שיעור בוקר 17.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 480, מאמר "מצווה אחת"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 480.,מאמר "מצווה אחת", כותרת "החיוב בקיום תרי"ג מצוות".

החיוב בקיום תרי"ג מצוות

"התרי"ג מצוות בבחינת שמות הקדושים הם ענין השגחה פרטית לכל המתקרב לקבלת השפע האלקי, שמוכרחים לעבור עליו, כל הסדרים האלה, איש מהם לא נעדר, ועל כן השלימים נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם, לקיימם עד לענפיהם הגשמיים בסוד הכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך"."

תלמיד: מהן אותן תרי"ג מצוות ולמה דווקא השלמים, שכביכול הם שלמים, "נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם"?

כשאנשים מגיעים לתיקון הכללי, הם נקראים שלמים, אז הם דווקא מבינים מה התוכן, מה המילוי, מה המטרה בקיום מצוות התורה בפועל, ולכן הם מתייחסים לזה בזהירות כדי לקיים אותן בשלמות.

תלמיד: התרי"ג מצוות אלה תיקונים, נכון?

הם תיקונים.

תלמיד: למה הם נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם, אם הם שלמים? מה יש להם עוד לתקן אם הם שלמים?

התיקון הוא בעיקר שהם מגיעים לחיסרון לאותן הפעולות, וכשמתגלה בהם חיסרון לקיום תרי"ג המצוות, הם מבצעים, מקיימים את זה בכל היכולת.

תלמיד: ומה זה אומר "לקיימם עד לענפיהם הגשמיים"?

אומנם מקיימים אותם בצורתם הרוחנית אבל גם מקיימים אותם בצורתם הגשמית. לא מרגישים הבדל, לכן המרחק בין הקיום הגשמי לקיום הרוחני נקרא "שלמים".

תלמיד: תרי"ג המצוות מאיזשהו קיום עד הקיום הגשמי נקרא "סדרים שעוברים על האדם". מה זה אומר?

יש בתרי"ג מצוות הרבה חלקים, והעיקר שנבדל ביניהם זה עומק ההבנה, ההשגה, הקיום, הסידור בין המצוות. אבל כולם מובאים כסט, וכל אחד חייב לקבל את זה ולסדר אותם על עצמו, זאת אומרת לסדר את כול הכלים הפנימיים של האדם כך שהם יהיו מסודרים לפי תרי"ג המצוות האלו.

תלמיד: אז פעולות או סדרים באים מלמעלה על האדם, או שהאדם בעצמו עושה אותם או שגם וגם?

גם וגם. זאת אומרת, האדם הוא צריך לחפש בפנים, בתוכו, איזה אמצעים יש לו עוד כדי לקיים את תרי"ג המצוות המתגלות בו.

תלמיד: אז ניקח רגע למצבנו, אנחנו אומרים שתמיד יש מצווה אחת, אנחנו צריכים להגיע לאהבת החבר, או החברים. איך מתוך זה נולד הסט הזה או הסדרים שהוא אומר?

אהבת החברים זה כמו איזה פתח לאור העליון שמופיע על האנשים, שצריכים לקיים בהתקשרות ביניהם בעיקר, את כל החוקים ששייכים לקבלת אותם האורות שמופיעים מלמעלה.

תלמיד: זאת אומרת שהמאמץ שלנו להגיע לאהבת החברים הוא כמו הזמנה של האור הזה שנקרא "מצוות", שפועל עלינו?

כן. זה כמו הזמנה שאנחנו כביכול ממשיכים, מושכים את האורות העליונים שהם מגיעים למלא אותנו על ידי תרי"ג פעולות.

תלמיד: אז תמיד עולה השאלה כשהנושא הזה עולה, למשל בקשר בין חברים, איך פתאום מתוך זה מתגלה קשר בין אדם למקום? אנחנו מתאמצים באהבת חברים ופתאום מתגלים שני סוגים, אחד זה אהבת חברים ואחד זה אהבת המקום.

כן. אז האמת, שבכל מצווה שמקיימים אפילו בין חברים בצורה כביכול מאוד רחוקה מיחס לאלוהות, אנחנו בכל זאת מקיימים את היחס שלנו לאלוהות כי קודם כל קיבלנו ממנו, ומתייחסים לכל החברה כך שעל ידי זה היא מתקרבת לאלוהות ורוצה לגלות אותו. וכך זה בתוך הקיום, אפילו במצוות כאילו רחוקות מהרוחניות, מהקשר עם הבורא, בכל זאת אנחנו מגלים בהן מאיפה אותו היסוד הזה בא. זאת אומרת כל המצוות קשורות, כל התרי"ג מצוות קשורות לבורא ולא יכול להיות שאדם מקיים משהו והוא לא נמצא בקשר עם הבורא.

תלמיד: הוא אומר שכל פעם אנחנו מתקרבים לשפע האלוהי. למה בעצם אנחנו כל פעם מתקרבים ולא מקבלים אותו? אנחנו הרי רוצים לקבל את השפע, זה לא להתקרב אליו.

התקרבות והתאחדות עם השפע האלוהי, זה היינו הך.

תלמיד: הוא אומר שיש פה השגחה פרטית בשביל להתקרב. מה זאת ההשגחה הפרטית הזאת, במה היא תלויה?

ההשגחה הפרטית שיש לנו בקיום תרי"ג המצוות, היא שאנחנו מגלים בכל מצווה את רצון הבורא, השפע שבא לנו ממנו ואיך אנחנו מתמלאים עם השפע הזה, ובסופו של דבר מתקרבים לבורא בצורה הפרקטית.

תלמיד: כמה השפע הזה שאנחנו רוצים לקבל אותו, להתקרב אליו, תלוי בסביבה שלנו בעשירייה, בחברים?

השפע מגיע דרך הסביבה והאדם צריך כך לכוון את עצמו, והוא צריך להיות נכלל בתוך הסביבה ועל ידה, יחד איתה הוא מתקרב לאלוהים.

תלמיד: דיברנו בהכנה לשיעור על הביטחון שאנחנו מקבלים מתוך הכלי שהמאור נכנס אליו, בתוך החיבור בינינו. זה חלק מהשפע שמדברים עליו, הביטחון הזה שאתה במרגיש שבאמת זה החיות שלנו בחיים?

ביטחון זה מין הארה מלמעלה, זה לא קבלת השפע אלא לפני קבלת השפע, כלומר השפע מאיר עלינו, ומשם עוד יותר. אנחנו כן מוכנים ומסוגלים לקבל אותו השפע, וזה מושך ומחזיק אותנו.

תלמיד: כשמוכנים לקבל אותו השפע מתוך אהבת חברים, זה אומר שמגיעים "לשמה" בכל מצווה ומצווה?

כן.

תלמיד: 613 זה נשמע הרבה, יש אילו מצוות שהן העיקריות או שצריך לקיים את כולן.

אין דבר כזה. בכל מצווה מדובר על החלק מהנברא שמתאחד עם החלקים האחרים ומתאחד עם הבורא.

תלמיד: ובקיום המצווה, חשוב שתהיה כוונה נכונה, מחשבה נכונה?

כן, ודאי.

תלמיד: בשאלות האלה, בדברים האלה זה משהו שחברי ההנהלה יכולים לעזור לנו?

תשאל אותם.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לדעת את הסדר של המצוות?

לא .

תלמיד:. אז אדם מגלה את המצוות מתוך העבודה עם החברים ולאט לאט מתגלה לו מצווה אחר מצווה. זו הדרך שלנו?

כן.

תלמיד: כשאדם מקיים מצווה בשלמותה מבחינה גשמית ורוחנית זה אומר לקבל על מנת להשפיע?

כן. תלוי איזו מצווה.

תלמיד: יש מצוות שהן להשפיע על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: הוא מסיים את הפסקה "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". מה זה שהוא מזכיר את שמו ואז הוא מברך אותנו? זאת אומרת, כל התרי"ג מצוות זה שמות שלו?

"בכל מקום אשר אזכיר את שמי", זה כשהאדם עושה ברכה לפני קיום המצווה, ועל ידי זה הוא מקרב את הבורא אליו כביכול ומקבל מזה ברכה.

תלמיד: אני מבין מהקריאה שהבורא עצמו מזכיר את שמו ולא האדם, כי הוא אומר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". האדם עושה את זה?

