שיעור ערב 30.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, "הבא לטמא" עמ' 275,

"ענין עמלק" עמ' 283,

"וישמע יתרו" עמ' 277,

"יציאת מצרים ומתן תורה" עמ' 297,

"המרבה לספר ביציאת מצרים" עמ' 287.

בואו נשתדל להיות יחד כמה שיותר קרובים זה לזה, כמה שיותר מאוחדים, על ידי זה נמשיך את המאור המחזיר למוטב, בכוונה שזה יעזור לכל בני האדם, שהחולים יהיו בריאים, ושהבריאים לא יהיו חולים, וכך נתפלל עבור כולם, עבור החברים שלנו שיש להם גם כאלה שצריכים לבקש עליהם עזרה ממרום, ועל כולם שהחיבור הזה והקשר בינינו יעזור וימשוך אותנו קדימה.

קריין: שוב, עמוד 275 בספר פסח מאמר "הבא לטמא".

הבא לטמא

"זהר בהעלותך (דף כ"ב, ובהסולם אות ס"ו): ... הבא לטמא, היינו שבא לראות, איך שהוא טמא, מטמאין אותו. היינו שמראים לו מלמעלה את טמטום הלב. שלב, היינו שהוא, טמא מת, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים".

מה שאין כן מי שמחזיק עצמו לשלם ואין לו ביקורת על מעשיו, הוא צדיק לפי הבנתו, והוא שייך לכלל, שהעבודה שלהם היא בבחינת שכר ועונש.

"עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה" - שהם נמצאים בבחינת הדומם, ומחפשים את האמת, מגלים להם רז זה - מה זה לשמה. ומי מגלה להם, זה בא מלמעלה, שזה נקרא, "הבא לטהר מסייעים אותו".

נמצא, מי שהוא טמא, היינו שהוא מבין, שהוא טמא מת, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים", זה בחינה א'. וזה שהוא "בדרך רחוקה", היינו שמגלים לו מלמעלה, איך שהוא רחוק מדרך האמת ורוצה לברוח מהמערכה, עד שהוא מעורר רחמים. לכן בפסח ראשון הוא עוד לא היה טהור.

פסח הוא קו שמאל, היינו שמגלים לו רזי תורה. וימין נקרא טהור, שהוא בבחינת חסד שעבודתו בעל מנת להשפיע. אז בפסח שני הוא עושה תשובה, היינו שמטהר עצמו עם חסד, היינו להשפיע. ואז הוא יכול לזכות לפסח, שהוא קו שמאל חכמה."

אני יכול להגיד על זה רק דבר אחד בכללות, שרצוי להרגיש את עצמו רשע. כי אם אתה לא רשע איך אתה יכול להתקדם? איך אתה יכול לתקן את עצמך? איך אתה יכול להיות בתיקונים? רק בתנאי שאתה מרגיש את עצמך רשע. לכן הבא להיטהר, "הבא לטמא" בהתאם לזה האדם נמצא. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. ודאי שהאדם מרגיש לא נעים אם הוא מרגיש שהוא טמא, המחשבות שלו, הרצונות שלו, כל הכיוון שהוא הולך, כל הדברים האלה זה לא כל כך נעים. אבל אם זו אמת ואם הוא כך מרגיש את עצמו, סימן שמאיר עליו המאור המחזיר למוטב. והמאור הזה שמחזיר למוטב ומאיר עליו, הוא מקדם את האדם כי אז האדם מרגיש שהוא רשע ויש לו מה לתקן והוא מבקש רחמים, מבקש תיקונים ולכן זה המצב הטוב.

