שיעור ערב 24.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - ט"ו באב: יום האהבה. קטע מספר 16.

ארבע מידות של אהבה

"כשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע.

הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה.

מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אותיות ס"ט-ע"ד)

נקרא שוב, זה לא פשוט.

ארבע מידות של אהבה

"כשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע."

אם אנחנו רוצים להתקרב לבורא, יש בינינו לבינו ארבע מדרגות שבהן אנחנו מתקשרים אליו, הן נקראות "ארבע מידות של אהבה". בואו נשמע.

"הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה.

מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אותיות ס"ט-ע"ד)

אני מבין למה אין לכם שאלות, כי באמת הרבה מידע יש כאן, הרבה אינפורמציה, ולאט לאט אנחנו נתקרב לזה ונברר את זה.

בסך הכול מה שאנחנו צריכים להבין, שבמידה שאדם מתקרב לבורא, הוא מתחיל להכיר שאין רע בעולם, אין רשעים בעולם, ומה שהוא קודם ראה את כול הפשעים והרשעים זה הכול בגלל שהוא היה בתכונות מקולקלות. מפני שתיקן את עצמו עכשיו בכל מיני צורות של קבלה, הוא רואה שכל העולם הם צדיקים גמורים ואין את מי להאשים בשום דבר, וכך הוא מגיע לאהבה נצחית ומוחלטת לבורא. זאת אומרת, הכול תלוי בכמה שאדם מתקן את עצמו.

שאלה: האם ההתקרבות שלי לבורא משפיעה על האהבה לחברים שלי, או שאם אני מתקרב אל הבורא אז אני מתספק רק באהבת הבורא?

אהבת הבורא ואהבת הבריות זה בעצם היינו הך, אותו דבר, רק בשבילנו הדרך היא להגיע דרך אהבת הבריות לאהבת הבורא.

שאלה: באותה מידה כאשר החברים עושים טובות אחד לשני, גם מדובר שהם לא רוצים לעשות רע אחד לשני, ועל רקע של זה יש אהבה שתלויה בדבר.

אני לא יכול לספר על זה יותר מבורר, כי זה דבר גדול מאוד והכול קשור בהכול, אלא כמה שתבין תבין בינתיים, ודרך הלימוד שלך וההתפתחות הפנימית שלך תבין יותר. אני לא יכול סתם כך להתחיל להסביר את ארבע הדרגות האלה. כמה שתקראו יותר, תחשבו על זה, עוד תדברו, עוד תתבלבלו, עוד תקראו ותבינו קצת יותר, בצורה כזאת אתם תתחילו לגלות שזו באמת דרך ההתפתחות של כל אדם ואדם לפגישה עם הבורא.

שאלה: הוא כותב כאן על אהבה שתלויה בדבר ואהבה שלא תלויה בדבר.

אנחנו צריכים להגיע לאהבה, כמו שהוא כותב, שהיא נצחית ומוחלטת, זאת אומרת שלא יכול להיות שישנה אותה משהו. כאשר היא במאה אחוז אהבה מצד אחד, מהנברא כלפי הבורא, אז הוא מגלה שאותה אהבה מלכתחילה היא נמצאת בבורא כלפיו וכלפי כל הנבראים.

שאלה: מה זאת האהבה הזאת שלא תלויה בדבר, אהבה מוחלטת, היא לא נגמרת?

ההרגשה היא כזאת, שהיא אהבה נצחית ומושלמת שאין חוץ ממנה שום דבר. כל היתר נגיע ונרגיש, זה לפנינו, לכולם, לכל אחד.

שאלה: על מה בדיוק אני צריך לאהוב את החברים? הרי לא מדובר על תכונות האופי שלהם, נכון?

אתה צריך לאהוב את החברים מפני שהם עוזרים לך להגיע לבורא, כי הם חלקי הנשמה שלך, שעל ידם אתה עולה מדרגת בהמה לדרגת אדם, שאם לא הם היית נשאר אבוד. ודאי שהבורא היה פעם מטפל בך, אבל מי יודע מתי. לכן הבורא מסדר סביב כל אחד ואחד קבוצה, וכמו שכתוב במאמר הערבות, אדם צריך להגיד שהבורא סידר לו את זה, ומניח את ידו על הגורל הטוב ואומר לאדם "קח לך, אלה החברים שלך, על ידי התחברות איתם תתחבר אליי".

