שיעור בוקר 24.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 296, "הקדמת ספר הזוהר" מאמר "ליל הכלה", סעיף 130

זהו חלק מאוד חשוב מההקדמה, לילה דכלה, ליל הכלה, מפני שכל ההכנות שלנו, כל חמשת אלפים השנה עד שמגיעים לאלף השישי ונכנסים לאלף השביעי, כל המצבים האלה, הם מצבים שאנחנו מאוד משתוקקים אליהם ורוצים להגיע אליהם בפועל, בחוש, להיות בהם, שהם יתגלו לנו. לכן אותה ממשלה עליונה צריכה להתגלות כבר בזמננו, ואנחנו נמצאים לקראת גילוי התיקון הכללי הגדול, לפניו אנחנו נמצאים.

לכן נקרא, נשתוקק ונרצה לברר בשבילנו מה זה נקרא האלף השישי, האלף השביעי, האם אפשר להגיד שאנחנו גומרים את ששת אלפים השנה בחיים שלנו, מבררים את הגלות, את הנתק מהבורא, מבינים אותו, מרגישים אותו, ורוצים להגיע לאלף השביעי, כמו שכתוב שכולו שבת מנוחה. זו מנוחה מכל העבודה הפנימית שלנו, שאז נוכל לחיות בחיבור, בדבקות בבורא לנצח, לראות את כל המציאות, את כל העולם, את כל הנבראים מחוברים במערכת אחת, כאיש אחד בלב אחד, ולא יהיו יותר סכסוכים, מלחמות, התנגדות, התנגשות איש עם רעהו.

נראה איך אנחנו מתקדמים לזה, מתקרבים לזה, לפחות בעשיריות ואחר כך יותר. כך נתקדם, הכול לפנינו, הכול תלוי בנו. מה שיקרה לנו בעשיריות הפרטיות הקטנות שלנו זה מה שיקרה בכל האנושות. לכן נמשיך ללמוד את כל השלבים האלה ונשתדל לקיים אותם קודם כל בעשירייה ואחר כך בכל העולם.

קריין: "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "ליל הכלה", סעיף 130.

"130 אז, באותה שעה שהשמיים, ז"א, נכנס לחופה, ובא ומאיר לה, כל אלו החברים, שהתקינו אותה בעסק התורה בלילה, כולם נודעים שם בשמותיהם. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית, כמ"ש, ומעשה ידינו כּוֹנְנֵהו. שהוא אות ברית, החתום בבשרו של אדם.

פירוש. חברים, המחזיקים את התורה, שיש בה עשיה, שהיא טו"ר. ואפילו אותם החלקים, שהיו עדיין הרע שלהם בלי תיקון, הנה גם הם נודעים בשמותיהם דקדושה. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. כי הרקיע הוא ספר הזיכרון, אור הזיווג הגדול, המביאים לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות. ואפילו אלו שנתנו פֶּה לדבֵּר סָרָה, יאמר עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.

ונמצא, שהעשיה הזו, המחזיקה את התורה, שבה טו"ר, אשר לזוכה טוב, ולבלתי זוכה רע. הנה עתה עלתה העשיה כולה להיות קודש, ונעשתה למעשה ידיו של הקב"ה. שהרי גם על אלה שלא זכו, מגיד הרקיע עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ונמצא, שכל החברים עשו רק עבודת הקודש, כי התקינו לה לחופה, וכולם נודעים בשמותיהם.

ומעשה ידינו כוננהו. ולכאורה הראָיה היא לסתור. שהכתוב אומר, מעשה ידינו, ולא מעשה ידיו. אמנם אינו מביא ראיה מהכתוב, אלא רק שאות ברית נקרא מעשה ידינו. כי כוננהו הוא היסוד, המכונן והמייסד כל הבניין. ותיקון היסוד הוא ברית מילה. ומכאן שאות ברית נקראת מעשה ידינו. כי אנחנו מסירים העורלה מעל היסוד, והוא מעשה ידינו. וזהו רק מקודם גמה"ת.

אבל בגמה"ת יתגלה הכול למעשה ידיו של הקב"ה, והוא עצמו יהיה מעביר העורלה. ונאמר, מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית. כי אז הקב"ה עצמו יעביר העורלה, כמ"ש, מעשה ידיו מגיד הרקיע. ומביא ראיה על תיקון הברית, שנקראת עתה מעשה ידינו מהכתוב, מעשה ידינו כוננהו".

"130. אז, באותה שעה שהשמיים, ז"א, נכנס לחופה", הבורא נכנס לחופה, לקשר עם הנשמות, עם הנבראים, "ובא ומאיר לה", לכלה, לאוסף הנשמות, למלכות, "כל אלו החברים, שהתקינו אותה בעסק התורה בלילה", כשהיו בכל הגלות הזאת ולא הרגישו, לא הבינו, אבל בכל זאת ככל שיכלו הם נמשכו לעורר את כוחותיהם לחיבור, "כולם נודעים שם בשמותיהם". כי הם נכללים בתוך המלכות, בתוך החיבור שלה. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע". אומנם הם עשו מאמצים, אבל אז הם מגלים שאת כל זה בעצם הבורא עשה בהם. "מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית", כי הם לא השתמשו ברצון לקבל על מנת לקבל, "כמ"ש, ומעשה ידינו כּוֹנְנֵהו". רצינו להשתמש רק במה שנמצא למעלה מהאגו שלנו, "שהוא אות ברית, החתום בבשרו של אדם.

