא, ואז תצליחו.

בינתיים אנחנו יכולים לראות שהקשר בינינו לא מספיק חזק. אין נטייה מכל אחד לכולם, שזה מה שצריך להיות. לכן בואו נשתדל, נתאמץ, נצליח בזה, ואז זה יקרה.

תלמידה: מה זה אומר שהלב מתחזק, האם זה אומר שהרצונות מתחזקים או שהכוונה נהיית יותר עמוקה?

הכוונה היא יותר עמוקה, והקשר בין הלבבות שלנו הוא יותר חזק. כל לב ולב מרגיש שהוא לא יכול להיות לבד, הוא חייב להתכלל מכל הלבבות, להתקרב אליהם, ואז הוא יכול להצליח בחיבור בין כולם.

תלמידה: איך אני משיגה את הנקיות של הרצונות והלבבות של החברות שלי?

על ידי התחברות והתקרבות איתן. אני רוצה בכל פעולה שלי לעשות צעד קדימה בלהתחבר, ובהשפעה הדדית איתן נגיע במאמצים האלה לחיבור ולבורא.

קריין: קטע מספר 8.

"מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב "לב טהור ברא לי אלקים". היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר, "והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר". 

וכמו כן אין האדם מסוגל לראות חובה לעצמו, כי הוא לומד במקום שלבו חפץ. והואיל שהלב רוצה להנות, וממה שחוב להאדם, אין האדם נהנה, ומשום זה אף פעם לא יראה חוב לעצמו. 

ואין עצה אחרת אלא להתפלל לה', שיתן לו לב אחר, היינו שיבין האדם שאין דבר יותר טוב ממה שיתן נחת רוח לה'."

(הרב"ש. 268. "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ")

תלמידה: מה הדבר היעיל ביותר לשים עליו דגש בעבודה שלנו, האם אני צריכה להרגיש את הרצון הפרטי של החברות בעשירייה, או להרגיש את ההשתוקקות הכללית בעשירייה בלי רצונות פרטיים?

להרגיש את ההשתוקקות המשותפת הכללית. אני ממליץ בראש ובראשונה למצוא את אותה ההשתוקקות הכללית המשותפת ולהתחבר עם אותה השתוקקות, ולאחר מכן לדחוף אותה ממני והלאה, לקבל את זה כשלי, ובעזרתה להמשיך ולהתקדם.

תלמידה: כלומר להוסיף למרכז העשירייה כל הזמן.

כן.

תלמיד: לגבי מימוש התרגיל, אם אני מנסה לדמיין את החיבור של הלבבות ולנסות להתרכז בזה, איזו תוצאה לנסות לדמיין? נניח שהעשירייה מחברת את כל הלבבות, וכל אחד מביא ק''ג של רצון, האם התוצאה של החיבור היא 10 ק''ג רצון, או איכות אחרת, ממד אחר של רצון?

את זה אתם צריכים להרגיש. ודאי שזה לא יהיה ראשון פלוס שני פלוס שלישי ורביעי וכן הלאה, אלא זה יהיה משהו ממוצע. כמו בחשבון, כשאתה הולך לחבר חלקים, אז אתה לא מחבר אותם בעוצמה של כל אחד ואחד, אלא משהו באמצע ביניהם נעשה משותף. זה מה שקורה.

תלמיד: איך להרגיש את התוצאה הנכונה?

אנחנו לא יכולים להגיד על תוצאה נכונה במקרה כזה, כי זה תלוי עד כמה כל אחד ואחד מתקבץ כדי לתת לאחרים מקום, עד כמה כולם נכללים יחד זה עם זה כדי לעזוב את עצמם והעיקר להיות מחוברים ביניהם, ושכל אחד שמח עבור כל החברים. זו המטרה הנכונה מהחיבור הנכון.

תלמיד: האם אני נשאר בתוצאה?

כן, אתה נשאר בתוצאה כמישהו שרוצה לכלול את המטרה.

תלמיד: מהי הנוסחה של החיבור בעשירייה? אם אנחנו מתחברים אחד ועוד אחד, אתה אומר שזה לא שווה שניים, אלא יש ממוצע אחר, יש פה חשבון אחר.

כן.

תלמיד: מה החשבון? איך אנחנו מחשבים את זה?

החשבון הוא עד כמה כל אחד רוצה לצאת מעצמו ולהתכלל באחרים. מהחשבון אחד פלוס אחד פלוס אחד, אנחנו הופכים את הפעולה הזאת לפעולה רחוקה שכוללת גם רצונות של כל אחד עם הרצון הסופי. כי אנחנו לא יודעים מה הרצון הסופי, אנחנו יכולים רק בצורה כזאת להגיע אליו.

