להיות צינור ללב החבר - קטעים נבחרים מן המקורות

שיעור צהריים 17.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שיעור בנושא - להיות צינור ללב החבר, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 5.

אנחנו לומדים שכולנו חלקים מנשמה אחת שנקראת "נשמת אדם הראשון" והמטרה שלנו היא לקבל מילוי מהבורא, למלא את עצמנו בכל האור שיש בבורא, וכדי לעשות זאת אנחנו צריכים להיות מחוברים כך שכל אחד מעביר את האור העליון הזה לאחרים. לכן כל התיקון שלנו הוא להיות כל כך מחוברים עד שהחיבורים שלנו יביאו את האור העליון במלואו לכל אחד ואחד, ואז נקבל אור מכל "שישים ריבוא הנשמות" ו"פי תר"ך פעמים". בזה אנחנו מגיעים למצב של תיקון, שכל האור שנמצא בבורא מגיע אלינו, ואנחנו מקבלים אותו בעל מנת להשפיע. זו בעצם העבודה שלנו. לכן כל אחד ואחד צריך להיות כצינור כלפי כל העולם, ובזה שהוא מעביר את האור העליון לכל העולם הוא ממלא את עצמו, מתמלא בעבודה הזאת, ונעשה שותף עם הבורא וכמו הבורא הוא מאיר כלפי כל העולם וממלא את כולם. לכן להיות צינור לכל חבר זו העבודה שלנו. לא סתם להתחבר, אלא גם להשתדל להעביר את הקשר עם הבורא לכל החברים.

קריין: קטע מס' 5.

"על צדיק אחד העולם עומד, היינו שהאור, שהוא המשיך, הוא על דרך נר לאחד נר למאה. לכן, המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף חובה, אזי מאבד עולם מלא, היינו שהאור, שהיה מספיק לעולם כולו, הוא מנע שיתגלה האור הזה. וזה ענין, ש"חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם"."

(הרב"ש. 561. "נפש ישראל")

וכך כל אחד ואחד. מפני שכל אחד קשור לכולם אז כל אחד חייב לקבל מכולם לפי הנשמה שלו את כל אור אין סוף כדי להעביר אותו לכל הנבראים כי כך אנחנו מחוברים. ולכן אדם צריך לדאוג לממש את הייעוד שלו. הוא צריך להבין שאם הוא לא מעביר משהו לעולם כולם סובלים ולכולם יחסר אור אין סוף, הקשר עם הבורא. הוא גם צריך להבין שבזה שהוא מעביר את האור מהבורא לכל העולם, הוא מתקין את עצמו כלפי כל העולם כמו הבורא עצמו, ולכן הוא שב לבורא ונעשה שותף עימו. נאמר "על צדיק אחד העולם עומד", מה הכוונה על צדיק אחד? שאותו צדיק הוא כל אדם שמעביר את אור אין סוף, את אור הבורא לכל אחד ואחד. זו העבודה שלנו וזו צריכה להיות המטרה שלנו, וכך כל אחד צריך להחזיק את עצמו. זה לא שהוא לא חייב לכולם והוא יכול לעמוד בצד, אלא כל אחד חייב להיות כמין מעבר מהבורא לכל הנבראים.

שאלה: האם נכון לראות את זה גם ברמה של עשירייה? כי רואים שבעשירייה לפעמים אחד מוביל ומתלהב ואחר יורד, זאת אומרת שהצדיק הוא לא רק האדם, כי האדם הוא חסר אונים, אלא דווקא התלות בעשירייה היא החשובה?

התלות בעשירייה צריכה להיות קודם כל שאני חייב להם. מפני שאני חייב להם, וכדי לממש את הייעוד שלי אני חייב לקבל מהם את החסרונות, ולכן אני חייב להתכלל איתם, להתקרב אליהם ואחר כך אני צריך לפנות לבורא עם החסרונות שלהם ואני כמעביר צריך לקבל מהבורא בשבילם ולהעביר להם. זו בעצם העבודה שלנו. יש כאן עליון, אמצעי ותחתון. עליון זה הבורא, אמצעי זה אני והתחתון אלו כל החברים שלהם אני מעביר. ולא רק לחברים אני מעביר אלא לכל העולם, כי כל העניין של העשירייה בא כדי שאנחנו נבין איך אנחנו צריכים לעבוד עם כל העולם.