פירוש. חברים, המחזיקים את התורה, שיש בה עשיה, שהיא טו"ר". זה מה שיש בתורה, ואנחנו צריכים לברר ולהרחיק טוב מרע ולהשתמש רק בטוב, וגם את הרע לאט לאט לתקן שיהיה כטוב, שיהיה לנו פעמים כי טוב, "ואפילו אותם החלקים, שהיו עדיין הרע שלהם בלי תיקון, הנה גם הם נודעים בשמותיהם דקדושה". אומנם עדיין לא תיקנו אותם, אבל כבר רואים איפה המקום הנכון שלהם בזמן התיקון. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. כי הרקיע הוא ספר הזיכרון, אור הזיווג הגדול, המביאים לתשובה מאהבה", זה באמת התיקון הגדול ביותר, תשובה מאהבה, "שזדונות נעשו להם כזכויות". לכל אחד ולכולם יחד. "ואפילו אלו שנתנו פֶּה לדבֵּר סָרָה", על הפעולות של הבורא, "יאמר עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". כמה כל אחד וכולנו מגלים את פעולות הבורא לשבח.

"ונמצא, שהעשיה הזו, המחזיקה את התורה, שבה טו"ר, אשר לזוכה טוב, ולבלתי זוכה רע. הנה עתה עלתה העשיה כולה להיות קודש", כלומר גם טוב וגם רע שניהם נעשו כטוב, "ונעשתה למעשה ידיו של הקב"ה". הוא הכין והוא עשה, לכן אלו לא הקלקולים שלנו אלא הקלקולים שהבורא הכין בכוונה כדי שנגלה על פניהם את התיקונים, ונרגיש על פני ההבדל, על פני המרחק בינינו לבורא, את הגדלות שלו ונגלה אותו עלינו. "שהרי גם על אלה שלא זכו, מגיד הרקיע עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו". זאת אומרת כולם יגלו, כולם יתחברו וכולם יעזרו זה לזה בגילוי הבורא השלם. "ונמצא, שכל החברים עשו רק עבודת הקודש, כי התקינו לה לחופה," כולנו יחד מתחברים ובזה בונים את הכלי לגילוי הבורא שנקרא חופה, "וכולם נודעים בשמותיהם.

ומעשה ידינו כוננהו. ולכאורה הראָיה היא לסתור. שהכתוב אומר, מעשה ידינו, ולא מעשה ידיו". של הבורא. "אמנם אינו מביא ראיה מהכתוב, אלא רק שאות ברית נקרא מעשה ידינו. כי כוננהו הוא היסוד, המכונן והמייסד כל הבניין. ותיקון היסוד הוא ברית מילה. ומכאן שאות ברית נקראת מעשה ידינו." כלומר אנחנו מסכימים ונפטרים מהעורלה. "כי אנחנו מסירים העורלה מעל היסוד, והוא מעשה ידינו. וזהו רק מקודם גמה"ת.

אבל בגמה"ת יתגלה הכול למעשה ידיו של הקב"ה, והוא עצמו יהיה מעביר העורלה. ונאמר, מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית. כי אז הקב"ה עצמו יעביר העורלה, כמ"ש, מעשה ידיו מגיד הרקיע. ומביא ראיה על תיקון הברית, שנקראת עתה מעשה ידינו מהכתוב, מעשה ידינו כוננהו".

שאלה: מה הוא מעשה בתורה?

מעשה בתורה הוא מעשה של התיקון, של חיבור החלקים השבורים שנעשו שבורים, מנותקים, מרוחקים זה מזה כחלקי גוף האדם הראשון, אותן עשר ספירות של פרצוף האדם הראשון שעכשיו צריכים לאסוף אותם לפרצוף שלם ובהתאם לזה מתגלה האור הפנימי, שזה הבורא, לכל אלו שמשתתפים בתיקונים. ואז יהיו כולם מחוברים יחד ובאותה עוצמת חיבור יגלו את הבורא שמאיר בהם.

תלמיד: ומה הוא הרע, הרי כל הרע הוא עוד לפני התורה?

רע הוא כל מה שאנחנו מגלים כזה שמפריע לנו לחיבור. אין לנו יותר מניתוק או חיבור. כלפי שני המצבים האלה אנחנו מודדים את כל המצבים האחרים שיש לנו שהם פרטיים כשני המאמרים האלה, שני המצבים האלו.

תלמיד: יכול להיות רע בתורה, במערכת עצמה?

אני לא מבין את מה שאתה אומר. אם אנחנו מדברים על כך שהנבראים מנותקים זה מזה, זה אומר שיש ביניהם רע. אמנם הוא לא מתגלה כלפיהם, הם לא מבינים מהו וכן הלאה, כמו שעכשיו אנחנו רואים שעדיין הרע לא התגלה בכל כוחו, כי הבורא מגלה אותו רק לפי היכולת שלנו להכיר בו ולתקן, אבל הוא נמצא.

תלמיד: כלומר בתורה יש גם שבירה, אני חשבתי שבתורה, במערכת של האור אין שבירה אלא יש שם יותר חיבור, שלמות.

"תורה" הוא אור הפנימי שנמצא במערכת. ברגע שהאדם הראשון חטא וכל החלקים שלו התנתקו זה מזה ונעשו רצונות הפוכים שנמצאים דווקא בהתנגשות זה אל זה, יוצא שהתורה כביכול עפה, יצאה מהמערכת הזאת ולא נמצאת אלא בתור אור מקיף בלבד, זה נקרא שהבורא יוצא לגלות.

שאלה: האם עבודת ידינו היא גילוי מקור הפירוד בינינו ולאחר מכן הבקשה מהבורא לעזרה שיחבר בינינו?

כן. כל העבודה שלנו היא לבקש עזרה לגלות שאנחנו צריכים עזרה כדי להגיע למצב השלם ובזה אנחנו מגיעים לגמר תיקון. במשך כל ההיסטוריה זה מה שמתגלה, רק אנחנו לא היינו מודעים לזה כל כך., מה שאין כן עכשיו, בזמן שכל האנושות נעשתה ככלי אחד יותר ויותר מיום ליום ואנחנו עברנו כבר כל כך הרבה מאמצים, במאמצים הרבים שלנו אנחנו יכולים לגלות עד כמה התהליך, הוא תהליך לתיקון.