תלמיד: אם היינו ממירים את זה לפעולה מתמטית, לנוסחה כלשהי, אז מה המכנה המשותף בין החברים?

המכנה הוא שכולכם רוצים להיות בתוצאה הסופית.

תלמיד: זה אומר שכל אחד רוצה להתחבר עם האחר.

כל אחד רוצה להתחבר עם כולם, כולם מתחברים עם הבורא, ובצורה כזאת אתם מגיעים לנוסחה הסופית.

תלמיד: האם צריך שלכולם יהיה את אותו רצון בעשירייה?

לא, לאו דווקא. גם לא יכול להיות אותו רצון, כי לכל אחד יש נתונים משלו. זה שהוא הולך להתחבר עם אחרים זה עובר דרך הבורא, ויוצא שכל אחד מוצא מקום נכון בכולם איך להיות מחובר איתם.

תלמיד: האם התוצאה הסופית מתחלקת בין כולם?

כן. התוצאה הסופית היא מתחלקת לכולם.

תלמיד: האם בשווה, כולנו נרגיש אותו הדבר, או כל אחד בהתאם למידת הרצון שלו?

כל אחד מרגיש תוצאה בשווה למידה שהוא השקיע מלכתחילה, לכמה כוח סגולי יש לו בלרצות את המטרה.

תלמיד: אז מה אני מרוויח מהחיבור?

אתה מרוויח בזה שאתה משיג את תוצאות החיבור. אתה מרוויח בזה שאתה נכלל בכולם, שאתה מחזיק את כולם, שאתה נותן לכולם, ודרך זה אתה נותן לבורא.

תלמיד: האם ההתכללות עם החברים בעשירייה לא מגדילה בי את כוח הרצון סגולי שבי?

כן, מגדילה.

תלמיד: זאת אומרת אני מרוויח הרבה יותר ממה שהתחלתי.

זה ברור, כן. על זה עוד למדנו קודם.

קריין: קטע מספר 9.

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים - על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו", זכות הקיום שלנו תלויה בעד כמה נתחבר בינינו יחד.

"לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם"."

(בעל הסולם. אגרת מ"ז)

תלמידה: כשאנחנו עושים את ההתקפה הזו על הלב שלנו, מהי הטעות הגדולה שלנו בהתקפה הזאת?

את זה את צריכה לברר. אלו ענייני הלב, הם לא מועברים מאחד לאחר. בעיקרון אנחנו יכולים לדבר על זה, אבל בצורה מדויקת רק את יכולה.

תלמידה: כל יום אנחנו כתובות תפילות חדשות בעשירייה. מה היחס כלפי כל תפילה של חברה? מה האחריות שלי כלפי התפילות של החברות שכותבות את התפילה בעשירייה? אנחנו קוראות אחר כך את התפילה.

אני רוצה להתכלל בהן. וזו באמת הטובה הגדולה שהחברה או החבר עושים לי.

תלמידה: איך אני מתייחסת לתפילות כשהן קוראות? התפילה של כל אחת שונה ממני.

בסדר, לכל אחת יש לב אחר, בכלל כלי אחר, ונשמה אחרת.

תלמידה: כשאנחנו מתחילות את החיבור בינינו בעשירייה, אנחנו מתחילות עם כוונות, מה ההבדל בין כוונה לתפילה?

תפילה זו בקשה. התפילה היא משהו שיוצא ממני אחרי כל צורות החיבור והבירור, ואז אני מעלה את זה למעלה ממני.

תלמיד: בקטע בעל הסולם מבקש מהתלמידים להיקשר בלב אחד ממש, להתקשר באהבה בשיעור אמיתי. ולפני זה אמרת שבינתיים יכולים לראות שהקשר בינינו לא מספיק חזק, שאין נטייה מכל אחד לכולם וזה שצריך להיות. איך מתמודדים עם הקרום הזה שמרגישים שסוגר את האדם בתוך עצמו ולא מאפשר לו לצאת לקשר עם חברים? מה העצה לפרוץ המחיצה שסוגרת את האדם בתוך עורו?

העצה שלו היא להיכנס לתוך מצב שהוא מנותק מכולם.

תלמיד: יש איזו הרגשה פנימית שבסוף אתה חי בתוך הקרום שלך, כמו קליפת אגוז שסוגרת עליך, אולי כזאת שקופה, אבל אתה לא יכול לפרוץ מתוכה.

סימן שלא הגעת לסוף הנכון.

