סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 26.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
"ופרעה הקריב לבורא" - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא "ופרעה הקריב לבורא", קטע מס' 6.
אנחנו מבינים שמטרת הבריאה היא לא להתגבר על הרצון לקבל אלא להשיג דבקות, השתוות הצורה, השוואה, חיבור שלם עם הכוח העליון ולהיות כמוהו ממש. זו העבודה שלנו, התהליך שאנחנו עוברים והמצב שאליו אנחנו צריכים להגיע. מה שיכול לעזור לנו בזה זה רק שכל פעם הרצון לקבל שלנו גדל יותר ויותר, ואנחנו מגלים שהוא יותר ויותר מפריע לנו, מצד אחד. מצד שני, אם אנחנו משתמשים בו בצורה נכונה אז הוא בעצם אותו חומר שעליו אנחנו יכולים לגלות את הדבקות שלנו בבורא.
בגילוי הרצון לקבל כמו שהוא אנחנו מרגישים שינוי, דחייה, הבדל בינינו לבורא, וזה כבר מעורר אותנו, זה בכל זאת נותן לנו איזה מעמד, מצב מסוים בינינו לבינו. אז אנחנו יכולים לפי זה כבר לעבוד על זה כדי לתת לפירוד בינינו צביון חדש, הפוך, חיבור. אם אנחנו משתדלים להתעלות מעל הפירוד, להחזיק אותו, לקבל אותו רק בתור עביות, יותר מזה לא צריכים, את כל היתר אנחנו רוצים לקבל מהבורא שיעזור לנו באותה מידה להיות בחיבור, בדבקות. וכך אנחנו מתקדמים.
שוב אנחנו מגלים בזה את העיקרון הזה ש"פרעה הקריב", שהרצון לקבל שמתגלה בנו בכל מיני צורות עד הנוראיות וממש זוועתיות, הוא הוא שבזה מעורר אותנו לתיקונים ולא אחרת, "ויהי ערב, לילה ובוקר ואז יהיה יום אחד"1. כך אנחנו עכשיו לומדים את זה גם בחיים שלנו. אם אנחנו מבינים שהבורא מעורר אותנו בכל האמצעים שאנחנו מרגישים שפועלים עלינו, שנאה, דחייה מכולם, מצד אחד, ומצד שני כמה שאנחנו רוצים לפרסם את חכמת הקבלה, אנחנו יחד עם זה מרגישים גם דחייה, ריחוק, קירור ממנה, אז בהתאם לזה אנחנו צריכים להבין שבסך הכול התהליך הזה הוא תהליך נכון. כי פרעה צריך להתגלות. פרעה צריך להתגלות בצורה הפוכה מהבורא, הוא צריך להראות לנו שהוא עומד בינינו לבורא, ואם אני מבטל אותו, מתעלה מעליו, בורח ממנו, שם אנחנו כבר צריכים לראות על ידי איזו צורה אני בכל זאת מתמודד עם הכוח הזה, המפריד בינינו לבורא, ובזה אנחנו מתקדמים.
לכן, "פרעה הקריב" זה עיקרון מאוד גדול, ואנחנו צריכים לראות אותו יום יום בכל פעולה ופעולה, מקטנה ועד כללית, שזה מה שעובד עלינו, זה מה שאנחנו עוברים. ואי אפשר להתקרב לבורא אלא על ידי זה שאנחנו מרגישים בצורה שיטתית שיורדת עלינו הכבדת הלב ואנחנו צריכים להתעלות מעל זה בכוח ההשפעה, בכוח החיבור, בכוח האמונה למעלה מהדעת, בכל מיני צורות שדווקא גילוי פרעה מחייב אותנו.
לכן אם אין הרגשת הגלות מהרוחניות אין הרגשת הגאולה. ההבדל בין המילים גלות וגאולה הוא באות א', אלופו של עולם שמסמל לנו את הבורא. בואו נראה איך אותו בורא, הכוח העליון שולח לנו את פרעה, מזמין אותנו להיכנס למצרים ואחר כך ודאי מתלבש בפרעה ומלמד אותנו איך אנחנו צריכים להתקרב ולהתרחק על ידי האגו שלנו לכלים דהשפעה וכלים דקבלה ומה לעשות איתם. הכול בעצם, הבורא בהסתרה בזה שמתלבש בפרעה הוא מלמד אותנו, וכך מקדם.
קריין: קטע מס' 6.
"דוקא שכל הרע מתגלה, אז יש כלי שלם, שיכול להאיר בהם אור שלם. ומהנ"ל אנו רואים, מהי הסיבה, שה' הכביד את לבו, היינו שהלב, הנקרא רצון, היה כל פעם יותר מתנגד לעבודה דלהשפיע. והטעם הוא, שאנו צריכים לעבודה קשה, שרק ע"י היסורים דעבודה קשה, היסורים האלו, הם הגורמים שיצעקו לה' עם רצון שלם, שה' יעזור לו לצאת משליטת פרעה מלך מצרים. היינו, שדוקא ממצב השפלות, שהאדם מרגיש, שיותר רע לו מכל אנשים, זה נותן לו דחיפה, שיצעק לה' בכל לבו, שיעזור לו."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
אנחנו צריכים להרגיש שרע לנו מזה שאנחנו מרוחקים מהבורא, שיש לנו בעצם הכול חוץ מדבר אחד, אין לנו קשר עם הבורא. ואז את חשיבות הקשר עם הכוח העליון, אנחנו צריכים כל הזמן להעלות, את החשיבות הזו בעשיריות ואז האדם יבקש, יצעק שזה מה שהוא רוצה, והבורא יעזור לנו. ברגע שאנחנו מבקשים קשר עימו, שזה יותר חשוב לנו מכל המצבים האחרים שאנחנו מרגישים, אז הוא מגיע ועוזר או מוסיף לנו עדיין בהכבדת הלב, בהרגשה שאנחנו עוד יותר רחוקים ועוד יותר רחוקים, עד שאנחנו נראה "זהו, אני לא יכול לסבול את הריחוק, אני חייב לגלות אותו, להתקרב אליו" וכך להתקדם.
