שיעור בוקר 14.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" - קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 14.

נמשיך בקטעים האלו. כל קטע וקטע פותח עוד מקום בנשמה ומוכן לכוון אותה, לכוון את המקום הזה לקראת הבורא.

קריין: קטע 14.

"בזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.

ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ה. "דברים היוצאים מהלב")

שאלה: מה זו בעצם הדבקות? איך נדבקים ברבו ובספרים?

בזה שכל הזמן מגדילים את החשיבות של הרב ושל החכמה עצמה והמטרה, ומכל הדרכים שיש לפני האדם הוא מתחזק ללכת רק בזה.

תלמיד: ומה לגבי העניין הזה שאתה בסופו של דבר נכנס לפלפולים מסוימים בעניין החשיבות?

ודאי שהאדם צריך לעמוד כאן נגד דעת העולם, על אף שאנחנו לא רואים שהעולם כל כך מתנגד אלינו בפועל, אלא סוחף אותנו במעשי היום יום שלו, כי גם אנחנו טרודים בהתקיימות בעולם הזה בצורה פיסית. לכן בעצם זו לא הבעיה שלנו אלא הבעיה היא פנימית יותר. אנחנו כבר נמצאים במצב שקרוב לתיקונים ולכן אין לנו הפרעות אידיאולוגיות גדולות, עלינו רק להתחבר בינינו ולחזק את המטרה וללכת קדימה. אין יותר מזה.

שאלה: מה זה אומר להכריע את העולם לכף זכות?

בעבודה עם העולם יש לנו כמה שלבים. בהתחלה אני בכלל לא מסתכל על העולם, לא מרגיש אותו. אני נמצא כל כך בהתלהבות מכך שמצאתי דרך רוחנית, שכל העולם בכלל לא מורגש. יכול להיות שהעולם הזה כבר מתחיל להפריע לי, אני מתחיל להרגיש שגם אני קיים בעולם הזה ואני חייב לעשות כל מיני פעולות, להחזיק את עצמי ואת המשפחה וכן הלאה, ואז אני מחלק את החיים שלי לחלקים, חלק לעולם הזה וחלק ל"עולם הבא" מה שנקרא.

ויכול להיות לפעמים מגיעות אלי כל כך הרבה בעיות, כך שאני שוב שוקע בבעיות העולם הזה ועוסק בהן ושוכח מהרוחניות. זה יכול להיות לזמן מה ואז אני שוב חוזר לרוחניות, ואני כבר יכול לקבוע זמנים לזה וזמנים לזה, או שאני יכול בכלל לשכוח מהרוחניות. יש כל מיני מצבים, אנחנו צריכים להיזהר. אומנם נותנים לנו את כל המחשבות האלו כדי שנתקדם לרוחניות אבל הן יכולות להסיט אותנו ולמשוך אותנו לגשמיות הרגילה, העממית, ואנחנו שוב נחזור לחיים הבהמיים שלנו וכך נישאר.

שאלה: מה הן המחשבות הזרות לרוח התורה?

כל דבר שלא מכוון אותי בצורה ישירה למטרה נקרא מחשבה זרה. האמת היא שאין דבר כזה "מחשבות זרות" כי את הכול עושה הבורא, והוא שולח את כל המחשבות ואת כל המקרים שעומדים לפניי. לכן כעיקרון אין מחשבות זרות, זו רק עזרה. אבל לעת עתה, שעדיין לא ביררתי מספיק, לא חיזקתי את עצמי, לא קשרתי את עצמי לחברה ממש בחבלים כדי לא ליפול מהספינה שלנו שמפליגה לתיקון, אז יכול להיות שהמחשבות האלה יכולות להסיט אותי ולהוציא אותי מהקבוצה, מהאונייה וכך אני אתנתק מהתנועה שלנו.

שאלה: מה זה רצון שמתבטל ברבים?

כל רצון שלי שאני לא מכבד אותו אלא אני נדבק ברבים על פני הרצון הזה. הרצון הזה יכול להיות קצת בעד רצונות הרבים או קצת נגד או בכלל נגד רצונות הרבים, אבל אם אני מעדיף את דעת הרבים על פני דעתי זה נקרא שאני נדבק ברצון הרבים. אנחנו צריכים לשם כך לברר כל פעם מהי העשירייה שלנו, באיזה אופן, באיזו צורה אני מרגיש אותה, מהי אותה צלחת או מהי אותה ספינה שאני נמצא בה ומתקדם, וזה נקרא "רבים" בשבילי.

יש עוד רבים שהם בכלל כל האנושות, מה שקורה מחוץ לקבוצה, אבל זה כבר משהו אחר. אני צריך לדאוג איך אהיה דבוק לקבוצה, שהקבוצה כולה תתחיל לקבל צורה אחידה, אחרת אני לא אוכל להשיג את הבורא. כי את הבורא אני לא משיג בצורה אישית שלי, אני משיג אותו בתנאי שאני קשור לקבוצה, ובמידה הזאת אני מגלה אותה רוח ששורה בקבוצה, וזה הבורא. זה נקרא "בתוך עמי אנכי יושבת".

