שיעור בוקר 29.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – להמליך עלינו את המלך

קריין: שיעור בנושא - להמליך עלינו את המלך, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 14.

בעצם, להמליך עלינו מלך זו העבודה היומיומית שלנו, אפילו יותר מכל יום אלא ממש בכל רגע ורגע. אם אנחנו לא מתחילים מזה, כל היתר כבר לא בא באותו כיוון לקראת התיקונים ומטרת החיים. לכן להמליך עלינו מלך זאת העבודה שלנו והיא תמיד נמצאת בתחילה, בראש של כל המחשבות והרצונות והפעולות שלנו.

קריין: קטע 14.

"בזמן שהאדם מתעסק בתורה ומצות, אז הזמן להיות בשלימות, כלומר, כאילו שהקב"ה קירב אותו להיות מהמשמשי המלך. אולם אין האדם צריך לשקר לעצמו, לומר שהוא מרגיש, שהוא משמש את המלך, בזמן שאין לו הרגשה כזו. אם כן איך הוא יכול לתת תודה רבה על זה שקירב אותו, אם אין הוא מרגיש זה.

אלא האדם צריך אז לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.

אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. "

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

זה שהוא מרגיש שלא הולך בדרך, שנמצא רחוק ממה שמתאר לעצמו שצריך להיות נכון, גם זו בעצם הכוונה מלמעלה וכך מטפל בו הבורא והוא צריך להיות דבוק לטיפול הזה ולתת תשומת לב ולהאמין שהוא נמצא בהתקדמות. אם לא הייתה לו הרגשה שהוא לא הולך נכון, שהוא לא נמצא בדרך, שהוא לא רוצה, אז היה באמת מחוץ לקדושה, וכך הוא בכל זאת מתקדם, מתקרב בהרגשה שנמצא בשגיאות, בטענות שלו וכן הלאה, זאת אומרת זאת צורת ההתקדמות הנכונה.

יש כל מיני צורות התקדמות, זאת אחת מהן שהיא נכונה. אדם יודע שהוא לא בסדר, שיש לו מה לתקן, שהמחשבות שלו, הרצונות שלו, הכוונות שלו עדיין כולם לא נכונים, לא טובים, אבל זה שאומר את זה, זה שמבין את זה, מרגיש את זה ולמרות זאת נמצא בזה ולא בורח מהמערכה, זה מה שמקדם אותו.

שאלה: מה זה אומר שאדם חייב להיות בשלמות?

להיות בשלמות זה לפי עד כמה אני בודק כוונות, מחשבות, רצונות, פעולות שלי, אם הם מתאימים למה שהבורא רוצה ממני.

תלמיד: איך אני בודק את זה?

לפי ההרגשה. זה כמעט ולא יכול להיות, תמיד אתה תמצא פגמים, אבל בכל זאת כל הדברים האלה שאתה רואה עד כמה שאתה לא בסדר, זה כל הזמן יכוון אותך למצבים שאתה כן תטפל בעצמך. זה דבר ראשון, ודבר שני, שאתה מתחיל בסופו של דבר להבין שההרגשה הרעה מחוסר ההתקדמות, מגישה לא נכונה, מטעויות, זה הכול נכון וזה מתקן אותך לכיוון הנכון. זאת אומרת זה בסדר, זה נורמאלי. לא שאתה מרוצה מזה, אתה לא מרוצה ואתה רוצה לתקן, אבל שכל פעם יש לך הרגשת סטייה ואתה עושה תיקון על הסטייה הזאת, זו בעצם ההתקדמות הנכונה, שאתה כל פעם תהיה בתפילה, בבקשה שהבורא יעזור לך להיות בדרך הישרה.

שאלה: מה זה בעצם להתגבר על בחינת מרגלים?

שהמרגלים רוצים להגיד לך שאתה לא בסדר ואין לך סיכוי להצליח ואתה צריך לעזוב את הכול ולברוח, ולצערנו כל פעם יש כמה חברים שלנו שנמצאים תחת ההשפעה הזאת וכך הם באמת בורחים. מה שאין כן, מגיע למטרה מי שלא מתכופף, מי שלא נכנע כנגד המחבלים שכל הזמן פועלים על האדם ורוצים להסיט אותו בכל מיני אמצעים.

אז לפעמים אדם רואה שאין ברירה, "אני עוזב, אני הולך, אני בורח", ובסופו של דבר נשאר. שוב ושוב כך, יש כאלו וכאלו פעולות, ואנחנו גם רואים שהמקובלים כותבים על זה הרבה מפני שכולם עברו את זה. וכל ההפרעות האלה הן מרכיבות של הנשמה שלנו, של כל אחד ואחד, ולכן אנחנו צריכים להסכים עם זה שבדרך יהיו הרבה דברים והעיקר בשבילנו זה לחזק את עצמנו ככל שאפשר.

