שיעור בוקר 21.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות פ"ו – צ'

אנחנו לא פעם דיברנו על כך שהשפה העברית מגיעה אלינו מהאדם הראשון. הוא המקובל הראשון שהתגלה בעולם שלנו לפני למעלה מ-5,000 כמעט 6,000 שנה, והוא נתן ציור לכל מיני תופעות פנימיות שמתגלות ברגש של האדם, תופעות רוחניות, גילה את הענף והשורש, וגם סימנים שבהם אנחנו מסמנים את הרגשות שלנו לעומת הכוחות שמפעילים אותנו מלמעלה.

יוצא, שכל הרגשות שלנו הם רצון לקבל שמשתנה על ידי האור העליון שמשפיע עליו מלמעלה, מדרגת ההשפעה, ובהשפעת האור העליון עלינו יש לנו כמה אופני השפעה שעל ידם אנחנו משתנים. האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל, בהשפעה שלו הוא עושה ממנו ציור של קו, עיגול, משולש, ריבוע. במיוחד האר"י הסביר זאת בספר "עץ חיים" ואנחנו נמשיך בזה.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה, ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ, ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות."

עד כאן אנחנו בעצם קראנו, למדנו, כל אחד ככל שרצה להבין, להיות שקוע בזה. עכשיו ממשיכים הלאה.

אנחנו למדנו שיש עולם אדם קדמון שבו ישנם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, חמישה פרצופים שהם מקבלים את האור על מנת להשפיע. בזה הם גומרים את קבלת האור על מנת להשפיע, אין להם יותר כוחות לקבל בעל מנת להשפיע שהוא נגד הרצון שבתוך הפרצוף.

מה שקורה אחר כך, ההמשך מגיע מתוך זה שפרצוף ס"ג שהוא בינה מוסיף כוח מעצמו למלכות, ומלכות יכולה להמשיך ולקבל עוד במשהו את האורות העליונים. לא מתוך זה שהיא מקבלת על מנת להשפיע כמו פרצופי גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אלא מזה שהיא יכולה להיות בלהשפיע על מנת להשפיע כמו תכונת הבינה. יוצא שאחרי גלגלתא, ע"ב, ס"ג, הכלים האלה שנמצאים למטה מטבור, תנה"י דגלגלתא, הם יכולים לקבל תוספת מהבינה, מהס"ג, וגם להתפשט לעוד משהו. הכלים האלה שמתפשטים הם נמצאים מטבור עד הפרסה, ובכלים האלה אפשר להשפיע על מנת להשפיע כי יש שם את כוח הבינה. יותר מזה אי אפשר, אין כוח. אם יקבלו יותר אז זה יהיה על מנת לקבל וזה אסור, ובזה הם פשוט יפסיקו את כל התפשטות הקדושה, האור העליון, על מנת להשפיע, מלמעלה.

עד כאן יש לנו התפשטות האורות בתוך הכלים. בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, יש התפשטות מאין סוף עד הטבור, ואחרי שפרצוף ס"ג התערבב עם תנה"י דגלגלתא שזו התערבבות בינה ומלכות, מזה יש אפשרות לקבל באותו חלק מהמלכות שנמצאת למטה מטבור דגלגלתא עד הפרסה, יש אפשרות לקבל אור עליון אבל רק בלהשפיע על מנת להשפיע. כך הם מתקדמים. לאחר מכן ישנה אפשרות לקבל את האורות בתוך הכלים, בלהשפיע על מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע.

העיקר להבין שהאור העליון, הבורא לוחץ על כול הכלים ורוצה שהם יקבלו אותו עד הסוף, עד הסיום. זו מטרת האור העליון, למלא את כול הנבראים באורות שלו, מצד הבורא. מצד הנברא, מצד המלכות דאין סוף שהיא עשתה צמצום, היא לא רוצה לקבל על מנת לקבל. יש פתרון לקבל בעל מנת להשפיע, שבזה מלכות לא רק שלא מתנתקת מהבורא, היא אפילו עולה לעומתו, מדביקה את עצמה אליו, דומה לו, אבל זה בתנאי שהיא תקבל על מנת להשפיע. כל השאלה היא, מאיפה מלכות, שהיא נמצאת למטה מטבור עד הסיום, מאיפה היא תקבל כוחות כדי לקבל על מנת להשפיע למטה מטבור דגלגלתא. שם ישנם כלים דקבלה ויש להם אפשרות רק להיות מצומצמים. אז איך לקבל כוחות עוד יותר מצמצום, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד.

לזה אנחנו צריכים להוסיף את עניין הטבע של הכלים האלו. מה זה נקרא למטה מטבור, מה זה רצון לקבל, איך הוא מתערב עם הבינה, עם הרצון להשפיע, איך הם יכולים להשפיע בצורה הדדית, מלכות לבינה ובינה למלכות, ועל ידי זה איך הם יתקנו את עצמם. מלכות תצמצם את הבינה, ובינה אחרי שהיא מצטמצמת על ידי מלכות, היא יודעת באיזו צורה נמצאת מלכות, ואז היא תשפיע על המלכות בהדרגה את הכוחות שלה, ומלכות תוכל לקבל את הכוחות האלה מהבינה ולאט לאט להעלות את עצמה לצורת ההשפעה.