תלמיד: איך מצליחים לפרוץ מתוכה ולצאת לקשר עם העשירייה, שתהיה הרגשת התכללות, שותפות? תמיד יש הרגשה שאתה בפנים סגור.

כן, נכון. צריכים באמת מאמץ ארוך, לא פשוט, לא מיד, מאמץ ארוך בזמן, וחזק בקריאה לבורא.

תלמיד: כביכול מורגש שהרגעים שהאדם קצת יוצא בתוכו, זה כשהבורא למשל מכה בו או כשהוא בייסורים, אז טיפה נפתח איזה פתח קטן ואז נסגר עוד פעם מאוד מהר.

כן, אתה צודק, יש דבר כזה. מה שצריכים לעשות זה לכוון את עצמי למצב שאני קשור לרצונות של כולם, ואני רוצה רק להיות בזה, ובמידה שאני מרגיש קשר עם כולם, אני רוצה לצאת מעצמי ודרך הקשר הזה עם כולם להיות בהרגשה, להרגיש את החיבור בינינו.

תלמיד: איך אפשר להשתמש בכנס ובעוצמה "ברוב עם" הזה שנבנה אצלנו בין כל הקבוצות שלנו, כדי שהאנרגיה הזאת של התקבצות תעזור לנו לצאת מעורנו?

זה רק על ידי החברים, אתה לא יכול לצאת לבד. רק על ידי החברים שאתם מתפללים להיות מחוברים בתוך החיבור הכללי.

תלמיד: כביכול יש תחושה שתהיה כזו רוח גבית כמו שאתה שט לפעמים באוניית מפרש, אז הכנס זה כמו איזו רוח גבית שדוחפת את האדם, פתאום יש ממש לקפיצת הדרך.

אמת.

תלמיד: איך להתכלל נכון ברוח הזאת שהיא תעיף את כל הכלי העולמי קדימה, מה האדם תורם מצידו לזה?

אני חושב שזה צריך להיות מאמץ פנימי להתקשר לכולם, ומאמץ בתפילה לקשור את עצמנו לכלי הכללי.

תלמיד: אנחנו מחברים כוונות או רצונות?

אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק, אבל בדרך כלל זה כוונות.

תלמיד: אפשר להגיד שזו עבודה משותפת של לב ושכל? כי הכוונה נראית עבודה שכלית יותר.

זו עבודה משותפת בין כולם, ואנחנו כולנו צריכים להתנתק מהלב הפרטי של כל אחד ולהתחבר ללב הכללי של כולם יחד, ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים נכון להשתמש ברצון שלנו, בנטייה שלנו.

תלמיד: כתוב שצריך לחבר גופים. גופים זה רצונות? אז אפשר להגיד שעבודה שכלית גורמת לשינוי הלב, שזה הכול מקושר אי אפשר להפריד זה מזה?

כן. כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו כך שכשנגיע לכנס אז "רוב העם" יביא לנו הכרעה?

זה לא "רוב העם", זה הרצונות שלכם, שיהיו בהכרעה, שאתם תתחברו ותמשיכו את רצון הבורא מעלה מעלה.

תלמיד: וזה תלוי בהכנה שלנו?

כן.

תלמיד: כיצד נוכל לעזור לחברים להתחבר לכנס?

קודם כל לדאוג שהם יבואו למקום שבו אנחנו יכולים לשדר. שנית, שיהיה קשר בין כולם, לשם כך צריכים לאסוף את כל הכתובות של אחד ולראות איפה הוא יהיה. וכך להשתדל להיות קשור לכל אחד ואחד.

תלמידה: ככל שהאדם מתקדם בדרך נראה שהלב שלו נעשה דווקא יותר קשה, ואולי אפילו לגמרי לא מרגיש.

כן.

תלמידה: איך אדם מגיע לרצון לשנות את הלב שלו?

שימשיך כך ולא יסתכל על זה שהלב שלו נעשה יותר תקיף.

תלמידה: מה זה אומר לפתוח את הלב? מה זה לשלוט על הלב?

לשלוט על הלב זה שאני קובע ללב באיזו דרך הוא צריך לעבוד עכשיו, להיות פתוח לכולם, להיות סגור בפני כולם, להשתוקק עם מישהו יחד, או עם מישהו לא וכן הלאה. זו עבודת הלב.

תלמידה: ועם לבבות אחרים?

גם עם הלבבות האחרים, כן כמובן עם מי עוד, עם מי אחרת? כמובן שלא עם הלב שלך, אלא עם יתר הלבבות.

