שיעור בוקר 19.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 202, "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות ק"פ – קפ"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 202, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"פ, "ענין התחלקות כל פרצוף לכתב ואבי"ע".

ענין התחלקות כל פרצוף לכתר ואבי"ע

אות ק"פ

"יש לדעת, שהכלל ופרט שוים זה לזה, וכל הנבחן בכלל כולו יחד, נמצא גם בפרטי פרטיות שבו ובפרט האחרון שאך אפשר להפרט ולפיכך כיון שהמציאות בדרך כלל נבחנת לה' עולמות א"ק ואבי"ע, שעולם הא"ק נבחן להכתר של העולמות, וד' עולמות אבי"ע, נבחנים לחו"ב וזו"ן, (כנ"ל, באות ג'). כמו כן אין לך פרט קטן בכל ד' העולמות אבי"ע, שאינו כלול מכל ה' האלו, כי הראש של כל פרצוף נבחן להכתר שבו, שהוא כנגד עולם הא"ק. והגוף מפה עד החזה, נבחן לאצילות שבו, וממקום החזה עד הטבור, נבחן לבריאה שבו, ומטבור ולמטה עד סיום רגליו, נבחן ליצירה ועשיה שלו".

שאלה: מה המשמעות של עולמות אם בכל פרט יש את ד' עולמות אבי"ע?

עולמות, מדרגות, התחלקות, הוא כותב שבכל אחד יש אותה צורת התחלקות, א"ק ואבי"ע.

תלמיד: עולמות הם העלם על האור העליון, אבל בתוך פרצוף יש את הספירות. אז מה התוספת הזאת שגם הפרצוף בעצמו מתחלק לעולמות?

הוא לא מתחלק לעולמות, הוא מתחלק לפי הדוגמא. כל הבריאה מתחלקת לחמישה עולמות, אז גם הפרצוף מתחלק לחמישה חלקים.

תלמיד: ומה המשמעות שלחמשת החלקים האלה יש את אותם השמות?

הוא רוצה להגיד שזו אותה המערכת, רק היא נמצאת במסגרת יותר קטנה.

אות קפ"א

"וצריך שתדע, שיש כינויים מרובים לעשר ספירות כח"ב חג"ת נהי"מ, כי פעמים נק' גו"ע ואח"פ, או כח"ב זו"ן, או נרנח"י, או קוצו של יוד וד' אותיות י"ה ו"ה, או הוי"ה פשוטה וע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, שהם ד' מיני מילואים שבהוי"ה: מילוי ע"ב הוא יוד הי ויו הי, מילוי ס"ג הוא יוד הי ואו הי, מילוי מ"ה הוא יוד הא ואו הא, מילוי ב"ן הוא יוד הה וו הה. וכן הם נק' א"א ואו"א וזו"ן, שא"א הוא כתר, ואבא הוא חכמה, ואמא היא בינה, וז"א הוא חג"ת נה"י, והנוק' דז"א היא מלכות. וכן נק' א"ק ואבי"ע או כתר ואבי"ע, והמלכות דכתר נקרא פה, והמלכות דאצילות נקרא חזה, והמלכות דבריאה נק' טבור, והמלכות דיצירה נק' עטרת יסוד, והמלכות דכללות נק' סיום רגלין".

שאלה: לגבי החלוקה, יש טבור ופרסא, כלומר חלק מעל טבור, חלק בין הטבור לפרסא וחלק למטה מהפרסא. פתאום יש חלק עד הפה, עד החזה, האם החלוקה השתנתה?

שום דבר לא השתנה, כמו שהיה כך גם עכשיו.

תלמיד: יש טבור ויש פרסא, זה מה שמפריד. האם יש עוד משהו שמפריד שהוא לא כתב עליו?

מה זה מפריד?

שאלה: הוא מחלק, חלק עד הפה, חלק עד החזה. יש משהו שמפריד למעל ומתחת.

כן, אלו כלים שונים.