זאת אומרת, מתי אנחנו צריכים להיות שמחים? מתי שאנחנו מגלים את הרע שבנו. כי אז אנחנו יכולים, לפי הכרת הרע שבנו לפתוח בקשה לבורא שיעזור לנו, שישפיע את האור שלו ואז אנחנו נצא ממצרים. זה בעצם כל העניין. לכן כך אנחנו צריכים לראות. למה כותרת המאמר "הבא לטמא"? כי אני בא לראות את עצמי עד כמה אני רשע. אני לא יכול להיות צדיק, כי מה עשיתי עד כה? אבל אני גם לא מרגיש רשע, כי האור העליון לא מאיר עלי. לכן הוא אומר בזוהר הקדוש "הבא לטמא, היינו שבא לראות, איך שהוא טמא," זה נקרא "הבא לטמא". "מטמאין אותו" מה זה "מטמאין אותו"? זאת אומרת שמראים לו, "היינו שמראים לו מלמעלה" את הטמטום שבו, "טמטום הלב" שבו, עד כמה הלב שלו נמצא טמא. "שלב, היינו שהוא, טמא מת, מבחינת "רשעים בחייהם נקרא מתים"." כך אדם מרגיש.

זאת אומרת, קודם כל העבודה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו נראה את האמת, כמה שאנחנו רשעים, כמה שאנחנו טמאים, ואחר כך יהיה לנו עם מה לבוא ולבקש תיקונים. אז בהתחלה צריכים לעשות הכול כדי לראות מה הן התכונות האמיתיות שלנו, של כל אחד ואחד, ולזה לא צריכים הרבה מאמצים. כנסו בין החברים, תראו איך שאתם מתייחסים אליהם, איך אתם דואגים להם, איך אתם רוצים להיות בשותפות איתם, בערבות איתם, ולפי זה תראו אם אתם רשעים או צדיקים. פשוט נצא ממצרים אם נגלה את האמת שאנחנו כולנו נמצאים בשליטת פרעה. אז נצעק ונדרוש והבורא יוציא אותנו.

קריין: נעבור למאמר הבא בעמוד 283, מאמר "ענין עמלק" מופיע גם בספר כתבי רב"ש ג', עמוד 2070. שוב, עמוד 283, "ענין עמלק".

ענין עמלק

""זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".

ענין עמלק הוא היצר הרע, ואינו בא לאדם אלא בצאתכם ממצרים, היינו בזמן שהאדם יוצא מהמצרים, שמצירים את הנשמה. וכשהאדם מקבל על עצמו לעסוק בעבודת ה', אז הוא בא."

זאת אומרת, מתי מרגיש שיש בו עמלק? מתי שרוצה לצאת ממצרים, אז הוא מרגיש שיש לו יצר רע שלא רוצה לצאת, שמחזיק אותו במצרים ומרגיש שיש לו קשר עם מצרים. ואז, אם הוא מקבל על עצמו לעסוק בעבודה, בחיבור עם האחרים, רק על ידי זה שמחזיק את עצמו בחיבור עם החברים בקבוצה, אז יש לו אפשרות לברוח איתם ולצאת ממצרים.

קריין: נמשיך במאמר הבא, בספר פסח, עמוד 277, מאמר "וישמע יתרו". המאמר מופיע גם בספר כתבי רב"ש ג', עמוד 1921.

וישמע יתרו

""וישמע יתרו". מקשה הזהר הקדוש, וכי יתרו שמע וכל העמים לא שמעו. הלא כתוב, "שמעו עמים ירגזון". אלא יתרו שמע ונשבר, וכל העמים שמעו ולא נשברו. לכן, אין שמיעתם שמיעה.

ויש לשאול, מהו הסיבה שיתרו נשבר, כששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. הוא ראה כאן שני דברים: א) מצד ה'. שהקדוש ברוך הוא אמר למשה, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ובמלחמת עמלק כתיב, "ויאמר משה אל יהושע, בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". וכתיב במשה, "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש"." זאת אומרת, יתרו שמע על מלחמתו של משה בעמלק.

"ויש לומר, כשיצא ממצרים, היו מאמינים בה', אז על ידי האמונה לא היו צריכים לאתערותא דלתתא, אלא הקדוש ברוך הוא אמר להם, שהם רק ימשיכו באמונה, ואז ה' ילחם לכם, שכח של האמונה הוא להוציא מכל הצרות.

