שיעור בוקר 02.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", כרך א', עמ' 392, מאמר "הערבות"
קריין: מאמר "הערבות".
העולם התחיל מזה שהבורא ברא רצון, והרצון הוא בעצם כל חומר הבריאה, שמורכב מדרגות הטבע - דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע דרגות הבריאה, והעיקר זה טבע המדבר. זה הרצון המפותח שמרגיש הכי טוב את הזולת, רגיש לזולת, וודאי שהאגו שלו הוא יותר גדול, הוא שומר על עצמו יותר מהכול, וכל הדאגות שלו הן איך להשתמש במה שיש סביבו, בדומם, בצומח ובחי, בצורה שהוא ייטיב לעצמו.
לכן התפתחות הבריאה, מטרת הבריאה היא בזה שדרגת המדבר צריכה לתקן את עצמה. וכשהיא מתקנת את עצמה מבחינה רוחנית, אז היא מגלה בתוכה את כל הדרגות, דומם, צומח וחי וכל הדרגות האלה נכללות בה, וכך הבריאה מגיעה בסופו של דבר למצב שכולנו מתוקנים, כולנו מחוברים, כולנו נכללים בדרגה העליונה, בדרגת המדבר.
לכן על האדם ששייך לדרגת המדבר, לעומת דומם, צומח וחי, מוטלת כל העבודה כלפיי המטרה, והאחריות לכך שכל הבריאה תגיע לתיקון, להתכללות הכללית, וכולם ייכנסו יחד לרצון אחד הנעלה ביותר, כך שגם דומם, צומח וחי בסופו של דבר ירגישו שהם שייכים לטבע העליון.
זו העבודה שלנו. אנחנו שנמצאים בדרגת המדבר, בדרגת האדם, שצריך להיות הדומה לבורא, צריכים לדמות את עצמנו לבורא, מהדרגה הגרועה ביותר, כי הכול מתחיל מהשבירה, שהנבראים מגלים עד כמה הם הפוכים מהאמת, מהבורא, מהנכון. וכך בהתפתחות דבר והיפוכו, מהדרגה הגרועה ביותר, כי כשאדם נופל הוא הופך להיות למטה מכולם, האדם יעלה את עצמו וימשוך אחריו את כל יתר הדרגות, דומם, צומח וחי לדרגת הבורא, וכולם יתכללו בבורא בחזרה.
התהליך הזה הוא תהליך הכרחי מפני שהרצון לקבל שבנו צריך להיות מודע לאיפה הוא נמצא, ועד לאן הוא צריך להגיע. זו בעצם העבודה שלנו. אבל לפני שאנחנו מגיעים לתיקון דרגות חי, צומח ודומם שהן תחתינו, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו על ידי כך שאנחנו מתחברים, מתלכדים יחד.
ולכן התיקונים שלנו הם תיקונים בהדרגה מאדם ומטה. לכן אומרים מקובלים "כל הגדול מחברו ייצרו גדול הימנו". זאת אומרת, האדם שרוצה לגדול ולהתקרב לבורא, להתכלל בבורא, להיות כלול מכל הבריאה, והכי קשה זה להיות כלול מכל הנבראים, בני האדם, האדם הזה צריך להיות ממש בהרגשת הזולת.
איך? לא סתם להיות קשור לזולת באופן פסיכולוגי, להבין אותו, להרגיש אותו, אלא הוא צריך בהתקרבות לבורא להרגיש שהוא כלול מכל בני האדם. אנחנו רואים שהאנושות עברה אלפי שנות מלחמות ובעיות כדי להשתדל לקיים ביצר הרע את החוק הזה אבל בצורה שלילית, בצורה שכל אחד רוצה לבלוע את האחר. כך קורה בחברה האנושית, אם החיות, וגם אנחנו כחי, משתמשים בזולת כדי לאכול אותם, להתקיים על ידם, וזה מה שקורה בדומם, כי הכול בא מהדומם, מהצומח ומהחי, אז דרגת המדבר, דרגת בני האדם, היא דווקא בזה שאנחנו רוצים לשלוט אחד על האחר, דבר שכמעט ואינו קיים בדרגות חי.
ולכן התיקון שאנחנו צריכים לעשות בדרגה שלנו כדי להתקרב להידמות לבורא הוא תיקון של חיבור, חיבור טוב. לא חיבור רע כפי שהאנושות כבר עברה בזה שכל אומה ואומה רצתה לאורך ההיסטוריה שלה לשלוט על אומה אחרת, אלא ההיפך, אנחנו צריכים להפוך את ההיסטוריה הזאת, ולהגיע למצב שכולם יפתחו את הידיים שלהם, את הלב שלהם, ויהיו מוכנים להיות חברים.
כל העולם בסופו של דבר צריך להתקרב לזה, והשלב הראשון הוא לפחות להבין שאין דרך אחרת לאנושות, לבני האדם, אלא להתקרב זה אל זה, להרגיש שכולנו נמצאים במסגרת אחת, שכולנו שייכים למין אחד, וכל ההרגלים שלנו למיניהם, אלו דברים שנובעים מדרגת החי, וכשאנחנו מתעלים מהם, אז אנחנו עוזבים את כל ההרגלים שיש לכולם עוד מדרגת החי, מאותה התקופה, ומעלים את עצמנו לדרגת המדבר.
דרגת המדבר קרויה "אדם", הדומה לבורא, ולכן ההתנהגות שלנו מתחילה להיות במידה שאנחנו מתקרבים לדרגת הבורא, וזו בעצם המטרה שלנו, ההתפתחות שלנו והחיים שלנו.
העיקר בדרגת המדבר לעומת כל יתר הדרגות הוא שאין אינדיבידואל, וכל אחד ואחד מתקיים בפני עצמו. זה העיקר וזו הבעיה הגדולה, בעיה מרכזית, עקרונית, בולטת, שאנחנו צריכים בנשמה שלנו, ברצון שלנו, בהבנה שלנו, להרגיש שאנחנו שייכים למין אחד. אומנם כולנו כחי קיימים בגופים בדידים, אבל כמין האדם אנחנו לא קיימים כך, אנחנו קיימים במידה שאנחנו נכללים זה בזה, וכאן ההבדל בינינו למין החי.
לכן לא להסתכל על הצורה שלנו - ראש, תוך, סוף, בונים ערים, מפתחים טכנולוגיות, טכניקות, זו לא דרגת האדם, אלא עד כמה אנחנו נכללים ברצון אחד, בחיבור אחד, ומתקרבים לצורת האדם, כאיש אחד בלב אחד, כמו שכתוב.