תלמיד: האם זה דבר שמלווה אותנו לאורך כל הדרך בעצם, עד הסוף?

כן. תראה לפי מה שאנחנו רואים ביציאת מצרים, עד כמה יש עוד ועוד הפרעות כל הזמן. למשל יוצאים ממצרים, עוברים בים סוף, רואים אחרינו את כל ההפרעות האלה של "חיל פרעה", עוברים את זה, ואז כמה בעיות יש בהר סיני, כמה בעיות יש אחרי שעוברים מהר סיני למדבר, כל הזמן יש הפרעות. ואין סוף לזה, רק בגמר התיקון, שם יהיה הסוף.

שאלה: כתוב שהבורא דואג לו, מוביל אותו להיכל המלך. זה כשהעשירייה דואגת לנו, אבל מה קורה מחוץ לעשירייה?

הכלי העולמי שלנו צריך לחשוב על כולם. יש כמה מערכות מצד הארגון עצמו, שצריכות לטפל בכל מיני קבוצות ושפות, וגם חבר שנמצא בתוך קבוצה צריך לדאוג שהוא יארגן לעצמו, וכך כולם, כל העשירייה, שהיא תארגן לעצמה כל מיני כאלו התומכים. כמו שכתוב, "שוטרים ושומרים תעשה לך בכל שעריך", בכל צעד ושעל אתה תצטרך אותם.

עוד נלמד בדרך איך לעשות את זה.

תלמיד: הבורא דואג לנו בדמות החברים, דאגת החברים זה דאגת הבורא?

כן.

שאלה: אמרת קודם שעלינו להמליך כל יום את המלך עלינו, שזאת עבודה יומיומית. במה בדיוק אנחנו ממליכים את המלך מחדש כל יום?

זה מה שכותב לנו בעל הסולם ב"אין עוד מלבדו", כי אין עוד מלבדו, מלבד מי שהכין לנו את הדרך, מי שמוביל אותנו ומי שמצפה לפגישה איתנו בדבקות בנו בסוף הדרך.

תלמיד: אבל מה התוספת היומית מצד האדם?

שאני מרגיש שאני כל פעם מתרחק, יוצא, נופל מהכללים האלה של הדבקות, החיבור, האיחוד, ושוב אני צריך לחזור ולהתאפס על ידם.

תלמיד: אבל ברגע שאנחנו ממליכים עלינו את המלך, זה לא נקרא שיש מלך? למה אתה צריך כל פעם מחדש להמליך אותו?

ככל שאני רוצה להתקרב אליו הוא נעלם, אני רואה אחרי כמה רגעים שכבר אין לי אותה הרגשת הקירוב, שהוא מתרחק ובורח כביכול מההרגשה שלי, מהתפיסה שלי, מהיחס שלי. ושוב אני צריך להתקרב אליו ושוב לגלות אותו.

תלמיד: כי גם בקטע שקראנו הוא מסיים שאדם צריך להאמין שבסופו של דבר המלך מוביל אותו במסלול להיכנס לתוך ההיכל.

זה ברור שהוא תמיד מוביל אותנו, אבל אנחנו צריכים להחזיק בו. וההרגשה הזאת שאנחנו קרובים אליו, היא כל הזמן כאילו מתאדה, נעלמת.

תלמיד: אז מה מטשטש לנו את הקרבה שלנו אליו?

רשימות חדשות מהשבירה שכל הזמן מתעוררות בנו הן מתעוררות מהקל אל הכבד ואז אנחנו מרגישים את עצמנו שכביכול כל הזמן מתרחקים.

תלמיד: הרשימות, על מה הם מצביעות?

הרשימות מצביעות שהן מתעוררות מהשבירה, שיש לכל אחד "שק" רשימות משלו מהשבירה שלו, ואנחנו צריכים את כל הרשימות האלו לצרף לדרכנו, לקבל אותן כמצבים שלנו ואנחנו צריכים על פניהן להתקשר לבורא, להתקרב, להידבק.

שאלה: איך לא להיכנס למחבלים שבתוכנו, שכל יום פועלים כדי להסיט אותנו, להוציא אותנו מהדרך?