תלמיד: בעשירייה כשהמחשבה סוגרת את הלב שלא יישאר פתוח, איך אנחנו שוברים את כל הרגשות שלנו, מה ההתקפה שאנחנו יכולים לעשות כדי להתחבר עוד יותר?

רק על ידי חיבור, חיבוק בינינו שאנחנו כולנו מתקבצים להיות בעיגול אחד, ומחוץ לעיגול לא יישאר אף אחד, בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע למצב כזה שכולנו נהיה מחוברים יחד.

תלמיד: שמעתי אותך מדבר הרבה על עבודה אישית שכל אחד צריך לעשות. אנחנו מגיעים עשיריות עשיריות ויש כוח מיוחד, מה העבודה של העשירייה בתוך הכנס?

העבודה של עשירייה בתוך הכנס זה שהיא מביאה את עצמה לכנס, ומבטלת את עצמה ועובדת רק עם הרצון המשותף שביניהם.

תלמיד: מבטלת את עצמה כלפי העשיריות האחרות או בתוך העשירייה עצמה? איזה סוגים של עבודה יש פה בתוך העשירייה?

זה ביטול של העשירייה שהיא רוצה לפעול רק כאחד.

תלמיד: יש לזה חשיבות? הרי אנחנו לא נבוא עשיריות שלמות, חלק בבית, חלק במפגשים הפיזיים. יש חשיבות גדולה לעבודה הזאת בעשירייה?

כן.

תלמידה: יש נטייה לרצונות וגם למחשבות להתפזר לכל מיני כיוונים. אם היינו צריכים להתמקד בדבר אחד הכי חשוב, על מה צריכה להיות תפילתנו כווקטור?

אנחנו צריכים להיות מרוכזים דרך כל החברים והחברות לבורא. זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לא לשכוח. להתכלל בינינו ודרך כל הקבוצות שלנו להיות מכוונים לבורא.

תלמידה: נאמר בקטע שהאדם צריך לבקש לב חדש. מה זה לב חדש שאנחנו צריכים לבקש?

לב חדש, אנחנו צריכים לבקש שהלב יהיה פתוח לכל החברים ושאנחנו נכלול בתוך הלב את כולם ולהביא את הלב שלנו בצורה כזאת לבורא.

תלמידה: איזה שינוי הלב צריך לעבור כדי להצליח סוף סוף לכלול ולהרגיש את החברים?

איזה שינוי בלב אנחנו צריכים לבצע כדי להגיע למצב כזה?

תלמידה: כן.

הלב צריך לשמוע מהי מטרת הבריאה ושאנחנו יכולים להגיע אליה רק בחיבור הלבבות שלנו יחד.

תלמידה: איך חורצים את הפתח בתוך הלב, איך שוברים שם את המחיצה?

פתחי את הפתח שלך ותני לכול מי שרוצה להיכנס.

תלמידה: האם יש כבר פתח בלב?

המקום הזה כבר ישנו, רק צריכים לפתוח אותו.

תלמידה: אבל איך לפתוח אותו, איך לגשת אליו?

איך לגשת אליו? תנסי. תנסי להרגיש את הלב שלך ואיפה הנקודה המרכזית שלו ואיך את יכולה לפתוח את הנקודה הזאת שיהיה פתח ולתת, לכל מי שרוצה קשר עם הבורא, שייכנס לתוך ליבך.

תלמידה: זאת נקודה מרכזית באיזון. תמיד החושך פרטי ואור כללי של העשירייה. האם אפשר לבקש שיהיה כוח כנגד החושך הפרטי?

כן, לבקש על חושך פרטי ואור הכללי.

תלמידה: כן, שרק בעשירייה האור יהיה תמיד כללי.

תמשיכי. אנחנו עכשיו נתחיל לעבוד על זה, תראי.

תלמידה: מאוד קל להתמוסס בחברות האהובות כי את מרגישה שאת אפס והן לוקחות אותך על הידיים. איך להחזיק את כל העשירייה לפני הכנס שלא יהיו שום שינוים שכולם ייכנסו להרגשה המשותפת הזאת?

כל חבר בעשירייה צריך להרגיש שהעשירייה תלויה בו. הוא לוקח על ידיו את כל העשירייה ונושא אותה לקראת הבורא. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש. בכל אחד מאיתנו צריך להיות הדבר הזה בלב, שהעשירייה של כל אחד צריכה להיות בליבו והוא נושא אותה בליבו כמו שהוא מרגיש אותה שם בלי לשחרר, בלי לעזוב מתוכו, כך הוא צריך לשאת אותה לבורא.

(סוף השיעור)