כן, גם כך, וגם יכול להיות מצד הבורא.

תלמיד: איך צריך לעבוד עם זה?

כשאדם משתוקק להיות בקשר עם הבורא, אז בכל פעולה שהאדם מייצב את הקשר שלו עם הבורא, הוא מרגיש שהבורא מצפה לזה ומוכן למלא אותו.

תלמיד: אז כל פעם שנתקל בשם קדוש, ואני מניח שיש פה תרי"ג שמות, אני צריך להרגיש משהו פנימי בהקשר לתיקון?

כן.

תלמיד: למאמר קוראים "מצווה אחת", אז מה ההבדל בין אותה מצווה אחת לתרי"ג?

בסך הכול זה מצווה אחת, להתקרב, להידבק בבורא.

תלמיד: כל התרי"ג זה אמצעים לאותה מצווה אחת שהוא מזכיר בהתחלה מידת ההכרחיות?

כן.

תלמיד: יש איזה סימן שכדאי לו לקחת על עצמו מצווה ברמה המעשית, כי יש המון מצוות, ונראה לא מציאותי לקיים ברמת המעשה. יש משהו שיותר יקדם אותי לרוחניות מהפעולה הזאת? ואיך לדעת מה יותר?

זה עוד לא בשבילנו. אבל נגיע למצבים, שאתה תראה כמה נדרש ומזדמן לאדם בקיומו.

תלמיד: של הכול?

לא הכול. לכל אחד יש משהו אחר.

תלמיד: לכל פעולה זו מחשבה שונה וכוונה שונה, או שבכל המצוות זו אותה כוונה ואותה מחשבה?

לא. כוונות ורצונות ופעולות שונות בכל מצווה ומצווה.

תלמיד: הוא כותב, "התרי"ג המצוות בבחינת שמות הקדושים בבחינת השגחה פרטית … לקבלת השפע האלוקי". ההשגחה הוא אותו מתווך, וכשאנחנו בעשירייה יש לנו השגחה אחרת, וכשאנחנו בתוך הכלי יש לנו השגחה יותר גדולה, כמו ילדים והורים?

נראה, אתם שואלים על דברים שעוד נלמד, ניפגש איתם.

אפשר להוציא מכאן אלפי שאלות, אבל בוא נמשיך ונראה.

חכמת האמת

"הקדמונים בחרו לעצמם דרך פרטי, ואני בחרתי דרך כללי, כי לדעתי מותאם יותר לענין אלקי, להלבישו בצירופי אותיות נצחיות, אשר לא יקבלו שינוי לעולם, רצוני לומר, שעם הצלחתם הגופני, גם לא יקבלו שינוי בשום מקום, ובשום זמן. לכן דברי מוגבלים.

מטעם הנ"ל הוכרחתי להביע גם את הרוחניות בדרך כללי, אולם תחת זה בחרתי לבאר כל הפרטים והצירופים הרוחניים, עד לפרטי פרטים, אשר אין להם מוצא ומקור אחר, זולת מפי הכלל הזה, דהיינו, טהרת הקבלה. ומתוך שאני מבאר את הפרטים הרוחניים, בלי הלבשה בצירופים גשמיים, יועיל הדבר הרבה להתפתחות ההשגה. וחכמה זו נקראת "חכמת האמת"."

תלמיד: לגמרי לא ברור על מה הוא מדבר, האם הוא מדבר פה על זה שהוא החליט להביע את כל החכמה בשמות של הספירות שאין להם לבוש גשמי, או שזו לא צורת ההבעה אלא יחס. או שהוא בשונה מהקדמונים ולא מדבר בדרך פרטית אלא בדרך כללית?

עד כמה שאני מבין, הוא רוצה להגיד שכל הגישה שלו זה לפנות לפרטיותו של כל אדם ולא בדרך כללית. מדובר על דברים כאילו מופשטים, אלא הוא רוצה כל הזמן להיכנס לתוך האדם ולנגוע שם באותם המיתרים, אותם החלקים שעל ידם הוא מסדר כל נשמה לקיום שלה.

תלמיד: זה אומר שמבחינתנו, שהיחס ללימוד של בעל הסולם צריך להיות, איפה הוא מנגן, על איזה מיתר הוא מנגן אצלי בלב?

זה כבר הוא עושה. לזה כבר אנחנו לא צריכים לדאוג, אלא בנטייה הכללית אנחנו ניכנס לסדר הפרטי.

תלמיד: בעל הסולם נותן כבר בשלב הזה רף הכי גבוה, שלב רוחני, ויש לנו מצוות של ענפים גשמיים אבל כאן הוא כבר ישר נותן את הגישה, את השיטה להידבק למטרה העליונה ואת כל סדרי התיקון. אם אתה לא מחובר אז אתה יכול להסתפק במועט, בזה שאתה עושה מצווה ואז אתה מבסוט. ואם אתה לא דבק במטרה, אז ככה אתה מגלה את החיסרון הנכון, האמיתי. כי פה הוא מגלה, הוא נותן שיטה לבן אדם איך להגיע למטרת הבריאה.

כביכול כן.

תלמיד: אבל בכל זאת הקדמונים הם אלה שכתבו את סדרי התיקון, סדרי הרצון, את אותם הענפים שנתנו לשיטת התיקון.

כן.

תלמיד: בכל זאת איפה הם נופלים, למה בכל זאת החיסרון של האדם לא גדל אם הוא הולך שלב אחר שלב. בגלל שזו הסתרה, בגלל שזה נסתר? אפשר להגיד כך, שהמטרה נסתרת?

יותר נכון לקשור את זה לירידת הדורות, שכל דור הוא כביכול גם מסתיר את המאור האלוהי כלפי אותם שנמצאים בו ורוצים מתוכו לעלות כלפי האלוהות.

תלמיד: אז בעל הסולם כותב, הדור זקוק לזה?

כן.

תלמיד: לא הבנתי מה ההבדל בין הדרך הפרטית של הקדמונים, לדרך הכללית שבחר בה בעל הסולם, מה ההבדל בין שתי הדרכים?

הדרך הפרטית כמו שאני מבין, היא מוכנה ליחידי סגולה, ממש. הדרך הכללית היא מותאמת לכולם ולכן בעל הסולם בחר בה כדי לפתוח את חכמת הקבלה לדור שכל כך זקוק.

תלמיד: הקדמונים, הכוונה למקובלים קודמים.

כן.

תלמיד: למה היה צורך פתאום בשינוי של השיטה, מה התעדכן כאן?

מה שתיקנו הקדמונים זה כבר השפיע על הנשמות שממשיכות אותם הלאה עד לדורנו זה, ואנחנו כאן יכולים גם להגיע להשגות מאותם המקורות כמו שהם.

תלמיד: ולמה הגישה הזאת מקדמת יותר?

מן הסתם מפני שזה מותאם לנשמות שלנו. אז היו מקובלים יחידים, כמה בכל דור שהיו מגיעים להשגות ורואים את זה. אומנם הוא כותב, "אין לך דור כאברהם יצחק ויעקב", אבל בכל זאת אנחנו רואים שאין, שהגענו למצב שכבר הכול אוזל.

תלמיד: עכשיו לכאורה השיטה אולי פתוחה לכולם, אבל עדיין רק יחידי סגולה נכנסים בה ולא המונים. המונים לומדים אותה אבל משיגים אותה יחידים, אז מה השתנה כאן?

זה אני כבר לא יודע, זה לא שייך לי. אלא הבורא הוא מסדר את הדברים.

תלמיד: האם גם רב"ש ממשיך בדרך הכללית?

לא הייתי אומר. הוא קרוב לכל אחד שמשתדל להתקרב לבורא.

תלמיד: הוא קורא לפרק הזה "חכמת האמת". למה חכמת הקבלה נקראת חכמת האמת?

כי היא מגלה לאדם את כל אותו המרחב שהוא קיים.

תלמיד: למרות כל השינויים בתרבויות, כל העולם משתנה, כלפי חוץ לפחות, איך עדיין לשמור על הדיוק של החכמה, על האותנטיות שלה?

