שיעור צהריים 23.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -מתקשרים לעשירייה אחת

הנושא "מתקשרים לעשירייה אחת" מוכר לנו, לא פעם ולא פעמיים דיברנו ועברנו עליו, למה זה כך? כי הנושא הזה הוא באמת הכי חשוב, הוא נושא יסודי. כל המבנה של האנושות, כל המבנה של כל המציאות הוא מבנה של עשירייה וכך אנחנו צריכים לראות את זה, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה"¹, זאת אומרת לא יותר ולא פחות אלא עשרה כאחד, זה מה שעלינו להשיג.

ככל שאנחנו משיגים בצורה מדויקת יותר את המבנה הזה, אנחנו יותר ויותר מכניסים לפוקוס של הרגשות שלנו את הבורא, עד שמתחילים להרגיש אותו, לראות אותו, להתייחד איתו ולהתחבר אליו. לכן "מתקשרים לעשירייה אחת" זה באמת ההכנה הכי נכונה לבנות כלי לכנס שלנו.

קריין: מתקשרים לעשירייה אחת, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע ראשון, אומר הרב"ש.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון", שבעצם זו נשמה אחת, "כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות", לאיזה מספר, "זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד", בכלי אחד, "הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן", במצב שהוא היה זה היה מצב שנקרא גן עדן, "בבת אחת, היא מתפשטת" עכשיו ההארה הזאת "לחלקים רבים". ואנחנו משיגים את אותן הארות מאוד מאוד קטנות בכל מיני צורות. עד שמגדילים את הכלים שלנו על ידי כל הצורות האלה למצב שיהיה לנו שוב כלי אחד ואור אחד, כלומר נחזור למצב שבו נתייחד יחד לכלי של אדם הראשון, זאת אומרת נהיה כנשמה שלו, זה מה שאנחנו צריכים לבנות, והאור שלו יאיר בנו בכל עוצמתו. זה מה שרוצה להגיד לנו רב"ש.

המאמר הזה נקרא "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל", זאת אומרת הגלגולים שלנו, כל מיני צורות שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למצב השלם, הצורות האלה נקראות גלגולים. ואנחנו צריכים להתגלגל, לעבור אותן מצד לצד, מפעם לפעם, כדי שלא נצטרך להתגלגל, כלומר כדי שנשיג מצב, תכונות, רצונות, מחשבות, מילויים כאלה שאין בהם כבר מה להשלים.

שאלה: האם צריך לחכות שכל הנשמות ישיגו תיקון כללי או צריך לחכות שאדם ישיג תיקון אינדיבידואלי ולא יחזור לעולם הזה יותר?

גם זה וגם זה נכון. האדם צריך להגיע למצב שלא יצטרך להתגלגל שוב בצורה פרטית שלו, זאת אומרת הוא גומר את התיקון שלו, מתקן את שורש הנשמה שלו. ועם זאת הוא צריך לכלול את עצמו בכלל כל הנשמות, כדי שהן כולן יבנו בחיבור שלהן בעצמן את המבנה של נשמת אדם הראשון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות נשמה אחת, ואז האור יאיר בנו במלוא עוצמתו.

יש נשמה אחת, הבורא ברא נשמה אחת. כלומר הוא ברא רצון לקבל שצריך לעבור תיקונים ולתקן את עצמו על מנת להשפיע לכל החלקים שהוא נשבר מהם, התרחק מהם, התהפך, נעשה הפוך מהם, ובמקום חיבור ואהבה יש ביניהם שנאה וריחוק. הרצונות האלה צריכים לעבור תיקונים, לעשות פעולות, אומנם יש בהם רצון לקבל מקולקל שהוא על מנת לקבל כל אחד לעצמו למרות האחרים, אבל הם צריכים להתחבר כדי להגיע לרצון לקבל אחד, כך שכולם מתחברים וכל אחד חושב על טובת האחר. זה מה שהם משתדלים לעשות.

איך הם מגיעים לזה? הבורא על ידי כל מיני ייסורים, לחצים, מביא אותם למצבים שהם מרגישים את עצמם בשנאה, בהתנגשות, וכך הם נכנסים למצב שאין להם ברירה אלא חייבים להתחבר. זו הדרך שלנו. בדרכנו יש כמה כללים - אם אנחנו עוזרים זה לזה, אז כל אחד דוחף את האחר לקראת התיקונים, החיבורים, ואז אנחנו נמשכים לאותו מבנה של כלי אחד של אדם הראשון, של נשמה אחת, ומשיגים אותה.