תלמיד: חוץ מטבור ופרסא האם יש עוד משהו שמפריד?

מה שמפריד ביניהם הוא תכונת הכלים.

תלמיד: אבל מה מונע שמשהו לא ירד מתחת, האם פרסא נוספת, טבור נוסף?

יש שם תכונות חדשות, אחרות, ולכן זה לא יכול להיכנס לתוך גבולו של זה. הכול קורה לפי התכונות.

שאלה: השמות השונים האלה הם אותם עשר הספירות, האם זה מראה שמקובל מרגיש את עשר הספירות כל פעם בצורה שונה?

ודאי שכל ספירה וספירה היא מהות אחרת, זה רצון אחר, אור אחר.

תלמיד: כאן בכותרת מדובר על זה שעשר הספירות באופן כללי במצבים שונים נקראות אחרת, נרנח"י במקום אחד, גלגלתא עיניים ואח"פ במקום אחר, זאת אומרת אדם בעבודה מרגיש אותם אחרת.

כן.

תלמיד: כתוב פה שיש מילוי שונה של הוי"ה לאותן עשר הספירות, מה זה?

שבכל דרגה ודרגה יש מילוי אחר לארבע דרגות של הוי"ה. אפילו המדרגה הקטנה ביותר היא כוללת הוי"ה. ומה המילוי של ההוי"ה? את זה קובעת מהות הדרגה.

אות קפ"ב

"ותדע שיש תמיד להבחין באלו שינוי השמות של הע"ס ב' הוראות: הא' הוא ענין השואתו לספירה שעל שמה הוא מתיחס, והב' הוא ענין השינוי שבו מאותו הספירה שמתיחס אחריה, שמסבה זו נשתנה שמו בכינוי המיוחד. למשל, הכתר דע"ס דאו"י ה"ס א"ס ב"ה, וכל ראש של פרצוף נק' ג"כ כתר, וכן כל ה"פ א"ק נק' ג"כ כתר, וכן פרצוף עתיק נק' כתר, וכן א"א נק' כתר. וע"כ יש להתבונן, אם הם כולם כתר, למה נשתנה שמם להקרא בכינויים הללו. וכן אם הם מתיחסים כולם לכתר, הרי צריכים להשתוות להכתר. אמנם האמת הוא, שמבחינה אחת הם כולם שוים לכתר, שהם בחינת א"ס, כי זה הכלל, שכל עוד שאור העליון לא נתלבש בכלי, הוא בחינת א"ס, ולכן כל ה"פ א"ק, נחשבים כלפי עולם התיקון שהם אור בלי כלי, כי אין לנו שום תפיסא בכלים דצמצום א', ולכן נחשב אצלנו אורותיו לבחינת א"ס ב"ה. וכן עתיק וא"א דאצילות, הם שניהם מבחינת הכתר דנקודים, כנ"ל. אמנם מבחינה אחרת הם רחוקים זה מזה, כי הכתר דאו"י הוא ספירה אחת, אבל בא"ק יש בו ה"פ שלמים, שבכל אחד מהם רת"ס, (כנ"ל באות קמ"ב). וכן פרצוף עתיק הוא רק ממחצית הכתר העליון דנקודים, ופרצוף א"א הוא ממחצית הכתר התחתון דנקודים, (כנ"ל באות קכט). ועל דרך זה צריכים להבחין בכל מיני הכינוים של הספירות אותם ב' ההוראות."

שאלה: באות הקודמת בחלוקה של עולם הבריאה הוא כותב מחזה עד הסיום. לסיום של מה הוא מתכוון?

עד סיום התפארת.

שאלה: מה זאת אומרת שהוא מחלק את עולם אדם קדמון לצמצום ב'?

אחר כך הוא יחלק אותו. ודאי שעולם א"ק הוא למעלה מצמצום ב'. אבל אחר כך בא צמצום ב', והפרצופים שנמצאים בתוך עולם אדם קדמון הם גם יתחלקו לפי צמצום ב', אז הוא כבר עכשיו מחלק את זה כדי שיהיה לנו ברור איפה מקומם.