תלמיד: אנחנו כל כך שמחים לראות אותך. כל העשירייה שלנו מאושרת לראות אותך.

אנחנו יחד לנצח.

שאלה: אני מרגיש בלבול, פחד, כל מיני מצבים, עכשיו אני במצב שאני לא מרגיש כלום, אני מרגיש פשוט ריק, לא אכפת לי משום דבר ואני פשוט רוצה לבקש ממך עצה, מה עלי לעשות במצב הזה?

לחשוב רק על החיבור עם כל החברים, שאתם רוצים להיות ברצונות שלכם מחוברים ולגלות בתוך הרצונות האלו חיבור ברצון הכללי לגלות שם כוח עליון שסובב אתכם. זה מה שאתה צריך לחשוב, ואז לא תהיה כל כך מבולבל. כל הזמן תהיה מסוגל לאתר את הדברים האלה כמה שיותר, להיות מרוכז בזה. אני עם כל החברים נמצאים יחד ברצון אחד משותף, אני לא רוצה לחלק את הרצון הזה לחלקים, אני אפילו לא רוצה לתאר אותו שהוא כולל את כל העשרה חלקים, אני רוצה לתאר אותו כרצון אחד ובו מה שאני מגלה, עומד לגלות זה יהיה הכוח העליון שמנהל אותנו. רק זה ישנו במציאות וזה מה שאני רוצה לגלות.

שאלה: כל הזמן מוזכר "מעשה ידינו", "מעשה ידיו", הרגשה כאילו שזה צריך להשתלב יחד כי איך יכול להיות שאנחנו יכולים לפעול רק ממעשה ידינו, איפה שאנחנו מרגישים שהכול זה אחד?

אתה כל הזמן רץ קדימה אתה צריך לזכור שכך אנחנו צריכים לגלות, אז למצב הזה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, לכל מי שרוצה לגלות את הבורא בחיבור ביניהם. כי תורה זה האור הכללי שהבורא מתגלה ומי שמסייע לזה, הם אותם האנשים שלומדים, משתדלים להתקרב זה אל זה כדי לבנות עשירייה אחת שבו מתגלה האור הכללי הפנימי.

שאלה: למה הכוונה ש"הרקיע הוא ספר הזיכרון"?

שיש מסך עליון שעליו רשומים כל המעשים של כל אחד וכולם יחד ולכן זה נקרא "ספר הזיכרון". זה לא ספר, זה מקום מהרצון הכללי שהבורא ברא וברצון הזה רשומים כל המעשים של התחתונים.

שאלה: מה זה אומר שבגמר התיקון מעשה הברית, היא לא עבודה שלנו אלא עבודה שלו?

שאז אנחנו נגלה ששום דבר אנחנו לא עשינו בעצמנו, אפילו הירידות גם הן שייכות לבורא, שהבורא הוא גרם להן והעביר אותן דרכנו, כמו שהעביר בניו דרך ים סוף במצרים, כך גם בכל מקום ומקום. גם העליות, גם הירידות, הכול עשה הבורא כדי שאנחנו נבין בכל האלו המצבים שונים שאין טוב ואין רע, אלא כל הרע שמתגלה, מתגלה ברצון לקבל שלנו כדי שאנחנו נהפוך אותו לטוב, נבקש מהבורא שיהפוך אותו לטוב, ואז במקום רע נרגיש טוב, במקום ניתוק נרגיש חיבור.

שאלה: מה היא היכולת שלנו לתקן?

היכולת שלנו לתקן זו היכולת שלנו להתחבר, או אפילו לא להתחבר, אלא לבקש על החיבור. כי אנחנו רק יכולים לבקש, אין לנו שום פעולה. הפעולה היחידה שלנו היא תפילה, ואם אנחנו מעלים את הבקשה שלנו לבורא שיחבר בינינו, שייתן לנו להרגיש את המצב האמיתי, שייתן לנו כוח תפילה, אז אנחנו מפעילים את התפילה הזאת והבורא מבצע.

כל העבודה שלנו היא איך להגיע לתפילה נכונה, שהבורא מוכן אליה ומכין את עצמו כדי לתת לנו תשובה. הכול מוכן מצד התיקון, רק מצד הקלקול שלנו אנחנו צריכים לגלות את הקלקולים ולהביע אותם לפני הבורא שאנחנו מכירים בהם ואז הוא יקדם אותנו, יחבר אותנו ואנחנו נרגיש בחיבור בינינו את גילוי העליון.

שאלה: אמרת, שכל מה שנצליח להשיג בעשירייה הפרטית שלנו, יקרין וישפיע על כל האנושות. איך זה מסודר ככה?

כי כולנו בעצם מערכת אחת שנשברה לחלקים ואנחנו אפילו לא מרגישים שאנחנו לא מחוברים בעשיריות, אבל זו רק הרגשתנו. מה שלא כך, כי המערכת עצמה היא קיימת והיא פועלת בצורה סגורה ושלמה. ולכן כל חלק שמתקן את עצמו, גורם בזה לתיקון של כל החלקים.

שאלה: איך אנחנו חוזרות לתשובה מאהבה בין החברות ובעשירייה?

מתוך שאנחנו רואים כמה אנחנו לא נמשכים, לא רוצים להתחבר, לא חושבים על זה, ולא כואב לנו שאנחנו לא מחוברים. וכך בכל דבר כשאנחנו מגלים את הריחוק, הניתוק, ההופכיות בינינו, אנחנו מעלים אותו לבורא ומבקשים תיקון. אנחנו לא יושבים ובוכים, אלא מיד פונים לבורא ומבקשים תיקון. והתיקון הוא הבקשה, עלינו לא לעשות תיקון, אלא רק לפנות בבקשה אליו.