במידה שאנחנו מִתחברים ומשיגים מבנה אחד, אז אנחנו מתחילים לגלות בתוך המבנה הזה את הצורה האמיתית שלנו, את המילוי האמיתי שלנו, מי ממלא אותנו, עם מי יש לנו עסק, קשר. זו צורת התיקון שלנו, תהליך התיקון שלנו, שעליו מדברת חכמת הקבלה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שצריך להסתכל על המציאות כמו על העשירייה. התאספנו כאן עשיריות, חברים, לכולם כבר יש ניסיון, מה זה אומר שעכשיו אנחנו צריכים להסתכל על המציאות דרך העשירייה?

אנחנו צריכים לראות את ההתקדמות שלנו לתיקון דרך העשירייה, זאת אומרת עד כמה אנחנו מאוחדים בכלי, עד כמה אני חושב על העשירייה ככלי אחד שאני כלול בה, וכל מה שאני משיג אני משיג בתוכה, וזה בעצם המבנה שלי, הבית שלי. כך אנחנו צריכים לראות את המצב.

תלמיד: האם זו יגיעה במחשבה, פעולה במחשבה, שאנחנו צריכים לבצע עכשיו?

עכשיו בינתיים אני צריך לתאר לעצמי את הרצון האחד שבו כולנו נכללים בלהרגיש זה את זה, בלהוסיף את כל הרגשות, את כל הכוחות שלנו זה לזה. לאט לאט על ידי המאמצים האלה אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו בהחלט נמצאים ברצון אחד, בכלי אחד, במטרה אחת. ואז לפי המאמצים שלנו אנחנו מתחילים לראות עד כמה אנחנו שייכים לרצון העליון והוא מנהל אותנו, מלמד אותנו, לוחץ עלינו, מושך אותנו, כשהכול נעשה על ידי כוח עליון אחד לכולם. זה מה שחשוב לנו.

תלמיד: ביחס למי אני צריך עכשיו לעשות את התרגיל הזה, האם ביחס לחברים שיושבים איתי יחד בעשירייה?

זה לא כל כך חשוב אם הם יושבים לידך או נמצאים איתך יחד בכל הכלי העולמי שלנו, החשוב הוא שהם נמצאים באותו התהליך.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים עשירייה, לא אחת עשרה ולא תשע, כלומר עשירייה היא המבנה האידיאלי, המבנה השלם של אדם הראשון, ואז אנחנו מגיעים לחיבור מלא בתוך העשירייה. האם כשעושים תיקון בתוך העשירייה זה כבר תיקון של הכול, זה תיקון של השלם? איך נוגעים בדבר השלם דרך העשירייה?

אנחנו כל הזמן נמצאים בקשר עם העשירייה כי המבנה הזה מגיע מהטבע, והטבע תמיד מתחלק לפי מבנים כאלה שהם עשיריות, לכן אין לנו מה לדאוג כל כך איך אנחנו נמצאים. גם אצל רב"ש הייתה קבוצה של שישה עשר אנשים, ואני הייתי בקבוצה שהיו בה שישה אנשים, כלומר זה לא עניין של כמות, של גופים, אלא כך האור העליון מסדר אותנו. ולכן העיקר לראות שאיכות היחסים בינינו תהיה כזאת כמו שהיא צריכה להיות בעשירייה, ולא כמות האנשים.

תלמיד: אם כך אנחנו מגיעים לתיקון שלם רק בתוך העשירייה?

לא, כל אחד מאיתנו מתחיל את התיקון השלם לפי הקשר עם החברים שלו, יכול להיות שזה חלק מסך כול הכלי הכללי, יכול להיות שזו באמת עשירייה, ומי יודע מה יכול להיות בזמננו. אנחנו לא צריכים לדאוג לכך, העיקר בשבילנו שמה שיש לנו יהיה מבנה כמה שיותר שלם, ולא לספור כמה חברים יש לי ואיך אני קשור איתם.

תלמיד: אז מה התוספת? יש כל כך הרבה עשיריות וכולן פעילות, איך דרך התיקון שאנחנו עושים בכל עשירייה ועשירייה נתחבר לתיקון השלם ומתי נתקן את המערכת כולה דרך העבודה בעשיריות?

לא עלינו לעשות זאת, אנחנו צריכים להימשך לזה ככול האפשר, ולחבר את עצמנו ככול האפשר, אבל איך זה יזדמן לנו כבר לא תלוי בנו אלא באור העליון השלם שכך מכתיב לנו צורות.

