שיעור בוקר 09.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"דורשים ללא הפסק" – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – "דורשים ללא הפסק", קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 8.

כל העבודה שלנו מתחלקת במיוחד לשניים, לעבודת ההכנה ולעבודה כבר בשדה הרוחני. עבודת ההכנה מתחילה בעצם מזה שאנחנו נכנסים לאיזה סוג לימוד של חכמת הקבלה, אפילו שלא כל כך מבינים ולא כל כך יודעים, ועוד לא מסודרים בקבוצות וכלום, אבל כבר ככה מרחוק, יותר ויותר מתקרבים לעניין הזה של ההכנה.

ואחרי שעוברים כל מיני מצבים, ואנחנו לא יודעים איך בדיוק אנחנו עוברים אותם, אנחנו גם לא מבינים מה שאנחנו עוברים, אבל זה עובר עלינו, כי הבורא הוא שמנהל את כל התהליך הזה ובכלל אין עוד מלבדו מסדר לנו את כל הדרך, אלא אנחנו צריכים לפי עצות המקובלים כמה שאפשר יותר להשתתף בזה, להיות שייכים להתפתחות הזאת ובזה בעצם העבודה שלנו.

לכן עלינו לדרוש התקדמות כמה שיותר נכונה, כמו שאנחנו מבינים שזו התקדמות. לדרוש התקרבות בינינו, לדרוש התקרבות לבורא, לדרוש בניית הכלי, שנהיה יותר צמודים זה לזה, שבאמת נוכל להביא לבורא את עצמנו כולנו ככלי אחד, שקשורים יחד לאיזו רשת יותר ויותר סמיכה, צמודה, כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

ויש בזה הרבה הבחנות שאנחנו לומדים עליהן, מדברים ומשתדלים. משתדלים גם [להיצמד] יותר ויותר, "איש את רעהו יעזורו", אחד אחרי כולם, כל אחד לפני כולם, כל אחד בעד כולם. ויש בזה הרבה הבחנות, אבל את כל זה אנחנו צריכים כדי שוב להביא את עצמנו לקשר בינינו כמו שהיה במערכת האדם הראשון, אבל עכשיו כשאנחנו חוזרים לקשר בינינו, אז אנחנו משחזרים את עצמנו להתקשר כמו שזה היה, אבל עם תוספת האגו של כל אחד ואחד ולכן העבודה היא הרבה יותר קשה. יש לנו התנגשות, התנגדות, דחייה הדדית, שנאה, עד שכל אחד מרגיש שהאחרים מפריעים לו, הם ממש שונאים אותו והוא שונא אותם.

וכאן אנחנו צריכים להבין שכל זה ניתן לנו מלמעלה כדי שאנחנו נכלול את כל הדחיות ההדדיות האלה שבינינו בתוך החיבור בינינו, ועל ידי זה אנחנו נחבר את ההתנגשות הזאת, ההתנגדות הזאת בינינו, כך שדווקא על פני ההתנגדות וההתנגשות, שאנחנו לא מוחקים אותה, אלא אנחנו [מעליה] ולמרות זאת, בונים קשרים.

וכך אנחנו יותר ויותר מבינים איפה אנחנו נמצאים, באיזו מערכת. ומערכת האדם הראשון מתחילה פתאום להתבהר כלפינו פי תר"ך פעמים, זאת אומרת פי 620 פעם. זה מין סימן כזו, שזה לא בדיוק 620 לפי איך שאנחנו סוברים וסופרים, לפי החשבון שלנו, אלא זה פי מיליארדי מיליארדים יותר ממה שאנחנו היינו מרגישים במערכת האדם הראשון שהייתה לפני השבירה.

וכך אנחנו מקימים את עצמנו, אבל כל זה על חשבון זה שאנחנו דורשים ללא הפסקה לחזור לאותה מערכת, לאותו קשר, עם כל ההפרעות שיש לנו. ואנחנו אף פעם לא מבקשים לנטרל את ההפרעות, אלא עם כל מה שיש לנו אנחנו רוצים להיות קשורים יחד. לכן זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". כי את כל הפשעים האלה אנחנו צריכים, אחרת לא יהיה בינינו קשר נכון, עוצמתי ובאופן הנכון, ואנחנו דווקא נצטרך עזרה הדדית ועוצמת קשר שרק הבורא יכול לספק אותו. אחרת אנחנו לא צריכים את הקשר הזה, אנחנו לא צריכים להיות בכלל באיזה קשרים, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן העיקר בשבילנו זה בכל זאת להעמיד אותנו עם הפנים קדימה לקראת החיבור, על כל הפשעים, על כל הבעיות בינינו שיהיה חיבור. והחיבור בינינו יכול להיות רק בתנאי שאנחנו כבר מצרפים את עצמנו זה אל זה בתנאי שהבורא נמצא בינינו, ממלא את המקומות האלה שכל פעם הם נעשים יותר ויותר גדולים, מנוגדים, קשים, בשנאה, בדחייה, לפחות בזלזול, ובאדישות זה לזה. ואנחנו מבינים שכך צריך להיות, שדווקא על פני זה אנחנו חייבים שיתגלה כוח החיבור, הבורא, עד שהוא מתגלה בכל כוחו ויוכל לחבר בינינו.

לכן דרישה ללא הפסקה שהבורא יחבר בינינו, זה צריך להיות כמו שאמרתי לא פעם, כמו שילד קטן מנדנד להורים שהוא רוצה את זה ורוצה את זה ורוצה ורוצה, והוא לא יכול לעזוב, הוא כל הזמן ירצה משהו ואי אפשר לעצור אותו. כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא.

הרצון האמיתי שאנחנו צריכים להציג כלפי הבורא, שהוא צריך לעבוד כל הזמן ללא הפסקה. ואז זה יעזור לנו בזה שהבורא אז יענה לנו, וככה בכל מדרגה ומדרגה, בכל מצב ומצב.

בשביל מה? ודאי שלא הבורא צריך את זה, אלא אנחנו צריכים שיהיה לנו חיסרון גדול, קבוע, חזק, קיים וכל הזמן יותר ויותר מהודר, יותר ויותר עוצמתי, גם בכמות וגם באיכות. וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו דורשים עד שמתמלאת הסאה בכל שלב ושלב, ואז אנחנו זוכים למצב המתקדם יותר.