שאלה: כל מידה כזאת של אהבה לזולת בצורה שלה היא עוברת גם לאהבה כלפי הבורא באיזשהו שלב מעבר?

ודאי.

שאלה: בקטע הזה הוא אומר שכאילו זה לא שייך אליו, אלא הוא מתאר איזשהו ציור. גם אנחנו צריכים להתייחס כך למצבים האלה?

בעל הסולם השיג את הדברים האלה בצורה מוחלטת, שלמה, ולכן הוא מסביר לך על מה שקורה בטבע, כי כל הטבע נמצא תחתיו.

קריין: קטע מספר 17, כותרת "ספר הזוהר על אהבה".

ספר הזוהר על אהבה

כמה יש לאדם לאהוב את הקב"ה, כי אין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא לו הקב"ה, אוהב."

("זוהר לעם". "בשלח". מאמר "עוֹזי וזִמְרת יה". סעיף 245)

קריין: קטע 18.

"כתוב, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושָׁכנתי בתוכם."

("זוהר לעם". "נשוא". מאמר "מדוע באתי ואין איש". סעיף 105)

שאלה: איך אני יכול להגיע לאהבה שלא תלויה בדבר עם החברים, כל עוד ישנה שבירה בבריאה?

אז אתה מתקן את השבירה, אתה מתקן את הבריאה. כשאתה מתקן את היחס שלך לזולת, דרך היחס שלך לעשירייה, אתה מתחיל לראות שכל העולם נמצא בצורה מתוקנת, זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל". ואם אתה תיקנת את המום שלך, אז אתה לא פוסל, אז בשבילך כל העולם נראה מתוקן וכולם צדיקים. וכך כל אחד ואחד מגלה את המציאות אך ורק לפי מידת תיקונו הפרטי.

שאלה: מה זה אהבה שתלויה בדבר מרוב תועלת ותענוג שהוא מקבל, איפה זה נמצא בדרך?

הוא ממשיך, אהבה התלויה בדבר שאפשר לשנות אותה על ידי כל מיני יחסים שביניהם שאחד נותן לשני יותר או פחות. זה נקרא "אהבה תלויה בדבר".

תלמיד: זה לא רוחניות?

זה רוחניות, ועוד רוחניות גבוהה, אבל בכל זאת עדיין נמצאת תלויה בצורות היחסים שביניהם.

תלמיד: אנחנו אומרים שיש לאדם מצב שהוא מגיע לזה שהוא מרגיש שהוא לא רוצה להרשיע את הבורא. האם הרגשה כזאת מגיעה לפני הרוחניות שאני לא רוצה להרשיע את הבורא?

לא, הרבה אחרי זה. ישנן קפיצות כאלה יותר ופחות. אל תדאגו אתם לא צריכים להסתיר שום דבר מהבורא, אי אפשר, ואל תשחקו בזה. אתם צריכים כמה שיותר להתייחס לחברים ואיך שאתה מתייחס לחברים, תדע שזה היחס שלך לבורא. לכן הוא ברא את זה בצורה כזאת שיש מתאם בינינו לבינו שזו הקבוצה, החברים. למה יש בינינו כך? אנחנו יכולים להתקשר לבורא ובעצם להיות בצורה כזאת שיכולים לקלקל את המצבים שלנו ושוב לתקן אותם, וזה לא נורא.

אז בואו אנחנו אם כך נבין שהמערכת שאנחנו נמצאים בה מוכנה לסבול אותנו כמה שאנחנו מסוגלים להשתולל, ולבורא יש תמיד אפשרות לתקן אותנו מכל מצב שאנחנו ניפול.

שאלה: כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הרי "בתוכו" היה צריך לכתוב, כי לכאורה הבורא שוכן בלאו הכי בכל אדם?