תלמיד: האם אפשר להגיע לגמר תיקון בעשירייה שלנו בלי עזרה מהתיקונים שיקרו בעשיריות אחרות? האם עשיריות אחרות עוזרות לעשירייה שלי להגיע לגמר תיקון? איך עובדת כל המערכת הזאת?

אני לא יכול להגיד לך כי אתה שואל על גמר התיקון ועל זה אני לא רשאי לספר, כי מה שאני חושב על כך זו הדעה הפרטית שלי בינתיים.

שאלה: בקטע שקראנו הרב"ש כותב שאדם צריך להגיע למדרגה מסוימת כדי להפסיק להתגלגל. איזו מדרגה זו בדיוק הראשונה או האחרונה?

אדם חייב להגיע לגמר התיקון שלו. גמר תיקון בו הוא כולל בתוכו את כל הנשמות ומספק להן את כל המילויים.

תלמיד: כלומר, כדי לסיים את הגלגולים כל אחד מאיתנו צריך להשיג את ההרגשה הכללית?

הוא חייב להתקשר עם כל הנשמות ולמלא אותן דרכו.

תלמיד: מה שתיארת עכשיו הוא מצב של גמר התיקון, ממדרגה אחת עד מדרגה מאה עשרים וחמש, שבסופה אני יכול להיות בטוח שאפסיק כבר להתגלגל?

כן.

תלמיד: ההרגשה הראשונה שנקראת המדרגה הרוחנית הראשונה, שכבר לא קשורה לעולם הזה, מורגשת רק כשהאור העליון משנה אותנו, במידה שבה אנחנו מתחברים. איפה הנקודה בה מסתיימת הסאה של החיבור בינינו ומתחילה עבודת האור עלינו?

כל הזמן יש עבודה בינינו, בחיבור שלנו, וכל הזמן יש עבודה של האור העליון שפועל עלינו ומקרב אותנו.

תלמיד: הרגשת המדרגה הרוחנית מגיעה רק כשהבורא רוצה שתגיע?

תלוי גם בעבודת האדם, כמה הוא מבקש, מתפלל, עושה מאמצים.

תלמיד: אבל אין איזו מידה, שעשינו צעד ואחריו בטוח נזכה לגילוי הרגשת הבורא?

כן, ודאי שיש, אנחנו צריכים להגיע לחיבור כזה שייתן לנו לפחות את דרגת הנפש.

תלמיד: כשהוא ירצה.

אתה משתמש במושגים כמו, כשהבורא ירצה או לא ירצה. תדבר בהבחנות של חכמת הקבלהן, נרנח"י, עביות שורש, א', ב', ג', ד'. ודאי שזה יקרה כשהבורא ירצה, זו תשובה כללית.

תלמיד: המשימה שלנו בכנס היא לפתוח כמה שיותר את הלב ולהכניס כמה שיותר חברים, לבטל את עצמנו ולתת את הכול לחברים, לקיים את הפעולה הזאת במאה אחוז.

כן. ואז בטוח שנשיג קשר נכון בינינו, במידה כלשהי, ככול שכל אחד ייתן כוחות וויתורים נרגיש שהבורא ממלא אותנו. אנחנו נהיה בהשתוות הצורה עימו.

שאלה: שמעתי קודם שאנו מתחילים להשיג, כשאנו מגלים את מבנה הצורה האמיתית ומי עומד מאחוריו. ונראה שאנו כל הזמן מנסים להבין מה הבורא רוצה מאיתנו בכל רגע ורגע?

הבורא רוצה מאיתנו רק דבר אחד, שנתחבר בינינו למבנה אחד, בעצם זה הכול, חוץ מזה לא צריכים שום דבר. כי בזה אנחנו מתקנים את עצמנו, פותחים את הכלי שלנו.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, כדי להתאים את החתיכה שלנו.

ודאי.

תלמיד: אנחנו מנסים להבין מה הבורא דורש מאיתנו, כדי להשיג את הצורה שלו. איך החתיכה שלי מתאימה לכל החתיכות של החברים. האם זה נקרא להתגלגל כל פעם?

אתה צריך כל פעם לשנות את עצמך למצב שתהיה קשור עם החברים ותבנה איתם מבנה אחד, שהוא עשר ספירות. ואם נדבר במושגי הזמן, ברגע הבא שוב תשנה את עצמך לעשר ספירות ושוב ושוב בצורה יותר משוכללת, יותר אינטגראלית. כך אנחנו מתגלגלים, עד שנגלה את המבנה האמיתי שלנו שהוא מבנהו של אדם הראשון השלם.