שאלה: בדרך כלל אנחנו מבחינים בין מוחא וליבא. כאן בעל הסולם מרחיב ואומר, הוא, דעתו, לבו ורצונו. אתה יכול להסביר את ההרחבה הזאת?

בסופו של דבר זה קורה במוח ובלב. יש שתי הבחנות בתוך האדם, מוח ולב. ודעתו, רצונו, חברה, פנים האדם, חוץ מאדם, כל אלו הבחנות פרטיות של תפיסת המציאות.

קריין: קטע 15.

"אם האדם מתגבר על הדעת החיצוני, שטוען טענות צודקות, הוא מרויח, שהאמונה שלו מתגדלת בכל פעם מדרגה יותר גדולה, מכפי שהיה לו טרם ביאת היצר הרע עם השכל שלו, שלא כדאי לצאת מאהבה עצמית, מסיבת שכל פעם שהדעת של היצר הרע מתגדל, אין לו ברירה אחרת, אם הוא רוצה להישאר בקדושה, אלא להמשיך על עצמו בחינת אמונה יותר גדולה. כלומר שהוא נעשה כל פעם נצרך להבורא, שיעזור לו להינצל מהרע שלו. זאת אומרת, שאל יתפלל אדם שהמחשבות הזרות ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

וזהו דוקא ע"י זה שמקבל עזרה מלמעלה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא יצטרך להתגבר על המחשבות, אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש לו בה', שכפי אמונתו שיש לו בטרם ביאת היצר הרע עם הטענות הצודקות, ושאי אפשר לתרץ אותם בלי עזרת ה', שמקבל כח ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א" 1987)

זאת אומרת, בסופו של דבר מטרת כל ההפרעות שאנחנו מקבלים היא שאנחנו נתקרב לבורא, נצטרך חיבור עימו ונקבל מזה כוחות להתמודד נגד כל הרצונות דלקבל שלנו.

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע 15.

"אם האדם מתגבר על הדעת החיצוני, שטוען טענות צודקות, הוא מרויח, שהאמונה שלו מתגדלת בכל פעם מדרגה יותר גדולה, מכפי שהיה לו טרם ביאת היצר הרע עם השכל שלו, שלא כדאי לצאת מאהבה עצמית, מסיבת שכל פעם שהדעת של היצר הרע מתגדל, אין לו ברירה אחרת, אם הוא רוצה להישאר בקדושה, אלא להמשיך על עצמו בחינת אמונה יותר גדולה. כלומר שהוא נעשה כל פעם נצרך להבורא, שיעזור לו להינצל מהרע שלו. זאת אומרת, שאל יתפלל אדם שהמחשבות הזרות ימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

וזהו דוקא ע"י זה שמקבל עזרה מלמעלה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא יצטרך להתגבר על המחשבות, אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש לו בה', שכפי אמונתו שיש לו בטרם ביאת היצר הרע עם הטענות הצודקות, ושאי אפשר לתרץ אותם בלי עזרת ה', שמקבל כח ללכת למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א" 1987)

שאלה: לא כל כך ברור למה הכוונה לבקש לא שהמחשבות ייעלמו אלא שהמחשבות המטרידות האלה יחזרו בתשובה?

על פני כל המכשולים אדם רוצה עכשיו לגלות עד כמה הוא עוד יותר קשור לבורא. הוא לא רוצה שכל ההפרעות האלה שהוא רואה יברחו ממנו, הוא לא מצטער שקיבל אותן, הוא רוצה ומבקש ועושה כל מיני מאמצים כדי שכל ההפרעות האלה, המחשבות, הרצונות, כל מה שמשוטט לו בראש, כל זה יעזור לו עוד יותר להרגיש, להבין, להיות דבוק בבורא.

זאת אומרת, כל הפרעה היא לא הפרעה, אלא כמו בספורט, היא צריכה להגדיל לך את הכוחות יותר כך שתוכל עוד יותר להיאחז בבורא, להבין אותו יותר לעומק, להרגיש אותו בטעמים אחרים. זו בעצם הסיבה שאנחנו מקבלים את כל ההפרעות האלה.

אלו לא הפרעות, אלא מפני שאנחנו נמצאים ברצון לקבל הן נראות לנו כהפרעות, כי אנחנו צריכים להגיע לעל מנת להשפיע, לאמונה למעלה מהדעת אבל בעצם הכול עזרה גדולה, הבורא מראה לנו איפה עוד אנחנו יכולים להתקרב אליו.

תלמיד: האם המחשבות האלה שמפריעות והדבקות עם הבורא באמונה למעלה מהדעת הן במקביל?

ודאי שכן, ההפרעות נמצאות בתוך האדם. אז איפה שיש רע, אם אתה מסתכל על זה בצורה אחרת, אתה מיד רואה שזה טוב, שאין כאן רע אלא זו ממש הכוונה לטובה.

תלמיד: פרקטית כשמגיעה אלי מחשבה, הפרעה, היא הרי מסיטה אותי מהשיעור, מהקשר עם החברים. וכאן כתוב שאני לא מבקש שההפרעה תלך אלא אני צריך מעליה להתקשר עוד יותר עם הבורא. איך עושים זאת?