שאלה: איך אנחנו בונים את החופה מעל הסירוב, מעל המרחק במצב שאנחנו נמצאים בו?

החופה היא רשת הקשר בינינו, לא לכל אחד ואחד לחוד, אלא לקשרים שאנחנו בונים בינינו - והרשת הזאת מיועדת לקבל את גילוי האור העליון, גילוי הבורא.

לכן אנחנו בונים חופה לבורא, מקום, כלי לגילוי הבורא הנקרא "חופה", כי היא מחפה עלינו ואנחנו רוצים שהבורא יסגור אותנו, אנחנו רוצים להיות בתוכה.

שאלה: בחלק ההכנה לשיעור, קראנו שבח לבורא. וכשהבורא נותן לנו בעיות ואנחנו לא יכולים לפתור אותן, מאוד קשה לנו לשבח אותו ולכן זה נראה כשקר. כשאני רואה שחלק מהחברים שלי עוברים לחצים גדולים ובעיות גדולות, איך אני יכול לעשות את הבורא לגדול בעיניהם?

קודם כל אנחנו חייבים בכל רגע להצדיק את הבורא. מי שמצדיק את הבורא בכל רגע ולא חשוב מה שהוא מרגיש, ברגע זה הוא נקרא "צדיק", כי הוא מצדיק את הבורא.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להצדיק את הבורא על כל מה שהוא עושה לנו, אפילו על הדברים הכי גרועים ולא להתנתק ממנו, כי כל המצבים האלה הטובים או הרעים, רק הוא עושה, כי הוא בעל כל המצבים והמקרים שעוברים עלינו, ואנחנו רק צריכים לבקש ממנו לא להיפרד מהאמונה בו, זאת אומרת, מההרגשה שזה בא ממנו בצורה ישירה אלינו, וזה הוא עושה ולא אחר - זו בעצם העבודה שלנו.

ברגע שאנחנו מכוונים לזה את עצמנו, ברגע שאנחנו מתאמצים כך לקבל את המציאות שהכול הוא ברא וממלא ואוסף אותנו, אז אנחנו בזה עוברים את התיקונים, ומהר מאוד מגיעים למצב שאנחנו מרגישים קשר בינינו. ואלה שהתאמצו מספיק לגלות את הקשר בינינו והבורא, אז הבורא מתגלה בינינו ממלא את הקשר.

שאלה: כתוב ו"חברים, המחזיקים את התורה, שיש בה עשיה..... ונמצא, שהעשיה הזו, המחזיקה את התורה" . מה ההקשר פה של עשיה?

יש עולם העשיה, והוא העולם הכי תחתון מכל העולמות דקדושה, והעשייה זה גם מהמילה "עושה". כשאנחנו מבצעים משהו, זה נקרא שאני עושה את זה. מפני שבעולם העשיה חשוב לנו גם מה שאנחנו מבצעים בצורה פשוטה בידיים, בקשר הפיזי בינינו - ולכן זה נקרא עולם העשיה.

שאלה: מה זה אומר, הסרת הערלה בעשירייה, עושים את זה פעם אחת או כל יום?

מלכתחילה יש באדם מה שנקרא יצר טוב ויצר רע. היצר הטוב הוא מאוד מאוד קטן, אבל נמצא בכל אדם. היצר הרע הוא בהתאם לטבע האדם, לאיזה רצון לקבל של האדם הראשון הוא שייך.

אדם הראשון זה הרצון הכללי של חטא עץ הדעת. על ידי זה שהוא רצה למלאות את עצמו בעל מנת לקבל, הוא משך אור עליון לתוך עצמו, ואז כל החלקים שלו התמלאו בזה במשהו וכל החלקים שהתמלאו, הם כבר טעמו מה זה נקרא לקבל על מנת לקבל וזה הרשימו שנשאר בהם.

אחרי החטא, אחרי שהם התמלאו במשהו והתנתקו כתוצאה מזה זה מזה - זה נקרא "שבירת האדם הראשון". החלקים האלה לא רוצים להיות מחוברים, כל אחד רוצה רק להשתמש באחרים ולא להשתתף במילוי הזולת ואז אדם הראשון התרסק, והוא כבר לא כלי אחד, אלא הרבה מאוד חלקים שונים - ששים ריבוא, שהם כולם מפוזרים, זאת אומרת, כל אחד מכוון לכיוון שלו.

בזה הבורא נותן לנו מקום עבודה שאנחנו יכולים להכיר את המצב שלנו אחרי החטא. ואת החטא עשה הבורא עצמו, לא אדם הראשון, כי המבנה כך נקרא, אבל בעצם הבורא מעביר אותנו דרך החטא, ואנחנו נכללים כולנו ברצון על מנת לקבל, בכל חלק וחלק שנשאר לנו מהמילוי הכללי, וכל חלק שנשאר מהמילוי הכללי נקרא האגו שלנו.

ואנחנו צריכים למרות האגו שלנו, כוח הדחייה מכולם שיש בכל אחד, להתעלות, לגלות את כוח הבורא שהוא כללי לכולם ומחבר את כולם וממלא את כולם, ובצורה כזאת אנו רוצים להיות מחוברים. זאת אומרת, להגיע למצב ההפוך. לא להיות מנותקים זה מזה, רחוקים, אלא מחוברים זה לזה, עוזרים זה לזה, להרגיש כאיש אחד בלב אחד.

אנחנו רק יכולים לדבר על זה, אבל לבצע את הפעולות האלה אנחנו לא מסוגלים. מה שלא כך, אם אנחנו משתדלים להתחבר בעשירייה כמו שממליצים לנו המקובלים. ואם אנחנו משתדלים להתחבר בעשירייה, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו שייכים למערכת אחת, ואז אנחנו מושכים עלינו ביחד אור כללי מאותו מקור עליון שמילא אותנו לפני השבירה.