שאלה: הרב"ש רושם כאן שהאדם מרגיש את עצמו כגרוע מכולם ורוצה לצעוק מכל ליבו אל הבורא. הרבה פעמים אתה פשוט מרגיש קפוא, במעין ערפול, אבל איך להגיע למצב כל כך אפקטיבי שאתה באמת יכול לצעוק כשאתה מרגיש את עצמך גרוע?
תתחיל לקרוא את הפסוקים האלו שאנחנו עכשיו קוראים, ואז תחזור למחשבה, שאת זה עושה לך הבורא ועושה בכוונה, כדי שאתה תשתוקק דווקא מתוך סתם מצב רע להבין שהרע הזה נגרם על ידי זה שאין לך קשר עימו. ומה זה נקרא "קשר עימו"? שאתה חייב בתכונת ההשפעה, בחיבור, שדרך התכונה הזו כשאתה מתקשר לחברים אתה יכול בסך הכול להשיג את הבורא.
אבל שוב, מה הקושי? יש כאן כמה דברים. יש כאן עניין שאתה מרגיש רע אז אתה צריך כאן להביא באותו מקום שאתה מרגיש רע, הכרה בסיבה לרע, והסיבה הזו היא על טבעית, הסיבה לרע מפני שאתה לא מקושר לחברים ודרכם לא מקושר לבורא. בסך הכול יש לפנינו שני צעדים כדי להגיע לכל טוב, זה אהבת הבריות ומאהבת הבריות לאהבת הבורא.
יוצא שאהבת הבריות זה לא טבעי, אהבת הבורא זה גם לא טבעי, אם זה באמת על מנת להשפיע, ואני צריך לעלות על שתי הדרגות האלו על ידי כוח חיצון. זאת אומרת, על ידי זה שאני עוד מבקש מהבורא שיעשה לי את העבודה הזו, שאני צריך להבין את חשיבותה ולבקש שאני אהיה במצב של אהבה, קשר עם החברים וקשר עם הבורא, שזה הכול לא טבעי.
אז כל העבודה שלנו היא כדי שאנחנו נהיה כמה שיותר מחוברים יחד, אפילו בצורה מלאכותית כמה שיכולים, לא חשוב באיזה צורות, העיקר להיות מחוברים, מפני שעל ידי ההשתוקקות לחיבור אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב. אומנם לא נמצאים בחיבור, אבל מתארים לעצמנו מה זה נקרא נניח להיות בחיבור, אז כבר מתעורר ומאיר עלינו האור, אותו האור שצריך להתגלות בתוכנו, בכולנו יחד כאחד, ואז מאיר עלינו אותו המאור המחזיר למוטב ונותן לנו הרגשת שייכות לעשירייה ולבורא, וכך אנחנו יכולים לזוז מהמקום, להתחיל להתקדם.
שאלה: בקטע הראשון נאמר שהאדם צועק כשיש לו רצון מלא או רצון שלם. מה זה הרצון השלם הזה שמתוכו הוא צועק?
כשהוא רואה שרע לו ואת הרע הזה הוא לא יכול להרגיע בשום צורה, והרע הזה מגיע לא כדי שהוא ימחק אותו אלא כדי שהוא ישתמש בו בצורה מטרתית. והוא אפילו מסכים עם זה שהרע יישאר, רק שליד הרע הוא יוכל לבנות ממש מערכות חיבור בינו לחברים ולבורא. ואז הרע הופך להיות כתנאי יסוד שממנו האדם מתחיל ועל ידו הוא גדל. יחס כזה הוא חייב לגלות.
תלמיד: לא מזמן שמעתי ממך שהאדם כאן הכוונה היא לעשירייה, כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת, אנחנו כבר מאוחדים וכבר צועקים, כך יוצא מתוך הרצון המאוחד. האם זה נכון?
זה כלי שיוצא מהגלות, מהחושך, שמרגישים את עצמם קשורים יחד אבל נמצאים עדיין בחושך, ואז מפתחים את הקשר ביניהם עוד יותר, דורשים, מבקשים, עד שמתגלה האור ומחבר אותם בפועל יחד. ובכל הכלי החדש הזה שהם מרגישים, למרות שהם מאוד שונים ומרוחקים זה מזה, יחד עם זה משתוקקים להיות מחוברים. אז הפער בין זה שמנותקים לבין אותו קשר שרוצים שיהיה בזמן שמחוברים זה בעצם מראה לנו את עוצמת הכלי שאנחנו הולכים להשיג ולפי זה מתגלה האור. בין הרצוי והמצוי אנחנו צריכים להיות ולפי הפער הזה, המתח הזה, מתגלה האור.