כך תסתכל על כל החיים. תסתכל על כל החיים שיש לך ותנסה להפוך את כל החיים האלו לטוב. שהכול בא כדי שאתה תשנה את עצמך בלהתקרב לבורא. שכל מה שאתה מקבל בחיים שלך, אתה מקבל ממנו.

שאלה: למה כל כך קשה להסתפק באמונה בבורא, ואנחנו רוצים תמיד דעת כדי שנול להתקדם עוד?

זה לא תמיד קשה, ואנחנו לא מקבלים כאן שום דבר חוץ מעזרה, מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. אנחנו תמיד מקבלים עזרה מהבורא בזה שהוא נותן לנו עוד תרגיל, עוד מכשול, ועוד מדרגה שעליה צריך לעלות, כדי לעלות לעולם הרוחני.

אז בואו נבין באיזה משחק אנחנו נמצאים עימו. הוא כל הזמן עושה לנו תרגילים, אנחנו עוברים מין בית ספר, שבו הוא כל פעם מראה לנו מה עוד אנו צריכים לעשות, לשנות קצת את המחשבה, ועוד קצת, או קצת אחרת. עד שאנחנו משתדלים להיכנס למסלול של מחשבה ורצונות כמו הבורא ומתחילים להבין אותו במקצת, ובהמשך נבין עוד יותר.

התרגילים האלה שהוא עושה לנו, ואנחנו נמצאים רק בתרגילים, כי אין שום דבר אחר בחיים שלנו. נדמה לנו שהעולם מבלבל אותנו, לא, אנחנו ממש נמצאים רק בתרגילים של להתאים את עצמנו לעולם העליון, זאת אומרת למצבים שנהיה קשורים לבורא בצורה פתוחה, ישירה, פנים אל מול פנים.

שאלה: כשאנחנו מעלים את ההפרעות שלנו לטוב, האם בזה אני מביא הארה לכל המערכת?

ודאי, לכל האנושות, אתה גורם לשינוי בכל המערכת, שינוי לטובה. וכך כל אחד ואחד.

שאלה: רק בעזרת התפילה אנחנו יכולים לעזור לחברים להישאר בדבקות שלמה עם הבורא, או שיש דברים פרקטיים שאנחנו צריכים לעשות עם חברים?

גם וגם. בקשר עם החברים אנחנו צריכים לעשות גם פעולות פרקטיות, ככל שההתקשרות שלנו מאפשרת לנו. אם אנחנו חיים יחד בעיר אחת, במקום אחד, לומדים יחד, במתחם אחד או שהקשר הוא רק קשר וירטואלי, אבל לעשות כמה שאפשר. אם אתה משתוקק, כשאתה נמצא בהשתוקקות, ברור לך שלפי אותם תנאים חיצוניים בהם אתה נמצא אתה צריך להשתדל.

שאלה: איך אדם קושר את עצמו בחבלים חזק יותר לעשירייה, ששום מחשבה לא תסיט אותו?

זה לא תלוי רק באדם, כמו שאנחנו לומדים במאמר הערבות, אלא בצורה הדדית איך שאנחנו עובדים זה על זה, ואיזה מערכות אנחנו קובעים בינינו. לכן יש כאן כמה אפשרויות, אבל כדאי לאדם לקשור את עצמו לאחרים, ולהבין שהקשר לבורא עובר תמיד אך ורק דרך העשירייה. לא יכול להיות שאדם קשור לבורא ללא העשירייה, אבל זו טעות שיכולה להימשך הרבה זמן.

תלמיד: מה התוספת מיום ליום כדי לחזק את עצמו יותר ויותר לעשירייה, איך הוא מגביר יותר על ההרגלים היומיומיים שלו?

אין לי כל כך מילים, כל מה שתוכל לעשות, תעשה, וכך גם כולם. איש את רעהו יעזורו, וכולנו באים ומבקשים מהבורא שיתן לנו חיבור.

תלמיד: האם יש דרך לקצר את הטעות הזאת, שאתה אומר שלוקח הרבה זמן להבין שהכול צריך לעבור דרך העשירייה?

לקצר? רק על ידי חיבור, אם אתם עוד ועוד קושרים את עצמכם יותר ויותר בהשפעה הדדית בעשירייה, כך אתם יכולים להתקרב לבורא. העיקר, לא לתת לאף אחד בעשירייה להישאר אדיש, ולשמור על כבוד עצמו.

שאלה: כתוב בקטע שהמחשבות הזרות לא ימותו אלא יחזרו בתשובה. מה ההבדל בין המחשבה שמתה ומחשבה שחוזרת בתשובה?

מחשבה שמתה כנראה שהיא כבר לא נמצאת בו. ומחשבה שחזרה בתשובה, שהוא על פני המחשבה יכול להתגבר למחשבה יותר נכונה, יותר מטרתית.

שאלה: מחשבה שחזרה בתשובה היא עדיין מורגשת?

ודאי שכן. היא מחזיקה ומקשרת אותו עם הקבוצה, ועם הבורא.

שאלה: כשמגיעות הפרעות יש כאב לרצון לקבל, איך הופכים את הכאב הזה מזה שההפרעות מרחיקות אותך מהחברים ומהבורא, לחיבור איתם.