תלמיד: אז כשהרב"ש אומר פה "על צדיק אחד העולם עומד", אדם צריך לקחת את זה אישית על עצמו?

אישית על עצמו, ודאי.

שאלה: אני נהנה כי החבר נהנה. האם הבורא נהנה איתנו יחד?

כל אחד שמעביר את האור מהבורא למישהו, מהנה את הבורא. זה עניין של הפרצוף וזיווגי הפרצופים ולהעביר את האור מעליון לתחתון, מאין סוף ועד סוף כל קו האין סוף, כך זה קורה.

קריין: קטע מס' 6 של נועם אלימלך.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים."

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)

כל אחד בנוי בצורה שהוא יכול למלא את החבר ולא את עצמו, ויוצא שאני ממלא את עצמי באותה מידה שאני ממלא את אחרים. כשאני מעביר דרכי את אור אין סוף מהבורא כלפי כל אחד ואחד, אני לא יכול לקבל אור מהבורא אלא אם כן אני מעלה חיסרון של אחרים, זה נקרא "העלאת מ"ן", ואני כאן כמעביר מהתחתון, ממישהו, לעליון שהוא הבורא, ואז בצורה כזאת מהבורא אני מעביר את האור העליון מלמעלה למטה כלפי כולם, כלפי כל החברים. זה בעצם התפקיד שלי, ובזה אני ממלא את עצמי באור שאני מעביר לכל החברים, וכך אני מגיע לגמר התיקון.

אז יוצא ש"המתפלל בעד חברו", מקבל בעד חברו, הוא זה שמקיים את המעשים הרוחניים בצורה הנכונה ולכן זה נקרא "ישראל ערבים זה לזה, כלומר ממלאים זה את זה, ממתיקים זה את זה". זה קורה על ידי קבלת החסרונות מהחברים, העלאת החיסרון הזה לבורא, קבלת מילוי מהבורא והעברתו בחזרה לחברים, וזה נקרא שהם "נענים זה לזה".

שאלה: מה היחס הנכון כלפי החסרונות של החברים?

היחס הנכון הוא שאני שמח שאני יכול למלא אותם. אם החיסרון מתגלה לי, אז אני צריך להיות שמח שאני יכול לפנות לבורא עם החיסרון של החבר ועם חיסרון שלי. אני עוטף את החיסרון של החבר בחיסרון שלי לעזור לו, לעשות לו, להעביר אליו, ואת שני חסרונות האלה אני מעלה לבורא. הבורא ממלא לי את הכלי הזה, את החיסרון הזה שלי שבו אני עוטף את החיסרון של החבר, וכך אני יוצא לקראת החבר ומעביר לו את המתנה הזאת מלמעלה. אני נעשה שותף לבורא בזה שאני מעביר את המילוי שלו, את האור שלו לחבר.

שאלה: כאשר אני עומד מול העשירייה, האם אני מחפש את החסרונות? איזה חשבון אני עושה, איך אני מתחיל?

אני מתחיל מזה שאני מחפש במה אני יכול לעזור לחברים ואני רואה שהם נמצאים בחיסרון. איזה חיסרון יש להם? לקבל מהבורא מילוי לחיסרון שלהם. אז יש כאן קודם כל אור שמתקן ואור שממלא, ואני צריך להשתמש, להשתתף בכלים האלה, באורות האלה, וזאת על ידי כך שאני מתחבר לחבר, מעביר את החיבור שלנו לבורא, ומבקש מהבורא שייתן דרכי מילוי לחבר.

ועל ידי כך שכל אחד ואחד עוטף כלי, חיסרון של החבר בחיסרון שלו לעזור לו, אנחנו מגיעים למצב שהבורא עוזר לנו ומעביר את האור העליון שלו, את המילוי שלו דרכנו, כי אנחנו פועלים כאן על מנת להשפיע. אני רוצה למלא את החבר ולכן אני פונה לבורא, ואז הבורא, מפני שגם הוא רוצה למלא כל אחד ואחד נמצא איתי בהשתוות הצורה, ואז נפתח הכלי שלי ומעביר את האור העליון מלמעלה לחבר, וכך אני נעשה צינור.