תלמיד: הבוקר קראנו במאמר על הדרכים בהם כל חבר צריך לעסוק, ושעליו להתרחק מהעסקים המדומים. כשאני עוסק בצורות העבודה האלה, אני כל הזמן מהרהר, חושב, כאילו מרגיש את החיסרון, את מצב הרוח של החברים.

אתה משתדל להיות איתם יחד, במבנה שהופך לאחד. אנחנו לא מרגישים בכלל מי נמצא במבנה הזה, כולם נמצאים, כולנו משלימים זה את זה. איפה הידיים, איפה הרגליים, איפה החלקים של כל אחד ואחד, מה כל אחד עושה וחושב, אני עד כדי כך קשור אליהם ואנחנו עושים עבודה אחת, שאין בינינו במה להתחלק.

תלמיד: האם עליי להיות כאיזה מומחה בנושא הזה, ממש כמו מדען שמשקיף?

לא, אתה נכנס לגוף כזה, לאורגניזם כזה, ברצון שלך, ואז אתה מתחיל להרגיש שכולם נמצאים יחד איתך, באותן הפעולות, באותן הדרכים, באותן המטרות. עד שאתם מוסיפים זה לזה, מבינים ומרגישים זה את זה, כך שהכול הופך להיות כאחד. והאחד הזה שאתם משיגים הוא הבורא.

תלמיד: בכנס הזה אנחנו נכנסים מהר לכל התהליך. רבים מאיתנו נמצאים כאן וזאת הזדמנות נדירה להיות יחד ולהרגיש את הקרבה בינינו. איך אתה ממליץ לנו להיכנס בצורה אקטיבית ויותר משמעותית לתוך התהליך הזה? מה אנחנו יכולים לעשות בימים הקרובים כדי שנוכל להשיג את המקסימום?

אני חושב שיהיה הכי טוב אם כל הזמן נתאר לעצמנו אותה צורה סופית שאנחנו מדברים עליה שהיא גמר התיקון, הצורה המתוקנת, שהיא נמצאת לפנינו ומתבהרת יותר ויותר ואנחנו צריכים להתכלל בה. נדבר איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו משייכים את עצמנו לצורה כזאת.

אנחנו כן מסוגלים, אנחנו כן יכולים, אומנם נראה לנו שאנחנו עוד לא מוכנים, אבל זה תמיד כך. אנחנו כן מוכנים וכן מסוגלים, אנחנו מסוגלים להבין ולהרגיש ולהיות מוכנים לחיבור השלם שבו תתגלה מערכת אדם הראשון.

שאלה: מה הקשר בין התיקון בעשירייה והתיקון הפרטי בקבוצה?

הקבוצה, העשירייה, או כל הכלי, אלה חלוקות שאנחנו עושים כדי שיהיה לנו יותר נוח ויותר ברור לדבר וללמוד. אבל באמת יש רק עשירייה אחת בכל המציאות ואנחנו צריכים לעבוד רק איתה. כל העשירייה הזאת היא כל האנושות, כל הנשמות יחד, שכולם נכללים זה בזה, ובה אנחנו משיגים את העולם העליון. אין יותר מזה, רק עשירייה אחת.

שאלה: שם המאמר הוא לאיזו דרגה אדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל. על איזה גלגול מדובר פה? אם "אין עוד מלבדו", אז על מה מדובר? אני קצת מבולבל, לא ברור לי במה להיאחז.

שינויי המצבים נקראים "גלגולים". אנחנו צריכים להגיע למצב שהוא לא משתנה וכולם נמצאים במצב הקבוע. כלומר גמרנו את התיקונים והגענו לחיבור כזה שהוא לא מגלה שום חיסרון, זה המצב שנקרא "גמר התיקון".

שאלה: איך לתאר לעצמנו את הצורה האמיתית של התיקון?

שהקבוצה היא כאחד, כולם מבינים, כולם מרגישים, כולם נכללים ברצון אחד, וכולם נמשכים למטרה אחת. זו הצורה האמיתית של התיקון.

יש הרבה שאלות על הצורה הזאת. מה נעשה אם אין לנו חיסרון? איך נתקיים? למה נימשך? איך אני ארגיש אם אין לי שום מטרה לפניי וכבר השגתי את הכול? אני נמצא במצב שיכול להיות שהוא המצב הכי גרוע. כי אנחנו מרגישים טעמים רק בזמן שאנחנו רעבים מאוד וטועמים את הטעם של המילוי. אבל אם המילוי נמצא בנו ואין לנו למה להשתוקק, אז איזה טעם אני יכול להרגיש? מה לעשות? זו בעיה. יש כאן הרבה שאלות שנצטרך לברר אותן.