כל העולם משתנה בזה שהוא ממשיך לשחק באותו משחק, ברצון לקבל, איך למצוא בכל רגע ורגע מילוי כמה שיותר אופטימלי בשבילו. מה שאין כן, בעל הסולם בכל הכתובים שלו, משתדל לעורר בכל אדם ואדם את הנקודה הפנימית שלו בלב ולכן לזה הוא מתייחס והוא אומר שכתבתי את הדברים שלי דרך הפרט.

תלמידה: באיזו מצווה מתחילים את עבודת התיקון?

עבודת התיקון מתחילים אחרי שאדם מבין ומרגיש שהוא נוגע בקצה השני שהבורא זרק לבני האדם שנמצאים בעולם הזה, אם הוא מרגיש שבזה הוא נוגע בבורא, אז נקרא שמגיע לקצה השני.

תלמידה: באיזו מצווה מתחילים את עבודת התיקון?

במצווה להתקרב לבורא, לגלות אותו.

תלמידה: האם רצף תיקון הרצונות שלנו תמיד זהה?

רצף תיקון הרצונות הוא כביכול מקרי לכל אדם ואדם והוא לא זהה מאחד לאחר.

תלמידה: מה זה הצלחה גופנית?

הצלחה גופנית זה קיום תרי"ג המצוות בצורה גשמית. הצלחה רוחנית זה שאדם משיג את המילוי הרוחני שבהם.

תלמידה: איך אנחנו כעשירייה מביאות את הכלל לידי ביטוי מבלי שהפרטים יאבדו את משמעותם?

אם אנחנו מקיימים נכון את המצוות, אז במעבר ממצווה למצווה אנחנו לא שוכחים שום דבר מהמצווה הקודמת, כמו שבעל הסולם כותב, הם כמין מדרגות בסולם, אנחנו רק עולים על ידם. כל מצווה הבאה כוללת את המצוות הקודמות.

תלמידה: איך אדם מייצב את הקשר שלו עם הבורא?

אדם מייצב את הקשר שלו עם הבורא על ידי זה שמוסר את עצמו לדבקות בבורא.

תלמידה: לאיזה סימנים הבורא מצפה שיהיה מוכן למלא אותנו?

סימנים זה נטיית האדם לכל שלב בסולם, לכל מצווה ומצווה, והבורא עונה על זה.

תלמיד: האם הצלחה של מצווה יש בסופה שפע רוחני?

כן, בסופו של דבר ככה זה מתגלה.

תלמיד: האם השפע הרוחני אמור לתת לאדם איזו הדרכה?

יכול להיות.

תלמיד: האם יכול להיות גם שלא?

כן.

תלמיד: רק איזו עדות, כמו שהוא כותב במקומות אחרים, שהוא עבד נכון.

כן.

תלמיד: הוא כותב שבכוונה הוא מפריד את מה שהוא מעביר לנו לדברים שהם לא גשמיים אלא רוחניים בלבד, כי זה הולך להקל על ההשגה של האדם. איך בעבודה אני מנתק את עצמי מהגשמיות? הוא גם הזהיר קודם שלא ניפול לתוך הגשמיות. כלומר הרבה נופלים במקומות האלה. איך להישאר כל הזמן בכוונה שלו?

נכון שיש קשר בין גשמיות לבין רוחניות. אבל אנחנו בעבודה שלנו צריכים, בדרך כלל בהתחלה לפחות, לעשות ביניהם איזו הפרדה ולהבין ששני הדברים האלה לא שייכים אחד לאחר. רק לאחר שאדם כבר זוכה לאיזו הבנה וקשר עם הרוחניות אז הוא יכול גם להתאים לרוחניות את הגשמיות שלו.

תלמיד: מה שתיארת עכשיו, שהאדם מצליח להשיג משהו בהפרדה הזאת, האם זו השגה של השגחה פרטית?

ודאי שהכול בהשגחה פרטית. כן.

תלמיד: בעל הסולם גם בהקדמה לתע"ס באות קנ"ה וקנ"ו אומר על עניין ההגשמה, שבן אדם יזהר מזה, ולכן הוא עושה פירושים כמעט על כל מילה ורוצה לתת את העניין המדויק הפנימי של הדבר, והאדם צריך לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם, ולזכור את זה טוב. בחכמת הקבלה מצד הלומד, מה הוא עושה בזה שהוא רוצה שהמורה יחזור על הדיוק היותר פנימי שהוא נותן לו כדי שלא יגשים את התורה?

לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: הוא כותב שהוא מבאר את הפרטים הרוחניים בלי הלבשה בצירופים גשמיים, וזה יועיל הרבה להתפתחות ההשגה. המקובל שהשיג, הוא רוצה להביא את כל האנושות להשגה הזאת, שחכמת הקבלה תתפרסם. אבל בהקדמה לתע"ס הוא כותב, אני אקח את כל מה שאמרו המקובלים מהתחלה עד הסוף ואני אדייק אותם, כדי שאנשים לא יטעו, שלא יתבלבלו. הוא עושה את זה בתע"ס, באור פנימי ופירוש המילות, שאם בן אדם יחזור עליהם בצורה מדויקת הוא לא יטעה. מצד התלמיד, כשהוא מנסה לחזור על מה שהמקובל אומר וכותב לו, ומנסה לדייק את עצמו כלפי המילים שהוא אומר לו, ממה הוא נשמר בזה כדי לא להגשים?

לא להגשים, זה אומר שאסור לנו לתאר שעשיית המצוות מלובשות בחומר דעולם הזה.

תלמיד: כי האדם שעושה אותן מסתפק בזה?

הוא מקשר את העולם הגשמי לעולם הרוחני.

תלמיד: והלומד קבלה, מה הוא אמור לעשות?

הלומד קבלה צריך לדאוג לזה שהוא לומד בצורה כזאת ששני העולמות האלה לא קשורים זה אל זה.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים להתקשר.

מי שרוצה, אז הוא צריך לבדוק לאן מביא אותו הרצון.

תלמיד: האם מי שמגשים הוא רוצה למשוך את התורה הרוחנית לעולם הגשמי שלו?

כן.

תלמיד: ומי שרוצה ללמוד קבלה ולהתקרב לבורא ולרוחניות, מה הוא עושה?

הוא כביכול רוצה להעלות את עצמו למעלה.

תלמיד: איך להציב מטרה של השגת תרי"ג המצוות? בגשמיות זה ברור, רצית רכב, עבדת, הרווחת כסף, רכשת אותו והתקדמת הלאה. ופה השכל בכלל לא מבין מה לעשות ואיך למדוד את זה.

לקיים תרי"ג מצוות בעולם שלנו, זה לא שאנחנו יכולים לקיים בעולם שלנו, יש כאן דברים שמיד מובן שאין לנו בזה שום יד ושכל. אלא אנחנו צריכים להשתדל להגיע לקיום תרי"ג המצוות בתוך הרצונות שלנו שיכולים להביא אותנו לקיום הרוחני, זאת אומרת בעל מנת להשפיע.

הנבואה

"בנבואה לא יארע טעות או שקר, כי באור האמת הנובע מהשי"ת, איך יפול בו טעות. אלא ודאי, כמו הגשם והשלג היורד מהשמים על האדמה, ושמה לא ישוב, עד שיצליח בשליחותו, אבל עם כל זאת יש הבחן במקבל, דהיינו, באדמה, כי האדמה שהכשירוה על-ידי סיקול וחרישה וכדומה, מסוגלת לקבל טוב יותר, מאשר האדמה שלא הכשירוה. הכל תלוי בהכשרה.

כמו כן ודאי שיש הבחן, על כל פנים בנביאים המקבלים, שאין אחד במעלה כחברו ממש, שגדלות וקטנות זו, נבחנת כפי ההכנה שבאותו הנביא. והנה הקטן במעלה, מסבת חוסר ההכנה המעולה, בהכרח שיפיל איזה נטיה במהלך האור הנשפע אליו, שיתכן היה לומר עליו, שאור הנבואה אינו מקבל טעות כנ"ל, אבל קטנותו גורמת לו ריבוי בצירופי אותיות שהוא ריבוי צינורות וכלים, עד שיבוא לו הנבואה לידי השגה."