שאלה: הבקשה שלי לבורא היא בשביל החבר שלי. האם זו הבקשה שהבורא ימלא אותו דרכי או שהבקשה שהבורא ייתן לחבר שלי תכונות שהוא יכול על ידם להתמלא?

לא, אני לא מתפלל עבור תיקון הכלים של החבר. אני גם לא יכול בדיוק לברר ולהגיד את זה. אני מתפלל רק עבור זה שהבורא ימלא את משאלותיו. כך כבר אני פותח את הצינור, והבורא כבר יודע בדיוק מה לעשות ומעלה את החבר גם באור המתקן, גם באור הממלא והוא עושה את כל העבודה.

שאלה: איך אנחנו יכולים בצורה הנכונה ביותר להעביר את כל היראה וההודיה שקיבלנו מהפגישה שלנו איתך, לכל הכלי העולמי?

תודה רבה על השאלה. איך אתן יכולות להעביר את כל ההתפעלות שלכן מהפגישה בינינו לכל הכלי העולמי? אני חושב פשוט בהזדמנות להסביר להם, לכתוב כמה זה טוב אם אנחנו מתחברים יחד, יושבים יחד, נמצאים בסעודה. היתה לנו סעודה מאוד יפה ועשירה, והכול היה כל כך יפה וטוב, כל קבוצת גרוזיה הייתה בישיבה הזאת. אני מאוד שמח על היום שראיתי אתכם, נפגשתי, וזה נעשה בי התרשמות מאוד מאוד עמוקה ויפה. אני אשמור את זה לעצמי לעתיד לבוא. תודה רבה לכם, וד"ש לכל המשתתפים והמשתתפות.

שאלה: מה זה אומר חיסרון רוחני, איך למצוא אותו ואיך לגלות אותו בחברות?

פשוט מאוד, החיסרון הרוחני זה חיסרון לתת. חיסרון גשמי זה חיסרון לקבל.

קריין: קטע מס' 7.

"הפוך "רצון" ותשכח "צנור" [...] שה"צנור" בהיותו בבחינת מסך, שפירושו צמצום בשליטה, דהיינו שמעכב רצונו מלקבל בבחינה ד' מכח העליון השולט עליו, הריהו ההפך מן חומר הכלי עצמו, דהיינו "הרצון לקבל", כי מעכב את עצמו מלהפיק את רצונו זה, וע"כ רמזו הפוך "רצון ותשכח צנור", כלומר, שענין הצנור הוא הפוך מהרצון, שהרי כופה רצונו ועושה ההיפך ממה שרוצה."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', פרק א', אות א')

שאלה: הבורא ברא רצון והוא משחק איתו כל הזמן וזה באמת מורגש. האם גם אנחנו יכולים לשחק במשחק הזה, איך להרגיש שזה משחק ולא משהו קשה, לא נעים, האם אפשר להיכנס למצב המשחק כמו שהבורא משחק איתנו?

אם אנחנו נתעלה מעל הרצון האגואיסטי שלנו ולא נהיה תלויים בו, אז אנחנו נרגיש שאנחנו משחקים והבורא משחק איתנו וכל החיים שלנו זה באמת כמו משחק. כמו שכתוב - הבורא משחק עם הנבראים. ככה אנחנו צריכים להיות, רק בצורה, במידה ובתנאי שאנחנו נעלה את עצמנו למעלה מהאגו שלנו.

שאלה: איך בפועל להפוך רצון לצינור, מה צריך לעשות?

צמצום ואור חוזר - הופכים את הרצון לצינור.

שאלה: כשאני מעבירה אור לחברה אני נמצאת בהשוואת צורה מצד אחד לבורא, מצד אחר לחברה. איך בנקודה הזאת אני ממשיכה לראות אותה כגדולה, האם עוצמת החיסרון שלה, זה הגדלות שלה בעיניי בנקודה הזו?