ואז האור העליון הזה, הבורא, פועל עלינו ומתקן אותנו לאט לאט לפי המשיכה הפרטית של כל רצון ורצון השבור, שרוצה לקרב את עצמו לבורא, לחיבור לעל מנת להשפיע - לפי כמה שמסוגלים.

תלמידה: יש לנו חברה בעשירייה שחולה. האם אנחנו יכולות להשתמש בזה כדי לתקן את כל המערכת, כך שאפילו להיות חולה יהיה בעל מנת להשפיע?

תבקשו מהבורא בריאות לאותה חברה שלכן, שהיא תבריא ואתן מבקשות במקום שהבורא יעזור לכן בכל הבקשות הפרטיות שלכן, שהוא יעזור לבקשה הזאת הכללית המשותפת - וזה מה שאתן מבקשות. זה בשבילכן מאוד חשוב, אתן תתחברו סביבה ותנסו להרגיש עד כמה אתן מושכות יחס טוב מהבורא אליכן.

שאלה: העבודה של החברים של הכלה, זה בשביל להגיע לגלות שבאמת זה רק הבורא שעובד, או החברים האלה באמת עושים משהו חדש? הם מוסיפים משהו?

ודאי שהחברים עושים משהו. אם החברים לא יתחברו, לבורא לא יהיה כלי שדרכו הוא יכול לעזור לכל העשירייה. החברים חייבים להשתוקק לחיבור גם בתפילה לבורא, גם במצב שרוצים לקבל משהו מהבורא. הם חייבים להיות כמה שיותר כמערכת אחת, אחרת הם לא יקבלו, אחרת זה לא עובד. כמו נגיד שיש לכם מנגנון מכאני, או אלקטרוני, אבל הוא לא מחובר, אז אי אפשר להפעיל אותו. ככה אנחנו בעשירייה.

וגם צריכים להבין שהבורא לא לחינם שבר אותנו, כי לא היינו יכולים להתחבר בכל העשירייה השלמה של כל הכלי האמיתי, הרוחני, העולמי שלנו, כי זה המון פרטים יחד שמתחברים. אלא אנחנו עושים את זה בחלקים, כמו בעבודה שלנו שמחברים חלק אחד, אחר כך חלק שני, אחר כך חלק שלישי, ובודקים שהם נמצאים בפעולה נכונה ואז מחברים ביניהם אחד אחד - וכך מקימים את הכלי הכללי שנקראת שכינה.

שאלה: האם הבורא מחכה שאנחנו נעשה את החלק שלנו?

כן. בלי זה הוא לא יכול לעבוד. העבודה צריכה להיות בשיתוף שלנו ושלו.

שאלה: אנחנו לומדים איך להנות לבורא, לגלות את הבורא. אני רואה שאתה זה שהופך אותנו לדומים לבורא בעולם הזה. איך אנחנו צריכים לקבל שהבורא דרכך הופך אותנו לדומים לו? צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת בעקבותיך כדי לראות את הבורא. איך בדיוק לבנות את זה?

כל אחד מכם - במידה שהוא מתחבר לקבוצה, לעשירייה, הוא מתחבר גם אליי ודרך כל זה אל הבורא. לכן צריך לייחס הכול לבורא. אני כאן מי שיוצר את הקשר, אבל לא תלוי בי שום דבר. הכול תלוי רק בבורא.

תלמיד: ולכן אנחנו נמצאים כל הזמן בהודיה לבורא עליך.

בסדר.

שאלה: בחיים אנחנו רואים איך בין אימא לבין בן יש קשר מאוד חזק, מאוד מופלא. איך להגיע לרגישות הזאת או לדבר דומה בעשירייה בשביל להפוך לכלי מאוחד?

לאימא וילד יש קשר טבעי ולכן מה שקורה בילד אימא מרגישה. אפילו שהוא יכול להיות כבר ילד גדול ונמצא באיזה מקום אחר בעולם, אבל היא מרגישה ממש מה קורה לו. זה אימא. הילד לא כל כך, כי ילד צריך להיות יותר מנותק מאימא מאשר האימא מהילד, הוא צריך לעשות תיקונים חדשים, וככה זה בטבע שלנו.

אז אנחנו צריכים להבין שאותה העבודה של אימא וילד אנחנו צריכים לעשות בעשירייה. מה שאנחנו מרגישים בעשירייה שלנו, שכולנו מחוברים, זו באמת מידת הקשר שלנו כולנו עם אימא שלנו, עם הבורא, עם השכינה. ולכן כל הזמן לדאוג באיזו מידה הלבבות שלנו יוכלו להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", וכך במידה הזאת אנחנו נהיה מחוברים עם הבורא.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו רוצים להיות בתוך הבורא. האם אנחנו רוצים להיות בתוך הבורא או אנחנו כבר בתוך הבורא אבל לא מרגישים זאת עדיין?

אנחנו בפנים. אנחנו לא בורחים לשום מצב. הבעיה היא ברגישות שלנו, איך לפתוח את הלב שלנו, כללות ההרגשה, כללות הרצון שלנו שיהיה מחובר עם הבורא, אבל זה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו. זאת אומרת שאנחנו צריכים לתקן את הכלי שלנו, שזה החיבור בינינו, ורק במידת תיקון הכלי אנחנו מתחברים לבורא, למקור האור. זו כל העבודה.

שאלה: כל עוד אנחנו לא מתוקנים ותופסים את המציאות בצורה סובייקטיבית, אגואיסטית, איך אפשר להעריך נכון מה זה טוב ומה זה רע?

בצורה אישית אנחנו לא נוכל לגלות מה זה טוב ומה זה רע - נכון. אבל אם אנחנו מעבירים את זה דרך הקבוצה ורוצים לראות כל פעם כלפי הקבוצה מה זה טוב ומה זה רע, אז כאן אנחנו יכולים כן לבדוק את עצמנו כמה אנחנו מחוברים, מנותקים וכן הלאה. צריכים בזה גם לעזור אחד לשני, איש את רעהו יעזורו. כל אחד יבדוק את עצמו עם האחרים וכולנו יחד, ואז אנחנו נתעלה מעל המדידה הפרטית של כל אחד ואחד, ונוכל להיות יותר קרובים לאמת.

