שיעור בוקר 20.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 203 אותיות קפ"ד-קפ"ח

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 203, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קפ"ד.

אות קפ"ד

"ולפיכך, הבחן זה של הפרסא במקום החזה, מחלק המדרגה לד' בחינות מיוחדות הנק' אבי"ע כנ"ל: האצילות עד החזה, והבי"ע מחזה ולמטה. וראשית ההבחן הוא בא"ק עצמו, אלא בו ירדה הפרסא עד הטבור שלו (מטעם הנ"ל באות ס"ח), ונמצא בחי' אצילות שלו, הוא הע"ב ס"ג המסתיימים למעלה מטבורו, ומטבורו ולמטה הוא בי"ע שלו, ששם ב' הפרצופין מ"ה וב"ן שבו, כנ"ל. הרי איך ה"פ א"ק נחלקים על אבי"ע, מכח הסיום דצמצום ב' שנק' פרסא: שהגלגלתא הוא הראש, והע"ב ס"ג עד טבורו הוא אצילות, והמ"ה וב"ן שמטבורו ולמטה הוא בי"ע."

אות קפ"ה

"ועד"ז, נחלקים ה"פ עולם האצילות בפ"ע, לכתר ואבי"ע: כי א"א הוא הראש דכללות אצילות, ואו"א עלאין שהם ע"ב המלבישים מפה ולמטה דא"א עד החזה, הם אצילות, ושם בנקודת החזה, עומדת הפרסא המסיימת בחי' האצילות של עולם האצילות. וישסו"ת שהם ס"ג, המלבישים מחזה דא"א עד טבורו, הם בריאה דאצילות. והזו"ן, שהם מ"ה וב"ן המלבישים מטבור דא"א עד סיום האצילות, הם יצירה ועשיה דאצילות. הרי שגם עולם האצילות, בכללות ה"פ שבו, מתחלק לראש ואבי"ע כמו ה"פ א"ק, אלא כאן עומדת הפרסא על מקומה, שהוא בחזה דא"א, ששם מקומה האמיתי. (כנ"ל באות קכ"ז)."

שאלה: למה יש לו צורך לקרוא לאיברים הפנימיים של אצילות בשמות של העולמות?

כי אצילות הוא אותו עולם שעליו מלבישים כל עולמות בי"ע וכל הפרצופים והחלקים שנכללים בתיקון העולם. כי כל התיקונים נעשים למטה מהטבור הכללי דגלגלתא, ולכן חשוב לנו לצרף הכול למבנה הכללי.

תלמיד: האם זה רק בשביל להראות את ההקבלה שביניהם, או כשהוא הפעם קורא לאריך אנפין אצילות, אז משהו התווסף על זה?

לא. זה לצורך הבנה יותר כללית של ציור העולמות.

תלמיד: לפעמים הוא מחלק דברים אחרת, נגיד בעבר הוא היה קורא למ"ה החדש אצילות, ועכשיו הוא כתב שאצילות זה ע"ב, ס"ג. החלוקות פתאום נהיות אחרות.

כן. כי זה תלוי מה הוא רוצה להגיד. כשאצילות זה ע"ב, ס"ג, אז הוא רוצה להגיד שאצילות שמתפשט מטבור עד הפרסא הוא דומה בזה לע"ב, ס"ג. כמו בגלגלתא, שע"ב, ס"ג מלבישים מפה עד הטבור דגלגלתא.

תלמיד: אם אני רק קורא את זה, אז זה מובן. אבל לפני כמה אותיות הוא קרא לאצילות מ"ה החדש. למה זה פעם כך ופעם כך?

זה תלוי כלפי מה הוא קורא.

תלמיד: העבודה של הפרצוף היא בשלושה פרצופים, יש את מקומו, יש עלייה ויש ירידה.

כן.

תלמיד: לכן הוא כותב שהפרסא היא במקומה כי זה המקום הטבעי שלה, ואז יש כל הזמן תזוזות. העניין הזה של שלושה פרצופים הוא תמיד מבלבל בלימוד ואולי זה קצת יפשט.

אני לא מבין מה שאתה אומר. איזה שלושה פרצופים, עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא?

תלמיד: כן. למשל.

זה נקרא ג"ר, הם מתפשטים עד הפרסא. למטה מפרסא אלו כבר ז"ת דבינה, זאת אומרת ישסו"ת, מ"ה וב"ן. מה חדש בזה?