הצלחה הנבואי, הוא המהירות

"אף על פי שלבסוף מתגלית כל האמת שבנבואה, בהצלחה הרצויה. מכל מקום גרם הנביא הקטן במעלה, דרך ארוכה אל האנשים שאליהם נשלח בנבואתו. מה שאין כן, הגדול במעלה, אשר הכנתו שלמה יותר, הרי לא יארע לו שום נטיה, בעת קבלת נבואתו מהשי"ת, ומכיון שכן, לא ירבה בצינורות וכלים, ועל כן נבואתו ברורה, קצרה ומקובלת בנקל ובמהירות, לאותם שאליהם נשלח."

אפשר שהקטן במעלה יצליח יותר מהגדול

"מלבד האמור, יתכן שהקטן שבנביאים יצליח בנבואתו - בעניין המהירות כנ"ל - יותר מנביא היותר גדול שבנביאים, והוא מטעם שנסמך על הגלוים של הנביאים הקודמים שסללו לו הדרך. ומובן שגם תלוי בהתפתחות השומעים את נבואתו, כי לדברים קצרים וברורים, צריכים לדור מפותח יותר, שיהיו מוכשרים להבינו. ומכח שתי הוספות האלו, אם יספחו לקטן במעלה, יכול להצליח לאין ערוך מהגדול."

תלמיד: אם אני מבין נכון את העיקרון פה, אז הוא אומר שהנביא הקטן בהשגה שלו, בגלל שהדברים פחות ברורים לו, והוא לא מרגיש אותם בצורה מלאה, לכן כשהוא בא להסביר אותם הוא מרבה במילים, מרבה בצירופי אותיות.

נגיד. מה הלאה?

תלמיד: הנביא הגדול רואה את הדברים יותר ברור, והוא יודע גם להסביר אותם יותר פשוט, כן?

זה תלוי, תלוי באיזה דור הוא נמצא ובכל התנאים המשניים, הצדדיים.

תלמיד: אני שואל עלינו. כשאנחנו באים להסביר, להפיץ, ואנחנו קטנים במעלה, מה צריך להיות המאמץ שלנו, האם להשתדל להסביר מהר ובצורה קצרה, או להרחיב בהסבר בגלל שאנחנו לא מבינים מספיק נכון?

כל אחד צריך לראות את המטרה, שהקהל שלו על ידי ההסבר ירגיש שהוא מתקדם.

תלמיד: כלומר הדבר החשוב ביותר הוא שהקהל ירגיש שהוא מקבל משהו מאיתנו?

כן.

תלמיד: האם הדיוק הוא משני?

לא, הם ירגישו שהם גם מתקדמים, רק כל אחד לפי השכל שלו, לפי ההכנות שלו.

תלמיד: האם צריכים להשתדל שההסבר יהיה קצר?

לא יודע, יכול להיות דווקא ההפך.

תלמיד: אני מנסה להבין מה זו המהירות. הוא קורא לזה, "הצלחה הנבואי, הוא המהירות".

זה לא תלוי בכמה שעות הוא יושב ולומד.

תלמיד: כשהוא שאומר מהירות, האם הוא לא מתכוון כמה הצלחנו לעזור לקהל שלנו להגיע להבנה הנכונה מהר? מה זו "מהירות" פה?

מהירות היא שיבינו אותו מהר אותם התלמידים שלומדים.

סוד הנבואה שבדורות

"אף על פי שמשה רבנו ע"ה, קבל התורה והחוקים לכל הדורות, עד שאין הנביא רשאי לחדש דבר, עם כל זה, נבואתו ניתנה לו אלא לזמן. ועל זה מעיד הכתוב: "נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון", ואם נבואת משה רבנו ע"ה, היתה מספקת לנצחיות, למה לו להשי"ת להקים עוד נביאים כמותו - אלא ודאי, שאין נבואתו מועילה אלא לזמן מסויים, וככלות הזמן, שולח השי"ת נביא אחר, להמשיך ולהשלים חפץ השי"ת.

אלא ודאי שאין הנביא רשאי לחדש דבר או לגרוע. שאם כן היה בחינת חסרון בנביא שקדם לו ח"ו. ודבר ה' תמיד בכל השלימות, בסוד הכתוב: "אני ראשון ואני אחרון", אלא כל תפקידו הוא להמשיך אותה הנבואה, לאותם הדורות שכבר אינם ראויים לקבל מהראשון.

והנביא האחרון, הוא סוד משיח, כלומר, המשלים את כולם, אך ודאי שגם הוא אינו רשאי להוסיף, או לגרוע. אלא שהצלחתו תהיה יותר גדולה, שכל הדור יוכשר לקבל את דבריו, ויושלמו על ידו. והוא: משני הטעמים הנ"ל, או מחמת גדולתם, או מחמת בני דורו כנ"ל, או מחמת שניהם."

תלמיד: מהי מדרגת ההשגה הנקראת "נביא"? אם מתגלה לו הבורא ואומר לו כך וכך תגיד לעם, זה פשוט, אז הוא כמו מלאך או שליח שאומרים לו לומר מה שצריך. אבל ראינו בין הנביאים את יונה שלא רצה לממש ובסוף מימש, את משה שהתלבט וחשש, והבורא הרגיע ואמר לו, אני אבוא איתך. איפה אפשר לומר על נביא שהוא קטן, גדול, אומר כך או אחרת?

אנחנו לא מבינים מה קורה לנביא. זה מה שאתה רואה, מה שאתה יכול להבין.

תלמיד: לפני כעשור או יותר היו מי שאמרו, עוד מעט תפרוץ אנטישמיות מאוד גדולה בכל העולם והיום אנחנו חשים זאת בחושינו. היו מי שאמרו, תהיה אבטלה גדולה והיום אנחנו רואים שעוד מעט לא יהיו עבודות בכלל. אפשר לומר שזו נבואה?

לא, אלה בני אדם שיש להם איזה חוש למה שקורה.

תלמיד: סתם חוש?

כן, חוש.

תלמיד: אז אנחנו קוראים פה על נביא ובעצם לא יודעים מה זה.

אנחנו לא יודעים. אנחנו ודאי שלא.

תלמיד: הוא כתב שצירופי האותיות נצחיים וקיימים בטבע. אני מבין שאלה צורות שהרצון לקבל מלביש על עצמו כדי להרגיש את האור. אז איפה בתהליך שאדם צריך לעבור נכנסים בעל הסולם, המורים, הנביאים? אלה הרי דברים ממש אלוקיים, איך שהאדם מסדר את עצמו כלפי האור.

כדי לסדר את האדם שיהיה מסוגל בהדרגה להבין מה הוא צריך ולקיים, כאן כבר צריכים להיות לבורא הרבה שליחים.

תלמיד: אז נביאים ומורים הם שליחים של הבורא העוזרים לאדם למצוא את דרכו?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין נביא למקובל?

מקובל מבין אולי מה קורה אבל הוא לא נביא. ונביא מבין וגם לא מבין מה קורה, על חלק ממה שהוא רואה הוא יכול להביט באמונה ועל חלק לא. מקובל עושה הכול מתוך ההשגה שלו. ולכן חכם עדיף מנביא, מפני שיש השגות כאלה אצל מקובלים, שהן יותר מנבואה.

תלמיד: אבל גם מקובל וגם נביא, תפקידם להיות צינור לאור העליון?

יכול להיות, לפעמים.

תלמיד: מה תפקיד הנביא?

תפקיד הנביא זה לקבל פקודה מלמעלה ולהעביר אותה למטה, או לסדר את הדברים הגשמיים כך, שיוכלו ליהנות מהנבואה.

תלמיד: ולמקובל אין תפקיד כזה?

למקובל יש תפקיד אחר לגמרי.

תלמיד: מה תפקיד המקובל?

תפקיד המקובל הוא ללמד את האנשים בדורו או סמוך לדורו, שיהיו יותר קרובים להשגת הנביאים.

תלמיד: בעל הסולם היה גם מקובל וגם נביא?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין נביא קטן לנביא גדול?

אנחנו לא יכולים למדוד.

תלמיד: למה הקטן במעלה יכול להצליח?

את זה דווקא אפשר להבין, זה כמו שתביא פרופסור לכיתה א' בבית ספר, לא יהיה לו קשר עם התלמידים, הוא לא יוכל להסביר להם כלום, יש פה חוסר התאמה.

תלמיד: בעיניים שלנו, של האנושות, כל מי שיודע את העתיד, את המגמה שלו, חוזה אפילו בצורה מדויקת בעולם הזה, במה הם שונים מנביאים שרואים תמונה רחבה של המציאות?