שאלה: אם הבורא עושה הכול אז מה היא זכות האדם או מה הסגולה שמפרידה את האדם מהמלאכים?

מלאכים אלה כוחות הטבע, כמו כוח המשיכה, כוחות החשמל, כל מיני כוחות בפיזיקה, בכימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, זאת אומרת איפה שאין שם רצון של האדם, רצון חופשי, החלטה - זה נקרא "מלאך". ולכן אם אתה תגיד על האדם שהוא מלאך אז אתה אומר פשוט עליו שהוא כמו פסל, שאין לו לב. זה לא לטובה אלא לגנאי כאילו.

תלמיד: הבורא מייצב את הכול, הוא מקיף אותנו, וזה לא משנה אם אתה רוצה לברוח או לא, אי אפשר להתרחק ממנו, אי אפשר לברוח ממנו. אז מה בדיוק אותו אדם שנברא?

לאדם שנברא יש מה שנקרא "בחירה חופשית". בבחירה החופשית הזאת אדם יכול לעשות רק פעולה אחת, להתקרב לבורא, להידמות לו או להיות כמו שהיצר הרע מכתיב לו, אחד משניים. זו כול הבחירה החופשית. בעל הסולם כותב על זה.

שאלה: אבל הוא מביא לנו גם את כל הייסורים, אז יש תחושה שהוא מכוון כל הזמן את דרכנו. האמת היא שאין לנו רצון חופשי. כתוב בזוהר שהמלאכים רואים שהוא עושה הכול.

הבורא עושה הכול, ודאי, מאה אחוז. אבל חלק מהפעולות שלו אנחנו לא מרגישים ולא יכולים לשייך אליו, כך אנחנו בנויים. ולכן, תמיד נשארת לנו בחירה חופשית. אנחנו עוד נלמד איך נאתר את הבחירה החופשית ואיך נכון להשתמש בה.

שאלה: כתוב בקטע "אבל בגמה"ת יתגלה הכול למעשה ידיו של הקב"ה, והוא עצמו יהיה מעביר העורלה." מה זה עורלה? זה לב האבן?

בינתיים חשוב לנו לדעת שבגמר התיקון הכול מתגלה, ונראה שאת הכול עשה הבורא מכל הבחינות, מכל הצדדים, ואין עוד מלבדו בפועל בכל הבריאה.

שאלה: האם מחשבה זאת פעולה? האם לחשוב על החברים ולהתפלל עבורם כל הזמן זו פעולה? והאם זה בסדר לפעמים להתרחק ולעבוד בצורה כזאת?

מחשבה זאת פעולה. ולכן על ידי שילוב המחשבות, ושינוי המחשבות אנחנו יכולים לעבור את כל המצבים.

בעצם כביכול אנו לא זקוקים לכלים הפיזיולוגיים שלנו, לידיים, לרגליים וכן הלאה, אלא מספיקה לנו רק המחשבה. כמו שכתוב, "הכול במחשבה יתבררו". אז נקווה שנהיה חכמים, ונבין שרק השכל שלנו, המוח שלנו, המחשבה שלנו צריכה לקשר אותנו יחד בלב אחד.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב, "אשר לזוכה טוב ולבלתי זוכה רע". הזוהר וכתבי מקובלים הרבה פעמים מעודדים אותנו להמשיך בדרך בעזרת הרצון לקבל שלנו, כדי לקבל פרס. ואני בעבודה עושה מאמצים לבקש מהבורא עבור החברות, ולעשות נחת רוח לבורא. יוצא שאני רוצה לעצמי, ואז בורחת מזה שוב, ומבקשת עבור החברות. האם כל המשחק הזה של הבורא הוא בכוונה כדי לעזור לנו לחפש ולזכך את הכוונה הנכונה? ואיך להתייחס לשני המצבים המנוגדים האלה?

נצטרך ללמוד את זה.

שאלה: אנחנו נלחמים נגד מלאכים? איך אנחנו יכולים להיות חופשיים?

נהיה חופשיים כשננצח, כשננצח את המלאכים שלנו. את המלאכים הטובים, והמלאכים הרעים, ונכתיב להם מה הם צריכים לעשות. "מלאך" הוא כמו יד, כמו רגל של האדם. אז כמו שאני מכתיב לכל החלקים בגוף שלי פעולות על ידי המוח. כך אני צריך להכתיב לכל המלאכים שלי, לכל חלקי הנשמה שלי פעולות נכונות מההחלטה שלי, מהמוח שלי.

שאלה: כשדיברנו לגבי הבחנות של טוב ורע, אמרת שכל אחד יבדוק את עצמו עם האחרים. אז מה אני צריכה לבדוק, את היחס שלי בכל רגע ורגע אליהם, או בכלל את ההתנהגות שלי, ומזה להסיק מסקנות?

האדם צריך לבדוק עד כמה הוא אוהב את החברים שלו בעשירייה, ואיפה הוא יכול להוסיף למישהו עוד חלק, עוד כוח אהבה ממנו. את זה עלינו לעשות, ושום דבר חוץ מזה. זה כתוצאה מאותו כלל "ואהבת לרעך כמוך", יותר מבדיקת אהבה, וכיסוי האהבה, זאת אומרת ממימוש האהבה, אנחנו לא צריכים.

שאלה: יש לנו חבר חולה בקבוצה. שמענו ממך שצריך להצדיק את הבורא בלב. אני יכול לקשור את כל הפעולות שמתרחשות איתי מתוך ניסיון החיים, מתוך מה שאני מרגיש, דיברתי על זה עם החברים, ושמעתי שגם הם בהרגשה יכולים להגיד, כן, זה נעשה על ידי הבורא. אבל מה זה אומר להצדיק אותו בלב, או שבשלב הראשון זה לא משנה? מה זה אומר להצדיק את הבורא בעשירייה?