זו צריכה להיות הרוח בחברה והאדם צריך כל יום ויום לקבל על עצמו את הדרך והמטרה ולהישבע ממש לעצמו שהוא בשום פנים ואופן, במה שתלוי בו, לא עוזב. וכך אולי כדאי לו לקבל על עצמו איזה תפקיד שיקשור אותו יותר. ותפיסת הקבוצה אצל כל אחד ואחד, חשיבות הקשר בין החברים, עד כמה הם מרגישים שכל אחד נמצא בדרך או לא. ולקבוע כל מיני דברים, סעודות, ישיבות, שיעורים, כל דבר שאפשר רק לקשור לכל אחד ואחד.

תלמיד: איזה שבועה אדם צריך לתת לעצמו?

"חוץ מצא". אני מוכן לעשות הכול, לא אכפת לי מה יקרה לי, לא חשוב לי באילו צורות, אבל אני לא קורע את הקשר שלי, שיהיה דק מן הדק עם הקבוצה, עם הבורא, עם הרוחניות, עם מטרת הבריאה.

שאלה: הפעולה הזאת, של להמליך עלינו מלך, היא שומרת עלינו מפני כל המחבלים וכל ההפרעות?

ודאי. כי בצורה כזאת אנחנו ממליכים אותו כל יום, "שיהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: אנחנו קוראים קטעים מתוך מאמרי רב"ש, ואמרת שאנחנו מרגישים ועוברים בעצמנו מצבים דומים בדרך. במה תלויות המהירות, האיכות וההצלחה בהתקדמות הרוחנית?

ההתקדמות תלויה רק בעוצמת החיבור בינינו, "איש את רעהו יעזורו". אם יש עזרה אז זה יקרה מהר ואם העזרה קלושה, אז נעבור זאת במהירות שאינה משביעה רצון אבל בכל זאת נעבור, גם כך וגם כך.

שאלה: כדי לשמור על הקשר עם הבורא, האם הדרך היא להזכיר זה לזה בעשירייה, להיות או להימצא ברגע ולראות שהוא נמצא מאחורי הכול ושהוא טוב ומטיב, לא משנה מה קורה לנו בחיים, ושכל מה שקורה, קורה בכוונה טובה ותמיד באהבה? אם אנחנו זוכרים זאת ומזכירים זה לזה, אז זה חלק מהערבות?

כן, נכון.

תלמיד: האם זה מצב נכון שאני לבד לא זוכר את המלך בכלל, אלא אני נזכר בו כאשר אני יכול לשמוע אותך מדבר עליו או כשהחברים מזכירים לי?

כן, גם זה קורה וטוב שהחברים מזכירים לך.

תלמיד: איך בכל זאת להשריש את זה בתוכי, שאני קם בבוקר במטרה להמליך את המלך ולא סתם לעשות פעולות?

קח על עצמך את התפקיד להזכיר זאת לחברים. אתה לא עושה את זה בפועל, אבל בפנים אתה רוצה לעורר אותם ולהזכיר להם, ואז זה יחייב אותך להיות קשור יותר לבורא.

קריין: קטע 15.

"הזהר הקדוש שואל, הלא כתיב "קרוב ה' לנשברי לב". העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'.

וכאן מתפתחות ב' הבחינות:

א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.

ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.

וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח."

(הרב"ש. 42. "עבדו ה' בשמחה")

אנחנו לפעמים מרגישים שאין לנו כלום, שאנחנו לא ראויים לשום דבר, שלא מתקרבים לרוחניות, שלא הולכים בדרך וכן הלאה. אנחנו מקבלים זאת מהבורא דווקא כדי להתקדם ולהתקרב. ועלינו לשמוח שכך הבורא מושך אותנו אליו ושהוא מעלה בנו חיסרון לרוחניות, אפילו בזה שאנחנו לא משיגים, לא מקבלים, אין לנו שום דבר וכאילו אין לנו תקווה, היום הוא כמו אתמול וכמו לפני שנה ושנתיים וכן הלאה.

אנחנו חייבים להבין שדווקא מהמעמקים הללו אנחנו צריכים לקרוא לבורא ולהשתדל להתקרב אליו. ככל שנופלים יותר לעומק ללא שום תקווה, התעוררות וכוח, כך אנחנו צריכים לעלות למעלה מזה למצבים ההפוכים.

שאלה: הרב"ש מחייב אותנו להימצא בשמחה כל הזמן, מגדלות הבורא ומכל היתר. מה זה אומר על פי הרב"ש "להימצא בשמחה", מהו המצב הזה?

לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא, בייאוש, בשמחה, בהשגה או בהרגשת האפס אלא השמחה צריכה להיות מכך שאתה נמצא בקשר עם הבורא. לא כל כך חשוב מאיזה מצבים אתה נמצא בקשר עימו אלא חשוב שאתה יכול להתגבר על כל מצב ומצב ולשמח את הבורא מכל מצב שבו הוא מעמיד אותך.