שאלה: רציתי גם להתייחס לאותם המילים שנאמרו, אמרת שעלינו להרגיש שיש לנו את הכול חוץ מהקשר עם הבורא, וזה נעשה לי חשוב ביותר לעומת כל שאר המצבים שלנו. האם אפשר לפרש את זה בצורה כזאת שאנחנו בישורת אחרונה ואחד הסימנים שרק הרוחניות חשובה לנו?
אנחנו כל פעם כך עולים ויורדים, עולים ויורדים. חשובה לנו חומריות, חשובה לנו גשמיות, חשוב לנו כסף, כבוד, מושכלות, חשוב לנו רק השגת הבורא והשפעה. תמיד יש לנו כאלה תנודות ואנחנו צריכים להבין ששני הקווים האלו הם באים במקביל ואנחנו נשתדל לעבור מצד שמאל לימין ומימין לשמאל, כל הזמן עד גמר התיקון.
שאלה: האם היסטריה, צעקה וכאב הם הכרחיים להתקדמות, זה בכוונה תחילה נעשה כך?
אני לא יכול להגיד שזה חייב להיות בצורה כמו שאתה מתאר אולי, אבל זה חייב להיות כעוצמת הרצון. עוצמת הרצון, שרוצה אני משהו חזק, אז תתאר לעצמך מה שאני רוצה. זה לא דומה למה שקורה לנו בעולם הזה, תכונות חדשות, אחרות. נגיע, נראה.
שאלה: אם אני מרגיש רע כי אני מרוחק מהבורא אז אני צריך להשיג חיבור עם החברים ולהעלות תפילה בכל רגע, גם בתוך וגם מחוץ לעשירייה. האם התפילה היא הפתרון היחידי ואין דרך אחרת?
אני לא יודע, מאיפה יש לך אפשרות לקבל כוח השפעה אם אתה רוצה אותו?
קריין: קטע מס' 7.
"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה".
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)
שאלה: גם בקטע הזה וגם בקטע הקודם הרב"ש רושם שרק הודות לייסורים ועבודה קשה אפשר להגיע לצעקה, אבל אין מצווה לסבול, אז למה דווקא רק דרך הייסורים ועבודה קשה אפשר להגיע לבורא?
אם אתה יכול לקבל רצון לקבל שלך לרוחניות, שאתה מאוד רוצה ומרגיש בזה שמחה אז אתה לא סובל, בבקשה. אבל מדברים על זה שביני לביני אתה נכנס למצב שאתה מאוד רוצה להתקדם ועדיין לא קיבלת מה שצריך מהדברים שהם טובים להתקדמות, אז אתה סובל. להבדיל שאתה רוצה גם לקבל ברצון לקבל שלך בצורה ישירה, אז גם אתה סובל. אנחנו מדברים על רצון לקבל, על השתוקקות, על חסרונות, נטיות, כל הדברים האלה שאני רוצה ואין לי, אז הפער בין המצוי בי עכשיו והרצוי, שגם אני מרגיש את זה, הפער בין זה לזה זה הרגשת הגלות, הרגשת הריחוק, וזה מעורר בי כל מיני מצבים שליליים, רגשות שליליים.
יחד עם זה, אם אני קשור למטרה אז יכול להיות שמזה אני מרגיש את עצמי שמח וטוב, אבל ביני לבין עצמי בכל זאת אני נמצא בכל מיני מצבים של חושך, של חוסר אונים, חוסר יכולת להשפיע, חוסר יכולת לעזור לחברים, אפילו בצורה כזאת. אז גם בזה אני מגלה את החיסרון.
תלמיד: זאת הדרך הנכונה כאשר אני בתוך הייסורים האלה רואה התקדמות וזה משמח?
אם אתה כבר מגלה בכל המצבים שלך יחד עם הייסורים שאתה מרגיש גם תענוג, אז זה כבר טוב, זה כבר יחס נכון למצבים שאתה עובר. שגם בחושך, אתה מתוך החושך מברך את הבורא. זה מצב שאנחנו צריכים להשתוקק להיות בו. "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי". אבל זה כבר שהקשר עם הבורא נמצא אפילו בתוך הלילה, בתוך החושך, אז בצורה כזאת אנחנו יכולים לדבר על השימוש נכון בחושך גם, אז "חשכה כאורה יאיר". כי החושך הופך להיות רק חצי מהכלי כעביות שמתגלה, ואחר כך החצי השני שמתגלה, זה כבר זכות וקבלת האור.
שאלה: כתוב שהוא מקבל החלטה לברוח מהם, איפה המקום הזה שאליו אני בורח?
בתוך איזו הרגשה שבלב שלך אתה רוצה להסתתר ממה שאתה מרגיש או שההיפך, אתה רוצה להבליט אותה הרגשה הזאת, ולבדוק אותה, ולתקן אותה. זה הכול תלוי בהכנה שלך.
תלמיד: יש כיוון מאוד מסוים, מוגדר, שאני יודע שלשם אני בורח?