בדיוק. במידה שיש לי חיסרון, אני יכולה להפוך אותו מחיסרון לקבל לחיסרון להשפיע וכך אני מתקדמת, מתקרבת לבורא.

שאלה: איך להגיע לתכונות כאלה שכל האור שמגיע אליי אני אעביר לכל החברות בעשירייה ולא להשאיר שום דבר לעצמי, שיהיה ממש הפוך?

בשביל זה את צריכה להיכנס ללב שלהם ופשוט להיטמע שם.

שאלה: התחלנו ללמוד את נושא בניית הצינור. איך להתייחס לניסיונות שהבורא שולח כשבעשירייה הבורא נותן לנו לקבל החלטות לסגור כל מיני צינורות העזרה בינינו?

זה אתן צריכות לסדר ביניכן. טוב שעכשיו מתגלות כל מיני בעיות, זה סימן שאתן יכולות להתקדם לכיוון החיבור ביניכן ולכיוון חיבור עם הבורא. יופי, דווקא טוב. סימן שיש לכן אפשרות להתקדם. רק על ידי הפרעות אנחנו יכולים להתקדם. ויש לכן הפרעות, קדימה.

שאלה: בקטע כתוב, "הפוך רצון ותשכח צינור" זה המסך. האם קודם צריך להפוך את הרצון או שזה קורה במסך?

הכול קורה במסך. אנחנו נשארים עם אותו רצון, רק אנחנו הופכים אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא "הפוך רצון". אז במקום הרצון, אתה תקבל צינור השפעה.

שאלה: מה ההבדל בין החסרונות של החברים אם לכולם יש אותו חיסרון להגיע לבורא?

אתה תתקרב אליהם ותראה כמה חסרונות יש להם שמצפים שאתה תמלא אותם, תעזור להם. הכול תלוי כמה אתה תיכנס לתוך הלב שלהם.

קריין: קטע מספר 8.

"עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות ערב)

שאלה: בקטע 7 כתוב שמסך זה צמצום בשליטה. מה זה "צמצום בשליטה"?

שאתה מצמצם את האור העליון במידה שאתה יכול לקבל בעל מנת להשפיע. זה נקרא "מסך", וזה צינור.

שאלה: איך להיכנס לתוך הלב של החבר?

תתקרב אליו, תבקש ממנו שיעזור לך. תנסה להרגיש את מה שהוא חייב, את מה שהוא צריך, את מה שהוא רוצה, ותספק לו את זה. תפנה לבורא, תתפלל כדי לקבל את מה שהחבר רוצה. תשאל את הבורא, "מה רוצה החבר שלי? תן לי את מה שהוא רוצה, אני רוצה להעביר ממך אליו". תתפלל, תדבר במילים פשוטות. יהיה לך הרבה יותר ברור.

שאלה: אפשר לשאול את הבורא מה רוצה החבר והוא יענה?

תשאל. כן, הכול מותר.

קריין: קטע מספר 9

"עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(הרב"ש. אגרת כ"ד)

שאלה: בעשירייה שלנו יש מצב כזה שחלק מהחברות רוצות עבודה אינטנסיבית יותר, רוצות להוסיף פעולות בינינו, הן בהתפעלות גדולה, וחלק מהחברות ההפך, הן מאוד עמוסות, וגם כך הן עושות המון. מה המ"ן שאני צריכה להעלות כחברה עבור העשירייה במצב כזה, כשכל אחת שונה? האם אני צריכה להתפלל על כל אחת מהחברות בנפרד?

אפשר עבור כל אחת בנפרד ואפשר עבור כולן, זה לא חשוב, ודאי שלכל אחת יש חיסרון משלה, והחיסרון של כולן סך הכול הוא רצון לקבל מהבורא מילוי, שהוא ישנה אותנו ויקרב בינינו ויחבר אותנו לרצון אחד. אז לא חשוב בדיוק מה כל אחת רוצה, ודאי שבעצמנו אנחנו לא מבינות מה הלב שלנו רוצה, אלא אנחנו צריכות להתקרב יותר, ככול האפשר זו אל זו, ועל זה מבקשים. והבורא כבר יודע איך לסדר את חיבור הלבבות.