בין שאנחנו רוצים או לא רוצים אבל התהליך, התוכנית, התוכנה של הבריאה תביא אותנו לזה בצורה שאין מה לעשות, זה עובד עלינו ואם אנחנו לא רוצים להתקרב בצורה טובה ויפה אנחנו נלך לזה בדרך ייסורים. פשוט מאוד, אתם לא רוצים להתקרב לפי ההבנה, ההשגה שלכם, אז אתם תתקרבו לזה על ידי מכות, מלחמות, שדור אחרי דור ילך וימות, ואלה שיולדו יהיו ברגישות יותר גדולה עד שיתחילו לעכל את התהליך הזה.
ובאיזו נקודה בתהליך ההיסטורי הזה מתחילים בין בני אדם להיוולד אנשים שהם יותר מבינים, יותר מרגישים איך בני האדם צריכים להתפתח, כך אנחנו בכל זאת נשיג שמטרת התפתחות האנושות היא מחויבת, מחייבת להביא אותנו לדרגת האדם, הדומה לבורא.
גם אם אנחנו כולנו נהיה מיליונים, מיליארדים, לא חשובה הכמות אלא החשוב הוא שאנחנו נתכלל יחד ונבין שלא יכול להיות אחד ללא חברו, ויותר ויותר נהיה קרובים פנימית זה אל זה, וכל עוד לא נבין את זה יהיה לנו רע, והכרת הרע תדחוף אותנו לחיבור הנכון בינינו, ונגיע למקום הנכון והטוב.
זאת אבולוציה בדרגה האחרונה שלה שעוברת דווקא על מין האדם בעולם הזה, וככל שנבין, נרגיש, נעכל את זה יותר מהר, לפי זה נחסוך את המכות והמצבים שלנו הלא נעימים בהתפתחותנו וכך נתקדם.
שאלה: שמעתי ממך פעם שכל מה שלנגד עיניי זה דרגת הדומם הלא רוחני, ואנחנו לא עובדים איתו. מה זה אומר ומהי דרגת הצומח ברוחניות?
בני אדם בעולם הזה נולדים בצורת חי כרגיל כמו מדרגה לדרגה, מדרגת הדומם לצומח, מדרגת הצומח לחי, מדרגת החי לדרגת המדבר, והמדבר זה לא אנחנו, המדבר זה אותה הדרגה שצריכה להיוולד מאיתנו, והיא דרגה יותר פנימית.
מה ההבדל בין אדם לבהמה? אתה יכול להגיד שתי רגליים, ראש, תוך, סוף, יש זנב, יש אוזניים, אלה לא סימנים, אלא ההבדל בין אדם לבהמה, שלאדם יש רצון נוסף להרגשת הזולת, מה שנמצא מחוץ לגופו, מחוץ לו והאדם צריך לפתח את הרצון הזה ועל ידי זה הוא נקשר לאנשים כמוהו ובונה איתם את הדרגה הרביעית שנקראת "אדם", הדומה לבורא וכך אנחנו נתפתח.
אבל אלו שעדיין אין להם את הרצון הזה להעלות קצת את עצמם למעלה מדרגת החי, וחי זה נקרא מי שחי בשביל הגוף שלו בלבד, אז הם עדיין נמצאים בדרגה כזאת, יכולים להתפתח במשך החיים שלהם לדרגת המדבר ויכולים לא, זה התהליך הרגיל בטבע.
אין פשרות, יש חוקים שאנחנו צריכים לקיים, אבל מפני שההתפתחות שלנו היא התפתחות פנימית, בשכל, ברגש, בהכרה, בהבנה, אנחנו יכולים לעשות את זה בלי למות ולהיוולד שוב, למות ולהיוולד שוב, אלא אנחנו יכולים לעשות את זה גם במשך תקופת חיים אחת. כתוב, "כולם כבהמות נדמו", כולם נולדים בדרגת חי, אבל כשמתפתחים יכולים תוך החיים הגשמיים בפעם אחת להגיע לדרגה העליונה באדם, זאת אומרת, בדרגת הדומה לבורא, "אדם" מהמילה דומה.
תלמיד: כשאדם נולד בדרגת המדבר הרוחני, שם כבר יש מדרגות רוחניות?
כן. האדם שמתחיל להרגיש את הזולת, לא כמו שחיות מרגישות זו את זו, או כמו שאנחנו מרגישים זה את זה, אלא שהוא יכול לצאת מעצמו ולהרגיש את הזולת, כאילו להתלבש בזולת, אדם כזה הוא כבר מתחיל להתפתח בדרגת האדם, כי הוא מפתח בתוכו הרגשת הזולת וזולת בסופו של דבר זה הבורא.
לכן ככל שאנחנו מתקרבים להרגשת חברים, זה לא שאנחנו רוצים לאהוב אותם ויש לנו נטייה לזה, אין לנו נטייה לזה, אף אחד לא אוהב את הזולת, ההיפך, ככל שאנחנו נרצה להתקרב זה אל זה, אנחנו נרגיש עד כמה הטבע שלנו מתנגד לזה, לא רוצה את זה. ואנחנו צריכים להתקרב לזה מפני שדווקא על ידי התקרבות לזולת, לבני אדם, התחברות איתם, אנחנו רוכשים תכונות שבהן אנחנו נתחיל לגלות את הבורא וזו המטרה שלנו.
שאלה: אם אנחנו לא הולכים בדרך הנכונה יש מכות, מלחמות, מוות ויתר שבירה.
כן.
תלמיד: ופה אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מתחברים על פני המכות, זיווג דהכאה, על פני התנגשויות בינינו אנחנו מגיעים לחיבור האמתי, שזה זיווג דהכאה.
כן. יש הבדל גדול בין זה שכל אחד קיים לחוד ובין זה שאנחנו עושים בינינו איזה גוף חדש שכלול מהרבה חלקים אינדיבידואלים, ובגוף הזה אנחנו מתחילים להרגיש משהו משותף. הגוף המשותף הזה, כבר מתקרב במשהו להידמות לבורא בדרגות עיבור, יניקה, מוחין. נלמד על זה במידה שנתקרב לזה, אפשר תיאורטית ללמוד את זה ולומדים בחכמת הקבלה, אבל התועלת מכך מינימלית. העיקר עבורנו זו העבודה הפרקטית, להתקרב איש לרעהו, להיות ממש בגוף אחד, לא לפי המילים ולא לפי ההרגלים שבעולם הזה, אלא ממש להרגיש את עצמנו בלב אחד. זה יגיע אלינו.
כשאנחנו בונים מעצמנו אסיפות, קבוצות, מה שנקרא עשיריות, מפני שהצורה השלמה של האסיפה זאת עשירייה, אז אנחנו מתחילים ללמוד בתוך המבנה הקטן הזה של העשיריות שהוא כמו תא, מי כל אחד מאתנו, עד כמה הוא נדחה מהחברים ועד כמה הוא חייב להיות עם העשירייה שלו, כאיש אחד בלב אחד.