בזה שמתחילים להרגיש שכל ההפרעות האלה הן לא הפרעות, אלא זו עזרה מלמעלה. שהבורא ברחמיו הגדולים כך נותן לאדם אפשרות להתקרב מהאגו שלו דווקא לתכונת ההשפעה, להשתוות, לחיבור.

שאלה: חבר אמר שכשיש הפרעות כואב לאגו, אבל יש הפרעות שדווקא האגו נמשך אחריהן וזה לא כואב. בהמשך לזה, בעבר שמענו ממך שלהפרעות יש מדרגות שורש, א', ב', ג' וד', איך ניתן והאם צריך למיינן בהרגשה, ומה ההבדל במדרגות ההפרעה?

במדרגות יש הבדל בעיקר בעוצמת ההפרעה, ככל שהמדרגה יותר גבוהה, אז הפרעה היא יותר ממשית.

שאלה: הפרעות הן לא חיבור עם הבורא?

הפרעות הן לא חיבורים עם הבורא, הפרעות הן אינדיקציה של הניתוק מהרוחניות שעל פניהן האדם יכול לדלג ולהתקשר לרוחניות. לכן זה נקרא "עזר כנגדו".

שאלה: כביכול הבורא שולח לך משהו ואתה שולח לו תגובה על ההפרעה הזאת.

כן.

תלמיד: יש כאן סוג של איזה דיאלוג, תחלופה בינך לבינו?

כן ודאי. הוא נותן לך בעיה, כמו מורה בבית הספר שנותן לך בעיה, ואתה עונה לו. ועל ידי זה אתה מתקרב למורה כדי לדעת בדיוק מה היה לו בראש.

שאלה: למה ברגעים מסוימים אני מרגיש אמונה גדולה בבורא שאי אפשר לנצח אותה, ומגיעים רגעים אחרים שבהם האמונה נעלמת לגמרי. איך אני יכול להישאר באמונה בצורה תמידית?

אי אפשר להישאר באמונה בצורה תמידית אלא ההיפך, כל פעם צריכים לחדש את האמונה דרך קשר יותר חזק עם החברים ודרך תפילה יותר ישרה לבורא.

שאלה: מהי העשירייה ומהי הצורה השלמה של העשירייה?

עשירייה יכולה להיות אפילו משניים. עשירייה זו מערכת שבה אדם נמצא כנגד אנשים אחרים וכולם משתוקקים למטרה ועכשיו רוצים רק לממש את התקרבותם למטרה. ולכן מספיק בעצם כמו שכתוב, "מיעוט הרבים שניים".

תלמיד: אז מהו הקשר בין העשירייה הרוחנית לעשירייה הגשמית שיש לנו? מה היחסים בין עשר הספירות לבין העשירייה שלנו?

אתם צריכים לעשות את היחסים ביניכם כמו בפרצוף הרוחני, שאז כל אחד עושה צמצום על עצמו והשפעה לזולת כדי להיות מחוברים בצורה כזאת זה עם זה. מפני שבכל אחד מאיתנו יש שורש לעשרה חיבורים עוד מהמבנה של אדם ראשון, אז אותו המבנה של אדם הראשון אנחנו חייבים לקיים, אותה הסטרוקטורה צריכה להיכנס ולהופיע בנו, בינינו.

תלמיד: כן אבל, אני לא יודע אפילו אם האנשים האלה שסביבי קיימים אז האם אני יכול לומר שהמחשבות שיש לי והרצונות שיש לי מתכללים עם זה ושאותן מחשבות ורצונות שנראה לי ששייכים לי, הם למעשה המחשבות והרצונות של החברים ודרכם אני מתחבר. האם אפשר לומר כך?

אתה צריך לעשות מה שמקובלים כותבים לך. לאן שאתה מגיע ואיך שמלמדים אותך, תעשה. ואחר כך אתה תראה האם אתה ממשיך כאן או האם אתה נזרק מכאן, את זה אתה תראה כבר בדרך.

תלמיד: לא הבנתי, מצטער. שאלתי לגבי המחשבות והרצונות שיש בתוכי, האם זה התכללות מהרצונות של החברים כך שהמחשבות שאני חושב או הרצונות שאני חושב שהם שלי, הם של החברים בעצם?

מה שעובר עליכם, עובר מתוך העשירייה שאתם צריכים להקים במצב הבא. אתם מקבלים כבר מהמצבים הבאים את ההקרנה למצב הנוכחי, וזה אצלכם כהפרעות. אם תעבדו על זה, תגיעו לחיבור, למצב הבא. וככה כל פעם תתקרבו למצבים הבאים.

תלמיד: איך מתקרבים? אמרת על ידי הדחיות או ההפרעות, אבל איך עובדים בדיוק עם ההפרעות?

על ידי זה שאני מקבל את כל הדחיות, כל ההפרעות שיש לי בעשירייה, ויחד עם זה אני רוצה להיות מחובר איתם בחיבוק אחד.

תלמיד: כל מה שאני צריך לעשות זה אפס מעצמי?

לא רק אפס, אתה צריך לעשות מעצמך כל מה שרק אפשר כדי לגרום לחיבור על פני כל מה שמתגלה.

תלמיד: אז אני צריך להשתמש בדחיות, במחשבות המתות ולהחיות אותן כדי להשפיע לחברים?