קריין: אות צ'.

ישנו אור חולם, שזה אור שמגיע מלמעלה לאותיות. אותיות נקראים "כלים". הכלים האלה נמצאים מטבור דגלגלתא ומטה. הכלים הם הרצונות שכוללים בתוכם גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע. בשילוב הנכון של רצון לקבל ורצון להשפיע הם יכולים להדמות לאור העליון ולקבל אותו בעל מנת להשפיע. על ידי זה שהאור העליון נכנס לכלים והם מקבלים אותו מפני שרוצים להיות דומים לאור, הם מגבירים את האור העליון פי תר"ך פעמים.

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

קורה כאן דבר מאוד מיוחד. יש רצון להשפיע שזה הבורא, הוא ברא כנגדו רצון לקבל שזו המלכות, הנברא. איך הנברא והבורא מתקרבים עד כדי כך שמתחילים להיכנס זה לתוך זה, להשלים זה את זה, ונעשים ממש אחד, איך זה יכול להיות? כאן הוא נותן לנו את תחילת הדרך. בהתחלה הם צריכים כביכול להתחבר ביניהם, לגלות עד כמה הם הפוכים זה מזה, עד כדי כך שגורמים לשבירה ביניהם. הכלים האלה נשברים ומתים, זאת אומרת האור מסתלק מהם, אבל כשמסתלק הוא משאיר רשימות, ואז בתוך הרצונות השבורים האלה ישנן רשימות.

אנחנו עכשיו צריכים לבנות מערכת שהיא תשפיע על הרצונות השבורים עם הרשימות בפנים. המערכת הזאת תשפיע אור על הכלים השבורים, והאור הזה שמשפיע על הכלים השבורים מעורר אותם להרגיש שהם שבורים, שיש להם רצון לקבל אבל גם רוצים להגיע לרצון להשפיע, שיש משהו שמפריע להם, שמושך אותם לאיזו דרגת קיום יותר גבוהה. בצורה כזאת אפשר לעורר אותם לתיקון. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד, איך אחרי שבירת עולם הנקודים, הכלים השבורים מסתדרים בצורה כזאת שהאור העליון שישפיע עליהם דרך כל הכלים השבורים, דרך כל המערכות שהם עברו, ישפיע עליהם כך שיגרום להם לתיקון. כך זה יקרה ולאט לאט הם יגיעו לתיקון.

אני חוזר על אות צ'.

ישנו חולם, שזה האור שמגיע לכלים מלמעלה. אחר כך שורוק שזה האור שנמצא בתוך הכלים. וחיריק זה האור שנמצא למטה מהכלים. בעל הסולם אומר "וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א". זאת אומרת חלק מהפרצוף של עולם הנקודים שעומד למטה מפרסה מקבל מאבא ואמא שנמצאים למעלה מפרסה. "להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק". בזה הם חזרו לגדלות, ביטלו את צמצום ב'. "שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם", כלים דקבלה, "שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע" הכלים האלו "להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב'", למה? כי הפרסה עומדת שם, "והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת" דנקודים. "כי כח ה"ת", המלכות נשארה שם, "המסיימת העומדת בפרסא", ו"היה מעורב בכלים האלו" ה' תתאה, זאת אומרת רצון לקבל על מנת לקבל שאסור להשתמש בו. "והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו", אפילו אלו שהיו למעלה מפרסה, "ומתו ונפלו לבי"ע", למקום שלמטה מפרסה, למקום על מנת לקבל. "ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

אנחנו רואים שבגדלות דעולם הנקודים יכלו לקבל בעל מנת להשפיע רק בכלים שלמעלה מפרסה. וכשהתחילו לרדת, עם על מנת להשפיע, עם כוונה נכונה כביכול, למטה מפרסה, שם הכלים לא היו מוכנים בפועל לקבל על מנת להשפיע. לכן הייתה השבירה, כי היה הבדל גדול מאוד בין מה שחשבו לפני הפעולה לבין מה שקרה אחרי שהתחילו את הפעולה, ולכן כלים דז"ת דנקודים נשברו.

מה התועלת? התועלת מזה, שהכלים האלה שהיו בעל מנת להשפיע, בקדושה, עכשיו הם נפלו ונעשו בעל מנת לקבל, בטומאה, בקליפה, אבל יש בהם חלקים מהאור העליון ומאותו מעמד שהיה להם קודם. לכן על ידי זה שהם נופלים למטה ומתערבבים עם כלים דקבלה, אפשר את כל הרצון לקבל, את כל הכלים דקבלה לתקן אחר כך ולהחזירם לעל מנת להשפיע.

לכן השבירה הזאת היא שבירה לעתיד הטוב. קודם כל ייכנסו כלים דהשפעה וכלים דקבלה בהתערבבות ביניהם יחד, ואחר כך על ידי האור העליון אפשר להשפיע עליהם, לברר אותם, למיין אותם, ובהדרגה לתקן אותם.

(סוף השיעור)