שאלה: כתוב, "העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך". האם מדובר רק על מי שנמצא בכוונה על מנת להשפיע, או לפי היגיעה של האדם?

מי שרוצה להיות עובד ה', ככל שהוא משתדל כך הוא נקרא עובד ה'.

שאלה: אני צריך לבקש מהבורא שיפתח את עיניי וליבי. מה זה לפתוח את עיניי?

שאתה תראה את האמת, בעל מנת להשפיע. אפילו שאין לך כלום אתה תרגיש עד כמה אתה מאושר. אני לא יכול להבדיל עכשיו במילים בין הלב והעיניים, אבל תנסה.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדבר על גדלות המלך בעשירייה או שאפשר בלי מילים?

אפשר בלי מילים אבל לא תמיד, חייבים בכל זאת לדבר.

תלמיד: באיזה סגנון אפשר להעביר את גדלות המלך במילים? שנים אנחנו מדברים על זה.

יום יום זה צריך להיות כחדש, תשתדל להגיע לאותן המילים אולי אבל להרגשה חדשה.

תלמיד: באיזה סגנון? הבורא הוא גדול, במה הוא גדול?

אני יכול להגיד יום יום "הבורא גדול" וכל יום זה יהיה לי כחדש.

שאלה: למה חשוב לבורא ולאדם להרגיש "בו ישמח ליבנו"?

כי אז הנבראים קרובים לבורא, הם שמחים בזה שמתקרבים אליו ויכולים לגרום לו נחת רוח.

קריין: קטע מס' 16.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.

כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת." 

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)

שאלה: איך יודעים שעוברים במדרגות שמצוינות כאן על ידי הרב"ש?

אם יש לך עליות וירידות, מצבים שבהם אתה נמצא ב"היי" וב"דאון", אם יש לך הרגשה שאתה לפעמים נמשך לחברים ולפעמים נדחה מהם, אז כנראה שאתה עובר במדרגות. יש כל מיני סימנים, בתוך הדעת, מחוץ לדעת ולמעלה מהדעת, אבל בשינויי המצבים האלה, בשינוי ההרגשה ובשינוי הרצון, המצב, אתה יכול להגיד שאתה עובר במדרגות.

שאלה: אם אני שמח אז זה בעצם מילוי לרצון לקבל. האם יש אפשרות לשמוח מהדרך בלי שהרצון לקבל ייהנה מזה איכשהו, האם זה אפשרי בלי ליהנות?

למה?

תלמיד: כי אלו מתנות לרצון לקבל ואני רוצה לשמוח אבל לא בשבילו.

אם הטבע שלנו הוא רצון לקבל אז אתה לא יכול בלי להכניס אותו לתוך הפעולות, בלי לעבוד, להרגיש איפה אתה נמצא, האם אתה מתקדם או לא. כל ההבחנות שלנו הן ברצון לקבל כי זה מה שאנחנו, ואין משהו אחר חוץ מזה בנו. אבל אנחנו רוצים שהרצון לקבל יעבוד לפי כוונת ההשפעה, וככל שהוא שייך לכוח ההשפעה, לכיוון ההשפעה, ככל שהוא קשור לחברה או לבורא, בהתאם לזה שירגיש את עצמו בשמחה.

שאלה: לפני שנה לא הצלחתי להחזיק את הרעיון של "אין עוד מלבדו" בחיים הרגילים הגשמיים שלי, וגם היום אני לא מצליח להחזיק את הרעיון הזה בגלל כל מה שקורה לי, בגלל הפחדים שלי, בגלל דברים שאנחנו באמת הולכים לקראתם. לפי מה שהסברת, האם זו התקדמות שאני יכול להידבק ברעיון הזה ש"אין עוד מלבדו"?

כן, אתה בכל זאת מתקדם.

תלמיד: לפי הקריטריון שאתה אומר לי להישאר מחובר, מה זה נותן לי אם כל הדברים בתוך המציאות לוחצים אותי יותר ולא נותנים לי אפשרות להתקדם?

זה סימן של התקדמות, רוצים שאתה תקבע ש"אין עוד מלבדו" ממצבים יותר קשים.

שאלה: בקטע שקראנו הרב"ש מזהיר אותנו לא לבקש שהבורא יראה את גדלותו, ואילו בקטע הקודם נראה שלהיפך, הוא ממליץ תפילה כזאת. אז מה הרב"ש רוצה לומר כאן, מה לא לבקש?

