שיעור בוקר 17.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 195,

אותיות קמ"ח – קנ"ו

קריין: כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", עמוד 195, אות קמ"ח.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" כמו שאנחנו לומדים, בעל הסולם רוצה להסביר לנו את מבנה המערכת שמקשרת אותנו עם הבורא. הבורא נמצא במדרגה העליונה, אנחנו במדרגה התחתונה, ובינינו ישנה מערכת, מאה עשרים וחמש מדרגות שמתחלקות לחמישה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם, וחמש ספירות בכל פרצוף, סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות, ואנחנו צריכים בעבודה שלנו לעלות באותן המדרגות, ממצבנו הנמוך ביותר למצב "הבורא", הגבוה ביותר.

בואו נמשיך, על אף שכל הדברים האלה לא כל כך מובנים לנו ואפילו אם נזכור את הדברים האלה הם יהיו מלאכותיים. אנחנו צריכים להשיג אותם מתוך העבודה שבנו, וזאת על ידי המאור המחזיר למוטב שמאיר לנו מרום המעלות, מרום הסולם, עד מצבנו כאן במדרגה התחתונה ביותר. אותו האור העליון שמשפיע צריך לגרום לנו עלייה רוחנית והבנה על מה מדובר כאן.

אות קמ"ח

"ועפי"ז נבחן עולם היצירה שנברר ונאצל ע"י עולם הבריאה שהוא אז במדרגת הנוקבא דאצילות, להיותה מדרגה תחתונה לעולם הבריאה שהיה אז בחינת הז"א דאצילות, והתחתון מהז"א היא בחינת נוקבא". בעל הסולם מסביר לנו מה קורה כשנבראים העולמות והפרצופים ואיך אחרי שבירת הכלים בעולם הנקודים עולות הרשימות מהשבירה בחזרה לראש דס"ג, ואז ראש דס"ג מתחיל לבנות את עולם האצילות בכל הפרצופים שלו, ואחר כך את עולמות בריאה, יצירה ועשיה.

הוא דיבר קודם על עולם הבריאה ועכשיו הוא מדבר על עולם היצירה.

"ועפי"ז נבחן עולם היצירה שנברר ונאצל ע"י עולם הבריאה" שהוא יותר ממנו, גבוה ממנו. "שהוא אז במדרגת הנוקבא דאצילות" עולם הבריאה, "להיותה מדרגה תחתונה לעולם הבריאה שהיה אז בחינת הז"א דאצילות", שכל העולמות היו לא במדרגתם אלא במדרגה יותר גבוהה ממה שעכשיו. "והתחתון מהז"א היא בחינת נוקבא. אמנם לא כל הע"ס דעולם היצירה הם בחינת הנוקבא דאצילות אלא רק הד' ראשונות דיצירה בלבד" יכולים להיות במקום נוקבא דאצילות. למה? "והטעם הוא, כי יש ב' מצבים בנוקבא" דאצילות. "שהם פב"פ ואב"א, שבהיותה פב"פ עם הז"א קומתה שוה אל הז"א", אז הם בצורה שווה "ובהיותה אב"א, היא תופשת רק ד' ספירות תנה"י דז"א". מחזה שלו ולמטה, תנה"י - תפארת, נצח, הוד, יסוד. "ומשום שאז היה מצב כל העולמות רק אב"א, לא היה בבחינת הנוקבא אלא ד"ס לבד, וע"כ גם עולם היצירה אין לו במקום הנוקבא דאצילות, רק ד"ס ראשונות שלו, ושאר שש תחתונות דיצירה, היו בשש ספירות ראשונות דעולם הבריאה של עתה. דהיינו ע"פ תכונות מקום בי"ע שבהבחן הא' הנ"ל (באות קמ"ה), ששם נפלו העולמות בי"ע אחר חטאו של אדה"ר, ושם הוא מקום קביעותם עתה".

זאת אומרת אחרי השבירה העולמות נמצאים במדרגה יותר נמוכה מהמצב שבעל הסולם מתאר לנו.