כי ענין אמונה הוא בעצם בחינת אתערותא דלתתא, כמו שאמרו חז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". מה שאין כן מלחמת עמלק, שהוא "אשר קרך בדרך", שהביא בחינת כפירה לעם ישראל, כמו שפרשו, "ויזנב" - חתך את המילות וזרקן כלפי מעלה, היינו שהטיח דברים כלפי מעלה, ואמר, מצות שצווית לעמך ישראל, מה הועילה להם. כן פירש ה"שפתי חכמים".

לכן דבר התלוי באמונה, שהיא ענין יראת שמים, זהו בידי אדם. לכן הם היו צריכים להלחם."

זאת אומרת, הכול תלוי בכוח האמונה. עד כמה שהוא הולך למעלה מהדעת ורוצה להיות למעלה ממה שהאגו אומר לו, לפי זה הוא מצליח. זה העניין של מלחמת משה בעמלק. ויתרו זה כוח מיוחד שנמצא, אמנם הוא לא שייך לעם ישראל, אבל הוא חותנו של משה, משה התחתן עם ציפורה, הבת של יתרו.

יתרו מאוד עזר אחר כך לעם ישראל בכול הסידור בעם ישראל שהגיע למדבר וסידר להם את כל הסדר שלהם. את כל זה יתרו עשה והיה מרגיש, מבין ושומע מה שקורה בעם ישראל. זאת אומרת, זאת תכונה כזאת בבן אדם שאמנם נמצאת מחוץ לנקודה שבלב, אבל בצורה גבולית שהיא כאילו המשדכת, המקשרת את הנקודה שבלב, שזה נקרא נקודה שצריכה להגיע לדבקות בבורא עם אומות העולם. ואחר כך הנקודה הזאת, שאמנם הייתה מלכתחילה שייכת לאומות העולם, היא נכנסת לכלל ישר א-ל, לישראל. כך גם קראנו ושמענו על יתרו, שאחר כך נשאר בעם ישראל.

קריין: נמשיך במאמר בעמוד 297, מאמר "יציאת מצרים ומתן תורה". המאמר מופיע גם בכתבי רב"ש ג' בעמוד 2093.

יציאת מצרים ומתן תורה

"ביציאת מצרים קיבלו כלים דהשפעה, שהם כלים דחסדים. וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. ושם היה על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

מה שאין כן קבלת התורה, היא מאתערותא ההיא על ידי אתערותא דלתתא, שאמרו "נעשה ונשמע". ונס נקרא אתערותא דלעילא, מה שאין כן תורה, נקראת, "כי לא בשמים היא", היות שבאה על ידי אתערותא דלתתא, לכן יש בזה קיום.

"לא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני אדם". נמצא שבני אדם הם מדרגה יותר גדולה ממלאכי השרת, כי מלאך נקרא שליח, שזה בחינת "נעשה", ותורה נקראת, בחינת "נשמע"." מה הוא אומר? אני קורא שוב.

"ביציאת מצרים" יציאת מצרים זה ש"קיבלו כלים דהשפעה". שהיו במצרים זה נקרא שהם היו נמצאים תחת שליטת פרעה, ואז הם נמצאים בכלים דקבלה. יציאה מהכלים דקבלה, זאת אומרת שהם מקבלים כלים דהשפעה. כלים דהשפעה זה כלים דלהשפיע, כלים של בינה.

לכן הוא כותב "שהם כלים דחסדים. וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. ושם היה" ביציאת מצרים "על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"." זאת אומרת, יש דברים שהולכים כאתערותא דלתתא, על ידי התעוררות מלמטה, מאיתנו, על ידי צעקות, תפילות, בקשות וכן הלאה. וישנם תהליכים שאנחנו עוברים על ידי אתערותא דלעילא, זאת אומרת התעוררות מלמעלה, מהבורא, שהבורא מעורר אותנו בלי לשאול אותנו, אלא מתי שהוא רוצה ובלי שום הקדמה מצידנו.