ממש כמו שבגופו של האדם כל המערכות פועלות פחות או יותר בהסכמה ביניהן, בהבנה, כך חברי העשירייה הזאת צריכים להרגיש בתוכם שהם נמצאים בהתקשרות, בהתחברות. שיש ביניהם קשר לבבי, רגשי, הבנתי, שיש מטרה אחת שהם מבינים אותה יחד, יש הבנה איך להתקרב למטרה הזאת, שכל אחד צריך להילחם נגד הטבע האגואיסטי, הבהמי שלו, ולעלות מעל לבהמה שלו לדרגת האדם, ובדרגת האדם, הם כולם יכולים להתחיל להתחבר. לפני שכל אחד יוצא מדרגת הבהמה, הם לא יכולים להתקשר ביניהם במה שנקרא עשירייה בדרגת האדם, הדומה לבורא, לפחות במשהו, בדרגה המינימלית.
שאלה: אמרת שההבדל בין הרגש הזולת החייתי, לבין הרגש הזולת בדרגת האנושי, המדבר, הוא בכך שבדרגת המדבר אפשר להתלבש בזולת. מה זה אומר?
הרגש הזולת בדרגה האנושית, זו הדרגה המינימלית, הראשונה מהדרגות הרוחניות ובזה אנחנו כבר מתחילים להרגיש את הזולת. עוד לא באופן שרוצים להשפיע לו ממש, אבל כבר כמו ילדים קטנים שמתחילים להרגיש את הגדולים.
תלמיד: לגבי הרגש הזולת אדם יכול להגיד בוודאי שאני מרגיש, הם מציקים לי, אני מרגיש אותם. פה יש עניין של התלבשות בתוך הזולת, מה ההבדל?
עוד לא יכולים לעשות כאן הבחנות כאלה. בדרגה הזאת זה כמו שילדים מרגישים את הגדולים, אז יש איזו הבנה אצל הילד מה קורה לגדול, אבל עדיין זה לא מספיק כדי שהוא יבין, ירגיש את זה, כדי שהוא יתכלל מזה, ילמד מזה משהו.
תלמיד: ההתקדמות הרוחנית היא שכלול היכולת להיטיב לזולת בצורות יותר גבוהות?
זה לא כמו להיטיב לזולת, אלא לפי ההרגשה שהם כבר מתחילים להיות מחוברים. לכן הזולת נעלם יותר ויותר, וזה שאני רוצה להשפיע לו, זה כמו שאני רוצה להשפיע לעצמי, כאיש אחד בלב אחד. ולכן אי אפשר להגיד שאני משפיע לזולת שהוא זולת. מצד שני זה כן הזולת ויש בינינו הבדל והפער בינינו גדל, ואני רואה יותר ויותר שהאגו שלי מפריע להתקשרות בינינו. ובכל זאת, אני מרגיש ש-שלי הוא. עוד נברר את הדקויות האלה.
תלמיד: נשמע שבעצם שינוי ההתפתחות הוא בהרגשה שאנחנו נשמה אחת. ולפי זה גם היכולת לעשות טוב לזולת כי הוא כמוני, הוא קרוב אליי.
נכון. אפילו לא כמוני, אלא הוא אני.
שאלה: כשאנחנו מנסים להתחבר אז נוצרת הכאה חזקה מאוד בינינו, איך לצאת ממנה נכון?
אנחנו צריכים לארגן בינינו מה שנקרא עשיריות, קבוצה. זה לא רק שאני והחבר קיימים, אלא יש סביבנו עוד חברים. אנחנו מארגנים בצורה כזאת תמיכה קבוצתית, כולם מעוניינים בהתקדמות רוחנית, כמו שהרב"ש כותב, אנחנו התאספנו כאן כדי לבנות קבוצה שתתקדם לקראת מטרת הבריאה, לכן כל אחד חייב להיות גבוה יותר, חזק יותר, דוגמה גדולה יותר לאחרים, כך נתקדם.
שאלה: אם אנחנו יכולים להגיע לחיבור בינינו, איך זה ישפיע על הגלגול הבא שלנו ובמה נרגיש את השינויים?
ודאי שאת הגלגול שלנו, שאנחנו גומרים באיזה מקום בציר ההתפתחות שלנו עד גמר התיקון, אנחנו ממשיכים בגלגול הבא, כי כולנו צריכים להגיע בסופו של דבר לגמר התיקון של כל הרצונות שהתחלקו, שיצאו מאדם הראשון על ידי החטא, על ידי השבירה. ולכן בכל צורת חיים שאנחנו מקבלים בזו אחר זו בגלגולים, אנחנו הולכים ומתקרבים לגמר התיקון. הכול תלוי בגלגול הזה.
תלמיד: אם יש בין החברים יחסים לא טובים או רעים, מה אנחנו צריכים לעשות?
אין מקום ליחסים כאלה, לרגשות כאלה, אנחנו חייבים ממש לסלק אותם מהחברה שלנו. החברה צריכה כל הזמן לבדוק את עצמה ולשפר את הקשר בינינו, שכולנו חברים, כולנו אהובים, כולם תומכים זה בזה, אין בינינו שום רצון שלילי, שום יחס שלילי זה לזה. צריכים ממש להילחם נגד זה בכל הכוח.
שאלה: האם העולם ישתנה מתוך דרך ייסורים, מפני שכך זה מגיע מלמעלה או בזכות כך שעבדנו ועשינו תיקונים משותפים ואז יבואו אנשים שונים?
העולם משתנה על ידי זה שהרצון לקבל הכללי כל הזמן מתגלה יותר ויותר, עד שנגיע לתיקון השלם שלו. במידה שאנחנו יכולים לתקן את הרצון לקבל בכל זמן, בכל רגע, בכל דור בהתאם לכך שהוא נפתח, בהתאם לזאת, אנחנו מרגישים את ההתפתחות שלנו כטוב או לא כל כך כטוב. זה מה שקורה. בסופו של דבר הרצון לקבל כל הזמן רוצה להתגלות, זה מהטבע שלו, גם בדומם, בצומח ובחי, ובדרגת האדם במיוחד הוא מתגלה יותר מהר.
שאלה: איך אני יכול לרומם את החבר או לעלות אותו לדרגת מדבר?
אני צריך לעבוד עימו, כמו שכתוב על העבודה בקבוצה. אם הוא יהיה יחד איתי ועם עוד כמה אנשים, אפילו שאין לנו עשירייה, נגיד ארבעה, שישה, שמונה, לא חשוב כמה, ואנחנו נרצה לעזור זה לזה ולרומם זה את זה, לעורר זה את זה, אז אנחנו כך מעלים כל אחד וכך נעלה כולנו יחד. המטרה שלנו צריכה להיות – חיבור. לא על ידי עליית הרצון באדם אחד נקבעת הדרגה שלו אלא לפי מידת החיבור שלו עם אנשים אחרים שגם רוצים אותה המטרה. במידה שהם מבינים זה את זה, במידה שאותה מטרה הופכת להיות מטרה אחת לכולם - כך הם מתקרבים.