אבל הוא מתגלה כך כלפי כל אדם, במידה שהאדם מתקשר מצידו לכל הנבראים. אם אני מגיע לאהבה, ככל שאני אוהב את כול הנבראים, נגיד יותר ויותר ויותר, במידה הזאת אני מגלה בהם את הבורא שנמצא בהם יותר ויותר. כל הנבראים זה הכלי והבורא זה האור שמתגלה בתוך הכלי.

תלמיד: כלי זה המקדש שהבורא מבקש לבנות?

המקדש זה הרצונות של כל הנבראים שאני רוצה לחבר את כולם יחד ולכוון אותם לטובת הבורא, ואז אני בהם אגלה שהבורא ממלא אותם וממש מעלה אותם עד גמר התיקון, עד אין סוף.

שאלה: למה סדר המדרגות של אהבה שאינה תלויה בדבר היא כזאת שקודם כל מגלים את הטוב שבחברים כלפי עצמי ואחרי זה כלפי כל העולם, למה לא הפוך קודם כלפי העולם ואחרי זה כלפי עצמי?

כי זה התיקון היותר נגיש, בינך לבינו, ואז לפי זה אתה כבר הולך לכלים יותר חיצוניים ומגלה את היחס של החבר לעולם כולו. גם שם זה בהדרגה, במעגלים, בעיגולים.

קריין: קטע מספר 19.

"כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה.

כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת."

("זוהר לעם". "כי תישא". מאמר "ועתה הַניחה לי". סעיף 54)

ודאי שלא מדובר על אבא ובנים, כמו אברהם, יצחק, יעקב, כל הדורות האלה. מדובר על בני אדם, מקובלים שמשיגים את הבורא בהדרגה, דרגה אחר דרגה. אבל זה שאנחנו אומרים שהם היו קרובים, זה הוליד את זה, זה לא שייך בכלל למה שקורה במישור הגשמי בעולם שלנו, אין שום קשר, אלא הכול מדובר רק על קשר פנימי רוחני.

שאלה: שמעתי שאמרת שהמערכת יכולה לסבול את כל ההשתוללויות שלנו, מצד שני הוא כותב שחברים שלא אוהבים זה את זה הוא זורק אותם. אפשר להסביר?

אני לא יכול להסביר, זה משפט של הבורא. הוא יודע את כל הדברים האלה, זו המערכת שלו, זו מערכת למעלה משלנו, אנחנו לא מסוגלים להבין את זה. אבל אנחנו רואים שהרבה אנשים באים ועוזבים, ובאים במקומם חדשים. הרבה אנשים נופלים, וכמה מתים, וכמה נהרגים, ובכלל. אנחנו לא מבינים בכל הדברים האלה. רק מובטח לנו, וזה כתוב על ידי מקובלים שבדקו את זה על עצמם, שאם אנחנו מגיעים לתיקון, אז לפי הכלל "כל הפוסל במומו פוסל" אנחנו נגלה שהכל בצדק, ביושר ונכון.

תלמיד: אז כל האנשים נניח שיוצאים מהדרך, נופלים, זה חשבון של הבורא ואין לנו מה להתעסק בזה, פשוט להמשיך קדימה?

לא, זה לא שייך אחד לשני. זה שהבורא עושה, הוא עושה, אבל זה שהוא מעביר את זה לפנינו, אז כנראה שאנחנו צריכים לעשות בזה משהו. אנחנו צריכים בכל זאת להיות מוכנים לקבל כל אחד ואחד, לא חשוב מאיפה הוא ומה היה לו עד כה, אם הוא רוצה ללמוד את חכמת הקבלה, יש לנו תנאים, קבוצות למתחילים ואחר כך שייכנס בינינו וכן הלאה. אבל [אצל] כל אדם בעולם, לא חשוב במה שהוא, אם זה גבר בין הגברים, אם זאת אישה בין נשים, זה ככה.

שאלה: מדברים כאן על אהבה, וכפי שהניסיון מראה, אם האדם לא מצדיק את הבורא הוא לא יכול להשיג את האהבה. אני חושב שאחרי ההצדקה של חבר מסוים, מתחילה העבודה הרוחנית האמיתית, ולפני זה ממש לא?

נכון מאוד, אתה צודק.