אות קמ"ט

ובהתאם לזה "ועולם העשיה שנברר ע"י עולם היצירה נבחן למדרגת בריאה של עתה", זאת אומרת המקום שלו לא נמצא במקום עולם היצירה אלא במקום עולם הבריאה של עתה. "כי מתוך שעולם היצירה היה אז במדרגת הנוקבא דאצילות, נמצא המדרגה שמתחתיה, עולם העשיה, שהוא בבחינת עולם הבריאה של עתה. אלא מתוך שרק הד"ר דיצירה היו בבחינת הנוקבא דאצילות, והשש תחתונות שלה היו בעולם הבריאה", כך זה מתחלק. "לכן גם עולם העשיה שמתחתיה, נמצאים רק הד"ר שלו בבחינת ד"ס תחתונות דעולם הבריאה, והשש התחתונות דעולם העשיה היו במקום שש ראשונות דעולם היצירה של עתה. ונמצאו אז י"ד הספירות, שהם נהי"ם דיצירה של עתה וכל הע"ס דעולם עשיה" סך הכול ארבע עשרה ספירות, "של עתה, היו ריקנות מכל קדושה ונעשו למדור הקליפות", זה מה שחשוב כאן, שיש הבחן חדש, מדור הקליפות. "כי רק הקליפות היו נמצאות במקום י"ד ספירות הללו. כי העולמות דקדושה נסתיימו במקום החזה דעולם היצירה של עתה כמבואר. והנה נתבאר מדרגות שיעורי הקומה של פרצופי בי"ע ומקום עמידתם בעת שנאצלו בראשונה".

זאת אומרת, יש שם אפילו מקומות כאלה שמיועדים לקליפות, אין יותר כוח בעל מנת להשפיע כתוצאה מהשבירה.

אות ק"נ

"ועתה נבאר הבחן הג'", שיש לנו אחרי השבירה, אחרי החטא. "שהוא שיעורי קומה דפרצופי בי"ע ומצב עמידתם, שהיה להם מהמוחין דתוספת", מה זאת אומרת? "מטרם חטאו של אדה"ר, והוא כי ע"י הארת תוספת שבת" יש כאלה התעוררויות מלמעלה, מאין סוף, שמגיע אור, וזה לא שייך לעבודת התחתונים, זה לא שייך לשום דבר, פשוט יש עליית האורות וירידת האורות, כמו גלים בים, כך זה מגיע. למה? כי הבורא מהדרגה העליונה רוצה לשנות את כל המציאות, לתת לה איזו תנועה. כמו שאצלנו יש יום ולילה, יש חודשים, יש הבדלים בין הזמנים, בין המצבים, כך קורה במערכת הזאת.

"מטרם חטאו של אדה"ר, והוא כי ע"י הארת תוספת שבת" יש כזה מצב, זה לא שייך לשבועות וימים ושבת שבעולם שלנו אלא ככה זה ברוחניות. זה נקרא "תוספת שבת", שיש מחזוריות, פעם בשבע פעולות יש מצב שנקרא "שבת". "היה להם אז ב' עליות, הא' בשעה חמשית בערב שבת, שבו נולד אדה"ר, שאז מתחיל להאיר תוספת שבת, בסוד הה' דיום הששי", זאת אומרת בשעה החמישית של יום השישי יש תוספת אור מלמעלה. "ואז השיג הז"א בחינת יחידה, ועלה והלביש לא"א דאצילות, והנוקבא בחינת חיה, ועלתה והלבישה לאו"א דאצילות, והבריאה עלתה לישסו"ת, והיצירה עלתה כולה לז"א, והד"ס ראשונות דעשיה, עלו למקום הנוקבא דאצילות". כל ההבחנות האלה עלו לאצילות למעלה מפרסה "והשש תחתונות דעשיה, עלו במקום שש ראשונות דבריאה". זאת אומרת למטה מפרסה. "ועליה הב' היתה בערב שבת בין הערבים", לפי הזמנים שבאים מאין סוף האור העליון משנה את המצבים שבכל העולמות. אם משפיע עליהם תוספת אז הם עולים יותר, אם פחות משפיע עליהם אז הם יורדים. כך זה קורה. "שע"י תוספת שבת, עלו גם הו' תחתונות דעשיה למקום הנוקבא דאצילות" הם היו למטה מפרסה ועלו עכשיו למעלה מפרסה "והיו עומדים עולם היצירה ועולם העשיה בעולם האצילות במקום זו"ן דאצילות" וביחס ביניהם "בבחינת פב"פ". זאת אומרת, היו מחוברים ממש בהשפעה הדדית זה אל זה.

אות קנ"א

"ועתה נבאר הבחן הד', שהוא קומת המוחין שנשתיירו בבי"ע, ומקום נפילתן לאחר החטא". מה קרה עם מה שהיה בכל פרצופי אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, לפני החטא, בזמן החטא ואחרי החטא דאדם הראשון.