תלמידה: כלומר, אני צריכה לבקש מהבורא שימלא את כל אחת מהחברות במה שהיא צריכה?

כן.

קריין: קטע מספר 10.

"ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים, ולקרב אותם לדרך ה', כי על ידי זה, יוכל להמשיך הארה לאורך ימים, על ידי מה שמקרבם לעבודת הבורא."

("מאור ושמש". פרשת כי תצא)

שאלה: בעידן שלנו יש הרבה חסרונות חומריים, אבל כשזה מגיע לחסרונות רוחניים, כולנו רוצים לדבוק בבורא. מהם החסרונות הרוחניים השונים בינינו?

לכל אחד את מה שיש לו בלב, שהוא בעצמו לא יודע. כשאנחנו מתחילים לברר את הדברים האלה ופונים לבורא, הבורא קורא את ליבו של כל אחד ואחד, ואז מקשר ביניהם ונותן לנו תשובה.

שאלה: מה עלי לעשות כדי לרצות למלא את החברה, הרי באופן טבעי אין לי רצון כזה?

אני מבקשת מהבורא שיהיה לי רצון להיות צינור כלפי החברות שלי, שאני אתחבר איתן וארגיש את החיסרון שלהן, ואתפלל על החיסרון שלהן לבורא והבורא ימלא לי את החיסרון, הוא יבנה לי כלי, הוא יבנה לי צינור, ואז אני אקבל את כל מה שהחברות שלי רוצות ואני אעביר דרכי אליהן את המילוי. זה התפקיד שלי ולזה אני מתפללת.

שאלה: האם אפשר להעביר את האור גם למי שאין לו חיסרון, האם יכול להיות שחבר לא ירצה לקבל אור?

אנחנו יכולים להתפלל עבור החבר שאין לו כל כך רצון. רצון יש לכולם, אבל תלוי עד איזה גובה, אז אנחנו מתפללים לבורא שיפתח את ליבו של החבר כדי שנוכל לעזור לו, לחמם אותו, לחבק אותו, לקרב אותו אלינו, וכולנו יחד נבצע פעולות חיבור ומילוי.

שאלה: למדנו שכדי להיות צינור להעברת האור צריך להתחבר. האם אנחנו צריכות להיות באותן מחשבות, רצונות ורגשות כדי להפוך להיות צינור?

כן, אנחנו צריכות להשתדל לבצע חיבור, ובחיבור אנחנו כבר נראה מה זה נקרא "צינור", מה זה נקרא "עיגול", מה זה נקרא "משולש", כל מיני צורות של חיבור, ואנחנו נברר אותן. זה עוד לפנינו, אבל כול זה מתברר בתוך הנטייה לחיבור.

שאלה: בקטע העשירי כתוב שיש להחזיק באהבת החברים. מה זה אומר?

שאני כל הזמן מחזיק במרכז החברה, במרכז העשירייה. את יכולה לקרוא על זה במאמר הערבות.

שאלה: בכל עשירייה יש תפקידים מוגדרים בין החברים. האם צריך כל הזמן לחפש איפה אני מוסיף באהבת חברים?

לא, היכן שאתה יכול בכל רגע, תהיה בשמירה להשתדל מיד לעזור.

תלמיד: אם בפנים אני מרגיש כאילו אני עומד במקום ביחס לאהבת חברים, ואולי אפילו לאבד את היחס, האם זו אינדיקציה שצריך לבצע פעולות?

ודאי. להתפלל, שתראה איפה התפקיד האמיתי שלך.

שאלה: מה זה אומר שיוכל להמשיך הארה לאורך ימים?

אם אדם כל הזמן יהיה בחיסרון להעביר לחברים, אז הוא יהיה גם בהארה עליונה לאורך ימים.

שאלה: האם אפשר להגיד שצינור הוא לוגו המורכב מרצונות של חברים?

כן, אפשר להגיד גם כך.

שאלה: כשמנסים לעשות את הפעולה הזאת, מתחברים לבורא, לחבר ומנסים להעביר, האם אפשר לדעת האם הצלחתי או שזה נסתר מהאדם?