תלמיד: כשהוא כותב על מ"ה וב"ן שבו שהם מתחת לטבור, למה הוא מתכוון?

למ"ה וב"ן. מ"ה הוא מטבור עד הפרסא, ומפרסא ולמטה זה ב"ן.

תלמיד: ומה עם מ"ה וב"ן שמעל הטבור?

גם שם יש חלוקה כזאת.

תלמיד: איזו חלוקה?

מ"ה וב"ן.

תלמיד: אם מ"ה וב"ן מתחת לטבור נחשבים לבי"ע, למה נחשבים מ"ה וב"ן שמעל הטבור?

הם נחשבים לאצילות ובריאה.

תלמיד: האם כל אלה הם שורשים וענפים?

כן, בדיוק, שורשים וענפים.

שאלה: אנחנו לומדים שהבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד, אז איך יש כל כך הרבה כתרים?

לכל דבר יש כתר משלו.

תלמיד: אז מה זה אחד, יחיד ומיוחד?

זה לא מפריע. כל כתר הוא כתר מיוחד לתכונות שמשתלשלות ממנו ומטה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים להשיג?

אנחנו צריכים להשיג את הכתר הכללי שאנחנו קוראים לו בורא, והוא התחלה לכל יתר החלקים שנמצאים תחתיו.

תלמיד: האם זה יהיה כתר אחד ברור לכולם, אחד, יחיד ומיוחד שהוא ברור לכולם?

ברור, אני לא יודע, אבל הוא שורש לכולם.

שאלה: מה ההוראה המיוחדת כשהוא מסביר על זה שכל פרצוף מתחלק לבי"ע וכתר? מה הוא רוצה להסביר בזה?

שכל פרצוף מתחלק לחמישה חלקים, בקיצור.

תלמיד: למה הוא עושה את ההפרדה בין בי"ע וכתר?

כי כתר הוא למעלה מכולם, ובי"ע הם דווקא למטה מטבור.

שאלה: מה קורה כשמלכות המסיימת מסיימת תיקון של עולמות בי"ע, האם העולם נעלם לגמרי כשהוא עולה למעלה ומתלבש על העולם העליון?

לא. כשמלכות מסיימת כל דרגה ודרגה, אז הדרגה לא נעלמת.

תלמיד: עולמות הם העלמה, בגלל הרצון לקבל שהוא ממשיך לקבל לעצמו. אם היא מתקנת ומסיימת, אז מה קורה עם ההעלמה של העולמות?

אני לא יודע על מה אתה מדבר.

תלמיד: מה קורה עם הרצונות שאנחנו מתקנים?

שאנחנו מתקנים?

תלמיד: כן, כל אחד בעשירייה. רצון לקבל שנותנים לו כוונה דלהשפיע.

הרצונות האלה מצטרפים לשורש של העולמות.

תלמיד: מה התפקיד של מלכות המסיימת?

מלכות המסיימת היא מסיימת את כול ההתפשטות מלמעלה למטה.

תלמיד: והעלייה מלמטה למעלה, איך היא מצטיירת פה בתוך עליית העולמות?

על ידי מ"ן נכנסים הכלים לזיווגים של המדרגות העליונות, מצטרפים שם ונכללים שם.

תלמיד: האם העולמות נשארים באותו המצב?

לא. בהתאם לזה העולמות משתנים. הם עולים ונכללים במדרגות יותר עליונות.

תלמיד: זו הייתה תחילת השאלה. כשהרצונות תוקנו, מה קורה עם העולם הזה, הוא עדיין נשאר עולם?

עולמות לא מתקנים את עצמם.

תלמיד: הנשמות מתקנות ואז עולות לעולמות.

כן.

תלמיד: הרי מה זה חמישה עולמות? הם מציינים לנו דרגה שבה אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל, לתת כוונה דלהשפיע.

כן.