כן. שום דבר לא נעלם, שום דבר לא נאבד, אין שום דבר שהוא בא להזיק. כל דבר בא כדי לעזור ליצור קשר נכון ומתקדם. ויש בזה גם כביכול כוחות שליליים וכוחות חיובים, אבל שניהם פועלים לכיוון אחד, ליצירת רשת הקשר הנכונה ביניכם שבה הבורא יכול להתגלות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך לצינור חזק במערכת האינטגראלית שאנחנו מדברים עליה כדי שתמיד נוכל להיות מכוונים לעבר המטרה שלנו?

אם אתם תתחברו בכוונה להיות צינור ולכוון את הצינור לבורא, לטוב ומיטיב ואתם גם תרצו בקצה הצינור שלכם, להיות בטוב ומיטיב ביחסים ביניכם, אז ודאי שהצינור יפתח והבורא יזרום בצינור וימלא אתכם.

שאלה: יש לנו הפרעה אחת בעשירייה עם חבר אחד שהיא מאוד ממושכת, אנחנו לא יודעים איך לפתור אותה בשום דרך, היא מפריעה לחבר להשתתף באופן מלא בחיי העשירייה וגם בשיעורי הבוקר. איך קורה שאנחנו לא יודעים להתמודד עם הבעיה הזו שהבורא הציב בפנינו? איך להתייחס לזה, האם אנחנו צריכים לקבל שכך רצון הבורא, או לא להשלים עם זה?

אני לא יודע, יכול להיות שהבורא מראה לכם הפרעה כזאת שאתם צריכים להתנתק ממנו או ההיפך, להתגבר על כל אותם המכשולים, על כל אותן ההפרעות שהוא מביא לעשירייה. יתכן שאתם צריכים להודות לו על זה שהוא מראה לכם כל פעם שאתם צריכים אולי להשתנות כדי שהוא ישתנה, כדי לשנות אותו.

לא יודע, אבל תנסו לעבוד כולם עליו כדי להסביר לו בצורה יפה, טובה, מה אתם הייתם רוצים ממנו, ולהראות לו בספרים שכתוב בהם איך אדם צריך להתייחס לעשירייה, וכך כשיתקדם, תתקדמו. תנסו לעבוד כך שכאילו אותו אדם נמצא בקבוצה כדי לקדם את הקבוצה, אז תנסו עכשיו לקחת אותו, ויחד עימו להשתדל להיות מתוקנים. ולהראות לו שאתם הולכים להיתקן דווקא מפני שאתם מקבלים את כל ההפרעות ממנו, ואז נראה מה קורה. זאת תהיה פעולה קבוצתית, אתם בזה תנסו להתפלל לבורא שיפתור את הדברים. יכול להיות שרק פנייה לבורא חסרה כאן, ולכן הבורא שם לפניכם את האדם הזה כדי שזה יעזור לכם להגיע לחיבור הסופי. תנסו.

שאלה: למה ההפרעה שולחת אותי לבקשה ופנייה לבורא בצורה הרבה יותר חזקה מהשפעת הקבוצה?

כי הפרעה היא דבר מאוד חשוב, מאוד מורגש. הפרעה זה מה שיש לפנינו, המדרגה שאנחנו צריכים להתעלות עליה, בדרך כלל זה או בחיבור בינינו או אפילו באמונה למעלה מהדעת, ואנחנו חייבים כאן לעשות משהו. לכן הפרעה זו העזרה היחידה שעל ידה אנחנו מתקדמים.

תלמיד: הפרעה משלימה את מה שהשפעת הקבוצה לא מסוגלת לעשות עליי?

הפרעה לא שייכת להשפעת הקבוצה. הפרעה מביאה לנו גובה אליו אנחנו צריכים לעלות, והשפעת הסביבה עוזרת לנו לעלות לאותו הגובה.

תלמיד: איך קורה לאדם שבמקום לטפל ולשקוע בהפרעה הוא מתפלל לאמונה, איך נעשית הקפיצה הזאת?

תפילה היא דבר טוב אבל היא לא יכולה להיות במקום חיבור בקבוצה. אם אתם פועלים לחיבור בקבוצה, המאמץ להתחבר ומה שתגלו, לא חשוב אם זו תופעה חיובית או שלילית, ופנייה לבורא עוזרים. חייבים להיות חיבור ותפילה, לא יכולה להיות תפילה בלי חיבור, זה נקרא "תפילה בציבור", ציבור זה לא סתם שאנשים מתאספים וצועקים ומבקשים, ציבור נקרא שבאים כ"מנין" וזה עשרה כמו בעשירייה, ומתחברים, ואז מבקשים מתוך העשירייה משהו לבורא. לכן יש כוח במניין, אם עשרה אנשים מתחברים ומבקשים, זה פועל.

שאלה: האם המאמץ עצמו הוא כבר תוצאה ששמה מעל ההפרעה את המקום החופשי מהאגו?

לא. המאמץ לא מצביע על כלום, צריך להיות מאמץ מחושב, מסודר, מיוצב נכון. זה חייב להיות בקבוצה, בקשר עם חברים, בהכנעה כלפי חברים, כמו שכותב רב"ש אפס לעומת אחד, בצורה כזאת אדם מגיע לחיבור הנכון ויכול להפעיל תפילה לבורא, ואז זה יצליח. אם כך עושים כולם אז וודאי שעשירייה כזאת מצליחה.