נעשה ונראה.

שאלה: האם נוכל להיות משפיעים ולגלות את השכינה רק כשייעלמו כל הרצונות הגשמיים שלנו המסיחים את דעתנו מהרוחניות?

לא. הרצונות החומריים לא נעלמים אנחנו לא יכולים לעלות למעלה מהם, אבל אנחנו כן יכולים להעריך אותם פחות מאשר את החיבור בינינו ואז נעלה לרוחניות.

שאלה: כשאני רואה את החברים בפתח תקווה, במוסקבה, בגאורגיה וכן הלאה מתאספים יחד באופן פיזי, הלב שלי ממש מתחיל לפעום ולבעור. איך ליצור את אותה שלהבת כשאנחנו פועלים באופן וירטואלי, כי אני מרגיש מעין מחסום. אנחנו גם צריכים להתאסף באופן פיזי או שהמגע הפיזי הזה הוא אשליה?

המגע הפיזי הוא לא אשליה, הוא בכל זאת עוזר לנו במשהו, אבל לא הייתי אומר שניתוק פיזי מפריע. בכל העולם היום כולנו נמצאים בכאלו מצבים שכבר התרגלנו מכמה סיבות, גם מצד הפנדמיה וגם מצד הקשר בינינו שטכנית נעשה יותר קל, להעדיף את הקשר הווירטואלי,. אני לא חושב שזה רע, אני חושב ושומע מהרבה אנשים שאנחנו כן מסוגלים להיות בהתקשרות נכונה ויפה בינינו אפילו בקשר וירטואלי, אז אין בזה שום בעיה.

שאלה: אני מבקשת מהבורא למלא את החיסרון של החברות ויוצא שאני מבקשת על עצמי, כי כל החברות הן חלקים שלי, איך בכל זאת לצאת מעבר לגבולות של עצמי, והאם צריך לעשות את זה בכלל?

את חייבת לבקש עבור החברות ולא עבור עצמך. הנטייה לכך היא טובה ונכונה והייתי אומר היחידה שעוזרת לנו לצאת מהרצון לקבל ולהיות בעל מנת להשפיע. תשתדלו להרגיש שאתם מתפללים עבור החברות, החברים. רק תפילה עבור החברים היא הבקשה הנכונה שהבורא שומע ולפי זה עונה.

שאלה: מה זה אומר להעביר את האור לחברים, איך זה קורה?

אני חייב להיות זה שמעביר את האור העליון מהבורא לחבר. לצורך זה אני צריך להתקשר לחבר ולהרגיש מה חסר לו, ועם החיסרון שלו והחיסרון שלי לעזור לו, להתקשר לבורא ולבקש ממנו לעזור לי לבנות את הכלי כדי שאוכל להעביר מהבורא עזרה לחבר. ואז אני אהיה באמצע, בין שניהם, כמעביר. זו העבודה שלי.

שאלה: האם כשאנחנו מבקשות שהחברות יקבלו את האהבה, שהחברות יהפכו למשפיעות, אנחנו מרגישות שמחה בקבוצה?

שמחה בקבוצה תלויה במידה שבה אנחנו נמצאים בקשר בינינו ועם הבורא. את השמחה מביא לנו אור המקיף שעוטף אותנו, מחבר אותנו ואז אנחנו כביכול נמצאים בו, בתוך הבועה הזאת. זו באמת שמחה אמיתית, יפה, אם אנחנו מתחברים בינינו ובמקצת אפילו מתחברים לבורא. זו שמחת החיבור, שמחת הקבוצה.

שאלה: אתה תמיד אומר שהגשמיות של החברות היא הרוחניות שלנו. איך אנחנו עושים את המעבר הזה, איך אנחנו עושים מסך כדי שזו לא תהיה קבלה עבור עצמנו?

על ידי זה שכל אחד לא חושב על עצמו, אלא רק על האחרים בתוך הקבוצה.

שאלה: בשיעור של אתמול המלצת לנו לעשות פעם בשבוע פגישה ולפרוק בפגישה הזאת את כל המטענים שיש לנו על מנת להגיע לחיבור. לא הצלחנו להגיע לנוסחה אחת, איך הפגישה הזאת אמורה להיות. האם יהיה נכון לעשות ליינאפ כללי לכולם לפגישה כזאת?