תלמיד: נניח שעולם העשייה תיקן את כל המדרגות, את כל הרצונות שלו, מה קורה עם העולם הזה, הוא עדיין נשאר עולם עשיה?

אם עולם העשייה תיקן את עצמו על ידי הנשמות שנכללות בו, אז הנשמות והעולם עצמו עולים בהתאם לזה לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: ומההיבט של התע"ס, האם הוא עדיין נשאר בהגדרה של עולם העשייה?

הוא נקרא "עולם העשייה" שעולה לדרגת עולם היצירה, או הבריאה, או האצילות אפילו. עד שכל העולמות עולים לאין סוף.

תלמיד: וכשהעולמות עולים לאין סוף, האם לא נשארים עולמות?

לא נשארים, כי עולם הוא מהמילה היעלם והסתר. אין להם יותר הסתרות והעלמה.

שאלה: השאלה שלי כללית על ה"פתיחה". נראה לי שהאותיות האחרונות מתאימות יותר לבי"ע שלמדנו קודם, כי האותיות האחרונות שלמדנו עד כה היו דווקא על עליות, עליות התחתון והעליון ונר"ן דצדיקים. הרבה פעמים אני רואה שבעל הסולם מסיים את ההקדמות שלו דווקא בתפקיד שלנו ומה אנחנו עושים, תפקיד עם ישראל, תפקיד התפילה והצדיקים. ופה האותיות האחרונות הן דווקא כלליות, כאילו הוסיף אותם לאחר מכן.

אז אתה שואל למה הוא חילק בצורה כזאת?

תלמיד: אני הייתי מסיים באותיות הקודמות, בנר"ן דצדיקים. ואת אותיות בי"ע העוסקות בהתחלקות הכללית פרט וכלל, הייתי שם לפני זה, באות ק"מ.

אז תכתוב. אתה צודק, כי זה באמת לא המקום שלהן כביכול. אבל מצד שני, אנחנו צריכים להבין שכאן הוא רוצה לחתום בצורה יותר כללית את כל הלימוד הזה. שכולם כולם מצטברים בתוך העולמות ונכללים בצורה כזאת יחד. כך נראה לי, אבל אני לא יודע מה הייתה כוונתו כשכתב בצורה כזאת, בסדר כזה.

שאלה: בחלק שקראנו עד עכשיו הוא לא דיבר על כך שיש כתר מתחת לפרסא?

כן. באמת אין כתר. כתר יש רק בראש הגלגלתא.

תלמיד: באצילות גם יש כתר. מתחת לפרסא אין כזה דבר, מושג של כתר?

מתחת לפרסא לא.

תלמיד: למה הוא לא מזכיר את עולם הנקודים?

עולם הנקודים עשה את שלו. הוא התפתח, התפשט ונשבר. תמורתו בא עולם האצילות עם עולמות בי"ע.

תלמיד: אז מה נשאר מעולם הנקודים? הוא עשה את התפקיד שלו ונעלם?

נשארו השברים שמתוכם מורכבים עולם האצילות ועולמות בי"ע.

תלמיד: אבל בכל זאת הוא מזכיר שאריך אנפין ועתיק הם חלק עליון וחלק תחתון של הכתר דנקודים. למה הוא מזכיר זאת כך? אחרי זה הוא לא מדבר על נקודים יותר.

כן. כי יש תפקידים מיוחדים אפילו לחלקים של עולם הנקודים שאז היו פעילים.

שאלה: כבר בא"ק הוא מדבר על עשר הספירות, ט' ראשונות ומלכות. עשר הספירות הן פרצופי קדושה, ומלכות לא מקבלת אור חכמה. ובמקומות אחרים אנחנו לומדים על יסוד, שהוא עטרת היסוד, שהכול מושפע ממנו לתחתונים. בעצם רוב ה"פתיחה" היא שנה"י, זאת אומרת, שלוש הספירות התחתונות של זעיר אנפין שייכות למלכות, והטבור עובר מעליהן, לא מתחתן. אז איך שני הדברים האלה עומדים ביחד?