תלמידה: איך אנחנו מחברים אלינו חברים שדבוקים עכשיו למסך?

תחשבו על החברים שנמצאים עכשיו במקומות הרחוקים מאתנו בכל קצווי העולם, ואיך אנחנו יכולים להיות יחד איתם כדי שהם יהיו קרובים אלינו. נחשוב עליהם והם יחשבו עלינו, וכך נרגיש בכלי אחד. זה דבר רגיל. תנסו להתכתב איתם ואולי הם ישלחו לכם שאלות.

קריין: קטע מספר 2.

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"." 

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

יש בעולם רק נשמה אחת, נשמת אדם הראשון. וכשמרגישים אותה, אז כל אחד מרגיש אותה בחלק האגואיסטי הקטן, אולי הוא לא כל כך אגואיסטי כי הוא במקצת מתקן אותה, אבל בעצם זה מה שאנחנו מרגישים. לכן ככל שנצא מעצמנו ונתחבר לאחרים, כך נרגיש את הנשמה הכללית יותר ויותר, ואז נרגיש את נשמת אדם הראשון ונגלה שאין בעולם אלא רק נשמה אחת.

שאלה: אם יש לי חיסרון למדרגה הבאה, אז אני צריך לאפס את עצמי?

כן. אתה צריך לגלות חיסרון למדרגה הבאה, וכשמתגלה לך החיסרון הזה אתה צריך לתקן אותו בעל מנת להשפיע, וכך תתקדם.

תלמיד: האם זה קורה באמונה למעלה מהדעת?

כן. ודאי שכך זה קורה.

קריין:. קטע מספר 3.

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. 

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. 

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר." 

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זה בעצם תהליך התיקון. נרגיש שאף אחד לא יכול להיות שלם אלא אם הוא מתחבר לכולם. רק בצורה כזאת אנחנו משיגים את כללות הגוף שהבורא ברא, ואז לא יחסרו לנו חלקים, איברים, גם במוח, גם בלב. אנחנו נוכל להבין הכול, להרגיש הכול, לכלול הכול, רק בתנאי שנהיה מחוברים למעלה מהדעת, למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו, עם כולם. את זה צריך להשיג.

אנחנו כבר קרובים לזה, וכבר יש לנו את תחילת החיבורים האלה, אומנם אתם עדיין לא מרגישים את זה. אתם נמצאים כבר בתיקונים, אבל את התיקונים עצמם אתם לא מרגישים. אלא מרגישים את התיקונים בזה שלא מרגישים אותם. בקרוב נראה את זה. קשה לי להסביר. לפעמים כדי לקבל דברים שלמים אנחנו צריכים להגיע למצבים שבהם עלינו לגלות שאנחנו גרועים, שאנחנו שבורים. בקרוב תבינו את זה.

שאלה: בעבודה היומית יש את העשירייה והשיעור, ואני מגיע למצבים שאני מרגיש שאני לא מתקדם יותר. איך אפשר להימנע מהלכאה עצמית ולהעביר תמיד כוח רוחני לעשירייה?

זו העבודה העיקרית שלנו, לא ליפול בעקבות המניעות למיניהן ולהרגיש את עצמנו חייבים כל פעם לספק מילויים לרצונות שלנו, למחשבות שלנו, אלא ההיפך, נחשוב איך אנחנו מחזיקים את המערכת הכללית שלנו וכך מגיעים לשלמות. הכל תלוי איך אדם מחנך את עצמו, איך הוא כל הזמן חושב על שלמות המערכת.

שאלה: החיבור השלם קורה כשאני מרגיש שלחבר שלי יש בעיות, ואני מרגיש את זה כי כל חלק מהעשירייה הוא חלק מהגוף, ואם לחבר יש בעיה אני מרגיש אותו ואם לי יש בעיה הוא מרגיש אותי. האם זה החיבור של הגוף בעשירייה?

כן, כן. אם אנחנו מרגישים את החסרונות של כל אחד זה מספיק לנו כדי לגלות קשר בינינו, להתכלל בעשירייה אחת.

שאלה: אז האם אני צריך להרגיש את החיבור של כל העשירייה ואת כל העשיריות של בני ברוך כדי להשיג חיבור שלם?

כן, כן.