תלמיד: אני יכול לראות על החבר אם הוא צמא, את הצורך הגשמי שלו, אבל איך אני יכול לראות את הצורך הרוחני, את החיסרון למדבר?
כשאתה לומד עימו ומדבר עימו ונמצא כבר בהתפתחות רוחנית אז אתה מרגיש מיהו מהו בדרגות רוחניות.
שאלה: ההתפתחות שלנו תלויה בכמה אנחנו נכללים בינינו והבורא שולט בזה. הרבה פעמים בעשירייה שלי אנחנו הרגשנו יראה כלפיי הבורא. איך להתנהל עם הפחד הזה ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש את אהבתו לבריות?
אנחנו יכולים להרגיש את אהבתו של הבורא לבריות במידה שיש לנו אותה נטייה לבריות ולא אחרת. לכן אנחנו צריכים קודם כל לפתח בנו אהבה לבריות ואז אנחנו נתחיל להכיר את אהבת הבורא לבריות. ככה גם בעולם שלנו, ברצונות וברגשות שלנו, ככל שאנחנו מעלים את הרגש שלנו למשהו אז אנחנו יכולים יותר להבין את הדברים, אבל אם אין לי יחס אהבה, התכללות עם הזולת, אז אני לא אבין את הזולת, לא ארגיש אותו. אני ארגיש על פניו רק את עצמי.
שאלה: האם הדרגות השונות שאנחנו משיגים הן קבועות או שאנחנו יכולים לשוב וליפול?
וודאי שאנחנו יכולים לשוב וליפול, כמו שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", אבל עם זה אנחנו מתקדמים. הכיוון שלנו הוא רק לגדול. ולכן אפילו אם מישהו נפל ויצא מכל המסגרת הלימודית שלנו וההתקדמות הרוחנית שלנו, הוא יכול תמיד לחזור ולהישתמש בה.
שאלה העבודה שלנו בתיקון עם החברים מראה לנו שאנחנו נופלים לדרגה של חי ודומם. איזו השפעה יש לתיקון שלנו על הדורות הבאים?
בתיקון שלנו כשאנחנו מתקנים את הנשמות שלנו, אנחנו כבר מפתחים, דואגים שהנשמות של הצאצאים שלנו, גם הגשמיים, גם הרוחניים, יתפתחו יותר לכיוון מטרת הבריאה, ולכן התפתחות שלהם תהיה רוחנית יותר. זה טבעי.
שאלה: אם האדם עובר מחסום בחיים האלה, האם הוא צריך להיוולד שוב כדי לטפס בסולם הרוחני או שכבר לא צריך להיוולד?
הכול תלוי בנשמה הפרטית של האדם. יש מקרים שהוא צריך להיוולד שוב ולהתחיל מדרגת חי ולהמשיך את העלייה שלו הרוחנית. יש כאלה שלא צריכים אלא נולדים כבר עם נשמה מיוחדת ויכולים לפתח אותה מהר מאוד לעבור את דרגת דומם, צומח, חי, ולהיכנס להתפתחות של דרגת המדבר.
שאלה: אמרת שאנשים נולדים בדרגת חי. יש לי הרגשה שבעלי החיים מרגישים את בני האדם, מרגישים אחד את השני, יש להם אינטואיציה. ודווקא האדם נמצא בין הדרגות האלה של החי והמדבר ונמצא באשליה שהוא מרגיש את האחר, אבל באמת הוא מרגיש רק את עצמו. תוכל להסביר את הדרגה הזאת?
זאת לא דרגה. זו רק ההתחלה של דרגת האדם, אבל אין בו עוד שום דבר מדרגת האדם. הוא מרגיש הכול כמו בעל חי ופותר הכול כמו בעל חי רק למען גופו הבהמי, אין בו שום הרגשה ושום צורך במשהו אחר בינתיים. על זה נכתב "כולם כבהמות נדמו"1. כולם נולדים כבעלי חיים. לאחר מכן בהתאם לעומק נשמתם הם עוברים מהר את דרך התיקון, ההשתלמות ומגיעים לדרגת האדם. על זה אנחנו צריכים לדבר, לבנות את המערכת הזו, כיוון שהעיקר בשבילנו זה לפתח בנו את האדם, הדומה לבורא, אדם מלשון דומה.
שאלה: למה הנשמה שסיימה את תיקונה חוזרת לעולם הזה?
כמעט ואין מקרים כאלו שאם הנשמה תיקנה את עצמה אז היא צריכה עוד לחזור לעולם הזה, אלא רק בשליחות, שלא לצורך עצמה, אלא לצורך האחרים.
תלמיד: מה התפקיד של הנשמה בעולם הזה?
לתקן את עצמה עד שהיא תגיע להזדהות עם הבורא בצורה השלמה.
תלמיד: אז הנשמה יכולה להיוולד בבורא?
לא. הנשמה עוברת את כל שלבי הלידה כדי להיות דומה לבורא ולהשתתף בתיקון של כל יתר הנשמות עד שכולן יתאספו לנשמת אדם הראשון מה שנקרא, שכולו יהיו יחד, כל הנשמות, ואז יהיה גמר תיקון.
תלמיד: יש בתוכי נשמה או שאני מקבל אותה מלמעלה?
אין באדם נשמה, אלא לפי ההישגים שלו בהתחברות עם אנשים אחרים, שהוא משתדל לצאת מעצמו ולהיכנס בהם, באחרים, לפי זה הוא נעשה ראוי לכך שהנשמה תתלבש בו. כי הנשמה זה כוח השפעה, ואם אדם רוצה להשפיע לזולת, אז אותו רצון להשפיע מתלבש בו.
תלמיד: אם הבנתי נכון, אנחנו מתקרבים, אנחנו מתחברים ואנחנו נותנים אפשרות לבורא כדי שהוא יוכל לתת נשמה.
כן.
שאלה: האדם שבעולם הזה עם נקודה שבלב, עם השתוקקות להגיע לרוחניות, צריך לעבור הרבה פעולות, הרהורים, המון זמן בשביל להגיע לדרגה הראשונה של הרוחניות. למה זה מתוכנן כך שזה כל כך קשה ואיך להישאר בדרך?
זה לא מתוכנן קשה וזה לא לאורך הדרך. פשוט אדם שוכח מה הוא צריך לעשות בחיים. הוא כאילו מקבל איזו מכה בראש ושוכח בשביל מה הוא קיים. אם הוא כל הזמן, בכל רגע בחיים יזכור שכל המטרה שלו היא להתחבר עם בני אדם כמוהו שמשתוקקים למטרת הבריאה, אז הוא יגמור את התיקון שלו מהר מאוד. אנחנו מוכנים, אבל עד כמה אנחנו מבצעים את זה, זו כבר שאלה אחרת.
תלמיד: והביצוע הוא על ידי האדם עצמו, הכול בידיים שלו?
הכול בידיים שלו. מביאים אותו לעשירייה מיוחדת, הבורא מתייחס אליו בצורה מיוחדת, הכול תלוי באדם.