תלמיד: אני מנסה לברר מה הוא רוצה להסביר לנו. כלומר שהמבנה הוא אותו מבנה, אלא לפעמים רואים בא"ק את כל העניין של אצילות ובי"ע, ויש את אצילות ובי"ע במקומם.

כן. הוא כתב על זה. אלו חמישה פרצופים, לא יותר מזה.

שאלה: אין זמן ברוחניות, נכון?

נכון.

תלמיד: מה זה אומר?

אין זמן זה אומר שכל מה שקורה קורה למעלה מהזמן.

תלמיד: כשקוראים את ה"פתיחה" זה כמו סיפור שמתחיל ויש התגלגלות של מצבים.

כן.

תלמיד: אם אין זמן, אז לָמה זה מתואר בצורה סיפורית כזאת?

זה מתואר כך, כי כך יורדים הכוחות עלינו וכך הם פועלים.

תלמיד: אבל האם המציאות היא שהכול בבת אחת מתקיים?

לא. אני לא רוצה להתבלבל איתך.

שאלה: בסעיף 184 הוא מחלק את הא"ק כלפי צמצום ב'. האם בי"ע נמצאים למעלה מטבור?

לא. כתוב "ולפיכך, הבחן [זה] של הפרסא במקום החזה, מחלק המדרגה לד' בחינות מיוחדות הנק' אבי"ע כנ"ל: האצילות עד החזה, והבי"ע מחזה ולמטה."

תלמיד: מחזה ולמטה.

בי"ע מחזה ולמטה, כן, ככה זה.

תלמיד: והוא כותב בהמשך שזה כלפי צמצום ב'.

זה לא חשוב אם זה כלפי צמצום א' או צמצום ב'. מה הבעיה שלך, איפה נמצאת בי"ע?

תלמיד: כן, בי"ע כולה.

בי"ע כולה נמצאת למטה מטבור.

תלמיד: אבל פה זה למטה מחזה, זה מה שלא הבנתי.

יכול להיות שהוא לא מדייק. "ונמצא בחי' אצילות שלו, הוא הע"ב ס"ג המסתיימים למעלה מטבורו, ומטבורו ולמטה הוא בי"ע שלו, ששם ב' הפרצופין מ"ה וב"ן".

שאלה: לא ברור מה החשיבות של החלוקה הזאת, שעולם האצילות מחלק עד החזה ומתחת לפרסה דווקא כלפי א"ק. כי זה גם היה לפני כן ושם לא היו ההבחנות האלה. לָמה בעל הסולם בוחר דווקא להראות איך א"ק מתחלק בצורה כזאת?

הם מתלבשים עליו ולכן זה נקרא שכך הם מחלקים אותו.

תלמיד: ומה החשיבות של החלוקה הזאת באופן כללי? זו הכותרת של כל האותיות האלה, "ענין התחלקות כל פרצוף לכתר ואבי"ע".

כל פרצוף וכל עולם ובכלל כל המבנה של הבריאה כך מתחלקים.

תלמיד: אבל הם מתחלקים בעוד כל מיני צורות.

אבל זה מה שחשוב לו להגיד כאן, שיש בזה סגנון אחד.

תלמיד: מה המאפיין של הסגנון הזה?

שכולם מתחלקים לא"ק ואבי"ע.

תלמיד: כלומר החלוקה הזאת בין א"ק לבין אבי"ע של הכתר וכל השאר.

כן.

שאלה: בסוף אות קפ"ה כתוב, "אלא כאן עומדת הפרסא על מקומה, שהוא בחזה דא"א, ששם מקומה האמיתי". מה זה אומר שלמשהו יש מקום אמיתי כאן?

שם זה הגבול של צמצום א' וצמצום ב'.

אות קפ"ו

"אמנם בכללות כל העולמות, נבחנים כל ג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, לבחינת הראש דכללות, וה"פ עולם האצילות, המלבישים מטבור דא"ק ולמטה עד הפרסא דכללות, שהיא הפרסא שנעשתה בחזה דנקודות דס"ג, (כנ"ל באות ס"ו ע"ש). הנה שם הוא אצילות דכללות, מפרסא ולמטה, עומדים ג' העולמות בי"ע דכללות (כנ"ל באות ס"ז. ובאות ס"ח ואילך ע"ש)."