לכן מה שאנחנו צריכים כאן עכשיו, זה לדעת איך לארגן את עצמנו, שהדרישה שלנו היא תהיה קבועה, היא תהיה מתגברת גם בכמות וגם באיכות. שנמלא בדרישה שלנו את כל הרגעים ביממה ו"איש את רעהו יעזורו" ובזה ניתן גם דוגמאות טובות זה לזה, וככה נתקדם.

שאלה: מה כאן בתוך הבקשה הזאת האיכות והכמות?

אני רוצה בפנייה לבורא להראות לו שאני מאוד רוצה להיות מחובר עם החברים שלי, כי אין לי שום סיכוי להתקדם לרוחניות אלא אך ורק על ידי התגברות בהתחברות בינינו. ואני לא מסוגל לזה אלא אם כן הבורא יסדר לנו את המצב המתקדם בחיבור בינינו עד שהחיבור בינינו יגיע למצב שהבורא יכול להתגלות בינינו. ובכל זאת אנחנו מעדיפים חיבור בינינו יותר מקשר עם הבורא, כי בשבילי כוחות החיבור, כוחות ההשפעה ההדדיים בינינו יהיו יותר חשובים לי מהקשר ביני לבורא. למה? כי הקשר ביני לבורא בלי הקשר בינינו יהיה אגואיסטי, כך זה יהיה.

לכן יש לנו כלל, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". שאם אהבת הבריות, אהבת החברים זה לא אותו התנאי שאני מקבל את אהבת הבורא, אז אהבת הבורא היא גם אגואיסטית. זאת אומרת, אם אנחנו צריכים לקבוע על מנת להשפיע זה רק בתוך הקשר בינינו, ולכן רק על זה אנחנו צריכים לבקש.

אין לי שום בעיה לבקש שהבורא יתגלה, שהבורא יתקרב, לזה אני מוכן, למה לא? הבורא נותן לי חיים, את הרגשת העולם הזה, הרגשת העולם העליון, הרגשת הנצחיות, כל מיני דברים, אני מוכן להיות קרוב אליו, אני מוכן להתחבר ולהרגיש עימו קשר. אבל עם החברים זו כבר בעיה, זה יכול להיות רק אם אני מתעלה מעל האגו שלי. ולכן דרישה קבועה לבורא חייבת להיות רק בכלי של אהבת הזולת אחרת זה לא יהיה להשפיע, אחרת זה לא יהיה כ"אמונה למעלה מהדעת", אחרת זו לא תהיה דרגת הבינה שלמעלה מדרגת המלכות. לכן בואו נייצב את עצמנו נכון איפה אנחנו נמצאים, כי אך ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים לממש את מה שהבורא רוצה מאיתנו.

שאלה: איך עלינו לשחרר את המקום מכל המחשבות והרצונות האלה כדי שנתפנה לתפילה תמידית? כי המחשבות כל הזמן מסיטות.

אנחנו צריכים לחשוב על הנוסחה הזאת "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שלא יכול להיות יחס לבורא אלא מתוך התחברות בינינו. רק כשאנחנו מתחברים, אז מתוך הכלי הזה שהתחברנו עשרה לאחד, רק מתוך הכלי הזה, אנחנו יכולים לפנות לבורא. אחרת הוא לא מרגיש, אחרת אנחנו לא תופסים אותו. זה חוק של מערכת שעשרה הופכים להיות לאחד, בדרגה הבאה שוב עשרה הופכים לאחד, כך זה עובד. דווקא מאוד פשוט, אבל אם אנחנו לא מקיימים את זה אנחנו לא עוברים לרוחניות. לכן את זה צריכים לנסות לעשות.

שאלה: אם זה פי מיליארדי פעמים יותר חזק, אז למה המקובלים בחרו במספר תר"ך כדי לבטא את העוצמה? מה מיוחד במספר הזה?

על תר"ך נלמד אחר כך, אפילו עשיתי כרך מיוחד בספרי הזוהר, ושם אנחנו מסבירים הגדרות ומספרים, אתה יכול לראות את זה שם, זה לפי המבנה של הפרצוף, רמ"ח ושס"ה. ולמה זה ככה? זה מתוך עוצמת ההתחברות של כלים דהשפעה מכתר, חכמה, בינה, וכלים דקבלה זעיר אנפין ומלכות. אנחנו צריכים ללמוד את זה, זה לא חשוב. המספרים לא צריכים לבלבל אותנו, ובכלל לא לחשוב עכשיו עליהם. פי תר"ך אז תר"ך, רמ"ח אז רמ"ח, שס"ה אז שס"ה, יש עוד הרבה מספרים שאנחנו משתמשים בהם בכלי כדי לבטא כל מיני חלקים שלו, יחסים בין החלקים האלה. אבל כשנגיע לזה נלמד. זה לא עקרוני, לא חשוב.

שאלה: אם אני רוצה לאהוב את החברים שלי מה אני צריך לאחל להם, מה אני צריך לבקש עבורם?

אתה צריך לעשות את כל הפעולות כדי לקרב אותם לבורא.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך בשם "דורשים ללא הפסק" ציטוט מספר 8 בעל הסולם.

"בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

קריין: שוב.

"בשעת הכנת האדם לשוב אל שורשו. אז לא בפעם אחד יגרום זווג שלם," כשאנחנו צריכים לגרום את הזיווג השלם, אנחנו לא יכולים לגרום לו מיד בפעולה אחת. "אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

כך בעצם להשתדל לעשות את כל הפעולות שלנו שכולן מכוונות לגילוי הבורא בינינו. וגילוי הבורא זאת אומרת, כוח השפעה ואהבה שישרה בינינו, ואז נראה דרך הכוח הזה את כל המציאות העליונה, הנצחית, השלמה.

קריין: ציטוט מספר 9 רב"ש.

"ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת". [...] היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

אנחנו רואים שגם כאן הוא אומר את זה בצורה כזאת, שאם אני מצליח לעורר את לב החברים, דרכם אני גם מגיע לבורא ויכול לעורר אותו לעזור לי ולנו, אבל לא בצורה אחרת. אם אנחנו צועקים ופונים ישירות לבורא, כלום זה לא עושה לנו. זה עושה, אבל עושה בצורה כזאת שזו דרך ארוכה, שאנחנו מעוררים אותו בצורה כזאת שהוא מעורר אותנו ומראה לנו כמה אנחנו לא מוצלחים, עד שאנחנו מבינים שבכל זאת אנחנו צריכים לבוא לקבוצה, ודרך חברים, דרך חיבור בינינו, יכולים לעורר אותו ורק על זה הוא בסופו של דבר יענה, וכך זה יקרה.

לכן אין לנו כאן שום אפשרות לגשת ישירות לבורא, אלא רק דרך עשירייה. זה מה שהוא כותב בסוף פסקה 9, שעליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת ה' עלינו. לא יכול להיות שאתה מעורר את הבורא יותר ממה שאתה מעורר את החברים, ורק דרך החברים אתה יכול לעורר אותו. וודאי שיש לנו בזה הרבה מאוד קשיים והפרעות, וזה דווקא כדי שאנחנו נראה שעליהם אנחנו צריכים להתגבר, לנטרל אותם, לברר אותם. ודווקא מההתנגשות שלהם, מההתנגדות שלהם, אנחנו צריכים לעשות על זה עבודה גדולה שלנו, עד שדווקא בזכות ההתנגדות, הקושי, נגיע לעוצמת הדרישה לחיבור בינינו, ואז פנייה לבורא בעוצמה המתאימה.

שאלה: תמיד לעמוד על המשמר. מאיפה הבן אדם ייקח כוח, אנרגיה לעשות את זה תמיד?

אם אני קשור לעשירייה ולוקח דוגמאות מהעשירייה, ובתוך העשירייה נמצא הבורא בצורה נסתרת, אבל זה לא חשוב אני מקבל כוחות משם, אז יש לי כוח לקיים את כל ההבחנות הרוחניות. זה אך ורק בתנאי שאני פועל כלפי העשירייה. ואם אין לי כוחות לפעול כלפי העשירייה אז אני עדיין לא נמצא בכיוון הנכון. אני חייב לכוון את עצמי אך ורק בצורה כזאת. לוקח לנו שנים עד שאנחנו מתייאשים מהעבודות שלנו, מהמצבים שלנו, וסוף סוף מסכימים לעבוד דרך עשירייה.

תלמיד: אני יכול לקחת כוחות רק מהעשירייה?

לא, אתה לא לוקח כוחות מהעשירייה, אלא אתה לוקח כוחות מהבורא שנסתר בתוך העשירייה. אבל אם אתה דורש כוחות לחיבור, אתה מגלה שהם ישנם בתוך העשירייה ואתה משתמש בהם ומתקדם.

תלמיד: ומאיפה אני אקח אנרגיה לדרישה תמידית? זו בעיה גדולה להיות בדרישה תמיד, זה לוקח המון כוחות, כל הזמן לבקש עבור חברים.

הדרישה, כוח הדרישה, כוח הפנייה לבורא, אתה גם מקבל מהעשירייה. אין לך על מה להתלונן. אם אתה יודע שכל החסרונות וכל היתרונות, כל הכוחות השליליים וכל הכוחות החיוביים, הכול אתה מקבל מהבורא דרך העשירייה, אז זה נקרא "ישראל, אורייתא, קדוש ברוך הוא, חד", אחד, אין לך קו אחר, רק קו כזה, אני, עשירייה ובורא, אין לך יותר למה לפנות ולמי לפנות.

רק תחשוב שבכיוון הזה, בנקודה הזאת, יש לך הכול. ולא רק לך, לכל אדם שבעולם, לכל אחד ואחד, אין לו דרך אחרת להציל את נשמתו, להגיע לתיקון שלו, אלא רק בצורה כזאת. להיות מכוון לבורא שזה נקרא "ישר-אל", "ישראל" דרך עשירייה, לחבר את עצמו לקבוצה, ועם הקבוצה יחד בקשר ביניהם עשרה כאחד להשיג את הבורא כאחד.

שאלה: במהלך הפעילויות היומיומיות שלי כשאני לא נמצא בקשר עם העשירייה, עם איזה כלי אני יכול להשתמש כדי לחזק בתוכי את המחשבה על החברים ואת החיבור הפנימי?

אתה צריך לצייר לעצמך, שיהיה לפנייך כמו באוויר, שאתה נמצא בעשירייה, קשור אליהם ומתוכם אתה קשור לבורא. ואין לך שום אפשרות לקבוע את המצב שלך אחרת, רק אתה, קבוצה, בורא, זהו. וכך כל הזמן כל הזמן לראות את עצמך במצב הרוחני, ובמצב הגשמי מה שאתה רואה בחמישה חושים שלך.

שאלה: איך לשמור על השלהבת הזאת בחברים?

"איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים להשתדל להכין את עצמנו בצורה כזאת שכל אחד יהיה דוגמה טובה לאחרים, גם חיצונה. ובפנים כל הזמן לחשוב איך אנחנו מחזקים את העשירייה שלנו, כי רק בהתגבשות של העשירייה אנחנו בזה נרגיש את הבורא שנמצא בפנים.

הבורא הוא תוצאה מהחיבור בינינו. אם לא יהיה חיבור בינינו, אין בורא. אם יהיה חיבור בינינו באיזו עוצמה, אנחנו נרגיש את העוצמה הזאת כי זה הבורא. לכן זה נקרא "אתם עשיתם אותי", אתם בניתם אותי, כי בורא זה נקרא "בוא וראה", כתוצאה מהמאמץ שלנו. אם אין מאמץ, לא יהיה בורא. רק תבינו את הכללים האלה, זה לא מה שאנחנו רגילים בעולם הזה, אנחנו עושים את העולם הרוחני מהמאמץ שיש בינינו.

שאלה: בקטע 9 הרב"ש כותב "עליי לעורר את לב החברים כדי שהשלהבת תבער". מה הם לבבות החברים ומה שם אני צריך לעורר?

לב אדם נקרא רצון של האדם. אני צריך לעורר רצונות של חברים שהם יהיו מכוונים לחיבור ולאיחוד, שיהיו כלב אחד. ואז במידה שאנחנו יכולים לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד, במידה הזאת אנחנו יכולים להרגיש בו כוח אחד שזה הבורא.