אתה תמיד נמצא בתוך הלב שלך, תברר בדיוק איזה חלקים שבלב, רצונות, מה אתה עושה עימו, תברר ותראה. כל מה שאנחנו עושים, אנחנו רצים בתוך הלב שלנו מרצון לרצון, מהכרה להבנה, וכן הלאה.
שאלה: הכרת הרע זו כבר הגאולה?
הכרת הרע זו לא גאולה, הכרת הרע זה הכרת הרע בלבד. מה אתה עושה אחרי שאתה מכיר את הרע? במידה שאתה מכיר את הרע, האם ההכרה הזאת היא מושכת אותך קדימה, שאתה משיג בהכרת הרע גם סיבות, ומי עושה את זה, למה, מאיזה מקום מעורר אותך, מה המטרה של הכוח העליון שמעורר בך כל מיני רגשות האלה שאתה קורא לזה הכרת הרע. אם אתה מפענח נכון את יחס העליון אליך, מתוך זה אתה מבין מה אתה צריך לעשות. שהתגובה להכרת הרע צריכה להיות, שאתה רואה ברע הזה טוב, שעל ידי זה מלמדים אותך, רוצים שתעשה צעד קדימה וכן הלאה. לכן הכרת הרע מביאה להכרה טובה.
שאלה: אם צריך כאב וסבל כדי להגיע לצעקה, האם זה גם צריך לקרות בתוך העשירייה?
כן, זה צריך לקרות גם בעשירייה. אבל זה לאט לאט, קודם כל זה קורה בצורה אישית באדם, באדם כלפי העשירייה, בעשירייה איכשהו ככה ככה מצבים שמתחברים ומתפרדים. אבל בסופו של דבר כמו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", שכולם יחד מתחילים להרגיש שנמצאים במצב מסוים כולל. ואז השיתוף ביניהם הנכון, צעקה המשותפת, היא שפותחת להם יכולת להיכנס למימד העליון, הרוחני.
שאלה: איך להגיע מצעקה לבורא בגלל שרע לנו ללא קשר הטוב שזה צעקה בעצם אגואיסטית, לרצון להשפיע לו ללא תלות בהרגשה?
כמו שעכשיו אמרתי שזה יחד עם החברים. שום דבר לא יעזור לך אם אתה לא תהיה איתם ברצון אחד.
קריין: קטע מספר 8.
"בזמן שעם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, שראו שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר. ואז בא הזמן [...] שה' נותן להם האור, שהאור הזה מחזירם למוטב. היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע, הנקרא כלים דקבלה עצמית, ויזכו לכלים דהשפעה. וזה שאומר "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום". זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות, כנ"ל, כבר יש מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)
שאלה: כתוב בקטע "ואז בא הזמן". איזו עבודה יש מצד האדם שהזמן הזה יגיע?
מה שהוא כותב לך בפסוק. מה הוא אמר בפסוק? אם שמעת, אז זה צריך להיות ברור.
"עם ישראל בא למצב שאין להם מנוס מן הרע, שפירושו, שראו שכח הרע הוא מכל הצדדים, שאין הם רואים מדרך הטבע שום הצלה, זה נקרא שכבר הכלי של הרע נגמר." זאת אומרת, שיש לי רע ואני לא יכול לצאת ממנו, ואני כאילו אבוד, נמצא בו.
"ואז בא הזמן [...] שה' נותן להם האור, שהאור הזה מחזירם למוטב. היינו, שע"י זה יצאו משליטת הרע, הנקרא כלים דקבלה עצמית, ויזכו לכלים דהשפעה. וזה שאומר "התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום"." זאת אומרת, אם תתחברו, אם יתייצבו יחד לישועה, אז תראו שהיא מגיעה. "זאת אומרת, לאחר שנגמר הכלי של הרע בשלימות" רואים שאין לאן לברוח, לא קדימה, לא אחורה, לא שום דבר, אז "יש מקום לגילוי אור מצד העליון. וזה נקרא שה' נותן להם את הכלים דהשפעה."
שאלה: איך האדם מביע את זה בעבודה, את הרגע הזה של "ואז בא הזמן"?
מה זה מביע?
תלמיד: שהאדם מחליט שזה המצב שלו, שאם ה' לא מושיע אותו הוא אבוד.
לפי מה שהוא מחליט כך הוא עושה.
תלמיד: איך האדם צריך להביע את זה בצורה נכונה בעבודה שזה יהפוך למציאות?
לפי כמה שהוא נמצא בזה, הוא לא יכול להחליט שאני עכשיו אחר, זה לא תיאטרון. לפי כמה שהוא נמצא בזה, בהכרת הרע, רוצה לעלות מהרע, מבין, מכיר, מרגיש מה זה נקרא בתוך הרע ומלמעלה מהרע, לפי זה הוא עושה. הוא לא משחק עם עצמו, מדברים על האדם בעצמו, איך שהוא, שהוא נמצא באיזה מצב מסוים.
קריין: קטע מספר 9.
"מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך."
(הרב"ש. אגרת ס"ו)
שאלה: כשקודם הייתי מרגיש כעס, התפללתי ממש לא להרגיש את זה, ניסיתי לברוח. ובזמן האחרון אני מרגיש שבלי להרגיש את הרע הזה, אני לא אעלה בתוכי את החשיבות של ההשפעה. והתחושה היא שאני צריך להרגיש את הטוב באותה המידה כמו הרע, אחרת לא ארגיש את הטוב כמו שצריך. ומכאן השאלה, האם זה נכון שאני מרגיש את הרע ומצד שני זה מעלה בתוכי את חשיבות הטוב, וכפות המאזניים צריכות להיות פחות או יותר מאוזנות?