אות קפ"ז

"וממש על דרך הנ"ל. מתחלקת כל מדרגה דפרטי פרטיות שבכל עולם מאבי"ע, לראש ואבי"ע, ואפילו בחינת מלכות דמלכות שבעשיה: כי נבחן בו ראש וגוף, והגוף נחלק, לחזה וטבור וסיום רגלין, והפרסא שמתחת האצילות של אותו המדרגה, עומדת בחזה שלו ומסיימת האצילות. ומחזה עד הטבור, הוא בחינת בריאה של המדרגה, שנקודת הטבור מסיימתה. ומטבור ולמטה עד סיום רגליו הוא בחינת יצירה ועשיה של המדרגה. ומבחינת הספירות, נבחנים החג"ת עד החזה לאצילות. וב"ש תתאין דת"ת, שמחזה עד הטבור לבריאה. ונה"י ליצירה. והמלכות לעשיה."

אות קפ"ח

"ולכן הראש דכל מדרגה מיוחס לבחינת כתר או יחידה או לפרצוף גלגלתא. והאצילות שבו שמפה עד החזה, מיוחס לחכמה או לאור החיה או לפרצוף ע"ב. והבריאה שבו שמחזה עד הטבור, מיוחס לבינה או לאור הנשמה או לפרצוף ס"ג. והיצירה ועשיה שבו שמטבור ולמטה, מיוחס לזו"ן או לאורות דרוח נפש או לפרצוף מ"ה וב"ן. ועי' באילן בציורים מציור ג' ואילך ותראה איך כל פרצוף מתחלק לפי הבחינות הנ"ל."

קריין: זה סיום ה"פתיחה".

כן. "חזק חזק ונתחזק".

שאלה: הוא כותב פה שלכל פרט יש את המבנה של העולמות. אנחנו למדנו שזו"ן דאצילות מרכז את המ"ן, זה התפקיד שלו. האם גם בכל פרט המ"ן עובר דרך האצילות?

כן.

תלמיד: כלומר התפקיד מתקיים בכל חלק.

כן.

שאלה: כל מה שלמדנו ב"פתיחה", האם אפשר לקחת את ההבחנות האלה לתפילה שלנו?

כל המבנה הזה הוא מבנה שעל ידו החסרונות, הבקשות שלנו, עולים למדרגות יותר עליונות כמ"ן, ומשם אנחנו מקבלים בחזרה את המ"ד.

תלמיד: אנחנו אומרים כשאנחנו מתפללים אנחנו מכוונים לאין סוף, אנחנו לא נכנסים לכל הפרטים האלה בתפילה שלנו, אנחנו מכוונים לבורא.

כן.

תלמיד: האם יש משהו שאנחנו יכולים לקחת מה"פתיחה" ולהוסיף לתפילה שלנו?

לא, עצם זה שאנחנו לומדים אנחנו כבר נכללים מזה וזה כבר נכלל בתפילות.

בזה סיימנו את ה"פתיחה".

שאלה: האם כך מסתיימת "פתיחה"? כי נראה שהיא פשוט נעצרה באמצע או לפחות לא בסוף.

לא, ככה זה. אתה יכול לקחת את כל דברי התורה ולראות שסיום זה סיום. לא עושים מזה איזו חגיגה, הרמת כוסית.

תלמיד: מה באמת אפשר ללמוד מהגישה הזאת, האם שהוא פשוט סיים?

כן, סיימנו להסביר מה קורה לנו ב"פתיחה".

תלמיד: בלי סיכום, בלי מסקנות?

זה הכול עליך.

תלמיד: תודה רבה על הלימוד של ה"פתיחה", אני מרגיש שהפעם הזאת שקראנו "פתיחה" זה היה משהו מאוד מיוחד.

מתוך החלוקה הזאת, המיפויים שהוא עושה של אבי"ע ומלביש כל פעם במקום אחר, את כל החוקים שלמדנו עד עכשיו אפשר להלביש על כל מצב, אלו חוקי טבע קבועים, ואפשר להשתמש עם החוקים האלה כלפי כל פרט.

כן.

תלמיד: האם אפשר לקחת מזה למצב שלנו כעשירייה?

לא. כי אנחנו לא מאותו הטבע.

תלמיד: אנחנו לא מאותו הטבע?

לא, אנחנו לא מעל מנת להשפיע. אתה לא יכול לחלק אותנו, את הרצונות שלנו, את החיבורים שלנו, כפרצוף רוחני, למעלה מחזה, למטה מחזה, אין לנו את החלוקה הזאת, אנחנו לא מיישמים את התנאים שנדרשים מכלים רוחניים.