תלמיד: ואיך עליי להבין שזה הרצון האחד המשותף הזה שאני צריך לעורר כדי שהוא יתייצב בכל החברים, שהוא באמת יתייצב, איך לדעת? אני לא יכול לראות את רצון החברים, אני יכול רק לתאר לעצמי שיש בהם את הרצון הזה.

זה הרצון שלך, שאתה רוצה שיהיה הרצון הזה בהם כמה שיותר, רצון לחיבור, רצון לדבקות, רצון לכווץ את כולם לאחד. אם אתה רוצה שככה זה יקרה, אתה רואה אותו, אתה נמשך לזה. ואז כשהם יהיו מחוברים באמת בצורה כזאת בעזרת הבורא שיעשה את העבודה, אז אתה דווקא, אתה מקבל הראשון, מרגיש הראשון את התוצאות כי אתה גרמת לזה.

תלמיד: אז הכול תלוי בי.

כן.

שאלה: איך במצב של חשכת הלילה, במצב של ניתוק וריחוק, מעוררים את לב החברים, מאיפה לוקחים כוח לזוז במצב כזה?

אני אגיד לכם מהניסיון שלי, שלזה אני צריך כתבים של מקובלים. אני מתחיל לקרוא אותם, בקושי מבין מה שכתוב, אני לא כמו הבעל שם טוב ששכח אפילו אותיות, אבל בכל זאת כך אנחנו יכולים להתעורר, צריכים להתעורר לפעמים. אין ברירה, נעשה כך. זה לא פשוט, אבל זה מאוד מאוד מועיל לתיקון הנשמה. ולא להצטער שזה נמצא, כי כל הכוחות האלו שהם מתנגדים לחיבור בינינו, כל הכוחות האלה הם יהיו פעם דווקא בעד החיבור והם יעלו את הנשמה של כל אחד ואחד למקום שלה. וכמה ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", זאת אומרת כמה שהיצר יותר גדול עכשיו, האדם הזה בתיקון היצר יעלה לדרגה יותר גבוהה. לכן לא לזלזל ולא לבקש למחוק את ההפרעות, אלא ההיפך, להתגבר עליהן כי מזה כל הרווח שלנו בעלייתנו הרוחנית.

שאלה: הרצון המשותף הזה, איך לקבל אותו בכל מצב שמתגלה בפניי?

זה רק מתוך הניסיון. אני לא יכול להסביר יותר.

שאלה: אנחנו לומדים שאור אמונה מביא תיקון בדרגה מסוימת ואז רוכשים דעת רוחני. ופה כתוב בקטע 9 כביכול ההיפך, שלילה מביא דעת. למה?

לא, לילה מביא כלי, חיסרון, שאם אנחנו מתקנים נכון את החיסרון, מביאים לו אור החסדים, אחרי זה בתוך אור החסדים אנחנו יכולים לרכוש את אור החכמה. לילה מביא דעת זה לא שבצורה ישירה, אלא בכוח הלילה, בחיסרון של הלילה, שהחיסרון שלו הוא בדיוק כנגד האור, אז אנחנו יכולים על ידי פעולות מסוימות לגלות את האור. בלי לילה לא יכולים לגלות את האור.

שאלה: אם אני נותן יותר לבורא ולא לחברים, איך להפך את זה?

זה לא טוב. הלב שלך עדיין נוטה לגילוי ולא לשירות.

תלמיד: איך להפוך את זה? בצורה טבעית אני פונה לכוח כלשהו.

ברור, ברור שאתה רוצה את הבורא, ובכלל אתה רוצה לנהל את הבורא, ולפי האגו שלך אתה רוצה לנהל את העולם, ואתה לא מסכים עם כל התהליך הזה, אין ספק.

אבל אין ברירה, אתה חייב שוב ושוב להחזיר את עצמך למצבים כאלו בכוח, אני חייב להגיע למצב שאני מטפל בקבוצה. ובכל מדרגה, בכל מצב, אתה תצטרך לתקן את זה עוד ועוד, כי "כל פעם יהיו בעינייך כחדשים". רצון מקולקל חדש. ומה יש? כך אנחנו מתקנים, וסך הכול אחר כך הכול מגיע לחיבור ולסיכום הנכון, זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".

שאלה: אני עושה איזה ניתוח, אבחון של העבודה שאני מצליח לעשות במהלך היום, להיות בקשר עם הבורא, להתנהג כמו הבורא בכמה שאני מסוגל, אבל אז מגיע בן אדם שחותך אותי בכביש, אני מתחיל לקלל אותו, ומתחיל לראות שאני כל כך רחוק ועד כמה נעשיתי יותר גרוע ממה שהייתי קודם. לכן אני לא מבין למה אין איזה קריטריון שמאפשר לי לבחון האם השתפרתי ביחס לאתמול. למה זה קורה ככה?

עד שאנחנו מגיעים לגילוי הבורא, כל יום ויום אנחנו רואים את עצמנו במצב יותר גרוע, שאני עוד יותר חלש, שאני יותר מקולקל, כל יום ויום. אני זוכר שרב"ש היה אומר, "נו, עכשיו אתה סמרטוט כמוני", ואני הסתכלתי עליו, מה הוא אומר? אבל ככה זה, כי כל יום ויום כשאנחנו מתקדמים אנחנו מרגישים את עצמנו יותר מקולקלים, יותר חלשים, ולא ראויים לכלום.

זה סימן של התקדמות, כי אתה נמצא ברצון לקבל שלך, וכל יום ויום אתה מגלה שאין לך אפשרות לעשות משהו ברוחניות, שאתה לא מסוגל לעשות שום מעשה השפעה, ומתגלה רצון לקבל יותר גדול, וגם בו אתה עוד יותר לא יכול לעשות שום דבר. אם אתמול יכולת לעשות משהו, היום אפילו את מה שעשית אתמול, אתה לא יכול.

אז אתה צריך להתגבר על זה בכוח. השתדלת איזה רגע להתגבר, ומיד אתה נופל, עם כל מיני מחשבות ורצונות, ככה זה, זו הדרך.