אני רוצה בעבודה שלי לגלות את גדלות הבורא, שהוא ימלא אותי ואהיה תלוי בו במאה אחוז. אבל אני לא רוצה ליהנות מגדלות הבורא, אלא אני רוצה ליהנות מגדלות הבורא כשזה עוזר לי לעשות פעולות של דבקות, פעולות של השפעה, אחרת זה נקרא שאני רוצה לגלות את הבורא כדי ליהנות ממנו.

שאלה: האם אנחנו שומעים את הבורא בלב כשאנחנו רואים את גדלות הבורא בעשירייה?

כן.

קריין: קטע מספר 17.

"משל: אדם ההולך באם הדרך, ורואה גן נחמד למראה, ושומע קול קורא מכוון אליו מהמלך אשר מתהלך בתוך הגן. מרוב התפעלות עבר בקפיצה אחת את הגדר והנה הוא בתוך הגן. ומתוך התרגשותו וזריזותו לא הרגיש שהוא הולך לפני המלך, והמלך נמצא בסמוך אליו ומטייל מאחוריו.

וכך הוא הולך ומודה ומשבח את המלך בכל כוחו בכוונה להכין את עצמו לקבל פני המלך. והוא אינו מרגיש כלל שהמלך מצוי לידו. ולפתע הוא מחזיר פניו ורואה את המלך נמצא לידו. כמובן שלשעתו, גדלה השמחה מאד. והתחיל לטייל אחרי המלך, בהלול ושבח כפי כוחו, כי המלך מלפניו והוא אחרי המלך. 

וכה הולכים ומטיילים, עד מקום הפתח. ונמצא האדם יוצא מהפתח, ושב אל מקומו כבתחילה, והמלך נשאר בגן ונועל הפתח. וכשמסתכל האדם שכבר נפרד הוא. ואין המלך עמו, הוא מתחיל לבקש פתח הגן לעומת שיצא, באופן שהמלך יהיה מלפניו. אבל אין פתח כזה כלל. אלא לעומת שבא בפעם הראשונה באופן שהוא מקדים את המלך. והמלך היה מאחוריו מבלי שירגיש בזה. כן צריך להיות גם עתה. אבל צריך שיהיה אומן גדול לזה." 

(בעל הסולם. אגרת מ"ב)

שאלה: שמעתי שכשרוצים לקבוע ש"אין עוד מלבדו" ממצבים יותר קשים זה סימן של התקדמות. אני רוצה לשאול איך עובדים עם המצבים האלה, כי יש הרבה מאוד חברים שעוברים מצבים פרטיים, ועכשיו יש גם מלחמה שמכבידה ומעוררת הרבה דאגות, חששות וחרדות. אנחנו הולכים בדרך, אנחנו קובעים ש"אין עוד מלבדו", אנחנו לומדים, יודעים שהכול מגיע מהבורא, אבל בפנים יש חרדות וכל מיני דאגות שקשורות להכרחיות. אז איפה בדיוק הסימן של ההתקדמות פה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר. קודם כל, אני לא נכלל עם כל אותן הדאגות שעליהן אתה מדבר, שכולם סביבך נמצאים בדאגה ובחרדה לקיומם. אני לא רואה כל כך מצב כזה, ממש קטסטרופה כמו שאתה מתאר.

אני חושב שעלינו רק להתחזק בחיבור בינינו ויום יום להשתדל להעביר מאחד לאחר, זאת אומרת, מכל אחד לעשירייה שלו יותר ויותר את הרגשת הביטחון, שביחד אנחנו נתקדם ונצליח.

תלמיד: זה ברור, ואני מבין את זה ונראה לי שכולנו מבינים, אבל יש גם מציאות שאיתה אנחנו עובדים.

אז אני אומר שהבעיה היא שזה לא ברור, כי אתם לא מספיק מחזקים את עצמכם בזה שאתם נמצאים בקשר עם הבורא בביטחון מלא.

תלמיד: זה מה שאנחנו לומדים היום, שתמיד צריכים להיות בהרגשה שזה חסר, ואין את זה ולהודות על זה, אבל אני פשוט מנסה לברר את המצב בצורה הרבה יותר עמוקה. כי בפועל אני נכלל מחברים שיש להם כל מיני בעיות ודאגות, עכשיו יש לנו קבוצות, מדינות שלימות בבעיות, הדברים האלה אוחזים בלב של האדם, אוחזים במחשבות שלו, אז איך עובדים עם זה בצורה הכי נכונה ומדויקת כמו שאתה אומר?