שאלה: האם אני יכולה להבין את הדרגות הרוחניות שלי?
לא, את לא יכולה להבין לפני שאת רוכשת אותן ועוברת אותן. זה כמו שילד נכנס לכיתה ב', ג', ד', הוא לא יודע מה זה, לוקחים אותו, מביאים אותו והוא יושב לומד.
שאלה: התחושה מכל מה שאתה אומר היא שאנחנו עוברים כרגע שינוי, סוג של האצה פנימית בתוכנו, בתוך בני ברוך שאמור להשפיע הלאה, והוא לא עבורנו, הוא עבור הדור הבא או הדורות הבאים. זה נכון?
לא. אנחנו עוברים את זה בשבילנו, לעצמנו כאן ועכשיו, אין חשבון בכלל כלפיי הדור הבא.
קריין: מאמר "הערבות" של בעל הסולם.
הערבות
(המשך ממאמר "מתן תורה")
"שכל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א).
וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, כפי המתבאר במאמר "מתן תורה", אות ב' וג', עש"ה מלה במלה." מלכתחילה, מתחילת הבריאה, כפי שהמקובלים כותבים לנו, המטרה שאליה אנחנו צריכים להגיע בהתקשרות בינינו היא הערבות. ערבות היא מילה לא כל כך מקובלת בחיים שלנו, ומשמעותה שכל אחד אחראי על האחר, ועל מה שעושה האחד, אנחנו יכולים לדרוש מהשני, מהשלישי ומהרביעי, וכולנו נמצאים במערכת כזאת שמה שחייב האחד או מה שחייבים לאחד, יכולים להביא ולדרוש, לתת ולקבל מכל אחד אחר. זה נקרא חברה שנמצאת בערבות.
"דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו." ישראל הם חלק מהאנושות, שהבדילו את עצמם מכל האנושות, מפני שכבר אז הגיעו למצב שהיו יכולים להבין מה זו שנאה ואהבה בין בני אדם, ואיכשהו לבנות מערכות יחד.
לכן נעשתה כזאת אומה בבבל העתיקה כמו שאנחנו לומדים, ששם הייתה הציוויליזציה דאז, ואז הם התחברו, בראשותו של אברהם, יש על זה הרבה סיפורים, והחליטו שהם הולכים יחד לקראת הערבות. הערבות היא שכל אחד ערב עבור האחר, אף אחד אינו חופשי, אלא אנחנו נמצאים במערכת האנושית, ובניגוד לכל יתר העמים, המדינות, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לקבוע על עצמנו את מערכת הערבות, מפני שאנחנו מרגישים שמהטבע שלנו אנחנו מטופלים ומגיעה אלינו מערכת הערבות, שכולנו חייבים להרגיש כמערכת אחת.
קריין: "ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע"," זאת אומרת נתקשר זה לזה עד כדי כך שכל אחד ירגיש שהוא אחראי על האחר. "הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ט"ז, עש"ה."
שאלה: מה זה אומר להסכים לקבל על עצמנו את הפעולה הזאת?
אנחנו מסכימים להיות ערבים זה לזה. זאת אומרת, אתה אחראי על מה שקורה עם האחר.
שאלה: עכשיו אחרי הכנס אני ממש מרגיש את כל הכלי העולמי כעשירייה אחת, ואני חוזר עכשיו לפעול בתוך העשירייה שלי. איזו ערבות נדרשת מאיתנו כרגע? איך להיות ערב לכל החברים, איך להרגיש דאגה לכל חבר בכלי?
אנחנו צריכים לדאוג לכל החברים שלנו בכל העולם, גברים, נשים, להשתדל לחבר ולקשור אותם לגוף אחד.
תלמיד: אבל מה זה אומר בפועל? לדאוג עכשיו לכל חבר זה דבר גדול.
כן, אבל לא אומרים לנו שאנחנו צריכים להיות בכפר קטן, אלא העיקר להיות בהרגשה כזאת משותפת בינינו, שכולם שייכים לכולם.
תלמיד: במה הדאגה שלי באה לידי ביטוי כלפי חבר שנמצא בקצה השני של העולם?
לא חשוב, אם הוא חבר אז המרחק לא כל כך קובע. אם אתה דואג לו, סימן שאתם כבר נמצאים ברשת קשר אחת.
תלמיד: במה אני דואג לו?
בלב.
תלמיד: למה אני דואג לו?
שיהיה לו כל טוב, שהוא ילמד ויתקיים ויעשה יום יום צעדים קדימה לקראת המטרה המשותפת שלנו, שבה כולנו רוצים להיפגש ולהיות בלב אחד.
תלמיד: מה הקשר בין דרגת האדם והערבות?
מי שנכנס לערבות נקרא "אדם", כי מערכת "אדם" זו מערכת הערבות.
שאלה: אם מסתכלים על מה שכתוב כאן, זה מדאיג מאוד. איך אני אוכל לדעת יותר טוב מהחבר מה הוא צריך, או לפחות כמו שהוא יודע?
אתה צריך להשתדל לפתוח את ליבך, והיתר עושה הבורא. אתה צריך לפתוח את הלב שלך לכל החברים, לכל בני העולם, לכולם, ברצון להתכלל עם כולם, לכלול את כולם. כל היתר, תן לבורא לבצע.
תלמיד: אם הבורא באמת משתתף, אז אנחנו צריכים לקיים את הערבות הזאת בינינו לכאורה.
אתה לא יכול לעשות שום דבר בלי שהבורא יקיים. הבורא זה הכוח הכללי שקושר, מחזיק, מלווה אותנו. איך אתה יכול בלי זה?
תלמיד: אז מי דואג לצרכיו של החבר, שלא יצטרך יותר לחשוב על עצמו, זה אני או הבורא?
הבורא, בוודאי, אבל בעזרתך, מפני שאתה מכוון אותו. אתה כמו ילד קטן שתופס אותו ומושך לאן שאתה צריך.
תלמיד: אז הערבות היא בכך שאני מחייב את הבורא לעזור לחבר שלי?
כן.
תלמיד: בחוסר היכולת של האדם לדבר עם הבורא בצורה כזאת, הוא גם לא יכול לקיים את הערבות בעצם.
נכון. אבל בכל זאת צריכים להשתדל ככל האפשר, והיתר יתפתח.
שאלה: לכל אחד יש דאגה לגופו עצמו, אדם לא יכול למלא במידה מלאה את המצווה של "ואהבת לרעך"?
כן ולא. בכל זאת צריך לדאוג לבריאות, לחיים, למשפחה שלו, יחד עם זה שמשתוקק להיות מקושר עם כולם. יש דברים שקשה לנו להסביר בשפה שלנו אבל בהדרגה מבינים את זה מתוך הנשמה.
שאלה: האם חלק מברית הערבות זה לתת מעשר?