קריין: ציטוט מספר 10.

"כלל הדבר, המביא לידי שמירה מקטנות שכל והפסק הדביקות, הוא ההתקשרות והאהבה ושלום האמיתי בדבוק חברים, אכן אם לא זה, הוא בהסתר פנים ח"ו. ואם ח"ו ימהר ליבו להפרידו מבני אדם מאיזה שנאה וקנאה, תיכף ירוץ מהרה אל אחיו החברים המקשיבים לקול ה' באמת, לאמור "אחי ונפשי הצילני נא והשמיעיני נא, דבר ה' ירפא את לבבי ההרוס". וירגיל עצמו תמיד להכניס בלבו אהבת חברים, עד כלות הנפש ממנו, ולהאריך בזה, עד שתדבק נפשו, ואיש באחיהם ידבקו, וכשיהיו כולם כאיש אחד, יהיה אחד שוכן בתוכם ויהיו מושפעים מאתו ית' ברוב ישועות ונחמות, ויתנשאו בעילוי גוף ונפש."

(ר' מנחם מנדיל מוויטבסק. "פרי הארץ")

כן, כך הרב מנחם מנדל כותב, בצורה פיוטית כזאת.

קריין: ציטוט מספר 11, בעל הסולם.

"אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע, זולת בנצרך לישועה היום. ומי שיכול להמתין למחר, ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו.

וזה התהווה לכם מסיבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם."

(בעל הסולם. אגרת י"ג)

זאת אומרת, רק זה יכול להציל אותנו, וחוץ מזה שום דבר.

שאלה: מדוע מוזכר פה שבעים לשון? לבעל הסולם היו תלמידים שדיברו בשבעים לשון?

שבעים לשון זה לא שאנחנו מדברים אנגלית, עברית, צרפתית, וגרמנית. שבעים לשון זה נקרא, שמכל פנייה של הרצון לקבל שהוא יכול לעשות כלפי הבורא, ובכלל מכל הקשרים שיש בפרצוף, בנשמה, בז"ת של פרצוף. ז"ת של פרצוף זה 7 כפול 10, 70 אופנים של ההתקשרויות שונות כדי לייצב לנו קשר שלם, זה נקרא 70 סוגי קשרים, ומזה בא המספר 70 . לכן כך הוא פונה, וכך הוא אומר, פניתי אליכם בכל האפשרויות שיכולתי לפנות.

שאלה: מוזכר בקטע מצב שאני מבין אבל לא מרגיש. מה עושה חבר עם התחושה הזאת בעבודתו מול העשירייה?

צריכים להשתדל להביא את המצבים שלנו להרגשה ולא להבנה. להרגשה, ואז מתוך ההרגשה כבר נוכל לנוע לקראת החיבור בינינו. בשכל אנחנו לא יכולים להתחבר ובכלל, השכל ניתן לנו רק כדי לחבר את הרגשות. כי יסוד הבריאה זה הרצון, הבורא ברא רצון ואנחנו צריכים לגלות את סוגי הרצונות האלו כדי לחבר אותם למקום אחד, לרצון אחד.

כי לחבר את הרצונות לרצון אחד, אנחנו יכולים רק בתנאי שכולם יהיו מכוונים לבורא, ואז "בו ישמח ליבינו", בתוך הבורא נוכל לחבר את כל הרצונות שלנו.

שאלה: נראה מהכתוב שסיבת ההתרשלות בבקשה שלו להתאמץ באהבת חברים זה משהו בלתי נמנע. איך אפשר לזהות את ההתרשלות הזאת, ולקצר את התהליך שלה?

רק על ידי מאמץ בקבוצה ובהפצה, רק על ידי זה. יש כאלה שיכולים להשקיע יותר בלימוד, יש כאלה שיכולים להשקיע יותר בהפצה, אז האדם צריך לנסות את עצמו בזה ובזה, למה הוא נוטה, לאן נוטה ליבו.

תלמיד: מה ההתרשלות בדיוק?

ההתרשלות היא שהוא לא משקיע בזה מספיק כוחות, לא משקיע את כל הכוחות שלו. הרי אם אנחנו יודעים שכל תיקון העולם תלוי בחיבור בין הנשמות, אז ככול שאני אוכל לסדר, לחבר, לייצב את הנשמות כנשמה אחת. במה אני גורם לזה?

שאלה: אדם מרגיש שהוא זקוק לישועה היום או מחר, איך הוא מכריח את עצמו להזדקק לישועה היום?

האדם צריך לברר מה בדיוק הוא רוצה, ומתוך הרצון הזה, מה הוא רוצה להשיג, ומה אין לו, ובזה הוא יראה את הישועה שלו. מה חסר לי כדי להיות שלם, מצליח, מאושר. מה חסר לי? בוא, אני לא אבלבל את עצמי, מה חסר לי היום? או כסף, או מזון, או מין, או משפחה, או כבוד, מושכלות, מה אני צריך? ולפי זה אני קובע איפה אני נמצא.

אם זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אז אני נמצא במסגרת העולם הזה. אם אני כבר נמצא בנטייה לחיבור עם החברים, כדי בתוך החיבור שלנו לגלות את השורש שלנו, את הכוח העליון, אז אני כבר נמצא בדרגה רוחנית. אז עד כמה אני משתדל להתקדם מהדרגה הגשמית לדרגה הרוחנית.

שאלה: דווקא בקטע הזה אנחנו מרגישים בתקופה האחרונה עד כמה הנחיצות שלנו לבקש היום, ולא מחר, ועל הקשרים בינינו. אבל יוצא מצב שיש חבר, חלקים בינינו, שאנחנו מתפללים שוב ושוב, וזה לא שהוא יוצא, הוא נמצא, והוא כל הזמן עובד, אבל דווקא בעבודה שלי אני מרגיש כאילו אני לא יודע כבר מה לעשות. ברור לי שבאיכות לא הגענו לעבודה. מה ההמלצה, איך לעבוד כשאתה מתפלל, ואתה לא יודע איך עוד לפנות כדי לגרום לחיבור הזה?