יש לפניך מאמרים, אחנו גם מסבירים את זה יום יום, ואתה שואל שוב ושוב. חברי הקבוצה צריכים להתחבר ביניהם, ולהעביר מאחד לאחר את הביטחון, לעורר כולנו יחד את הביטחון שיש בחיבור ביניהם ועם הבורא. זה מה שאנחנו צריכים. ואם יש אנשים עם עיניים גדולות שרואים דברים מפחידים סביבם שבאים ונופלים עליהם, אז צריכים לעבוד על זה עוד יותר בקבוצה, בחיבור.

שאלה: אני רואה לשון הרע וחוסר צדק. איך אני יכול להיות שמח עם זה? בהתייחס לקטע הקודם שכתוב שצריך להיות בשמחה.

אין אדם שלא עובר את הבעיות האלה בחיים שלו, במיוחד כשהוא רוצה להתקרב לבורא. חוסר צדק, כל מיני דברים כאלה, שנופלים עליו, מתנפלים עליו, מבזים אותו וכן הלאה. זה טבעי, ונורמלי וקרה לכל אחד ואחד, אין מקובל שלא עבר את התהליך הזה. ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה, רגילים לזה ולהרגיש שרק החיבור עם הבורא דרך החברה יכול להציל אותנו מהכול.

שאלה: איך אפשר ב"בני ברוך" העולמי לדאוג לכך שאנחנו נמליך את אותו המלך עלינו?

כמו שאנחנו קראנו. אם תתנהגו כך אז אתם תתקרבו לזה שהבורא יהיה כגדול ותרגישו שהוא נמצא מעליכם. כך זה יהיה.

שאלה: כתוב פה בטקסט, "ונמצא האדם יוצא מהפתח, ושב אל מקומו כבתחילה, והמלך נשאר בגן". מה רוצה בעל הסולם להגיד לנו בכך?

שאם אדם לא מחזיק בקשר שלו עם הבורא, אז אפילו מהמצב הכול כך טוב שהיה לו, שהרגיש את עצמו כאילו שהוא נמצא בגן עדן עם הבורא, וממש הרגיש אותו והיה בשירה, בבקשה, אפילו ממצב כזה, אם הוא לא מחזיק את עצמו יותר ויותר בקשר, אז הוא נופל מהקשר, יוצא מהגן.

שאלה: באיזה מצב נמצא האדם כשהוא הולך לפני המלך?

במצב שהוא יותר חשוב מהבורא. המצב שלו, הוא בעצמו חשוב מהבורא.

שאלה: ללכת לפני המלך בהתלהבות ולא להרגיש שהמלך כבר לידי. מה הוא המצב הזה?

זה נקרא שהאדם רוצה להודות לבורא, להלל, ולשיר לפניו כל הזמן, למרות המצבים השונים, העליות הירידות. זה נקרא שהוא תמיד "הולך לפני המלך". וכשהוא הולך אחרי המלך אז כבר הבקשות, השאלות, הזמירות שלו, זה תלוי במה הוא מקבל מהבורא.

שאלה: מה נקרא המצב הזה של "לטייל בגן"?

להיות בהרגשת הקשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה נקרא להיכנס לגן ופתאום לגלות את המלך? האם לא לשם כך אנחנו נכנסנו לגן?

נכון. רק אלה שלבים.

שאלה: באגרת הזו בעל הסולם כותב שברגע שיש לאדם התפעלות מכך שהוא שומע את קול ה' הוא מיד קופץ מעל לגדר הזו. איך אנחנו עכשיו מבלי לשמוע את קול ה' נוכל להיטען באותה התפעלות שתאפשר לנו לקפוץ מעל לגדר?

כאשר יהיה לך רצון כזה לבורא זה נקרא שאתה "תקפוץ מעל לגדר" ותגלה אותו.

תלמיד: אם האדם מוצא את עצמו לפני ה', האם החברים יכולים לעזור לו במצב הזה?

תלוי. תלוי באילו מצבים הם נמצאים ביניהם.

שאלה: לא הבנתי מה ההבדל כשהוא קופץ בפעם הראשונה מעל הגדר ובפעם השנייה שהוא לא מוצא את השער?

הוא לא מוצא איפה נמצא הבורא. בפעם הראשונה הוא רואה את הגן, הגדר והבורא שמטייל בגן, ואז זה מושך אותו, והוא קופץ מעל הגדר. בפעם השנייה הוא כבר צריך לגלות שהבורא נמצא בכל מקום ואין גדר. אלא בכל מקום שהוא נצא הוא יכול לפגוש את הבורא. ויש עוד דרגות.

תלמיד: בסוף היה כתוב שצריך אומנות גדולה. מה הלקח שהוא מדבר עליו, איזו אמנות גדולה אנחנו צריכים כאן?