עוד נלמד, נדבר, נרגיש ונשיג. אתה חושב שהכול מובן? לא. למדתי עם אנשים שהיו בעלי השגה גדולים, כמו רב"ש, הלל גלפשטן, מנחם אדלשטיין ועוד כמה כאלו זיכרונם לברכה, שגם היו בספקות, כך או כך או כך, כי מדובר בעולם שתמיד משיגים חלק קטן ממנו. רק בגמר התיקון הכול יתבהר ואז יהיה ברור על כל פרט ופרט, לפני זה גם הפרטים לא ברורים, פשוט הם עדיין לא נגלו לאף אחד, לכן אומרים, עד שיבוא אליהו, תשבי יתרץ שאלות וקושיות. לפני זה הרבה דברים לא מובנים. אנחנו נמצאים בעולם שהוא עדיין בהעלמה.

שאלה: מהי בסופו של דבר מהות התיקון? מה קורה שקודם לכן לא היה?

אנחנו מתקנים את הכלים שלנו כדי להבין מה קורה בבריאה.

תלמיד: אז זה רק לשם הבנה?

במידה שנבין נוכל להיכנס לאותה מערכת באופן שנגרום לתיקון.

תלמיד: קודם לא הבנו ולכן הייתה השבירה, ועכשיו אנחנו לומדים להבין טוב יותר ולכן לא תהיה עוד שבירה?

שבירה לא תהיה יותר.

תלמיד: בגלל שינוי המקומות, העולמות?

מפני שאנחנו כוללים בתוכנו את כל השבירה, וכשאנחנו מתקנים את חלקי השבירה בנו אחד אחד, אנחנו גורמים בכך לתיקון השבירה.

תלמיד: אנחנו מתקנים את חלקי השבירה בנו, איך?

על ידי מ"ן, על ידי רצון להתחבר וכן הלאה.

שאלה: יש הרגשה שהוא כותב בצורה שמלכתחילה חסרים בה חלקים. אנחנו עד מעט מסיימים את הפתיחה ויש לי הרגשה של בואו נקרא שוב.

ואם היית מסיים תע"ס?

תלמיד: אני לא יודע, כנראה שגם אז.

זה יהיה עוד יותר. אם תיקח את "עץ חיים" של האר"י, תראה שם חלקים כאלה שבתע"ס לא נמצאים, אין עולמות בי"ע דטומאה, כל מיני דברים שהם חלקי הבריאה. זה כמו שאתה לוקח את היקום, חותך ממנו חצי ועל החצי השני אתה מדבר.

תלמיד: למה מקובל עושה כך.

הוא לא רוצה להסביר יותר, או שהוא מבין שאין לו כוחות להסביר יותר, אני חושב שלבעל הסולם לא הייתה שום הגבלה בהבנת כל הבריאה, אבל הייתה לו הגבלה בהבעה.

תלמיד: האם ההסתרה הזאת, החלקים החסרים, הם בצורה מכוונת או בצורה אובייקטיבית? איך המקובל מסתיר, למה הוא מחליט עכשיו לא לכתוב על חלק?

הוא חושב שהוא יעשה זאת על ידי אגרות, ובעוד כל מיני חלקים, מאמרים.

תלמיד: יש חוק שהוא כותב עליו "גילוי טפח וכיסוי טפחיים". זו הגבלה טבעית או הגבלה מכוונת?

זו הגבלה מכוונת, ודאי. אבל היא מכוונת בהתאם להסתרה שיש מלמעלה.

שאלה: האור צמצם את עצמו, הבורא, לנקודה אחת. את כל הלימוד שלנו אנחנו למעשה מתחילים מקו היושר, אחרי זה עוברים לעיגולים. גמר התיקון מוסבר לנו הכול בעיגול, הכול כאילו הופך להיות שווה. איך התהליך של השינוי בין האור הישר שיורד ומצטמצם והופך לעיגול כדי להביא את האנושות לגמר תיקון?