שאלה: בקטע כאן נאמר על אהבת נפש ורוח, האם ניתן להגיד שנפש מתייחסת ליחסים עם הזולת ורוח ביחסים עם הבורא?

לא. ולא כדאי לכם להוסיף לפי מה שאתם חושבים ומבינים בשכל שלכם. תעשה את מה שיש לך לעשות, וכשזה יתגלה, אתה תבין ותרגיש. כל התוספות האלה שאתם רוצים להוסיף מהשכל שלכם, רק מבלבלות אתכם. מה שאתה אומר זה לא נכון, וחוץ מזה זה יתן לך קדימה הרבה מאוד אפשרויות לטעות בכל דבר, לכן תלמד את מה שכתוב. את זה תקבל, את זה תיישם וכך תמשיך, ויהיה בסדר.

קריין: קטע 20.

"לא תשנא את אחִיך בלבבֶך, הוכֵחַ תוכיח את עמיתֶך ולא תישא עליו חטא. מצווה זו היא להוכיח אותו שחוטא, ולהראות לו אהבה רבה, שאוהב אותו, כדי שהמוכיח לא ייענש. כי בהקב"ה כתוב, את אשר יֶאֱהַב ה' יוכיח. וכמו שהקב"ה עושה ומוכיח למי שאוהב אותו, כך ילמד האדם מדרכו זו, ויוכיח את חברו שאוהב אותו. הקב"ה מוכיח את האדם באהבה, בסתר. אם מקבל תוכחתו, טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בין אוהביו. אם מקבל, טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בגלוי לעיני כל. אם מקבל, טוב, ואם לא, עוזב אותו ואינו מוכיח אותו יותר, כי עוזב אותו שילך ויעשה רצונו."

("זוהר לעם". "קדושים". מאמר "הוכֵחַ תוכיח את עמיתֶך". סעיף 100)

שאלה: למה אנחנו מסתירים את האהבה, מפחדים לחשוף אותה?

לא, לא צריך להסתיר. כתוב גם שהאדם צריך לפתוח את האהבה שלו לחברים, מפני שדווקא על ידי זה שהוא שמגלה את האהבה אל החוץ, בזה הוא מרבה אהבה בעולם, נותן דוגמה טובה לאחרים. תמצא את המקור שלך, מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה שצריכים להצניע את האהבה? לא.

תלמיד: לא, השאלה הייתה למה האדם מפחד? אם יש פחד באדם להביע את האהבה, לחשוף אותה, מה הוא יכול לעשות?

למה? שלא יצחקו ממנו? אני לא יודע למה אתה מתכוון. אני חושב שאנחנו הפוך, צריכים להראות לכולם שאנחנו מלאים אהבה איש לרעהו, ובזה האהבה תתרבה בינינו וגם בעולם, ולא להיות צדיק נסתר, זה לא מוסיף שום דבר.

שאלה: מה זה אומר לאהוב את החבר עבור התכונות הפנימיות שלו, שדווקא בזכותן אני יכול לגלות את הבורא מאחורי החבר, מה זה לאהוב את החבר עבור זה?

כי החבר הוא כמו גשר ביני לבין הבורא. כי בצורה ישירה אני לא יכול לנגוע בבורא, רק דרך החבר. יוצא שהחבר הוא המערכת שקושרת אותי לבורא, ממש. זה איזה מין קונקטור, מקשר ביני לבין הבורא. וחוץ מזה לא סתם מקשר, אלא שאני אראה אחר כך בהתנהגות של החבר שהוא מתנהג כך ואחרת ומשתנה כך ואחרת וכן הלאה, אני אראה שזה לא הוא, אלא שהבורא מסובב אותו כדי שאני אתאים את עצמי לבורא בצורה הנכונה.

לכן אני מסתכל כבר על החבר כמו על איזו מערכת מקשרת, מתאימה ממש, וכך אני מתייחס אליו, אין לי על ידי מה עוד להתקשר. נניח שנעלמים החברים, משהו קרה, אין לי קשר איתם, שום דבר רוחני, גשמי, שום דבר, אז אין לי שום אפשרות לאחוז בבורא, להתחיל עימו בקשר, אין. כך אנחנו צריכים להעריך את החברים.