והוא ממשיך "מה שאין כן קבלת התורה," כבר לא היציאה ממצרים, אלא הלאה המדרגה הבאה "היא מאתערותא ההיא על ידי אתערותא דלתתא," זאת אומרת, שהיא על ידי התעוררות שלנו, מה "שאמרו "נעשה ונשמע"." שאנחנו מוכנים לעשות ומוכנים לשמוע, אנחנו רוצים לעשות את כל הפעולות רק כדי לקבל כוח "נשמע", שזה בינה, כוח להשפיע.

"ונס נקרא אתערותא דלעילא," שהוא בא מלמעלה, אז לא התורה היא נס "מה שאין כן תורה, נקראת, "כי לא בשמים היא"," אלא האדם צריך להשתלב בזה, האדם צריך לדרוש ולקיים מה לעשות "היות שבאה על ידי אתערותא דלתתא, לכן יש בזה קיום." כי אם זה בא על ידי האדם, האדם על ידי המאמצים שלו מקיים את זה, ואז הכול מסתדר.

""לא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני אדם"." כך כתוב, לא ניתנה תורה למלאכים אלא לבני אדם "נמצא שבני אדם הם מדרגה יותר גדולה ממלאכי השרת, כי מלאך נקרא שליח, שזה בחינת "נעשה"," משהו פשוט, תכונה. מה שאין כן "ותורה נקראת, בחינת "נשמע"." לא נעשה אלא נשמע, זו דרגת בינה, דרגת חסדים רוחנית גדולה.

אז יציאת מצרים ומתן תורה צריך לראות איפה זה מגיע על ידי אתערותא דלתתא ואיפה זה מגיע על ידי אתערותא דלעילא. אבל בסך הכול אנחנו תמיד צריכים לחשוב שאת הכול אנחנו משיגים רק על ידי אתערותא דלתתא, רק על ידי התעוררות מלמטה, מאיתנו. ומתי שמגיע מלמעלה מקבלים את זה מאליו.

שאלה: אמרת שהבורא מעורר אותנו מלמעלה. את מי הוא מעורר, מתי הוא מעורר ומה התנאי שהוא יעורר?

אני לא יכול לענות לך.

תלמיד: למה?

כי אני לא יודע.

תלמיד: מה שקורה היום בעולם עם הקורונה, זה לא הוא שמעורר?

נכון, אבל זה מתי שאנחנו צריכים להתעורר, אז הוא מעורר אותנו, אבל זה על ידי אתערותא דלעילא, מלמעלה. על ידי אתערותא דלתתא, מלמטה, אנחנו צריכים להשתדל לעורר אותו תמיד. כמו שכתוב, הלוואי שיתפלל כל היום, כך כתוב על כל אחד ועל כולנו יחד. לכן, בואו אנחנו נשתדל לפנות אליו ולהתפלל כל היום, ומתי שהוא מעורר אותנו, מעורר, אבל לפחות שאנחנו מצידנו כל הזמן נעורר אותו.

תלמיד: הקטע שתמיד הפריע ומפריע לי הוא הקטע של "נעשה ונשמע", למה לא נשמע קודם ולאחר מכן נחליט?

"נעשה", זה אתה צריך לעשות כל מיני מעשים כדי לעשות אתערותא דלתתא, לעורר את הבורא. וכשהוא יענה לך מלמעלה, זה יהיה על ידי אתערותא דלעילא, זה יהיה "נשמע" שהוא מביא לך את כוח הבינה.

תלמיד: איך אני ממשיך את כוח הבינה? מתי אני יכול לקבל אותו? נעשה בלי נשמע, זה כאילו לעשות מראש.

ודאי שאנחנו צריכים לעשות את הכול מראש. עלינו להשתדל לעשות את כל הפעולות שלנו שיהיו כמה שיותר מכוונות לבורא שיעזור לנו, שיתקן אותנו. כך לפנות אליו בלי די, בלי הפסקה, זה נקרא שאנחנו מפעילים אתערותא דלתתא. וכתוצאה מזה אנחנו מקווים שהוא יפנה אלינו ויתקן אותנו על ידי התעוררות משלו שנקראת "אתערותא דלעילא"

תלמיד: דרך אגב, שומעים לא טוב.