אתה צריך לחשוב שמה שאתה רואה, אתה רואה את "כל הפוסל במומו פוסל". ואז אתה צריך להשתדל להביא את עצמך למצב שאתה רואה את כל הקבוצה בצורה שלמה, ואתה משקיע כל כך הרבה כוחות, רצונות שכולם יהיו שלמים, שלווים, וכך אתה רואה אותם.

אני חושב שכל אחד מאיתנו ראה אישה שמטפלת בילד שלה, בתינוק שלה. אין לה שום דבר יותר חשוב מהתינוק שלה, היא לא רואה בו שום מום. אתה מסתכל, מה זה? תראה מה קורה לו, עד כמה הוא לא יפה, איזה אוזניים, איזה פה, איזה אף יש לו. ובשבילה? אין יותר מושלם ממנו. ככה אתה צריך לראות את הקבוצה. תנסה להשוות את זה עם מה שאתה רואה עכשיו, ותראה עד כמה זה הפוך.

קריין: ציטוט מספר 12, בעל הסולם.

"ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'. ואינו יכול להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, שהוא אינו ראוי, שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". ונמצא, שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה, הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם, היינו גדלותו ית', שלא תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'." 

(בעל הסולם. "שמעתי". קי"ג. "תפילת שמונה עשרה")

שאלה: אני מרגיש שאני בשיעור שומע הכול, אבל אחרי השיעור שעושים סיכום וגם כששומעים את השיעור במשך היום, מרגיש שבכלל לא הייתי בשיעור, פספסתי כל כך הרבה דברים.

מצוין. אז מה הטענה?

תלמיד: הטענה היא האם יש התקדמות פה בכלל? מה קורה איתי, מה קורה פה?

מראים לך עד כמה שאתה משתנה. עד כמה שאתה היית בשיעור במצב אחד, היית שם גם תחת השפעת החברים, האווירה הכללית שלי, ואחר כך כשאתה יוצא מזה אז אתה נופל, אתה מתנתק מאיתנו, זאת הבעיה. ואז אתה מרגיש את הכול בכלים שלך, ובכלים שלך אין לך מה להגיד, אין לך מה לראות, אין לך מה להרגיש, ולכן זה נראה לך שזה הכול ריק כאילו שלא היית. תשתדל לא להתנתק מאיתנו ואז אתה תרגיש במשך כל היום עד כמה שיש לך עוד יותר הבחנות וגילויים בחומר השיעור.

תלמיד: אני גם חשבתי אולי בגלל שכאילו לומדים ביחד, אז כאילו העשירייה יכולה.

בעשירייה כל הדברים האלה הם קיימים אפילו שאף אחד מהם לא זוכר גם, אבל יש מושג העשירייה הרוחני, שם אתם כן נמצאים, ושם נמצא הכול ונשמר הכול. אז תשתדלו להיות כל הזמן קשורים ואז תראו עד כמה שאתם יכולים להמשיך ולטפח יותר את נושא השיעור.

שאלה: לפעמים חברים מרגישים דווקא תמיכה בכבדות שהם מרגישים, זה כאילו נראה מכובד יותר בעיני חברים, הם אומרים זו נשמה גדולה, עבה. מה עושים עם הצדקה כזאת?

זה נכון שלאדם גדול מגלים לו חסרונות יותר גדולים אבל השאלה מה הוא עושה עם הכבדות הזאת שהוא מקבל. האם הוא באמת מצדיק את זה שנתנו לו את הנטל הזה או לא. או שהוא עכשיו נראה כלפי החברים כחלש.

טוב שהחברים יגלו שיש לו הכבדת הלב גדולה מאוד מה שמגיע לנשמה הגדולה, וגם הוא בהתאם לזה מפתח כוח התגברות, שמתקשר עם הסביבה, שזה בכוחות שלו ובתפילה לבורא, ואז על ידי זה מתגבר על ההפרעה והולך להתקדם. ככה זה.

תלמיד: להצליח לעורר את החברים, בעצם מה אני רוצה שיקרה לחברים שהצלחתי לעורר אותם, מה אני רוצה?

שהם לא שוכחים את הכללים של התיקון שלנו בכל מצב ומצב, שזה אך ורק בתנאי "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שאני פונה לחברה, לעשירייה ומהעשירייה לבורא, ואז מהבורא אני מקבל דרך העשירייה את העזרה אליי, וכך שוב ושוב. זהו מ"ן ומ"ד, מ"ן ומ"ד כל מה שאנחנו לומדים.

שאלה: כאן בקטע שקראנו, קטע מספר 12 הוא כותב "מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה, הנקרא בחינת מלכות." מה זה אומר אמונה נקראת מלכות?

מלכות שהיא עובדת בצורת ההשפעה נקראת האמונה. אמונה זו תכונת הבינה, אבל מלכות שהיא רוצה להידמות לבינה, שהיא רוצה לעורר את עצמה להשפעה היא נקראת גם אמונה.

תלמיד: ומה זה אומר שזה בעבודה שלנו ככה אנחנו משפיעים?

שאנחנו רוצים להשפיע מתוך הרצון לקבל שלנו. שהרצון לקבל זו תכונת המלכות ואנחנו רוצים לדמות לו על ידי כוונה על מנת להשפיע לדרגת הבינה.

תלמיד: ואיך אנחנו מדמים את הרצון לקבל שלנו להשפעה?

על ידי כוונה בעל מנת להשפיע. על ידי הכוונה. הרצון לקבל שלנו נשאר, אי אפשר לעשות עימו כלום, זה ניתן לנו מהבורא. עד כמה שאנחנו יכולים לשייך לרצון לקבל הזה כוונה בעל מנת להשפיע, אז זה נקרא שאנחנו מדמים את עצמנו לדרגת הבינה, ואז אנחנו נעשים בזה דומים לבורא. לכן אנחנו נקראים אדם הדומה לבורא.

תלמיד: ואם באופן מעשי אנחנו עשירייה בעבודה שלנו אנחנו רוצים מעל הרצונות שלנו שהם מאוד שונים אצל כל אחד, איך את הכוונה הזאת אנחנו בונים משותפת מעלינו?

שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה. אם אנחנו נגלה השפעה הדדית זה לזה, נגלה שאנחנו לא יכולים לעשות את זה בלי עזרת הבורא, ואת הבורא אנחנו נמשוך אותו כל אחד כדי להשתמש בכוח הבורא כלפי החברים, אז אנחנו נבנה במקום שדה אגואיסטי שלנו, שדה של השפעה, שדה רוחני, שדה שבו אנחנו משתמשים בתכונות הבורא. זה נקרא שהבורא מתגלה בינינו. כך מתגלה, לא צריכים שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אנחנו מגיעים לשדה הזה בעזרת הבורא רק מלמעלה?

אנחנו מגיעים לשדה של השפעה בינינו על ידי זה שאנחנו רוצים לגלות בורא בינינו, כוח השפעה הדדי, אנחנו רוצים שזה יתגלה. זה כוח שהוא נמצא בטבע, טמון בטבע. כמו שראית כל מיני סרטים על היקום, על החלל הזה שבו אנחנו נמצאים, שיש בו הרבה כוחות שאנחנו לא מזהים, ובטח שיש שם עוד כל מני פלנטות, כוכבים, יצורים שאנחנו לא מזהים אותם, לא יכולים לזהות, עדיין הכלים שלנו טלסקופים למיניהם וכל הכלים האלה רדארים לא מסוגלים לגלות את זה.

אבל יש כוח שהוא ממלא את כל היקום, אומרים שזה הכוח התפל, הכוח השחור, כל מיני מדענים כך אומרים, אבל זה ישנו. זה ברור שאנחנו מרגישים את זה. אנחנו מרגישים שישנם גלים שאנחנו לא יכולים לזהות אותם. יש בטוח כאלה כוחות שעוברים מקצה לקצה של היקום, אם אפשר בכלל להגיד ליקום שיש בו קצוות, אבל שהכוחות האלה הם מופיעים בכל מקום. אם זה לא היה כך, אז כל היקום שלנו היה כבר מתפורר.

לכן כוחות הדדיים בין כל חלקי היקום הם קיימים ופועלים למעלה מכל ההגבלות שלנו הגשמיים, וחלק מהם הם נסתרים, נסתרים הכוונה היא שאנחנו יכולים לגלות אותם רק כשאנחנו נהיה בעל מנת להשפיע, אז אנחנו לא נהיה מוגבלים בחומר, במה ששייך, קשור לחומר.

תלמיד: אנחנו כל החברים אני בטוח בזה, כל חברי בעשירייה הם רוצים את זה ומשקיעים בזה, אבל כל פעם כאילו אנחנו מפספסים משהו אם זה בזומים שלנו, אם זה בתפילה, סיכום אחרי שיעור. איך בונים את זה ביחד?

אתם מתקדמים מהר, ואני מאוד מרוצה בכלל מהקבוצה העולמית שלנו, כנראה שזה הזמן גורם. וטוב שכך אנחנו. צריכים עוד קצת זמן, עוד קצת מאמץ, ויותר להשתדל במאמץ של הכוונות ולא סתם כוח. אלא לְמה אני רוצה לחבר את הכוח שלי ומה אני רוצה לקבל תמורת הכוח הזה.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לרצון רוחני והקשר עם החברים הופך להיות לדבר החשוב ביותר, האם הרצונות הגשמיים נעלמים או שהם הופכים להיות פחות חשובים?

כן, הם נעשים פחות חשובים, זאת אומרת מה שנשאר אלה דברים חשובים. זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מהם נשארים רק דברים שאני חייב לקיים אותם כדי לקיים את עצמי, כן ודאי. זה כמו שאנחנו גדלים בעולם הזה מדרגת ילדים, לדרגה יותר גדולים, אז אנחנו עוזבים את המשחקים, את כל הדברים האלה שחשובים לילדים ולנו כבר מתחילים להיות חשובים דברים יותר גדולים.

שאלה: אני לא מבין במה אנחנו עוזרים אחד לשני. אם אני נניח עובר מצב פנימי, במה החברים יכולים לעזור לי, הם בכלל לא יכולים לשים לב, לא יכולים לראות, במה הערבות מתבטאת פה?

ערבות היא תכונת הכלי הרוחני. אם הם לא עוזרים לך, אתה לא יכול להתקדם, פשוט מאוד. אתה יוצא מהמצב הקודם, אבל אתה נשאר באותו מישור, לא מתקדם. אם אתה מקבל מהם כוח תמיכה, ערבות, את הרצון שלהם להתחבר איתך ביחד כדי להגיע לרוחניות גבוהה יותר, אז אתה כבר עולה לרמה אחרת של קיום, משתנות בך תכונות, משתנים בך ערכים. אחרת, לא.

תלמיד: אז זאת תמיכה כללית כזאת?

אם זה לא על ידי ערבות אז זה בתמיכה כללית, אבל הערבות במקצת בכל זאת נמצאת ולאט לאט היא יותר ויותר מתגלה וגוברת, היא בכל זאת ישנה.

תלמיד: אבל במה זה מתבטא? אם נניח חבר עובר עכשיו איזה מצב פנימי, איפה פה הערבות נכנסת כביכול, במה היא מתבטאת?

אם אתם מבינים ומרגישים את זה ורוצים לעזור לו וחושבים על זה, זאת כבר ערבות.

תלמיד: ואם אנחנו לא יודעים על המצב הזה?

אם אתם לא יודעים אז זה לא כל כך טוב, אז אין לכם אפשרות להביע את הערבות שלכם כלפיו.

שאלה: איך למשוך את כוח הבורא, מה לדמיין או לרצות, הרי הוא לא מגולה לי?

כוח הבורא הוא תמיד רק בהשפעה למעלה מכל החשבונות. זה כמו אמא כלפי הילד, הוא יכול להיות שובב ומה שלא יהיה, היא בכל זאת מגלה את האהבה שלה אליו בצורה חלוטה. ככה זה, כך אנחנו צריכים להשתדל להתייחס לחבר.

שאלה: אם אנחנו לוקחים את מה שאמרת קודם, שצריכים לתת שרות לחברים, ואני מצליח לשים לב שאני יוצא מעצמי ובאמת דואג לזה שהחברים יהיו מרוכזים, שיהיו משפיעים, שיהיו בחיבור. אני שם לב שאני מצליח לעשות את זה, אבל אני לא מרגיש פה את העזרה של הבורא או שהוא נותן לי כוחות או שהוא זה שעושה את זה, אני מרגיש שאני זה שדואג לחברים, הבורא נעלם פה מהמשוואה, האם זה בסדר?