תלמיד: האם אפשר לראות משהו בחוקיות הזאת שאנחנו כעשירייה צריכים לשאוף אליו?

אנחנו צריכים לשאוף לעולם העליון שלמדנו עליו, אבל לא שאנחנו נמצאים בו, לא שהרצונות והכוונות שלנו הם ממנו, כלום אין לנו.

תלמיד: האם אתה יכול לקחת לדוגמה את אחד החוקים שלמדנו פה ולהראות לנו איך צריך לשאוף לזה? איך אנחנו כעשירייה צריכים לשאוף לקיים את החוק הזה?

החוק הראשון הוא "ואהבת לרעך כמוך", זהו גם החוק הכללי. אם אתה משתדל לקיים אותו, אז מתוך זה אתה כבר מתחיל לקיים את כל הכוללים שלו. אין לנו יותר מה לעשות, אנחנו עוד לא נכללים בחוקים האלה.

תלמיד: לפני כמה חלקים קראנו על המ"ן, על הבקשה. ודווקא בעשירייה מורגש שאנחנו באמת מנסים להגיע לבקשה נכונה, יש אפילו תדר כזה שנמצא בנו, כמו אקורד כזה שכל הזמן חי בנו שרוצים כבר להגיע לבקשה. איך אפשר לכייל את הבקשה עם מה שלמדנו כאן?

אם נרצה לעשות, אז אנחנו יכולים להשתדל להגיע לחיבור כזה שנרגיש כולנו "כאיש אחד בלב אחד". לפי זה, ככל שנלמד, נרגיש מה קורה איתנו כגוף אחד - עולה, יורד, מתחלק, כך וכך. אבל זה בתנאי שנהיה כבר גוש אחד שכולו מכוון למטרה אחת, כולו מרגיש שנמצא כאחד.

תלמיד: מה הדבר שהכי כדאי שנלמד כדי להפוך להיות אותו גוש אחד?

חיבור, שום דבר חוץ מזה. אם נהיה מחוברים בצורה נכונה, אז מתוך התאמצות בחיבור נרגיש שאנחנו עולים, יורדים, משתנים.

תלמיד: לא הבנתי את התשובה. שאלתי מה כדאי שנלמד ואמרת חיבור.

מה כדאי שנלמד?

תלמיד: כן, מה כדאי שנלמד כדי שנהפוך להיות גוש אחד שנוכל להמשיך ממצבנו הנוכחי?

את כל כתבי בעל הסולם ורב"ש, כי בהם יש את המאור המחזיר למוטב הכי חזק.

שאלה: כל מה שלמדנו היה על מערכת שהיא הכנה לזה שאנחנו ניכנס לסיפור ונוכל להפעיל אותה.

כן.

תלמיד: אבל החלק שלנו הוא זה שכתוב בסוף על נר"ן דצדיקים, אלו כבר התחתונים, בני אדם שעושים, מגיעים לזה.

אבל כשאנחנו לומדים, אז כל דבר שאנחנו לומדים פועל עלינו מאין סוף והלאה.

תלמיד: אבל איפה אנחנו נכנסים לסיפור בכל ההשתלשלות הזאת?

אנחנו לא נכנסים. כשיהיו לנו כוחות להצטרף לסיפור הזה, אז אנחנו ניכנס.

תלמיד: אבל הוא מדבר על נר"ן דצדיקים.

אנחנו לא נר"ן ולא צדיקים.

תלמיד: לא אנחנו אישית, אלא מאיפה מופיעים פתאום בני אדם בתוך המערכת הזאת שאם הם מגיעים לדרגה רוחנית, אז הם יכולים להפעיל את המערכת? כל החלק הזה כאילו לא נמצא שם.

למה לא נמצא?

תלמיד: כי כתוב פתאום משום מקום על נר"ן דצדיקים.

רצונות שהם יכולים להיות בכוונה בעל מנת להשפיע נקראים נר"ן דצדיקים. ואם אנחנו יכולים גם להיות כמוהם, אז אנחנו מצטרפים אליהם.

תלמיד: אבל לא כתוב כלום על הרצונות האלה, מאיפה הם נוצרו. בתוך ההשתלשלות הכול מתואר שלב אחר שלב, ופתאום מופיעים מין רצונות כאלה שנקראים "צדיקים". למה לא כתוב עליהם כלום?

צדיקים הם אלו שרוצים להצדיק את הבריאה, להצדיק את הבורא. מאיפה הם באים? מרצונות שמתעוררים בהם.