שאלה: קודם אמרת לא להשאיר אף אחד אדיש בעשירייה. איך מומלץ לפנות בצורה ישירה לחבר אדיש?

לא צריך כל כך לשים לב אליו ולא לנענע אותו, אתם לא מחויבים לעשות כאלו דברים, ההיפך תנו לאדם לעבור מצבים בהם הוא נמצא. אבל חברי העשירייה שאיתו, הנמצאים באותו חיבור, צריכים להשתדל להשפיע עליו ככול האפשר. אפילו אם לא תחשבו עליו כל כך, הוא יראה, ירגיש אתכם, זה נקרא שאתם כוללים אותו בעשירייה שלכם, ואפילו שהוא מנותק כביכול ולבד, הוא ירגיש את ההשפעה שלכם.

תלמיד: אז לא לפנות ישירות, אלא בצורה כללית?

אני לא הייתי פונה בצורה ישירה. אם זה לא מצב מסוכן בו אדם ממש נופל אז לא לפנות אליו בצורה ישירה, אלה מקרים שעוברים על כל אחד ואחד. צריך לתת לו להיות היום בירידה ולהביא את מצב הירידה הזה לעשירייה, ואנחנו נשתמש בו ונעלה אותו. זה כמו שבכל עשירייה אלו עולים ואלו יורדים, כך עובדות הספירות, הן דומות לבוכנות במנוע. יש לך מנוע בו יש עשר בוכנות, צילינדרים, ואז כל העשר האלה כך עובדות.

תלמיד: אז אם אני רואה חבר אדיש להתייחס לזה כאמצעי לעבודה?

כן ודאי. אי אפשר בלי ירידות, איך אתם יכולים? למדנו איך הגלגל מסתובב, חלק ממנו חייב להסתובב אחורה. הדינאמיקה הזאת כל הזמן נמצאת בכל היקום, כך הטבע בנוי, כך גם האדם. יש לנו מצבים טובים ומצבים רעים, אי אפשר שהאחד יהיה ללא האחר, אנחנו צריכים רק ללמוד איך להשתמש בכל דבר לתנועה קדימה.

שאלה: אנחנו לומדים שהתגברות על כל המצבים זה להיצמד לחברים ולהיות כל הזמן מחובר אליהם. אבל מה קורה במצבים שהם בין לבין, שפתאום יש הכרחיות ואתה נמצא במקום העבודה שלך ופתאום מרגיש ממש מנותק, אפילו לחשוב עליהם לפעמים אתה לא מסוגל. איך מתגברים על המצב הזה?

יש חוסר השפעה של העשירייה עליך, זה מה שצריך להגיד כאן. כנראה אתה לא מספיק קשור אליהם והם לא מספיק קשורים אליך, ולכן אתה מרגיש שאתה נמצא באוויר. אז תדאג שיהיה קשר יותר מדויק.

שאלה: בקטע 15 כתוב, "נמצא, שלא מבקש מה' שהמחשבות ימותו, בכדי שהוא לא יצטרך להתגבר על המחשבות, אלא שהוא יסתפק עם האמונה שיש לו בה',". למה אדם צריך להסתפק באמונה שיש לו, הרי הפרעות אמורות לאלץ אותו להגביר את האמונה?

לא, אנחנו צריכים להבין שכל ההפרעות שלנו באות מחוסר חיבור שלנו, מהשבירה שהתגלתה כחוסר חיבור ושאותה אנחנו צריכים לתקן בצורה כזאת. אני לא יודע מה יש שם, קחו את מה שאמרתי וזה מה שצריך לקרות. כל מצב ומצב שמתגלה בעולם שלנו, איכשהו, אבל בטוח קשור לחוסר חיבור בינינו לעומת מערכת אדם הראשון, לכן לתקן כל מצב ומצב אפשר רק בהתגברות לכיוון החיבור.

שאלה: שמעתי שאמרת לא לתת לעצמי להישאר באדישות ולשמור על כבודי, איך לעשות זאת בפועל?

תשתדל בכל רגע, אפילו בכוח, לעורר את הקבוצה לחיבור. כמה פעמים ביום אתה צריך לעורר אותם לחיבור. טוב שתמצא אפילו איזה פסוק קטן קצר ותקרא להם, תעשו דברים בהם תרגישו כמה כל אחד יכול לעבוד, לעורר אחרים.

שאלה: מה צריכה להיות העבודה בעשירייה כדי שהחיבור לא יאבד במהלך היום?

את זה עלינו לעשות. יכול להיות שנקבע עכשיו עוד שיעור קצר במשך היום שתהיה לכם יכולת עוד קצת להתחבר ולהתחדש, שמעתי שרוצים לעשות זאת, אני מוכן להשתתף בזה.

שאלה: איך לעבור את ההפרעות בעזרת הכוונה לפני המעשה?