בדרך כשאנחנו לומדים מהמצבים שעוברים זה נקרא ש"מקבלים אמנות".

שאלה: להעלות מ"ן זו פעולה. לחפש את הבורא זו פעולה. כל הזמן מחפשים את הבורא בלי לעצור. האם חייבים תמיד לפני פעולה להלל ולשבח את ה'?

רצוי לעשות את זה תמיד בלי הפסקה.

שאלה: מה לעשות כדי להיכנס לגן עם העשירייה שלי ואחר כך העבודה אותו דבר כדי להישאר ליד או מאחורי הבורא ולשמור עליו לפנינו?

אלה הכול צורות הקשר בין האדם לחברה ודרך החברה לבורא. שנוכל לקשור את עצמנו עד כדי כך שהבורא יהיה בינינו. ואז אדם ירגיש שהוא נצמא בגן והבורא נמצא בתוך הגן עימו, והחברים שם נמצאים כולם. אחרת איך הוא ירגיש שהוא נמצא באזור שנמצא שם הבורא?

וכך אנחנו נתקרב למצב שנוכל להידבק אליו יותר ויותר. העיקר מה הוא רוצה להגיד לנו שאם אנחנו מקבלים איזה יחס לבורא ויכולים לעבור את הגדר ולהתחיל ללכת אחרי הבורא ולשיר, אז אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו הולכים אחריו ולא לפניו. וזה קורה לנו אפילו בעבודה יומיומית, שהאדם צריך לשים לב, האם הוא הולך אחרי הבורא או לפני הבורא.

שאלה: בסוף הקטע כתוב שגם אפילו לא צריך להרגיש את הבורא ללכת לפניו ואפילו לא להרגיש אותו. מה זה אומר? אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים להרגיש את הבורא.

אנחנו צריכים להגיע למצב שתמיד אנחנו נמצאים בנוכחות הבורא והולכים אחריו ומשבחים אותו, שרים לו.

שאלה: ההרגשה הזאת של להיות בגן זה חסד שעושים עם האדם פעם אחת בדרך זה לא קורה לו שוב וזו הרגשה מאוד חזקה בתוך הרצון לקבל דווקא. האם זה קורה שוב לאדם?

זה קורה.

שאלה: היכן קיימת העשירייה בזמן הקשר עם הבורא?

זה הכול קורה בתוך העשירייה. זה לא ברור לכל החברים, אבל לאותו אדם שכך מתאר לעצמו, זה קורה.

שאלה: לפני כמה ימים דיברת שאם זורעים את זרעים משבירת הכלים לקבוצה הנכונה, אז הם מתחילים להתפתח. האם אתה יכול לתת הגדרה מה זה קבוצה הנכונה?

רב"ש כותב על כך בכל המאמרים שלו הראשונים על החברה. תקרא בהם ותראה שם יותר, ממה שאני עכשיו אדבר.

שאלה: איך לתאר שאתה הולך לפני הבורא בעשירייה?

אנחנו צריכים ללכת אחרי הבורא ולא לפניו.

שאלה: אמרת שיש מצבים שבהם אתה יכול ללכת לפני הבורא או אחרי הבורא בעשירייה.

אז נכון ללכת אחרי הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין ללכת אחרי הבורא או ללכת לפני הבורא בעשירייה?

זה או שאתה משבח את הבורא או שאתה משבח את עצמך.

שאלה: בקטע 15 נאמר שעלינו לבקש להרגיש את גדלות הבורא ואילו בקטע 16 נאמר לנו שאנו מבקשים לא להרגיש, אלא מבקשים כוח לשמוח בכל מצב. האם שתי הבקשות האלה הן בעצם אותה בקשה?

צריכים לברר.

שאלה: כתוב שהאדם הולך ומשבח ומרומם את הבורא בכל כוחו ובכוונה ומכין את עצמו לקבל את פני המלך והוא לא מרגיש בכלל שהבורא נמצא לצידו, אז למה בכל זאת הטעות כאן?

שהוא לא שם לב שהבורא נמצא לידו, שהוא לא שם לב שהוא נמצא כבר לפני הבורא. זאת אומרת, שכבר פעולות וחשבונות וקביעת המצבים, הוא עושה בעצמו, ולא שהוא מקבל אותם מהבורא.

על היתר צריכים פשוט לחשוב ולברר. אני בכוונה תמיד משאיר שטח בתשובה שאתם תתנו יגיעה כדי להבין. אתם לומדים לא כדי לדעת, אלא כדי להיכנס קצת לתשובה והלאה תעבדו על זה.