תלמיד: במאמר שקראנו על הוכחת החברים, אם הפגמים נמצאים בי, מאיזה מקום, באיזו זכות אני יכול להוכיח את החברים בכלל?

בזה שאני מקבל את כל הדברים הרעים שאני רואה עלי, בזה שאני מצדיק אותם במאה אחוז בכל דבר ודבר, בזה אני מגיע לתיקון השלם שלי. העשירייה היא כמו מתקן שעליו אני עושה את הכיול שלי, כי על ידי המתקן הזה, על ידי המערכת הזאת שאני מכייל את עצמי כלפי הבורא, כשאני רואה את החברים שהם צודקים בכל דבר, רוצה להצדיק אותם, רוצה להתקרב אליהם, לשייך את עצמי אליהם, בזה אני רואה שבצורה כזאת אני עושה תיקון, את התיקון שלי, ואין לי שום אפשרות אחרת לעשות, כי חוץ ממני אין מישהו מקולקל.

כל העולם הוא מערכת הבורא, אין עוד מלבדו, חוץ ממני. וזה שאני רואה שחוץ ממני יש עוד כמה מקולקלים ופסולים, זה כדי שאני אתקן את עצמי על ידי זה שאני משנה את דעתי עליהם, על המקולקלים והפסולים האלה, שהם באמת צדיקים ומתוקנים.

שאלה: אני לא מרגיש שאני אוהב יותר את החברים עם הזמן, אני מרגיש שאולי אני מרחם עליהם, אבל אני לא מרגיש אהבה ותפילה עבורם יותר ויותר חזקה מיום ליום. זה מפריע לי כי אני שומע שצריך לאהוב, אבל אני לא יודע מה צריך לעשות?

לחשוב על זה הרבה. לחשוב על זה יותר ויותר, עד שזה יתייצב במוח ואחר כך בלב.

שאלה: גם כשהחבר מוכיח אותי בעדינות, אני מרגיש לא נעים. איך אני יכול להרגיש אהבה גם בשעה שהחבר מוכיח אותי?

תעזור לו בזה. העניין הוא לא מי צודק ומי לא, אלא איך אנו פועלים כחלקי המערכת, כמרכיבים של מערכת אחת בה כל אחד חייב לבצע את מה שמוטל עליו כדי להביא את המערכת למה שנקרא "עולם אין סוף". ולכן אין לי כאן מקום להתבייש, לפחד, לעשות חשבונות, חוץ מחשבון אחד, להתייחס לכל המערכת כמערכת שלמה, ולכל חבר כחבר שלם. כי על ידם, לפי היחס שלי כלפיהם, כך אני מתייחס לבורא ומגלה אותו, כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: כשאתה מדבר עכשיו, אנחנו מקשיבים לך בתשומת לב. איפה נמצא האחסון הזה, הוא נמצא בי או שהוא נמצא בעשירייה? הייתי רוצה שהוא יימצא בתוך העשירייה.

הכול נמצא בתוך העשירייה שלך, אתה צודק, זה נכון.

שאלה: מה זה להוכיח, ומה זה "תוכיח את עמיתך"?

כשאנחנו משתדלים בכל הכוח לגלות שהקלקול הוא בינינו, וגם התיקון תלוי בנו. שאף אחד לא פועל חוץ ממני, דרך העשירייה, לבורא.

תלמיד: ולהוכיח את העמית, להוכיח את החבר?

כן, כי כולם צדיקים גמורים, וסך הכול אני זה שפוסל במומי פוסל.

שאלה: אם אני רואה קלקול בחבר, ומיד מבין שככה מראים לי את מה שאני צריך לתקן בתוכי, מה פעולות התיקון שעלי לעשות כשאני רואה את זה?

להשתדל לחשוב איך אתה מגיע לזה שאתה מצדיק את כולם, גם את החברים, גם את הבורא, וגם את כל האנושות. כי אתה רואה את ההעתקה שלך על האור הלבן, על כל העולם. כל העולם הם צדיקים גמורים, כולם עוסקים בהשפעה בלבד, ואין שום דבר במציאות שהוא רע חוץ מהמעשים שלך. ועכשיו אתה רוצה לתקן אותם כדי לסיים את התיקון. חוץ ממך לא נשאר אף אחד שצריך תיקון.