שאלה: איך אפשר לדעת אם אנחנו מפורדים או מאוחדים? האם זה לפי המאמצים שאנחנו עושים או לפי השמחה שאנחנו מרגישים?

זה לפי ההרגשה הפנימית. עד כמה אנחנו חושבים זה על זה, עד כמה דואגים זה לזה, באיזו מידה רוצים להיות מחוברים בינינו. זו מידת החיבור.

שאלה: אנחנו מאושרות כי הגענו לכאן לבית של החיבור ולבית של התיקון. אנחנו מצטערות על החברות שלא הצליחו להגיע. איך נגרום לשמחה לגדול ולהתגבר על כל הקשיים שלנו, אמנם הרגשנו ייסורים בתוך השמחה הזאת אבל אנחנו בהתקפה. איך אנחנו יכולות להתגבר על המכשולים?

לא הייתי אומר שאלה מכשולים, אני חושב שזו העזרה שמאפשרת לגלות את מידת הקשר ומה חסר לנו כדי לא להתרחק יותר מדי זה מזה. אנחנו צריכים להיות קצת יותר רגישים לזה שמטפלים בנו בכל רגע ורגע, בכל שנייה ושנייה, שכך מטפלים בנו עוד ועוד בכל מיני אופנים, בכל מיני רגשות, ואז אנחנו נראה שאין לנו מה להתלונן אלא רק להיות יותר ויותר רגישים לאותו הטיפול שאנחנו מקבלים בכל שנייה מלמעלה.

ואז אנחנו לא נתלונן על חוסר הטיפול בנו, ההיפך, אנחנו כל הזמן מקבלים טיפולים אלא שאנחנו עדיין לא מרגישים בהם. כמו תינוק שאימא מטפלת בו ועושה עבורו כל מיני דברים והמון פעולות אבל הוא לא יודע, חלק מזה הוא מרגיש, חלק לא, חלק הוא לא מבין נכון וכן הלאה. זה המצב שלנו בינתיים, אבל אנחנו מתקדמים, מתקדמים. היום אתם הרבה יותר מבינים, מרגישים, חכמים, באמת אני שמח להרגיש אתכם כך.

שאלה: מה נחוץ לעשיריות צעירות ולתלמידות חדשות כמוני כדי לעלות לדרגה של החברים שנמצאים כבר הרבה שנים בדרך, ולהתאחד?

לא צריכים כלום חוץ מהרצון שיש לך להידבק לחברים, לחברים הוותיקים במיוחד, ואת רוצה בכל מה שאפשר רק להיות יחד איתם. רק לא לאבד את הרצון אלא כל הזמן לפתח אותו עוד ועוד.

שאלה: בציטטה שקראנו מדובר על האברים שעובדים יחד והם יוצרים את הקשר בצורה שלמה כמו שהוא צריך להיות. מצד שני נאמר שאם כל אחד מהאברים מתנתק אז הגוף אינו יודע עוד את מחשבותיו של הגוף. ואז נאמר "ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר." מהי האלגוריה הזאת? מי זה הרופא?

הבורא.

שאלה: הבורא הוא הרופא?

כן.

שאלה: איך להתייחס לציטטה הזו בצורה מעשית בעשיריות שלנו, כי אנחנו מתנתקים כל הזמן מהעליון?

למה?

שאלה: מכיוון שכמו שאמרת לנו, אנחנו תמיד צריכים לבקש "למה לא ביקשת"?

אז אנחנו מתנתקים מהגוף הכללי, מפני שהבורא עצמו מראה לנו כל מיני קלקולים שנמצאים בגוף הכללי, את הניתוקים בינינו, כדי שאנחנו נפנה אליו ונבקש שהוא יחבר בינינו. זו העבודה שלו, הוא עושה תיקונים, ואנחנו רק צריכים לגלות את חוסר התיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו שלמים רק כשאנחנו מתחברים אחד לשני מעל הדעת. מה בדיוק עושים עם הדעת שגם היא מכוונת על ידי הבורא. או שהמוח אינו מכוון על ידי הבורא?

אנחנו צריכים להשתמש בדעת, כדי להתעלות למעלה ממנה לדרגת ההשפעה, לדרגת החיבור. שאנחנו לא נשתמש בשכל ורגש שלנו, אלא למה שלמעלה ממנו, כלומר לא לרצון לקבל שלי, אלא לטובת הרצון לקבל של הזולת ומזה לרצון להשפיע שלי, לרצון להשפיע של הבורא. אני מקווה שלא בלבלתי אתכם.