להצדיק את הבורא זה דבר גדול מאוד, וגבוה מאוד. להצדיק את הבורא, זאת אומרת שאני קודם כל מגלה, מרגיש, ומאמין שהבורא הוא שמכוון את כל החלקים הגשמיים והרוחניים שלי, ואין עוד מלבדו. רק הוא פועל בי, ואני מסכים עימו, לא מתנגד, ואפילו אם אני מעביר איזו ביקורת, הביקורת הזאת היא כדי להתאחד יותר בכל פעולות הבורא בי, ואין לי שום דבר שעליו אני מתנגד.

זה מצב שבמשהו דומה לעובר בריא במאה אחוז, שנמצא בהתפתחות בתוך רחם אימו. עובר שמקבל ומסכים לכל מה שקורה לו, ולכן בטוח שהוא מתפתח נכון, ומקבל על עצמו את צורת המאציל, האמא.

תלמיד: שמעתי ממך עכשיו שאלה הפעולות שלי. מה אנחנו צריכים להוסיף לזה בעבודה הקבוצתית כדי לגלות אותו בקבוצה, בעשירייה?

אם כל אחד ואחד מבין שאין לו שום פעולה חוץ מלהיות מחובר עם כל העשירייה, בכל התכונות שיש בו, כי הוא כמו חיה, ויש בחיה הזאת 613 קצוות, והוא מחובר בקצוות האלה עם כל החברים שלו, וגם הם כך מחוברים עימו, וכך כולנו בונים רשת סגורה, שלמה, ואז הבורא יכול להתגלות בכל תרי"ג הרצונות המשותפים האלה, ואז בטוח שהם יתפתחו נכון בהתאם לאור העליון.

כי זה הקשר הנכון בין האור העליון לכלי, לרצון הגשמי. אם הרצון הגשמי כולו מכוון לחיבור עם רצונות זרים אחרים, אז בהתקשרות ביניכם, במקומות המגע ביניכם, אתם מאפשרים מקום שבו הבורא יכול לעבור מאחד לשני באופן חופשי, כאילו שאין שם שום חיבור אלא שהכול כאיש אחד בלב אחד, כי כולם כאחד.

כדי לעשות את זה על כל עשירייה לתאר את עצמה שכך היא רוצה להיות, ושהבורא ימלא אותם, בצורה שלא תורגש שום התנגדות, שום התנגשות, וכך זה יתקיים.

ודאי שבמדרגות שהם עולים בינתיים לעבודה השלמה הזו, שהם מתקנים את עצמם כדי שלא תהיה שום התנגדות בקשר ביניהם, הם מגלים עד כמה עדיין פועלת ביניהם צורת הניתוק. אבל לאט לאט הם מגיעים למצב שהניתוק הזה דווקא מגביר את צורת הקשר, ואז הם מגלים את הבורא. לא כמו שהוא היה צריך לגלות בהם למרות ההתנגדות שביניהם, אלא פי תר"ך פעמים יותר. כי ההתנגדות הזאת הופכת להתגברות, וכולם מגלים את הבורא בכוח יותר גדול ממה שהוא מופיע.

זה מה שהנברא צריך לעשות. זאת אומרת, עד כמה שהבורא התגלה בהם לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת, הם מגלים אותו בכוח פי תר"ך פעמים יותר מאשר קודם. ואת כל זה עושים הנבראים.

שאלה: רציתי לחדד לגבי חופש הבחירה. בדרך כלל המצבים שהאדם עובר, פשוט נרשמים, הנה עבר מצב. המצב שלנו, למה אנחנו צריכים להגיע, שאנחנו בעצמנו עושים את המצב, ואחר כך נמצאים בו? לפחות בזה אנחנו שולטים בחופש הבחירה?

אנחנו בונים קשר בין הרצונות המנותקים, ואז בקשר ביניהם אנחנו מגלים את זרימת האור העליון, הכוח העליון, כוח החיבור, כוח האהבה, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי". אותו שדה שאנחנו מקימים בקשר הנכון בינינו נקרא "בורא", בוא וראה. "בוא" זה נקרא שאנחנו בונים, "ראה" כשאנחנו מגלים, ובסופו של דבר כך אנו מגיעים לתיקון שלנו.

שאלה: כשאני חושבת שאני מנותקת מהעשירייה שלי, האם זה גורם יותר נזק? והאם עלי לחכות שאני ארגיש את החיבור בי ובעשירייה?

כשאני מנותקת מהעשירייה ולא עוזרת להן, אני גורמת להן נזק, ואני גורמת לעצמי נזק פי כמה וכמה, כי אני לא מחוברת עם כל חברה, ועם כל החברות. לכן יש פה בעיה גדולה, ואני חייבת כל הזמן להיות בנטייה להיות מחוברת עם כל החברות, ולפחד לא להתנתק מהן. כי ברגע שאני מנותקת, אני ממיתה את עצמי.

שאלה: האם זה יעזור לחברים אם אני אנסה להתחבר לבלבול שלהם כדי לעזור להם? האם השכינה תגיב אם אני אמשוך גם את המצבים הרעים של החברים שלי על עצמי?

השכינה תגיב על כל דבר. אבל אנחנו צריכים לברר בין כל האפשרויות שיש בי, מה האפשרות הכי מועילה.

שאלה: עד מתי נהיה תקועים במצב הזה שבו אנחנו מאשימים ומבקרים את הבורא? האם זה נגמר או נעצר כשנחנו נכנסים לשלב הראשון שלנו ברוחניות?

עד גמר התיקון תמיד נגלה נתק מהבורא וחיבור לבורא, נתק וחיבור, ובצורה כזאת, בעבודה כזאת אנחנו נתקדם.