אני לא מבין מי בעולם שלנו אם הוא לא נביא מבין בתורה.

תלמיד: יש אנשים שידעו לתאר מה יקרה בעוד מאה שנה, בעוד תקופה כזאת וכזאת.

או שזה מתוך כך שלמדו ויש לפניהם מעין מפה, או שהם השיגו, פשוט מאוד, השיגו.

תלמיד: מאין אדם שלא לומד תורה יכול לנחש טוב, או לנבא נכון מה שעתיד לקרות לאנושות?

יש הרבה אנשים שמגלים עתידות, יש להם חוש פנימי ויש כאלה שאין להם את זה.

תלמיד: מהו החוש הפנימי הזה, הוא נכון? איך יש להם את ההשגה הזאת אם הם לא לומדים תורה, מאיפה זה בא?

מלמעלה.

תלמיד: החוש הפנימי הוא לגשמיות בלבד?

לא, לפעמים גם לרוחניות.

תלמיד: למה הבורא משתמש בגורמים שהם לא מקובלים או נביאים?

זה עניינו, הוא למעלה מזה והוא מנהל את זה.

תלמיד: בזכות מה בעל הסולם נקרא גם נביא?

אני לא חושב שאפשר לקרוא לו נביא.

תלמיד: אז מהו בדיוק נביא? מה הנביא עושה שהמקובל לא עושה?

נביא בעיקר רואה כמה מדרגות קדימה.

תלמיד: ומה המקובל עושה?

המקובל בדרך כלל לא רואה את זה, אבל הוא מספר על המדרגה שהעולם קיים בה ואיך להתקרב אליה, לכל סוגי בני האדם.

תלמיד: כשהמקובל מתאר מגמה שהעולם הולך אליה, זה לא נקרא נבואה?

לא, תלוי עד כמה הוא פותח.

תלמיד: מה שבעל הסולם פתח בדור האחרון?

בכל זאת, עקב ההסתכלות שלו מדובר עליו כנביא.

תלמיד: במה המקובל שונה מהנביא?

המקובל שונה מהנביא בכך שמה שהוא משיג, הוא משיג בשכלו ובתכונתו, בכך שהוא מתלבש במה שמגיע אליו מהעתיד וחי את העתיד כהווה, זה המקובל.

תלמיד: העולם צריך מקובלים או נביאים?

העולם צריך רק אנשים שדבקים בבורא. לא את אלה ולא את אלה, אלא את הדבקים בבורא.

תלמיד: איך הוא מזהה את הדבקות של האנשים בבורא?

בכך שהם כולם דבקים בבורא, אז אין להם יותר מה לעשות בעולם שלנו.

תלמיד: אמרת שהביטוי לדבקות היא המסירות של האדם לבורא. במה האדם יכול להגביר את מסירותו לבורא?

רק בכך שהוא מקיים את המצוות שבעל הסולם כתב עליהן, העיקר הוא איחוד החברים.

תלמיד: במימוש מה שכתוב אתה נהיה יותר מסור לבורא?

כן.

תלמיד: וזה נחשב עבורך לדבקות?

מה שכתב בעל הסולם נמצא לפניי ואני צריך להסתכל בזה כל הזמן ולפי זה לקיים את המוח והלב שלי.

תלמיד: בכך שאני מקיים את מה שבעל הסולם כתב, אני הופך להיות דבוק בבורא?

כן.

תלמיד: אם שמעתי נכון, אמרת שהמקובל חי את העתיד, מה זה אומר?

לא. מקובל חי את ההווה.

תלמיד: הוא לא מרגיש את העתיד העומד לבוא?

יכול להיות שכן.

תלמיד: האם נביא בכל דור מתאים לדורו?

כן.

תלמיד: איך אדם יודע שהוא מבצע את שליחותו לפי מה שהבורא קבע בו?

לפי הקול הפנימי.

תלמיד: האם נכון להגיד שתפקיד הרב לכוון אותנו לתיקון הנשמה?

כן.

תלמיד: האם תרי"ג מצוות הן ערך מוחלט או עיקרון?

ערך מוחלט.

תלמיד: האם רב ותלמיד יכולים לסלוח זה לזה?

יכול להיות.

תלמיד: שמעתי שנביאים שומעים לקול הפנימי. איך להכיר בהבדל בין אמת ודמיון?

אני לא נמצא איתם בקשר, ולא יכול להגיד.

תלמיד: איזה תנאים הדור שלו מקבל?

הדור מקבל לפי איך שהוא מתקדם.

תלמיד: לדוגמה, גרתי בעיר ניו יורק לפני כמה זמן ובכל פינה היו נביאים ואנשים נדבקו אליהם. איך הציבור מרגיש את ההבדל בין דמיון לאמת?

האדם שמסתובב ודאי שלא מרגיש. הוא מקבל הכול כאמת.

תלמיד: איך הנביא מארגן את המחשבות שלו באופן שיכולים לקבל?

כך יוצא לו. אני לא יודע. אני לא נמצא במדרגה הזאת.

תלמיד: אנחנו לומדים כתבי מקובלים המלמדים אותנו על מערכת הכלים והאורות וההשתלשלות שלהם, את דרך התיקון עם מסכים, ובנייה של כוונה נכונה. איך עוברים ממצב שאתה שומע או לומד, ונניח אולי גם מבין, למצב שאתה חי בזה?

מסך. אם אתה רוכש מסך אתה יכול לקיים את מה ששמעת מהנביא.

תלמיד: מאיפה בא המסך הזה?

ממדרגה יותר עליונה.

תלמיד: חלק גדול מההשכלה שאנחנו רוכשים מהמורים, ממך, מרב"ש, מבעל הסולם, שולח אותנו לעבוד על הקשר בינינו, שהוא גם מקום העבודה וגם המקום בו צריכה להתגלות הרוחניות, ולכן מביא אותנו לראות את הקבוצה, את העשירייה כעליון. איך בונים מסך שייתן לאדם הרגשה שהוא חי במציאות רוחנית ולא רק שומע עליה?

זה תלוי בשורש נשמתו של האדם.

תלמיד: יש הרגשה שזה לא עניין אינדיווידואלי. כאילו אנחנו מחונכים להתחיל לחשוב, "אני מתבטל, מתמוסס בתוך איזו קבוצה ובקבוצה קורה משהו". אני מרגיש שיש שם יותר אמת מאשר בי ובמחשבות האגואיסטיות שלי שלא לוקחות אותי לשום מקום. יש דבר כזה שורש משותף של קבוצה?

כן.

תלמיד: איך קבוצה משדרגת את עצמה לחיות בקשר רוחני?

על ידי פעולות משותפות.

תלמיד: מה צריכה להיות הליבה של הפעולות האלה?

לקנות חיסרון למילוי יותר גבוה ולדרוש אותו.

תלמיד: כל מקובל צריך ללמד אנשים קבלה?

לא.

תלמיד: איך הוא יודע?

איכשהו מתבאר בפניו.

תלמיד: ומי שעדיין לא מקובל, רק לומד קבלה, יכול ללמד?

אז זה כמו מורה בבית ספר.

תלמיד: בתהליך מסירות האדם לבורא מתגלה פער בו הוא לא דבוק בבורא. איך להעביר נכון ביקורת על המצב הזה? על עצמו, על הבורא, על מה שהוא עושה לא נכון?

זה לפי מה שהוא רואה בעיניים, כמה הוא מסור לבורא, איך נראה לו שהוא צריך להתנהג ואיך האנשים בסביבתו מתנהגים.

תלמיד: יש מצבים שתקועים ויש המון צורות יחס. מה הדבר הכי נכון לעשות באותו מצב?

הדבר הכי נכון להתבטל.

תלמיד: כלפי מה?

כלפי ההנהגה העליונה.

תלמיד: לתת למצב לפעול עליך בלי תגובה?

התגובה שלך היא שאתה מתבטל.

תלמיד: ואם אני לא יכול להתבטל?

זו כבר בעיה.

תלמיד: ואז על מה צריכה להיות הביקורת או ההתגברות?

הביקורת על עצמך וההתגברות על עצמך.

תלמיד: ומה לבקש?

כוח התגברות.

תלמיד: שהמצב הזה יימשך או שאוכל להמשיך באותו מצב?