קריין: קטע מספר 21.

"אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין. וע"כ, האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות, שניתן מקום להתכללות ב' הקצוות כאחת.

כי עתה תצויר האפשרות לגלות שלמות אהבתו, גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו. וניתן מקום להשלמת האהבה. באופן, שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה זו חסרה מהצדיקים, ולא הייתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "המצווה השנייה". סעיף 201)

תלמיד: אתה אמרת שרק המעשים שלי רעים וחוץ ממני כולם צדיקים. אבל מה זה אומר שהמעשים שלי רעים אם גם אני כולל את הבורא?

אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את ההנחה הזאת, חכמה כזאת וגבוהה, שגם אתה כולל את הבורא?

תלמיד: לא, אמרתי שהבורא כולל אותי.

אני לא מבין, וזו לא פעם ראשונה, אני בדרך כלל לא מבין מה שאתה שואל, כי אתה יוצא מהנחות שהן לא נכונות. מה זה שהבורא כולל אותך, אני לא מבין.

תלמיד: כי "אין עוד מלבדו".

"אין עוד מלבדו", את זה אתה יכול להגיד ובזה לסגור את הספר וללכת למות, בשביל מה לך לחיות? אם אין עוד מלבדו אז אתה לא עושה כלום, העולם לא עושה כלום, כולם עושים רק את רצון הבורא, זאת אומרת כולם דוממים ואז לך לנוח.

תלמיד: אפשר להסביר מה זה אומר שרק המעשים שלי רעים?

כן, כי זה באמת ככה, רק אתה רע. כך אתה צריך לראות, כך אתה צריך להסתכל על המציאות.

תלמיד: איך לראות את עצמי כרע ביחד עם "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב", זה מה שאני לא מבין.

זה לא שייך לזה שהבורא טוב ומיטיב ואתה רע. תפסיק את הפילוסופיה שלך, הגישה הפילוסופית שלך היא הורסת אותך, היא הורגת אותך, היא מטמטמת אותך.

שאלה: כתוב "שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו.". מה זאת אומרת לוקח ממנו את נשמתו?

כל דבר יקר שיש לאדם, מה שלא תגיד, הדבר הכי הכי הכי יקר, עכשיו כביכול הבורא לוקח את זה ממנו והאדם נשאר אפס, שאין לו שום דבר, בחינת דומם לגמרי. אפילו שזה כך קורה, הוא בכל זאת משתדל במצב הזה גם להסכים עם הבורא ולאהוב אותו בכמה שאפשר, אפילו בפירור קטן שיש לו.

קריין: קטע אחרון 22.

"כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, והמדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכול, משום שהקב"ה מתעטר בזה באהבה.

היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמ"ש, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכול עומד באהבה."

("זוהר לעם". "ואתחנן". מאמר "ואהבת את ה' אלקיך", סעיפים 146-145)

שאלה: מה זו אהבה שלמה בין חברים?

את זה נדע קצת לפני גמר התיקון. במידה שנאהב זה את זה בצורה כזאת, גם נגיע לאהבה שלמה לבורא וזה באמת דבר גדול מאוד. האהבה השלמה בין החברים זה כנראה שכל אחד ואחד מחזיק את החברים לא רק כגדולי הדור, אלא בכלל בדרגה שנמצאים כמו הבורא, שאתה מצדיק אותם בכל וכל, וזה נקרא "אהבת עולם". נקווה שנגיע לזה.

תלמיד: מה זה להצדיק את החבר בלב שלם?

הבורא נותן לך כל מיני צורות מקולקלות לראות את החבר בצורה כזאת מקולקלת בכל מיני אופנים, והוא עושה לך כל מיני תרגילים שאתה כך תראה את החבר. ואתה צריך להילחם נגד זה ולהשתדל להוכיח לעצמך שזה הכול לא נכון, שזה אתה רואה את זה בכלים המקולקלים שלך ובאמת חוץ ממך הכול מתוקן. ואז אתה מגלה שחוץ ממך יש רק את הבורא בכלים של כל החברים וכל העולם.

(סוף השיעור)