אני לא יודע אם צריך להיות איזה ליינאפ, צריך להיות לב פתוח, לב אחד פתוח לכולם. כשכולכם מתחברים יחד זה נקרא "לב אחד", וכשפותחים אותו כלפי הבורא זה נקרא "פתוח". ואז אין שום בעיה, הבורא יעשה לכם כל מה שצריך.

שאלה: כשהגעת לגאורגיה הבורא נתן לנו כל כך הרבה אור ושמחה, ואנחנו בהודיה ענקית. איך להעביר את ההרגשה הזאת לכל הכלי העולמי? האם בתפילה, אנחנו רוצים לתת כל מה שנתת לנו.

אני מסכים לתת לכם הכול ולהיות כל הזמן יחד אתכם, ביניכם. בשביל זה לא צריך לעשות שום תנועות גשמיות, פיסיות. אני מוכן לעזור לכם בכול, ואתם רק תתחברו, הכול תלוי בחיבור שלכם. הכול תלוי במידת החיבור ביניכם. במידת החיבור ביניכם אני אהיה אתכם, וכך נתחבר יחד לבורא ונצליח בכול.

שאלה: אני הייתי מצייר וכותב כל מיני דברים מהרגש. כדי להגיע לבורא ולבקש עבור החבר, אני יכול לשיר לו ולהגיד לבורא איך אני רוצה לראות את החבר, מה אני רוצה עבורו?

בכל מה שאתה יכול, בכל הכלים שלך, החושים שלך. אולי אתה יכול לצייר, אולי אתה יכול לנגן, אולי אתה יכול לשיר, לא חשוב מה, בכל מה שיש לך אתה יכול להביע את הרצון שלך לחיבור ולאהבה, ואז תצליח.

שאלה: האם מספיק שאני צינור עבור החברים או שאני גם צריך להרגיש איזשהו מצב של חיבור איתם יחד?

צינור זה חיבור. רק בזמן שאתה צינור, אתה מתחבר עם החיסרון של החברים ועם החיסרון של הבורא. לבורא יש חיסרון שיקבלו ממנו, ולחברים יש רצון לקבל מהבורא, ואתה נעשה המעבר - זה בעצם התפקיד הכי חשוב.

שאלה: פספסתי את הסעודה שהייתה בגאורגיה ואני מרגיש חיסרון גדול. איך אני יכול לעשות תיקון על הפספוס הזה שאני מרגיש?

אני חושב שהסעודה הזאת מוקלטת, והיא נמצאת בארכיון. אתה יכול לראות אותה ובאמת תתכלל עם משהו טוב. לי היה מאוד נעים, זו לא הפעם הראשונה שאני נמצא בסעודה בגרוזיה, כבר לפני הרבה שנים, אולי 15 או 20 שנה הייתי שם בסעודה בפעם הראשונה. אני תמיד מאוד שמח להיות שם ולהתכלל איתם יחד, זו תמיד קבלת פנים מאוד חמה.

תתכננו פעם איזה כנס בגרוזיה ואתם תראו מה זה. בבקשה, אני מוכן לבוא.

שאלה: איך הכלים בתוכנו מחזקים את הרצון למתיקות, לערבות בינינו?

כי העיקר זה המפגש עם הבורא ומפגש עם החבר. האמת שעל חיסרון של עצמו, אנחנו לא יכולים לפנות לבורא. במה תפנה תגיד לי, עם איזה חיסרון אתה יכול לפנות אליו? רק אם אתה מגלה חיסרון בחבר, שאתה יכול למלאות אותו, אז אתה פונה לבורא וכשותף עם הבורא אתה משתמש בסיטואציה הזאת, כדי לקבל כל מה שהבורא יכול לתת ולתת את זה לחבר. זאת אומרת, כשאתה ממש מעביר, כשאתה משתתף בזה לא כמקבל אלא כנותן. אתה נותן לבורא שהוא כפרה רוצה להניק, ולחבר כעגל הרוצה לינוק. ואז אתה ממלא גם את הבורא וגם את החבר ואתה נמצא באמצע. זה הדבר הכי טוב. כך אתה בשיתוף עם הבורא יכול למלא את כל הכלי העולמי. שזה יקרה.