שאלה: אנחנו קשורים בינינו עם הרצונות שלנו, איך הקשר בינינו בונה את ההדרגתיות של התגלות הרצונות ותיקונם?

את זה אנחנו לומדים בחוכמת הקבלה, איך על ידי הקשר בינינו אנחנו בונים מדרגות ומטפסים על פניהן וכך אנחנו מגיעים לחיבורים יותר ויותר משמעותיים בינינו. משמעותיים בכוח, בעוצמה, במספר הבירורים, ככה זה עובד.

שאלה: האם הכרחי להחליף את הגוף הפיזי כדי להשיג את 125 המדרגות, או האם אנחנו יכולים להשיג את זה במשך החיים האלה?

אין שום קשר בין 125 המדרגות הרוחניות, שאנחנו משיגים בהתפתחות הכלי הרוחני שלנו, לבין שאנחנו צריכים לעלות בדרגה הרוחנית או בדרגות גשמיות, אין שום קשר. אלא אנחנו צריכים לסדר את עצמנו באופן שכל רגע ורגע אנחנו נרצה להגיע לחיבור יותר עוצמתי בינינו, בכל מיני אופנים. ואז בהתאם לזה אנחנו נדאג שהבורא יתקבל בצורה יותר ברורה, וייהנה מאיתנו בצורה יותר אמיתית, זה הכול.

בחוכמת הקבלה זה לא קשה מזה שאנחנו צריכים להשיג משהו מלמעלה, מהטבע. "למעלה מהטבע" זה שאנחנו סך הכל צריכים להגיע לתכונה חדשה, לתכונת ההשפעה. אבל זה באמת דבר קל, אמנם שאנחנו כולנו לא מרגישים את זה ככה.

זה קל, מפני שרק נהפוך את עצמנו מקבלה, לנתינה, ויהיה מובן איך הכל עובד. רק לחשוב איך אנחנו נהפוך את הרצון שלנו, את המחשבה שלנו, את הנטיות שלנו, וזהו, נגיע כבר לעולם הרוחני. זה לא פלא, נכון שזה נגד הטבע הנוכחי שלנו אבל סך הכל דבר קל הוא. בסופו של דבר זה קל.

שאלה: דיברת על החשיבות של החיסרון, של הרצון, ואנחנו בפתח של כנס. איך לברר את החיסרון שלנו לקראת הכנס, אם הוא מכוון בצורה נכונה ואם הוא מספיק גדול? ואם אנחנו מרגישים שזה לא כך, אז האם אנחנו צריכים להתפלל? איך לעשות הכנה נכונה של החיסרון לקראת הכנס?

אני מגלה כאן בכולכם חיסרון טוב. גם מתחילים וגם וותיקים, נשים, גברים, שיושבים כאן היום יחד, כולכם מהווים כלי מאוד חשוב ומאוד מיוחד. רק צריכים קצת יותר עוקץ מה שנקרא, לברר עוד יותר לעצמינו מה חסר לנו. חסר לנו להשיג רק כוח השפעה, וכוח השפעה אנחנו משיגים ביחסים בינינו. ואם כך נתייחס זה לזה, שאני רוצה לתת לאחר, לעזור לו, להיות קשור אליו, אז בזה נגלה את כוח ההשפעה מכל אחד לכולם. וודאי שזה יהיה מספיק, מספיק ודי כדי שנרגיש את הרצון המשותף שלנו, והרצון הזה יהיה הכלי הרוחני שנשיג, ואז יבוא האור העליון וימלא את הכלי הזה לפי חוק השתוות הצורה.

קריין: קטע מספר 4.

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש." 

("זוהר לעם". "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

הכול יחזור למבנה של אדם הראשון, לגוף אחד.

שאלה: אני מרגישה את המצב הזה שבו יש רצון לכלול את כולם בי, להרגיש את כולם. יש גם רצון להתחבר איתך יותר, להרגיש אותך. בזמנים שמגיעים המצבים האלה זה שורף אותך מבפנים. איך להשתמש באופן מקסימאלי ברגש הזה כדי להתקדם למדרגה הבאה? איך לא לבזבז אותו לחינם?