אני מכבד את ההפרעות יותר מכל דבר אחר. אם לא ההפרעות הייתי נשאר כבול עץ, כבהמה. ההפרעות הן אלה שמתחילות לעורר אותי, להחזיר אותי, להקפיץ אותי, מחיים בהם אני נרדם כל הזמן, תארו לכם שאני נרדם כמו זקן וכך אני יכול להיות שעות, שנים, ודווקא ההפרעות מעוררות אותי, אז למה שלא אכבד אותן? אחרי שאני מרגיש הפרעה, נשאר לי רק דבר אחד, לסובב את ההפרעה הזאת לצורה נכונה כזאת שהיא תועיל לי. לכן אני מסתכל על הפרעה לא כעל הפרעה, אלא כעל מי שבאה ומעוררת אותי מהתרדמה שלי, כי אני זקן. אפילו צעירים נרדמים, זאת אומרת נכנסים לכל מיני מחשבות כאלה המוציאות אותם מהחיים. לכן להפרעות יש חשיבות יותר גדולה מאשר לתיקונים כי הן גורמות לתיקונים. לא לשכוח.

תלמיד: זו המשמעות של "לנשק את המקל"?

כן.

שאלה: לְמה הכוונה שהמחשבות הזרות יחזרו בתשובה?

שייתקנו ונוכל על ידן לגלות את הבורא, את הקבוצה, את כל האנושות הגדולה.

שאלה: אתה יכול לפרט את השלבים המעשיים של עבודה עם מחשבות זרות?

כשמגיעות מחשבות זרות אנחנו צריכים להשתדל להפוך אותן לחיבור בינינו. אין מחשבה זרה אלא מחשבה המפריעה לחיבור, לא חשוב לי באיזו צורה היא מסתובבת שם, חשוב רק שהיא מפריעה לחיבור.

שאלה: אם גילוי הרע כל כך חשוב להתקדמות אז מה ההבדל בין בעיתו לאחישנה?

בעיתו לא מקדם אותי ממש, אחישנה כן מקדמת, ולכן אנחנו צריכים להשתדל להיות באחישנה.

תלמיד: אבל איך גילוי הרע משפיע על זה? אז למה שלא יהיה כל הזמן גילוי הרע?

הרע עוזר לי. ככל שאני מרגיש רע יותר, אני מתעורר ליותר תיקון. תאר לעצמך, שיש לי פצע ברגל ואני לא שם לב אליו, אבל כשהוא מתחיל לכאוב אני שם לב אליו והולך לרופא, מתי אנחנו צריכים להודות ברע? כאשר הוא מתגלה כרע, ואם הוא רע סמוי ויש לנו כאלה עד גמר התיקון עוד הרבה פצעים כאלה בנו, שאנחנו בינתיים לא יכולים לטפל בהם כי לא מרגישים בהם צורך, אז זה לא טוב. לכן אדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב, כי אם מתגלה עכשיו הרע, ודאי שהוא היה קודם, רק עכשיו הוא התגלה וזה מחייב אותי לטפל בזה. וכך אני מודה לבורא על הרע הזה שהתגלה כמו על הטוב שהתגלה, כי על ידי זה שאני מגלה עכשיו את הרע הזה אני יכול להגיע לטוב.

שאלה: איך לבקש מהבורא שייתן לנו את הכוח להתעלות מעל הדעת דרך הקבוצה?

כשאנחנו לומדים איך נכון לעבוד עם הכוח הרע, אז אנחנו פונים לבורא ומראים לו עד כמה הוא יכול לפתוח לנו עוד אפשרויות, לגלות לנו עוד צעדים עד גמר התיקון.

רק צריכים לדעת שכל הדברים הרעים נמצאים בנו בכל אחד ואחד, לא שהם באים מבחוץ, הם כולם נמצאים בכל אחד ואחד. כל אחד מאיתנו מלא מאוד בדברים רעים, מחשבות, רצונות, כל מיני חס ושלום מחלות, כל דבר ודבר נמצא בתוך האדם, ובדרך זה יכול להיפתח או לכיוון הרע או לכיוון הטוב, זו כבר הבחירה שלנו, אבל אנחנו חייבים לעבור על כולם, ואין ברירה אי אפשר לברוח מזה.

לכן תשתדלו להימשך כמה שיותר לחיבור כי זאת התרופה, האנטיביוטיקה, תרופת הפלא הכי טובה כללית מוצלחת לכל ההפרעות, לכל המחלות שיתגלו. אם אנחנו מקדימים את החיבור שלנו, יש כזה מושג "להקדים תרופה למכה". אם אנחנו עובדים על החיבור בינינו שהוא יהיה מתקדם יותר ויותר אז ככל שאנחנו נחייה ונתקדם אנחנו ניכנס ממצב טוב לטוב מטוב לטוב, לכן לחשוב רק על החיבור.

שאלה: כתוב שהאדם צריך כל פעם "להמשיך על עצמו בחינת אמונה יותר גדולה", איך למשוך אמונה בצורה נכונה?

על ידי כוח החיבור שאנחנו משתדלים בינינו לקבוע ובמסירות הנפש בינינו ולבורא, כך זה צריך להיות. אם אני נמצא עם לב פתוח לחברים ויחד כולנו אנחנו עם לב פתוח לבורא, בזה אנחנו מבטיחים לעצמנו התפתחות מהירה, עלייה מהירה לכולם.

שאלה: מה אם אני מבקשת אמונה אבל לא מקבלת?