זה בסדר גמור, אנחנו צריכים לא לברוח מהרע ולא להימשך רק לטוב, אנחנו צריכים גם טוב וגם רע ולהשתמש בשניהם בקו האמצעי בצורה נכונה. את זה אני צריך ואת זה אני צריך, ומשניהם אני מרכיב את עצמי. אני המקשר בתוכי גם ימין וגם שמאל יחד, וכך בצורה כזאת אני בונה את עצמי ומתקדם.
כי שני הכוחות האלה הם באים מהבורא, "יוצר אור ובורא את החושך". אז ודאי שיש הבדל בין זה שהבורא שולח לנו אור שזה הכוח שלו, וחושך זה בריאה, בר מהבורא, חוץ מהבורא, אבל בכל זאת שניהם באים ממנו. לכן אנחנו צריכים את שניהם, רק לעשות ביניהם יחסים כאלו שגם אור וגם חושך צריכים להיות בצורה נכונה, בהתמזגות נכונה ביניהם. אבל לא יכול להיות אחד ללא שני, כי אז אנחנו מאבדים את המציאות, איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים.
תלמיד: אם אפשר לדייק. ברגע מסוים שמתי לב שהרע עוזר לי לחפות על הגאווה שלי, והאיזון הזה עוזר לי.
כן, ודאי שכך אנחנו מרגישים את עצמנו, והרגשות, המחשבות שלנו, ההכרה שלנו מי אנחנו, הכרה עצמית ומה הבורא עושה איתנו, זה הכול משתנה. אנחנו רק צריכים ללכת לפי הכללים שאנחנו לומדים אותם מחכמת הקבלה שהם בעצם חוקי הטבע. איך אנחנו מוצאים את החוקים האלה בנו, איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם, איך אנחנו מקבלים אותם, איזו אדפטציה אנחנו עוברים כלפי החוקים האלה, ואיך אנחנו מקבלים אותם לחיים. תמיד יש רע וטוב, כאילו רע וטוב, ובעצם צריכים להבין שאין רע, אלא אותו רע שמתגלה לנו כרע הוא גם לא רע אלא זה רק כדי שאנחנו כנבראים נוכל להבחין מה זה נקרא טוב. אנחנו לא יכולים להרגיש את האור אם לא יהיה חושך, לכן הבורא ברא את החושך. ומאיפה בא החושך? מאותו האור. לכן כתוב "יוצר אור ובורא את החושך", שחושך זה חיסרון של האור. וכך אנחנו צריכים לגלות אותו יותר ויותר, שאין בחושך שום דבר חוץ מחיסרון של האור. ואז נעשה כל מיני פעולות, מעשים כדי לגלות את האור ואז נראה אותו כטוב.
שאלה: מהי "עבודה זרה" או "עבודת אלילים"?
עבודה זרה, עבודת אלילים, זה שאנחנו רוצים לחזק את הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל.
שאלה: בקטעים מדובר על רצונות שונים כמו עם ישראל, אומות העולם, אבותינו עובדי עבודה זרה. האם עליי לזהות בפנים את כל התכונות הללו כדי להתקדם בעבודה?
אנחנו נעשה את זה בדרך, ודאי. אתה צריך לראות בכל פסוק ופסוק מסר מאוד עמוק של הרב"ש או אפילו של בעל הסולם, איך הם פונים אליך ומלמדים אותך מי אתה.
שאלה: מה זה אומר כלי של רע, של רוע, זה הקשר הלא נכון שלנו?
כן, זה העיקר, אתה צודק. הכלי הרע, אם אנחנו כך יכולים להגיד, זה הקשר האגואיסטי בינינו.
שאלה: אפשר להגיד שבין הרע והטוב יש איזשהו אור כמו הירח שנותן לנו טיפת אור בלילה?
נכון. גם הרע שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים אותו מפני שיש בו קצת אור כדי לגלות את הרע, כי אחרת אתה לא יכול לקבוע שזה הרע. צריך להיות קצת אור, קצת טוב, כדי שאתה תראה שאתה נמצא בתוך הרע.
שאלה: נאמר כאן שלאחר שהתהווה כלי של רוע מופיע מקום לאור, ואתה הסברת שזה מצב הדרגתי מפרטי לכלי שלם. האם אני צריך או מישהו מחברי שמרגיש את מצב הירידה ומצב הרוע לחלוק את זה בתוך הקבוצה כדי לייצב את הכלי בצורה שלמה? ואם כן, לא מובן לי ההסבר של רב"ש שכל מי שמגיע לקבוצה צריך לדאוג לרומם את רוחם של החברים?
אתה צודק, אנחנו צריכים לחשוב תמיד איך אנחנו מדברים ומתנהגים בכלל בקבוצה, כדי בכל רגע ורגע לדאוג איך אנחנו מעלים את הקבוצה למעלה עוד יותר ועוד יותר לגדלות הבורא, לגדלות ההשפעה, לגדלות החיבור. רק זו בעצם המטרה שלנו, שאני דואג לחיזוק הקבוצה, לחיזוק החיבור בין החברים יותר מהמצב האישי שלי, כי המצב האישי שלי זה לא רוחניות, והמצב של העשירייה זה הרוחנית שלנו.