כן, ודאי. אנחנו מפרידים את המעשר כדי לטפל, לכסות את כל הצרכים שלנו בבניית הכלי הכללי.
שאלה: בערבות לוקחים אחריות זה על זה מתוך תפיסה שכולם לא מתוקנים ועוזרים זה לזה להיתקן, אבל אומרים שכולם מתוקנים מלבדי. איך ליישב את שני אלה?
זה יתיישב, אל תדאג. הכול יתלכד לאחד שלם.
קריין: ממשיכים בקע קריאה,
"שמטעם זה, לא היו מוכנים כלל לקבל התורה, מזמן אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שיצאו ממצרים, והיו לאומה שלימה בפני עצמם. כי אז נעשה המציאות, שכל אחד יהיה מובטח בכל צרכיו, בלי שום דאגה והרהור כלל. משא"כ בהיותם עוד מעורבים בין המצריים. ובהכרח, אשר חלק מסוים מצרכיהם, היה מסור בידי הנכרים הפראים הללו, המלאים אהבה עצמית.
ונמצא, שאותו שיעור, המסור בידי הנכרים, יהיה בלתי מובטח כלל לכל יחיד מישראל. כי חבריו לא יוכלו למלאות לו את המחסורים האלו, משום שאינם בידיהם. וכבר נתבאר, שכל עוד שהיחיד מוטרד במאומה בדאגותיו עצמו, אינו מוכשר כלל אפילו להתחיל בקיום המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"."
חייב להיות קיום נורמלי, מינימלי לאדם, שלמעלה ממנו הוא כבר יכול לדאוג לחברו. אבל אם אין לו אפילו במה להתקיים, הוא לא יכול לדאוג לחברו ואז אין עליו חובה לדאוג לזולת. כל אחד חייב לדאוג שיהיה לו מה שנחוץ לו לקיומו עצמו.
קריין:
"והנך מוצא בעליל, אשר ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה."
אנחנו יודעים שעם ישראל זה לא עם, זו קבוצת אנשים מכל מיני עמים שהיו חיים בבבל, ומשם ברחו, יצאו. לא היה ביניהם שום קשר חוץ מכך ששמעו את אברהם אומר להם בואו נתנתק מכל אלה שאנחנו חיים ביניהם. ואז הם נכנסו למצרים ובמצרים דווקא, על ידי הלחץ שהמצרים לחצו עליהם, הם עשו מהם אומה.
על ידי מה אומה מסתדרת? על ידי זה שיש לה אויבים, שונאים והם לוחצים עליהם, כך גם החלק הזה מכל העמים שנקרא "ישראל". זה לא עם אחד ולא שבט אחד והיו הרבה אנשים שכך התערבבו, ומתוך זה שהם עברו את גלות מצרים, התחברו לאומה אחת, זאת אומרת נעשתה בהם איזו תשתית אחת.
שאלה: מה זה אומר שנעשו לאומה, ויכולים לקבל את הערבות?
זה אחר כך, חכה. קודם הם נעשו לאומה מתוך כך שהמצרים לחצו עליהם והיו כעבדים, ומתוך העבדות, התחילו לעלות למעלה מהרמה הזאת, נעשו לבני אדם ואחר כך כבר יצא מה שיצא.
שאלה: מה זה אומר להיות מוכשר לערבות?
זו מין התפתחות מיוחדת בתוך האדם, שמבין שרק חברה הקשורה ומטפלת בעצמה ולא כל כך תלויה בעמים אחרים, מוכשרת לערבות. כמה מדינות ועמים יש לך כאלה בעולם? אפשר להגיד שאף מדינה, כי כל העולם תלוי זה בזה, אבל בכל זאת יש ביניהם משהו. מצד אחד, אלה עמים הכי פרימיטיביים שלא תלויים באף אחד ומצד אחר, יכולים להיות העמים הכי מפותחים. כלומר כדי להיות כשר לערבות, צריכים תנאים.
תלמיד: מהם התנאים שאנחנו צריכים להגיע אליהם יחד, כדי לומר שאנחנו כבר מוכשרים לערבות?
נהיה מוכשרים לערבות כשנחיה בין כל באי העולם, לא יהיה חשוב לנו איפה לחיות, בכל המדינות והיבשות, אבל נדע שהקשר ההדדי, הפנימי, הרוחני שלנו, הוא שעושה מאתנו אומה מיוחדת, אנשים מיוחדים, שמשתוקקים לדבקות וגילוי הבורא.
תלמיד: אז ניתן לומר שיש ערבות בתוך העשירייה, ברמת המיקרו, ויש ערבות ברמה יותר רחבה, אתה גדל לערבות יותר רחבה?
כן, כך נתרחב.
קריין: "ונמצא משום זה, אשר גם אחר קבלת התורה, אם יבגדו מועטים מישראל, ויחזרו לזוהמת האהבה עצמית, מבלי להתחשב עם זולתם, הרי אותו שיעור הצטרכות המסור בידי המועטים, מטרידים לכל יחיד מישראל, לדאוג עליו בעצמו, כי אותם המועטים לא יחמלו עליו כלל. וממילא, שנמנע קיום המצוה של אהבת זולתו לכל ישראל כולם, כנ"ל.
באופן, אשר אותם הפורקי עול, נמצאים גורמים לשומרי התורה, שישארו בזוהמתם בהאהבה העצמית, שהרי לא יוכלו לעסוק במצות "ואהבת לרעך כמוך", ולהשתלם באהבת זולתו בלתי עזרתם, כאמור.
הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה."
"ישראל" זה לא אומה, כל מי שמשתוקק לבורא לפי הכוון שלו, נקרא "ישר-אל", לכן "ישראל" יכול להיות כל אחד, אין כאן חלוקה לפי שום דבר. ולכן כולם צריכים בסופו של דבר להשתוקק לגילוי הבורא או מצד הרע, שאין ברירה ולא יודעים בשביל מה ובכלל חיים, או מצד הטוב, שרוצים להשיג את מטרת החיים ולעלות למעלה מכל הטבע ומכל החיים. אלה או אלה או שניהם, מגיעים למצב שדורשים שהבורא יתגלה ויתלבש בהם.
קריין:
"כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו, כנזכר במאמר "מתן תורה", אות י"ג.
והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם, כמבואר."
שאלה: מה זה בעצם לקיים את הערבות, נעשה ונשמע?
לקיים את הערבות זה אומר שאנחנו מקבלים את חוק הערבות בו כולנו קשורים למערכת אחת ושכל אחד אחראי על כל המערכת. אם יש מישהו שלא מקיים את מה שהוא חייב לקיים במערכת אז כל המערכת מקולקלת, לא מתקיימת, לכן הידיעה הזאת חייבת לעמוד בפני כל אחד ועל כל אחד לעסוק בכל המערכת כך שהיא תהיה כלולה ושלמה.