לא, מה זה יימשך? אנחנו מדברים על איך להגיע למצב שאנחנו מבטלים אותו.

תלמיד: לא הבנתי. אם הבורא פועל בצורה בה קשה לאדם עכשיו להיות בדבקות בו, קשה לו להצדיק אותו, על מה הוא מבקש כוח?

הוא מבקש כוח להישאר בדבקות עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר דבקות בו, שאני מייחס את זה אליו? אז אני מייחס, אבל מה עוד הדבקות אומרת?

שאתה דבוק בבורא וכל מה שהוא שולח אליך לא מרחיק אותך ממנו.

תלמיד: ואם מתעוררת ביקורת אפשר על פניה בכל זאת להידבק?

כן. בלימוד שלנו יש עליות וירידות, אם אתמול נראה לאדם שהוא היה מוכן לכל מיני פעולות, אפילו קיצוניות, אז יכול להיות שהיום אין לו את זה, כי זה תלוי במאור המאיר עליו. ולכן שייקח עוד יום, עוד יומיים אבל שיקבע בצורה רצינית לעצמו תהליך כלשהו.

תלמיד: יכול לעזור במצב הזה דווקא להתעקש על הדבקות בבורא כדי להיות המקשר לחברים, שזה העיקר. יכול להיות שעלי עובר המצב, אבל לפחות להיות דבוק בבורא כדי שיהיה כוח למסור לחברים משהו?

זה שקר.

תלמיד: אז בשביל מה יש לי את החברים, בשביל מה הם נמצאים ביחס למצבים שעוברים על האדם הפרטי, איפה פה הקשר?

תלמיד: אני חושב כמו שהרב אמר, להידבק בבורא זה אומר שהחבר מתדבק לחברים, לחברה, לשדה הזה.

הוא אומר נכון. הוא אומר שלהידבק בבורא אין לך אפשרויות, פרקטיות לפחות, אבל להידבק בחברה יש לך אפשרות. תתחיל לקדם אותם לבורא ותראה עד כמה תתקדם בעצמך.

תלמיד: מה זה לקדם את החברה לבורא?

לעורר, לצעוק, לעזור, להחיות אותם.

תלמיד: אבל איך אתה יודע אם הפעולות שלך הצליחו לקדם אותם לבורא?

אני עושה אותן כביכול בגלוי ואז אני רואה מה התגובות שלהם.

תלמיד: אתה רואה את התגובות אבל אתה לא יודע אם בפועל פנימית כתוצאה מהפעולות שלך נוצר שם קשר עם הבורא.

מספיק לי מה שאני חושב.

תלמיד: אז העיקר זה הנטייה שלך לקדם אותם לבורא?

כן.

תלמיד: ומה שבסוף תהיה התוצאה מצידם כלפי הבורא זה כבר לא בידיים שלך?

כן.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שאם אדם רוצה לעשות פעולות מסוימות שטובות לחברה אבל רואה שאין לו כוח, אז שייקח אולי יום יומיים אבל יקבע לעצמו בצורה רצינית איזה תהליך. מה זה לקבוע לעצמו תהליך?

שהוא רוצה להתקדם לבורא בכל המצב הנוכחי.

תלמיד: הוא צריך לרשום דברים ספציפיים קונקרטיים שהוא צריך לעשות?

לא, לפעמים הוא לא יודע בדיוק מה.

תלמיד: אז מה זה נקרא לקבוע לעצמו תהליך?

שהוא רוצה להתקדם בכל הלב והנפש להשגת הבורא, לדבקות בבורא.

תלמיד: אבל את זה הוא גם הרגיש קודם, נגיד ולא היה לו כוח ולא הצליח להתקדם, אז מה ההבדל, מה פה עושה את זה יותר?

שהוא רוצה לעשות בירור וביקורת על כל הכלים הפנימיים שלו ולסדר אותם בצורה נכונה ככל האפשר להתקדמות.

תלמיד: ואת הבירור הזה הוא עושה לבד או עם העשירייה?

לבד.

עיקר ההצלחה הנבואי

"עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך, אור העליון, עד לדרי מטה, והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר, וענין מעלה ומטה, נבחן ברוח ובטובה גופנית, כי הגופניות המושגת על ידי הנבואה, היא הנקודה הנותנת אחיזה לבני העולם. ונודע, שעיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."

.

תלמיד: "עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה." מה היא "האחיזה הראשונה"?

"עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה", זה איך אדם ניגש לזה, איך הוא מתדבק בזה, איך הוא רוצה שהפעולה שלו תתגלה בסוף היגיעה, איפה הוא רואה בעיקר, במה שעכשיו הוא רוצה להידבק, להיתקן, איפה הוא מרגיש שם את נקודת הכובד.

תלמיד: ו"האחיזה הראשונה", במה הוא אוחז?

בזה שהוא לא מבין, לא מרגיש, לא מאתר איפה יש כאן לאחוז בקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: בעל הסולם רושם פה "והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר". מה הכוונה "המורידו ביותר למטה", מה זו הפעולה הזאת?

יותר למטה זה שיהיה מובן ליותר בני אדם.

תלמיד: הוא ממשיך וכותב, "כי הגופניות המושגת על ידי הנבואה, היא הנקודה הנותנת אחיזה לבני העולם." מה זאת "הגופניות" שהוא מדבר עליה "המושגת על ידי הנבואה"?

אני לא יודע. הוא אומר "כי הגופניות המושגת על ידי הנבואה", אני לא נביא, לא משיג אותה הגופניות.

תלמיד: גם אנחנו קוראים את זה עכשיו ואנחנו לא נביאים, מה היחס שלנו לדבר הזה בעצם?

כל אחד במה שהוא מרגיש שהוא אוחז לפחות במשהו, משתדל לאחוז.

תלמיד: ואיך אני יכול לדעת שאני אוחז באמת את מה שאני יכול לאחוז ולא פחות מזה? יש איך למדוד את זה?

על ידי מה?

תלמיד: אני שואל, אני לא יודע.

אז אין במה.

תלמיד: הבנתי שבמצוות הרוחניות אין לנו עדיין נגיעה, השגה, בנבואה כמובן שאין לנו. אז איך לעבוד עם הטקסט הזה, במשך היום כשאנחנו חוזרים על השיעור, מה בזה בשבילנו?

בכל זאת קח מכל הטקסט הזה משפטים, אפילו מילים בודדות, מה שיכול להיות שייך לך, שאותם אתה רוצה לברר ובהם לאחוז.

תלמיד: יכול להיות שאני אצליח?

כן, תנסה.

תלמיד: קודם דיברו על כך שההכשרה שלנו היא על ידי זה שאנחנו הופכים את האדמה, חורשים אותה, ואני מרגיש שבשיעורים שאנחנו עושים פה כל יום אנחנו מכינים את עצמנו לקראת דבר מאוד מיוחד, לקראת כנס שיהיה לנו בעוד חודשיים. מכל השאלות והבירורים שאנחנו עושים פה, כמה באמת אנחנו עושים את ההכשרה של הקרקע, של האדמה כדי שבאמת נקבל את כל הטוב הזה, שכולנו ביחד נגיע לטוב הזה שנקבל את כל השפע, נרגיש את השפע הזה? אני מרגיש כל יום יותר ויותר, ואני שומע את זה גם מהחברים, "איזה שיעור היה לנו הבוקר". מהי ההכשרה של הקרקע שאנחנו עושים עכשיו כל יום בינינו?

אתם צריכים, לפי מה שאני חושב, מהשבוע הבא להתחיל לראות את כל הכלי שלכם ככלי אחד ולדאוג שכל כולו יהיה מכוון לכנס.

תלמיד: אני מרגיש שהכיוון הזה לכנס, הוא מאוד חשוב בתפילה בעשיריות, שכל עשירייה תבוא בתפילה אמיתית מכוונת מהלב מחסרון אמיתי.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים עוד לתת בתפילה באמת? איך להביא את החיסרון הזה באמת שיהיה יותר ויותר אמיתי, שנבוא באמת בתפילה לכוח העליון שהוא ייתן לנו את זה?

זה הכול תלוי בכם.

תלמיד: נקודת האחיזה הראשונה היא מגיעה דרך תפילה משותפת?

לא יודע.