אנחנו שמיתקנים, אנחנו מביאים את כל הבריאה להשתתפות בדיוק לפי התכונות, לפי הכוחות, בצורה הדדית ולכן אין שום בעיה שהבריאה תישאר בצורה כמו שהייתה, אלא היא חייבת להיכנס לעיגול.

תלמיד: האם זו הסיבה למעשה שאנחנו צריכים להגיע לאהבה, כי בקו ישר אין אהבה, יש קיצוניות?

כן. זאת תוצאה.

שאלה: את הפתיחה בדרך כלל לומדים מתחילים, מי שמתחיל רוצה ללמוד את מבנה העולמות.

נכון.

תלמיד: ולכן חשבתי שדווקא חברים חדשים ישאלו שאלות. אבל התגלה שדווקא חברים ותיקים שואלים ומורגש חיסרון מאוד גדול. מה נלמד אחרי הפתיחה, "תלמוד עשר הספירות" או "זוהר", מה צריכים ללמוד החברים הוותיקים שלומדים מזמן?

אני לא יודע. אני עם רב"ש למדתי את חלק ט"ז מתע"ס. לא יודע מה לעשות איתכם.

שאלה: האם יש בפתיחה איזה חלק שכדי להתעמק בו? בתע"ס יש חלקים שלומדים יותר, יש פחות.

לא. גם בתע"ס פחות או יותר, לא שזה נקבע מלמעלה וב"פתיחה" גם כן.

שאלה: הוא אומר באות קפ"ב, שאין לנו שום תפיסה בכלים דצמצום א'. וכל פעם שמגיעים לצמצום ב', אני לגמרי הולך לאיבוד. וגם אמרת שבצמצום ב' אנחנו פחות מבינים. אז למה הוא אומר שאין לנו תפיסה בכלים דצמצום א' שם הדברים נראים פחות או יותר ברורים, יחסית?

כול עוד לא משיגים, לא מבינים כלום בכלל. רק עושים איזה משחק עם המילים ולא יותר. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לגילוי ומשם נוכל להתקדם.

שאלה: האם יש מקום שהוא כותב בבירור על הולדת הנשמה, שבירת הנשמה, מאיזה חלק היא פתאום נוצרה אחרי תיקון עולם האצילות?

האם אתה חושב שהוא יכתוב לך בצורה שאתה תבין בשכל שלך העכשווי? בזה הוא שם רגל לעצמו. הוא רוצה שאתה תשקיע כוחות עד שהכלים שלך יתפתחו ובכלים החדשים שיתפתחו אתה תתחיל להשיג את המציאות החדשה. ולא שעכשיו אתה כבר הולך ומקבל הכול.

שאלה: אמרת שלא נבין כול עוד לא נשיג. היום למדנו כל מיני ביטויים שונים של עשר הספירות. איך בכל זאת בחיבור שלנו נוכל להגיע להרגשת עשר הספירות שזה עשר ספירות של החיבור שלנו?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו חזק ככל האפשר, להתקרב לבורא ככל האפשר, לקבל מהבורא את המאור המחזיר למוטב ואת המאור הזה הוא יחלק בינינו לכל מיני חלקים. נתחיל ללמוד איתם, נתחיל להבין אותם, נתחיל להרגיש אותם ומזה יהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: זה כמו נס, הנה פתאום התחלנו להרגיש את החיבור שלנו בעשר ספירות.

על זה כתוב שזה נס. כן, נס מהשמיים, מלמעלה.

תלמיד: זה קורה ברגע אחד שאתה פתאום מתחיל להרגיש את עשר הספירות או שמשתנה הרגישות שלך?

אנחנו נתחיל להרגיש שהשכל והרגש של כולנו ושל כל אחד מתחיל להתפתח, שהאדם כביכול פותח את עצמו ומתחיל להרגיש איפה הוא נמצא, באיזו מערכת. כך זה יקרה לנו בקרוב.

(סוף השיעור)