לכן לא חשוב לי אם אני נמצא למעלה או למטה, באיזה מצבים של עליות וירידות. אם אני על ידי מצב כלשהו שלי יכול לגרום לקבוצה איזו תופסת בחיבור, זאת אומרת בהתעלות רוחנית, אני מוכן אפילו לזה שכביכול זה יגרום לי ירידה, נגיד, אבל זה לא קורה. זאת אומרת, אני תמיד צריך לשקול את עצמי מה אני גורם לקבוצה, וכתוצאה מזה אני צריך להתנהג. את המצב הפרטי שלי אני לא מחשיב בכלל אלא רק את התרומה שלי לקבוצה, זה אני הרוחני. ככל שאני מכניס את עצמי לתוך קבוצה וגורם להתעלות, לחיבור, להתרוממות שלהם, זה בעצם האני הרוחני.
קריין: קטע מס' 10.
"במידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה."
(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)
זאת אומרת רק כוח עליון אחד יש לנו, הוא יוצר אור ובורא את החושך, כל העליות, ירידות, כל המצבים שלנו באים לנו ממקום אחד. אסור לנו לחלק את המקום הזה, זאת אומרת את הכוח העליון, בורא, לשניים, בורא טוב ובורא רע. שכאילו זה שני מקורות, אחד אני מקבל מהרצון להשפיע והשני מהרצון לקבל העליון נגיד, או עוד איכשהו דברים, לא. הכול בא אך ורק מאין עוד מלבדו, ולכן כך אני צריך גם כן להתייחס בחזרה לאותו מקור אחד. אם יש לך בעיות? רק אליו. כי אין, פשוט לא קיים משהו אחר.
וזה עיקרון מאוד גדול, שאנחנו לפי החיים שלנו לא כל כך יכולים לחבר רע וטוב למקור אחד. אבל מפני כמו שאנחנו לומדים, שאנחנו צריכים את כל הדברים לחבר לזה שהכול רק טוב, וגם הרע קיים אך ורק כדי להביא אותנו לטוב, והכול קיים כדי שאנחנו כמה שיותר מהר נלמד שהרע הוא בסך הכול כמו שכתוב, ש"פרעה קירב בני ישראל לאבינו שבשמיים". זאת אומרת, שדווקא אין לנו כוח נאמן להשגת המטרה יותר מפרעה, שהוא עושה את העבודה הכי טובה, הכי גדולה.
אז אנחנו צריכים לפי זה כך להתייחס למציאות שלנו. יש לנו עסק תמיד עם הבורא, תמיד הוא משפיע. מה שאנחנו מרגישים, מרגישים תוצאות מהשפעתו, אין עוד מלבדו, וזה רק טוב ומיטיב, כמה שאנחנו נרגיש בעצמנו, בתוכנו, בקיומינו, אולי הרגשות, תופעות רעות. בכל זאת אנחנו צריכים לגלות בתיקון הכלים שלנו שהכול זה רחמים, רחמים, למרות שהם עוברים עלינו יכול להיות בצורה מאוד קשה.
שאלה: זה נעשה יותר ויותר ברור שהעבודה שלנו כלפי עצמנו וכלפי העולם היא לתת הסבר לגבי מה שקורה. אבל יחד עם ההסבר אנחנו צריכים את הרגש וזאת הבעיה. אנחנו יכולים להסביר אבל זה לא מלווה בהרגשה שאנחנו יכולים לתת לעולם או לעצמנו.
כי יש לנו בעיה, שאנחנו לא מבינים שדווקא לאותם הכוחות הרעים שפועלים עלינו אנחנו לא צריכים להתנגד, אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהם לכוח הטוב, להבין שהם דוחפים אותנו להתקדם לבורא.
שהכוחות הרעים נגיד, אותם כוחות שעכשיו פועלים על היהודים בכל מקום, אנטישמיות, ובכלל על כל העולם בצורות אחרות, יותר נמוכות נגיד, על ידי רעב, סבל, מחלות, פנדמיה ומה שלא יהיה, כל הכוחות האלה בסופו של דבר הם בהדרגה מהכוחות שפועלים ברמה הגשמית הנמוכה ועד אלו שפועלים בדרגות גבוהות מאוד, כולם פועלים, כל הכוחות האלו עלינו, על כולם, על כל האנושות, כדי לקדם אותנו לבורא.
כמה שאנחנו כולנו נרגיש, נבין, נקבל את זה שזה ככה, שבסך הכול אין בעולם שום דבר, שום הרגשה על אף אחד, על כולם, אלא רק כדי לקדם אותנו לגמר התיקון, וזה פועל על כולם, על בני אדם, על החיות, על הצמחים ועל הדומם, על כולם, אם אנחנו נבין את העיקרון הזה שאין יותר כלום חוץ מלהביא אותנו לגמר התיקון, ושאנחנו ניתן לזה כמה שיותר השתתפות עצמית, ולא נקום כדי להרוס את הכוחות הרעים אלא כדי לתקן אותם, זאת בעצם הצורה הנכונה. במיוחד בזמן שאנחנו נמצאים בדור האחרון, אז אנחנו צריכים להבין שאם אתה רוצה לקבל את המציאות בצורה נכונה, אז תכיר שכל מה שקם כנגדך בכל מיני צורות, זה הכול כדי לעשות ממך בן אדם, שאתה תתקדם לדבקות בבורא.