זה לא חשוב. העיקר מה שאת משתדלת שיצא ממך כוח השפעה, כוח האמונה זה מספיק.

שאלה: את מה הבורא רוצה לאמן בנו באמצעות התרגילים?

הבורא רוצה לאמן בנו על ידי התרגילים כוח השפעה הכללי מכולם לכולם, שאנחנו נוכל להגיע למבנה של אדם הראשון. באדם הראשון כל החלקים שלו, כל הפרטים שלו נקראים "איברים" הם כולם פועלים בהרמוניה זה עם זה, וזה עם זה. אומנם כולם שונים, אבל כולם פועלים רק בדבר אחד לעזור כל אחד במה שהשני צריך. אז כל חלק צריך להיות כלול עם חסרונות של כל החלקים ולספק להם מה שהם צריכים, ואלה בעצם החיים שלו הפרטיים, אין לו שום דבר לעצמו, רק להתקיים כדי לספק להם את כל מה שהם צריכים. וכך לכל החלקים במערכת הזאת שנקראת "אדם הראשון".

שאלה: מה זה אומר שלא לענות על שאלות של היצר הרע?

כי להתווכח עימו זה להיכנס לחשבון של העולם הזה, שכולנו נמצאים בויכוחים, אתם רואים מה קורה במלחמות ועד אסיפות, ועם כל הבעיות וסכסוכים ומקח וממכר, וכל הדברים האלה זה משהו שאין לזה סוף, עד שמתייאשים וכבר לא יודעים מה לעשות.

אז היציאה מכל הדברים האלה צריכה להיות פשוטה, העולם עכשיו מתקדם להכרעה, שבאמת בצורה כמו שהוא מתפתח ומייצב את עצמו אין לזה שום עתיד ושום דבר טוב לאף אחד, ואפילו העשירים וכל המנהלים גם הם משקרים לעצמם שטוב להם, גם הם סובלים. אלא יש רק דרך אחת, שהיא להרגיש את עצמנו שנמצאים בהשפעה הדדית, ביחס הדדי יפה שכל אחד דואג לכולם ובצורה כזאת באמת יהיה לכולם טוב, שטוב בפנים בתוך כל אחד ואחד, ובהתאם לכך נרגיש שהעולם כולו גן עדן.

שאלה: לפי קטע 14 כתוב "ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים.", האם צריך צמצום על רצונות הגשמיים או שהם חייבים להתממש במקביל לדבקות בעשירייה?

אנחנו לא יכולים לחיות בלי לספק לגוף מה שהוא צריך ואנחנו לא צריכים לרדת לרמות כמו חיות או עוד יותר גרוע כי אנחנו בני אדם, ולכן אנחנו צריכים לדעת איזה עקרונות אנחנו צריכים לקיים כדי לחיות בגשמיות וברוחניות יחד. אז בגשמיות זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", זאת אומרת שאני צורך את כל מה שאני צריך כדי להתקיים, ומתוך זה כך אני מתייחס לחיים. זאת אומרת, אין לי מטרה לאכול משהו לשתות משהו לבלות באיזו צורה וכן הלאה, אני מסתכל על כל הדברים האלה כמו על דברים הכרחיים לקיומי הגשמי אחרת הבהמה שלי לא יכולה לתפקד, אבל כשהיא מתפקדת אני מתוכה משקיע את עצמי רק להתקשרות רוחנית לכל האנושות ולבורא.

שאלה: מהי העצה לאדם לשמור על עצמו כשהוא בתקופה שהגשמיות דורשת ממנו השקעה?

הוא צריך בכל זאת לחשוב על כך שהדברים האלה לא אמיתיים, שהוא יצטרך על כל אחד מהם גם לתת דין וחשבון, שזה מאוד זמני כמה נשאר לו לחיות בעולם הזה בגשמיות. והעיקר צריך לספק לעצמו יכולת להתקדמות רוחנית. כי פשוט לא כדאי להשקיע בגשמיות יותר מצורך הכרחי כי כל הדברים האלה הם עוד מעט נגמרים, ממש אני רואה לפני רק כמה שנים. מה שאין כן, רוחניות היא נצחיות, כדאי להשקיע שם אפילו לפי חשבון אגואיסטי לא על מנת להשפיע, אלא על מנת לקבל.

שאלה: ההבנה שההפרעה מגיעה מהבורא האם היא לא מפחיתה את האמונה כי אני יודע שזה מהבורא?

לא, אני תמיד קשור לבורא גם בהפרעות חיוביות וגם בהפרעות שליליות, ואני תמיד נמצא בכוח שלו שהוא מושך אותי בכמה חוטים ואני בהתאם לזה צריך לתת תגובה נכונה כדי להתפתח לתת לו תשובות נכונות על השאלות שלו כביכול, וכך אני גדל כאדם הדומה לבורא.

שאלה: כשמצב הרוח שלי למטה ואני מרגישה שאני לא גורמת להשפעה טובה על העשירייה שלי, האם טוב ליידע את העשירייה שלי על כך או פשוט לפנות לבורא שייתן לי כוחות?

לפנות לבורא שייתן לך כוחות לפנות לעשירייה בצורה יפה.

(סוף השיעור)