שאלה: קודם היה קטע בנוגע להפיכת הרצון לצינור, איך מנקים את הרצון כך שיהיה צינור פתוח?

פותחים אותו על ידי כך שרוצים רק להתכלל עם החיסרון של הבורא לתת, ועם החיסרון של החבר לקבל. אז יהיה צינור פתוח ונקי.

שאלה: אנחנו מאד רוצות לדעת מה החיסרון שלך, כדי שנעלה מ"ן ונקבל מ"ד ונמלא את החיסרון של הרב שלנו.

תתחברו ביניכן ותוכלו להעלות את החיסרון המשותף שלכן, לבורא. אז אני ארגיש את זה ואשתתף עם זה יחד, כך יחד נפנה לבורא. אבל קודם תתחברו ביניכן.

שאלה: ככל שהחיבור מתגלה עוד ועוד, האם יש פספוס אחר מלבד פשוט לא להיות בהכרת תודה?

הכרת תודה היא כבר אחרי הפעולה, לפני הפעולה צריכה להיות העלאת מ״ן. אנחנו מבקשים מהבורא כוחות תיקון בינינו ואת כוחות המילוי שלנו, כי דווקא בזה אנחנו נותנים לו אפשרות לתת לנו. ואז גורמים תענוג לבורא בזה שמבקשים ממנו מילוי, כמו שהמקובלים אומרים, "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק".

שאלה: כשאנחנו מתחילים את היום בשיעור הבוקר, יש לי שני מסכים, מסך אחד כמו אצלך שרואים את כל החברים בכלי העולמי, ועוד מסך שאני רואה את החברים בעשירייה. כשאנחנו מתחילים הכנה ואני שומע את החברים מהכלי העולמי, שמספרים על ההכנה שלהם, אני מרגיש את החיסרון שלהם, זה כמו גל שדוחף אותי קדימה.

ולפעמים אני מסתכל על המסך עם העשירייה שלי, ושם יש חומה גדולה. אני לא מרגיש אותם, אני לא מרגיש את החיסרון שלהם, זה משהו מעל חיבור פיזי. אני מבין שזה האגו שלי, לב האבן. אז מה בדיוק מתגלה ברגע שאני מרגיש את החברים בכלי העולמי אבל לא מרגיש את החברים בעשירייה שלי?

כי החברים בעשירייה שלך מחייבים אותך לעבוד והחברים בכלי העולמי נמצאים כצופים, לכן אתה מרגיש איתם כך ועם העשירייה שלך אחרת.

שאלה: לגבי קטע מספר 7, המסך הופך לצינור כשאדם מצמצם את הרצון לקבל לעצמו. מה זה אומר שהוא מצמצם אותו?

שהוא נמצא בהגבלה מצידו.

תלמידה: האם זה קורה כשמעלים מ"ן או גם בקבלת המ"ד?

רק כשמעלים מ״ן.

שאלה: האם אנחנו מלקטות את החסרונות של החברות ומעלות אותם אחד אחד לבורא, או שקודם אוספות אותם ואז מעלות בבת אחת?

זה עובד גם כך וגם כך, משני הכיוונים.

שאלה: מה התפקיד של הביטול כלפי העשירייה?

בלי ביטול אי אפשר לעשות שום פעולה רוחנית. לכן אם אני מבטל את עצמי כלפי החברים, מכאן אפשר להגיד שאני מתחיל את הפעולה הרוחנית שלי.

אני רוצה להגיד שממחר נתחיל ללמוד נושא השייך לראש השנה. ראש השנה הוא דבר חשוב מאוד כי מדובר בתחילת השנה, בתחילת התיקון שלנו. איך אנחנו מתקרבים לתיקון, נכנסים לשלבים של התיקונים, כך מפרשים ראש השנה. נקווה שתבינו שזה חשוב ותתחברו ותהיו נוכחים.

(סוף השיעור)