ואם אתה מקבל את זה בצורה כזאת אז תפעל בצורה כזאת. ואין לך מה להביא את הרע על פני כל הכוחות הרעים האלו, שנראים לך רעים, שבאים כביכול כנגדך. נגיד שזה כל מיני כוחות טבע, הר געש, או צונאמי, או שזה כוחות מהצומח או מהדומם או מהחי, כמו נגיד שיש לנו מחלות, חיידקים והפנדמיה הזאת, הוירוסים האלה. או שזה מדרגת המדבר, שזה בני אדם שקמים ורוצים להרוג ולמחוק אותך מהעולם הזה. כל זה, זה הבורא פועל, זה פרעה שעל ידי זה הוא מקריב אותנו, מקרב אותנו לעבודה הנכונה.
ואנחנו צריכים במקום מה שהם עושים לעשות פעולות נכונות, לקבל את זה כך ודווקא לגרום, וזה לא מסתדר לפי המוח הגשמי, לגרום לחיבור בינינו, לחיבור. וחיבור המכוון לגילוי הבורא לנו כאן בעולם הזה. אם אנחנו נשתדל כך להגיב על כל הבעיות, מכל רמות הטבע, שכולן באות ולוחצות על המין האנושי, עלינו, במיוחד על בני ברוך, אז אנחנו נצליח. והכול בא מלמעלה והכול זה רק למטרה אחת.
תלמיד: לכל חבר יש איזה פחד לגבי משהו בחיים, מה הוא המקום הנכון של הפחד?
שהפחד בא מהבורא, הבורא מעורר את החושך באדם, הרגשת החושך זה הפחד. שאני לא יודע עם מי יש לי עסק, שאני לא יודע מה יהיה לי, זה הפחד. פחד בעיקר מהלא ידוע.
תלמיד: האם אפשר להשתמש בכוח הזה שמופיע בנו, בפחד הזה?
פחד, על זה כתוב בזוהר. ב"הקדמת ספר הזוהר" כתוב על יראה, יראה ראשונה, שנייה, שלישית, סוגי הפחד. יראה מהחיים שלו, מכל מיני דברים, עד שמגיע ליראה רוחנית, שיהיה לי, לא יהיה לי, שזה הכול קליפות, זאת אומרת, מדרגות שעל ידן אנחנו מתקדמים למצב האמיתי. והפחד האמיתי שאנחנו צריכים להגיע אליו מכל הפחדים שלנו, זה האם אני אוכל להשפיע נחת רוח לבורא מכל צורות הפחד שאני מרגיש. הזוהר מסביר את זה, בסוף הכרך הראשון של ספרי הזוהר.
שאלה: מהו הקשר או המשותף בין כוח פרעה לעבודה זרה?
כוח פרעה זה כוח הבורא שמתגלה בצורה השלילית, באחוריים שלו, שמכביד עלינו ועושה לנו כל מיני מכשולים כדי שאנחנו נלמד איך נכון יותר ללכת בדרך הבורא.
זה כמו שכותב לנו רב"ש, שעשיר אחד רצה ללמד את בנו איזו מלאכה, מקצוע, אז הוא שלח אותו לעבודה במפעל שלו ואמר לעובדי המפעל, תעשו לו שם כמה בעיות כאלו וכאלו. אבל על מנת מה? על מנת שהוא ילמד, איך צריכים להסתדר עם בני אדם, איך צריכים להסתדר עם המכונות, עם משהו, עם ניירות, וכך שילמד.
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שכל המכשולים האלה בדרך זה כדי ללמד אותנו מקצוע, להיות כמו בורא, אז אנחנו ניקָרא "אדם" הדומה לבורא. אז אין פחד מזה, רק צריכים להתייחס נכון לכל המצבים האלה. אם אתה נמצא בקבוצה וכל פעם אתה רוצה לאזן את מצבך הפנימי בעשירייה, בקבוצה, אז אתה תמיד תפתור את הבעיות האלה בצורה נכונה. ואם זה לא בקבוצה אז זה יעלה לך הרבה זמן וכוח, עד שאתה איכשהו סובל מהרע ולא יודע מה לעשות עימו. לכן אנחנו צריכים לפחות פעם פעמיים ביום להתקשר בינינו בקבוצה, כדי לראות בהתקשרות הזאת את נקודת האיזון של כל אחד וכולם יחד.
שאלה: לא פעם אמרת שתפילת יחיד היא כמו צעקה במדבר. לכן לא ברור איך נכון לעבוד ביחד עם מה שהבורא מגלה לכל אחד מאיתנו בכל יום?
שאנחנו נצעק יחד, ביחד נעשה צעקה. בסך הכול בעבודה שלנו אנחנו רוצים מטרה אחת, ואין שוני בינינו, אין. בסך הכול כולנו אותו דבר, רק קצת בהרגשה הפנימית אנחנו שונים אבל באמת לכולם יש אותן הבעיות בסופו של דבר, אותם הדברים. אין משהו שבצורה רצינית מבדיל בינינו חוץ מהיצר הרע הפנימי, ואותו אנחנו צריכים למחוק, להעלות מעליו את הקשרים בינינו, ואז הכול יסתדר.