שאלה: עוד לפני שחלית, פתאום הפסקנו בעשירייה לבקש עבור בריאות החברים בעשירייה, והחלטנו שבריאות החברים תגיע כתוצאה ישירה מהקשרים בינינו. האם אנחנו פועלים בצורה נכונה אם אנחנו מבקשים אך ורק חיבור, ומתאמצים בהפצה עוד יותר?

כן, זה מספיק.

שאלה: האם הכוונה מגיעה מאיתנו ואיך הכוונה מתקנת?

הכוונה מתקנת, הכוונה בעצם עושה את הכול, כי הכול תלוי ברצון, ופסגת הרצון זו הכוונה שלו.

תלמיד: איך הכוונה מתקנת?

הכוונה מראה את הכיוון שאליו האדם הולך להתפתח, ולכן היא מביאה אותו לבירור הנכון, ומהבירור הנכון הוא מגיע לתיקון הנכון.

תלמיד: אתמול ישבנו יחד בעשירייה והיתה חוסר בהירות גדולה לגבי הכוונה. כמעט רבנו על זה ולכן שאלנו איך אנחנו אמורים להתנהג בעשירייה אם יש צורות הסתכלות כל כך שונות.

זה דווקא טוב שיש שוני גדול בין החברים, כי אז ברור יותר מה עלינו לעשות כדי שהתוצאות ימשכו לכיוון אחד.

תלמיד: האם כדאי שנחבר אחר כך תפילה?

זה קורה בפעולת "על כל פשעים תכסה אהבה". על כל הניגודים השונים, הכיוונים שונים וכן הלאה צריכה לשלוט אהבה, צריך לכסות אותם באהבה. זה טוב שאנחנו כל כך שונים כי דווקא על ידי השוני בינינו אנחנו יכולים להיות קשורים למטרה אחת ולהשיג את המטרה, כי המטרה כוללת את כולנו.

תלמיד: באופן מעשי זה אומר שאני מוותר על הרצון להיות צודק?

לא, אתם מבקשים מלמעלה שהבורא יביא לכם פתרון. זה לא שכל אחד הולך לבטל את עצמו, כי מה ייצא מזה שאתם מורידים את עצמכם? אסור, הפוך, כל אחד מחזיק בדעה שלו וככל שהוא מרגיש שהוא צודק, כך הוא יותר מחזיק את עצמו כצודק, ואתם מקבלים כוח מלמעלה לבטל את האגו ולהסכים להיות מחוברים זה עם זה למעלה מהניגוד. ואז יוצא שאתם מתחילים לראות בזה "על כל פשעים תכסה אהבה", עד כמה אתם רוכשים תכונה חדשה כשיש שנאה גדולה, פשעים גדולים ולמעלה מזה אהבה. כמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון, שאמנם הם מגיעים לאהבה אבל כל אחד ואחד רוצה להרוג את האחר. זאת אומרת לפי העביות הכי גדולה הם גם משיגים את האהבה הכי גדולה.

שאלה: האם הכוונה שלנו להתפלל על הצלחת הכוונה של החברים ולקבל הכול מהבורא בשמחה זה משהו שטמון ברשימות עוד מהשבירה?

כן, אמרת יפה מאוד. בסך הכול אנחנו צריכים להגיע לתפילה עבור החברים ושכל אחד יקבל ממה שהחברים מחליטים ומוכנים תוצאה שתמלא אותו ב- 100%, וזה התיקון שלנו. אנחנו עוד נדבר על זה, עוד לא כל כך דיברנו על זה.

שאלה: האם היראה שאנחנו מדברים עליה דומה לזה שאנחנו אוהבים מישהו בעולם הזה ומפחדים לא לעשות מספיק בשבילו?

כן.

שאלה: האם הברית זו עבודה שנעשית בחיבור ובתיקון כדי להביא את האור העליון דרך בינה ליסוד שהוא יהיה הבסיס ולהעביר אותו למלכות?

כן.

שאלה: האם בעזרת החיבור אנחנו חותכים חוסר האמונה, את הערלה הזאת מהעשירייה? והאם הברית הקדושה היא הנשמה, האם זה מה שפועל?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם צריך לבדוק את עצמו כל הזמן אם הוא אוהב את החברים. כשהאדם בודק את עצמו הוא מגלה בכל האיברים שהוא לא אוהב את החברים, הוא ממש מרגיש את זה, אבל הוא אף פעם לא מרגיש שהוא אוהב. מה חסר?

חסרה לו תפילה לבורא, שהוא לא אוהב אלא אפילו שונא את החברים ואפילו רוצה להרוג אותם כמו שכתוב בזוהר, והוא מבקש מהבורא שיתקן לו את התחושה הזאת, את הנטייה הזאת, את הרצון הזה. אין בזה שום דבר רע, זה רק הגילוי הנכון.

שאלה: למה להרגיש שאתה לא אוהב יותר קל מלאהוב, להרגיש את האהבה?

כי את התחושה שאתה לא אוהב, אתה מרגיש, אתה מכיר, אבל לאהוב, אהבה, זה לא קיים אצלנו בכלל. יש לנו אהבה לילדים או לאישה או לכלב או לאוכל או למשהו, אבל זו אהבה שלא שייכת לאותה אהבה שעליה חכמת הקבלה מדברת.

שאלה: לגבי שש מאות ושלוש עשרה מצוות, על מה עלינו לעבוד בשביל להגיע לתיקונים האלה ולממש את הפוטנציאל הזה?

כל המצוות האלה כלולות באהבה, בחיבור. אם אתה משתוקק לחיבור עד כדי לגלות בו יחס של אהבה, אז אתה מקיים את כל המצוות. כמו שכתוב, ואהבת לרעך כמוך, כלל, כולל, גדול בתורה.

(סוף השיעור)