אדם הראשון זה דבר חדש שלא היה קודם, זו מערכת שנבראה, היא מרכז הבריאה, ועליה מדובר שנעשו כל השינויים מהאור העליון על ידי מערכת העולמות. מערכת העולמות נקראת כך מהמילה "העלמה", האור העליון מאיר דרך מערכת העולמות, מסנן את עצמו, והעולמות מכוונים אותו להשפיע בצורה מסוימת לנשמות שהן חלקי פרצוף אדם הראשון. בינתיים לא מדובר על כך אבל כלפיהן נעשתה כאן הכנה.

אות קנ"א

"ועתה נבאר הבחן הד', שהוא קומת המוחין שנשתיירו בבי"ע, ומקום נפילתן לאחר החטא" של אדם הראשון. "והוא, כי מחמת פגם חטאו של עצה"ד", של אדם הראשון, שנולד והיה נמצא בתוך כל עולמות אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, ורצה לקבל את כל האור דרך כל העולמות על מנת להשפיע, ולא הבחין שהוא לא מסוגל ובכל זאת קיבל על מנת לקבל, על אף שהוא לא אשם כי לא ידע מזה, אז "נסתלקו מהעולמות כל המוחין דתוספת, שהשיגו ע"י ב' העליות הנ"ל", שהיו לו "והזו"ן חזר לו"ק ונקודה. וג' העולמות בי"ע, נשתיירו בהם רק המוחין שיצאו בהם בראשונה בעת אצילותם, שעולם הבריאה היה במדרגת הז"א שפירושו ו"ק, וכן היצירה ועשיה בשיעור הנ"ל (באות קמ"ח), ונוסף ע"ז, כי נסתלק מהם כל בחינת אצילות ונפלו למתחת הפרסא דאצילות בתכונת מקום בי"ע שהוכן ע"י צמצום ב', (כנ"ל באות קמ"ה). ונמצאו ד"ת דיצירה וע"ס דעולם העשיה, שנפלו ועמדו במקום הי"ד ספירות של הקליפות, (כנ"ל באות קמ"ט)". זאת אומרת למטה מפרסה דאצילות "הנק' מדור הקליפות ע"ש".

זה מה שקרה, זה מה שבעל הסולם מסביר לנו על כל התהליך שעבר. הוא לא מסביר בצורה מדויקת ומפורטת על ידי מה זה קורה אלא הוא אומר שהמערכת שיוצאת מאין סוף דרך גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ונבנית למטה מטבור דא"ק, זו מערכת שעוברת כל מיני שלבים של קלקולים, ועל שלבי הקלקולים האלה הוא מסביר לנו בצורה קצרה.

אות קנ"ב

"הבחן הה', הוא המוחין דאמא, שקבלו בי"ע במקום נפילתן". מה זאת אומרת? כי אחר שיצאו הבי"ע מאצילות, ונפלו למתחת הפרסא דאצילות, לא היה בהם אלא בחינת ו"ק, (כנ"ל באות קנ"א), ואז נתלבשו הישסו"ת בזו"ן דאצילות, ונזדווגו הישסו"ת מבחינת התלבשות בזו"ן, והשפיעו מוחין דנשמה לפרצופי בי"ע במקומם, שעולם הבריאה קבל מהם ע"ס שלמות בקומת בינה. ועולם היצירה קבל מהם ו"ק. ועולם העשיה רק בחינת אב"א".

יש כאן תוספת במילוי שקורית לנו מבחינת עולמות בי"ע. זה הבחן הה'.

אות קנ"ג

"הבחן הו', הוא בחינת נשמה לנשמה, שהשיגו פרצופי בי"ע מפרצופי האחור דה"פ אצילות". מה קורה, למה? "כי בעת מיעוט הירח", אנחנו צריכים עוד לברר מהי הפעולה הזאת שנקראת מיעוט הירח "נפל פרצוף האחור דנוקבא דאצילות ונתלבש בפרצופי בי"ע, והוא כולל ג' פרצופין המכונים, עבור, יניקה, מוחין, ובחינת המוחין נפלה לבריאה, ובחינת היניקה נפלה ליצירה, ובחינת עיבור נפלה לעשיה, ונעשו בחינת נשמה לנשמה" כלומר בחינת חיה, "לכל פרצופי בי"ע, שהיא בחינת חיה אליהם."