תלמיד: והתוצאה ממנה, הנקודה עצמה באדם היא אחיזה אישית או אחיזה משותפת?

אישית.

תלמיד: והשלב הבא למקום המשותף ממנה והלאה הוא כבר במשהו הדדי בינינו, כי זה נותן את הכוח לפתוח את המרחב הזה ההדדי?

יכול להיות כן ויכול להיות לא.

כח כללי וכח פרטי

"יחודם, הוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה. כח פרטי, הוא איסור הקבלה עד לשיעור הנמוך ביותר. כח כללי, הוא ריבוי ההשפעה עד, בכל מאודו ונפשו."

מי יכול להסביר לנו את זה?

תלמיד: אם אדם היה קיים לבדו בעולם, אז עדיין יכול לעשות צמצום לא לקבל כלום. אבל בשביל להשפיע הוא צריך עוד אנשים, אז לכן הוא אומר כוח פרטי זה איסור קבלה אבל כוח כללי זה ריבוי השפעה עד לכולם.

ואז.

תלמיד: בשביל להשפיע אתה צריך חייב עוד אנשים אתה חייב ממש לצאת מהכלי האישי שלך.

כן.

תלמיד: אבל בשביל לא לקבל אתה עדיין יכול לעשות את זה בכלי האישי שלך.

אבל כשאתה שאתה מצמצם את עצמך, אתה לא מצמצם אחרים.

תלמיד: כן, חשבתי שבגלל זה הוא אומר שכוח פרטי זה איסור הקבלה עד השיעור הנמוך ביותר.

עד השיעור הנמוך ביותר, זאת אומרת עליך.

תלמיד: זה כאילו רק נוגע בי. אבל השפעה היא כבר מחייבת התכללות.

תלמיד: זה כמו שבעל הסולם כותב יש את התיקון הבריאה ויש את מטרת הבריאה. תיקון הבריאה זה כל פרט ופרט שהולך להיתקן עד שזה מגיע למטרת הבריאה שזה השפעה כללית.

תלמיד: בעל הסולם אומר שזה כמו "ייחוד שכינתא קודשיא בריך הוא ושכינתה." אז אולי זה כמו עיקרון שאנחנו לומדים בתע"ס אנחנו לומדים בכל מקום שבא כוח דאבא שעושה את האיסור הקבלה הוא קובע שאי אפשר לקבל במדרגה מסוימת ומה אי אפשר לעשות, הוא עושה את ההגבלה הוא חותך וכוח דאמא שדווקא עם מה שכן אפשר לעשות רק השפעה, היא נותנת כוח ההשפעה. אולי זה על פי אותו עיקרון.

איך אתם חושבים עד כמה שאנחנו מוכנים לכנס?

כל אחד ואחד כמה הוא חושב בכמה אחוז הוא מוכן לכנס?

תלמיד: אני לא יודע אם אפשר להגיד שכאילו יש פה איזו מוכנות לכנס כי אנחנו מדברים על עוד חודשיים וכאילו יש פה איזה מוכנות פרטית שאני דרוך. אני זוכר למעלה מעשר, חמש עשרה שנה הייתה איזו דריכות כזאת, של הכנה ממש של איזו התקפה, איזו רוח כזאת שכולם פשוט הסתערו על המעמד הזה של הכנס, כי זה מעמד. וזה כרגע לא חי, ככה אני מרגיש בזה, כרגע זה לא חי בי וזה אני לא מרגיש את זה גם בתוך החברה, למרות הרצון הגדול ככה מצד הניהול של כל האירוע הזה להוביל את זה, ובטוח שיש רצון.

אבל לי יש הרגשה, גם יצא לנו לדבר כמה חברים אתמול, שיש לנו מעמד קרוב עוד יותר, שזה אולי היה צריך להיות אבן דרך הראשונה, 29 לחודש, שזה לא ערב איחוד צריך להיות אלא באמת איזה מעמד של חנוכה שבו אנחנו ממש מתכנסים וכל הכוחות מכל המדינה וכל העולם בכלי העולמי, ממש לשם אנחנו צריכים לכוון. כאילו המטרה הרחוקה היא בעוד חודשיים, אבל המעמד הקרוב יותר, לשם אנחנו צריכים ממש להתכונן ולהכין את כל החברה ולהבעיר את כל החברה. זה כבר אני חושב שלשם אנחנו צריכים לכוון, אם זה גם שירים ואם זה תוכן. אני זוכר שהיה איזה עמוד מלא בתוכן שהיינו קוראים כבר את הקטעים, התוכן היה מוכן, כל הקטעים של הכנס, במיוחד האירוע הראשון הקרוב שיבוא עלינו לטובה. אז צריכים להתעורר.

טוב, אלה מילים נכונות, יפות, יוצאות מין הלב.

תלמיד: אני לא מבין למה אנחנו צריכים כאילו להתכונן לאיזה כנס. אנחנו כשאנחנו נכנסים לשיעור, יש בתוך השיעור רגעים שלא יחזרו, רגעים מאוד חזקים, וברגעים האלה אנחנו יכולים ממש להכניס את החוט לתוך המחט.

כן.

תלמיד: אז למה צריך לחכות לרגע הבא, לעוד רגע הבא, לעוד רגע הבא.

בעולם שלנו הזמן קובע הרבה דברים. ולכן שאנחנו קובעים את הזמן, אנחנו סופרים כמה יש לנו עוד לרגע זה. אמנם אתה צודק שמושג הזמן הוא לא, לא קיים.

תלמיד: יש זמן בשיעור שאם אנחנו יכולים לעצור לרגע וכולנו ניכנס לתוך כוונה משותפת, תפילה משותפת, אנחנו עושים קפיצה אמיתית, אני לא יודע איך לממש את זה, אבל זו ההרגשה.

נכון. לזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: אתה שאלת אותנו עד כמה אנחנו מוכנים לכנס, אני חושב שזה תלוי במצב בעשירייה של כל אחד למרות שיש מהלך כרגע כללי קבוצתי.

ועד כמה שאני מרגיש במבט שלי רק, בעשירייה שלנו אנחנו ניסינו לברר נושא התכללות לקבל חיסרון של חבר, כדי להעלות את החיסרון, אנחנו עדיין לא כל כך יודעים איך לעבוד עם זה. אני מדבר רק על העשירייה שלנו. אני חושב שזה מה שחסר, הנושא הזה התכללות לקבל בסופו של דבר חיסרון של החבר ולעלות אותו למעלה. זה עדיין מעורפל.

איך אני רוכש חיסרון מכל החברים. וכך כל אחד ואחד. זה תמיד חסר. אבל צריכים לעשות על זה תרגילים, עבודה. שכל אחד ואחד ירגיש שהוא לא מוכן כי אין לו חיסרון של החברים, אז איך הוא יכול לקבל עבורם משהו. ולעצמו אין לו מה לקבל, אלא רק עבור החברים. לקבל כדי להשפיע. אז הוא צריך להרגיש עד כמה שהוא נכלל מהכוח של החברים כמה שהוא מקבל באותם הרצונות של החברים, ואיך שהוא משפיע להם. זו הבעיה.

רק אל תבלבלו אותנו.

תלמיד: האם זה חשוב כמה זמן מהיום אני נמצא בדבר הזה, כי כששאלת, אז ממש אמרתי לעצמי, וואלה 5 אחוזים אני מוכן, חמישה אחוזים מהזמן ביום, אני מצליח להיות במחשבה כזאת ממש על החברים על החסרונות שלהם. מה עם שאר 95 אחוזים, אין לי מושג מה לעשות, איך להתקרב אליהם. עוד אחוז היום, איך? או להתמקד על ה-5 אחוזים האלה לעבוד עליהם?

גם וגם.

תלמיד: אז איך להגדיל בעוד אחוזים?

יש לך במה להגדיל?

תלמיד: לא יודע, גם ה5% האלה מגיעים מלמעלה, הבורא דואג לקדם, זה לא שאני עשיתי איזה משהו מיוחד.

כן.

תלמיד: אז אני לא מצליח להבין איך שבפעם הבאה שתשאל או שנשאל את עצמנו בעשירייה, אז אני אוכל לראות שאני 5.1 לפחות, משהו?

כן, זו הבעיה. איך אנחנו משיגים בנו חיסרון לקבל מלמעלה יותר מאתמול.