תלמיד: כל החלק של התחתונים לא מופיע בכלל בסיפור, נכון?

התחתונים לא שייכים למה שכתוב ב"פתיחה" וב"תלמוד", כי הם נמצאים בעל מנת לקבל, וכאן מדובר על רצונות שכולם בעל מנת להשפיע, חוץ ממקרה השבירה.

תלמיד: במקומות אחרים לומדים שיש עוד המשך למה שכתוב פה, שזו נשמת אדם הראשון, היא נשברת ויש ניצוצות שנופלים.

בסדר, תלמד שם.

תלמיד: אבל למה פה לא כתוב על כל העניין הזה?

הוא לא חושב שזה נחוץ, מפני שאנחנו צריכים ללמוד מה שיכול להעלות אותנו למטרת הבריאה.

תלמיד: מה יכול להעלות אותנו למטרת הבריאה?

המאור המחזיר למוטב. ואדם הראשון נמצא בירידת הבריאה, מלמעלה למטה.

שאלה: האם אנחנו יכולים ללמוד להשתוקק או זה משהו שמקבלים מהסביבה?

אנחנו יכולים לקבל השתוקקות מהסביבה.

תלמיד: האם יש דרך ללמד השתוקקות?

ללמד השתוקקות ולקבל השתוקקות אנחנו יכולים מהחברים.

תלמיד: שחקן לומד לכוון השתוקקות, אבל קודם הכי חשוב לקבל את זה מהסביבה.

אם אדם נמצא בסביבה, אז הוא לאט לאט מקבל מהסביבה את המטרה של הסביבה ומשתוקק אליה גם כן.

תלמיד: האם כול העבודה ב"פתיחה" היא רק להגדיל את ההשתוקקות שלנו בכיוון אחד?

כן, לסדר את ההשתוקקות.

תלמיד: והאור המחזיר למוטב יטפל בכול.

כן.

שאלה: זו רק "פתיחה לחכמת הקבלה". מה אתה לוקח מה"פתיחה" כדי ללמוד את חכמת הקבלה? כי אתה לומד את זה כל החיים.

הפתיחה נכללת בכל מה שאנחנו לומדים, בכל הדברים, במאמרי רב"ש, במאמרי בעל הסולם, כל מה שאנחנו לומדים משניהם גם זה נכלל.

אני לא מבין מה אתם רוצים מהמאמר הזה. זה בסך הכול מאמר קצר על מבנה הבריאה.

שאלה: גם התורה מתחילה מסיפור "בראשית" ולא מעבודת האדם. יש השתלשלות מלמעלה למטה ויש את האדם שצריך לתת יגיעה מלמטה למעלה. האם הרב"ש מלמד אותנו דווקא את העבודה מלמטה למעלה?

הם כולם מדברים על העבודה ממטה למעלה, אחרת אין טעם בכלל לכתיבה שלהם.

תלמיד: של מאמרי רב"ש.

ושל בעל הסולם.

תלמיד: אבל בעל הסולם בפתיחה כותב על כל מה שקשור להשפעה, על כל מה שנמצא לא בתחתונים אלא כל מה שנמצא למעלה.

לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: יש שני חלקים, יש את החלק של ההשתלשלות מלמעלה למטה שאליה אנחנו צריכים לחזור. האם המאור נמצא גם בכתבי רב"ש שם כתוב על העבודה שלנו, וגם בכתבים האלה?

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בקריאה כשמלמדים אותנו מה העבודה שלנו, לעומת מה שאנחנו לומדים על המערכת העליונה? האם יש הבדל במאור?

הבדל במאור יש בכל אות ובכל מילה אפילו במשפט אחד. אבל אנחנו לומדים את הכתבים האלה מפני שבסך הכול מהם מקבלים מאור המחזיר למוטב.

שאלה: בעל הסולם כשהוא כתב את הפתיחה, מה הוא רצה לתת לדור שלנו?

הוא רצה לתת לנו הבנה על ההשתלשלות מלמעלה למטה. וודאי שאפשר היה להרחיב את זה, ודאי שאפשר היה לצרף לזה את כל הסיפור של אדם הראשון ועוד הרבה דברים. אבל כדי שיהיה משהו שקשור יותר ללימוד ושיהיה קצר ולעניין, אז הוא החליט שזה מספיק. כך אני מבין.

שאלה: דיברנו על ההשתלשלות מלמעלה למטה, האם זה נכון להגיד שההשתלשלות הזאת נגמרת ביציאת מ"ה החדש, שמשם מתחילה כבר עלייה?