אות קנ"ד

"הבחן הז', הוא הנוק' דאצילות שנעשתה לרדל"א", רדל"א זה "רישא דלא ידע", כלומר היא לא מושגת לתחתונים "ולהארת יחידה בבי"ע, כי נתבאר שבעת מיעוט הירח, נפלו ג' הבחינות עי"מ דפרצוף האחור דנוקבא דאצילות ונתלבשו בבי"ע. והם בחינת אחורים דט"ת דנוק', שהם עי"מ, שנה"י נק' עיבור, וחג"ת נק' יניקה, וחב"ד נק' מוחין. אמנם בחינת האחור דבחינת הכתר דנוקבא, נעשתה לבחינת עתיק לפרצופי בי"ע". כלומר הוא העליון הקובע לכל פרצופי בי"ע. "באופן שבחי' עיקר אורותיהם דפרצופי בי"ע של עתה, הם מהשירים שנשארו בהם אחר חטאו של אדה"ר, שהוא בחינת הו"ק דכל פרט מהם (כנ"ל באות קנ"א). ובחינת נשמה קבלו ממוחין דאמא (כנ"ל באות קנ"ב). ובחינת נשמה לנשמה, שהוא בחינת חיה, קבלו מט"ת דפרצוף האחור דנוקבא. ובחינת יחידה, קבלו מבחינת האחור דכתר דנוקבא דאצילות."

מדובר על המצבים והעליות של כל ה' פרצופי האצילות. אי אפשר להבין מזה הרבה, לכן עברנו במהירות על כל החלק שבו מדובר על ביאור ג' עולמות בי"ע, מאות קמ"ד ועד אות קנ"ה. את כל זה צריכים כדי לדעת שכך יצאו הפרצופים של עולמות בי"ע, זה גם שייך לעולם האצילות, ובעיקר לעולמות בי"ע, ואיך שהם נמצאים במצב שקרוב למצב שלנו.

אנחנו נצטרך ללמוד עכשיו את "ביאור ענין עליות העולמות". שיש כל מיני שינויים על ידי מיעוט הירח, על ידי עליות העולמות שמגיעות מאין סוף בשבתות ובכל מיני ימים וחודשים, שיש הארה מלמעלה שמשתנה ומשפיעה על כל הפרצופים והספירות. נצטרך לראות עכשיו איך אותה המערכת משפיעה על העליה והירידה של העולמות ואיך אנחנו יכולים להשתתף בעליות ובירידות העולמות.

ודווקא על ידי זה שאנחנו נכנסים לפעולות האלה של העליון על מערכת העולמות, אנחנו יכולים להתקשר לעליון, להיות בקשר אתו, להבין ולהרגיש אותו יותר, להשתתף עימו, שזו בעצם המטרה שלנו.

קריין: אנחנו בעמוד 196 כותרת "ביאור ענין עליות העולמות" אות קנ"ה.

אל תהיו מיואשים מכך שקראנו בצורה כזאת, כי דווקא מתוך זה שאנחנו נמשיך ונלמד אז נבין על מה מדובר. זה הכלל בחכמת הקבלה, שלומדים מההתחלה עד הסוף, ואחר כך לומדים את מה שקורה מההתחלה.

קריין: אות קנ"ה.

ביאור ענין עליות העולמות

אות קנ"ה

"עיקר ההפרש מפרצופי א"ק לפרצופי עולם האצילות הוא, כי פרצופי א"ק הם מבחינת צמצום א', שבכל מדרגה שבו יש בה ע"ס שלמות ואין בע"ס רק בחינת כלי אחד, שהוא כלי מלכות, אבל הט"ס ראשונות הן רק בחינת אורות לבד. משא"כ פרצופי אצילות הם מבחי' צמצום הב', בסו"ה ביום עשות הוי"ה אלהים ארץ ושמים, ששיתף רחמים בדין (כנ"ל באות נ"ט). שמדת הדין שהיא מלכות עלתה ונתחברה בבינה שהיא מדת הרחמים, ונשתתפו יחד ע"ש. שעי"ז נעשה סיום חדש על אור העליון במקום הבינה, שהמלכות המסיימת את הגוף עלתה לבינה דגוף, שהיא ת"ת, במקום החזה. והמלכות המזדווגת שבפה דראש, עלתה לבינה דראש הנק' נקבי עינים, (כנ"ל באות ס"א), שעי"ז נתמעטו שיעור קומת הפרצופין לגו"ע, שהם כתר חכמה דכלים, בקומת ו"ק בלי ראש, שהוא נפש רוח דאורות (כנ"ל באות ע"ד), ונמצאו חסרים מאח"פ דכלים שהם בינה וזו"ן, ומנשמה חיה יחידה דאורות".