תלמיד: אני הרי הולך לבצע פעולה שאני לא יודע מה התוצאה שלה.
אתה צריך לחבר את כולם יחד ולמטרה אחת. זה הכול. לכן זה נקרא ערבות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתייחס נכון זה לזה בסביבה וירטואלית ובמאמץ שווה?
כן, אתה צודק. אתם דור וירטואלי. אני לא יכול להגיד זאת על עצמי כי אני כמעט ולא משתמש בזה, אז תנסו להיות קשורים ביניכם כך שהקשר יהיה כאילו אתם בחדר אחד. כל מי שנרשם למערכת הערבות צריך להרגיש שהוא נמצא בחדר אחד עם האחרים, לא חשוב באיזו שפה, אפילו לא באיזה זמן, כולכם נמצאים שם בחדר וירטואלי ודואגים רק לדבר אחד, להחזיק את הקשר ביניכם מעל הראש.
שאלה: איך להתנהג בקבוצה שכבר הגיעה למצב שהחברים בה מוכנים להיות ערבים זה לזה? איזה צעדים אני אמור לעשות כדי להיות ערב במידה דומה לכל הכלי העולמי?
זה הרבה יותר קשה, אבל נשתדל ותגיע ההבנה. אין לנו עדיין את הרגשת הכלי העולמי, קיימות פה ושם כבר קבוצות שמרגישות את עצמן כך, כקבוצה.
תלמיד: אפשר לבקש מהבורא שיעזור לנו?
כן. אין ספק.
שאלה: מה אנחנו יכולות לעשות לחלק שלא מסכים עם הערבות?
לבקש מהבורא.
שאלה: נראה לי שעם ישראל הגיע לערבות מחוסר מוצא?
כך אנחנו מגיעים להכול.
תלמיד: האם אפשר בכלל להגיע לערבות אם לא מרגישים עד העצם שתלויים זה בזה ובכל פספוס קטן, כולם מתרסקים?
זה טוב מאוד. זה מעיד על כך שאנחנו קשורים בקשר שלילי ועכשיו צריך להמיר אותו לחיובי. לא נורא, אנחנו נצליח. זה הרבה יותר קל.
תלמיד: למה אתה מתכוון, שזה קל יותר?
זה קל יותר משהיה בעבר. אנחנו רואים שלאורך עשרות שנים לחלוטין שום דבר לא משתנה. אני רואה כאן חברים כמוך מארצות הברית ועוד כמה שהיו כאן לפני עשרים ושלושים שנה, יש רגש פנימי, יש הבנה, עברתם שלבים מסוימים, הייתם חייבים לעבור אותם בקשר ביניכם ובניתוק, בהתרחקות, ועכשיו הגיע הזמן לפתור את הבעיה הזאת. אני מאוד שמח לראות אתכם כאן.
קריין: אות י"ח.
אות י"ח
"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.
זאת אומרת כולנו, כולנו נמצאים באותה סירה או ספינה, ולא יכולים להינצל מטביעה, ממוות, אם כל אחד ידאג לעצמו, אם אחד קודר חור ולאחר לא אכפת כי הוא לא חושב שזה תלוי בו ורואה שהכול בסדר לידו. כולם צריכים להגיע למצב בו, אחד מהשניים, או שכולנו טובעים או שכולנו ניצולים. ומדובר בכולנו, המפתח הוא במילה "כולנו".
אנחנו רואים שהעולם שלנו מראה לנו את מצבנו האמיתי, הוא מהר מאוד מתקרב לזה, ויכול להיות שכבר בימינו נרגיש כמה אנחנו נידונים או לחיים או למוות. כולנו. לא יהיה מצב שהעולם יתחלק לחלקים ולכל חלק יהיה גורל משלו, חלק יינצל, חלק לא וכך הלאה. לא יהיה מנוס כולם ייפגעו נניח מגל קור, חום, חללית או פצצות, כולנו או לחיים או למוות. ואתם, כמו אותו אדם היושב בספינה ואומר לחברו השוטה, "אם תמשיך כך שנינו נטבע בים, אז תפסיק", תצטרכו לגלות זאת לכל האנושות, אנחנו צריכים להיות מוכנים לתפקיד הזה. זו פקודת הערבות אותה אנחנו חייבים להסביר לכל האנושות וכך נתקדם.
שאלה: ביחס למה שאמרת עכשיו, מאה אחוז מכל מה שממציאים באנושות עובד לפי המערכת הזאת, לעשות חור בספינה. איזה כוח יש לנו לעומתם?
זה לא חשוב, אם אנחנו צריכים להביא רעיון, רעיון עליון, אלוהי, אז די אפילו באדם אחד, לא צריך הרבה אנשים כדי להסביר את העניין. לכן אנחנו נצליח, בינתיים עלינו לחכות עד שכל התנאים האלה יתגבשו יחד.
שאלה: מה הם החורים האופייניים שהאנושות קודחת בסירה עליהם עלינו להתגבר? אולי נוכל לעשות בהם שימוש בהפצה, להדגיש, להבליט, להראות את החורים שהאנושות קודחת בסירה?
אני לא יודע אם כבר יש לנו היום הוכחות להסביר לבני האדם שהם נמצאים בסירה העומדת לטבוע. אתה רואה איך מאיימים עכשיו במלחמות עולם, מטייוואן ועד אוקראינה ועוד, אני לא יודע אם אנחנו מסוגלים להסביר להם שהדברים האלה מסוכנים. הם עדיין לא שומעים, אבל בזמן הקרוב זה יתחבר למכות האקולוגיות ויהיה לנו יותר קל להסביר. אבל גם אז אני לא בטוח שמכה כזאת מספיקה כדי שאנשים ישמעו.
תלמיד: אולי קל יותר לגשת לאנושות דרך נושאים אקולוגים כמו זיהום, להסביר שאנחנו הורגים את עצמנו?
זה כבר לא משפיע. בשנת 1980 היה לי חבר שהיה פעיל מאוד במערכות אקולוגיות, הוא בוגר אוניברסיטה ומומחה בזה, דיברתי איתו במשך השנים האלה והוא אמר שהאנושות פחות ופחות דואגת מההשפעה האקולוגית על החיים שלה. מקסימום נבנה משהו מלאכותי, נברח מכדור הארץ למקום אחר. זאת אומרת, בני אדם לא רוצים לראות לפניהם את המכה. מה לעשות.
שאלה: איזה פעולות קודחות חור בעשירייה?
כשכל אחד רוצה לעשות מה שנראה לו טוב, זה הכול. אז אני חושב שזה טוב, אתה חושב שזה טוב, אתה מצידך רואה מה שאני עושה, וממש צועק שזה יהרוס לנו את כל הספינה, שכל כדור הארץ יתפוצץ, ואני לא חושב ככה. אני מסתכל על זה דווקא ההיפך, וזו בעיה.
תלמידה: אם הבנתי נכון זה שיש לנו דעות שונות, זה מה שגורם לכך שאנחנו קודחים חור?