עכשיו כשאנחנו נמצאים בכנס אין לנו בעיה, כי אנחנו כלולים כאן יחד ומשפיעים אחד על האחר, כל אחד משפיע על הזולת, והבורא מטפל בכולנו ומתקן אותנו יחד. לכן אין לנו בזה שום בעיה. בדרך כלל כשאנחנו מתפזרים, כל אחד לפינה שלו, אז שם אנחנו כבר לא כל כך מחוברים ואז זו בעיה. זאת לא הייתה בעיה בדורות הקודמים מפני שלא היינו בדור של גמר התיקון, היום כשאנחנו נמצאים כבר בדור של גמר התיקון דורשים מאיתנו שממש נהיה מחוברים ונתכלל זה מזה בלי גבול, ככל האפשר. לכן כאן יש לנו כבר לו"ז מיוחד, סדר יום, זאת אומרת מה אנחנו צריכים ביום יום כדי לגשת, ללכת קדימה, להתחבר, ושהגוף הכללי שלנו כל הזמן יעבור תיקונים. נשתדל.

שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו שואפים לחיבור הגוף הכללי. מה הייתה המציאות שהתקיימה לפני שבירת נשמת אדם הראשון?

לפני שבירת הגוף דאדם הראשון היה לו גוף עם אור קטן מאוד. קראנו את זה היום.

קריין: כן, כתוב בציטוט הראשון.

"מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"]"

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

המצב שלו נקרא "גן עדן", והאור העליון הזה נקרא אור של גן עדן, וכך הוא התקיים. אחרי השבירה נכנס רצון לקבל אגואיסטי בתוך האור הזה ושבר אותו להרבה מאוד חלקים, הוא נתן כוח אגו גדול מאוד לכל הרצון, והכול התרסק להרבה מאוד חלקים. כשאנחנו הולכים ומתחברים, מחברים דרכנו את כל הניצוצין האלה יחד, יוצא שאנחנו מגלים את אותם האורות שנפלו מאדם הראשון, וכדי לחבר אותם יחד אנחנו צריכים להרכיב את הרצונות שלנו יחד נגד האגו שלנו שהתגלה.

יוצא שאנחנו עושים בזה מין מערכת הגברה, ואת אותו ניצוץ קטן שיש כאן אנחנו מגדילים פי שש מאות אלף פעמים, ואותו האור הקטן הופך להיות לאור גדול שמאיר מסוף העולם ועד סופו, ואנחנו יכולים למלא את עצמנו בבורא שהוא גדל בזכותנו פי שש מאות אלף פעמים, "יגדל אלוהים חי". זו העבודה שלנו.

שאלה: אנחנו מתחילים את ההתפתחות שלנו תחת הלחץ של הכוח העליון. למה אין בנו השתוקקות מודעת למצב שהיינו בו? למה אנחנו מתפתחים לא מתוך רצון או מודעות של המצב שרוצים להשיג אלא מתוך ייסורים?

כדי שנשיג את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה אנחנו צריכים לעבור על כל המצבים, על כל הרצונות, המחשבות, שיש לנו במוח ובלב. לכן לא יכול להיות שנקפוץ מיד לתיקונים, אנחנו צריכים לברר קודם עד כמה אנחנו נמצאים בקלקולים, עד כמה אנחנו הפוכים מהתיקונים, עד כמה אנחנו לא רוצים להיות מתוקנים, ובמילים אחרות עד כמה אנחנו אגואיסטים שאוהבים את האגו שלנו, רוצים להתחבר עימו ועושים הכול כדי להשפיע לו.

אחרי שאנחנו מגיעים להכרת הרע באגו שלנו, המצבים שאנחנו אוהבים אנחנו מגלים אותם כמצבים רעים, ועוד יותר מזה, מגלים בהם את הסיבה למה האגו הוא רע. הרי אני נהנה מהאגו שלי, אז למה הוא נראה לי רע? זאת אומרת אני צריך לגלות שדווקא על ידי האגו שלי אני מגיע למצב שרע לי. ורע לי לא בגלל שאני מקבל דרכו, אלא רע לי מזה שאני דרכו ממלא את הרצון לקבל שלי, כלומר אני מגלה במקביל עד כמה הרצון לקבל הוא לרעתי. זה נקרא תהליך הכרת הרע. וכאן אני כבר מגיע למצב שאין לי ברירה, אני חייב לצאת מהאגו שלי בכל מה שרק אפשר.

זה המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, עלינו לגלות את האגו שלנו כדבר בלתי נסבל. זה לא פשוט אבל זו בדיוק אותה התקופה שבה אנחנו עכשיו נמצאים וצריכים לגלות את זה. אני חושב שכבר בכנס הזה נתחיל לגלות עד כמה האגו שלנו הוא השונא שלנו, ואז נדע איך לצאת ממנו.

(סוף השיעור)

---

1. עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה (ספר יצירה א')↩