שאלה: למה למרות שאנחנו לומדים מהעצות שלך, אנחנו מתקדמים רק דרך מכות ולא בדרך טובה. אתה יכול להסביר למה?
אלה לא מכות, הוא לא מגלה מכות, פשוט הבורא מגלה את הרצונות הריקניים שלנו וככל שאנחנו יכולים לסדר את הרצונות הריקניים בצורה נכונה כדי לכוון אותם לגילוי הבורא, לכיוון שלו לעל מנת להשפיע, לחיבור בינינו, אם אנחנו יכולים לסדר את מה שהוא מגלה בנו אנחנו לא סובלים.
אבל בלי שנרגיש לפחות קצת את הסבל, אנחנו לא נשים לב לתופעות האלו, אנחנו לא נרצה להתחיל איתן. כי התחלה של כל רצון ורצון והעבודה עימו היא שאני מתייחס אליו כאל משהו שכואב לי, שמפריע לי. עד שאני מחבר לזה גם את ההכרה שלי, ההבנה שלי מי נותן לי את זה, בשביל מה, לאיזה צורך וכן הלאה. אז לא שהבורא רוצה להכאיב לנו, לא, הוא רוצה שאנחנו כאילו נקפוץ מיד לעל מנת להשפיע, להשתוות הצורה עימו ולחיבוק עימו, לדבקות בו.
שאלה: אמרת בהקדמה לשיעור שככל שאנחנו רוצים לפרסם את חכמת הקבלה, כך אנחנו מרגישים עם זה דחייה, ריחוק וקירור ממנה. איך להתייחס להכבדת לב כזאת?
שאנחנו צריכים להעלות את חשיבות הבורא, חשיבות מטרת הבריאה שזו המטרה שלו, חשיבות המצב של כל הנבראים יותר ממה שנעים לי או לא נעים לי. ואיך אני עושה את זה? שוב, על ידי זה שאני מבקש, מתפלל, מקבל כוח מהכְתבים האלו, הקטעים האלו שאנחנו עכשיו לומדים. אני קורא אותם, גם אתמול קראתי אותם ומאוד נהניתי וזה גרם לי להתרוממות מהפסוקים האלה. אני עובר עליהם, עושה בהם פסיקים, נקודות, כל מיני סימנים, שאחר כך יהיה לי יותר קל לקרוא לפניכם או להגיד משהו, להוסיף. זה עוזר לי מאוד.
אני מאוד ממליץ, יש לנו בטח מקום בארכיון שבו כל החומר שעברנו עליו נמצא.
קריין: ב"קבלה מדיה" הכול נמצא בצמוד לשיעור.
אז אותם הקטעים שמכינים לנו החברים, אני מאוד אוהב אותם ומאוד קשור לקטעים האלה. אני מאוד ממליץ. זה הרבה יותר פועל עלינו ממאמר, כי המאמר הוא בכל זאת גדול והולך איתך, מטייל איתך בכל מיני מצבים, וכאן זה לעניין. אני ממליץ.
שאלה: כשהבורא מכביד את הלב אני פונה אליו ורוצה להשפיע, הוא מראה לי עוד יותר שאני ספוג בעל מנת לקבל. למה הוא עושה את זה?
כנראה כדי להוסיף לך עוד מקום להתגברות כי אתה מסוגל יותר, או שלא קיבלת מספיק נכון את מה שהוא עשה לך. אבל בכל זאת זה לטובתך.
תלמיד: אני מבין מזה שאני חייב לעבוד עם החברים. איך אני מבטא את עצמי בעשירייה שהכול אצלי בעל מנת לקבל, הכול אגואיסטי. איך אני מבטא את עצמי כלפי החברים?
אתה לא צריך לעשות את זה, אתה צריך להתעלות למעלה מזה לחברים ולהשתדל עם כל הרצון לקבל שעכשיו התעורר יותר, להשתדל בכל זאת להיות דבוק בהם למעלה מהרצון לקבל שלך. וכך תתקדם.
אנחנו כנראה סיימנו את המסמך שנקרא "ופרעה הקריב לבורא". אבל לא לשכוח את זה, זה קורה כל הזמן איתנו ואין פעולה אחרת מלמעלה אלא כדי לקרב אותנו לבורא.
מה שלא יהיה בחיים שלנו, מהלידה ועד המוות, לא חשוב מה, לכל הפעולות שאנחנו עוברים יש מטרה מאוד נעלה שהיא לקרב אותנו לבורא. ולמרות שאנחנו לא מגיבים כמו כל בני האדם בעולם הזה, או מגיבים קצת יותר, או כבר נמצאים בקבוצה ובתהליך שאנחנו דורשים מהבורא שיקדם אותנו, לא חשוב באיזה רמות אנחנו נמצאים, אבל בסך הכול גמר התיקון מובטח ואנחנו בטוח מגיעים אליו. לכן צריכה להיות הרגשת שמחה פנימית ובואו נתקדם לזה.
(סוף השיעור)
-
"ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד" (בראשית א', ה')↩