ודאי שזה כל העניין, כי אנחנו חושבים לא בשכל אחד, ולא בראש אחד, זו כל הבעיה שלנו.
תלמידה: ותיקון העולם תלוי בזה שלא נקדח חור בעשירייה, או שהעשירייה לא תקדח חור בכלי עולמי?
לא, כל אגו ואגו שאדם רוצה להשתמש בו, בזה הוא קודח חור. יש אנשים שקודחים חור כאדם אחד, וכל העולם נכנס למלחמה, ומיליוני אנשים נהרגים. ויש כאלו שכאילו רוצים לקדוח איזה חור אבל התוצאות לא כל כך נוראות. יש ויש. אבל אנחנו צריכים לדאוג לכך שהאנושות תבין שהיא נמצאת בספינה אחת.
שאלה: כשאני רואה שחבר שלי כבר זמן ממושך מנסה לקדור חור בסירה, האם אני צריך להמשיך להתבטל, או שאני צריך להעיר לו על זה, או שאני צריך לתת לבורא לטפל בזה?
לא, אם אנחנו רואים בעשירייה שמישהו הולך להפריע לעשירייה להיות יותר מחוברת, אנחנו צריכים להגיד את זה גם לעשירייה, וגם לו.
שאלה: אני רואה שכשהאנושות צריכה לגלות את המצב שבו כל אחד אחראי לשני, הם לא יכולים כי הם מגלים סבל או כאב עמוק לקחת את האחריות לכל הדברים שקורים בעולם. וגם אנחנו, כשאנחנו מתקדמים, גם אנחנו מגלים שאנחנו אחראיים לדברים נוראיים שקורים. איך עלינו להתקדם בשמחה ואושר כלפי מטרת התיקון שלנו? כי אני חושב שבכל צעד יש קצת כאב.
יש קצת כאב כל עוד אנחנו לא מבינים שהבורא הוא זה ששם לנו רגל כדי שנדע איך לעבור את ההפרעות, ולבנות את עצמנו מעל ההפרעות. הכול בא מהבורא, הוא זה שמשחק איתנו.
תלמיד: לפעמים זה מרגיש קצת כמו אבא קשוח.
מה לעשות, אז מקבלים קצת מכות.
שאלה: בקשר לחור בעשירייה, אם חבר מפספס הזדמנות להתחבר עם העשירייה, האם הוא אחראי על חוסר החיבור בכל העשירייה?
כן ולא. אני לא יכול לתת תשובה שלמה.
שאלה: האחריות של כל חבר על הסביבה תלויה בחבר, או שזו תוצאה מחופש הבחירה שלו?
זו תוצאה מהבחירה החופשית שלו.
שאלה: שמענו שאדם אחד עם מחשבה נכונה מספיק. אז מהרגע שהאדם כזה מגיע לחכמת הקבלה, כמה זמן יעבור עד שהאחרים יפסיקו לקדוח, איך הוא ישנה את זה?
זה תלוי בעבודה שלו, אין מה לעשות, זו העבודה של כולנו.
שאלה: נאמר שהאנושות תהיה חייבת להגיע לכך שכולם תלויים אחד בשני. אני חושבת שבשכל אנשים מסוגלים להבין את זה, אבל אין להם כוח שיכול לשנות את טבע האדם.
רק הבורא יכול לעשות את זה.
תלמידה: אנחנו צריכים להסביר לאנשים שיש כוח חזק יותר מהטבע שלנו, ואנחנו יכולים למצוא את הכוח הזה, ולעבוד איתו?
כן.
תלמידה: הכנס נתן הרגשה שהמצב הטוב ביותר הוא להיות בקשר, וחוסר קשר זה מוות. אנחנו ניתן לאנושות את הטעם בקשר הזה.
כן.
שאלה: קיבלתי כאן הרבה דוגמאות, ראיתי שיש תכונות שונות של חברים, חלקם יותר רכים, וחלקם דווקא יותר נוקשים. ממש מורגש פה באופן נוקשה, שאם החבר מרגיש שמשהו קרה, הוא מיד שואל בצורה גלויה, ברורה, חדה למה אתה לא בערבות, מה קורה? אני מרגיש שבעשירייה שלנו יש רכות, שאנחנו אומרים "הוא חבר" ומצדיקים אותו מראש. או שיש איזו התפרצות חדה, ואנחנו מאשימים אחד את השני, יש ביקורת, ולא מצליחים לדבר על הערבות כדי לברר ולבקש ביחד. איך למצוא את הגישה נכונה כדי להימנע מהקצוות האלו?
לאט לאט, ברכות אבל בעקשנות לדרוש מהקבוצה את קיום הערבות. לא יותר מזה.
שאלה: אנחנו אחרי יומיים של כנס, היינו רוצים לשמוע ממך מה עברנו, איך אתה מסכם את הכנס שלנו?
אני חושב שהכנס הזה היה מוצלח מאוד, יותר מוצלח מהכנסים הקודמים. אני חושב שאנחנו כבר אחרי סיום הכנס, ויש לנו ב-12:00 שוב שיעור.
תלמיד: מאתיים חברים מהכלי העולמי שיוצאים לטייל ביחד בטבריה, להתחבר בטיול.
טוב, אז לפי מי שנשאר נעשה את השיעור, והשיעור הבא יהיה מחר בבוקר.
תלמיד: כן. איך אתה מסכם את הכנס?
אני חושב שעברנו איזה מעבר, כי לא ידענו מה בדיוק לעשות, ואיך בדיוק עכשיו יהיה החיבור. חזרנו ועלינו שוב על אותה רמה של ערבות, וחיבור הדדי, ולכן עכשיו הכול לפנינו, אבל כבר ברמה אחרת. ברמה הרבה יותר אחראית, סולידית, ומובנת יותר עמוק.
תלמיד: ומה לפנינו?
לפנינו בדיוק לקשור את קשר הערבות בין כולנו יחד בצורה כזאת שהוא לא ייפסק, ויתרחב. אנחנו צריכים ללכת הלאה. זאת אומרת, להקים מערכת שתהיה גם ב"ערבות" וגם ב"מתן תורה", ושהבורא יתגלה בה בצורה יותר גלויה. שנהיה בקשר עם הכוח העליון, לא שאנחנו צופים מהרמה שלנו למטה, אלא מהרמה שלנו אנו צופים למעלה לבורא, ובצורה כזאת נתחיל לעלות, לגלות אותו, להתקשר עימו, וכך נגיע למטרת הבריאה.
אני מקווה מאוד שאנחנו עושים את זה. חלק מזה השגנו בכנס הזה, חלק מזה נשיג בלימודים שלנו עד הכנס הבא, ואת החלק המהותי נשיג בכנס הבא בטורקיה, בעזרת ה'.
(סוף השיעור)
-
"כבהמות נדמו" (תהילים מ”ט, י”ג).↩