ההשתלשלות מלמעלה למטה מסתיימת בזה שהתחתונים מגיעים לסיום. וכשהם מגלים איפה הם נמצאים, אז הם מתחילים להעלות מ"ן ולהשתוקק לעלות.

תלמיד: מה שהבנתי מפה, שהוא ברא רצון לקבל ונתן לו כוחות. אחרי שהוא גילה את הבושה יש לו גם כוחות התגברות, זה המסך. כל פעם הוא עושה זיווג ונכשל חלקית, ואז הוא עושה זיווג על עביות יותר קטנה ויותר קטנה, עד שלא נשאר כלום ויש שבירה. מהמצב הזה מתחיל טיפול ספציפי של הבורא שמעלה אותו, ומשם מתחילה העלייה מלמטה למעלה.

כן.

שאלה: הייתי רוצה מאוד להבין מה אנחנו קוראים אבל אני לא מבין כלום. כדי להבין אני צריך לשאול עשר שאלות בכל משפט. מה עלינו לעשות כדי להבין? מתי נבין את מה שאנחנו לומדים וקוראים?

זה קרה עם כל אחד שנמצא בלימוד כבר זמן מה, כולם עברו כאלה מצבים, כי אנחנו לומדים דברים שהם לגמרי לא נמצאים בעולם שלנו ואין לנו ממי ללמוד אותם לא במעשה ובשום דבר. לכן לומדים כמו שלומדים, ולאט לאט אדם נכנס לזה ומתחיל למצוא את עצמו וכך להתקדם. אין מה לעשות, לא לבכות אלא להמשיך.

שאלה: אם אפשר לבקש שממחר נחזור ללמוד את הפתיחה אבל מהחלק שמתחיל צמצום ב'.

לא, אני לא יכול להתחיל את זה כי יש לנו עוד מה לעשות. אם אתם רוצים, אז אתם יכולים לקבוע לעצמכם עוד שעה במשך היום, אין לי לזה שום התנגדות אלא ההיפך.

שאלה: ההרגשה עכשיו בסיום הפתיחה היא שבעל הסולם כותב מתוך השגה שהיא מעל כל העולמות, הוא כולל כבר כל עולם שכלול מהכול, כאילו הכול במחשבה אחת.

כן. כך הוא מרגיש.

שאלה: בלעדיך לא היינו מבינים את רב"ש ובלי רב"ש את בעל הסולם, ויש הרגשה שלומדים דרך משהו שהוא יותר קרוב אלינו, וגם חברים אנחנו צריכים.

ודאי, את כל המבנה הזה אתם צריכים.

תלמיד: ראיתי שיש ביאור של רב"ש על ה"פתיחה". האם אתם למדתם עם רב"ש את המאמר שהוא כתב על הביאור לפתיחה?

אני אפילו לא זוכר.

תלמיד: בספר "כתבי רב"ש ג'" יש ביאור שהרב"ש עשה על הפתיחה.

האם רב"ש כתב את המאמר הזה שאתם מדברים עליו?

תלמיד: כן, יש מאמר של רב"ש שנקרא "ביאור למאמר הפתיחה לחכמת הקבלה", והוא מחלק את זה - ד' בחינות דאור ישר, צמצום א', עשר ספירות דעיגולים וכולי. ככה הוא עובר על כל הפתיחה.

אבל זה לא היה מודפס לפנינו.

תלמיד: מה זה לא מודפס לפנינו?

נגיד "תלמיד עשר הספירות" מודפס, "פתיחה" מודפס.

תלמיד: זה יצא בספר שנקרא רב"ש כרך ג', אבל זה לא יצא בצורה אחרת.

צריכים לבדוק, תראו לי את הספר ואז אני אגיד.

ברור לי רק דבר אחד, שהרבה אנשים לא מרגישים שהם עברו את הפתיחה. גם זה טוב וגם זה נכון, ויש מקום לחזור.

שאלה: יש את המבנה הקבוע של העולמות לפני ג' העליות. המבנה האחרון שלמדנו הוא שעולם האצילות מתחלק על כל העולמות כמו אדם קדמון, האם זה אחרי העליות? כל המבנה הזה שמתואר, שיש אצילות בכל מדרגה ובריאה בכל מדרגה, האם זה אחרי ג' העליות?

לא, כך הוא מחלק.

תלמיד: זה המבנה הקבוע.

כן.

(סוף השיעור)