תלמיד: תודה שהרב מעורר אותנו כמו תמיד. אתמול דיברנו על לפנות מקום בלב לחברים, עכשיו הרב דיבר על איך האדם רוכש חיסרון מהחברים, שעבור עצמו אין לו עם מה לבוא, והוא צריך לרכוש חיסרון מהחברים וזו תמיד הבעיה, והחבר דיבר על התכללות. איך אנחנו מחברים את כל הדברים האלה שנראה שהם נמצאים באותו אזור, לפנות מקום בלב לחברים, לרכוש חיסרון מהחברים, להתכלל? איך אנחנו מחברים את התהליך הזה לתוך השלב שאנחנו נמצאים בו?

בסך הכול זה כלי ואור. כלי זה כל הרצונות שלנו, והאור זה המילוי שצריך להיות.

תלמיד: אבל מובן יותר ויותר שיצירת הכלי, שזה התפקיד של כולנו ביחד, כרוך בלרכוש רצון משותף, בלהתכלל מהחברים, בלפנות את המקום הזה שעליו דיברנו אתמול ועכשיו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו נכנסים לעוד שלב בתוך התהליך הזה? אני חושב שרוב האנשים מבינים את זה, אבל איך אנחנו נכנסים לעוד שלב במימוש של זה? איך אנחנו מפנים את המקום המשותף הזה כדי ליצור את הכלי המשותף, כל עשירייה וכל העשיריות יחד?

כן.

תלמיד: אני אשאל את זה אולי אחרת, מה זה אומר להיות מוכן לכנס?

להיות מוכן לכנס, זה שאני יודע כלפי הכלי שלי איך להתנהג בכנס כדי להגיע לתיקון פרטי.

תלמיד: עוד עניין. אני מרגיש שלהיות מוכן לכנס זה לברר האם אני מוכן להיות בחיבור עם החברים שלי, ואת הבדיקה הזאת אני יכול לעשות כל יום. אם אני מרגיש שאני מוכן להיות בחיבור עם החברים שלי, אז אני מרגיש שאני מוכן גם למה שנקרא "כנס", שזו כאילו המדרגה הבאה, היכולת להיות בקשר עם המדרגה הבאה. מתי מבשיל באדם השלב הזה שהוא מתחיל לקלוט שיש כזאת מציאות של חיבור עם החברים? זה עומד לקרות לנו בכנס הקרוב?

זה אחרי שאדם מגלה את הייאוש מכוחותיו, ושלא יכול לעזור לו כלום, גם הוא וגם הבורא לא יכולים לעזור לו, כי החיסרון הזה להגיע למימוש נמצא בחברה. ואז אין לו ברירה אלא בסך הכול להתכלל בחברה, כדי להגיע לאותו המקום, לאותו המצב שהבורא חייב להציל אותו.

תלמיד: נקודת החיבור עם החברים, ההרגשה, כשהיכולת הזאת מגיעה אז האדם סוף סוף מקבל הקלה בכול, הוא מרגיש שיש לו תקווה, הוא מקבל פתאום הרגשה הפוכה לגמרי ממה שהוא חשב. בהתחלה הכול כמו צמצום כזה ואחרי זה הכול נפתח. קודם יש הגבלה כזאת שכאילו לא טוב לי, אני לא רוצה להתקרב, ולאחר מכן זה נפתח והופך להיות כמו כל החיים החדשים של האדם.

האם אנחנו יכולים לתאר את זה כך לקראת הכנס הקרוב כי הכנס מאיר עלינו? האם בשלב הזה, בנקודה הזאת, אנחנו צריכים להרגיש מה הכנס עומד לתת לנו, או איך אנחנו נותנים לכנס? איך ההדדיות הזאת עובדת בין מה שאני נותן לכנס לבין מה שהכנס מקרין עלי מרחוק?

הכנס זו העבודה הכללית כדי להשיג חשבון כללי.

תלמיד: מורגש בחברה או שאני מרגיש, שכל אחד ואחד שואל את עצמו אם הוא מוכן לכנס, מורגש חסרון משותף גדול מאוד בזמן השיעור, ובמקביל מורגשת המטרה הסופית שהיא לעשות את הכול לתועלת ה', אז יש פער גדול בין החיסרון המשותף שלנו ובין המטרה שהיא לעשות את הכול לתועלת ה', וזה עוד יותר מגביר בנו את החיסרון המשותף.

יוצא שמורגש יותר מתמיד שהכול תלוי בנו, וכאן השאלה איך אנחנו מגיעים יותר לדאגה אחד כלפי האחר, כי אם אנחנו לא מתקדמים בדאגה זה כלפי זה, כלפי גדלות החברה שלנו, איך נוכל לעשות משהו לתועלת ה'? זאת השאלה, איך אנחנו מגיעים לדאגה יותר גדולה זה כלפי זה?

למי יש עוד מה להגיד?

תלמיד: שמעתי שהרב אמר קודם שיש כלפי הכנס גם עבודה כללית וגם עבודה פרטית.

כן.

תלמיד: למה הכוונה?

העבודה הכללית היא שכולנו צריכים לתת לכנס מקום משותף בליבנו, ולקוות שהבורא ימלא את המקום הזה בעצמו, וזה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: ומה זו העבודה הפרטית?

העבודה הפרטית היא שכל אחד ואחד צריך לבטל את עצמו ולהתקשר לאחרים, להידבק באחרים, להשתתף איתם, כך שיהיה לו ברור שבשיתוף הזה הוא יוצא מעצמו ונכלל בהם, בחבריו.

תלמיד: כל אחד צריך להרגיש תחושה של אחריות שאם הוא לא ייתן את הכול אז הוא בעצם פוגע, ולכן הוא חייב לתת את כולו?

כן, ודאי.

תלמיד: האם זה פרטי או כללי, מה זו האחריות הזאת?

זה פרטי לכל אחד ואחד.

תלמיד: שמעתי איך להתנהג בכנס כדי להגיע לתיקון פרטי. היומיים של הכנס עוברים מהר ונדרש הרבה תרגול כדי לא לפספס את היומיים האלה. איך לעשות עכשיו את ההכנה הזאת ואיך לדעת איך להתנהג, עם איזה כוונות לבוא כדי שבזמן אמת לא נפספס?

אני לא יודע, אבל אתם נמצאים יחד, מדברים פה ושם, יש לכם זמן פנוי איכשהו, כמה דקות, תנסו לברר.

תלמיד: זה נכון מעכשיו להתחיל את התרגול הזה?

ודאי, זה מאוחר.

תלמיד: אני רוצה לתת דוגמה לעבודה פרטית. אני ועוד חבר כתבנו שיר ברכה יפה, וגם הצלחנו בזה, אבל אנחנו צריכים כוחות מכם, מהבורא, להפיק את השיר הזה, ואנחנו צריכים את התפילה שלכם שהבורא יברך אותנו לפתוח את הלב הכללי דרך השיר הזה. אז נוכל להגדיל את התפילה הזו, ולעטוף את כל החברים, שיהיה מקום בחיים שלהם, שהם יקבלו אפשרות לתת כל טיפה שיש בלב שלהם להכנה לכנס, לכנס. אנחנו צריכים להיות ביחד במחשבה ולעטוף את כל החסרונות הפרטיים של החברים בכלי העולמי, ולבקש מהבורא שיחבר אותנו ברצון הזה הפרטי והכללי עד שתהיה הצלחה ברצון לתת לו נחת רוח.

טוב.

תלמיד: רציתי רק לעדכן בנוכחותך את כולם, שהחל מהיום, נכון לעכשיו את שיעורי צהריים הרב לא יעביר, אלא יעבירו החברים. רציתי שכולנו נדע וניקח אחריות ונשתתף, כי אנחנו ממשיכים להתחבר בשיעורי הצהריים, לקרוא מקורות, לענות על שאלות, להיות יחד, וזה חלק מהסביבה שלנו, חלק מההכנה שלנו לכנס וחלק מההתפתחות הרוחנית שלנו.

אבל אתם יכולים להביא לשיעור היומיומי שלנו שאלות, אפילו שנקרא אותן רק במסגרת שיעור צהריים.

סדנה

איך אני יכול לרכוש חיסרון מהחברים ולהרגיש שאני נכלל ברצונותיהם כדי להשפיע להם?

*

(סוף השיעור)