זה לא בסדר, אתה צריך למשוך אותו בכוח. דבר עם החברים על זה שחסר ביניכם בורא. ככה זה.

קריין: ציטוט מספר 13, רב"ש.

"במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.

ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

קריין: ציטוט מספר 14 , בעל הסולם, "שמעתי".

התקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: בציטוט 13 נאמר שאם הבורא לא יעזור לו הוא לא יחזיק מעמד. במה מסתכמת עזרת הבורא, איך לבקש נכון?

עזרת ה' יכולה להגיע לנו בכל מיני אופנים. יכול להיות שנותנים לאדם עוד יותר הכבדת הלב, ואז הוא מרגיש שבכלל הכול סגור, הכול יורד אליו כחשכה, ויכול להיות שמתוך זה, יחד עם זה, הוא מרגיש שהוא חייב להתגבר, שהוא חייב להוסיף כוחות ואז הוא מתפרץ וקורע את החושך הזה ויוצא לאור, זה נעשה לו יותר ברור. כי לפעמים כדי לברר את המצב אנחנו צריכים דווקא חושך יותר גדול, שאז יתברר לנו, מה אנחנו צריכים. זאת אומרת, אנחנו לא פותרים את הבעיה אלא אנחנו יכולים לאתר את מקור הבעיה, וגם זה חלק מהפתרון. כמו כשאנחנו צריכים לפתור נניח איזו בעיה במתמטיקה, אז יש צורך קודם כל להבין מה שואלים מאיתנו, מה רוצים מאיתנו, ואחר כך אנחנו עושים את הפתרון. כך גם כאן.

לכן העזרה מהבורא מגיעה תמיד, ואנחנו תמיד בעצם צריכים לאתר אותו, מה הוא עושה? ואז אנחנו נראה עד כמה כל הזמן הוא עוזר לנו מהצד הזה ומהצד הזה, וכך וכך, וכל הרצונות שלו, כל הפעולות שלו מגלים לנו כמה הוא נמצא בשירות, בטיפול, באהבה אלינו. ומכל הצדדים הוא עוזר עוד קצת לברר יותר את השאלה, עוד קצת לוחץ עלינו, עוד קצת נותן לנו להרגיש שאנחנו מסוגלים וכן הלאה. אבל הבורא ממש מכל הצדדים, הוא עוזר לנו בכל מיני צורות.

שאלה: איך אפשר לשמר את הקשר עם העולם הזה כאשר מתחילים להשתנות סדרי העדיפויות שלנו? נניח הבן שלי רוצה שאלווה אותו לכדורגל, אשתי רוצה ללכת לחופש, השותף בעסק רוצה להרוויח יותר כסף, אבל לי יש כבר עדיפויות אחרות ואני לא מרגיש צורך להשתתף בדברים האלה. איך אפשר לקשר את זה כשאין לי כבר שום צורך, שום חשק לעולם הזה?

נכון, ולא יהיה לך חשק לעולם הזה כי אתה באמת מתחיל לראות אותו כהכי נמוך, הכי ילדותי ושאין בו כלום. תשאיר מהעולם הזה כל מיני דברים שאתה חייב כדי להתקיים, אוכל, מין, משפחה, וגם קצת מכסף, כבוד, מושכלות, אבל בצורה כזאת שאתה לא כל כך שקוע בזה. וגם תסביר להם, שאני לא משתתף בכדורגל ולא משתתף באופנה ולא משתתף בקניות שאתם רוצים לעשות וכן הלאה. אני משתדל להביא הביתה פרנסה ולדאוג לבריאות המשפחה וכן הלאה אבל לא יותר מזה. דברים הכרחיים בלבד, מכל היתר לא אכפת לי, אני לא חייב. אם תגיד את זה מכל הלב, נקווה שהם יבינו.

תלמיד: כן, אבל מה שאני חושב זה שהאנשים האלה שמקושרים לחיים שלי יש להם ציפיות כלפי, ואני כביכול לא מממש את הציפיות שלהם, אני לא יכול לממש.

אתה לא חייב לשרת אותם. אתה בעל משפחה, אתה לא בא לשרת אותם, לא לשם זה נולדת. לא לזלזל בהם, להביא להם את הדברים ההכרחיים וגמרנו, אתה לא חייב להיות כקוסם לפניהם ושחקן או מארגן לפניהם, שלא ידרשו את זה ממך.

שאלה: מתוך הקטע על כוח ההתגברות או כוח האמונה שאנחנו מבקשים, האם זה כוח שבא מחוץ לעשירייה, לעזרת העשירייה, או שזה בא מתוך העשירייה לעזרתי בלבד?

גם וגם. את זה אתה תברר בדרך, אבל זאת שאלה טובה.

שאלה: אם לעבוד לתועלת ה' זה להביא אחרים לעבוד לתועלת ה', אז מה זה תועלת ה' בסוף?

לא. זה שאתה מביא אחרים לעבוד לתועלת ה', בצורה כזאת אתה מתקן את הנשמה שלך. כי הנשמה שלך פרוסה על כל האנושות, על כל הנשמות, אין שום דבר חוץ מהנשמה שלך, אז תתקן אותה.

תלמיד: אני לא יודע מה זה תועלת ה', מה זה להביא אותם למצב הזה, לאיזה כיוון להביא אותם?

לעל מנת להשפיע, שכולם ישתתפו בערבות.

תלמיד: אבל זה תמיד בסופו של דבר מגיע לאותו הבורא שאני לא יודע מה לעשות איתו, גם ערבות וגם השפעה?

אתה לא צריך לעשות עימו כלום, רק לקבוע שהכוח הזה הוא כוח בלתי מוגבל, הכולל והשולט על כל הנבראים.

תלמיד: אז מה שאני צריך לעשות זה לעזור להם להחליט את זה, כך אני מקדם אותם לאותה המטרה?

כן, אבל לעזור להם בצורה כזאת שאתה תרגיש שהם זה אתה. אין חוץ ממך אף אחד בעולם.

(סוף השיעור)