כן גם אני שומע אותך לא טוב. אני לא יודע מה קורה לנו עם כל המערכת הזאת. צריך להזמין טכנאים ולעשות משהו.

תלמיד: אומרים שיש יש ירידה במהירות של האינטרנט, וזה משפיע על המערכות של כל העולם.

כן כי כל העולם מחובר לאינטרנט היום. מה לעשות, בכל זאת אין לנו ברירה אנחנו חייבים כך לשמוע. אולי אנחנו יכולים למחוק את התמונות, אני לא צריך לראות את הפרצופים שלכם, מספיק לי לשמוע את הקולות שלכם. אנחנו בכלל גבר צריכים לראות את הפנימיות שלנו ולא את החיצוניות. בואו נשתדל. בינתיים אני לא רואה יותר שאלות.

קריין: נמשיך. עמוד 287 מאמר, "המרבה לספר ביציאת מצרים". רב"ש ג' עמוד 2081.

המרבה לספר ביציאת מצרים

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים.

וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'."

שוב.

המרבה לספר ביציאת מצרים

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים.

וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'."

זאת אומרת, למרות שאנחנו עדיין נמצאים במצרים, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו כאילו שאנחנו יוצאים ממצרים ולשבח את המצב הזה ולהשתוקק אליו. זה נקרא "שירה לעתיד לבוא" ואז, על ידי זה אנחנו נתקרב למצב שבאמת נצא ממצרים, היינו נתעלה מעל האגו ונתחיל להרגיש את המציאות האמיתית למעלה מהאגו שלנו, שהאגו שלנו מצמצם את כל המציאות לזמן, תנועה, מקום, למציאות כזאת שפועלת בגבולות, זמן, תנועה, מקום.

ואז, כשאנחנו רוצים לצאת מהגבולות האלה, מההגבלות האלה של האגו, אז אנחנו כאילו יוצאים ממצרים. לכן חייב אדם בכל דור ודור לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים, זה נקרא לתת שירה לעתיד לבוא. ואז לפי ההשתוקקות שלנו, אנחנו באמת נעורר כוחות שישתדלו ויוציאו אותנו ממצרים.

שאלה: מה זה חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים? מה הוא צריך לתאר? מה הוא צריך לעשות? מה זאת אומרת לראות את עצמו?

אתה יכול להגיד שזה כאילו שקר, מה זה שהוא יוצא ממצרים, הרי הוא עוד לא יצא, הוא נמצא ברצון לקבל האגואיסטי שלו, הוא לא יודע לעשות שום דבר אלא רק לחשוב על עצמו, הוא לא רוצה להתחבר עם אף אחד ועוד ועוד.

אז מה זה נקרא שהוא יוצא ממצרים? הוא עוד לא יוצא. נכון שהוא עוד לא יוצא, אבל הוא מתאר לעצמו כאילו שהוא כבר יצא, כאילו הוא נמצא ביציאה, כאילו הוא אוהב את החברים, כאילו הוא מחובר איתם, כאילו הוא מגלה את הבורא בקשר ביניהם. ואז, מתוך זה שנמשך לזה הוא מעורר כבר עליו מאור המחזיר למוטב שנקרא "אור מקיף" ומתוך זה לאט לאט מגיע.

אתה רוצה לשאול עוד משהו? הוא בכלל נעלם. ברגע שאני שואל הוא נעלם. חברים, יש לנו בעיה, ואנחנו צריכים כמה שיותר מהר לגלות את הקשר הפנימי בינינו, כזה שלב אל לב ידבר ואז לא צריכים שום גלקסי, שום חוטים, ושום אינטרנט. כלום לא נצטרך, רק קשר בינינו שיעבוד. זה שדה אשר ברכו ה', שהבורא מברך אותו, אז אנחנו נהיה קשורים בקשר הכי, הכי נקי ויפה.

(סוף השיעור)