קריין: אות קנ"ו.

אות קנ"ו

" והגם שנתבאר לעיל באות קכ"ד, שע"י עלית מ"ן לעיבור ב', השיגו פרצופי אצילות הארת המוחין מע"ב ס"ג דא"ק, המוריד הה"ת מנקבי עינים בחזרה למקומה לפה, כבצמצום א', ומשיגים שוב האח"פ דכלים והנשמה חיה יחידה דאורות. אמנם זה הועיל רק לבחינת הע"ס דראש של הפרצופין, ולא להגופין שלהם, כי המוחין הללו לא נמשכו מפה ולמטה אל הגופין שלהם (כנ"ל באות קל"ח), וע"כ גם לאחר המוחין דגדלות, נשארו הגופין בצמצום ב' כמו בזמן הקטנות ע"ש. ומשום זה נחשבו כל ה"פ אצילות שאין להם רק קומת ע"ס היוצאת על עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א, ו"ק בלי ראש, הנק' קומת מ"ה. והם מלבישים על קומת מ"ה דה"פ א"ק, דהיינו מטבור ולמטה דה"פ א"ק".

שאלה: למדנו היום המון תכונות, המון השתלשלות של עולמות, איך אני מביא את המאור המחזיר למוטב בצורה טובה ביותר, או המרוכזת ביותר? בלי ללכת ימינה, שמאלה, ולחשוב על דברים אחרים. איך עושים את זה?

שאלה מצוינת. ככל שנלמד עכשיו את כל הדברים האלה, גם אם נלמד אותם עכשיו בצורה טכנית לא יעזור לנו כלום אלא ההיפך, אולי ייתן לנו איזו מן הרגשה ובטחון שאנחנו כביכול לומדים ומבינים. דווקא ההיפך, ככל שנהיה מבולבלים ונרגיש את עצמנו רחוקים ממה שקורה כאן, זה יכול לעזור לנו, כי אז לא תהיה לנו ברירה אלא רק להתפלל, לבקש, מלמעלה יבוא הכוח, האור, ויסייע לנו, ימשוך אותנו קדימה, שנתחבר בינינו ובמידת החיבור בינינו אנחנו גם נגלה באותה מידה למי אנחנו מחוברים.

ולכן כדי להיכנס לכל הלימודים האלה שנוכל לצייר אותם יפה בשרטוטים, יכולים להיכנס לארכיון לראות כמה שרטוטים עשיתי, מאות שרטוטים לכל מיני מצבים שכתובים כאן, ושום דבר לא עוזר. בסופו של דבר, רק תפילה לחיבור, ומתוך החיבור תפילה לבורא שימלא אותנו ויהנה מכך שהכנו את המקום הזה של החיבור שלנו בשבילו. ושום דבר אחר. רק בפועל מהפעולה הזאת שהוא יורד ומתחבר בנו, אנחנו יכולים להשיג את מה שכתוב. לא לשחק בשכל במה שכתוב כאן, אלא להשיג בפועל. לכן עלינו סך הכול להשתדל, עם כל הלימוד הזה יחד, להשתדל להתחבר. זה כל העניין.

שאלה: איך אפשר באופן מעשי בעבודה כעשירייה למשוך את המאור הכי חזק תוך כדי לימוד?

הכול מושג בכוח התפילה כפי שכותב בעל הסולם. אין עוד מה לעשות. רק ללמוד דברים יחד אפילו שהם לא מובנים כסגולה, לכן זה נקרא סגולת תורה ומצוות, ורק בצורה כזאת לבקש. לבקש חיבור ומתוך החיבור נוכל להשפיע נחת רוח לבורא, בכך שהוא יבנה חיבור בינינו וימלא אותנו והכול יהיה מאיתנו בעל מנת להשפיע לו, וכל ההנאה שלנו היא בכך שהוא בונה וממלא ונהנה. כלומר לתת למשפיע אפשרות להשפיע, יותר מזה לא צריכים. עד כדי כך שאפילו לא רוצים להיות שייכים לזה, זה נקרא שרוצים להישאר בצמצום. אנחנו רוצים להשיג רק דבר אחד, ואפילו לא להשיג אם אנחנו מצליחים או לא מצליחים לתת נחת רוח לבורא, אפילו את זה לא, עד כדי כך שאנחנו לא רוצים להשתתף בשום דבר לעצמנו.

תלמיד: אתה בעצם אומר, ממש לא לבקש לעצמנו כלום?

כן.

(סוף השיעור)