שאלה: כתוב שה' "נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים". מה עלינו לבקש מהבורא באותו רגע, שמרגישים את הכוח הקטן הזה?

מה שיש לכם בלב. ואם אין לכם בלב שום דבר, אז לבקש על מה שאין בלב, שיהיה בלב. נגיד אם אין לי בלב אהבת חברים, אז אני מבקש מהבורא להרגיש בלב אהבת חברים.

שאלה: האם להתגבר זה עניין של אמונה?

לא.

שאלה: גדלות הבורא לא יכולה להיות גדולה מגדלות החברות, אבל איך להחזיק בפנים שני דברים שסותרים זה את זה, גדלות של החברות והרצון להרוג אותן? הרי אמרת ששום דבר לא נעלם והכול נשמר ברוחניות.

אז אני רוצה שיהיה לי רצון לאהוב אותן, יותר מהרצון שלי להרוג אותן.

שאלה: מה זו גדלות המלך, האם זה כוח ההשפעה? זה אומר שאנחנו מחפשים כל יום גדלות ההשפעה בעשירייה?

כן.

שאלה: מה נותן לאדם ביטחון לדבר על גדלותו של הבורא, לפני שהאדם מגלה את הבורא?

החברה. דרך החברה הוא מקבל את ההרגשה הזאת.

שאלה: איך להבין אם אנחנו נמצאים ברוחניות?

לפי מידות הקשר בינינו. אם מידות הקשר בינינו כבר בהשפעה כזו, שיכול להתגלות בהן כוח ההשפעה הכללי שזה הבורא.

שאלה: איך להתחזק בשמחת העבודה למען הבורא ובאותו הזמן להימנע מגאווה?

אם אני נמצא בנטייה לאהוב, אין לי גאווה, כי זה סותר את זה.

שאלה: למה הבורא נועל את השער אחרי האדם, הוא מעניש אותו על משהו?

הוא נועל את השער, מפני שנתן לאדם כל מה שהוא צריך והאדם לא יכול יותר להתקדם עם מה שקיבל מהבורא.

תלמיד: אז למה נועלים את השער?

שלא יחזור, זה יהיה לרעתו. מי שחוזר נכנס לקליפה.

שאלה: איך אדם יכול לבדוק אם הוא בקשר עם המלך, במה זה מתבטא?

זה עניין של הרגשה אי אפשר לדעת, אי אפשר להגיד מה זה. זה נקרא להרגיש.

שאלה: האם להיות כאן כי אין לאן ללכת, זה מספיק בינתיים?

אני לא יודע אם זה נקרא מספיק או לא. אנחנו צריכים להבין, שככל שאנחנו נמצאים בקשר עם החברים וככל שאנחנו רוצים להשפיע להם ודרכם לבורא – אם זה מספיק או לא, תחליטו בעצמכם.

שאלה: מה המשמעות שאדם מקדים את המלך, הולך לפני המלך?

שהוא שם מפני שטוב לו ולא מפני שהוא משבח את פעולות המלך.

שאלה: למה העבודה צריכה להיות בשמחה ואיך אני שולטת על השמחה שלי?

לא על השמחה צריכים לשלוט, אלא על סיבת השמחה, ואז הכול יסתדר.

שאלה: למה החיים הופכים לקשים יותר עם ההתקדמות שלנו?

זה תמיד ככה. ככל שאנחנו נכנסים יותר פנימה, החיים, הצעדים שלנו נעשים יותר מורכבים ואם אנחנו לא ממלאים אותם באהבה "על כל פשעים תכסה אהבה", אז אנחנו מאוד נתבלבל ונחלש ונצא מהדרך.

שאלה: האם אפשר להרגיש שחברה עומדת ליפול מהדרך? מה הסימנים ואיך אפשר לעזור לפני שהיא נופלת לגמרי?

אני לא יכול להסביר, זה עניין של הרגשת הלב. ככל שאתן קשורות ביניכן, אתן תבינו, תרגישו כמה כל אחת צריכה תמיכה.

שאלה: מה משתנה ביחס של האדם למציאות, כאשר הוא עובד על גדלות הבורא והחברים?

דרך זה הוא מתחיל להרגיש מציאות חדשה.

שאלה: בסוף הקטע הוא אומר שהוא לא יכול לחזור חזרה כי השער ננעל. אבל כדי לחזור הוא צריך שוב להקדים את המלך. מה הכוונה שוב להקדים?

שוב לעבוד עם החברים ולגשת לבורא כדי שיעלה אותם וכך הם יוכלו להלל אותו, את המלך.

תלמיד: זאת אומרת, לבנות חיסרון חדש?

כן, יחסים חדשים.

(סוף השיעור)